"זְכֹר, בְּנִי,

כּי הַטּוֹבָה בַּבְּהֵמוֹת צְרִיכָה שׁוֹט,

הַטּוֹבָה בַּסְּפִינוֹת – מָשׁוֹט,

הַכְּשֵׁרָה בַּנָּשִׁים – בַּעַל,

הַחֲזָקָה בָּרַגְלַיִם - נַעַל,

הַטּוֹבָה בַּקָּרָחוֹת – מִגְבַּעַת,

הַיָּפָה בָּאֶצְבָּעוֹת – טַבַּעַת,

הַטּוֹב בַּנְּחָשִׁים – רְצִיצָה,

הַקָּטָן בַּצִּפְעוֹנִים – בֵּיצָה,

וְהֶחָכָם בָּאֲנָשִׁים צָרִיךְ לִשְׁאֹל עֵצָה!"

הָעוֹרֵב רָאָה אֶת הַיּוֹנָה, שֶׁהֲלִיכָתָה יָפָה כְּרִקּוּד.

מִהֵר וְנִסָּה לְרַקֵּד כְּמוֹתָהּ.

צָחֲקוּ לוֹ חֲבֵרָיו הָעוֹרְבִים.

נִסָּה לָשׁוּב וְלָלֶכֶת כְּעוֹרֵב וְלֹא יָדַע, כִּי שָׁכַח…

כָּמוֹהוּ הָאָדָם:

לְכָל אֶחָד צוּרָה מִשֶּׁלּוֹ, הֲלִיכָה מִשֶּׁלּוֹ, מִנְהָגִים מִשֶּׁלּוֹ.

אִם יְנַסֶּה לְחַקּוֹת אֶת הָאֲחֵרִים, לֹא יַצְלִיחַ,

וְגַם לָשׁוּב אֶל עַצְמוֹ, וְאֶל דְּמוּתוֹ כְּבָר לֹא יוּכַל.

כְּדַאי לוֹ לָאָדָם לִדְמוֹת לָהֶם.

זֹאת מַדּוּעַ וְלָמָּה?

– כִּי טוֹב לוֹ לָאָדָם לִהְיוֹת:

עַז כַּנָּמֵר,

רָץ כַּצְּבִי,

קַל כַּנֶּשֶׁר,

וְגִבּוֹר כָּאֲרִי…

יוֹם אֶחָד, קִנֵּא זְנָבוֹ שֶׁל נָחָשׁ בְּרֹאשׁוֹ:

– לָמָּה תֵּלֵךְ תָּמִיד אַתָּה רִאשׁוֹן?

אָמַר לוֹ הָרֹאשׁ לַזָּנָב:

• בְּבַקָּשָׁה, לֵךְ אַתָּה רִאשׁוֹן!

הָלַךְ וּמָצָא שְׁלוּלִית

נִכְנַס לְתוֹכָהּ וְכִמְעַט וְטָבַע.

הָלַךְ עוֹד וּמָצָא מְדוּרָה,

נָפַל לְתוֹכָהּ וְכִמְעַט וְנִשְׂרַף.

הָלַךְ עוֹד וּמָצָא קוֹצִים,

הִסְתַּבֵּךְ בְּתוֹכָם וְנִפְצַע.

הָיָה רַע וָמַר לַנָּחָשׁ…

וְכָל זֹאת, כִּי הָלַךְ רֹאשׁוֹ אַחֲרֵי זְנָבוֹ.

וְרָאוּי לוֹ לָאָדָם שֶׁיִּמְשֹׁל רֹאשׁוֹ בְּמַעֲשָׂיו וְלֹא יִצְרֵי לִבּוֹ…

לְאָדָם אֶחָד הָיָה כְּלַבְלָב,

מִפִּתּוֹ אָכַל, בְּחֵיקוֹ שָׁכַב,

עִמּוֹ הָלַךְ, עִמּוֹ רָכַב.

קִנֵּא בּוֹ הַחֲמוֹר וּבְלִבּוֹ חָשַׁב:

בַּמֶּה נוֹפֵל אֲנִי מִן הַכְּלַבְלָב

הַנּוֹבֵחַ בַּיוֹם וְגַם בַּלֵּיל, הַב-הַב?

אֵלֵךּ גַּם אֲנִי אֶל אֲדוֹנִי, וְכָמוֹהוּ

אֲחַבְּקֵהוּ, אֲנַשְּׁקֵהוּ, בִּלְשׁוֹנִי אֲלַקְּקֵהוּ!

אָשִׂים עֵינַי אֶל מוּל עֵינָיו

אָשִׂים פָּנַי אֶל מוּל פָּנָיו

וּכְכָל שֶׁהַכֶּלֶב יִנְבַּח הַב-הַב,

אֶנְעַר אֲנִי בְּאָזְנָיו…

כָּךְ חָשַׁב וְגַם עָשָׂה,

כַּאֲשֶׁר אֲדוֹנוֹ לְבֵיתוֹ פָּסַע.

וְכֹה הִרְבָּה הַחֲמוֹר בְּבֵיתוֹ לְהַקִּפוֹ, עַד כִּי מִכִּסְאוֹ, עָלָיו יָשַׁב – הֲדָפוֹ.

קָרָא הָאִישׁ רֵעָיו לְעֶזְרָה, לְהַצִּילוֹ מִן הַצָּרָה הַצְּרוּרָה.

וַתִּקָּהֵל כָּל הַקְּהִלָּה, בְּחִפָּזוֹן וּבֶהָלָה גְּדוֹלָה,

זֶה בְּרֹמַח וְזֶה בְּמַקֵּל, וְזֶה בַּאֲבָנִים יְסַקֵּל,

עַד שֶׁשָּׁב הַחֲמוֹר אֶל דִּירוֹ, מֻכֶּה וּמוּבָס מִזְּנָבוֹ וְעַד צַוָּארוֹ.

וַאֲשֶׁר סֻפַּר עַד כֹּה, הוּא הַמָּשָׁל וְזֶהוּ נִמְשָׁלוֹ:

קִנְאָה וְצָרוּת-עַיִן

רָעָה גְּדוֹלָה מֵהֶן אָיִן!

צִפּוֹר אַחַת בָּאָה וְעָמְדָה עַל כְּלוּב, שֶׁהָיְתָה כְּלוּאָה בּוֹ צִפּוֹר שְׁנִיָּה,

וְרָאֲתָה שֶׁמָּלֵא הַכְּלוּב מִכָּל טוּב.

אָמְרָה הַצִּפּוֹר הַחָפְשִׁיָּה לַצִפּוֹר הַכְּלוּאָה:

– כַּמָּה טוֹב לָךְ, שֶׁמְּזוֹנֵךְ רַב וּמֻגָּשׁ לָךְ בִּידֵי בַּעַל-הַבַּיִת!

אָמְרָה לָהּ הַצִּפּוֹר בַּכְּלוּב:

– כַּמָהּ טִפְּשָׁה אַתְּ!

רוֹאָה אַתְּ כָּל טוּב שֶׁבַּכְּלוּב

וְאֶת הַכְּלוּב אֵינֵךְ רוֹאָה…

כְּשֶׁיָּרַד הַמָּן בְּמִדְבַּר סִינַי, לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְאָכְלוֹ,

מִהֲרוּ רַבִּים לַחְטֹף לָהֶם מָן כְּכָל שְׁיָּכְלוּ, חֳמָרִים, חֳמָרִים.

רָאָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁקְּטַנֵּי אֱמוּנָה הֵם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אָמַר לָהֶם:

לִקְטוּ מִמֶּנּוּ (מִן הַמָּן) אִישׁ לְפִי אָכְלוּ,

עֹמֶר לְגֻלְגֹּלֶת, (כְּ) מִסְפַּר נַפְשׁוֹתֵיכֶם,

(וְרַק) אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ!

בָּדְקוּ חֲכָמִים וּמָצְאוּ שֶׁפָּסוּק זֶה בְּדִבְרֵי משֶׁה

מֵכִיל אֶת כָּל אוֹתִיּוֹת הא"ב,

לְלַמֶּדְךָ, כַּמָּה חֲשׁוּבָה הוֹרָאָה זוֹ,

שֶׁלֹּא לַחְטֹף!

פַּעַם אַחַת, אָסַף אַלֶּכְּסַנְדֶר מוֹקְדוֹן לְפָנָיו קְבוּצָה שֶׁל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל

וְשָׁאַל אוֹתָם שְׁאֵלוֹת, עַל מְנָת שֶׁיָּשִׁיבוּ לוֹ תְּשׁוּבוֹת עֲלֵיהֶן.

זֶה הָיָה מִנְהַג הַיָּמִים הָהֵם,

שֶׁאָהֲבוּ הַכֹּל לְהִתְנַצֵּחַ זֶה עִם זֶה בִּשְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת

וּכְשֶׁלֹא הָיְתָה לְאָדָם תְּשׁוּבָה עַל שְׁאֵלַת חֲבֵרוֹ,

נִמְצָא מְנֻצָּח עַל יָדוֹ.

שָׁאַל אוֹתָם אַלֶּכְּסַנְדֶר:

– אֵיזֶהוּ חָכָם?

הֵשִׁיבוּ לוֹ:

– הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד!

שָׁאַל אוֹתָם:

– וְאֵיזֶהוּ גִּבּוֹר?

הֵשִׁיבוּ לוֹ:

– הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ!

שָׁאַל אוֹתָם:

• וְאֵיזֶהוּ עָשִׁיר?

הֵשִׁיבוּ לוֹ:

• הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ!

שָׁאַל אוֹתָם:

• וּמָה יַּעֲשֶׂה אָדָם שֶׁיִּהְיוּ חַיָּיו טוֹבִים?

הֵשִׁיבוּ לוֹ:

• יַשְׁקִיעַ עַצְמוֹ בְּמַעֲשִׂים לְטוֹבַת הַזּוּלַת וְלֹא יַחְשֹׁב רַק עַל טוֹבָתוֹ כָּל הַיָּמִים!

שָׁאַל אוֹתָם:

• וּמַה יַּעֲשֶׂה אָדָם שֶׁיִּהְיוּ חַיָּיו רָעִים וּמָרִים?

הֵשִׁיבוּ לוֹ:

• יַחְשֹׁב כָּל הַיָּמִים רַק עַל גּוּפוֹ וְעַל צְרָכָיו!

שָׁאַל אוֹתָם:

• וּמַה יַּעֲשֶׂה אָדָם שֶׁיִּהְיֶה אָהוּב עַל חֲבֵרָיו?

הֵשִׁיבוּ לוֹ:

• יִשְׂנָא אֶת הַכָּבוֹד וְאֶת הַשִּׁלְטוֹן בְּזוּלָתוֹ!

וְהָיו חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל מְשִׁיבִים כָּל תְּשׁוּבוֹתֵיהֶם כָּל חָכָם לְחוּד בְּאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ

וְנִמְצְאוּ כָּל תְּשׁוּבוֹתֵיהֶם זֵהוֹת זוֹ לָזוֹ בַּתֹּכֶן וּבַלָּשׁוֹן.

אָמַר אַלֶּכְּסַנְדֶר מוֹקְדוֹן לַחֲכָמִים:

• שְׁאֵלוֹת קָשׁוֹת שָׁאַלְתִּי אֶתְכֶם וּתְשׁוּבוֹתֵיכֶם יָפוֹת וּמְחֻכָּמוֹת!

הִלְבִּישׁ אוֹתָם בִּגְדֵי אַרְגָּמָן וְנָתַן רְבִידֵי זָהָב עַל צַוְּארֵיהֶם…

שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת לוֹ לָאָדָם:

שֵׁם שֶׁקּוֹרֵא לוֹ אָבִיו

וְשֵׁם שֶׁקּוֹרֵאת לוֹ אִמּוֹ

וְשֵׁם שֶׁאָדָם קוֹנֶה לְעַצְמוֹ בְּמַעֲשָׂיו…

וְהַטּוֹב שֶׁבִּשְׁלָשְׁתָּם הוּא

הַשֵּׁם שֶׁקּוֹנֶה לוֹ אָדָם בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים.

אָדָם אֶחָד נִכְנַס לְגִנָּה זָרָה, לָקַט תּוּתִים וְאָכַל.

רָץ בַּעַל הַגִּנָּה אַחֲרָיו וְאָמַר לוֹ:

• מַה יֵּשׁ לְךָ בְּיָדֶיךָ!?

אָמַר הַגַּנָּב כְּשֶׁהוּא מַרְאֶה כַּפּוֹת יָדָיו:

• רְאֵה, אֵין בְּיָדִי כְּלוּם!

הִכָּה אוֹתוֹ בַּעַל הַגִּנָּה מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת,

כִּי רָאָה אֶת יְדֵי הַגַּנָּב שֶׁהָיוּ אֲדֻמּוֹת מִמִּיץ הַתּוּתִים…

עַרְבִי אֶחָד בֶּן הַמִּדְבָּר, תָּעָה בְּדַרְכּוֹ וּמְזוֹנוֹ אָזַל.

לֹא בָּא אֹכֶל אֶל פִּיו יוֹם אֶחָד וְעוֹד יוֹם אֶחָד.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, הִגִּיעַ אֶל בְּאֵר בַּמִּדְבָּר.

שָׁתָה לִרְוָיָה, אֲבָל מָזוֹן לֹא מָצָא.

הִתְבּוֹנֵן הַעַרְבִי סְבִיבו וְרָאָה שַׂק-עוֹר מֻנָּח, לְלֹא בְּעָלִים.

שָׂמַח הָעַרְבִי, כִּי חָשַׁב:

הִנֵּה בַּשַּׂק הַזֶּה אֶמְצָא בְּוַדַּאי פַּת לֶחֶם, תְּמָרִים, אוֹ שְׁקֵדִים.

פָּתַח אֶת פִּי הַשַּׂק וּמָצָא בּוֹ זָהָב וָכֶסֶף וַאֲבָנִים טוֹבוֹת…

לָמַד אוֹתוֹ עַרְבִי לֶקַח טוֹב לְכָל יְמֵי חַיָּיו,

שֶׁאֵין הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב ‘עוֹנִים’ עַל הַכֹּל…

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, לְתַלְמִידֵיהֶם:

"– אִם יָצָאתָ לַדֶּרֶךְ, קַח עִמְּךָ כַּד שֶל מַיִם

וְלֹא תִּשְׁתֶּה מַיִם מִן הַנָּהָר וְמִן הָאֲגַם,

שֶׁמְּסַכֵּן אַתָּה אֶת בְּרִיאוּתְךָ וְאֶת אוֹר עֵינֶיךָ.

וְאִם אָזְלוּ הַמַּיִם מִכַּדְּךָ,

דְּפֹק עַל כִּסּוּי הַכַּד וֶאֱמֹר לְעַצְמְךָ:

'– פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִית (שִׁמְךָ וְשֵׁם אִמְּךָ)

אָמְרָה לְךָ אִמְּךָ:

הִזָּהֵר מִשַּׁבְרִירִי

שַׁבְרִירִי, בְּרִירִי,

רִירִי, רִיר, רִי…

(מִין לַחַשׁ הוּא, שֶׁל ‘לָשוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן’)

הַקַּל לִזְכִירָה וּמַעֲמִיק בַּזִכָּרוֹן אֶת עֶצֶם הָעֵצָה

מַעֲשֶׂה בְּאוֹרֵחַ שֶׁבָּא לַעֲיָרָה קְטַנָּה

וְחִפֵּשׂ לוֹ בַּיִת, לְהִתְאָרֵחַ בּוֹ.

שָׁאַל אֶת בְּנֵי הַמָּקוֹם:

• מִי כָּאן עָשִׂיר, שֶׁאוּכַל לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ?

אָמְרוּ לוֹ:

• עֲשִׁיר הָעֲיָרָה שֶׁלָּנוּ, קַמְצָא שְׁמוֹ,

נַסֵּה, אֶפְשָׁר יְקַבֵּל אוֹתְךָ לְבֵיתוֹ…

בָּא לְבֵיתוֹ שֶׁל קַמְצָא

וּבִקֵּשׁ לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ יָמִים אֲחָדִים.

אָמַר קַמְצָא לָאוֹרֵחַ:

• הִכָּבֵד וְלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר,

כִּי אֵין לִי אֲפִלוּ תַּבְשִׁיל חַם בְּבֵיתִי

וְאֵין בְּיָדִי לְאָרֵחַ אוֹתְךָ אֶצְלִי.

אָמַר לוֹ הָאוֹרֵחַ:

• רוֹאֶה אֲנִי שֶׁכְּשִׁמְךָ כֵּן אַתָּה

וְדוֹמֶה אַתָּה לְסוּס, שֶׁשַּׂק שְׂעוֹרָה עַל גַּבּוֹ וְהוּא מְלַחֵךְ עֵשֶׂב…

לֶאֱכֹל פַּת פֶּחָמִים (פִּיתָה),

בֵּיצָה מְגֻלְגֶּלֶת, (קָשָׁה)

שֶׁמֶן זַיִת,

לִשְׁתּוֹת יַיִן

וּלְהָרִיחַ בְּשָׂמִים…"

וְהַצַּד הַשָּׁוֶה בְּכֻלָּם, שֶׁמְּעֻדָּנִים הֵם

וּמְעַדְּנִים אֶת נֶפֶשׁ הַלּוֹמֵד.

הָיֹה הָיָה כְּפָר אֶחָד בָּאָרֶץ, “קֶרֶן הַשֶּׁפַע” שְׁמוֹ.

הָיוּ בּוֹ אִכָּרִים אוֹהֲבֵי אַדְמָתָם

וְחָרוּצִים מֵאֵין כְּמוֹתָם.

הָיוּ מְסַקְּלִים, חוֹרְשִׁים, מְזַבְּלִים, זוֹרְעִים וְנוֹטְעִים

מַשְׁקִים וְעוֹדְרִים, מְנַכְּשִׁים וְזוֹמְרִים

וְרָאוּ בְּרָכָה בְּכָל מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם

וְאַדְמָתָם – כְּ“קֶרֶן-הַשֶּׁפַע”, הֲלֹא הוּא שֵׁם כְּפָרָם.

אָכְלוּ הָאִכָּרִים מִכָּל טוּב,

בָּנוּ לָהֶם בָּתִּים גְּדוֹלִים וְנוֹחִים,

וְלֹא שָׁמְרוּ דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר לָהֶם לְיוֹם צָרָה.

הָיָה בֵּינֵיהֶם אִכָּר אֶחָד

שֶׁחַי חַיֵי צִנְעָה בְּבַיִת קָטָן וּפָשׁוּט

וְכֵן הָיוּ גַּם בְּגָדָיו וּמְזוֹנוֹתָיו וְכָל דְּרָכָיו.

הָיָה הָאִכָּר שׁוֹמֵר בְּמַרְתְּפוֹ

שַׂקֵּי חִטִּים וְקִטְנִיּוֹת

כַּדֵּי שֶׁמֶן וּדְבַשׁ

וַעֲרֵמוֹת שְׂעוֹרִים לִבְהֶמְתּוֹ.

הָיוּ שְׁכֵנָיו צוֹחֲקִים לוֹ וְאוֹמְרִים:

• קַמְצָן טִפֵּשׁ אַתָּה, שֶׁאַתָּה עָמַל כָּל הַיָּמִים

וְאֵינְךָ נֶהֱנֶה כָּמוֹנוּ מִיגִיעַ כַּפֶּיךָ!

אָמַר לָהֶם אוֹתוֹ אִכָּר:

• “אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי”…

הָיוּ מְלַגְלְגִים עָלָיו כָּל הַיָּמִים וּמְכַנִּים אוֹתוֹ ' אֲנִילִימִילִי'…

פַּעַם אַחַת, פָּקְדָה בַּצֹּרֶת קָשָׁה אֶת הָאָרֶץ

וּבְעִקְּבוֹתָיו – רָעָב וּמַחְסוֹר.

קָרָא הָאִכָּר הַצָּנוּעַ אֶת שְׁכֵנָיו לְבֵיתוֹ

וְחִלֵּק לָהֶם מִכָּל אוֹצְרוֹת הַמָּזוֹן שֶׁאָגַר בְּמַרְתְּפוֹ

וְאָמַר לָהֶם:

• עַכְשָׁו אַתֶּם מְבִינִים מַה שֶּׁאָמַרְתִּי לָכֶם

“אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי”?

וְעוֹד אֹמַר לָכֶם “וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי מָה אֲנִי”?

וְכִי אֵשֵׁב לְבַדִּי וְאֹכַל כָּל מַה שֶּׁאָגַרְתִּי בְּמַרְתְּפִי

בְּעוֹד אַתֶּם נְמֵקִּים בָּרָעָב?!

הוֹדוּ לוֹ הַשְּׁכֵנִים מִכָּל לֵב,

וְחָקְקוּ דְּבָרָיו בְּזִכְרוֹנָם.

וְשׁוּב לֹא כִּנּוּ אוֹתוֹ בְּלַעַג “אֲנִילִימִילִי”.

בְּעֵת שֶׁתִּרְצֶה לְקָרֵב בְּנֵי-אָדָם לְחֶבְרָתְךָ,

בְּחַר מֵהֶם וְהִתְחַבֵּר רַק אֶל רֵעַ כְּלִבְּךָ,

אֲשֶׁר יַצְלִיחַ דַּרְכְּךָ וְיִשְׁמַע מִצְוָתְךָ.

אִם תִּבְחַר בְּחֶבְרָתוֹ, יְפָאֵר אֶת חֲבוּרָתְךָ,

וְאִם תִּרְצֶה לְעֶזְרָתוֹ יְהִי עֵזֶר בְּצָרָתְךָ

וְיִדְרֹשׁ כָּל יָמָיו שְׁלוֹמְךָ וְטוֹבָתְךָ.

חַגִּית וּפְנִינָה, שְׁתֵּי נַעֲרוֹת כְּפָר הָיוּ.

בְּאַחַד הַיָּמִים, הָלְכוּ הָעִירָה לִמְכֹּר שָׁם אֶת תּוֹצֶרֶת גַּנֵּיהֶן.

כָּל אַחַת מֵהֶן נָשְׂאָה סַל תַּפּוּחִים עַל רֹאשָׁהּ.

הָיְתָה פְּנִינָה מִתְּאוֹנֶנֶת, נֶאֱנַחַת וְנָחָה בְּכָל פַּעַם,

וְאִלּוּ חַגִּית הָלְכָה לָהּ בְּקַלּוּת, זְקוּפָה וְרַעֲנָנָה וְלָעֲגָה לִפְנִינָה הַמְפַגֶּרֶת.

שָׁאֲלָה פְּנִינָה אֶת חַגִּית:

• הֲלֹא סַלִּי כְּסַלֵּךְ, מַדּוּעַ שֶׁלָּךְ קַל וְשֶׁלִּי כָּבֵד?

אָמְרָה לָהּ חַגִּית:

– יֵשׁ לִי, פְּנִינָה, ‘פְּנִינָה’ בְּסַלִּי, וְהִיא סְגֻלָּה לְקַלּוּת.

• וּמַהִי אוֹתָה ‘פְּנִינָה’? – שָׁאֲלָה פְּנִינָה בְּסַקְרָנוּת.

• אוֹתָה ‘פְּנִינָה’ הִיא הַסְּבִילוּת, שֵׁאֵין כָּמוֹהָ לְ’קַלּוּת'. – הֵשִׁיבָה לָהּ חַגִּית.

מַעֲשֶׂה בְּשׁוֹטֶה אֶחָד, שֶׁהָיָה מְדַבֵּר כָּל מַה שֶּׁיָּדַע.

שָׁמַע דָּבָר אֵצֶל הָאֶחָד,

מִיָּד הָלַךְ וְסִפֵּר אֶת הַדָּבָר לַשֵּׁנִי.

וְכָךְ הָיָה מְסַכְסֵךְ בֵּין הַבְּרִיּוֹת כָּל הַיָּמִים

וְנַעֲשָׂה שָׂנוּא עֲלֵיהֶן מְאֹד.

בָּא לִפְנֵי חָכָם אֶחָד וְשָׁאַל אוֹתוֹ:

• רַבִּי, מָה אֶעֱשֶׂה וְכָל הַבְּרִיּוֹת שׂוֹנְאוֹת אוֹתִי?

הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁאֲנִי מְדַבֵּר הֵם דִּבְרֵי אֱמֶת לַאֲמִתָּם?!

אָמַר לוֹ הֶחָכָם לַשּׁוֹטֶה:

• בְּנִי, דַּע לְךָ!

לֹא כָּל מַה שֶּׁאָדָם יוֹדֵעַ הוּא צָרִיךְ לוֹמַר,

אֲבָל כָּל מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר הוּא צָרִיךְ לָדַעַת…