רוּחוֹת סְתָו יָצְאוּ לְטַיֵל עַל פְּנֵי הַשָׂדוֹת. עֲנָנִים כְּבֵדִים שֶׁל אָבָק הִתְרוֹמְמוּ וְעָלוּ מִכָּל עֵבֶר. יֵש וְהָרוּחַ הַשׁוֹבְבָה חוֹמֶדֶת לָהּ לָצוֹן וּמַעֲלָה עַמוּדִים גְבוֹהִים שֶׁל אָבָק וְהֵם מִתְרוֹצְצִים וּמִסְתּוֹבְבִים בְּמַעֲגָל, אַחַר הִיא חוֹזֶרֶת וְגוֹרֶפֶת וְסוֹחֶבֶת עִמָהּ אֶת כָּל אֲשֶׁר תִּמְצָא בְּדַרְכָּה: נְיָר, קִרְעֵי עִתּוֹנִים, עָלִים יְבֵשִׁים וּשְׂרִידֵי צְמָחִים, וּבְיַחַד הֵם יוֹצְאִים בְּמָחוֹל. יֵשׁ וְרוּחַ הַסְתָו תַּחְטֹף כּוֹבָעוֹ שֶׁל אָדָם עוֹבֵר לְתֻמוֹ בָּרְחוֹב וּמְעִיפָה אוֹתוֹ עַד לְמֶרְחַקִים. הַמִסְכֵּן רָץ, רָץ, רוֹדֵף אַחַר הַכּוֹבַע וְהַכּוֹבַע בּוֹרֵחַ מִפָּנָיו…

– יְמוֹת הַגְשָׁמִים מְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים, – אָמַר אַבָּא בְּבוֹאוֹ הַבַּיְתָה יוֹם אֶחָד וּפָנָיו מְלֵאִים אָבָק שֶׁדָבַק בָּהֶם בִּהְיוֹתוֹ בַּשָׂדֶה.

– מִנַיִן לְךָ זֶה? – שָׁאֲלָה דִיצָה.

– רוּחוֹת אֵלֶה, רוּחוֹת הַסְתָו, הֵם הֵם מְבַשְׂרֵי הַחֹרֶף הַבָּא, – הֵשִׁיב אַבָּא.

וְאָמְנָם עָשְׂתָה הָרוּחַ אֶת מְלַאכְתָּהּ יָפֶה יָפֶה. וְצַעַר רַב תָּקַף אוֹתָהּ לְמַרְאֵה הַשָׂדוֹת הָעֲגוּמִים. הֶם הָיוּ זְרוּעִים כֻּלָם קוֹצִים יְבֵשִׁים אֲשֶׁר דָקְרוּ וְהִכְאִיבוּ אֶת כָּל הָעוֹבֵר בִּגְבוּלָם.

– מַה לָכֶם פֹּה קוֹצָנִים? – מַה לָכֶם פֹּה דוֹקְרָנִים? – שָׁאֲלָה הָרוּחַ בְּכַעַס – הִסְתַּלְקוּ מִכָּאן! וְאִם לֹא… וְהָרוּחַ אָחֲזָה בְּגִבְעוֹלֵי הַקוֹצִים וְהִתְחִילָה לְטַלְטֵל אוֹתָם הֵנָה וְהֵנָה, עַד כִּי נֶעֶקְרוּ מִשָׁרְשֵׁיהֶם וְהָיוּ נִגְרָרִים עַל פְּנֵי הַשָׂדוֹת. וּמִיָד הָיָה חֲלַל הָאֲוִיר מָלֵא נוֹצוֹת לְבָנוֹת שֶׁהָיוּ מִתְרוֹמְמוֹת וְעוֹלוֹת מַעֲלָה מַעֲלָה, אוֹ יוֹרְדוֹת וְנוֹפְלוֹת לְמַטָה.

– רְאוּ נָא! – קָרָא אֵלִיָהו. נוֹצוֹת עָפוֹת בַּשָׁמַיִם.

– גֶשֶׁם שֶׁל נוֹצוֹת יוֹרֵד מִלְמַעְלָה, אָמְרָה לֵאָה, אֵין זֹאת, כִּי הִתְקוֹטְטוּ הַמַלְאָכִים הַקְטַנִים בַּחֲדַר הַמִטוֹת שֶׁלָהֶם אֲשֶׁר בַּשָׁמַיִם, וּבְתוֹךְ סַעֲרַת הַמִלְחָמָה הֵם קָרְעוּ¹ אֶת הַכָּרִים שֶׁלָהֶם! – הִתְלוֹצֵץ יוֹרָם. – לֹא נוֹצוֹת הֵן אֵלוּ! – חִיֵךְ לְעֻמָתָם הַמַדְרִיךְ אֲשֶר יָצָא אוֹתָהּ שָׁעָה לְטַיֵל עִם חֲנִיכָיו. אֵלֶה מִצְנָחִים, מַמָשׁ כְּמוֹ אֵלֶה שֶׁל הַצַנְחָנִים הַיוֹרְדִים נוֹפְלִים מִן הָאֲוִירוֹנִים.

– וּמִי צוֹנֵחַ בְּמִצְנָחִים אֵלֶה? – הִתְלוֹצֵץ שׁוּב יוֹרָם.

– בְּמִצְנָחִים אֵלֶה עוֹלִים לְמַעְלָה הַזְרָעִים, זַרְעֵי הַקוֹצִים לְמִינֵיהֶם. הֵם נִשָׂאִים הַרְחֵק הַרְחֵק מִכָּאן, כַּאֲשֶׁר תֶּחְדַל הָרוּחַ הֵם יִפְּלוּ אֵי־שָׁם לְתוֹךְ הַסְדָקִים אֲשֶׁר בָּאֲדָמַה. שָׁמָה יִרְבְּצוּ הַזְרָעִים כָּל יְמוֹת הַחַמָה עַד אֲשֶׁר יָעִירוּ אוֹתָם טִפּוֹת הַגֶשֶׁם וְיוֹצִיאוּ אוֹתָם מִמַחְבּוֹאָם…

וְעַל פְּנֵי הַקַרְקַע, בֵּין עֲרֵמוֹת הַקוֹצִים, פָּרַץ לוֹ דֶרֶךְ צֶמַח אֶחָד בַּעַל עָלִים רְחָבִים וּגְדוֹלִים. הָיָה זֶה “הַגַלְגַל”, זֶה הַצֶמַח הַגָדוֹל וְהַנוֹרָא. הוּא הִתְגוֹלֵל לוֹ בְּנַחַת וּפִזֵר אֶת שְׂרִידֵי הַזְרָעִים הָרַבִּים שֶׁלוֹ שֶׁהָיוּ תְּקוּעִים בְּתוֹךְ הַהֶלְקְטִים. גַם הַקֶלַח הַגָדוֹל וְהשׁוֹמֵר הַצָהֹב, גִבְעוֹלֵיהֶם נִשְׁבְּרוּ וְהָיוּ נִגְרָרִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַיְבֵשָׁה.

יָמִים אֲחָדִים אָרְכָה עֲבוֹדַת הָרוּחַ בַּשָׂדוֹת. וְכָל מַה שֶׁעָקְרָה הַשׁוֹבְבָה עָרְמָה לַעֲרֵמוֹת, עֲרֵמוֹת.

– אוּף, עָיַפְתִּי! – נֶאֶנְחָה הָרוּחַ. – הִנֵה כְּבָר טִאְטֵאתִי אֶת כָּל הַשָׂדוֹת וְנִקִיתִי אוֹתָם מִן הַצְמָחִים הַיְבֵשִׁים. עַתָּה אָבִיא אֶת הַגֶשֶׁם. הוּא יִשְׁטֹף אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה וְיַרְחִיק מִמֶנָהּ אֶת כָּל אֵלֶה הַפְּגָרִים הַמֵתִים, הַמַפְרִיעִים בְּעַד הַקְטַנִים וְהַיְרֻקִים לַעֲלוֹת מַעֲלָה, מַעֲלָה.

וּלְמָחֳרָת הַיוֹם הֶעֱלְתָה הָרוּחַ עֲנָנִים שְׁחוֹרִים מִצַד מַעֲרָב. הָיוּ הָעֲנָנִים אָצִים רָצִים, מִתְנַפְּלִים עַל כָּל פִּסַת שָׁמַיִם תְּכֻלָה וּמְכַסִים אוֹתָהּ. הַשֶׁמֶשׁ הִסְתַּתְּרָה, נֶעֶלְמָה וְאֵינֶנָהּ. וּבַחוּץ חשֶׁךְ. נָשְׂאוּ הַיְלָדִים אֶת עֵינֵיהֶם לְמַעְלָה וְהֵם נִפְחָדִים וְרוֹעֲדִים, רוֹצִים הֵם לָדַעַת מַה יִהְיֶה עַתָּה?

וּפִתְאֹם הִבְרִיק הַבָּרָק, הִרְעִים הָרַעַם וְטִפּוֹת גֶשֶׁם גְדוֹלוֹת וַעֲכוּרוֹת הֵחֵלוּ לָרֶדֶת, תְּחִלָה לְאַט לְאַט, וְאַחַר בְּחִפָּזוֹן, יָרְדוּ נָפְלוּ עַל פְּנֵי הַיְקוּם הַצָמֵא.

הַטִפּוֹת רָקְדוּ עַל פְּנֵי הָעֵצִים וְשָׁטְפוּ אֶת הָאָבָק מִן הֶעָלִים הַיְרֻקִים. (יָפִים הָיוּ אַחַר כָּךְ הֶעָלִים הָרְחוּצִים וְהַנוֹצְצִים בְּגַעַת קַרְנֵי הַשֶׁמֶשׁ בְּאֶגְלֵי הַמַיִם שֶׁעֲלֵיהֶם).

מִן הָעֵצִים גָלְשׁוּ הַטִפּוֹת אֶל הָאֲדָמָה וְחָדְרוּ פְּנִימָה פְּנִימָה, עָמֹק עָמֹק, שָׁם הִשְׁקוּ אֶת הַזְרָעִים הַקְטַנִים שֶׁהָיוּ שׁוֹכְבִים זְמָן רַב וִישֵׁנִים וְהֵם רְעֵבִים וּצְמֵאִים.

זְרָעִים חֲמוּדִים! זְרָעִים טוֹבִים! הִתְעוֹרְרוּ נָא! קוּמוּ נָא! – הֵאִיצוּ הַטִפּוֹת בַּגַרְגְרִים. הִנֵה בָּא הַחֹרֶף, צְאוּ מִן הָאַדָמָה וְקַשְׁטוּ לִכְבוֹדוֹ אֶת הָאָרֶץ בְּיֶרֶק דֶשֶׁא לָרֹב.

נַעֲלֶה! נַעֲלֶה! כֻּלָנוּ נַעֲלֶה! – הֵשִׁיבוּ הַזְרָעִים בְּשִׂמְחָה כַּאֲשֶׁר הִרְבּוּ לִשְׁתּוֹת מִמֵי הַגֶשֶׁם הַמְחַיִים וְהַמַרְוִים.

– וּמִי יַעֲלֶה הָרִאשׁוֹן? שָׁאֲלוּ הַזְרָעִים זֶה לָזֶה?

תַּעֲלֶה הַכַּלָנִית רִאשׁוֹנָה, – קָרָא הַסַבְיוֹן. הַכַּלָנִית אֲדֻמָה וְיָפָה, וְדוֹמָה, מַמָשׁ, לְכַלָה קְטַנָה.

אֲבָל הַכַּלָנִית הֵשִׁיבָה: עֲדַיִן לֹא צָבַרְתִּי דֵי מָזוֹן בַּמַחֲסָנִים שֶׁלִי, הָאֲדָמָה עוֹדֶנָה קָשָׁה וְעָלַי הָרַכִּים וּפְרָחַי הַחֲמוּדִים לֹא יוּכְלוּ לִבְקֹעַ אֶת פְּנֵי הָאֲדָמָה.

פָּנוּ הַפְּרָחִים אֶל הַסִתְוָנִית. זוֹ שָׁכְבָה לָהּ עֲטוּפָה בִּמְעִיל הַשַׁעֲוָה הַחוּם אֲשֶׁר לָהּ וכְאִילוּ לֹא הֵעִירוּ אוֹתָהּ טִפּוֹת הַגֶשֶׁם הָיְתָה עוֹד מַמְשִׁיכָה לַחֲלֹם אֶת חֲלוֹמָהּ הָטוֹב עַל יָמִים קְרִירִים וְנָאִים, עַל שֶׁמֶשׁ צוֹחֶקֶת הַנוֹשֶׁקֶת לָהֶם לַפְּרָחִים הַסְגַלְגַלִים וְעַל יְלָדִים הַמִתְקַשְׁטִים בְּפִרְחֵי הַסִתְוָנִית הַחֲמוּדִים.

סִתְוָנִית הַיוֹרֶה! – קָרְאוּ הַצְמָחִים וְדִגְדְגוּ אֶת חֲבֶרְתָּם, – עוּרִי נָא! עֲלִי נָא! הֲיִי אַתְּ הָרִאשׁוֹנָה אַשֶׁר תַּעֲלֶה וּתְבַשֵׂר, כִּי חָלַף הָלַךְ לוֹ הַקַיִץ הֶחָם. הַסְתָו אַף הוּא יֵעָלֵם וְעוֹד מְעַט וְהַחֹרֶף הַטוֹב, עַל גְשָׁמָיו הָרַבִּים יָבוֹא, וּנְטָפָיו יַשְׁקוּ וְיָעִירוּ אֶת הַפְרָחִים הַנִרְדָמִים.

– אֲנִי רוֹצָה עוֹד לִישׁוֹן! – הִתְפַּנְקָה הַסִתְוָנִית.

– לִישֹׁן? רְאִי! הִנֵה הַפְּקַעַת – הַמַחְסָן שֶׁלָךְ מְלֵאָה מָזוֹן לָרֹב, אַתְּ עֲטוּפָה בִּמְעִיל גֶשֶׁם מְצֻיָן, לָךְ גְלִימַת מָגֵן חֲזָקָה וְחַדָה כְּמוֹ כִּידוֹן, אַתְּ וְרַק אַתְּ יְכֹלָה לִבְקֹעַ אֶת קְלִפַּת הָאֲדָמָה הַקָשָׁה, וְלָמָה זֶה תִּתְמַהְמְהִי? צְאִי מַהֵר, עֲלִי נָא!

וְהַסִתְוָנִית – בַּר הַיוֹרֶה? הִיא מָתְחָה אֶת אֲבָרֶיהָ הַנִרְדָמִים, פָּקְחָה אֶת עֵינָהּ הָאַחַת אֲשֶׁר בְּתַּחְתִּית הַפְּקַעַת וְהוֹצִיאָה גִבְעוֹל דָקִיק, דָקִיק, שֶׁהֵחֵל לַעֲלוֹת מַהֵר מַעֲלָה מַעֲלָה.

הִנֵה הֵחֵלָה הַסִתְוָנִית לְהַעֲלוֹת אֶת גִבְעוֹלָהּ! – קָרְאוּ הַצְמָחִים בְּשִׂמְחָה וְהָיוּ מְזָרְזִים אֶת הַגִבְעוֹל כִּי יְמַהֵר לַעֲלוֹת.

וְהַסִתְוָנִית, הִיא לֹא נִזְדָרְזָה כָּל כָּךְ בִּמְלַאכְתָּה. תְּחִלָה הִיא שָׁלְחָה שָׁרְשׁוֹנִים קְטַנִים וּלְבָנִים לְמַטָה. בְּשָׁרְשׁוֹנִים אֵלֶה סָפְגָה הַסִתְוָנִית אֶת מֵי הַגֶשֶׁם וְשָׁלְחָה אוֹתָם לְמַעֲלָה אֶל הַגִבְעוֹל אֲשֶׁר הֵחֵל לִקְדֹחַ וְלִקְדֹחַ לְמַעַן יוּכַל לִבְקֹעַ אֶת הָאֲדָמָה הַשְׁחוֹרָה וְהָאֲפֵלָה.

וְהַטִפּוֹת מִלְמַעֲלָה הָיוּ יוֹרְדוֹת וּמְרַכְּכוֹת אֶת הָאֲדָמָה. אָחֲזוּ הַטִפּוֹת בַּכּוֹבַע הַחַד הָעוֹטֵף כְּמוֹ כִּידוֹן אֶת פִּרְחֵי הַסִתְוָנִית וּמָשְׁכוּ אוֹתוֹ לְמַעֲלָה לְמַעֲלָה.

סוֹף סוֹף עָלִיתִי! – נֶאֶנְחָה הַסִתְוָנִית כַּאֲשֶׁר הִצְלִיחָה לִבְקֹעַ אֶת הָאֲדָמָה וּפָתְחָה אֶת פִּרְחָהּ הָרִאשׁוֹן עַל פְּנֵי הַקַרְקַע. חָמוּד וְנָאֶה הָיָה הַפֶּרַח אֲשֶׁר פָּקַח אֶת עֵינָיו לְמַעֲלָה. רָאוּ קַרְנֵי הַשֶׁמֶשׁ אֶת זֶה הֶחָלוּץ וּמִיָד נָשְׁקוּ לוֹ וְעוֹרְרוּ אוֹתוֹ כִּי יִגְדַל וְיִפְרַח וְכָמוֹהוּ יִגְדְלוּ וְיִפְרְחוּ הַרְבֵּה הַרְבֵּה פְּרָחִים.

מִשֶׁנִפְתְּחוּ שֵׁשֶׁת עֲלֵי הַפֶּרַח הַחֲמוּדִים, מִהֲרָה הָרוּחַ, גִלְתָה אֶת הָאַבְקָנִים הַצְהַבְהַבִּים וְנָשְׂאָה אֶת הָאָבָק שֶׁלָהֶם לַמֶרְחַקִים.

וְהַבְּשְׂוֹרָה פָּשְׁטָה בַּשָׂדֶה: עָלוּ פִּרְחֵי הַסִתְוָנִית! עָלָה בַּר־הַיוֹרֶה!

מִהֲרוּ הַדְבוֹרִים וְהַפַּרְפָּרִים לְקַדֵם בִּבְרָכָה אֶת הַפֶּרַח הָעוֹלֶה וּבֵינָתַיִם לָקְקוּ קְצָת מִן הָאָבָק אֲשֶׁר הֵבִיאָה עִמָהּ הַסִתְוָנִית.

רָאֲתָה סִתְוָנִית־הַיוֹרֶה כִּי הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה מִסָבִיב וְשָׂמְחָה מְאֹד. כָּל הַיוֹם שִׂחֲקוּ הַפְּרָחִים עִם קַרְנֵי הַשֶׁמֶשׁ הַמְחַמְמוֹת, עִם טִפּוֹת הַגֶשֶׁם הַטוֹבוֹת וְעִם הַפַּרְפָּרִים בַּשָׂדֶה.

וּלְעֵת עֶרֶב כַּאֲשֶׁר כּוֹפְפוּ הַסִתְוָנִיוֹת אֶת רָאשֵׁיהֶן וְהִתְכּוֹנְנוּ לִישׁוֹן שָׁאֲלוּ אוֹתָן הַזַרְעוֹנִים: הַגִידִי נָא הַסִתְוָנִית, מַה נִשְׁמָע שָׁם לְמַעֲלָה?

– טוֹב וְנָעִים לְמַעֲלָה, הֵשִׁיבוּ הַפְּרָחִים, אֲבָל, אָנוּ בּוֹדְדִים אָנוּ. הָאֲדָמָה חֲשׂוּפָה, אֵין פְּרָחִים וְאֵין עָלִים יְרֻקִים.

– אָיִן? וְאֵיפֹה אֲנַחְנוּ? תָּמְהוּ הַזְרָעִים.

הָבָה וְנֵצֵא גַם אָנוּ מִמַחְבּוֹאֵנוּ, נְקַשֵׁט אֶת הָאֲדָמָה בְּמַרְבַד יָרֹק – קָרְאוּ הַזְרָעִים זֶה לָזֶה.

וְכַעֲבֹר יָמִים מִסְפָר עָלוּ הַרְבֵּה הַרְבֵּה אֲגֻדוֹת פְּרָחִים שֶׁל סִתְוָנִית הַיוֹרֶה. אֵלוּ קִשְׁטוּ אֶת הָאֲדָמָה הָעֲצוּבָה. אַחֲרֵיהֶם עָלוּ גַם הַצְמָחִים הָאַחֵרִים. הָעֲנָנִים הוֹרִידוּ מַיִם וְהִשְׁקוּ אֶת הֶעָלִים הָעוֹלִים וְהָאֲדָמָה כֻּסְתָה מַהֵר מַהֵר בִּשְׁטִיחַ יֶרֶק.

וְהַסִתְוָנִית? הִיא פָּרְחָה בַּשָׂדֶה וּמִיוֹם לְיוֹם הוֹצִיאָה עוֹד פֶּרַח וְעוֹד פֶּרַח, עַד כִּי לֹא נִשְׁאֲרוּ עוֹד פְּרָחִים בְּחֵיק הָאֲדָמָה. מִסָבִיב לָהּ הָיָה הַכֹּל יָרֹק, פָּרְחוּ פְּרָחִים חֲדָשִׁים וְהַכַּדַן וּבֶן הֶחָצָב הָיוּ לָהּ לַחֲבֵרִים טוֹבִים. גַם הַחֲרָקִים הָיוּ סָרִים מַפַּעַם לְפַעַם אֶל הַסִתְוָנִית וְסִפְּרוּ לָהּ סִפּוּרִים. הֵם גַם הֵבִיאוּ לָהּ מַתָּנוֹת, אָבָק צָהֹב וָטוֹב מִן הַפְּרָחִים הָאֲחֵרִים. אָבָק זֶה נֶחְטַף עַל יְדֵי שְׁלֹשֶׁת עַמוּדֵי הָעֱלִי אֲשֶׁר שָׁלַח אֶת הַגַרְגְרִים לְמַטָה לְמַטָה אֶל הַזְרָעִים. אֵלֶה הַזְרָעִים, לְאַחַר שֶׁקִבְּלוּ אֶת הָאָבָק שָׁמְנוּ וְהִתְעַגְלוּ וּמְעַט מְעַט קִבְּלוּ אֶת הַצֶבַע הַחוּם וְהַיָפֶה.

עַתָּה, אָמְרוּ עֲלֵי הַסִתְוָנִית, הִגִיעָה הָשָׁעָה שֶׁגַם אֲנַחְנוּ נַעֲשֶׂה בִּשְׁבִיל בָּנֵינוּ הַבָּאִים אַחֲרֵינוּ. עַד עַתָּה פָּרְחוּ הַפְּרָחִים, עַתָּה נִשְׁלַח אֶת עָלֵינוּ הָאֲרֻכִּים, נֶאֱגֹר מָזוֹן, נְמַלֵא אֶת הַמַחְסָנִים, וְאַחַר נִשְׁכַּב לָנוּחַ.

אוֹתָם הַיָמִים הָיָה הַשָׂדֶה מָלֵא פְּרָחִים בַּעֲלֵי גִבְעוֹלִים אֲרֻכִּים אֲשֶׁר כִּסוּ כִּמְעַט אֶת הַסִתְוָנִית וְהֶעָלִים שֶׁלָהּ יָכְלוּ בְּקֹשִׁי לִרְאוֹת אֶת הַשֶׁמֶשׁ. מִהֲרוּ הֶעָלִים, מִלְאוּ אֶת הַמַחְסָנִים מָזוֹן וְאַחַר נָבְלוּ וְנִרְדְמוּ גַם הֵם. הֵם הֶחְלִיטוּ לָרֶדֶת שֵׁנִית לְמַטָה, לָנוּחַ וּלהַחְלִיף כֹּחַ.

אָנוּ מִלֵאנוּ אֶת תַּפְקִידֵנוּ! – אָמְרוּ הֶעָלִים לַפְּרָחִים שִׁכְנֵיהֶם, אָנוּ עָשִׂינוּ אֶת שֶׁלָנוּ. אַחֲרֵינוּ עָלוּ וְקִשְׁטוּ אֶת הָאֲדָמָה הַמוֹנֵי הֲמוֹנִים שֶׁל פְּרָחִים. עַתָּה נִשְׁכַּב לָנוּחַ. נִישַׁן וְנַחְלֹם חֲלוֹמוֹת עַד אֲשֶׁר יָבוֹא יוֹמֵנוּ שֵׁנִית וְשׁוּב נַעֲלֶה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

לְהִתְרָאוֹת! קָרְאוּ הַצְמָחִים זֶה לָזֶה.

לְהִתְרָאוֹת בַּשָׁנָה הַבָּאָה! – הֵשִׁיבָה הַפְּקַעַת אֲשֶׁר מִהֲרָה לִסְגֹר אֶת בֵּיתָהּ בִּמְעִיל הַגֶשֶׁם הַחוּם וְהַטוֹב, וַתֵּרָדֵם.