הָהּ דּוֹר רוֹצֵחַ-אַגָּדוֹת

דּוֹר מְשַׁכֵּל-עַצְמוֹ-לָדַעַת!

תִּרְצֶה לָשֵׂאת תְּפִלָּה – וְלֹא תוּכַל לִבְדּוֹת.

לוֹמַר קַדִּישׁ – וְלֹא תֵּדַע עוֹד.

לְהִנָּחֵם תִּרְצֶה – וְלֹא תּוּכַל.

כִּלְאָב-חוֹרֵג אֶל אֵל קַנָּא תָּבוֹאָה

וְתִתְפַּלֵּשׁ: עַל חֵטְא…

וְתִתְחַנֵּן: מְחַל…

וְתִתְיַפֵּחַ: נָא לַהֵט לַהֵט כּוֹכָב גָּבֹהַּ!

וְהוּא יַחְמֹל וִיצַו לַכּוֹכָבִים לִלְהֹט

מֵאַגָּדוֹת יַלְדוּת אֲשֶׁר נָמוֹגָה.

אֲבָל אֲנַחְנוּ

בְּמִינוּת עֵינֵינוּ הַכֵּהוֹת

הַאִם נִזְכֶּה לִרְאוֹת הַנֹּגַהּ?

לִצְמֹחַ מֵחָדָשׁ וּבְרֶטֶט גִּבְעוֹלִי

עֵינֵי-בְּרֵאשִׁית-בָּרָא לִפְקֹחַ כְּמוֹ נֶבֶט

וּמִגִּלּוּי תָּמִים

מִזֶּמֶר אֱוִילִי

הַדְשֵׁא אֶת יַלְדוּתֵנוּ הַקַּשֶּׁבֶת?

הַאִם נִזְכֶּה?

הַאִם נוּכַל לִבְדּוֹת?

וּלְהַאֲמִין לְהַאֲמִין – הַאִם נֵדַע עוֹד?

הָהּ דּוֹר רוֹצֵחַ-אַגָּדוֹת

דּוֹר מְשַׁכֵּל-עַצְמוֹ-לָדַעַת.

הָעֶרֶב רָחַץ כַּפָּתוֹ כְּנֶגְדִּי

וַיִּרְבַּץ עַל כְּרָעַיִם וָכֶרֶס.

סִימָן לָאוֹרְחִים! וְאַךְ בָּאתָ:

הַגְּדִי?

הַגְּדִי שֶׁמִּשִּׁיר-הָעֶרֶשׂ!

הֶאֱמַנְתִּי מְאֹד אַךְ הִרְכַּנְתִּי רֹאשִׁי

כִּגְהֹר עַל אֲגַם הַיָּרֵחַ.

חָזַרְתָּ אֵלַי כָּל-כָּךְ אֱנוֹשִׁי:

מְבֻגָּר

וְעָיֵף

וְסוֹלֵחַ.

הִכַּרְתִּיךָ מִיָּד. בַּהִבְהוּב הָעוֹמֵם

שֶׁל הָאוֹר הַצֹּאנִי בָּעֵינַיִם

בַּהִמְנוֹן הַגִּדְיִי הַפּוֹעֶה סֶגוֹל-מֵם

הַ-מֶּה הַנִּצְחִי מוּל שָׁמַיִם.

וַאֲנִי

אַל תִּרְאֵנִי פִּקֵּח וָרָע.

אַל תַּרְשִׁיעַ נַפְשִׁי כִּי נָבוֹכָה.

הַבֵּן שֶׁהָלַךְ לְלִמּוּד הַתּוֹרָה

עוֹד פּוֹעֶה קָמַץ-אָלֶף כָּמוֹךָ.

וְהִנֵּה צַמְרְךָ – עוֹד לָבָן הוּא וָצַח

אַךְ יָמִים קָרַחְתָּם בּוֹ כְּבָר שָׂמוּ.

כִּי לוּחַ מִקִּיר מְרַמֵּז: הֵא תַּרְצַח

(זֶה צֵרוּף-אוֹתִיּוֹת – לְחִנָּם הוּא?)

לָמֶד-חֵת פְּעָמִים בִּדְלֵקָה הֶאְדִּים

הַסֻּלָּם הַמְקָרְבֵנִי הַמָּוְתָה

מִיּוֹם שֶׁלִּקְרַאת צִמּוּקִים-וּשְׁקֵדִים

הָלַכְתָּ הַגְּדִי וְלֹא שַׁבְתָּ.

הַגְּדִי שֶׁהָלַךְ.

וְהַבֵּן שֶׁהָלַךְ.

וְנִדְמֶה: הַסֻּלָּם כֹּה גָבֹהַּ.

אָז בְּאֶלֶף שְׁלַבָּיו הוּא נִצָּב כַּאֲנָךְ

בֵּין הַיֶּלֶד-וּגְדִי וֶאֱלוֹהַּ.

אָז מִקִּיר בְּחֶדְרִי לֹא בָּכוּ אֲבָנִים.

עַכְשָׁו הֵן בּוֹכוֹת עֶרֶב-עֶרֶב.

כִּי עַכְשָׁו…

כִּי עַכְשָׁו תַּחַת עֶרֶשׂ-בָּנִים

עוֹמֶדֶת חַיַּת-הַטֶּרֶף.

וְיוֹשְׁבוֹת אִמָּהוֹת עַל עַרְשֵׂי תִּינוֹקוֹת.

וּמְבַקֵּשׁ אֶת הַזֶּמֶר הַיֶּלֶד.

לַשָּׁוְא תְּנַסֶּינָה לָשִׁיר אוֹ לִבְכּוֹת.

הַזְּאֵב לְבַדּוֹ מְיַלֵּל עוֹד.

אַךְ אֲנִי – בִּזְכוּתְךָ! – עוֹד לִי שְׂחוֹק וְדִמְעָה

עוֹד שׁוֹכְנִים בִּי הָאָב וְהַנַּעַר

וּלְנֶגֶד הַזְּאֵב כְּכִפָּה אֲדֻמָּה

אֶאֱסֹף גַּרְגְּרִים בַּיַּעַר.

עַד שֶׁעֶרֶב אֶחָד בְּעוֹדֶנִּי אוֹסֵף

(כָּמוֹהָ – בַּדֶּרֶךְ אֶל סַבְתָּא)

צַמְרְךָ לִי הֵבִיאוּ כִּכְתֹנֶת יוֹסֵף

וְאָמְרוּ…

וְאָמְרוּ כִּי טֹרַפְתָּ.

זֵכֶר גְּדִי לִבְרָכָה.

אַךְ אֲנִי לְבַדִּי

הֲרִיחוֹתִי הַדָּם שֶׁבַּצֶּמֶר.

וָאֹמַר:

אֵיךְ נָשִׁיר בְּלִי הַשֶּׂה וְהַגְּדִי

בְּלִי הַלֹּבֶן הַצַּח שֶׁלַּזֶּמֶר?

מִנִּי אָז בִּקַּשְׁתִּיךָ אָחִי-בָּעִזִּים

(הַנֶּפֶשׁ הִדְמִיעָה וְשָׁרָה).

יָדַעְתִּי: הַרְחֵק מֵעֵיבָל-וּגְרִיזִים

תִּשָּׂא חֵטְא-אָדָם הַמִּדְבָּרָה.

רְאֵה: נִתְקָרְחוּ לִבּוֹתֵינוּ מִתֹּם

וְכָל שַׁדְמוֹתֵינוּ – מִדֶּשֶׁא.

עַל חֵטְא לֹא-חָטָאנוּ בָּגַרְנוּ פִּתְאֹם.

כִּי אָנוּ הַכֹּפֶר עַל פֶּשַׁע.

שָׂעִיר מִשְׁתַּלֵּחַ.

עֶגְלָה עֲרוּפָה.

הַבֵּן הֶעָקוּד עַל מִזְבֵּחַ.

אַךְ שַׁבְתָּ כָּמוֹנִי: אֶל אִמָּא יָפָה.

מְבֻגָּר

וְעָיֵף

וְסוֹלֵחַ.

מְשֻׁנֶּה כִּבְדָיָה וְנִרְאֶה כְּאִוֶּלֶת

כְּגֻזְמָא שֶׁל מִינְכְהָאוּזֶן שֶׁל אַנְדֶּרְסֶן גְּרִים

כִּי פַּעַם אֵי-פַּעַם הָיִיתִי עוֹד יֶלֶד

וְנַעַר פָּרוּעַ עִם כָּל הַנְּעָרִים.

זֶה הָיָה מִשֶּׁכְּבָר – אַל תִּמְנוּ אֶת שְׁנוֹתַי נָא

(גָּדוֹל בְּשָׁנִים לֹא חָפַצְתִּי לִהְיוֹת)

וְהָיָה זֶה לֹא פֹּה – זֶה הָיָה בְּאוּקְרַיְנָה

(יֵשׁ אֶרֶץ כָּזוֹ בֵּין הַרְבֵּה גָלֻיּוֹת).

אַתֶּם מְזַמְּרִים עַל יַרְקוֹן וְכִנֶּרֶת

וּוַדַּאי תִּתְפַּלְּאוּ עַד מְאֹד בְּדַבְּרִי

עַל דְּנֶפְּר-נָהָר – הַמִּלָּה כֹּה מִוּזֶרֶת

בְּכַף-בֵּית אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַכְּתָב הָעִבְרִי.

אַךְ לִי הִיא הָיְתָה יְקָרָה כְּגִלְבֹּעַ

פְּשׁוּטָה כְּמוֹ לֶחֶם כְּאֵם אוֹ כְּאָב.

בִּצְעֹד עַל הַדְּנֶפְּר הַיּוֹם הַגָּבֹהַּ

חַמָּה שִׁכְשְׁכָה בּוֹ כְּדָג שֶׁל זָהָב.

וְאֵין לְהַבְחִין: אֵי פֹּה מַטָּה? אֵי גֹבַהּ?

וּמִי כָּאן בְּמִי מִשְׁתַּקֵּף כִּבְמַרְאָה?

מַה טּוֹב אָז הָיָה לְהָסִיר אֶת הַכֹּבַע

לִשְׁלוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ מִמֵּי נְהָרָה.

אַךְ אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ עַל מָה וּמַדּוּעַ

לֹא נֹגַהּ שֶׁל יוֹם אָז אָהַבְתִּי מְאֹד:

בְּבֵית אֲבוֹתַי בַּחַלּוֹן הָרָבוּעַ

קְסָמוּנִי יוֹתֵר דִּמְדּוּמֵי הַלֵּילוֹת.

זֶה אָיֹם כְּמוֹ סוֹד זֶה מוּזָר כְּמוֹ פֶּלֶא.

כְּבָר כָּתַבְתִּי עַל כָּךְ בְּשִׁירַי לִגְדוֹלִים…

אֲבָל הֵם לֹא יָבִינוּ דְּבָרִים שֶׁכָּאֵלֶה

לֹא הֵם יֹאהֲבוּ שְׂפַת חִידוֹת וּסְמָלִים.

הֵם אוֹמְרִים: “לֹא מוּבָן! הֵן כְּיֶלֶד נִהְיֵיתָ!”

וְיֵשׁ יִכְעֲסוּ וְיַגִּידוּ: “חָצוּף!”

אַךְ אַתֶּם הֵן יוֹדְעִים כִּי אֶפְשָׁר גַּם לְפֶתַע

לִבְכּוֹת… כָּכָה סְתָם… רַק מִפְּנֵי שֶׁעָצוּב…

וְהָיָה מְשׁוֹרֵר שֶׁקָּרָא פַּעַם “דֹּמּוּ!”

כִּי בַּלַּיְלָה שָׁמַע בְּכִי תִּינוֹק שֶׁנִּפְחַד

וַיֹּאמַר: "אֱלֹהִים! עוֹלָמְךָ זֶה כִּסְדֹם הוּא

כָּל עוֹד מִתְיַפֵּחַ בּוֹ יֶלֶד אֶחָד!"

וְשׁוֹנִים אָז הָיוּ הַלֵּילוֹת שֶׁל הַיֶּלֶד.

וְכָל לַיְלָה קָבַע אֶת דְּמוּתוֹ בִּלְבָבוֹ.

עוֹד הַיּוֹם גַּם הַיּוֹם עֵת דּוֹפְקִים עַל הַדֶּלֶת

אֲפַחֵד לְפָתְחָהּ פֶּן הַלַּיְלָה יָבוֹא.

אַךְ בְּכָל-זֹאת – מוּזָר! – כֹּה אָהַבְתִּי לָלֶכֶת

יְחִידִי אֶל הַדְּנֶפְּר דַּוְקָא בַּלֵּילוֹת.

הֵן קָרָה גַּם אֶתְכֶם שֶׁהָעַיִן נִמְשֶׁכֶת

דַּוְקָא לַמָּקוֹם הַמַּפְחִיד עַד מְאֹד.

לֹא אֹמַר כִּי תָּמִיד הִפְחִידַנִי הַלָּיִל.

זָכוּרְנִי: הַיּוֹם כְּבָר דָּעַך אָז וְרַק

הַשֶּׁמֶשׁ בָּרֹם נִסְתַּבְּכָה כְּמוֹ אַיִל

בְּעֵת שֶׁעָקַד אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק.

וְטוּרֵי אִילָנוֹת כְּלַפֵּי מַעְלָה הִגְבִּיהוּ

כַּפּוֹת יְדֵיהֶם הַכְּבֵדוֹת בִּתְפִלָּה.

לִי נִדְמָה כִּי בְּצַו אֱלֹהִים הֵם הֵבִיאוּ

לִקְרַאת הַמִּזְבֵּחַ עֵצִים לְעוֹלָה.

אֲבָל הוּא לֹא הֵבִין אָז הַשֵּׁגֶץ מִיכָיְלוֹ

כִּי פֶּלֶא גָּדוֹל מִתְרַחֵשׁ מִסָּבִיב

כִּי כְּבָר בַּמְּרוֹמִים מְקַדְּשִׁים אֶת הַלַּיְלָה

וְלַחַשׁ הַדְּנֶפְּר – תְּפִלַּת-מַעֲרִיב.

אָז דְּמָמָה שַׁבָּתִית אֶת הַזֶּרֶם הִרְדִּימָה.

קִמְרוֹן הָרָקִיעַ הַמַּיְמָה נִבָּט:

כּוֹכָבִים – כְּנֵרוֹת שֶׁהִדְלִיקָה לִי אִמָּא.

יָרֵחַ מָלֵא – כְּחַלָּה שֶׁל שַׁבָּת.

וְיֵשׁ וְהוֹפִיעַ הַלַּיְלָה זָרוּחַ:

גָּבֹהַּ מְאֹד – אַךְ שָׂמֵחַ-נוֹרָא!

אֲזַי לִי דָמְתָה לְבָנָה כְּתַפּוּחַ

תָּקוּעַ בַּנֵּס שֶׁל שִׂמְחַת-הַתּוֹרָה.

אֲבָל פַּעַם הִשְׁקַפְתִּי הַחוּצָה בְּפַחַד:

מָה רֶשַׁע הַדְּנֶפְּר הַלַּיְלָה זָמַם?

חֲצִי-לְבָנָה עַל הַזֶּרֶם מוּנַחַת

כַּצִּפּוֹר הַשְּׁחוּטָה הַנִּגְרֶפֶת דּוּמָם.

פִּתְאֹם זְעָקָה. קוֹל הַבְּרִיחַ בַּדֶּלֶת.

וְיָד לֹא-נִרְאֵית מְכַבָּה פָּנָסִים.

אַתֶּם לֹא תֵּדְעוּ מַה הִיא עִיר מְיֻלֶּלֶת

וְשַׁעַט צְלָלִים שֶׁל רוֹדְפִים וְנָסִים.

אַתֶּם תִּקְרְאוּ זֹאת כָּתוּב עֲלֵי סֵפֶר.

תִּלְמְדוּ כְּשִׁעוּר בְּתוֹלְדוֹת יִשְׂרָאֵל.

אָנֹכִי – כָּל יָמַי אֶשָּׂאֶנָּה כְּאֵפֶר

שֶׁל שְׂרֵפָה בְּיַלְדוּת וּבְכִיָּה “מַה מִּלֵּיל…”

וּכְאוֹתוֹ מְשׁוֹרֵר שֶׁקָּרָא פַּעַם “דֹּמּוּ!”

גַּם אֲנִי אֲשַׁוֵּעַ נָבוֹךְ וְנִפְחָד:

"אֱלֹהִים! אֱלֹהִים!

עוֹלָמְךָ זֶה כִּסְדֹם הוּא

כָּל עוֹד מִתְיַפֵּחַ בּוֹ יֶלֶד אֶחָד!"

שָׁעוֹת שֶׁל כְּרָךְ עַרְבִּי מִטַּחַב רְחוּצוֹת

מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן – כְּלַהֲקָה צוֹעֶנֶת.

וְחֵשֶׁק אֱוִילִי: לָצֵאת אֶל רֹאשׁ-חוּצוֹת

וְיָד לִפְשֹׁט – אִלְּמָה וּמִתְחַנֶּנֶת.

בְּגִלּוּי-רֹאשׁ לֵישֵׁב מֵאֲחוֹרֵי גָדֵר.

כְּרֶמֶז לִנְדָבָה – עַל מִדְרָכָה מִגְבַּעַת.

וּבְקֶשֶׁב-עִוָּרוֹן לִשְׁמֹעַ וּלְשַׁעֵר

דְּמוּתוֹ שֶׁל הָעוֹבֵר עַל-פִּי נִגּוּן הַצַּעַד.

לוֹמַר לַגּוּף: אַתָּה הַיּוֹם סְתָוִי.

וְלַיַּלְדוּת (הָהּ פְּלַג-נַפְשִׁי!): הִכּוֹנִי

שׁוּב כִּלְפָנִים תּוֹךְ עֹשֶׁר בֵּית-אָבִי

טִפָּה-טִפָּה לִלְגֹּם אֶת מְתִיקוּת הָעֹנִי.

הָעֹנִי שֶׁרָצִיתָ בּוֹ מְאֹד

וּכְמוֹ יִצְחָק אָמַרְתָּ: אֲמֻשֵּׁהוּ!

כִּי הוּא הָיָה בְּךָ כַּשְּׂחוֹק וְכַדְּמָעוֹת

שֶׁהֵם בְּךָ תָּמִיד גַּם טֶרֶם יִוָּדֵעוּ.

וְשׁוּב לָחוּשׁ: עַזְבוּת. כִּבְאַגָּדוֹת שֶׁל גְּרִים.

לַחְשֹׁב: יַלְדוּת הִיא בִּי שֶׁלֹּא הִשְׁלִימָה.

כְּמוֹ אָז מֵעֵבֶר לַשָּׁנִים וְלֶעָרִים

בְּהֵעָלֵב הַבֵּן עַל אַבָּא-אִמָּא.

כִּי טוֹב הָיָה אֲזַי בַּחֶדֶר כִּבְתוֹךְ אִי

אוֹ בִּמְנוּסָה מִבַּיִת בְּתַחְתִּית הַגֶּשֶׁר

לִשְׁזֹר תְּלָאָה וִיתוֹם כְּמִין תַּגְמוּל לִבְכִי

לִבְדּוֹת נָקָם עַל עֶלְבּוֹנוֹת אֵין-פֶּשֶׁר.

עַכְשָׁו גָּדַלְנוּ וְנִדְמֶה: הַכֹּל בָּרוּר כָּל-כָּךְ

גַּם הָעֶלְבּוֹן גַּם הַתַּגְמוּל גַּם אֵין-הַיֶּשַׁע.

וְאִם נֵצֵא הֲרֵי לֹא בִּיחִידוּת כִּי אִם בַּסָּךְ:

הַיּוֹם לִמְרֹד

מָחָר לִסְגֹּד לָרֶשַׁע.

אֲנַחְנוּ הַגְּדוֹלִים – כּוֹסֵנוּ רְוָיָה

וְסֻלָּמֵנוּ מְפֻלָּד הוּא וְגָבֹהַּ.

וְרַק דָּבָר אֶחָד שָׁכַלְנוּ:

הַבְּדָיָה.

וְעוֹד:

שָׂחוֹק וּדְמֹעַ.

עַל-כֵּן כֹּה טוֹב כִּי תּוֹךְ שִׁרְיוֹן בַּגְרוּת

נִפְעָם וְלֹא-נִגְרָע נוֹשֵׁם עוֹד תֹּם הַיֶּלֶד.

וּבְעֶרֶב שֶׁכָּזֶה יֵשׁ תִּתְקָפְךָ זָרוּת

וּכְאֶת כּוֹכָב בָּדוּי תַּחְמֹד אֶת הָאִוֶּלֶת.

תַּחְפֹּשֶׂת וּבְדָיָה!

הֵן בִּזְכוּתְכֶן בִּלְבַד

נוּכַל עוֹד – הַגְּדוֹלִים! – עַל פְּנֵי תֵּבֵל יוֹאֶשֶׁת

כְּאָז

וּכְמוֹ הַיּוֹם

וַעֲדֵי-עַד

לִבְכּוֹת-בַּחֲרוּזִים וְלֹא לְהִתְבַּיֵּשׁ עוֹד.