Exegi monumentum.

מַצֵּבָה לִי כוֹנַנְתִּי, לֹא מַעֲשֶׂה בַיָּדַיִם;

הָרְחוֹב אֵלֶיהָ תֶהֱמֶה מֵאָדָם רָב בָּהּ יֵלֶךְ;

וְגֻלַּת כֹּתַרְתָּהּ תָּרוּם אַף-תִּגְבַּהּ שִׁבְעָתַיִם

מִמַּצֶּבֶת אֲלֶכְּסַנְדֶּר הַמֶּלֶךְ.

לֹא! כָּלָה פֹה לֹא אָמוּת: בְּקֶרֶב כִּנּוֹרִי רוּחַ

יַאֲרִיךְ מֵעֲפָרִי יָמִים וְלֹא יֵדַע חֲלוֹף וָקָרֶץ,

וּשְׁמִי יְהִי לִתְהִלָּה כָּל-עוֹד לֹא יִהְיֶה שָׁכוּחַ

הַמְשׁוֹרֵר הָאַחֲרוֹן מֵאָרֵץ.

וְאוֹתִי בְרוּסְיָה הַגְּדוֹלָה כָּל-אִישׁ בָּהּ יֵדַע וְיֵרֶא,

וְכָל-לָשׁוֹן שֶׁבָּהּ תִּשָּׁמַע לִי הִיא תִשָּׁבֵעַ:

גַּם סְלַוִּי גֵא וּפִינִי, וְטוּנְגּוּזִי זֶה עָם פֶּרֶא,

וְקַלְמִיקִי, לַצִּיָּה זֶה רֵעַ.

וְלָזֹאת יֶאֱהָבֵנִי עַמִּי אַהֲבָה לֹא-מֻגְבֶּלֶת,

כִּי תָמִיד מַחֲשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת בְּנִבְלִי בוֹ עוֹרַרְתִּי,

כִּי תָמִיד בְּמֶתֶק-שִׁירִי הָיִיתִי לוֹ תוֹעֶלֶת,

וְחֶסֶד לַכּוֹשְׁלִים שׁוֹרַרְתִּי.

לִפְקֻדַּת אֵל, בַּת-שִׁירָה, הַטִּי אֹזֶן קַשֶּׁבֶת!

הַחֲרָפוֹת אַל-תִּירָאִי, גַּם-זֵר לָךְ אַל-תִּשְׁאָלִי;

וּתְהִלָּה שִׁמְעִי וְתָהֳלָה, וְתָמִיד בְּנֶפֶשׁ נִשְׂגֶּבֶת,

וְעִם פְּתָאִים אַל-נָא תִתְפַּתָּלִי.

הַנָּבִיא / אַלֶכְּסַנְדְר סֶרְגֵיֶבִיץ' פּוּשְׁקִין, תרגם דוד פרישמן

צָמֵא לָדַעַת וּבְנֶפֶשׁ נִכְסֶפֶת

בַּמִּדְבָּר עָבַרְתִּי בְּכִשְׁלוֹן בִּרְכַּיִם

בְּדֶרֶךְ חֲלַקְלַקּוֹת בַּעֲרָפֶל מְעֻלֶּפֶת,

אָז שָׂרָף לִי נִרְאָה, לו שֵׁשׁ כְּנָפַיִם;

וּבְאֶצְבַּע רַכָּה בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן-לַיִל

נָגַע אֶל-עֵינַי לַגְבִּיר בִּי חַיִל,

אָז פֻּתַּח הַקֶּשֶׁר, עַפְעַפַּי נִפְתָּחוּ,

וּכְעֵינֵי הַנֶּשֶׁר אָז עֵינַי נִפְקָחוּ.

ויגע אל-אזני ואותן מלאה

הֲמֻלַּת קוֹל-רַעַשׁ וְהָמוֹן נִפְלָאָה:

וָאֶשְׁמַע שָׁמַיִם בְּרַעֲדָם לְמַעְלָה

וּמַשַׁק קוֹל כַּנְפֵי מַלְאֲכֵי-שָׁמַיִם,

וּמַהֲלַךְ כָּל-רֶמֶשׂ מִתַּחַת לַמַּיִם

וַהֲמוֹן קוֹל הַגֶּפֶן עֵת תִּפְרַח בַּלָּיְלָה.

וִימִינוֹ אֶל-מִפְתַּח שְׂפָתַי נָגָעָה

וּלְשׁוֹנִי הַחוֹטֵאת מִתּוֹךְ פִּי קָרָעָה,

שֶׁמִּרְמָה וּתְכָכִים הִיא תָּמִיד מַצְמֶדֶת;

וִימִינוֹ, שֶׁעוֹדָהּ מִדָּמִים אָדָמָה,

בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים אֶל-תּוֹךְ פִּי אָז שָׂמָה

לְשׁוֹן נָחָשׁ עָרוּם מְרוּטָה וּמְחֻדֶּדֶת.

וַיִּפּתַּח סְגוֹר לִבִּי, שִׁסְעָהוּ בַּחֶרֶב

וַיּוֹצֵא אֶת-לִבִּי הָרוֹעֵד מִקֶּרֶב,

וְרִצְפָּה בּוֹעֶרֶת בְּאֵשׁ מִתְלַקַּחַת

אֶל קִרְבִּי הִשְׁקִיע בַּתְּהוֹם הַנִּפְתַּחַת.

שָׁכַבְתִּי בַּמִּדְבָּר כְּחוֹלֶה גּוֹוֵעַ,

וּפִתְאוֹם קוֹל שַׁדַּי אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ:

"עֲמָד-נָא, הַנָּבִיא, וּרְאֵה וְשָׁמַעְתָּ,

וְחֶפְצִי וּרְצוֹנִי דְּרָכֶיךָ יָאִירוּ;

לֵךְ סֹב אָרְחוֹת יַמִּים וַאֲרָצוֹת יָדַעְתָּ,

וְדַבֵּר – וּלְבָבוֹת דְּבָרֶיךָ יַבְעִירוּ!"

הַמְּשׁוֹרֵר / אַלֶכְּסַנְדְר סֶרְגֵיֶבִיץ' פּוּשְׁקִין, תרגום דוד פרישמן

כָּל-עוֹד קוֹל שַׁדַּי לֹא יִקְרָא לַמְּשׁוֹרֵר

לְכַהֵן בִּמְקוֹם שָׁם אוֹר קָדְשׁוֹ זָרוּעַ, –

מִיוֵן טִיט-הַחַיִּים לֹא יָקוּם יִתְעוֹרֵר,

וּבְהַבְלֵי הָעוֹלָם הוּא כֻּלוֹ שָׁקוּעַ;

בַּת-שִׁירוֹ הַקְּדוֹשָׁה נֶאֱלֶמֶת בִּדְמָמָה

וְרוּחוֹ חוֹלֶמֶת רַק בֹּהוּ וּפָחַד,

וּבְתוֹך כָּל-הַשְּׁפָלִים מִכֻּלָּם הוּא יָחַד.

אָכֵן קוֹל שַׁדַּי כִּי-יִגַּע נָגוֹעַ

אֶל-אֹזֶן הַמְּשׁוֹרֵר הַפְּקוּחָה וּפְתוּחָה,

אָז פִּתְאוֹם נִשְׁמָתוֹ תִּתְעוֹרֵר מִמְּנוּחָה,

כַּנֶשֶׁר עַל-בַּדּוֹ מִשְּׁנָתוֹ יִנּוֹעַ.

שַׁעֲשׁוּעֵי הָאָרֶץ לוֹ יִהְיוּ לְזָרָא

וּלְמַעֲשֵׂי הָאָדָם לּא יִתֵּן עוֹד עֶרֶךְ;

וֶאֱלִיל אֲשֶׁר יָצַר הָעָם לוֹ וּבָרָא,

לְפָנָיו לֹא יִכְרַע בִּגְאוֹנוֹ עַל בֶּרֶך;

וּמוּזָר לְאֶחָיו וּבְרוּחַ קוֹדֶרֶת

וּמָלֵא צְלִיל-קוֹלוֹת וְרוֹעֵד וְדוֹמֵם,

כֵּן יָרוּץ עַד חוֹף מֵי הַיָּם הַמְּשׁוֹמֵם

וְעַד יַעֲרַת אֵלוֹנֵי-יָהּ הַסּוֹעֶרֶת…

הֶהָמוֹן / אַלֶכְּסַנְדְר סֶרְגֵיֶבִיץ' פּוּשְׁקִין, תרגם דוד פרישמן

Procul este profani.

אֶל-מֵיתְרֵי הַכִּנּוֹר נָגַע הַמְשׁוֹרֵר,

עֵת נַפְשׁוֹ בְּחָזוֹן וַחֲלוֹמוֹת הָטְבָּעָה.

וַיְנַגֵּן – וּסְבִיבוֹ עָם נִבְעָר וְצוֹרֵר,

עָם פֶּתִי אֵין לֵב לוֹ, עָם מוֹרֶה וְסוֹרֵר,

עָמַד וּבְלִי-הָבִין אָזְנוֹ שָׁמָעָה.

אָז דִּבֵּר הֶהָמוֹן עֲרַל הַשְּׂפָתַיִם:

„לָמָּה-זֶה כָכָה בִנְעִימוֹת יְרַנֵּן?

לָמָּה-זֶה יַרְעִישׁ לָרִיק הָאָזְנַיִם,

הֲיֵשׁ כָּל-מַטָּרָה כִּי קוֹלוֹ יְחַנֵּן?

מַדּוּעַ יְצַלְצֵל? מַה-יּוֹרֶה, יַשְׁמִיעַ?

אַף לָמָה הַלְּבָבוֹת רַק יָנִיד, יָנִיעַ,

כַּקּוֹסֵם הָעוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת?

כָּרוּחַ הוּא חָפְשִׁי וְאוֹהֵב כָּל-מֶרִי,

וְאוּלָם כָּרוּחַ לֹא יִשָּׂא כָל-פֶּרִי –

הֲיֵשׁ כִּי תוֹעֶלֶת תְּהִי מִן-הַקּוֹלוֹת? ”

המשורר

דֹּם, הָמוֹן אֵין-הָבִין, עַם אָוֶן וּתְכָכִים,

שְׂכִיר-יוֹם אַתָּה, עֶבֶד לַעֲסָקִים וּצְרָכִים!

מַה-נַּפְשִׁי תִגְעָלְךָ, הוֹי פָּרָה סוֹרֵרָה!

וְאַתָּה רַק רִמָּה, לֹא בֶן-הַשָּׁמַיִם!

תּוֹעֶלֶת תְּבַקֵּשׁ. – עַל-כַּף-הַמֹּאזְנַיִם

תַּעֲרִיךְ בְּמִשְׁקָל גַּם פְּסִיל בֶּלְוֶדֵּרָה.

רַק מוֹעִיל, רַק מוֹעִיל תְּבַקֵּשׁ מֵחָזוֹן.

וְשַׁיִשׁ זֶה – אֵל!… אַךְ אִם-יֵשׁ בָּזֶה עִקָּר?

מִמֶּנּוּ הַסִּיר שִׁבְעָתַיִם לָךְ תִּיקָר,

כִּי בָהּ הֵן תְּבַשֵּׁל לְבִטְנְךָ מָזוֹן.

ההמון

אִם בְּחִיר אֵלִים אַתָּה, מִמָּרוֹם שָׁלוּחַ,

כִּי-עַתָּה כִשְׁרוֹנְךָ, הָאִישׁ הַמָּשׁוּחַ,

יְהִי-נָא לְבַעֲבוּר הַאִירְךָ עֵינֵינוּ:

אַחֶיךָ אֲנַחְנוּ, כִּי עַל-כֵּן תַּקְּנֵנוּ.

שִׁפְלֵי-רוּחַ אָנוּ וְאַנְשֵׁי-תְכָכִים,

עַזֵּי-פָנִים, רָעִים וּנְלוֹזֵי-דְרָכִים,

עַרְלֵי-לֵב, חַטָּאִים, קְטַנִּים וּשְׁפָלִים,

מַלְשִׁינִים וּרְשָׁעִים, עֲבָדִים וּסְכָלִים;

כִּסְדוֹם הֵן הָיִינוּ, דָּמִינוּ לַעֲמוֹרָה:

וּבְכֵן אִם-אָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹכָה,

אָז תֶּן-לָנוּ לֶקַח, הוֹרֵנוּ-נָא תוֹרָה,

וַאֲנַחְנוּ רַק נִשְׁמַע וּדְבָרְךָ נִתְמוֹכָה.

המשורר

הֵעָלוּ מִמֶּנִּי – מָה אֵפוֹא לַמְשׁוֹרֵר,

מָה אֵפוֹא לַבָּר כִּי-יִתְחַבֵּר עִם-תֶּבֶן?

לֹא אֶתְכֶם יְחַיֶּה קוֹל-כִּנּוֹר וִיעוֹרֵר:

וְלִבְּכֶם בְּרָעַתְכֶם כְּבָר הָיָה לְאֶבֶן;

גַּם יַסֵּר עַל-פֶּשַׁע לִי הָיְתָה תוֹעֵבָה.

לְיַסֵּר עַל-פֶּשַׁע, הוֹי עֵדָה שׁוֹבֵבָה,

הֵכִינוּ אֲחֵרִים לָכֶם כָּל-יִסּוּרִים,

גַּם שְׁבָטִים גַּם שׁוֹטִים גַּם בָּתֵּי-אֲסוּרִים;

כְּבָר רַבִּים בֵּינֵיכֶם עֲבָדִים לַבְּרִיּוֹת,

מֵחוּצוֹת עָרֵיכֶם, מֵרְחוֹבוֹת הוֹמִיּוֹת

הַדֹּמֶן יְטַאטְאוּ – לְהוֹעִיל לָאָדָם! –

אַךְ אִמְרוּ: הַבְקִרְבְּכֶם הַכֹּהֲנִים יִזְנָחוּ

מִזְבֵּחַ וְקָרְבָּן וְקֹדֶשׁ יִשְׁכָּחוּ

וְלָקְחוּ הֵמָּה הַמַּטְאֲטֵא בְיָדָם?

לֹא לְהַטִּיף מוּסָר בְּשַׁבָּת וָחֹדֶשׁ,

לֹא לְהָבִיא תוֹעֶלֶת וּלְהַנְעִים עֲבוֹדָה:

לְחָזוֹן נוֹצַרְנוּ וּלְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ,

לַשְׁמִיעַ קוֹל זִמְרָה וּתְפִלָּה וְתוֹדָה.

אַלֶכְּסַנְדְר סֶרְגֵיֶבִיץ' פּוּשְׁקִין

הַמְשׁוֹרֵר, אַל-יִגְבַּהּ לִבְּךָ אִם-אוֹתְךָ הַבְּרִיּוֹת הִלֵּלוּ!

קוֹל תְּרוּעַת הַמְהַלְלִים רֶגַע יִתְעוֹפֵף כַּמּוֹץ הַבּוֹרֵחַ,

אָז תִּשְׁמַע מִשְׁפַּט הַסָּכָל וְלַעֲגֵי הָעָם הַשּׁוֹכֵחַ;

אַךְ אַתָּה הֱיֵה-נָא שַׁלְאֲנָן וְאַל-תַּאֲזִין אִם-אוֹתְךָ חִלֵּלוּ.

הֵן מֶלֶךְ אַתָּה –הִבָּדֵל! חָפְשִׁי בַּדֶּרֶךְ אִוִּיתָ,

אֶל-אֲשֶׁר-יִשָּׂאֲךָ הָרוּחַ, שָׁם תֵּלֵךְ וּבְאֵין מְשַׁלֵּחַ,

עַד-בָּשְׁלוּ הֶגְיוֹנוֹת לְבָבְךָ הַטְּהוֹרִים וַיִּתְּנוּ לְךָ רֵיחַ,

וְשָׂכָר אַל-תִּשְׁאַל לִפְעֻלוֹתֶיךָ וְלַגְּדוֹלוֹת עָשִׂיתָ.

בְּךָ הוּא. –בֵּית דִּינְךָ הָעֶלְיוֹן רַק אַתָּה לְךָ לְבַדֶּךָ;

אֵין שׁוֹפֵט קָשֶׁה כָמוֹךָ עֵת תַּעֲרִיךְ בִּמְחִיר מַעְבָּדֶיךָ.

הֲטוֹבוּ בְעֵינֶיךָ? –אַתָּה הַשּׁוֹפֵט הַבּוֹחֵן וּבְטָעַם.

הֲטוֹבוּ? כִּי-עַתָּה יְשַׁלַּח הֶהָמוֹן בָּהֶם כָּל-מִגְעֶרֶת,

וְעַל-קָדְשְׁךָ יַשְׁלִיכוּ דֹמֶן בִּמְקוֹם שָׁם הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת,

וּבְזָדוֹן יְהָרְסוּ כִנְעָרִים אֶת-מִזְבַּח מִקְדָּשְׁךָ וּבְזָעַם.

רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ וְעַל-פָּנָיו נְדִיבוֹת,

כֵּן מַלְאָךְ אֶל-שַׁעֲרֵי-הָעֵדֶן הוֹפִיעַ;

וּלְנֶגְדּוֹ שֵׁד מַשְׁחִית וּמָלֵא תֹּךְ וְרִיבוֹת

מִתַּחְתִּית הַתֹּפֶת לְמַעְלָה הִרְקִיעַ.

וְרוּחַ הַשְּׁלִילָה, רוּחַ הַכִּלָּיוֹן,

אָז הִבִּיט לָרוּחַ הַנִּשְׂגָּב לָטֹהַר,

אָז נִמְלָא גַם-לִבּוֹ תֹּם עִם-נִקָּיוֹן,

וּבְחֹזֶק-יָד דָּבַק גַּם-אֵלָיו הַזֹּהַר.

הוֹי שָׂא-נָא, הֵן אוֹתְךָ רָאִיתִי – קָרָא –

וְאָמְנָם לֹא-חִנָּם מַרְאֶיךָ חָזִיתִי;

לֹא כֹל יֵשׁ בָּאָרֶץ לִי הָיָה לְזָרָא,

לֹא כֹל יֵשׁ בָּאָרֶץ מָאַסְתִּי, בָּזִיתִי.

כִּי-אֵצֵא בִרְחוֹבוֹת הוֹמִיּוֹת לָשׂוּחַ,

כִּי-אָבֹא בְהֵיכַל רָב-אָדָם לָשָׁבֶת,

כִּי-אֵשְׂטְ אֶל-בַּחוּרִים מְרַדְּפֵי כָל-רוּחַ –

אָז לִבִּי בִי חוֹקֵר וְנַפְשִׁי חוֹשָׁבֶת.

אָז אֹמַר אֶל-לִבִּי: הַיָּמִים יָעוּפוּ,

וְכֻלָּם פֹּה סָבִיב, זְקֵנֵינוּ, נְעָרֵינוּ,

הֵן כֻּלָּם יִגְוָעוּ, הֵן כֻּלָּם יָסוּפוּ –

וּמָחָר מִי יֵדַע, מִי מֵת מִקִּרְבֵּנוּ.

כִּי-אַבִּיט אֶל-אֵלָה גַלְמוּדָה, נִשְׁכָּחָה,

אָז אֶחְשׁוֹב: זֹה זְקֵנָה שֶׁשְּׁחוֹק לָהּ כָּל-קָרֶץ,

הִיא אַחֲרֵי אֲבוֹתַי הֵן יָמִים הֶאֱרִיכָה,

הִיא תַאֲרִיךְ גַּם-אַחֲרַי עוֹד יָמִים בָּאָרֶץ.

כִּי בְיֶלֶד-שַׁעֲשׁוּעִים אֶשְׁתַּעֲשַׁע, אָשִׂיחָה,

אָז אֶקְרָא לוֹ: שָׁלוֹם, הַבֵּן אַמִּיץ-כֹּחַ!

פֹּה תַחְתַּי לְךָ אֶת-הַמָּקוֹם אַנִּיחָה –

לִי בָאָה עֵת לִבְלוֹת, וּלְךָ עֵת לִפְרוֹחַ!

עַל-כָּל-יוֹם וָיוֹם וְעַל-כָּל-רֶגַע וָרֶגַע

מַחֲשָׁבוֹת מַה-מָּרוֹת בִּי נַפְשִׁי חוֹשָׁבֶת:

הוֹי אִמְרוּ, מִי יָבִיא מִכֶּם לִי הַפֶּגַע,

מִי יִהְיֶה מִכֶּם לִי יוֹם אַחֲרוֹן, יוֹם-מָוֶת?

אֵי מוֹתִי לִי יָבֹא, אֵי אֵיפֹה יִרְטֵנִי?

בַּדֶּרֶךְ? בַּקְּרָב? אוֹ בַמַּיִם מִתָּחַת?

אוֹ בִקְעָה הַקְּרוֹבָה הַהִיא תַאַסְפֵנִי

וְהָיְתָה לַעֲפָרִי הַקַּר לְבוֹר-שָׁחַת?

הֵן אָמְנָם הַפֶּגֶר אֵין מְאוּמָה יוֹדֵעַ,

אַף-אַחַת לוֹ אַיֵּה בוֹ רָקָב שָׁלוּחַ:

וּבְכָל-זֶה בִּגְבוּלִי בִּמְקוֹם תִּשְׂתָּרֵעַ

נַחֲלָתִי, שָׁם חָפֹץ חָפַצְתִּי לָנוּחַ.

שָׁם חַיִּים חֲדָשִׁים עַל-פֶּתַח הַקֶּבֶר

מִי-יִתֵּן וּבְהוֹדָם הֶחָדָשׁ יִפְרָחוּ,

וּבְשֶׁקֶט וָדֳמִי עַל-כָּל-פֵּאָה וָעֵבֶר

הַיְקוּם עִם-כָּל-הוֹדוֹ וַהֲדָרוֹ יִזְרָחוּ.

תַּעֲלוּלֵי יְמֵי-עֲלוּמַי, אֲשֶׁר חָלְפוּ כְבָר וָאָיִן,

יְמַלְּאוּנִי עַתָּה נְכָאִים כְּגֶבֶר מֵקִיץ מִיָּיִן.

אַךְ כְּיַיִן – כָּל-מַכְאוֹבוֹת הַשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ,

כִּרְבוֹת יְמֵיהֶם כֵּן יִרְבּוּ בְקִרְבִּי וְכֵן יִגְבָּרוּ.

אֲבֵלָה דַרְכִּי. וּלְפָנַי הוֹלֵךְ הַיָּם וְסוֹעֵר

וּמְנַבֵּא שֹׁד עִם-עָמָל, וּפִיו עָלַי הוּא פוּעֵר.

אַךְ לָמוּת לֹא שָׁאַלְתִּי, הוֹי רֵעַי, לֹא שָׁאַלְתִּי!

מִי-יִתֵּן וְחָיִיתִי וְהָגִיתִי אָז וְסָבַלְתִּי;

וְלִבִּי יוֹדֵעַ הֵיטֵב: עוֹד יִהְיוּ יָמִים טוֹבִים

נוֹסָפִים עַל-צָרוֹתַי, עַל-פֶּגַע וּמַכְאוֹבִים.

מִקּוֹלוֹת פִּלְאֵי-עֵדֶן אֶת-נַפְשִׁי עוֹד אַשְׁכִּירָה.

עוֹד אַמְסֶה בִדְמָעוֹת לֶחְיִי וְחָזוֹן עוֹד אָעִירָה,

וּבְמוֹתִי, מִי יוֹדֵעַ, כִּנְטוֹת לִי שֶׁמֶשׁ יוֹמִי,

אִם שֶׁמֶשׁ הָאַהֲבָה לֹא תַעֲלֶה לִדְרוֹשׁ שְׁלוֹמִי.

(הַתְחָלָה)

עֵת מוֹשֵׁל אַשּׁוּר בְּיָדוֹ הַחֲזָקָה

הִכָּה הָעַמִּים מִסָּבִיב שְׁאִיָּה,

וְשַׂר הֹלוֹפֶרְנֵשׂ כְּבָר שָׂם הַמּוּעָקָה

בְּמָתְנֵי כָּל-גּוֹיֵי מְדִינוֹת אַסִּיָּה, –

אָז עָמַד יִשְׂרָאֵל הָכֵן כְּעָרִיץ

וְחָזָק בֶּאֱמוּנַת הָאֵל אֲשֶׁר שְׁמָרוֹ,

וְלֹא נִכְנַע מִפְּנֵי הַמּוֹשֵׁל הַפָּרִיץ

וּבְעֻלּוֹ הַכָּבֵד לֹא נָתַן צַוָּארוֹ.

אַךְ חָדְרָה הַיִּרְאָה לִגְבוּלוֹת יְהוּדָה,

וַיִּירְאוּ… הַכֹּהֵן נוֹשֵׂא הַתְּעוּדָה

שַׂק-אֵבֶל עַל-גַּב הַמִּזְבֵּחַ הִצִּיעַ,

וְעָפָר עַל-רֹאשָׁם הַכֹּהֲנִים זָרָקוּ,

וַיֵּבְךְ כָּל-הָעָם וּפְנֵיהֶם צָמָקוּ,

וַיִּשְׁמַע אֲלֵיהֶם אֱלֹהִים וְהוֹשִׁיעַ.

אָז הִקְרִיב הָאוֹיֵב אֶל-צוּרֵי הֶהָרִים,

וַיַּבֵּט: וְהִנֵּה עַל-מַסְגֵּר סֻגָּרוּ

שַׁעֲרֵיהֶם הַחֲזָקִים, הַשְּׁעָרִים הַצָּרִים,

וּפְנֵיהֶם מֵחֹסֶן גָּבְהָם נִשְׂעָרוּ,

וּמִן הַמְּצָרִים בָּרָמָה נִשְׁקֶפֶת

כַּצּוֹפֶה עַל-מִשְׁמָר וּבְחֶבְיוֹן דְּמָמָה

זֹה בְּתוּל עִיר-הַמְּצוּדָה זֹהַר מְעֻלֶּפֶת,

עַד יָד לֹא-תַגִּיעַ אֵלֶיהָ בָרָמָה.

אָז חָרָה לַשָּׂר…

עֵץ הָרַעַל / אַלֶכְּסַנְדְר סֶרְגֵיֶבִיץ' פּוּשְׁקִין, תרגם דוד פרישמן

(אַנְטִיאַרִיס)

בְּמִדְבַּר עֲרָבָה חֲרֵבָה, שׁוֹמֵמָה,

עַל-אַדְמַת חֹם לוֹהֵט, בִּמְקוֹם שָׁם כָּל-קָרֶץ,

שָׁם עוֹמֵד כַּצּוֹפֶה הַמְהַלֵּךְ רָב-אֵימָה

עֵץ-מָוֶת הָאֶחָד בִּמְלֹא כָל-הָאָרֶץ.

בְּיוֹם אַף וְחָרוֹן, לֹא יֵחַד בַּשָּׁנִים,

זֹה אֶרֶץ הַנְּשַׁמָּה אֶת-עֵץ זֶה הִצְמִיחָה

וַתַּשְׁקְ אֶת-עֲנָפָיו רוֹשׁ עַקְרָב וּפְתָנִים

וּמָוֶת עִם-רַעַל בְּשָׁרָשָׁיו הִשְׁלִיחָה.

וְנוֹטֵף הָרוֹשׁ מִן-הַקְּלִפָּה הַקָּשָׁה,

וְאַחַר-כֵּן יִמַּס בִּהְיוֹת הַצָּהֳרָיִם,

אָז יָבֹא הָעֶרֶב וְהִנֵּה חֲדָשָׁה,

כִּי קָפָא לִשְׂרָף זַךְ כְּעֶצֶם שָׁמָיִם.

גַּם צִפּוֹר נוֹדֶדֶת לֹא-תִקְרַב לִגְבוּלוֹ,

גַּם נָמֵר לֹא-יִקְרָב. אֶל-מָקוֹם זֶה יָעַל

רַק רוּחַ זִלְעָפוֹת וְשָׁחוֹר הוּא כֻלּוֹ –

וּבְחָלְפוֹ מִמֶּנּוּ אָז מָלֵא הוּא רָעַל.

אוֹ יֵשׁ כִּי עֲנָנָה הַתּוֹעָה בִשְׁחָקִים

הִמְטִירָה עַל-עָלֶה מֵעֲלֵי עֵץ-הַמָּוֶת,

וְנִטְפֵי רוֹשׁ אַכְזָר וּכְבֵדִים וַחֲזָקִים

אָז יִפְּלוּ לָאָרֶץ וְזָרְעוּ צַלְמָוֶת.

רַק אָדָם אֶת-אָדָם, אֶת-הָעֶבֶד מוֹשְׁלוֹ,

אֶל-עֵץ-הָרוֹשׁ שָׁלַח – וַיִּשְׁמַע וַיֵּלֶךְ;

וַיְחָרֶף אֶת-נַפְשׁוֹ וַיִּקַּח הָרוֹשׁ לוֹ,

וּבְהָאִיר הַבֹּקֶר אָז שָׁב אֶל-הַמֶּלֶךְ.

וַיָּבֵא הַשְּׂרָף לוֹ מֵאֶרֶץ הַשְּׁאִיָּה,

וַיָּבֵא גַם-עָנָף עִם-עָלִים מָרְעָלִים;

וּבְשׁוּבוֹ וְנַפְשׁוֹ עֲיֵפָה, הוֹמִיָּה,

וְזֵעָה מִמִּצְחוֹ נוֹזֶלֶת כַּגְּחָלִים.

וַיָּבֵא – וַיֶּחֱלַשׁ, וַיֶּחְדַּל כָּל-אוֹנוֹ,

וַיִּשְׁכַּב בְּסֻכּוֹ וַיְחַכֶּה לַקָּרֶץ;

וַיָּמָת הָעֶבֶד הַנֶּאֱמָן לַאֲדוֹנוֹ

לְרַגְלֵי אֲדוֹנוֹ הַמְהֻלָּל בָּאָרֶץ.

וַאֲדוֹנוֹ זֶה הִשְׁקָה כָּל-חִצָּיו הַשְּׁנוּנִים

אֶת-נִטְפֵי הַסַּמִּים מוֹלִידֵי כָל-שָׁבֶר,

וּבָמוֹ לָעַמִּים מִסָּבִיב לוֹ שְׁכוּנִים

הִשְׁלִיחַ אֲבַדּוֹן עִם-קֶטֶב וָדָבֶר.

אֶל-סֻכַּת אֲבִיהֶם הַנְּעָרִים חָפָזוּ,

וּבְקוֹל גָּדוֹל וּבְנֶפֶשׁ נִרְעֶשֶׁת:

"אָבִינוּ! אָבִינוּ! לֹא דָגִים נֶאֱחָזוּ,

כִּי פֶגֶר אִישׁ חָלָל הֶעֱלִינוּ בָרֶשֶׁת”.

– הַס, רֵיקִים וּפוֹחֲזִים, רַק שֶׁקֶר, רַק שֶׁקֶר!

כֹּה יֶהֱמֶה אֲבִיהֶם וּפִיו לֹא יִסָּגֶר:

לְרֹעַ לֵב בָּנִים שׁוֹבָבִים אֵין-חֵקֶר –

רַק מַקְלִי יַגֵּדְכֶם וִידַעְתֶּם מַה-פָּגֶר!

הַשּׁוֹפְטִים הֵן יַעֲלוּ אֵלַי לְחָקְרֵנִי –

מִפְּנֵיהֶם עַד-נֶצַח לֹא יִפְטַר חֵלֵכָה;

אֵין עֵצָה, אֵין תְּבוּנָה – הָאִשָּׁה! חִישׁ תֵּנִי

הַמְּעִיל וְאֶתְעַטֵּף, אֵלֵכָה, אֵלֵכָה…

אֵי נִבְלַת הַפֶּגֶר? – “שָׁם, שָׁם הִיא מוּטֶלֶת!”

וְאָמְנָם עַל-שְׂפַת מֵי הַנַּחַל בַּפָּרֶץ,

בִּמְקוֹם שָׁם הָרֶשֶׁת בַּמַּיִם טוֹבֶלֶת,

שָׁם נִרְאָה הֶחָלָל בַּחוֹל עַל-הָאָרֶץ.

מַה-נּוֹרָא הַפֶּגֶר לְמַרְאֶה-עֵינַיִם:

גּוּפָתוֹ בָצֵקָה וְעֵינָהּ עֵין-תְּכֵלֶת,

הַהִשְׁלִיךְ אִישׁ אֻמְלָל אֶת-נַפְשׁוֹ לַמַּיִם

בְּאֶפֶס עוֹד תִּקְוָה וּבְאֵין עוֹד תּוֹחֶלֶת?

אִם דַּיָּג בְּחָתְרוֹ הַגַּלִּים בְּלָעוּהוּ,

אוֹ בָּחוּר כִּי-הֵיטִיב אֶת-לִבּוֹ בַיָּיִן?

אִם סוֹחֵר נוֹסֵעַ גַּנָּבִים בָּאוּהוּ,

וְנִזְהֹר לֹא נִזְהַר וַיּוּמַת וָאָיִן?

מָה אִכָּר כִּי-יַחֲקֹר לִדְבָרִים כָּאֵלֶּה?

הוּא הִבִּיט אֶל-סְבִיבָיו, הוּא הִבִּיט שָׁמַיְמָה…

וַיֹּאַחז וַיִּמְשׁוֹךְ, וְיָדוֹ לֹא תֵלֶא,

וַיִּסְחַב בְּרַגְלוֹ הַפֶּגֶר הַמַּיְמָה,

וּמְקוֹם שֶׁשָּׁם תָּלוּל הַחוֹף, שָׁם הִדִּיחַ

אֶת-גּוּפַת הֶחָלָל בַּמָּשׁוֹט לַשָּׁחַת,

וַיָּשָׁט שָׁם שֵׁנִית הַגּוּף – הֵגִיחַ

וַיֵּרֶד לְבַקֵּשׁ לוֹ קֶבֶר מִתָּחַת.

עוֹד יָשׁוּט הַפֶּגֶר בֵּין גַּלֵּי הַמַּיִם,

עוֹד יָנוּד וּכְגוּפַת אִישׁ חַי מִתְהַפֶּכֶת.

הָאִכָּר יְשַׁלְּחוֹ רַק עוֹד בְּעֵינַיִם,

וְאַחַר הִתְעוֹרֵר וַיִּפֶן לָלֶכֶת.

"גַּם-אַתֶּם הַנְּעָרִים, הֵחָלְצוּ, עֲבֹרוּ!

וּלְאִישׁ אִישׁ בַּבַּיִת צַפִּיחִית אֶתֵּנָה,

רַק דֹּמּוּ וּמַחֲסוֹם לְפִיכֶם שְׁמֹרוּ,

פֶּן מַכּוֹת אֲחַלֵּק כָּהֵנָּה וָהֵנָּה”.

בַּלַּיְלָה הִתְנַשֵּׂא קוֹל סוּפָה סוֹעֶרֶת,

וּמֵימֵי הַנַּחַל בִּשְׂעָרָה רָעָשׁוּ;

כְּבָר כָּבָה גַם-לַפִּיד הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת

בְּסֻכַּת הָאִכָּר וַעֲרִיפִים נִטָּשׁוּ;

הַיְלָדִים נִרְדָּמִים, הָאִשָּׁה שׁוֹכֶבֶת,

הָאִכָּר סָרוּחַ עַל-גַּב הַכִּירָיִם;

עוֹד הוֹמָה הַסְּעָרָה – אָז אָזְנוֹ קַשֶּׁבֶת

קוֹל דּוֹפֵק בַּחַלּוֹן וּבְחֹזֶק יָדָיִם.

"מִי אֵפוֹא זֶה דּוֹפֵק?”– הוֹי, פְּתַח-נָא, אָסְפֵנִי! –

"מִי שָׁמָּה וּמַה-זֶּה הִגִּיעַ עַל-כָּכָה?

מִי אַתָּה, הַנּוֹדֵד, כִּי-לַיְלָה תְעִירֵנִי?

רַק הֵבִיא בְכוֹר-שָׂטָן עַד-הֵנָּה אוֹתָכָה;

אַף-אֵיפֹה אַשְׁכִּיבְךָ, לוּ אֶפְתַּח דְּלָתַיִם?

וְצָרָה סֻכָּתִי כָּרֶפֶת לָעֵדֶר".

וּבְעָמָל וּכְבֵדוּת וּבְעַצְלוּת יָדַיִם

הִתְנַעֵר וַיִּפְתַּח אֶת-חַלּוֹן הַחֶדֶר.

עוֹד נֹגַהּ הַלְּבָנָה הֶעָבִים יַחְתֹּמוּ –

אַךְ מַה-זֹּאת, הֵן תְּמוּנָה לְפָנָיו עוֹמֶדֶת:

אִישׁ עָרֹם, מִזְּקָנוֹ הַמַּיִם יִזְרֹמוּ,

וּפְקוּחָה גַם-עֵינוֹ, אַךְ לֹא מִתְנוֹדֶדֶת;

וּכְאֶבֶן נֶאֶלְמוּ אֲבָרָיו כֻּלָּהַם,

וּלְמַטָּה לָאָרֶץ הוּרָדוּ יָדֵיהוּ,

וּבְגוּפוֹ, שֶׁכֻּלּוֹ כְבָר בָּצֵק הַפָּעַם,

נֶאֶחְזוּ סַרְטָנִים בְּמַפְּלֵי בְשָׂרֵיהוּ.

אָז הֵגִיף הָאִכָּר חַלּוֹנוֹ בַכֹּחַ

וַיִּסְגֹּר בְּחָפְזָה, כִּי-הִכִּיר הַפָּגֶר;

וַיִּרְעָד. – רַק יֶחֱרַב לְשַׁד לָךְ וָמֹחַ!

כֵּן יֶהֱמֶה בִרְעָדָה וּפִיו לֹא יִסָּגֶר;

וְנַפְשׁוֹ נָבוֹקָה וְרוּחוֹ נִתָּקָה,

אַף-טִלְטֵל בַּלַּיְלָה עַצְמוֹתָיו הַשָּׂעַר –

וְעַד-בֹּקֶר לֹא חָדְלָה הַיָּד וְדָפָקָה

עַל-דַּלְתוֹת הַחַלּוֹן, עַל-דַּלְתוֹת הַשָּׁעַר.

וּבְקֶרֶב הֶהָמוֹן הַשְּׁמוּעָה עוֹבֶרֶת,

וִיסַפְּרוּ: הָאִכָּר הַלָּז הַנָּגוּעַ

יְחַכֶּה כָל-שָׁנָה לִתְקוּפָה חוֹזֶרֶת

אֶל-בֹּא הָאוֹרֵחַ בַּיּוֹם הַקָּבוּעַ;

מִבֹּקֶר כְּבָר רוּחַ הוֹמִיָּה נוֹאֶקֶת,

בַּלַּיְלָה כְּקֶצֶף יִתְחוֹלֵל הַסָּעַר,

אָז יַד הַטָּבוּעַ בַּלַּיְלָה דוֹפֶקֶת

עַל-דַּלְתוֹת הַחַלּוֹן, עַל-דַּלְתוֹת הַשָּׁעַר.

> הֶעָבִים תָּצוֹפְנָה, הֶעָבִים תָּעוֹפְנָה;

רַק קַרְנֵי יָרֵחַ לֹא-נִרְאֶה מִלְּמָעְלָה

אַט אַט עַל-הַשֶּׁלֶג הַמְעוֹפֵף תַּחֲלוֹפְנָה;

מַה-קּוֹדְרִים שָׁמַיִם, מַה-קּוֹדֵר הַלָּיְלָה.

אָנֹכִי בַשָּׂדֶה נוֹסֵעַ, נוֹסֵעַ,

וּלְשׁוֹן צְלִיל הַפַּעֲמוֹן דִּין-דִּין-דִּין מַטֶּפֶת…

אֵין מַכִּיר הַבִּקְעָה, אֵין אוֹתָהּ יוֹדֵעַ,

וּרְחָבָה הַבִּקְעָה וּלְבָנִים עוֹטֶפֶת!

– הוֹי, חוּשָׁה, הָרַכָּב!… – „אֵין אוֹן לְהָגִיחַ:

הַסּוּסִים, אֲדוֹנִי, לֹא יַטּוּ עוֹד בֶּרֶךְ;

הַסּוּפָה אֶת-עֵינַי כְּבָר טָחָה בַטִּיחַ;

כָּל-אֹרַח כְּבָר נֶחְתָּם, כְּבָר סֻתְּמָה כָל-דֶּרֶךְ,

לַשָּׁוְא, אֵין עוֹד מִשְׁעוֹל, אֵין שְׁבִיל עוֹד נֶגְדֵּנוּ;

רַק תּוֹעִים אֲנַחְנוּ וּנְכוֹנִים לַצֶּלַע!

אֵין זֹאת כִּי-אִם שֵׁד בַּשָּׂדֶה יְנַהֲגֵנוּ,

רַק שֵׁד יְקַלֵּעַ אוֹתָנוּ בַקֶּלַע.

שָׂא עֵינְךָ, הַבִּיטָה: פֹּה יָרֹן, יָרִיעַ,

פֹּה יָרֹק אֶל-פָּנַי וְאִישׁ לֹא רָאָהוּ,

וּפֹה – לִנְקִיק סֶלַע יַדִּיחַ, יַסִּיעַ

הַסּוּסִים בְּפִתְאֹם עַד-כִּי-הִתַּמָּהוּ;

שָׁם פִּתְאֹם הִתְעַלָּה, הִתְנַשֵּׂא בָרוּחַ

עִם-אֶבֶן-הָאֶזֶל בִּמְקוֹם לֹא הָיָתָה;

וּפִתְאֹם – גַּם נִיצוֹץ-אֵשׁ בּוֹעֵר שָׁלוּחַ,

וּפִתְאֹם – הָאֵשׁ בָּעֲרָפֶל כָּבָתָה ”.

הֶעָבִים תָּצוֹפְנָה, הֶעָבִים תָּעוֹפְנָה;

רַק קַרְנֵי יָרֵחַ לֹא-נִרְאֶה מִלְמָעְלָה

אַט אַט עַל-הַשֶּׁלֶג הַמְעוֹפֵף תַּחֲלוֹפְנָה;

מַה-קּוֹדְרִים שָׁמַיִם, מַה-קּוֹדֵר הַלָּיְלָה.

אֵין כֹּחַ לָנוּעַ; גַּם נֶאֱלֹם נֶאֱלָמָה

הַלָּשׁוֹן בַּפַּעֲמוֹן וַתֶּחְדַּל מִנּוֹעַ;

הַסּוּסִים עָמָדוּ… – מַה-שָּׁמָּה, מַה-שָּׁמָּה?

„זְאֵב טוֹרֵף אוֹ עֵץ הוּא, מִי יֵדַע יָדֹעַ? ”

הַסּוּפָה תָרִיעַ, הַסּוּפָה תַצְרִיחַ,

הַסּוּסִים יָרִיחוּ וּפִתְאֹם צָהָלוּ;

הַשֵּׁד מִן-הַמָּקוֹם רַק הִרְחִיק, הֵגִיחַ,

וְעֵינָיו מֵאֹפֶל רַק בָּעֲרוּ, אָכָלוּ!

הַסּוּסִים זֹה שֵׁנִית הִתְחַזְּקוּ, פָּרָצוּ,

וּלְשׁוֹן צְלִיל הַפַּעֲמוֹן דִּין-דִּין-דִּין מַטֶּפֶת…

וָאֵרֶא: הָרוּחוֹת בֶּהָמוֹן נִקְבָּצוּ

אֶל-עֵמֶק הַבִּקְעָה שֶׁלְּבָנִים עוֹטֶפֶת.

בְּלִי-חֹק וּבְלִי-מִדָּה יִדּוֹדוּ, יִדּוֹדוּ,

וּבְקַרְנֵי אוֹר קוֹדֵר מִנֹּגַהּ יָרֵחַ

הַשֵּׁדִים הַשּׁוֹנִים פֹּה סָבִיב יִרְקוֹדוּ,

וּכְעָלֶה בְטֵבֵת בִּסְעָרָה פוֹרֵחַ…

מֶה עָצוּם מִסְפָּרָם! מִי הֵנִיס הַחֶבֶר?

מַדּוּעַ מִזִּמְרָה כֹה נוּגָה יִמֹּגוּ?

הַאַחַד הַשֵּׁדִים יוֹבִילוּ לַקֶּבֶר?

אוֹ אִם לִמְכַשֵּׁפָה חַג-חֻפָּה יָחֹגּוּ?

הֶעָבִים תָּצוֹפְנָה, הֶעָבִים תָּעוֹפְנָה;

רַק קַרְנֵי יָרֵחַ לֹא-נִרְאֶה מִלְּמָעְלָה

אַט אַט עַל-הַשֶּׁלֶג הַמְעוֹפֵף תַּחֲלוֹפְנָה;

מַה-קּוֹדְרִים שָׁמַיִם, מַה-קּוֹדֵר הַלָּיְלָה.

הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים הַשֵּׁדִים יָעוּפוּ,

וְעַד-גָּבְהֵי שָׁמַיִם יִסָּעוּ, יִסָּעוּ,

וּבְקוֹלוֹת יְלָלָה וּבְכִית לֹא-יָסוּפוּ

אֶת-לִבִּי בְקִרְבִּי לִגְזָרִים יִקְרָעוּ…

כְּבָר קַוֵּי אוֹר-אָבִיב יֶהְדֹּפוּ, יִרְדֹּפוּ

מֵהָרִים מִסָּבִיב אֶת-נַחֲלֵי הַשֶּׁלֶג,

וּכְבָר עַל-הָאָחוּ הַנִּסְחָף יִשְׁטֹפוּ,

וְהָיוּ לְשֶׁטֶף הַנִּדְלָח בַּפֶּלֶג.

הַבְּרִיאָה כְּחוֹלְמָה וּבְנֶפֶשׁ צוֹהֶלֶת

אֶת-בֹּקֶר הַשָּׁנָה לְשָׁלוֹם שׁוֹאֶלֶת:

בִּתְכֵלֶת פִּי-שְׁנַיִם שָׁמַיִם נִשְׁקָפוּ,

הַיְּעָרוֹת, כִּמְעַט עוֹד נֶחֱשָׂפִים, עָטָפוּ

כִּשְׁלַל נוֹצוֹת רַכּוֹת כָּל-יֶרֶק זָרוּעַ;

הַדְּבוֹרָה מִבֵּיתָהּ, בֵּית-דּוֹנַג, חוֹלֶפֶת

וּמִסָּהּ בַּשָּׂדֶה מִסָּבִיב אוֹסֶפֶת;

הַבְּקָעוֹת חָרָבוּ, הַשָּׂדֶה צָבוּעַ;

הָעֲדָרִים יֶהֱמָיוּ, וְדוּמָם בַּלָּיִל

כְּבָר יָשִׁיר הַזָּמִיר אֶת-שִׁירוֹ בֶחָיִל.

…כְּבָר רוּחוֹת הַחֹרֶף בִּרְגָזָה נָשָׁבוּ,

כְּבָר קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ אֶת-בּוֹאָן עָזָבוּ,

וּמִדַּת הַיּוֹם אַךְ מָעָטָה, קָטָנָה.

הַיְּעָרוֹת נִרְדָּמוּ וּשְׁנָתָם נָתָנָה

אֶת-אוֹתוֹת קוֹל-נַחֲרָם בִּשְׂעָרָה נִדְכָּאָה;

הַשָּׂדוֹת מִסָּבִיב עֲרָפֶל עָטָפוּ;

וּמַחֲנוֹת בַּרְבֻּרִים כְּבָר עָפוּ, חָלָפוּ

מִמֶּנּוּ דָרוֹמָה: אַךְ קָרְבָה וּבָאָה

הָעֵת אֵין בָּהּ חֵפֶץ, הָעֵת הַמְקֻלֶּלֶת –

מַרְחֶשְׁוָן זֶה עוֹמֵד מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת.

מִקֹּר בָּעֲלָטָה כְבָר יֵצֵא הַשֶּׁמֶשׁ,

מִשָּׂדֶה כְבָר שָׁבַת קוֹל עוֹבֵד וַיֶּרֶף;

שָׁם אַחֲרֵי הַזְּאֵבָה הָרְעֵבָה מֵאֶמֶשׁ

הַזְּאֵב הִנֵּה יוֹצֵא לְבַקֵּשׁ לוֹ טֶרֶף.

הַסּוּס עוֹד בַּדֶּרֶךְ עֵת אוֹתוֹ יָרִיחַ

יַשְׁמִיעַ קוֹל-נַחֲרוֹ – הַהֵלֶךְ יָגִיחַ

אֶל-אַחַד הֶהָרִים וּבְרֶגֶל נֶחְפֶּזֶת;

בַּבֹּקֶר הָרוֹעֶה אֵין יָדוֹ אוֹחֶזֶת

שׁוֹט שׁוֹטֵף לְהָעִיז הַפָּרוֹת מֵרֶפֶת,

וּמוֹעֵד צָהֳרַיִם עֵת אֵלָיו יַגִּיעַ

לֹא אוֹתָן בַּחֲלִילוֹ הַבַּיְתָה יַסִּיעַ.

הַנַּעֲרָה בַסֻּכָּה קוֹל-שִׁירִים מַטֶּפֶת,

אַף-טָוָה, וַהֲמֻלַּת הַלַּפִּיד – זֶה רֵעַ

לְלֵילוֹת הַחֹרֶף – בַּקּוֹל תִּשָּׁמֵעַ.

וּכְבָר עַל-הַשָּׂדוֹת יִתְגָּעֵשׁ הַקֶּרַח

וּכְשִׂמְלַת-הַכֶּסֶף כְּבָר אוֹתוֹ יַעֲטֹפוּ…

(הֵן חִכּוּ הַקּוֹרְאִים לַחֲרוּז פֹּה – הַפֶּרַח:

וִיהִי-נָא, לִקְחוּהוּ חִישׁ-מַהֵר וַחֲטֹפוּ!)

גַּם-חָלְקוּ הַנְּהָרוֹת עֵת כְּפוֹר הִתְלַבָּשׁוּ

מֵרִצְפוֹת הֵיכָלִים שֶׁחָלְקוּ, חֻדָּשׁוּ.

וּנְעָרִים עֵינֵיהֶם גִּיל-רַנֵּן יָפִיקוּ

בַּסַּנְדָּל הַמְסֻמָּר עַל-קֶרַח יַחֲלִיקוּ;

וּכְיָרֵא וְנִזְהָר לַפֶּלֶג יַגִּיעַ

גַּם-אַוָּז כְּבַד-בָּשָׂר וַאֲדֻם-הָרַגְלַיִם,

וּבְלִבּוֹ יִתְפָּאֵר כִּי-יָשׁוּט בַּמַּיִם,

אַךְ יִכְשַׁל וְיִפּוֹל; בִּבְרַק אוֹר-רָקִיעַ

הַשֶּׁלֶג הָרִאשׁוֹן מִתְחוֹלֵל, פּוֹרֵחַ,

וּכְפִתִּים לְרֹחַב הַחוֹף יִשְׁתַּטֵּחַ.

הַחֹרֶף… כְּבָר חוֹבֵק הָאִכָּר יָדַיִם

וּבְעֶגְלַת-הַקֶּרַח יְפַלֵּס לוֹ אֹרַח;

וְסוּסוֹ בַשֶּׁלֶג בְּכִשְׁלוֹן-בִּרְכַּיִם

יִתְנַהֵל בִּכְבֵדוּת וְיִמְשׁוֹךְ בְּטֹרַח.

שָׁם עֶגְלַת-חִפָּזוֹן בִּמְרוּצָה עוֹבֶרֶת,

וַחֲרִיצִים עֲמֻקִּים בָּאָרֶץ חוֹפֶרֶת;

וְלָבוּשׁ בָּהּ יוֹשֵׁב הָרַכָּב בָּאֶדֶר,

וַחֲגוֹרָה אֲדֻמָּה עַל-מָתְנָיו לָהֶדֶר.

שָׁם רָץ מִן-הֶחָצֵר בַּכְּפָר אֶחָד נַעַר

וְהוֹשִׁיב אֶת-כַּלְבּוֹ לְתוֹךְ עֶגְלַת-חֹרֶף

וְהָיָה לְסוּס לָהּ הָרָתוּם מוּל-עֹרֶף;

כְּבָר קָפְאָה מִקָּרָה גַם-אֶצְבַּע הַבַּעַר,

וּמַכְאוֹב גַּם-יַחַד הוּא יֵדַע עִם-נָחַת…

וְאִמּוֹ בַחַלּוֹן לוֹ אֶצְבַּע שׁוֹלָחַת…

הַסְּעָרָה בַעֲרָפֶל שָׁמַיִם מַעֲטֶפֶת,

עֵת סוּפוֹת-שֶׁלֶג תְּחוֹלֵל:

רֶגַע הִיא הוֹמָה כְּחַיָּה טוֹרֶפֶת,

וְרֶגַע הִיא בוֹכָה כְּעוֹלֵל;

רֶגַע תְּקַרְקֵר הַגָּג שֶׁמִּלְּמַעְלָה

וְעַל-חֲצִירוֹ הַיָּבֵשׁ תִּתְרַפֵּק,

וְרֶגַע כְּהֵלֶךְ הַמְאַחֵר בַּלַּיְלָה

עַל-אֶשְׁנַב הַחַלּוֹן תִּתְדַּפֵּק.

שָׁם סֻכַּת בֵּיתֵנוּ כוֹשֶׁלֶת, נוֹפֶלֶת,

וַאֲבֵלָה מַה-הִיא וְשׁוֹמֵמָה.

מַה-תֵּשְׁבִי לָךְ, זְקֵנָה, נִדְהֶמֶת, נִבְהֶלֶת,

שָׁם אֵצֶל הַחַלּוֹן דּוֹמֵמָה?

הַבְסוּפַת הַסְּעָרָה בַחוּץ מִתְהַפֶּכֶת

אַתְּ, חֶמְדַּת כָּל-נַפְשִׁי, נִדְהַמְתְּ?

אוֹ קוֹל הֲמוֹן פִּלְכֵּךְ שֶׁיָּדֵךְ תּוֹמֶכֶת

הֲמָמֵךְ עַד רֶגַע נִרְדַּמְתְּ?

נֵשְׁתְּ-נָא, חֲבֶרְתִּי, אַתְּ רֵעַ מוֹשִׁיעַ

לְעִתּוֹת יַלְדוּתִי הַכֵּהָה,

נֵשְׁתְּ-נָא בַצָּרָה; אֵי פֹה הַגָּבִיעַ?

אָז יַעֲלֶה גַם-לָנוּ עוֹד גֵּהָה.

שִׁירִי לַי שִׁירֵךְ עַל „דְּרוֹר שֶׁיָּשָׁבָה

בִּדְמָמָה עַל-חוֹף מַיִם רַבִּים ”.

שִׁירִי לִי שִׁירֵךְ עַל „נַעֲרָה נֶעֱזָבָה

שֶׁהָלְכָה יוֹם יוֹם לַמַּשְׁאַבִּים ”.

הַסְּעָרָה בַעֲרָפֶל שָׁמַיִם מַעֲטֶפֶת,

עֵת סוּפוֹת שֶׁלֶג תְּחוֹלֵל;

רֶגַע הִיא הוֹמָה כְּחַיָּה טוֹרֶפֶת,

וְרֶגַע הִיא בוֹכָה כְּעוֹלֵל.

נֵשְׁתְּ-נָא, חֲבֶרְתִּי, אַתְּ רֵעַ מוֹשִׁיעַ

לְעִתּוֹת יַלְדוּתִי הַכֵּהָה,

נֵשְׁתְּ-נָא בַצָּרָה; אֵי פֹה הַגָּבִיעַ?

אָז יַעֲלֶה גַם-לָנוּ עוֹד גֵּהָה!

מִן-הֶעָבִים הָאֲפֵלוֹת

חוֹדֵר לָצֵאת הַיָּרֵחַ,

עַל-הַבְּקָעוֹת הָאֲבֵלוֹת

אוֹרוֹת קוֹדְרִים הוּא שׁוֹלֵחַ.

בִּנְתִיב קֶרַח בַּשִּׁמָּמוֹן

רְכוּב הַמְשֻׁלָּשׁ חִישׁ נוֹסֵעַ,

רֶגַע רֶגַע צְלִיל הַפַּעֲמוֹן

עַד לְיַשֵּׁן יִשָּׁמֵעַ.

יֵשׁ כִּי שִׁיר הָרַכָּב יָעִיר

זִכְרוֹן אֶרֶץ וּמוֹלֶדֶת:

רֶגַע שִׂמְחַת גִּיל בּוֹ תָאִיר

רֶגַע תּוּגָה בוֹ רוֹעֶדֶת.

אֵין בְּרַק-אֵשׁ, אַף אֵין כָּל-סֻכָּה…

דֳּמִי וָקֹר… רַק אַבְנֵי-אֶזֶל

מוֹרוֹת דֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה

אַחַת אַחַת תַּחֲלוֹף, תֵּזֶל…

(פרישמן לא סיים לתרגם את השיר)

אַלֶכְּסַנְדְר סֶרְגֵיֶבִיץ' פּוּשְׁקִין

הָעָב הָאַחֲרוֹנָה הַסְּעָרָה תַּסִּיעַ!

רַק אַתְּ עוֹד תִּתְנַשְּׂאִי עַל-כְּלִיל הָרָקִיעַ,

רַק אַתְּ עוֹד צֵל נֶאֱלָח וְקוֹדֵר תַּרְחִיבִי,

רַק אַתְּ עוֹד יוֹם עָלֵז וְטוֹב זֶה תַּעֲצִיבִי.

זֶה-עַתָּה הִקַּפְתְּ עוֹד אֶת-גְּלִיל הַשָּׁמַיִם,

וּבְרָקִים נוֹרָאִים לָךְ הָיוּ עֵינַיִם;

וּמִן-הָעֲרָפֶל אֶת-קוֹלֵךְ הִשְׁמַעַתְּ,

וּמָטָר לָאָרֶץ הַצְּמֵאָה הִשְׁפַּעַתְּ.

הוֹי, רַב לָךְ, הֵעָלְמִי! הֵן עִתֵּךְ חָלָפָה,

הָאָרֶץ הִתְחַדְּשָׁה, הַסְּעָרָה נֶאֱסָפָה,

וְרוּחַ מִשְׁתַּעֲשַׁע בְּפִרְחֵי כָל-שִׂיחַ

הֵן אוֹתָךְ מִשְּׁחָקִים טָהֵרוּ יַבְרִיחַ.

(משיר-העלילה “הצוענים”)

צִפּוֹר-דְּרוֹר עֲבוֹדָה אֵין לָהּ,

אֵין לָהּ עָמָל וּמַמְרוֹרוֹת;

לֹא בִדְאָגָה תִבְנֶה קֵן לָהּ,

לִהְיוֹת מִשְׁכָּן לָהּ לַדּוֹרוֹת.

לַיְלָה תָנוּם בֵּין עֲנָפִים,

עַד הַשֶּׁמֶשׁ עוֹר יְעִירָהּ –

אָז רַק תַּאֲזִין קוֹל הַשְּׂרָפִים,

אַחַר תֵּעוֹר, תָּשִׁיר שִׁירָהּ.

אָבִיב יַעֲבוֹר, הוֹד הַשָּׁנִים,

יַעֲבוֹר קַיִץ עִם-כָּל-חֻמּוֹ –

אָז עֲלָטָה עִם-עֲנָנִים

יָבִיא לָנוּ סְתָו עַד-תֻּמּוֹ:

מַר לָאָדָם, מַר מִסָּבִיב –

אַךְ הַדְּרוֹר – אֶל-אִיִּים חַמִּים,

לַמֶּרְחַקִּים עַד-בּוֹא אָבִיב

תָּעוּף-לָהּ לְעֵבֶר יַמִּים.

בְּסֻכַּת בֵּית-עִבְרִים אֲבֵלָה וְצָרָה

מְנוֹרָה בוֹעֶרֶת בַּפִּנָּה הָאֶחָת;

וּלְאוֹר הַמְּנוֹרָה יוֹשֵׁב אִישׁ זָקֵן

וְקוֹרֵא בַתּוֹרָה. הַשְּׂעָרוֹת הַלְּבָנוֹת

יוֹרְדוֹת וְנוֹפְלוֹת עַל-סִפְרוֹ לְפָנָיו.

עַל-עֶרֶשׂ קְטַנָּה וְרֵיקָה מִשְׁתַּחֲוָה

אִשָּׁה עִבְרִיָּה צְעִירָה וּבוֹכָה;

בַּפִּנָּה הַשֵּׁנִית אִישׁ עִבְרִי צָעִיר

שָׁקוּעַ בִּמְזִמּוֹת עֲמֻקּוֹת וְרַבּוֹת,

וּמוֹרִיד אֶת-רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ בִּדְאָגָה.

בַּחֶדֶר הַשּׁוֹמֵם תָּכִין הַזְּקֵנָה

אֲרֻחַת-הָעֶרֶב, אֲרֻחָה מָה-רָזָה.

הַזָּקֵן יִסְגּוֹר אֶת-סִפְרוֹ הַקָּדוֹשׁ

וִיחַבֵּר אֶת-וָוֵי הַנְּחשֶׁת עַל-מַסְגֵּר;

הַזְּקֵנָה תַגִּישׁ הָאֲרֻחָה הַצָּרָה

לַשֻּׁלְחָן, וְקָרְאָה לְאַנְשֵׁי הַבָּיִת;

אַךְ אִישׁ טֶרֶם יָבֹא; נִשְׁכַּח הָאֹכֶל…

הַשָּׁעוֹת חוֹלְפוֹת בִּדְמָמָה, אַף-נִרְדָּם

הַיְקוּם תַּחַת כִּפַּת רְקִיעַ-הַלַּיְלָה –

רַק עוֹד עַל-סֻכַּת הָעִבְרִים לְבַדָּהּ

לֹא בָאָה הַשֵּׁנָה מְשִׁיבַת כָּל-נָפֶשׁ.

מִמִּגְדַּל הָעִיר קוֹל פַּעֲמוֹן יַשְׁמִיעַ

דְּבַר מַחֲצִית הַלָּיְלָה. – וּפִתְאֹם יָד כְּבֵדָה

תִּתְדַּפֵּק – וְאַנְשֵׁי הַבַּיִת נִבְהָלוּ.

הָעִבְרִי הַצָּעִיר יָקוּם אַף-יִפְתַּח

אֶת-דֶּלֶת הַבַּיִת בִּדְאָגָה מִבָּאוֹת –

אָז יָבֹא הַבַּיְתָה אִישׁ זָר עוֹבֵר-אֹרַח…

(לא נשלם)

מֵעוֹלָם כֵּן הָיָה, כֵּן יְהִי לְעוֹלָמִים,

כָּל-עוֹד הָאֲדָמָה עַל-צִיר תִּתְנוֹעֵעַ:

מְלֻמָּדִים יֵשׁ הַרְבֵּה, אַךְ מְעַט מְאֹד חֲכָמִים,

יְדִידִים לַאֲלָפִים, אַף-אֶחָד אֵין רֵעַ.

הַכֹּל שֶׁלִּי, אָמַר הַזָּהָב;

הַכֹּל שֶׁלִּי, אָמַר הַבַּרְזֶל,

הַכֹּל אֶקְנֶה, אָמַר הַזָּהָב;

הַכֹּל אֶקַּח, אָמַר הַבַּרְזֶל.

אִם יֵשׁ אֲשֶׁר-יִכְבַּד הַסֵּבֶל לִפְעָמִים,

אַךְ קַלָּה כַמֹּץ הַמֶּרְכָּבָה נוֹסָעַת;

הָרַכָּב הַנֶּחְפָּז – הַזְּמָן רַב-הַיָּמִים –

הוּא נוֹהֵג וְיוֹשֵׁב עַל-כַּר הַמִּרְדָּעַת.

בַּבֹּקֶר חִישׁ נֵשֵׁב אֶל-תּוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה;

וּשְׂחוֹק לָנוּ אָסוֹן אוֹ פַחַד אוֹ פָגַע,

כָּל-עַצְלוּת לֹא נֵדַע, כָּל-רִפְיוֹן וּדְאָבָה,

אַף-נִקְרָא: רַק הָלְאָה, רַק הָלְאָה כְרָגַע!

בְּבֹא הַצָּהֳרַיִם, אָז נִירָא לִרְגָעִים –

אֵין בָּנוּ עוֹד אֹמֶץ, הַגְּבוּרָה נִדְעָכָה

בִּרְאוֹת רַק חַתְחַתִּים עִם-כֵּפִים וּסְלָעִים…

אָז נִקְרָא: הוֹי, פֹּחֵז, אַל-תַּחְפּוֹז עוֹד כָּכָה!

רַק יָעוּף הָרֶכֶב, לֹא יֵדַע כִּשָּׁלוֹן…

בָּעֶרֶב הָרְגַּלְנוּ כְבָר לַמּוּעֶקֶת,

וַאֲנַחְנוּ נִרְדָּמִים נַגִּיעַ לַמָּלוֹן –

וְעוֹד יַד הַזְּמָן אֶת-הַסּוּסִים דּוֹפֶקֶת.

הַפֶּרַח / אַלֶכְּסַנְדְר סֶרְגֵיֶבִיץ' פּוּשְׁקִין, תרגם דוד פרישמן

פֶּרַח אֵין-רֵיחַ, אַף-יָבֵשׁ וְקָמֵל

וְנִשְׁכָּח בַּסֵּפֶר פֹּה עֵינַי תִּרְאֶינָה –

אָז רוּחִי בְקִרְבִּי מָה-הוֹגֶה, מֶה-עָמֵל,

וּבְלִבִּי מָה-רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת תֶּהֱמֶינָה:

אֵי פָרַח? וּמָתַי? מֶה הָיָה אֲבִיבוֹ?

הַהֶאֱרִיךְ לִפְרוֹחַ? וְיַד מִי קְטָפַתּוּ?

הֲזָר אִם אִישׁ מוֹדָע בְּאִבּוֹ הֶחֱרִיבוֹ?

אַף לָמָּה יַד אִישׁ פֹּה בַסֵּפֶר שָׂמַתּוּ?

הַלְאוֹת וּמַזְכֶּרֶת לִפְגִישָׁה בִנְעִימוֹת,

אוֹ זִכְרוֹן לְרֵעִים נִפְרָדִים בַּשָּׁעַר,

אוֹ שָׂרִיד לְהֵלֶךְ הַנּוֹדֵד בִּישִׁימוֹת

בְּדִמְמַת שָׂדֶה וּבְצִלְלֵי יָעַר?

הַהוּא אוֹ אִם הִיא עוֹד בַּחַיִּים חַיָּתָם?

וְאֵיפֹה הֵם עַתָּה וּמְקוֹמָם אַיֵּהוּ?

אוֹ אוּלַי כְּבָר קָמְלוּ, כְּבָר יָצְאָה נִשְׁמָתָם,

כַּפֶּרַח הַלָּז פֹּה, שֶׁכְּבָר בָּא קִצֵּהוּ?