למה האדם נולד
השמחה נשארת קצת זמן
והעצב הרבה זמן
והאדם הוא רק
פיסת נייר.  
  דפנה – כתה ג'

חוֹל אָבוּד וְנַשָּׂא בָּרוּחַ

יִסְלַח לוֹ הַיָּם, 

אוֹתָהּ הַשְּׁחִיקָה שֶׁשָּׁחַק בּוֹ

        כָּל קַשּׁוּב לָאֲבָנִים יוֹדֵעַ

מֶלַח יַרְחִיק דָּם מֵהַבָּשָׂר?

נֶפֶשׁ תֵּרָפֵא לֹא כְּשֶׁהַגּוּף נִשְׁבַּר

רַק עֵץ מוֹתִיר שָׁרָשִׁים לְאַחֵר שֶׁנֶּעֱקַר

        אֲנִי עַל אַדְמָתִי אֶל שָׁרָשַׁי צוֹלֵעַ

הָאֶבֶן בְּכָל זֹאת צְרִיכָה מְאֹד

לָרִפְרוּף הָרַךְ וּמְפַתֶּה

שֶׁל גַּלִּים מְתַעְתְּעִים

        הַחוֹל כְּבָר טִיחַ עַל קִירוֹת הַבַּיִת.

מֵאֲחוֹרֵי תְּרִיסִים בַּלָּאט, גֶּבֶר

מְקֻמָּט כִּנְיַר טְיוּטָה

אוּלַי אֶלְמַד מִן הַמַּרְזֵב:

מַדֵּי חֹרֶף בְּחָרְפּוֹ

יֶאֱרֹב נְבִיא הַפַּח – לְהַתְווֹת דֶּרֶךְ. הוּא

יוֹדֵעַ כִּי לֹא יִשְׁמְעוּ וְיִנְטְשׁוּ, דַּרְכּוֹ

יִפְנוּ הַיָּמָּה בְּסוּרָם, גַּם אִם הֵיטֵב יֵדְעוּ

כִּי לְמַלֵּא הֵם לְעוֹלָם לֹא יְמַלְּאוּ.

בְּכָל זֹאת, בִּשְׁקִידָה, בֶּאֱמוּנָה, בֶּעָמֵל רָב.

לוּט

מֵאֲחוֹרֵי תְּרִיסִים. אֵיךְ אִכְזֵב הַרְבֵּה מוֹנִים –

אֶל כָּל הָעַרְמוֹנִים 

מַבִּיט אֲנִי בָּאֵשׁ.

 חיפה

אִצְטְרֻבָּל יָבֵשׁ עַל שֻׁלְחָן

עוֹד בַּיֹּבֶשׁ הַזֶּה

כָּמֵהַּ אֶל צַמָּרוֹת

וַאֲפִלּוּ שָׁם רוּחַ, קַר וּפֹאֹרוֹת

אוּלַי חֲשׂוּפוֹת

וְהַמַּשָּׁב

נִדְמֶה שָׁב

וְצוֹבֵט בָּעֲצָמוֹת.

צִפֳּרים כִּנְשִׁימוֹת חֲדָשׁוֹת

רַכּוֹת

מֻנָּחוֹת אַט אַט

בְּכַף נֶעֱלָמָה

עַל חוּטִים אֲרֻכֵּי חַשְׁמַל

הָעוֹבֵר בִּי.

שָׁרוּי 

בַּאֲוִירַת

פְּרָחִים 

סַסְגּוֹנִיִּים

הַמַּדִּיפִים 

רֵיחָם 

לִקְרַאת

פַּרְפַּר 

וּפְרִי

הַבֵּט עַל סְבִיבוֹתֶיךָ – זֶה בַּכֹּל.

     וְרַק אֶחָד אֶת הַנְּפִילָה הַזֹּאת

         בְּרֹךְ אֵין קֵץ אֶל תּוֹךְ יָדוֹ יִטֹּל;

(ר.מ רילקה, סתו)

רַק אֶחָד.

אוֹר רַךְ וְחִוֵּר נוֹפֵל בִּקְצֵה

הָעוֹנָה הַמְּיַגַּעַת. בַּמַּאֲמָץ לְהָנֵץ הַשָּׁרָשִׁים

יוֹנְקִים תַּחְתִּיּוֹת. פְּנֵיהֶם מִתְעַוְּתוֹת מִמּוּעָקָה. נִים נִים

נֶאֱחַז בַּפֵּרוּרִים שֶׁעוֹד לַחוּת בָּם נֶאֱנַחַת.

רַק אֶחָד. הֵנָּה, כְּבָר

הוֹשִׁיט יָדוֹ לָקַחַת.

אֵיזֶה כֹּחַ, מִן כָּל-בִּרְכָתָא, לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר מוּלוֹ?

אֵינִי נִפְחָד כְּשֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה כֹּחַ יֵשׁ.

– – – נִמְשֶׁכֶת הַדֶּרֶךְ. לְכָל אֶבֶן מַסְבִּיר אֲנִי 

פְּנֵי נֶגֶף,

מֻכָּרוֹת הֵן לִי כָּל כָּךְ בַּפִּתּוּלִים,

כַּסְּתָו שֶׁחוֹלֵף כָּאן, מִשְׁתָּאֶה:

הַיָּד מִתְאַגְרֶפֶת. כּוֹרֶה,

– – – נֶאֱנָק עַד דַּק. עוֹקֵב.

נִצָּב בַּתַּחֲנָה.

רַק אַתְּ, בְּאוֹסְפֵךְ אוֹתִי, אִם תַּאַסְפִי,

אֶל חֵיקֵךְ חִפְנִי אוֹתִי. יוֹרֵד אֵלַי חֻמֵּךְ, צָלוּל, טַלִּיתִי,

תֵּדְעִי מָה הִשְׁתַּנָּה.

שֶׁקֶט בַּחוּץ. עָבֶה.

בַּבַּיִת יֵשׁ חֹם נָכוֹן.

פֵּרוֹת בַּמְּקָרֵר

צִרְצָרִים בַּזְּמַן

פְּרִי עִם עִקְּבוֹת שִׁנַּיִם. שֶׁקֶט עָבֶה. וְלֹא חָשׁוּב לְךָ עוֹד

הֵיכָן שׁוּרַת הַשִּׁיר נִשְׁבֶּרֶת. חָשׁוּב לְךָ הֵיכָן מִתְאַחֶה הָאָדָם

וּכְמוֹ הַכֹּל נָכוֹן וּמְדֻיָּק וְכָל כְּלִי תִּקְשֹׁרֶת

מָלֵא תֵּרוּצִים כְּמוֹ הַמֵּת הַמָּלֵא רִמָּה –

רוֹחֵשׁ חַיִּים…

הֵן הַדְּגָנִים שֶׁהִצְהִיבוּ וּבְשֵׁלִים בַּשָּׂדוֹת

לֹא מִן הָעוֹלָם הַקּוֹדֵר, לֹא מִגַּסּוּת הַזְּמַן! שֶׁקֶט מַחְרִיד.

לֹא הַכֹּל יָדוּעַ לִי. נִרְדָּם.

מְאַחֶה. אֶת עַפְעַף הַשָּׁמַיִם

עַל עֲנָנָה שְׁחֹרָה רוֹכֵס.

מִי יִהְיֶה אִתִּי.

הָאוֹרְלוֹגִין מֵנִיעַ אֶצְבַּע

תְּנוּעָתוֹ שׁוֹלֶלֶת 

אֶת מַעֲשֵׂינוּ וּמַעֲשִׂי עַצְמוֹ הַנִּנּוֹחִים.

אֶתְבּוֹנֵן בַּמְּטוּטֶלֶת בִּשְׁקִידָה מֻפְרֶכֶת

מְדַמֶּה אוֹתָהּ מְשִׁיבָה לַשְּׁאֵלוֹת:

הֶרֶס בֵּין סִבְכֵי הָאוֹר

אִבֵּי־הַנַּחַל הָיוּ לָנוּ לְזָרָה

מַעֲשֵׂינוּ: בְּרוֹשִׁים דּוֹקְרֵי רָקִיעַ

וָאֳרָנִים דּוֹקְרֵי בָּשָׂר

יְרֻקִּים – כַּחֲדַר נִתּוּחַ.

כָּךְ נוֹף הָאָרֶץ מוֹדִיעַ כְּאֵבָיו עַד

הָאָדָם בֶּאֱמֶת תַּפְנִית נוֹף מוֹלַדְתּוֹ.

וְשׁוּב אוֹתוֹ יָרֵחַ עַל כִּידוֹן הַבְּרוֹשׁ

יִפֹּל הָעֶרֶב עַל חַרְבּוֹ

לֹא עֵץ אֲנַחְנוּ וְשָׁרָשֵׁינוּ לֹא חֲסוּיִים כְּמוֹתוֹ

אֶת גְּבוּלוֹת הַמִּחְיָה הַנַּפְשִׁית סִמְּנוּ

כְּמוֹ כְּלָבִים מְסַמְּנִים אֶת גְּבוּלָם

בְּיָדֵינוּ הָעַתִּיקוֹת הַמְּמֻסְפָּרוֹת

מְנוֹרַת הַמִּקְדָּשׁ הֶעֱתַקְנוּ

מִשַּׁעַר טִיטוּס לְבֵית הַתְּפוּצוֹת

רָאִיתִי יְהוּדִים סַלְעִיִּים מִתַּחַת לַמְּנוֹרָה

מַקְשִׁיבִים לְשִׁיר עֶרֶשׂ בְּאִידִישׁ שֶׁל חַוָּה אלברשטיין

מַקְשִׁיבִים לְשִׁיר עֶרֶשׂ שֶׁל יְהוֹרָם גָּאוֹן

וְלֹא זָזִים. “שְׁלוּף מֵיְן קִינְד” (יְשַׁן יַלְדִּי)

“דּוּרְמֶה דּוּרְמֶה” וְלֹא זָזִים.

הַמְּטֻטֶלֶת בַּשָּׁעוֹן תָּמִיד כְּשׁוֹלֶלֶת

זְמַנֵּנוּ מַשְׂכִּיל לְטַלְטֵל אֶת עַצְמוֹ.

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֶהֱיֶה הַחֻלְיָה הַחֲסֵרָה

כֹּה רָב הַמֶּרְחָק

בֵּין הַשָּׁרָשִׁים לַפְּרִי

גְּבוּל הָאֲדָמָה פַּסְקָנִי עַד כְּאֵב

בֵּין הֶעָלֶה לְבֵין שׁוֹלְחוֹ

הַכְּאָז- בִּכְאֵב לַשִּׁירָה,

מַה שֶׁבַּתַּרְבִּית מָזוֹן לְחַיְדַּקִּים?

אֲנַחְנוּ הָפַכְנוּ אוֹתָם לְמַטָּרָה, 

עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁתֹּק,

מַה לְצִפּוֹר בֵּין פֻּחְלָצִים?! 

הַזֶּרַע יָנוּחַ רַק כְּשֶׁיָּנוּחַ

כֹּבֶד עָפָר עָלָיו – בִּדְמָמָה.

הַתַּפּוּחַ פּוֹרֵחַ וַאֲנִי מִתְבּוֹנֵן

מְנַסֶּה לְהַאֲמִין לַפְּרִי הַזָּעִיר:

שְׂבִיעוּת רְצוֹנְכֶם נִרְאֵית בְּעֵינַי

מְזַעְזַעַת כְּסָדִין שֶׁל חוֹלֶה נְפִילָה

אַתֶּם מַבִּיטִים בִּי בַּחֲשָׁד – תְּמֵהִים עָלַי

שֶׁאֲנִי חוֹצֶה כְּבִישׁ בְּרַמְזוֹר אָדֹם

בְּשַׁחֲרִית שַׁבָּת, עָטוּף צִיצִית.

חֲשַׁבְתֶּם שֶׁכָּלְתָה הַתְּקוּפָה הַזּוֹ

בָּהּ הַמַּיִם עוֹמְדִים חוֹמָה

מִיְּמִינֵנוּ וּמִשְּׂמֹאלֵנוּ

לֹא

לֹא יָדַעְנוּ שֶׁנִּהְיֶה חֻלְיָה חֲסֵרָה!

אֲנִי לוּחוֹת שְׁבוּרִים – – – הוֹלְכִים לְאִחוּי.

רְחוֹקָה מִזַּרְזִיפֵי מַחְשָׁבוֹת,

מֵהִתְחַבְּטוּת, מִגְּסִיסַת

חוּשֵׁי רֵיחַ הָעֵשֶׂב הַדּוֹגֵר בָּאוֹר:

נִנְבֶּרֶת בְּשֹׁקֶת הַצִּמָּאוֹן.

מִגְּרוֹן הַשּׁוֹחֵט יִפְרֹץ

מֶלֶל בְּרָכוֹת אָדֹם.

מִי יַעֲמֹד בִּפְנֵי יָדָיו וְקוֹלוֹ

הֻסְמַךְ לְחִתּוּכַי

תְּפִלָּה עֲרֵבָה.

יוֹסִי יוֹסִי רוֹצֶה לִרְאוֹת לֵב?

הַשֵּׁם מָלֵא רַחֲמִים,

הַר חֹרֶב הָיִיתִי בָּא:

נִרְאוּ אִיתוּתָיו גַּעְגּוּעַ. עַל לוּחַ הַשַּׁיִשׁ

נִרְאָה כְּמוֹ מְהַבְהֵב כַּחֹק

אַתֶּם אֶל תִּקְרְבוּ. שִׁמְעוּ. אַהֲבָתִי. מֵרָחוֹק.

בְּהַפְרָיָה יְצִירָתִית תָּמִיד פָּרוּם

וְרַק עַל פְּנֵי קְלִפָּה

בְּאוֹר פּוֹרֶה: הַגֶּשֶׁם מַרְגִּיעַ אֲדָמָה פְּצוּעָה.

חֲלוֹמוֹת מִשְׁתַּכְשְׁכִים

בְּשׂוֹרַת מִבְדֵּה הָאָמָּנוּת כְּשֶׁמַּשָּׂאִית חָלָב הִלְּכָה בָּעִיר

כְּמוֹ מֵינֶקֶת שֶׁיָּבְשָׁה.

בְּאוֹתוֹ לַיְלָה קַר, סָהוּר טִיַּלְתִּי,

כָּל הַמְּדִינָה יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר

יָדַעְתִּי שִׁיר אַחֵר, רָצוֹן אַחֵר

יַחְזִירֵנִי בְּאֶצְבְּעוֹתַי לִמְקוֹרוֹת חֲרֵבִים

כְּפָרָשׁ שֶׁל שָׁח עוֹבֵר מֵעַל לַמַּחֲנֶה

מַקִּישׁ עַל לוּחַ הַפְתָּעָה בְּהִירָה

בַּהַכָּרָה מְלֵאָה שׁוֹמֵעַ צְלִיל פְּסַנְתֵּר דְּרָמָתִי:

מִנְחָה. שַׁחֲרִית. עַרְבִית.

אֶצְבָּעוֹת מַכּוֹת עַל קְלִידִים בְּחָזְקָה.

בְּהִשְׁתַּדְּלוּת לְהַתְרִיעַ, לְהַרְתִּיעַ, לְהַעְתִּיר

לְהַגִּישׁ עַל לַהַב שֶׁל כְּאֵב אֶת הַמָּתוֹק הָאֶפְשָׁרִי

כִּשְׂרִידִים עַל מִשְׁטַח סַכִּין הַמְּבַתֶּרֶת דְּבַשׁ.

מִכָּל מְלַמְּדֵי לֹא גִּלִּיתִי הָאֲדָמָה בַּזְּמַן.

לֹא שָׁמַעְתִּי הַשִּׁיר.

שָׁרָה הָאֶבֶן בִּזְרִיזוּת,

גַּלֵּי הַיָּם נוֹטְלִים אוֹתָהּ בְּיָדֶיהָ בְּשֶׁקֶט

אֶל צַעֲקָתָהּ

תְּשׂוּמַת לִבִּי לֹא הֵסֵבּוּ

לַמִּקְרִיּוּת הָאֶמְצָעִית

בָּהּ הַצִּפּוֹר נוֹפֶלֶת מִן הָעֵץ. דַּי. 

שָׁמַעְתִּי קוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר

שׁוֹלֵחַ שָׁרָשִׁים,

אֲנִי הוֹלֵךְ לִרְאוֹת בַּנֹּעַם.

לִשְׁאֹל מַדּוּעַ בָּאתִי כָּאן

מַבִּיט בַּיְּסוֹדוֹת אֲשֶׁר הוּקְמוּ עַל חוֹל – – – 

יִהְיוּ בְּגָדַי לְבָנִים

הֵן גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַּיִת וּדְרוֹר,

קֵן לָהּ, אִם הַקְּפִידָה לִפְרֹשׁ כְּנַף זִכָּרוֹן

בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַקֹּר. אֲנִי הַכּוֹרֵת

שֶׁיַּעֲלֶה עַל מַה שֶׁלָּמַדְתִּי עַד כֹּה.

הַתְּלוּלִית הַזְּעִירָה שֶׁיָּצְאָה לַדֶּרֶךְ

בִּשְׁעוֹן הַחוֹל, אֵינָהּ יוֹדַעַת

הַטַּבּוּר הַנִּמְשָׁךְ אֵלֶיהָ הוּא

לִבָּהּ הַגּוֹוֵעַ.

וּכְכָל שֶׁתִּגְדַּל

לִבָּהּ יֵלֵךְ וְיִגְוַע.

כְּמוֹ אֵם בְּמַבְּטֵי גַּעְגּוּעִים

אֶל בִּגְדֵי הַתִּינוֹק הָאֶצְבְּעוֹנִיִּים

אַחֲרֵי שֶׁבָּגַר וְעָזַב

אַבִּיט אֶל זְמַנִּי הַמְּחַלְחֵל בְּלַחַשׁ

בֵּין שְׁתֵּי הַתְּלוּלִיּוֹת.

לְעוֹלָם 

יָד אֲרֻכָּה לֹא תָּבֹא

לַהֲפֹךְ אֶת הַפֶּה עַל 

קַעֲרִיתֹו.

מִתְפַּעֵם ממַשָּׁקם שֶׁל הַחַיִּים שֶׁהַמָּסֹרֶת בָּם מֻשְׁחֶזֶת:

אַחֲרֵי בְּרָכָה, חַיֵּי הָעוֹף שָׁוִים מְעַט.

מַעֲבִיר הַשּׁוֹחֵט לַהַב

כְּמוֹ כַּנָּר מַעֲבִיר קֶשֶׁת עַל צַוָּאר כִּנּוֹר.

כְּמוֹ שֶׁהוֹפְכִים אָטוֹם לְאוֹר: גַּל לִתְמוּנָה: כְּאֵב לְתוֹלַעַת:

אֲנִי הוֹפֵךְ אֶת מַחְסוֹרִי לְדִוּוּחִים –

כַּמָּה שִׁיר שָׁוֶה חֻלְצָה קְרוּעָה. רֶבַע חָתוּל

בַּכְּבִישׁ הַשִּׁגְרָתִי

אוּלַי צִפּוֹר

כָּזוֹ אֲשֶׁר רָאִיתִי מֻנַּחַת בַּקֹּר, בְּתוֹךְ שְׁלוּלִית אַחַת

וּמֵעָלֶיהָ קֵן. 

פְּרִי, עִם נְקֻדַּת רִקָּבוֹן, אוֹתוֹת הַקֵּץ,

מִזְדַּהֶה. מַכִּיר אֶת חַיֶּיךָ, נוֹגֵעַ בָּהֶם עַל פָּנֶיךָ

אֹמַר לְךָ: גַּם אֲנִי.

מוּעָד כְּמוֹ פְּרִי גַּם גּוּף הַבַּרְזֶל 

מִתְפַּלֵּל – שׁוֹאֵף חַמְצָן. 

עַל כָּרְחוֹ,

צַר עַל גּוּפוֹ חֲלוּדָה, 

נִיחוֹחִית כְּמוֹ צֵל. 

לוֹחֶשֶׁת לְהַפְלִיא

נְשִׁימָתוֹ כּוֹבֶשֶׁת בְּוַדַּאי אוֹתוֹ

אַךְ הִיא חוֹבֶקֶת גַּם אוֹתִי

כִּמְעַט מִבְּלִי שֶׁאַרְגִּישׁ

עוֹרְבִים עָלַי יָמֶיהָ בִּלְחִישָׁה אֲדֻמָּה.

אֵד זְמַן

אַעֲמִיק הַיּוֹם לַשִּׂיחַ

דְּבָרִים נִפְלָאִים:

אֵינִי רַק בָּשָׂר.

אַל תִּרְאֶה הַכֹּל צָפוּן בְּחַדְרֵי חֹשֶׁךְ

גַּם חֲשֵׁכוֹת עוֹטוֹת לְמַעְלָה כּוֹכָבִים

הַסְכֵּן לִשְׁלֹחַ עַיִן

גַּשׁ וּקְטֹף אוֹתָם

שְׂמַח בְּיוֹם בּוֹ אַתָּה רוֹאֶה

מֵעָלֶיךָ שָׁמַיִם

וְקַרְקַע דְּרוּכַת כַּפּוֹת רַגְלַיִם

גַּם אַתָּה רוֹמֵס פְּרָחִים

וְעֵשֶׂב מִתַּחְתֶּיךָ גַּם

בּוֹכֶה כְּנָפַיִם.