לַשָּׁוְא פּוֹרְשָׂה כָנָף הַצִּפּוֹר בִּכְלוּבָהּ

לָעוּף לַיָּמִין וּשְׂמֹאל, –

אֶת חֻפְשָׁהּ שָׁדָדוּ, וּבְכָל זֹאת הִיא מְזַמְּרָה

הִיא מְזַמְּרָה, הִיא שָׁרָה בְקוֹל…

אַךְ שִׁירָהּ מֶה עָצֵב, לְבָבוֹת קוֹרֵעַ

בְּקוֹלוֹ הָרוֹעֵד הַהוֹמֶה;

גַּם שִׁירִי – הַבִּיטוּ, הַבִּיטוּ, – גַּם שִׁירִי

אֶל שִׁירַת הַצִּפּוֹר הוּא דוֹמֶה…

כִּי נִדְכֶּא הָיִיתִי בְּעִתּוֹת הַחֹרֶף

אָמַרְתִּי: אַךְ יָבוֹא הָאָבִיב –

אֲזַי גַּם אָנֹכִי אֶתְעוֹרֵר לַחַיִּים,

עִם כָּל אֲשֶׁר עִתִּי מִסָּבִיב.

וַיָּבֹא הָאָבִיב, וַיָּרֹן הַזָּמִיר,

וַיָּשֶׂשׂ מִמַּעַל הַיְקוּם וּמִלְמַטָּה;

אַךְ שָׁמָּה בְּפִנַּת לִבָּתִי עֲצֶבֶת

כְּבִימֵי הַחֹרֶף שֹׁרֶרֶת גַּם עָתָּה…

אַל תָּנוּד, יְדִידִי, לַצִּפּוֹר

שֶׁלְּכָדוֹ הַצַּיָּד בַּפָּח,

כְּנָפָיו אִם אִתּוֹ – יִמָּלֵט,

וְיִשְׁאַף עוֹד רוּחַ גַּם צַח

נוּדָה לְגוֹרַל אֶפְרֹחַ,

שֶׁטֶּרֶם לוֹ צָמְחוּ כְנָפַיִם –

כְּבָר סָגוּר הִנֵּהוּ עַל מַסְגֵּר,

בַּל יִרְאֶה אֶת הוֹד הַשָּׁמַיִם.

הֵן מָעַל תִּשָּׁאֵר תִּקְוָתוֹ

הִתְעַנֵּג עַל זִיו חַיֵּי אוֹר –

כִּי בְטֶרֶם תִּצְמַחְנָה לוֹ כְנָפָיו

יֵרֵד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר…

הצפה, ח' תמוז, תרס"ג.

הוֹי, אָחִי הַיָּקָר, אַל תִּשְׁאַל עוֹד אוֹתִי:

מַדּוּעַ עַל סְבִיבַי כֹּה אַבִּיט בְּלֵאוּת;

מַדּוּעַ מֶבָּטִי כֹּה קוֹדֵר; לֹא אָשִׁית

אֶת לִבִּי לְאַהֲבָה וּלְרֵעוּת?

אַל תִּשְׁאַל: מַדּוּעַ לֹא תֵדַע צְחֹק שְׂפָתִי;

בְּמִצְחִי הַצָּעִיר כֹּה רַבִּים הַקְּמָטִים;

מַדּוּעַ אֵין דָּם עוֹד בְּפָנַי הַחִוְרִים? –

אַל תִּשְׁאַל לְאֵלֶּה הַפְּרָטִים!

שְׁאַל אָחִי אוֹתִי: מַדּוּעַ עוֹד אַרְגִּישׁ;

זִיק חַיִּים, אִם אֶחָד, בְּעוֹרְקַי מִתְנוֹצֵץ;

מְקוֹר דִּמְעָה מַדּוּעַ לֹא נִסְכַּר עֲדֶנָּה;

מַדּוּעַ הַלֵּב לֹא יִתְפּוֹצֵץ?! –

הצפה, ט' אב, תרס"ג