¹

בְּזִיו הַבֹּקֶר

מַה סָּבִיב תְּלַהֲטֵנִי,

אָבִיב, הָאָהוּב!

בְּעֶדְנַת אַהֲבָה מַאֲלִיפָה

יִלָּחֵץ אֶל לִבִּי

רֶגֶשׁ הַקֹּדֶשׁ

שֶׁל חֻמֵּךְ הַנִּצְחִי,

יְפַת אֵין הַסּוֹף!

לוּ תָפְשֵׂךְ יָכֹלְתִּי

בִּזְרֹעַ זֶה!

הָהּ, עֲלֵי חָזֵךְ

אֶשְׁכְּבָה, אֶתְעַטָּף!

וְדִשְׁאֵךְ, פְּרָחַיִךְ

אֶל לִבִּי יִפְרֹצוּ.

יְקוֹד הַצָּמָא אֲשֶׁר

בְּחָזִי תְּצַנֵּן,

נְעִים רוּחוֹת הַבֹּקֶר!

הַזָּמִיר לִי יִקְרָא

בְּאַהֲבָה מֵעֵמֶק עֲרָפֶל.

הִנְנִי, הִנְנִי!

אָנָה? הוֹי, אָנָה?

אֶל עָל! כֹּל שׁוֹאֵף אֶל עָל.

הֶעָבִים יְרַחֲפוּ לְמַטָּה,

הֶעָבִים יִשַּׁחוּ

לָאַהֲבָה הַכּוֹסֶפֶת.

לִי! לִי!

בְּתוֹךְ חֵיקְכֶם

לְמַעְלָה!

בְּחָבְקִי אֵחָבֵק!

אֶל עָל, אֶל לִבֶּךָ,

אָב אוֹהֵב כֹּל!

כִּי יִזְרַע אָב הַקָּדוֹשׁ

עַתִּיק הַיּוֹמִין

בְּיָד מְתוּנָה

מֵעָבִים רוֹעֲמִים

חֲזִיזִים לִבְרָכָה

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,

אֶשַּׁק שׁוּלֵי לְבוּשׁוֹ

הָאַחֲרוֹנִים

וְחֶרְדַּת יְלָדִים

נֶאֱמָנָה בַּלֵּב.

כִּי עִם הָאֵלִים

אַל יָעֹז הִתְחָרוֹת

כָּל אֱנוֹשׁ.

אִם יֵרוֹם לְמַעְלָה,

גַּם יִגַּע

בַּקָּדְּקֹד אֶל הַכּוֹכָבִים,

לֹא תִּמְצָא מַרְגּוֹעַ

כַּף רַגְלוֹ רוֹפֵפָה,

וְשַׂחֵק יְשַׂחֲקוּ

בּוֹ עָבִים וְרוּחוֹת.

וּבְעָמְדוֹ מוּצַק

עֲצָמוֹת מֵחוֹת

עַל אֶרֶץ מוּסָדָה

עוֹמֶדֶת לָעַד,

לֹא יִגְבַּהּ עַד

דְּמוֹת – לָאַלּוֹן

אוֹ גַם לַגֶּפֶן.

מַה יַּפּלֶה בֵּין

אֵלִים לָאָדָם?

אֲשֶׁר הֲמוֹן גַּלִּים

לִפְנֵיהֶם יָנוּדוּ

בְּשֶׁטֶף נְצָחִים:

אוֹתָנוּ גַל יָנִיף

אַף יִבְלַע הַגָּל

וְנֵרֵד מְצוּלוֹת.

חוּג מִצְעָר

יָחוּג חַיֵּינוּ,

וְדוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת

תָּמִיד יִצְטָרְפוּ

לְשַׁלְשֶׁלֶת הֱיוֹתָם

אֵין תִּכְלָה וְקֵץ לָהּ.

נִשְׁמַת הָאָדָם

מְשׁוּלָה לַמָּיִם:

מִשַּׁחַק יֵרֵדוּ,

לַשַׁחַק יֵרֹמוּ

וְשֵׁנִית לָאָרֶץ

רֶדֶת יְאֻלְּצוּ

בַּחֲלִיפוֹת נְצָחִים.

מֵרֹאשׁ חוֹמַת־צוּרִים

נִצָּבָה שָׁם יִזְרֹם

הַסִּלּוֹן הַטָּהוֹר,

וּנְעִימוֹת יִתְנַפֵּץ

בְּגַלֵּי עֲנָנִים

אֶל חֶלָקַת הַכֵּף,

וְנִשָּׂא בְּקַלּוּת

יָנוּד מְצָעֵף

רוֹעֵשׁ חֲרִישִׁית

אֱלֵי מְצוּלָה.

כֵּפִים יִנָּשְׂאוּ

אֶל מוּל הָאֶשֶׁד

וְזָעַף בְּקִצְפּוֹ

וְיָרַד מַדְרֵגוֹת

הַתְּהוֹמָה.

בְּשֶׁטַח אֲפִיקוֹ

יְהַלֵּךְ בְּשִׁפְלַת הַכָּר,

וּבְחֶלְקַת הַיְאוֹר

יָזוּנוּ פְנֵיהֶם

צְבָא הַכּוֹכָבִים.

אַךְ עוֹגֵב נָעִים

הָרוּחַ לַגָּל,

מִיסוֹדָם יְנַעֵר

מִשְׁבָּרִים מַקְצִיפִים.

נִשְׁמַת הָאָדָם,

מַה תִּדְמִי לַמָּיִם!

גּוֹרַל הָאָדָם,

מַה תִּשְׁוֶה לָרוּחַ!

עַל כָּל שְׁפָיִים

מַרְגּוֹעַ,

שִׂיא הָעֳפָיִים

יִנּוֹעַ

בָּאֲוִיר לְאָט.

הַצִּפֳּרִים שוֹתְקוֹת בַּיָּעָר;

גַּם אַתָּה תִּשְׁלַו מִסַּעַר,

חַכֵּה מְעָט.

שֶׁקֶט עָמֹק עַל הַמָּיִם

וּבְלֹא זִיעַ נָח הַיָּם,

עֵין הַמַלָּח תָּפִיק דְּאָגָה:

שֶׁטַח חָלָק פֹּה גַם שָׁם.

רוּחַ קָלָּה לֹא נוֹשֶׁבֶת,

דִּמְמַת־מָוֶת תַּפִּיל רְתֵת,

נַחְשׁוֹל קָטָן לֹא יִתְרוֹמֵם,

וְהַמֶּרְחָב מוּטָל מֵת.