יצא על פי הצעת מחלקת החינוך של ההנהלה הציונית בארץ־ישראל
מַעֲשֶׂה בִּשְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ…
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: “שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תֹּורָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם; אֲבַל שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְאָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְדַבֵּר אֵלַי, זֶה הַשֻּׁלְחָן לִפְנֵי ה'.” – וְאוּלָם בַּיָּמִים הָהֵם וַאֲנִי טֶרֶם יָדַעְתִּי עוֹד לְהַבְדִּיל הֵיטֵב בֵּין אֵלֶּה לָאֵלֶּה…
הִנֵּה כַּעֲנָנִים יַעֲלֶה לְפָנַי זִכְרוֹן הַדְּבָרִים, וּכְמוֹ עָנָן יוֹרֵד גַּם עַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָֹה, וְעֵינַי לֹא תִּרְאֶינָה אוֹתוֹ בִּלְתִּי אִם מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל – כִּי רְחוֹקִים, רְחוֹקִים מְאֹד הַיָּמִים.
וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֲדַמֶּה בְּנַפְשִׁי כִּי לֹא עָנָן בִּלְתִּי אִם עַמּוּד אֵשׁ יוֹרֵד מִן הַשָּׁמִים לְהָאִיר עַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא, וְהָאֵשׁ הַזֹּאת תִּהְיֶה לִי עַד מְהֵרָה לְמִקְוֵה גַלֵּי אוֹר וּלְשִׁפְעַת נְגֹהוֹת רַבּוֹת, אֲשֶׁר יָאִירוּ וַאֲשֶׁר יַזְהִירוּ וַאֲשֶׁר לֹא יַחְדְּלוּ וְלֹא יסוּפוּ עוֹד למִן הַיּוֹם הַהוּא וְעַד עָתָּה…
הֲלֹא מְעַט וְדַלִּים הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לִי לְסַפֵּר בּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם, וּבִשְׁתַּיִם, שָׁלשׁ מִלִּים אֲכַלֵּם – הֲלֹא אַךְ מַעֲשֶׂה בִּשְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ.
לֹא בְּאַחַד הַיָּמִים הַפְּשׁוּטִים מִימֵי שַׁבְּתוֹת ה' אָכְלוּ אֵת אֲשֶׁר אָכְלוּ, כִּי אִם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת; לֹא בִּמְקוֹם סֵתֶר בְּאֵין רוֹאֶה וּבְאֵין יוֹדֵעַ, כִּי אִם לְעֵינֵי כָּל יִשְֹרָאֵל אֲשֶׁר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל; וְלֹא אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפוֹחֲזִים, לֹא קַלֵּי דַעַת הָיוּ שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָהֵם, כִּי אִם מִנְּשִֹיאֵי הָעֵדָה וַאֲצִילֶיהָ הַנִּכְבָּדִים. הֲלֹא הֵם רַב הָעִיר וּשְׁנֵי הַדַּיָּנִים אֲשֶׁר עִמּוֹ. – וּבְכָל זֶה עֵינֵי כָּל יִשְׁרָאֵל הָיוּ תְּלוּיוֹת אֲלֵיהֶם בְּיִרְאָה וּבְכָבוֹד, וַיִּהְיוּ קְדוֹשִׁים בְּעֵינֵי כָּל הָעָם וְעַל פְּנֵי כָּל הָעֵדָה נִכְבְּדוּ וַיִּקָּדֵשׁוּ…
וְעַתָּה בְּכָתְבִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בַּסֵּפֶר וַאֲנִי זוֹכֵר, כִּי כְּבָר אָז בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא עִנִּיתִי אֶת נַפְשִׁי לַחְקֹר וְלִדְרשׁ בְּמֻפְלָא וּבִמְכֻסֶּה מֵעִמִּי וּבִדְבָרִים אֲשֶׁר כָּבְדוּ אָז מִמֶּנִּי; וְלִבִּי הֱסִיתַנִי בְּשֶֹפֶק לִשְׁפֹּט אֶת שְֹלשֶׁת רוֹעֵי יִשְֹרָאֵל אֵלֶּה עַל הַמַּעֲשֶֹה אֲשֶׁר עָשׂוּ. אָכֵן קָצְרָה נֶפֶשׁ הַנַּעַר לְהָבִין עַד הַיְסוֹד בּוֹ אֶת הָרוּחַ אֲשֶׁר בֶּאֱנוֹשׁ! וְאוּלָם כְּבָר אָז וּכְמוֹ זִיק אוֹר נִבְקַע בְּקֶרֶב לִבִּי לְהָבִין, כִּי גָּדוֹל וְרַב מְאֹד הַמַּעֲשֶֹה אֲשֶׁר עָשֹוּ הַשְׁלשָׁה, וְכִי קְדוֹשִׁים הָיוּ וְרוּחָם נָכוֹן וְלִבָּם טָהוֹר, וְכִי לֹא עַל נְקַלָּה עָשֹוּ אֶת אֲשֶׁר עָשֹוּ. מִי יוֹדֵעַ עַד כַּמָּה כָּבְדָה הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר קָשְׁרוּ בְּקֶרֶב לִבָּם פְּנִימָה! מִי יוֹדֵע אֵת אֲשֶׁר נָשְֹאוּ וְאֵת אֲשֶׁר סָבָלוּ!…
וְאִם שָׁנִים הַרְבֵּה אֶחְיֶה וְאִם כַּחוֹל אַרְבֶּה יָמִים, אֶת הַיּוֹם הַהוּא וְאֶת הָאֲנָשִׁים הָהֵם וְאֶת כָּל הַמַּעֲשֶֹה שֶׁנַּעֲשָֹה לֹא אֵֶשְׁכַּח לָנֶצַח; לָנֶצַח לֹא יִמָּחוּ הַדְּבָרִים וְלֹא יָמוּשׁוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵם מִקֶּרֶב לִבִּי. – אָכֵן גַּם לָהֶם שֵׁם בַּגִּבּוֹרִים!…
וְיֵשׁ אֲשֶׁר כַּעֲנָנִים יַעֲלוּ כָּל אֵלֶּה לְפָנַי – אֲבָל בִּן-רֶגַע אֶחָד וּמִן הָעֲנָנִים הָאֵלֶּה יִפְרְצוּ פַּלְגֵי אוֹר לָרֹב מְאֹד, וּמַעְיְנוֹתֵיהֶם יָפוּצוּ חוּצָה וְעַד הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר עלַיו אֶכְתֹּב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בַּסֵּפֶר…
וּבְכָל נַפְשִׁי וּבְכָל מְאֹדִי אֶכְתֹּב אוֹתָם בַּסֵּפֶר!
אָכֵן הַיָּמִים הָהֵם הָיוּ יָמִים רָעִים מְאֹד, יָמִים אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם לֹא הָיוּ כְּמוֹהֶם וְאַחֲרֵיהֶם מִי יוֹדֵעַ. בַּיָּמִים הָהֵם וְשׁׂד מִשַּׁדַּי בָּא בַּפַּעַם הָרִאּשׁוֹנָה, וְזֶה שְׁמוֹ אֲשֶׁר קָרְאוּ לוֹ: חֳלִי-רָע!…
מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, מִן הַקֶּדֶם, בָּא הַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית וְאֶל תּוֹךְ עִירֵנוּ הַקְּטַנָּה יָרַד, בַּחוּץ טָרַף וְאֵין מַצִּיל וּבַבַּיִת הָרַג וְלֹא חָמָל. בָּאֹפֶל הִתְהַלֵּךְ הַדֶּבֶר וּבַצָּהֳרַיִם לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶש שָׁדַד הַקֶּטֶב, וְהַנִּשְׁאָרִים מִן הַמַּגֵּפָה עוֹמְדִים בֵּין הַחַיִּים וּבֵין הַמָּוֶת. – מִי יִמְנֶה מִסְפָּר לַמֵּתִים אֲשֶׁר מֵתוּ בַּיָּמִים הָהֵם? מִי יִקְרָא בְּשְׁמוֹת אֵת הַחֲלָלִים וְאֶת הַקְּבָרִים אֲשֶר נֶעֶרְמוּ יוֹם יוֹם?
וּבִפְרָט בִּרְחוֹב הַיְּהוּדִים הִתְהַלֵּךְ הַנֶּגֶף בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ, לִנְגֹּף וּלְהַשְׁמִיד וּלְאַבֵּד מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, וְלֹא הָיָה בַּיִּת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵתִים אֲחָדִים
בַּבַּיִת אֲשֶׁר יָשְׁבוּ אֲבוֹתַי, בַּעֲלִיַּת הַקִּיר אֲשֶׁר מִמַּעַל, מֵתוּ יוֹם אֶחָד תֵּשַׁע נְפָשׁוֹת; בַּמַּרְתֵּף אֲשֶׁר מִתַּחַת לָנוּ מֵתָה אֵם וְאַרְבַּעַת יְלָדֶיהָ. וּבַבַּיִת אֲשֶׁר לְנֶגְדֵּנוּ שָׁמַעְנוּ אֶת קוֹל הַצְּעָקָה כָּל הַלַּיְלָה, וּבַבֹּקֶר יָדַעְנוּ כִּי לֹא נוֹתְרָה נְשָׁמָה…
וִידֵי הַמְקַבְּרִים רָפוּ מִן הָעֲבוֹדָה וְלֹא נוֹתַר עוֹד כֹּחַ לַעֲשֹוֹת בָּמְּלָאכָה, כְּדֹמָן עַל פְּנֵי הָאָרֶץ שָׁכְבוּ הַחֲלָלִים, כְּטִיט חוּצוֹת דָּבְקוּ עֶצֶם אֶל עֶצֶם, וְגוּף הָאָדָם בַּאֲשֶר הוּא שָׁם לֹא נָחְשַׁב עוֹד לִמְאוּמָה.
וְִימֵי הַקַּיִץ הוֹלְכִים הָלֹך וְעָבֹר, הָלֹךְ וְחָדֹל – אָז בָּאוּ הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים וְאַחֲרֵיהֶם הַיּוֹם הַנּוֹרָא מִכֻּלָּם, הֲלֹא הוּא יוֹם הַכִּפּוּרִים.
והַיּוֹם הַהוּא הוּא הַיּוֹם אֲשֶׁר עָלָיו אָמַרְתִּי, כּי לֹא אֶשְׁכַּח אוֹתוֹ לָנֶצַח וְלֹא יָסוּף מִקֶּרֶב לִבִּי!
הִנֵּה לֵיל “כָּל-נִדְרֵי”. – לִפְנֵי הָעַמּוּד אֲשֶׁר עִם אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ לֹא יַעֲמֹד בַּפַּעַם הַזֹּאת הַחַזָּן וּשְנַיִם מֵחֲשׁוּבֵי הָעִיר, כִּי אִם הָרַב וּשְׁנֵי דַיָּנָיו עִמּוֹ. מִסָּבִיב בּוֹעֲרִים הַנֵּרוֹת הָרַבִּים בְּאֵשׁ, וְקוֹל הֲמוּלָה דַקָּה יִּשָּׁמַע בַּעֲלוֹת הַלַּהַב, הָלֹךְ וְעָלֹה. קְהַל הַמִּתְפַּלְּלִים עוֹמְדִים אֶל הַקִּיר וְהֵם לוֹבְשִׁים אֶת טַלִּיּוֹתֵיהֶם וְאֶת כָּתְנוֹתֵיהֶם וְאֶת מִצְנְפוֹתֵיהֶם וְאַבְנְטֵיהֶם הַלְּבָנִים. עַל פְּנֵי הַקִּיר תֵּרָאֶה דְּמוּת צְלָלִים פַּעַם בְּכֹה וּפַעַם בְּכֹה, אֲשֶׁר יָנוּעוּ וַאֲשֶׁר יָנוּדוּ אָנֶה וָאָנָה, וְרַבִּים מִן הַמִּתְפַּלְּלִים עוֹמְדִים וּמַבִּיטִים אֶל פְּנֵי הַצְלָּלִים הָאֵלֶּה. – הַאִם צְִלְלֵי הַמֵּתִים הֵם, אֲשֶׁר מֵתוּ הַיּוֹם, אוֹ אֵלֶה אֲשֶׁר מֵתוּ אֶתְמוֹל, אוֹ אֵלֶּה אֲשֶׁר מֵתוּ שִׁלְשׁוֹם? הַהֵם יָנוּעוּ וְיָנוּדוּ עַתָּה פֹּה עַל פְּנֵי הַקִּיר? הַאִם לֹא יוּכְלוּ לָנוּחַ בְּקִבְרוֹתֵיהֶם וַיָּבֹאוּ גַם הֵמָּה בֵּיתָה הַכְּנֶסֶת?..
הַס! הִנֵּה קוֹל הָרַב יִשָּׁמַע וְאַחֲרָיו גַּם קוֹל הַדַּיָּנִים אֲשֶׁר עִמּוֹ – וּכְמוֹ אֲנָחָה חֲרִישִׁית תַּעֲבוֹר בְּכָל הַמַּחֲנֶה.
וְאַחֲרֵי הָאֲנָחָה קוֹל דְּבָרִים: – “עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל אָנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל עִם הָעֲבַרְיָנִים!”
וַאֲנִי פָּקַחְתִּי פִּתְאֹם אֶת אָזְנִי וָאַקְשִׁיב, לָמָּה יְדַבֵּר הָרַב כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה? אַיֵּה אֵיפֹה הָאֲנָשִׁים קַלֵּי הַדַּעַת הָהֵם, אֲשֶׁר הוּא מַתִּיר לָנוּ לְהִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם הַפַּעַם? מַדּוּעַ יִקְרָא הַיּוֹם בְּשֵׁם הָעֲבַרְיָנִים? הַאִם לֹא יִירָא לְנַפְשׁוֹ עַד מָה לִפְתֹּחַ פּה לַשָּׂטָן בְּעֵת רָעָה אֲשֶׁר כָּזֹאת?…
וְאֵימָה חֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה נוֹפֶלֶת עָלַי, וַאֲנִי מְדַמֶּה בְּנַפְשִׁי, כִּי נוֹפֶלֶת הִיא גַם עַל כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּבַּיִת, לְמִזָּקֵן וְעַד טָף…
אָז תִּרְאֶינָה עֵינֵי אֶת הָרַב בּעֲלוֹתוֹ עַל הַבָּמָה. הַאִם יִדְרשׁ עַתָּה בְּרַבִּים? הַאִם יַטִּיף לָעָם בְּעֵת שֶׁמֵּתָיו מוּטָלִים לְפָנָיו?…
וַאֲנִי שׁוֹמֵע וּמַאֲזִין וְהִנֵּה לֹא יִדְרשׁ הָרַב וְלֹא יַטִּיף הַפַּעַם וְרַק דֶּרֶךְ חֲדָשׁה יִבְחַר לוֹ, אֲשֶׁר לֹא כַּמִּנְהָג, כִּי עוֹשׁׂה הוּא אַזְכָּרָה לְנִשְׁמוֹת הַמֵּתִים, אֲשֶׁר מֵתוּ בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה בְּקֶרֶב הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים. מָה אָרְכָה הַמִּדָּה וּמָה רַב מִסְפַּר הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁמוֹת! הִנֵּה הָרְגָעִים יָעוּפוּ וְיַעַבְרוּ, רֶגַע אַחֲרֵי רֶגַע, רֶגַע אַחֲרֵי רֶגַע, וְהָרַב עַד קִצּוֹ עוֹד טֶרֶם יָבוֹא. הַאִם לָנֵצַח לֹא תֶּחְדַּל הָרְשִׁימָה הָאֲרֻכָּה הַזֹּאת? הֲלָנֶצַח?…
וּפִתְאֹם יַעֲלֶה רַעְיוֹן עלַ לִבִּי, כִּי יוֹתֵר טוֹב עָשָֹה הָרַב, לוּ קָרָא בְּשֵׁמוֹת אֶת הַחַיִּים הַחַיִּים עוֹד, כִּי הֵמָה הַמְּעַט וּבִמְעַט מִלִּים יְכִילֵם, תַּחַת אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁמוֹת אֶת הַמֵּתִים, וּלְמִסְפָּרָם גַּם קֶצֶב וְגַם גְּבוּל אָיִן…
וְאֶת הָעֶרֶב הַזֶּה לֹא אֶשְׁכַּח לָנֶצַח וְגַם אֶת מִשְׁפַּט הַתְּפִלָּה אֶזְכֹּר! אָכֵן לֹא תְּפִלָּה, כִּי אִם אֲנָחָה גְּדוֹלָה וַאֲרֻכָּה מְאֹד עָלְתָה הַפַּעַם מִמַּעֲמַקֵּי לֵב הָאָדָם, לְהַרְקִיעַ עַד שְׁמֵי הַשָּׁמַים וְלִקְרֹעַ אֶת סְגוֹר הֶעָבִים! מֵעוֹלָם לֹא הִתְפַּלְּלוּ עוֹד אֲנָשִׁים יְהוּדִים בְּלֵב יוֹתֵר קָרוּעַ וּמָרְתָּח, מֵעוֹלָם לֹא נִרְאוּ עוֹד דְּמָעוֹת יוֹתֵר חַמּוֹת בְּעַפְעַפֵּי עֵינֵי אָדָם…
בַּלַּיְלָה הַהוּא וְאִישׁ לֹא עָזַב אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת. אַחֲרֵי הַתְּפִילּוֹת וְהַזְּמִירוֹת הֵחֵלוּ שִׁירֵי הַיִּחוּד, וְאַחֲרֵי שִׁירֵי הַיִּחוּד תְּפִלּוֹת הַתְּהִלִים, וְאַחֲרֵי הַתְּהִלִים – פִּרְקֵי הַמִּשְׁנָיוֹת וְסִפְרֵי הַיְרֵאִים…
וַאֲנִי גַם אֲנִי עוֹמֵד בַּלַּיְלָה בְּבֵית ה' וּכְמוֹ עַנְנֵי עָבִים וְעֲרִיפֵי עֲרָפֶל יוֹרְדִים עָלַי לִהְיוֹת רוֹבְצִים עַל עַפְעַפֵּי עֵינַי וּלְהָעִיב תַּחְתֵּיהֶן – וְנַפְשִׁי הוֹמִיָּה וְלֹא אֵדַע מָה.
“וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן, וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן” – וַאֲנִי מְדַמֶּה בְּנַפְשִׁי פִּתְאֹם, כִּי רָאֲתָה עֵינִי אוֹתָם בְּקֶרֶב הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַבַּיִּת, וְהַמַּלְאָכִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים, עוֹלִים וְיוֹרְדִים…
וּבֵינֵיהֶם רָאֲתָה עֵינִי לְפֶתַע פִּתְאֹם גַּם אֶת הַמַּלְאָךְ הָרַע אֲשֶׁר לוֹ הָעֵינַיִם הָרַבּוֹת, וְהוּא מָלֵא עֵינַיִם מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ!…
בַּלַּיְלָה הַהוּא לֹא עָזַב אִישׁ אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת – וּבְכָל זֶה בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר וְהִנֵּה נִפְקְדוּ אֲחָדִים מִתּוֹךְ הָעֵדָה. אָכֵן שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מִן הַמִּתְפַּלְלִים נָפְלוּ בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּגְוְעוּ וַיָּמוּתוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּתוֹךְ הַקָּהָל, וְהֵמָּה עוֹדָם לְבוּשׁים טַלִיּוֹתֵיהֶם וְכָתְנוֹתֵיהֶם הַלְּבָנוֹת, וְלֹא חָסַר לָהֶם דָּבָר לָצֵאת מִן הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים…
וּמֵרְחוֹב הַיְּהוּדִים בָּאוֹת הַשְּׁמוּעוֹת אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת, אֲשֶׁר כְּמוֹהֶן לֹא נִשְׁמְעוּ עוֹד לִפְנֵיהֶן וְאַחֲרֵיהֶן לֹא תְִּשָּׁמַעְנָה; וְאוּלָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֵין שׁוֹמֵעַ לָהֶן וְאֵין שׁוֹאֵל וְאֵין דּוֹרֵש לָהֶן, כִּי אִישׁ אִישׁ יִירָא לְנַפְשׁוֹ פֶּן יִשְׁמַע וְיֵדַע אֵת אֲשֶׁר נֶעֶשְׂתָה בְּבֵיתוֹ…
וְאֶת הַלַּיְלָה הַזֶּה לֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם, וְאִם שָׁנִים הַרְבֵּה אֶחְיֶה, לֹא אֶשְׁכָּחֵהוּ! וְאוּלָם נוֹרָא מִמֶּנּוּ שִׁבְעָתַיִם הָיָה הַיּוֹם הַבָּא אַחֲרָיו, הוּא יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְנוֹרָא כָּל אֲשֶׁר רָאֲתָה עֵינִי בַּיּוֹם הַהוּא וְכָל אֲשֶׁר שָׁמְעָה אָזְנִי – וְהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵם עֶצֶם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אוֹתָם אָמַרְתִּי לְסַפֵּר.
וְגַם עַתָּה, אִם אֶסְגֹּר רֶגַע אֶחָד אֶת עַפְעַפֵּי עֵינַי, עוֹד תֵּרֶא עֵינִי אֶת כָּל הַמַּרְאֶה. וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֲדַמֶּה בְּנַפְשִׁי, כִּי עוֹד עוֹמְדוֹת רַגְלַי בְּבֵית ה' הַהוּא בְּתוֹךְ הַקָּהָל…
הִנֵּה יוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֲרֵי הַצָּהֳרָיִם. – עַל הַבָּמָה אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת עוֹמֵד הָרַב וְקוֹמָתוֹ זְקוּפָה לִמְאֹד. הַאִם קֶסֶם עַל פְּנֵּי הָאִישׁ הַזֶּה? אִם חוּט שֶׁל חֵן נָטוּי עָלָיו, אֲשֶׁר בּוֹ יִמְשׁׂךְ אֶת כָּל הַקָּהָל אַחֲרָיו?… בְּיַרְכְּתֵי הַחֶדֶר עוֹמֵד הַנַּעַר וְעֵינָיו תְּלוּיוֹת אֶל פְּנֵי הָאִישׁ הַזֶּה וְלֹא יָסִיר אוֹתָן מֵעָלָיו אַף רֶגַע אֶחָד…
אָכֵן אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר; הַדְרַת קֹדֶשׁ וּפָנִים נֶחְמָדִים כָאֵלֶּה לֹא רָאִיתִי עוֹד מֵעוֹדִי! הֵן זָקֵן הָרַב וּשְֹבַע יָמִים מְאֹד מְאֹד, כִּי בֶּן שִׁבְעִים הוּא אוֹ בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה, וּבְכָל זֶה עוֹד גָּבְהָה קוֹמָתוֹ מְאֹד, וְהוּא מִשִּׁכְמוֹ וּלְמַעְלָה עוֹד יִגְבַּהּ גַּם עַתָּה מִכָּל הַקָּהָל. זְקָנוֹ לָבָן מְאֹד, לָבָן כַּכֶּסֶף. ְואוּלָם לְבָנוֹת מִמֶּנּוּ שִׁבְעָתַיִם שַֹעֲרוֹת רֹאשׁוֹ הַמְּלֵאוֹת וְהָרַבּוֹת, וְגַם פָּנָיו לְבָנִים עַד מְאֹד וְלֹא יֻכַּר מַרְאֵיהֶם מִפְּנֵי מַרְאֵה הַכֻּתֹּנֶת הַלְּבָנָה אֲשֶׁר יִלְבַּשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה, וְגַם שְֹפָתָיו תַּלְבֵּנָּה מְעַט, וְרַק עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת וְהַשְּׁחוֹרוֹת נוֹצְצוֹת מְאֹד, וְלֹא יֵאָמַר עֲלֵיהֶן, כִּי עֵינֵי אִישׁ זָקֵן הֵן. – מִשַּׁחַר טַל יַלְדוּתִי לָמַדְתִּי לְכַבֵּד אֶת הָאִישׁ הַזֶּה, וּבְעוֹדִי יֶלֶד קָטֹן מְאֹד וַאֲנִי כְּבָר יָדַעְתִּי, כִּי אִישׁ אֻלֹהִים הוּא וְאַחַד הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֵלָיו רַבִּים יִדְרְשׁוּ וַאֲשֶׁר מִפִּיו יִחְיוּ רַבִּים, אֲשֶׁר אֵלָיו רַבָּנֵי אֶרֶץ יִפְנוּ בִּשׁאֵלוֹתֵיהֶם וַאֲשֶׁר הוּא יַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם; וְגַם יָדַעְתִּי כִּי מִן הַמַּתִּירִים וּמִן הַמְקִלִּים הַגְּדוֹלִים הוּא, אֲשֶׁר אֵלָיו תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן וּלְפָנָיו יִכָּנְעוּ רַבִּים, כִּי מִפְּנֵי רֹב תּוֹרָתוֹ וְרֹב קְדֻשָּׁתוֹ יֵחַתּוּ כֻּלָּם וְלֹא יַמְרֶה אִישׁ אֶת פִּיו…
וְגַם עַתָּה עוֹד תֵּרֶא עֵינִי אֶת כָּל הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא, כְּיוֹם עָמְדִי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּתוֹךְ הַקָּהָל! עַל הַבָּמָה עוֹמֵד הָרַב וְעֵינָיו הַשְּׁחוֹרוֹת נוֹצְצוֹת וּמְאִירוֹת מְאֹד מִתּוֹךְ הַפָּנִים הַלְּבָנוֹת וּמִתּוֹךְ מִסְגֶּרֶת הַשֵֹּעָר וְהַזָּקָן הַלְּבָנָה. תְּפִלַּת הַמּוּסָף כְּבָר בָּאָה עַד קִצָּהּ, וְהָעָם עוֹמֵד מַחֲרִישׁ וּמְחַכֶּה לִשְׁמֹעַ דְּבַר מָה מִפִּי אִישׁ הָאֱלֹהִים, וְאֵין אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲרֹב אֶת לִבּוֹ לִנְשֹׁף בְּרוּחוֹ.
וְהָרַב יְדַבֵּר…
קוֹלוֹ הַחַלָּשׁ וְהָרָפֶה יֵלֵךְ הָלֹךְ וְגָדֹל, הָלֹךְ וְחָזֹק, עַד כִּי בָּאַחֲרוֹנָה יִגְדַּל וְיֶחְזַק עַד מְאֹד. וְהוּא עַל קְדֻשַּׁת הַחַג יְדַבֵּר וְעַל כַּוָּנַת נוֹתֵן הַתּוֹרָה, עַל יוֹם הַכִּפּוּרִים וְעַל תְּעוּדַת הַיּוֹם הַזֶּה, עַל הַחַיִּים וְעַל הַמֵּתִים, וּבִפְרָט עַל הַמֵּתִים יַטִּיף מִלָּתוֹ וְעַל הַמַּגֵּפָה הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר כְּשׁד בָּאָה מִשַּׁדַּי לְפֶתַע פִּתְאֹם וַאֲשֶׁר תִּטְרֹף וְלֹא תַּחְמֹל, תֹּאכַל וְלֹא תֵּדַע שָֹבְעָה, תָּשֹׁד וְלֹא תֹּאמַר הוֹן – עַד מָתַי, עַד מָתַי עוֹד?…
ֹוְגַם לְחָיָיו הַלְּבָנוֹת תִּתְאַדֵּמְנָה מְעַט מְעַט, וְגַם שְֹפָתָיו אֲשֶׁר תִּשְׁכֹּן עֲלֵיהֶן כְּעֵין תְּכֵלֶת תִּתְאַדֵּמְנָה גַם הֵן, וְאָזְנַי תִּשְׁמַעְנָה פִּתְאֹם אֶת קוֹלוֹ בְּדַבְּרוֹ: “וּבְשָׁעָה שֶׁאָדָם רוֹאֶה יִסּוּרִין בָּאִין עָלָיו יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו” – וְלֹא אַךְ בְּמַעֲשָֹׂיו שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין הַמָּקוֹם יְפַשְׁפֵּשׁ, כִּי אִם גַּם בְּמַעֲשָׂיו שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין נַפְשׁוֹ, וְלֹא אַךְ בָּאֵלֶּה שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין נַפְשׁוֹ, כִּי אִם בָּאֵלֶּה שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין עַצְמוֹ, בֵּין גּוּפוֹ, בֵּין בְּשָֹרוֹ!…
נַעַר הָיִיתִי – וְאוּלָם זוֹכֵר אֲנִי, כִּי בְּשָׁמעִי אֶת הַדְּבָרִים הָאַחֲרוֹנִים הָאֵלֶּה יוֹצְאִים מִפִּיו, חָרְדוּ עַצְמוֹתַי רֶגַע אֶחָד, כִּי הֲבִינוֹתִי לָהֶם.
וְהוּא עוֹדֶנּוּ יְדַבֵּר, יְדַבֵּר עַל הַנְקִיּוֹּת וְעַל הַטָּהֳרָה, עַל הַחֶלְאָה וְעַל הַזֻּהֲמָה שׁמּוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם, עַל הָרָעָב וְעַל הַצָּמָא, וְכִי הָרָעָב וְהַצָּמָא הֵם הֵם הַמַּלְאָכִים הָרָעִים הַמּוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם, בְּשָׁעָה שֶׁמַּגֵּפָה בָּאָה לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד…
וְהָרַב יוֹסִיף: “וָחַי בָּהֶם – וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם!” “מִשׁוּם עֵת לַעֲשֹוֹת – הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ!” – וְכִי יֵשׁ אֲשֶׁר יָפֵר אִישׁ אֶת הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וּבְכָל זֶה יְקַיֵּם עוֹלָם מָלֵא…
וַאֲנִי עוֹמֵד וְעַצְמוֹתַי תִּרַעַדְנָה. – מַה יַחְפֹּץ הָרַב? אֶל מָה יִרְזְּמוּן מִלָּיו? אֶל אֵיזוֹ מַטָּרָה הוּא שׁוֹאֵף לָבוֹא…
וּפִתְאֹם וְאָזְנִי שׁוֹמַעַת קוֹל אָדָם בּוֹכֶה, וְלִבִּי יֶהֱמֶה עַד מְאֹד וְכָל קְרָבַי בִּי יֶחְמָרוּ. לָמָּה יֵבְךְּ, לָמָּה יֵבְךְּ?…
וַאֲנִי גַם אֲנִי בְּעָמְדִי בְּפִנַּת הַחֶדֶר בְּתוֹך הַזָּוִית, נָשָֹאתִי אֶת קוֹלִי וָאֵבְךְּ עִמּוֹ…
וְגַם עַתָּה אִם אֶסְגֹּר רֶגַע אֶחָד אֶת עַפְעַפֵּי עֵינַי, עוֹד אֶרְאֶה אוֹתוֹ בְּעָמְדוֹ שָׁם עַל הַבָּמָה, וְגַם אֶרְאֶה בְּשָׁלְחוֹ אֶצְבַּע לִרְזֹם אֶל שְׁנֵי הַדַּיָּנִים לָגֶשֶׁת אֵלָיו, וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם בְּגִשְׁתָּם וּבַעֲלוֹתָם גַּם הֵם עַל הַבָּמָה.
וּשְׁלָשְׁתָּם עוֹמְדִים עַל הַבָּמָה, הָרַב גְּדָל הַקּוֹמָה, וּשְׁנֵי הַדַּיָּנִים הַקְּטַנִּים מִמֶּנּוּ עוֹמְדִים מִימִינוֹ וּמִשְֹּמֹאלוֹ. – מַה יְדַבֵּר הָרַב בְּאָזְנֵיהֶם בּקוֹל מְלַחֲשִׁים? לָמָּה יִהְיוּ פָּנָיו פְּנְֵי לְהָבִים וּפְנֵיהֶם הֵמָּה יַלְבִּינוּ כְּמוֹ שִֹיד…
וּפִתְאֹם וְאָזְנַי שׁוֹמְעוֹת קוֹל דְּבָרִים וְלֹא אָבִין לָהֶם עַד מָה, כִּי אֶל תּוֹךְ אָזְנָי בָּאִים הַדְּבָרִים וְאֶל לִבִּי לֹא יָבֹאוּ, וְהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲלֹא בְּרוּרִים וּמְפֹרָשׁים יָצְאוּ מִפִּי שְׁלָשְׁתָּם כְּאֶחָד!
וּכְמוֹ אֲנָחָה חֲרִישִׁית תַּעֲבֹר בְּכָל הַמַּחֲנֶה, מִן הַבָּמָה וְעַד אַרְבַּע כַּנְפוֹת הַבַּיִת, וְאַחֲרֵי הָאֲנָחָה קוֹל דְּבָרִים:
“עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל אָנוּ מַתִּירִין – לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת הַיּוֹם!”…
דּוּמִיָּה נוֹרָאָה, דּוּמִיַּת מָוֶת בְּכָל פִּּנּוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת, אֵין נוֹדֵד עַפְעַף וְאֵין נוֹשֵׁף בְּרוּחוֹ.
בְּיַרְכְּתֵי הַחֶדֶר עוֹד אֶעֱמֹד עַל עָמְדִי וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ הֵיטֵב אֶת קוֹל לִבִּי בְּהַכּוֹתוֹ, אַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם – וּפִתְאֹם וְאֵימָה חֲשֵׁכָה וּגְדוֹלָה נוֹפֶלֶת עָלָי.
עַל קִירוֹת הַבַּיִת יָנוּעוּ הַצְּלָלִים אֶחָד הֵנָּה וְאֶחָד הֵנָּה, וְעֵינַי רוֹאוֹת בּתוֹךְ הַצְּלָלִים הָהֵם אֶת הַמֵּתִים, אֲשֶׁר מֵתוּ אֶתְמוֹל וְאֵלֶּה אֲשֶׁר מֵתוּ שׁלְשׁוֹם וְאֵלֶּה אֲשֶׁר מֵתוּ תְּמוֹל-שִׁלְשׁוֹם, קָהָל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד, עֵדָה גְּדוֹלָה מְאֹד מְאֹד…
וּפִתְאֹם אֲנִי מֵבִין וְיוֹדֵעַ הֵיטֵב אֶת אֲשֶׁר יִשְׁאַל הָרַב מֵעִמָּנוּ; הָרַב יִשׁאַל מֵעִמָּנוּ כִּי נֹאכַל הַיּוֹם; הָרַב יִשְׁאַל, כִּי אֲנָשִׁים יְהוּדִים יֹאכְלוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְלֹא יָצוּמוּ – מִפְּנֵי הַמַּגֵּפָה – מִפְּנֵי הַמַּגֵּפָה – מִפְּנֵי הַמַּגֵּפָה…
וַאֲנִי עוֹמֵד וּבוֹכֶה פִּתְאֹם בְּקוֹל גָּדוֹל.
אָכֵן פֶּלֶא הוּא וַיְהִי לִפְלִיאָה! לֹא אֲנִי לְבַדִּי בּוֹכֶה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. כִּי אִם רַבִּים מְאֹד נוֹשְׂאִים אֶת קוֹלָם וּבוֹכִים; וְגַם הַשְׁלשָׁה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַבָּמָה עוֹמְדִים וּבוֹכִים, וּמִן הַשְׁלשָׁה הֲכִי נִכְבָּד עוֹמֵד וּבוֹכֶה כְּיֶלֶד קָטֹן…
וּכְמוֹ יֶלֶד יְחַנֵּן קוֹלוֹ בְּדַבְּרוֹ, וּדְבָרָיו רַכִּים מֵחֲמָאוֹת, וְיֵשׁ אֲשֶׁר תָּבוֹאנָה דִּמְעוֹתָיו לְהַחְבִּיא אֶת קוֹלוֹ וְלָשֹוּם מַחֲנָק לְצַוָּארוֹ – אִכְלוּ! אֱכֹלוּ! הַשָּׁעָה צְרִיכָה לְכָךְ! מִשׁוּם עֵת לַעֲשֹוֹת – הֵפֵרוּ! וָחַי בָּהֶם – וְלֹא שֶיָּמוּת בָּהֵם!
אַךְ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲזֹב אֶת מְקוֹמוֹ!
וְהוּא עוֹדֶנּוּ מְבַקֶּש וּמִתְחַנֵּן, וְלָעָם הַשׁוֹמֵעַ הוּא אוֹמֵר, כִּי הוּא בְּנַפְשׁוֹ מְקַבֵּל עָלָיו אֶת הָעֲבֵרָה הַחֲמוּרָה הַזֹּאת, אֶת הָעֲבַרָה הַבָּאָה בַּאֲכִילָה, וְהָעָם נָקִי יִהְיֶה וְלֹא יִהְיֶה בּוֹ עָוֹן אֲשֶׁר חֵטְא.
אַךְ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲזֹב אֶת מְקוֹמוֹ.
וּפִתְאֹם וְקוֹלוֹ יְשֻנֶּה, וְלֹא כְּמִתְחַנֵּן, כִּי אִם כִּמְצַוֶּה יִקְרָא: “אָנֹכִי הַמַּתִּיר! אָנֹכִי, אָנֹכִי, אָנֹכִי!” – כְּחִצִּים שְׁנוּנִים יוֹצְאוֹת הַמִּלִּים הָאֵלֶּה וּכְמוֹ חֲצָצִים תְּהַלֵּכְנָה…
וְהָעָם לֹא יִשְׁמַע וְלֹא יַעֲזֹב אֶת מְקוֹמוֹ!
אָז יָשׁוּב אֵלָיו קוֹלוֹ הָרִאשׁוֹן לְבַקֵּש וּלְהִתְחַנֵּן כְּיֶלֶד קָטֹן: “לָמָּה קְשַׁרְתֶּם כְֻּלּכֶם עָלַי? לָמָּה תַּחְפְּצוּ וְלֹא תַּרְפּוּ מִמֶּנִּי עַד רְאוֹתְכֶם אוֹתִי בְּרָעָה? הַמְעַט מִכֶּם אֵת כָּל אֲשֶׁר נִלְחַמְתִּי בְּנַפְשִׁי לְמִן הַבֹּקֶר וְעַד עָתָּה?”…
וְגַם הַדַּיָּנִים יְדַבְּרוּ עַל לֵב הָעָם…
וּפִתְאֹם וּפְנֵי אִישׁ הָאֱלֹהִים יַלְבִּינוּ עַד מְאֹד. אָז יוֹרִיד רֹאשׁוֹ רֶגַע אֶחָד – וַאֲנָחָה גְּדוֹלָה וַחֲרִישׁית עוֹבֶרֶת מִקְצֵה הַבַּיִת וְעַד קָצֵהוּ, וְאַחֲרֵי הָאֲנָחָה קוֹל הֲמוּלָה. “רְצוֹן אֱלֹהִים הוּא – יְדַבֵּר, וְקוֹלוֹ כְּקוֹל אִישׁ הַמְדַּבֵּר לְנַפְשׁוֹ – בֶּן שׁמוֹנִים שׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם וְלֹא הֵבִיא עוֹד הַזְּמָן לְיָדִי לִהְיוֹת אָנוּס לַעֲשֹוֹת שֶׁלֹּא כַּדִּין; וְאוּלָם גַּם זֶה דִין הוּא, תּוֹרָה הִיא, מִצְוָה הִיא. אָכֵן רְצוֹן אֱלֹהִים הוּא!”
“שַׁמָּשׁ!”
וְהַשַּׁמָּשׁ יָבוֹא וְהָרַב יְדַבֵּר בְּאָזְנָיו דְּבָרִים אֲחָדִים, וְאַחֲרֵי כֵן יְדַבֵּר דְּבָרִים אֲחָדִים גַם בְּאָזְנֵי הַדַּיָּנִים אֲשֶׁר עִמּוֹ, וְהֵם יָנִיעוּ רֹאשׁיהֶם כְּמוֹדִים לוֹ עַל דְּבָרָיו. בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַשַּׁמָּש מֵבִיא מִבֵּית הָרַב אֲשֶׁר בְּחָצֵר כּוֹסוֹת יַיִן לְקַדֵּשׁ וְעוּגוֹת מַצּוֹת קְטַנּוֹת.
וַאֲנִי אִם שָׁנִים הַרְבֵּה אֶחְיֶה וְאִם כַּחוֹל אַרְבֶּה יָמִים, אֶת הַיּוֹם הַהוּא וְאֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַזֶּה לֹא אֶשְׁכַּח לָנֶצַח; וְגַם עַתָּה אִם אֶסְגֹּר רֶגַע אֶחָד אֶת עַפְעַפֵּי עֵינַי, עוֹד אֶרְאֶה אוֹתָם לְנֶגְדִּי: שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ! שְׁלשֶׁת רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים עַל הַבָּמָה אֲשֶׁר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהֵם אוֹכְלִים לְעֵינֵי כָּל יִשֹׂרָאֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים!…
אָכֵן גַּם לָהֶם שֵׁם בַּגִּבּוֹרִים!… מִי יוֹדֵעַ עַד כַּמָּה כָּבְדָה הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר קָשְׁרוּ בְּקֶרֶב לִבָּם פְּנִימָה? מִי יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר נָשְֹאוּ וְאֵת אֲשֶׁר סָבְלוּ?…
“אַתֶּם חֲפַצְתֶּם וַאֲנִי עֲשִׂיתִיהָ”, יְדַבֵּר הָרַב וְקוֹלוֹ לֹא יִרְעַד עוֹד וְגַם שְׂפָתָיו לֹא תֶּחֱרַדְנָה מִּדֵּי דַבְּרוֹ, “יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ!”
וְרַבִּים מִן הָעָם אוֹכְלִים, אוֹכְלִים וּבוֹכִים…
וּכְמוֹ פַּלְגֵי אוֹר יִפְרְצוּ מִתּוֹךְ הַזִּכְרוֹנוֹת הָאֵלֶּה וְיָפוּצוּ מַעְיְנוֹתֵיהֶם חוּצָה וְעַד הַמָּקוֹם וְעַד הַשּׁלְחָן הַזֶּה, אֲשֶׁר עָלָיו אֲנִי כּוֹתֵב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בַּסֵּפֶר…
מַעֲשֹׂה לִי לְסַפֵּר לָכֶם בְּנַעַר קָטֹן בֶּן חַיָּט עָנִי –
וְהַחַיָּט חַיָּט עָנִי מְאֹד, וְהַנַּעַר קָטֹן עוֹד, וּפָנָיו לְבָנִים תָּמִיד, וְרַק עֵינָיו בּוֹעֲרוֹת –
וְהַלַּיְלָה לֵיל “הַסֵּדֶר” הָרִאשׁוֹן. – בִּשְׁלשֶׁת הַלֵּילוֹת הָאַחֲרוֹנִים לֹא עָלָה עוֹד הַחַיָּט עַל מִשְׁכָּבוֹ, כִּי עָלָיו הָיָה לְהַשְׁלִים אֶת מְלֶאכֶת הַבְּגָדִים הַחֲדָשִׁים, בִּגְדֵי יוֹם-טוֹב לִגְבִיר הָעִיר וְלִבְנוֹ וְלַחֲתָנָיו וְלַנְּעָרִים הַקְּטַּנִּים אֲשֶׁר לָהֶם. עוֹד בְּעֶרֶב-פֶּסַח אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם עָשָֹה אֶת הַמְּלָאכָה, וְרַק זֶה עַתָּה בִּנְטוֹת צִלְלֵי הָעֶרֶב צָרַר אוֹתָם בִּשְֹׂמִיכָה וַיְבִיאֵם לְבַעֲלֵיהֶם.
וְהַגְּבִיר וּבְנוֹ וַחֲתָנָיו וְהַנְּעָרִים הַקְּטַנִּים לָבְשׁוּ אֶת הַבְּגָדִים הַחֲדָשִׁים וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת – וְאוּלָם הַחַיָּט לֹא לָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וְרַק רָחַץ אֶת פָּנָיו בְּחָפְזָה, וַיָּבוֹא גַם הוּא אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת; וּבְנוֹ הַנַּעַר הַקָּטֹן גַּם הוּא לֹא לָבַש בְּגָדִים אֲחֵרִים, וְרַק רָחֲצוּ אֶת פָּנָיו וַיָּבוֹא גַם הוּא עִם אָבִיו אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת.
וּבְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹרָה וְצָהֳלַת נֶפֶשׁ וּמְנוּחַת-לֵב. – וְהַחַיָּט עוֹמֵד עָיֵף וְיָגֵעַ וּמִתְנַמְנֵם וְשׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל הַחַזָּן. וְלִרְגָעִים יִשְׁמַע אֶת קוֹל הָרַעַשׁ אֲשֶׁר יַעֲלוּ בִּגְדֵי הַמֶּשִׁי הַחֲדָשִׁים מִסָּבִיב וְאֶת קוֹל הַהֲמוּלָה אֲשֶׁר יַעֲלֶה הָאֶרֶג הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר מִתַּחַת לַבְּגָדִים הַחֲדָשִׁים; וְעַל יָדוֹ עוֹמֵד אֶפְרַיִם בְּנוֹ, וְגַם הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל הָרַעַשׁ וְקוֹל הַהֲמוּלָה הָעוֹלָה מִתּוֹךְ הַבְּגָדִים הַחֲדָשִׁים – וּפָנָיו לְבָנִים מְאֹד, וְרַק עֵינָיו בּוֹעֲרוֹת.
וְאַחֲרֵי כֵן כְּשֶׁבֶת הַחַיָּט אֶל הַסֵּדֶר בְּעֲלִיָּתוֹ הַצָּרָה, בָּאָה הַמְּנוּחָה גַם עָלָיו. הֲלֹא “יוֹם-טוֹב” הוּא! הַחֶדֶר פֻּּנָּה מִכָּל שִׁיּוּרֵי חֲתִיכוֹת אֶרֶג, הַקְּעָרָה וְיֵין הַצִּמּוּקִים מוּכָנִים עַל פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן, הֶחָבִית הַמְּלֵאָה מֵי לפֶת אֲדֻמָּה עוֹמֶדֶת בַּזָּוִית – וְהַמַּלְכָּה יוֹשֶׁבֶת לִימִין הַמֶּלֶךְ.
וְהַבֵּן שׁוֹאֵל – וּפָנָיו הַלְּבָנִים מִתְאַדְּמִים וְעֵינָיו הַבּוֹעֲרוֹת כֵּהוֹת. לֹא הָיָה הַנַּעַר רָגִיל בְּאוֹתְיוֹת הַסִּדּוּר.
וְהָאָב עוֹנֶה:
מַעֲשֶֹׂה בַּעֲבָדִים וּמַעֲשֶֹה בְּרַבָּנִים שֶׁיָּשְׁבוּ עַד הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שׁל שַׁחֲרִית – וְאֶפְרַיִם שׁוֹמֵעַ וְאֵינֶנּוּ מֵבִין דָּבָר.
וּפִתְאֹם הוּא מַפְסִיק אֶת אָבִיו וְשׁוֹאֵל עוֹד הַפַּעַם – וְאוּלָם הַקֻּשְׁיָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר הוּא שׁוֹאֵל לֹא הָיְתָה קֻשְׁיָה מִתּוֹךְ הַסִּדּוּר.
“אָבִי! מַדּוּעַ לֹא אָמְרוּ גַם לִי “תִּתְחַדֵּשׁ?” כָּל הַנְּעָרִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אָמְרוּ זֶה לָזֶה “תִּתְחַדֵּשׁ”, וְרַק לִי לֹא אָמְרוּ…”
וּפָנָיו הֵחֵלוּ מַלְבִּינִים מְאֹד, וְעֵינָיו הֵחֵלּוּ בּוֹעֲרוֹת מְאֹד.
וְהַחַיָּט מְגַמְגֵּם וְעוֹנֶה – וְאוּלָם גַּם הוּא לֹא יָדַע בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן אֵת אֲשֶׁר לוֹ לַעֲנוֹת; גַּם תְּשׁוּבָה זֹאת לֹא הָיְתָה בְּתֹוךְ הַסִּדּוּר. אֲבָל אַחֲרֵי עֲבֹר רֶגַע אֶחָד יָדַע וְהוּא עוֹנֶה:
“בְּנִי! כָּל מִי שֶׁאֵין לוֹ בֶּגֶד חָדָשׁ, אֵין אוֹמְרִים לוֹ: “תִּתְחַדֵּשׁ”.”
“אֲבָל מַדּוּעַ אֵין לִי בֶּגֶד חָדָשׁ? כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אֲנִי חַי לֹא שָׁמַעְתִּי עוֹד אִישׁ אוֹמֵר לִי: “תִתְחַדֵּשׁ”.”
כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אֶפְרַיִם חַי לֹא הָיָה לוֹ עוֹד בֶּגֶד חָדָשׁ.
וְהוּא נוֹשֵׂא אֶת עֵינָיו מִתּוֹך הַסִּדּוּר, וְעֵינָיו לֹא הָיוּ עֵינַיִם כִּי אִם לַפִּידִים בּוֹעֲרִים – וּבְנָשֹׂאוֹ אֶת עֵינָיו רָאָה וְהִנֵּה אִמּוֹ, וּבְתוֹךְ עֵינֶיהָ דְמָעוֹת.
“אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, בַּשָּׁנָה הַבָּאָה,” עָנְתָה לוֹ אִמּוֹ “בַּשָּׁנָה הַבָּאָה בִּהְיוֹת הַפֶּסַח יִהְיֶה לְךָ בֶּגֶד חָדָשׁ.”
וְאִמּוֹ נָשְׁקָה לוֹ עַל מִצְחוֹ.
וְהַנַּעַר יוֹשֵׁב – וְעֵינָיו הָיוּ עֵינֵי חוֹלֵם, חוֹלֵם מְחַכֶּה לְפִתְרוֹנִים.
*
אֲבָל גַּם בַּשָּׁנָה הַבָּאָה בִּהְיוֹת הַפֶּסַח לֹא הָיָה עוֹד לְאֶפְרַיִם בֶּגֶד חָדָשׁ. נְשִׁיקוֹת – אוֹתָן הָיְתָה אִמּוֹ יְכֹלָה לָתֵת לוֹ, וְאוּלָם לֹא בֶּגֶד חָדָשׁ.
וְגַם בַּשָׁנָה אֲשֶׁר אַחֲרֶיהָ, וְגַם בַּשָּׁנִים הַבָּאוֹת לֹא הָיָה עוֹד לְאֶפְרַיִם בֶּגֶד חָדָשׁ. כִּי אָמְנָם יֵשׁ בְּנֵי אָדָם כָּאֵלֶּה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אֵין לָהֶם לְעוֹלָם בֶּגֶד חָדָשׁ.
יֵשׁ בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר יִתְגּוֹרְרוּ תָּמִיד בְּעֵבֶר הָרְחוֹב אֲשֶׁר שָׁם מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וְיֵשׁ בְּנֵי אָדָם הַמִּתְגּוֹרְרִים בָּעֵבֶר הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר מִנֶּגֶד, בְּעֵבֶר הַצֵּל.
וְאֶפְרַיִם הִתְגּוֹרֵר תָּמִיד בְעֵבֶר הַצֵּל אֲשֶׁר בָּרְחוֹב.
וְאֶפְרַיִם שָׁאַל תָּמִיד: “מַדּוּעַ?” כְּעֵין יַתּוּשׁ קָטֹן הָיָה יוֹשֵׁב בְּמֹחַ הַקָּטֹן וַיְנַקֵּר בּוֹ. וְהַיַּתּוּשׁ נִקֵּר וַיַּעַשׂ בּוֹ חוֹר גָּדוֹל, וְאֶת הַחוֹר מִלֵא הַיַּתּוּשׁ בִּשְׁאֵלוֹת-מַדּוּעַ כָּאֵלֶּה.
וּשְׁאֵלַת כָּל הַשְּׁאֵלוֹת הָיְתָה: מַדּוּעַ אֵין לִי בֶּגֶד חָדָשׁ? וְעוֹד קָשָׁה מִמֶּנָּה הָיְתָה הַשְּׁאֵלָה: מַדּוּעַ זה לַאֲחֵרִים בְּגָדִים חֲדָשִׁים?
וְאֶפְרַיִם לֹא הִרְגִּישׁ בְּלִבּוֹ קִנְאָה – וַיְהִי מַרְגִּישׁ רַק מַכְאוֹב.
וּבִהְיוֹתוֹ בַּ“חֶדֶר” וַיַּרְא אֶת הַנְּעָרִים וְלָהֶם בְּגָדִים אֲשֶׁר עוֹד אֶתְמוֹל אוֹ שִׁלְשׁוֹם הָיוּ חֲדָשִׁים – וְלֹא קִנֵּא בָּהֶם, וְרַק מַכְאוֹב הִרְגִּישׁ בְִּלִבּוֹ.
וּּבִרְחוֹב הָעִיר רָאָה בְּגָדִים חֲדָשִׁים – וְרַק מַכְאוֹב הִרְגִישׁ בְּלִבּוֹ.
וְגַם הָרָעָב לֹא הֵצִיק לוֹ כַּאֲשֶׁר הֵצִיק לוֹ הָרַעְיוֹן הָאֶחָד, אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת כָּל לִבּוֹ.
כָּל הַנְּשָׁמָה שֶׁבְּקִרְבּוֹ הִתְכַּוְּצָה וַתְּהִי לְרַעְיוֹן אֶחָד, לְכִלְיוֹן-נֶפֶשׁ אֶחָד – כּלְיוֹן-נֶפֶשׁ וְקוֹל הַמִּלָּה: “תִּתְחַדֵּשׁ.”
וְרַק פַּעַַם אַחַת הָיָה מְאֻשָּׁר – פַּעַם אַחַת בַּלָּיְלָה. וְאוּלָם בְּהֲקִיצוֹ מִשְּׁנָתוֹ בָּכָה, וְאִמּוֹ שָׁאֲלָה מַה זֶה הָיָה לוֹ, וְהוּא סִפֵּר בְּאָזְנֶיהָ כּי זֶה עַתָּה בָּאוּ אֵלָיו הַנְּעָרִים, וַיְּמַשְּׁשוּ אִישׁ אִישׁ אֶת בִּגְדּוֹ, כִּי בֶּגֶד חָדָשׁ הָיָה לוֹ, וְאִישׁ אִישׁ אָמַר לוֹ: תִּתְחַדֵּשׁ! תִּתְחֲדֵּשׁ! וְנַפְשׁוֹ בּוֹ הִשְׁתַּפְּכָה מֵרֹב גִּיל – וְאוּלָם עַתָּה הִנֵּה דָבָר אֵין לוֹ.
וְאִמּוֹ אָמְרָה: “אֵין זֹאת כִּי רָאָה הַיֶּלֶד בֶּגֶד בַּחֲלוֹמוֹ!”
וְאֶפְרַיִם הָיָה לְחוֹלֵם גַּם בְּהָקִיץ – וְאוּלָם בֶּגֶד חָדָשׁ עַל בְּשָׂרוֹ לֹא רָאָה בְּחֲלוֹמוֹתָיו עוֹד.
וְנַפְשׁוֹ עוֹד מְחַכָּה אֶל קוֹל הַמִלָּה: “תִּתְחַדֵּשׁ”.
וְהַנַּעַר הָלַךְ הָלֹך וְגָדֹל, וַיְהִי לְנַעַר בֶּן עֶשֶֹר, וַיְהִי לְבֶן שׁתֵּים-עֶשְֹרֵה, וַיְהִי לְפוֹעֵל עַל יַד אַחַד הַחַיָּטִים – אֲבָל בֶּגֶד חָדָשׁ לֹא הָיָה לוֹ בְּכָל אֵלֶּה.
וְהַחַיָּט הָיָה מַכֶּה אוֹתוֹ, וְאֵשֶׁת הַחַיָּט הָיְתָה מְשַׁלַּחַת בּוֹ אֶת כָּל מַגֵּפוֹתֶיהָ, וְעוֹזְרֵי הַחַיָּט הָיוּ צוֹבְתִים אֶת בְּשָֹרוֹ הֶעָרֹם הַנִשְׁקָף מִתּוֹךְ סְמַרְטוּטֵי לְבוּשׁוֹ – וְאוּלָם כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא הִכְאִיבוּ לוֹ, וְרַק בִּהְיוֹתוֹ תּוֹפֵשׂ בְּיָדוֹ מַחַט וָחוּט וּבֶגֶד חָדָשׁ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו לִתְפֹּר אוֹתוֹ, אָז הִרְגִּישׁ בְּלִבּוֹ מַכְאוֹב. הַבֶּגֶד הָיָה נוֹקֵב בְּשָֹרוֹ הַחַי, וְלֹא הַמַּחַט – וְאָז הָיוּ פָּנָיו מַלְבִּינִים מְאֹד וְעֵינָיו הָיוּ בּוֹעֲרוֹת מְאֹד, וְהַיַּתּוּשׁ הָיָה מְנַקֵּר בְּמֹחוֹ וּבְלִבּוֹ, וּבְאָזְנָיו הָמָה בְלִי הֶרֶף קוֹל “תִּתְחַדֵּשׁ”.
וְהַקּוֹל הַזֶּה הָמָה בְּאָזְנָיו וּבְנַפְשׁוֹ תָּמִיד, וְכִלְיוֹן נַפְשׁוֹ הָלַַךְ הָלֹךְ וְגָדֹל.
וּבִשְׁלֹחַ אוֹתוֹ הַחַיָּט לְהָבִיא אֶת הַבְּגָדִים הַחֲדָשׁים אֶל בָּתֵּי הָעֲשִׁירִים וְעֵינָיו רָאוּ אֶת תִפְאַרְתָּם וְאֶת כָּל עָשְׁרָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וּבְשׁוּבוּ אַחֲרֵי כֵן לִמְעוֹנוֹ הַצַּר וְעֵינָיו רָאוּ אֶת עֲמָלוֹ וְאֶת כָּל עָנְיוֹ וְאָת כָּל אֲשֶׁר לוֹ – אָז זָכַר רַק אֶת הַדָּבָר הָאֶחָד: כִּי לָהֶם בְּגָדִים חֲדָשִׁים וְלוֹ אָיִן.
בַּמֶּה חָטָא כִּי אֵין לוֹ בֶּגֶד חָדָשׁ? וּמֶה עָשׂוּ הָאֲחֵרִים וּבַמֶּה זָכוּ כִּי לָהֶם בְּגָדִים חֲדָשִׁים?
לוּ אַךְ עָצַר כֹּחַ לְהָמִית אֶת הַיַּתּוּשׁ הַלָּז אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ, אוֹ לוּ אַךְ עָמַד כּחוֹ לוֹ לְהִחֲרִישׁוֹ!
וְכִלְיוֹן נַפְשׁוֹ הָלַךְ הָלֹךְ וְגָדֹל.
ּוּבְאַחַד הַיָּמִים נִתְפַּשׂ בִּגְנֵבָה. הַנַּעַר הַתָּמִים אֲשֶׁר פָּנָיו הֵם כִּפְנֵי “שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשׁאֹל” לֹא הָיָה בִּלְתִּי אִם גַּנָּב – כֵּן אָמְרָה אֵשֶׁת הַחַיָּט, כִּי אֵשֶׁת הַחַיָּט הִיא אֲשֶׁר גִּלְּתָה אֶת דְּבַר הַגְּנֵבָה.
וְהַמַּעֲשֶׂה הָיָה מַעֲשֶׂה פָּשׁוּט: בֶּגֶד חָדָשׁ נַעֲשָֹׂה בְּבֵית הַחַיָּט, וְאוֹתוֹ נָתְנוּ עַל יַד אֶפְרַיִם לַהֲבִיאוֹ אָל בֵּית אַחַד הָעֲשִׁירִים בַּעֲבוּר בְּנוֹ, וְאֶפְרַיִם לֹא הֵבִיא אֶת הַבֶּגֶד אֶל בֵּית הֶעָשִׁיר בַעֲבוּר בְּנוֹ, כִּי אִם הֵבִיא אוֹתוֹ אֶל מְעוֹנוֹ אֲשֶׁר בָּעֲלִיָּה. פַּעַם אַחַת בְּחַיָּיו חָפֵץ לִטְעֹם טַעַם בֶּגֶד חָדָשׁ – וְלוּ רַק רֶגַע אֶחָד.
וְאֵשֶׁת הַחַיָּט הִיא אֲשֶׁר תָּפְשָׂה אוֹתוֹ בִּגנֵבָתוֹ. וְאַחֲרֵי כֵן הִכּוּהוּ, פְּצָעוּהוּ וַיְגָרְשׁוּהוּ.
וְהַנַּעַר הָיָה לְנַעַר בֶּן שֵׁש-עֶשֹׂרֵה, וַיְהִי לְבֶן שְׁמוֹנֶה-עֶשְֹׂרֵה – וְאוּלָם “תִּתְחַדֵּשׁ” לֹא הֻגַּד לוֹ עד.
וּפָנָיו הָיוּ לְבָנִים מְאֹד, וְקוֹל הַשּׁעוּל נִשְׁמַע מִפִּיו לִרְגָעִים וַיְהִי מֵקִיא דָם לִפְעָמִים – וְאוּלָם עֵינָיו בָּעֲרוּ כְּגֶחָלִים.
וְהַנְּשָׁמָה שֶׁבְּקִרְבּוֹ בּוֹעֶרֶת, וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בּוֹ מִשְׁתַּפֶּכֶת, וְכָל מֹחוֹ אֵינוֹ בִּלְתִּי אִם תְּשׁוּקָה אַחַת וּגדוֹלָה – תְּשׁוּקָה לְקוֹל הַמִּלָּה “תִּתְחַדֵּש”.
מַדּוּעַ? מַדּוּעַ כָּכָה דַל רַק הוּא? מַדּוּעַ זֶה לִבְנֵי אָדָם אֲחֵרִים בְּגָדִים חֲדָשִׁים רַבִּים וְלוֹ אֵין אַף אֶחָד?
וְהַבֶּגֶד הֶחָדָשׁ הָיָה לוֹ לְ“אִידֵיאָה פִיקְסִית”, לְמִין שִׁגָּעוֹן.
וְהוּא לֹא עָשֹׂה עוֹד דָּבָר, בִּלְתִּי אִם דִּבֵּר עַל דְּבַר הַבֶּגֶד הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ.
וּבָרַבִּים הִשְׁמִיעַ אֶת דֵּעוֹתָיו, וְכִי עוֹד יָבֹאוּ הַיָּמִים וְהָיוּ תָּמִיד בְּגָדִים חֲדָשִׁים לִבנֵי אָדָם כֻּלָּם, כֻּלָם.
עוֹד יָבֹאוּ הַיָּמִים וּלְכָל אָדָם וְאָדָם יֵאָמֵר: “תִּתְחַדּשׁ”!
אֲבָל הַיָּמִים הָאֵלֶה לֹא בָּאוּ – וְרַק בָּאוּ יָמִים אֲחֵרִים.
וְהוּא חוֹלֶה שׁוֹכֵב עַל הַמִּטָּה בְּבֵית הַחוֹלִים.
קוֹל הַשׁעוּל הוֹלֵךְ וְחָזָק, וְהַדָּם מִתְפָּרֵץ מִגְּרוֹנוֹ לִרְגָעִים.
וְהוּא שׁוֹכֵב וְחוֹלֵם אֶת חֲלוֹמוֹתָיו בְּהָקִיץ; עֵינָיו רוֹאוֹת מֵרָחוֹק בֵּגֵד חָדָשׁ וְאָזְנָיו שׁוֹֹמְעוֹת מֵרָחוֹק קוֹל “תִּתְחַדֵּשׁ”.
בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיָה הָרוֹפֵא נִגָּשׁ אֶל מִטָּתוֹ פַּעַם בְּפַעַם בַּצָּהֳרַיִם – וְאוּלָם עַתָּה כְּבָר חָדֵל. אֵין זֹאת כִּי אִם עוֹד מְעַט וְקָם מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וְיָצָא וְהֵחֵלוּ הַחַיִּים הַחֲדָשִׁים עִם הַבֶּגֶד הֶחָדָשׁ.
וְאוּלָם כֹּחוֹ הוֹלֵךְ הָלֹךְ וּמָעֹט, גְּרוֹנוֹ נִחָר וּלְשׁוֹנוֹ יְבֵשָׁה וְעֵינָיו בּוֹעֲרוֹת.
וְעֵינָיו תִּסָּגַרְנָה מְעַט מְעַט, וְהוּא רוֹאֶה לְפָנָיו מַרְאָה נִפְלָאָה: הִנֵּה מַלְאָכִים יוֹרְדִים, מַלְאָכִים קְטַנִּים, מַלְאָכִים גְּדוֹלִים, מַלְאָכִים לַאֲלָפִים, מַלְאָכִים אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לִסְפֹּר אוֹתָם מֵרֹב, וְעוֹד מְעַט וּמָלֵא כָּל הַחֶדֶר אוֹתָם; וְהַמַּלְאָכִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים, עוֹלִים וְיוֹרְדִים וּמַשִׁיקִים בְּכַנְפֵיהֶם, וּפִתְאֹם וְהִנֵּה בְּגָדִים חֲדָשִׁים בִּידֵיהֶם, בְּגָדִים לְבָנִים כֻּלָּם, וְאָזְנָיו תִּשְׁמַעְנָה שִׁירָה נְעִימָה, שִׁירָה אֲשֶׁר אֵין לָהּ קֵץ: תִּתְחַדֵּשׁ! תִּתְחַדֵּשׁ! תִּתְחַדֵּשׁ!
וּפִתְאֹם וְהִנֵּה מַלְאָךְ שָׁחוֹר…
וּבַיּוֹם הַהוּא קָבְרוּ אוֹתוֹ בַּבְּגָדִים הַלְּבָנִים וְהַחֲדָשִׁים. וְאוּלָם “תִּתְחַדֵּשׁ” לֹא שָׁמְעוּ עוֹד אָזְנָיו.
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.