לא מחכמה אני עושה באספי את כל שירי, ולא חלק מהם, לקובץ אחד. את חטאי זה אני מודה. ואולם, ספר שירַי זה – לא את כֻּלו נתתי לקוראי, כי גם לי יהיה! בשביל הקורא הייתי עושה הכל בחכמה, אבל בשבילי – איני צריך ואיני רוצה. ספר שירים זה גם לי הוא, לי לעצמי, ובדברים הנוגעים לי אני אוהב לעשות לפעמים שלא מחכמה.

כשמסרתי את שירַי למול"י הייתי רוצה לומר לו שאת האכסמפּלַר היותר נבחר וטוב, כרוך בכריכה יפה עד מאֹד יתן לי: – מובטחני שכך יהיה. כי את המקום היותר בטוח אֲפַנה לוֹ בארון הספרים שלי, יהא מונח אצלי ביחד עם השיר הגדול והגרוע עד מאֹד שכתבתי על דבר “דרייפוס ואסתרהזי”, בשנת השתים עשרה לימי חיי כמדומה.

הוֹי שֹׁמוּ שָׁמַיִם עַל הַשַּׁעֲרוּרִיָּה

אֲשֶׁר שָׁם רָחֹק בְּצָרְפָת הַמְּדִינָה –

כך מתחיל הוא שירי הגדול על דבר דרייפוס ואסתרהזי, המונח אצלי במקום בטוח בארון ספרי עם עוד הרבה שירים בני־זמנו. יודע אני שקוראי לא יצטער שהחלותי רק משנת תר"ס, ובזכות זה ימחֹל על התחלה משנה זו, ועל שהכנסתי לתוכו קמעא גם מחטאות נעורי.

אוהב אנכי את חטאות נעורי אעפ"י שהייתי חיב מלקות בשבילן.

הוי, שֹׁמוּ שָׁמַיִם עַל הַשַּׁעֲרוּרִיָּה –

לוּ היה הספר כלו שלי, חי נפשי, שגם את זה הייתי תוחב לבין הפּצים!

הִנֵּה יָרְדוּ הַדִּמְדּוּמִים –

מַה לָּכֶם, דִּמְדּוּמַי?

כָּכָה מַהֵר עוֹבְרִים יָמַי

חוֹלֵף תּוֹר עֲלוּמַי.

אֲנִי לְלִבִּי, וְלִבִּי, הוּא –

לְצִלְלֵי רְגָשׁוֹת;

כָּכָה בּוֹדֵד מְצָאוּנִי

זָהֳרֵי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.

אִלְמִים יוֹרְדִים עֲלֵי רֹאשִׁי

וְעוֹנְדִים לוֹ עֲטָרָה –

לִפְנֵי יָמִים רַבִּים, רַבִּים,

עָבַרְתִּי בָעֲיָרָה.

רק יוֹם אֶחָד שָׁם הָיִיתִי

וְשָׁמָה רְאִיתִיהָ –

אִלְמִים יוֹרְדִים עֲלֵי רֹאשִׁי

זָהֳרֵי הַשְּׁקִיעָה.

דּוּמָם נִתְלִים עַל צַוָּארִי –

מַה לָּכֶם, דִּמְדּוּמַי?

כָּכָה, מַהֵר עוֹבְרִים יָמַי,

חוֹלֵף תֹּר עֲלוּמַי.

לא־לא! לא מזקנה הורדתי את ראשי על חזי. רק עשר שנים עברו משנת תר"ס ועדין לא זקנתי עד כדי שתתקפני שֵׁנה קלה בשעה של בין השמשות. לא נרדמתי על שירַי, אלא שכבד עלי ראשי קצת מזהרי השׁקיעה שנחו עליו וממה שנסכו עלי שירַי אלה של עשר שׁנים, כשהם מונחים לפני עכשיו קבוצים וסדורים.

ככה בודד מצאוני היום זהרי בין השמשׁות וצללי זכרונותי. – ואולם צללי הזכרונות הללו מאין המה? מאין המה באים אלי עכשו? – לא רגשות ורחשים, – כי אם המון הזיות קלות סביב שתו עלי. רוצה אני לתפס אותם ושלא להרפות, לא להרפות מהם, אלא שככה קלים הם ובלתי נתפסים. בשכבר הימים היו כל אלה מעשים וחיים של ממש, – עכשׁו, הנה הם צללי הזכרונות! מרפרפים ואינם נתפסים… רק דבר אחד ברור לי בשעה זו שׁלא יום ולא לילה: הרי המה עוברים, עוברים עלומי ככה מהר! ולכן ככה מרפרפת היא השׁירה הקטועה והחדשה הלזו שבידי, לוחשׁת, לוחשת ואינה יכולה לגמֹר… זה ימים אחדים שׁדמדומי הערב מוצאים אותי בודד באהלי, נתלים עלי ואינם אומרים לי כלום. הם חדלו לדובב אלי. לעמת זה נפתח מקור דברי המעטים אני, והרי אני לוחש ולוחש עליהם: מה לכם, מה לכם, דמדומַי?

זהו אמנם סימן לא טוב, כי הנה רך לבי ביותר בימים האחרונים, יותר מדי נעשה צַר לי בשעה זו של בין השמשות –, אכן לידי דמעה עדין לא הגיע הדבר, אלא שבדברי המעטים איני יכול לעצור עוד – הוי מה לכם, מה לכם, דמדומי?

כבד עלי ראשי קצת, כי הנה זהרורי בין השמשות הולכים וכבים על ראשי, הולכים וננערים מֵאֳהָלִי, אחד, אחד. ואִתָּם־גם צללי הזכרונות עולים מעָלַי, זה אחר זה. – מה טוב שנשארים אתי בכאן שירַי, שירַי כמו שהם, שירַי משנת תר"ס – דבר מה אָצלו להם דמדומי החמה ועצבתם בערב הזה, דבר־מה אני מוצא בם, בשבילי, גם לאחר שקיעה.

*

– מי בא אלי, מי זה בא אלי?

אנכי קמתי, כי דפקו בדלת אהלי, וכשפתחתי – והנה קטנתי זו, שאני מטיל עמה בגנים וביערות, ואשר אנכי אוהב ככה, נכנסה ונשארה בתוך אפלוליתו של חדרי תמהה קצת.

– כלום לא הכרתּ את ידי על דלת חדרך?

לא עניתי לה לנערה זו, אלא שלקחתי את ידה הקטנה בתוֹך שלי, ולא עניתי לה כלום.

– בכיתָ! בּכית! – הוסיפה הנערה בקול רפה והסתכלה יפה יפה בפני.

– לידי דמעה עדין לא הגיע הדבר! – שחקתי לה ליפתי הקטנה הזאת, והלך־נפשׁי לא היה לי עוֹד.

תרנ“ט – תרס”א

מאת

יצחק קצנלסון

---

שְׁנֵי שָׁרִים

מאת

יצחק קצנלסון

לַשָּׁוְא פּוֹרְשָׂה כָנָף הַצִּפּוֹר בִּכְלוּבָהּ

לָעוּף לַיָּמִין וּשְׂמֹאל, –

אֶת חֻפְשָׁהּ שָׁדָדוּ, וּבְכָל זֹאת הִיא מְזַמְּרָה

הִיא מְזַמְּרָה, הִיא שָׁרָה בְקוֹל…

אַךְ שִׁירָהּ מֶה עָצֵב, לְבָבוֹת קוֹרֵעַ

בְּקוֹלוֹ הָרוֹעֵד הַהוֹמֶה;

גַּם שִׁירִי – הַבִּיטוּ, הַבִּיטוּ, – גַּם שִׁירִי

אֶל שִׁירַת הַצִּפּוֹר הוּא דוֹמֶה…

---

בָּאָבִיב

מאת

יצחק קצנלסון

כִּי נִדְכֶּא הָיִיתִי בְּעִתּוֹת הַחֹרֶף

אָמַרְתִּי: אַךְ יָבוֹא הָאָבִיב –

אֲזַי גַּם אָנֹכִי אֶתְעוֹרֵר לַחַיִּים,

עִם כָּל אֲשֶׁר עִתִּי מִסָּבִיב.

וַיָּבֹא הָאָבִיב, וַיָּרֹן הַזָּמִיר,

וַיָּשֶׂשׂ מִמַּעַל הַיְקוּם וּמִלְמַטָּה;

אַךְ שָׁמָּה בְּפִנַּת לִבָּתִי עֲצֶבֶת

כְּבִימֵי הַחֹרֶף שֹׁרֶרֶת גַּם עָתָּה…

---

[אל תנוד ידידי]

מאת

יצחק קצנלסון

אַל תָּנוּד, יְדִידִי, לַצִּפּוֹר

שֶׁלְּכָדוֹ הַצַּיָּד בַּפָּח,

כְּנָפָיו אִם אִתּוֹ – יִמָּלֵט,

וְיִשְׁאַף עוֹד רוּחַ גַּם צַח

נוּדָה לְגוֹרַל אֶפְרֹחַ,

שֶׁטֶּרֶם לוֹ צָמְחוּ כְנָפַיִם –

כְּבָר סָגוּר הִנֵּהוּ עַל מַסְגֵּר,

בַּל יִרְאֶה אֶת הוֹד הַשָּׁמַיִם.

הֵן מָעַל תִּשָּׁאֵר תִּקְוָתוֹ

הִתְעַנֵּג עַל זִיו חַיֵּי אוֹר –

כִּי בְטֶרֶם תִּצְמַחְנָה לוֹ כְנָפָיו

יֵרֵד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר…

הצפה, ח' תמוז, תרס"ג.

---

אַל תִּשְׁאַל

מאת

יצחק קצנלסון

הוֹי, אָחִי הַיָּקָר, אַל תִּשְׁאַל עוֹד אוֹתִי:

מַדּוּעַ עַל סְבִיבַי כֹּה אַבִּיט בְּלֵאוּת;

מַדּוּעַ מֶבָּטִי כֹּה קוֹדֵר; לֹא אָשִׁית

אֶת לִבִּי לְאַהֲבָה וּלְרֵעוּת?

אַל תִּשְׁאַל: מַדּוּעַ לֹא תֵדַע צְחֹק שְׂפָתִי;

בְּמִצְחִי הַצָּעִיר כֹּה רַבִּים הַקְּמָטִים;

מַדּוּעַ אֵין דָּם עוֹד בְּפָנַי הַחִוְרִים? –

אַל תִּשְׁאַל לְאֵלֶּה הַפְּרָטִים!

שְׁאַל אָחִי אוֹתִי: מַדּוּעַ עוֹד אַרְגִּישׁ;

זִיק חַיִּים, אִם אֶחָד, בְּעוֹרְקַי מִתְנוֹצֵץ;

מְקוֹר דִּמְעָה מַדּוּעַ לֹא נִסְכַּר עֲדֶנָּה;

מַדּוּעַ הַלֵּב לֹא יִתְפּוֹצֵץ?! –

הצפה, ט' אב, תרס"ג

תרס"ב

מאת

יצחק קצנלסון

---

[ועוד טרם קויתי]

מאת

יצחק קצנלסון

וְעוֹד טֶרֶם קִוִּיתִי לָאוֹרָה –

וּלְנֹגַהּ עוֹד טֶרֶם יִחָלְתִּי, –

וּכְבָר קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ בְּחַלּוֹנִי,

הוֹ, אֹשֶׁר אֲשֶׁר לֹא פִלָּלְתִּי!

בֶּהָמוֹן חוֹגֵג, זַכִּים, בְּהִירִים,

קַוֵּי זֹהַר, קַוֵּי כָתֶם! –

הֲרַק לְנַשֵּׁק לִי וְלֹא יוֹתֵר,

לַחֲדַר מִשְׁכָּבִי בָּאתֶם? –

אוֹ יְרַדְתֶּם פֹּה מָטָּה –

קַוֵּי זֹהַר, מִשְּׁמֵי רָמָה,

וְעַל כַּנְפֵי אוֹרְכֶם תֹּאמְרוּ

לָשֵׂאת גַּם אֶת נַפְשִׁי שָׁמָּה? –

---

תַּנְחוּמִים

מאת

יצחק קצנלסון

לָמָּה יִדְאַב הַלֵּב, עַל מָה סוֹעֵר הוּא כֹה?

הֲבִגְלַל –

שֶׁאֵין מְנַחֵם לָעָם, אֵין שָׂם לֵב אֶל הַגּוֹי,

אֶל הַכְּלַל?

שֶׁכְּצִפּוֹר הַמְבַקְּשָׁה לָהּ קֵן בְּאֶרֶץ קֹר

בְּתוֹר סְתָו;

כֵּן יְבַקֵּשׁ גַּם הוּא, פִּנַּת־חֹם, קֶרֶן־דְּרוֹר, –

וְלַשָּׁוְא…

הֵן תִּקְוָה עוֹד יֵשׁ; וְאִם תְּשׁוּעָה אֵין עוֹד –

הֲלֹא תְהִי!

כִּי עוֹד יָקוּם הָעָם – עִזּוּז יִלְבַּשׁ וָהוֹד –

וִיחִי!

---

[ועף החלום, החלום הטוב ]

מאת

יצחק קצנלסון

וְעָף הַחֲלוֹם, הַחֲלוֹם הַטּוֹב,

עִם בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ עָף,

כְּקֶרֶן אוֹר מִכֶּלֶא צָר,

וְהוּא עוֹד טֶרֶם שָׁב.

בַּמִּזְרָח־שָׁם אֲחַכֶּה לוֹ,

שָׁם, מֵחֵיק הַתְּהוֹם,

יִזְרַח אוֹר הַשֶּׁמֶש לִי,

יַחְזֹר גַּם הַחֲלוֹם.

בַּמִּזְרָח־שָׁם אֲחַכֶּה לוֹ –

עִם שַׁחַר אֲנִי קָם:

הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלֶה וְרַק הַחֲלוֹם

לֹא יִצְמַח עוֹד מִשָּׁם.

כָּל יוֹם וָיוֹם, עִם הָנֵץ יוֹם,

אֲחַכֶּה לוֹ לַשָּׁוְא:

הַשֶּׁמֶשׁ בָּא, מוֹפִיעַ שׁוּב

וַחֲלוֹמִי טֶרֶם שָׁב…

---

נְשִׁיקָה

מאת

יצחק קצנלסון

הִיא נָמָה נָמָה לָהּ,

אֲנִי קָרַבְתִּי דֹם:

עַל פְּנֵי מַלְאָכִי זֶה

עוֹד רִפְרֵף הַחֲלוֹם;

צְחוֹק־נְעִימוֹת רַךְ

בָּא וְנָח בַּלָּט

עַל הָעוֹר הַצַּח,

עַל הַפֶה הַקָּט;

בְּגַל תַּלְתַּלֵּי־שְׁחוֹר,

עִנֵּד רֹאשׁ הַכְּרוּב

נֶחְבָּא צְחוֹק־חֵן זֶה,

נִגְלֶה, נֶחְבָּא שׁוּב.

רַעַד, רֶטֶט קַל,

פֶּתַע עָבַר בִּי;

לִבִּי נָקַף, חָל –

מַה זֶּה הָיָה לִי?

רֹאשִׁי צָנַח אַט –

לֹא יָדַעְתִּי מָה;

שׁוֹלָל לִבִּי בִי –

וְנָשַׁקְתִּי לָהּ.

כְּרוּבִי רָעַד קְצַת

פָּקַח עֵינֵי תֹם –

וְחָזַר סְגָרָן – הַס!

סְגָרָן הַחֲלוֹם.

---

טְרַגֵּדִיָּה

מאת

יצחק קצנלסון

I

בְּגַל עָבִים צְחֹרוֹת אָז נָמָה הַלְּבָנָה;

הֶעָבִים הַצְּחוֹרוֹת הֵן כִּסְתוֹת שָׁמָיִם,

וַעֲדַת הַכֹּכָבִים הַפְּזוּרָה אָז נָמָה,

וּכְרוּבֵי הַחֲלוֹם סָבִיב דָּאִים…

הָאָדָם אָז סִפֵּר עִם חַוָּה בָּעֵדֶן,

וְלֹא נִזְהָר וְנָשַׁק לְחַוָּה –

לְצִלְצוּל הַנְּשִׁיקָה הֵקִיצָה בַמְרוֹמִים

הַלְּבָנָה וְהִיא חוֹלַת אַהֲבָה.

II

הַלְּבָנָה הֵקִיצָה בְּאֶמְצַע חֲלוֹמָהּ

כָּכָה חִוֶּרֶת;

וְהִיא שָׁטָה בְשַׁפְרִיר הַתְּכֵלֶת לְבַקֵּשׁ

בֶּן־חֲלוֹמָהּ הַחֶרֶס.

הִיא שָׁטָה וּמְבַקְשָׁה בְּכָל כַּנְפוֹת הַשְּׁחָקִים

הִיא צוֹפָה לְפָנִים וּלְאָחוֹר,

“שָׁוְא דִּבֵּר הַחֲלוֹם לָהּ!” וַתָּלֶט פָּנֶיהָ

וְנִבְלְעַה בְחֵיק עָנָן שָׁחוֹר…

III

הִתְגַּעְגְעָה הַלְּבָנָה לַשֶּׁמֶשׁ,

רַק אוֹתוֹ הִיא בִקְשָׁה בַשְּׁחָקִים,

וַיְהִי כִּי לֹא מָצְאָה אֶת־בְּחִירָהּ –

בָּאָה אֶל חֵיק בֶּן־מַחֲשַׁכִּים…

לוּ יָדְעָה הַלְּבָנָה הַחִוְרָה

כִּי בְמִזְרָח יוֹפִיעַ הַשָּׁמֶשׁ,

בְּוַדַּאי הִמְתִּינָה עַד בֹּקֶר

וְלֹא הִתְמַכְּרָה לְעָנָן, בֶּן־אָמֶשׁ.

IV

הַבֹּקֶר כְּבָר פָּקַח עַפְעַפָּיו –

וְהֵם עוֹמְדִים בָּעֵדֶן עוֹד צְמוּדִים;

וּלְצִלְצוּל נְשִׁיקַת הָאִשָּׁה

נֵעוֹר בְּמִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ,

בְּפָנָיו הַצּוֹחֲקִים וּוְרֻדִּים…

וְעַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם הָרְחָבִים

תָּעוּ מַבָּטָיו שֶׁל אוֹרָה,

הוּא בִקֵּשׁ לִבְנָתוֹ וְלֹא מְצָאָהּ,

וּדְמָעוֹת שֶׁל־זֹהַר נָפָלוּ

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַשְּׁחוֹרָה.

---

הַכּוֹכָבִים צוֹחֲקִים

מאת

יצחק קצנלסון

לֹא רָאִית

מֵעוֹלָם אַתְּ

רִמְזֵי כוֹכְבֵי־רֹם;

אוֹ רָאִית,

וְלֹא הֵבַנְתְּ,

אוֹתָם עַד הַיּוֹם…

אָמְנָם, אִם

נִכְסֶפֶת אַתְּ,

לְפֵשֶר סוֹדָם זֶה –

חַבְּקִינִי־נָא,

וּשְׁקִינִי־נָא,

עַל עֵינַי וְעַל הַפֶּה,

וּבְיַד יְמִינֵךְ

סַלְסְלִי

אֶת שַׂעֲרוֹתַי אָט,

וּפֵשֶׁר רִמְזֵי

כוֹכְבֵי–רֹם,

אֲסַפֶּר לָךְ בַּלָּט:

כּוֹכְבֵי–רֹם

מִזְדַּעְזְעִים,

מִשְׁתּוֹמְמִים כִּמְעָט;

מְצַחֲקִים לִי,

וְשׁוֹאֲלִים:

לָמָּה יַחְבֹּק יָד?

לָמָּה־זֶּה

לֹא יִשַּׁק לָהּ,

לַנַּעֲרָה זֹה, מִכְּבָר?

הֵן חשֶׁךְ שָׁם,

וּדְמָמָה שָׁם,

לֹא יִרְאֶה אוֹתָם זָר.

---

לֵב לְמוֹפֵת

מאת

יצחק קצנלסון

– הוּמוֹרֵיסְקָה –

אֶת לִבְּךָ, הַנַּעַר, אֶת לִבְּךָ תְּנָה לָנוּ!

כּוֹכָבִים אֵלַי הִתְחַנָּנוּ.

תְּנָה לָנוּ אֶת לִבְּךָ הֶחָמִים, הָרַךְ,

אֶת לִבְּךָ הַהוֹלֵם כָּל־כַּךְ…

וְהָיָה בְּדַבֵּר הָאֶחָד אֲהָבִים –

וּלְבָבוֹ לֹא יִהְיֶה לְהָבִים;

כִּי תִשָּׁבַע הָאַחַת אַהֲבָתָהּ לְדוֹד –

וּלְבָבָהּ לֹא יִהְיֶה יְקוֹד;

כִּי יַחְבֹּק הָעֶלֶם יַלְדָּתוֹ, בַּת־תֹּם –

וּלְבָבוֹ לֹא יִגְוַע בַּחֲלוֹם;

כִּי תִשַּׁק הַיָּפָה לִידִידָהּ הָרַךְ –

וּלְבָבָה בְּקִרְבָּהּ לֹא יַךְ;

אָז נוֹשִׁיט לְאֵלֶּה, בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם,

אֶת לִבְּךָ הָרַגָּשׁ, הֶחָם, –

וְאוֹתוֹ אִם יִרְאוּ בֵּין כּוֹכְבֵי הַפָּז,

כָּמוֹךָ גַם הֵם יִהְיוּ אָז…

*

כּוֹכָבַי הַקְּטַנִּים, כּוֹכָבַי הַחֲבִיבִים!

נִיצוֹצַי הַנִּצְחִים, יַקִּירַי הַשְּׁבִיבִים –

בִּלְתְּכֶם מַה לִי וָמִי לִי?

שַׁאֲלוּ: אֶת הַכֹּל לְשַׁי לָכֶם אָבִיא,

רַק אַל נָא תְבַקְשׁוּ מִמֶּנִּי אֶת לְבָבִי,

הוּא נוֹצָר בִּשְׁבִילִי, בִּשְׁבִילִי…

---

יוֹם סַגְרִיר

מאת

יצחק קצנלסון

יוֹם סַגְרִיר בְּאוֹר כֵּהֶה עָטוּף מוּלָט הֶחָצֵר הַצָּר,

וּנְטָפִים אַחֲרוֹנִים וִיחִידִים, מֵהַמָּטָר שֶׁיָּרַד לֹא כְבָר

עוֹד נוֹטְפִים וְדוֹלְפִים אַט־אַט מֵעַל גַּגֵּי הַחוֹמוֹת הַגְּדוֹלוֹת,

הָעוֹמְדוֹת כַּעֲנָקִים שֶׁקָּפְאוּ, כַּמָּוֶת – מַחֲרִישׁוֹת, אֲבֵלוֹת.

חַלּוֹנוֹת מִכָּל צַד מַשְׁחִירִים, קוֹדְרִים נִבָּטִים וּשְׁחוֹחִים,

וּנְטָפִים עַל פְּנֵיהֶם מִתְגַּלְגְּלִים, וְנִדְמֶה: הַחַלּוֹנוֹת – הֵם בּוֹכִים…

וְעַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם הַכֵּהִים עָבִים עַל עָבִים נִגְרָרִים,

וּבְמַחֲנוֹת כְּבֵדִים הֵם עוֹלִים וְזוֹחֲלִים מִכָּל הָעֲבָרִים.

וְעָנָן בּוֹלֵעַ אֶת אָחִיו, זֶה תּוֹסֵס וְהַשֵּׁנִי גּוֵֹעַ,

וְלֹא נוֹדַע מִי בָּלַע אֶת מִי, מִי נִבְלַע וּמִי הַבּוֹלֵעַ…

וְהָיוּ אָז כָּל הָעֲנָנִים לְעָנָן רַק אֶחָד, מְאֹד נוֹרָא –

הַמַּאֲפִּיל עַל כָּל חֲלַל מָטָה, בְּקַדְרוּת זְעוּמָה וּשְׁחוֹרָה.

וּמַאֲפִיל הֶעָנָן הַגָּדוֹל עַל רַחֲשֵׁי הַלֵּב וְהָרְגָשׁוֹת,

וְנוֹסֵךְ עֲצֶבֶת בַּנְּשָׁמוֹת, וְשִׁמְמַת אֵין־סוֹף בַּנְפָשׁוֹת…

וְהִנְנִי עוֹמֵד יְחִידִי, דֹּם אַשְׁקִיף בְּעַד חַלּוֹן הַחוֹמָה:

בְּשַׁעַר הֶחָצֵר בָּא דוּמָם, יְהוּדִי דַל־פָּנִים, קְצַר־קוֹמָה,

מְעִילוֹ הָאָרוּךְ קָרוּעַ, בֵּין זְרוֹעוֹ בַשַּׂק צְרוּרִים, לוּטִים:

מִכָּל מִינֵי בְגָדִים יְשָׁנִים, הֲמוֹן בְּלוֹיֵי־סְחָבוֹת, סְמַרְטוּטִים

וּלְרֹחַב הֶחָצֵר וּלְאָרְכּוֹ יִתְהַלֵּךְ הַיְּהוּדִי לְאִטּוֹ,

וּפוֹלֵט מִפִּיו הוּא לִרְגָעִים “הַנְדֵל” מְמֻשָּׁךְ, בְּהַבִּיטוֹ

בִּמְעוּף־עַיִן בְּכָל הַחַלּוֹנוֹת, וּכְרֶגַע יִוָּאֵשׁ מִשִּׂבְרוֹ:

דְּמָעוֹת הוּא רוֹאֶה עַל פְּנֵיהֶם, הַחַלּוֹנוֹת כְּמוֹ נָדִים לְשִׁבְרוֹ…

וְעוֹמֵד הוּא מַשְׁמִים עַל עָמְדוֹ, וְאַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים

יוֹסִיף וְיִשְׁנֶה קְרִיאָתוֹ, יִתְבּוֹנֵן עוֹד אֶל כָּל הַצְּדָדִים –

וְקוֹלוֹ הַצָּרוּד מְנַסֵּר, מְשַׁבֵּר אָזְנַיִם וּלְבָבוֹת,

מִתְפַּזֵר לְכָל רֹחַב הֶחָצֵר, וְהָיָה כְּקוֹל קוֹרֵא בֶּחֳרָבוֹת…

וְגַם בְּהַפְנוֹתוֹ אֶת שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת מִמְקוֹמוֹ זֶה הָלְאָה –

יִתְמַלֵּט הַ“הַנְדֵל” מִפִּיהוּ, אַךְ לֹא עוֹד כִּקְרִיאָה, – כִּילָלָה…

כִּילָלָה תִּתְמַלֵּט הַקְּרִיאָה מִפִּיהוּ, בְּלִי חֵפֶץ, בְּלִי צֹרֶךְ –

וְ“הַנְדֵל” מְמֻשָּׁךְ עוֹד פַּעַם יִתְפַּשֵּׁט לְרֹחַב וּלְאֹרֶךְ

הֶחָצֵר הַנֶּעֱלָב, הַדּוֹמֵם; עוֹד מְעַט, וְהַיְּהוּדִי כְּבָר יָצָא –

בֶּחָצֵר קְרִיאָתוֹ הַמָּרָה זְמַן רַב עוֹד כְּמוֹ הִתְרוֹצָצָה…

וְשׁוּב אוֹתָהּ דְּמָמָה עֲמוּקָה, דְּמָמָה מְהוּלָה בְאֶפֶס,

תִּתְהַלֵּךּ מִסָּבִיב וּבְאֶשְׁנַב חַלּוֹנִי בַלָּט מְרַפְרֶפֶת.

וְהִנֵּה בָא אֶל הֶחָצֵר אִישׁ עִוֵּר וְיַלְדָה נוֹהֶגֶת בְּיָדוֹ,

וְכִנּוֹר רָעוּעַ וּבָלֶה הוּא מוֹצִיא מִתַּחַת כְּנַף־מַדּוֹ,

וּמְכוֹנֵן הַזָּקֵן הָעִוֵּר אֶת כִּנּוֹרוֹ זֶה עַל חָזֵהוּ,

וּזְקָנוֹ שֶׁזָּרְקָה בוֹ שֵׂיבָה מִזְדַּעֲזַע קְצַת עַל גַּבֵּהוּ.

אֶת יָדוֹ הַצְּנוּמָה הוּא מַעֲבִיר וּמַרְעִישׁ בָּהּ אֶת הַמֵּיתָרִים –

וּלְצִלְצוּל הַכִּנּוֹר הַיַּלְדָה הָרָזָה אֶת קוֹלָהּ גַּם תָּרִים.

וְטִפְטוּף הַנְּטָפִים הַיְחִידִים הַמַּכִּים בְּלִי חָשָׂךְ בַּצִּנּוֹר,

מִתְלַכֵּד עִם שִׁירַת הַיַּלְדָה, עִם צִלְצְלֵי מֵיתְרֵי הַכִּנּוֹר.

וְשִׁירָה עֲגוּמָה מִשְׁתַּפְּכָה שֶׁקּוֹלָהּ מִבְּלִי מֵשִׂים פּוֹרֵק

וְשׁוֹבֵר אֶת עַצְמוֹת הַחַיִּים וּמוֹצֵץ אֶת הַדָּם מִכָּל עוֹרֵק…

וְהַשִּׁירָה הַלֵּזוּ מִשְׁתַּפְּכָה מְרִי וְתַחֲנוּנִים מְלֵאֲתִי –

וְאוֹמְרוֹת הַחוֹמוֹת הִתְמוֹגֵג, וְחִשְּׁבָה הִשָּׁבֵר לִבָּתִי…

וְלִבְכּוֹת בִּקַשְׁתִּי אָז מָרָה וַיַעַל מְקוֹר דֶּמַע בִּגְרוֹנִי –

אַךְ שְׁפֹךְ לֹא יָכֹלְתִּי הַדְּמָעוֹת – וָאֶנְהֹם, וָאֵשְׁטְ מֵחַלּוֹנִי…

תרס"ג

מאת

יצחק קצנלסון

---

לֵיל קָיִץ

מאת

יצחק קצנלסון

מַה יְזַמְּרוּ הַצִּפֳּרִים?

מַה יְדוֹבְבוּ הַיְעָרִים?

מַה זֶה יִרְמְזוּ כּוֹכָבִים?

וּמַה יִלְחֲשׁוּ עֲשָׂבִים?

לֹא אָבִינָה זֶה!

לֹא אָבִינָה מַה הֵם שָׁרִים,

לֹא אָבִינָה הָאֲמָרִים,

אֶת הַלְּחִישׁוֹת, אֶת הָרְמָזִים,

הַכֹּל סוֹדוֹת! הַכֹּל רָזִים!

אַךְ מַה נָעִים זֶה!

אֶת הָרוּחַ אֵינִי רוֹאֶה,

לְאָן מִתְשׁוֹטֵט הוּא וְדוֹאֶה?

אֵינִי רוֹאֶה אֶת הַדְּמָמָה, –

לִי מַגֶּדֶת רַק הַנְּשָׁמָה:

• הוֹ, מַה יָפִים הֵם!

---

גְּסִיסַת הַלָּיְלָה

מאת

יצחק קצנלסון

• קטע ממלחמת האור עם החשך. –

– "שְׁבִיב אוֹר?!

"לֹא אִירָא!

"חַ – חַ!

"בְּעֵינַי הַתָּפְתֶּה, וּקְלָלָה בְפִי,

"הַחשֶׁךְ הוּא רֵעִי, וּשְׁחוֹר חָבֵר לִי,

הַשָּׁטָן הוּא אָחִי, בֶּן־גִּילִי כָּל שֵׁד,

"לְשׁוֹן־אֶפְעֶה כָּל לַחַשׁ, סוֹד־קוֹסֵם כָּל הֵד.

"וָאֶשַּׁק לַלִּילִית, וּבְתֵת רְפָאִים קוֹל –

"אֶת בְּנוֹת–גַּלֵּי מַיִם אֵצֵא בְמָחוֹל!

"לֹא אִירָא,

"וּבְכָל זֹאת – דְּעֵךְ!

"לֹא אוּכַל נְשׂוֹא

אֶת הַנֹּגַהּ,

"הוֹ – הוֹ,

דְּעֵךְ!

אֲנִי שׂוֹנְאוֹ שֶׁל אוֹר!

אֲנִי אוֹהֵב בְּהַבְרִיק הַבָּרָק,

הַמְּסַמֵּא, הַמְּעַוֵּר, דְּעֵךְ!

פֶּן אֶקְרָא לָרַעַם – וְרָעַם וּפָרַק

אֶת הַכֹּל – דְּעֵךְ!

כָּל שְׂעִירֵי הַשַּׁחַת, כָּל רוּחוֹת הַלָּיְלָה,

הִתְלַקְּטוּ!

רְאוּ, שָׁם בַּמִּזְרָח – מִלְּמָעְלָה:

שְׁבִיב אוֹר,

שְׁפוּ נֶגְדּוֹ, כַּסּוּהוּ בִשְׁחוֹר!

בְּכָל עֹז נָא הָפִיחוּ,

יַם–חשֶׁךְ הָצִיפוּ עָלֵיהוּ,

אֶת הָאוֹר, שְׁבִיב הָאוֹר הַבּוֹקֵעַ נָא כַבּוּ!

אֶת הָאוֹר נָא הַדִּיחוּ –

הֶאָח! כֻּלְכֶם, כֻּלְכֶם עִמָּדִי!

כֻּלְכֶם עוֹמְדִּים לְיָדִי!

כֹּחוֹת שְׁחוֹרִים מָה רַבּוּ – – –

מַהֵר מַהֵר הָרִיקוּ יַם־אֹפֶל" –

*

וְהֵם מְכַבִּים בֶּעֱזוּז, בֶּהָמוֹן רָב –

וְלַשָּׁוְא!

הַלַּיִל גּוֹסֵס – וְהֵם מִתְעַמְּלִים לְכַבּוֹת –

וְאֵינָם יְכוֹלִים.

בַּהֲפִיחָם – הֵם מוֹסִיפִים לְלַבּוֹת

אֶת הָאוֹר…

– "אוֹיָה, אוֹיָה, עוֹד עוֹלִים

“אוֹרוֹת רַבִּים… אֲנִי נָמוֹג…”

"חֲבֵרַי, בְּנֵי בְרִיתִי! אַיֵּכֶם?

הֲמַתֶּם?

אוֹר אוֹר! אֲנִי נֶחְנָק בְּתוֹךְ אוֹר!

לֹא אוּכָל לָשֵׂאת…

הַשֶּׁמֶשׁ!

*

אֲנִי מֵת!…–"

---

הָאוֹבְדָה

מאת

יצחק קצנלסון

בְּלֵיל בּוֹ מֵתָה אִמָּהּ לָהּ

כּוֹכְבֵי חֶמְלָה רָמְזוּ לָה:

"— דְּעִי, אַתְּ נִתְיַתַּמְתְּ הַיּוֹם.

עֲלִי אֵלֵינוּ יַלְדַּת־תֹּם,

בֵּינֵינוּ תִּזְרְחִי בָרֹם —"

כֹּה רָמְזוּ כּוֹכְבֵי חֶמְלָה לָהּ

בְּלֵיל בּוֹ מֵתָה אִמָּהּ לָהּ.

בְּלֵיל בּוֹ מַשְׁחִית אָרַב לָהּ

כּוֹכְבֵי־שַׁדַּי קָרְצוּ לָהּ:

"— הִזָּהֲרִי, הִשָּׁמְרִי־נָא,

הָאִישׁ הַזֶּה הוּא זָּר וָרָע,

לָקַחַת אֶת נִשְׁמָתֵךְ בָּא —"

כֹּה קָרְצוּ כּוֹכְבֵי שַׁדַּי ־לָהּ

בְּלֵיל בּוֹ מַשְׁחִית אָרַב לָהּ.

בְּלֵיל חֻלָּלָה — בִּשְׁמֵי־שְׁחוֹר

גַּלְמוּד הִבְהֵב כּוֹכַב אוֹר —

"— עֲלוּבָה אַתְּ, נִדָּחָה אַתְּ,

וָאֵצֵא רַק אֲנִי לְבַד

לְנַחֲמֵךְ בְּלֵיל חֶשְׁכַּת־עַד,

כֹּה קָרָא לָהּ מִשְּׁמֵי הַשְּׁחוֹר

שְׁבִיב טוֹב בּוֹדֵד, כּוֹכַב אוֹר.

……

בְּלֵילוֹת דְּמִי תְּטַיֵּל לָהּ:

וְכוֹכְבֵי חֶמְלָה נָדִים לָהּ:

" — אֶת אִמֵּךְ עוֹד לֹא תִזְכְּרִי

כְּרוּבֵי לִבֵּךְ מֵתוּ כְבָר,

מֵתוּ — לֹא יָקוּמוּ עוֹד…

כֹּה כוֹכְבֵי חֶמְלָה נָדִים לָהּ

בְּלֵילוֹת דְּמִי תְּטַיֵּל לָהּ.

---

שִׁירִי

מאת

יצחק קצנלסון

אֲנִי אֵינֶנִּי שָׁר

אֶת שִׁירִי לְאוֹר הַיּוֹם,

עֵת אוֹרָהּ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ

שׁוֹפֵעַ מִשְּׁמֵי־רֹם —

אָז נִדְהָם בִּי לְבָבִי,

וְאֵינוֹ מַגִּיד מְאוּם…

וְהוּא סוֹפֵג שִׁיר־הַשָּׁמֶשׁ

הַשּׁוֹרֶה עַל הַיְקוּם.

בְּרֶדֶת לַיְלָה אָרְצָה,

מְעֻטָּף דְּמִי וּשְׁחוֹר;

סְגוֹר לִבִּי אֲזַי נִפְתָּח, —

וּמְפַכֶּה שִׁיר הָאוֹר.

הַלְּבָנָה לִי מַזְכִּירָה

כָּל צִלְצוּל נֹגַהּ־אָז;

וְאוֹתִיּוֹתַי רַבּוֹת,

מָה רַבִּים כּוֹכְבֵי־פָז:

וְשָׁט בְּחֵיק הַלַּיְלָה

שִׁיר־נְגֹהוֹת זֶה;

יַחְדּר כָּל לֵב בּוֹדֵד,

יִשַּׁק אָז כָּל פֶּה.

וְשָׁט בְּחֵיק הַלַּיְלָה,

מִמִּזְרַח וְעַד יָם —

וִיצַחֵק וְהִתְנוֹסֵס,

בַּחֲלוֹם הַנָּם.

---

בָּרְחוֹב

מאת

יצחק קצנלסון

בַּחוּץ הִתְהוֹלֵל רוּחַ זוֹעֵף, נוֹהֵם,

בָּרָקִיעַ זָחַל עָנָן קוֹדֵר זוֹעֵם.

כּוֹכָב אֶחָד הִבְהֵב עוֹד בַּדָּרוֹם —

מִפְּנֵי הֶעָנָן נִבְהָל, וְנָפַל מִשְּׁמֵי מָרוֹם —

הַכּוֹכָב טֶרֶם צָלַל אַרְצָה, מָטָה,

וְגָוַע בְּתוֹךְ הָאֲוִיר, וְנֶחְנַק בָּעֲלָטָה…

— — — —

הִיא טִיְלָה אָז בָּרְחוֹב יְחִידָה,

וּבִתְהוֹם הַלַּיְלָה בִּקְּשָׁה אֶת יְדִידָהּ.

וּבְרַגְלֶיהָ טָפְפָה בִּתְהוֹם מַחְשַׁכִּים,

כְּקוֹרְאָה לוֹ, כְּקוֹרְאָה מִמֶּרְחַקִּים…

וְהֵדִים קַלִּים קָרְעוּ אֶת הַדְּמָמָה,

וְרָחֲפוּ לִקְצֵה הָרְחוֹב לְבַקְּשׁוֹ שָׁמָּה…

— — — —

אֲנִי הָלַכְתִּי אָז בָּרְחוֹב הַהִיא

וְנִפְגַשְׁנוּ, הִיא שָׂמָה אֶת עֵינֶיהָ בִי;

וְגַם מַבָּטִי נִנְעֲץ לְתוֹךְ עֵינֵי הַהֶלָּבָה,

וְנִדְמֶה לִי — אֲנִי יוֹדֵעַ מַה בִּלְבָבָהּ…

תְּלוּנַת עוֹלָם, מְרִירוּת, וְנִיצוֹצֵי חִבָּה

בְּלוּלִים וּמְעֹרָבִים הִתְרוֹצֲצוּ בְלִבָּהּ.

בְּרֶטֶט קַל הִיא אָחֲזָה בְיָדִי

וְלָחֲשָׁה לִי: — לְכָה לְכָה עִמָּדִי… —

וְקוֹלָהּ רָעַד, וְנִשְׁמַע לִי בְקוֹלָהּ:

תַּחְנוּנֵי לֵבָב עָלוּב, תּוּגַת־נֶפֶשׁ גְּדוֹלָה.

— הַגִּידִי לִי מִי אַתְּ, וְאָנָה נֵלֵךְ?

וְלָמָה זֶה, הוֹ לָמָה רוֹעֵד קוֹלֵךְ? —

— אוֹבְדָה אֲנִי, אוֹבְדָה, וְיָצָאתִי עַתָּה

לְבַקֵּשׁ אֶת חֲבִיבִי בְּלֵיל זֶה, לֵיל עֲלָטָה.

אִמִּי הִיא כְבָר מֵתָה, שָׁמָּה עֲלֵי קִבְרָהּ

עוֹמְדָה לָהּ אֲחוֹתִי הַמְּשֻׁגָּעָה וְהַחִוְּרָה, —

שַׂעֲרוֹתֶיהָ פְרוּעוֹת, וְשִׂמְלָתָהּ פְּרוּמָה,

מִן הַקְּרָעִים נִרְאֵית גְּוִיָּתָה הָעֲרוּמָה,

וְקוֹרְאָה הִיא וְקוֹרְאָה: — אִמָּא אִמָּא אִמָּא!

הַבְּכִירָה הִשְׁתַּגָּעָה, הַצְּעִירָה בִּבְנוֹת־זִמָּה!…

לַיְלָה לַיְלָה לַיְלָה, אִמָּא אִמָּא אִמָּא!

הַבְּכִירָה הִשְׁתַּגָּעָה, הַצְּעִירָה בִּבְנוֹת־זִמָּה!… —

וּנְשָׁמָה הָיְתָה לִי, נְשָׁמָה הָיְתָה

פֹּה, בְּלִבִּי זֶה, בְּקֶרֶב לִבִּי חָיְתָה.

וְאָרַב מַשְׁחִית לָהּ וְהִיא לֹא פִלְּלָה,

בִּזְדוֹן לֵב הִתְעַלֵּל בָּהּ — וְחִלְּלָה.

וְהָלַךְ לוֹ וְהָלַךְ, מֵאָז עוֹד לֹא רְאִיתִיו,

וְיָמִים רַבִּים עָבְרוּ כְבָר, וּכְבָר נְשִׁיתִיו.

אַךְ הַנְּשָׁמָה הָעֲלוּבָה גַּם בַּחֲלֹף מְחַבְּלָהּ,

הִתְאַבְּלָה חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ, מָה הִתְאַבְּלָה…

וְדוּמָם בָּכְתָה לָהּ, וְנוֹרָא הָיָה בִכְיָּה…

— — — —

וּבְאֵין לִי אֵם אֲזַי, וּבְאֵין לִי מִחְיָה —

קָרַעְתִּי אֶת נִשְׁמָתִי קְרָעִים, קְרָעִים,

וּמְכַרְתִּים קֶרַע, קֶרַע לִבְנֵי־אָדָם רָעִים…

וְקֶרַע אֶחָד עוֹד נוֹתַר בִּי, וְאוֹתוֹ

לֹא יַחְפֹּץ אִישׁ בְּלַיְלָה זֶה לִקְנוֹתוֹ —

וְחַי עוֹד קֶרַע אַחֲרוֹן זֶה וְדוֹמֶה:

כְּאִלּוּ חַיָּה בִי נְשָׁמָה שְׁלֵמָה…

לְכָה לְכָה עִמָּדִי, שָׁמָּה שָׁמָּה

אֲחַלֵּק עִמְּךָ קֶרַע אַחֲרוֹן שֶׁל הַנְּשָׁמָה…

אִמִּי הִיא כְבָר מֵתָה, שָׁמָּה עֲלֵי קִבְרָהּ

עוֹמְדָה לָהּ אֲחוֹתִי הַמְּשֻׁגָּעָה וְהַחִוְּרָה.

וְקוֹרְאָה הִיא וְקוֹרְאָה: — אִמָּא אִמָּא אִמָּא!

הַבְּכִירָה הִשְׁתַּגָּעָה, הַצְּעִירָה בִּבְנוֹת־זִמָּה… —

וְשָׁחוֹר הוּא הַלַּיְלָה, וְהַלֵּבָב מִתְגַּעְגֵּעַ

לְהִתְמַכֵּר כָּלִיל וְאֵין, אָיִן רֵעַ… —

— — — —

בַּחוּץ הִתְהוֹלֵל רוּחַ זוֹעֵף, נוֹהֵם,

בָּרָקִיעַ זָחַל עָנָן קוֹדֵר, זוֹעֵם.

כּוֹכָב אֶחָד הִבְהֵב עוֹד בַּדָּרוֹם

בּוֹדֵד־כִּגְרוּשׁ־שַׁדַּי גַּלְמוּד, בִּשְׁמֵי מָרוֹם…

---

הַיְּקִיצָה (פַנְטַסִּיָּה)

מאת

יצחק קצנלסון

מֻקְדָּשׁ לְנֶחָמָה טַבֶּנְקִין

הַרְחֵק מִן הָעִיר וּמְתם

יֶשְׁנָהּ חֹרְשָׁה קְטַנָּה;

וְאַחֲרֶיהָ עוֹמְדָה דֹּם

גִּבְעָה שַׁאֲנַנָּה.

שָׁנִים רַבּוֹת עָבְרוּ כְבָר

עַל הַחֹרְשָׁה־שָׁמָּה, —

וְרֶגֶל אָדָם טֶרֶם עוֹד

הִפְרִיעָה אֶת הַדְּמָמָה.

גַּם הַגִּבְעָה לְבַדָּהּ הִיא,

כַּחֹרְשָׁה זוּ, אֲחוֹתָהּ, —

יְחִידָה עוֹמְדָה לָהּ זֶה כְּבָר,

אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אוֹתָהּ…

לִפְעָמִים תָּעוּף צִפּוֹר דְּרוֹר

וּבָאָה אֶל הַחֹרְשָׁה;

אַךְ בִּרְאוֹתָהּ, כִּי אֵין שָׂשׂ

לִקְרָאתָה, וְאֵין דּוֹרְשָׁהּ —

וְיָשְׁבָה עַל רֹאשׁ אָמִיר לָהּ,

וְצִפְצְפָה בִּרְנָנָה:

— חֹרְשָׁה, חֹרְשָׁה, יְשֵׁנָה אַתְּ,

אָבֹא כַּעֲבֹר שָׁנָה!… —

וּפָרְחָה אֶל הַגִּבְעָה אָז,

וְעָמְדָה עַל פִּסְגָּתָהּ, —

וְשָׁמְעָה: גַּם הַגִּבְעָה דֹם

חוֹלְמָה עוֹד בִּשְׁנָתָהּ.

וּתְנַפְנֵף אֶת כְּנָפֶיהָ אָז,

וּפָרְחָה לָהּ בִרְנָנָה:

— גִּבְעָה, גִבְעָה, יְשֵׁנָה אַתְּ,

אָבֹא כַּעֲבֹר שָׁנָה!… —

— — —

וְשֵׁנִית שְׁפוּכִים דְּמִי וָרָז

עַל הַחֹרְשָׁה שָׁמָּה;

וְשֵׁנִית קְפוּאָה עוֹמְדָה לָהּ

הַגִּבְעָה — בְּתוֹךְ הַדְּמָמָה.

אַךְ בִּשְׁקֹעַ חֶרֶס־אֵשׁ

בְּתוֹךְ הַתְּהוֹם הֶעָמֹק,

וְאוֹר הַיּוֹם, הָאוֹר הָרָב,

הוֹלֵךְ אַט וְנָמוֹג — —

וְשָׁלַח שֶׁמֶשׁ מִן הַיָּם

לַיְקוּם נְשִׁיקַת־פְּרִידָה, —

גַּם עַל הַחֹרְשָׁה מְרַצְּדָה הִיא

עַל גִּבְעָה זוֹ הַיְחִידָה.

אָז יֵשׁ לִפְעָמִים, כְּמוֹ מִשְּׁנָת

מִתְעוֹרְרָה הַחֹרְשָׁה,

וְעַל גִּבְעָה זוֹ, הַנָּמָה אַט

אֶת סְבָכֶיהָ פוֹרְשָׂה.

וְרַחַשׁ־פְּלָאִים, לַחַשׁ רַךְ,

עוֹבֵר בֵּין הֶעָלִים,

וְעוֹבֵר הוּא, וְרוֹעֵד הוּא,

וְנִבְלַע בֵּין הַצְּלָלִים…

---

שְׁלִיחִי טֶרֶם אָתָא

מאת

יצחק קצנלסון

רוּחַ עָצֵב, רוּחַ עָגוּם,

שָׂא־נָא אֶת אַנְחָתִי

דֶּרֶךְ שָׂדוֹת, דֶּרֶךְ יְעָרוֹת

אֱלֵי אֲהוּבָתִי.

הַרְחֵק הַרְחֵק יֵשׁ עֲיָרָה,

קְטַנָּה הָעֲיָרָה —

שָׁם בֵּית־עֵצִים עוֹמֵד לָבָן,

שָׁם יַלְדָּתִי גָרָה.

לִפְנוֹת־עֶרֶב עֵת מִתְקַדְּרִים

אֶרֶץ וּשְׁמֵי רָמָה;

עֵת שֶׁשְּׁכִינַת יָגוֹן דּוֹמֵם,

שׁוֹרָה עַל הַנְּשָׁמָה —

לִפְנוֹת־עֶרֶב עֵת הָאֲוִּיר

מָהוּל בִּדְמִי־שִׁירָה;

עֵת מִתְעַצֵּב אֵל בַּשְּׁחָקִים, —

בּוֹאִי אֲזַי הָעִירָה…

תִּשְׁאַל: אַיֵּה בֵּית יַלְדָּתִי?

יַרְאוּ לָךְ מְעוֹנָהּ.

לְאַט, לֹא פֶתַע…וְלֹא בְחָזְקָה —

תִּדְפֹּק עַל חַלּוֹנָהּ.

בְּגִשְׁתָּהּ חִוְרָה אֶל הַחַלּוֹן,

תִּלְחַשׁ לָהּ אַנְחָתִי —

אֶת גַעֲגוּעַי בָהּ יָצַקְתִּי,

אֶת יְגוֹן לִבָּתִי…

דּוּמָם תַּמְתִּין, רוּחַ עָצֵב,

אַל־נָא תֵשְׂט מֵחַלּוֹנָהּ;

שְׁמַע מַה־תַּגִּיד לָךְ יַלְדָּתִי,

וְאַחַר תָּשׁוּב הֵנָּה…

רוּחַ עָגוּם, רוּחַ עָצֵב,

אֶת אַנְחָתִי נָשָׂא —

לִתְשׁוּבָתָה שָׁוְא אֲחַכֶּה,

שְׁלִיחִי טֶרֶם אָתָא…

---

שִׁמָּמוֹן

מאת

יצחק קצנלסון

עוֹלֶה עָנָן כָּבֵד עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ,

מַרְאֵה הָעוֹפֶרֶת לוֹ וּמַרְאֵה תַנִּין

וּמְשַׁנֶּה הוּא לִרְגָעִים אֶת מַרְאֵהוּ:

מַרְחִיב זְנָבוֹ, מְשַׁרְבֵּב כְּרֵסוֹ וּמוֹתֵחַ רֹאשׁוֹ

לְרֹחַב כָּל הָאֹפֶק —

וְאוּלָם

סִימָנֵי תַנִּין עוֹד נִשְׁאָרִים בּוֹ — הוֹי תַנִּין!

פּוֹשֵׁט הוּא צוּרָתוֹ וְאַחֶרֶת אֵינוֹ לוֹבֵשׁ,

כָּל־כִּפַּת הַשָּׁמַיִם כְּבוּשָׁה כְבָר לְפָנָיו,

כָּל שְׁבִילֵי הָרָקִיעַ —

תַנִּין! תַנִּין!

הוּא שַׁח, הוּא שַׁח לָאָרֶץ —

עוֹד מְעַט וְיִרְבַּץ בְּכָל־כֹּבֶד גּוּפוֹ

עַל־גַּבֵּי הָאֲדָמָה,

וּבְרִבְצוֹ — הַכֹּל נֶחְנָק תַּחְתָּיו,

כָּל בְּלִיטָה שֶׁעָלֶיהָ תִּשְׁקַע,

כָּל חַי יְמֹעַךְ;

וְצַעֲקַת אָדָם וְשַׁאֲגַת אֲרִי,

גְּעִיַּת פָּרָה וְנַהֲמַת חֲזִיר,

יְגֻדְּעוּ פַּעַם אֶחָת.

וְאוּלָם —

נֵס לָהּ נַעֲשָׂה, לָאֲדָמָה.

הַשְּׁחָקִים הַמְּסֻרְבָּלִים וְהַקּוֹדְרִים

קָפְאוּ פֶּתַע —

עָמְדוּ תְּלוּיִם עַל הָהָר

נוֹגְעִים וְאֵינָם נוֹגְעִים בַּעֲפָרוֹ.

אַךְ כָּל הַיְקוּם כָּפַף כְּבָר אֶת רֹאשׁוֹ,

וּמַמְתִּין, מַמְתִּין מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה;

הִנֵּה הִיא הַחֲרָדָה הָאִלֶּמֶת,

הִנֵּה הִיא הַנְּבוּאָה מִבְּלִי־מִלִּים,

לוֹחֲשָׁה הִיא בְּלִי קוֹל,

בְּלִי דְבָרִים הִיא דוֹבֶבֶת:

עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט,

וְנָפְלָה בָּעוֹלָם חֲדָשָׁה!

חֲדָשָׁה —

מַחֲרִידָה אוֹ אֵינָה מַחֲרִידָה —?

וְאוּלַי גַּם נוֹחָה?

אֲיוּמָה — אוֹ בִּלְתִּי אֲיוּמָה?

וְאוּלַי גַּם טוֹבָה וַחֲשָׁאִית?

כְּלוּם אֵין עוֹד לָדַעַת,

כָּל הַיְקוּם כָּפַף רֹאשׁוֹ וּמְחַכֶּה

לְכָל־מַה שֶׁיִּתְרַחֵשׁ —

— — — —

יְחִידִי עַל גַּבְנוֹן חוֹל קָטָן

בַּשָּׂדֶה

עוֹמֵד וּמַמְתִּין גַּם אָנִי.

וְעֵינַי הָרוֹאוֹת: הַיַּעַר —

הוּא עוֹמֵד לֹא־הַרְחֵק,

מִתְכַּנֵּס אֶל־עַצְמוֹ,

וְעוֹטֶה לְעֵינַי טַלִּיתוֹ

שֶׁל אֹפֶל דַּק, קָלִיל וְשָׁקוּף.

וּמִתּוֹךְ אֲפֵלָתָהּ הַדַּקָּה

מְצִיצָה בִי עֵין הַשִּׁמָּמוֹן…

בָּא הוּא, וְנִדְחַק מֵעֹמֶק הַיַּעַר,

עוֹד רֶגַע וְקָרַע טַלִּיתוֹ הַדַּקָּה

וְיָצָא —

כְּבָר נִרְאִים לִי פָנָיו,

פְּנֵי הַשִּׁמָּמוֹן מְבַצְבְּצִים, בּוֹלְטִים —

וְקַר הוּא וְאִלֵּם

אַךְ חַי הוּא!

מַרְאֵה וְתֹאַר לוֹ אַיִן,

וְיֵשׁ לוֹ רַק צֶבַע —

וְהוּא שְׁחַרְחָר.

נִקְרַע צְעִיף הָאֲפֵלָה —

וְהַשִּׁמָּמוֹן הִגִּיחַ לְפֶתַע,

בֶּן־חוֹרִין וְגָלוּי מִיַּעְרוֹ.

וּלְעֵינַי הוּא הוֹלֵךְ וְגָדֵל,

הוֹלֵךְ וְרָחָב בָּאֲוִיר

בּוֹלֵעַ, בּוֹלֵעַ גַּם אוֹתוֹ…

עוֹד רֶגַע יַגִּיעַ גַּם עָדַי:

עַיִן בְּעַיִן כְּבָר אֶרְאֶה

אֶת פְּנֵי הַשִּׁמָּמוֹן הַגָּדוֹל

הַמְּמַלֵּא אֶת חֲלַל כָּל־הָעוֹלָם!

הוּא כְּבָר אֲפָפַנִּי מִכָּל צַד,

כְּבַר הִנְנִי טוֹבֵעַ בְּתוֹכוֹ,

עַל רֹאשִׁי הוּא מְרַחֵף מִמַּעַל,

מִתְלַכֵּד, מִסְתַּבֵּךְ בִּשְׂעָרִי,

מְלַפֵּף וּמְגַפֵּף אֶת־גּוּפִי,

וְנִתְלֶה בְּפָנַי וְצַוָּארִי,

נוֹשְׁמוֹ אָנֹכִי בִנְחִירָי,

וְסוֹפְגוֹ לְתוֹךְ הָעֵינַיִם…

וּבְפָרְשִׂי אֶת־כַּפַּי בָּאֲוִיר —

וְיָמֵשׁ הַשִּׁמָּמוֹן בְּיָדִי;

וְהוּא נִמְסָךְ, נוֹבֵעַ אֶל קִרְבִּי,

גַּלִּים גַּלִּים.

וְהוֹלְכִים מִשְׁתַּכְּחִים מִלִּבִּי

אשֶׁר הַחַיִּים וְשֵׁאתָם;

וְהוֹלְכִים וּנְמֹגִים בְּקִרְבִּי,

זִכְרוֹן הַגִּיל וְהָעֹצֶב;

וַחֲדֵלִים הִתְרוֹצֵץ בְּלִבִּי

הַחַיִּים הַהוֹמִים וְחִשְׁקָם;

וּפַס גַּם הַמֹּרֶךְ מִלִּבִּי,

וְיִרְאַת עֲתִידִי הֶאָפֵל…

כֻּלִּי בְלָעַנִּי שִׁמָּמוֹן,

וְנָסַךְ אֶל נַפְשִׁי קִפָּאוֹן…

וְאָחוּז בִּזְרוֹעוֹת שִׁמָּמוֹן,

וְהוּא בִזְרוֹעוֹתַי —

דֹּם עוֹמֵד אָנֹכִי עַל גַּבְנוּן הַחוֹל,

נְצִיב שִׁמָּמוֹן בְּתוֹךְ הַשִּׁמָּמוֹן.

פֶּתַע — וְהַשְּׁחָקִים מִזְדַּעְזְעִים,

וּבְרַק אֵשׁ בּוֹקֵעַ וְשׁוֹסֵף

לִשְׁנַיִם אֶת יַם הַשִּׁמָּמוֹן;

בִּצְחֹק אֵלִים אַדִּירִים

מִתְגַּלְגְּלִים הָרְעָמִים

וּמְחַנְּקִים אֶת יַם הַשִּׁמָּמוֹן בְּכֹחַ

מְפוֹצְצִים אוֹתוֹ רְסִיסִים, רְסִיסִים.

וְשׁוּב אֹפֶל —

אֹפֶל מִשְׁנֶה וּשְׁחוֹר שִׁבְעָתַיִם,

שְׁחוֹר דּוֹבֵב;

כְּאִלּוּ אֵל יָרַד עֲטוּף טַלִּית שְׁחוֹרָה,

וְרוֹחֲשִׁים שׁוּלֶיהָ;

וּכְאִלּוּ עוֹד רֶגַע וְהִפְשִׁיט טַלִּיתוֹ

וְנִגְלֶה לֶעָיִן —

הַיְקוּם שׁוֹתֵק וּמְחַכֶּה — —

— — — —

הִנֵּה הִכּוּ הַנְּטָפִים!

מַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה הַקְּטַנִּים

הַנְּטָפִים!

מַבּוּל נְטָפִים נִשְׁפָּכִים בְּשָׁאוֹן —

וְגִזְרֵי שִׁמָּמוֹן מְרַחֲפִים בָּאֲוִיר,

נֶחְנָקִים, נִמְעָכִים בֵּין טִפּוֹת הַמַּיִם,

בֵּין נִטְפֵי הַמַּיִם הַפְּזִיזִים.

— — — — —

וּלְאַט לְאַט שָׁבִים רְגָשַׁי הַקּוֹדְמִים

אֶל לִבִּי;

יַחַד עִם טִפְטוּף הַגְּשָׁמִים —

מִתְדַּפְּקִים עַל לִבִּי:

הַצַּעַר הַנּוֹשָׁן, וְתִקְוֹת וּקְסָמִים,

גַּעְגּוּעִים, וּסְפֵקוֹת וּדְמָעוֹת —

רַק קְצַת עוֹדוֹ מָסוּר הַלֵּב לַשִּׁמָּמוֹן,

רַק קְצַת עוֹדִי קוֹפֵא…

---

צִפִּיָּה

מאת

יצחק קצנלסון

*I

עָלֶה נוֹשֵׁר זֶה, שׁוֹשָׁן נוֹבֵל זֶה,

שְׁקִיעַת־חַמָּה זוֹ — הַאֵין זוֹ גְסִיסָה?

עוֹרֵב שָׁחוֹר זֶה בִבְכִי קוֹבֵל זֶה —

אִם אֵין מְנַבֵּא הוּא שְׁעַת־הַמִּיתָה?…

הֶמְיָה בָּאָה מִגַּנִּי — הֶהָיְתָה זֹאת אֲנָחָה?

אִם נֶאֱנָח עָלֶה עַל עֲנָפוֹ?

אוֹ אוּלַי הָרוּחַ עַצְמוֹ מְבַכֶּה כָכָה

אֶת הֶעָלֶה אֲשֶׁר טְרָפוֹ?…

II

צַר לִי, צַר לִי מְאֹד, אֲנִי שָׁב הַיּוֹם לְבֵיתִי,

וְאֶסְגֹּר אֶת חַלּוֹנַי וְאוֹרִיד הַוִילּוֹנִים;

וְלֹא אֶרְאֶה בְשֶׁמֶשׁ־סְתָו, אֶת־בּוֹאוֹ וְאֶת־צֵאתוֹ,

וְלֹא אֶרְאֶה אֶת־הָעוֹרְבִים עַל־שִׁלְדֵּי הָאַלּוֹנִים.

בְּבֵיתִי אֵשֵׁב וְאֶחְלֹם עַל־דְּבַר שׁוֹשַׁנִּים אֲדַמְדַּמִּים,

עַל־דְּבַר צִפֹּרֶת הַכְּרָמִים וּזְמִירִים וְשִׁירוֹת;

עַד שֶׁאָבִיב חָדָשׁ בַּעֲתַר אוֹרוֹת רַבִּים וְחַמִּים

יִפְרֹץ אֶל חֶדְרִי בְּעַד הַתְּרִיסִים, בְּעַד הַקִּירוֹת.

---

בַּלֵּיל חִבְּקַתְנִי שִׁדָּה

מאת

יצחק קצנלסון

בַּלֵּיל חִבְּקַתְנִי שִׁדָּה. עוֹד לֹא יָשַׁנְתִּי,

שָׁכַבְתִּי עַל מִשְׁכָּבִי וְהִרְהָרְתִּי;

רַגְלַי לִמְרַאשׁוֹתַי וְרֹאשִׁי לִמְרַגְלוֹתָי,

יָדַי תַּחַת רֹאשִׁי וּפָנַי אֶל הַתִּקְרָה.

עֵינַי תָּעוּ בְלִי כָל צֹרֶךְ עַל הַתִּקְרָה —

גַּם הִרְהוּרַי תָּעוּ שָׁמָּה בְלִי כָל צֹרֶךְ.

*

בִּקַּשְׁתִּי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי וְלֹא מָצָאתִי.

עַד חֲצוֹת לַיְלָה בִּקַּשְׁתִּי בְרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת,

בְּכָל הַשְּׁבִילִים וְהַמִּשְׁעוֹלִים עָבַרְתִּי בָדָד,

דָּפַקְתִּי בְכָל הַתְּרִיסִים וְהַחֲלוֹנוֹת:

— "הֲיֵשׁ פֹּה נַעֲרָה תַמָּה, נַעֲרָה יָפָה?

עִם קְוֻצּוֹת שְׁחוֹרוֹת וְעֵינַיִם חוֹלְמוֹת —

תֵּצֵא נָא עִמָּדִי לְקַדֵּם פְּנֵי הַשַּׁחַר… —"

*

הַלַּיְלָה הָיָה עָמוֹק, עָמוֹק מְאֹד וְשָׁחוֹר —

הוּא בָלַע אֶת קְרִיאוֹתַי וְהֵקִיא לִי אֶת הֵדָן…

כּוֹכָבִי יָצָא עִמִּי, אַךְ עָמַד רָחוֹק בְּשָׁמָיו,

חִוֵּר וְנִפְחָד כָּמוֹנִי, יְחִידִי בֵּין רִבּוֹא עֲנָנִים.

— הֲיֵשׁ פֹּה נַעֲרָה תַמָּה? וְאֵין מֵשִׁיב לִי וְאֵין עוֹנֶה —

וָאָשׁוּב בְּאֶמְצַע לַיְלָה אֶל חֶדְרִי — וְנֵרוֹ דוֹעֵךְ,

וָאֶשְׁכַּב בַּאֲשֶׁר שָׁכַבְתִּי, עָיֵף הָיִיתִי וְלֹא הִשְׁגַּחְתִּי,

בְּלִי צֹרֶךְ תָּעוּ עֵינַי וְהִרְהוּרַי אֶל הַתִּקְרָה…

בַּלֵּיל חִבְּקַתְנִי שִׁדָּה, בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה בָאָה,

בִּלְבוּשׁ נַעֲרָה תַמָּה וְיָפָה, יָפָה מְאֹד —

עִם קְוֻצּוֹת שְׁחוֹרוֹת, עִם עֵינַיִם חוֹלְמוֹת,

לֹא בָאָה בִצְעָדִים, רִשְׁרוּשׁ שִׂמְלָתָהּ רַק עָלָה

כְּהֶמְיַת הָרוּחַ הַקַּלִּיל וּכְרַחַשׁ הַכְּרוּבִים הַתְּמִימִים.

בָּאָה וְיָשְׁבָה עַל יָדִי וְלִטְּפָה וְסִלְסְלָה שְׂעָרִי.

קַר לְךָ, נַעֲרִי, לִי דוֹבְבָה, אֲנִי אֶשְׁכַּב לְצַלְעָךְ, הַנָּעַר,

נוּמָה נוּמָה עַל שָׂדַי הַלְּבָנוֹת וְעָלָה רֹאשְׁךָ וְלִבְּךָ בְאֵשׁ,

אֲנִי חַמָּה כַּשֶּׁמֶשׁ, אֲנִי אֶהְיֶה לְךָ שֶׁמֶשׁ בַּלָּיְלָה! —

הִיא צָחֲקָה לְתוֹךְ לִבִּי וְנֶעֱלְמָה, הַשִּׁדָּה!

הֱקִיצוֹתִי בִפְחָדִים, הַצְּלָלִים כְּבָר הָלְכוּ וְהִטַּשְׁטְשׁוּ,

גּוּשֵׁי הַלַּיְלָה הָלְכוּ וְנָמֹגוּ, בְחִוְּרַת הַבֹּקֶר,

בַּמִּזְרָח הַחֲוַרְוָר כְּבָר הִזְהִיר הַשַּׁחַר הַנָּאוֶה — — —

אָנֹכִי רָאִיתִי אֶת זָהֳרוֹ וְזָהֳרוֹ עָלַי לֹא נָפַל…

וָאֵדַע כִּי טָמֵא אָנֹכִי, וָאֵדָע כִּי שִׁדָּה חִבְּקַתְנִי —

וָאֶצְפֹּן אֶת רֹאשִׁי בְכָרִי וָאֶבְכֶּה וָאֶבְכֶּה. —

---

בְּדִיקָה

מאת

יצחק קצנלסון

בַּלַּיְלָה, בְּרִגְעֵי שִׁעֲמוּם אֶפְתַּח אֶת לִבִּי,

רַק צְלָלִים וּדְמָמָה עוֹמְדִים וְשׁוֹמְרִים עַל גַּבִּי;

בַּחַלּוֹן לִי נִרְאִים: פְּנֵי הָרָקִיעַ הַכֵּהֶה —

יְשֵׁנִים הֶעָבִים הַשָּׂבִים וְתוֹעִים בִּשְׁנָתָם,

כִּבְרוּאִים עֲלוּבִים וּדְווּיִם שֶׁקִּלְּלָם אֵלָם:

“נָע־וְנָד” תִּהְיוּ בְשָׁמַי הָרְחָבִים…

יְשֵׁנִים הֶעָבִים וְתוֹעִים — מֵחֵיקוֹ שֶׁל אֶחָד

מִסְתַּנֵּן אוֹר חִוֵּר, הַלְּבָנָה חֲבוּיָה בְחֵיקוֹ.

אֶפְתַּח אֶת לִבִּי וְאֶרְאֶה מַה שְּׁלוֹם הַחֲלוֹמוֹת

טִפַּחְתִּי בְקִרְבּוֹ זֶה כַמָּה, זֶה כַמָּה…

גַּן־עֵדֶן בּוֹ שִׂגְשֵׂג בְּמֶשֶׁךְ אֲבִיבִי הַקָּצֵר:

עִם כָּל נִיצוֹץ־אוֹר שֶׁנִּתַּז וּבָא לְתוֹךְ עֵינַי —

בּוֹ גָדַל צִיץ־וְרָדִים;

עִם כָּל מַבֵּט־חֵן שֶׁמִּלְּטָה עֵין־יָפָה אֶל פָּנַי —

שׁוֹשָׁן בּוֹ עָלָה;

מִנְּשִׁיקָה חֲמִימָה וְלוֹחֲשָׁה —

בּוֹ נִבְרְאוּ מַלְאָכִים;

וּבְנוֹחַ עַל חָזִי רֹאשׁ נֶחֱמָד וְרָפֶה

שָׁם הוּשַׁר שִׁיר־עֶרֶשׂ —

אֶפְתַּח אֶת לִבִּי וְעָמַד גַּן־עֶדְנִי לְפָנַי;

אֲטַיֵּל בִּשְׁבִילָיו הַקְּדוֹשִׁים,

אָבוֹא בְצֵל כַּנְפֵי מַלְאָכָיו,

וְאֶסְתַּתֵּר מִלֵּילִי…

בַּלַּיְלָה בְרִגְעֵי שִׁעֲמוּם — וְלִבִּי פָתוּחַ לְעֵינַי,

וְעֵינַי הָרוֹאוֹת: חֳרָבוֹת, חֳרָבוֹת בְּלִבִּי!

עֵץ קָמֵל, צִיץ נוֹבֵל, צִפּוֹר מֵתָה —

בְּלִי הַדְרַת כְּנָפַיִם.

מַלְאָךְ חִוֵּר וְעָצֵב יוֹשֵׁב עַל אֵלֶּה הַשְּׁיָרִים

שְׁיָרֵי גַּן־עֶדְנִי וּמְקוֹנֵן —

וּפְנֵי שָׂטָן רָע אוֹרְבִים בְּפִנָּה אֲפֵלָה,

וְהַשָּׂטָן מְגַחֵךְ…וְהַלְּבָנָה — הִיא יָצְאָה

מִבַּעַד לֶעָנָן וְצוֹפָה בַחֲלוֹנִי אֶל לִבִּי —

לְבָנָה חִוֶּרֶת.

---

[בין שני עננים גדולים]

מאת

יצחק קצנלסון

בֵּין שְׁנֵי עֲנָנִים גְּדוֹלִים,

בֵּין שְׁנֵי עִנְקֵי שְׁחוֹר —

רוֹעֵד כּוֹכָב אֶחָד,

רוֹעֶדֶת קֶרֶן אוֹר…

מָה אֲיוּמִים — אֵלִי!

אֵלֶּה עַנְנֵי עַד;

וּמַה קָּטֹן, חַלָּשׁ

כּוֹכָבִי זֶה הַחַד.

___

פְּנֵי עֲנָנִים מְפִיקִים;

קֶצֶף, קְלָלָה, מְרִי,

וְכוֹכָב זֶה הַיְחִידִי

מָה הוּא חָבִיב לִי!

לִרְגָעִים יֶחֱרַד לִבִּי

לִי נִדְמֶה עוֹד מְעָט

וְנֶחֱנַק בְּיַם הַחֲשֵׁכָה

כּוֹכָבִי זֶה הַקָּט.

אָנָא, עַנְנֵי זַעַם,

אַל תִּפְעֲרוּ פֶה,

לִבְלֹעַ אֶת חֲבִיבִי —

אֶת כּוֹכָבִי זֶה.

הוֹי, מַה גָּדוֹל יִהְיֶה

עָנְיִי, צַעֲרִי אָז —

בְּהִבָּלַע פִּתְאֹם

קְטַנִּי זֶה, בֶּן־פָּז

---

הֲזָיָה

מאת

יצחק קצנלסון

בּוֹאִי, בּוֹאִי הָעַלְמָה —

שַׂעֲרוֹתַיִךְ שְׁחוֹרוֹת וְעֵינַיִךְ שְׁחוֹרוֹת;

שִׂמְלָה שְׁחוֹרָה לָךְ, וְרַכָּה אַתְּ כַּלָּיְלָה —

הַגִּידִי לִי, אִם אַתְּ אֲחוֹת הַלָּיְלָה?

הָעַלְמָה,

יְחִידִי אֲנִי פֹה, הֲמוֹן מַחֲשָׁבוֹת שְׁחוֹרוֹת,

מְטַפְּסוֹת בְּמֹחִי וְעַל גַּבִּי זוֹחֲלִים צְלָלִים,

כְּפָתוּנִי הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַצְּלָלִים.

בּוֹאִי נָא אֵלַי —

אֲחוֹת הַלָּיְלָה אַתְּ, וְיָפָה אַתְּ וְנָאוָה;

אָנֹכִי חִוֵּר כָּךְ, וְלִבִּי כָל־כָּךְ דָּוֶה…

אֵינִי רוֹצֶה בְיוֹם וְאֵינִי קֹוֶה אֵלָיו — —

אֲחוֹת הַלָּיְלָה אַתְּ, וְיָפָה אַתְּ וְנָאוָה —

בּוֹאִי שְׁבִי עַל כִּסְאִי, אֲנִי אֵשֵׁב לְרַגְלַיִךְ;

אֶת רֹאשִׁי אֶכְבּוֹשׁ בְּחֵיקֵךְ וְאַתְּ, אַתְּ כַּסִּינִי

בְּגַלֵּי שְׂעָרֵךְ הַשָּׁחוֹר,

וַהֲיִי עִמִּי כָל הַלַּיְלָה וְשִׁירִי לִי שִׁיר לַיְלָה —

וּבִפְקֹחַ הַבֹּקֶר עַפְעַפָּיו, חַנְּקִינִי —

וָגֹזִי — — —

---

מִשִּׁירֵי אוֹבֵד

מאת

יצחק קצנלסון

הוּא נִגְלֶה לִי בְלַיְלָה קוֹדֵר אֶחָד,

הַלַּיְלָה הָיָה קוֹדֵר אָז מְאֹד;

שְׂחוֹק בִּעוּתִים עָלָה בַעֲלָטָה,

עָלֹה בַעֲלָטָה וַאֲבֹד…

הַשְּׁבִיל — עוֹד לֹא עָבַרְתִּי בוֹ, הוֹ מָה הִתְעַקֵּם!

מָה הִתְעַקֵּל שְׁבִילִי זֶה הַצָר…

רוּחַ מְרֻדָּף נִדְחַק בֵּין הַמְּצָרִים;

עֲלֵי רֹאשִׁי נִתְּכוּ תְּלוּנָה וּבְכִי מָר.

הוּא נִגְלֶה לִי אֲזַי לְפֶתַע פִּתְאֹם, —

אִלֵּם נִצָּב נֶגְדִּי, וְכנְצִיב

מָוֶת, כִּנְצִיב מָוֶת שְׁחוֹרָה,

רַק הִתּוּל חַי הִזְדַּעְזַע עֲלֵי פִיו.

בְּאִישׁוֹנֵי עֵינָיו נָחוּ גַּעֲגוּעִים מֵתִים;

נִשְׁקָף צַעַר־גָּדוֹל — מֵת;

וְאֵשׁ עוֹד דָּלְקָה שָׁם, אֵשׁ שֶׁאֵינָה מְצַפָּה

לְמַלְאָךְ גּוֹאֵל וְלִמְבַשֵּׂר נֵס…

---

חֲלוֹמוֹ שֶׁל תִּינוֹק

מאת

יצחק קצנלסון

— אִמָּא־אִמָּא! הוֹ גְשִׁי־נָא הֲלוֹם —

"בִּשְׁנָתִי רָאִיתִי חֲלוֹם.

"בַּחֲלוֹמִי — כְּרוּב קַל אֵלַי טָס,

"לְקָחַנִי בִכְנָפָיו — וְנָס.

"שְׁאִלְתִּיו — לְאָן? עָנָה לִי:

“— אֶל שַׁעֲרֵי גַן־עֵדֶן, בְּנִי.” —

"וַנָּעָף גַּם יוֹמָם, גַּם לֵיל,

"עַד שֶׁבָּאנוּ אֶל שַׁעֲרֵי גַן־אֵל.

— "תּוּק־תּוּק! דָּפַק כְּרוּבִי בַלָּט —

— פִּתְחוּ לִי וְלִשְׁמוּאֵל הַקָּט!

— פְּתַח, תַח־תַח, פְּתַח, תַח־תַח!

פִּתְחוּ לִי וְלִשְׁמוּאֵל הָרַךְ!

— קִישׁ־קִישׁ־קִישׁ! קִישׁ־קִישׁ־קִישׁ!

פִּתְחוּ לִי וְלִשְׁמוּאֵל נָא־חִישׁ!

"הַשְּׁעָרִים אָז נִפְתְּחוּ דֹם —

"וָאִיקָץ — וְהִנֵּה חֲלוֹם —

— — — — — — —

"הוֹ אִמָּא, הוֹ אִמָּא, לוּ רַק

לִישֹׁן יָכֹלְתִּי עוֹד דַּק —

בְּוַדַּי הֶרְאַנִי הַכְּרוּב

אֶת גַּן־אֱלֹהִים וְכָל טוּב. —

---

לָאָדָם

מאת

יצחק קצנלסון

אִם בִּזְבַּזְתָּ יוֹם

עַל דְּבָרִים קְטַנִּים,

וְאֶת אוֹר הַחֶרֶס

לֹא רָאִיתָ —

אַל יִפּוֹל רוּחֲךָ;

צֵא לִפְנוֹת עֶרֶב

אֶת הַקֶּרֶת,

וּלְנֹכַח שֶׁמֶשׁ לֵךְ

עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה.

וְאִם יֵשׁ עוֹד זֶרֶת

בֵּינוֹ לְבֵין הַתְּהוֹם —

וְעָלִיתָ עַל רֹאשׁ גִּבְעָה,

וְקָרָאתָ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ

מֵרֹאשׁ הַגִּבְעָה:

שֶׁמֶשׁ!

אוֹיָה לִי,

אֲנִי בִזְבַּזְתִּי יוֹמִי…

וּרְאֵה — רְאֵה:

הַלָּיְלָה —

הִנֵּה הוּא בָא…

וְהַשֶּׁמֶשׁ יַעֲמֹד

בִּפְאַת הַמַּעֲרָב

וְצָחַק בְּאֵשׁ

עַל רִפְיוֹן לֵב הָאָדָם…

……..

וְשָׁלַח קֶרֶן לָךְ

לִפְנֵי רִדְתּוֹ —

הַצְפֵּן קֶרֶן זוֹ

בְּסֵתֶר לִבְּךָ,

וּשְׁמָרָהּ עַד הַבֹּקֶר.

---

רְאִיתִיהָ

מאת

יצחק קצנלסון

בַּחוּץ רְאִיתִיהָ — הִיא טָסָה כִּכְרוּב,

כַּצִּפּוֹר, שֶׁנִּצְּלָה וּפָרְחָה מִכְּלוּב. —

    רַגְלֶיהָ הַקַּלּוֹת לֹא נָגְעוּ בִּפְנֵי

    הָאֲדָמָה; בָּאַוִּיר טָס צַלְמָהּ הַגֵּא.

הַגְּוִיָה הַקַּלָּה כְּשִׁיר זְמִיר־הַלֵּיל,

רִחֲפָה וְדִלְּגָה כְּמַלְאָךְ, כְּאֵל.

    הֶחָזֶה הַהוֹלֵם, הֶחָזֶה הַזָּע,—

    כְּמוֹ לָחַשׁ, כְּמוֹ לָאַט, כְּמוֹ גִלָּה דְּבַר־מָה…

    בְּעֵינֵי הַתְּכֵלֶת תָּעָה צְחוֹק־אוֹר

    וְרִפְרֵף על פִּיהָ, עַל שִׂפְתֵי הַמּוֹר.

תַּלְתַּלֵּי הַזָּהָב הִתְפַּתְּלוּ מֵעַל

רֹאשָׁהּ וְשִׁכְמָהּ כְּגַל עַל גַּב גַּל.

    כָּל תְּנוּעָה, כָּל מָנוֹד כְּמוֹ דּוֹבֵב לִי דֹם:

    — זְכָר נָא! הֵן אוֹתוֹ רָאִיתָ בַּחֲלוֹם …

*

בַּחוּץ רְאִיתִיהָ — הִיא טָסָה כִּכְרוּב,

כַּצִפּוֹר, שֶׁנִּצְּלָה וְעָפָה מִכְּלוּב. —

    אָנֹכִי הָלַכְתִּי אַחֲרֶיהָ בִּדְּמִי,

    וּלְבָבִי הִתְכַּוֵּץ מִמְּתִיקוּת וּמְרִי.

וּלְבָבִי בִי הָלַם וּמֵת בִּי כִּמְעָט,

נִשְׁמָתִי כְמוֹ יָצְאָה, כְּמוֹ גָוְעָה בַּלָּט.

    אֵד קַל נָח עַל עֵינַי וְנִצָּב כַּנֵּד;­­­­­ ­­­­­­­­­­­­­­­—

    אַךְ צִלָּהּ הִרְגַּשְׁתִּי מִבַּעַד לָאֵד.

וְצִִלָּהּ בִּי הִתְרָה וְרָזַם אֵלַי:

״גֶּשׁ־הָלְאָה, הָעֶלֶם — הוֹי, קְרַב־נָא עָדַי…

    וְקַנֵּא קִנֵּאתִי בָרֶגַע הַזֶּה

    בָּרוּחַ הַהוֺלֵל, הַמְּנַשְּׁקָהּ בַּפֶּה;

בָּרוּחַ הַפָּזִיז, הֶעָשֺוּי בְּלִי חָת,

הַדּוֺלֵּק אַחֲרֶיהָ וּמְנַשְּׁקָהּ — וְנָס,

    וְחוֺזֵר וּמְחַבְּקָהּ בַּחֲרָדָה וָגִיל,

    מְלַפֵּף מָתְנֶיהָ בְּחֶדְוָה וּבְחִיל,

מִתְלַבֵּט בַּשִּׂמְלָה, מְגַלֶּה לָהּ רָז,

לוֺפֵת חָזֶהָ וּמְצַחֵק וָגָז…

    מוֺפִיעַ חֲלִיפוֹת מִפֹּה וּמִשָּׁם,

    מִתְחַטֵּא וּמְפַיְּסָהּ, כּוֺרֵעַ וָקָם…

*

אָנֹכִי הָלַכְתִּי אַחֲרֶיהָ בִּדְמִי,

וּלְבָבִי הִתְכַּוֵּץ מִמְּתִיקוּת וּמְרִי.

    הָלַם וּמֵת בִּי כִמְעָט,

    נִשְׁמָתִי כְמוֹ יָצְאָה, כְּמוֹ גָוְעָה בַלָּט…

גַּעְגּוּעֵי חֲלוֺם־פָּז, מְלֵא־חֶדְוָה, מְלֵא־כְאֵב, –

הִשְׁכִּירוּ אֶת נַפְשִׁי וַיִּשְׁבּוּ הַלֵּב.

    לוּ כְּרוּב קַל הָיִיתִי – כָּרוּחַ זֶה, דֺּם

    אָז עַפְתִּי אַחֲרֶיהָ גַּם לַיְלָה, גַּם יוֹם…

---

הַגִּבּוֹר בַּלֵּב

מאת

יצחק קצנלסון

פַנְטַסִּיָּה שֶׁל חֲנֻכָּה.

לֺא אֵלֶּה נֵרוֹת־שַׁעֲוָה, שֶׁאֶת חֶדְרֵי לֺא יָאִירוּ, _

        אֶת גִּבּוֹרִי לִי יַזְכִּירוּ;

לֺא אֵלֶּה הַלְּהָבִים הַחֲרֵדִים וְהַמְּהַבְהֲבִים

      בִּנְשֺׁב בָּם הֶבֶל פִּי מַדְלִיקָם,

וְחוֺשְׁבִים לִדְעֺךְ עַל שְׁבִיבָם וְעַל זִיקָם, –

        אֶת גִּבּוֹרִי לִי יַזְכִּירוּ. –

*

אֲנִי, אֲנִי הִדְלַקְתִּי אֶתְכֶם נֵרוֹת־שַׁעֲוָה, –

        נִחָמְתִּי;

אֲנִי הִדְלַקְתִּי אֶתְכֶם־זִכָּרוֹן לְגִבּוֹרִי —

        וְנִכְלָמְתִּי…

אֶשְׁכֶם קָרָה, שְׁבִיבְכֶם דּוֺעֵךְ, זִיקְכֶם עוֺמֵם;

        הִנְּכֶם קְטַנִּים!

בְּרַקְכֶם – בְּרַק עֵינֵי שְׁפַנִּים.

        בָּרָק שׁוֹמֵם…

לֺא! לֺא אַתֶּם אֶת גִּבּוֹרִי לִי תַּזְכִּירוּ. –

*

אֲנִי הִדְלַקְתִּי אֶתְכֶם — וְאָנֺכִי

    אֶפַּח בָּכֶם וַאֲכַבֶּה.

פֺּה בִלְבָבִי בוֹעֵר

לַהַב גָּדוֹל, לַהַב סוֹעֵר,

    לְזֵכֶר הַמַּכַּבִּי! —

*

אַךְ מַה זֶּה הֵצִיץ מִלַּהַב נֵר הַשַּׁעֲוָה!

קְוֻצּוֹת שְׁחוֹרוֹת…

    רֹאשׁ…

    עֵינַיִם־אוֹרוֹת…

    שְׁתֵּי עֵינֵי־בְרָקִים

טוֹבְלוֹת בְּזַהֲרוּרֵי שְׁחָקִים, —

    צָצִים מִן הָאֵשׁ, —

הוֹ, הוֹד פְּנֵי גִּבּוֹר!

*

– מִי אַתָּה הַגִּבּוֹר?

— הַמַּכַּבִּי!

—וּמִן הַנֵּר עָלִיתָ?

  מִזֶּה הַשְּׁבִיב,

מִטִּפַּת־אֵשׁ שֶׁאֵין לָהּ זִו?

וְהֵן פֹּה בִּלְבָבִי בּוֹעֵר

לַהַב גָּדוֹל, לַהַב סוֹעֵר

  לְזִכְרֶךָ; –

הִכָּנֵס תּוֹךּ לְבָבִי וַחֲיֵה בִי!

*

— זֶה כַּמָּה נִכְסַפְתִּי לְלֵב! —

קָרָא הַמַּכְבִּי וְעָלָה מִנֵּרוֹת הַשַּׁעֲוָה:

­­­­— זֶה כַּמָּה נִכְסַפְתִּי לְלֵב! —

וַיִּקְרַע הַמַּכְבִּי סְגוֹר לִבִּי,

    וְנִכְנַס, וְטָבַל בְּדָמִי,

    וְעָלָה בְלַהַב לִבָּתִּי…

*

וְאֶת הַנֵּרוֹת כִּבִּיתִי,

    הַנֵּרוֹת לִי לָמָּה?

אִם בְּחַדְרֵי לְבָבִי דּוֹלֶקֶת לַהָבֶת

וְנִשְׁמַת גִּבּוֹרִי בְּתוֹךְ הַשַּׁלְהָבֶת?!

---

מַחֲבוֹאִים

מאת

יצחק קצנלסון

אֵלְּכָה לִי הַיַּעֲרָה,

      תַּחַת אִילָן טְעוּן־עֲנָפִים,

      בִּמְטַר צְלִילֵי־זְמִירִים יָפִים,

מְחַכָּה לִי הַנַּעֲרָה.

וְיָפָה הִיא, וְרַכָּה הִיא,

      תַּחַת אִילָן הִיא יוֹשֶׁבֶת,

      בְּשִׂמְלָה צְחוֹרָה וּמְלַבֶּבֶת­ —

מִתְנוֹסְסָה הִיא וּמְחַכָּה לִי.

אֵלְכָה לִי הַיַּעֲרָה!

      הַשַּׁחַר מַכְרִיז יוֹם לֶהָבָה,

      לַיָּעַר — קוֹרֵא לִּי לְבָבָהּ,

לֵּב נַעֲרָה, לֵב נַעֲרָה.

*

עוֹד רֹךְ וּצְנִיעוּת בֹּקֶר שׁוֹמְרִים עַל הַיְּקָרָה,

      עוֹד נִשְׁקָף מֵעֵינֶיהָ כְּרוּב הַתֹּם,

      עוֹד תּוֹעֶה בְקֶרֶב לִבָּהּ הַחֲלוֹם,

עוֹד שָׁלֵו לִבָּהּ בָּהּ, לֹא הוּטְלָה בוֹ עוֹד סְעָרָה. —

אַךְ הִנְנִי בָא, כְּרוּב שָׁקֵט, הִנְנִי בָא,

      אַתּ יָפָה, מְלֶכֶת לִבִּי, הַיָּפָה אַתְּ בַּבָּנוֹת!

      כְּבָר עֵינֵךְ סִקְּרָה אוֹתִי מִבֵּינוֹת הָאִילָנוֹת

כְּבָר לִבֵּךְ רוֹעֵד בָּךְ, כְּבָר חָזֵךְ זָע…

הִתְרוֹמְמִי נָא וְאֶל עֲבִי הַיַּעַר מֶנִּי בִרְחִי…

      הֶאָח בִּין־רֶגַע וּכְבָר קַמְתְּ, וְנַסְתְּ — —

      אַל תְּפַרְפְּרִי… הֵן כְּבָר נִתְפַּשְׂתְּ!

פֶּרַח חַי תָּפַשְׂתִּי, לֵב לְלֵב עִם פִּרְחִי!

קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ נִתְּזוֹת וּמְרַצְּדוֹת עַל הֶעָלִים.

      רְאִי גַם מַחֲבוֹאֵנוּ מָצְאוּ הַשּׁוֹבָבוֹת!

      מַה שָּׁפַר עֲלֵי חָזֵךְ מְחוֹל צְלָלִים וְלֶהָבוֹת,

מַה יָּפוּ בְנֵי נְגֹהוֹת בְּנָשְׁרָם אֶל חֵיק צְלָלִים!

אֵין שְׁבִילִים פֹּה וְאֵין אָדָם, הוֹד פֶּרֶא לְיַעֲרֵנוּ,

      פֹּה אוֹר וְצֵל וְשִׁיר מְשַׁמְּשִׁים בָּעִרְבוּבְיָה;

      רְאִי, בַּסְּבָךְ בִּכְנָפָיו נֶאֱחַז שָׁם כְּרוּב־יָהּ —

עָזַב אֶת אֵלוֹ בְשָׂמָיו וּבָחַר בְּמַחֲבוֹאֵנוּ…

בָּעִיר מַה רַב הָרַעַשׁ, מַה רַב בָּעִיר הַשָּׁרָב.

      פֹּה צֵל וַחֲלוֹם – הֲסִי — זֶה מְעוֹף צַפְרִירִים —

      הַמְּלַבִּים לַבּוֹת־אַהֲבָה בְּלִּבּוֹת צְעִירִים

רַחֲפוּ, פְּזִיזִים, רַחֲפוּ עַל רָאשֵׁינוּ עֲדֵי עָרֶב.

---

עִם הַשַּׁחַר

מאת

יצחק קצנלסון

עַל רֹאשׁ הָהָר עָמַדְתִּי מֵאָז הַבֹּקֶר,

וּפָנַי אֶל הַמִּזְרָח;

    וָאֵרֶא חֶרֶס עוֹלֶה מִן הַתְּהוֹם —

    וּבְחֵיקוֹ יוֹם.

וְאוֹרוֹת רַבִּים כְּמִמַּעְיָן שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק

שָׁטְפוּ אֶת הָאֲוִיר;

    וְגַלֵּי זֹהַר בְּהִירִים נִזְרְקוּ מֵרוּם,

    עַל כָּל הַיְּקוּם.

וְכָל הַיְקוּם הַצָּמֵא שׁוֹתֶה מִן הַזִּיו הַגָּדוֹל

וְנֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ;

    וָאֶקְרַע גַּם מִלִּבִּי אֶת הַסְּגוֹר,

    וָאֶסְפֹּג אֶת הָאוֹר.

וּלְתוֹךְ דָּמַי, עוֹרְקַי גִידַי וְנִשְׁמָתִי –

בָּא הָאוֹר הַמָּתוֹק;

    וְהִתְחִיל תּוֹסֵס בִּי הַלֵּב הֶעָז,

    מִנְּגֹהוֹת פָּז…

וְכִנְבִיא־אֵל הִפְקַרְתִּי אָז אֶת עַצְמִי לְכָל נַעֲנֶה,

הַצָּמֵא לְאוֹר שַׁדַּי…

    וָאַכְרִיז מֵעַל פִּסְגַּת רֹאשׁ הָהָר,

    לְכָל דָךְ וּמָר:

אֵלַי הִתְלַקְּטוּ וְאֵתָיוּ אַחִים נַעֲנִים!

אֶת לִבִּי אֲנִי מַפְקִיר —

    וְאַתֶּם שְׁתוּ וּמְצוּ אֶת הָאוֹר הֶחָם.

    עַל הַלְּשַׁד וְהַדָּם…

---

אֵלֶגִּיָּה

מאת

יצחק קצנלסון

מִכָּל חֲמוּדוֹת הָיוּ לִי —

רַק לִבִּי לִבִּי נִשְׁאַר לִי…

    שֶׁמֶשׁ הָיְתָה לִי בָרֹם,

    עִם עֶרֶב צָלְלָה בַתְּהוֹם…

לִי צִפּוֹר שָׁרָה שִׁירַת־יָהּ,

בְּמֶרְחָק־רָזִים עָפָה לָהּ…

    שׁוֹשַׁנַת־קְסָמִים הָיְתָה לִי,

    עִם צֵאת הַיּוֹם וְנָבְלָה הִיא..

פִּעֵם אוֹתִי חֵשֶׁק עָז —

וְגָוַע חִישׁ עִם קַו הַפָּז…

    לִבַּבְתִנִי תִקְוָה, תִּקְוַת־תֹּם,

    וְנֶעֶלְמָה הִיא עִם כְּלּוֹת הַיּוֹם…

עַל גַּבְשׁוּש בּוֹדֵד, בְּקֶבֶר צָר,

שׁוֹכְבָה לָהּ יַלְדָתִי כְבָר…

    מִכָּל חֲמוּדוֹת הָיוּ לִי —

    רַק לִבִּי לִבִּי נִשְׁאַר לִי…

---

בַּסֻּכָּה

מאת

יצחק קצנלסון

לַיְלָה דּוֹמֵם, בְּתוֹךְ הֶחָצֵר

    עוֹמְדָה לָהּ גַּלְמוּדָה:

סֻכָּה קְטַנָּה, סֻכָּה יָפָה,

    עֲנָוָה וַחֲמוּדָה.

מִן הַסְּדָקִים, מִן הַחֲרַכִּים,

    מְצִיצִים, מְנִצִּים, שוֹפְעִים,

קַוֵּי־אוֹרָה דַּקִּים־דַּקִּים

    שֶׁבַּחֲשֵׁכָה קוֹפְאִים.

צְלִילִים צְלוּלִים, קַלִּים, נַעֲלִים –

    מִתְמַלְּטִים וְנִשָּׂאִים

מִן הַסֻכָּה — וּבְחֵיק הַדְּמָמָה

    נְמוֹגִים וְנִבְלָעִים.

יֵשׁ שֶׁקַּו אוֹר קָפוּא נֵעוֹר,

    רוֹעֵד וּמִתְנוֹצֵץ

וְיֵשׁ שֶׁהֵד שֶׁל צְלִיל כְּבָר נִשְׁקַע —

    שׁוּב עוֹלֶה וּמִתְרוֹצֵץ…

––––––––––

יְחִידִי יוֹשֵׁב לוֹ רַב גְּדַלְיָה

    בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה שָׁמָּה,

יְחִידִי יוֹשֵׁב הוּא וְלוֹמֵד,

    וְלוֹמֵד לוֹ בִדְמָמָה.

רַבִּי גְדַלְיָה זֶה כְבַר זָקֵן,

    וְקוֹלוֹ עוֹדוֹ צָלוּל;

פָּנָיו קֻמְּטוּ, צֻנְּמוּ — וְלִבּוֹ

    עוֹדוֹ רַךְ וְטָלוּל.

עַל לִבְנַת זְקָנוֹ שֶׁל הַיָּשִׁישׁ

    שָׁרוּי כֹּחַ צָעִיר;

וּבְתוֹךְ עֵינָיו — תְּכֵלֶת תּוֹעֶה

    חֲלוֹם קֶסֶם בָּהִיר…

וִיחִידִי יוֹשֵׁב לוֹ הַיָּשִׁישׁ

    בְּתוֹךְ הַסֻּכָּה שָׁמָּה,

יְחִידִי יוֹשֵׁב הוּא וְלוֹמֵד —

    וְלוֹמֵד לוֹ בִדְמָמָה.

וְהַדְּמָמָה — דִּמְמַת קֹדֶשׁ,

    וְהַבְּדִידוּת — מַה עֲרֵבָה!

וְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל רַב גְּדַלְיָה —

    הוֹי, מַה רוֹגְשָׁה הִיא וּשְׁלֵוָה.

––––––––––

הַנֵּר גּוֹסֵס — קוֹל הַיָּשִׁישׁ

    נִפְסַק פִּתְאֹם, עֵינָיו הֵרִים:

בִּ״סְכָךְ״ יְרַקְרַק רָעַד, הִבְרִיק,

    קְהַל כּוֹכָבִים עֵרִים.

וְהַכּוֹכָבִים קְטַנִּים — קְטַנִּים,

    פְּנִינִים חַיִּים, פְּנִינִים פְּזִיזִים,

מְפַזְּזִים בִּסְכָךְ, מִתְפַּתְּלִים,

    כִּיְלָדִים שׁוֹבְבִים עַלִּיזִים.

וּלְהַיָּשׁׁישׁ רַבִּי גְדַלְיָה

    נִדְמֶה: הַשָּׁמַיִם חָרְדוּ

אֵלָיו, — עִם הֲמוֹן כּוֹכְבֵיהֶם

    אֶל סֻכָּתוֹ יָרְדוּ…

רַבִּי גְדַלְיָה סוֹגֵר עֵינָיו

    עֵינָיו סְגוּרוֹת — אַךְ לְבָבוֹ

עֵר, שׁוֹמֵעַ: קְהַל מַלְאָכִים

    חֶרֶשׁ אֶל הַסֻּכָּה יָבוֹא.

הַמַּלְאָכִים קְטַנִּים — קְטַנִּים,

    כָּאֲוִיר קַלִּים, זַכִּים, צְחוֹרִים,

פּוֹרְשִׂים עָלָיו אֶת כַּנְפֵיהֶם,

    וְהַכְּנָפַיִם זוֹלְפוֹת אוֹרִים.

וְהֵמָּה לוֹחֲשִׁים לוֹ חֶרֶשׁ,

    סוֹדוֹת שְׁחָקִים, רָזֵי־רָזִים,

בְּכֶסֶף זְקָנוֹ הַמִּסְתַּלְסֵל,

    בִּצְחֹק מִתְלַבְּטִים, נֶאֱחָזִים.

סְגוּרוֹת עֵינֵי רַבִּי גְּדַלְיָה,

    אַךְ לְבָבוֹ עֵר וְרוֹחֵשׁ:

כָּל רָז קָדוֹשׁ, כָּל סוֹד נִשְׂגָּב,

    לוֹ כָל מַלְאָךְ לוֹחֵשׁ…

––––––––––

לַיְלָה דוֹמֵם, בְּתוֹךְ הֶחָצֵר

    עוֹמְדָה לָהּ גַּלְמוּדָה,

סֻכָּה קְטַנָּה, סֻכָּה יָפָה,

    עֲנָוָה וַחֲמוּדָה.

מִן הַסְּדָקִים, מִן הַחֲרַכִּים,

    מְבַצבְּצִים, נִמְתָּחִים —

צֵל חֲלוֹמוֹ שֶׁל רַב גְּדַלְיָה

    וְסוֹדוֹת הַמַּלְאָכִים…

---

סִבּוֹת

מאת

יצחק קצנלסון

אֲנִי חוֹלֶה מֵאוֹרָה —

    הָיָה אָבִיב, שֶׁמֶשׁ חָדָשׁ בַּשְּׁחָקִים,

    שָׁפַךְ זֹהַר בָּהָר, בָּעֲמָקִים;

וָאֵצֵא לִקְרָאתוֹ גַם אָנִי, וַאֲנִי עוֹדִי רַךְ, עוֹדִי צָעִיר,

וָאֶשְׁתֶּה כּוֹס אוֹרוֹ־יְקָרוֹת, וְאוֹרוֹ מַה רַב הוּא, מָה בָּהִיר!

    וָאֶשְׁכַּר וָאֶחְלֶה…

אֲנִי חוֹלֶה מֵחֲלוֹמוֹת —

    אַחֲרֵי שָׂבְעִי מִיּוֹמִי דֵי עָמָל,

    אוֹתִי רִחֵם הַלַּיְלָה וְחָמָל…

דוּמָם יָרַד מַלְאָכוֹ לִיצוּעִי, וְלָחַשׁ לִי חֶרֶשׁ אֲגָדָה,

וְעוֹרֵר נִשְׁמָתִי בְלַחֲשׁוֹ, וְשָׁמְעָה וְחָלְמָה וְרָעָדָה —

    וָאִיקָץ עִם שַׁחַר וָאֶחְלֶה…

אֲנִי חוֹלֶה מֵאַהֲבָה­ —

    יָפוֹת הָיוּ הַנְּעָרוֹת וַעֲלִיזוֹת,

    כֹּה מַרְהִיבוֹת וְחָיוֹת וּפְזִיזוֹת;

יָפִים הָיוּ מַחֲבוֹאַי וּסְתָרַי שָׁם חִכּוּ הַנְּעָרוֹת לְדוֹדָן,

הַרְבֵּה נָטְלוּ מִמֶּנִּי בְלַחֲשָׁן, הַרְבֵּה נָטְלוּ מִמֶּנִּי בְסוֹדָן —

    יָפוֹת הָיוּ הַנְּעָרוֹת וָאֶחְלֶה…

---

[החמה שעלתה במזרח]

מאת

יצחק קצנלסון

הַחַמָּה שֶׁעָלְתָה בַמִּזְרָח, הַחַמָּה מִמְּרוֹמִים —

    נָטְעָה בְלִבִּי שְׂשׂוֹנָהּ,

    אֶת צַחֲקָהּ הָרַךְ וְאֶת אוֹנָהּ,

        זָרְקָה לִי חִשְׁקָהּ הֶעָז:

    וּבְפִנַּת נִשְׁמָתִי,

    חֲלוֹמָהּ נָשָׂאתִי,

        חֲלוֹם טוֹב שֶׁל פָּז…

וְהַלַּיְלָה הַקּוֹדֵר, הַלַּיְלָה הַנּוֹרָא, הַשּׁוֹמֵם —

    כָּבָה וַיִּבְלַע אֶת יוֹמִי,

    נִתֵּק אֶת קוּרֵי חֲלוֹמִי,

        שָׁלַל אֶת צַחֲקִי, צְחֹק אוֹר;

    וְהַלֵּב נִשְׁאָר אָבֵל,

    קוֹדֵר וְאָפֵל

        בֵּין צִלְלֵי שְׁחוֹר…

---

[בלבבי יקדה]

מאת

יצחק קצנלסון

בִּלְבָבִי יָקְדָה, יָקְדָה אָז לֶהָבָה,

    וּבְנִשְׁמָתִי אֵשׁ — אַךְ מַר לִי מָר —

הָאֵשׁ, הִיא הָלְכָה הָלֹך בִּי וְכָבָה

    וְלִבִּי, לִבִּי הָלַךְ לוֹ וָקָר.

וְצַר לִי, צַר עַל יָמַי אֵל הַמְּעַטִּים,

לְלֹא גִיל וּלְלֹא אַהֲבָה שִׁחַתִּים…

צַר לִי, צַר לִי עַל הָאֵשׁ בִּי דָלְקָה —

וְאֶת הָעֹנֶג וְאֶת הַמַּכְאוֹב לִי לֹא חָלְקָה…

צַר לִי עַל שֶׁיָקְדָה בִי כְאוֹר יְקָרוֹת,

הַמִּשְׁתַּפֵּךְ עַל הַקְּבָרוֹת, עַל הַקְּבָרוֹת…

---

פְּחָדִים

מאת

יצחק קצנלסון

לֹא אֵלֵךְ מֵאִתֵּךְ אֲחוֹתִי,

    לְבֵיתִי, לְחֶדְרִי הַצָּר —

שָׁם עוֹמֵד וּמְחַכֶּה לִי עַתָּה,

    שִׁעְמוּם כֹּה דּוּמֵם וָזָר.

בַּחֲשֵׁכָה, עֵת אַעַל אֶת נֵרִי,

    לְהָאִיר דְּמִּיַת הָרָז, —

עוֹלִים הַצְּלָלִים עַל כְּתָלַי,

    כִּידוּעִים מִכְּבָר לִי, מֵאָז…

וַחֲרִיקַת עַכְבָּרִים חֲרִישִׁית,

    עוֹלָה אֵלַי מִן הַשְּׁחוֹר;

כְּמוֹ לַחֲרֹש עָלַי מְזִמּוֹת אָוֶן,

    קָרְאוּ עֲצָרָה בַחוֹר.

הֵם חוֹרְשִׁים: בְּשָׁעָה שֶׁאִישַׁן –

    וְעָלוּ עַל מִטַּת הַנָּם;

וְרָקְדוּ עַל בְּלִיטַת חָזֵהוּ,

    וְחָרְקוּ עַל לִבּוֹ הֶחָם…

לֹא אֵלֵךְ מֵאִתָּךְ אֲחוֹתִי,

    לְבֵיתִי, לְחַדְרִי הָצָּר;

חַדְרֵי כֹּה רֵיק וְכֹה אִלֵּם,

    חַדְרִי כֹּה שׁוֹמֵם וָזָר…

נִשְׁעָן עַל יָדַי לַשֻּׁלְחָן,

    כָּךְ אֵשֵׁב לִי, אֵשֵׁב לְבָד;

שְׁחוֹר צְלָלִים וּדְמָמָה עֲמֻקָּה,

    יַבִּיטוּ אֵלַי מִכָּל צָד.

בְּהִתְרוֹמְמִי — צִלִּי יִשְׁתַּטַּח —

    יִזְדַּעְזַע לִרְגָעִים כְּחַי…

וּפוֹשֵׁט אֶת יָדָיו הַשְּׁחוֹרוֹת,

    וּפוֹשְׁטָן וּמוֹשְׁכָן אֵלַי…

וְלִי נִדְמֶה: הַצֵל הוּא לֹא צִלִּי,

    צֵל אַחֵר לְגַמְרָה, צֵל־מֵת;

וּלְעוֹלַם הַצְּלָלִים הַשְּׁחוֹרִים,

    הוּא חָפֵץ גַּם אוֹתִי לָשֵׂאת…

לֹא אֵלֵךְ מֵאִתָּךְ, אֲחוֹתִי,

    לְבֵיתִי, לְחַדְרִי הָצָּר;

חַדְרִי כֹּה שׁוֹמֵם וְאִלֵּם,

    חַדְרִי כֹּה רֵיק וְכֹה זָר.

*

הַנֵּר שָׁם מְהַבְהֵב וְלוֹעֵג,

    לְהַבְלֵי הַתֵּבֵל הַזֹּה;

וּמְגַלֶּה סוֹדוֹתָיו בְּאָזְנַי

    מֵעוֹלָם הַתֹּהוּ שֶׁלּוֹ.

מַה אִירָא, אֲחוֹתִי, מָה אִירָא —

    לֹא אֵלֵךְ אֶל חַדְרִי הַיּוֹם;

מִנֵּרִי — רַק נִשְׁאָר פְּרוֹר קָטָן

  וְהָיָה בְּדָלְקוֹ עַד תֹּם —

יְפַתֵּנִי הַלַּהַב הַגּוֹסֵס:

    — עוֹלָמִי לָךְ קוֹרֵא, בּוֹא, בּוֹא…

וְיִמְשֹׁךְ אֶת לִבִּי בְּחָזְקָה,

    לְעוֹלָם הַתֹּהוּ שֶׁלּוֹ….

מַה אִירָא, אֲחוֹתִי, מַה אִירָא…

    פְּרוֹר נֵרִי עַכְבָּרִים וָצֵל…

הַסְתִּירִי נָא אוֹתִי בְחֶבְיוֹן

    עֵינַיִךְ הַצּוֹחֲקוֹת, הָאֵל…

תרס"ד: חלק שני

מאת

יצחק קצנלסון

---

אֶתְמוֹלִים

מאת

יצחק קצנלסון

יוֹמִי דּוֹעֵךְ לְעֵינַי, יוֹמִי גוֹסֵס,

    טָבוּחַ תָּלוּי שִׁמְשׁוֹ בִּפְאַת יָם;

רַעֲמַת קַרְנָיו פְּרוּעָה, דָּמוֹ שׁוֹתֵת.

    רְסִיסֵי זֹהַר צוֹלְלִים בַּדָּם…

חֶבְלֵי גְסִיסָה. עוֹד מְעַט וּבָא הַמָּוֶת,

    וּפָרַשׂ עָלָיו כָּנָף שְׁחוֹרָה וִיכַסֶּנוּ;

וּמָחָה עִקְּבוֹת קֶרֶן־זָהָב וְלַהֶבֶת,

    גַּם טִפַּת דָּם אַחֲרוֹנָה לֹא תִשָּׁאֵר מֶנּוּ…

וּמָחָר? אֵדַע — יַהַר חֵיק הַמִּזְרָח,

    וְתִינוֹק חָדָשׁ יוּלַד שָׁם עִם שַׁחַר;

לְעֵינַי תְּהִי לֵידָתוֹ, לְעֵינַי יִזְרָח —

    וּלְעֵינַי יִגְוַע צָעִיר — מָחָר, מָחָר…

יוֹם עַל קֶבֶר יוֹם! חַמָּה עַל פְּנֵי חַמָּה —

    וּמְחִיצוֹת לַיְלָה בֵּין הַיָּמִים;

אַלְפֵי שְׁמָשׁוֹת כָּבוּ לְעֵינַי, לְעֵינַי תָמּוּ —

    וְאַלְפֵי לֵילֵי אֶמֶשׁ כִּסּוּם לְעוֹלָמִים…

*

וּרְאֵה רְאֵה מַה גְּדוֹלָה הִיא הַדְּאָגָה!

וְשֵׁם אֵין לָהּ, וְכִנּוּי אֵין, וְאֵין הַשָׂגָה.

הָיָה אֶתְמוֹל יוֹם — וְהוּא כְבָר חָלָף!

אָן יוֹמִי — שִׁמְשִׁי גַז? אִלְּמִים לֵיל וּצְלָלָיו…

וְצַר־הַיּוֹם הַחוֹלֵף לֹא יַחֲזוֹר עוֹד, לֹא יָשׁוּב, —

וְיָמַי סְפוּרִים לִי, כָּל יוֹם וָיוֹם לִי חָשׁוּב,

אֶתְמוֹל הָיָה יוֹם, וְאָנָה בָא, וְאֵי הוּא?

בְּכָל גְּבוּלוֹת לַיְלָה אֵלֵךְ אֲבַקְּשֵׁהוּ —

אֶפְשַׁר שֶׁהַמַּעֲרָב יַאֲזִין אֶל קוֹלִי,

וְהֵקִיא לִי מִלּוֹעוֹ אֶת אֶתְמוֹלִי?

תִּקְוַת שָׁוְא! שַׁחַר בִּפְאַת יָם לֹא נֵעוֹר,

לְעוֹלָם רַד הַיּוֹם וְשׁוּב לֹא יֵאוֹר…

וְהֵן מֵרֹאשׁ יָדַעְתִּי כִּי יִהְיֶה כָכָה!

וְלָמָּה זֶה קִדַּמְתִּיו בְּלֵב עֵר, בִּבְרָכָה?

לָמָּה לֹא עָצַמְתָּ עֵינַי מִבְּלִי רְאוֹתוֹ —

גַּם בְּהִוָּלֵד יוֹמִי גַּם בִּכְלוֹתוֹ?…

הַס הָרַעְיוֹן הַס:… מְבוּכוֹת אֲחָזוּנִי —

אֶתְמוֹלִי לֹא עוֹד אֶרְאֶה וְלֹא יִרְאוּנִי…

גַּם יוֹם זֶה עוֹבֵר, לֹא אַכִּיר עוֹד אוֹתוֹתָיו —

אֶתְמוֹל חָדָשׁ עַל אֶתְמוֹלַי נוֹסַף!…

וְלֹא סָכַר אֵל אֶת תְּהוֹם הַזְּמָן, לֹא סָכָר!

עוֹד רֶגַע — רְגָעִים עוֹד, וּבָא הַמָּחָר —

הַאוּכַל עֲצֹם עֵינַי לִקְרַאת פְּנֵי מָחֳרָתִי,

אִם אֶתְמוֹלוֹ כְבָר מִתְרַקֵּם בְּלִבָּתִי?…

---

חַג הַיָּעַר

מאת

יצחק קצנלסון

בַּלַּיְלָה עוֹד עָגַם הַיַּעַר הַשָּׂב

תַּחַת כְּסוּת־שִׁלְגּוֹ הָרָב.

וַיִּשְׁרֶה הַמָּוֶת בִּשְׁבִילָיו עַל צְמָחָיו —

וְרוּחַ לֹא בָא, וְלֹא רָחָף…

וְהַדְּמָמָה כְּבָר קָפְאָה בְּתוֹכוֹ, וְחָוְרָה —

וּבְשׂוֹרָה לֹא בָאָה, לֹא עָבְרָה…

עַל עַנְפֵי עֵץ אֶחָד יָשַׁב שֵׁד שָׁחוֹר

וְקָרָא אוֹתִיּוֹת לְאָחוֹר…

הַשּׁוֹמֵר הַבּוֹדֵד, הוּא חָל עַל מִשְׁמַרְתּוֹ,

וְהִתְקַפֵּל בְּצַוְארוֹן אַדַּרְתּוֹ…

מֵחֶבְיוֹן הַיַּעַר עָף עוֹרֵב וְצָרַח,

נִפְנֵף בִּכְנָפָיו וּפָרַח.

וּלְשֵׁמַע הֶחָזוּת הַקָּשָׁה — הָאֵלוֹת

הֵנִיעוּ בְרֹאשָׁן־אֲבֵלוֹת.

*

לַבֹּקֶר — וּבָא רוּחַ קָלִיל הַיַּעְרָה —

וְלָחַשׁ בַּחֲשָׁאִי: הִתְנַעְרָה!

מֵעֵץ אֶל עֵץ דָּאָה, מֵעֵץ אֶל עֵץ מִהֵר,

וְשִׁלְגֵי הַכְּפוֹר מִנְהֶם נִעֵר!

וּבְנַעֲרוֹ הַפְּתוֹתוֹת מִזְמוֹרָה לִזְמוֹרָה,

לָחַשׁ עֲלֵיהֶן הַבְּשׂוֹרָה;

וְהִתְנַעֲרָה כָל דָּלִיָּה הַקְּפוּאָה זֶה כַּמָּה,

מֵהֶבֶל הַפֶּה שֶׁהֱחַמָּהּ…

הִזְדַּעְזְעוּ הַשְּׁלָדִים וְהֶמְיָה קָלִילָה

עָבְרָה כְּלַחַשׁ שֶׁל תְּפִלָּה.

בַּמִּזְרָח הַחֲוַרְוָר הַשֶּׁמֶשׁ הֵקִיצָה,

צוֹנֶנֶת וּוְרֻדָּה הֵצִיצָה.

וּשְׁלַל זַהֲרוּרִים כֹּה פְזִיזִים וּקְרִירִים

הִשְׁתַּפְּכוּ מֵרָאשֵׁי אָמִירִים.

עַל כָּל עָנָף רָצוּץ וְדָלִיָּה נִדָּחָה,

מַתְּנַת הַשֶּׁמֶשׁ זָרָחָה.

מֵעֵץ אֶל עֵץ פָּסְחוּ רְסִיסֵי הָאוֹרָה,

פָּסְחוּ מִזְמוֹרָה לִזְמוֹרָה.

וּשְׁתֵּי קַרְנֵי־אוֹר צָנְחוּ אַרְצָה־וּזְהָבָן

נִנְעַץ בַּשֶּׁלֶג הַלָּבָן.

וְצָחַק הַשֶּׁלֶג וְצָחַק וּפָג —

נָח עָלָיו זֹהַר הֶחָג.

וְהָעֶלֶם הַמְּשׁוֹרֵר הוּא בָא מִן הָעִיר,

וְנִכְנַס הַיַּעְרָה בְּשִׁיר.

---

בֵּין עַרְבַּיִם

מאת

יצחק קצנלסון

    שְׁקִי לִי לִפְנֵי לֶכְתֵּךְ –

הִנְנִי עָצֵב; כָּכָה עָצֵב אֲנִי…

    שָׁאַלְתִּי הַיּוֹם אֶת לִבִּי:

    לִבִּי, לָמָּה תִּבְכֶּה בִי?

וְלֹא עֲנָנִי…

    הַבִּיטִי בְאֵשׁ הַמַּעֲרָב:

עוֹד רֶגַע קָט וְהִתְפּוֹצְצוּ הַשְּׁחָקִים,

    מִצַּעֲרוֹ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ;

    אִלֵּם עוֹמֵד הוּא עַל סַף הַמַּעֲרָב —

    רַק הַצַּעַר תּוֹסֵס.

בַּחֲזֵה־עֲנָקִים…

    רְאִי נָא, רְאִי, חֲמוּדָה —

אֵשׁ הַמַּעֲרָב הוֹלְכָה וְעוֹמֶמֶת,

    וְלֹא הִתְפּוֹצְצוּ שָׁמָיִם!…

    שָׁקַע כְּבָר שִׁמְשֵׁנוּ עִם עִצְּבוֹנו,

עִם תּוּגָתוֹ הָאִלֶּמֶת.

    שְׁקִי לִי לִפְנֵי לֶכְתֵּךְ –

כִּי תָקוּמִי מָחָר וּבָאת אֶל נָוִי —

מִי יוֹדֵעַ אִם עוֹד יִדְפּוֹק לָךְ לְבָבִי?

    מִי יוֹדֵעַ אִם הַשֶּׁמֶשׁ יוֹפַע עוֹד בַּמִּזְרָח —

    אִם עוֹד יוֹפַע, וְעוֹד יִזְרַח?…

---

אֵלֶגִּיָּה

מאת

יצחק קצנלסון

I

לָמָּה הִנְּנִי לְבָדָד פֹּה, כֹּה בָדָד עִם יְגוֹנִי,

הַאֻמְנָם אֶחָד אָנִי – וְאֶחָד הוּא אֲסוֹנִי?

הֲרַק לִי הָיְתָה תִקְוָה שֶׁלֹּא בָאָה,

אִם רַק לִי נִרְאֶה הַחֲלוֹם וְדָאָה?

הַאִם רַק שִׁמְשִׁי נִלְקֶה, אִם רַק זִיוִי,

אִם רַק אֲבִיבִי כָּלָה, רַק אֲבִיבִי?

וְגוּשׁ הֶעָנָן – רַק עַל כּוֹכָבִי כִּסָּה,

הַאִם רַק כֹּכַב־לִבִּי הָיָה לוֹ לִמְשִׁסָּה?

לֹא, לֹא יָחִיד הִנְּנִי בֵּין כָּל רַבֵּי חָלֶד:

מַלְאֲכֵי־מָוֶת מְלַוִּים אֶת־כָּל אֲשֶׁר יִוָּלֶד;

בְּרֶדֶת תִּקְוָה לְעוֹלָם – לֹא הָאֶחָד צָדָהּ,

וְכַאֲשֶׁר אָבְדָה תִקְוָה לְרַבִּים הֵן אָבָדָה!

אֶת חֲלוֹם־הַזָּהָב לֹא אֶחָד חָלַם,

וְלֹא לֵב אֶחָד עָזַב וַיֵּעָלַם.

הַצַּר, שֶׁהֵרַע לִי, גַּם אָחִי הֵן לֹא חָמָל,

יַחַד עִם זֵר וְרָדַי שׁוֹשַׁן אָחִי קָמָל…

בֵּין כּוֹכָבִים רַבִּים כּוֹכַב־לִבִּי עָמָד –

וְאִם עָלָה עָב בַּשְׁחָקִים לֹא רַק אוֹתוֹ חָמָד…

II

אֵיזֹה מָרָה־שְׁחוֹרָה שְׁרוּיָה עַל הָעוֹלָם –

לֹא יָחִיד הִנְּנִי, יֵשׁ־יֵשׁ אֲבֵלִים רַבִּים,

אַךְ לָמָּה זֶה, הוֹי לָמָה הֵם מִתְחַבְּאִים

וּבוֹכִים בְּכִי חֲרִישִׁי, וְלָמָּה נֶחְבָּא קוֹלָם?

עֶרֶב חֹרֶף בָּא וְדָפַק בַּחֲדַר הַבּוֹדֵד –

עֶרֶב חֹרֶף, עֶרֶב חֹרֶף, מַה לִּי תָבִיא?

עֹצֶב חָדָשׁ, מַכְאוֹב חָדָשׁ בְּעַד לְבָבִי –

הַאֵין לָךְ נִיצוֹץ תִּקְוָה, שְׁבִיב מְעוֹדֵד?

נִגַּשְׁתִּי דֹם לַחַלּוֹן: עָנָן אָפוּר שָׁכַב

עַל הַשְּׁחָקִים, שֶׁלֶג לָבָן צַח

כְּתַכְרִיךְ גָּדוֹל עַל הָאָרֶץ נָח,

וְעֹצֶב אִלֵּם עַל הַשֶּׁלֶג רָחָף…

לֹא אֶחָד הִנְּנִי – יֵשׁ־יֵשׁ אֲבֵלִים רַבִּים –

אַךְ אֵיפֹה הֵם? כָּל אֶחָד בְּזָוִיתוֹ

קוֹבֵל עַל גּוֹרָלוֹ וְחוֹנֵק שָׁם אֶת בְּכִיתוֹ, –

אֵיפֹה הֵמָּה? אַיֵּה הֵם מִתְחַבְּאִים?

---

מְאוּם לֹא הִגִּידָה לִי

מאת

יצחק קצנלסון

לִי הָיְתָה רַעְיָה,

עַלְמָה חִוְּרָה;

אֶת פְּנֵי הַמָּוֶת יָרְאָה הִיא –

וְאוּלַי אֶת הַחַיִּים – –

מְאוּם לֹא הִגִּידָה לִי.

דְּבַר־מָה טִפְּחָה,

בְּלִבָּהּ טִפְּחָה –

וְעֵינֶיהָ גִּלּוּ זֹאת,

בְּלִי קוֹל גִּלּוּ זֹאת –

וָאֵדַע – וְלֹא יָדַעְתִּי מָה…

תָּמִיד יָשְׁבָה לָהּ,

עַל יַד חַלּוֹנָהּ;

הֲרָאֲתָה בַעֲדוֹ עַנְנֵי שְׁחוֹר,

וְאוּלַי שָׁמֶשׁ?

מְאוּם לֹא הִגִּידָה לִי…

בְּבוֹאִי בַלֵילוֹת סְתָו

אֱלֵי חֶדְרָהּ,

מְצָאתִיהָ יוֹשְׁבָה נוּגָה,

וְהִרְהוּרֵי תוּגָה

מְרַפְרְפִים עָלֶיהָ.

אָז יֵשׁ שֶׁאֲדַבֵּר עִמָּהּ –

וּפִיהָ שׂוֹחֵק,

וּבְעֵינֶיהָ דִּמְעָה נוֹצְצָה,

דִּמְעָה נוֹצְצָה –

וּמְאוּם לֹא תַגִּיד לִי.

וּפַעַם אֶזְכְּרָה:

וְלִבִּי דָוֶה;

וְקָרְבָה דֹם, וְאָחֲזָה בְיָדִי,

וְצָחֲקָה אֶל עֵינַי –

וּמְאוּם לֹא תַגִּיד לִי…

וְכַאֲשֶׁר הוּגַד לִי:

– הָעַלְמָה מֵתָה! –

לֹא הֶאֱמַנְתִּי עוֹד, וָאֶשְׁאֲלָה

אֶת פִּי הַמֵּתָה – –

אַךְ מְאוּם לֹא הִגִּידָה לִי…

---

נוֹקְטוֹרְנָה

מאת

יצחק קצנלסון

I

הַלַּיְלָה הִתְדַּפֵּק בְּחַלּוֹנִי,

הַלַּיְלָה לִי קָרָא:

צֵא אֵלַי –:

אֵין כּוֹכָב בְּשָׁמַי

אֵין נִיצוֹץ בְּחֵיקִי,

אֵין בָּרָק בְּחָזִי –

צֵא אֵלַי!

II

אֲנִי כְּבָר יָשַׁנְתִּי – אַךְ דְּפִיקוֹת הַלַּיְלָה –

הַדְּפִיקוֹת הַקַּלּוֹת הַלּוֹחֲשוֹת נָגְעוּ בְאָזְנִי,

נָגְעוּ בְּמֵיתְרֵי לְבָבִי – וָאִיקָץ;

זֶה הָיָה קוֹל לֵילִי הַטָּמִיר,

הַקּוֹל הָיָה בָרוּר וְטָמִיר:

צֵא אֵלַי!

מְאַיֵּם וּמוֹשֵׁךְ:

צֵא אֵלַי, צֵא אֵלַי!

וַיְהִי בַהֲקִיצִי וַיְדַבֵּר הַלַּיְלָה אֶל לִבִּי,

בִּשְׂפָתוֹ הָרַכָּה;

וּלְבָבִי – הוּא עָנָה לוֹ, עָנָה –

בִּשְׂפָתוֹ,

לֹא כָל כַּךְ חֲשָׁאִית אַךְ רַכָּה וּפְלִיאָה

כִּשְׂפָתוֹ שֶׁל לָיְלָה.

III

וְנוֹלְדָה בִי תַּאֲוָה: לָקוּם וְלָצֵאת,

וְלִנְפֹּל בִּזְרוֹעוֹת הַלַּיְלָה וְלִקְרֹא לוֹ: אָחִי!

לִבְכּוֹת עַל צַוְארֵי הַלַּיְלָה וְלִקְרֹא לוֹ: אָחִי!

וְלוֹמַר לוֹ: לַיְלָה, אֲנִי הוּא אָחִיךָ הַצָּעִיר;

סְקֹר בִּי וְהַכֶּר בְּעֵינַי –

אִם אֵינָן עֲמוּקוֹת כַּלַּיְלָה וְכַלַּיְלָה אֲפֵלוֹת;

סְקֹר בִּי וְהַכֶּר בְּפָנַי – בּוֹלְטִים רִשְׁמֵיהֶם

כַּבְּלִיטוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת כִּפְלַיִם בְּחֵיקְךָ הֶאָפֵל;

וּבְחֹן גַּם בְּסוּתִי, בְּקוֹלִי, בִּשְׂפָתִי,

אִם אֵינִי אָחִיךָ, הַלַּיְלָה!

נוֹלְדָה תַאֲוָה בְּלִבִּי – וָאֶקְפֹּץ מִיצועִי,

וָאֶלְבַּשׁ סוּת שְׁחוֹרָה עַל בִּגְדִי הַלָּבָן,

בְּגַחֶלֶת שְׁחַרְחֹרָה מָשַׁחְתִּי אֶת פָּנַי,

כִּבִּיתִי לַהֶבֶת הַנֵּר,

עַל לִבִּי צִוִּיתִי כִּי יִדֹּם –

הִתְקַדַּשְׁתִּי לַלַּיְלָה וָאֵצֵא לִקְרָאתוֹ.

IV

יָצָאתִי אֶל לֵילִי, וְלֵילִי לֹא הָיָה בַחוּץ.

רַק שׁוּלֵי סוּתִי הַשְּׁחוֹרָה רִשְׁרֵשׁוּ,

רִשְׁרְשׁוּ רֶגַע וְנִדְּמוּ…

– לַיְלָה, לַיְלָה – אַיֶּכָּה? –

״– הִנֵּנִי!

״בָּרֹם וּבַשָּׁפֶל,

״מִפָּנִים, מֵאָחוֹר,

״מִיָּמִין וּשְׂמֹאל –

״וְאַתָּה – אַיֶּכָּה?!״

– אָנֹכִי? פֹּה אָחִי, פֹּה נִצָּב אָנֹכִי!

גַּם שָׁם, כִּמְדוּמָנִי, גַּם שָׁם אֲנִי נִצָּב, –

רְאֵה, אֲנִי פוֹרֵשׂ אֶת כַּפַּי,

נוֹגֵעַ אָנֹכִי בְּאֶצְבַּע – זוּ סוּתִי,

זוּ סוּתִי הַשְּׁחוֹרָה!

מְלֹא כָל הָעוֹלָם שׁוּלֶיהָ –

מְלֹא כָל הָעוֹלָם הִנֵּנִי!

הַאֻמְנָם יָצָאתִי וָאֶכְבֹּשׁ מְקוֹמְךָ הַלַּיְלָה? –

וְאָנֹכִי לְשָׁלוֹם יָצָאתִי –

הַלַּיְלָה!

בֹּא, הַכֶּר אֶת כְּתֹבֶת הַשָּׁלוֹם בְּמִצְחִי –

בִּשְׂפָתֵךְ הִיא כְתוּבָה;

בֹּא, קְרָא אֶת חֲלוֹמְךָ בְּעֵינַי;

אִם לְסוּתִי אֵין רֵיחַ הַלַּיְלָה? –

צָעִיר יָצָאתִי לִקְרָאתְךָ, קְטַן־קוֹמָה וְצָעִיר,

וְאִם עַתָּה גָדַלְתִּי

מִסּוֹף עוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ –

אַל תִּרְגַּז…

אַךְ מַה זֶּה, הוֹי מַה זֶּה?

אֲנִי דוֹבֵר – וּדְבָרַי נִתְקָלִים בְּעַצְמִי!

קוֹרֵא אָנֹכִי – וְכָל קְרִיאָה וּקְרִיאָה

נִתְקֶלֶת בְּעַצְמִי…

הַאֻמְנָם רַק אֶחָד אָנֹכִי?

וְאֵין עוֹד זוּלָתִי,

וְאֵין עוֹד? –

הִנֵּה אֶשְׁמַע: שׁוּלֵי סוּתִי הַשְּׁחוֹרָה רִשְׁרֵשׁוּ –

רִשְׁרְשׁוּ רֶגַע וְנִדְּמוּ

שׁוּלֵי סוּתִי – וְאָנֹכִי, אֵי אָנִי?

חֵי אֵלִי, לֹא אֶרְאֶה אֶת עַצְמִי!

הַאֻמְנָם, תָּעִיתִי מֵעַצְמִי?

הַבְלָעַנִי הַמֶּרְחָק אִם אָנֹכִי בְּלַעְתִּיו?

אֲנִי נִצָּב בַּכֹּל וּבְכָל מָקוֹם אֵינֶנִּי

הָבָה אֶקְרָא בִשְׁמִי: – – –

הוּ – הוּ – הוּ!

לְאָן יָצָא הַקּוֹל?

אֵיפֹה אָבַד הַקּוֹל,

וְאֵי נִבְלַע?

אֵין זֹאת, כִּי אִם שֵׁד פֹּה, מְנֻוָּל,

מִסְתַּתֵּר אֲחוֹרַי וּמְצַחֵק –

הָבָה אֶפְשֹׁט אֶת סוּתִי הַשְּׁחוֹרָה,

לְלֹבֶן שִׂמְלָתִי אַכִּירוֹ –

*

עָלַי עָמַד הַלַּיְלָה –

וְהוּא גָדוֹל וְהוּא עָמֹק וַאֲנִי בְּתַכְרִיכָי.

---

[עוֹד רֶגַע, עוֹד רֶגַע]

מאת

יצחק קצנלסון

עוֹד רֶגַע, עוֹד רֶגַע וְכָבָה הַכּוֹכָב הָאַחֲרוֹן בַּמְּרוֹמִים,

וְשָׂמְחוּ לְאֵידוֹ הָעֲנָנִים;

וַאֲנִי אָנָּא בָא בְהַלַּיְלָה הֶאָפֵל, הַשּׁוֹמֵם –

מִי יָאִיר, מִי יַסְבִּיר לִי פָנִים?

וְאָנֹכִי לֹא אֵדַע אֶת הַדֶּרֶךְ בָּהּ אֵלֵךְ – לֹא אֵדָע,

וְהַשְּׁבִילִים כֹּה רַבִּים וַעֲקוּמִים –

וְכַאן בַּתֹּהוּ הַזֶּה, עָלַי לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֲבֵדָה,

לִמְצֹא חֲלוֹם הָעֲלוּמִים…

בְּצִדֵּי כָל דֶּרֶךְ לִי אוֹרְבִים מַלְאֲכֵי־הַמָּוֶת וּשְׂטָנִים,

מַשְׁחִירִים מִזָּוִיּוֹת־סְתָרִים –

אָרוּר יוֹם מָחָר וְאוֹרוֹתָיו הַחַמִּים וְהַלְּבָנִים,

שֶׁיְּנַשְׁקוּ אֶת רִגְבֵי קִבְרָתִי הַקָּרִים!…

---

[עם דמעה צלולה]

מאת

יצחק קצנלסון

עִם דִּמְעָה צְלוּלָה שֶׁדָּלְלָה מֵעֵינִי,

הִשְׁתַּפֵּךְ צַעַר רַךְ מִתּוֹךְ לְבָבִי;

וּבְרֶגַע שֶׁחֲלַל חַדְרִי סָפַג צַעֲרִי,

אֶת אֲחוֹתוֹ סָפַג כַּר מִשְׁכָּבִי…

הַנַּעֲרָה פָּתְחָה עוֹד בַּבֹּקֶר אֶת הַחַלּוֹן,

וַתַּחֲלִיף מִכְסֵה כָרִי זוֹ הַנַּעֲרָה…

וּבְשׁוּבִי לְעֵת עֶרֶב לֹא נִכְּרָה עוֹד הַדִּמְעָה,

וּבַחֲלַל הַחֶדֶר לֹא עוֹד הָיָה צַעֲרָהּ…

בַּלַּיְלָה הֱקִיצַתְנִי בְּכִית חֲרִישִׁית בְּחֲלּוֹנִי:

זֶה הָיָה צַעֲרִי; – צַעֲרִי מַה תָּהִימָה? –

פָּתַחְתִּי לוֹ הַחַלּוֹן – וְלֹא נִכְנַס אֵלַי –

רַק תָּבַע מֶנִּי אֶת אֲחוֹתוֹ, אֶת הַדִּמְעָה…

---

עִם הָאוֹרוֹת וְעִם הַצְּלָלִים

מאת

יצחק קצנלסון

I

כִּמְדֻמָּה לִי, שֶׁאֶשְׁמַע רַחַשׁ שַׂלְמָה

וּדְפִיקַת יַד עֲנֻגָּה,

וּנְשִׁימָה זְהִירָה וְלוֹהֶטֶת

בְּדֶלֶת חֶדְרִי מִתְחַבֶּטֶת…

– אֶחֱזִי בַמַּנְעוּל, עַלְמָה,

וְלַחֲצִי חֶרֶשׁ עָלָיו,

וְחֶרֶשׁ פִּתְחִי דַלְתִּי, וְחֶרֶשׁ בּוֹאִי –

בְּמִסְדְּרוֹן אָרֹךְ זֶה וְאָפֵל גָּרִים

אֲנָשִׁים זָרִים, –

אַל תִּרְאֶה אוֹתָךְ פֹּה עֵין־רֹאִי…

לִבִּי כָּמַהּ לָךְ בַּחֲשָׁאִי, לִבִּי עָרַג אִלֵּם,

וְאֵין יוֹדֵעַ בְּמִסְדְּרוֹן זֶה עַל גַּעֲגוּעַי

וְעַל תַּאֲוֹתַי אֲשֶׁר אִתִּי.

II

מַה שְׂמֵחָה נַפְשִׁי לִקְרַאת בּוֹאֵךְ, עַלְמָה –

הֱיִי לִי בְרוּכָה!

שְׁבִי עַל בִּרְכִּי זוֹ, הִשָּׁעֲנִי עַל יָדִי

וְהִשָּׁאֲרִי לְעוֹלָם פֹּה עִמָּדִי,

פֹּה, בִּנְוֵה־הַמְּנוּחָה.

אֲנִי לֹא אַטְרִיד אוֹתָךְ גַּם בִּשְׁאֵלָה אַחַת,

לֹא אֶשְׁאֲלָה לִשְׁמֵךְ,

מֵאַיִן בָּאת וְאֵיךְ?

וּמִי שֶׁשְּׁלָחֵךְ אֵלַי הֵנָּה?

אִם יַלְדַת־שְׁחָקִים אַתְּ אוֹ בַת־הַשַּׁחַת?

הֲבָאת עַל כַּנְפֵי עַיִט אוֹ עַל אֶבְרוֹת יוֹנָה? –

הֱיִי לִי בְרוּכָה!

III

אֲנִי אֵינֶנִּי עָגוּם וְאֵינֶנִּי צוֹהֵל,

לֹא יִקְסֹם אוֹתִי בְּרַק הַיּוֹם,

בַּלֵּיל לֹא יַחֲרִידוּנִי פַחֲדֵי־חֲלוֹם.

אֵינֶנִּי נָס מִפְּנֵי הַשָּׂטָן,

וְלֹא אֲחַכֶּה גַם לְבִיאַת גּוֹאֵל…

IV

רַק אַתְּ אִם תִּצְהֲלִי בְּבֹקֶר אֶחָד

לְקֶרֶן־זָהָב יָפָה שֶׁנִּצְנְצָה בְחַלּוֹנִי

לְתֻמָּה, מִבְּלִי דַעַת, מִבְּלִי רָצוֹן,

וְטִפְּסָה עֲלֵי אֶדְנוֹ, מִמֶּנּוּ עֲלֵי כַפִּי,

מִכַּפִּי עַל כַּף־יָדֵךְ, וְחָמְדָה לָהּ גַּם לָצוֹן:

וְנִנְעֲצָה בְפִיךְ, וְזָחֲלָה עַל אַפִּי…

וְאָז אִם תִּצְהֲלִי וְתֹאמְרִי לִי:

צְהַל, צְהַל, גַּם אַתָּה צְהָל!

וְאֶצְחַק גַּם אָנֹכִי, וְנִצְחַק שְׁנֵינוּ יַחַד –

אַתְּ תִּצְחֲקִי לִזְהַב הָאוֹר,

וַאֲנִי לִשְׁחוֹר –

עֵינַיִךְ…

אַתְּ תִּתְרַפְּקִי עַל הַקֶּרֶן הַמֻּזְהָבָה,

וַאֲנִי עַל צַוָּארַיִךְ –

וּשְׁנֵינוּ נֹאחַז בַּלֶּהָבָה…

V

אַךְ אַתְּ אִם תֶּהֱמִי כַיּוֹנָה בְּעֶרֶב סַגְרִיר

וְתֵבְךְּ לְמַרְאֵה צְלָלִים –

רוֹעֲדִים וּשְׁחוֹחִים,

נִבָּטִים מִן הַתִּקְרָה מֵעַל גַּבֵּי כְּתָלִים,

צְלָלִים בּוֹכִים,

גְּוִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת חַיּוֹת עִם צַעַר עוֹלָם כָּמוּס,

פּוֹשְׁטוֹת יַד וְצַוָּאר כִּמְבַקְּשׁוֹת לָמוּת…

וְגֶשֶׁם טוֹרֵד,

טִפּוֹת טִפּוֹת יוֹרֵד,

טִפּוֹת טִפּוֹת מַכֶּה בַעֲלָטָה:

הַמָּוֶת יָבוֹא, יָבוֹא, אַךְ לֹא עָתָּה!..

וְאָז אִם תֶּהֱמִי וְתֹאמְרִי לִי:

בְּכֵה, בְּכֵה, גַּם אַתָּה בְכֵה! –

וְאֶבְכֶּה גַּם אָנֹכִי, וְנִבְכֶּה שְׁנֵינוּ יַחַד;

אַתְּ תִּבְכִּי אֶל הַצְּלָלִים הָעֲגוּמִים,

אֲנִי – לִרְסִיס דִּמְעָתֵךְ…

אַתְּ תִּתְרַפְּקִי עַל אֲפֵל הַצְּלָלִים –

אֲנִי עַל שִׁמֲמוֹת לִבָּתֵךְ…

וְעִם שַׁחַר חָדָשׁ – וּבָא קַו זֹהַר רִאשׁוֹן

לְטַהֵר אֶת הָעוֹלָם וּלְצַפּוֹת אוֹתוֹ זָהָב,

וּמָצָא אֶת הַזָּוִית שֶׁבָּהּ נִישָׁן –

אֲנַחְנוּ וַאֲגֻדַּת צְלָלִים,

וְהֵדִיחַ גַּם זִכְרֵנוּ עִם הַצְּלָלִים.

שְׁמֹנֶה־עֶשְׂרֵה

מאת

יצחק קצנלסון

---

פְּתִיחָה

מאת

יצחק קצנלסון

גֵּ’נֵיבָה! הֶעֱלֵיתִי שְׁמֵךְ עַל שְׂפָתַי וְלִבִּי זָע־בִּי, זָע –

לֹא לְהָרַיִך, אֲשֶׁר מִסָּבִיב לָךְ, וְלֹא לִיאוֹרֵךְ,

וְלֹא לִנְתִיב אֵין קֵץ הַנִּמְתָּח לוֹ לְאֹרֶךְ –

וְלֹא לְפִנָּה שְׁקֵטָה בִשְׂדֵרוֹת מוֹן-רֵיפּוֹ.

בְּרִי־דֵי־פְרִיבּוּרג, שָׁם חֶדֶר שׁוֹמֵם לִי שָׂכַרְתִּי,

בִּרְחוֹב נִדָּחָה וְנִשְׁכָּחָה בְפַאֲתֵי עִיר,

בְּחוֹמַת אֶבֶן כֵּהָה, בַּעֲלִיַּת קִיר –

אֶת צַעֲדֵי אִסְטְהָר עִם הַעֲרֵב יוֹם שָׁמַרְתִּי.

זָכַרְתִּי אֶת הַחֶדֶר, הוֹפִיעָה בוֹ כַחֲלוֹם –

כָּל זָוִית בּוֹ אָז תּוּאַר, כָּל כֹּתֶל אֲשֶׁר עֻמַּם,

בְּבוֹאָהּ – יַחַד אִתָּהּ יָבוֹא זְהַב דִּמְדּוּמִים.

הַזָּהָב ­– בּוֹ לֹא יִשְׁווּ אוֹרוֹת אַלְפֵי יוֹם.

הָעָם הִתְרַפֵּק אָז עַל חֲזֵה סַלֶיו וְיוּרָה,

בְּחֵיק הַיְאוֹר הִשְׁתַּעֲשַׁע וּבִשְׁבִילֵי גַן,

צָחַק לוֹ לָרָחוֹק וְלַמְּרוֹמָם, לְמוֹנְבְּלַן,

וַאֲנִי בַעֲלִיָּתִי מַמְתִּין לָהּ הַסְּגוּרָה.

גֵּ’נֵיבָה! הֶעֱלֵיתִי שְׁמֵךְ עַל שְׂפָתַי וְזָע בִּי, זָע לְבָבִי,

זָכַרְתִּי חֶדֶר שׁוֹמֵם בָּךְ, זָכַרְתִּי נָוִי.

א

לֹא יָדַע הַחֶדֶר, לֹא הָיָה לוֹ מֻשָּׂג,

שֶׁאָבוֹא הָעֶרֶב. תַּנּוּרוֹ לֹא מֻסָּק,

וְקַר בּוֹ, מַה־קַּר בּוֹ, הוּא קָפָא עַל כְּתָלָיו,

בָּרִאשׁוֹן לְטֵבֵת שְׂכַרְתִּיו מִבְּעָלָיו.

וּבָרִאשׁוֹן לְטֵבֵת אָמַרְתִּי לְאִסְטְהָר:

בָּעֶרֶב לָךְ אַמְתִּין בְּחֶדְרִי הַנִּסְתָּר.

וְאִיסְטְהָר, שֶׁאֹהַב בְּלִי תִכְלָה וָקֵצֶה –

עֵינֶיהָ לִדְבָרַי בְּגִיל תִּתְנוֹצֵצְנָה.

הַאֻמְנָם יֵשׁ חֶדֶר? יֵשׁ חֶדֶר לְמַזָּל?

אזָ אוֹצִיא, אַרְאֶנָּה מַפְתֵּחַ הַבַּרְזֶל.

הִיא חִישׁ חֲטָפַתּוּ וְחִישׁ לוֹ נָשָׁקָה –:

“כִּי תִסֹּב בַּמַּנְעוּל אַל נָא תִצְעָקָה…”

הַאַסִּיק הַתַּנּוּר? "אַל תַּסֵּק, פֶּן יַעַל

עֲשַׁן הָאֲרֻבָּה וְנִרְאָה מִמַּעַל…"

וְנֵר אוּלַי אַדְלִיק? "חָלִילָה, הַנֵּרוֹת

מוֹשְׁכִים אֲלֵיהֶם עֵינַיִם אֲחֵרוֹת…"

וּמָתַי תָּבוֹאִי? "בָּעֶרֶב… אַךְ יָעִיב

אוֹר יוֹם, אֲזַי אָבוֹא וּפָנַי בַּצָּעִיף…"

ב

בָּעֶרֶב יָשַׁבְתִּי בַחֶדֶר יְחִידִי,

בַּחֹשֶׁך יָשַׁבְתִּי וְאָדָם אֵין אִתִּי.

הַחֶדֶר זֶה חֶדְרִי – אִם שְׂכַרְתִּיו וְלִי הוּא,

לֹא אֵדַע מַרְאֵהוּ, הַיּוֹם אַךְ שְׂכַרְתִּיהוּ…

מַה־צֶּבַע הַקִּירוֹת? אִם לֹבֶן, אִם אֹדֶם?

וּמִי הוּא הָאִישׁ, שֶׁהִתְגוֹרֵר בּוֹ קֹדֶם?

וּמָתַי יְצָאוֹ? וְהַתַּנּוּר, אֵי מְקוֹמוֹ?

דָּבָר לֹא הִגִּיד לִי בַעַל הַחוֹמָה.

הוּא לָקַח מִיָּדִי אֶת מִכְסַת הַשְּׁקָלִים,

וְאֶת הַמַּפְתֵּחַ לִי נָתַן בִּגְלָלָם.

חָפַצְתִּי עֲלוֹת וּרְאוֹת קַן מְגוּרַי,

לְהַדְלִיק בּוֹ נֵר וּלְהַסִּיק תַּנּוּרוֹ.

אַךְ מִצְוַת אִסְטְהָרָה בְעֵינַי כֹּה תִיקָר –

לֹא אַסִּיק הַתַּנּוּר וְנֵר לֹא אַדְלִיקָה.

כִּי נִפְלָא הַחֹשֶׁךְ, נִפְלָאָה הַקָּרָה

בְּזוֹ הָעֲלִיָּה, כֹּה זָרָה מוּזָרָה.

כִּי נִפְלָא וְנוֹרָא לָשֶֹבֶת בַּמִּסְתּוֹר

לָשֶׁבֶת פֹּה דוּמָם וּלְחַכּוֹת לְאִסְטְהָר.

ג

בּחֶדֶר, כֹּה זָר וְכֹה קַר וְלֹא־נוֹדָע,

הָיָה כֹה חַם לִי, כֹּה חַם לִי מִסּוֹדִי.

אֲפֵלָה קִדְּמַתְנִי, בְדָרְכִי עַל סִפּוֹ –

אַךְ סוֹדִי הָרַב הוּא לִי יִגַּה מִלִּבִּי.

לֹא רָאֲתָה אוֹתִי בְבוֹאִי עֵין־זָרִים,

לֹא עוֹף הַשָּׁמַיִם, לֹא כוֹכָב מִמָּרוֹם.

אֵין יוֹדְעִים מִסּוֹפוֹ שֶׁל עוֹלָם עַד סוֹפוֹ,

מִי כַאן וּמִי כַאן בְּקָרוֹב עוֹד תּוֹפַע.

מַפְתֵּחַ הַבַּרְזֶל, כִּי סָבַב בַּמַּנְעוּל,

לֹא צָעָק. הַדֶּלֶת בַּבַּרְזֶל נִתְקַנְּאָה,

גַּם הִיא, זֹאת הַדֶּלֶת, כִּי סָבְבָה עַל צִירָהּ,

לֹא שָׁרְקָה, לֹא חָרְקָה וְהָיְתָה כֹה זְהִירָה.

זֶה דַּרְגָּשׁ דּוֹמַנִי… נִפְעַמְתִּי, נִדְהַמְתִּי:

מִי־שֶׁהוּא יוֹשֵׁב עַל דַּרְגָּשׁ וּמַמְתִּין…

אֲחַזְתִּיו בְּיָדוֹ וּשְׁאִלְתִּיו: מִי אָתָּה?

“אָנֹכִי הַבַּעַל” – הֵשִׁיב בַּלָּט לִי. –

הַבַּעַל! וְיָדִי לִגְרוֹנוֹ… לֹא פָרַץ

מִגְּרוֹנוֹ גַם הֶגֶה, וְצָנַח לָאָרֶץ.

ד

לֹא אָזְנִי, רַק לִבִּי, לֵב אֶבֶן וְנִקְשֶׁה –

הוּא נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ, וְהִסְכִּית וְהִקְשִׁיב.

אֶת צַעֲדֵי אִסְטְהָר הוּא שָׁמַר הַפֶּלִּאים –

הִיא עוֹלָה! הִיא עוֹלָה אֶל חֶדְרִי הַנֶעְלָם.

אֶל חֶדְרִי, חֶדְרֵנוּ, וְלֹא נִשְׁמַע צַעֲדָהּ –

הִכָּנְסִי וָבוֹאִי, אָנֹכִי לְבַדִּי…

וְנִכְנְסָה אִסְטְהָר, שֶׁאֹהַב כֹּה אָהֹב,

צָפְתָה לְאָחוֹר, הֵסִירָה הַצָּעִיף.

וְנָשְׁקָה עַל רֹאשׁ לִי, עַל עֵינַי וּשְׂפָתַי –

"יְדִידִי, יְחִידִי, זֶה כְבָר אֲשֶׁר בָּאתָ?

"אִם הַרְבֵּה לִי תַמְתִּין? הֵן תַּעֲנֶה, הֵן תַּעֲנֶה?

הֲצָעַק מַפְתֵּחַ הַבַּרְזֶל בַּמַּנְעוּל?

"וְהַתַּנּוּר? הַתַּנּוּר לֹא הֻסַּק בְּלִי סָפֵק?

וְאָדָם בַּדֶּלֶת זוּלָתִי לֹא דָפָק?

גַּם נֵר לֹא הִדְלַקְתָּ?" אִסְטְהָרָה שׁוֹאֶלֶת…

שַׁאֲלִי, שַׁאֲלִי אוֹתִי שְׁנוֹת אֶלֶף!

שְׁנוֹת אֶלֶף כֹּה אֶעֱמֹד אִתָּךְ בַּנֶּשֶׁף –

אֶעֱמֹד וְאֶשְמַע וְאַקְשִׁיב רַב קָשֶׁב.

ה

"שְׁנוֹת אֶלֶף לֹא נֵשֵׁב בְּכַאן כִּמְדֻמַּנִי,

אַךְ שָׁעָה נְהִי פֹה, נְהִי עַל כָּל פָּנִים.

"וְאִם שָׁעָה לֹא תַסְפִּיק לִשְׁאֵלוֹת וּנְשִׁיקוֹת –

אַךְ אֶלֶף בַּשָּׁנִים כְּלוּם הָיוּ מַסְפִּיקוֹת?

"וְאוּלָם מֶה הָיָה הַיּוֹם לְךָ, יַלְדִּי?

שֶׁמָא הֵם דְּבָרַי, אֵל דְּבָרַי – שָׁאָלְתִּי?

"שָׁמַעְתָּ אֶת דְבָרַי, הִקְשַׁבְתָּ רַב קָשֶׁב –

וְקָשֶׁה־לָךְ, קָשֶׁה עֲלֵיהֶם לְהָשִׁיב.

"עֲנֵה־לִי, הָעוֹלֶה עַל לִבְּךָ עֲנֵה־לִי,

כָּל תְּשׁוּבָה לִי תִמְתַּק כְּזוּ הָאֲפֵלָה

כִּסָּתְנוּ. זֹאת יָדְךָ, זֶה לוּחַ לְבָבְךָ,

וְזֶה מְבוֹא אָזְנְךָ – אֹהַבְךָ! אֹהַבְךָ!

בְּמִלָּה זוּ קְטַנָּה וּגְדוֹלָה לְאֵין קֵצֶה

אֶת אָזְנְךָ מַלּאֹת אָנֹכִי חֲפֵצָה.

"אַךְ אַתָּה – עֲדֶן אַתָּה עוֹמֵד וּמַחֲשֶׁה,

מָתַי לִי תִלְחַשׁ דְּבַר־מַה, אִם לֹא עַכְשָׁו?

"שְׁנוֹת אֶלֶף חָפַצְתָּ, שְׁנוֹת אֶלֶף הֵן עָתָּה!

שְׁנוֹת אֶלֶף יֵשׁ נִחְיֶה בְרֶגַע רַק קָטָן."

ו

הוֹי, אִסְטְהָר, מַה־דָּבָר לָךְ אַגִּיד וִיהִי בוֹ-

מַשְּׁהוּ, אַךְ מַשְּׁהוּ מֵאֵלֶם זֶה לִבִּי?

לֹא יַגִּיד מְאוּם־לָךְ לֵב מָלֵא עַל גְּדוֹתָיו –

דַּבְּרִי, הוֹי דַבְּרִי, וַאֲנִי אַחֲרִישׁ אוֹסִיף…

לֹא יִדֹּם אֵלַיִךְ שׁוּם אָדָם כָּמוֹנִי.

כַּקּוֹל, כַּךְ כָּל שְׁתִיקָה אַחֶרֶת וְשׁוֹנָה.

אַתְּ שַׁאֲלִי, שַׁאֲלִי, הַקְשִׁי גַם הַקְשִׁי,

אָנֹכִי כֹה אֶעֱמֹד וְאֶדֹּם וְאַקְשִׁיב.

בַּעֲלוֹתֵךְ זֶה עַתָּה אֶל חֶדְרִי הַנִּשְׁכָּח –

כָּל צַעַד כֹּה מָהִיר וְזָהִיר בִּי יִשְׁקָע.

לִבִּי הַמְהַסֵּס עֲשָׂאֵךְ לְמַלְאָךְ,

הוּא בָלַע קוֹל צַעֲדֵךְ מִתַּחַת כַּף נַעֲלֵךְ.

הוֹי, אִסְטְהָר, הָרִימִי אֶת קוֹלֵךְ וְשִׁירִי –

בְּמָחוֹל נָא סוֹבְבִי פֹה וְאַל תִּירְאִי;

הַדְּמָמָה לֹא תָפְרַע בֵּין אֵלֶּה הַכְּתָלִים,

אָנֹכִי מֵאֵלֶּה הַקּוֹלוֹת אִמָּלֵא.

קוֹל שִׁירֵך וּמְחוֹלֵךְ בְּקִרְבִּי הוּא הוֹמֶה –

וְאָנֹכִי כֹה אֶעֱמֹד וְאַבִּיט בָּךְ דּוֹמֵם.

ז

עוֹדֶנִּי מְדַבֵּר וְהִנֵּה קוֹל צְעָדִים

בָּא מִן הַמִּסְדְּרוֹן, קוֹל צַעֲדֵי אָדָם…

נִלְחֲצָה אִסְטְהָר אֵלַי וְלָחָשָׁה:

“הוּא הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל דֶּלֶת זוּ יָשָׁר!”

“לֹא יִקְרָב”. אַרְגִּיעָהּ, אַךְ פַּחְדָהּ לֹא תַם עוֹד –

“הוּא יִקְרַב אֶל דֶּלֶת הַחֶדֶר וְיַעֲמֹד!”

הָאִישׁ אָמְנָם קָרַב לַדֶּלֶת וְעָמָד…

נִלְחֲצָה אִסְטְהָר אֶל לִבִּי נִדְהָמָה:

“הוּא יִדְפֹּק!” לִי קָרְאָה, עוֹד טֶרֶם הִסְפִּיקָה

לַחֲזֹר וְלִקְרֹא – וְהִנֵּה קוֹל דְפִיקָה.

“הוּא, הוּא, וְלֹא אַחֵר!” לִי קָרְאָה בַחֲרָדָה.

חָפַצְתִּי לָהּ לוֹמַר, כִּי פֹה הוּא בֶחָדֶר…

נִלְחֲצָה אִסְטְהָר נוֹאֶשֶׁת לִלְבָבִי –

"פְּתַח לוֹ, כִּי גַם אִם לֹא תִפְתַּח לוֹ – יָבוֹא…

בּוֹא יָבוֹא! גַּם בְּנֶקֶב הוּא בָא וּבַפִּרְצָה…"

חָפַצְתִּי לָהּ לוֹמַר: הוּא שׁוֹכֵב פֹּה נִרְצָח.

אַךְ הִכִּיר הָאִישׁ אֶת טָעוּתוֹ בִקְלָלָה,

וּפָנָה מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת וְהָלָךְ.

ח

צַעֲדֵי הָאִישׁ הָלְכוּ הָלֹךְ וְאָבֹד…

מַחֲרִישִׁים עָמַדְנוּ בַחֶדֶר זְמָן רַב עוֹד.

אַךְ חֶדְרִי לֹא הָיָה כְבָר אוֹתוֹ הֶחָדֶר:

נִקְרַע כְּמוֹ תְרִיס בּוֹ, כְּמוֹ פֹרְצָה בוֹ גָדֵר.

הַזָּר, אִם בְּלֹא־יוֹדְעִים וּבְמִקְרֶה אַךְ קָרַב

אֶל דֶּלֶת הַחֶדֶר, כְּמוֹ גִלָּה אֶת סְתָרָיו.

הַזָּר, אֲשֶׁר עָמַד אֲחוֹרֵי הַפָּתַח,

כְּמוֹ הֵסִיר הַלּוֹט וּכְמוֹ הֵרִים הַמָּסָךְ.

הוּא דָפַק בַּדֶּלֶת וּכְאִלּוּ גַם פְּתָחָהּ –

נִפְתְּחוּ כָל מְבוֹאוֹתָיו לָרְוָחָה.

וְלֹא הָיָה עוֹד סָגוּר וּמְסֻגָּר וְחָבוּי,

רוּחוֹת כְּמוֹ פָרְצוּ בְכָל מָבוֹא וּמָבוֹא;

רוּחוֹת מִחוּץ… בָּנוּ נִתְלוּ לְפֶתַע

עֵינַיִם, אֵל עֵינֵי כָל קַל וְכָל פֶּתִי.

פִּתְאֹם לְפֶתַע נַעֲשָׂה כֹה קַר בּוֹ –

אֲנַחְנוּ עָמַדְנוּ מַחֲרִישִׁים עוֹד הַרְבֵּה.

אֲנַחְנוּ, אָנֹכִי וְאִסְטְהָר עָמַדְנוּ

עוֹד הַרְבֵּה, עוֹד הַרְבֵּה, וּמְאוּם לֹא הִגַּדְּנוּ.

ט

הוֹי, אִסְטְהָר! לְאַחַר זְמָן־מַה לָהּ קָרָאתִי –

אַךְ אִסְטְהָר, הִיא שָׂמָה כַף יָדָהּ עַל שְׂפָתָי…

“אַל תִּקְרָא בְשֵׁם לִי הַפַּעַם” – לָחָשָׁה.

"עוֹד יִשְׁמַע אֶת שְׁמִי בָא מִפִּיךָ וְיָשׁוּב.

"אִם תִּשָּׂא בַמִּדְבָּר אֶת שְׁמִי, בִּמְקוֹם צִיָּה –

וְנִגְלָה לִי שָׁמָּה, לִשְׁמִי הוּא מוֹפִיעַ.

"חֲלוֹמִי הַלַּיְלָה נָא־שְׁמַע וְהִתְפַּלֵּא:

שָׁכַבְתִּי בַמִּטָּה וְאַתָּה לְצַלְעִי,

"וּשְׁמִי אֲנִי שׁוֹמְעָה מִפִּיךָ כִּי יָצָא –

קָרָאתָ חֲלִיפוֹת בִּשְׁמִי – וָאִיקָצָה.

"וּבְפָקְחִי אֶת עֵינַי וְהִנֵּה חֲרָדָה:

הָאִישׁ, לֹא אֲכַנּוֹ, הוּא עוֹמֵד עַל יָדִי.

"אָנֹכִי צָעַקְתִּי, וְהִפְנָה לִי עָרְפּוֹ.

וַיַּפְלֵט בֵּין שְׂפָתָיו: – חָשַׁבְתִּי אִישׁ זָר פֹּה.

שָׁמַעְתִּי בְקָרְאוֹ בְקוֹל בְּשֵׁם אִשְׁתִּי,

וָאֵרֵד מִיצוּעִי לְהַבִּיט, וּבְגִשְׁתִּי –

וְאַתְּ הֱקִיצוֹת… – הוּא יָשׁוּב, הוּא יָשׁוּב –

אַל תַּעַל אֶת שְׁמִי עַל שְׂפָתֶיךָ הַנָּשֶׁף…"

י

לֹא יָשׁוּב! קָרָאתִי, וָאֶחְפֹּץ לָהּ לוֹמַר,

שֶׁמְּצָאתִיו פֹּה יוֹשֵׁב עַל דַּרְגָּשׁ וְגוֹמֵר…

וְעָצַרְתִּי בִדְבָרַי בְּעוֹד מוֹעֵד… מַה בֶּצַע,

אִם אַגִּיד לְאִסְטְהָר עַל אֹדוֹת הָרֶצַח?

לֹא יָשׁוּב! קָרָאתִי. הוֹי, אִסְטְהָר, יְחִידָה,

יְרֵאָה אַתְּ, אִסְטְהָר, מִקּוֹל עָלֶה נִדָּף –

אַל תִּירְאִי… "לֹא אִירָא שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם,

לֹא אִירָא מִפְּנֵי אַהֲבָתִי הַגְּדוֹלָה,

מִפְּנֵי אַהֲבָתִי אֵלֶיךָ… אַךְ אוֹתוֹ

אָנֹכִי יְרֵאָה! יְרֵאָה בְיוֹתֵר…

"עוֹד טֶרֶם הִכַּרְתִּיו וְעוֹד טֶרֶם נִשֵּׂאתִי

לַלָּז, כְּבָר יָרֵאתִי מִפָּנָיו, יָרֵאתִי.

"הוּא חִכָּה לִי, חִכָּה עַד שֶׁאִוָּלֵד,

וְעַד שֶׁאֶגָּמֵל, וְעַד שֶׁאֶגְדָּלָה,

עַד יֶאֱרַךָ שְׂעָרִי; לֹא־נִרְאֶה לִי הִמְתִּין

בִּקְצֵה כָל רְחוֹב וּבְקֶרֶן כָּל סִמְטָא.

"לֹא־נִרְאֶה, לֹא־נִרְאֶה… וּפִתְאֹם לִי נִרְאָה!

חָפַצְתִּי אָז לִצְעֹק – וָאִירָא, וָאִירָא…"

יא

צָנַח רֹאשׁ אִסְטְהָר עַל כְּתֵפַי לְרָגַע –

צָנַח וְשׁוּב הֱרִימַתּוּ בִדְאָגָה.

בִּדְאָגָה בִי תַבִּיט וְדוּמָם כֹּה דוּמָם,

תַּבִּיט – וְאוּלָם לֹא תַגִּיד מְאוּמָה.

לֹא תַגִּיד… רַק יָדָהּ, זוֹ יָדָהּ שָׁלָחָה –

יָד חַמָּה, כֹּה חַמָּה עַל כְּתֵפִי עוֹד נָחָה.

עַל כְּתֵפִי – וּפִתְאֹם הוֹרִידָה גַם יָדָהּ –

"הַנַח לִי… חָפַצְתִּי הֱיוֹת רֶגַע בָּדָד,

בִּלְעָדָיו וְגַם בִּלְעָדֶיךָ – וּפֶתַע

כֹּה פֶתַע חָפַצְתִּי, אֶת עֵינַי כִּי אֶשָּׂא,

וְעַל דַּרְכִּי בַחַיִּים פְּגֹּש בְּךָ רִאשׁוֹן,

וּבְחֹר בְּךָ, יַלְדִּי, וִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה.

"הֲלֹךְ אִתְּךָ יַחַד בַּחוּץ, שְׁלוּבֵי־זְרוֹעַ,

כֹּה הָלֹךְ וָנוֹעַ, כֹּה הָלֹךְ וָנוֹעַ,

וְלִיעֹף, אוֹי לִיעֹף, וַעֲיֵפָה, עֲיֵפָה

הִשָּׁעֵן לְעֵינֵי הָעוֹבְרִים עַל כְּתֵפָךְ;

שַׁבְנוּ הַבַּיְתָה – וְהָרִיבָה הַפְּתַיָּה

בִּמְקוֹם מִטָּה אַחַת רִפְּדָה שָׁם שְׁתַּיִם!"

יב

נֶאֶלְמָה אִסְטְהָר, אַךְ לַחַשׁ הַפֶּלֶא

עוֹד לָחַשׁ, כִּלְחֹשׁ אֵשׁ בְּלֵב הַגַּחֶלֶת.

לָהַט הֵד דְּבָרָהּ בַּחֶדֶר הָאָפֵל –

וְנָגְהוֹ הָרַב וְהַחַם עָלַי נָפָל.

אַךְ הַס – שׁוּב אִמְרָתָהּ מְצַלְצְלָה רַכָּה,

לַהֶבֶת הָאֵשׁ בַּגַּחֶלֶת הִתְלַקְּחָה –:

"…שַׁבְנוּ הַבַּיְתָה… אֶל חַם, חַם בֵּיתֵנוּ –

וַתַּעֲמֹד כְּזָר עַל מִפְתָּנוֹ… קְרַב הֵנָּה!

"הוֹי, לָמָּה זֶה תַעֲמֹד מֵרָחוֹק, מַחְמַדִּי?

וִילְאוֹת הַחַלּוֹנוֹת הוֹרַדְתִּי, הוֹרַדְתִּי,

סָגוּר בֵּיתֵנוּ, אֵין בָּא וְאֵין יוֹצֵא:

נָשְׁרָה שִׂמְלָתִי מִמָּתְנַי כְּנוֹצָה,

נָפְלָה לָאָרֶץ בְּלִי קוֹל, וְאָנֹכִי

כִּבְמַעֲגַל־קְסָמִים נְתוּנָה בְתוֹכָהּ.

"לְבַדִּי מִמַּעֲגַל הַקְּסָמִים לֹא אֵצֵא –

קוֹרֵאת אָנֹכִי לְךָ מִן הַמֵּצָר:

"בּוֹא וְחַלְּצֵנִי, רַק מַהֲרָה, מַהֲרָה,

מַדּוּעַ כֹּה תִרְחָק?" וְנֶאֶלְמָה אִסְטְהָרָה.

יג

מִהַרְתִּי אֵלֶיהָ: קָרָאת לִי וּבָאתִי! –

וָאֶשַּׁק, וָאֵשְׁתְּ מֵעַל לֶחְיָהּ דִּמְעָתָהּ,

וְגַם אֶת הַשְּׁנִיָּה הַהוֹלְכָה וְנוֹזְלָה –

אָנֹכִי אֲחַלְּצֵךְ קָרָאתִי בְעֹז לָהּ.

אָנֹכִי, אָנֹכִי… וְהִיא בִי מַבִּיטָה:

וְלוֹחֲשָׁה נוֹאֶשֶׁת: “מִי יִתֵּן! מִי יִתֵּן!”

נָעוּפָה! – אָנֹכִי עַל זְרוֹעִי אֲנַטְּלֵךְ –

וְאִסְטְהָר, הִיא לוֹחֲשָׁה: “לְאַט־לָךְ, לְאַט־לָךְ”.

"הֵן הוּא נִגְרָר אַחֲרַי… הֲתַעֲצָר־כֹּחַ

יַחַד אֶת שְׁנֵינוּ לְטַלְטֵל עַל זְרוֹעָךְ?"

וְיָדָהּ עַל חֶלְקַת צַוָּארִי הִשְׂתָּרְגָה.

אָז אֶלְאַט בְּאָזְנָהּ: הֵן אוּכַל לְהָרְגוֹ?

“לֹא תוּכַל!” הֵשִׁיבָה לִי חֶרֶשׁ וַתִּדֹּם.

מַדּוּעַ? – “לֹא תוּכַל, לֹא תוּכַל, יְדִידִי…”

אָז אַגִּיד לָהּ, אַגִּיד בְּעֹנֶג מְשֻׁנֶּה:

– אֲנִי כְבָר הֲרַגְתִּיו, וְכַאן הוּא מֻנָּח. –

"הַאֻמְנָם? אַךְ הִנְנִי וְאֵלֵךְ, לִי קָרְאָה:

הוּא מַמְתִּין בַּבַּיִת לִי כְבָר, זֶה הֶהָרוּג."

יד

לֹא תֵלְכִי! הִשָּׁבְעִי־נָא לִי, נָא הִשָּׁבְעִי,

אֲשֶׁר לֹא תֵלֵכִי!… לֹא תַעַזְבִי אֶת נָוִי.

זֶה נָוִי, כֹּה נֶהְדָּר וְנִפְלָא וְאָיֹם,

דְּמָמָה בוֹ מְלֵאָה וּמְשַׁכְּרָה כְיָיִן.

תַּנּוּר וְקִירוֹת לוֹ קָרִים וְרֵיק הוּא –

אַךְ – מָלֵא הוּא, מָלֵא, וְחַם כֹּה בְחֵיקוֹ.

גַּם צָהֳלָה, גַּם תּוּגָה בוֹ בְלוּלוֹת בַּחֲשֵׁכָה,

וּמֵת בּוֹ יָנוּחַ וְלֹא נוֹדֵף רֵיחוֹ.

זֶה חֶדְרִי – מָה אָיֹם וְנִפְלָא וְנֶהְדָּר –

הֲיִי־נָא פֹה אִתִּי, פֹּה אִתִּי בַחֶדֶר…

וְהָיָה אִם תֵּצְאִי וְהוּעַם הַזָּהָב –

כִּי תֵצְאִי אֶת חֶדְרִי וְיָצְאוּ כָל פְּלָאָיו…

לֹא תִהְיֶה עוֹד גְּדוֹלָה וּמְלֵאָה הַדְּמָמָה.

פִּיו יִפְעַר וִיפַהֵק בְּלִי קוֹל הַשִּׁמָּמוֹן.

הַצָּהֳלָה וְהַתּוּגָה בִין־רֶגַע תִּבְרַחְנָה,

וְנִשְׁאַר רַק חָשְׁכּוֹ, וְהַמֵּת יַעֲלֶה צַחֲנָה,

וַאֲנִי פֹה לְבַדִּי, פֹּה אֶעֱמֹד בַּחֹשֶׁךְ,

וְאֶמְרֹט מֵאַהֲבָה אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשִׁי.

טו

נָפְלָה אִסְטְהָרָה עָלַי אָז עַל צַוָּאר:

"אַל תִּמְרֹט אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשְׁךָ מֵאַהֲבָה.

"אֶת שְׂעָרִי מְרֹט, גַּם חָשַׂפְתִּי לְךָ שֶׁכֶם

וְשָׁדַי חָשַׂפְתִּי־לָךְ, תְּקַע בָּם שִׁנֶּיךָ.

"אַל תִּשַּׁק! חָפַצְתִּי, שֶׁיִּכְאַב לִי, יִכְאַב –

רַק כְּאֵב הִיא הָאַהֲבָה, וַאֲנִי אֲהַבְתִּיךָ.

“אַךְ אַתָּה, הֵרָגַע נָא, יַלְדִּי” – לִי סָחָה

וְנָשְׁקָה עַל פִּי לִי, – "חַכֵּה לִי פֹה מָחָר…

"מָחָר בָּעֶרֶב שׁוּב אָבוֹא אֵלֶיךָ –

אַךְ עַתָּה הִגִּיעַ כְּבָר זְמַנִּי לָלֶכֶת,

אַל תַּעֲצָר־בִּי יוֹתֵר, שַׁלְּחֵנִי מְהֵרָה,

וְהִתְמַהְמַהּ פֹּה רֶגַע וְאַחֲרַי לֹא תֵרֵד,

וְאֶת עֵינֵי הַשְּׁכֵנִים עָלֵינוּ לֹא נִמְשֹׁךְ…"

הוֹי, אִסְטְהָר! הוֹי, אִסְטְהָר, שׁוֹקַעַת לִי שִׁמְשִׁי!

אָז יָדָהּ לִי תוֹשִׁיט כְּקֶרֶן שֶׁל יֶשַׁע –

אֶל פִּי הִגַּשְׁתִּיהָ וָאֶשַּׁק, וָאֶשָּׁק.

אַךְ הִיא מְשָׁכַתָּה אַט־אַט, וְאַט יָצְאָה,

וָאִוָּתֵר לְבַדִּי וְעָצוּב כֹּה עָצוּב.

טז

…הַגִּידִי, מֵאֵי־מִזֶּה בָאת לִי, עַצַּבְתִּי?

"קוֹדְרָה אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת נִצַּבְתִּי,

וַיְהִי, הִיא אַךְ יָצְאָה – נִכְנַסְתִּי פֹה אָנִי…"

הוֹרַדְתִּי רֹאשִׁי וָאָלִיט אֶת פָּנָי.

אַתְּ קוֹדְרָה, עַצַּבְתִּי, אַתְּ קוֹדְרָה וּשְׁחוֹחָה,

מַה תֹּאמְרִי, קוֹדֶרֶת? “כָּמוֹנִי כָמוֹךָ…”

עַל מָה אַתְּ, אֲחוֹתִי, עַל מָה נֶאֱנָחָה?

הֵן אָמְרָה כִי תָבוֹא, כִּי בוֹא תָבוֹא מָחָר…

“וְאוּלָם הָעֶרֶב, הָעֶרֶב מַה תַּעֲשֶׂה?”

אָז אוֹרִיד אֶת רֹאשִׁי וּפָנַי אֲכַסֶּה.

דּוּמָם כֹּה אֶעֱמֹד עֵת רַבָּה וּפִתְאֹם

זָכַרְתִּי מַפְתֵּחַ הַבַּרְזֶל בְּכִיסִי –

וְנַעֲשָׂה צַר לִי, כֹּה צַר עַד אֵין קֵצֶה,

וָאֶקְרַב, וָאֶפְתַּח הַדֶּלֶת, וָאֵצֵא –

עוֹדֶנִּי בַפֶּתַח וְאִישׁ אַחֲרַי נִדְחָק,

וְאוֹמֵר לִי: תֵּן, גַּם אֲנִי אֵצֵא אִתְּךָ.

אַתָּה, מִי אָתָּה? “הַבַּעַל…” מִהַרְתִּי

וּפְנִימָה הֲדַפְתִּיו וְהַדֶּלֶת סָגַרְתִּי…

יז

יָרַדְתִּי חִישׁ וָאִמָּלְטָה הַחוּצָה,

מַפְתֵּחַ הַבַּרְזֶל בְּיָדִי הַקְּפוּצָה.

פַּעֲמַיִם סוֹבַבְתִּיו בַּמַּנְעוּל וָאֵרֵד

חִישׁ־מַהֵר לְמַטָּה כְנָס מִן הַבְּעֵרָה.

בִּרְחוֹבוֹת הוֹמִיּוֹת מֵאָדָם רַב אֵתָע,

וּפִתְאֹם עָמַדְתִּי מוּל חַלּוֹן בֵּיתָהּ…

לְהֵיכָן הִתְעַנִי לֵב נוֹאָל וּמְשֻׁגָּע?

הוֹי, אִסְטְהָר, הוּא סָגוּר בַּחֶדֶר וּמְסֻגָּר –

לֹא יֵצֵא מִשָּׁם! לָהּ קָרָאתִי וָאֶעֱלֶה,

וָאֶדְפֹּק, וְנַעֲרָה לִי פָתְחָה הַדֶּלֶת.

וַתִּקַּח מִיָּדִי אֶת מְעִילִי וּמַקְלִי,

וַתַּרְאֶה לִי דוּמָם עַל פֶּתַח הַטְּרַקְלִין.

נִכְנַסְתִּי – וְהִנֵּה אִסְטְהָרָה יוֹשֶׁבֶת,

עַל חִוְּרִים פָּנֶיהָ שׁוֹכֶנֶת עַצֶּבֶת.

וְהוּא, הוּא הַבַּעַל, עַל יָדָהּ הוּא יוֹשֵׁב –

וַיְהִי בְהִכָּנְסִי, לִי הִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ,

וּפָנָה אֵלַי בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז: בִּיטְטֶע!

וְהֶרְאָה לִי כִסֵּא לָשֶׁבֶת פֹּה אִתָּם.

יח

יָשַׁבְתִּי עַל כִּסֵּא, שֶׁעָמַד מִמּוּלָהּ –

וְאִסְטְהָר – כְּאִלּוּ אֵינֶנִּי בָאוּלָם.

עֵינֶיהָ הַנּוּגוֹת מִמֶּנִּי לֹא תִגְרַע –

כִּי אָנַע – מֶבָּטָהּ הַחַם אַחֲרַי נִגְרָר.

צְחוֹק נוּגֶה וְקַל עַל שְׂפָתֶיהָ יֵשׁ ירְעַד;

וּבְכָל זֹאת דּוֹמַנִי, שֶׁאוֹתִי לֹא תִרְאֶה.

עֵינֶיהָ מְדַבְּרוֹת: “טוֹב שֶׁבֶת מִמּוּלְךָ –”

וּבְכָל זֹאת לֹא תֵדַע, כִּי אֵשֵׁב לַשֻּׁלְחָן.

וְהוּא, הוּא לִימִינִי – נָתַתִּי בוֹ עֵינַי,

וְרֹאשׁוֹ נָע־נָע, שֶׁתְּקָפַתְהוּ הַשֵּׁנָה.

אָז אָקוּם, אֶתְבּוֹנֵן עַל חֶלְקַת צַוָּארוֹ,

וָאַכִּיר סִמָּנֵי צִפָּרְנַי בִּבְשָׂרוֹ,

וְהָאָבָק עַל בִּגְדוֹ. אָז אֶצְעַק דֹּם: הוּא זֶה!

וְהָיָה כֹה זָר כֹּל בָּאוּלָם וּמוּזָר.

בְּרֶגַע זֶה יָקִיץ, יְפַהֵק פֵּהוּקָיו –

וְיַזְמִינֵנִי לִשְׂחוֹק הָאִשְׁקוּקָה.

תּוֹהֶה עָמַדְתִּי וָאֲחַיֵּךְ בְּלִי שֵׂכֶל,

וָאָשׁוּב וָאֵשֵׁב, וְהַמִּשְׂחָק – הוּא הֵחֵל..

---

נְעִילָה

מאת

יצחק קצנלסון

זֶה שָׁנִים שֶׁלֹא תָבוֹא עוֹד אֵלַי מְעֻלֶּפֶת סוֹד –

אַךְ בְּדֶלֶת חֶדְרִי דוֹפְקִים, דּוֹפְקִים עוֹד.

לַיְלָה־לַיְלָה דוֹפְקִים, דּוֹפְקִים לְאַט־לְאָט,

עַל מַנְעוּל דֶּלֶת חֶדְרִי אַבְחִין מַגַּע יָד.

אֲנִי לַדֶּלֶת נֶחְפָּז, פּוֹתֵח אוֹתָהּ חִישׁ –

אֵין אִישׁ, אֵין אִישׁ.

לַיְלָה־לַיְלָה דוֹפְקִים, אֲנִי מַפְנֶה רֹאשִׁי חָת –

הוֹי, לָמָּה תִדְפְּקִי, וְאַתְּ לֹא בָאת, לֹא בָאת!

לִרְוָחָה דַלְתִּי אֶפְתַּח בֶּאֱשׁוּן כָּל לַיְלָה רָע –

וְאֵין אִישׁ בָּא.

הַיּוֹם לֹא אֶפְתַּח לָךְ – עָיַפְתִּי מְאֹד, מְאֹד –

אֲנִי בְכִסְאִי יוֹשֵׁב, לֹא אוּכַל קוּם וַעֲמֹד.

לֹא אוּכַל הָנִיד רֶגֶל, לֹא אוּכַל הָרִים יָד –

הַאַתְּ זֹאת? אַתְּ –?

מַדּוּעַ סַבּוֹת אֶל אַחֲרַי? אָהַבְתְּ גַּם אָז, בַּת־אוֹב,

הִתְגַּנֵּב אֵלַי חֶרֶשׁ וְאֶל אַחֲרַי סֹב…

עִמְדִי וְאַל בִּי תִגְּעִי, וְלֹא אִיקַץ מִן הַחֲלוֹם –

לֹא נָגְעָה בִי וְעָמְדָה עַד הַבֹּקֶר עָלַי דֹּם.

---

עִרְבוּבְיָה

מאת

יצחק קצנלסון

כָּל יוֹם וָיוֹם עַל פְּנֵי הַשְּׁחָקִים עוֹלָה:

חַמָּה גְדוֹלָה.

כָּל יוֹם וָיוֹם הִיא עוֹלָה בְנָגְהֵי צְפִירָה

וּמַזְהִירָה.

כָּל יוֹם וָיוֹם מְצַלְצֵל קוֹל שֶׁל יָלֶד

שֶׁבָּא לַחָלֶד,

כָּל יוֹם וָיוֹם הָעוֹלָם כֻּלּוֹ צוֹהֵל,

לִקְרַאת גּוֹאֵל –

וַאֲנָשִׁים עוֹדָם בּוֹכִים!

כָּל יוֹם וָיוֹם הַחַמָּה יוֹרְדָה מָטָה

בְּיָגוֹן וּבְחֲרָטָה…

כָּל יוֹם וָיוֹם הַלַּיְלָה בָא וּמְכַסֶּה

עַל כָּל הַנַּעֲשֶׂה.

כָּל יוֹם וָיוֹם יִשָּׁמַע לַחַשׁ רוֹתֵת:

אָדָם גּוֹסֵס!

כָּל יוֹם וָיוֹם תִשָּׁמַע זַעֲקַת שָׁבֶר:

חוֹפְרִים קָבֶר!

וַאֲנָשִׁים עוֹדָם שְׂמֵחִים!

הִנֵּה הוֹפִיעָה הַחַמָּה, הִנֵּה זָרָחָה –

וּלְשִׂמְחָה מַה עוֹשָׂה – עוֹד מְעַט וְהָלָכָה…

הִנֵּה יָרַד הַלַּיְלָה, הִנֵּה יָרַד וּמָלָךְ –

חִדְלִי עַיִן מִדִּמְעָה – עוֹד רֶגַע וְהָלָךְ…

וְלֹא גָזַל הַלַּיְלָה שְׂחֹק חַמָּה, וְהַחַמָּה אַף הִיא לֹא הוֹבִישָׁה

אֶת דִּמְעַת הַלַּיְלָה בְּאִשָּׁהּ!..

יֶלֶד נוֹלָד – וּמַה הִיא כָל הַצָּהֳלָה?

שְׁמַע: קוֹל נֶהִי עוֹלֶה: אָדָם כָּלָה!

וְלֹא נִצְּחוּ הַחַיִּים בְּהוֹסִיפָם עוֹד חַיִּים, וְהַמָּוֶת לֹא נִצַּח

גַם אַחֲרֵי שֶׁרִצַּח!..

וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ: בְּכִי אֲבֵלוּת וּתְרוּעַת חַגִּים –

וַאֲנָשִׁים אֵינָם מִשְׁתַּגְעִים!

---

פְּגִישָׁה

מאת

יצחק קצנלסון

כּוֹכַב־זָהָב נָפַל מִן הַשְּׁחָקִים.

כּוֹכַב־זָהָב נָפַל –

וְצָלַל בָּעֲרָפֶל.

שִׁירַת זָהָב נִתְּקָה מִשִּׂפְתוֹתַי,

שִׁירָה קְטַנָּה נָאָה –

וְהַלַּיִל בְּלָעָהּ.

זֶה הָיָה רֶגַע שֶׁל נְפִילָה

אֶל חֵיק הַמָּוֶת;

חָשַׁב כְּבַר הַכֹּכָב לִדְּעֵךְ

וְהַשִּׁירָה לְהֵאָלֵם.

וְהִנֵּה נִפְגְּשׁוּ בִתְהֹם הַלַּיְלָה,

שְׁנֵיהֶם –

זֶּה לְעֻמַּת זֶה,

שִׁירַת הָאֲדָמָה וְכוֹכַב־מְרוֹמִים –

נִפְגְּשׁוּ –

עֵינַיִם לָעֵינַיִם, פֶּה לְפֶּה,

וְהִבְרִיקוּ עוֹד הַפַּעַם לִפְנֵי כְבוֹתָם!

אֹרוּ עוֹד לְרֶגֶע לִפְנֵי מוֹתָם

פְּנֵי שְׁנֵי הַיְּתוֹמִים.

---

גַּלְמוּד

מאת

יצחק קצנלסון

לִי הִלְּלָה בַעֲלַת־בֵּיתִי: אַךְ זֶהוּ, זֶהוּ מָעוֹן!

הַחַלּוֹן פּוֹנֶה אֶל הֶחָצֵר, וְרָחוֹק מִן הַשָּׁאוֹן;

הַמִּטָה הִיא שֶׁלִּי וְשֶׁלִּי גַּם שַׂק הַתָּבֶן,

וּשְׁתֵּי כְסָתוֹת תָבִיא לִי וְסָדִין לָבָן;

וּמַפְתֵּחַ זֶה לַדַּיָּר – הוּא יָכוֹל בֹּא וָצֵאת

בְּעַד דַּלְתוֹת מִסְדְּרוֹן זֶה בְּכָל עֵת וָעֵת;

וְדַיָּר הָיָה לָהּ וְלֹא שִׁלֵּם־לָהּ שְׂכַר דִּירָה,

וְאָז… הָאִשָּׁה יָצְאָה וְאֶת חַדְרָהּ לִי הִשְׁאִירָה.

אַרְבָּעָה כְתָלִים כֵּהִים דּוֹם הִסְתַּכְּלוּ בִי,

וּמִתּוֹךְ שְׁתִיקָתָם נִשְׁמָע לַחֲשָׁם לִי:

גַּלְמוּד!

בַּחֶדֶר עָמְדָה לָהּ מֶלְתַּחְתִּי שֶׁהֵבֵאתִי

מִעִירִי, עִיר מְגוּרַי, מַזְכֶּרֶת לִי מִבֵּיתִי –

וַיְהִי כְשֶׁהִגִּיעַ לַחַשׁ כָּתְלַי עָדַי,

מִהַרְתִּי וְגִפַּפְתִּי אֶת מֶלְתַּחְתִּי בִשְׁתֵּי יָדַי,

פָּתַחְתִּי אוֹתָהּ תֵּכֶּף וְהוֹצֵאתִי מֶנָּהּ

תְּמוּנָה, וָאֶתְבּוֹנֵן בָּהּ וָאֶשָּׁקֶנָּה;

וְאַחֲרֵי־כֵן הוֹצֵאתִי תְמוּנָה שְׁנִיָּה, שְׁלִישִׁית,

וָאֶצְחַק אֶל הַתְּמוּנוֹת הַמַּחֲרִישׁוֹת;

וְאַחֲרֵי כֵן הוֹצֵאתִי סְפָרִים, בְּגָדִים, נְעָלִים –

וּפֵרַשְׂתִּים עַל הָרִצְפָּה וּתְלִיתִים עַל הַכְּתָלִים,

וְנִדְמָה רֶגַע לִי: אֲנִי בְּבֵית אֲבוֹתַי:

סְפָרַי, בְּגָדַי אֵלֶּה, מֶלְתָּחָה זוֹ, אוֹתוֹתַי.

וּבְלֶכְתִּי לִישׁוֹן, לָקַחְתִּי אֶת מֶלְתַּחְתִּי אֶל־מִטָּתִי –

אַךְ בְּאֶמְצַע לַיְלָה הֱקִיצוֹתִי מִתְנוּמָתִי,

וְחֹשֶׁךְ גָּדוֹל, מוּזָר, דֹּם הִסְתַּכֵּל בִּי,

וּמִתּוֹךְ חֶשְׁכָּתוֹ נִשְׁמָע לַחֲשׁוֹ לִי:

גַּלְמוּד!

בַּבֹּקֶר הֱקִיצוֹתִי, – אוֹר מְפֻזָר

בִּזְוִיּוֹת כָּל־חֶדְרִי – אוֹר כֹּה מוּזָר…

גַּם עַל מִטָּתִי נָח הַזֹּהַר וְכִסָּנִי,

עַל פָּנַי זָחַל קַו שֶׁל־זָהָב וְלֹא רָאָנִי…

קַו זָהָב זֶה – בְּוַדַּאי גַּם לֹא שָׁמַע

כִּי יֵשׁ אִישׁ שֶׁכָּזֶה עַל־פְּנֵי זֹה הָאֲדָמָה?

וְלֹא לְחַמֵּם אוֹתִי בָא וְלֹא לְבַשֵּׂר

שֶׁבְּאֵיזֶה מִזְרָח אֵיזֶה שֶׁמֶשׁ מְנַסֵּר…

וְקַו הַזָּהָב בָּא בְּוַדַּאי אֶל הַשְּׂמָמִית,

הַשְּׁקֵטָה בְקוּרֵי זָוִית וּמְחַכָּה שָׁם לֶעָמִית.

מְטַפֵּס קַו־אוֹר עִוֵּר עַד שֶׁבָּא עָדֶיהָ,

מִתְרַפֵּק עַל הַשְּׂמָמִית וּמַזְהִיב אֶת־קוּרֶיהָ

אַךְ הֵם לֹא יִרְאוּ אוֹתִי, לֹא יִרְאוּ – וְאִם אָמוּת,

יִשְמֹר עָלַי חֶדְרִי וּמוֹתִי יִהְיֶה כָמוּס…

מִתְרַפְּקִים עַל הַחַלּוֹן זַהֲרוּרִים קָרִים

וְשֶׁמֶשׁ מוּזָר שׁוֹהֶה בְתוֹךְ שְׁחָקִים זָרִים,

וּבֹּקֶר בָּהִיר, גָּדוֹל, דֹּם מִסְתַּכֵּל בִּי,

וּמִתּוֹךְ אוֹרוֹתָיו נִשְׁמָע קוֹלוֹ לִי:

גַּלְמוּד!

---

מַה־יַּעֲשֶׂה אִישׁ?

מאת

יצחק קצנלסון

מַה־יַּעֲשֶׂה אִישׁ שֶׁעָזַב חַיֵּי עוֹלָם

וְהָלַךְ לוֹ וּבִקֵּשׁ־לוֹ אֲחֵרִים,

יוֹתֵר יָפִים, יוֹתֵר כְּשֵׁרִים –

וְלֹא מָצָא?

מַה־יַּעֲשֶׂה אִישׁ, שֶׁתָּעָה יָמִים רַבִּים

וְהָלַךְ בַּעֲצַת חֲלוֹמוֹת מְנַבְּאִים,

וְהִתְמַכֵּר לַהֲזָיוֹת־פֶּלֶא,

שֶׁאָמְרוּ לוֹ: – קוּם בְּרַח, זֶה כֶּלֶא!

קוּם נוּס מִזֶּה – זֶה בֵית־אֲסוּרִים!

זֶה עוֹלָם טָמֵא – רַק שְׁרָצִים עַל קַרְקָעוֹ זוֹחֲלִים…

רַק שֶׁמֶשׁ אֶחָד יֵשׁ בִּשְׁחָקָיו –

וּבְעָמְדוֹ עוֹד בַּמִּזְרָח וְקָרָא אֶל הַשְּׁרָצִים:

בּוֹאוּ, שְׁרָצַי, חִטְפוּ –! וְזָרַק לָמוֹ זְהָבוֹ, –

וְהִתְנַפְּלוּ כֻּלָּם כֻּלָּם עַל־גַּבֵּי הַפֵּרוּרִים

בְּקוֹל תְּרוּעָה גְדוֹלָה: – זַהֲרוּרִים, זַהֲרוּרִים! –

וְאֵשׁ זָרָה בְעֵינֵיהֶם – וְעֵינֵיהֶם עֵינֵי נוֹכְלִים,

וְחָטַף כָּל אֶחָד שְׁבִיב־אוֹרוֹ,

וְהִתְגַנֵּב אֶל חוֹרוֹ –

וְהוּא יוֹשֵׁב עַל ״שְׁבִיבוֹ״ וְשׁוֹמֵר…

וּלְחָבֵר קְפוּא־חֹשֶׁךְ הוּא אוֹמֵר:

– אֵין לִי כֹל… הוֹי, מִי יָרִיב אֶת־רִיבִי?

הַשֶּׁמֶשׁ לֹא חָלְקָה לִי שְׁבִיבִי!

אֵין לִי כֹל – –.

– וְהֵן זֶהוּ יוֹמוֹ שֶׁל־עוֹלָמְךָ – וְלֵילוֹ –

זֶה הַמַּשְׁחִית הַנּוֹרָא״

בָּא וּמְלַקֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ הַשְּׁחוֹרָה

מֵעַל הַלְּבָבוֹת אֶת כָּל פֵּרוֹרֵי הַטֹּהַר,

כָּל נִיצוֹצֵי הַזִּיו, שֶׁזָּרַק לוֹ שִׁמְשׁוֹ, זֶה אֵלוֹ,

בִּשְׁבִיל יַלְדֵי הַסֹּהַר –

בָּא בוֹלֵעַ שַׁבְרוּרֵי הָאוֹרָה וּמְחַנְּקֵם:..

– קוּם בְּרַח. –

וַאֲנַחְנוּ כְבָר סִפַּרְנוּ־לָךְ זֶה כַמָּה פְעָמִים

עַל אֹדוֹת חַיֵּי־פֶלֶא וְעוֹלְמוֹת־קְסָמִים…

גַּם שָׁמָּה יֶשְׁנוֹ צַעַר – אַךְ צַעַר אַחֵר:

הוּא אֵינוֹ בָא עִם לַיְלָה, הוּא נִשְׁקָף בְּעֵין הַשַּׁחַר…

גַּם שָׁם בְּנֵי־אָדָם בּוֹכִים אֶת כָּל שָׁבֶר –

אַךְ אִישׁ עַל צַוְּארֵי חָבֶר…

גַּם שָׁמָּה בְנֵי הָאָדָם תּוֹעִים –

אַךְ לֹא בַחֹשֶׁךְ, – אֶת הַמֶּרְחָק הֵמָּה רוֹאִים…

וִיחִידִים אֵינָם הוֹלְכִים – אִם אֶחָד הוֹלֵךְ לוֹ עֲרִירִי,

וְנִסְפְּחוּ אֵלָיו שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי וְהָעֲשִׂירִי…

וְלֹא שֶׁמֶשׁ וְלַהַב אֶחָד – כְּמִסְפַּר כָּל הַלְּבָבוֹת,

כַּךְ מִסְפָּרָם שֶׁל הַשְּׁמָשׁוֹת שָׁמָּה וְהַלְּהָבוֹת,

וְאִם אֵין לְאִישׁ עוֹד שֶׁמֶשׁ, וּמָכַר אֶת־כָּל זְהָבוֹ

וְקָנָה שֶׁמֶשׁ, שֶׁמֶשׁ בִּשְׁבִיל לְבָבוֹ, –

וּבְהִתְיַצֵּב גּוּשׁ לַיְלָה עַל דַּרְכּוֹ לְהַחֲרִידוֹ בְאִמְשׁוֹ,

הוּא הוֹלֵךְ לִקְרָאתוֹ בְּלִי־יִרְאָה וּמַרְאֶה לוֹ שִׁמְשׁוֹ…

וּכְטוֹב שָׁם לֵב בְּנֵי־אָדָם, וְשָׂחֲקוּ שְׂחוֹק־כַּדּוּרִים:

זֶה זוֹרֵק שִׁמְשׁוֹ לָזֶה…

וּצְחוֹק שֶׁל פֶּה וָפֶה

טוֹבֵעַ בְּיַם זַהֲרוּרִים – –

צֵא, בַּקֵּשׁ הָעוֹלָמוֹת! –״

וּמַה יַּעֲשֶׁה אִישׁ שֶׁשָּׁמַע – וְיָצָא

בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה, וְהַדֶּרֶךְ לֹא־סְלוּלָה וַאֲפֵלָה מְאֹד,

וּבִקֵּשׁ אֶת עוֹלְמוֹת הַסּוֹד –

וְלֹא מָצָא? –

וּמַה יַּעֲשֶׂה אִישׁ שֶׁהִתְיָאֵשׁ מֵעוֹלְמוֹת־הַסּוֹד –

וְהוּא יָגֵעַ מְאֹד…

מַה יַּעֲשֶׂה אִם חָזַר לְעוֹלָמוֹ

הַטָּמֵא, הַטָּמֵא –

וְגַם הוּא לֹא מִתְנַכֵּר?…

פָּרַשׁ כַּפָּיו לַשֶּׁמֶשׁ הָאֶחָד וְהוּא טָבָע;

הִשְׁתַּחֲוָה לְאַדְמִימוּת הַמַּעֲרָב וְהִיא גָוְעָה;

הִשְׁתּוֹחָח לַשּׁוֹשָׁן – וְחָוָר;

רוּחַ קַלִּיל בּוֹ נָגַע – וְעָבָר;

דָּפַק, דָּפַק עַל לִבּוֹ לַחֲלוֹמוֹ –

גַּם הוּא לוֹ לֹא עָנָה מִתְּהוֹמוֹ…

קָרָא, קָרָא בָאֲוִיר שֵׁם חָבֵר –

הַמֶּרְחָק לֹא עָנָה לוֹ דָּבָר…

גַּם הָעוֹרְבִים הַשְּׁחוֹרִים מֶנּוּ פוֹרְחִים –

הוּא שָׂם אֶל הַחַיִּים – וְהֵם בּוֹרְחִים…

וְהַלַּיְלָה – הוּא בָא –

מַה יַּעֲשֶׂה אִישׁ?…

---

אֲנִי וְצִלִּי

מאת

יצחק קצנלסון

אוֹהֵב אָנֹכִי אֶת־חֶדְרִי הַשּׁוֹמֵם,

הוּא קָט — אַךְ לֹא צָר מֵהֲכִילִי,

אוֹתִי, שְׁתִיקָתִי

וְצִלִּי.

צִלִּי — הוּא גָדוֹל פִּי־שְׁנַיִם מִמֶּנִּי,

וְיֵשׁ שֶׁעוֹד יִגְדַּל בְּמִקְרֶה.

בְּעָמְדִי; הוּא מְטַפֵּס עַל־כְּתָלַי

וְרֹאשׁוֹ בַּתִּקְרָה.

מִשְּׁכֵנַי אַכִּירָה רַק אַחַת:

מִמֻּלִי הִיא גָרָה, הָעַלְמָה —

לְאוֹר הַיָּרֵחַ הַחִוֵּר,

רָאִיתִי אֶת־צַלְמָהּ.

יֵשׁ חַלּוֹן לְחֶדְרִי וּבַעֲדוֹ אַבִּיטָה:

בַּחוּרִים מִתְדַּפְּקִים בְּחַלּוֹנָהּ;

הִיא סְגוּרָה בְחֶדְרָהּ

וְאֵין עוֹנָה…

בְּלַיְלָה חִוֵּר אֶחָד צִוִּיתִי אֶת־הַצֵּל:

צִלִּי, צִלִּי, לֵךְ לְבֵית הַשְּׁכֵנָה!

גָּדוֹל אַתָּה, שָׁחוֹר אַתָּה, לֵךְ!…

וּמָשְׁכֶנָּה הֵנָּה…

מְשֻׁנִּים קִירוֹת חֶדְרִי אִם אֵין עֲלֵיהֶם צִלִּי…

עָצַמְתִּי רֶגַע עֵינַי — הוּא שָׁב אֵלַי מְהֵרָה;

אַחֲרָיו נִכְנְסָה הָעַלְמָה —

חֶצְיָהּ נָמָה, חֶצְיָהּ עֵרָה,

פָּשַׁטְתִּי זְרוֹעוֹתַי לְחַבְּקֶנָּה —

— הוֹי, הוֹי, שְׁכֵנִי, שְׁכֵנִי…

עַל הַכּוֹתֶל רָעֲדוּ שְׁנֵי צְלָלִים —

צֵל אֶחָד נִבְלַע בְּצֵל שֵׁנִי.

מַה־זֶה הָיָה לִי, אִם זֶהוּ חֶדְרִי?!…

חֶדְרִי נֶהְפַּךְ לְתָפְתֶּה קָטָן:

צִלִּי עַל הַכְּתָלִים הוּא הַחוֹטֵא,

וַאֲנִי הַשָּׂטָן…

---

חֲלוֹם

מאת

יצחק קצנלסון

בַּלַּיְלָה בָּא אֵלַי הַמָּוֶת.

דְּמוּת אָדָם הָיָה לוֹ, דְּמוּת אָדָם, שָׁחוֹר

מִכַּף רַגְלוֹ עַד קָדְקֳדוֹ.

אֲנִי חָפַצְתִּי לִצְעַק אֶל־הַחַיִּים;

הוּא מִהֵר, שָׂם אֶת יָדוֹ,

יָד קָרָה, אֱלֵי פִי;

פָּנָה לְפָנִים, פָּנָה לְאָחוֹר

שַׁח עָלַי וְלָחַשׁ לִי:

— אֲנִי הַמָּוֶת…

חַם הָיָה לִי בַמִּטָּה עַד מְאֹד:

שׁוֹקֵעַ כֻּלִּי בְּתוֹךְ כְּסָסוֹת חַמּוֹת;

רָחַשְׁתִּי כְבָר אֶת־קִרְבַת הַחֲלוֹם,

כְּשֶׁהוּא נִדְחַק מִתַּחַת לִשְׂמִיכָתִי…

הוּא שָׁלַח יָדוֹ לִי וְהֵסִיר

אֶת־הַשְּׂמִיכָה מֵעַל מַעֲרוּמַי.

קֹר חָלַף עַל־כָּל בְּשָׂרִי בְּרֶגַע זֶה —

לָנֶצַח נִטַּל מֶנִּי חֹם עֲלוּמַי;

טָפַח לִי בְיָדוֹ עַל הַפֶּה —

זֶה הַפֶּה לֹא יְמַלֵּל יוֹתֵר…

טָפַח לִי בְיָדוֹ עַל הַלֵּב —

זֶה הַלֵּב לֹא יַכֶּה עוֹד…

הִתְמוֹדֵד דֹּם עָלַי: — זוּ הַגְּוִיָּה

לֹא תָשׁוּב עוֹד לִתְחִיָּה

הִסְתַּכֵּל בִּי — וְסָר מֵעַל מִטָּתִי.

בִּכְנַף מְעִילוֹ פִּרְכְּסָה נִשְׁמָתִי…

— — — — — — — — — —

בַּשְּׂמִיכָה שֶׁנָּחָה לְרַגְלֵי הַמֵּתוֹת.

חֹם בְּשָׂרִי עוֹד רָחַשׁ,

חֲלוֹם לִבִּי עוֹד לָחַשׁ; —

חָתוּל קָפַץ עָלֶיהָ וַיָּרַח…

---

עָתִיד

מאת

יצחק קצנלסון

וְאָנֹכִי אָמוּת מָחָר אוֹ אַחַר שָׁנָה,

אָנֹכִי אָמוּת — זֹאת אֵדַע נֶאֱמָנָה.

לֹא אֵדַע אִם זֶה יִהְיֶה בְּיוֹם קֹר אִם בְּיוֹם חֹם,

אִם זֶה יִהְיֶה בַּלַּיְלָה, אִם זֶה יִהְיֶה בְיוֹם.

אַךְ הַשָּׁעָה תָבוֹא, מָחָר אוֹ אַחַר שָׁנָה —

הִיא תָבוֹא, הִיא תָבוֹא — זֹאת אֵדַע נֶאֱמָנָה;

אֲנִי אֶהְיֶה חִוֵּר וְקָרִיר וְאֶשְׁכְּבָה עַל מַצַּע תָּבֶן,

וְאִישׁ מוּזָר יָבֹא וְיַגִּיד: כְּבָר תָּפַרְתִּי תַּכְרִיךְ לָבָן!

וּקְרוֹבַי הָעוֹמְדִים עַל גַּבִּי, יִתְנַפְּלוּ עָלָי —

אוּלַי לֹא מֵת עוֹד בְּנֵנוּ, אוּלַי אָחִינוּ חָי?!

וְנִגָּשׁ אֲלֵיהֶם אִישׁ זָר וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם רְתֵת:

הִנֵּה הֵבִיאוּ אֶת־הָאָרוֹן — הוּא כְּבָר מֵת! הוּא כְּבָר מֵת!

וְנִגְּשׁוּ שְׁנַיִם אוֹ אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים —

וְנָטְלוּ אוֹתִי עַל מַצַּע הַקְּרָשִׁים,

וְשָׂמוּ אוֹתִי בָּאָרוֹן וְשָׂמוּ אֶת הָאָרוֹן בַּעֲגָלָה,

וְדָפַק הָעֶגְלוֹן אֶת־הַסּוּסִים — וְעָבְרוּ הַסּוּסִים הָלְאָה…

וְיַלְדֵי הָרְחוֹב הַקְּטַנִים יִשְׂחֲקוּ לְתֻמָּם,

וְעָבְרָה הָעֲגָלָה — וְהִבִּיט אַחֲרֶיהָ דּוּמָם,

וְהִתְלַחֲשׁוּ הַיְלָדִים נִפְחָדִים: לְוָיָה, לְוָיָה —

וְשָׁבוּ אַחַר־כַּךְ לְמִשְׂחָקָם, כְּאִלּוּ דָּבָר לֹא הָיָה,

וְעָבְרָה הָעֲגָלָה הַשְּׁחוֹרָה. וְעָבַר הָאָרוֹן —

וְאוּלַי תִּזְרַח הַחַמָּה? צִפּוֹר תַּעֲבוֹר וְתָרֹן?

— — — — — — — — — — — —

וְעָבְרָה הָעֲגָלָה הַשְּׁחוֹרָה. וְעָבַר הָאָרוֹן —

וְאוּלַי לֹא תִּזְרַח הַחַמָּה, וְצִפּוֹר לֹא תָרֹן?

---

בַּדֶּרֶךְ

מאת

יצחק קצנלסון

I

הֲרוּחַ קַל אוֹ מַלְאָךְ טָס

וְנָגַע בִּי כִמְעָט וְנָס?…

וָאֶקְרָא לוֹ, וַיָּבוֹא שׁוּב:

זֶה הָיָה כְּרוּב, זֶה הָיָה כְּרוּב!

הַגִּידָה, כְּרוּב, מַה־זֶּה הַצֵּל?

"— שְׁחוֹר כַּנְפֵי הוּא, אֲנִי שַׂר־לֵיל! —

אִם כֵּן הַגִּידָה לִּי, כְּרוּב־רֹם,

הַשְּׁבִיבִים מָה, הַזּוֹרְחִים דֹּם?

"— שְׁבִיבִים אֵלֶּה בִּשְׁמֵי עָל

"טְלָלִים הֵמָּה, פְּנִינֵי טָל.

"לִפְנוֹת בֹּקֶר, טֶרֶם עוֹד

"הִבְהִיק רָז וְנִגְלָה סוֹד.

"הֵמָּה נוֹפְלִים מִשְּׁמֵי־עַד

“עַל כָּל צִיץ וְעַל כָּל בַּד”.

II

הַגִּידָה כְרוּב, נָא הַגֶּד לִי,

הַלְבָנָה לָמָּה חִוְּרָה הִיא?

"— לְבָנָה זֹה הִיא מֵתָה כְבָר —

אַךְ עַל הַלַּיְלָה צַר לָהּ, צָר:

הַיּוֹם בִּנְגֹהוֹת רָחַץ, בְּאוֹר —

וְלֵילָהּ־בַּחשֶׁךְ תַּם, בִּשְׁחוֹר…

וְעִם בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בַּעֲרֹב הַיּוֹם,

עוֹלָה הִיא מִקִּבְרָהּ דֹּם —

וְחִוְּרָה הִיא, כִּי מֵתָה כְבָר,

אַךְ עַל הַלַּיְלָה צַר לָהּ, צָר…

עַל פְּנֵי הַשְּׁחָקִים תּוֹעָה הִיא,

וְזוֹרְעָה אוֹר, וְזוֹרְעָה דְמִי…

III

וְהָעֵצִים, הָעֵצִים הַלָּלוּ, הָרוֹדְפִים וְעוֹמְדִים,

אַחֲרֵי מִי הֵמָּה דוֹלְקִים וְאֶת מִי הֵמָּה חוֹמְדִים?

"— הָעֵצִים, הָעֵצִים הַלָּלוּ, הֵן הֵנָּה הַנְּעָרוֹת,

שֶׁנּוֹלְדוּ בַּשָּׂדוֹת הָאֵלֶּה, וּבְאֵלֶּה הַיְעָרוֹת…

"הֶן הֵנָּה הַבְּתוּלוֹת הַיָּפוֹת, שֶׁאִישׁ עוֹד לֹא רָאָן;

"הֵן הֵנָּה שֶׁאֵינָן יוֹדְעוֹת אֶת סוֹדָן, בְּעוֹד סוֹדָן עִמָּהֶן…

"בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה פֹּה בָּאוֹת אֶל בְּנוֹת הָאֲהָבִים,

"וּמְחַכּוֹת לַמַּסָּע וּמְצַחֲקוֹת בֵּין־כַּךְ לַכּוֹכָבִים…

"וּבַעֲבֹר הַמַּסָּע בְּחָפְזָה עַל פְּנֵיהֶן, וְדָלְקוּ

"אַחֲרֵי כָל בָּחוּר חִוֵּר, שֶׁפָּשַׁט לָהֶן יָדוֹ, וְדָלְגוּ

"עַל מַעֲלוֹת הַמַּעֲקָה; שָׁם עוֹמֵד יְחִידִי הַנָּעַר —

"הָאַחַת חוֹטְפַתְהוּ בְחֵיקָהּ וּמִתְחַמְּקָה לַיָּעַר…

"שָׁם הִיא לוֹחֲצַתְהוּ אֶל לִבָּהּ, הַיָּפָה, הַבְּהוּלָה, —

"לַבֹּקֶר — וְהַבָּחוּר הַחִוֵּר כְּבָר גָּוַע בִּזְרֹעוֹת הַבְּתוּלָה…

"רְאֵה־נָא, הֵן דּוֹלְקוֹת אַחֲרֶיךָ, הֵן רוֹדְפוֹת הֵן רוֹדְפוֹת…

"פְּרוּעוֹת־שֵׂעָר וַחֲשׂוּפוֹת־הֶחָזֶה הֵן עוֹלוֹת, הֵן חוֹטְפוֹת!…

---

חֲלוֹמוֹת

מאת

יצחק קצנלסון

א

I

בָּרִאשׁוֹנָה—

כְּשֶׁנִּפְקְחוּ רִאשׁוֹנָה שְׁנֵי עַפְעַפַּי,

וּמַבָּטִי — מַבַּט נֶשֶׁר צָעִיר —

הִמְרִיא לְמֶרְחַקִּים,

וְהִתְעַכֵּב רֶגַע קַל וְלִטֵּף כַּנְפֵי יוֹנָה,

וְנֶאֱחָז בַּסְּבַךְ שֶׁל אִילָן, בְּעָלָיו הַיְרַקְרַקִּים,

בִּזְמִירָיו,

וּבְצִלְצוּלֵי שִׁירָיו —

עַל כָּל שׁוֹשָׁן שָׁהָה;

וְעוֹד טֶרֶם נִתְקָל בָּרָקִיעַ —

הִתְלַכְּדוּ בִּתְמִימוּת יֶלֶד כַּפַּי,

וּמָחֲאוּ, מָחֲאוּ אָז בִּתְמִימוּת יֶלֶד,

וּבְרָכָה כְּבָר הִתְעַתְּדָה לָצֵאת מִבֵּין שְׂפָתַי, —

וְאֶת־מִי לְבָרֵךְ לֹא יָדַעְתִּי עוֹד —

יוֹם אָבִיב בָּהִיר

צָלַח עַל הֶחָלֶד —

זֶה הָיָה מָתַי?

II

חֲלוֹם הָאָרֶץ נִגְלָה לִי וַיִּתְפְּשֵׂנִי,

נִלְכַּדְתִּי בְרֶשֶׁת אוֹרִים עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה;

וְאֶל הַשְּׁחָקִים לֹא נָשָׂאתִי עֵינִי —

הַחַמָּה — הִיא הִשְׁקִיפָה אֵלַי מָטָּה,

הַכּוֹכָבִים — יָרְדוּ אֵלַי מִשְּׁמֵי רָמָה,

וּכְרוּבִים רִחֲפוּ סְבִיבִי…וְשָׁמְעָה אָזְנִי מַשָּׂק

שֶׁל כְּנָפַיִם קַלּוֹת…אֶחָד אוֹתִי נָשַׁק,

וְאֶחָד מִן הַכְּרוּבִים הִסְתַּתֵּר בִּמְעָרָתִי

אֲשֶׁר חָפַרְתִּי לִי בַחֹל לִזְבוּבֵי־קַיִץ,

לְפַרְפָּרִים מְרוּטֵי כָנָף וְלִרְמָשַׂי,

וּגְדוֹלָה חֶרְדַת לִבִּי וּגְדוֹלָה גַּם שִׂמְחָתִי —

זֶה הָיָה מָתַי?

III

וְאֶת הָאֱלֹהִים רָאִיתִי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,

כִּנְטוֹת הַיּוֹם, בְּמֶרְחַב שָׂדַי,

שָׁם נִרְאָה לִי אֵל שַׁדַּי

בֵּין הַקָּמָה,

כְּשֶׁהוּא דוֹלֵק אַחֲרֵי זְבוּב רִקְמָה:

הֶאָח!

אֵין הַבּוֹרֵא יָכֹל לִתְפֹּשׂ אֶת יְצוּרוֹ;

הַמֹּחַ רוֹדֵף רוֹדֵף אַחֲרֵי בֶן־סְעִפּוֹ,

שֶׁנִּקְרַע מֶנּוּ וְטָס בַּאֲוִיר עוֹלָם חָפְשִׁי…

הַלֵּב לֹא יָכֹל לִתְפֹּשׂ אֶת הִרְהוּרוֹ,

שֶׁנִּתָּק מֶנּוּ וְעָף בַּאֲוִיר עוֹלָם חָפְשִׁי…

רַךְ וְקָלִיל זְבוּב־הַקַּיִץ, וְהוּא נִמְלָט וּמִתְרַחֵק,

וַאדֹנָי עוֹד דּוֹלֵק אַחֲרָיו, וַאדֹנָי מְצַחֵק…

אַךְ הִנֵּה, נִפְגַּע פַּרְפָּר זֶה, בְּצִפֹּרֶת קַלָּה,

וְנָשַׁק לָהּ וְהִתְחִיל לִבּוֹ לָהּ מְגַלֶּה,

עַל פְּנֵי הַקָּמָה —

יָשְׁרָה הַצִּפֹּרֶת,

קַלַּת הַכְּנָפַיִם, הַצְּחַרְחֹרֶת,

בְּעֵינֵי בֶן הַפַּרְפָּר, וַיִּקָּחֶנָּה לוֹ לְעֵזֶר —

וְעָמְדָה לוֹ עָרְמָתוֹ לֵאלֹהִים!…

בְּעוֹד שֶׁהֵמָּה מְלַחֲשִׁים אַהֲבָה,

חֲטָפָם אֲדֹנָי וְשָׂמָם עֲלֵי רֹאשׁוֹ

וַיִהְיוּ הֶחָתָן וְהַכַּלָּה,

נֵזֶר,

נֵזֶר עַל תַּלְתַּלֵּי אֱלֹהִים.

וְהָעוֹלָם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וַאֲנִי בְּתוֹךְ הַמִּקְדָּשׁ,

וְעֵינַי רוֹאוֹת, רוֹאוֹת אֶת כֹּהֲנוֹ, אֶת קְדוֹשׁוֹ

וּבְרָכָה כְמוֹ הִתְעַתְּדָה לָצֵאת מִבֵּין שְׂפָתַי, —

זֶה הָיָה מָתַי?

ב

I

בְּבֹקֶר בָּהִיר אֶחָד קָרַב אֵלַי אַבָּא,

אָחַז בִּקְצֵה יָדוֹ בְּסַנְטְרִי הֶחָלָק,

וּבַיָּד הַשְּׁנִיָּה הֶחֱלִיק עַל לְסָתִי —

וְאָנֹכִי טֶרֶם אֵדַע אִם מֵחֲמַת חִבָּה,

אַבָּא עוֹשֶׂה כָּכָה, רַק לִבִּי, הוּא לִי נִבָּא:

יָמִים שֶׁל מִשְׁפָּטִים וְגַם סִדְרַת בָּלָק…

הוֹי, מַה־נִּבְּאָה לִי לִבָּתִי!…

וְקָרַב אֵלַי אַבָּא וְאָמַר אֵלַי כָּכָה:

— הֲתֵדַע כִּי יֵשׁ “מוֹדֶה” עַל הָאָרֶץ, כִּי יֵשׁ “בְּרָכָה”?

הֲתֵדַע בְּנִי — כַּךְ סָח לִי, סָח לִי אַבָּא —

מִי בָרָא זֹהַר זֶה, וְתֵבֵל רַבָּה?

יֵשׁ בַּשְּׁחָקִים אֵל צָנוּעַ, אֵל מִסְתַּתֵּר.

מִי שֶׁבְּרָאָם…רַבּוֹת עָמְלוּ אִישִׁים,

רַבּוֹת חָטְטוּ וְחָתְרוּ עַד שֶׁנּוֹדַע

כִּי בַשְּׁחָקִים יָגוּר… — שָׂא בֶן־חָמִיד

אֶת כַּפֶּיךָ וְעֵינֶיךָ לַשָּׁמַיִם —

כָּכָה…כַּף אֶל כַּף! גַּם הָעֵינַיִם —

כַּךְ, חֲכָמִי! כָּכָה תַעֲשֶׂה תָּמִיד…

עַכְשָׁיו נֹאמַר בְּרָכָה, נֹאמַר מוֹדֶה —

מִתְפַּרְנֵס אֵל זֶה טָמִיר מִתִּשְׁבָּחוֹת,

אֱמֹר בְּנִי מוֹדֶה, כָּל הַתְּהִלּוֹת לוֹ שַׁיָּכוֹת;

וְעַל הַזְכוּת הַזֹּאת אֵין הוּא מְוַתֵּר…

II

וְאֶת הַצַּדִּיק אוֹהֵב שַׁדַּי יוֹתֵר —

מִן הַבֹּקֶר לוֹ הִתְפַּלֵּל עַד הָעָרֶב;

בַּלַּיְלָה רָאָה חֲלוֹם: הִתְנוֹפְפָה עָלָיו חֶרֶב…

וְעִם הַשַּׁחַר קָם וְלֹא רָץ לְבֵית הַפּוֹתֵר!…

וַחֲבִיבִים עַל אֵל שַׁדַּי גַּם כָּל בָּנָיו —

עֲלֵיהֶם נָפַל רֶגַע פַּחַד חֲלוֹמָם,

וְרָצוּ לְבֵית הַפּוֹתֵר עִם הָנֵץ יוֹמָם…

וּבְעָמְדָם עַל מִפְתָּנוֹ — הִתְנֶחָמוּ,

וּבְטֶרֶם פִּתְרוֹן חֲלוֹמוֹתָם שָׁמְעוּ —

נִגְשׁוּ אֶל הַפּוֹתֵר וְיָרְקוּ לוֹ בְּפָנָיו…

וְיֵשׁ תִּקְוָה מֵאֵל שַׁדַּי גַּם לַחֲנֵפִים —

אַף עַל פִּי שֶׁקּוֹלוֹתֵיהֶם צוֹרְמִים

קְצַת אֶת אָזְנָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא

אַף עַל פִּי שֶׁתְּפִלוֹתֵיהֶם עוֹלוֹת:

מִלֵּבָב בִּלְתִּי נָקִי, מִנְּשָׁמָה בִּלְתִּי זַכָּה —

לִפְנֵי כִסֵּא שַׁדַּי נְהָרוֹת רַבִּים זוֹרְמִים,

וּכְרוּבָיו עוֹמְדִים בְּתוֹךְ הַמַּיִם עֲלֵי כֵפִים,

הַבּוֹדְקִים אֶת הַצְּלִילִים וְאֶת הַקּוֹלוֹת;

וְכָל תְּפִלָּה פְגוּמָה וּמְטֻנֶּפֶת,

רוֹחֲצָה יַד הַכְּרוּבִים וּמְשַׁפְשֶׁפֶת,

עַד שֶׁנָּגְהָהּ חוֹזֵר לָהּ — וְזָרְחָה…

וְאָז — מַגִּישִׁים אוֹתָהּ לְרִבּוֹן הָעוֹלָמִים,

וְהוּא — אִם גַּם מַכִּיר הוּא עָלֶיהָ כְּתָמִים,

אִם גַּם צְלִילֵי קוֹלָהּ מְעַט צוֹרְמִים

אֶת אָזְנָיו — אַךְ מְקַבְּלָהּ הוּא בְּגִילָה,

וּבוֹלֵעַ כְּבִכּוּרָה אֶת הַתְּפִלָּה…

וּרְאֵה נָא, בְּנִי, נָתַתִּי לְפָנֶיךָ כַּמָּה דְרָכִים —

כֻּלָּם עוֹלִים וְנִמְשָׁכִים,

יָשָׁר אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא,

הֶחָבוּי שָׁם בִּשְׁחָקָיו —

בְּחַר לְךָ אֶחָד מִכָּל אֵלֶּה…

וְסִידוּר אֶקְנֶה לָךְ, סִידוּר טוֹב וְיָפֶה,

וְגָדוֹל הוּא, וְאָרוֹךְ הוּא,

רַבִּים בּוֹ מִזְמוֹרִים. הַסִּגְנוֹן קַל וְצַחָה גַם הַשָּׂפָה,

כָּל מִזְמוֹר וְכָל מִזְמוֹר לְדַפָּיו וְלַחֲלָקָיו,

וְאַתָּה אַל נָא תֵלֶא — — —

III

אָז בָּא הַקֵּץ לַחֲלוֹם הָאָרֶץ שֶׁחָלַמְתִּי,

קִבַּלְתִּי תּוֹרַת אָבִי הַחֲדָשָׁה —

עוֹדֶנִּי זוֹכֵר: תְּפִלָּתִי הָרִאשׁוֹנָה,

יָצְאָה מִשִּׂפְתוֹתַי קְטוּעָה וּמְשֻׁבָּשָׁה;

וּשְׁנָתִי נָדְדָה מֶנִּי; בַּחֲצִי הַלַּיְלָה קַמְתִּי,

וָאֶקְרַב אֶל הַחַלּוֹן, וָאַבֵּט אֶל הַשְּׁחָקִים

כָּל הַלַּיְלָה, כָּל הַלָּיְלָה…

כּוֹכָבִים קְטַנִּים רָמְזוּ לִי בְּעֵינֵי בְרָקִים:

— תְּפִלָתְךָ, יֶלֶד טִפֵּשׁ, כְּבָר נִתְקַבְּלָה בִּשְׁמֵי מַעְלָה; —

אָז בָּא הַקֵּץ לַחֲלוֹם הָאָרֶץ שֶׁחָלַמְתִּי,

וְלֹא קָסְמוּ לִי עוֹד פִּרְחֵי הָאֲדָמָה,

שֶׁצָּצוּ וְרֻדִּים וְלַבְנוּנִים בֵּין עֲשָׂבִּים,

חֲבוּיִם בְּצֵל שִׂיחִים, רַבִּים, כָּכָה רַבִּים;

וּכְשֶׁנִּרְמַס תַּחַת רַגְלַי אֶחָד מִן הַפְּרָחִים,

בִּצְדִיָּה וּבְלִי צְדִיָּה, בְּלֶכְתִּי עַל אֵם דְּרָכִים —

לֹא דָוֶה לִבִּי בִּי, לֹא בָכְתָה בִּי הַנְּשָׁמָה;

לֹא לִבְּבַנִי עוֹד נִיר נָאֶה וְאִילָן רַב־עֲנָפִים,

וּזְמִירָיו לֹא צָדוּנִי וִירַקְרַק חֵן שֶׁל טְרָפִים;

וְלֹא פָתַחְתִּי עוֹד חַלּוֹנִי לְכָל יוֹנָה יָפָה,

שֶׁהִתְלַבְּטָה עַל אֶשְׁנַבִּי בְּחַרְטֻמָּה וּבִכְנָפָהּ;

וּכְרוּבִים עוֹד לֹא רָחֲפוּ סְבִיבִי, לֹא רָחָפוּ;

סָפוּ כָּל הַכְּרוּבִים, מֵעַל פְּנֵי הָאָרֶץ סָפוּ…

וַאדֹנָי לֹא נִרְאֶה לִי עוֹד בֵּין הַקָּמָה —

פָּסַק חֲלוֹם הָאָרֶץ, אָבְלָה נָבְלָה הָאֲדָמָה!…

IV

וְהִנְנִי חוֹלֵם חֲלוֹם הַשְּׁחָקִים, חֲלוֹם מְרוֹמִים —

כָּל הַחֲלוֹמוֹת יָפִים אִם גַּם אֵינָם דּוֹמִים…

אַל תִּרְאוּנִי שֶׁפָּרַשְׂתִּי לְקֶרֶן זָוִית —

אֵין צֹרֶךְ לִי בְּמֶרְחָב; תְּנוּ לִי חָבִית

וְאֶחְלֹם בְּתוֹךְ חָבִית!

רַק יִהיֶה נָא סִדּוּרִי

עִמִּי בְּחָבִיתִי, עִמִּי בְּתוֹך חוּרִי…

V

הַס —

הִנֵּה כוֹכָב נוֹפֵל מִשְּׁמֵי מַעְלָה

אֶל חֵיק הַלַּיְלָה. —

— אָדָם, מַה מִלַּיְלָה?! אָדָם מַה מִלֵּיל?

— כּוֹכָב, מַה בַּשְּׁחָקִים? כּוֹכָב, מַה שְּׁלוֹם אֵל?

— אַל תַּזְכִּיר לִי אֶת שָׁמַי, מְתוּקִים פֹּה הָרְגָבִים…

לֹא אָשׁוּב עוֹד אֶל אַחַי, לֹא אָשׁוּב אֶל הַכּוֹכָבִים.

גַּם אַתָּה זְרֹק סִדּוּרְךָ, כְּרֵה־לְךָ בּוֹר וִישַׁן!

וּשְׂמַח שֶׁהוּא בַשְּׁחָקִים, וּשְׂמַח שֶׁאֵין הוּא כַאן…

אֶרְאֶלֵּי שַׁחַק כְּבָר עֲיֵפִים, כְּבָר הֵם נִלְאִים,

מִשַּׁבֵּחַ אֶת הַבּוֹרֵא, מֵאֱמֹר לוֹ תְּהִלִּים;

בִּזְוִיּוֹת שִׂפְתוֹתָם כְּבָר הַקֶּצֶף נִרְאֶה —

וַעֲדַיִן הֵמָּה עוֹמְדִים עָלָיו וְאוֹמְרִים שִׁירָה;

כְּבָר לִבָּם כָּלֶה וּפְנֵיהֶם — פְּנֵי אֲבֵלִים —

וְקוֹלוֹת תְּפִלּוֹתֵיהֶם אֵינָם חֲדֵלִים, אֵינָם חֲדֵלִים!…

תרס"ה

מאת

יצחק קצנלסון

---

בַּלַּיְלָה

מאת

יצחק קצנלסון

כָּל־זְמָן שֶׁעָמַד הַכּוֹכָב בַּשַּׁחַק

לֹא רָאֲתָה עֵינִי עוֹד אוֹתוֹ מְצַחֵק;

בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה רְאִיתִיו: בְּמוֹרָא

הוּא הִבִּיט מִשָּׁמָיו לָאָרֶץ הַשְּׁחוֹרָה. —

שָׁאַלְתִּי הַכּוֹכָב: אֶת מִי זֶה תִפְחָדָה?

הוּא רָעַד וְשָׁתַק…בְּעַצְמוֹ לֹא יָדַע…

בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה הוּא עָמַד וְרָעָד,

וְגַם כְּשֶׁנָּפַל דָּבָר לֹא לָאָט…

כָּל־זְמָן שֶׁגָּאָה הַפֶּרַח בָּאָחוּ

נִכְּרוּ בוֹ דִּמְעוֹת עֵינַיִם שֶׁבָּכוּ;

בְּכָל לַיְלָה וָלֵיל דִּמְעַת־טַל עָלָיו יָרָד

בַּכִּכָּר הַשּׁוֹמֵם הוּא שִׂגְשֵׂג וְחָרָד…

שָׁאַלְתִּי הַשּׁוֹשָׁן: אֶת מִי זֶה תִפְחָדָה?

הוּא רָעַד וְשָׁתַק…בְּעַצְמוֹ לֹא יָדַע…

בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה הוּא שִׂגְשֵׂג וְרָעָד,

וְגַם כְּשֶׁנִּתְלַשׁ — דָּבָר לֹא לָאָט.

כָּל־זְמָן שֶׁחָיָה הָעֶלֶם בָּאָרֶץ

לֹא צָהָל, מִשְּׂפָתָיו כָּל צְחֹק לֹא הִתְפָּרֶץ;

בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה הוּא יָשַׁב בַּמִּטָּה,

וְעֵינוֹ הַפְּקוּחָה בְּאֵימָה מַבִּיטָה…

שָׁאַלְתִּי הָעֶלֶם: אֶת מִי זֶה תִפְחָדָה?

הוּא רָעַד וְשָׁתַק…בְּעַצְמוֹ לֹא יָדַע…

בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה — שְׂעָרוֹ כֹּה סָמָר…

וּבְרִגְעֵי הַגְּסִיסָה מְאוּמָה לֹא אָמָר…

---

הַכֹּל עוֹלֶה

מאת

יצחק קצנלסון

עוֹלֶה עֲשַׁן הָאֲרֻבּוֹת,

עוֹלֶה וּמְתַמֵּר הֶעָשָׁן;

סוֹפְדוֹת הַמְּכוֹנוֹת הַמְרֻבּוֹת

הֶסְפֵּדָן הַיָּשָׁן.

עַנְנֵי עָשָׁן מִתְנַשְּׂאִים,

עוֹלִים וּמְתַמְּרִים עֲנָנִים;

גּוּשֵׁי עֲלָטָה מְכַסִּים

אֶת שָׁמַי הַלְּבָנִים.

*

בּוֹכִים בְּנֵי־אָדָם וְגוֹעִים,

לוֹחֲשׁוֹת עֵינַיִם וְדוֹמְעוֹת;

כָּלִים הַחֲלוֹמוֹת הַטּוֹבִים,

בֵּין אַבְנֵי הַחוֹמוֹת.

פְּנִינֵי הַדְּמָעוֹת מִתְנַשְּׂאִים,

עוֹלִים הַפְּנִינִים הַטְּהוֹרִים.

עוֹלִים וְזוֹרְחִים וּמְכַסִּים

אֶת שָׁמַי הַשְּׁחוֹרִים.

---

בִּשְׁאוֹן הַכְּרָךְ

מאת

יצחק קצנלסון

מֵאֵיזֹה רְחוֹב, שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּרַךְ,

בָּא קוֹל הֹלֶם־פָּעַם;

מוּרָמָה יַד, וּבַרְזֶל יַךְ:

בְּרָקִים וְקוֹל רָעַם.

נַפָּח עוֹמֵד עַל לַהֶבֶת,

וּמְרַקֵּעַ אֶת בַּרְזִלּוֹ;

גַּלְגַּל אַחֲרוֹן לַמִּרְכֶּבֶת —

לֹא בִשְׁבִילוֹ, לֹא בִשְׁבִילוֹ!

כָּל הַלַּיְלָה הִכָּה, הִכָּה;

כָּל הַלַּיְלָה רִקַּע, רִקָּע;

כָּל הַלַּיְלָה הָלַם, הָלַם —

וּלְעֵת־בֹּקֶר עִם צֵאת־חַמָּה —

הַמִּרְכֶּבֶת כְּבָר שָׁלָמָה;

נָח הַהֹלֶם — וַיֵּאָלַם.

— "אִשְׁתִּי! אָז הַנַּפָּח קָרָא,

עוֹד מְעַט וּבָא הַ“שְּׂרָרָה” —

"הַמִּרְכֶּבֶת לוֹ מוּכָנָה,

"בִּשְׁתֵּי “מֵאוֹת” אוֹתָהּ קָנָה.

"קַבְּלִי, רַעְיָה, אֶת הַדָּמִים!

"עֶשְׂרִים לֵילוֹת, עֶשְׂרִים יָמִים

"נַעֲרוֹךְ חִנְגָּא וְהִלּוּלָא,

“עַד שֶׁתֵּהֹם תֵּבֵל כֻּלָּהּ! —”

שָׂח הַנַּפָּח כַּךְ, וְנָדַם —

כָּרַע, עָיַף, וַיֵּרָדַם.

*

לוֹ, לַנַּפָּח, אִשָּׁה יָפָה,

עֲלֵי מִצְחָהּ יֵשׁ לָהּ קֶמֶט —

הִיא קְצַת חִוְּרָה וּקְצַת רָפָה,

שִׂפְתֵי חֵן וְסִנְטָר חֶמֶד.

בַּעֲלָה צִוָּה, — וְאֶת צָווֹ

הִיא לֹא תַמְרֶה, הִיא, הָרַכָּה!

עוֹד מְעַט הַ“שְּׂרָרָה” יָבוֹא —

אֶל הַחַלּוֹן הִיא מְחַכָּה…

בָּא הַשְּׂרָרָה — רָם כָּאַלּוֹן,

יָפֶה, חָסוֹן הוּא, הַ“שְּׂרָרָה”!

אַךְ הַחִוְּרָה שֶׁבַּחַלּוֹן —

לָמָּה חָרְדָה? מַה זֶה קָרָה?

בָּא הַשְּׂרָרָה — אֵשׁ הֻצַּתָּה!

הוֹ הַשְּׂרָרָה! הוֹ שַׁלְהַבְתּוֹ!

— “בּוֹאִי, חִוְּרָה, מָה אַתְּ חַתָּה?…”

וַתִּכָּנֵס אֶל מֶרְכַּבְתּוֹ.

הַמִּרְכֶּבֶת טָשָׁה טָשָׁה,

כָּל הַיּוֹם הָרְחוֹב רָעָשָׁה

כָּל הַיּוֹם שְׁאוֹן גַּלְגַּלִּים…

הַנִּיצוֹצוֹת וְהָרְשָׁפִים

מִכָּל אוֹפָן נִתְּזִים, עָפִים,

כָּבִים רֶגַע וּמִתְגַּלִּים.

הַמִּרְכֶּבֶת סְגוּרָה, סְגוּרָה —

הוֹ הַשְּׂרָרָה! הוֹ הַנּוּרָא!

לוֹ, לַנַּפָּח, אִשָּׁה יָפָה,

הִיא קְצַת חִוְּרָה וּקְצַת רָפָה,

עַל חָזֶהָ רֹאשׁוֹ נִשְׁעָן, —

הִיא הַחִוְּרָה, הִיא לֹא תִישָׁן…

עַל תַּלְתַּלָּיו מוּרָד רֹאשָׁהּ,

עוֹד הִיא חֲרֵדָה, עוֹד הִיא בוֹשָׁה…

בְּרַעַשׁ אוֹפָן תִּשְׁמַע קְלָלָה;

עֵין הַנַּפָּח — בִּשְׁבִיב שֶׁעָלָה

אֶל הַחַלּוֹן —… רֹאשׁוֹ נִשְׁעָן

עַל חָזֶהָ — הִיא לֹא תִישָׁן…

לְעֵת עֶרֶב רַק חָדָלָה.

הֶמְיַת הַמִּרְכֶּבֶת כָּלָה.

בָּא הַשְּׂרָרָה אֶל הֵיכָלוֹ —

בָּא עִם צֵידוֹ, בָּא עִם שְׁלָלוֹ…

הוֹ הַשְּׂרָרָה, הוֹ הַשְּׂרָרָה!

עַד חֲצוֹת הַלֵּיל עֲצָרָהּ…

עַד חֲצוֹת הַלֵּיל לְקָחָהּ —

וּבַחֲצִי הַלַּיְלָה שְׁלָחָהּ!…

*

עִם כְּלוֹת הַיּוֹם הַנַּפָּח קָם,

הִתְעוֹרֵר מִתּוֹךְ שֵׁנָה —

וְהַבַּיִת רֵיק וְאִישׁ אֵין שָׁם.

גַּם הִיא, “חִוְּרָתוֹ”, אֵינָהּ…

אַרְבַּעַת כְּתָלִים עָמְדוּ דֹם,

מְאוּם לוֹ לֹא אָמָרוּ;

הָאֵשׁ כְּבָר נִדְעֲכָה עַד תֹּם;

הַפֶּחָמִים הִתְקָרָרוּ.

“אִשְׁתִּי”! — קָרָא — וְאֵין עוֹנֶה!

“אִשְׁתִּי”! — וְאֵין קָשֶׁב!

אֶת קְרִיאוֹתָיו לוֹ רַק שׁוֹנֶה

הֵדוֹ שֶׁל הַנָּשֶׁף.

אֶל הֶחָצֵר יָצֹא יָצָא —

וְצַעֲקַת שֶׁבֶר הִתְפָּרָצָה

מִתּוֹךְ לִבּוֹ. צְעָקָה מָרָה:

— הוֹ הַ“שְּׂרָרָה”! הוֹ הַ“שְּׂרָרָה”! —

הַמִּרְכֶּבֶת לֹא עָמָדָה —

— הוּא, הוּא צָדָהּ! הוּא, הוּא צָדָהּ!…

דִּמְעָה נָזְלָה, דֹּם נָזָלָה! —

— הוּא, הוּא גְזָלָהּ! הוּא, הוּא גְזָלָהּ! —

פִּתְאֹם עָמַד. דָּבר זָכָר:

"— לֹא אֲחַכֶּה עַד יוֹם מָחָר!

מִזְרוֹעוֹתָיו אוֹצִיאֶנָּה,

“בִּזְרוֹעוֹתָיו אֲהַרְגֶנָּה!” —

אֶל הַהֵיכָל הָלֹךְ הָלַךְ —

בַּאֲפוּנְדָתוֹ טָמַן שָׁלַח,

"— חַד הַשֶּׁלַח, וְיֵשׁ לוֹ בָרָק! — "

חָרַק לוֹ הַנַפָּח, חָרָק…

כָּל הַקִּרְיָה שָׁמְעָה הֵדִים

שֶׁל צְעָדִים קָשִׁים, כְּבֵדִים…

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה כַּאֲשֶׁר נָגַשׁ

אֶל הָאַרְמוֹן, אוֹתָהּ פָּגַשׁ —

אֶל הַשַּׁעַר עָמְדָה סְמוּכָה

וְהַבְּלוּסָה פְתוּחָה, פְּתוּחָה…

*

הַתּוֹצָאוֹת לֹא יְדוּעוֹת —

רַבּוֹת — רַבּוֹת הֵן הַשְּׁמוּעוֹת!…

רַבִּים — רַבִּים הַנַּפָּחִים,

כִּמְעַט כֻּלָּם נָשְׂאוּ נָשִׁים.

שְׂרָרוֹת גַּם כֵּן יֵשׁ לִרְבָבוֹת,

כֻּלָּם נוֹסְעִים בַּמֶּרְכָּבוֹת —

הָאוֹפַנִּים אָצִים, טָשִׁים…

זִיקִים נִתְּזִים וְנִדְעָכִים —

וְהַכְּרַכִּים תָּמִיד הוֹמִים!

תָּמִיד הוֹמִים!

---

שִׁיר־עָם

מאת

יצחק קצנלסון

(מֵהֵינֶה)

עַל קִבְרָהּ הַבּוֹדֵד עוֹמֶדֶת לָהּ אֵלֶה,

בָּהּ בּוֹכִים בְּנֵי כָנָף וְרוּחוֹת אֲפֵלָה;

וְיוֹשֵׁב עַל קִבְרָהּ מִתַּחַת לַסְּכָךְ,

עֶבֶד הַטּוֹחֵן וְאוֹצָרוֹ הָרָךְ.

הָרוּחוֹת הוֹמִיּוֹת וּבֹוכוֹת בְּתוּגָה,

שִׁיר בְּנֵי־הַכָּנָף מֶה עָגוֹם, מַה נּוּגָה;

וְנִדְמוּ הָעוֹגְבִים וְקוֹלָם לֹא בָא –

הֵם בּוֹכִים וְלֹא יוֹדְעִים בְּעַצְמָם עַל מָה…

---

אֲבִיבִית

מאת

יצחק קצנלסון

בַּלַּיְלָה כָּתַבְתִּי אֶת שִׁירַי,

וְלַבֹּקֶר עַל שִׁירַי נִרְדַּמְתִּי;

בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי בְהָקִיץ –

לַבֹּקֶר בִּשְׁנָתִי חָלַמְתִּי.

… כְּבָר מַשְׁחִיר בְּחַלּוֹנִי הָאַלּוֹן,

כּוֹכְבֵי הַלַּיְלָה כְּבָר גָּזִים;

וְהַזְּבוּבִים עוֹד נָמִים בַּחַלּוֹן –

וְחֶדְרִי עֲדֶן מָלֵא רָזִים.

כְּבָר שָׂח לִי הָאַלּוֹן, כְּבָר לָאַט:

– צִפֳּרַי כְּבָר קָמוּ בְנָוָן… –

וְצִלִּי עֲדֶנָּה לֹא רָעַד

עַל גַּבֵּי הַכֹּתֶל הַלָּבָן…

הָעַלְמָה כְּבָר עָבִרָה עִם כַּדָּהּ,

וְאֵין יוֹצֵא אַחֲרֶיהָ הַבְּאֵרָה!

הַקִּילוֹן לִי שָׁרַק: לְבַדָּהּ… –

– חַכִּי לִי עִם דֶּלְיֵךְ הַכְּשֵׁרָה!

כְּבָר צָפוֹת קַרְנַיִם אֲדֻמּוֹת,

הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר קָפְצָה לָעוֹלָם:

וְעֵינַי עֲדֶנָּה עֲצוּמוֹת,

וְלִבִּי – עֲדֶנָּה הוּא חוֹלֵם…

---

שַׁבָּת

מאת

יצחק קצנלסון

לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה!

אַבָּא שָׁב מִבֵּית־הַתְּפִלָּה,

אַבָּא קִדַּשׁ עַל הַיַּיִן,

אַבָּא בִּצַּע כְּבָר הַחַלָּה,

אַבָּא אָכַל כְּבָר פַּשְׁטִידָא

עַל צִמּוּקִים וְעַל שֻׁמָּן;

רֵיחָהּ עוֹד לֹא פָג עֲדַיִּן,

אָמְנָם לֹא רַק רֵיחָהּ גְּרִידָא…

וּכְבָר בֵּרַךְ אֶת “הַמְּזֻמָּן”,

וְגַם עָבַר עַל הַסֶּדְרָה,

וּכְבָר חָלַץ אֶת נְעָלָיו, –

וְהוּא יָשֵׁן שְׁנַת עֲרֵבָה;

נַחֲרָה בָּאָה כְבָר מֵחֶדְרוֹ,

“שֵׁבֶט־מוּסָר” כְּבָר עַל פָּנָיו…

עָלֶה נָפַל מִתּוֹךְ עָלָיו,

נָפַל אַרְצָה עַל מְסָאנָיו…

וְכַלָּתֵךְ כְּבָר הִתְקַשְּׁטָה,

יָצְאָה אֶת הָעִיר הַשְּׁלֵוָה –

בֵּין הַשְּׁדֵרוֹת יָצְאָה הַשְׁתָּא!

בֵּין הַשְּׁדֵרוֹת לָךְ תְּחַכֶּה –

לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה!

* * *

לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה!

לֹא בַשּׁוּק עַל יַד הַחֲנוּיוֹת –

שָׁם לֹא תִמְצָא אֶת הַנַּעֲלָה;

לֹא בְחוּצוֹת הָעֲיָרָה –

שָׁם לֹא תִמְצָא אֶת הַיְקָרָה;

לֹא בְּבֵית הַדּוֹדָה רִיבָה –

שָׁם לֹא תִמְצָא אֶת הַחֲבִיבָה;

לֹא בְּבֵית הַשָּׂב ר' יְהוּדָה –

שָׁם לֹא תִמְצָא אֶת הַחֲמוּדָה;

רֵיקִים עַתָּה כָּל הַשְּׁוָקִים,

סְגוּרוֹת עַתָּה כָּל הַחֲנוּיוֹת,

וּבָרְחוֹבוֹת דְּמָמָה, דְּמָמָה –

שְׁכִינַת־שַׁבָּת שׁוֹרָה שָׁמָּה…

בְּבֵיתָהּ שֶׁל הַדּוֹדָה רִיבָה

אֵין כָּל עַלְמָה, אֵין כָּל רִיבָה…

נָשִׁים שְׁכֵנוֹת, נָשִׁים צְנוּעוֹת,

שָׁמָּה בָאוּ לְשׂוֹחֵחַ,

לְשׂוֹחֵחַ וּלְהֵאָנֵחַ;

הַשָּׂב ר' יְהוּדָה קָם מִשְּׁנָתוֹ, –

יוֹשֵׁב הוּא עַל פְּנֵי גְמָרָתוֹ…

גְּדוֹלָה, עָבָה הַגְּמָרָא!

קָשׁוֹת, קָשׁוֹת הַהֲלָכוֹת!

עַל הַדַּפִּים כִּתְמֵי־כָתֶם,

רֵיחוֹת־טַבַּק, זֵעַת מְצָחוֹת…

וְר' יְהוּדָה יוֹשֵׁב בּוֹדֵד,

מְקַמֵּט מִצְחוֹ וּמִתְנוֹדֵד…

עַל הַיַּרְמוֹלְקָה הַמְכֹעָרָה,

רוֹעֵד קַו־אוֹר עָלוּב, יָתוֹם –

לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה!

* * *

לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה!

עַל הַכְּבִישׁ, שָׁם בֵּין הַשְּׂדֵרוֹת

הִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת אַלָּה,

עַל הַכְּבִישׁ, שָׁם בֵּין הַשְּׂדֵרוֹת!

בְּנוֹת־יִשְׂרָאֵל שָׁם מְטַיְלוֹת, –

… עֵצִים גְּדֵלִים, שׁוֹשַׁנִּים וְרֻדּוֹת –

בְּנוֹת־יִשְׂרָאֵל מַה חֲמוּדוֹת!

רוּחַ תִּשּׁוֹב, שֶׁמֶשׁ יָהֵל –

הוֹי, מַה יָפוֹת בְּנוֹת־יִשְׂרָאֵל:

בְּבִגְדֵי שַׁבָּת, בִּשְׂמָלוֹת צְחוֹרוֹת

תִּתְנוֹסֵסְנָה הַשְּׁחַרְחֹרוֹת

וְהַנָּאווֹת כַּשּׁוּלַמִּית –

קְוֻצּוֹת רֹאשָׁן קְצָתָן פְּרוּעוֹת –

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בָּנוֹת צְנוּעוֹת

לֹא תִסְרֹקְנָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת,

אֶת הַלֶּינְטוֹת וּמִטְפְּחוֹתָן

עַל צַוְארֵיהֶן קָשְׁרוּ אוֹתָן –

לֹא יִשְׂאוּ מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.

* * *

לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה!

עַל הַכְּבִישׁ, שָׁם בֵּין הַשְּׂדֵרוֹת –

נַעֲרָה יָפָה, נַעֲרָה רַכָּה,

יוֹשְׁבָה, יוֹשְׁבָה תַּחַת אַלָּה –

יוֹשְׁבָה, יוֹשְׁבָה הִיא וּמְחַכָּה…

לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה!

---

עַל הַגְּבוּל

מאת

יצחק קצנלסון

הַלַּיְלָה בָא, מִמִּזְרָח בָּא –

עִם שַׁחַר נוֹלַד שֶׁמֶשׁ שָׁם,

שָׁם עַכְשָׁו רוֹחֵשׁ שָׂטָן רָע;

בַּמַּעֲרָב שֶׁמֶשׁ שׁוֹתֵת דָּם…

אֲנִי לְלִבִּי וְלִבִּי לִי:

– הַשֶּׁמֶשׁ רַד וּבָא הַלֵּיל –

קַו אַחֲרוֹן רוֹעֵד עֲלֵי־פִי,

אֶת רֹאשִׁי עָטַף רִאשׁוֹן צֵל…

---

[כאשר שרו בי מלאכים]

מאת

יצחק קצנלסון

כַּאֲשֶׁר שָׁרוּ בִי מַלְאָכִים שִׁירֵי אַהֲבָה,

לֹא בָאת אֵלַי –

אֲנִי חִכִּיתִי לָךְ עִם זֵר שׁוֹשַׁנִים

בְּצֵל עֲנָפִים;

אֲזַי הָיוּ עוֹד הַפְּרָחִים יָפִים,

וְרַעֲנַנִּים –

אַתְּ לֹא בָאת אֵלַי…

עַתָּה שָׁרִים בִּי מַלְאָכִים שִׁירֵי מָוֶת, –

לָמָּה בָאת אֵלַי?

עַל מִצְחִי חָרוּת: זֶה יֵלֵךְ לְמִיתָה,

לְקֶבֶר אָפֵל;

לִבִּי נוֹבֵל, קוֹלִי נַעֲשֶׂה שָׁפֵל –

בְּרִגְעֵי גְסִיסָה,

לָמָּה בָאת אֵלַי?

תרס"ו

תרס"ו

מאת

יצחק קצנלסון

---

בְּנֵי־אָדָם ( – סַטִּירָה –)

מאת

יצחק קצנלסון

בַּלַּיְלָה חָלַם הָעֶבֶד חֲלוֹם:

וְהוּא אָדוֹן…

כִּי הֵקִיץ הָעֶבֶד עִם הוּלֵד הַיּוֹם –

צַר לוֹ הָיָה עַד מוּת

סְבֹל בְּעָלָיו, סְבֹל עֻלּוֹ, סְבֹל זָדוֹן –

בְּלִי קַוּוֹת לִפְדוּת – –

וַיֵּצֵא וַיִּבְרַח הַשָּׂדֶה.

בַּלַּיְלָה חָלְמָה הַשִּׁפְחָה חֲלוֹם:

וְהִיא גְּבִירָה…

וַיְהִי כִי הֵקִיצָה עִם הוּלֵד הַיּוֹם,

צַר לָהּ הָיָה עַד מוּת

לְהַתְמִיד וּלְשַׁפְשֵׁף אֶת דּוּדֵי הַכִּירָה –

וְלִהְיוֹת לָבוּז – –

וַתֵּצֵא וַתִּבְרַח הַשָּׂדֶה.

בַּשָּׂדֶה הַגָּדוֹל, בַּשָּׂדֶה הָרָחָב

רַק עֵצִים שָׁם גָּדְלוּ, רַק רוּחַ שָׁם רָחָף.

הָעֶבֶד בָּא שָׁמָּה, הַשִּׁפְחָה שָׁם בָּאָה,

הִיא רָאֲתָה אוֹתוֹ גַם הוּא אוֹתָהּ רָאָה –

– מִי אַתָּה? שָׁאֲלָה אוֹתוֹ בִּרְעָדָה:

– פֶּרַח, שְׁמִי שׁוֹשָׁן צָמַחְתִּי בַשָּׂדֶה.

– וְאַתְּ מִי? שְׁאָלָהּ הָעֶבֶד בִּרְעָדָה

– שׁוֹשַׁנָּה, כָּמוֹךָ צָמַחְתִּי בַשָּׂדֶה!

הַמֻּתָּר לְנַשְּׁקֵךְ? – שְׁאָלָהּ הַשּׁוֹשָׁן.

– אִם מֻתָּר לְחַבְּקֵךְ? – הֵם נַעֲנוּ בְרֹאשָׁם – –

וַיִּצְהַל הַשָּׂדֶה, הָרוּחַ שָׁר שִׁירָה:

– לֹא אָדוֹן, כִּי פֶרַח! שׁוֹשַׁנָּה – לֹא גְבִירָה…

הִיא אָהֲבָה אוֹתוֹ גַּם הוּא אוֹתָהּ אָהָב –

וְאַחֲרֵי שְׁנֵי יָמִים הֵם מֵתוּ בָרָעָב…

וַיֶּאֱבַל הַשָּׂדֶה וְהָרוּחַ לֹא נָדָם

וַיְקוֹנֵן: לֹא פְּרָחִים – בְּנֵי־אָדָם! בְּנֵי־אָדָם!…

---

הֲמוֹנִית

מאת

יצחק קצנלסון

בַּבַּיִת שֶׁבּוֹ גַרְתִּי הָיְתָה שִׁפְחָה –

סֵמֶל הַשִּׁמָּמוֹן;

תָּמִיד יָשְׁבָה לָּהּ עַל יַד הַסִּירִים

כְּעוֹרֵב שָׁחוֹר בֵּין פִּרְחָחָיו,

וְשָׁפְתָה אוֹתָם וְשָׁרָה שִׁירִים –

שִׁירֵי הָמוֹן.

וַתְּהִי הַשִּׁפְחָה טְרוּדָה כָּל הַיָּמִים,

וּבַלֵּילוֹת טְרוּדָה;

וְהָיוּ שַׂעֲרוֹתֶיהָ פְּרֻעוֹת עַל הַשָּׁכֶם –

מֵאֵין דֵּי זְמָן לַעֲשׂוֹתָן;

מִיָּדַיִם מְפֹחָמוֹת אָכְלָה אֶת הַלֶּחֶם,

כְּפוּפָה וּמְרֻדָּה.

בַּחֲצִי כָל לַיְלָה הָיוּ בָאוֹת מִן הַמִּטְבָּח

לְחִישׁוֹת־דְּבָרִים –

הַשִּׁפְחָה יָשְׁבָה שָּׁם וּבְחֵיקָהּ פָּרוּר,

וְהִיא שׁוֹטֶפֶת אוֹתוֹ וּמְקַלֶּלֶת –

שׁוֹטֶפֶת וּמְקַלֶּלֶת: אָרוּר,

אָרוּר אַתָּה כְּלִי־בֵית־זָרִים…

וּפַעַם בָּאתִי בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת,

לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר:

הַכֹּל נָמוּ, גַּם הַשִּׁפְחָה נָמָה,

סִירֶיהָ עָמְדוּ שְׁפוּתִים עַל הַכִּירָה,

הֶחָתוּל נָם לְמַרְגְּלוֹתֶיהָ – וּבַדְּמָמָה

נִשְׁמְעוּ כְבָר צַעֲדֵי יוֹם מָחָר.

קָרַבְתִּי דֹם אֵלֶיהָ וָאֶסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ:

אֵל הָיוּ פְּנֵי הֲמוֹנִית, פְּנֵי בַת־כִּירָה;

שַׂעֲרוֹתֶיהָ נָחוּ פְרֻעוֹת עֲלֵי כָרָהּ –

– אָרוּר אַתָּה סִירִי! – דּוֹבְבָה בִשְׁנָתָהּ.

בַּחַלּוֹן נָפְלָה קֶרֶן־בֹּקֶר, קֶרֶן־בָּרָה,

נָחָה יָשָׁר עַל פָּנֶיהָ לַהֲעִירָהּ…

בַּבַּיִת שֶׁבּוֹ גַרְתִּי הָיְתָה שִׁפְחָה,

סֵמֶל הַשִּׁמָּמוֹן;

תָּמִיד יָשְׁבָה לָּהּ עַל יַד הַסִּירִים

כְּעוֹרֵב שָׁחוֹר בֵּין פִּרְחָחָיו.

וְשָׁפְתָה אוֹתָם וְשָׁרָה שִׁירִים,

שִׁירֵי הָמוֹן.

---

אֲגָדָה

מאת

יצחק קצנלסון

… עוֹד לֹא שַׁרְתִּי שִׁיר הַלַּיְלָה –

הָבָה אָשִׁיר שִׁיר הַלַּיְלָה,

הָבָה אַשְׁלִים עִם הַחשֶׁךְ,

וְלֹא אֵתַע בְּרִשְׁתּוֹת אוֹר..

קָרֹא קָרָא לִי הָאֹפֶל.

לָחשׁ לָחַשׁ לִי מֵרָחוֹק:

"אֲנִי מַפְקִיר לָךְ עוֹלָמִי,

בּוֹא וְדַבֵּר שִׁיר!

הִנֵּה שָׁקַע כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ,

הַיָּרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ,

הַכּוֹכָבִים לֹא יַצְהִירוּ,

עָנָן רוֹכֵב עַל־גֵּב עָב…

קָרֹא קָרָא לִי הָאֹפֶל,

שָׁלַח אֵלַי אֶת מַלְאָכוֹ,

בָּא וְעָמַד בְּחַלּוֹנִי,

וְדָפַק אֵלַי: “צֵא”!

"טַלִּית שְׁחוֹרָה תְּלֵה עַל שֶׁכֶם,

עֲלֵי רֹאשְׁךָ שִׂים מִצְנָפֶת;

שָׁלשׁ קְצָווֹת לַמִּצְנָפֵת –

וְצֵא אֵלַי וּמְלֹךְ!

רַבִּים יֶשְׁנָם פֹּה הַשֵּׁדִים,

רַבּוֹת יֶשְׁנָן פֹּה הַשִּׁדּוֹת;

רַק הָאַחַת שִׁדָּה־בְתוּלָה,

וְאֵין שֵׁנִית לָהּ,

הִיא הַיְחִידָה בִּבְנוֹת־לַיְלָה:

חִין־הַלַּיְלָה עַל שְׂפָתֶיהָ;

שְׁתֵּי עֵינֶיהָ – חֲלוֹם אֶחָד,

חֲלוֹם־לַיְלָה הוּא.

עַל כְּתֵפֶיהָ שְׁנֵי בְנֵי־עוֹרְבִים,

עַל שָׁדֶיהָ שְׁנֵי בְנֵי־עוֹרְבִים,

מִי שֶׁיָּבוֹא וְיַבְרִיחֵם –

הוּא הוּא יִזְכֶּה בָּהּ.

לֹא עַל הַר וְלֹא עַל גִּבְעָה,

רַק בָּעֵמֶק הִיא נֶחְבָּאָה,

הֵקִים לַיְלָה סְבִיבָה גָּדֵר:

צֵל עַל גַּבֵּי צֵל.

מִי שֶׁיֵּדַע שֵׁם הַמְפֹרָשׁ,

יָבוֹא שָׁם וְיַגִּידֶנּוּ –

אָז יִתְמוֹטֵט קִיר הַצְּלָלִים,

אֲשֶׁר סָבִיב לָּהּ. –

אַךְ יָצָאתִי אֶל־הַלַּיְלָה,

וּבְלָעַנִי כְבָר הַלַּיְלָה;

טָס עָלַי בְּכָנָף שְׁחוֹרָה,

וְאֶת דַּרְכִּי סָךְ.

אַיֵּךְ אַיֵּךְ שִׁדָּה יָפָה?

קִרְאִי, קִרְאִי לִי, הַיָּפָה!

אֹחַז בְּצִלְצּוּלֵי קוֹלֵךְ –

וְאֶמְצָא אֶת הַשְּׁבִיל…

שֵׁם הַמְפֹרָשׁ עוֹדִי זוֹכֵר:

הֵן לֹא אַחַת בּוֹ פָתַחְתִּי

שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם לַחֲזוֹת

בְּאוֹר פְּנֵי אֲדֹנָי…

אַךְ יָצָאתִי אֶל־הַלַּיְלָה –

וְהִתְעַנִּי כְבָר הַלַּיְלָה;

שֶׁמָּא אֵין זֶה כִּי־אִם בְּדוּתָה,

בְּדוּתָה יָפָה וְלֹא כְלוּם?…

הַס! לִי נִשְׁמַע לַחֲשֵׁי־שָׂפָה,

שְׁתֵּי יָדַיִם לִי מוּשָׁטוֹת:

"בּוֹא, אֶת־אִישִׁי כְּבָר שָׁלַחְתִּי –

סוּר אֵלַי וָלִין…

מִי קוֹרֶצֶת לִי בְּעֵינָהּ?

שִׁדָּה! שִׁדָּה! בַּעְלָהּ נִרְדָּם –

וּמִבֵּין שְׁתֵּי כְתֵפָיו רוֹמְזָה,

רוֹמְזָה, קוֹרְצָה לִי…

מִי לִי קוֹרְאָה אֶל־הַשִּׂיחִים –?

שִׁדָּה, שִׁדָּה! אִישָׁהּ מוּנָח

כָּפוּת בְּתַלְתַּלֵּי רֹאשָׁהּ,

וְהִיא קוֹרֵאת לִי…

אַיֵּךְ אַיֵּךְ, שִׁדָּה תַמָּה?

הַצִּילִינִי נָא, הַתַּמָּה!

הִרְהוּר־זִמָּה בִּי כְּבָר נִתְקָל,

לְרַגְלַי רוֹבֵץ חֵטְא!

*

בְּדוּתָה יָפָה! אוֹתָהּ שִׁדָּה

שֶׁאִמְּצַתְנִי אֱלֵי לִבָּהּ.

לָחֲשָׁה לִי עַל אָזְנִי חֶרֶשׁ:

"בְּדוּתָה סִפֵּר לָךְ…

רַק קְצָת אֱמֶת יֵשׁ בַּדָּבָר:

הָיְתָה, אָמְנָם, שִׁדָּה יָפָה,

עִם בְּנֵי־עוֹרְבִים עַל כְּתֵפָיִם –

חִכְּתָה לָךְ בַּגַּיְא.

אוּלָם אַף לֹא אֶחָד הָיָה

אֲשֶׁר יָדַע שֵׁם הַמְפֹרָשׁ,

יַעֲלֵהוּ עֲלֵי שְׂפָתָיו

וְיֹאמְרוּ שָׁם בַּגַּיְא…

הַרְבֵּה לֵילוֹת אֹפֶל חִכְּתָה,

לֵילוֹת־שָׁוְא וְלֵילוֹת־עָמָל,

עַד שֶׁקָּרְאָה אֶל־הָעוֹרְבִים:

– שָׂאוּנִי אֶל־הָהָר!

עַל הָהָר רַגְלֶיךָ עוֹמְדוֹת,

עַל הָהָר יֵשׁ שִׁדּוֹת רַבּוֹת;

בְּכָל אַחַת, אֶפְשָׁר, תִּמְצָא

מִי שֶׁחִכְּתָה לָךְ!…

*

הִנֵה שַׁרְתִּי שִׁיר. הַלַּיְלָה,

שִׁיר הַיּוֹם כְּשִׁיר הַלַּיְלָה;

שְׂחֹק הַכְּרוּבִים שְׂחֹק הַשֵּׁדִים, –

אִם לֹא אֶחָד. הוא?…

---

יוֹם־רָע

מאת

יצחק קצנלסון

אָרַב לִי יוֹם רָע אֲחוֹרֵי כָּתְלֵי לָיְלָה,

עִם קֶשֶׁת־אֵשׁ וְחִצִּים עָמַד לוֹ בַּמַּאֲרָב,

וְחִכָּה –

לַבֹּקֶר שִׁבֵּר שַׁעֲרֵי הַלַּיְלָה,

וּכְתַיִשׁ פֶּרֶא קָפַץ אֶל הָעוֹלָם, –

וַיֵּט אֶת שׁוֹטוֹ אֵשׁ עַל רָאשֵׁי הָרִים שׁוֹתְקִים,

וְהִכָּה –

חַי וְגֹלֶם…

לַבֹּקֶר – מְצָאַנִי עוֹמֵד בְּרֹאשׁ מוּרָד;

בְּיָדַיִם שְׁלוּבוֹת עַל לְבָבִי;

וּבְפָנִים צוֹפִים אֶל הַמַּעֲרָב –

לְפַאֲתֵי שְׁחָקִים כֵּהִים וְלֹא־בְרוּרִים –

שֶׁהָיוּ לִי לְסִתְרָה כָּל הַלָּיְלָה…

הוּא טָס, הוּא טָס עָלַי עִם שֶׁמֶשׁ וְעִם רְעָמִים;

אֲחוֹרֵי כְתֵפִי אֶשְׁמַע מְעוּף הַיּוֹם הָרָע;

עֲלֵי גַבִּי נִתָּךְ נִפְנוּף כַּנְפֵי דָמִים –

הוּא בָא! הוּא בָא!

מֵרָאשֵׁי צוּרִים,

מִפִּסְגּוֹת הָרִים רָמִים –

צֹוֵחַ לִי, מְבַשֵּׂר לִי אֶת בּוֹאוֹ – –

עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט – וּפָעַר עָלַי לוֹעוֹ,

וְתָקַע בִּי –

אֶת שִׁנָּיו…

הוֹי, מַה זֶה הָיָה לִי?

לָמָּה אִירָא כֹּה, וְלָמָּה כֹּה אֶפְחָדָה?

אֵי תוּגָה גְדוֹלָה מִתּוּגַת יוֹם הֶעָבָר?

אֵי אָסוֹן גָּדוֹל מֵאֲסוֹן הַהֹוֶה?

וְהֵן הָיְתָה עֵת נֶחְמָדָה –

שֶׁהֵבִיא לִי כָל בֹּקֶר בְּשׂוֹרָה טוֹבָה

צְרוּרָה בְּכָנָף לְבָנָה וּקְשׁוּרָה עַל חוּטֵי־שָׁנִי..

וְהַלַּיְלָה פָּנָה,

לֵיל־הַחִידוֹת חָוָר –

הוּא טָס, הוּא טָס עָלַי, הַיּוֹם הָרָע!

וְעוֹד אָנֹכִי עוֹמֵד וְרֹאשִׁי מוּרָד;

וְיָדַי שְׁלוּבוֹת עַל לְבָבִי;

וּפָנַי אֶל מַעֲרָבִי…

---

לִשְׁקִיעַת־חַמָּה

מאת

יצחק קצנלסון

לִשְׁקִיעַת־חַמָּה נֵעוֹרוּ בִי רְגָשִׁים רַכִּים,

עֲגוּמִים וַאֲדַמְדַּמִּים,

כִּיצוּרֵי־פֶלֶא שֶׁרָחֲשׁוּ סְבִיב הַשֶּׁמֶשׁ

בְּגַלֵּי זְהַב הַמַּעֲרָב וּבְזִיוִים תְּלוּלִים בַּמֶּרְחַקִּים.

יְצוּרִים רָפִים וְחַמִּים,

עִם רָאשִׁים קַלִּים וְצַוְּארוֹת דַּקִּים –

יְצוּרֵי עוֹלָם אַחֵר שֶׁתָּעוּ בְמִקְרֶה לְעוֹלָם זָר,

וְאַקְלִימוֹ קָשֶׁה לָמוֹ, –

וְאַחַת דָּתָם לָמוּת פֹּה בַּנֵּכָר.

גּוֹסְסִים יְצוּרֵי הַפֶּלֶא וּמֵתִים בַּחֲשָׁאִי;

צוֹנְחִים רָאשֵׁיהֶם הַקַּלִּים עַל לוּחַ לִבּוֹתָם הָרָפִים –

הַיְצוּרִים הַיָפִים!

עוֹד רֶגַע וּבָא הֲמוֹן שְׂרָפִים,

וְקִפְּלוּ גוּפֵיהֶם הַצְּנוּעִים בְּטַלִּיּוֹת שְׁחוֹרוֹת,

וּנְטָלוּם עַל שִׁכְמָם, וּנְשָׂאוּם לִקְבוּרָה

בְּאַחַת מִפִּנּוֹת הַשְּׁחָקִים הַיּוֹתֵר אֲפֵלוֹת…

וְעַד סוֹף כָּל־הַדּוֹרוֹת –

יָנוּחוּ שָׁם טְמוּנִים, יְצוּרֵי הַפֶּלֶא הַלָּלוּ,

וְעוֹלָמָם הַזָר וְהָרָחוֹק יִתְגַּעְגַּע לִיצוּרָיו,

שֶׁתָּעוּ וְגָלוּ מִמֶּנּוּ – וְהוּא לֹא יֵדַע קְבוּרָתָם.

לִשְׁקִיעַת חַמָּה נֵעוֹרוּ בִי רְגָשִׁים רַכִּים

כַּחֲלֹמוֹת קַלִּים וְכֵהִים כַּחֲלוֹמוֹת.

רַחֲשֵׁי־פֶלֶא –

לֹא יְדָעָם עוֹד לֵב־אָדָם עַל אֲדָמוֹת –

חֵי הַשֶּׁמֶשׁ, הַפּוֹרֶשֶׂת מִן הַמַּעֲרָב

וְיוֹרֶדֶת תְּהוֹמוֹת –

אִם לֹא בְמִקְרֶה תָּעוּ רַחֲשֵׁי־פֶלֶא אֵלֶּה

מֵעוֹלָם שֶׁל נְשָׁמוֹת וְשֶׁל רוּחַ

הֵנָּה, עַל הָאָרֶץ,

תָּעוּ וְאָבְדוּ דַרְכָּם פֹּה עִם שְׁקִיעַת חַמָּה,

וְרִפְרְפוּ אֲבֵלִים בַּאֲוִיר חִוֵּר־כֵּהֶה – –

וּבְצֵּאתִי לִי לָשׂוּחַ לְרוּחַ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת

צָדָם לִבִּי מִבְּלִי־מֵשִׂים –

לְרוּחַ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת…

וְתוֹעִים הֵם בְּלִבִּי וְאֵינָם מוֹצְאִים בּוֹ מְקוֹמָם,

מַשִּׁיקִים הֵם בְּכָנָף קַלָּה־קַלָּה עַל לֵב הַבָּשָׂר:

אֵין־זֹאת, כִּי־אִם לִבִּי צַר וְשׁוֹמֵם!

אֵין־זֹאת כִּי־אִם דְּבַר־מָה לָהֶם חָסֵר, לָהֶם חָסֵר!…

רַחֲשֵׁי פֶלֶא!

הִנֵּה הֵמָּה גֹוְעִים,

הֵמָּה מֵתִים,

הָרְחָשִׁים הַקַּלִּילִים וְהַטּוֹבִים,

שֶׁתָּעוּ לְעוֹלָם זָר וְנִשְׁבּוּ בְּלֵב אָדָם…

חָדְלָה הַכָּנָף הַקַּלָּה לְרַפְרֵף בִּלְבָבִי –

טִפָּה חַמָּה

מִדְּמֵי לִבִּי

נִתְּזָה עַל הַכָּנָף –

הַכָּנָף כָּבְדָה וְנָדַמָּה…

………………………………

מֵתוּ הָרְחָשִׁים הָרַכִּים בְּלִבִּי, כֹּה צְעִירִים וְקַלִּים!

וְעוֹלָמָם הַזָּר וְהָרָחוֹק יְחַכֶּה

לִרְחָשָׁיו הָרָפִים וְהַנַּעֲלִים

שֶׁעָפוּ וְלֹא שָׁבוּ,

וְלֹא יֵדַע אֶת־הָאָרֶץ, אֶת־הָאָדָם וְאֶת־הַלֵּב –

שֶׁבּוֹ גָוָעוּ.

---

שְׁקִיעָה

מאת

יצחק קצנלסון

יָרַד הַשֶּׁמֶשׁ בַּמַּעֲרָב הָרָחוֹק,

יָרוֹד וְצָחוֹק – –

בְּיַרְכְּתֵי הַמַּעֲרָב, עַל סִפּוֹ – חַכְלִילִית,

עָמְדָה לָּהּ לִילִית.

עֲרֻמָּה כְּמוֹ שֶׁהוֹלִידָהּ הַתָּפְתֶּה…

– הַשֶּׁמֶשׁ, הֵן כָּכָה אָהָבְתָּ!

וְעֵינָהּ בְּעָרְמָה וּבְבַת־צְחוֹק מַחֲנִיפָה

לַשֶּׁמֶשׁ הֵעִיפָה.

וְשֶׁמֶשׁ־בֶּן־יוֹמוֹ, אִם קוֹדֶם־זְמָן בָּגָר,

אֶת עֵינָיו קְצַת סָגָר…

רַק מֶבָּט לֹא־שָׁלֵם שׁוֹלֵחַ בִּגְנֵבָה

אֶל הַשּׁוֹבֵבָה…

אַךְ גְּדוֹלָה שִׂמְחָתוֹ בְּמָצְאוֹ בַדֶּרֶךְ

מַעֲצוֹרִים בְּלִי עֶרֶךְ:

בָּאוֹת וְעוֹבְרוֹת עַל פָּנָיו עֲנָנוֹת,

צְעִירוֹת וּלְבָנוֹת?

מִשְׁתַּטְּחוֹת לְרַגְלָיו, עֲנָווֹת, קַלִּילוֹת,

בִּתְחִנּוֹת וּתְפִלּוֹת –

מַבְלִיטוֹת שְׁדֵיהֶן, כֹּה צְנוּעֹות וְקוֹסְמוֹת

וְעוֹצְרוֹת וְחוֹסְמוֹת…

וְהוּא גְּבִיר־הָאַהֲבָה, נָדִיב וְשׁוֹבָב –

אֶת כֻּלָּן הוּא חוֹבֵב!

עַל יַד כָּל עֲנָנָה הוּא נֶעְכָּב וְנִשְׁבֶּה,

וּלְאַהֲבָה נִשְׁבָּע.

אַךְ רַב מְאֹד הָאוֹר וְהָאֵשׁ שֶׁהוּא אוֹצֵר,

בִּשְׁבִילָן לֹא נוֹצָר…

שִׂפְתוֹתָיו אַךְ נָגְעוּ בַקַּלָּה, בַּצְּנוּעָה,

וְהִנֵּה הִיא קְלוּיָה!

עֲדֶן הָעֲנוּגָה עוֹלָה בַלַּהַב,

וּשְׁנִיָּה כְּבָר אָהַב!

הַלָּלוּ עוֹד יוֹקְדוֹת, וּבָאוֹת אֲחֵרוֹת,

לְבָנוֹת וּכְשֵׁרוֹת,

וּמְעַכְּבוֹת אֶת צַעֲדֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַיָּפֶה

עַד הַיּוֹם רָפֶה.

אַךְ יָזְמָה גַם לִילִית וְחִבְּלָה תַחְבֻּלָה

לְמָשְׁכוֹ בִּגְבוּלָהּ;

– רַק עֲנָוָה וּצְנִיעוּת לוֹקְחוֹת לְבָבוֹ,

הוּא יָבוֹא, הוּא יָבוֹא!

… וּכְאִלּוּ הִיא צְנוּעָה, וּכְאִלּוּ הִיא בוֹשָׁה,

הוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ…

פִּתְחָה קְוֻצָּתָהּ וְאֶת גַּלֵּי שְׂעָרָהּ

פִּזְרָה עַל בְּשָׂרָהּ;

וְהָיוּ שָׁדֶיהָ מְכַסּוֹת – זִיז גַּלִּים

הֵנִיעַ קַל אֶת הַתַּלְתַּלִּים…

וְאֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ הַחֲמוּדֹות הוֹרִידָה –

הוֹי, שִׁדָּה! הוֹי, שִׁדָּה!

אֶת כַּפּוֹת יָדֶיהָ זוּ־עַל־זוּ שָׁתָה

וַתְּכַס עַל עֶרְוָתָה.

וְנִדְמֶה: אֶל אַחַד מֵעֵינוֹת הַמָּיִם,

בִּשְׁעַת בֵּין עַרְבָּיִם,

לִרְחַץ אֶת בְּשָׂרָהּ לָהּ יָרְדָה, הַיָּפָה,

וְהַשָּׂטָן – הוּא דְחָפָהּ –

אֶל יַרְכְּתֵי מַעֲרָב, וְהִיא, צְנוּעָה וּבֹושָׁה,

מוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ…

בָּא, דְּחָפָהּ לְפֶתַע… וּמְבוּכָה וּכְלִמָּה…

_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _

לָהּ עָמְדָה הַמְּזִמָּה!

אַךְ רָאָה הַשֶּׁמֶשׁ אֶת לִילִית, אַךְ רָאָהּ –

וְלַעֲנָנוֹת לֹא שָׁעָה…

הֵן חוֹזְרוֹת אֲבֵלוֹת כָּל־אַחַת לִמְקוֹמָהּ,

מִזְרָחָה וְדָרוֹמָה.

וְעוֹד טֶרֶם תָּבֹאנָה כָל־אַחַת לִפְאָתָהּ,

הִיא גֹוְעָה וּנְמַסָּה…

וַחֲתָנָן חַי יוֹרֵד לַמַּעֲרָב הָרָחוֹק,

יָרוֹד וְצָחוֹק.

---

[כוכב מהבהב במרום]

מאת

יצחק קצנלסון

כּוֹכָב מְהַבְהֵב בַּמָּרוֹם,

וְנַעֲרָה בַסִּמְטָא עוֹבֶרֶת;

מַדּוּעַ כֹּה יֶחֱרַד הַכּוֹכָב?

מַדּוּעַ הַנַּעֲרָה חִוֶּרֶת?

הֵם אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה כַּמָּה –

וְזֶה אֶל זֶה יוֹצְאִים בַּלַּיְלָה;

הַנַּעֲרָה לוֹ קֹורֵאת: רֵד אַרְצָה!

הַכּוֹכָב: עֲלִי־נָא, לְמַעֲלָה!

בְּאַחַד הַלֵּילוֹת הַחֲרִישִׁים,

בִּשְׁעַת גַּעֲגוּעִים וּמְשׁוּבָה

חֲשׂוּפַת הֶחָזֶה יָצָאָה,

וְנִצְבָה כְלַפֵּי אֲהוּבָהּ.

הִתְלַקַּח הַכּוֹכָב בְּשָׁמָיו,

קָפַץ לָאָרֶץ וְשָׁקָע;

הַנַּעֲרָה צוֹעֶקֶת לְנָפְלוֹ,

וְקוֹפֵאת לְנָפְלוֹ בִצְעָקָה.

תרס"ז – ע.

מאת

יצחק קצנלסון

משירי אפיקור

מאת

יצחק קצנלסון

---

מִשִּׁירֵי אֶפִּיקוֹר

מאת

יצחק קצנלסון

אִם שָׁעָה אַחַת נָפְלָה לְךָ בַּנְּעִימִים,

הַשָּׁעָה הַמְשַׂחֶקֶת בָּאָה –

הִתְמַכֶּר לָהּ, מְסֹר לָהּ אֶת נִשְׁמָתְךָ, –

כִּי לֹא לְעוֹלָם תִּשְׂחַק לְךָ הַשָּׁעָה.

אִם שָׁעָה אַחַת נָפְלָה לְךָ בַּנְּעִימִים,

אַחַת הִיא וְאֵין לָהּ שְׁנִיָּה;

כַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה כַּךְ גַּם הִיא חוֹלֶפֶת מַהֵר,

כְּחֶזְיוֹן־לַיְלָה צוֹלֶלֶת הִיא בִּתְהוֹם נְשִׁיָּה –

וְחֵי הַחַיִּים! שֶׁאֵין יוֹדֵעַ אַתָּה, וְאֵינְךָ גַּם מְשַׁעֵר,

מַה־שָּׁמוּר לָךְ בַּעֲקֵבָהּ…

אִם גִּיל לְךָ צָפוּי, אוֹ צָרָה לְךָ אוֹרֵבָה?…

כִּי לֹא לִקְרָאתְךָ הוֹלֵךְ וְגַם בָּא עֲתִידְךָ,

הוּא אוֹרֵב לְךָ אֲחוֹרֵי כְתֵפְךָ וּמַחֲרִידְךָ…

וֵאלֹהִים – הוּא עָשָה אֶת הַשָּׁמַיִם כְּחוּלִים,

וְאֶת הַחַמָּה בָרָה,

וְאֶת הַלְּבָנָה יָפָה,

וְאֶת הַכּוֹכָבִים צְלוּלִים –

לֹא לְשִׂמְחַת לֵב הַבְּרִיּוֹת וְלֹא לַהֲנָאָתָם,

אוֹרוֹת מַתְעִים הֵמָּה –

לְהַתְעוֹת בָּם, וְלִגְנוֹב בָּם אֶת־דַּעְתָּם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת – עָשָׂם…

הִנֵּה נִמְשְׁכָה עֵינְךָ לַשְּׁחָקִים,

אוֹתְךָ קָסַם הַשֶּׁמֶשׁ –

כֻּלְּךָ, כֻּלְּךָ לַשָּׁמֶשׁ!

וּבֵין כֹּה – אֵינְךָ רוֹחֵשׁ בַּנַּעֲשֶׂה

אֲחוֹרֵי עָרְפֶּךָ –

הָאָדָם, עֲנַן אֶמֶשׁ

בָּא עָלֶיךָ –

וּמְכַסֶּה…

הִנֵּה נִמְשַׁךְ לְבָבְךָ לַלְּבָנָה, לַכּוֹכָב,

אוֹתְךָ קָסַם הַשַּׁחַק –

כֻּלְּךָ, כֻּלְּךָ לַשַּׁחַק!

וּבֵין כֹּה – אֵינְךָ רוֹחֵשׁ בַּשָּׂטָן הָרָע,

מֵאָחוֹר הוּא בָא,

וְעַל כְּתֵפְךָ הוּא רוֹכֵב,

רוֹכֵב וּמְצַחֵק…

הִנֵּה נִמְשְׁכָה נִשְׁמָתְךָ לֶעָנָן הַצָּחוֹר,

אוֹתְךָ קָסְמוּ הַשְּׁחָקִים –

כֻּלְּךָ, כֻּלְּךָ לַשְּׁחָקִים –

וּבֵין כֹּה – אֵינְךָ רוֹחֵשׁ בַּשֵּׁד וּבַקָּבֶר

לְךָ כָרָה מֵאָחוֹר,

עוֹד מְעַט וְהִפִּילְךָ לְתוֹכוֹ – וְעָבָר,

וּמַצֵּבָה לֹא יָקִים…

אֲנִי –

עֵת רֵעִי מְחַבְּקֵנִי, מַאֲמִין גַּם בְּצָרִי –

וְזֶהוּ דְבָרִי:

אִם שָׁעָה אַחַת נָפְלָה לְךָ בַּנְּעִימִים –

לֵךְ שֵׁב עַל יַד הַפְּסַנְתֵּר וּפְרֹט עֲלֵי הַנִּימִים, –

פְּרֹט לְךָ שִׁירַת־חַגִּים, שִׁיר עַלִּיזִים,

וְאֶת חַלּוֹנְךָ פְּתַח לַשֶּׁמֶשׁ הַמַּזְהִירָה,

וְהִצְלִיפָה בַעֲתֶרֶת קַוֵּי־זֹהַר פְּזִיזִים,

עַל פָּנֶיךָ וְעַל הַשִּׁירָה…

וֶאֱמוֹר:

אֱלֹהִים! אֲנִי יוֹדֵעַ גַּם יוֹדֵעַ –

כִּי רַק לְהַתְעוֹתֵנִי בָּרָאתָ אֶת הָאוֹר…

אַךְ לִי לֹא הָיָה שִׁמְשְׁךָ אוֹר מַתְעֶה!

גַּם לַאֲחוֹרַי אֲנִי צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ מַה־שָּׁם נַעֲשֶׂה…

אֱלֹהִים! לֹא הָיָה אוֹרְךָ לִי – אוֹר מַתְעֶה!…

וְצֵא וּרְקֹד לִקְרַאת הַלְּבָנָה מַלְכַּת־נְשָׁפִים,

וְּרְקֹד בִּרְחִימוּ לְאוֹר הַחִוֵּר, לְאוֹר הַכְּשָׁפִים;

רְקֹד וְהַלְהֵב אֶת־פְּנִינֵי הַשְּׁחָקִים – אֶת הַכּוֹכָבִים

וְיָצְאוּ בִמְחוֹלוֹת גַּם הֵמָּה, הַשְּבִיבִים הַנָּאוִים;

וְשִׁכְּרָם הַמָּחוֹל – וְנָפְלוּ אֲחָדִים מֵרוּמָם,

וְנָפְלוּ עַל רֹאשְׁךָ, עַל רֹאשְׁךָ בְּאִשָּׁם וְחֻמָּם –

וֶאֱמוֹר:

אֱלֹהִים! לֹא הָיָה אוֹרְךָ לִי – אוֹר מַתְעֶה!

ועוֹד אַחַת אַגִּיד לָךְ:

אִם שָׁעָה יָפָה שׂוֹחֲקָה לָךְ –

אַל תַּחֲמִיצֶנָּה;

עוֹד לִפְנֵי שָׁעָה דָּלְקָה אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ,

וְעוֹד אָכַלְתָּ מִן הַזֶּבַח –

הָאֵשׁ הִתְלַקְּחָה, וְהַזֶּבַח – נָתַן רֵיחַ…

וְעַתָּה קְרַב וּרְאֵה:

הָעֶצֶם הַחֲרוּכָה, גַּם הָאֵשׁ אֵינֶנָּה!…

רַק אַחַת הִיא הַשָּׁעָה הַמְשַׂחֶקֶת!

לֹא חָזָה לִבִּי עוֹד, לֹא רָאֲתָה עוֹד עֵינִי:

יוֹם יָפֶה אֶחָד וְלוֹ יִדְמֶה גַם יוֹם שֵׁנִי!

לֹֹא נִקְטַף פֶּרַח עוֹד וְאַחַר צָץ בִּמְקוֹמוֹ –

וְאִם רָאָה חֲלוֹם טוֹב אִישׁ – לֹא נִשְׁנֶה לוֹ חֲלוֹמוֹ…

אִם אָהַב פַּעַם אָדָם לֹא יֹאהַב פַּעַם שְׁנִיָּה –

רַק פַּעַם יֶחֱוַר עֶלֶם בִּזְרוֹעוֹת יְפֵה־פִיָּה…

עָבַר לֵיל הַכְּלוּלוֹת, שַׁחַר מֵת מִתְגַּלֶּה –

הֶחָתָן אֵינוֹ חָתָן וְהַכַּלָּה אֵינָהּ כַּלָּה…

לֹא שָׁב עוֹד רֶגַע שֶׁעָבַר וְלֹא קָרָה עֲדֶנָּה בֶּחָלֶד:

שֶׁיֹּאבַד לְאִישׁ זְקָנוֹ פֶּתַע וְיַחֲזוֹר לוֹ גִּיל יָלֶד…

אִם אַךְ הֶעָבַר צָד – לֹא יַעֲזוֹב עוֹד אֶת צֵידוֹ;

אִם מוּשָׁר כְּבָר הַשִּׁיר לֹא תִשְׁמַע עוֹד אֶת הֵדוֹ…

---

הַפְּרָעוֹת הִתְחִילוּ...

מאת

יצחק קצנלסון

מזמורים של־יום

א.

הַפְּרָעוֹת הִתְחִילוּ בְּאֶמְצַע הַיּוֹם.

קְהַל פּוֹרְעִים הִתְאַסֵּף הַשּׁוּקָה;

אַחַד הַבָּתִּים כְּבָר הָיָה לָבַז,

וְאַחַד הַיְּהוּדִים כְּבָר הֻכָּה.

וִיהוּדֵי הַשּׁוּק – הֵם לֹא פִלְּלוּ לַצָּרָה;

לֹא יָכֹל אִישׁ קוֹדֶם לְשַׁעֲרָהּ. –

עֶלְקָה מוֹכֶרֶת־מַלּוּחִים עָמְדָה,

וַתְּתַנֶּה לִבְרַיְנָה אֶת־צַעֲרָהּ:

"– זֶה־שָׁנָה וָחֵצִי מֵת עָלַי אִישִׁי –

נוּ, מֵת… בָּרוּךְ דַּיַּן דִּין אֱמֶת!…

הַבַּיִת… וְהַתִּינוֹק… כְּבָר אָמְרוּ, כִּי צָרָה

לַשְּׁנִיָּה וְלַשְּׁלִישִׁית גּוֹרֶמֶת!

אֲנִי חַס־וְשָׁלוֹם אֵינֶנִּי נִרְגֶּנֶת;

הַבּוֹרֵא בְּוַדַּאי כַּךְ רָצָה.

וְלֹא צַר לִי עַל בֵּיתִי – – אַךְ דָּן’קִי פִּרְחָחִי,

הוּא נִשְׂרָף – וְלִבִּי לֹא יָצָא.

תַּאֲרִי לָךְ, בְּרַיְנָה, כִּמְדֻמֶּה, שֶׁנַּמְתִּי –

וּבֶאֱמֶת לֹא נַמְתִּי – הֵן תֵּדְעִי:

בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה בְּנִי עָמַד לַצָּבָא,

זֶה וֶלְוֶל, “וְנִלְקָח” לְאֵידִי

וּוֶלְוֶל הִסְתַּגֵּף, כַּנָּהוּג; בְּמֶשֶׁךְ

הַחֹדֶשׁ לֹא נִכָּר הַפּוֹתֶה; –

לְפָתַתְנִי חֲלָשׁוּת בְּקַחְתּוֹ כּוֹס גְּדוֹלָה,

מְמַלְּאָהּ בְּחֹמֶץ וְשׁוֹתֶה.

וְתַאֲרִי לָךְ: וֶלְוֶל לֹא הָיָה. הוּא שִׂחֵק,

עִם חֶבֶר מִתְעַנִּים בְּ“אָקָה”;

אֲנִי נָמָה בְּבִגְדִי וּצְנִיפִי – אָמַרְתִּי:

“חִישׁ אָקוּם” – וְהִנֵּה צְעָקָה!

פָּקַחְתִּי אֶת־עֵינַי: גֵּיהִנֹּם! הוֹי דָּן’קִי –

מִיָּד נִצְנֵץ בְּרֹאשִׁי תִּינוֹקִי –

– הַצִּילוּ אֶת יַלְדִּי! – וְהָאֵשׁ אַךְ מוֹבִישָׁה

צַעֲקָתִי עַל שְׂפָתַי וְרֻקִּי…

וּפִתְאֹם וָאֶשְׁמַע בְּכִי־יֶלֶד בַּקָּהָל,

וָאֵדַע כִּי דָן’קֶלִי הוּצָא –

וָאֶחֱצֶה בַלַּהַב שֶׁאָחַז בְּבִגְדִי

וּצְנִיפִי – וָאָנוּס הַחוּצָה.

וְאָמְנָם תִּינוֹקִי! הוּא הוּצָא. מְצָאתִיו

מֻטָּל בְּחֵיקָהּ שֶׁל־שְׁכֵנָה

וְצוֹעֵק – הוֹי אֵלִי, מַדּוּעַ לֹא אָחֲזָה

הָאֵשׁ בִּי, בְּעוֹדִי יְשֵׁנָה?

עַד־עוֹלָם לֹא אֶשְׁכְּחָה, בְּרַיְנָה, אֶת־יַלְדִּי:

הוּא שָׁכַב בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת,

וְהַדְּמָעוֹת אַךְ טִפְטְפוּ, מִפִּיהוּ הַקָּטָן

הִתְפָּרְצוּ צְעָקוֹת אֲיוּמוֹת.

דָּן’קֶלִי! פִּרְחִי! חֲתוּלִי! רֹאשׁ־זָהָב! –

וּפָקַח אֶת עֵינָיו חֲכָמִי;

רָאָנִי וְהִתְחִיל מְפַרְפֵּר בְּגוּפוֹ.

לְקַחְתִּיו וְקָפָא בִי דָמִי.

הַגְּוִיָּה הַקְּטַנָּה כְּבָר הָיְתָה חֲרוּכָה,

כְּבָר עָבְרָה אֶת־בְּשָׂרוֹ לֶהָבָה;

בְכָל מָקוֹם אָחַזְתִּי בְיַלְדִּי לְחַבְּקוֹ,

שָׁמָּה אֶצְבָּעִי נִתְחָבָה.

פִּרְפֵּר הַקָּטָן מֵעָצְמַת מַכְאוֹבִים!

בְּיָדָיו הַקְּטַנּוֹת אַךְ מָרָט

קְרָעִים מִבְּשָׂרוֹ, וּבְתִתִּי לוֹ אָנִי

אֶת פָּנַי – וְלֹא נָגַע וְלֹא שָׂרָט.

לֹא יֶלֶד זֶה הָיָה, כְּרוּב־שְׁחָקִים, וְהוּא מֵת!…

מָה אוֹמַר לָךְ, בְּרַיְנָה? אִם חַיָּה

אָנֹכִי עֲדֶנָּה, אוֹת הוּא: כַּךְ רָצָה

אֵל שַׁדַּי, כַּךְ נִגְזַר בִּשְׁמַיָּא.

כְּשֶׁחָפְרוּ הַקֶּבֶר הַקָּטָן וְהוֹרִידוּ

אֶת־דָּן’קֶלִי קְטַנִּי הֶחָרוּךְ,

שֶׁנּוֹלַד לִי בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁבּוֹ נִפְטַר

אִישִׁי, יְהִי זִכְרוֹ בָּרוּךְ, – –

נָפַלְתִּי בִּבְכִי מַר עַל־קִבְרוֹ, וָאֶקְרָא:

עֲלֵה יַלְדִּי־קְטַנִּי, אַל תִּירָא,

עֲלֵה וְהִתְדַפֵּק אֶל שַׁעֲרֵי גַן־עֵדֶן:

– פִּתְחוּ לִנְשָׁמָה צְעִירָה!

כִּסֵּא קָטָן לָךְ מוּכָן, כְּרוּב קָטָן לֶחָבֵר –

כָּל־נְשָׁמָה מְקַבְּלָה שָׁם חֶלְקָהּ –

וּשְׁאַל לְאָבִיךָ, וְאִם לֹא יַכִּירֶךָ,

לוֹ תַזְכִּיר אֶת־אִמְּךָ, אֶת־עֶלְקָה…

הוֹי בְּרַינְדֶ’לִי, בְּרַינְדֶ’לִי! מְסַפְּרִים וּמְסַפְּרִים,

וְהַצָּרָה־הֵן הִיא לֹא תְסֻפָּר;

נַעֲנֶה וְנִסְגָּף בֶּן־אָדָם כָּל יָמָיו,

וְהֶעָוֹן – הֵן לֹא יְכֻפָּר!…

“הִתְעַנּוּת”, אִם שַׁדַּי רַק גָּזַר אַחֶרֶת,

גַּם פְּרוּטָה לְקוּיָה, לֹא שָׁוָה:

הִסְתַּגֵּף בְּנִי וֶלְוֶל – נוּ, אֵיזוֹ תוֹעֶלֶת?

הֲנִפְסָל בְּעָמְדוֹ לַצָּבָא?…

בְּעַד הַחַלּוֹן הֵצַצְתִּי וְרָאִיתִי הַדּוֹקְטוֹר,

כְּשֶׁאָחַז בְּגַב וֶלְוֶל וּמָשַׁךְ –

וּפִתְאֹם וְ“גוֹדְיֶן”,¹ חֵץ נִתְקַל בְּלִבִּי,

חֵץ שָׁנוּן, וְעוֹלָמִי כְּבָר חָשָׁךְ.

נוּ, נִלְקַח… אָנֹכִי מֵרֹאשׁ הֵן יָדַעְתִּי

כִּי כָל “הַפְּרוֹשֶׁנְיוֹת”² אַךְ הָבֶל;

מֵת בֵּן לָךְ, אַתְּ זְקֵנָה, וְאֵין לָךְ מְפַרְנֵס –

לְכִי אֶל הֶחָנוּת וּקְנִי חֶבֶל!

אֶלָּא מַאי? חִישׁ מִשְׁתַּכְּחָה צָרָתוֹ שֶׁל אָדָם,

וְאִלְמָלֵא הִתְפָּרְצָה מִלְחָמָה

נִרְגַּעְתִּי גַם אָנִי. הֵן לֹא חַיָּל אֶחָד

בְּנִי וֶלְוֶל עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה!

אַךְ זֹה הַמִּלְחָמָה!… לֹא תֵדְעִי לָךְ, בְּרַיְנָה!

אֵם עוֹמְדָה פֹה בֶּטַח וּמְדַבְּרָה, –

וְשָׁם גְּוִיַּת בְּנָהּ שׁוֹכְבָה מֵת זֶה יוֹמַיִם,

וְאֵין סוֹפֵד עָלֶיהָ ומְקַבְּרָהּ.

אֶתְמוֹל שָׁאַלְתִּי לַבָּחוּר, שֶׁעָמַד

בְּבֵיתָהּ שֶׁל שְׁכֶנְתִּי וְקָרָא

בְעִתּוֹן: עַל־דְּבַר הַמִּלְחָמָה, מַר בָּחוּר,

לֹא כָתוּב מְאוּם, מְאוּם לֹא קָרָה?…

– וְאִם קָרָה? אִם נֶהֶרְגוּ אַלְפַּיִם אֲנָשִׁים?

“יֶנְטֶה” מַה תּוּכַל לְהָבִין!… –

– מָה אַתָּה אוֹמֵר, הוֹי בָּחוּר, אַלְפַּיִם?

הֲרֵי וֶלְוֶל שֶׁלִּי, גַּם הוּא “יָוָן”! –

…בְּרַינְדֶלִי! מִן הַיּוֹם שֶׁבְּנִי נִשְׁלַח שָׁמָּה

לִי נִדְמֶה: הָאֲנָשִׁים מִתְנַכְּלִים

לְכַסּוֹת מִמֶּנִּי אֶת־הָאֱמֶת, בְּשָׁעָה

שֶׁהֵמָּה בְּפָנַי מִסְתַּכְּלִים –

וּמִלְחָמָה זוּ לָמָּה?… לֹא אֵדַע! בְּוַדַּאי

זֶה נָחוּץ… אַךְ רְאִי־נָא שָׁם, בְּרַיְנָה,

כַּמֶּה עֲרֵלִים… וְלֹא יוֹמָא־דְשׁוּקָא…

הַלְוַאי “נִפְדֶּה” – אֵל רַחֲמָן, הוֹשַׁע־נָא!

ב.

בְּכָל־אוֹתוֹ הַזְּמָן שֶׁעֶלְקָה סִפֵּרָה

מְרִי־שִׂיחָהּ בְּאָזְנֵי אֲחוֹתָהּ,

לֹא שָׁמְעָה כְלָל בְּרַיְנָה. לָהּ יֵשׁ צָרַת עַצְמָהּ;

גּוֹרָלָהּ לֹא לִבֵּב גַּם אוֹתָהּ.

חַיִים’קִי!… בְּקשִׁי הִיא עוֹצְרָה בְרוּחָהּ

מִקַּלְּלוֹ, אֶת־חַיִים’קִי זֶה.

זֶה הַכֶּבֶשׂ הַתָּמִים, מֵאַיִן זֶה קִבֵּל

אֵשׁ זוּ, תּוֹרָה זֹה, זֶה הַפֶּה?…

וְכִי חָסַר מַה אֶצְלָהּ? זוּ אֱמֶת: הוּא עָבַד

כַּחֲמוֹר מַמָּשׁ בְּבֵית־הַחֲרשֶׁת;

בְּעוֹד לַיְלָה הוּא קָם, שָׁב בָּעֶרֶב, וּשְׂכָרוֹ –

זוּ אֱמֶת – לֹא יָדְעוּ הֵם בּשֶׁת…

רַק פַּעַם רָאֲתָה, אֵיךְ חַיִים’קִי עָבַד; –

לָקַחַת אֶת־אָכְלוֹ אָז שָׁכַח – –

הִיא קָרְאָה: כֹּה חִוֵּר הִנֶּךָ! וְהַזֵּעָה…

וְהוּא בָהּ הִסְתַּכֵּל וְגָחַךְ.

וְהִיא הֵן לֹא יָדְעָה שֶׁהַחוֹבְרוֹת הַקְּטַנּוֹת

עִם כְּרִיכוֹת הַבַּד אֲסוּרוֹת –

הוּא אָמְנָם הוֹצִיאָן בְּכָל־עֶרֶב מִבִּגְדוֹ

וְקָרָא וְטָפַל בַּשּׁוּרוֹת.

אָמְרוּ לָהּ אָמְנָם הַשְׁכֵנִים: גַּם חַיִּים

הוּא מֵאֵלֶּה שֶׁאֵין תּוֹכָם כְּבָרָם;

מֵאוֹתָם תַּכְשִׁיטֵי “הָאַחֲדוּת” – אַךְ בְּרַיְנָה

לֹא שָׁתָה אֶת־לִבָּהּ לִדְבָרָם.

דָּבָר אַחֵר צֵעֲרָהּ: הוּא הֵקַל בְּמִצְוֹת,

הוּא חָדַל לְהִתְפַּלֵּל לְגַמְּרָה;

שָׁכַח גַּם לִלְבּשׁ אֶת אַרְבַּע־הַכַּנְפוֹת,

וְגַם אֶת הַשַּׁבָּת – לְשַׁמְּרָהּ.

אַךְ הִיא בוֹ לֹא כִהֲתָה. עוֹד חַיִים’קִי צָעִיר.

כַּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל צָעִיר בְּדוֹרוֹ;

הוֹלֵךְ זְמָן מִצְעָר בִּשְׁרִירוּת לְבָבוֹ,

וְסוֹף – סוֹף הוּא חוֹזֵר לְבוֹרְאוֹ.

אַהֲבָתוֹ לַ“גּוֹיִם”, שֶׁהָיְתָה נִפְרָזָה,

עוֹבֶרֶת כָּל־גְּבוּל וּמְגֻחָכָה –

לָהּ הָיְתָה כְפֶלֶא, כִּי יֵשׁ שֶׁהִיא אוֹמְרָה:

– הַגּוֹיִם – וְהוּא רוֹגֵז עַל כָּכָה…

– בְּמָטוּתָא מִנָּךְ אִמָּא, אַל תֹּאמְרִי עוֹד “גּוֹיִם”.

– וְאֵיךְ אֶקְרָא, הוֹי, טִפְּשִׁי, לָהֵמָּה?

– “נוֹצְרִים”, אוֹ פָּשׁוּט, “אֲנָשִׁים”, “אֲנָשִׁים”!

הָיָה לָהּ עוֹנֶה בְחֵמָה.

שַׁא! שַׁא! – הוֹכִיחַתְהוּ עַל־פָּנָיו אֲזַי –

– רְאוּ אֵיךְ הִתְלַקַּח, פֶּרֶא־אָדָם;

מְאַהֲבִים לוֹ רָכַש!… לְמַעֲנִי רוּץ נַשְּׁקֵם,

אִם יוֹשִׁיטוּ לָזֶה לָךְ אֶת־יָדָם.

בְּכָל־אוֹתוֹ הַזְּמָן שֶׁעֶלְקָה סִפֵּרָה

מְרִי־שִׂיחָהּ בְּאָזְנֵי אֲחוֹתָהּ,

לֹא שָׁמְעָה כְלָל בְּרַיְנָה. לָהּ יֵשׁ צָרַת עַצְמָהּ;

גּוֹרָלָהּ לֹא לִבֵּב גַּם אוֹתָהּ.

זוֹכְרָה הִיא: פַּעַם שָׁב חַיִּים בָּעֶרֶב.

– מַדּוּעַ פָּנֶיךָ כֹּה חִוְּרִים?

– אִמָּא, לִי אֵין עוֹד עֲבוֹדָה, פְּטָרוּנִי

אוֹתִי וַחֲבֵרַי הָעִבְרִים.

– אֵיךְ זֶה? גַּם אוֹתְךָ? אֶת לֵיבֶּל? אֶת בֶּרֶל?

בְּוַדַּאי דְּבַר־מָה בָּכֶם מָצְאוּ!

– לֹא אִמָּא, הָעוֹבְדִים הַנּוֹצְרִים הָרַבִּים

זֹאת דָּרְשׁוּ לַהֲנָאָתָם, זֹאת רָצוּ.

– לַעֲזָאזֵל! אִם זֶה אֵינוֹ רוֹצֶה, יְהִי שֵׁנִי,

הֵן בָּתֵּי־הַחֲרשֶׁת לֹא כָלוּ!

וְהוּא הֵרִים יָדָיו – יָדַיִם נְחוּצוֹת,

אַךְ לֹא הַיָּדַיִם הֲלָלוּ…

עַד הַיּוֹם לֹא תָבִין עוֹד בְּרַיְנָה, מֶה הָיָה

כֹּה לִדְאַג – מַה חַיִּים’קִי דָאָג –

לֹא חָסַר לוֹ לַחְמוֹ, חָלִילָה, גַּם אֶצְלָהּ,

וּסְפִינוֹת עַל יַמִּים לֹא נָהָג.

וְהֵן תֵּכֶּף לֹו נִמְצְאָה עֲבוֹדָה. בְּעַצְמוֹ

לֹא קִוָּה לְמָצְאָה כֹּה מַהֵר; –

וְעַד הַיּוֹם לֹא תָבִין עוֹד בְּרַיְנָה, מֶה הָיָה

כֹּה לִדְאַג וְכֹה לְהִצְטַעֵר!

הוּא אָמְנָם לָהּ הִגִּיד – לֹא תִזְכֹּר עוֹד כֵּיצַד

נִתְגַּלְגַּל הַדָּבָר לָזֶה –

רַק זוֹכְרָה הִיא: חַיִים’קִי דִבֵּר כֹּה גְבֹהָה…

הִתְפַּלְּאָה עַל הָאֵשׁ, עַל הַפֶּה…

– “אֲנַחְנוּ” – כַּךְ אָמַר; בָּרוּר לֹא תֵדַע,

לְמִי זֶה “אֲנַחְנוּ” מְכֻוָּן;

הִרְגִּישָׁה רַב אֱמֶת, רַב צַעַר בִּדְבָרָיו,

וְדָבָר לֹא הָיָה לָהּ מוּבָן.

הִיא צָחֲקָה וּפָחֲדָה: מֵאַיִן לוֹ אֵלֶּה? –

מִתְלַחֲשׁוֹת הַשְּׁכֵנוֹת: בַּחוּרִים…

פָּחֲדָה בְרַיְנָה, חָרְדָה וְצָחֲקָה

לְעַצְמָהּ וּלְכָל הַהִרְהוּרִים.

וְאִם יָכְלָה בוֹ לַחְשֹׁד? וּבְאוֹתָם הַיָּמִים

בּוֹ הַרְבֵּה שִׁנּוּיִם הִכִּירָה

לְטוֹבָה. הֵן פַּעַם שָׁר זְמִירוֹת בְּיוֹם שַׁבָּת;

עוֹד תִּזְכֹּר כָּל זְמִירָה וּזְמִירָה.

גַּם עַתָּה עוֹד יַעֲלֹץ לִבָּהּ שֶׁל בְּרַיְנָה

לְזֵכֶר הָעֶרֶב הַנָּעִים:

הִיא יוֹשְׁבָה, וְהִנֵּה הַדֶּלֶת נִפְתָּחָה,

וְחַיִּים וְעוֹד בָּחוּר בָּאִים.

יָשְׁבוּ עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן וְלָקְחוּ

אֶת־סִפְרָם שֶׁעִמָּם הֵבִיאוּ,

פְּתָחוּהוּ. עַד הַיּוֹם לֹא תֵדַע עוֹד בְּרַיְנָה

אוֹתוֹ הַבָּחוּר בֶּן־מִי־הוּא.

– אֶת יִרְמְיָה, כַּךְ חַיִּים’קִי אָמַר, אֶת יִרְמְיָה,

אָנֹכִי מִתְאַוֶּה זֶה כַמָּה

לְדַעְתּוֹ. – זֶה כַמָּה?… אָט צָחַק הַבָּחוּר

וְגַם חַיִּים’קִי צָחַק בִּדְמָמָה.

כְּשֶׁלָּמְדוּ, כִּמְעַט שֶׁהִיא לֹא הֶאֱמִינָה

לְמִשְׁמַע אָזְנֶיהָ: הוּא קוֹרֵא,

וְהַבָּחוּר לוֹ מַסְבִּיר. – אֵיזֶה נֵס! אֵיזֶה פֶלֶא!

חַיִּים’קִי חָזַר לַבּוֹרֵא! –

אֵיזֶה נֵס! גַּם אֶת אַרְבַּע־הַכַּנְפוֹת הִנִּיחָה

אָז עַל גַּב מִטַּת בְּנָהּ כְּשֶׁיָּשַׁן.

אִם הַדָּבָר כְּבָר בָּא לִידֵי כַךְ, אֲזַי אֶפְשָׁר…

בְּלִי סָפֵק… אַךְ הוּא לֹא לְבָשָׁן. –

נִרְתְּעָה בְרַיְנָה לַאֲחוֹרָהּ. הִיא זָכְרָה

כְּשֶׁחַיִּים’קִי פָּרַץ הַבַּיְתָה

נִרְגָּז וּמְבֹהָל, הִיא תָמְהָה: הוֹי חַיִּים,

בְּאֶמְצַע הַיּוֹם… מַה זֹאת הָיְתָה?

שְׁאָלַתּוּ וְלֹא עָנָה, רַק קָפַץ עַל שְׁלַבֵּי

הַבַּיִת וְעָלָה הַגָּגָה. –

רָאֲתָה בְרַיְנָה שֶׁחַיִּים’קִי שׁוֹהֶה,

וַתַּעַל גַּם הִיא שָׁם כְּרָגַע.

נִרְתְּעָה בְרַיְנָה לַאֲחוֹרָהּ. קְנֵה־רֹבֶה

לָהּ נִדְמֶה שֶׁהִבְהִיק בְּכַפּוֹ:

מִתַּחַת לְמַדָּיו הוֹצִיאוֹ. הִיא זוֹכְרָה:

קְנֵה־רֹבֶה… הֵישִׁירוֹ מוּל אַפּוֹ.

וְהוּא הָיָה נִרְגָּשׁ וְחִוֵּר, וְעָמַד

בֵּין שׁוּרוֹת לְבָנִים וְלֹא רָחַשׁ

בִּבְרַיְנָה, וְאִמֵּץ כְּלִי־זֵינוֹ אֶל לִבּוֹ,

וְלָחַשׁ, דְּבַר־מָה בְּפִיו לָחַשׁ –

– כַּךְ! – לַחַשׁ חַיִּים בְּאֵשׁ־קֶצֶף עֲצוּרָה –

כַּךְ יִהְיֶה מוּשָׁט הָרוֹבֶה! –

וְהוֹשִׁיט אֶת זֵינוֹ כְּמִתְנַכֵּל, וְנִבְהֲלָה

בְרַיְנָה. – מַה תַּעֲשֶׂה, מַה־תֹּאבֶה?!

הִתְעוֹרֵר אָז חַיִּים, וּמֹחוֹ נִתְבַּלְבֵּל, –

הִיא זוֹכְרָה – הוּא חָוַר עוֹד יוֹתֵר.

– אִמָּא, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמַּכִּים אוֹתָנוּ

בָּעֲיָרָה הַקְּרוֹבָה, וְאֵין אוֹסֵר…

נִתְבַּלְבְּלָה דַעְתּוֹ – גַּם הִיא שָׁמְעָה עַתָּה,

כִּי בְאַחַת הָעֲיָרוֹת הַקְּרוֹבוֹת

דְּבָרִים נוֹרָאִים מִתְרַחֲשִׁים וְנַעֲשִׂים:

פְּרָעוֹת… הֲרוּגִים בָּרְחוֹבוֹת.

צַר הָיָה לָהּ אָמְנָם לִשְׁמוֹעַ, כִּי פוֹרְעִים

בַּיְּהוּדִים, כִּי מַכִּים בָּאַחִים;

מִתְנַפְּלִים שִׁכּוֹרִים בְּכַשִּׁילִים – וְעַל רֹאשְךָ!

– הוֹי אֵלִי, אֶת עִירִי נָא רַחֵם! –

וְהֵן שְׂפָתוֹ שֶׁל חַיִּים’קִי, כָּל־כַּךְ סוֹתֶרֶת.

– אוֹתָנוּ –! אוֹתָנוּ מִי מַכֶּה?

– הוֹי אִמָּא, כִּכְלוֹתָם שָׁם מְלַאכְתָּם, וּבָאוּ

גַם הֵנָּה, אַךְ אֲנִי לֹא אֲחַכֶּה.

וְהוּא בָרַח. עוֹד תִּזְכֹּר: הִיא צָעֲקָה אַחֲרָיו:

– לְאָן חַיִּים’קִי? שׁוּב! לְאָן תָּרוּץ?!

וְלֹא חָזַר. הַלְוַאי נִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ בְּטֶרֶם

עוֹד בָּא שָׁם, הַתַּכְשִׁיט הֶחָרוּץ.

הָאָסוֹן לָהּ נוֹדַע מִמָּחֳרָת. – הַכֹּל כְּבָר

נִשְׁתַּתֵּק וְשָׁב שָׁם לִדְמָמָה.

כַּךְ שָׁמְעָה מְסַפְּרִים, וְהוּא טֶרֶם יָבוֹא –

וְנָסְעָה בְאוֹתוֹ יוֹם שָׁמָּה.

הִיא בָאָה חֲרֵדָה הָעִירָה וְנִזְדַּעְזְעָה:

לֹא עִיר וְלֹא כְפָר כִּי שְׂדֵה־קָטֶל –

הִתְגַּלְגְּלוּ חֲפָצִים, שִׁבְרֵי־כֵלִים, וְכָל רוֹצֶה,

הוּא קָרַב אֲלֵיהֶם וְנָטַל.

אֶת־הַכֹּל לֹא יָכְלָה אָז לִרְאוֹת; עֵינֶיהָ

תָעוּ עַל פְּנֵי כָּל הַחוּצוֹת,

וּכְאִלּוּ לֹא רָאוּ אֶת שִׁבְרֵי הַחַלּוֹנוֹת,

קִרְעֵי כְסָתוֹת וְגֻלְגָּלוֹת רְצוּצוֹת.

הִיא בִקְשָׁה אָז אוֹתוֹ, שֶׁמָּא תִרְאֵהוּ,

וְזָכְרָה שֶׁיֶּשׁ לָהּ פֹּה אִשָּׁה,

שְׁכֶנְתָּהּ לְפָנִים, זְקֵנָה לֹא רָעָה;

גַּם אֶת חַיִּים’קִי בְּנָהּ יָדְעָה רִישָׁה.

– הוֹי בְּרַיְנְדְ’לִי! כָּרֶגַע הִכִּירַתָּה הַזְקֵנָה.

– בְּוַדַּאי גַּם בְּעִירֵךְ שָׁמְעוּ

שֶׁמֶץ מֵאוֹתוֹ “יוֹם־טוֹב”… בְּוַדַּאי

“שְׁמַעְתֶּם כִּי פְרָעוֹת פֹּה הָיוּ?”

"הוֹי בְּרַיְנָה, קִלַּלְתִּי אֶת הַיּוֹם וְהַשָּׁעָה,

עַל־עָקְרִי מִשָּׁם אֶת מִשְׁכָּנִי;

"פַּרְנָסָתִי, זוּ אֱמֶת, שָׁם הָיְתָה לְקוּיָה –

"אַךְ שִׁבְרִי הַזֶּה לֹא קָרָנִי.

תַּאֲרִי לָךְ: הִנְנִי פַחְדָּנִית מִטִּבְעִי.

"הֵן תִּזְכְּרִי בְּוַדַּאי, כִּי פַּעַם

"יָרַדְנוּ לַמַּרְתֵּף – הֶרְאֵית לִי קִשּׁוּאִים –

"וָאֶתְעַלֵּף לְקוֹלוֹ שֶׁל רַעַם.

"זֶה – הָיָה רַעַם… אַי־אַי! גַּם אַתְּ, בְּרַיְנָה,

"נִבְהַלְתְּ עַד לְמַדַּי לְשָׁמְעוֹ;

"אָמַרְתְּ עוֹד, זוֹכֶרֶת אֲנִי; – זֶה לֹא פָשׁוּט…

"הוּא פָגַע בְּבַיִת מִסְתָּמָא! –

"וְתַאֲרִי לָךְ: יוֹשֶׁבֶת אָנֹכִי בַּחַלּוֹן:

"קָטָן הוּא חֶדְרִי וְנָקִי,

"יוֹשְבָה אָנֹכִי וְשָׁרָה שִׁיר יָשָׁן,

"וְאוֹרְגָה לָבֶטַח פֻּזְמָקִי.

"לֹא שִׁנְּתָה עוֹד רִישָׁה אֶת דַּרְכָּהּ, כִּלְפָנִים

"כְּאָז בִּשְׁכוּנָתֵךְ עוֹד גָּרָה

"כֵּן עַתָּה, יוֹשֶׁבֶת הַזְקֵנָה בַחַלּוֹן,

"אוֹרְגָה וְשִׁירִים לָהּ שָׁרָה.

וְהַזְמִירוֹת יְשָׁנוֹת… הֵן תִּזְכְּרִי בְּרַיְנָה:

“עַבְדִּי־יַעֲקֹב”… וְ“רָחֵל־מְבַכָּה”…

"וְהַדְאָגָה הֵן רַבָּה, וְאִם אֹמַר: אֶחְדָּלָה –

מֵאֵלָיו הַנִּגּוּן מְפַכֶּה.

"אַךְ לֹא זֶה חָפַצְתִּי לְסַפֵּר. אַתְּ תַּאֲרִי:

"אֲנִי יוֹשְׁבָה וְאוֹרֶגֶת לִי גֶּרֶב,

"וּפֶתַע מְהוּמָה. עִרְבּוּבְיָה שֶׁל קוֹלוֹת

"קָמָה וְעוֹלָה בְּלִי הֶרֶף.

קֹר עָבַר בְּגוּפִי, וְרַגְלַי מָעָדוּ;

"צְרִיכָה אַתְּ בְּרַיְנָה לָדַעַת:

"בַּת־שִׁשִּׁים אָנֹכִי; לֹא קָרוֹב וְלֹא גוֹאֵל –

"יָבוֹאוּ הַפּוֹרְעִים – מָה אַעַשׂ?

"יְכוֹלָה הָיִיתִי לְהִשְׁתַּמֵּר בְּמִקְצָת;

"אָמַר לִי בְּנוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן,

"כִּי פְרָעוֹת תִּהְיֶינָה – אֲנִי עוֹד עָנִיתִי

שֶׁדָּבָר כָּזֶה לֹא יִתָּכֵן.

בְּקִצּוּר: הִפְקַרְתִּי אֶת־בֵּיתִי וְנִמְלַטְתִּי

לְבֵיתָהּ שֶׁל “גּוֹיָה” לְהִסָּתֵר;

וְאוּלָם הִצִּילַנִי אֱלֹהִים מִיַּד פּוֹרְעִים,

לַהֲבִיאֵנִי שָׁמָּה לְהִוָּסֵר.

“הַגּוֹיִם” אוֹמֶרֶת אָנֹכִי לָךְ, בְּרַיְנָה, –

"חֲיִי עִמָּם בְּשָׁלוֹם וּבְאַהֲבָה,

"תְּנִי לָהֶם קַעֲרַת הַשְּׁחָקִים לְאַחֲוָה –

"וְלַסּוֹף אַתְּ לָמוֹ לְזַעֲוָה!

“– רְאוּ־נָא, אֵיךְ רָצִים הַזִ’דְקִים נִבְהָלִים!”

“רְאוּ־נָא, אֵיךְ מושְׁ’קִי מִתְרוֹצֵץ! –”

"וְאָנֹכִי יוֹשֶׁבֶת בְּזָוִית וְשׁוֹמְעָה –

"וְהַלֵּב, לֵב בַּת־שִׁשִּׁים, מִתְפּוֹצֵץ!

"בַּלַּיְלָה כְּבָר הַכֹּל נִשְׁתַּתֵּק; אַךְ לָצֵאת

"הַחוּצָה כִּמְעַט עוֹד יָרֵאתִי.

"וָאֲחַכֶּה עַד בֹּקֶר וְעִם קְרִיאַת הַגֶּבֶר

"לִרְאוֹת יָצָאתִי שְׁלוֹם בֵּיתִי.

"וּמַה שֶׁמָּצָאתִי אַתְּ רֹאָה בְעַצְמֵךְ:

"הַחַלּוֹנוֹת… הַכְּסָתוֹת. הַנּוֹצוֹת…

"הַנּוֹצוֹת יַד אִמִּי מְרָטָתַן; פֹּה חֶצְיָן,

"וְחֶצְיָן בַּחוּצוֹת נְפוֹצוֹת.

"וְהַתְדַמִּי כִּי תַם כְּבָר? אֵשׁ פָּרְצָה וְשָׁקְעָה…

"הָעֲרֵלִים בַּשּׁוּק הַיּוֹם אָמְרוּ:

"בְּעוֹד יָמִים מִסְפָּר יָשׁוּבוּ אֵלֵינוּ;

"לֹא גָמְרוּ… אֶת מְלַאכְתָּם לֹא גָמְרוּ!

“וְאַתְּ, לָמָּה בָאת פֹּה?…” אֶת חַיִּים’קִי, רִישָׁה!

עוֹמֶדֶת אָנֹכִי לִכְאוֹרָה

בִּמְנוּחָה, וְאֵינִי רוֹצָה לְשַׁסְּעֵךְ, וּבֶאֱמֶת

כְּמוֹ נְתוּנָה אָנֹכִי בִּמְדוּרָה.

הֵן תֵּדְעִי אֶת הָעַקְשָׁן שֶׁלִּי. הוּא עוֹד אֶתְמוֹל

בָּא הֵנָּה, וְיָדַע הַטִּפֵּשׁ

מִן הַנַּעֲשָׂה… הוּא יָדַע אֶת הַכֹּל, וְלֹא אֵדַע:

בְּוַדַּאי אֶת־מוֹתוֹ פֹּה חִפֵּשׂ!

וְלֹא אֵדַע אִם כְּבַר מְצָאָהוּ… פֹּה אֵינוֹ;

גַּם בְּבֵיתוֹ אֵינֶנּוּ. לֹא שָׁב עוֹד.

הוּא יָדַע עַד כַּמָּה חֲרֵדָה אָנֹכִי –

וְאִם לֹא שָׁב, אָז בְּוַדַּאי כְּבָר אָבַד!

– בְּרַיְנְדֶ’לִי, מַה־לָּךְ?… פֹּה חַיִּים’קִי הָיָה –

וּמָה אַתְּ דּוֹאֶגֶת, הוֹי פְּתַיָּה?

חַיִּים’קִי בָּחוּר הוּא, מִי יִתְּנֵנִי פֹה בָּחוּר,

וְיָצָאתִי אֶל מוּל הַחַבְרַיָּא!

אַךְ חַכִּי פֹה רֶגַע. אֵלֶךְ וְאֶקְרָא

לִבְנוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן. הֵן בָּא הוּא

לִפְעָמִים כֹּה־קְרוֹבוֹת לְעִירֵךְ וְאֶת חַיִּים

הוּא מַכִּיר, וּוַדַּאי רָאָהוּ. –

יָצְאָה הַזְקֵנָה וְחָזְרָה כְּרֶגַע

עִם בָּחוּר, וְהַבָּחוּר – הוֹי צָרָה!

הוּא סִפֵּר לָהּ הַכֹּל: – הוּא אָסוּר בַּכֶּלֶא;

אֶת חַיִּים’קִי תָּפְשׂוּ. הוּא יָרָה.

נֶאֶנְחָה בְרַיְנָה. הִיא זָכְרָה: זֶה שָׁנָה

הוּא יוֹשֵׁב בַּכֶּלֶא, זֶה שָׁנָה!

וְהַצֶּדֶק הֵן אִתָּם! כְּלִי־זַיִן! – הִיא אָמְרָה:

שׁוּב הֵנָּה! אַל תָּרוּץ… סַכָּנָה!…

מִי יֵדַע עוֹד כַּמֶּה יְהִי אָסוּר? וְרַבִּים

לָהּ אָמְרוּ: לוּ חַיִּים’קִי רָצָה

בְּעֵת בֵּרוּר הַמִּשְׁפָּט לְדַבֵּר רַק חֶצְיָהּ

שֶׁל אֱמֶת – בְּוַדַּאי כְּבָר יָצָא.

– חַיִּים’קִי! – בְּקשִׁי הִיא עוֹצְרָה בְרוּחָהּ

מִקַּלְלוֹ, אֶת חַיִּים’קִי זֶה!

זֶה הַכֶּבֶשׂ הַתָּמִים – מֵאַיִן זֶה קִבֵּל

אֵשׁ זוּ, תּוֹרָה זֹה, זֶה הַפֶּה?!

ג.

וְהַשּׁוּק גָּדוֹל גָּדוֹל, וְהוֹמֶה הוּא תָמִיד.

הַשּׁוּרוֹת בּוֹ רַבּוֹת וַאֲרֻכּוֹת;

וּזְרוּעוֹת הֵן סַלִּים, וְעַל גַּבֵּי הַסַּלִּים

עוֹמְדוֹת הַיְּהוּדִיוֹת דְּחוּקוֹת.

"עֶלְקָה, מַדּוּעַ דָּגַיִךְ כֹּה שְׁמֵנִים,

עָבֵי־גַב, אֲדַמְדַּמִּים, עֲגֻלִּים,

וְאַתְּ, אַתְּ כֹּה רָזָה, כֹּה כְּחוּשָׁה, כֹּה כְּפוּפָה?…"

– הַדָּגִּים לֹא לִי הֵם, – שְׁאוּלִים…

"הוֹי בְּרַיְנָה, מַדּוּעַ לְחִי תַפּוּחַיִךְ

כֹּה וְרֻדָּה, כֹּה מְלֵאָה, כֹּה יָפָה,

וְאַתְּ, אַתְּ – עֵינַיִךּ כֹּה דוֹלְקוֹת וְדוֹמְעוֹת?…"

– לֹא לִי הֵם – מִגּוֹי… בַּהֲקָפָה…

"הוֹי שִׁפְרָה, עוֹד חַמִּים כָּל כִּכְּרֵי הַלֶּחֶם –

– בְּלָעֵנוּ! – כַּךְ יִצְחֲקוּ כֻלָּם;

וָאַתְּ, אַתְּ – שְׂפָתַיִךְ יְבֵשׁוֹת, אַתְּ צָמָה?…"

– הַקֶּמַח עוֹד טֶרֶם מְשֻׁלָּם…

– רַק פַּת־לֶחֶם קְטַנָּה חָתַכְתִּי לְיַלְדִּי;

הַחַדְרָה לֹא הָלַךְ בְּנִי קְטַנִּי –

אַחַר כַּךְ אֶת־הַכִּכָּר שָׁקַלְתִּי וַיֶחְסַר

לַלִּיטְרָא. לְבָבִי הִכַּנִי…

"הוֹי דְּבוֹרָה, מַדּוּעַ הַדְּבַשׁ שֶׁבְּכַדֵּךְ

כֹּה מְזֻכָּךְ וַחֲלָבֵךְ כֹּה לָבָן,

וָאַתְּ, אַתְּ, הוֹי דְּבוֹרָה, כַּחֶרֶשׂ הַנִּשְׁבָּר?…"

– הַכְּפָרִי בִי נוֹשֶׁה… לֵב אָבֶן!…

– לֹא לִי אֱכֹל דְּבַשׁ, לֹא לִי שְׁתֹה חָלָב!

אֲנִי לֹא נֻסֵּיתִי… גַּם בָּנַי – –

הַקָּטָן רַק אוֹהֵב לְהִסְתַּכֵּל בְּכַד דְּבָשׁ –

הוֹי אִמִּי, אֲנִי רֹאֶה אֶת פָּנַי! –

"רַב זָרַח, הַנְּעָלִים הֵן מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ –

הַאֵין זֹאת? הַנְּעָלִים הַנָּאוֹת!

וְאַתָּה – רַגְלֶיךָ יְחֵפוֹת, רַב זָרַח…!"

– כָּל רַצְעָן… וְהַשָּׁעוֹת כֹּה רָעוֹת! –

"יָפָה אַתְּ, נַעֲרָה, חֵי אֵלִי! רַק בִּגְדֵּךְ

כְּבָר בִּלָה עַל בְּשָׂרֵךְ, מוֹדַעְתִּי;

הַמֶּשִׁי שֶׁלָךְ הוּא – קְחִי, גִּזְרִי לָךְ שִׂמְלָה!"

– זֹאת אֶעֱשֶׂה כְּשֶׁאֵצֵא מִדַּעְתִּי! –

– חֲבֶרֶת לִי הָיְתָה. פֹּה עָמְדָה, בְּצִדִּי,

כָּמוֹנִי בְּמֶשִׁי סָחָרָה;

הִיא יָצְאָה מִדַּעְתָּהּ, וַתִּקַּח, וַתִּגְזֹר,

וַתִּתְפֹּר לָהּ שִׂמְלָה יְקָרָה.

– וּבְחוּצוֹת הַקִּרְיָה רְעֵבָה וּדְוֻיָּה

מְטַיְּלָה כָל יוֹם הַמְשֻׁגָּעָה,

וּנְעָרִים שׁוֹבָבִים רָצִים וּמוֹשְׁכִים

בְּשִׂמְלַת הַמֶּשִׁי הַנָּאָה…

ד.

וְהַפְּרָעוֹת הִתְחִילוּ בְּאֶמְצַע הַיּוֹם.

קְהַל פּוֹרְעִים הִתְאַסֵּף הַשּׁוּקָה: –

אַחַד הַבָּתִּים כְּבָר הָיָה לָבַז,

וְאַחַד הַיְּהוּדִים כְּבָר הֻכָּה…

הֵם בָּאוּ חֲמֻשִּׁים, זֶה בְּבוּל־עֵץ

וְזֶה בְמוֹט בַּרְזֶל וְעָבְרוּ –

וּבְכָל־מָקוֹם שֶׁעָבְרוּ לֵב עִבְרִי שָׁם חָל

פְּנֵי בֶן יִשְׂרָאֵל שָׁם חָוְרוּ.

הֵם בָּאוּ חֲמֻשִּׁים בִּצְחוֹק עַל־הַפֶּה,

צְחוֹק זֵדִים, וּבְרֶצַח בֶּעָיִן;

בִּקְרִיאוֹת שֶׁל־הֶפְקֵר וּבְצַעֲדֵי־אוֹן

בְּבִטְחָה וּבְרֵיחַ שֶׁל יָיִן…

מַשְׂטֵמָה טִפְּחָתַם בְּרֶחֶם הָאֵם,

גִּדְלָתַם חֲמָתוֹ שֶׁל פָּתֶן –

אַךְ יַיִן מִי הִשְׁקֵם, מִי מָכַר לָהֶם?…

וּבִטְחָה זוּ מִי לָמוֹ נָתָן?…

הֵם בָּאוּ. צְחוֹק רַע נָפֹל נָפַל בַּשּׁוּק!

יָד הִכְּתָה בְּקָדְקֹד שֶׁל־אָדָם…

אִישׁ צָנַח עַל רַגְלָיו… צְחוֹק נָפַל בַּשּׁוּק –

וְהִתְגַּלְגַּל בָּאֲוִיר שֶׁל־פְּחָדִים.

קוֹל שָׁאַג: הֲרָג! – קוֹל קָרָא: קַח עַד! –

קוֹל הִרְעִים: אֱחוֹז אֶת הַבְּתוּלָה! –

קוֹל חָנַן: חֲמָל! – קוֹל פִּלֵּל: הוֹי חוּס!

קוֹל צָעַק: בְּעוּלָה! בְּעוּלָה!…

הַפְּרָעוֹת הִתְחִילוּ. בְּחוּצוֹת הָעִיר

עוֹבֶרֶת הַשְּׁמוּעָה אִלֶּמֶת –

כְּעוֹף שָׁחוֹר, גָּדוֹל, הִיא רוֹכְבָה בַּחֲלַל

הָאֲוִיר הַצַּח וְנוֹהֶמֶת:

הַפְּרָעוֹת הִתְחִילוּ זֶה עַתָּה בָּעִיר:

קְהַל פּוֹרְעִים הִתְאַסֵּף הַשּׁוּקָה –

אַחַד הַבָּתִּים כְּבָר הָיָה לָבַז,

וְאַחַד הַיְּהוּדִים כְּבָר הֻכָּה…"

---

הַזְכָּרָה

מאת

יצחק קצנלסון

לִפְנֵי כַמָּה קֵיצִים וְכַמָּה חֲרָפִים

יָדַעְתִּי נַעֲרָה עִם פָּנִים נוּגִים וְיָפִים.

בְּכָל עֶרֶב חִכְּתָה לִי בְחֶדְרָהּ בָּעֲלִיָּה;

אֲנִי הָיִיתִי בָא עִם סִפְרֵי קְרִיאָה,

וּבְבוֹאִי – וְאוּלָם מֵתָה כְבָר הָעַלְמָה –

אַךְ כְּחַי, כְּחַי עוֹד אֶרְאֶה צַלְמָהּ:

שַׂעֲרוֹת עַרְמוֹן הָיוּ לָהּ עַל רֹאשָׁהּ

עֵינַיִם שׁוֹאֲלוֹת וּמֶבָּט עָצֵב וְנוֹשָׁה…

וָאֹהַב לְהַבִּיט אֶל עֵינֶיהָ יָשָׁר

וּלְהַרְהֵר אֶת הִרְהוּרִי הַצָּנוּעַ וְהַכָּשֵׁר.

וָאֹהַב מְאֹד לִשְׁמֹעַ רָזֵי קוֹלָהּ –

הִיא הָיְתָה נַעֲרָה חִוְרָה וְחוֹלָה.

בְּעֶרֶב אֶחָד וַאֲנִי בָא לְבֵיתָהּ,

וְעִמִּי סִפְרִי – וָאַשְׁאִיר אוֹתוֹ בַּחֲדַר הַמֵּתָה.

---

אוֹהֵב אָנֹכִי

מאת

יצחק קצנלסון

אוֹהֵב אָנֹכִי – הֲתֵדְעוּ אֶת מַה אֲנִי אוֹהֵב?

אֶת דִּמְמַת הָעֶרֶב,

וְאֶת חֲלוֹמוֹתָיו;

הַדְּמָמָה שֶׁלּוֹ הִיא כֹה שְׁלֵמָה,

חֲלוֹמוֹתָיו – הֲיוֹדְעִים אַתֵּמָה,

אוֹתָם הַחֲלוֹמוֹת הַקּוֹסְסִים בְּלִי הֶרֶף

אֶת לִבִּי הַכּוֹאֵב –

וְהוּא אוֹתָם אוֹהֵב?

אוֹהֵב אָנֹכִי – הֲתֵדְעוּ אֶת מַה אֲנִי אוֹהֵב?

אֶת שְׁמֵי הַעֹפֶרֶת,

בְּלִי חַרְסָם;

חֵן שֶׁל שִׁמָּמוֹן לָהֵמָה,

עַנְנֵיהֶם – הֲיוֹדְעִים אַתֵּמָה,

אֶת סִמְלֵי הַקַּדְרוּת הָאֵלֶּה הָעוֹרְפִים אֶת אַרְסָם

אֶל לִבִּי הַכּוֹאֵב –

וְהוּא אוֹתָם אוֹהֵב?

אוֹהֵב אָנֹכִי – הֲתֵדְעוּ אֶת מַה אֲנִי אוֹהֵב?

לַעֲמֹד עַל גָּדֵר בֵּית־עוֹלָם,

וּלְהַעֲלוֹת עַל שְׂפָתַי,

וְלִקְרֹא בְשֵׁם אֶת הַמַּלְאָךְ

שֶׁבֵּינוֹת לַקְּבָרִים מִתְהַלֵּךְ –

וְלִשְׁאַל: אֵלַי מָתַי תָּבוֹא, הַגִּידָה לִי מָתַי?

---

מִסְתּוֹרִיָּה

מאת

יצחק קצנלסון

בְּרֶדֶת הַלַּיְלָה וְהֵבִיא בִכְנָפָיו עַצֶּבֶת,

בַּלַּיְלָה הִיא צְרוּרָה:

כֹּה רַכָּה וּמְתוּקָה וְלֹא בְרוּרָה…

חֶרֶשׁ יוֹרְדָה לַלֵּב וּמְהַבְהֶבֶת.

כָּל הָעוֹלָם לִי סְתָרִים בְּרִגְעֵי הַלַּיְלָה הַשָּׁחוֹר,

עָזוּב לְנַפְשִׁי וִיחִידִי –

רַק צִלְלֵי עֲבָרִי וְסוֹדוֹת עֲתִידִי

לוֹחֲשִׁים רוֹחֲשִׁים סְבִיבִי מִפָּנִים, מֵאָחוֹר…

שִׁקְעִי הַשֶּׁמֶשׁ! כְּבָר קַצְתִּי בְּשִׁקְרֵי הַקְּסָמִים…

יוֹפַע הַלֵּיל וַאֲמִתּוֹ,

וְעַצַּבְתִּי תּוֹפִיעַ נָא אִתּוֹ!

בֵּין צְלָלִים וְסוֹדוֹת אֲבַכֶּה אֶת כִּזְבֵי הַיָּמִים.

---

תְּחִיַּת־מֵתִים

מאת

יצחק קצנלסון

אֲנִי לֹא אַאֲמִין, אָחוֹת, כִּי הֶעָלֶה

בְּנָשְׁרוֹ מֵעַל עֵצוֹ בְּתֹר הַסְּתָיו –

לִנְצָחִים אוֹבֵד, לְעוֹלָמִים כָּלָה,

אֲנִי מַאֲמִין: עוֹד אֲבִיבוֹ שָׁב –

עוֹד הוּא שָׁב!

בַּסְּתָיו פּוֹתַחַת פִּיהָ הָאֲדָמָה,

וּרְקַב כָּל שִׂיחַ, כָּל רִקָּבוֹן – צִיץ –

בָּא וְנֶחְבָּא עָמֹק – עָמֹק שָׁמָּה,

וְרֹוֶה כָל יְמֵי הַחֹרֶף מִיץ –

רֹוֶה מִיץ…

וְעִם אָבִיב חָדָשׁ, בְּלֵילוֹתָיו הָרִאשׁוֹנִים,

מִתְבַּקְּעוֹת כִּלְיוֹת הָאֲדָמָה, וַעֲתַר

עָלִים יְרַקְרַקִּים צוֹמְחִים לְאַלּוֹנִים;

פְּרָחִים יָפִים עוֹלִים בְּכָל כַּר –

בְּכָל כַּר!

*

אֲנִי לֹא אַאֲמִין, אָחוֹת, כִּי עִם מוֹתִי –

לָנֶצַח שְׂשׂוֹן־הַחַיִּים בַּעֲדִי תָּם,

לָנֶצַח יִכְלָא קֶבֶר נִבְדָּל אוֹתִי,

לָנֶצַח יִקְפָּא בְעוֹרְקַי גַּל הַדָּם –

גַּל הַדָּם!

שֵׂבֶר צִיץ בְּהִבְּלוֹ זֶה גַם שִׂבְרִי –

הִנְנִי מֵת, כְּבָר חָפְרוּ בַעֲדִי בּוֹר;

אַךְ זִרְמֵי חַיִּים יְרַוּוּנִי גַם בְּקִבְרִי,

וּבְקוּם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ חָדָשׁ דּוֹר –

חָדָשׁ דּוֹר!

יִפְתַּח קִבְרִי כְּרֵסוֹ, וְצָעִיר וּרְוֵה־חַיִּים

אֶעֱלֶה וְאֶצְמַח בֵּין אֲנָשִׁים;

עֵינַי – לְשֶׁמֶשׁ חָדָשׁ בַּשָּמַיִם,

וְלִבִּי לַחֲלוֹמוֹתַי הַחֲדָשִׁים –

הַחֲדָשִׁים!