“אין לך בעולם דבר שלם יותר מלב שבור”
רבי מנחם מנדל מקוצק

אֶרֶץ מְדַבֶּרֶת בְּנוֹפֶיהָ –

עֵת זְמַן סוֹרֵג סַגְרִיר,

יָפָה הָיְתָה הַמַּחְשָׁבָה לְפַיֵּס בְּעֵשֶׂב רַךְ

אֶת הֲרֵי בַּגִּלְבּוֹעַ הַמְּקֻלָּל.

הִנֵּה עוֹמֵד לְהִסְתַּיֵּם הַנִּסָּיוֹן הָאַחֲרוֹן,

לְהָנִיא אוֹתוֹ – אוֹמֵר לַחְדֹּר – עַד הַנִּצָּב.

בַּמַּקֵּל שֶׁשִּׁבֵּר פְּסָלִים

לַעֲבֹר אֶת יַרְדֵּן הַשָּׁנִים הָעֲקַלְקַלּוֹת

כִּמְעַט נָגַעְנוּ בָּרוּחַ

כִּמְעַט בַּסָּגֹל הָרוֹעֵד

כִּמְעַט רָאִינוּ אֶת אוֹר הַתְּכֵלֶת הָעַזָּה

עַכְשָׁו שֶׁחוּצוֹת תֵּל אָבִיב מְלֵאוֹת דָּם

כֵּיצַד נִצֹּק אֶת הַחוֹלוֹת הַנּוֹדְדִים לְסֶלַע.

תְּשׁוּבָה כְּרוּחַ תִּפָּרַע, תִּצֹּק אֶת הַחוֹלוֹת הַנּוֹדְדִים.

עַכְשָׁו פְּעוּרוֹת שִׂפְתֵי הַכּוֹס

אֵיזוֹ צְעָקָה יְמַלְּטוּ שְׂפָתֶיהָ

כְּשֶׁהִיא נוֹפֶלֶת, שְׁבוּרוֹת –

עַכְשָׁו דָּבָר מוֹתֵחַ אֶת יָדַי עַד קְצֵה מוֹתֵחַ אֶת לילי

מוֹתֵחַ אֶת אֶצְבְּעוֹתַי מוֹתֵחַ אֶת רַגְלַי מוֹתֵחַ לְהַגִּיעַ שָׁם

בַּחֲדָרִים בַּמַּעְבָּרָה בִּירוּשָׁלַיִם אֵין חוֹמוֹת לָהּ,

נוֹלַד בַּהֵד הָאַחֲרוֹן שֶׁל מְגִלַּת הָעַצְמָאוּת: 

בְּהָרֵי הַגִּלְבֹּעַ חָדְרָה תִּקְוָה עַד הַנִּצָּב

אֵיךְ לְכַוֵּן אוֹרוֹת וְקוֹל זוֹג גּוֹזְלֵי הַתְּפִלִּין אֵינֶנּוּ

וְאוֹר הַתְּכֵלֶת הָעַזָּה כִּבָּה עַצְמוֹ. הֱיוּ לִי נָא לִנְחָלִים בְּעוֹדֶנִּי תָּמִיד שֶׁלָּכֶם יָם.

מֵאָז הִנְנִי יָם אֶצְפֶּה נְחָלִים כּוֹאֲבִים בְּלִי יְכֹלֶת לְהַדְמִיעַ. בְּעוֹדֶנִּי אֲנִי

שֶׁאֶת שִׂיחַת הַלֵּב 

פֹּה לֹא אוּכַל כְּמוֹ פַּעַם לְהַסִּיעַ.

(מושב ברק, לאחר עיון בספר והחלפת קו בכתנה)

שׂוֹחַחְנוּ

בְּתִלֵּי עָפָר וְלֹא

תִּלֵּי כְּאֵב.

פִּתְקָאוֹת יְשׁוּבוֹת בִּתְנוּחַת עֻבַּר סַרְבָנִי בָּרֶחֶם

בְּסִדְקֵי הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי.

בְּחֹדֶשׁ עֲשִׂירִי

כְּשֶׁהָאֶצְבַּע שֶׁלִּי הָיְתָה כְּבָר עַל הַדֹּפֶק,

יָדַעְתִּי:

נָטִינוּ לְיַשֵּׁר

תִּלֵּי עָפָר וְלֹא

תִּלֵּי כְּאֵב.

פָּתַחְתִּי גַּן מֻקַּף חֲלוֹם

וְסָגַרְתִּי פֶּרֶק ח' בִּזְכַרְיָה.

חַד הָיָה בַּרְזֶל הַזְּמַן בַּבָּשָׂר.

חַדִּים הָיוּ פְּחָדִים וּמֻקָּפִים חוֹמָה שְׁתוּקָה

בְּעֶצֶב מֻשְׁזָר.

חֲסוּמִים בְּאִזְמֵלֵי חַיֵּיהֶם, סוּמִים

יְחַפְּשׂוּ סַתָּתִים לִמְצֹא

תִּקְוַת תְּשׁוּבָה בִּירוּשָׁלַיִם

בְּאִזְמֵלִים מְחֻסָּמִים בִּכְאֵב,

דְּבִיר לֵב.

אֶבֶן בְּסִבְלָהּ, הִיא מִתְפּוֹרֶרֶת

תַּחֲשֹׂף בְּשָׂרָהּ הַמְּעֻנֶּה, נִשְׁבַּר

אֶל אוֹהֲבִים הַמְּיַשְּׁרִים

תִּלֵּי כְּאֵב

    כְּמוֹ תִּלֵּי עָפָר.

כִּי תָּבוֹאוּ אֶל הָאָרֶץ

וּנְטַעְתֶּם

סְנֶה בּוֹעֵר.

פָּנֵינוּ בַּבֹּקֶר הַזֶּה חֲפוּיִים

כְּשֶׁמֶשׁ בְּיוֹם סַגְרִיר

בְּמַה שֶׁמָּנוּעַ.

הַשּׁוּרָה הַנּוֹפֶלֶת כְּמַיִם אֶל צִנּוֹר וְכָלֶה הַנַּחַל

זוֹ שׁוּרַת הַדִּין.

נֵדַע בֶּעָתִיד: בְּאֵין חֹק יִפָּרַע עַם

בְּאֵין תְּפִלָּתוֹ יֵעָלֵם. בּוֹעֵר מִצִּפִּיָּה,

הוּא כָּאן, אַחַר עִקְּבוֹתֵינוּ

הוֹלֵךְ,

מְאַכֵּל שְׁתִיקוֹתֵינוּ, חוֹלֵם.

בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּאֵין רוּחַ.

בְּאֵין רוּחַ בַּיִת יִשְׂרָאֵל

יִשְׁפַּל הַנֵּס הַמִּתְנוֹסֵס.

יִנָּעֵץ מוֹטוֹ כְּשַׁפּוּד מוֹתוֹ בָּרוּחַ הַשּׁוֹתֵק

יֵרָתַע בִּירִיעָה רַחֲבַת תַּכְרִיךְ

יַעֲטֹף שִׂיחוֹ

וַחֲמִימוּת הָעֵץ תִּשְׁמֹר לוֹ, בְּאֵין רוּחַ

כְּתָבְתּוֹ בְּסֵפֶר הַגֶּשֶׁם –

פְּקַעַת בְּסֶלַע יְרוּשָׁלַיִם.

צִפּוֹר נָחָה עַל כְּפוֹר

יַפְשִׁיר כָּעֵת

חֹם גּוּפָהּ

נַחַל זָעִיר.

נִרְכָּן, תַּבִּיט בּוֹ

כֵּיצַד יִפְסַע מִבֵּין פְּלוּמוֹת

לְמַלֵּא יָם.

עַכְשָׁו נִזְכַּר

לַעֲטֹף עִיר,

לְהַחְלִיף לֵב.

מֵעֵמֶק שֶׁנִּגְלַל

לִדְלוֹת לָהּ

עֹמֶק אֱמוּנָה.

לוּ סִימָנֵי עֲצִירַת הַדָּם לֹא נִמְחִים

לְאַחַר הֲסָרַת הַתְּפִלִּין הֶהָדוּק. מֵרֹב אַהֲבָה.

שׁוֹלֵחַ שָׁרָשִׁים אֶל מְקוֹרוֹת

אֶפְסַע מוֹרִיד רֹאשׁ, אָנִיחַ נָכוֹן בִּנְשִׁיקָה מְרַבִּית

אֲנָחוֹת נוֹתְנוֹת לַנֶּפֶשׁ רְוָיָה. מְאִירָה נִסְתֶּרֶת,

עֶרְגָּה תַּבִּיט בִּי בְּזֶה הַשְּׁבִיל:

חֲזָקָה מִתְפּוֹרֶרֶת כְּאֶבֶן שֶׁנִּקְרֵאת מִתּוֹךְ הֶכְרֵחַ.

זוֹ אֶבֶן שֶׁנִּפְדֵּית בַּחֲתִירָה אַחַר עַצְמִי. הִנֵּה גִּיד יְהוּדִי

כַּמָּה רַכָּה בּוֹרְאִי

פְּרֻדַּת אַהֲבַתְךָ.

בְּלִבְּךָ הִיא יוֹשֶׁבֶת

רֵיחַ הֶהָדָר רוֹעֵד

בָּשְׂמָהּ בָּרוּר

שְׂמֵחָה יוֹשֶׁבֶת

פֶּתַע נִכְנֶסֶת

עוֹנָה נִלְאֵית, רוּחַ מְרַחֶפֶת

בִּלְתִּי נִרְאֵית

וְעֵינֵי הָאֱמוּנָה סוֹרְגוֹת סַגְרִיר.

אִוְשָׁה:

לוּ יֵשׁ בִּי עִצּוּבַי עֵינַיִם

יַעַטְפוּ אוֹתָהּ

כְּמוֹ בַּחֲבִישָׁה.

לִפְעָמִים רוֹצֶה לִתְפֹּס

אֶת הַיָּד

וּלְהָנִיחַ לְתוֹכָהּ

חֹפֶן וָרֹד שֶׁל זְמַן 

שֶׁלָּכַדְתִּי

וְלִפְרֹט בּוֹ בְּעֶשְׂרִים

אֶצְבְּעוֹתַי.

לִהְיוֹת אוֹתוֹ 

לְנֶצַח נְצָחִים

אֵין סוֹפִי וְאָחִיד

בְּשָׂדֶה צָהֹב שֶׁל חִטִּים

וְלֹא לְהַפְסִיד

אֲפִלּוּ אֶת חִיּוּנִיּוּתָם הָרַכָּה

שֶׁל מִסְפַּר פְּרָחִים

מְקֻבָּצִים.

חֹפֶן פֹּה,

חֹפֶן שָׁם

בְּאוֹתוֹ שָׂדֶה אֵין סוֹפִי

כְּמוֹ דְּבָרִים הַנִּרְאִים

לִכְאוֹרָה תְּפֵלִים

וְהֵם הַכֹּל.

וְהַזְּמַן בְּיָדִי

לְהָכִין אֶת עַצְמִי

אֲנִי הוֹלֵךְ עַכְשָׁו

לִטֹּל יָדַיִם. 

תשל"ד