האב על מצבת בתו האהובה

כְּמוֹ חֲבַצֶלֶת הַנִקְטָפָה מֵרוּחַ סְעָרוֹת

כֵּן נִקְטַפְתְּ בִתִּי וְטוֹרַפְתְּ בִּדְמִי יָמָיִךְ

חֻלְלָה יִפְעָתֵךְ אֲהָהּ! יָבְשוּ שְׁלָחָיִךְ

נוֹחֲלָה אָבְדָה תִקְוָתִי, הוּבְלָה לִקְבָרוֹת.

אוֹי! כִּי עָפוּ שִׂמְחוֹתַּי בְּיוֹם עֲבָרוֹת

לֹא אֶשְׁקוֹטָה עֲדֵי אֵרֵד אַחֲרָיִךְ!………

תַּמוּ יְמֵי מְגוּרַי בָּאָרֶץ הַמְעַטִים וְרָעִים

לְהִנָפֵשׁ מִשְׁאוֹן חֶלֶד בָּאתִי בְּתוֹךְ הַבָּאִים

רַשׁ וָחוֹסֶר בַּל יוֹסִיפוּ עוֹד, אֶת נַפְשִי לְדַאֲבָה

בְּצֵל שַדַי אֶתְלוֹנֶן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה.

אשׁר כתבתי לחוק על מצבת אמי אשׁה

יראת ד' מרת שׂרה נ"ע

בֵּין יְשֵׁינֵי אַדְמַת עָפָר אֵלֶה יָנוּחוּ

עַצְמוֹת אֵשֶׁת חַיִל עַקֶרֶת הַבָּיִת

עֲלֵי מוֹתָהּ יוֹדְעֶיהָ מַר יִצְרָחוּ.

אֻמְלַל הַפֶּרַח הוֹי! בְּעוֹדוֹ רַעֲנַן כַזָיִת

אוּלָם לֹא אִיש אֵל וִיעַוֵת דִין בֶּן חָלֶד

אִם בִּימֵי הַנְעוּרִים מָרוֹם יִקְרָאֵהוּ

כְּאָב יִפְרוֹשׂ אֵבֶר עַל בֶּן צָעִיר וָיָלֶד

יְרַחֲמֵהוּ וּמִיוֹמַיִם יְחַיֵהוּ;

בְּעַד מַלְכּוֹ הָאַדִיר הִשְׁלִיךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִנֶגֶד

וַיָמָת מוֹת גִבּוֹרִים עַל מְרוֹמֵי הַשָׂדֶה

אַל תִּסְעַרְנָה רוּחוֹת הָנִיחוּ לֶעָיֵף הַשֶׁקֶט

נַפְשׁוֹ שׁוֹכֶנֶת מַעַל וַאֲפָרוֹ קוֹדֶשׁ מַטָה.

¹

אִלוּ לְפִי יוֹשֶׁר וָתֹם הוּכַן לְמֵת קָבֶר

קִבְרְךָ הָיָה רָאוּי הֱיוֹת מִיַהֲלוֹם וָשהַם

כִּי מִנִי אֹרַח הַצֶדֶק לֹא סַרְתָּ אֲחִי־נועַם

עֲדֵי שָׁטַף אוֹתְךָ הַמָוֶת שָׁטַף וְעָבָר

עַתָּה אֲהָהּ! עַצְמוֹתֶיךָ יְכַסוּ רְגָבִים;

שֵׁמַע תְּהִלָתְךָ אָמְנָם יַרְקִיעַ הַשָׁמָיִם

שָׁם נַפְשְׁךָ מִתְהַלֶכֶת בְּאֶרֶץ הַחַיִים

וְאֵת רֵעוֹתֶיהָ לָנֶצַח תִּתְעַלֵס בָּאֲהָבִים.

אִ ישׁ חֲמוּדוֹת פְּאֵר הַמִדוֹת

תּוֹרָה הוֹרָה בְיִשְׂרָאֵל

בְּ רוּחַ נְדִיבָתוֹ לִמֵד עֲדָתוֹ

עֲדֵי קְרָאוֹ מָרוֹם אֵל

רַ בִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן, וְהֵשִׁיב

נֶפֶשׁ צְמֵאִים הָיָה לָהֶם גוֹאֵל.

הָ יִינוּ יְתוֹמִים מֵאָז לֻקַח מְרוֹמִים

יִשְׂאוּ בְנִיהֶם אֱמוּנֵי אֵל.

מְ טַר דִמְעָה אוֹרִיד וּבְשִׂיחִי אָרִיד

וַאֲקוֹנֵן הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל!

מוה' שׁלמה טאעפליטץ זלה"ה

שִׁ ית לִבְּךָ עוֹבֵר! לְזֶה הַקֶבֶר

פֹה בְּאֶרֶץ נוֹד רֶגַע עֲמוֹד!

לְ מַשׁוּאוֹת אֵל הָרֵם פְּעָמֶיךָ

וּזְכוֹר כִּי צֵל וְהֶבֶל יָמֶיךָ.

מַ טָע לְשֵׁם שָׁתוּל עַל פַלְגֵי יְקָר

מֵעִיר חֲכָמִים, נֵצֶר וְעֲנַף

ה וֹרִים יְשָׁרִים. בְּעוֹדוֹ רַעְנָן

אֲהָהּ! מָוֶת קְטָפָהוּ

מִנְוֵה שַׁאֲנָן קְבָרוֹת הוֹבִילָהוּ……

הוֹי רַעְיָה! צְבִיַת חֵן / אֵיכָה נִשְׁבַּרְתְּ!

אֵיכָה כּבָרוּחַ קָדִים / מֶנִי סוֹעַרְתְּ!

נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי / לְיוֹם חוֹשֶׁךְ וַעֲבָרוֹת

בּוֹ שֻׁדְדָה אָהֳלִי / הוּבַלְתְּ לִקְבָרוֹת

זֹאת לְבַדִי נֶחָמָתִי / כִּי הִשְׁאַרְתְּ אַחֲרָיִךְ

בֵּן פּוֹרָת נְטַע שַׁעֲשׁוּעִים בַר נְדָרָיִךְ

אִתּוֹ אֶשְׁתַּטֵחַ עֲלֵי קִבְרֵךְ קִינִים אָעִירָה

הוֹי כִּי קָדַר עָלֵינוּ הַיוֹם, בָּאָה הַצְפִירָה!