עֲלֵי כָל יְצוּרַי יַחְדָּו,

אָחוּשׁ, זֵעָה קָרָה יוֹרְדָה,

חִיל בְּבִרְכַּי, עֵת אֶזְכֹּרָה

תּוֹר אֲבִיבִי אֲשֶׁר פָּרַח –

מַה יָפִיתָ, מְלֵא־הַשְּׂמָחוֹת!

לָמָּה לֹא הֶאֱרַכְתָּ יוֹתֵר?

מַה קָּצָרְתָּ! לְעֵינַי גַּזְתָּ,

כְּחֶזְיוֹן־לַיִל בַּחֲלוֹמוֹת,

אָבִיב רְוֵה חֵשֶׁק, כָּבוֹד!

עוֹד מְעַט וְכִבְדַת־תּוּגָה,

רָעַת־מַרְאֶה עַל רֹאשֵׁנוּ

תֵּט מִמַּעַל עֵת הַזִּקְנָה

לְלֹא כָבוֹד, לְאֵין אַהֲבָה!

כִּי לְצַלְמוּת תּוֹרִיד אָדָם,

סְבִיבוֹת עֵינוֹ תִּצּוֹק קַדְרוּת,

קַדְרוּת תַּעַט אֶת בֹּר רוּחוֹ.

הַשְׁלֵךְ עַל הָאֵלִים הַכֹּל! יֵשׁ מֵחֶמְלָה בְּרַכּוּת יָד

הֵם יַגְבִּיהוּ הָאֲנָשִׁים, נִטְּשׁוּ עֲלֵי אַדְמַת שְׁחוֹר,

וְיֵשׁ יַשְׁפִּילוּ וְיַגִּיעוּ אֶת הַגֶּבֶר נִצַּב רוֹם

שֵׁנִית אָרְצָה. וְאִם הֹוָה אַחַר הֹוָה תִּפְגַע בּוֹ,

יֵתַע חֲסַר־דֵּעַ, יִפְשֹׁט יָד לְלֶחֶם וְלִלְבוּשׁ.

¹

הַסִּיסִים, הַסִּיסִים,

רְאוּ, שֵׁנִית הוֹפִיעוּ,

עִמָּהֶם הַיָּמִים

הַחֲמוּדִים לָאָבִיב.

מַה תַּלְבִּין הַבֶּטֶן,

גַּבֵּיהֶם מַשְׁחִירִים!

מִבַּיִת רַב־שֶׁפַע

הוֹצִיאוּ פַּת־סֹלֶת,

גַּם קַלְתָּה שֶׁל גְּבִינָה

וְיַיִן בִּגְבִיעוֹן,

הַסִּיסִים יְקַבְּלוּ

גַּם חַלָּה שֶׁל בֵּיצִים!

הַנְקַבֵּל פֹּה מְאוּמָה?

אוֹ יֹאמְרוּ: הִסְתַּלְּקוּ?

אִם תִּתֵּן וְטוֹב לְךְ,

הַסִּיסִים לֹא יַרְפּוּ.

הַדֶּלֶת נַסִּיעָה

עִם אַמּוֹת הַסִּפִּים,

עֲקֶרֶת הַבַּיִת

נַצְפִּינָה, לֹא תִמְצָא.

הִיא קְטַנָּה וְנָאוָה,

לֹא יִכְבַּד לְשֵׂאתָהּ.

אֶפֶס כִּי תוֹצִיא –

מִמִּבְחָר הוֹצִיאָה.

פְּתַח נָא לַסִּיסִים!

פְּתַח נָא הַדֶּלֶת!

לֹא זְקֵנִים רַטְנָנִים,

כִּי יְלָדִים אֲנָחְנוּ.

אִם אֶת דֵּמוֹקְרִיט חוֹמֵד־הַתְּאֵנִים תִּרְאֶה,

אֱמֹר, הַהֵלֶךְ, לוֹ בִּשְׁמִי כִּדְבָרִים אֵלֶּה:

הַפְּרִי מְלֵא־הַנֹּפֶת הִבְשִׁיל, וְהוּא נָטוּי

עַל רֹאשִׁי, מְצַפֶּה לוֹ כִּי יָבֹא יֶאֱרֶה:

אַךְ גָּדֵר אָיִן: וְאִם נַפְשׁוֹ אִוְּתָה לִטְעֹם –

טוֹב כִּי שְׁנֵיכֶם, אַתָּה וְגַם הוּא, תְּמַהֲרוּ.

בְּאַגָּסִים כְּתֻמִים נָטוּי

וּמָלֵא וַרְדֵי־בָר

הַנּוֹף הַיְאוֹרָה.

הָהּ, בַּרְבּוּרִים נָאוִים

וְשִׁכּוֹרִים מִנְּשִׁיקוֹת

תִּטְבְּלוּ רֹאשְׁכֶם

בַּמַּיִם הַפִּכְּחִים בַּקֹּדֶשׁ.

אוֹיָה לִי, אֵי אַשִּׂיג,

בִּהְיוֹת הַחֹרֶף, הַפְּרָחִים,

אֵי אֶת זִיו הַחַמָּה

וְצֵל הָאֲדָמָה?

הַחוֹמוֹת נִצָּבוֹת

בְּאֵין־קוֹל וְקָרוֹת, בָּרוּחַ

יִשְׁתַּקְשְׁקוּן הַדְּגָלִים.

מָתוּן הָנֵף, מָתוּן צְעַד:

קַרְקַע־בְּתוּלָה רַכָּה לָעַד!

גַּרְגֵּר נָפַל שָׁם מֵת וָנָח.

עָרֵב מָנוֹחַ. יְצוּעוֹ רַךְ.

הִנֵּה אֶחָד מֵרֶגֶב צָץ,

לִקְרַאת אוֹר־יָהּ מָתוֹק פָּרַץ,

וְאֵין דָּבָר בַּיְּקוּם חָדֵל,

הַכֹּל נוֹפֵל כִּרְצוֹן הָאֵל.