כֹּה, יִשְׂרָאֵל, יִקַּח מְשׁוֹרֶרְךָ לַקֶּבֶר

שִׁירוֹ וְכִנּוֹרוֹ אַבִּיר־הַמֵּיתָרִים,

בַּל עוֹד יִגַּע בּוֹ אִישׁ, לֹא יִפְרְטוּ שָׁרִים,

רַק “הוֹי נְעִים זְמִירוֹת” יִשְּׂאוּ יְלֵל וָשֶׁבֶר…

כִּי אֵין יוֹרֵשׁ לָאִישׁ, לֹא לְשַׁמְנוֹ הַטּוֹב

וְלֹא לַשֵּׁם אֲשֶׁר חָצַב בְּהֹלֶם־יָד,

מִלְּבַד הָאַלְמוֹנִי – הָעָם, אֲבִי הַלְּשָׁד

וּמְקוֹר כָּל עֲסִיסוֹ הִשְׁקָהוּ בּוֹ לָרֹב…

פַּזֵּר עַל אֵם דְּרָכִים אֶת כָּל זֵרֵי־הַזַּיִת,

לְבַל יָעֵז אַחֵר פָּאֵר בּוֹ אֶת רֹאשׁוֹ,

יִקַּח עַם לְבַדּוֹ אֶת נֵזֶר־קְדוֹשׁוֹ,

חַרְבּוֹ וְטַלִּיתוֹ, כֵּלָיו וְגַם הַבַּיִת,

עֲדֵי יוֹפִיעַ אִישׁ קֹרַץ מִדְּוַי־הָעָם,

יִלְקֹט מִכָּל־פַּלְגּוֹת־אַרְצוֹ עֲלֵי־הַטֶּרֶף,

יַחֲזִיר עֲטֶרֶת גְאוֹנוֹ, אַף יֶרֶב

וּמִצְהָלוֹת יָשִׁיב לַכְּלִי אֲשֶׁר נָדַם…

כִּי זוֹ מְנַת הָאִישׁ: בְּעֹצֶם־יָד חָפוֹר

בְּנֵבֶךְ־הָאֻמָּה, צָרֵף אֶת הַמַּתֶּכֶת,

בִּתְבוּנָתוֹ לִרְקֹעַ מֵיתָרִים וְלֶכֶת

הֶרָה לְבָנוֹן לִכְרֹת עֲצֵי־כִנּוֹר.

וְכָל־יְמֵי־חַיִּים הָרֵם עַל רֹאשׁ־עַמּוֹ

כִּנּוֹר כְּחֶרֶב־עֹז בְּלַהַט הַתִּפְאֶרֶת,

עָמוֹד בּוֹדֵד־זוֹהֵר עַל פֶּסֶג הַמִּשְׁמֶרֶת,

עֲדֵי תִּקְרַשׁ בָּעוֹרֵק אַחֲרִית דָּמוֹ…

ירושלים, כ“ה תמוז – תרצ”ד

נַפְשִׁי בַּלֵּילוֹת לֹא תֵּדַע נֶחָמָה

עַל שְׁלֹשִׁים שֶׁיָּצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה

וְיָרְדוּ אֱלֵי תְּהוֹם.

חֲמוּדִים וּצְעִירִים, טַל יַלְדוּת עַל לֶחְיָם,

אַךְ זֶה לְצַמֵּחַ תָּחֵל בְּמִצְחָם

עֲטֶרֶת שִׁמְשׁוֹן.

עַל אֵלֶּה לֹא יֶרֶף לִבִּי הִתְאַבֵּל.

אַל טַל עַל פְּרָחֶיךָ, הָהּ, הַר הַכַּרְמֶל,

רַק בְּכִי הַקִּמְשׁוֹן.

אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים, אָבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה!

נַפְשִׁי בַּלֵּילוֹת לֹא תֵּדַע נֶחָמָה,

וְלָעַד לֹא תִּדֹּם.

תש"ח