בעצם מהות השירה יש דבר מה שאינו הגון
ארס פואטיקה צ’סלב מילוש

שֶׁמֶשׁ שֶׁל שַׁבָּת מֵאֲחוֹרֵי הַשְּׁקֵדִיָּה

דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת

מִתְבּוֹנֶנֶת, תַּעֲמֹד צִפּוֹר

עַל זוּג רַגְלֶיהָ הַדַּקּוֹת וַאֲרֻכּוֹת.

זְמַן רָב חָלַף: שֵׁנִית כָּאן אֲנִי

לֹא הַשֶּׁמֶשׁ חֲסֵרָה. לֹא הַשְּׁקֵדִיָּה. לֹא הַמַּבָּט.

הַשַּׁבָּת, מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים, כְּאָז

גַּם צַוָּארָהּ עָדִין. וְסַנְטֵרָהּ. דַּק וְגֵאֶה

וְעַפְעַפֶּיהָ.

זוּג לַהֲבוֹתֶיהָ.

רַק הַשַּׁעֲוָה עַכְשָׁו שֶׁלִּי.

(רקוויאם לחוזר בתשובה)

אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל דָּוִד שִׁגְּעוּ כִּנּוֹר. טֶרֶם גָּזַז אֶת תַּלְתַּלָּיו,

מֵיתַר גִּיטָרָה נֶהֱדָר בְּדָוִד שָׁר,

כְּגֹבַהּ אֵיקָלִיפְּטוּסִים שֶׁהֶעֱלִימוּ כָּאן קַדַּחַת כְּאֵב.

עַכְשָׁו דָּוִד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ

וְהָאָבָק שֶׁעַל מֵיתְרֵי גְּרוֹנוֹ צִפָּה לְשִׁיר אַךְ

מוֹדָעָה שָׁם הוּא תּוֹלֶה עַל הַלּוּחַ הַשָּׁחֹר

"אַהְלָן חֲבֵרִים! חָזַרְתִּי בִּתְשׁוּבָה,

אֲנִי מוֹכֵר אֶת הַכִּנּוֹר"…

“לִמְכִירָה כַּן צִיּוּר, מִבְרָשׁוֹת מְשֻׁבָּחוֹת וְצִבְעֵי שֶׁמֶן”…

“לִמְכִירָה גִּיטָרָה”… “חֻלְצוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת לַהַחְלָפָה בִּלְבָנוֹת”…

“לִמְכִירָה תֹּם לֵב”… “נְיָר שֶׁל שִׁירֵי רָחֵל”…

כִּי עַכְשָׁו דָּוִד רוֹצֶה לִקְנוֹת דָּוִד חָדָשׁ:

וְהוּא קוֹנֶה אֶת כֶּתֶם הַזֵּעָה שֶׁבְּשׁוּלֵי מִגְבָּעוֹת שְׁחֹרוֹת.

וְנִגּוּנֵי בֵּית אַבָּא נִדְחָפִים מִזִּכְרוֹנוֹ בְּמַרְפֵּקִים שֶׁל גִּנּוּנִים בְּאִידִישׁ.

קוֹנֶה גַּאֲוָה שֶׁל נִרְדָּפִים

אֲשֶׁר יָבוּזוּ לִדְמָעוֹת שֶׁאֵינָן מְתֻיָּקוֹת לְיוֹם צוֹם

לְתֹם לֵב שֶׁאֵינוֹ נִשְׁלַף בָּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה.

דָּוִד עִם הָעֵינַיִם הַכְּחֻלּוֹת כְּכִנֶּרֶת בְּמִפְלָס שֶׁלֹּא יִהְיֶה גֵּאֶה עוֹד

וְהַטַּלִּית פִּתְאוֹם הִיא סַרְקוֹפָג

בְּתוֹךְ נַפְשׁוֹ הַנִּטְמֶנֶת בְּדָלֶת אַמּוֹתָיו

שָׁם מְעַט תִּדְאָב: בְּנוֹ הִלֵּל לֹא יִשְׁמַע כִּנּוֹר עוֹד. וּמַה יִהְיֶה עָלָיו,

עַל מָרְדְּכַי הַקָּטָן שֶׁל אַבָּא מֹשֶׁה שֶׁהָפַךְ לְמֹשֶׁה בְּמִלְּעֵיל,

שֶׁכִּמְעַט רוֹפֵא הָיָה לְנַחְלִיאֵלִים שֶׁבִּשְּׂרוּ כָּאן עִקְבְתָא שֶׁל אֶפּוֹפֵּאָה

עַכְשָׁו יִשְׁתֹּק. יִשְׁתֹּק הָרוּחַ. כְּמוֹ דָּוִד. כְּמוֹ מוֹיְשֶׁה הַחוֹשְׁשִׁים

לְהַגִּיד בְּגַת, "פֶּן יַעַלְזוּ הַחִילוֹיְנִים – "

שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה הֵם כָּאן מָרֵי חֲלוֹם מָרֵי כִּנּוֹר, מָרֵי חֲשָׁד.

וְלֹא יָעֵזּוּ לְהָלִין

דָּוִד יֵשֵׁב מוּלָם: מוּל לוֹחֲצֵי הַיָּד וּמְחַיְכֵי עֵינַיִם, חֲמוּמֵי חֵךְ.

בְּרֶגַע חֶסֶד אֲנַגֵּן לוֹ, לְהִלֵּל אֲנַגֵּן. בְּאֵין מֵיתָר לַנֶּפֶשׁ, אֶפְרֹט

עַל מֵיתְרֵי צִיצִית שֶׁאֲנַשֵּׁק בְּחֹם

אֲשֶׁר הָפְכוּ עָלַי שִׁירָה אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמְעָה,

עַל יְדִידַי שֶׁנִּפְטְרוּ מִן הַכִּנּוֹר, מִסִּתְוָנִיּוֹת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

מִן הַכִּנֶּרֶת, מִשְּׁמוֹת הָרוּחַ הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר צִמְּחָה לָהֶם כְּנָפַיִם לִצְמִיחָה

בְּרֶגַע חֶסֶד אֶתְנַחֵם: תַּנָּא רַבָּא, הוֹ, תַּנּוּ רַבָּנָן,

בֵּין צִבְעֵי וִיטְרָאז' שֶׁיָּד בּוֹרְאִי רוֹשֶׁמֶת וּבְחֵן תַּרְהִיב

כְּדֵי שֶׁאַרְגִּיעַ לְמַעַן אָבִין 

– – –

אִמִּי הָיְתָה תּוֹפֶרֶת

וּבָאָה בַּחֲלוֹם אֵלַי

עִם חוּט וּמַחַט לְתַקֵּן

קֶרַע שֶׁאֵם לֹא תּוּכַל עוֹד

גַּם אִם הִיא תּוֹפֶרֶת מִקְצוֹעִית

וְלֹא בָּנִים.

בָּנִים אֲנַחְנוּ לִתְפֹּר קְרָעִים בְּהַכְלָבָה

אַךְ לֹא בָּנִים אֲנַחְנוּ לְתַקֵּן.

בָּנִים אֲנַחְנוּ לַחְשֹב.

לִתְפֹּר אֱנוֹשׁוּת חוֹלָה בַּמַּחֲשָׁבוֹת.

לְאַתֵּר בַּכּוֹכָבִים

גַּלְגַּל וְאוֹפַן רוֹעֲשִׁים

בַּמֶּרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה בְּאֵינְסוֹף הַכְּאֵב

כְּמוֹ בַּקֶּרַע שֶׁקָּרַעְתִי בַּחֻלְצָה

אֲשֶׁר קָרַעְתִי בַּקְּרִיעָה

וּמִן הַדִּין לֹא נוּכַל לְתַקֵּן.

שִׁיר לֹא יְתַקֵּן, לֹא בַּת לֹא בֵּן.

אוּלַי בְּרוּרְיָה בֶּרְטָה הַקְּטַנָּה, בִּתִּי.

אוּלַי סִדּוּר הַתְּפִלָּה הַזֶּה

הַמְּסַדֵּר דָּת עַתִּיקָה בִּסְדַר מַחְשֵׁב.

אִמִּי הָיְתָה תּוֹפֶרֶת מִקְצוֹעִית

וּבָאָה בַּחֲלוֹם אֵלַי

עִם חוּט וּמַחַט לְתַקֵּן.

– – – – – – –

וּמָה אֲנִי עֹשֶֹה בְּכָתְבִי שִׁירִים?

שבט תש"ן

רַק אַתָּה תֵּדַע מַה יָכְלָה אָנָה טִיכוֹ

לוֹמַר עַל הַשִּׁנּוּיִים הַפִּתְאוֹמִיִּים בַּצִּיּוּר שֶׁלָּהּ

בֶּהָרִים שֶׁל סוֹד אֲשֶׁר עַכְשָׁו חוֹתְכִים בָּהֶם

עוֹרֵק רָאשִׁי לַכִּוּוּן קֶבֶר שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא

בַּמּוֹרֵד בּוֹ הִתְנַבֵּא הַזַּיִת הַנִּפְלָא שֶׁל אָנָה

צוֹעֶדֶת אֵלָיו בְּרֶגַע זֶה חוֹזֶרֶת בִּתְשׁוּבָה

כְּפוּפַת רֹאשׁ כְּרַקֶּפֶת בַּיְשָׁנִית

דּוֹחֶפֶת עֶגְלַת תִּינוֹק אֶל הָרִשּׁוּם הַמִּשְׁתַּנֶּה

שֶׁל גִּבְעוֹת יְרוּשָׁלַיִם

יוֹם חֹרֶף רַךְ בּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ לֹא בּוֹעֶרֶת, לֹא הַזְּמַן,

מַצְדִּיעִים לָהּ נָבַל וַחֲלִילִים וְנִפְלָאוֹת תְּכֵלֶת,

גַּגּוֹת יְרוּשָׁלַיִם אֲדֻמִּים, רִקּוּד נוֹטֵף שֶׁל

טַלִּיתוֹת עַל חֲבָלִים,

רוּחַ לֹא רוּחַ,

יוֹם קַצֶּפֶת שָׁטָה אֲפֹרָה, רְחוּצָה עִיר.

כְּמוֹ שׁוּב דָּוִד יִתְבּוֹנֵן בָּהּ מִן הַגַּג, מֵחֲרַכִּים

מַצְדִּיעִים לָהּ אַקְוָרֶלִים, יָרֹק סָגֹל

שֶׁרוֹשֵׁם הַבּוֹרֵא בְּרָאשֵׁי בַּרְקָנִים.

הִיא תַּבְחִין בְּכֶתֶר שֶׁזּוֹכֶה לוֹ דַּוְקָא

הַמַּבָּט הַכָּפוּף –

הַקַּשּׁוּב אֶל הֶעָפָר.

הוֹ, טַהֵר יוֹמָא. טַהֵר גַּבְרָא.

שׁוֹטֵר עוֹמֵד בַּצֹּמֶת מְלַקֵּק גְּלִידָה.

"חזקיהו לא אמר שירה –

לכן לא נעשה מלך המשיח"

בְּאֶצְבָּעוֹת חֲשׂוּפוֹת, צִפּוֹר

תּוֹפֶסֶת חוּט חַשְׁמַל אֲבָל

נִזְהֶרֶת לְהַגִּיד שִׁירָה,

אוּלַי בִּגְלַל זֶה

לֹא נֶהֱרֶגֶת בַּמָּקוֹם, כָּמוֹנִי.

חַשְׁמַל עוֹבֵר

כְּשֶׁאֶצְבְּעוֹתַי מִתְגָּרוֹת בַּמָּוֶת

כְּשֶׁמִּתְגּוֹרְרוֹת בָּעֵט.

לאחוז לבנים שֶׁל חלום

עלינו

להקים מסד

יהודים מצפון ותימן

כעונות השנה הקרובות זו לזו

אך זרות זו לזו

באין שורש, בהכרת דבר.

הָאוֹר הַיָּפֶה הַזֶּה עַל אֶדֶן חַלּוֹנִי

אֵינוֹ שׁוֹנֶה מִשְּׁאָר הָאוֹרוֹת.

אוֹתָהּ הַשֶּׁמֶשׁ

בְּכָל הַחַלּוֹנוֹת נוֹגַעַת.

אַךְ יָפְיוֹ נוֹגֵעַ בְּעֵינַי

בִּגְלָלֵךְ אֲשֶׁר תֵּלְכִי כָּאן בְּבֵיתִי

מַרְגִילָה אֶת הָרוּחוֹת לְהֵעָצֵר

עַל סַף פִּתְחֵי הַבַּיִת

וּמְעוֹרֶרֶת אֶת יְלָדֵּינוּ וְאוֹתִי

לְהָבְחִין

כֵּיצַד יָפֶה הוּא נָח

גַּם עַל דְּבָרִים חַדִּים שֶׁבָּעוֹלָם

שֶׁמַבָּט רַךְ שֶׁלָּךְ יְעַגֵּל,

אִשְׁתִּי.

אָסַפְתִּי

עֲלֵי הַקַּקְטוּס שֶׁיָּבְשׁוּ

וְנִדְקַרְתִּי

יָשַׁבְתִּי וְהִדְלַקְתִּי נֵר אָךְ

מִשְּׁתִיקָה

נִכְוֵיתִי

וּכְשֶׁבָּאת

לֹא שׁוֹשַׁנִּים וָשֶׁמֶשׁ

אֶלָּא חִיּוּךְ וְטוּב שֶׁלָּךְ

אִשְׁתִּי.

עוֹטְפִים אוֹתִי

פַּסֶּיהָ הַשְׁחֹרִים

זֵכֶר לַמְסִלוֹת לְאַוּשְׁוִיץ

פַּסֶּיהָ הַשְׁחֹרִים שֶׁל הַטַּלִּית

מַזְכִּירִים עַכְשָׁו

גֶרְמַנְיָה בַּשֶּׁלֶג

הִנֵּה דּוֹהֶרֶת הָרַכֶּבֶת בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת

עוֹטְפִים אוֹתִי פַּסֶּיהָ הַשְׁחֹרִים

בִּירוּשָׁלָיִם.

בְּמִשְׁמֶרֶת שְׁלִישִׁית

יוסף עוזר

רוֹן אַדְלֶר

יוסף עוזר

מְשׁוֹרֵר הֵבִין אֶת כְּאֵב הָאָדָם

וְיָרָה בְּרַקַּת הַנְּיָר הַלָּבָן

וְאֵינֶנִּי יָכֹל לוֹמַר לוֹ חַכֵּה.

אַל תְּכַבֶּה אֶת מְנוֹרַת הַנֶּפֶשׁ

מְאִירָה עַל שֻׁלְחָנְךָ

אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ בְּמַה הוּא קָרָא

פִּתְרוֹן חֲלוֹמוֹת שֶׁלֹּא הִדְלִיקוּ בּוֹ עֵרוּת לְיֹפִי

וְלֹא כִּסּוּ אֶת עֶרְוַת חֹרֶף הָאָדָם

הוֹפֵךְ אֶת נַפְשְׁךָ

אֵינוֹ פּוֹקֵחַ אֶת עֵינֶיךָ

בְּמִשְׁמֶרֶת שְׁלִישִׁית

יוסף עוזר

בְּאֵלּוּ הַשָּׁעוֹת כְּבָר

קַלּוּ הַמַּיִם

מַשַּׁק כַּנְפֵי הַיּוֹנָה חָלַף הָלַךְ לוֹ

נוֹתַר גִּבְעוֹל כָּרוּת בַּנֶּפֶשׁ

הַמַּרְעִידָה בְּהִתְקָרֵב עוֹנַת

לִבְלוּב הַזַּיִת

לְבַדִּי עִם קוֹל הָאוֹר

בְּמִשְׁמֶרֶת שְׁלִישִׁית¹

לִשְׁמֹעַ שַׁחַר

לִכְתֹּב

יוסף עוזר

מִי יֵדַע אִם מֻתָּר בְּשִׁיר

כְּאֵב חַד מְנֻקָּד מֻגָּהּ מְדֻיָּק

אִם לֹא חוֹבָה: כְּדִוּוּחַ אֱנוֹשִׁי

שֶׁל הַכְּאֵב הַחוֹרֵת בִּכְתַב מְרֻבָּע

אַךְ מוֹתִיר אֶת הַצְּעָקָה חֲלוּלָה בַּפֶּה

וּבַשִּׁיר הַמַּסְוֶה עֵת נִסִּיתִי לְגַלּוֹת…

עֲרֵמַת הֶעָפָר שֶׁנִּסִּיתִי לַעֲרֹם

עַל הַצֵּל הַמִּלְוֶה אֶת יָדַי הַשְּׁתַּיִם

אֲנִי שׁוֹפֵךְ עַל הַצֵּל עָפָר וְהוּא צָף

בִּכְתִיבָה מְמֻשֶּׁכֶת וְהִנֵּה הוּא עוֹלֶה

הִנֵּה מֵחָדָשׁ חָשׁוּךְ וּמְחַיֵּךְ

בִּתְנוּחָתוֹ הַטִּבְעִית עַל הֶעָפָר,

מִי יֵדַע אִם מֻתָּר

ערב ראש השנה, תשמ"ב

הַחַגִּים הַחַגִּים

יוסף עוזר

שְׁעַת נְסִיגַת קַיִץ רוֹשֶׁמֶת בְּבִטְחָה

בְּיַד מְשׁוֹרֵר רוֹעֶדֶת עַל נְיָר,

לַמְּפַקְפֵּק בַּשִּׁיר, כְּמַכִּיר אֶת טֶבַע הַדְּיוֹ

וּמְכוֹנֵן אֶת הֶעָפָר לַהַטְמָנָה חֲדָשָׁה¹.

בְּמַה לָשִׁיר? לוּ רַק הָעֵץ נָשִׁיר,

צוֹמֵחַ כַּעֲנַף. תַּפּוּז עַל חֻשְׁחָשׁ

כָּךְ כְּבָר הַיָּד מוֹחֶקֶת אֶת ה. ‘פְּרִי’,

מֵעֹקֶץ הָעֵט מַבְשִׁיל וְנוֹשֵׁר:

שְׁעַת נְסִיגַת קַיִץ בְּיַד מֹחָהּ וְטוֹוֶה

שִׁירָה הִיא עֵסֶק מְאֹד מְלֻכְלָךְ.

שְׁעַת נְסִיגַת קַיִץ אֶל עֲנָנִים חֲסוּמִים

עוֹד מְעַט וְיַטִּיפוּ כְּאִינְפוּזְיוֹת לִרְפוּאָה.