עִוּוּת־פָּנִים שֶׁלֹּא הֵנִיב חִיּוּךְ.

הַסֶּלַע הַמֻּכֶּה שֶׁלֹּא הֵזִיב הַמַּיִם.

אֵיכָה תֵדַע כִּי יֵשׁ שׁוֹמֵעַ

כִּי אֶל הֲדוֹם תַּגִּיעַ תְפִלָּתְךָ?

עוֹד הֶנֶף הָרוֹאֶה רַק אֶת עַצְמוֹ

עוֹד הֹלֶם מַקָּבוֹת מִשְּׁנֵי הָעֲבָרִים

וְהֵן שׁוֹמְעוֹת רַק אֶת הֵדָן

וְלַעַג חַלָּמִישׁ אֶל הַחוֹצֵב בּוֹ!

עַד הָךְ! — וְקֶשֶׁב־שֶׁל־אוּלַי.

וְהַךְ וָהָךְ! — וּוַדָּאוּת הַשֵּׁמַע —

הֻלֶּדֶת הֵד מִזֶּה אֶל עֻמָּתוֹ!

וְהַמֶּרְחָק הַתַּם לִגְווֹעַ.

וְרֶמֶז לְהֵידָד הַשָּׂשׂ אֶל תְּרוּעָתוֹ.

וּמִנְהָרָה!

הִבְהוּב פָּנִים.

זִנּוּק מַבּוּעַ בַּיְשִׁימוֹן.

כָּל הַתְּפִלּוֹת הִגִּיעוּ עַד הֲדוֹם!

הַשּׁוֹאֵל: מַדּוּעַ?

הַמֵּשִׁיב: מִפְּנֵי.

אֶבֶן שֶׁיִּדּוּהָ

מִתְגָּרָה: עֲנֵה!

אֶבֶן הַסּוֹקֶלֶת.

לֵיל הַמַּרְגֵמוֹת.

הַסִּי כַּף־הַקֶּלַע

חוּסִי פֶּן אֶמּוֹט.

עַד מָתַי אֱלוֹהַּ

תְּצַוֶּה לַבֵּן

אֶת דִּמְעוֹ לִבְלוֹעַ

וְלוֹמַר אָמֵן?

הֲיוּכַל — עַד אָנָה! —

שֶׁבֶת עַל מִלֵּאת?

אֵל־בִּינוֹת הוֹפַע נָא!

צוּר־אֱנוֹשׁ מַלֵּט!

אַל עוֹד תְּשִׂימוּנִי נוֹטְעַי

כְּזָג הַמְצַפֶּה לְחַרְצָן.

אַל עוֹד יְצַפּוּ קֻשְׁיוֹתַי

לַתִּשְׁבִּי שֶׁיָּבוֹא לְתָרְצָן.

יִתַּמּוּ דַרְכֵי אֱמוֹרִי

גּוֹנְבֵי אֶת לִבִּי לְהוֹנוֹת

הוֹפְכֵי דַהֲרוֹת־אַבִּירִים

לְקֶשֶׁב־עֲלֵי־בְּהוֹנוֹת.

כִּי מַכְתִּי מִקְּשׁוֹב וְחַנֵּן

כְּעֹפֶר בִּנְתִיב הָאֲרִי

הַסְכִּית וְהַפְטִיר בְּאָמֵן

כָּל שֶׁמָּא שֶׁבָּא כְּבָרִי.

כִּי לוּטִים הֵם שָׂדַי

עֲלוּטִים הֵם שָׂדַי

לוּטִים וּמְצַפִּים לְוַדַּאי.

שָׁמְרֵנִי יָהּ מֵעֹדֶף־כֹּחַ;

מִן הַזְּחִיחוּת שֶׁבַּכְּפִירָה

שֶׁל כָּל חֲלוֹם הַשָּׂשׂ לִבְקוֹעַ

מִלֹּא־הָיָה־וְלֹא־נִבְרָא;

מֵעֲרִיצוּת הַשְׂכֵּל וָדַעַת

וְהֶגְיוֹנָם אֲשֶׁר הֵקִיא

מִשִּׂמְחָתֵנוּ הַנּוֹבַעַת

אֶת בִּטְחוֹנָהּ הַדַּרְדַּקִּי;

זֶה בִּטְחוֹנָהּ כִּי נֵס כַּדִּין הוּא

וְיֵשׁ מַמָּשׁ בָּרִי פָּשׁוּט

בַּלַּהֲדָם אֲשֶׁר בָּדִינוּ,

יוֹתֵר מִבְּכָל הַמַּמָּשׁוּת!

לַמְּדֵנִי אֶת סוֹדֵי הַשִּׂיחַ

בָּם עֵת לִשְׂחוֹק וְעֵת לִבְכּוֹת

בָּם עַד שֵׂיבָה הַלֵּב מַצְלִיחַ

לִכְתּוֹב שִׁירִים לְתִינוֹקוֹת.

אֲזַי חוֹשֶׂפֶת כָּל חִידָה לוֹ

שׁוּלֵי הַפֵּשֶׁר הַמֵּסִית

וְעֵץ בָּרְחוֹב מַחְוֶה קִדָּה לוֹ

בְּדֶרֶךְ־אֶרֶץ קֻנְדֵּסִית.

עַד עֶרֶב בָּא כִּגְמָר צוֹמֵחַ

מִתּוֹךְ הַיּוֹם אֲשֶׁר רָוָה.

וּבַשָּׁמַיִם הַיָּרֵחַ —

חֶרְמֵשׁ עַל כֶּתֶף אֲהוּבָה.

אַדִּיר עֲמָלָם שֶׁל עוֹשֵׂי הַמִּצְווֹת הַגְּדוֹלוֹת!

כָּל יָרֵחַ — הִלָּה. וּבְשִׁפְעַת כּוֹכָבִים

מְפַסְּגִים הַלֵּילוֹת בַּסֻּלָּם הַגָּבֹהַּ.

לַמְּדֵנִי אַתָּה הַנָּבוֹן

אַתָּה הַמְהַדֵּר בְּחֻלִּין

הָאוֹגֵר אֶת הַטַּל אֲגָלִים־אֲגָלִים

לְהָפְכָם לְצַמֶּרֶת וְחֹרֶשׁ, —

לְכַתֵּף הַקְּטַנּוֹת

לְדַקְדֵּק בִּקְטַנּוֹת

וּבִיגִיעַ נוֹסְעֵי־אֶל־גְּרָנוֹת

לְרַנֵּן:

מַה גָדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ!

בָּרוּךְ עֲמָלָם שֶׁל עוֹשֵׂי הַמִּצְווֹת הַקְּטַנּוֹת!

הַדּוֹר שֶׁלָּמַד לְהַשְׁמִיעַ

וְשָׁכַח לְהַקְשִׁיב

שֶׁהִצְלִיחַ לָרֶדֶת עַד חֵקֶר

וְלָעוּף לֹא זָכָה

הִנֵּהוּ עוֹמֵד לְפָנֶיךָ

בִּבְלוֹאֵי־הַסְּחָבוֹת שֶׁל עָשְׁרוֹ:

קַשּׁוּב וְנִקְשָׁב בְּאֵין אֹמֶר

כַּאֲשֶׁר לֹא הָיָה מֵעוֹדוֹ.

אֵיךְ נִפְתְּחוּ

אֵיךְ נִפְתְּחוּ בִּן־לַיְלָה שְׁעָרִים!

הוֹ אַתָּה הַמְיַחֵל שָׁם מֵעֵבֶר

הַצָּמֵא לְקוֹלִי הַקּוֹרֵא

כְּצָמְאוֹ אֱלֵי אֹזֶן שׁוֹמַעַת

וְיוֹדֵעַ וָעֵד:

לֹא אֲנִי הִתְדַּפַּקְתִּי

לֹא אֲנִי שֶׁקְּרָאתִיךָ

אֲנַחְנוּ קָרָאנוּ הַיּוֹם זֶה לָזֶה.