הָלוֹךְ וְהִתְקָרֵב כַּמְּבֻקָּשׁ, כַּמְּצֻפֶּה,

וּכְכֹל שֶׁנִּתְקָרֵב

כֵּן נַעֲמֹד פָּנִים אֶל פָּנִים מוּל אוֹתוֹ הַמֶּרְחָק.

כָּךְ דֶּרֶךְ אֵינְסוֹף לֵאלֹהִים, וְאֵינְסוֹף

לְאָדָם, לְחָבֵר.

כָּךְ נַתְחִיל לְהָבִין מַה קָּשֶׁה לִהְיוֹת אַתָּה,

לְהַרְגִּישׁ כְּאֵבְךָ גַּם הַקַּל בְּיוֹתֵר,

לֹא, גַּם הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר.

וּמִי זֶה וּמַה זֶּה אַתָּה אִם לֹא כְּאֵבְךָ?

הָלוֹךְ וְהִתְקָרֵב כַּמְּבֻקָּשׁ, כַּמְּצֻפֶּה,

וּכְכֹל שֶׁנִּתְקָרֵב —

כֵּן נַרְגִּישׁ כְּאֵב וְעֶלְבּוֹן מִשֶׁלָּנוּ.

עֵת גּוֹאָה הַדְּמָמָה בְּלֵב הַפַּיְטָן

וְנִדְחֶקֶת אֶל עָל

בְּלִי לָשׁוֹן רַק בְּדֹלַח מְגֻלָּף שֶׁל דִמּוּי

וְהַכְּלִי הַיָּפֶה הָרָפֶה מִתְנַפֵּץ כַּמּוּבָן

וְהַשְּׁבָרִים פּוֹצְעִים הַדְּמָמָה

וַאֲנִי קוֹלֵט בְּכַפַּי נְטָפִים אֲחָדִים וּכְבֵדִים

אָז אַאֲזִין, אָז נַחֵשׁ אֲנַחֵשׁ

כָּלְשֶׁהוּ בִּגְבִיעַ כַּפַּי,

כָּלְשֶׁהוּ.

הָאַהֲבָה תָּמִיד שְׁאֵלָה:

מַה שְׁמֵךְ?

וְהָאַהֲבָה הַחוֹזֶרֶת מוֹסֶרֶת הַסּוֹד

שֶׁזֶּה עַתָּה עָלָה מִתּוֹכָהּ כְּגִלּוּי,

שֶׁעָמֹק וְיָקָר מִכָּל שֵׁם יְדָעַתּוּ עַד כֹּה —

לָמָּה זֶה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶּלִאי.

וְאוֹתוֹ בַּחֲרָדָה הִיא מַפְקֶדֶת בְּכַף יַד חֲבֶרְתָּהּ:

נָא לֹא לְפִעְנוּחַ,

נָא לֹא לְנַסּוֹת,

פֶּן אֶגְוַע.

כֹּה עֵירֻמִּים פְּנֵיהֶם שֶׁל אֲבֵלִים,

כֹּה עוֹטִים כְּפוֹר דַּק לְלֹא כֹּחַ הַפְשֵׁר

לְמַגָּעוֹ שֶׁל אֵי־רֶגַע עוֹבֵר

בַּחַלּוֹן אוֹ בַּבַּיִת,

כֹּה כְבָר גַּם הֵם רְחוֹקִים, רְחוֹקִים —

כֹּה כֹה לְלֹא כֹה, לְלֹא כֹה.

כִּי כֻלָּנוּ מֵתִים כָּלְשֶׁהוּ מִסָּבִיב לַנִּפְטָר —

הַמָּהוּת הַיְחִידָה הַיּוֹצֶרֶת תַּבְנִית

מִנְּסֹרֶת בַּרְזֶל סְבִיבָהּ.