לנכדי, צפרי־שיר שלי
שַׁעַר הַמַעֲשִׂים הַמְחֻכָּמִים
מאתתקוה שריג
דף פתיחה שַׁעַר הַמַעֲשִׂים הַמְחֻכָּמִים
מאתתקוה שריג
מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי אַחִים אוֹהֲבִים
מאתתקוה שריג
לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת,
חָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם אַחִים שְׁנַיִם.
הָיוּ לָאָח הָאֶחָד אִשָּׁה וִילָדִים
וְלָאָח הַשֵּׁנִי – אֵין אִשָּׁה וְאֵין יְלָדִים.
הָיוּ הָאַחִים מְעַבְּדִים אַדְמָתָם בְּאַהֲבָה
וְהָאֲדָמָה מַחֲזִירָה לָהֶם חִטָּה יָפָה וְטוֹבָה.
בְּאַחַד הַיָּמִים, בְּעֵת קְצִיר חִטִּים,
יָמִים אֲרֻכִּים וְלוֹהֲטִים,
הָיוּ הָאַחִים קוֹצְרִים תְּבוּאָתָם בְּמַגָּלִים,
מְאַלְּמִים אוֹתָהּ לַאֲלֻמּוֹת
וּמַנִּיחִים אוֹתָהּ בִּשְׁתֵּי גְּרָנוֹת שָׁווֹת.
בַּלַּיְלָה, נָדְדָה שְׁנַת הָאָח הַבּוֹדֵד.
הִסְתּוֹבֵב עַל מִשְׁכָּבוֹ וְאָמַר בְּלִבּוֹ:
– הִנֵּה אָחִי, אִשָּׁה לוֹ וִילָדִים,
וַאֲנִי בּוֹדֵד וְיָחִיד, בְּלֹא אִשָּׁה, בְּלֹא יְלָדִים,
לָמָּה זֶה יִהְיֶה חֶלְקִי שָׁוֶה לְחֶלְקוֹ?!
קָם הָאִישׁ חֶרֶשׁ מִמִּשְׁכָּבוֹ
וְהוֹסִיף אֲלֻמּוֹת מִשֶּׁלּוֹ עַל אֲלֻמּוֹת אָחִיו אֲהוּבוֹ.
בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, נָדְדָה גַּם שְׁנַת הָאָח הַשֵּׁנִי.
הִסְתּוֹבֵב עַל מִשְּׁכָּבוֹ וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ:
– שִׁמְעִי לִי אִשְׁתִּי, יוֹנָתִי,
הִנֵּה אִשָּׁה לִי וִילָדִים, גִּיל לִי וּרְנָנִים!
וְאָחִי – בּוֹדֵד וַעֲרִירִי
יָמָיו קָשִׁים, לֵילוֹתָיו מָרִים –
הֲלֹא אָקוּם חֶרֶשׁ וְאוֹסִיף לוֹ אֲלֻמּוֹת
וְיִהְיוּ לוֹ לִשְׂמָחוֹת וְנֶחָמוֹת?
אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה הַחֲכָמָה:
– צָדַקְתָּ, אִישִׁי. מַהֵר וַעֲשֵׂה בְּטֶרֶם תִּזְרַח הַחַמָּה!
קָם הָאִישׁ חֶרֶשׁ מִמִּשְׁכָּבוֹ
וְהוֹסִיף אֲלֻמּוֹת מִשֶּׁלּוֹ עַל אֲלֻמּוֹת אָחִיו אֲהוּבוֹ.
וּבַבֹּקֶר, כְּשֶׁקָּם כָּל אָח בְּשִׂמְחָה לַעֲבוֹדַת יוֹמוֹ,
שׁוֹמֵר הֵיטֵב סוֹדוֹ עִמּוֹ,
וְהִנֵּה הַפְלֵא וָפֶלֶא!
שָׁווֹת הַגְּרָנוֹת הַשְּׁתַּיִם,
כִּשְׁתֵּי טִפּוֹת מַיִם!
בַּלַּיְלָה הַשֵּׁנִי,
שׁוּב קָם הָאָח הַבּוֹדֵד מִמִּשְׁכָּבוֹ,
לְהוֹסִיף אֲלֻמּוֹת מִשֶּׁלּוֹ עַל אֲלֻמּוֹת אָחִיו אֲהוּבוֹ.
וְקָם גַּם הָאָח הַשֵּׁנִי, בַּעַל הָאִשָּׁה וַאֲבִי הַיְלָדִים, מִמִּשְׁכָּבוֹ,
לְהוֹסִיף אֲלֻמּוֹת מִשֶּׁלּוֹ עַל אֲלֻמּוֹת אָחִיו אֲהוּבוֹ.
וּבַבֹּקֶר, הַפְלֵא וָפֶלֶא!
שָׁווֹת הַגְּרָנוֹת הַשְּׁתַּיִם
כִּשְׁתֵּי טִפּוֹת מַיִם!
בַּלַּיְלָה הַשְּׁלִישִׁי,
שׁוּב קָמוּ הַשְּׁנַיִם מִמִּשְׁכָּבָם
לְהוֹסִיף כָּל אֶחָד מֵאֲלֻמּוֹתָיו עַל אֲלֻמּוֹת אֲהוּבָם.
נִפְגְּשׁוּ הַשְּׁנַיִם בַּחֲשֵׁכָה, בֵּין הַגְּרָנוֹת,
וִידֵיהֶם מְלֵאוֹת לָהֶן אֲלֻמּוֹת.
חָבְקוּ הָאַחִים וְנָשְׁקוּ זֶה לָזֶה בְּחֹם וּבְתֹם,
וְהָיָה רַק הָיָּרֵחַ לְאַהֲבָתָם – עֵד
וְכָל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְשִׂמְחָתָם – הֵד.
כַּעֲבֹר יָמִים רַבִּים,
נִבְחֲרָה אַדְמָתָם שֶׁל הָאַחִים הַטּוֹבִים,
הַשָּׂדֶה הַהוּא מַמָּשׁ –
לַמָּקוֹם שֶׁנִּבְנָה בּוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
מַעֲשֶׂה בְּזָהָב וּדְבַשׁ
מאתתקוה שריג
לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת,
בִּהְיוֹת דָּוִד, הֶעָתִיד לִהְיוֹת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל,
נַעַר רוֹעֶה אֶת צֹאנוֹ בַּשָּׂדֶה,
יָשְׁבוּ בְּאַחַת מֵעָרֵי יְהוּדָה
אִישׁ אֶחָד עָשִׁיר, נִכְבָּד וְאַלְמָן
וְאִשָּׁה אַחַת עֲשִׁירָה וְנִכְבָּדָה, אַף הִיא.
בִּקֵּשׁ הַנִּכְבָּד אֶת יַד הָאִשָּׁה הַנִּכְבָּדָה
לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה, אַךְ הִיא סֵרְבָה.
כַּאֲשֶׁר הֵצִיק לָהּ הָאִישׁ עוֹד וְעוֹד בְּבַקָּשָׁתוֹ,
נָדְדָה הָאִשָּׁה לְעִיר אַחֶרֶת.
לִפְנֵי שֶׁיָּצְאָה לַדֶּרֶךְ,
הִכְנִיסָה אֶת כָּל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף, הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת,
הַפְּנִינִים וְהַמַּרְגָּלִיּוֹת שֶׁלָּהּ,
לִשְׁנֵי כַּדֵּי חֶרֶס גְּדוֹלִים וּמִלְאָה אוֹתָם עַד שְׂפָתָם, בִּדְבַשׁ.
לָקְחָה אֶת שְׁנֵי הַכַּדִּים הִפְקִידָה אוֹתָם בִּידֵי הַשָּׁכֵן וְיָצְאָה לְדַרְכָּהּ.
פַּעַם אַחַת, חָסַר דְּבַשׁ לַשָּׁכֵן.
חָשַׁב בְּלִבּוֹ,
אֶקַּח מִן הַדְּבַשׁ שֶׁהִפְקִידָה שְׁכֶנְתִּי בְּיָדִי
וְכַאֲשֶׁר אֶרְדֶּה דְּבַשׁ, אָשִׁיב הַדְּבַשׁ לְכַדָּהּ שֶׁל הָאִשָּׁה.
כַּאֲשֶׁר הֵרִיק אֶת הַכַּד מִן הַדְּבַשׁ,
נִתְגַּלָּה לְעֵינָיו הַנִּדְהָמוֹת הָאוֹצָר הַטָּמוּן בְּתַחְתִּית הַכַּד.
לָקַח אֶת הַדְּבַשׁ וְאֶת הָאוֹצָרוֹת הַחֲבוּיִים בְּתוֹכוֹ מִשְּׁנֵי הַכַּדִּים
וְנַעֲשָׂה עָשִׁיר גָּדוֹל עַד מְאֹד.
כַּעֲבֹר שָׁנִים רַבּוֹת, שָׁבָה הָאַלְמָנָה מִמְּקוֹם גָּלוּתָהּ לְעִירָהּ וּלְבֵיתָהּ.
הָלְכָה אֶל הַשָּׁכֵן וּבִקְּשָׁה מִמֶּנּוּ אֶת כַּדֵּי הַדְּבַשׁ שֶׁלָּהּ.
נָתַן לָהּ הַשָּׁכֵן אֶת כַּדֶּיהָ וְהָאִשָּׁה לְקַחְתָּם לְבֵיתָהּ.
כַּאֲשֶׁר הֵרִיקָה אוֹתָם מִן הַדְּבַשׁ, רָאֲתָה שֶׁנֶּעְלָם הָאוֹצָר שֶׁהָיָה מִתַּחְתָּיו.
שָׁבָה אֶל שְׁכֵנָהּ וְזָעֲקָה אֵלָיו:
– הֵיכָן הָאוֹצָר שֶׁהִטְמַנְתִּי בְּכַדֵּי הַדְּבַשׁ?!
אָמַר לָהּ:
– דְּבַשׁ הִפְקַדְתְּ בְּיָדִי וְלֹא אוֹצָר!
נָתַתְּ דְּבַשׁ, וְקִבַּלְתְּ דְּבַשׁ!
הָיוּ כָּל טַעֲנוֹתֶיהָ וּמַעֲנוֹתֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה
נִתָּכוֹת אֶל אָזְנוֹ הָאֲטוּמָה שֶׁל הַשּׁכֵן הַגַּנָּב.
וְעֵדִים אֵין לָהּ לְצִדְקָתָהּ.
שָׁמְעָה הָאִשָּׁה, כִּי נַעַר רוֹעֶה יֵשׁ בְּבֵית־לֶחֶם,
דָּוִד בֶּן־יִשַׁי שְׁמוֹ,
שֶׁחָכָם מְאֹד הוּא וּנְבוֹן דָּבָר
וַאֲנָשִׁים בָּאִים לְהִשָּׁפֵט בְּפָנָיו בְּרִיבָם.
הָלְכָה אֶל דָּוִד וְסִפְּרָה לוֹ אֶת מַעֲשֶׂה גְּנֵבַת אוֹצָרָהּ,
וְכִי אֵין לָה עֵדִים לְהָעִיד לְטוֹבָתָהּ.
אָמַר לָהּ דָּוִד:
– אַל תַּחְשְׁשִׁי, אִשָּׁה יְקָרָה, כָּל אוֹצָרֵךְ הָשֵׁב יוּשַׁב לָךְ בִּמְהֵרָה!
רַק לְכִי וְהָבִיאִי אֵלַי אֶת כַּדֵּי הַחֶרֶס, שֶׁבָּהֶם הָיָה הָאוֹצָר, מִתַּחַת לַדְּבַשׁ.
הָלְכָה הָאִשָּׁהּ וְהֵבִיאָה אֶת הַכַּדִּים לִפְנֵי דָּוִד בֶּן־יִשַׁי,
הַנַּעַר הָרוֹעֶה אֶת צֹאנוֹ בַּשָּׂדֶה.
עָמַד דָּוִד מִמְּקוֹם שִׁבְתּוֹ, וְשָׁבַר אֶת שְׁנֵי הַכַּדִּים,
וּמָצָא שִׁקְלֵי זָהָב דְּבוּקִים בִּמְכִתּוֹת הַחֶרֶס.
וְהָיוּ אֵלֶּה ‘עֵדֵי’ הָאִשָּׁה, כִּי אֱמֶת דִּבְּרָה.
הַשָּׁכֵן הַגַּנָּב הֵשִׁיב לָאִשָּׁה אֶת כָּל אוֹצָרָהּ הַנֶּעְלָם
וְהוּשַׁב בְּבֵית־הַסֹּהַר, בּוֹשׁ וְנִכְלָם.
מַעֲשֶׂה בְּזָקֵן אֶחָד וּבַעֲשָׂרָה חִצִּים
מאתתקוה שריג
זָקֵן אֶחָד הָיָה בָּאָרֶץ וְלוֹ עֲשָׂרָה בָּנִים.
כְּשֶׁקָּרְבוּ יָמָיו לָמוּת,
קָרָא לַעֲשֶׂרֶת בָּנָיו וְהֵם עָמְדוּ סָבִיב לְמִטָּתוֹ.
בִּקֵּשׁ לְהָבִיא לְפָנָיו עֲשָׂרָה חִצִּים קְשׁוּרִים בַּחֲבִילָה.
נָתַן הַזָּקֵן אֶת צְרוֹר הַחִצִּים לְכָל אֶחָד מִבָּנָיו וּבִקְּשָׁם לְשָׁבְרוֹ.
נִסּוּ הַבָּנִים, בְּזֶה אַחַר זֶה, לִשְׁבֹּר אֶת צְרוֹר הַחִצִּים וְלֹא יָכְלוּ.
אָמַר לָהֶם לְפָרֵק אֶת הַחֲבִילָה
וְלָתֵת חֵץ בִּידֵי כָּל אֶחָד מֵהַבָּנִים עַל מְנָת שֶׁיִּשְׁבְּרוֹ.
שָׁבַר כָּל בֵּן בְּקַלּוּת אֶת הַחֵץ שֶׁבְּיָדוֹ.
הֵבִינוּ הַבָּנִים אֶת תּוֹרַת אֲבִיהֶם,
שֶׁאִם יִהְיוּ מְאֻחָדִים בְּאַחֲוָה, שׁוּם כֹּח שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יִשְׁבְּרֵם,
וְאִם יִהְיוּ נִפְרָדִים, אִישׁ לְנַפְשׁוֹ,
יִשָּׁבֵר כָּל אֶחָד מֵהֶם מִכָּל צָרָה.
אַלֶּכְּסַנְדֶר מוֹקְדוֹן וְהַגֻּלְגֹּלֶת
מאתתקוה שריג
פַּעַם, בְּאֶחָד ממסעות הַמִּלְחָמָה שֶׁלּוֹ יָשַׁב
אַלֶּכְּסַנְדֶר מוֹקְדוֹן עַל שְׂפַת נַחַל וְהִתְכּוֹנֵן לֶאֱכֹל דָּגִים
מְלוּחִים.
שָׁטַף אוֹתָם תְּחִלָּה בְּמֵי הַנַּחַל וְהִתְבַּשְּׂמוּ הַדָּגִים בְּרֵיחַ גַּן־עֵדֶן.
רָחַץ אֶת פָּנָיו בְּמֵי הַנַּחַל וְחָיְתָה רוּחוֹ וְכָל עֲיֵפוּתוֹ פָּגָה מִמֶּנּוּ.
נִתְמַלֵּא אַלֶּכְּסַנְדֶר סַקְרנָוּת, מֵהֵכָן נוֹבֵעַ נַחַל זֶה.
קָם וְצָעַד בְּמַעֲלֵה הַנַּחַל, אֶל מְקוֹרוֹ.
כְּשֶׁהִגִּיעַ לַמַּעְיָן, מָצָא שָׁם שַׁעַר נָעוּל.
דָּפַק עָלָיו אַלֶּכְּסַנְדֶר וְקָרָא:
– פִּתְחוּ לִי אֶת הַשַּׁעַר, אֲנִי אַלֶּכְּסַנְדֶר מוֹקְדוֹן!
אָמַר לוֹ קוֹל מִפְּנִים לַשַּׁעַר:
– זֶהוּ שַׁעַר גַּן־עֵדֶן וְרַק צַדִּיקִים יָבוֹֹֹאוּ בוֹ!
יָדַע אַלֶּכְּסַנְדֶר שֶׁאֵינוֹ צַדִּיק, וְלֹא יִפָּתַח לְפָנָיו שַׁעַר גַּן־עֵדֶן.
בִּקֵּשׁ: – אָמְנָם, צַדִּיק אֵינֶנִּי, אֲבָל מֶלֶךְ גָּדוֹל אֲנִי,
תְּנוּ לִי אֵפוֹא מַשֶּׁהוּ מִגַּן־עֵדֶן!
יָצְאָה מִן הַשַּׁעַר יָד וְהוֹשִׁיטָה לְאַלֶּכְּסַנְדֶר גֻּלְגֹּלֶת אָדָם.
כְּשֶׁשָּׁב אַלֶּכְּסַנְדֶר לְאַרְצוֹ וּלְאַרְמוֹנוֹ, הִנִּיחַ אֶת הַגֻּלְגֹּלֶת בְּכַף מֹאזנַיִם.
לָקַח אֶת כָּל כַּסְפּוֹ, זְהָבוֹ וְהָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת שֶׁלּוֹ וְהִנִּיחַ בַּכַּף הַשְּׁנִיָּה.
וְהִנֵּה לֹא הִכְרִיעוּ אֵלֶּה אֶת כַּף הַמֹּאזְנַיִם,
כִּי הָיָה מִשְׁקָלָהּ שֶׁל אוֹתָהּ גֻּלְגֹּלֶת מִגַּן־עֵדֶן גָּדוֹל יוֹתֵר.
קָרָא לְפָנָיו אֶת כָּל חֲכָמָיו וְשָׁאַל אוֹתָם מַה פֵּשֶׁר הַדָּבָר הַמּוּזָר הָזֶּה.
אָמְרוּ לוֹ הַחֲכָמִים:
– אִם יִקַּח הַמֶּלֶךְ קֹמֶץ עָפָר וִיכַסֶּה אֶת
פִּתְחֵי הָעֵינַיִם שֶׁבַּגֻּלְגֹּלֶת, מִיָּד יִהְיֶה מִשְׁקָלָהּ קַל,
כְּמִשְׁקַל עַצְמוֹתֶיהָ בִּלְבַד.
עָשָׂה אַלֶּכְּסַנְדֶר כְּדִבְרֵיהֶם וְנִמְצָא שֶׁצָּדְקוּ.
שָׁאַל אוֹתָם, מַדּוּעַ יָעֲצוּ לוֹ מַה שֶּׁיָּעֲצוּ וְהֵם הֵשִׁיבוּ לוֹ:
– עֵינָיו שֶׁל אָדָם, כָּל עוֹד אֵינָן שׁוֹכְנוֹת עָפָר,
לְעוֹלָם אֵינָן שְׂבֵעוֹת וְתָמִיד הֵן רוֹצוֹת עוֹד וְעוֹד, לָכֵן מִשְׁקָלָן גָּדוֹל.
רַק בְּמוֹתוֹ, כְּשֶׁמִּתְכַּסּוֹת עֵינָיו עָפָר, הֵן נַעֲשׂוֹת שְׂבֵעוֹת…
אַלֶּכְּסַנְדֶר מוֹקְדוֹן בְּמַמְלֶכֶת הַנָּשִׁים
מאתתקוה שריג
אַלֶּכְּסַנְדֶר הַגַּדוֹל הָיָה תְּחִלָּה מֶלֶךְ מַקֵדוֹניָה שֶׁבְּאַסְיָה הַקְּטַנָּה.
לְאַחַר־מִכֵּן, כָּבַשׁ אֶת יָוָן וְאֶת כָּל הָאֲרָצוֹת שֶׁכָּבְשָׁה יָוָן תְּחִלָּה
וְעוֹד רָצָה לִכְבֹּשׁ אֲרָצוֹת וְעַמִּים חֲדָשִׁים.
פַּעַם אַחַת, הִקְהִיל אֶת כָּל חֲכָמָיו וְיוֹעֲצָיו וְאָמַר לָהֶם:
– רוֹצֶה אֲנִי לִכְבֹּשׁ אֶת אַפְרִיקָה! וְאַתֶּם אמְרוּ לִי, כֵּיצַד אַגִּיעַ לְשָׁם?
אָמְרוּ לוֹ:
– אִי אֶפְשָׁר! הָרֵי־הַחֹשֶׁךְ שֶׁגָּבְהָם עַד הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים לְךָ בְּדַרְכְּךָ!
אָמַר לָהֶם:
– לֹא שָׁאַלְתִּי אֶתְכֶם, אִם אֵצֵא לְאַפְרִיקָה וְאִם לֹא, אֶלָּא כֵּיצַד אַגִּיעַ לְשָׁם.
אָמְרוּ לוֹ הַחֲכָמִים:
– צַוֵּה וְיָבִיאוּ לְךָ שַׁיָּרָה שֶׁל חֲמוֹרִים לוּבִיִּים הָרְגִילִים לָלֶכֶת בַּחֲשֵׁכָה,
וְעוֹד צַוֵּה וְיָבִיאוּ לְךָ חֲבָלִים אֲרֻכִּים מְאֹד.
כְּשֶׁתֵּלְכוּ לְאַפְרִיקָה, מִתְחוּ הַחֲבָלִים לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ,
וּכְשֶׁתָּשׁוּבוּ, תֵּלְכוּ עַל פִּיהֶם.
עָשָׂה כָּךְ אַלֶּכְּסַנְדֶר מוֹקְדוֹן וְיָצָא לְאַפְרִיקָה.
הִגִּיעַ לִמְדִינַת קַרְתָּגָה, שֶׁשָּׁלְטוּ בָּהּ אָז רַק נָשִׁים.
רָצָה לְהִלָּחֵם בָּהֶן וְלִכְבֹּשׁ אֶת אַרְצָן.
יָצְאָה לִקְרָאתוֹ מִשְׁלַחַת שֶׁל נָשִׁים וְאָמְרָה לוֹ:
– אִם תִּלָּחֵם בָּנוּ, הַנָּשִׁים, יִצְחֲקוּ לְךָ בְּכָל הָעוֹלָם, וְאַף בַּדּוֹרוֹת הַבָּאִים לֵאמֹר:
“אַלֶּכְּסַנְדֶר מוֹקְדוֹן הַגָּדוֹל נִלְחַם בְּנָשִׁים!”
אָמַר לָהֶן:
– רוֹאֶה אֲנִי חָכְמָה בְּדִבְרֵיכֶן, אִם כֵּן, הוֹצִיאוּ לְפָנַי כִּכַּר לֶחֶם וְלֹא אֶלָּחֵם בָּכֶן.
(מִנְהָג עַתִּיק הוּא – הוֹצָאַת לֶחֶם לַכּוֹבֵשׁ – סִימָן לִכְנִיעָה)
הוֹצִיאוּ לְפָנָיו כִּכַּר זָהָב, שֶׁדָּמְתָה לְכִכַּר לֶחֶם,
תַּפּוּחִים עֲשׂוּיִים זָהָב וְרִמּוֹנִים עֲשׂוּיִים זָהָב
וְכָל זֹאת בִּקְעָרוֹת עֲשׂוּיוֹת זָהָב טָהוֹר.
אָמַר לָהֶן:
וְכִי אוֹכְלִים זָהָב אֶצְלְכֶן בְּקַרְתָּגָה, מַמְלֶכֶת הַנָּשִׁים?
אָמְרוּ לוֹ:
– וְכִי יָצָאתָ לְאַפְרִיקָה וּבָאתָ לְקַרְתָּגָה בִּשְׁבִיל כִּכַּר לֶחֶם?
וְכִי לֹא הָיָה לְךָ כִּכַּר לֶחֶם בִּמְקוֹמְךָ?
הִתְבַּיֵּשׁ אַלֶּכְּסַנְדֶר הַגָּדוֹל לְשֵׁמַע דִּבְרֵי הַנָּשִׁים הַחֲכָמוֹת.
וּכְשֶׁפָּנָה מִשָּׁם אַלֶּכְּסַנְדֶר לְדַרְכּוֹ, צִוָּה
עַל עֲבָדָיו לִכְתֹּב כְּתֹבֶת עַל שַׁעַר קַרְתָּגָה וְזוֹ
לְשׁוֹנָהּ:
"אֲנִי אַלֶּכְּסַנְדֶר הַגָּדוֹל, מֶלֶךְ מוֹקְדוֹן, שׁוֹטֶה הָיִיתִי
עַד שֶׁבָּאתִי לִמְדִינַת הַנָּשִׁים, הִיא קַרְתָּגָה,
וְלָמַדְתִּי מִפִּיהֶן חָכְמָה וְעֵצָה."
מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי סַלֵּי תְּאֵנִים
מאתתקוה שריג
מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ שֶׁהָיָה עוֹבֵר עִם צְבָאוֹ לְהִלָּחֵם עִם מְדִינָה שֶׁמָּרְדָה בּוֹ.
מָצָא זָקֵן אֶחָד שֶׁנָּטַע בֻּסְתָּן שֶׁל תְּאֵנִים.
אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ:
– אַתָּה זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים, וְאַתָּה נוֹטֵעַ תְּאֵנִים! וְכִי תֹּאכַל אֶת פִּרְיָן?
אָמַר לוֹ הַזָּקֵן:
– אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אִם אֶזְכֶּה אֹכַל וְאִם לָאו – יֹאכְלוּ בָּנַי.
כַּעֲבֹר שָׁלֹש שָׁנִים חָזַר מִן הַמִּלְחָמָה בְּאוֹתָהּ דֶּרֶךְ.
הֵבִיא הַזָּקֵן לְפָנָיו סַלְסִלָּה מְלֵאָה בַּכּוּרוֹת תְּאֵנִים יָפוֹת וְאָמַר:
– אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, קַבֵּל פִּרְיָן שֶׁל אוֹתָן תְּאֵנִים שֶׁנָּטַעְתִּי לִפְנֵי שָׁלֹשׁ שָׁנִים!
מִלֵּא הַמֶּלֶךְ אֶת סַלְסִלָּתוֹ בְּמַטְבְּעוֹת זָהָב.
הֵבִיא הַזָּקֵן אֶת סַלּוֹ הַבַּיְתָה וְסִפֵּר אֶת הַמַּעֲשֶׂה לְאִשְׁתּוֹ וּלְבָנָיו.
שָׁמְעָה הַשְּׁכֵנָה וְאָמְרָה לְבַעְלָהּ:
– רְאֵה אֶת שְׁכֵנֵנוּ שֶׁנָּתַן תְּאֵנִים וְקִבֵּל זָהָב,
לֵךְ אַף אַתָּה וְהָבֵא בְּסַלְּךָ זָהָב!
הֵבִיא הַשָּׁכֵן, אַף הוּא זָקֵן, אֶת תְּאֵנָיו לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
צִוָּה הַמֶּלֶךְ לִטְפֹּחַ הַסַּלְסִלָּה בְּפָנָיו וְהַזָּקֵן חָזַר לְבֵיתוֹ בְּבֹשֶׁת פָּנִים.
יָדַע הַמֶּלֶךְ, שֶׁהַזָּקֵן הָרִאשׁוֹן כִּבֵּד אוֹתוֹ בְּתֹם לֵב וּבְנֶפֶש חֲפֵצָה, וְכִי רָצָה אַךְ לְהוֹכִיחַ לוֹ,
שֶׁאָכֵן, זָכָה לֶאֱכֹל מִפְּרִי הַתְּאֵנִים שֶׁנָּטַע לִפְנֵי שָׁלֹשׁ שָׁנִים,
וְאִלּוּ הַזָּקֵן הַשֵּׁנִי, כִּבֵּד אוֹתוֹ בְּעָרְמָה, עַל־מְנַת שֶׁיְּקַבֵּל מִיָּדָיו זָהָב…
הַמֶּלֶךְ וּכְלִי הַשֹּׁהַם
מאתתקוה שריג
מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ גָּדוֹל שֶׁשָּׁלְחוּ לוֹ בְּמַתָּנָה, כְּלִי יָקָר עָשׂוּי שֹׁהַם.
הֶעֱמִיד הַמֶּלֶךְ אֶת הַכְּלִי עַל שֻׁלְחָנוֹ וְהָיָה מִתְהַדֵּר בּוֹ.
פַּעַם בָּא אֵלָיו אוֹרֵחַ זָקֵן, חָכָם יָדוּעַ.
שָׁאַל הַמֶּלֶךְ אֶת הָאוֹרֵחַ:
– מַה תֹּאמַר, אוֹרְחִי הַנִּכְבָּד, עַל הַכְּלִי הַיָּפֶה הַזֶּה?
אָמַר הָאוֹרֵחַ הֶחָכָם לַמֶּלֶךְ:
– אוֹמֵר אֲנִי, שֶׁבָּאָה עָלֶיךָ יַחַד עִם הַכְּלִי צָרָה צְרוּרָה!
שָׁאַל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ:
– מַדּוּעַ אַתָּה אוֹמֵר זֹאת?
הֵשִׁיב לוֹ הֶחָכָם:
– מִפְּנֵי שֶׁמֵּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהִגִּיעַ הַכְּלִי לְיָדְךָ,
אַתָּה דּוֹאֵג יוֹמָם וָלַיְלָה, שֶׁמָּא יִגְנְבוּ אוֹתוֹ מִמְּךָ, שֶׁמָּא יִפֹּל וְיִשָּׁבֵר…
הָלַךְ לוֹ הָאוֹרֵחַ הֶחָכָם לְדַרְכּוֹ וְהַמֶּלֶךְ שָׁמַר אֶת דְּבָרָיו בְּלִבּוֹ.
כְּשֶׁיָּצָא הַמֶּלֶךְ לְמִלְחָמָה עַל אוֹיְבָיו,
הוֹלִיךְ אֶת כְּלִי הַשֹּׁהַם בַּסְּפִינָה, לֵהָנוֹת מִיָּפְיוֹ וּלְשָׁמְרוֹ.
טָבְעָה הַסְּפִינָה וְטָבַע כְּלִי הַשֹּׁהַם
וַאֲפִלּוּ שֶׁנִּצַּל הַמֶּלֶךְ וְנִצַּח אֶת אוֹיְבָיו,
עֲדַיִן הָיָה מִצְטַעֵר עַל אוֹתוֹ כְּלִי שֶׁאָבַד מִמֶּנּוּ וְאֵינֶנּוּ.
שְׁמוֹנִים מְכַשְּׁפוֹת בִּמְעָרָה אַחַת
מאתתקוה שריג
בִּימֵי בַּיִת שֵׁנִי בִּגְדֻלָּתוֹ,
בִּזְמַן שֶׁהָיָה שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח נָשִׂיא,
בָּאוּ וְסִפְּרוּ לוֹ שֶׁבִּמְעָרָה אַחַת בְאַשְׁקְלוֹן יוֹשְׁבוֹת שְׁמוֹנִים מְכַשְּׁפוֹת.
קָרָא רַבִּי שִׁמְעוֹן לִשְׁמוֹנִים בַּחוּרִים יָפִים וַחֲסֻנִּים
שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים לָצֵאת עִמּוֹ לְאַשְׁקְלוֹן.
חִכָּה רַבִּי שִׁמְעוֹן לְיוֹם סַגְרִיר.
כְּשֶׁבָּא יוֹם סַגְרִיר וַחֲשֵׁכָה עָטְפָה אֶת הָעוֹלָם,
נָתַן רַבִּי שִׁמְעוֹן טַלִּית לְבָנָה לְכָל בָּחוּר, נְתוּנָה בְּכַד שֶׁל חֶרֶס,
כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָטְבוּ מִן הַגֶּשֶׁם.
חָבְשׁוּ הַבַּחוּרִים אֶת הַכַּדִּים לְרָאשֵׁיהֶם.
יָרְדוּ כֻּלָּם בְּיַחַד לְאַשְׁקְלוֹן, אֵצֶל אוֹתָהּ מְעָרָה.
לִפְנֵי שֶׁנִּכְנַס רַבִּי שִׁמְעוֹן לַמְּעָרָה,
קָבַע סִימָנִים לִשְׁמוֹנִים הַבַּחוּרִים:
– אִם אֶשְׁרֹק שְׁרִיקָה אַחַת, הִתְיַצְּבוּ, עֲטוּפֵי טַלִּיתוֹת עַל רָאשֵׁיכֶם;
– אִם אֶשְׁרֹק שְׁתֵּי שְׁרִיקוֹת, הִכָּנְסוּ כֻּלְּכֶם לַמְּעָרָה,
וְכָל בָּחוּר מִכֶּם יַחֲזִיק בִּמְכַשֵּׁפָה אַחַת וְיָרִים אוֹתָהּ מִן הָאָרֶץ,
שֶׁכֵּן דַּרְכָּן שֶׁל מְכַשְּׁפוֹת, כְּשֶׁמְּרִימִים אוֹתָן מִן הַקַּרְקַע,
הֵן חֲדֵלוֹת לִהְיוֹת מְכַשְּׁפוֹת…
עָמַד רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּפֶתַח הַמְּעָרָה וְקָרָא פְּנִימָה:
– אוֹיִים, אוֹיִים, אוֹיִים! פְּתַחְנָה לִי, אֶחָד מִשֶּׁלָּכֶן אֲנִי!
הֵצִיצוּ הַמְּכַשְּׁפוֹת וְרָאוּ שֶׁרֹאשׁוּ יָבֵשׁ בְּתוֹךְ הַגֶּשֶׁם הַנּוֹרָא.
אָמְרוּ לוֹ:
– אֵיךְ רֹאשְׁךָ מְנֻגָּב כָּל־כָּךְ בִּשְׁעַת הַגֶּשֶׁם?
אָמַר לַמְכַשְּׁפות: – הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בֵּין טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם…
(וּבֶאֱמֶת הָיָה יָבֵשׁ בְּשֶׁל הַכַּד שֶׁחָבַשׁ לְרֹאשׁוֹ)
אָמְרוּ לוֹ:
– וּמָה רְצוֹנְךָ מֵאִתָּנוּ?
אָמַר לָהֶן:
– לִלְמֹד מִכֶּן מַעֲשֵׂי כְּשָׁפִים שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ עֲדַיִן
וּלְלַמֵּד אֶתְכֶן מַעֲשֵׂי כְּשָׁפִים שֶׁאֵינְכֶן יוֹדְעוֹת עֲדַיִן.
אָמְרוּ לוֹ: – הִכָּנֵס!
נִכְנַס, יָשַׁב בֵּינֵיהֶן וְאָמַר:
עֲשֵׂינָה מַעֲשֵׂי כְּשָׁפִים שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ!
אָמְרָה אַחַת מֵהֶן מַה שֶּׁאָמְרָה, וְהוֹפִיעַ שֻׁלְחָן עָרוּךְ.
אָמְרָה שְׁנִיָּה מַה שֶּׁאָמְרָה וְהוֹפִיעַ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם לָבָן וָרַךְ.
אָמְרָה שְׁלִישִׁית מַה שֶּׁאָמְרָה, וְהוֹפִיעוּ עַל הַשֻּׁלְחָן דָּגִים וּבָשָׂר וְכָל מִינֵי מַטְעַמִּים.
אָמְרָה רְבִיעִית מַה שֶּׁאָמְרָה, וְהוֹפִיעוּ עַל הַשֻּׁלְחָן כַּדֵּי יַיִן וְכוֹסוֹת בְּדֹלַח נוֹצְצוֹת.
אָמְרָה חֲמִישִׁית מַה שֶּׁאָמְרָה, וְהוֹפִיעוּ עַל הַשֻּׁלְחָן פֵּרוֹת מִפֵּרוֹת שׁוֹנִים,
אָמְרָה שִׁשִּׁית מַה שֶּׁאָמְרָה, וְהוֹפִיעוּ מַיִם לִנְטִילַת יָדַיִם בִּקְעָרוֹת שֶׁל זָהָב.
אָמְרָה שְׁבִיעִית מַה שֶּׁאָמְרָה, וְהוֹפִיעוּ מַגָּבוֹת חַמּוֹת וְרַכּוֹת לְנִגּוּב הַיָּדַיִם.
וְכָךְ אָמְרוּ שְׁמוֹנִים הַנָּשִׁים הַמְכַשְּׁפוֹת, כָּל אַחַת מַה שֶּׁאָמְרָה,
וְהוֹפִיעוּ כָּל דִבְרֵי חֶמְדָּה וְתַפְנוּקִים שֶׁבָּעוֹלָם.
כְּשֶׁסִּיְּמוּ לְהָבִיא הַכֹּל, וְהָיְתָה הַמְּעָרָה
מוּצֶפֶת אוֹר יְקָרוֹת וּמְלֵאָה כָּל טוּב, שָׁאֲלָה
רַבַּת־הַמְכַשְּׁפוֹת אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח:
הֶרְאֵינוּ לְךָ מָה אֲנַחְנוּ יוֹדְעוֹת לַעֲשׂוֹת בִּכְשָׁפִים,
עַכְשָׁו הַרְאֵנוּ מַה יּוֹדֵעַ אַתָּה, וַאֲנַחְנוּ אֵינֶנּוּ יוֹדְעוֹת!
אָמַר לָהֶן:
– אֲנִי יוֹדֵעַ לִשְׁרֹק! תְּחִלָּה שְׁרִיקָה אַחַת וְאַחֲרֶיהָ שְׁתֵּי שְׁרִיקוֹת,
וּמִיָּד נִכְנָסִים לְכָאן, לְתוֹךְ הַמְּעָרָה שֶׁלָּכֶן,
שְׁמוֹנִים בַּחוּרִים נָאִים וַחֲסֻנִּים, לְבוּשֵׁי טַלִּיתוֹת,
וְכָל אֶחָד מֵהֶם מוֹצֵא בֵּינֵיכֶן אֶת בַּת זוּגוֹ.
הֵם יִהְיוּ מְשַׂמְּחִים אֶתְכֶן וְאַתֶּן תִהְיֶינָה מְשַׂמְּחוֹת אוֹתָם…
שָׁרַק שְׁרִיקָה אַחַת וְהָיוּ כָּל אוֹתָן מְכַשְּׁפוֹת מַבִּיטוֹת בְּפֶתַח הַמְעָרָה.
שָׁרַק שְׁתֵּי שְׁרִיקוֹת וּמִיָּד נִכְנְסוּ שְׁמוֹנִים בַּחוּרִים כַּאֲרָזִים,
יְפֵי־פָּנִים וִיפֵי תֹּאַר, עֲטוּפים טַלִּיתוֹת לְבָנוֹת…
הֶחֱזִיק כָּל אֶחָד מִן הַבַּחוּרִים מְכַשֵּׁפָה אַחַת בִּזְרוֹעוֹתָיו וְהוֹצִיאָהּ מִן הַמְּעָרָה.
הָיוּ שְׁמוֹנִים הַמְכַשְּׁפוֹת לְכַלּוֹת נָאוֹת וַחֲסוּדוֹת לִבְנֵי זוּגָן הַיָּפִים וְהַחֲסֻנִּים.
וְלֹא נוֹתְרָה מְכַשֵּׁפָה אַחַת בְּאַשְׁקְלוֹן וּבְאֶרֶץ־יִשׂרָאֵל כֻּלָּהּ…
תַּבְלִין וּשְׁמוֹ שַׁבָּת
מאתתקוה שריג
יוֹם אֶחָד, בִּקֵּר אַנְטוֹנִינוֹס, קֵיסַר רוֹמָא,
בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן־יוֹסִי, וְאוֹתוֹ יוֹם, שַׁבָּת הָיָה.
הִגִּישׁ רַבִּי אֶלְעָזָר לִפְנֵי הַקֵּיסָר תַּבְשִׁילִים צוֹנְנִים
וְטָעֲמוּ מְאֹד לְחֵךְ הַקֵּיסָר וְהוּא שִׁבַּח אוֹתָם בְּאָזְנֵי רַבִּי אֶלְעָזָר.
כַּעֲבֹר זְמַן, שָׁב וּבִקֵּר בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר,
כִּי חָמַד לָשׁוּב וְלֶאֱכֹל מֵאוֹתָם מַטְעַמִּים.
אוֹתוֹ יוֹם, יוֹם־חֹל הָיָה, אֶחָד מִימוֹת הַשָּׁבוּעַ.
הִגִּישׁ לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר, לַקֵּיסָר, תַּבְשִׁילִים חַמִּים.
אָכַל הַקֵּיסָר מִן הַמַּטְעַמִּים וְאָמַר לוֹ לְרַבִּי אֶלְעָזָר:
– מַטְעַמִּים שֶׁהִגַּשְׁתָּ לְפָנַי בְּבִקּוּרִי הַקּוֹדֵם,
טָעֲמוּ לְחִכִּי יוֹתֵר מִמַּטְעַמִּים שֶׁהִגַּשְׁתָּ לְפָנַי הַיּוֹם!
אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר:
– אֵין פֶּלֶא בַּדָּבָר, אֲדוֹנִי הַקֵּיסָר,
בַּתַּבְשִׁילִים שֶׁל הַיּוֹם, תַּבְלִין אֶחָד חָסֵר, שַׁבָּת שְׁמוֹ…
הָעִוֵּר וְהָאֲבוּקָה
מאתתקוה שריג
עִוֵּר אֶחָד הִתְהַלֵּךְ בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה וַאֲבוּקָה בְּיָדוֹ.
יָדַע הָעִוֵּר, כִּי כָּל זְמַן שֶׁאֲבוּקָה בְּיָדוֹ,
יִרְאוּ אוֹתוֹ בְּנֵי אָדָם רַחֲמָנִים,
וְיַצִּילוּ אוֹתוֹ מִבּוֹרוֹת, קוֹצִים וּשְׁאָר מִכְשׁוֹלִים…
קוֹצִים וּבַרְקָנִים
מאתתקוה שריג
מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בֵּין קוֹצִים וּבַרְקָנִים, וְהִגְבִּיהַּ בִּגְדוֹ.
מִי יוֹדֵעַ לָמָּה וּמַדּוּעַ עָשָׂה הָאִישׁ מַה שֶּׁעָשָׂה?
כִּי רַגְלַיִם שְׂרוּטוֹת נִרְפָּאוֹת,
אֲבָל בֶּגֶד קָרוּעַ אֵינוֹ נִרְפָּא…
אַהֲבַת הַתֹּמֶר וְהַתְּמָרָה
מאתתקוה שריג
מַעֲשֶׂה בִּתְמָרָה שֶׁגָּדְלָה עַל שְׂפַת יָם כִּנֶּרֶת,
שֶׁלֹּא עָשְׂתָה פֵּרוֹת שָׁנִים רַבּוֹת
וְהָיְתָה גְּדֵלָה וּמְתַמֶּרֶת אֶל עָל.
עָבַר דִּקְלַאי (מֻמְחֶה לַעֲצֵי תָּמָר) אֶחָד עַל פָּנֶיהָ וְאָמַר:
– תְּמָרָה זוֹ מִתְגַּעְגַּעַת לְתָמָר הַמְתַמֵּר בִּירִיחוֹ…
מַהֲרוּ וְהָבִיאוּ מִמֶּנּוּ אַבְקַת זֶרַע וּתְנוּ אוֹתוֹ עַל הַתְּמָרָה!
עָשׂוּ כִּדְבָרָיו וְנָתְנָה הַתְּמָרָה אוֹתָהּ שָׁנָה פֵּרוֹת רַבִּים
כְּכָל שֶׁעוֹשׂוֹת תְּמָרוֹת בְּשָׁנִים אֲחָדוֹת.
הָאַכְסַנְיָה הַמַּקְפִּיצָה אֶת אוֹרְחֶיהָ
מאתתקוה שריג
פַּעַם אַחַת, יָצָא יְהוּדִי אֶחָד מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְאַתּוּנָה.
נִכְנַס לְאַכְסַנְיָה אַחַת וְרָצָה לָלוּן בָּהּ.
רָאוּ יוֹשְׁבֵי אוֹתָהּ אַכְסַנְיָה שֶׁהָאוֹרֵחַ הַזֶּה זָר הוּא, וְאָמְרוּ לוֹ:
– הֶחְלַטְנוּ בֵּינֵינוּ, שֶׁאֵין אָנוּ מְקַבְּלִים אוֹרֵחַ,
עַד שֶׁלֹּא יִקְפֹּץ תְּחִלָּה שָׁלֹשׁ קְפִיצוֹת!
אָמַר לָהֶם:
– אֵינֵי יוֹדֵעַ אֵיךְ לִקְפֹּץ!
יַעֲמֹד אֶחָד מִכֶּם וְיִקְפֹּץ לְעֻמָּתִי, וְאֵדַע.
קָם אֶחָד מִן הַיּוֹשְׁבִים וְקָפַץ שָׁלֹשׁ קְפִיצוֹת.
קָפַץ קְפִיצָה אַחַת וְהִגִּיעַ לְאֶמְצַע הָאַכְסַנְיָה,
קָפַץ קְפִיצָה שְנִיָּה וְנִמְצָא לְפֶתַח הָאַכְסַנְיָה,
קָפַץ קְפִיצָה שְׁלִישִׁית – וְנִמְצָא מִחוּצָה לָהּ.
סָגַר הָאוֹרֵחַ אֶת דֶּלֶת הָאַכְסַנְיָה מֵאֲחוֹרֵי הַַמְקַפֵּץ,
וְאָמַר לְיוֹשְׁבֵי הָאַכְסַנְיָה:
– מַה שֶּׁבִּקַּשְׁתֶּם לַעֲשֹׂות לִי, עֲשִׂיתִי לָכֶם!
סִפּוּר שֶׁל אַהֲבָה
מאתתקוה שריג
מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת, שֶׁהָיְתָה נְשׂוּאָה עֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא יָלְדָה.
הָלְכוּ הַבַּעַל וְאִשְׁתּוֹ אֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי
וּבִקְּשׁוּ לְהִפָּרֵד זֶה מִזּוֹ. אָמַר לָהֶם:
– חַיֵּיכֶם, כְּשֵׁם שֶׁהִתְחַתַּנְתֶּם בְּמַאֲכָל וּבְמַשְׁקֶה,
כֵּן תִּפָּרְדוּ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה.
עָשׂוּ כַּעֲצָתוֹ וְעָרְכוּ סְעֻדָּה גְּדוֹלָה וְנִשְׁתַּכֵּר הַבַּעַל.
כַּאֲשֶׁר הִצְטַלֵּל מִשִּׁכְרוּתוֹ אָמַר לְאִשְׁתּוֹ:
– אִשְׁתִּי, רְאִי כָּל דְּבַר־חֵפֶץ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בַּבַּיִת
וּקְחִי אוֹתוֹ עִמָּךְ לְבֵית אָבִיךְ!
מֶה עָשְׂתָה?
כְּשֶׁנִּרְדַּם בַּעְלָהּ, רָמְזָה לְעַבְדֵי בֵּיתָהּ,
שֶׁיִּשְׂאוּ אֶת בַּעְלָהּ בְּמִטָּתוֹ לְבֵית אָבִיהָ.
בַּחֲצוֹת, נִנְעַר הָאִישׁ מִשְּׁנָתוֹ, וְשָׁאַל אֶת אִשְׁתּוֹ:
– אִשְׁתִּי, הֵיכָן אֲנִי?
אָמְרָה לוֹ:
בְּבֵית אַבָּא!
אָמַר לָהּ:
– מַה לִּי בְּבֵית אָבִיךְ וַהֲלֹא נִפְרַדְנוּ?
אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה:
– וְלֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִי,
כָּל דְּבַר־חֵפֶץ טוֹב שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בַּבַּיִת, קְחִי לְבֵית אָבִיךְ?
הִנֵּה זֶהוּ שֶׁעָשִׂיתִי, שֶׁהֲרֵי אַתָּה הַחֵפֶץ הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי בַּבַּיִת
וְאֵין לִי דְּבַר־חֵפֶץ טוֹב מִמְּךָ בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ!
שָׁבוּ בְּנֵי הַזּוּג אֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי
וְעָמַד וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, שֶׁיִפָּקְדוּ בְּבָנִים
וְנִפְקְדוּ בְּבָנִים וּבְנֵי בָּנִים.
לֹא יִירַשׁ עַד שֶׁלֹא יִשְׁתַּטֶּה
מאתתקוה שריג
מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁאָמַר לִבְנוֹ
– לֹא תִּירַשׁ אוֹתִי עַד שֶׁתִּשְׁתַּטֶּה!
לֹא הֵבִין הַבֵּן מָה אָבִיו סָח.
הָלַךְ הַבֵּן אֶל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־קָרְחָה,
לִשְׁאֹל פֵּשֶׁר דִּבְרֵי אָבִיו.
מָצָא אוֹתוֹ מַחֲזִיק זַלְזַל בְּפִיו וְזוֹחֵל עַל הָרִצְפָּה
אַחֲרֵי בְּנוֹ הַתִּינוֹק הַזּוֹחֵל לְפָנָיו.
תָּמַהּ הַבֵּן עַל מַעֲשֵׂי הָרַב וְשָׁאַל: –
– רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, תָּמֵהַּ אֲנִי עָלֶיךָ, שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּטֶּה וְזוֹחֵל עַל הַקַּרְקַע!
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
– רוֹאֶה אַתָּה, כֵּיוָן שֶׁאָדָם רוֹאֶה בָּנִים, הוּא מִשְׁתַּטֶּה…
אוֹתוֹ רֶגַע הֵבִין הַבֵּן אֶת כַּוָּנַת אָבִיו,
שֶׁיִּירַשׁ אוֹתוֹ רַק כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הוּא עַצְמוֹ אָב לְבָנִים,
שֶׁאָז יְהֵא כְּבָר אָדָם מְיֻשָּׁב בְּדַעְתּוֹ
וְלֹא עוֹד בָּחוּר קַל דַּעַת…
פּוֹלִים וַעֲדָשִׁים
מאתתקוה שריג
אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַב הָיְתָה מְהַפֶּכֶת אֶת בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁל בַּעְלָהּ יוֹם יוֹם:
בִּקֵּשׁ אוֹתָהּ לְבַשֵּׁל לוֹ עֲדָשִׁים, בִּשְּׁלָה לוֹ פּוֹלִים,
בִּקֵּשׁ אוֹתָהּ לְבַשֵּׁל לוֹ פּוֹלִים, בִּשְּׁלָה לוֹ עֲדָשִׁים…
כְּשֶגָּדַל בְּנוֹ, חִיָּא, הָיָה מְהַפֵּךְ לָהּ בַּקָּשָׁתוֹ:
בִּקֵּשׁ הָאָב פּוֹלִים, אָמַר הַבֵּן לְאִמּוֹ, שֶׁבִּקֵּשׁ הָאָב עֲדָשִׁים;
בִּקֵּשׁ הָאָב עֲדָשִׁים, אָמַר הַבֵּן לְאִמּוֹ, שֶׁבִּקֵּשׁ הָאָב פּוֹלִים.
וְכָךְ הָיְתָה מְבַשֶּׁלֶת לוֹ מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ, בְּלֹא יְדִיעָתָהּ וּבְנִגּוּד לִרְצוֹנָהּ.
יוֹם אֶחָד, אָמַר רַב לִבְנוֹ חִיָּא:
– נִשְׁתַּפְּרָה אִמְּךָ, בְּנִי, שֶׁהִיא עוֹשָׂה אֶת רְצוֹנִי!
סִפֵּר לוֹ חִיָּא שֶׁהִפֵּךְ אֶת בַּקָּשָׁתוֹ…
צָחַק רַב עַל תּוּשִׁיַּת בְּנוֹ וְאָמַר לוֹ:
– וּבְכָל זֹאת, אַל תַּעֲשֶׂה זֹאת שֵׁנִית, פֶּן תְּלַמֵּד אֶת לְשׁוֹנְךָ דַּבֵּר שֶׁקֶר…
בִּשְׁבַח הַשִּׂמְחָה
מאתתקוה שריג
רַבִּי בְּרוֹקָא צַדִּיק גָּדוֹל הָיָה וְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הָיָה מְלַוֶּה אוֹתוֹ בַּסֵּתֶר.
פַּעַם אַחַת טִיֵּל בֵּין אֲנָשִׁים בַּשּׁוּק וְהָיָה תּוֹהֶה
מִי מֵהֶם צַדִּיקִים גְּמוּרִים.
הִצְבִּיעַ לְפָנָיו אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עַל שְׁנֵי יְהוּדִים שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ עַל יָדָם וְאָמַר:
– שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֵלֶּה צַדִּיקִים גְּמוּרִים הֵם.
שָׁאַל אוֹתוֹ רַבִּי בְּרוֹקָא:
– וּמַהִי צִדְקָתָם?
אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא:
– שְׁאַל אוֹתָם!
שָׁאַל אוֹתָם רַבִּי בְּרוֹקָא:
– מַה מַעֲשֵׂיכֶם?
אָמְרוּ לוֹ:
– בְּנֵי אָדָם שְׂמֵחִים אֲנַחְנוּ וּמְשַׂמְּחִים אֲנָשִׁים עֲצוּבִים…
הָעִוֵּר וְהַחִגֵּר
מאתתקוה שריג
מַעֲשֶׂה בְּעָשִׁיר אֶחָד רָשָׁע, שֶׁהָיָה לוֹ בֻּסְתָּן מַצְמִיחַ פֵּרוֹת מְשֻׁבָּחִים.
חָשַׁשׁ הָאִישׁ מִגַּנָּבִים וְחָשַׁב לִשְׂכֹּר לוֹ שׁוֹמְרִים.
אֲבָל חָשַׁשׁ מִן הַשּׁוֹמְרִים, שֶׁמָּא יִזְלְלוּ וְאַף יִקְחוּ מִן הַפֵּרוֹת וְיָשִׂימוּ בִּכְלֵיהֶם.
מֶה עָשָׂה?
שָׂכַר שׁוֹמֵר אֶחָד עִוֵּר וְשׁוֹמֵר אֶחָד חִגֵּר,
כִּי חָשַׁב: הָעִוֵּר לֹא יִרְאֶה אֶת הַבַּכּוּרוֹת לְאָכְלָם
וְהַחִגֵּר, אֲפִלּוּ יִרְאֶה אוֹתָן, לֹא יוּכַל לְקָטְפָן וּלְאָכְלָן.
יָשְׁבוּ לָהֶם שְׁנֵי הַשּׁוֹמְרִים, הָעִוֵּר
וְהַחִגֵּר, וְאָכְלוּ מִפֵּרוֹת הַבֻּסְתָּן מְלֹא חָפְנַיִם, וְלֹא
פָּחֲדוּ כְּלָל מִפְּנֵי הָרָשָׁע, בַּעַל הַבֻּסְתָּן.
כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִים בַּבֻּסְתָּן, הָיָה הַשּׁוֹמֵר הַחִגֵּר אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הַשּׁוֹמֵר הָעִוֵּר:
– בּוֹא הַרְכֵּב אוֹתִי עַל כְּתֵפֶיךָ,
אֲנִי אַדְרִיךְ אוֹתְךָ לַבַּכּוּרוֹת שֶׁהִבְשִׁילוּ בָּאִילָנוֹת וְאֶקְטֹף אוֹתָן.
הִרְכִּיב הַשּׁוֹמֵר הָעִוֵּר את הַשּׁוֹמֵר הַחִגֵּר עַל כְּתֵפָיו וְהָלְכוּ יַחְדָּו, כְּאִישׁ אֶחָד.
קָטְפוּ וְאָכְלוּ מִן הַבַּכּוּרוֹת מְלֹא חָפְנַיִם.
כְּשֶׁבָּא בַּעַל הַבֻּסְתָּן, צַר־הָעַיִן וְטָעַן:
– הֵיכָן הַבַּכּוּרוֹת שֶׁהִבְשִׁילוּ בָּאִילָנוֹת?
הֵשִׁיב לוֹ הָעִוֵּר:
– וְכִי יָכוֹל אֲנִי לִרְאוֹת אֶת הַבַּכּוּרוֹת?
וְהֵשִׁיב לוֹ הַחִגֵּר:
– וְכִי יָכוֹל אֲנִי לְהִתְהַלֵּךְ בֵּין הָאִילָנוֹת, לְטַפֵּס בְּעַנְפֵיהֶם וְלִקְטֹף מִן הַבַּכּוּרוֹת?
נִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו שֶׁל בַּעַל הַבֻּסְתָּן.
וְהֵבִין שֶׁהִרְחִיק־לֶכֶת בְּצָרוּת עֵינוֹ
וְהִנִּיחַ לַשּׁוֹמְרִים לֶאֱכֹל כְּאַוַּת נַפְשָׁם.
שַׁעַר מִשְׁקְפֵי הַחָכְמָה
מאתתקוה שריג
דף פתיחה: שַׁעַר מִשְׁקְפֵי הַחָכְמָה
מאתתקוה שריג
לְמָה אָדָם דּוֹמֶה?
מאתתקוה שריג
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר־יִצְחָק:
– לְמָה אָדָם דּוֹמֶה?
כְּשֶׁהוּא בֶּן שָׁנָה הוּא דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ.
נוֹשְׂאִים אוֹתוֹ עַל הַיָּדַיִם, מְשַׁבְּחִים אֶת יָפְיוֹ,
מְחַבְּקִים וְנוֹשְׁקִים אוֹתוֹ;
בֶּן שְׁנָתַיִם וְשָׁלֹש, הוּא דּוֹמֶה לַחֲזִיר,
שֶׁהוּא זוֹחֵל בְּכָל מָקוֹם וּפוֹשֵׁט יָדוֹ לְכָל לִכְלוּךְ;
בֶּן עֶשֶׂר הוּא דּוֹמֶה לִגְדִי
הַמְקַפֵּץ וְרָץ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוּ;
בֶּן עֶשְׂרִים הוּא דּוֹמֶה לְסוּס,
שֶׁגּוּפוֹ גָּדוֹל וּפָנָיו נָאוֹת, וְהוּא מְחַפֵּשׂ לוֹ אִשָּׁה לְשֵׂאתָהּ;
נָשָׂא אִשָּׁה, הוּא דּוֹמֶה לַחֲמוֹר שֶׂכָּל הַיָּמִים הוּא רָץ סְבִיבָהּ;
הוֹלִיד בָּנִים הוּא דּוֹמֶה לְכֶלֶב
הַמִּתְרוֹצֵץ כָּל הַיָּמִים לְהָבִיא לָהֶם מְזוֹנוֹת וּלְגַדְּלָם.
הִזְקִין הָאָדָם הוּא דּוֹמֶה לְקָנֶה רָצוּץ…
וָלָד שֶׁל אָדָם, לְמַה הוּא דּוֹמֶה?
מאתתקוה שריג
חַכְמֵי הַתַּלְמוּד הָיוּ דָּנִים בְּעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ.
אָמַר רַבִּי שִׂמְלַאי:
" – לְמָה דּוֹמֶה וָלָד בְּבֶטֶן אִמּוֹ?
לְסֵפֶר שֶׁדָּפָּיו מֻנָּחִים זֶה עַל זֶה:
שְׁתֵּי יָדָיו עַל שְׁתֵּי צְדָעָיו (רַקּוֹתָיו);
שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו עַל שְׁתֵּי שׁוֹקָיו;
שְׁנֵי עַקֵבָיו עַל שְׁתֵּי עַגְבוֹתָיו (אֲחוֹרָיו);
רֹאשׁוֹ מֻנָּח לוֹ בֵּין בִּרְכָּיו;
פִּיו סָתוּם וְטַבּוּרוֹ פָּתוּחַ,
הוּא אוֹכֵל מִמַּה שֶּׁאוֹכֶלֶת אִמּוֹ;
אֵינוֹ מַפְרִישׁ מִנְּקָבָיו, פֶּן תָּמוּת אִמּוֹ;
כֵּיוָן שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם –
נִפְתָּח הַסָּתוּם (הַפֶּה, הָאַף וְנִקְבֵי הַהַפְרָשָׁה) וְנִסְתָּם הַפָּתוּחַ (הַטַּבּוּר)
שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן, אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת."
הָעֻבָּר, מֶה עָלָיו נִגְזַר?
מאתתקוה שריג
קֹדֶם יְצִירַת הָעֻבָּר בְּבֶטֶן אִמּוֹ –
עֲתִידוֹ עָלָיו נִגְזָר.
אִם זָכָר, אִם נְקֵבָה,
אִם חַלָּשׁ, אִם גִּבּוֹר,
אִם עָנִי, אִם עָשִׁיר,
אִם קָצָר, אִם אָרֹךְ
אִם מְכֹעָר, אִם נָאֶה
אִם עָבֶה, אִם דַּק,
אִם בָּזוּי, אִם גַּס…
אֲבָל אִם צַדִּיק יִהְיֶה, אִם רָשָׁע
דָּבָר זֶה אֵינוֹ נִגְזָר
אֶלָּא נָתוּן בְּיָדוֹ שֶׁל אָדָם בִּלְבַד.
וְלָמָּה בּוֹכֶה תִּינוֹק שֶׁנּוֹלָד?
שֶׁעַד שֶׁנּוֹלַד הָיָה לוֹ בְּבֶטֶן אִמּוֹ מָקוֹם שֶׁל חֹם וּרְוָחָה,
וּמִשֶּׁנּוֹלַד – הוּא חַיָּב לִלְחֹם עַל נַפְשׁוֹ, הוּא לְבַדּוֹ.
שְׁלֹשָה וְעוֹד שְׁלֹשָה
מאתתקוה שריג
שְׁלֹשָה אֵבָרִים בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם:
הַפֶּה, הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם שֶׁהֵם בִּרְשׁוּתוֹ;
הַפֶּה, רוֹצֶה מְדַבֵּר, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה,
אֵינוֹ רוֹצֶה, אֵינוֹ עוֹשֶׂה כֵּן.
הַיָּדַיִם, רוֹצֶה – עוֹשֶׂה בָּהֶן מַה שֶּׁעוֹשֶׂה,
אֵינוֹ רוֹצֶה – אֵינוֹ עוֹשֶׂה בָּהֶן דָּבָר.
הָרַגְלַיִם, רוֹצֶה – עוֹמֵד אוֹ הוֹלֵךְ,
אֵינוֹ רוֹצֶה – אֵינוֹ עוֹמֵד וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ;
שְׁלֹשָה אֵבָרִים שֶׁאֵינָם בִּרְשׁוּתוֹ:
הָאַף, הָאָזְנַיִם וְהָעֵינַיִם.
הָאַף, רוֹצֶה אָדָם, אוֹ אֵינוֹ רוֹצֶה, מֵרִיחַ;
הָאָזְנַיִם – רוֹצֶה אָדָם, אוֹ אֵינוֹ רוֹצֶה, שׁוֹמֵעַ;
הָעֵינַיִם – רוֹצֶה אָדָם, אוֹ אֵינוֹ רוֹצֶה, רוֹאֶה.
וְרָדִים וְקוֹצִים
מאתתקוה שריג
שָׁאֲלוּ אֶת רַב־דֶּימֶי שֶׁזָּקֵן הָיָה וּשְׂבַע יָמִים:
מַהִי יַלְדוּת וּמַהִי זִקְנָה.
הֵשִׁיב לָהֶם:
– יַלְדוּת – זֵר שֶׁל וְרָדִים לְרֹאשְׁךָ
– זִקְנָה – זֵר שֶׁל קוֹצִים לְרֹאשְׁךָ….
דּוֹמֶה אָדָם לָעוֹלָם
מאתתקוה שריג
גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם עוֹלָם קָטָן הוּא.
וּמַה שֶּׁיֵּשׁ בָּאָדָם, יֵשׁ בּוֹ בָּעוֹלָם.
שֵׂעָר לָאָדָם – יְעָרוֹת וְחֻרְשׁוֹת בָּעוֹלָם;
דְּמָעוֹת, רֹק ווְלֵחָה בָּאָדָם – יַמִּים, נְהָרוֹת, נְחָלִים וּפְלָגִים בָּעוֹלָם;
גַּלְגַּל עֵינוֹ שֶׁל אָדָם – אוֹקְיָנוֹס בָּעוֹלָם;
אִישׁוֹן בְּעֵינוֹ שֶׁל אָדָם – יַבָּשׁוֹת בָּעוֹלָם.
קָשֶׁה מִכָּל קָשֶׁה
מאתתקוה שריג
עֲשָׂרָה דְּבָרִים קָשִׁים נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם,
לְתִשְׁעָה מֵהֶם יֵשׁ קָשִׁים מֵהֶם:
הַר קָשֶׁה – בַּרְזֶל חוֹתְכוֹ;
בַּרְזֶל קָשֶׁה – הָאֵשׁ מַתִּיכָה אוֹתוֹ;
אֵשׁ קָשָׁה – הַמַּיִם מְכַבִּים אוֹתָהּ;
מַיִם קָשִׁים – הַחֹם מְאַדֶּה אוֹתָם
וְהַרוּחַ מַסִּיעָה אֶת הָעֲנָנִים;
רוּחַ קָשָׁה – גּוּף הָאָדָם סוֹבֵל אוֹתָהּ;
גוּף קָשֶׁה – הַפַּחַד שׁוֹבְרוֹ;
הַפַּחַד קָשֶׁה – יַיִן מְפִיגוֹ
יַיִן קָשֶׁה – שֵׁנָה מְפַכַּחַת אוֹתוֹ;
רַק הַמָּוֶת קָשֶׁה מִכֻּלָּם,
וְאֵין קָשֶׁה מִמֶּנוּ.
יְצוּרִים אֵלֶּה לָמָּה נִבְרְאוּ?
מאתתקוה שריג
כָּל יְצוּר וִיצוּר, שֶׁנִּבְרָא בִּימֵי בְּרֵאשִׁית,
עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ וּמֵבִיא בְּרָכָה לָעוֹלָם.
הַשַּׁבְּלוּל, שֶׁכֻּלּוֹ לֵחָה סְרוּחָה –
הֲרֵיהוּ תְּרוּפָה לְמִכְוַת אֵשׁ.
הַנִּיחֵהוּ עַל מָקוֹם שֶׁנִכְוֵיתָ בּוֹ וְיֵרָפֵא.
וְהַזְּבוּב הַטּוֹרֵד וְעוֹקֵץ בְּלִי קֵץ,
הַנִּיחֵהוּ כָּתוּשׁ עַל פִּצְעֲךָ וְיֵרָפֵא.
וְהַיַּתּוּשׁ? הוּא סַם מַרְפֵּא לְאַרְסוֹ שֶׁל נָחָשׁ.
וְאַרְסוֹ שֶׁל נָחָשׁ, עַל יְדֵי מִי הוּא מְבֻקָּשׁ?
לְמִי שֶׁלָּקָה עוֹרוֹ בִּשְׁחִין!
וְהַשְּׂמָמִית – רְפוּאָה בָּהּ לַעֲקִיצַת עַקְרָב!
וְהֶחָתוּל? הוּא הוּא שֶׁמִּמֶּנּוּ לָמַד אָדָם הָרִאשׁוֹן
לַחְפֹּר בָּאֲדָמָה וּלְכַסּוֹת בָּה צוֹאָתוֹ…
וְהַנְּמָלָה? מִמֶּנָּה לָמַד אָדָם לִנְהֹג כָּבוֹד בִּרְכוּשׁ חֲבֵרוֹ,
שֶׁכֵֵּן אֵין נְמָלָה נוֹגַעַת בְּגַרְגִּיר שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ.
וְהֶחָגָב? מִמֶּנּוּ לָמַד אָדָם לָשִׁיר וְלִהְיוֹת שָׂמֵחַ.
וּלְמַעְלָה מִכֻּלָּם הַתַּרְנְגוֹל, שֶׁקָּם עִם הָנֵץ הַחַמָּה
וּמְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם בִּקְרִיאָתוֹ, לָקוּם לַעֲבוֹדָתוֹ.
אַרְבָּעָה גֵּאִים מִי יוֹדֵעַ?
מאתתקוה שריג
אַרְבָּעָה גֵּאִים הֵם בָּעוֹלָם:
שׁוֹר בַּבְּהֵמוֹת,
אַרְיֵה בַּחַיּוֹת,
נֶשֶׁר בָּעוֹפוֹת
וְאָדָם גֵּאֶה עַל כֻּלָּם!
עֲנָקִים מְפַחֲדִים מִפְּנֵי גַּמָּדִים
מאתתקוה שריג
הַלִּוְיָתָן מְפַחֵד מִן הַ’כַּלְבִּית', דָּגָה נַנָּסִית הַנּוֹשֶׁכֶת לוֹ בְּאָזְנָיו וּבִנְחִירָיו;
הַפִּיל מְפַחֵד מִן הַיַּתּוּשׁ הַפָּעוּט שֶׁעוֹקְצוֹ בְּנְחִירָיו;
הַנֶּשֶׁר מְפַחֵד מִן הַסְּנוּנִית הַנִכְנֶסֶת מִתַּחַת לִכְנָפָיו;
הָעַקְרָב מְפַחֵד מִן הַשְּׂמָמִית הַמַּדְבִּיקָה אוֹתוֹ תַּחְתָּיו…
הֶחָתוּל וְהַעַכְבָּר
מאתתקוה שריג
כָּל אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁהָעַכְבָּר מְפַחֵד מִן הֶחָתוּל וּמִסְתַּתֵּר מִפָּנָיו
וְהֶחָתוּל רוֹדֵף אַחֲרֵי הָעַכְבָּר לְטָרְפוֹ בְּתַאֲוַת נֶפֶשׁ.
אַךְ לֹא כָּךְ הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם.
בְּיָמִים קַדְמוֹנִים, הָיוּ הַשְּׁנַיִם,
חֲבֵרִים טוֹבִים וְנֶאֱמָנִים.
עַד שֶׁפַּעַם אַחַת רָבוּ בֵּינֵיהֶם הֶחָתוּל וְהָעַכְבָּר
עַל בָּשָׂר שֶׁאָכְלוּ מִמֶּנּוּ, שְׁנֵיהֶם בְּיַחַד.
הָלַךְ הָעַכְבָּר וְהִלְשִׁין עַל הֶחָתוּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
– הֶחָתוּל חָטַף אֶת בִּלְעִי מִפִּי!
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא:
– אַתָּה הִלְשַׁנְתָּ עַַל חֲבֵרְךָ שֶׁחָטַף אֶת בִּלְעֲךָ מִפִּיךָ,
מֵעַכְשָו תִּהְיֶה אַתָּה בִּלְעוֹ בְּפִיו…
הָעַכְבָּר וּשְׂפָמוֹ
מאתתקוה שריג
מִי שֶׁהוּא, מַמָּשׁ “גֵּבּוֹר”,
וְאֵינוֹ נִבְהָל מִפְּנֵי עַכְבָּר אָפֹר,
רָאָה בְּוַדַּאי שֶׁיֵּש לָעַכְבָּר
מִין “תֶּפֶר” כָּזֶה, נִסְתָּר,
תֶּפֶר זֶה מַדּוּעַ הוּא בָּא וְלָמָּה הוּא צָץ?
מַעֲשֶׂה זֶה שֶׁהָיָה וְנִבְרָא, בְּתֵבַת־נֹחַ קָרָה:
פַּעַם אַחַת, יָשַׁב הָעַכְבָּר עִם בַּת־זוּגָתוֹ הָעַכְבָּרִית,
וְהִבִּיטוּ זֶה בָּזֶה בְּאַהֲבָה נַבְרָנִית…
יָשַׁב עַל יָדָם חָתוּל אֶחָד, גָּדוֹל וָעָב.
יָשָׁב וְחָשַָׁב:
אִם בַּיַּבָּשָׁה אֲנֵי טוֹרֵף עַכְבָּר גַּם עַכְבָּרַיִם,
לָמָּה לֹא אֶבְלַע עַכְבָּר שָׁמֵן זֶה, אַחַת וּשְׁתַּים?
חָשַׁב וְקָפַץ, זָרִיז וְנִמְרָץ.
אֲבָל הָעַכְבָּר, הַזָּרִיז מִמֶּנוּ כִּפְלַיִם,
נִשְׁמַט מִפָּנָיו, בְּבוֹר נִתְחַב.
שָׁלַח הֶחָתוּל אֶת כַּפּוֹ הָאַחַת
לְתוֹךְ הַבּוֹר לִתְפֹּס אֶת הָעַכְבָּר הַנִּמְלָט
נָעַץ הָעַכְבָּר אֶת שִׁנָּיו בְּכַף הֶחָתוּל,
שָׁלַף הֶחָתוּל אֶת כַּפּוֹ הָאַחֶרֶת
וְשָׂרַט בּוֹ בָּעַכְבָּר בְּצִפָּרְנָיו,
עַד שֶׁנִּקְרְעוּ כָּל פָּנָיו וְדָמוֹ זָב.
בָּא הָעַכְבָּר הַפָּצוּעַ לִפְנֵי נֹחַ, אֲדוֹן הַתֵּבָה וְאָמַר לוֹ:
– רְאֵה, נֹחַ, מַה שֶּׁעָשָׂה לִי הֶחָתוּל הָרָשָׁע!
תָּפַר נֹחַ לָעַכְבָּר אֶת עוֹרוׁ מֵעַל לַשָּׂפָם, בְּרַחֲמִים,
וְכָךְ נוֹתְרָה לוֹ צַלֶּקֶת לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים…
חֲתוּלִים וּכְלָבִים מַדּוּעַ הֵם רָבִים?
מאתתקוה שריג
חֲבֵרִים טוֹבִים וְאוֹהֲבִים הָיוּ הַכֶּלֶב וְהֶחָתוּל בִּתְּחִלָּׂה.
הָיוּ צָדִים יַחְדָּיו וּמְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶם אֶת צֵידָם שָׁוֶה בְּשָׁוֶה.
פַּעַם אַחַת, לֹא מָצְאוּ צַיִד וְיָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם רְעֵבִים וַעֲצוּבִים.
אָמַר הַכֶּלֶב לֶחָתוּל:
– עַד מָתַי כָּךְ נֵשֵׁב רְעֵבִים? הָבָה נִפָּרֵד אִישׁ מֵרֵעֵהוּ.
אֲנִי אֵלֵךְ לְדַרְכִּי וְאָצוּדִ לִי צַיִד
וְאַתָּה לֵךְ לְדַרְכְּךָ וְצוּד לְךָ צַיִד.
עָמְדוּ וְנִשְבְּעוּ זֶה לָזֶה שֶׁלֹא יֵלְכוּ לְמָקוֹם אֶחָד.
הָלַךְ הַכֶּלֶב לַמִּזְרָח וְהֶחָתוּל לַמַּעֲרָב.
פָּגַשׁ הַכֶּלֶב בַּזְּאֵב.
בִּקֵּשׁ הַכֶּלֶב מְהַזְּאֵב רְשׁוּת, לָצוּד עֶמּוֹ צַיִד וְלָשֶׁבֶת בִּמְאוּרָתוֹ.
אָמַר לוֹ הַזְּאֵב: – מַסְכִּים אֲנִי לְאָרֵחַ אוֹתְךָ רַק לַיְלָה אֶחָד.
הָיוּ הַזְּאֵב וְהַכֶּלֶב יְשֵׁנִים בְּיַחַד.
שָׁמַע הַכֶּלֶב קוֹל חַיּוֹת הַצּוֹעֲדוֹת בַּחוּץ, מִתְקָרְבוֹת וּבָאוֹת.
אָמַר הַכֶּלֶב לַזְּאֵב: אֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹיְבִים בַּחוּץ!
אָמַר הַזְּאֵב לַכֶּלֶב: – צֵא וְגָרֵשׁ אוֹתָם!
יָצָא הַכֶּלֶב הַחוּצָה. הִתְנַפְּלוּ עָלָיו חַיּוֹת רָעוֹת וְרָצוּ לְטָרְפוֹ.
בָּרַח הַכֶּלֶב מִפְּנֵיהֶם.
בָּא אֶל הַקּוֹף וּבִקֵּשׁ אֶצְלוֹ מִקְלָט.
גֵּרֵשׁ הַקּוֹף אֶת הַכֶּלֶב.
בָּרַח אֶל הַכֶּבֶשׂ וּבִקֵּשׂ מִמֶּנּוּ מָקוֹם לָלוּן.
קִבֵּל אוֹתוֹ הַכֶּבֶשׂ בִּמְאוֹר פָּנִים וְשָׁכַב הַכֶּלֶב עִמּוֹ, בַּמְּעָרָה שֶׁלּוֹ.
שׁוּב שָׁמַע הַכֶּלֶב צְעָדִים בַּחוּץ.
אָמַר הַכֶּלֶב לַכֶּבֶשׂ: – קוֹל רַגְלַיִם צוֹעֲדוֹת אֲנִי שׁוֹמֵעַ!
אָמַר הַכֶּבֶשׂ לַכֶּלֶב: – צֵא הַחוּצָה וּשְׁמֹר עָלֵינוּ מִפְּנֵי הַחַיּוֹת!
יָצָא הַכֶּלֶב וְנָבַח עַל הַחַיּוֹת הַטוֹרְפוֹת.
הָיָה הַזְּאֵב בֵּינֵיהֶן וְהִכִּיר אֶת הַכֶּלֶב, שֶׁלָּן אִתּוֹ אֶמֶשׁ, בִּמְאוּרָתוֹ.
אָמַר הַזְּאֵב:
– אַתָּה הַכֶּלֶב שֶׁהָיִיתָ בִּמְאוּרָתִי וְעַכְשָׁו אַתָּה נוֹבֵחַ עָלֵינוּ מִבֵּין הַכְּבָשִׂים?!
נִכְנַס הַזְּאֵב לַמְעָרָה וְטָרַף אֶת הַכֶּבֶשׂ הַמְאָרֵחַ וְאֶת כָּל שְׁאָר כְּבָשִׂים שֶׁהָיוּ בָּה.
בָּרַח הַכֶּלֶב עַל נַפְשׁוֹ וְאָבְדוּ לוֹ שְׁנֵי חֲבֵרִים, אֲהוּבֵי נֶפֶשׁ,
גַּם הַזְּאֵב וְגַם הַכֶּבֶשׂ…
הָלַךְ לוֹ לְחַפֵּשׂ מְלוּנָה אַחֶרֶת וְלֹא מָצָא:
הַכְּבָשִׂים אָמְרוּ עָלָיו, שֶׁהוּא “חֲבֵרָם שֶׁל זְאֵבִים טוֹרְפִים”
וְהַזְּאֵבִים אָמְרוּ עָלָיו, שֶׁהוּא “חֲבֵרָם שֶׁל הַכְּבָשִׂים”…
הָלַך לוֹ הַכֶּלֶב אֵצֶל הָאָדָם.
קִבְּלוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְהִנִּיחַ לוֹ לָשֶׁבֶת עִמּוֹ בִּמְעָרָתוֹ
וְהָיָה הַכֶּלֶב יוֹצֵא לָצוּד יַחַד אִתּוֹ.
וְהֶחָתוּל מֶה עָלָה בְּגוֹרָלוֹ?
מאתתקוה שריג
אַף־עַל־פִּי שֶׁהָלַךְ לַמַּעֲרָב, מָצָא גַּם הוּא אֶת מְעָרָתוֹ שֶׁל אָדָם
וְעַכְבָּרִים בָּהּ שׁוׂרְצִים לָרֹב.
יָשַׁב בִּמְעָרַת אָדָם הָרִאשׁוֹן וְשָׂמַח עַל הָעַכְבָּרִים שֶׁנִּמְצְאוּ לוֹ וּטְרָפָם בְּכָל פֶּה.
שָׂמַח הָאָדָם עַל הֶחָתוּל, שֶׁמְּנַקֶּה מְעָרָתוֹ מִן הָעַכְבָּרִים.
אֲבָל בִּמְעָרַת הָאָדָם מָצָא הֶחָתוּל גַּם אֶת רֵעוֹ הַכֶּלֶב…
אָמַר הַכֶּלֶב אֶל הֶחָתוּל:
– לָמָּה בָּאתָ הֵנָּה? וְהֲלֹא הִבְטַחְנוּ זֶה לָזֶה שֶׁלֹּא נֵלֵךְ לְאוֹתוֹ מָקוֹם?!
מֵפֵר שְׁבוּעָה אַתָּה! מַבְטִיחַ וְלֹא מְקַיֵּם!
הִתְחִילוּ הַכֶּלֶב וְהֶחָתוּל רָבִים זֶה עִם זֶה,
וּמֵאָז רָבִים כְּלָבִים וַחֲתוּלִים זֶה עִם זֶה עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
וְלֹא יָדְעוּ הַכֶּלֶב וְהֶחָתוּל שֶׁהָעוֹלָם הוּא עָגֹל, וּמִי שֶׁהוֹלֵךְ לְמַעֲרָב וּמִי שֶׁהוֹלֵךְ
לְמִזְרָח – סוֹפָם שֶׁיִּפָּגְשוּ…
עִזִּים שְׁחוֹרוֹת וּכְּבָשִׂים לְבָנוֹת
מאתתקוה שריג
כְּשֶׁיּוֹצְאִים לָהֶם עֶדְרֵי הַצֹּאן יַחַד לַמִּרְעֶה,
הוֹלְכוֹת הַעִזִּים הַשְּׁחוֹרוֹת בָּרֹאשׁ
וְהַכְּבָשִׂים הַלְבָנוֹת בַּסּוֹף.
זֹאת מַדּוּעַ?
כִּי הוֹלְכִים לָהֶם עֶדְרֵי הַצֹּאן
בְּסֵּדֶר שֶׁנִּבְרָא בּוֹ הָעוֹלָם:
בַּתְּחִלָּה הָיָה הַחשֶׁךְ הַשָּׁחוֹר
וְאַחַר־כָּךְ הָאוֹר הַלָּבָן…
הַתַּרְנְגֹלֶת וְאֶפְרוֹחֶיהָ
מאתתקוה שריג
הָתַּרְנְגֹלֶת הַזֹּּאת, כְּשֶׁאֶפְרוֹחֶיהָ קְטַנִּים,
הִיא מְחַמֶּמֶת אוֹתָם תַּחַת כְּנָפֶיהָ,
עוֹדֶרֶת לָהֶם בְּמַקּוֹרָהּ, שֶׁיִּמְצְאוּ מָזוֹן.
אֲבָל כְּשֶׁהֵם גְּדוֹלִים, הִיא מְנַקֶּרֶת לָהֶם בְּרֹאשָׁם
וּמְגָרֶשֶׁת אוֹתָם מֵעָלֶיהָ…
לָמָּה וּמַדּוּעַ?
כִּי אֶפְרוֹחִים קְטַנִּים יָמוּתוּ חִישׁ מַהֵר בַּקֹּר וּבָרָעָב,
אִם לֹא תָּגֵן עֲלֵיהֶם אִמָּם,
אֲבָל אֶפְרוֹחִים גְּדוֹלִים – יִתְחַמְּמוּ, דַּוְקָא בְּהִתְרוֹצְצָם לְחַפֵּשׂ לָהֶם מָזוֹן.
אַיִל חַי וְאַיִל מֵת
מאתתקוה שריג
קוֹל אֶחָד לְאַיִל חַי,
וְשִׁבְעָה קוֹלְוֹת לְאַיִל מֵת…
כֵּיצַד?
שְׁתֵּי קַרְנָיו – חֲצוֹצְרוֹת;
שְׁתֵּי שׁוֹקָיו – חֲלִילִים;
עוֹרוֹ – תֹּף;
מֵעָיו הַגַּסִּים – מֵיתְרֵי הַנֵּבֶל;
מֵעָיו הַדַּקִּים – מֵיתְרֵי הַכִּנּוֹר;
כָּל קוֹל וְעוֹד קוֹל
וַהֲרֵי בְּיַחַד, שִׁבְעָה קוֹלוֹת…
הַגָּמָל הָעִוֵּר
מאתתקוה שריג
מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁהָלְכוּ לָהֶם בַּדֶּרֶךְ.
אָמַר הָאִישׁ הָאֶחָד לַחֲבֵרוֹ:
– בְּדֶרֶךְ זוֹ הָלַךְ לְפָנֵינוּ גָּמָל עִוֵּר
וְהָיָה הַגָּמָל עָמוּס נֹאד שֶׁמֶן וְנֹאד יַיִן.
שָׁאַל אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ:
– וְאֵיךְ תֵּדַּע?
הֵשִׁיב לוֹ:
רָאִיתִי שֶׁהָעֲשָׂבִים אֲכוּלִים רַק בְּצִדָּהּ הָאֶחָד שֶׁל הַדֶּרֶךְ,
וְרָאִיתִי טִפּוֹת שֶׁנִּסְפְּגוּ בֶּעָפָר, שֶׁהָיוּ טִפּוֹת יַיִן,
וְטִפּוֹת שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁצָּפוּ וְנִצְנְצוּ עַל גַּבֵּי הֶעָפָר..
קְטַנִּים אֲבָל חֲכָמִים מְחֻכָּמִים
מאתתקוה שריג
אַרְבָּעָה בַּעֲלֵי־חַיִּים קְטַנִּים הֵם חֲכָמִים גְּדוֹלִים:
הַנְּמָלִים וְהַשְּׁפַנִּים, הָאַרְבֶּה וְהַשְּׂמָמִית.
הַנְּמָלִים – יוֹדְעוֹת לַחְפֹּר לָהֶן תִּלִּים, וְלֶאֱגֹר בַּקַּיִץ מָזוֹן לַחֹרֶף;
הַשְּׁפַנִּים – קְטַנְטַנִּים, אֲבָל זְרִיזִים,
וְנִמְלָטִים מִשֵּׁן חַיָּה טוֹרֶפֶת בִּמְרוֹמֵי הַסְּלָעִים;
הָאַרְבֶּה – כְּשֶׁהוּא פּוֹלֵשׁ לְאֶרֶץ מִזְרָע, הֲרֵיהוּ עָרוּךְ וּמְסֻדָּר כְּמַחֲנֵה צָבָא
וּמַשְׁאִיר אַחֲרָיו ‘אֲדָמָה חֲרוּכָה’;
וְהַשְּׂמָמִית – חוֹדֶרֶת מִבְּעַד לְכָל חַלּוֹן, לְכָל בַּיִת וְאַרְמוֹן,
מַאֲכָלָהּ זְבוּבִים וְיַבְחוּשִׁים וְעַל־כֵּן יְדִידַת הָאָדָם הִיא,
שֶׁאִם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ לֹא יַשְׁמִידָהּ לְעוֹלָם.
הַגַּחְלִילִית
מאתתקוה שריג
יֶלֶד אֶחָד רָאָה גַּחְלִילִית בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה.
פָּחַד מִפָּנֶיהָ מְאֹד וְהִתְחִיל צוֹוֵחַ.
אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ:
– מִפְּנֵי הַגַּחְלִילִית אַתָּה מְפַחֵד?
כַּמָּה שׁוֹטֶה אַתָּה בְּנִי!
הֲלֹא הַגַּחְלִילִית, רַק בַּלַּילָה הִיא ‘גַּחֶלֶת לוֹהֶטֶת’,
אֲבָל בַּבֹּקֶר – הֲלֹא אֵינָהּ אֶלָא תּוֹלַעַת…
אוֹרְחִים שֶׁאֵינָם רְצוּיִים
מאתתקוה שריג
אוֹרְחִים לְמָה הֵם דּוֹמִים? לִגְשָׁמִים.
תְּחִלָּה אָדָם שָׂמֵחַ לִקְרָאתָם וּמְקַבֵּל אוֹתָם בְּחִבָּה
וְאַחַר־כָּךְ, נַפְשׁוֹ סוֹלֶדֶת מֵהֶם.
הוּא רוֹצֶה שֶׁיֵּלְכוּ, וְהֵם עוֹמְדִים עַל עָמְדָם!
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אָדָם שׁוֹחֵט לְאוֹרְחוֹ עֵגֶל;
בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי – שֶׂה;
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי – תַּרְנְגוֹל;
בַּיּוֹם הַרְבִיעִי הוּא מַגִּישׁ לְפָנָיו שְׁעוּעִית
וְכָךְ הוּא הוֹלֵךְ וּמַמְעִיט,
עַד שְׁקָּם וְהוֹלֵךְ לְדַרְכּוֹ…
הַשִּׁבֳּלִים הַכְּפוּפוֹת וְהַשִּׁבֳּלִים הַזְקוּפוֹת
מאתתקוה שריג
מַעֲשֶׂה בְּיֶלֶד שֶׁהָלַךְ לְטַיֵּל בַּשְׂדֵה תְּבוּאָה.
רָאָה שִׁבֳּלִים כְּפוּפוֹת בְּשָׂדֶה אֶחָד, וְשִבֳּלִים זְקוּפוֹת בְּשָׂדֶה אַחֵר. אָמַר לְאִמּוֹ: –
רְאִי אִמָּא, שִׁבֳּלִים זְקוּפוֹת אֵלּוּ, מַה יָּפוֹת הֵן,
וְשִׁבֳּלִים כְּפוּפוֹת אֵלּוּ, מָה עַיֵפוֹת הֵן!
אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ:
– טוֹעֶה אַתָּה, בְּנִי, הַלֹא הַהֵפֵךְ הוּא הַנָּכוֹן!
הַשִּׁבָּלִים הַכְּפוּפוֹת – הֵן הַטּוֹבוֹת
וְהַשִּׁבֳּלִים הַזְּקוּפוֹת הֵן הַגְּרוּעוֹת!
הַשִּׁבֳּלִים שֶׁגַּרְעִינֵיהֶן גְּדוֹלִים וּתְפוּחִים, כְּבֵדוֹת הֵן וּמִתְכּוֹפְפוֹת,
וְהַשִּׁבָּלִים שֶׁגַּרְעִינֵיהֶן שְׁדוּפִים וּמְצֻמָּקִים, קַלּוֹת הֵן וּזְקוּפוֹת!
זֶהוּ שֶׁנֶּאֶמַר:
"אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ…
שַׁעַר הָעֵצוֹת הָיְעוּצוֹת
מאתתקוה שריג
דף פתיחה שַׁעַר הָעֵצוֹת הָיְעוּצוֹת
מאתתקוה שריג
הַטּוֹבָה שֶׁבַּבְּהֵמוֹת צְרִיכָה שׁוֹט
מאתתקוה שריג
"זְכֹר, בְּנִי,
כּי הַטּוֹבָה בַּבְּהֵמוֹת צְרִיכָה שׁוֹט,
הַטּוֹבָה בַּסְּפִינוֹת – מָשׁוֹט,
הַכְּשֵׁרָה בַּנָּשִׁים – בַּעַל,
הַחֲזָקָה בָּרַגְלַיִם - נַעַל,
הַטּוֹבָה בַּקָּרָחוֹת – מִגְבַּעַת,
הַיָּפָה בָּאֶצְבָּעוֹת – טַבַּעַת,
הַטּוֹב בַּנְּחָשִׁים – רְצִיצָה,
הַקָּטָן בַּצִּפְעוֹנִים – בֵּיצָה,
וְהֶחָכָם בָּאֲנָשִׁים צָרִיךְ לִשְׁאֹל עֵצָה!"
הָעוֹרֵב הַמְרַקֵּד
מאתתקוה שריג
הָעוֹרֵב רָאָה אֶת הַיּוֹנָה, שֶׁהֲלִיכָתָה יָפָה כְּרִקּוּד.
מִהֵר וְנִסָּה לְרַקֵּד כְּמוֹתָהּ.
צָחֲקוּ לוֹ חֲבֵרָיו הָעוֹרְבִים.
נִסָּה לָשׁוּב וְלָלֶכֶת כְּעוֹרֵב וְלֹא יָדַע, כִּי שָׁכַח…
כָּמוֹהוּ הָאָדָם:
לְכָל אֶחָד צוּרָה מִשֶּׁלּוֹ, הֲלִיכָה מִשֶּׁלּוֹ, מִנְהָגִים מִשֶּׁלּוֹ.
אִם יְנַסֶּה לְחַקּוֹת אֶת הָאֲחֵרִים, לֹא יַצְלִיחַ,
וְגַם לָשׁוּב אֶל עַצְמוֹ, וְאֶל דְּמוּתוֹ כְּבָר לֹא יוּכַל.
הַנָּמֵר הַנֶּשֶׁר הַצְּבִי וְהָאֲרִי
מאתתקוה שריג
כְּדַאי לוֹ לָאָדָם לִדְמוֹת לָהֶם.
זֹאת מַדּוּעַ וְלָמָּה?
– כִּי טוֹב לוֹ לָאָדָם לִהְיוֹת:
עַז כַּנָּמֵר,
רָץ כַּצְּבִי,
קַל כַּנֶּשֶׁר,
וְגִבּוֹר כָּאֲרִי…
הַנָּחָש רֹאשׁוֹ וּזְנָבוֹ
מאתתקוה שריג
יוֹם אֶחָד, קִנֵּא זְנָבוֹ שֶׁל נָחָשׁ בְּרֹאשׁוֹ:
– לָמָּה תֵּלֵךְ תָּמִיד אַתָּה רִאשׁוֹן?
אָמַר לוֹ הָרֹאשׁ לַזָּנָב:
- בְּבַקָּשָׁה, לֵךְ אַתָּה רִאשׁוֹן!
הָלַךְ וּמָצָא שְׁלוּלִית
נִכְנַס לְתוֹכָהּ וְכִמְעַט וְטָבַע.
הָלַךְ עוֹד וּמָצָא מְדוּרָה,
נָפַל לְתוֹכָהּ וְכִמְעַט וְנִשְׂרַף.
הָלַךְ עוֹד וּמָצָא קוֹצִים,
הִסְתַּבֵּךְ בְּתוֹכָם וְנִפְצַע.
הָיָה רַע וָמַר לַנָּחָשׁ…
וְכָל זֹאת, כִּי הָלַךְ רֹאשׁוֹ אַחֲרֵי זְנָבוֹ.
וְרָאוּי לוֹ לָאָדָם שֶׁיִּמְשֹׁל רֹאשׁוֹ בְּמַעֲשָׂיו וְלֹא יִצְרֵי לִבּוֹ…
אָדָם כַּלְבּוֹ וַחֲמוֹרוֹ
מאתתקוה שריג
לְאָדָם אֶחָד הָיָה כְּלַבְלָב,
מִפִּתּוֹ אָכַל, בְּחֵיקוֹ שָׁכַב,
עִמּוֹ הָלַךְ, עִמּוֹ רָכַב.
קִנֵּא בּוֹ הַחֲמוֹר וּבְלִבּוֹ חָשַׁב:
בַּמֶּה נוֹפֵל אֲנִי מִן הַכְּלַבְלָב
הַנּוֹבֵחַ בַּיוֹם וְגַם בַּלֵּיל, הַב-הַב?
אֵלֵךּ גַּם אֲנִי אֶל אֲדוֹנִי, וְכָמוֹהוּ
אֲחַבְּקֵהוּ, אֲנַשְּׁקֵהוּ, בִּלְשׁוֹנִי אֲלַקְּקֵהוּ!
אָשִׂים עֵינַי אֶל מוּל עֵינָיו
אָשִׂים פָּנַי אֶל מוּל פָּנָיו
וּכְכָל שֶׁהַכֶּלֶב יִנְבַּח הַב-הַב,
אֶנְעַר אֲנִי בְּאָזְנָיו…
כָּךְ חָשַׁב וְגַם עָשָׂה,
כַּאֲשֶׁר אֲדוֹנוֹ לְבֵיתוֹ פָּסַע.
וְכֹה הִרְבָּה הַחֲמוֹר בְּבֵיתוֹ לְהַקִּפוֹ, עַד כִּי מִכִּסְאוֹ, עָלָיו יָשַׁב – הֲדָפוֹ.
קָרָא הָאִישׁ רֵעָיו לְעֶזְרָה, לְהַצִּילוֹ מִן הַצָּרָה הַצְּרוּרָה.
וַתִּקָּהֵל כָּל הַקְּהִלָּה, בְּחִפָּזוֹן וּבֶהָלָה גְּדוֹלָה,
זֶה בְּרֹמַח וְזֶה בְּמַקֵּל, וְזֶה בַּאֲבָנִים יְסַקֵּל,
עַד שֶׁשָּׁב הַחֲמוֹר אֶל דִּירוֹ, מֻכֶּה וּמוּבָס מִזְּנָבוֹ וְעַד צַוָּארוֹ.
וַאֲשֶׁר סֻפַּר עַד כֹּה, הוּא הַמָּשָׁל וְזֶהוּ נִמְשָׁלוֹ:
קִנְאָה וְצָרוּת-עַיִן
רָעָה גְּדוֹלָה מֵהֶן אָיִן!
הַצִּפּוֹר בַּכְּלוּב
מאתתקוה שריג
צִפּוֹר אַחַת בָּאָה וְעָמְדָה עַל כְּלוּב, שֶׁהָיְתָה כְּלוּאָה בּוֹ צִפּוֹר שְׁנִיָּה,
וְרָאֲתָה שֶׁמָּלֵא הַכְּלוּב מִכָּל טוּב.
אָמְרָה הַצִּפּוֹר הַחָפְשִׁיָּה לַצִפּוֹר הַכְּלוּאָה:
– כַּמָּה טוֹב לָךְ, שֶׁמְּזוֹנֵךְ רַב וּמֻגָּשׁ לָךְ בִּידֵי בַּעַל-הַבַּיִת!
אָמְרָה לָהּ הַצִּפּוֹר בַּכְּלוּב:
– כַּמָהּ טִפְּשָׁה אַתְּ!
רוֹאָה אַתְּ כָּל טוּב שֶׁבַּכְּלוּב
וְאֶת הַכְּלוּב אֵינֵךְ רוֹאָה…
אַל תַּחְטֹף!
מאתתקוה שריג
כְּשֶׁיָּרַד הַמָּן בְּמִדְבַּר סִינַי, לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְאָכְלוֹ,
מִהֲרוּ רַבִּים לַחְטֹף לָהֶם מָן כְּכָל שְׁיָּכְלוּ, חֳמָרִים, חֳמָרִים.
רָאָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁקְּטַנֵּי אֱמוּנָה הֵם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אָמַר לָהֶם:
לִקְטוּ מִמֶּנּוּ (מִן הַמָּן) אִישׁ לְפִי אָכְלוּ,
עֹמֶר לְגֻלְגֹּלֶת, (כְּ) מִסְפַּר נַפְשׁוֹתֵיכֶם,
(וְרַק) אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ!
בָּדְקוּ חֲכָמִים וּמָצְאוּ שֶׁפָּסוּק זֶה בְּדִבְרֵי משֶׁה
מֵכִיל אֶת כָּל אוֹתִיּוֹת הא"ב,
לְלַמֶּדְךָ, כַּמָּה חֲשׁוּבָה הוֹרָאָה זוֹ,
שֶׁלֹּא לַחְטֹף!
עֵצוֹת יְּעוּצוֹת
מאתתקוה שריג
פַּעַם אַחַת, אָסַף אַלֶּכְּסַנְדֶר מוֹקְדוֹן לְפָנָיו קְבוּצָה שֶׁל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל
וְשָׁאַל אוֹתָם שְׁאֵלוֹת, עַל מְנָת שֶׁיָּשִׁיבוּ לוֹ תְּשׁוּבוֹת עֲלֵיהֶן.
זֶה הָיָה מִנְהַג הַיָּמִים הָהֵם,
שֶׁאָהֲבוּ הַכֹּל לְהִתְנַצֵּחַ זֶה עִם זֶה בִּשְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת
וּכְשֶׁלֹא הָיְתָה לְאָדָם תְּשׁוּבָה עַל שְׁאֵלַת חֲבֵרוֹ,
נִמְצָא מְנֻצָּח עַל יָדוֹ.
שָׁאַל אוֹתָם אַלֶּכְּסַנְדֶר:
– אֵיזֶהוּ חָכָם?
הֵשִׁיבוּ לוֹ:
– הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד!
שָׁאַל אוֹתָם:
– וְאֵיזֶהוּ גִּבּוֹר?
הֵשִׁיבוּ לוֹ:
– הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ!
שָׁאַל אוֹתָם:
- וְאֵיזֶהוּ עָשִׁיר?
הֵשִׁיבוּ לוֹ:
- הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ!
שָׁאַל אוֹתָם:
- וּמָה יַּעֲשֶׂה אָדָם שֶׁיִּהְיוּ חַיָּיו טוֹבִים?
הֵשִׁיבוּ לוֹ:
- יַשְׁקִיעַ עַצְמוֹ בְּמַעֲשִׂים לְטוֹבַת הַזּוּלַת וְלֹא יַחְשֹׁב רַק עַל טוֹבָתוֹ כָּל הַיָּמִים!
שָׁאַל אוֹתָם:
- וּמַה יַּעֲשֶׂה אָדָם שֶׁיִּהְיוּ חַיָּיו רָעִים וּמָרִים?
הֵשִׁיבוּ לוֹ:
- יַחְשֹׁב כָּל הַיָּמִים רַק עַל גּוּפוֹ וְעַל צְרָכָיו!
שָׁאַל אוֹתָם:
- וּמַה יַּעֲשֶׂה אָדָם שֶׁיִּהְיֶה אָהוּב עַל חֲבֵרָיו?
הֵשִׁיבוּ לוֹ:
- יִשְׂנָא אֶת הַכָּבוֹד וְאֶת הַשִּׁלְטוֹן בְּזוּלָתוֹ!
וְהָיו חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל מְשִׁיבִים כָּל תְּשׁוּבוֹתֵיהֶם כָּל חָכָם לְחוּד בְּאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ
וְנִמְצְאוּ כָּל תְּשׁוּבוֹתֵיהֶם זֵהוֹת זוֹ לָזוֹ בַּתֹּכֶן וּבַלָּשׁוֹן.
אָמַר אַלֶּכְּסַנְדֶר מוֹקְדוֹן לַחֲכָמִים:
- שְׁאֵלוֹת קָשׁוֹת שָׁאַלְתִּי אֶתְכֶם וּתְשׁוּבוֹתֵיכֶם יָפוֹת וּמְחֻכָּמוֹת!
הִלְבִּישׁ אוֹתָם בִּגְדֵי אַרְגָּמָן וְנָתַן רְבִידֵי זָהָב עַל צַוְּארֵיהֶם…
הַטּוֹב בַּשְּׁלֹשָה
מאתתקוה שריג
שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת לוֹ לָאָדָם:
שֵׁם שֶׁקּוֹרֵא לוֹ אָבִיו
וְשֵׁם שֶׁקּוֹרֵאת לוֹ אִמּוֹ
וְשֵׁם שֶׁאָדָם קוֹנֶה לְעַצְמוֹ בְּמַעֲשָׂיו…
וְהַטּוֹב שֶׁבִּשְׁלָשְׁתָּם הוּא
הַשֵּׁם שֶׁקּוֹנֶה לוֹ אָדָם בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים.
הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ
מאתתקוה שריג
אָדָם אֶחָד נִכְנַס לְגִנָּה זָרָה, לָקַט תּוּתִים וְאָכַל.
רָץ בַּעַל הַגִּנָּה אַחֲרָיו וְאָמַר לוֹ:
- מַה יֵּשׁ לְךָ בְּיָדֶיךָ!?
אָמַר הַגַּנָּב כְּשֶׁהוּא מַרְאֶה כַּפּוֹת יָדָיו:
- רְאֵה, אֵין בְּיָדִי כְּלוּם!
הִכָּה אוֹתוֹ בַּעַל הַגִּנָּה מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת,
כִּי רָאָה אֶת יְדֵי הַגַּנָּב שֶׁהָיוּ אֲדֻמּוֹת מִמִּיץ הַתּוּתִים…
הָרָעָב וְהָזָּהָב
מאתתקוה שריג
עַרְבִי אֶחָד בֶּן הַמִּדְבָּר, תָּעָה בְּדַרְכּוֹ וּמְזוֹנוֹ אָזַל.
לֹא בָּא אֹכֶל אֶל פִּיו יוֹם אֶחָד וְעוֹד יוֹם אֶחָד.
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, הִגִּיעַ אֶל בְּאֵר בַּמִּדְבָּר.
שָׁתָה לִרְוָיָה, אֲבָל מָזוֹן לֹא מָצָא.
הִתְבּוֹנֵן הַעַרְבִי סְבִיבו וְרָאָה שַׂק-עוֹר מֻנָּח, לְלֹא בְּעָלִים.
שָׂמַח הָעַרְבִי, כִּי חָשַׁב:
הִנֵּה בַּשַּׂק הַזֶּה אֶמְצָא בְּוַדַּאי פַּת לֶחֶם, תְּמָרִים, אוֹ שְׁקֵדִים.
פָּתַח אֶת פִּי הַשַּׂק וּמָצָא בּוֹ זָהָב וָכֶסֶף וַאֲבָנִים טוֹבוֹת…
לָמַד אוֹתוֹ עַרְבִי לֶקַח טוֹב לְכָל יְמֵי חַיָּיו,
שֶׁאֵין הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב ‘עוֹנִים’ עַל הַכֹּל…
אִם תִּצְמָא לְמַיִם בְּנִי
מאתתקוה שריג
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, לְתַלְמִידֵיהֶם:
"– אִם יָצָאתָ לַדֶּרֶךְ, קַח עִמְּךָ כַּד שֶל מַיִם
וְלֹא תִּשְׁתֶּה מַיִם מִן הַנָּהָר וְמִן הָאֲגַם,
שֶׁמְּסַכֵּן אַתָּה אֶת בְּרִיאוּתְךָ וְאֶת אוֹר עֵינֶיךָ.
וְאִם אָזְלוּ הַמַּיִם מִכַּדְּךָ,
דְּפֹק עַל כִּסּוּי הַכַּד וֶאֱמֹר לְעַצְמְךָ:
'– פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִית (שִׁמְךָ וְשֵׁם אִמְּךָ)
אָמְרָה לְךָ אִמְּךָ:
הִזָּהֵר מִשַּׁבְרִירִי
שַׁבְרִירִי, בְּרִירִי,
רִירִי, רִיר, רִי…
(מִין לַחַשׁ הוּא, שֶׁל ‘לָשוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן’)
הַקַּל לִזְכִירָה וּמַעֲמִיק בַּזִכָּרוֹן אֶת עֶצֶם הָעֵצָה
הַסּוּס וְשַׂק הַשְׂעוֹרָה שֶׁעַל גַּבּוֹ
מאתתקוה שריג
מַעֲשֶׂה בְּאוֹרֵחַ שֶׁבָּא לַעֲיָרָה קְטַנָּה
וְחִפֵּשׂ לוֹ בַּיִת, לְהִתְאָרֵחַ בּוֹ.
שָׁאַל אֶת בְּנֵי הַמָּקוֹם:
- מִי כָּאן עָשִׂיר, שֶׁאוּכַל לְהִתְאַכְסֵן אֶצְלוֹ?
אָמְרוּ לוֹ:
- עֲשִׁיר הָעֲיָרָה שֶׁלָּנוּ, קַמְצָא שְׁמוֹ,
נַסֵּה, אֶפְשָׁר יְקַבֵּל אוֹתְךָ לְבֵיתוֹ…
בָּא לְבֵיתוֹ שֶׁל קַמְצָא
וּבִקֵּשׁ לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ יָמִים אֲחָדִים.
אָמַר קַמְצָא לָאוֹרֵחַ:
- הִכָּבֵד וְלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר,
כִּי אֵין לִי אֲפִלוּ תַּבְשִׁיל חַם בְּבֵיתִי
וְאֵין בְּיָדִי לְאָרֵחַ אוֹתְךָ אֶצְלִי.
אָמַר לוֹ הָאוֹרֵחַ:
- רוֹאֶה אֲנִי שֶׁכְּשִׁמְךָ כֵּן אַתָּה
וְדוֹמֶה אַתָּה לְסוּס, שֶׁשַּׂק שְׂעוֹרָה עַל גַּבּוֹ וְהוּא מְלַחֵךְ עֵשֶׂב…
מַה יָּפֶה לַלּוֹמֵד
מאתתקוה שריג
לֶאֱכֹל פַּת פֶּחָמִים (פִּיתָה),
בֵּיצָה מְגֻלְגֶּלֶת, (קָשָׁה)
שֶׁמֶן זַיִת,
לִשְׁתּוֹת יַיִן
וּלְהָרִיחַ בְּשָׂמִים…"
וְהַצַּד הַשָּׁוֶה בְּכֻלָּם, שֶׁמְּעֻדָּנִים הֵם
וּמְעַדְּנִים אֶת נֶפֶשׁ הַלּוֹמֵד.
אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי?
מאתתקוה שריג
הָיֹה הָיָה כְּפָר אֶחָד בָּאָרֶץ, “קֶרֶן הַשֶּׁפַע” שְׁמוֹ.
הָיוּ בּוֹ אִכָּרִים אוֹהֲבֵי אַדְמָתָם
וְחָרוּצִים מֵאֵין כְּמוֹתָם.
הָיוּ מְסַקְּלִים, חוֹרְשִׁים, מְזַבְּלִים, זוֹרְעִים וְנוֹטְעִים
מַשְׁקִים וְעוֹדְרִים, מְנַכְּשִׁים וְזוֹמְרִים
וְרָאוּ בְּרָכָה בְּכָל מַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם
וְאַדְמָתָם – כְּ“קֶרֶן-הַשֶּׁפַע”, הֲלֹא הוּא שֵׁם כְּפָרָם.
אָכְלוּ הָאִכָּרִים מִכָּל טוּב,
בָּנוּ לָהֶם בָּתִּים גְּדוֹלִים וְנוֹחִים,
וְלֹא שָׁמְרוּ דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר לָהֶם לְיוֹם צָרָה.
הָיָה בֵּינֵיהֶם אִכָּר אֶחָד
שֶׁחַי חַיֵי צִנְעָה בְּבַיִת קָטָן וּפָשׁוּט
וְכֵן הָיוּ גַּם בְּגָדָיו וּמְזוֹנוֹתָיו וְכָל דְּרָכָיו.
הָיָה הָאִכָּר שׁוֹמֵר בְּמַרְתְּפוֹ
שַׂקֵּי חִטִּים וְקִטְנִיּוֹת
כַּדֵּי שֶׁמֶן וּדְבַשׁ
וַעֲרֵמוֹת שְׂעוֹרִים לִבְהֶמְתּוֹ.
הָיוּ שְׁכֵנָיו צוֹחֲקִים לוֹ וְאוֹמְרִים:
- קַמְצָן טִפֵּשׁ אַתָּה, שֶׁאַתָּה עָמַל כָּל הַיָּמִים
וְאֵינְךָ נֶהֱנֶה כָּמוֹנוּ מִיגִיעַ כַּפֶּיךָ!
אָמַר לָהֶם אוֹתוֹ אִכָּר:
- “אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי”…
הָיוּ מְלַגְלְגִים עָלָיו כָּל הַיָּמִים וּמְכַנִּים אוֹתוֹ ' אֲנִילִימִילִי'…
פַּעַם אַחַת, פָּקְדָה בַּצֹּרֶת קָשָׁה אֶת הָאָרֶץ
וּבְעִקְּבוֹתָיו – רָעָב וּמַחְסוֹר.
קָרָא הָאִכָּר הַצָּנוּעַ אֶת שְׁכֵנָיו לְבֵיתוֹ
וְחִלֵּק לָהֶם מִכָּל אוֹצְרוֹת הַמָּזוֹן שֶׁאָגַר בְּמַרְתְּפוֹ
וְאָמַר לָהֶם:
- עַכְשָׁו אַתֶּם מְבִינִים מַה שֶּׁאָמַרְתִּי לָכֶם
“אִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי”?
וְעוֹד אֹמַר לָכֶם “וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי מָה אֲנִי”?
וְכִי אֵשֵׁב לְבַדִּי וְאֹכַל כָּל מַה שֶּׁאָגַרְתִּי בְּמַרְתְּפִי
בְּעוֹד אַתֶּם נְמֵקִּים בָּרָעָב?!
הוֹדוּ לוֹ הַשְּׁכֵנִים מִכָּל לֵב,
וְחָקְקוּ דְּבָרָיו בְּזִכְרוֹנָם.
וְשׁוּב לֹא כִּנּוּ אוֹתוֹ בְּלַעַג “אֲנִילִימִילִי”.
כֵּיצָד תִּקְנֶה לְךָ חָבֵר
מאתתקוה שריג
בְּעֵת שֶׁתִּרְצֶה לְקָרֵב בְּנֵי-אָדָם לְחֶבְרָתְךָ,
בְּחַר מֵהֶם וְהִתְחַבֵּר רַק אֶל רֵעַ כְּלִבְּךָ,
אֲשֶׁר יַצְלִיחַ דַּרְכְּךָ וְיִשְׁמַע מִצְוָתְךָ.
אִם תִּבְחַר בְּחֶבְרָתוֹ, יְפָאֵר אֶת חֲבוּרָתְךָ,
וְאִם תִּרְצֶה לְעֶזְרָתוֹ יְהִי עֵזֶר בְּצָרָתְךָ
וְיִדְרֹשׁ כָּל יָמָיו שְׁלוֹמְךָ וְטוֹבָתְךָ.
חַגִּית וּפְנִינָה
מאתתקוה שריג
חַגִּית וּפְנִינָה, שְׁתֵּי נַעֲרוֹת כְּפָר הָיוּ.
בְּאַחַד הַיָּמִים, הָלְכוּ הָעִירָה לִמְכֹּר שָׁם אֶת תּוֹצֶרֶת גַּנֵּיהֶן.
כָּל אַחַת מֵהֶן נָשְׂאָה סַל תַּפּוּחִים עַל רֹאשָׁהּ.
הָיְתָה פְּנִינָה מִתְּאוֹנֶנֶת, נֶאֱנַחַת וְנָחָה בְּכָל פַּעַם,
וְאִלּוּ חַגִּית הָלְכָה לָהּ בְּקַלּוּת, זְקוּפָה וְרַעֲנָנָה וְלָעֲגָה לִפְנִינָה הַמְפַגֶּרֶת.
שָׁאֲלָה פְּנִינָה אֶת חַגִּית:
- הֲלֹא סַלִּי כְּסַלֵּךְ, מַדּוּעַ שֶׁלָּךְ קַל וְשֶׁלִּי כָּבֵד?
אָמְרָה לָהּ חַגִּית:
– יֵשׁ לִי, פְּנִינָה, ‘פְּנִינָה’ בְּסַלִּי, וְהִיא סְגֻלָּה לְקַלּוּת.
וּמַהִי אוֹתָה ‘פְּנִינָה’? – שָׁאֲלָה פְּנִינָה בְּסַקְרָנוּת.
אוֹתָה ‘פְּנִינָה’ הִיא הַסְּבִילוּת, שֵׁאֵין כָּמוֹהָ לְ’קַלּוּת'. – הֵשִׁיבָה לָהּ חַגִּית.
דַּע לְךָ!
מאתתקוה שריג
מַעֲשֶׂה בְּשׁוֹטֶה אֶחָד, שֶׁהָיָה מְדַבֵּר כָּל מַה שֶּׁיָּדַע.
שָׁמַע דָּבָר אֵצֶל הָאֶחָד,
מִיָּד הָלַךְ וְסִפֵּר אֶת הַדָּבָר לַשֵּׁנִי.
וְכָךְ הָיָה מְסַכְסֵךְ בֵּין הַבְּרִיּוֹת כָּל הַיָּמִים
וְנַעֲשָׂה שָׂנוּא עֲלֵיהֶן מְאֹד.
בָּא לִפְנֵי חָכָם אֶחָד וְשָׁאַל אוֹתוֹ:
- רַבִּי, מָה אֶעֱשֶׂה וְכָל הַבְּרִיּוֹת שׂוֹנְאוֹת אוֹתִי?
הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁאֲנִי מְדַבֵּר הֵם דִּבְרֵי אֱמֶת לַאֲמִתָּם?!
אָמַר לוֹ הֶחָכָם לַשּׁוֹטֶה:
- בְּנִי, דַּע לְךָ!
לֹא כָּל מַה שֶּׁאָדָם יוֹדֵעַ הוּא צָרִיךְ לוֹמַר,
אֲבָל כָּל מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר הוּא צָרִיךְ לָדַעַת…
שער הבדיות והפלאות
מאתתקוה שריג
שער הבדיות והפלאות
מאתתקוה שריג
הֲרֵי לָכֶם בְּדָיוֹת
מאתתקוה שריג
בַּיָּמִים הָרְחוֹקִים, לִפְנֵי אַלְפַּיִם שָׁנָה וְשָׁנָה,
כְּשֶׁשָּׁלְטוּ הָרוֹמָאִים בְּאַרְצֵנוּ,
נָהֲגוּ הָרוֹמָאִים לְהִתְנַצֵּחַ עִם הַיְּהוּדִים בְּחָכְמָה.
פַּעַם בִּקֵּר יְהוֹשֻעַ בֶּן־חֲנַנְיָה בְּאַתּוּנָה
וְנִכְנַס אֵצֶל חֲכָמֶיהָ.
אָמְרוּ לוֹ הַחֲכָמִים: – סַפֵּר לָנוּ בְּדָיוֹת!
אָמַר לָהֶם: – בְּחֵפֶץ לֵב!
הַקְשִיבוּ:
– פַּעַם אַחַת הָיְתָה פִּרְדָּה שֶׁהִמְלִיטָה וָלָד
וְהָיָה פֶּתֶק תָּלוּי בְּצַוַּאר הַוַּלָד
וּבוֹ כָּתוּב לֵאמׂר:
"אֲנִי, בְּנָהּ שֶׁל הַפִּרְדָּה, דּוֹרֵשׁ לְהָבִיא לְפָנַי
מֵאָה אֶלֶף מַטְבְּעוֹת הַמְּדִינָה, עֲשׂוּיוֹת זָהָב טָהוֹר…
אָמְרוּ לוֹ חַכְמֵי אַתּוּנָה:
– רַבִּי יְהוֹשֻעַ, מִי שָׁמַע שֶׁפִּרְדָּה מַמְלִיטָה!
אָמַר לָהֶם:
– חַכְמֵי אַתּוּנָה, וְכִי לׂא בִּקַּשְתֶּם בְּדָיוֹת מִפִּי?!
הֲרֵי לָכֶם בְּדָיוֹת!
תְּשׁוּבוֹת קוֹלְעוֹת
מאתתקוה שריג
פַּעַם אַחַת, שָאֲלוּ חַכְמֵי אַתּוּנָה אֶת רַבִּי יְהוֹשֻעַ בֶּן־חֲנַנְיָה:
– רַבִּי יְהוֹשֻעַ, הֵיכָן אֶמְצַע הָעוֹלָם?
זָקַף רַבִּי יְהוֹשֻעַ אֶת אֶצְבָּעוֹ כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאָמַר:
– כָּאן!
שָׁאֲלוּ:
– וּמִי אָמַר עוֹד מִלְּבַדְּךָ שֶׁׂזֶּהוּ אֶמְצַע הָעוֹלָם?
אָמַר לָהֶם:
– קְחוּ חֲבָלִים וּמִדְדוּ…
* * * * *
אָמְרוּ לוֹ:
– רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, יֵשׁ לָנוּ בְּאֵר בַּמִּדְבָּר,
הַעֲלֵה לָנוּ אוֹתָהּ לְכָאן!
אָמַר לָהֶם:
– חַכְמֵי אַתּוּנָה! אִם תִּשְׁזְרוּ לִי חֲבַלִים מִקֶּמַח,
אָבִיא לָכֶם הַבְּאֵר מִן הַמִּדְבָּר לְלֵב אַתּוּנָה…
* * * * *
אָמְרוּ לוֹ עוֹד:
– רַבִּי יְהוֹשֻעַ, רֵחַיִם שְׁבוּרִים יֵשׁ לָנוּ,
תְּפׂר אוֹתָן לְמַעֲנֵנוּ וְנִטְחַן בָּהֶן קֶמַח!
אָמַר לָהֶם: – הוֹצִיאוּ לִי חוּט מִן הָרֵחַיִם
וְאֶתְפּׂר הָרֵחַיִם וְתִטְחֲנוּ בָּהֶן קֶמַח כְּאַוַּת נַפְשְׁכֶם…
* * * * *
שָׁבוּ וְשָאֲלוּ חַכְמֵי אַתּוּנָה אֶת רַבִּי יְהוֹשֻעַ:
– עֲרוּגָה שֶל סַכִּינִים יֵש לָנוּ, בַּמֶּה נִקְצׂר אוֹתָן?
אָמַר לָהֶם:
– בְּקֶרֶן שֶל חֲמוֹר!
אָמְרוּ לוֹ:
– וְכִי יֵשׁ קֶרֶן לַחֲמוֹר?
אָמַר לָהֶם:
– וְכִי יֵשׁ עֲרוּגָה הַמַּצְמַחַת סַכִּינִים?
* * * * *
הֵבִיאוּ חַכְמֵי אַתּוּנָה לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שְׁתֵּי בֵּיצִים וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ:
– אֵיזוֹ בֵּיצָה הִמְלִיטָה תָּרְנְגׂלֶת לְבָנָה וְאֵיזוֹ שְׁחוֹרָה?
הֵבִיא לִפְנֵיהֶם שְׁתֵּי כּכְּרוֹת גְּבִינָה וְאָמַר לָהֶם:
– אִם תַּגִּידוּ לִי אַתֶּם,
אֵיזוֹ כּכַּר גְּבִינָה עֲשׂוּיָה מֵחֲלֵב עֵז לְבָנָה וְאֵיזוֹ מֵחֲלֵב עֵז שְׁחוֹרָה,
אַגִּיד אֲנִי לָכֶם, אִיזוֹ בֵּיצָה שֶׁל תַּרְנְגׂלֶת לְבָנָה וְאֵיזוֹ שֶׁל שְׁחוֹרָה.
רָאוּ חַכְמֵי אַתּוּנָה, שֶׁנִצַּח אוֹתָם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְנִשְׁתַּתְּקוּ…
הַבַּלְעָנִים הָעֲנָקִים
מאתתקוה שריג
רַבָּה בַּר־בַּר־חָנָה, אֶחָד מֵחַכְמֵי הַתַּלְמוּד, גֻּזְמַאי גָּדוֹל הָיָה
וְהִשְׁמִיעַ גֻּזמְאוֹתָיו בְּכָל פַּעַם שֶׁרָצָה לְעוֹרֵר בְּתַלְמִידָיו שִׂמְחַת לִמּוּד תּוֹרָה.
פַּעַם אַחַת, אָמַר לְתַלְמִידָיו:
– אֲנִי רָאִיתִי צְפַרְדֵּעַ שֶׁהָיְתָה כְּמִגְדָּל!
בָּא תַּנִין וּבָלַע אֶת הַצְּפַרְדֵּעַ;
בָּא עוֹרֵב וּבָלַע אֶת הַתַּנִּין;
טִפֵּס הַתַּנִּין וְיָשַׁב בְּרׂאשׁ אִילָן!
בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כּוֹחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אִילָן…
גְּלָלִים כְּגַלְגַּלִּים
מאתתקוה שריג
פַּעַם אַחֶרֶת אָמַר לָהֶם:
– אֲנִי רָאִיתִי רְאֵם בֶּן־יוֹמוֹ גָּדוֹל כְּהַר תָּבוֹר,
אׂרֶךְ צַוָּארוֹ שָלׂש פַּרְסוֹת (שְלׂשָה־עָשָׂר ק"מ וָחֵצִי)
בֵּית־מִרְבַּעַת רׂאשׁוֹ (גּׂדֶל הַמָּקוֹם הַנָחוּץ לְהַשְׁכִּיב אֶת רׂאשׁוֹ) פַּרְסָה וָחֵצִי
(כְּשִׁבְעָה ק"מ וָחֵצִי)
כְּשֶׁהִטִּיל אוֹתוֹ רְאֵם גְּלָלִים, – סָתַם אֶת הַיַרְדֵּן…
הַדָּג הָעֲנָק
מאתתקוה שריג
סִפֵּר רַבִּי יוֹחָנָן:
– פַּעַם הָיִינוּ שָׁטִים בִּסְפִינָה בַּיָּם־הַתִּיכוֹן.
רָאִינוּ דָּג אֶחָד שֶׁהוֹצִיא רׂאשׁוֹ מִתּוֹך הַיָּם,
וְהָיוּ עֵינָיו דּוֹמוֹת לִשְׁנֵי יְרֵחִים
וּמִשְּׁנֵי נְחִירָיו נִזְרְקוּ כְּלַפֵּי הַשָּׁמַיִם שְׁנֵי נַהֲרוֹת מַיִם…
פִּלְאֵי הַלְּבָנוֹן
מאתתקוה שריג
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, מֵחַכְמֵי הַתַּלְמוּד, חַי בְּאֶרֶץ לְבָנוֹן.
פַּעַם סִפֵּר לִפְנֵי רַבּוֹ, רַבִּי יְהוּדָה, עַל פִּלְאֵי הַלְּבָנוֹן.
וְכָך סִפֵּר:
– חֲזֶרֶת שֶׁבִּמְקוֹמְנוּ, יֵשׁ לָהּ שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף קְלִפּוֹת;
יַתּוּשׁ שֶׁבִּמְקוֹמֵנוּ, יֵשׁ לוֹ שִׁשִּׁים אֶלֶף קְרוּמִים בְּקֵבָתוֹ;
פַּעַם נָפַל אֶרֶז בִּמְקוֹמֵנוּ,
וְעָמְדוּ שִׁשָּׁה עָשָׂר קְרוֹנוֹת לְרֹחַב צַמַּרְתּוֹ;
וּפַעַם אַחַת נָפְלָה בֵּיצָה מִקִּנּוֹ שֶׁל צִפּוֹר בַּר־יוֹכָנִי
(צִפּוֹר אַגָּדִית, מִימֵי בְּרִיאַת הָעוֹלָם)
וְהִטְבִּיעָה שִׁשִּׁים עָרִים,
וְשָׁבְרָה שְׁלׂשׁ מֵאוֹת אֲרָזִים…
גַּחֲלֵי רְתָמִים
מאתתקוה שריג
חַכְמֵי הַתַּלְמוּד הָיוּ מַרְבִּים בִּנְסִיעוֹת וּמַסָּעוֹת בַּיָם וּבַיַּבָּשָׁה.
סִפֵּר רַבִּי הוּנָא בַּר־נָתָן:
פַּעַם אַחַת, הָיִינוּ מְהַלְּכִים בַּמִּדְבָּר,
וְהָיָה לָנוּ שׁוֹק מְיֻבָּש שֶׁל עֶגֶל לִמְזוֹנֵנוּ.
חָתַכְנוּ אֶת הַבָּשָׂר לִנְתָחִים וְהִנַּחְנוּ אוֹתָם עַל הָעֲשָׂבִים שֶׁגָּדְלוּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.
הָלַכְנוּ לְחַפֵּשׂ קוֹצִים וּזְרָדִים לְהַדְלִיק בָּהֶם אֵשׁ,
שֶׁתִּצְלֶה אֶת הַבָּשָׂר.
כְּשֶׁבָּאנוּ וְהַזְּרָדִים בְּיָדֵינוּ,
מָצָאנוּ אֶת נִתְחֵי הַבָּשָׂר שֶׁנִּתְלַכְּדוּ לְשׁוֹק
וְהָיְתָה הַשּׁוֹק צְלוּיָה הֵיטֵב וּמוּכָנָה לַאֲכִילָה.
כַּעֲבׂר שְׁנֵים־עָשָׂר חׂדֶש,
שׁוּב נִזְדַּמַּנּוּ לְאוֹתוֹ מָקוֹם
וּמָצָאנוּ אֶת הַגֶּחָלִים שֶׁהוֹתַרְנוּ – לוֹחֲשׁוֹת אֵשׁ.
אָמַר לִי עַרְבִי בַּמִּדְבָּר:
– עֵשֶׂב זֶה שֶׁרִפֵּא אֶת נִתְחֵי הַבָּשָׂר – סַמַתְרִי שְׁמוֹ,
וְגֶחָלִים אֵלּוּ, גַּחֲלֵי רְתָמִים הֵן…
אֶבֶן טוֹבָה וְתַנִּין כָּרוּךְ עָלֶיהָ
מאתתקוה שריג
רַבִּי יְהוּדָה, מֵחַכְמֵי הַתַּלְמוּד, סִפֵּר סִפּוּר זֶה לְתַלְמִידָיו:
פַּעַם אַחַת, הַיִינוּ שָׁטִים בִּסְפִינָה בַּיָּם־הַתִּיכוֹן,
וְרָאִינוּ אֶבֶן טוֹבָה נוֹצֶצֶת מִן הַקַּרְקָעִית, וְתַנִּין כָּרוּך עָלֶיהָ.
יָרַד הָאָמוֹדַאי (צולְלָן) שֶׁבֵּינֵינוּ לַהֲבִיאָהּ.
פָּעַר הַתַּנִּין אֶת פִּיו
וּבִקֵּשׁ לִבְלׂעַ אֶת הַסְּפִינָה שֶׁלָּנוּ.
בָּא עוֹרֵב וְהִתִּיז רׂאׂשׁוֹ שֶׁל הַתַּנִּין,
בָּא תַּנִּין אַחֵר וְנָטַל אֶת הָאֶבֶן,
וּבָא גַם הוּא לִבְלׂעַ אֶת סְפִינָתֵנוּ.
בָּאָה צִפּוֹר וְהִתִּיזָה אֶת רׂאשׁוֹ.
נָטַל הָאָמוֹדַאי אֶת הָאֶבֶן הַטּוֹבָה וְהֵטִיל אוֹתָהּ לְתוֹךְ סְפִינָתֵנוּ,
הָיוּ עִמָּנוּ עוֹפוֹת שְׁחוּטִים וּמְלוּחִים שֶׁהֵכַנּוּ לִמְזוֹנֵנוּ,
כְּשֶׁנָּגְעָה בָּהֶם הָאֶבֶן, נְטָלוּהָ הָעוֹפוֹת וּפָרְחוּ לָהֶם…
קוֹף יָקָר
מאתתקוה שריג
מַעֲשֶׂה בְּרַב גַּמְדָּא,
שֶׁנָּתַן אַרְבָּעָה זוּזִים לְסַפָּנִים,
עַל מְנָת שֶׁיָבִיאוּ לוֹ דְבַר־מָה מֵאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת.
חִפְּשׂוּ דָבָר שֶׁל עֵרֶךְ בְּאַרְבָּעָה זוּזִים וְלׂא מָצְאוּ.
לְבַסּוֹף, קָנוּ לוֹ קוֹף.
כְּשֶׁהֵבִיאוּ הַסַּפָּנִים אֶת הַקּוֹף לְרַב גַמְדָּא,
בָּרַח הַקוֹף וְנִתְכַּנֵּס לוֹ לְתוֹך בּוֹר.
חָפְרוּ אַחֲרָיו בְּאוֹתוֹ בּוֹר,
וּמָצְאוּ אוֹתוֹ רוֹבֵץ עַל עֲרֵמָה שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת…
מֵתֵי מִדְבָּר הָאַחֲרוֹנִים
מאתתקוה שריג
אָמַר רַבִּי בַּר־בַּר־חָנָה:
פַּעַם אַחַת, טִיַּלְתִּי בַמִּדְבָּר (סִינַי) עִם עַרְבִי אֶחָד.
אָמַר לִי אוֹתוֹ עַרְבִי:
– רוֹצֶה אַתָּה לִרְאוֹת אֲבוֹת אֲבוֹתֶיךָ שֶׁמֵּתוּ בַּמִּדְבָּר,
לִפְנֵי שֶׁנִּכְנַסְתֶּם וְהִתְנַחַלְתֶּם בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל?
אָמַרְתִּי לוֹ:
– בְּוַדַּאי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה!
הוֹלִיךְ אוֹתִי הָעַרְבִי לְמָקוֹם אֶחָד, מְרֻחָק מִן הַדֶּרֶךְ,
וְרָאִיתִי אֶת מֵתֵי הַמִּדְבָּר מוּטָלִים שְׁלֵמִים בְּשִׂמְלוֹת תְּכֵלֶת,
כְּאִלּוּ הֵם נִרְדָמִים תַּרְדֵּמַת אֶלׂׂהִים.
וְהָיוּ מֵתַי הַמִּדְבָּר עֲנָקִים וְלׂא נִרְאוּ כְּמוֹתָם מֵעוֹלָם.
וְהָיְתָה רַגְלוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם כְּפוּפָה.
נִכְנַס הָעַרְבִי, רָכוּב עַל סוּסוֹ וְרׂמַח זָקוּף בְּיָדוֹ,
מִתַּחַת לְבִרְכּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ עֲנָק וְלׂא נָגַע בָּהּ.
הוֹצֵאתִי סַכִּין מִכִּיסִי וְקָצַצְתִּי מִכְּנַף הַתְּכֵלֶת שֶׁל אוֹתוֹ עֲנָק.
וְנִכְנַסְתִּי גַם אֲנִי מִתַּחַת לְבִרְכּוֹ.
לׂא יָכׂלְנוּ לָמוּשׁ מִמְּקוֹמֵנוּ, כְּאִלּוּ הִצְמַחְנוּ שָׁרָשִֹים.
אָמַר לִי הָעַרְבִי:
– רַבִּי, שֶׁמָּא לָקַחְתָּ דָּבָר מִן הָעֲנָק?
אָמַרְתִּי לוֹ:
– כֵּן, קָצַצְתִּי מִפְּאַת שִׂמְלָתוֹ פִּסָּה קְטַנָּה.
אָמַר לִי:
– עַל־כֵּן אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לָזוּז מִמְּקוֹמֵנוּ!
לְעוֹלָם לׂא יִקַּח אָדָם דָּבָר מִמֵּתֵי מִדְבָּר!
הֵשַׁבְתִּי פִּסַּת הַתְּכֵלֶת לְשִׂמְלַת הָעֲנָק
וּמִיָּד חָלַפְתִּי וְעָבַרְתִּי מִתַּחַת לְבִרְכּוֹ וְהָלַכְנוּ לְדַרְכֵּנוּ…
הַר סִינַי
מאתתקוה שריג
לְאַחַר שֶׁרָאִינוּ מֵתֵי מִדְבָּר הָאַחֲרוֹנִים בְּסִינַי,
שָׁב הָעַרְבִי וְשָׁאַל אוֹתִי:
– רַבִּי, רוֹצֶה אַתָּה עַכְשָׁו לִרְאוֹת הַר סִינַי
שֶׁעָלָיו נָתַן מׂשֶה אֶת הַתּוֹרָה לִבְנֵי־יִשְׂרָאֵל?
אָמַרְתִּי לוֹ:
– רוֹצֶה אֲנִי מְאׂד!
הֵבִיא אוֹתִי לְרַגְלֵי הַר אֶחָד
וְרָאִיתִי שֶׁמַּקִיפִים אוֹתוֹ עַקְרַבִּים לְבָנִים, גְּדוֹלִים כַּחֲמוֹרִים.
וְלׂא עָלָה מְעוֹלָם אָדָם עַל הַר סִינַי
וְלׂא עָלִינוּ אֲנַחְנוּ
וְלׁא יַעֲלֶה עָלָיו אָדָם לְעוֹלָם…
בְּלוּעֵי קׂרַח
מאתתקוה שריג
וְעוֹד טִיַּלְנוּ בְּסִינַי, אוֹתוֹ עַרְבִי וַאֲנִי.
אָמַר לִי:
– רַבִּי, רוֹצֶה אַתָּה לִרְאוֹת הַמָּקוֹם בַּמִּדְבָּר,
שֶׁבּוֹ נִבְלְעוּ קׂרַח וְכָל עֲדָתוֹ,
כַּאֲשֶׁר קָמוּ עַל מׂשֶׁה וּמָרְדוּ בּוֹ?
אָמַרְתִּי לְאוֹתוֹ עַרְבִי:
– רוֹצֶה!
בָּאנוּ לְמָקוֹם שׁוֹמֵם וְרָאִיתִי בּוֹ שְׁנֵי סְדָקִים בָּאֲדָמָה,
וְעָשָׁן עוֹלֶה מֵהֶם.
לָקַחְתִּי גִּזַּת צֶמֶר, הִרְטַבְתִּי אוֹתָהּ בְּמַיִם,
נָעַצְתִּי בָּה אֶת הָרׂמַח שֶׁבְּיָדִי וְהִכְנַסְתִּיו לַסֶּדֶק.
הִתְלַהֵט מִיָּד הָרׂמַח וְהוֹצֵאתִיו מִן הַסֶּדֶק.
נִמְצְאָה גִּזַּת הַצֶּמֶר שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ.
אָמַר לִי אוֹתוֹ עַרְבִי:
– שִׂים אָזְנְךָ עַל הָאֲדָמָה עַל יַד הַסֶּדֶק וְהַקְשֵׁב.
עָשִׂיתִי כִּדְבָרָיו וְשָׁמַעְתִּי קוֹלוֹת אֲנָשִׁים צוֹעֲקִים.
אָמַר לִי אוֹתוֹ עַרְבִי:
– בְּלוּעֵי קׂרַח הֵם, הַזּוֹעֲקִים הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב, כָּל הַיָּמִים:
"מׂשֶׁה וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת
וַאֲנַחְנוּ חָטָאנוּ וְאָשַׁמְנוּ לוֹ!"
קוֹסְמִים וּקְסָמִים קְדוּמִים.
מאתתקוה שריג
סִפֵּר רַבִּי יַנַּאי לַחֲבֵרָיו:
–פַּעַם אַחַת הָיִיתי מְטַיֵל בַּשּׁוּק שֶׁל צִפּוֹרִי
וְרָאִיתִי אָדָם אֶחָד זוֹרֵק אֶבֶן לְמַעְלָה
וְיָרְדָה הָאֶבֶן וְנֶעֶשְׂתָה עֵגֶל…
סִפֵּר רַב אָשֵׁי:
– וַאֲנִי רָאִיתִי אָדָם שֶׁהָיָה מוֹצִיא גְלִיל מֶשִׁי מִנְּחִירָיו…
סִפּר רַב:
– וַאֲנִי רָאִיתִי עַרְבִי שֶׁחָתַךְ אֶת גְּמַלּוֹ בַּחֶרֶב,
אַחַר־כָּך תּוֹפֵף עַל תּׂף וְחַי הַגָּמָל וְקָם עַל רַגְלָיו…
סִפֵּר זְעִירִי:
– פַּעַם הִזְדַּמַּנְתִּי לְאַלֶכְּסַנְדְרִיָּה שֶׁבְּמִצְרַיִם.
קָנִיתִי חֲמוֹר וְהוֹלַכְתִּי אוֹתוֹ לְדַרְכִּי.
כְּשֶׁעָבַרְתִּי עַל פְּנֵי נַחַל, הֶעֱמַדְתִּי חֲמוֹרִי לִשְׁתּוֹת מַיִם.
מִיָּד הָפַךְ הַחֲמוֹר לְקוֹרָה שֶׁל גֶּשֶׁר…
* * * * *
אֻמַר לָהֶם רַבִּי חִיָּא:
– כָּל שֶׁרְאִיתֶם – אֲחִיזַת עֵינַיִם הִיא!
אֲפִילּוּ יִתְכַּנְּסוּ כָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְיִרְצוּ לִבְרׂא בְּרִיאָה חֲדָשָׁה,
לׂא יוּכְלוּ לִבְרׂא אַף יַתּוּשׁ אֶחָד!
שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ:
– וְאִם נִפְגּׂשׁ מְכַשְּׁפוֹת בְּדַרְכֵּנוּ, מַה נַּעֲשֶׂה?
אָמַר לָהֶם:
– מִי שֶׁפּוֹגֵשׁ נָשִׁים מְכַשְּׁפוֹת, יׂאמַר כָּךְ:
"צוֹאָה רוֹתַחַת בְּסַל נָקוּב לְפִיכֶן,
יְהִי רָצוֹן שֶׁתָּבוֹא קָרַחַת בְּשַׂעֲרוֹתֵיכֶן,
וְתִשָּׂא הָרוּחַ אֶת עֲפַרְכֶן,
וְיַפְרִיחַ מוֹר הַכַּרְכּׂם שֶׁבִּידֵיכֶן,
נָשִׁים כַּשְׁפָנִיּוֹת שֶׁכְּמוֹתְכֶן!"
וְיִהְיוּ הַמְכַשְּׁפוֹת כְּלׂא הָיוּ.
דף פתיחה - הַחִדּוֹת וְהַחִדּוּדִים
מאתתקוה שריג
דף פתיחה - הַחִדּוֹת וְהַחִדּוּדִים
מאתתקוה שריג
תִּשְׁעָה שְׁמוֹנָה שְׁנַיִם וְאֶחָד – מִי יוֹדֵעַ?
מאתתקוה שריג
פַּעַם אַחַת, חָדוּ יַלְדֵי יְרוּשָׁלַיִם חִידָה
לְאוֹרֵחַ נָכְרִי שֶׁבָּא בִּשְׁעָרֶיהָ:
- מָה הֵם תִּשְׁעָה יוֹצְאִים
וּשְׁמוֹנָה נִכְנָסִים,
שְׁנַיִם מוֹזְגִים
וְאֶחָד שׁוֹתֶה?
לֹא יָדַע הָאוֹרֵחַ לִפְתֹּר חִידָתָם
וְשָׁמַע פִּתְרוֹנָהּ מִפִּיהֶם:
תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה יוֹצְאִים לָהֶם וְחוֹלְפִים;
נוֹלַד תִּינוֹק אֶחָד, נִמּוֹל בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי
וְיוֹנֵק לְשָׂבְעָה מִשְּׁנֵי שְׁדֵי אִמּוֹ…
שְׁנֵים-עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ?
מאתתקוה שריג
שְׁנֵים-עָשָׂר שְׁבָטִים,
שְׁנֵים-עָשָׂר יַרְחֵי הַשָּׁנָה
שְׁנֵים-עָשָׂר מַזָּלוֹת – כָּל יֶרַח וּמַזָּלוֹ,
שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת בַּיּוֹם.
מֶלֶךְ בְּמִגְבַּעַת אֲדֻמָּה
מאתתקוה שריג
יוֹם אֶחָד, הִתְאַכְסֵן רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי (הַמְשׁוֹרֵר
הַיְּהוּדִי הַסְפָרַדִּי הַנּוֹדָע) בְּבֵית חֲבֵרוֹ, בְּעִיר רְחוֹקָה,
וְנֶאֱלַץ לָלוּן שָׁם.
הָיוּ לוֹ, לַמְאָרֵחַ בַּחֲצֵרוֹ בַּעֲלֵי חַיִּים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים,
בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, הֵעִיר אֶת הַמְשׁוֹרֵר אֶחָד מֵהֶם.
יָצָא הַמְשׁוֹרֵר לֶחָצֵר וּפָגַשׁ בָּה אֶת יַלְדּוֹ שֶׁל מְאָרְחוֹ.
בֵּרֵךְ הַיֶּלֶד אֶת הָאוֹרֵחַ בְּבִרְכַּת ‘בֹּקֶר טוֹב’ וּשְׁאֵלוֹ:
– הֶעָרְבָה עָלֶיךָ שְׁנָתְךָ, רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי?
אָמַר הַמְשׁוֹרֵר לַיֶּלֶד:
– עָרְבָה גַּם עָרְבָה, בְּנִי, עַד שֶׁנִּקְטְעָה…
אָמַר הַיֶּלֶד לַמְשׁוֹרֵר:
– וּמִיהוּ וּמַהוּ שֶׁעוֹרֵר אוֹתְךָ מִשְּׁנָתְךָ?
אָמַר הַמְשׁוֹרֵר לַיֶּלֶד:
– אָחוּד לְךָ חִידָה וּמִיָּד תֵּדַע:
מִיהוּ מֶלֶךְ בְּמִגְבַּעַת אֲדֻמָּה,
(שֶׁ)מַּלְבּוּשׁוֹ תְּכֵלֶת וְרִקְמָה,
(שֶׁ)בְּהִלוּכוֹ יִגְבַּהּ לִבּוֹ, וְקוֹלוֹ יְעוֹרֵר יְשֵׁנִים
מִתְּנוּמָה?
צָחַק הַיֶּלֶד בְּקוֹל וְאָמַר:
– הֲלֹא הוּא הַתַּרְנְגוֹל!
צֶמַח הַשָּׂדֶה
מאתתקוה שריג
בְּאַחַד הַיָּמִים, יָצָא רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי עִם אוֹרֵחַ לְגַנּוֹ,
הִתְבּוֹנֵן סְבִיבוֹ וְאָמַר לוֹ:
– בּוֹא וּרְאֵה פִּלְאֵי תֵּבֵל!
אָמַר לוֹ מְאָרְחוֹ:
– לְמַה יְּכַוְּנוּ דְּבָרֶיךָ?
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי:
– אָחוּד לְךָ חִידָה וְיָדוֹעַ תֵּדַע!
מָהוּ הַנִּטְמָן בֶּעָפָר,
שֶׁעָרֹם יִקְבְּרוּהוֹ,
וְיִחְיֶה תּוֹךְ קִבְרוֹ, וְיוֹלֵד יְלָדִים
וְכֻלָּם יֵצְאוּ לְבוּשִׁים?
אָמַר לוֹ הַמְאָרֵחַ!
– זַרְעוֹ שֶׁל צֶמַח!
עָרֹם הוּא הַזֶּרַע, לְלֹא כְּסוּת עָלִים וּפְרָחִים,
וְהִנֵּה רַק יִזְרָעוּהוּ בָּאֲדָמָה,
יַנְבִּיט גִּבְעוֹלִים וְעָלִים, פְּרָחִים וּפֵרוֹת,
לְבוּשִׁים כֻּלָּם מַחֲלָצוֹת מְפֹאָרוֹת!
הַמַּלְבִּישׁ כָּל אִישׁ וָאִישׁ
מאתתקוה שריג
בְּאַחַד הַיָּמִים, יָצָא רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה.
נִתְקַל כְּנַף בִּגְדוֹ בְּעָנָף וְנִקְרַע.
דָּפַק עַל דַּלְתּוֹ שֶׁל בַּיִת אֶחָד וְיָצְאָה אִשָׁה לִקְרָאתוֹ.
שָׁאֲלָה אוֹתוֹ:
– מִי אַתָּה, אֲדוֹנִי, וּמַה בַּקָּשָׁתְךָ?
אָמַר לָהּ:
מְשׁוֹרֵר אֲנִי וְעַל בַּקָּשָׁתִי אָחוּד לָךְ חִידָה:
מַהוּ עִוֵּר, עֵינוֹ בְּרֹאשׁוֹ,
וּבוֹ צֹרֶךְ לְכָל אָדָם;
כִּי יַעֲמֹל כָּל חַיָּיו לְהַלְבִּישׁ,
בִּמְלֹא תֵּבֵל, כָּל אִישׁ וָאִישׁ?
צָחֲקָה הָאִשָּׁה וְאָמְרָה:
–הֲלֹא הִיא מַחַט!
שֶׁאֶחָד וְיָחִיד קוֹפָהּ (הַחוֹר) שֶׁל מַחַט בְּרֹאשָׁהּ, רָאֹה
תִּרְאֶה בָּהּ וּמְשַׁמֶּשֶׁת הִיא מֵאָז וּמֵעוֹלָם לִתְפִירַת לְבוּשׁ
לָאָדָם בִּמְלֹא תֵּבֵל.
עִיר לְבַנְבָּנָה שֶׁיּוֹשְׁבֶיהָ אֲדַמְדַּמִּים
מאתתקוה שריג
יוֹם אֶחָד, בָּא אוֹרֵחַ לְבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי.
קִבֵּל אוֹתוֹ מְאָרְחוֹ, רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי, בְּמַאֲכָל
וּבְמִשְׁתֶּה, כַּדָּת וְכַדִּין.
בְּתֹם הַסְּעֻדָּה, חָד הַמְאָרֵחַ לְאוֹרְחוֹ חִידָה
בְּזוּ הַלָּשׁוֹן:
מַה דְּמוּת בָּתִּים לְבָנִים
בְּתוֹךְ קִרְיָה (עִיר) לְבַנְבַּנָּה סְתוּמִים
וְיוֹשְׁבֶיהָ מִיַּיִן אֲדַמְדַּמִּים?"
הֵשִׁיב לוֹ הָאוֹרֵחַ:
הֲלֹא הוּא הָרִמּוֹן!
אוֹי לְאִישׁ נוֹלַד בְּלִי כּוֹכָב
מאתתקוה שריג
הַמְשׁוֹרֵר הַיְּהוּדִי-סְפָרַדִּי אַבְרָהָם אִבְּן-עֶזְרָא עָנִי מָרוּד
הָיָה
וּמָצָא אֶת פַּרְנָסָתוֹ בְּבָתֵּי עֲשִׁירִים
שֶׁהָיָה מְחַבֵּר בִּשְׁבִילָם שִׁירִים לִמְסִבּוֹתֵיהֶם.
וְכָךְ שׁוֹרֵר עַל מַזָּלוֹ הָרָע:
"אַשְׁכִּים לְבֵית הַשַּׂר, אוֹמְרִים: ‘כְּבָר רָכַב’,
אָבוֹא לְעֵת עֶרֶב, אוֹמְרִים: ‘כְּבָר שָׁכַב’.
אוֹ יַעֲלֶה מֶרְכָּב, אוֹ יַעֲלֶה מִשְׁכָּב!
אוֹיָה לְאִישׁ עָנִי, נוֹלַד בְּלִי כּוֹכָב."
אוֹי לְאוֹתָהּ עִיר
מאתתקוה שריג
יוֹם אֶחָד, הִגִּיעַ הַמְשׁוֹרֵר הַיְּהוּדִי סְפָרַדִּי, רַבִּי
אַבְרָהָם אִבְּן-עֶזְרָא,
לְעִיר אַחַת וּשְׁמָהּ ‘מוֹרָה’.
רָאָה אוֹתָהּ וְאֶת אֲנָשֶׁיהָ וְלֹא נָשְׂאוּ חֵן בְּעֵינָיו.
לִפְנֵי שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה, יָשַׁב וְכָתַב לְיוֹשְׁבֶיהָ חֲרוּזִים
אֵלֶּה:
"הַקַּנְקַן רֵיקָן בְּלִי יַיִן
וְהַגְּבִינָה גְּנוּבָה, בְּלִי זַיִן
וְהַגְּבֶרֶת עִוֶּרֶת בְּלִי עַיִן
חִגֶּרֶת וְנִשְׁבֶּרֶת צָעֲדָה עֲלֵי עָיִן.
וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אֲחֵי-קַיִן,
וּמוֹתַר הָאָדָם (עַל הַבְּהֵמָה) אֲשֶׁר בּוֹ – אָיִן
אִם אֵין אֲנִי דָּר שָׁם – אָשִׂים בְּרֹאשָׁה הָעָיִן".
מֶה הָיְתָה כַּוָּנַת הַמְשׁוֹרֵר?
אַנְשֵׁי הָעִיר ‘מוֹרָה’ הָיוּ ‘אַנְשֵׁי הֶבֶל’ (אֲחִי קַיִן) רָעִים
וּפוֹחֲזִים,
מַאַכְלֵיהֶם וּמַשְׁקְאוֹתֵיהֶם חַסְרֵי טַעַם
וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ ‘צוֹלֵעַ’ וּפָגוּם
וְעַל-כֵּן הֶחְלִיט הַמְשׁוֹרֵר, שֶׁבִּקֵּר בְּעִיר ‘מוֹרָה’,
לְהוֹסִיף בְּרֹאש שְׁמָהּ אֶת הָאוֹת ‘ע’,
וְכָךְ הָיָה שְׁמָהּ לַ’עֲמוֹרָה', כַּאֲחוֹתָהּ ‘סְדוֹם’
הֲלֹא הֵן הֶעָרִים הַתְּאוֹמוֹת, הַיְדוּעוֹת לְשִׁמְצָה: 'סְדוֹם
וַעֲמוֹרָה'.
בְּאֵר, קְדֵרָה וְצִפּוֹר
מאתתקוה שריג
מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתָן בַּחֲלוֹמוֹתָיו,
יָבוֹאוּ שָׁלוֹם וּבְרָכָה עַל בֵּיתוֹ.
הַבְּאֵר – סִמָּן שֶׁיִּהְיוּ מַיִם לוֹ וְלַאֲשֶׁר לוֹ;
קְדֵרָה – סִמָּן שֶׁלֹּא יֶחְסַר לוֹ מָזוֹן;
צִפּוֹר – שֶׁתִּתְעוֹפֵפְנָה צָרוֹתָיו מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה…
שֶׁמֶן זַיִת, אֶתְרוֹג וְתַרְנְגוֹל
מאתתקוה שריג
אִם יִרְאֶה אוֹתָם אָדָם בַּחֲלוֹמוֹתָיו,
טוֹבָה תִּשְׁרֶה עָלָיו:
שֶׁמֶן-זַיִת – סִמָּן לְאוֹר הַתּוֹרָה שֶׁיִּשְׁרֶה עַל בֵּיתוֹ;
אֶתְרוֹג – סִמָּן לְהִדּוּר, שֶׁיִּהְיֶה כְּבוֹדוֹ עַל הַבְּרִיּוֹת;
תַּרְנְגוֹל – סִמָּן לְבֶן-זָכָר שֶׁיִוָּלֵד לוֹ…
מִכָּל הַצְּדָדִים
מאתתקוה שריג
פַּעַם שָׁאֲלוּ אֶת רֶבִּי אַבְרָהָם מָה דִין עַכְבָּר שֶׁנָּפָל
לַדְּבַשׁ
וְהוּא הֵשִׁיב לָהֶם בְּחִידָה זוֹ:
פֵּרַשְׁנוּ:
רַעַבְתָן (עכבר)
שֶׁבַּדְּבַשׁ,
נִתְבָּעֵר
וְנִשְׂרַף"
וְהוֹסִיף וְאָמַר: – רְאוּ תְּשׁוּבָתִי מִכָּל הַצְדָדִים!
וְאַתָּה נַסֵּה וּקְרָא הַתְּשוּבָה וְתִרְאֶה שֶׁכָּל חֲמֵש הַמִּלִּים
נִקְרָאוֹת מִלְמַעְלָה-לְמַטָּה וּמִלְּמַטָּה לְמַעְלָה,
מִיָּמִין לִשְׂמֹאל וְאַף מִשְּׂמֹאל לְיָמִין!
מָתַי יָבוֹא מָשִׁיחַ?
מאתתקוה שריג
פַּעַם אַחֶרֶת, שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אַבְרָהָם אִבְּן-עֶזְרָא,
מָתַי יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ.
עַל כָּךְ הֵשִׁיב לָהֶם בִּשְׁאֵלָה וּבִתְשׁוּבָה מְחֻכָּמוֹת.
הֲרֵי הַשְּׁאֵלָה:
"אָבִי, אֵל חַי שְׁמֶךָ, לָמָה הַמֶּלֶך מָשִׁיחַ לֹא יָבֹא?
וַהֲרֵי הַתְּשׁוּבָה:
"דְעוּ מֵאֲבִיכֶם, כִּי לֹא בּוֹשׁ אֵבוֹשׁ (אֶתְמַהְמֵהַּ)
שׁוֹב אָשׁוּב אֲלֵיכֶם, כִּי (כַּאֲשֶׁר) בָא מוֹעֵד.
גַּם הַשְׁאֵלָה וְגַם הַתְּשׁוּבָה נִקְרָאוֹת
מִיָּמִין לִשְׂמֹאל וּמִשְּׂמֹאל לְיָמִין.
חִידַת הַשָּׁנָה
מאתתקוה שריג
בּוֹא וְאָחוּד לְךָ חִידָה:
מַהוּ כֶּרֶם אֶחָד וּבוֹ שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה גְּפָנִים
וּלְכָל גֶּפֶן שְׁלֹשִׁים עֲנָפִים
וּבְכָל עָנָף שְׁנֵי שָׂרִיגִים,
הָאֶחָד נוֹתֵן עֲנָבִים לְבָנִים
וְהַשֵּׂנִי עֲנָבִים שְׁחוֹרִים?
הַכֶּרֶם – הֲלֹא הִיא הַשָּׁנָה
וּשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה הַגְּפָנִים – הֲלֹא הֵם שְׁנֵים-עָשָׂר הֶחֳדָשִׁים
וּשְׁלשִׁים הָעֲנָפִים שֶׁבְּכָל גֶּפֶן – הֲלֹא הֵם שְׁלֹשִׁים הַיָּמִים
שֶׁבְּכָל חֹדֶשׁ
וּשְׁנֵי הַשָּׂרִיגִים – הֲלֹא הֵם הָיוֹם וְהַלַּיְלָה.
הַשָּׂרִיג בַּעַל הָעֲנָבִים הַלְּבָנִים – הֲלֹא הוּא הַיּוֹם
וְהַשָּׂרִיג הָאַחֵר, בַּעַל הָעֲנָבִים הַשְּׁחוֹרִים – הֲלֹא הוּא
הַלַּיְלָה.
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.