ברקע: “סונטה לאור הירח” – בטהובן

מֵעֵבֶר לִקְרוּם הַלֶּחֶם

אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת הַמָּחָר

מֵעֵבֶר לוֹ

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שִׂמְחָה

וְאֵין לִרְאוֹת מֵעֵבֶר לוֹ

כְּשֶׁאֵין לְדוֹר הַלֶּחֶם

חֲזוֹן בָּדוּק וּמְאֻבָּק

בַּמְּגֵרָה הָעֶלְיוֹנָה

הַנְּעוּלָה מִמֶּנּוּ

כְּמוֹ תְּרוּפָה מִיְּדֵי יְלָדִים קְטַנִּים

גַּם אִם הַלֶּחֶם מְבֻשָּׂם מְאֹד.

פרדס כץ מרחשון תש"מ

הַפָּרָה לְעוֹלָם אֵינָהּ

מְתָאֶרֶת לְעַצְמָהּ

שֶׁאַתָּה, הַמַּגִּישׁ לָהּ תִּלְתָּן, תּוּכַל

לִזְלֹל אוֹתָהּ, מְעֹרֶבֶת,

קְצוּצָה דַּק,

עִם פִּלְחֵי עַגְבָנִיָּה אֲדַמְדַּמָּה וּמְלָפְפוֹן.

אוֹתָם לֹא לִטַּפְתָּ, מֵעוֹדְךָ לֹא חָלַבְתָּ אֶת

אַהֲבָתָם,

רֹךְ בְּעֵינֵיהֶם לֹא רָאִיתָ.

מִסָּבִיב גּוֹמְעִים בְּנֵי הַבַּיִת אֶת הַמָּרָק הֶחָם

וּתְמֵהִים.

אֵינָם שׁוֹמְעִים מֶה

מֶה עָצוּב הַנַּעַר. דְּמֵי

צַעֲקוֹתָיו עוֹלִים וְהוּא

הוֹמֶה

וּמְסָרֵב לָאֲרוּחָה וּמָה

אֶל רֶחֶם הָאֵם כָּל כָּךְ

צָמֵא.

אֲנַחְנוּ נִהְיֶה הַחַיּוֹת הַמְּשֻׁנּוֹת שֶׁל סִפּוּר רָחוֹק וְתָמוּהַּ

כְּמוֹ אוֹר נִשְׁחָז בַּמַּיִם – שָׁבוּר שָׁבוּר 

אַךְ עֲשִׁיר כַּקֶּשֶׁת.

יָד תִּשָּׁלַח תָּדוּג בְּסַפִּיר שֶׁל צֶבַע

תְּסַפְּרוּ מֵאָב לְבֵן לְאֶבֶן. הַשָּׁנִים יְטַשְׁטְשׁוּ אֶת מַאֲמַץ הַנִּצָּן.

לֹא לִנְשֹׁר, אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא נִהְיֶה רַק מַעֲשִׂים.

הִרְגַּשְׁנוּ כְּחֻלְיוֹת וְרַעַשׁ חִשּׁוּקֵי סִבְלֵנוּ מַתַּכְתִּי

מְלֻבָּן בְּקָרְבָּנוֹת

וְגַם אַתֶּם תִּצְטָרְכוּ לְהִשְׁתַּדֵּל נוֹרָאָה לָחוּשׁ אֶת

לֵב הָאֲדָמָה תַּחַת שְׁלוּלִית אַרְגְּמָנִית מַרְאָה.

יָמִים אֲשֶׁר יָבוֹאוּ אַחֲרֵיכֶם אַחֲרֵי שֶׁהָאוֹר הַנִּשְׁחָז

שָׁבוּר שָׁבוּר יַחְלֹף

אמר רבי שמחה בונם: איני רוצה להתחלף עם אברהם אבינו. מה ירוויח השם אם אברהם אבינו יהא כמו – שמחה בונם.

ושמחה בונם, יהא כמו אברהם אבינו? מן הראוי שאשאף להתעלות קצת על עצמי.

יוֹשֵׁב וּמוּסִיקָה.

שָׁם הַמְּנַגֵּן.

מַכֶּה בַּפְּסַנְתֵּר צְלִיל

וְהָאֶצְבַּע מִתְעַכֶּבֶת מֻפְלָאָה עַל הַקָּלִיד

הֵד אָרֹךְ עוֹלָם עוֹבֵר וּמְחַלְחֵל.

הַתָּו הַקּוֹדֵם הָיָה נָמוּךְ מִזֶּה שֶׁמְּפַנֶּה

מַה אַדִּיר הַתָּו הַשְּׁלִישִׁי יָבוֹא:

לְחַזֵּק תְּחוּשָׁה עוֹלָה

אוֹ לְהָמִיט עָלֶיהָ חִדָּלוֹן.

זוֹהִי הַחִידָה כֻּלָּהּ.

צְלִיל נוֹלַד לַמַּשְׁמָעוּת שֶׁלּוֹ

רַק מִתּוֹךְ זִקָּה לַצְּלִיל שֶׁלְּפָנָיו.

עַכְשָׁו הַצִּפִּיָּה: 

הַלֵּדָה שֶׁלָּנוּ כְּמוֹ הַתָּו הָאֶמְצָעִי.

לַאֲחָדִים הַשְּׁלִישִׁי

יֻלַּד לְהַגְבִּיהַּ אֶת הָרָקִיעַ.

לַאֲחֵרִים

יָבוֹא לְהִתְבַּטֵּל.

מִן הָרָאוּי שֶׁאֶשְׁאַף לְהִתְעַלּוֹת קְצָת עַל עַצְמִי.

עוֹמֵד הָרֶגֶב גֵּא וּמְגֻבָּשׁ בְּעוֹר אֶחָד

טוֹעֵם אֶת טַעֲמָם, צָמֵא.

וּמַר נִמְהָר רֶגַע בּוֹאָם – 

טִפִּין טִפִּין

קוֹלְחִים רַכּוּת

בִּנְשִׁיקָה מַשְׁקִים

שָׂמֵחַ: הַשְׁקוּ! אֲנִי מִתְמַלֵּא!

תְּהִלָּתוֹ תּוֹפֵחַ: “מִי אַתֶּם שָׁמַיִם, דָּמִי עוֹלֶה”

הִנֵּה אֲנִי גִּבְעָה, אֲנִי כְּבָר הַר! 

עוֹד יֵיטִיב מַיִם רַבִּים לְהָבִין:

אֶהֱיֶה עָפָר.

ואמר שאדם אחד בא לפני חכם אחד ואמר לו אֲנִי רואה בני אדם שהם מזיקים ונפשי יעצתני שלא אתערב עמהם

אמר לו לא תעשה כי לא תוכל לעמוד בלעדיהם וגַּם הם אינם יכולים לעמוד בלעדיך כי הם צריכים לך ואתה צריך להם

אך היה ביניהם חרש שומע עיור רואה אילם מדבר

(מבחר פנינים שער הענוה)

חַיֶּיךָ – טְבִיעַת רֶגֶל בַּחוֹל. נִשֵּׂאת

בָּרוּחַ בִּקְלִילוּת,

מַפְקִירָה דְּמוּתָהּ לַדְּאִיָּה – נִמְחֵית

גַּרְגְּרִים לְאֶצְבָּעוֹת הָרוּחַ הַיּוֹנֶקֶת – מַגִּישָׁה

כִּנְשִׁימוֹת עַתִּיקוֹת

אֶת דְּמוּת עִקְבַת הַחוֹל.

סוּס וְרוֹכְבוֹ דּוֹהֵר הַמָּוֶת.

בְּהֶקְדֵּם אֶקְנֶה הַחֲפָצִים הָעַרְטִילָאִיִּים

שֶׁאֵין בִּלְעֲדֵיהֶם אָדָם.

יָדַעְתִּי דֵּי עַל דְּבָרִים שֶׁאֵין בִּינָתִי מַגַּעַת לַחְשֹׂף,

הַמַּבְעִית הַנִּקְלָט

גַּם בְּאָזְנָיו הַזְּקוּפוֹת שֶׁל כֶּלֶב

דְּהִירוֹת הָרוּחַ עַל הַחוֹל בִּמְחִי נִגָּר.

מְעַט הָעֵינַיִם מוּגָפוֹת

אוֹר וְצֵל מְשַׂרְטֵט הָעֶרֶב עַל פָּנַי

וּמְרַשְׁרֵשׁ עֵץ

בֵּינִי לְבֵין הַשֶּׁמֶשׁ הַחוֹלֶפֶת

כְּמוֹ בַּמּוּסִיקָה הַמִּתְרַחֶקֶת:

פְּיָאנוֹ נַגָּר.

צֵל עָלִים נוֹגֵעַ

בּוֹרֵחַ רֵיחַ

כְּאֵין דּוֹמֶה

לָעֶרֶב הַחוֹלֵף:

עָלֶה נוֹפֵל

לְמַבָּט הָעֵינַיִם

מְעַט מוּגָפוֹת.

פְּיָאנִיסִימוֹ:

אוֹר וְצֵל שֶׁבַּצִּיּוּר הַמָּהִיר

שֻׂרְטַט בְּיַד בּוֹרְאִי

בִּמְהִירוּת מוּגֶפֶת זוֹ

בָּרִקְמָה הַחוֹלֶפֶת

לְמַעַן אָבִין – – –

לְיַד זְקֵנִים

בְּבֵית אָבוֹת פְּרָחִים פּוֹרְחִים בְּסַבְלָנוּת

גַּם אוֹתָהּ רָאִיתִי.

נִדְמֶה פּוֹרְחִים וּשְׂפָתָם נֶאֱלֶמֶת

בְּסַבְלָנוּת בַּרְזֶל, וַאֲנִי בֵּן עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ.

עֲרוּגָה אֲרֻכָּה תְּחוּמָה בְּגָדֵר.

לְבֵנָה עַל לְבֵנָה

יְשׁוּבוֹת בְּצִפִּיָּה עֶצֶם עַל עָצַם

                   הוּא

פּוֹסֵעַ.

וּמַקֵּל מִשְׁעָן חָדָשׁ, מְדַדֶּה בְּיָד בִּלְתִּי מְנֻסָּה,

יָד שֶׁרִטּוּטֶיהָ קַלִּים מֵהַמְּנוּסָה שֶׁצְּעָדֶיהָ יִמָּחוּ מִמֵּילָא.

הָאֲדָמָה מְדַקְדֶּקֶת מְאֹד עִם כָּל אֵלֶּה.

רוּחִי הַשּׁוֹמַעַת כָּל זֹאת, אֵלֶיךָ 

לפוליטי ראובן ז"ל (אוקטובר 1973)

שְׁמוֹת מִלְחָמוֹת חֲשׁוּבִים

כַּחֲשִׁיבוּת

מַקְלוֹת סִמּוּן שֶׁתּוֹקְעִים לִפְנֵי עֲרוּגוֹת

וְכוֹתְבִים: צְנוֹן. בָּצָל. גֶּזֶר.

מַה זֶּה חָשׁוּב מַה מְּכַסִּים אֲנַחְנוּ

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר תָּמִיד נֵדַע מַה יִּגְדַּל

כְּשֶׁיִּגְדַּל. וְאִם לֹא יִגְדַּל.

לַמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה קָרָאנוּ מִלְחֶמֶת

יוֹם הַדִּין.

יֵשׁ שֶׁהִתְעַקְּשׁוּ לִקְרֹא לָהּ כִּפּוּרִים.

וְהַמַּמְטֵרָה עוֹבֶדֶת כְּמוֹ וַעֲדַת חֲקִירָה.

גָּדַל אוֹ לֹא, הַמַּמְטֵרָה לֹא עַצְמָאִית. מֵאֲחוֹרֶיהָ

בֶּרֶז. גַּם הַבֶּרֶז מְקַבֵּל הוֹרָאוֹת מִמַּשְׁאֵבָה

אַחַת. הַמַּשְׁאֵבָה תְּלוּיָה בְּמֵי הַתְּהוֹם הָאֲפֵלִים.

וְכַמּוּת הַגֶּשֶׁם בַּשֶּׁמֶשׁ.

בֵּין שְׁקִיעָה לִזְרִיחָה, מִי מַרְכִּיב אוֹתָהּ שָׁם בָּרָקִיעַ?

מַה זֶּה חָשׁוּב.

הִיא תְּקוּעָה שָׁם כְּמוֹ 

פּוֹלִיטִיקָאִית. שׁוּב

זָרְחָה: צְנוֹן. בָּצָל. גֶּזֶר.

וְאִם יֵשׁ מַקְלוֹת סִמּוּן בָּאֲדָמָה לִפְנֵי הָעֲרוּגוֹת,

לֹא הַצִּנּוֹר בּוֹכֶה.

לֹא כָּל אֶבֶן נוֹקֶשֶׁת בְּאֶבֶן

תּוּכַל לְקַוּוֹת לְאֵשׁ.

נִכְוָה הַלֵּב שֶׁיָּדַע:

הָיִינוּ קְרוֹבִים

בַּרְזֶל עַל בַּרְזֶל תָּשִׂים – תִּשְׁמַע רִנָּתוֹ.

לֹא אָדָם בְּאָדָם. מְהַדְהֵד,

מִי יִשְׁמַע לוֹ.

מִי יִשָּׁמַע. אוּלַי

אֶבֶן בְּאֶבֶן, לְמִצְעָר – תִּגַּע

וְדַיֵּנוּ בַּזֹּאת לְהַיּוֹם.

נַמְתִּין. נִשָּׁאֵר לַחְלֹם

סימן ישראל חזק

יוסף עוזר

שובי אלי את בת אהובה.
שובי אלי ואני אשובה.
הנה עימי זאת אות כתובה.
כי בתוכך אתן משכני!
[“יעלה יעלה בואי לגני…” רבי ישראל נאג’ארה.]