דבר אל העצים – שירים: יוסף עוזר, רישומי עיפרון: יהושע אלירז

דבר אל העצים נכתב תוך דיבוב עציו של האומן יהושוע אלירז. עציו של אלירז עשויים רבבות, אלפי רבבה, של קווים זעירים בעפרון צבעוני. אלפי רבבה כאלה באים מאהבה וכאב נוגעים בי בדבור המכיל את האהבה לא רק כתוצר יד האומן שעשתה במסירות ברישום כמציאות העושה בהתרקמות תאי החיים בצומח ובתינוק ברחם. המספר המסתורי הזה אלפי רבבה בא מכאן – “וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו”. דבור אל העצים מתפרש בעברית כדיבור אל מי שאינו קשוב. דִבֵּר אֶל הָעֵצִים וְאֶל הָאֲבָנִים… אך העצים והאבנים מדברים אלינו בכל דיבור. מספרים מתחת לתילי עפר קדומים על דרכו של היקום והאדם.

ירושלים, 2022

אֶל הָעֵצִים וְאֶל הָאֲבָנִים

לָעֲנָפִים בְּכָל הַכִּוּוּנִים,

לְעָלִים שְׂפָתָם אֶל הַשֶּׁמֶשׁ:

רֶגַע חָדָשׁ שֶׁקֶט בְּבַקָּשָׁה,

לַיַּעַר הַשָּׂרוּף,

לַטֵּרָסָה הָעַתִּיקָה,

לַבַּיִת הַנֶּאֱסָף מִמֶּנָּה לְגַלְעֵד,

מִקְדַשׁ חַיַּי וְחַיַּיִךְ.

כָּל אֶבֶן תְּבֻתַּר, כָּל עֵץ לְכָפִיס,

הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים הוֹגִים –

לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ וַאֲנַחְנוּ צוֹמְחִים,

רוּחַ שׁוֹרֶקֶת אָזְנַיִם נִמְלֶטֶת,

נוֹאֶמֶת בַּלֵּילוֹת בֵּין הֶעָלִים

אַהֲבָה, חֲלוֹמוֹת.

וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

הַחַי וְהַצּוֹמֵחַ, הַנּוֹשֵׁם וְהַקָּמֵל

עַל לְבָבֵךְ וְעַל לְבָבִי וְדִבַּרְנוּ בָּם

כְּאוֹר עִם הֶעָלִים,

כְּשֹׁרֶשׁ עִם תְּהוֹם

אֲנִי שׁוֹלֵחַ לָךְ סַנְסַן

אַתְּ שׁוֹלַחַת פִּלְאֵי עֵינַיִם,

אֲנַחְנוּ חוֹנְטִים

עֵץ חַיִּים,

בּוֹרְאִים גַּן.

11/02/21

יֵשׁ לָהֶם לָעֵצִים נְטִיָּה

לִרְמֹז כֵּיצַד אֲנַחְנוּ נוֹאָשׁוֹת,

מִסְתָּרְגִים

מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. לְכָל הַכִּוּוּנִים

שְׁגִיאוֹת שֶׁל כַּוָּנוֹת,

כְּמוֹ מִתַּחַת לַבְּגָדִים,

בְּגִידוֹת הַלַּיְלָה עִם הִתְחַלֵּף הַנְּשִׁימָה

הַהוֹפֶכֶת אֶת דּוּ הַתַּחְמֹצֶת

וּבַבֹּקֶר יְפִי הַחַמְצָן,

כּוֹס הַקָּפֶה הַמְּשֻׁתָּף,

הַפֶּרַח הַבּוֹדֵד

הַמִּתְיַמֵּר בָּאֲגַרְטָל.

11/02/21

הַאִם אָעֵז שׁוּב לַחֲרֹט עַל הַגֶּזַע

שִׁיר בְּאוֹלָר שֶׁאָבִי נָתַן לִי

כְּמוֹ בְּגִיל הַנְּעוּרִים?

אָז הָיוּ לִי אוֹפַנַּיִם

הֶאֱמַנְתִּי שֶׁהִתְרַחַקְתִּי כְּמוֹ

טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי מֵהַקִּרְיָה וְעָלִיתִי אֶל

חֻרְשַׁת הָאֵקָלִיפְּטוּסִים

לִהְיוֹת לְבַד בִּקְצֵה מוֹשַׁב בָּרָק,

מֵרָחוֹק גִּלְבֹּעַ וְשָׁם הַתָּבוֹר,

וְהַסַּכִּין הַמִּתְקַפֶּלֶת הַקְּטַנָּה כָּתְבָה

מָה שֶׁהָאֵקָלִיפְּטוּס כְּבָר קִלֵּף וְהִצְנִיעַ

וְהִתְקַפַּלְתִּי בְּתוֹכִי כָּמוֹהָ.

אִם תִּפְתְּחִי

וְאִם תִּהְיִי לִי

וְכָתַבְתִּי

וְהִתְקַפַּלְנוּ יַחַד.

11/02/21

אֲנִי בֶּטַח זוֹכֶרֶת

לָקַחְתִּי אוֹתְךָ לִרְאוֹת בְּתוֹכִי

אֶת כָּל הֲסַכָּנַת נְפָשׁוֹת

אֵיךְ אֲנַחְנוּ עֵצִים וְעֵצוֹת

עוֹמֶדֶת פְּשׁוּטַת אֵיבָרִים חֲשׂוּפָה,

טְרוּפָה בָּרְעָמִים, בַּסּוּפוֹת בַּבָּרָק

שֶׁיּוֹרֵד הַכָּחֹל נָחָשׁ אוֹר

מְנַשֵּׁק בְּחַשְׁמַל מָוֶת.

בְּלִפּוּף לְשׁוֹן חֲשֵׁכָה.

וְרָצִיתִי אוֹתְךָ.

כָּךְ רָצִיתִי אוֹתְךָ.

11/02/21

הָיִיתָ פַּעַם כְּלִיל וָרֹד.

שִׁיטָה בְּשִׂמְלָה צְהֻבָּה.

הָיִיתִי אֹרֶן מְחָטִים,

בְּרוֹשׁ, אֵלָה, שִׁקְּמָה וְעֻזְרָר

רָצִינוּ לִהְיוֹת נֶהֱדָרִים.

תְּחוּשַׁת הַטִּפּוּס שֶׁל הַמַּיִם בַּגּוּף,

אֶצְבְּעוֹתַיִךְ בְּלַקָּה שְׁקוּפָה.

הִתְאַיְּדוּת הַיָּמִים תּוֹךְ גִּפּוּף הַשַּׁלֶּכֶת,

הַפֶּרַח הִתְאַמֵּץ וְהַפְּרִי הִבְשִׁיל

וְהַיַּחַד אִתָּךְ, הִתְפַּתֵּל, לְאֹרֶךְ הַשְּׁבִיל

נִטְעֲנוּ אֶרֶץ חֲדָשָׁה.

לֹא הָיָה קֵץ מְגֻלֶּה מִזֶּה.

11/02/21

חָפוֹר אֶת הַגּוּמָה כְּמַעֲשֵׂה אַהֲבָה

חַזֵּר אַחַר הֶעָפָר

קוֹלוֹ יוֹצֵא מֵהַחוּמִים,

שׁוֹכֵב בַּיְּדִיעָה,

הַבֵּט לַבּוֹר וּנְשֹׁם,

הֶעָפָר מִתְרַגֵּשׁ

לִפְגֹּשׁ אֶת הָאוֹר:

אַתָּה נוֹטֵעַ עֵץ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם

כִּי יֶשְׁךָ אִשָּׁה.

כִּי רֵיחָהּ,

כִּי קוֹלָהּ,

כִּי נְשִׁימָתָהּ.

הֲלֹךְ יֵלֵךְ נוֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזֶּרַע

כָּאן, לְמַרְגְּלוֹת הַר הַמּוֹרֶה,

לְמַרְגְּלוֹת אַהֲבָה.

לְבַד כְּמוֹ הָעֵץ.

חִבּוּק.

לְחִישַׁת אַהֲבָה.

דִּבְרֵי תִּפְלוּת מְתוּקִים.

שָׁנָה אַחַר שָׁנָה.

הַטַּל, הַפֶּרַח, הַפְּרִי.

שַׁלֶּכֶת בָּאָה וְהוֹלֶכֶת.

אִם תַּגִּיעַ לַכְּפָר בּוֹ גָּדַלְתִּי

לֹא תִּמְצָא אֶת הַבְּרוֹשׁ שֶׁאָבִי נָטַע,

לֹא תִּרְאֶה אֶת הַלֶּהָבָה הַיְּרֻקָּה

שֶׁהֵאִירָה אֶת שְׁמֵי יִזְרְעֶאל,

כְּשֶׁתַּגִּיעַ לְמוֹשַׁב בָּרָק.

הוֹרַי שָׁרוּ לַבְּרוֹשׁ שִׁירֵי אַסְמֵהָאן.

וּמָה שֶׁעָשׂוּ בָּעֵמֶק

לֹא עָשָׂה אֱלֹהִים שָׁנִים רַבּוֹת

אִמִּי הֵפֵרָה אֶת הָאִסּוּר לִקְרֹא

עַד לְפִקּוּעַ חֲנִיכַיִם מִזְרָחִיּוֹת.

כְּשֶׁהַבְּרוֹשׁ הִתְפַּלֵּל אָבִי הֵשִׁיב: אָמֶן.

הוּא וְאָבָּא נַגְעוּ בְּתַלְתַּלֵּי אֱלוֹהִים

בְּיָדַי נוֹתְרוּ כְּמַחְרֹזֶת תְּפִלָּה –

הָאִצְטְרֻבָּלִים.

הַאֵקָלִיפּטוּס עֵץ הַיְּהוּדִים.

לֹא בִּגְלַל הַגֹּבַהּ, לֹא

כִּי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת מֵהֶעָלִים כְּלִי נְגִינָה,

יְלָדִים רָקַדְנוּ בְּעִגּוּל סְבִיב הַגֶּזַע,

חָרַטְנוּ לְבָבוֹת אוֹהֲבִים

עַל מְחוֹג זְמַן הַיְּהוּדִים הַגָּבוֹהַּ מִזַּיִת,

לֹא יִתֵּן שֹׁחַד כִּתְאֵנָה.

שֶׁעָלָה לָאָרֶץ כְּאָבִי וְאִמִּי וְרָאָה

עַם עוֹלֶה כָּרָגִיל בִּקְּרִיעָה,

אֲנִי רוֹצֶה לִקְרֹא אֶת הָאָדָם שׁוּב: עֵץ הַשָּׂדֶה.

עֲרוּמִים נִהְיֶה אֲנִי וְאַתְּ מוּל עֵץ הַחַיִּים.

לֹא נַגִּיד:

“הִנֵּה הָעֵצִים וְהִנֵּה הָאֵשׁ”,

נִמְחַק אֶת הַמִּלָּה עֲקֵדָה.

אֵין כְּמוֹ הַיַּעַר יְרֵא אֲדָמָה.

בִּזְרוֹעוֹתָיו תּוֹמֵךְ אֶת הַשָּׁמַיִם.

גַּם אַתָּה כְּמוֹתוֹ – מֵרִים יָדַיִם.

מֵרִים יָדַיִם. מֵרִים יָדַיִם.

כְּשֶׁדִּמְעוֹת הָעֲנָנִים נוֹחֲתוֹת עַל הַבַּדִּים,

נוֹסְקוֹת כָּל צִפֳּרֵי הַשִּׁיר

כְּשֶׁשַּׁחַר שָׁחֹר מַכְסִיף וְאוֹר מַבְטִיחַ לְהַגִּיעַ.

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין טַעַם לְהַרְגִּיעַ.

מָה שֶׁיַּגִּיעַ לֹא מַגִּיעַ.

הַכֹּל מָלֵא עֵינַיִם,

רָחוֹק כְּאִישׁוֹן כּוֹכָב,

מִמֶּרְחַקִּים נוֹשֵׁב רֵיחָהּ:

שׁוּב שְׁכַב.

שׁוּב שְׁכַב.

שׁוּב שְׁכַב.

25/01/21

אֲנִי עֵץ שֶׁעֲנָפָיו הִצְטַעֲרוּ.

מִצְטַעֵר יוֹתֵר, מִזְדַּקֵּן פָּחוֹת.

מִדְּגַנְיָה וְעַד יְרֻחָם,

“נוֹסֵעַ הָעֵץ לְבַיִת חָדָשׁ?”,

נוֹסֵעַ לְבַיִת חָדָשׁ.

מַצְמִיחַ עֲנָפִים? מַצְמִיחַ עֲנָפִים.

נָעִים לְהַכִּיר.

עָשִׂיתִי נַדְנֵדָה עַל עֲנַף שִׁיטָה,

קִפַּלְתִּי עָלֵי אֵקָלִיפּטוּס וְשָׁרַקְתִּי.

אֲנִי חוֹגֵג. אֲנִי חוֹגֵג.

הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים,

הָלוֹךְ הָלְכוּ הֶעָלִים,

הַשָּׁרָשִׁים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל,

הָפַכְנוּ לוֹ שֻׁלְחָן.

וְלֹא נָעַם לוֹ?

הָעֲנָפִים עֲדַיִן מְמַשְּׁשִׁים

מָה שֶׁעֲפַר עָפָר וּמָה שֶׁעָבַר.

הָלוֹךְ הָלְכוּ וְהַגֶּזַע בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד,

חוֹשֵׂף טַבְּעוֹת אֲזִקִּים.

הָלוֹךְ הָלְכוּ הַשָּׁרָשִׁים

וּמִלְּאוּ פִּיהֶם מַיִם.

הָיוּ הָעֵצִים לִנְיָר נְטוּל עֵץ

נָשַׁר הַגֶּשֶׁם וְרָאָה שָׁם

לֹא דֻּבִּים.

אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים

לָטַעַת אֶת הַגַּן מֵחָדָשׁ

לְלֹא לִילִית, לְלֹא נָחָשׁ.

נִטַּע אֶת הַגַּן מֵחָדָשׁ.

אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְוַתֵּר עַל גִּנּוּן מִקְצוֹעִי.

מֻתָּרִים לָכֶם מֻתָּרִים לָכֶם

אֵין כָּאן שֵׁרוּתֵי שְׁמִירָה

אֵין כָּאן קְלָלוֹת אֵין כָּאן גֵּרוּשִׁים

הַפֵּרוֹת, הָעֵצִים,

שְׁרוּיִים לָכֶם, שְׁרוּיִים.

אָנוּ בָּאנוּ אַרְצָה וַאֲנַחְנוּ נוֹטְעִים.

נַעֲשֶׂה מִסְּבִיבוֹ צַלַּחַת.

כְּמוֹ לְיֶלֶד קָטָן שֶׁיּוֹשֵׁב קָשׁוּר לַכִּסֵּא.

נְשַׁכְנַע אוֹתוֹ שֶׁאִם הוּא יֹאכַל הַכֹּל

הוּא יִגְדַּל וְיִהְיֶה יַעַר.

וּשְׁנַיִם אֲנִי וְאַתְּ נַחֲזֹר אֵלָיו אֶל הַגַּן.

נָגִיד לוֹ: אַתָּה לֹא עֵץ חַיִּים

וּמוֹסִיף מַכְאוֹב לֹא כְּדַאי לוֹ דַּעַת.

וְהוּא יַגִּיד לָנוּ, בֵּין עֳפָאָיו,

הֵיכָן נֶחְבָּא אֱלֹהִים.

הַרְבֵּה יָדַיִם עוֹשֶׂה הָעֵץ

אוּלַי אַחַת תִּגַּע בַּשֶּׁמֶשׁ

תְּמַשֵּׁשׁ אֶת הָרוּחַ. שִׂים לֵב

לַסָּגֹל הַמְּאַפֵּר עֵינֵי עֶרֶב.

הַרְבֵּה קַרְנַיִם לַשֶּׁמֶשׁ

מִתְאַוָּה לְעָלֶה תַּחְתָּיו מַמְתִּינָה

שַׁלֶּכֶת שֶׁל בְּגָדַיִךְ

אַחַת וּלְתָמִיד בִּקַּשְׁתִּי לְהָבִין

כַּמָּה עָמֹק מִתַּחַת לַגֶּזַע אַתְּ

מַרְבָּה רַגְלַיִם.

חוֹלֵף קַיִץ נוֹשֵׁר סְתָו

רַק אִתָּךְ יָכֹלְתִּי

לַהֲפֹךְ צִמּוּק לְעֵנָב.

אֵנֶרְגִּיָּה יְרֻקָּה

בְּכָל כַּפּוֹת עֲלֵי הַתְּאֵנָה

רוֹקֶמֶת בְּכָל רֶגַע פְּרִי תַּאֲוָה.

שָׁכַבְנוּ מִתַּחַת וְהִקְשַׁבְנוּ,

הָיִינוּ בְּעַצְמֵנוּ פֵּרוֹת קְטַנִּים.

וְאֵנֶרְגִּיָּה זְהוּבָה לִטְּפָה אֶת הַפָּנִים,

וְאֵנֶרְגִּיַּת צְלָלִים מִתְחַלְּפִים,

וְצֵל עֲנָנָה לְבָנָה טִיֵּל וְעָבַר

אַתְּ וַאֲנִי הָיִינוּ שָׁם,

עִם אֵנֶרְגִּיַּת הָאַהֲבָה הַהִיא

וּמָה שֶׁנִּשְׁאַר. מָה שֶׁנִּשְׁאַר.

בֵּין מוֹשַׁב בָּרָק לִדְבוֹרָה

הַיַּעַר הַמְּפַלֵּא, הָאֵין סוֹפִי,

שֶׁהָיָה בֶּאֱמֶת חֹרֶשׁ קָטָן.

צָרִיךְ אָדָם לִתְעוֹת בְּאֶרֶץ פֶּלֶא

גַּם אִם אֵינָהּ אֶלָּא

מַעֲשֶׂה נוֹאַשׁ שֶׁנָּטְעוּ הוֹרָיו: מְהַגְּרִים

שֶׁבִּקְּשׁוּ דְּבַר מָה שֶׁאֵינוֹ נִמְלָט.

שָׁתְלוּ אֳרָנִים. כִּי

אֲדָמָה יְכוֹלָה לִלְמֹד דָּבָר עַל רֶגֶל אַחַת.

אִצְטְרֻבָּלִים פָּצְחוּ בְּרִנַּת חוֹחִיּוֹת

לָבְשׁוּ אָדֹם צָהֹב.

מְחָטִים יְרֻקִּים תָּפְרוּ זְמַן וָרֹד.

אֵין מַרְהִיב יוֹתֵר

מֵעַזּוּת שֶׁל עֵץ.

הַגֶּזַע חוֹבֵק

גֶּדֶר בַּרְזֶל חֲלוּדָה

בּוֹלֵעַ אוֹתָהּ מִסָּבִיב כְּמוֹ אָנָקוֹנְדָּה

כְּבָר רָשַׁמְתִּי לְעַצְמִי:

שֹׁקֶת וּתְשׁוּקָה.

שֹׁקֶת מִתְיַבֶּשֶׁת

וּתְשׁוּקָה מִתְבַּיֶּשֶׁת

וְהַנֶּפֶשׁ לְעוֹלָם צְמֵאָה.

עֲמִידָתָם הַשְּׁקֵטָה שֶׁל עֵצִים

הִיא דָּבָר מַרְעִישׁ.

אוּלַי אַתְּ זוֹכֶרֶת.הַצַּפְצָפוֹת

בַּכְּנִיסָה לְבֵית הַסֵּפֶר,

וְיָשַׁבְתִּי לְיָדֵךְ,

כְּשֶׁגִּלְבֹּעַ נָשַׁק לַתָּבוֹר,

וְעֵינַיִךְ זוּג עָלִים יְרֻקִּים

וְהַשֶּׁמֶשׁ סַבְיוֹן קַיִץ.

מִי יָדַע תַּחֲלֹפְנָה אֶלֶף שָׁנִים.

עֲדַיִן עַל רֶגֶל אַחַת

הֵם עוֹמְדִים.

כָּל נְיָר הוּא סֵפֶר זִכְרוֹנוֹת שֶׁל יַעַר.

דַּפְדְּפִי בִּי, דַּפְדְּפִי:

גַּם אֲנִי הָיִיתִי בֵּין הַשּׁוּרוֹת.

מוּל הָאוֹר סַעֲרוֹת שֶׁמֶשׁ, יָכֹלְתְּ לִרְאוֹת.

נְאוּמֵי עָלִים יְרֻקִּים וּטְלָלִים,

כְּשֶׁיִּפְצַח פֶּרַח יִפְצְחוּ צִפּוֹר וּפְרִי אַהֲבָה.

הַנְּיָר מֵיטִיב לִזְכֹּר.

נְיָר הוֹלֵךְ וּנְיָר בָּא וְהָאָדָם יִכְתֹוב.

רָצִיתִי שֶׁשְּׂפָתַיִךְ יִגְּעוּ.

מָה לִמֵּד הַנְּיָר כְּשֶׁהָעֵץ נִכְרָת?

לוּלֵא אָבְדָה שְׂפָתוֹ הַיָּם לֹא יִתְרוֹקֵן.

סְפָרִים וּמַחְבָּרוֹת וְעֶפְרוֹנוֹת יָקוּמוּ לִתְחִיָּה

רַק מִי שֶׁלֹּא יָדְעָה – – –

אִשָּׁה הִיא עֵץ פּוֹשֵׁט יָדַיִם

כּוֹרֶכֶת עָנָף בֶּעָנָף

כּוֹכָבִים וְשָׁמַיִם.

קְחִי אוֹתִי שֶׁמֶשׁ

קְחִי אוֹתִי רוּחַ

אֲנִי בָּא וּמְנַסֶּה לְהִשָּׁאֵר

כְּמוֹ טַל סָגוּר

אֲבָל פָּתוּחַ.

עֵירֹם כָּל גַּרְעִין

בֵּין הַמֶּתֶק סְבִיבוֹ עֵירֹם

נַלְבִּישׁ אוֹתוֹ נְשִׁיקוֹת

לַיְלָה וְיוֹם.

אַתְּ מוֹצִיאָה אֶת הַפֶּרַח

אֲנִי מִתְרַקֵּם כְּאוֹר נֵר

רֵיחֵךְ מַקְדִּים אֶת הַפְּרִי

חַי אֲנִי – אַתְּ חוֹבֶקֶת אוֹתִי.

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן,

אֲנִי וַאֲהוּבָתִי נִמְתָּקִים

מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָחִים.

בָּרְכוּנִי לְשָלוֹם אוֹתִיּוֹת הַשָּׁלוֹם אַל תֵּצְאוּ, שְׁבוּ, אָבִיא דֻּבְשָׁנִית…

מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָחִים.

אוֹתִיּוֹת מֵתוֹת וְחַיּוֹת,

וַאֲנִי מְהַבְהֵב, לֹא, זֶה לֹא מַה שֶׁאֲנִי אוֹהֵב.

מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָחִים.

אֲבָל זֶה כְּבָר לֹא מְשַׁנֶּה. אֲנִי שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם,

שׁוֹתֵק וְלֹא עוֹנֶה.

מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָחִים.

הַפַּרְפַּר בָּא אֶל הָעֵץ

הַטַּל בָּא אֶל הָעֵץ

קַו הָאוֹר בָּא אֶל הָעֵץ

בָּא הָרוּחַ אֶל הָעֵץ

בָּא הַצֵּל אֶל הָעֵץ

הַדִּבּוּר בָּא אֶל הָעֵץ

וְהָעֵץ מְסַכְסֵךְ עָלֶה בְּעָלֶה

לְבַדּוֹ יָבוֹא הָעֵץ אֶל הַלֵּב,

אֶל הַשֹּׁרֶשׁ

כְּמוֹ לִבֵּךְ, שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח.

כְּשֶׁעָלֵהוּ יִבֹּל גַּם יִבֹּל

כְּשֶׁאֶשְׁכַּח שֶׁאֶשְׁכַּח.

כְּשֶׁשְּׁנֵינוּ נִנְפּוֹל.

רָאִיתִי אֶתְכֶם מְקַעְקְעִים שִׂנְאָה

כְּמוֹ מִסְפָּר עַל שְׁתֵּי הַיָּדַיִם.

אָבִי נִשְׁלַח לְיִעוּר וְהָיָה שָׂמֵחַ:

עֲצֵי יִשְׂרָאֵל רוֹאִים קֵץ מְגֻלֶּה.

מוּל בֵּיתִי הַשִּׁיטָה

הוֹצִיאָה, כָּל נִיסָן, פְּלִיאוֹת זְהֻבּוֹת,

דְּבוֹרָה חָצְתָה כָּל גְּבוּל

חַיֵּי אָבִי וְאִמִּי הָיוּ מְלֵאִים תּוֹדָה

מִזֶּה וּמִזֶּה.

לָמָּה הֵם מְקַעְקְעִים שִׂנְאָה

כְּמוֹ מִסְפָּר עַל הַיָּד?

שִׁיטָה שֶׁאֵין לָהּ פְּרִי,

גּוֹמֶלֶת בְּאַלְפֵי כּוֹכְבֵי אַהֲבָה.

צִפּוֹר עַל הָעֵץ מְצַיֶּצֶת,

מַצְוִיצָה, מְצַוְצֶוֶת.

אֲנִי יוֹדֵעַ

בְּדִיּוּק

מָה שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת.

כִּי אֵין שֹׁנִי בֵּין

שִׁיר לְשִׁיר

אִם זֶה עַל אַרְבַּע, אוֹ עַל שְׁתַּיִם

אוֹ

דְּבַר אֱלֹהִים. כִּי

"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים

יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל".

אֲנִי מַאֲזִין בְּעַצְמִי:

הַקּוֹל קוֹל משֶׁה.

הִגִּיעַ הַזְּמַן

גַּם אֲנִי אִתָּךְ יָכוֹל.

גַּרְעִינֵי רִמּוֹנִים

זֶה לְיַד זֶה

יוֹשְׁבִים כְּתִינוֹקוֹת

לִשְׁמֹעַ סִפּוּר –

יָגֹרְתָּ מִסּוֹף עוֹנָה,

תָּבוֹא עוֹנָה חֲדָשָׁה.

הִיא שֶׁהָיְתָה קַיִץ,

הִיא שֶׁתִּהְיֶה אָבִיב.

זְרוֹעוֹת עֲנָפֶיהָ

חוֹבְקוֹת אֶת הִשְׁתַּנּוּתי.

קַלֵּף, אֶת הַקְּלִפָּה,

גַּלֶּה פְּרִי אַהֲבָתָהּ.

לִפְעָמִים בְּרֶגַע אֶחָד

רוֹאִים אֶת

הַמֻּחְלָט. לְפֶתַע נִמְלָטוֹת צִפּוֹרִים מִצַּמֶּרֶת,

כְּזַעֲזוּעַ אַהֲבָה.

הָעֵץ מִשְׁתּוֹמֵם כֻּלּוֹ.

אַתָּה גּוֹמֵעַ זְמַן

הָיִיתָ לְרֶגַע שָׁלֵם בַּדּוּמִיָּה

אָז מָה הוּא שֶׁהִרְעִיד אֶת הָעֲנָפִים?

הַשֶּׁקֶט חוֹזֵר.

תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁקֶט.

עָלִים מִתְמַלְּאִים זָהָב,

שִׁטִּים בָּרְחוֹב,

יוֹצְאִים לְמַסָּע בָּאָרֶץ

מִי שּׁוֹאֵל אוֹתָם:

מָה רָאִיתָ עַבְדִּי אִיּוֹב?

כְּשֶׁהֵם שָׁטִים

יֵשׁ לָהֶם זֶמֶר שֶׁשָּׁמְעוּ

כְּשֶׁהָיוּ עַל הֶעָנָף.

שֶׁשַּׁרְתִּי לָהֶם מְאֹהָב בָּךְ, מְאֹהָב.

וְצָמָא שֶׁצָּמְאוּ.

וּרְוָיָה שֶׁרָווּ, כְּשֶׁצָּמֵאתִי לָךְ

כְּשֶׁרָוִינוּ.

וְהָאוֹר שֶׁחִמֵּם אֶת בְּשָׂרָם

וְחָזַר אֵלֵינוּ.

כְּשֶׁהֵם יוֹצְאִים לְמַסָּעָם

שֶׁיַּהֲפֹךְ עוֹלָם

וְיָתוּר אֶת מְלוֹאוֹ

וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי, יְבַקֵּשׁ

וְלֹא יִהְיֶה בְּפִי

כִּי אַיִן.

כִּי אֵינֵךְ.

אֲנִי רוֹאֶה רָהִיט

וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא חֵלֶק מֵהַשָּׁלֵם.

כָּל הַגָּלוּי וְיָדוּעַ

מַמְתִּין שֶׁנַּעֲנִיק לוֹ דִּבּוּר תַּחַת גִּמְגּוּם.

כִּזְרוֹעוֹת עֵצִים

מַעֲנִיקִים לַכָּחֹל צְלִיל

בֵּין אוֹר לָאֲוִיר.

שָׁכַבְתִּי תַּחַת הָעֵץ.

עָצַמְתִּי עֵינַיִם.

¹

פָּשׁוּט, לָשִׁיר בִּמְקוֹם הַשֶּׁמֶשׁ.

לְצַוּוֹת עָלֶיהָ: דּוֹם!

אֲנִי אָשִׁיר בִּמְקוֹמֵךְ!

אַתָּה שָׂם אֶת הָעִפָּרוֹן עַל הַנְּיָר

שָׁלוֹשׁ הָאֶצְבָּעוֹת כְּמוֹ אִשָּׁה בִּפְתִיחַת לֵדָה

וְכוֹתֵב, כּוֹתֵב, וְתַמְשִׁיךְ, תַּמְשִׁיךְ לִכְתֹּב,

אַתָּה מַחֲלִיף אֶת כָּל הַיְּקוּם בִּתְנוּעָה

מִיָּמִין לִשְׂמֹאל, מִשְּׂמֹאל לְיָמִין,

מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה –

הַשֶּׁמֶשׁ מַסְמִיקָה, אַתָּה סִבַּת הַחַיִּים.

15/12/20

רָאִיתִי כָּל מִינֵי סוּגֵי בֶּכִי.

רָאִיתִי כָּל מִינֵי סוּגֵי יֹשֶׁר

רָאִיתִי אוֹתָם: כַּסְפּוֹמָטִים שֶׁל אָמֵן

וְסַרְגֵּלִים שֶׁל קַו עָקֹם.

רָאִיתִי עֹנִי שָׂבֵעַ

וְרָעָב עָשִׁיר.

רָאִיתִי שָׁחֹר מִשְּׁחוֹר בּוֹרֵחַ מֵהָאוֹר

וְאֵיךְ רוֹדֵף אַחֲרָיו הַצֵּל

וְרָאִיתִי תָּמִיד בָּהִיר

וְלָמַדְתִּי לְהִתְבַּלְבֵּל.

05/01/21

תַּפּוּחַ מִמָּה הוּא עָשׂוּי?

מִמַּיִם,

אוֹר, אֲדָמָה וְזֶבֶל.

אֲבָל הַתַּפּוּחַ?

הוּא

מַשֶּׁהוּ

אַחֵר.

שָׂהֲדִי בּוֹכֶה. שָׂהֲדִי מָה שְׁלוֹמְךָ?

שָׂהֲדִי, אֵיפֹה אַתָּה.

אֲנַחְנוּ כָּאן, בַּבַּיִת הַפְּרָטִי שֶׁלְּךָ.

גַּם אַתָּה קָנִית דִּירָה כְּמוֹ אָמֵרִיקָאִי עָשִׁיר

שֶׁנִּשְׁאַר לָגוּר בַּגּוֹלָה?

שָׂהֲדִי. זֶה אֲנִי שֶׁמַּשְׁקֶה לְךָ

אֶת הַגִּנָּה. שְׁנֵי הָעֵצִים הָאֲיֻמִּים מֵתוּ.

שָׂהֲדִי. לֹא יָפֶה מָה שֶׁעָשִׂיתָ!

לֹא יָפֶה.

וּמִמִּי דְּבוֹרֵי הַדְּבַשׁ לָמְדוּ לְצַיֵּר מְשׁוּשִׁים?

פָּתַחְתִּי כַּוֶּרֶת, הָיִיתִי קַבְּרָן וְלִקַּקְתִּי.

וּמִי הַחַמָּנִית גַּרְעִינִים, כְּמוֹ סְבִיב יַלְדוּתִי

בְּעִגּוּל, זֶה לְיַד זֶה,

וְכוֹכָב הַיָּם בַּחוֹף, מְחַקֶּה כּוֹכַב בַּשָּׁמַיִם.

הָיוּ מֵעָלַי שׁוֹאֲלִים לָמָה הֵם קַיָּמִים

וְאִם לֹא יִהְיוּ כְּלָל, מָה יִהְיֶה,

בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁאַלְתִּי מֵבִין פִּתְאוֹם אֶת הַקֹּשִׁי

וּכְאֵב חַד פִּלֵּחַ אוֹתִי בְּתוֹךְ הַמֹּחַ וְנִבְהַלְתִּי.

קִפּוֹדָן מְדַיֵּק לְתַכְנֵן כְּחוֹל־סְגוֹל כַּדּוּר, מֵת סִימֶטְרִי.

וְעַכָּבִישׁ, בְּרִשְׁתּוֹ הַפִּלְאִית.

אִישׁ חֲרֵדִי שֶׁהִפִּיל אוֹתִי בְּרִשְׁתּוֹ

אַחַר כָּךְ הִצְטָרֵף לְמִנְיָן סִימֶטְרִי.

כִּי טוֹב וְנָאֶה בְּנֵבֶל עָשׂוֹר לְהוֹדוֹת לְצוּר יִשְׁעֵנוּ.

תַּפּוּז יָמַי הֶחָצוּי, גְּבִיעוֹנִים בְּתוֹכוֹ,

כָּל גְּבִיעוֹן – לְחַיֵּי הַתַּפּוּז שֶׁאַבָּא נָטַע וְאִמָּא

תָּכִין לָנוּ מִקְּלִפָּתוֹ רִבָּה, צִנְצֶנֶת אַחַת

תִּשָּׁאֵר לְאַחַר פְּטִירָתָהּ… וְהִיא גַּן־עֵדֶן מִזֶּה וּמִזֶּה.

סִמְּנָה לִי אִמָּא שְׁבִיל מַסְרֵק עַל רֹאשִׁי,

מִי אֶת מְנוֹרַת הַבַּרְזֶל, עַל גַּג בֵּית כְּנֶסֶת,

מִשְּׁנֵי צִדָּיו קָנִים: שְׁלוֹשָׁה וּשְׁלוֹשָׁה

נִכְנָעִים לְמִפְגָּשׁ הַחַמְצָן, רוֹקְמִים בִּמְשֻׁתָּף חֲלוּדָה.

מִי, מִי, מִי, סָלַל אֶת הַכְּבִישׁ הַיּוֹצֵא

בְּקַוִּים מַקְבִּילִים אֶל הַנֶּצַח.

שׁוֹתֵל אֶת עֲצֵי הַהוּמוֹר וְהַסְּרָק,

קוֹבֵר אֶת הוֹרַי בְּמוֹ יָדָיו בְּהַר הַמְּנוּחוֹת,

מַרְשֶׁה לַחֹרֶף שֶׁיִּזְרַע טִפּוֹת גֶּשֶׁם, שֶׁלֶג, וּבְכָל קַרְנָיו

מְדֻיָּקִים מְשׂוֹשִׂים, שׁוֹמְרִים עַל סִימֶטְרִיָּה מוֹפְתִית,

יְרֹקֶת הַחֲמוֹר מַתִּיזָה עַל פָּנַי אֶת זְרָעֶיהָ.

חֲצִי מִזֶּה וַחֲצִי מִזֶּה.

24/09/2019

אֲנִי זוֹכֵר אֶת

אוֹר הַהֵרָיוֹן

שֶׁזָּרַח מִפָּנֶיהָ

בְּאֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת שְׁמוֹנִים וְאַחַת

עַל הַכַּרְמֶל – כְּשֶׁהָיִינוּ אִצְטְרֻבָּלִים

קָרָאנוּ שִׁירִים

וְרָצִיתִי לִהְיוֹת הַתִּינוֹק

שֶׁמֵּאִיר לָהּ מִבִּפְנִים.

08/01/21

אֲנַחְנוּ קוֹנִים מוּצָרִים

עִם פַּסֵּי בַּרְקוֹד

אֱלֹהִים סִמֵּן פַּסִּים שְׁחֹרִים כָּאֵלֶּה גַּם

עַל טַלִּיתוֹת הַיְּהוּדִים.

אֲנַחְנוּ אֲתַר הַנְצָחָה.

בַּיַּלְדוּת הַשֶּׁמֶשׁ עֲדַיִן מְשֻׁלָּשׁ בַּפִּנָּה

וְיֵשׁ לָהּ עֵינַיִם.

פַּס כָּחֹל לְמַעְלָה

וְחוּם אֲדָמָה וְעָלָיו תִּקְוַת מִגְדַּל מַיִם.

רַבִּים מְקֻעְקָעִים מִתַּחַת לַשַּׁרְווּל

וְאֵין לָנוּ חִיּוּג חוֹזֵר לַשָּׁמַיִם.

אֲנַחְנוּ אֲתַר הַנְצָחָה שׁוֹתֵת עֶצֶב,

עִבְרִים מִלֵּדָה וְאַהֲבָה

כֶּלֶב הַנְּחִיָּה שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה

מוֹבִיל אוֹתָנוּ בִּיבָבָה.

כְּשֶׁנָּמוּת בַּמִּלְחָמָה הַבָּאָה

חֵץ הָעֲנִיבָה שֶׁלָּכֶם

יַרְאֶה לָכֶם אֶת הַכִּוּוּן לָאֲדָמָה

בְּשָׁעָה שֶׁתֵּלְכוּ לְהִתְרַאֲיֵן אוֹ לְדַבֵּר לָאֻמָּה

אוֹ מִדֵּי יוֹם וְלַיְלָה, מִסָּבִיב לַשָּׁעוֹן שֶׁאֶצְלֵנוּ

לָנֶצַח עָמַד

מִשָּׁם אֲנַחְנוּ נַבִּיט בָּכֶם,

כְּשֶׁתַּפְקִירוּ אוֹתָנוּ בַּמִּלְחָמָה הַבָּאָה.

הָעֲנִיבָה שֶׁלָּכֶם אֲדֻמָּה כְּדֵי שֶׁתִּבְלְטוּ בַּטֶּלֶוִיזְיָה,

אֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים אֶתְכֶם מִשָּׁם,

מֵהַכִּוּוּן שֶׁמַּצְבִּיעָה עָלָיו הָעֲנִיבָה הַמַּקִּיפָה

אֶת הַגָּרוֹן שֶׁלָּכֶם וְנִדְאַג לְהַדֵּק אוֹתָהּ,

אֲנַחְנוּ נְהַדֵּק אוֹתָהּ עַד שֶׁתְּחַרְחֲרוּ,

וְנִשְׁמַע אֶת הַקּוֹל שֶׁאָנוּ מַכִּירִים הֵיטֵב,

שֶׁלֹּא מַגִּיעַ לְאָזְנֵיכֶם,

וְהוּא מְכֻוָּן כְּמוֹ הַחֵץ שֶׁמַּצְבִּיעָה עָלָיו הָעֲנִיבָה,

וְהִיא תִּתְהַדֵּק חָזָק מְאוֹד,

עַד שֶׁתַּגִּידוּ חְר, חְר, חְר,

עַד שֶׁנֵּצֵא מֵהֶעָפָר,

וְנַעֲמֹד מוּל הָאֻמָּה,

וּנְבַקֵּשׁ שֶׁתַּחְלִיפוּ אֶת הָעֲנִיבָה הָאֲדֻמָּה.

15/08/2018

בְּלֶכְתִּי לִפְנֵי שָׁנִים

בִּבְנֵי בְּרַק בְּשַׁבָּת,

לִישִׁיבָה אַשְׁכְּנַזִּית שֶׁל חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה

הָיִיתִי שְׁלִיחַ צִבּוּר

כִּי אִמָּא בְּאוֹתָהּ שָׁנָה נִפְטְרָה.

עָבַרְתִּי לְיַד גַּן יְלָדִים סָגוּר,

חֲתוּלִים בְּאַרְגַּז הַחוֹל בּוֹר וְעוֹד בּוֹר חָפְרוּ

שִׁרְבְּבוּ אֶת אֲחוֹרֵיהֶם

וְהִצְנִיעוּ בּוֹ אֶת מַה שֶׁעָשׂוּ.

שָׁאַלְתִּי אֶת שְׂפָתַיִךְ

שָׁאַלְתִּי אֶת עֵינַיִךְ

שָׁאַלְתִּי מַה עִנְיָנָם שֶׁל

אֵינְסוֹף

אִישׁוֹנַי בְּתוֹךְ אִישׁוֹנַיִךְ,

לְשׁוֹנֵךְ הָעוֹשָׂה שְׁבִיל חָלָב.

וְהֵשַׁבְתְּ לִשְׂפָתַי וְהֵשַׁבְתְּ לְעֵינַי

וְהָיָה לָךְ דִּבּוּר שֶׁנִּבְרָא

כְּמוֹ בֵּין אֹפֶק לִשְׂדֵרָה.

וְהִקְשַׁבְנוּ לַלֵּב,

הָיָה רַק אֶחָד.

וְיָדַעְנוּ שֶׁנֵּלֵךְ זֶה מִזֶּה

שֶׁנַּרְחִיק. שֶׁנֻּפְרַד.

הַיַּבְּלִית הָיָה אוֹיֵב גָּדוֹל

בְּסַךְ הַכֹּל עֵשֶׂב בִּשְׂדֵה בָּטְנִים.

אָרֹךְ, עִם בִּרְכַּיִם וּבִרְכַּת הַדֶּרֶךְ

מוֹשְׁכִים וְלֹא נִגְמַר.

גָּדוֹל מִמֶּנּוּ הַיַּנְבּוּט: עֵץ תַּת קַרְקָעִי

קָם לִתְחִיָּה.

וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הֵם הָאוֹיְבִים

אֶלָּא אַתָּה.

הַיּוֹנָה כְּבָר שָׁכְחָה

לָמָּה הָיָה

עָלֶה זַיִת בְּפִיהָ.

עִם אֶבֶן, מְרוֹצְצִים.

וּמִיָּד אַחַר כָּךְ כּוֹבְשִׁים.

עֲדַיִן דּוֹפְקִים אוֹתָם

זֶה מַה שֶׁקּוֹרֶה לַזֵּיתִים

הַכְּבוּשִׁים.

וְעַל הַצִּנְצֶנֶת

יָשִׂימוּ שְׁנֵי עֲנָפִים.

אֲבָל בִּפְנִים

הֵם דְּפוּקִים

וּכְבוּשִׁים.

8/7/2016

אֵיךְ שֶׁפָּתַרְנוּ

אֶת בְּעָיַת הַגֶּשֶׁם?

עַל יְדֵי שִׁנּוּי נִקּוּד

הַתְּפִלָּה.

מָחַקְנוּ וְתִקַּנּוּ: הַתְפָּלָה.

הִפְרַדְנוּ בְּעַצְמֵנוּ אֶת הַמֶּלַח

וּמַיִם רַבִּים יָצַרְנוּ.

וְנוֹצְרוּ עִבְרִית וְשָׂדוֹת וְשִׁירִים.

יְהוּדִים מִכָּל הַקְּלָלוֹת בָּאוּ צְמֵאִים.

בָּאוּ לְכָאן אַבָּא וְאִמָּא שֶׁלִּי

הֵנִיקוּ אוֹתִי מִלִּים.

נֶחְטָפִים, חֲטוּפִים, חוֹלָמִים חֲסֵרִים,

מַיִם שֶׁלֹּא אֱלֹהִים סִכְסֵךְ לְעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים.

כָּכָה נַעֲשָׂה אֲנַחְנוּ, לְאַט,

וּמִי יִהְיֶה אַחֲרוֹן הַשְּׂמֵחִים?

וַדַּאי – שׁוּב –

מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָחִים.

יָשַׁב מְשׁוֹרֵר תַּחַת הָאַלּוֹן

מָה כָּתַב?

“עַל כָּל הָרְכָסִים דְּמָמָה…”?

“בַּאֲפֵר לַיְלָה גִּבְעוֹת אֵל נִסְתְּרוּ”?

“עַל כָּל הַר וָגֶבַע דְּמָמָה”?

“גַּבְנוּנֵי הָרֶכֶס שְׁרוּיִים בִּמְנוּחָה”?

“עַל פְּנֵי כָּל הַר וּשְׂנִיר דְּמָמָה”?

פִּתְאוֹם

“קוֹל צְעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים”:

מַגַּפַּיִם! נִשְׁתַּנָּה שֵׁם הַמָּקוֹם.

פִּתְאוֹם

“מַלְאֲכֵי עָשָׁן צוֹעֲדִים בְּרָאשֵׁי אִילָנוֹת”.

פִּתְאוֹם

“קוֹל נִעְנוּעַ עֲנָפִים גְּבוֹהִים”.

כָּל הַיַּעַר נֶעֱלַם?

רַק הָאַלּוֹן שֶׁל גֵּתֶּה שָׂרוּף,

גַּלְעֵד, בְּלֵב

בּוּכֶנְוַאלְד.

מֵעֻקְצָהּ, מִדִּבְשָׁה, מִמִּישׁוֹרֶיהָ,

הֶעָקֹב עוֹלֶה יוֹרֵד, אֶל אוֹהֲבֶיהָ,

כַּרְמֶל וְשָׁרוֹן עַל חַמּוּקֵי חוֹפֶיהָ.

וּמָה יָפוּ אִירוּסֵי אַרְגְּמָנֶיהָ.

מֵרוּם שְׂנִיר וּמֵאֹדֶם רִמּוֹנֶיהָ,

אָהָה עַל קִבְרוֹת נַרְקִיסֶיהָ,

עַל מַחְלְפוֹת סַבְיוֹנֶיהָ וּמֶחְלָפֶיהָ,

נְאוּם כָּל נַחֲלֵי אַכְזָבוֹתֶיהָ.

מִתְּבוֹרָהּ, מִגִּלְבּוֹעָהּ, יִזְרְעֶאלֵיהָ,

מִתְיָאֵשׁ כְּבִישׁ שֵׁשׁ, עַל חֶבְיוֹנֶיהָ

חַרְסִיתָּהּ, סָלְתָּהּ, זִכְרוֹנוֹתֶיהָ.

וְכַמָּה נְמִבְזִים בּוֹזֶיהָ.

10/01/21

לַאֲהוּבֵינוּ יֵשׁ דְּמוּת הַגּוּף

לְשִׁירֵינוּ אַיִן

כְּמֶרְחַק הָאֹפֶק מִן הָעַיִן

יָרוּצוּ אֲהוּבֵינוּ לְהַשִּׂיג

וְהַשִּׁיר מֵאֵלֵיהֶם עֲדַיִן.

אֲהוּבֵינוּ פּוֹלְשִׁים אֵלֵינוּ

מִתַּחַת לַבָּבוֹת

אַךְ מִתַּחַת שְׁמוּרוֹתֵינוּ נְדוּדִים וְאוֹת קַיִן

אָנוּ מְשׁוֹרְרִים

וַאֲהוּבֵינוּ כְּלֵי זַיִן.

וּכְשֶׁאַגִּיעַ לְעִיר הַקֹּדֶשׁ עֲפוּלָה,

מִיְּרוּשָׁלַיִם הַמְּחַרְחֶרֶת שִׂנְאָה

הַרְחֵק מֵרֵיחַ צ’וּלְנְט וְסֻכָּר

הַקּוּגְל שָׂרוּף, לְהַשְׁכִּיחַ זֵכֶר הַמִּילְיוֹנִים,

יַעֲלֶה מַרְאֶה חוּם הֶחָרִישׁ הַמָּתוֹק שֶׁל

אַדְמַת אֱלֹהִים לֹא יָדַע מָה הִפְסַדְנוּ

רַק חָמוֹר נָעַר בָּאַשְׁמוּרָה רִאשׁוֹנָה

כְּלָבִים צָעֲקוּ בִּשְׁנִיָּה

אֲנִי תִּינוֹק צִיּוֹנִי יָנַק מִשְּׂדֵי אִמּוֹ,

גַּם אֶת קַעֲקוּעַ הַמִּסְפָּר עַל זְרוֹעָהּ,

וְסֻכָּר הַשָּׁמַיִם כָּחֹל

וּמִשְׁמַר הָאֵקָלִיפְּטוּסִים מִיָּמִין

בַּדֶּרֶךְ לְהַר הַמּוֹרֶה,

הוּא הַמּוֹרִיָּה הֶחָדָשׁ

שֶׁל הַנֶּפֶשׁ, נַפְשִׁי.

וּמַחֲנָק הַגָּרוֹן, מַחֲנַק אַהֲבָה.

הַגָּזְלַייטִינג הַזֶּה שֶׁנּוֹחֵת עָלַי,

סְבַךְ הָעֲנָפִים שֶׁנּוֹתַר רָגוּעַ,

לְאַחַר כָּל הַהִתְפַּתְּלוּיוֹת.

סִפְלֵי הַמַּיִם הַמְּטַפְּסִים בַּשִּׁיפָה

וְהָעֵצָה הַקָּשָׁה לַעֲמֹד וְלֹא לָזוּז

וּבְכָל זֹאת שָׁם צִפּוֹר בָּחֲרָה

לְהָבִיא זְרָדִים לְבִנְיַן הֶעָתִיד הַזָּנִיחַ,

שִׂיחוֹת הַנֶּפֶשׁ הָאֵלֶּה שֶׁמִּתַּחַת לָאֲדָמָה

שֶׁחוֹרְצוֹת לָשׁוֹן בְּאַלְפֵי הֶעָלִים

גּוֹזָל הוֹלֵךְ וְגוֹזָל בָּא

וְהָאָרֶץ הַמְּטַפֶּסֶת בְּמִלִּים כָּאֵלֶּה

עַד לַשָּׁמַיִם.

כִּי הָאִשָּׁה עֵץ הַשָֹּדוֹת

אִישׁ בְּכִידוֹן, בְּחֵץ, בְּרוֹבֶה.

בְּחֶשְׁבּוֹן בַּנְק.

אַשְׁרֵי הָאִשָּׁה שֶׁהָלְכָה בַּעֲצַת

קִשּׁוּטֶיהָ וּבָהֶם תֶּהְגֶּה בַּבֹּקֶר

וְאַחַר כָּךְ בָּעֶרֶב.

אִשָּׁה יוֹצֵאת בְּמָה אִם לֹא בְּפֵרוֹת עַל רֹאשָׁהּ,

קוֹנְכִיּוֹת בְּאָזְנֶיהָ,

חִשּׁוּקִים לְצַוָּארָהּ.

אַבָּא שֶׁלִּי אָרַז אֶת

סָבָא וְסַבְתָּא בְּבַגְדָּד

וְהֵם טָסוּ לָאָרֶץ.

הַאִם נִגְזַר עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה שׁוּב?

הֲרֵי אֵין יוֹתֵר לְאָן לָטוּס כִּי

יֵשׁ הַר שֶׁבּוֹעֵר מִתַּחְתָּיו בְּאוֹסְטְרַלְיָה

6000שָׁנִים וְהַיְּעָרוֹת בִּבְרָזִיל

שׁוֹכְבִים עַל הַקַּרְקַע כְּמוֹ בְּבוּכֶנְוַאלְד,

הַדְּבוֹרִים נוֹטְשִׁים אֶת חַג מַתַּן תּוֹרָה

וְדָנָאִיּוֹת הַמֶּלֶךְ לֹא יָעוּפוּ יוֹתֵר

מִמֶּכְּסִיקוֹ לְקָנָדָה.

אַבָּא וְאִמָּא אֵינָם.

עַל קֶבֶר סָבָא וְסַבְתָּא חֲזָזִיּוֹת יְרוּשָׁלַיִם.

רַק הַיַּתּוּשָׁה בַּחֶדֶר טָסָה

וּמַאֲמִינָה שֶׁנִּשְׁאַר בִּי דָּם

עִם טַעַם שֶׁל עוֹד.

הרימונים מתכוננים להיות פלא. עטיני הרימון מתפקעים. הפרחים האדומים עדיני הנפש מתעברים. מתמלאים ביהלומי גרעינים שבמדרש נאמר אודותם המופלא בתחום החינוך, אותו דמיינו חז“ל: “הנצו הרמונים, אלו תינוקות שיושבים ועוסקים בתורה ויושבים שורות שורות כגרעיני רימונים” [שיר השירים רבה ו' י”ז]. כמה יפה לתאר מרצה לפילוסופיה רואה מולו גרעיני רימונים שעתידם שַׁדְמֹת חכמה ואושר, או כל מורה שלנגד עיניו תלמידיו ניצני רימונים מכותרים בכתר האופייני.

כשהייתי גרעין הייתה לי מורה כזו, בכתה ב ב1962… היא גרה בדרך הים בחיפה ובאה לערב ההשקה של ספרי… היא בת 87 מורה שכל גרעיני רימוניה פזורים בארץ. המורה נעמי. שורות שורות ישבנו והיינו כמהופנטים – היא, מקור משפחתה באוסטריה, לימדה במושב ברק כשהצפצפות ליד בית הספר ניטעו על ידי התלמידים והיום הם עצי אלוהים אדירים, כביש לא היה וכל הבתים שווים בגודלם ובצורתם אפילו בית הכנסת היה בית ארוך דוגמת בתי המושב ולא גר בו אף אחד… בכל בוקר היא שרה איתנו לפני תחילת הלימודים “בהרים כבר השמש מלהטת”. לא. זו אינה אגדה. היינו גרעיני רימוניה. אבא התחיל מגיל 17 בבגדד לעמוד מול גרעיני הרימונים בכיתה בבגדד. דבר ראשון שעשה היה לבטל את הסד להכאת תלמידים והמציא ללא פיאזֶ’ה את שיטת הפרסים כשעיצב לכך סרטים אדומים לענידה על הצואר. הבולשת העירקית חקרה את אבא בחשש שהצבע האדום מרמז על פעילות קומוניסטית מחתרתית. מהרימונים אמא ידעה להכין תרכיז כשמיצתה את הצוף והרתיחה אותו לאט. ריח האידוי התפשט בבית במושב ברק. כתר הרימון מעניק לנו צורה של כוכב, יש אומרים “מגן דוד” ואי אפשר שלא לזכור שהוא גם מודל יופי וכך נאמר בבבא מציעא פ״ד עמ' א: מַאן דְּבָעֵי מֶחֱזֵי שׁוּפְרֵיהּ [מי שרוצה לראות יופיו] של ר' יוֹחָנָן, נַיְיתֵי כָּסָא דְּכַסְפָּא מִבֵּי סִלְקֵי [יביא כוס כסף מבית הצורף], וּנְמִלְיֵיהּ פַּרְצִידַיָא דְּרוּמָנָא סוּמָּקָא [וימלא אותה גרעיני רימון אדום], וְנֶהְדַר לֵיהּ כְּלִילָא דְוַורְדָּא סוּמָּקָא לְפוּמֵיהּ [וישים זר ורדים אדומים על פיו] של הכוס, וְנוֹתְבֵיהּ בֵּין שִׁמְשָׁא לְטוּלָּא [ויעמיד אותה בין החמה והצל], הַהוּא זַהֲרוּרֵי [אותו הזוהר] שייראה, הוא מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ [מעין יופיו] של ר' יוֹחָנָן. מעין יופיו! האם תנסו לעשות זאת? ודאי שלא. מדריך היופי כאן אינו מתיימר לקונקרטי אלא למופשט: מעין יופיו.

זהו ספר מחווה לעבודותיו של אלירז יהושוע. רישומיו העזים ליוו אותי ברישומי מילים והשתלטו עלי בסערה שבכל קו. נוסכים עליהם את הדיבור עם ההוויה, מתלבשים כעצים בעלווה, נושרים ושרים בערמת השלכת, במילים החוגגות שורש, גזע, עלווה, בד, פארה, שׂוֹכָה, זלזל, סנסין, צמיחה, קמילה, תחיה…