משירי מצרים

מאת

אשר ברש

---

הַשִּׁקְמָה הַקְּטַנָּה

מאת

אשר ברש

הַשִּׁקְמָה הַקְּטַנָּה,

זוּ יָדָהּ נָטָעָה,

פָּתְחָה פִּיהָ לְדַבֵּר,

וּדְבָרָהּ יִזַּל כַּדְּבָשׁ.

קֶסֶם לָהּ, יְפִי צַמַּרְתָּהּ

הוֹרִיק מִגֹּמֶא;

וּפְרִי מָלְאָה כֻּלָּהּ,

יֶאְדַּם מֵאֹדֶם.

עָלֶיהָ כְּעֵין הַזְּכוּכִית,

מַצַּבְתָּהּ כְּעֵין הַלֶּשֶׁם;

צִנָּה בְּצִלָּהּ.

---

[הנה אודיעה]

מאת

אשר ברש

[מתוך האוסף: “שירים יפים ומשעשעים מאחותך האוהבת את לבך והולכת בשדה”]

את האח שאהבה נפשה, תבקש בשדה, לבה לא ידע שמחה, רק נשמת אפיו תשובב רוחה.

הִנֵּה אוֹדִיעָה אוֹתְךָ מָה אֲנִי עוֹשָׂה:

אֵצֵא וְאֶטְמֹן הַפַּח בְּמוֹ יָדָי;

כָּל עוֹפוֹת עֲרָב יַחְלְפוּ עַל פְּנֵי מִצְרַיִם

מְשׁוּחֵי מֹר;

הָרִאשׁוֹן יִלָּכֵד בְּתוֹלַעְתִּי;

אֶת רֵיחוֹ יָבִיא מֵעֲרָב,

צִפָּרְנָיו לְבוֹנָה מָלֵאוּ.

מַה יֵּצֵא לִבִּי אֵלֶיךָ.

נִפְתְּחָה יַחְדָּו הַפָּח,

אֲנִי וְאַתָּה, שְׁנֵינוּ לְבָד.

אֲנִי טוֹמְנָה הַפָּח.

מַה נָּאווּ רַגְלֵי הַבָּא בַּשָּׂדֶה,

כִּי אֲהַבְתִּיו!

אך האח לא ישמע ולא יבוא. עולה קול האַוז אשר נלכד בתולעת.

אַהֲבָתְךָ תַּרְעִיד אֶצְבְּעוֹתַי,

נִלְאֵיתִי פַּתַּח הַפַּח.

מָה אֹמַר לְאִמִּי בְּשׁוּבִי?

כָּל הַיָּמִים טֶרֶף הֵבֵאתִי,

אַךְ הַיּוֹם לֹא טָמַנְתִּי פַּחִי,

כִּי חָזְקָה עָלַי אַהֲבָתֶךְ.

לאחרונה תמצא את דודה ותריע בקול:

קוֹל הַתּוֹר יְדַבֵּר,

יֶהְגֶּה: “רְאִי, הָאָרֶץ אוֹר!”

קָרָאתָ לִי, הָעוֹף,

אֶת אָחִי מָצָאתִי בְּחֶדְרוֹ

וְלִבִּי בִּי יַעֲלֹז…

לֹא אָסוּר עוֹד מִימִינֶךָ,

יָדִי תִּשְׁכֹּן בְּתוֹךְ יָדֶךָ:

רַק עִמְּךָ אֵצֵא

לְכָל הַמְּקוֹמוֹת הַחֲמוּדִים.

משירי הודו

מאת

אשר ברש

---

[האדמה – אמי]

מאת

אשר ברש

הָאֲדָמָה – אִמִּי, וְאַתָּה אָבִי – הָאֲוִיר,

אַתָּה רֵעִי – הָאֵשׁ, וּשְׁאֵרִי – הַנָּהָר,

וְאָחִי – הָרָקִיעַ! לְכֻלְּכֶם אֹמַר בְּרֶגֶשׁ:

רַב תּוֹדוֹת! עִמָּכֶם חָיִיתִי בָּעוֹלָם הַזֶּה,

וְעַתָּה בְּצֵאתִי לָעוֹלָם הַבָּא – בְּשִׂמְחָה אֵצֵא.

שָׁלוֹם, אַחַי וְרֵעַי, אָבִי וְאִמִּי, שָׁלוֹם!

---

[נַמְדֶב, 1270–1328]

מאת

אשר ברש

א

אֱלֹהִים הוּא קָרוֹב, אֱלֹהִים הוּא בַּכֹּל;

אֱלֹהִים הוּא רָחוֹק, אֵינֶנּוּ בַּכֹּל –

אִישׁ אִישׁ וּדְבָרוֹ.

לָמָּה לֹא יַעֲלוּ הַדָּגִים

עַל הַדְּקָלִים הַגְּבֹהִים?

אֵלִי, הַגִּידָה, לָמָּה

שִׂיחֲךָ תָּפֵל אֶל בְּנֵי אֱנוֹשׁ?

אַחֲרֵי אֲשֶׁר מְצָאוּךָ

יַחֲרִישׁוּ עַד תֹּם.

הַחֲכָמִים יְמַלְלוּ וֵדוֹת,

יַאֲרִיכוּ לְשׁוֹנָם בְּלַהַג –

נַמְדֶּב בְּתֻמָּתוֹ,

הָהּ, אֲדוֹנִי, הִכִּירֶךָ –

עַל כֵּן יָשִׁיר.

ב

כַּאֲשֶׁר תִּיגַע הַנְּמָלָה

לָגֹל אֶת גְּלַל הַפָּרָה,

כֵּן יַחֲרֹג בַּעֲבִי הַדֹּמֶן

הַקָּרוֹן – אָדָם.

עָלָיו יֵשֵׁב, שׁוֹט בְּיָדוֹ,

הָרַכָּב – חַיִּים.

נַפְשִׁי יוֹצְאָה אֶל הַבְּאֵר,

שָׁם הַכּוֹבֵס

יְכַבְּסֶנָּה מֵאֲבַק הַדְּרָכִים

בְּמֵימֵי שְׁמוֹ.

---

[כַּבִּיר, 1440–1518]

מאת

אשר ברש

א

צְלִיל חֲרִישִׁי נוֹדֵף מִמֵּיתְרֵי נִבְלִי,

יֵשׁ בּוֹ מָה יִרְקֹד, מָה לֹא יֻשָּׂג,

יִשָּׁמַע בְּלֹא אֹזֶן, יֵרָאֶה בְּלֹא עָיִן.

כִּי הוּא הוּא הַשָּׁר וְהָרוֹקֵד,

הוּא אֹזֶן וּצְלִיל, רִקּוּד וָעַיִן גַּם יָחַד.

הַשְּׁעָרִים אֶל גַּן־הַנִּיחוֹחַ נְעוּלִים,

רַק יוּחַשׁ כִּי פְּרָחִים שָׁם פּוֹרְחִים,

רַק נֻחוֹשׁ יְנֻחַשׁ הַדָּבָר,

כְּנַחֵשׁ הֶחָכָם פֵּשֶׁר הַמִּזְמוֹר הַזֶּה.

ב

סַפְּרָה לִי, בַּרְבּוּרִי, שִׂיחֲךָ הָעַתִּיק:

אֵי מִזֶּה תָּבוֹא, אָנָה תָּעוּף?

אֵיפֹה תַּעֲמֹד לָפוּשׁ,

לְמִי תָּשִׁיר שִׁירְךָ בְּרֶדֶת הַיּוֹם?

הָהּ, אִם תַּשְׁכִּים תֵּעוֹר הַיּוֹם, בַּרְבּוּרִי,

הַמְרִיאָה נָא אַחֲרָי.

בּוֹא אַחֲרַי לְאֶרֶץ אֵין־שְׂפֵקוֹת,

אֵין יָגוֹן בָּהּ מִתְהַלֵּךְ,

אֵין פַּחַד מֵעִיק בָּהּ מִמָּוֶת.

עוֹד שׁוֹכֵן הָאָבִיב בַּעֲצֵי פְרָחִים,

עוֹד רוּחַ רַךְ נוֹשֵׂא רֵיחַ:

אני בְּתוֹכוֹ, הוּא בְּתוֹכִי.

דְּבוֹרַת לִבִּי טוֹבְלָה בִּפְרָחִים

וְלֹא תִשְׁאַל עוֹד מְאוּם…

---

[בַּבַּא נַנַק, 1469–1538]

מאת

אשר ברש

א

מַה לַּדָּג תַּכְלִית מְצוּלַת הַיָּם

וְלַצִּפּוֹר מָה רוּם רָקִיעַ?

הַסֶּלַע לֹא יִקְפָּא בַּקֹּר

וְהַסָּרִיס לֹא יֵדַע אַהֲבָה.

אִם מָשַׁחְתָּ כֶּלֶב בְּצַנְדָּל

וְנִשְׁאַר מַה שֶׁהָיָה:

וְאִם נִמְשַׁח עוֹדוֹ כֶּלֶב.

כִּי תֹאבֶה אַלֵּף אֶת הַחֵרֵשׁ,

אַל תִּקְרָא לוֹ כְּתָבֵי־הַקֹּדֶשׁ:

אַלְלַי, לֹא יִשְׁמַע קוֹלֶךָ.

אִם לִפְנֵי עִוֵּר תִּתֵּן נֵר

וְעוֹד חֲמִשָּׁה תּוֹסִיף – לֹא יִרְאֵם.

זָהָב טָהוֹר תִּזְרֶה לָעֵדֶר,

הַבְּהֵמָה תּוֹסִיף לַחֵךְ עָפָר.

נַנַּק אוֹמֵר:

זֶה דֶרֶךְ הַכְּסִילִים,

שָׁוְא תְּשַׁחֵת דְּבָרְךָ אֲלֵיהֶם.

ב

הַקְֶשֶׁר קָשְׁרוּ הַחַיִּים

נִתַּק לְפִי חָרֶב.

קוּמָה, קוּמָה! זְמַנְּךָ עָבָר!

גִּיל וְיָגוֹן לֹא יָרִיעַ, לֹא יָחִיל.

הַמָּוֶת נָשָׂא שְׁלָלוֹ בְּצִפָּרְנָיו.

קוּמָה, קוּמָה! זְמַנְּךָ עָבָר!

לֹא־נִשְׁמָע וְלֹא־נִרְאֶה

יָבֹא לִקְצֹר קְצִירוֹ,

בִּרְצוֹת הָאֵל,

בַּשָּׂדֶה לְעֵת הָאָסִיף.

אֵין צְלִיל צָלוּל לְמַגָּלוֹ,

אֵין רֹן שָׁלֵו לְמַגָּלוֹ –

הַכֹּל נָפֹל יִפְּלוּ,

הָהּ נַנַּק,

בִּרְצוֹת שַׁדַּי.

---

[אַרְיַן, 1581–1606]

מאת

אשר ברש

הָהּ, לוּ מַצָּעוֹ אֶהְיֶה,

בְּעֵינַי כִּסִּיתִיו!

לוּ מַבָּט אֶחָד נָדַב לִי,

וְאֻשַּׁרְתִּי לְעוֹלָם!

הָהּ, לוּ אוּכַל הֱיוֹת הַכִּסֵּא

לְמֶלֶךְ לְבָבִי!

אַךְ יָשֵׂם רַגְלוֹ עָלַי –

וּפָרַחְתִּי כְּצִיץ הַלּוֹטוֹס!

---

[פָרִיד, מת 1552]

מאת

אשר ברש

א

לֹא רָאִיתָ אֶת הַגּוֹנְגְ

בְּשַׁעַר הֶחָצֵר?

אִם הַגּוֹנְג, אֲשֶׁר מֵעוֹדוֹ

לֹא פָּעַל אָוֶן,

כָּכָה יֻכֶּה –

מַה יְּהִי עָלֶיךָ, חוֹטֵא,

בְּיוֹם־הַדִּין?

ב

פָרִיד, אִם הִכְּךָ אִישׁ,

אַל תָּשֵׁב מַכָּה לוֹ.

נַשְּׁקָה רַגְלָיו,

לֵךְ לְבֵיתְךָ

וּשְׁכַח –

אֶת שְׁתֵּיהֶן.

---

[תּוּקָא רָם, מת 1649]

מאת

אשר ברש

אִישׁ אֲשֶׁר לֹא רָגַל עַל לְשׁוֹנוֹ,

אִם שְׂעָרוֹ יַעַד פְּרָחִים וְאִם לֹא;

אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ הוּא הִכְנִיעַ,

אִם מַחְלָפוֹת לְרֹאשׁוֹ וְאִם לֹא;

אֲשֶׁר אֵשֶׁת רֵעוֹ יֵרֶא וְלֹא יַחְמֹד,

אִם בְּאֵפֶר מָרַח בְּשָׂרוֹ וְאִם לֹא;

וַאֲשֶׁר עִוֵּר הוּא לְעשֶׁר זָרִים,

וְאִם עֵינָיו אוֹרוֹת מִן הַשֶּׁמֶשׁ;

וַאֲשֶׁר חֵרֵשׁ הוּא לְמִשְׁפַּט זָרִים,

וְאִם תֵּטִיב אָזְנוֹ שְׁמֹעַ מִן הַשּׁוּעָל –

הוּא הוּא, תּוּקָא, צַדִּיק תָּמִים.

משירי סין

מאת

אשר ברש

---

שָׁלַךְ־הַכֶּסֶף [לִי־טַי־פֵּי]

מאת

אשר ברש

גַּלְמוּד עַל הָאֲגַם הָאָפֹר בַּסְּתָו

נֶחְפֵּה־שֶׁלֶג יָחוּג שָׁלַךְ־הַכֶּסֶף שָׂב.

גַּלְמוּד גַּם אָנֹכִי אֶעֱמֹד עַל הַחוֹף,

יָד עַל עֵינַי, אֶסְקֹר אִלֵּם לְלֵב הַנּוֹף.

---

[יד אלהים]

מאת

אשר ברש

יַד אֱלֹהִים לָנוּ תִּלְעַג,

מִבְּרָקוֹ יְהִי אוֹרֵנוּ לַחֲשֵׁכָה;

יַשְׁלִיך מִכִּסְאוֹ אֶת הָאָדוֹן,

הוֹשַׁבְנוּ עַל כֵּס הַמְּלוּכָה.

אֶת נִיר אַרְצֵנוּ יִתֵּן טֶרֶף

לָאַרְבֶּה, אֲשֶׁר כֹּל יַחֲסֹל;

הַשּׁרֶשׁ יָמוּת, יִמַּל הַקָּנֶה,

הַשִׁבֹּלֶת תִּשָּׁדֵף וְתִבֹּל.

הָהּ, אֶרֶץ מִסְכֵּנָה! תַּחַת

יַד מַחְסוֹר תִּמְעַט, תָּשֹׁחַ;

אִם אָמַרְנוּ נְשַׁוַּע לֵאלֹהִים –

אָזְלַת יָדֵנוּ וְאֵין כֹּחַ.

---

הָאִשָּׁה הָרַכָּה עַל הַמִּצְפֶּה [לִי־טַי־פֵּי]

מאת

אשר ברש

הָאִשָּׁה הָרַכָּה תִּצֶף מֵעַל הַצְּרִיחַ.

מִגִּבְעוֹת יֶן־צִ’י תִּנָּשֵׂא הַשַּׁלֶּכֶת

כְּצִפֳּרִים חוּמוֹת. חַשְׁרַת עָבִים תָּגִיחַ,

בִּסְתָו וּמָטָר, רַעַשׁ וְאֵשׁ נִתֶּכֶת

יְזַנֵּק פְּרִיץ הָעַמִּים מִן הַיְשִׁימוֹן;

צִיר הַחַאן נִכְנָס אַט בְּשַׁעַר הָרִמּוֹן.

בְּרִבּוֹא קָדְקָדִים זוֹחֲלָה תּוֹלַעַת מָוֶת.

הָאִשָּׁה הָרַכָּה עַל הַמִּצְפֶּה נִצֶּבֶת.

משירי יפן

מאת

אשר ברש

---

[נעים זמיר]

מאת

אשר ברש

נְעִים זְמִיר הַצִּפּוֹר יִשָּׁמַע בֵּין בַּדֵּי הַפָּגָע,

אַךְ אֶל הָאָבִיב עוֹד יִפֹּל הַשֶּׁלֶג בְּלִי־חָשָׂךְ.

רַק צִיצֵי הָאָבִיב יַעֲלוּ עַל לִבִּי רַב־הַכִּסּוּפִים;

כַּעֲדִי פְּרָחִים בְּעֵינַי הַשֶּׁלֶג הַחוֹפֶה עוֹד הָעֵצִים.

עַרְבַת אָבִיב חֲמוּדָה! עַל חוּטִים מַזְהִירִים בְּיַרְקָם

תַּחַרְזִי אֶת נִטְפֵי הַטָּל כִּפְנִינִים מַבְהִיקוֹת.

הַכֹּל יְחַדֵּשׁ נְעוּרָיו בָּאָבִיב, תּוֹר זִמְרָה מַאֲלִיפָה,

רַק אֲנִי לְבַדִּי הָלוֹךְ אֵלֵךְ וְזָקֹן מִשָּׁנָה לְשָׁנָה.

אוֹמְרִים: אֵין לֵב לַפְּרָחִים. אֲנִי רֶגֶשׁ בָּם אֶרְאֶה,

כִּי הֵם יִחֲלוּ לְךָ, אֲשֶׁר תָּבֹא לְעִתִּים רְחוֹקוֹת.

כִּי תֹּאמַר לַפֶּרַח: שֵב וְאַל תִּשּׁר מֵאִילָן!

הֲיֵשׁ יָפֶה מִזֶּה, לוּ שָׁמַע לְקוֹל תִַחֲנוּנֶיךָ?

הָהּ, מַה דָּמָה הַפֶּרַח לַחַיִּים עֲלֵי אֲדָמוֹת,

בְּעוֹד רְאִיתִיו פּוֹרֵחַ, כְּבָר גָּז וַיֵעָלַם.

משירי פּרס

מאת

אשר ברש

---

[חָפִיז הַשִּׁירָזִי]

מאת

אשר ברש

אָכֵן מַרְבֶּה לַהַג חָפִיז,

כִּי יַשְׁמִיעַ רֹב הֲבָלִים;

אָכֵן פַּיטָן טוֹרֵד חָפִיז,

פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ כְּצִלְצָלִים.

אוּלָם מִי אִישׁ יָעֵז לֵאמֹר:

“חָפִיז, עִתְּךָ לַחְשׂךְ גָּרוֹן!”

צֵא לַשָּׂדוֹת וְשָׁמַעְתָּ:

מִכָּל שִׂיחַ זֶמֶר יָרֹן…

מִי זֶה יָנִיא אֶת הַצִּפּוֹר

מִסִּלְסוּלֵי־רֹן בִּקְסָמִים –

וְהֵם בּוֹקְעִים מִגַּרְגַּרְתָּהּ

כָּל עוֹד יֶהֱמוּ בָהּ הַדָּמִים?!

משירי הערביים בארץ

מאת

אשר ברש

---

עַל יְפִי הָאָהוּב

מאת

אשר ברש

נִשְׁקַפְתִּי מֵעַל מִצְפֶּה רָם וְנִשָּׂא,

הָהּ, דִּמְעוֹת עֵינִי עַל לְחָיַי הִגִּירוּ!

וְעַל פְּרִידָתְךָ, הָאָהוּב, עִנִּיתִי כֹּחִי,

וָאָלִין לֵילִי כְּאִישׁ שִׁנָּיו כָּאָבוּ.

הָהּ, גְּבִינָיו כְּתָו הַקּוֹלְמוֹס בִּדְיוֹ,

וּבְלוֹרִיתוֹ כְּנוֹצַת־הָעוֹף לוּ צְבָעוּהָ,

חָטְמוֹ – נִצַּב הַסַּיִף הַהֹדִּי, יַבְרִיק

כְּבָרָד, וְיָאִים מִמֶּנּוּ טוּרֵי שִׁנָּיו,

וּלְחָיָיו – תַּפּוּחֵי דַמֶּשֶׂק מַוְרִידִים,

וְעֵינָיו עֵינֵי לַיִשׁ לוּ יַזְעִימוּהוּ,

וְחָזֵהוּ רִמּוֹנֵי־הָדָר תְּלוּאִים,

וְצַוַּאר הָרְאֵם צַוָּארוֹ לוּ יַבְהִילוּהוּ,

וּזְרוֹעָיו – בַּדֵּי כֶסֶף מְזֻקָּק,

וְאֶצְבְּעוֹתָיו – קוֹלְמוֹסֵי־זָהָב לוּ יְבָרוּם¹

---

אֵם הַמָּטָר

מאת

אשר ברש

אֵם הַמָּטָר, תְּהוֹם שָׁמַיִם,

מַלְּאִי נֹאדֵנוּ מָיִם;

תִּגְבַּהּ חִטָּתֵנוּ כְּשַׁעַר,

וְהַשְּׂעוֹרָה – כַּעֲצֵי יָעַר.

אֵם הַמָּטָר, הַשְׁקִינוּ,

הַרְטִיבִי מְעִיל רוֹעֵנוּ –

רוֹעֵנוּ חַסַן הַקֵּרֵחַ,

זֶה שְׁנָתַיִם אֵינוֹ זוֹרֵעַ.

---

אֶל הַנָּאוָה

מאת

אשר ברש

הַנָּאוָה, נִתְעָרֵבָה!

אִם תְּנַצְּחִינִי קָחִינִי,

אִם אֲנַצְּחֵךְ אֶקָּחֵךְ.

אִם תְּנַצְּחִינִי קָחִינִי:

עֲשִׂינִי שֵׁרַת־כֶּסֶף,

עַל חָזֵךְ נַעְנְעִינִי;

עֲשִׂינִי סוּת־תִּפְאֶרֶת,

עַל גֵּוֵךְ לְבָשִׁינִי;

עֲשִׂינִי עֲגִיל־כֶּתֶם,

עַל אָזְנֵךְ תְּלִינִי!

משירי יוָן

מאת

אשר ברש

---

[מימנֶרמוֹס מקוֹלוֹפוֹן]

מאת

אשר ברש

עֲלֵי כָל יְצוּרַי יַחְדָּו,

אָחוּשׁ, זֵעָה קָרָה יוֹרְדָה,

חִיל בְּבִרְכַּי, עֵת אֶזְכֹּרָה

תּוֹר אֲבִיבִי אֲשֶׁר פָּרַח –

מַה יָפִיתָ, מְלֵא־הַשְּׂמָחוֹת!

לָמָּה לֹא הֶאֱרַכְתָּ יוֹתֵר?

מַה קָּצָרְתָּ! לְעֵינַי גַּזְתָּ,

כְּחֶזְיוֹן־לַיִל בַּחֲלוֹמוֹת,

אָבִיב רְוֵה חֵשֶׁק, כָּבוֹד!

עוֹד מְעַט וְכִבְדַת־תּוּגָה,

רָעַת־מַרְאֶה עַל רֹאשֵׁנוּ

תֵּט מִמַּעַל עֵת הַזִּקְנָה

לְלֹא כָבוֹד, לְאֵין אַהֲבָה!

כִּי לְצַלְמוּת תּוֹרִיד אָדָם,

סְבִיבוֹת עֵינוֹ תִּצּוֹק קַדְרוּת,

קַדְרוּת תַּעַט אֶת בֹּר רוּחוֹ.

---

[אַרְכִילוֹכוֹס יְליד פָּרוֹס]

מאת

אשר ברש

הַשְׁלֵךְ עַל הָאֵלִים הַכֹּל! יֵשׁ מֵחֶמְלָה בְּרַכּוּת יָד

הֵם יַגְבִּיהוּ הָאֲנָשִׁים, נִטְּשׁוּ עֲלֵי אַדְמַת שְׁחוֹר,

וְיֵשׁ יַשְׁפִּילוּ וְיַגִּיעוּ אֶת הַגֶּבֶר נִצַּב רוֹם

שֵׁנִית אָרְצָה. וְאִם הֹוָה אַחַר הֹוָה תִּפְגַע בּוֹ,

יֵתַע חֲסַר־דֵּעַ, יִפְשֹׁט יָד לְלֶחֶם וְלִלְבוּשׁ.

---

שִׁיר הַסִּיסִים בְּרוֹדוֹס

מאת

אשר ברש

¹

הַסִּיסִים, הַסִּיסִים,

רְאוּ, שֵׁנִית הוֹפִיעוּ,

עִמָּהֶם הַיָּמִים

הַחֲמוּדִים לָאָבִיב.

מַה תַּלְבִּין הַבֶּטֶן,

גַּבֵּיהֶם מַשְׁחִירִים!

מִבַּיִת רַב־שֶׁפַע

הוֹצִיאוּ פַּת־סֹלֶת,

גַּם קַלְתָּה שֶׁל גְּבִינָה

וְיַיִן בִּגְבִיעוֹן,

הַסִּיסִים יְקַבְּלוּ

גַּם חַלָּה שֶׁל בֵּיצִים!

הַנְקַבֵּל פֹּה מְאוּמָה?

אוֹ יֹאמְרוּ: הִסְתַּלְּקוּ?

אִם תִּתֵּן וְטוֹב לְךְ,

הַסִּיסִים לֹא יַרְפּוּ.

הַדֶּלֶת נַסִּיעָה

עִם אַמּוֹת הַסִּפִּים,

עֲקֶרֶת הַבַּיִת

נַצְפִּינָה, לֹא תִמְצָא.

הִיא קְטַנָּה וְנָאוָה,

לֹא יִכְבַּד לְשֵׂאתָהּ.

אֶפֶס כִּי תוֹצִיא –

מִמִּבְחָר הוֹצִיאָה.

פְּתַח נָא לַסִּיסִים!

פְּתַח נָא הַדֶּלֶת!

לֹא זְקֵנִים רַטְנָנִים,

כִּי יְלָדִים אֲנָחְנוּ.

---

[לֵיאוֹנידַס מִטָרֶנְטָה]

מאת

אשר ברש

אִם אֶת דֵּמוֹקְרִיט חוֹמֵד־הַתְּאֵנִים תִּרְאֶה,

אֱמֹר, הַהֵלֶךְ, לוֹ בִּשְׁמִי כִּדְבָרִים אֵלֶּה:

הַפְּרִי מְלֵא־הַנֹּפֶת הִבְשִׁיל, וְהוּא נָטוּי

עַל רֹאשִׁי, מְצַפֶּה לוֹ כִּי יָבֹא יֶאֱרֶה:

אַךְ גָּדֵר אָיִן: וְאִם נַפְשׁוֹ אִוְּתָה לִטְעֹם –

טוֹב כִּי שְׁנֵיכֶם, אַתָּה וְגַם הוּא, תְּמַהֲרוּ.

---

חֲצִי חַיִּים

בְּאַגָּסִים כְּתֻמִים נָטוּי

וּמָלֵא וַרְדֵי־בָר

הַנּוֹף הַיְאוֹרָה.

הָהּ, בַּרְבּוּרִים נָאוִים

וְשִׁכּוֹרִים מִנְּשִׁיקוֹת

תִּטְבְּלוּ רֹאשְׁכֶם

בַּמַּיִם הַפִּכְּחִים בַּקֹּדֶשׁ.

אוֹיָה לִי, אֵי אַשִּׂיג,

בִּהְיוֹת הַחֹרֶף, הַפְּרָחִים,

אֵי אֶת זִיו הַחַמָּה

וְצֵל הָאֲדָמָה?

הַחוֹמוֹת נִצָּבוֹת

בְּאֵין־קוֹל וְקָרוֹת, בָּרוּחַ

יִשְׁתַּקְשְׁקוּן הַדְּגָלִים.

---

מְשַׁל הַזּוֹרֵעַ

מאת

קונרד פרדיננד מאייר

מָתוּן הָנֵף, מָתוּן צְעַד:

קַרְקַע־בְּתוּלָה רַכָּה לָעַד!

גַּרְגֵּר נָפַל שָׁם מֵת וָנָח.

עָרֵב מָנוֹחַ. יְצוּעוֹ רַךְ.

הִנֵּה אֶחָד מֵרֶגֶב צָץ,

לִקְרַאת אוֹר־יָהּ מָתוֹק פָּרַץ,

וְאֵין דָּבָר בַּיְּקוּם חָדֵל,

הַכֹּל נוֹפֵל כִּרְצוֹן הָאֵל.