יאיר הורביץ
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: עמותת סימן קריאה; ספטמבר 1972

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ

וְהוּא הָרוּחַ הַמְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי תְּהוֹם.


כְּשֶׁלָּעֵינַיִם שַׁבָּת.

יֵשׁ שַׁבָּת שֶׁל אוֹר הוֹלֵךְ עַד קֹדֶשׁ,

וְקָרוֹב הָאוֹר עַד חֹל

כְּאִלּוּ מַעֲשֶׂה וַיְכֻלּוּ.


בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹשֶׁךְ יֶלֶד בְּטַבּוּר תֹּם.


עַל אַבָּא הָאוֹר מַצֵּבָה.

עַל יֶלֶד יָתֵד.

יֶלֶד אֲנִי אוֹמֵר וַאֲנִי אוֹמֵר בֶּן שְׁמוֹנֶה.


וְהֵיכָן אִמָּא?


אִמָּא מַתְחִילָה מִצְּעָקָה.


כְּשֶׁהַחַלּוֹן קָרוּעַ יוֹדְעִים אִמָּא מַתְחִילָה מִתְּהוֹם.

יֶלֶד בְּטַבּוּר תֹּם אוֹמֵר מִצְּעָקָה. מִתְקַיֵּם וְקַיָּם.

תָּלוּשׁ וְקַיָּם. אֵינַיִם.


תֹּם וּתְהוֹם וְקַיָּם שְׁלֹשָׁה. עַל אַרְבָּעָה הִכִּינוּ.


אָמַרְנוּ עֵינַיִם אָמַרְנוּ תְּמוּנוֹת,

לוֹמַר שֶׁהַגּוּף בָּא בִּתְמוּנָה לוֹמַר שֶׁהַגּוּף מִתְעָרֵב בַּזֵּכֶר,

כְּאִלּוּ בְּחוּט־מַיִם קוֹשֵׁר שֶׁמְּהַלֶּכֶת עָלָיו, לִפְעָמִים,

עֶדְנַת שֶׁמֶשׁ.


כָּכָה זֶה שֶׁאִמָּא מַתְחִילָה מִצְּעָקָה.

שֶׁזֶּה הַיָּם עַל הַיָּם שֶׁיַּטִּיל בּוֹ אֶת הָרוּחַ,

יַטִּיל בּוֹ אֶת הַיֶּלֶד.


אוֹמְרִים תְּרוּפָה וָצֳרִי שַׂמְתּוֹ שׁוֹשַׁנָּה

וְהַשׁוֹשַׁנָּה כֵּהָה.


וְהֵיכָן הָאָדָם

כְּלוֹמַר הֵיכָן בְּנֵי־הָאָדָם?

הֲמוֹן אָדָם אָמַרְנוּ הֲמוֹן הַיָּם

וְהֵיכָן הַיֶּלֶד.


בְּמַעֲלוֹת “יִתְגַּדָּל וְיִתְקַדָּשׁ”.

“בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן” עִטּוּרִים נִכְלָמִים וְנִסְתָּרִים. רְצִינִי.


אֵיךְ הָרְצִינוּת מִסְתַּתֶּרֶת מִפְּנֵי הַנִּכְלָם.

הַלַּיְלָה בּוֹלֵעַ.


מָחָר דּוֹד הֶרְצְל בָּא.

לְדוֹד הֶרְצְל יֵשׁ מָקוֹם וְהוּא יוֹדֵעַ אֶת הָעַמּוּד וְאֶת הַסֵּדֶר.

יֶלֶד יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא לְכָל עַמּוּד עָשָׁן,

כְּלוֹמַר עֲשָׁנוֹ תָּמִיד, כְּמוֹ הָאוֹר שֶׁבּוֹ.


דּוֹד הֶרְצְל מְחַכֶּה עוֹד יוֹם. וְעוֹד יוֹם. וְעוֹד יוֹם.

בֵּין יֶלֶד לְיֶלֶד יֶלֶד יוֹדֵעַ מָקוֹם

וְדוֹד הֶרְצְל אֵינֶנּוּ. רַק

בְּלֵיל שַׁבָּת.


וַעֲדַיִן אֵינֶנִּי מְדַבֵּר עַל הֶרְצְל, עַל שָׁנִים, עַל הֶרְצְל־סַרְטָן

הוֹלֵךְ עוֹר וַעֲצָמוֹת, אָדָם עוֹר וַעֲצָמוֹת

וְהוּא בּוֹר.


בִּימֵי חֹל יֵשׁ רֵיק.

אִלְמָלֵא רֵיק מְכַסֶּה עַל רֵיק

אוּלַי לֹא הָיוּ נוּרוֹת שֶׁל אוֹר דַּק מְהַלְּכוֹת עַל קְטִיפָה

לְהַגִּיד: “זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבוֹאוּ בּוֹ”.

מַה שְּׂפָתַיִם

"וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִּקְוָה,

וְכָל הָרִשְׁעָה כְּרֶגַע תֹּאבֵד – – –

וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר

וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וּתְכַלֵּם

וְתַשְׁפִּילֵם וְתַכְנִיעֵם." בִּמְהֵרָה. רְפוּאָה שְׁלֵמָה.

אִלְמָלֵא רֵיק אוּלַי לֹא הָיוּ הַנּוּרוֹת עֵינַיִם וְהָעֵינַיִם

לֹא בָּאוֹת עַד שַׁעַר שֶׁקְּטִיפָה רְקוּמָה אֲרָיוֹת זָהָב.

שְׁבוּי קֶסֶם וְזֶה הַשַּׁעַר וּמַה הָלְאָה.


וְיֵשׁ עֲרֵמָה שֶׁל סִדּוּרִים.

כֵּיוָן שֶׁרֵיק יֵשׁ עֲרֵמָה שֶׁל סִדּוּרִים.

לוֹקְחִים אֶחָד, שְׁנַיִם,

לֹא צָרִיךְ אֶחָד שְׁנַיִם שֶׁאֲנָשִׁים מְמַלְמְלִים.

אוּלַי לֹא אוֹמְרִים דָּבָר וְאוּלַי אוֹמְרִים וְאוּלַי רַק גּוּפָם אוֹמֵר.

כָּכָה מִתְנוֹעֲעִים. מְמַלְמְלִים. מְמַלְמְלִים מִתְנוֹעֲעִים.

לְבַסוֹף פּוֹסְעִים פְּסִיעוֹת קָדִימָה, פְּסִיעוֹת אָחוֹרָה.

יֶלֶד לֹא מֵבִין.

כָּכָה זֶה בְּ“קַדִּישׁ”.


בְּלֵיל שַׁבָּת אוֹר מָלֵא אֲבָל לֹא דַק־דַּק.

אוּלַי אוֹר־יַיִן. לֹא אוֹר

עַל טַל וְעַל מָטָר.

מַחֲנִיק נוֹרָא.

בְּקֹשִׁי מָקוֹם לְיַד בִּרְכֵּי דוֹד הֶרְצְל.


בִּימוֹת הַחֹל רֵיק.

עֲסוּקִים בְּלִי פְּנַאי מְחַכִּים לְעַצְמָם וְגַם לֶאֱלֹהִים פְּנַאי.

אֲנָשִׁים שֶׁעוֹשִׂים לָהֶם בְּדִמְיוֹנָם חֲפָצִים וֶאֱלֹהִים

מַאֲמִינִים שֶׁדִּמְיוֹנוֹ – סַבְלָנוּת. וְגַם אִם יִתְמַהְמְהוּ

בּוֹא יָבוֹאוּ. בְּלֵיל שַׁבָּת. קִדּוּשׁ.

שַׁבָּת לָעֵינַיִם שַׁבָּת לָעֵינַיִם וְהַנְּשָׁמָה.

שֶׁכָּךְ טִיבָהּ הוֹלֶכֶת מֵהָעֵינַיִם.

מַה לִּקְרִינָה וְשַׁבָּת עֵינַיִם.


בִּימוֹת הַחֹל

בָּאִים הַגַּבַּאי, בָּאִים שְׁנַיִם, בָּאִים שִׁבְעָה לוֹמַר “קַדִּישׁ”.

הַתֵּימָנִי אוֹמֵר: “לֹא ‘בַּעֲגָלָא’ אֶלָּא ‘בַּעֲגֹלֹא’”.

מַה בֵּין יֶלֶד לְבֵין “בַּעֲגָלָא” לְבֵין בַּעֲגֹלֹא".

צְלִיל וּמְנַת יִסּוּרִים.

שֶׁיֵּלֵךְ הַתֵּימָנִי.

שֶׁיֵּלֵךְ הַיֶּלֶד וְסִדּוּרוֹ הַשָּׁחוֹר קָטָן וְיִבְרַח, לִרְאוֹת בַּלַּיְלָה סְפּוֹרְט.


מָה אִמָּא?

מַה יֹּאמַר הָרוֹדֵף וּמַשִּׂיג?

נְחַכֶּה וְנִרְאֶה עַד הַכֹּל מִתְמוֹטֵט נִבְנֶה חָדָשׁ.

כָּכָה זֶה.


כָּכָה זֶה יֶלֶד אֶת אַבָּא לֹא רוֹאֶה לְיַד מִטָּה, לְיַד רְחוֹבוֹת שֶׁל יֶלֶד

שֶׁהֵם רְחוֹבוֹת שֶׁל יֶלֶד לַיְלָה.

הֵם עֶלְיוֹנִים וּשְׁאוֹלוֹת עֲדִינִים שֶׁל תְּכֵלֶת.

שֶׁיֶּלֶד אֶת אַבָּא בּוֹדֶה

עַד שֶׁאוֹזֵל וְעַד שֶׁנִּשְׁבָּר לוֹ לַגּוּף מֵהַגּוּף

כְּמוֹ אֱלֹהִים בְּסַבְלָנוּת וּבַכָּר הַנִּפְלָא שֶׁל אֲנָשִׁים, כְּשֶׁכָּל

אֶחָד, לְעַצְמוֹ, יָתוֹם.

כְּאִלּוּ שָׁם בְּחִבּוּר רָחוֹק שֶׁמַּתְחִיל בְּנוּרוֹת שֶׁמַּתְחִיל בַּשַּׁעַר.

כֵּיוָן שֶׁכָּךְ שׁוֹמֵעַ אַבָּא,

כֵּיוָן שֶׁאַבָּא מְקַבֵּל יֶלֶד בְּחֶשְׁבּוֹן “טוֹב מְאֹד”.

כְּשֶׁ“בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן” מִלִּים מַצְחִיקוֹת

מְקַבֵּל יֶלֶד “רַע מְאֹד”.


אֲנִי אוֹמֵר “רַע מְאֹד” וַאֲנִי הֲמוֹן אָדָם סוֹגֵר.

אֲנִי אוֹמֵר פַּחַד.

שֶׁעַל אַבָּא יֵשׁ יָתֵד וְשֵׁם וְתַאֲרִיכִים –

וְעַל יֶלֶד הַפַּחַד שׁוֹכֵב מַצֵּבָה.


כָּךְ רִשׁוּמִים בַּדַּפִּים,

מִנִּיחוֹחֵי כָּלִיל רְשׁוּמִים בָּאֶבֶן,

רְשׁוּמִים בְּסֵפֶר הַחַיִּים,

וְלַמֵּתִים נֶחָמָה מְתוּקָה.


אַבָּא מֵת יֶלֶד

מַה שֶׁחַי מֵת.

אֱלֹהִים מְרַחֵף עַל־פְּנֵי תְּהוֹם הוּא רוּחַ מֵת.




עמוס עוז: "אתם, הראשונים, באתם לכאן,

וחלום גדול בלבכם. על מה את

חולמת עכשיו?"


גולדה מאיר: "הטלפונים שאינם מפסיקים

לצלצל בחדר־השינה, טורדים

אותי מחלומותי".

מתוך העתונות



הֶחָתוּל שֶׁלִּי מִזְגּוֹ אֲדַמְדַּם־אֲפַרְפַּר,

מִתְנוֹדֵד עַל מְטַלְטֶלֶת בַּחֲלוֹמוֹתַי וַחֲלוֹמוֹתַי רַכִּים קְטַנִּים.

חֲתוּל חֲלוֹמוֹתַי אַכְלָן גָּדוֹל וְלֹא מַשְׁאִיר פֵּרוּר מֵחֲלוֹמוֹתַי.

אֵינִי יָכוֹל לְהָזִין אוֹתוֹ בַּחֲלוֹמוֹת גְּדוֹלִים, עַל

תְּנוּעַת הָעֲבוֹדָה בַּשָּׁנָה

הַבָּאָה בָּעִיר הַבְּנוּיָה.

הוּא צוֹחֵק לִי בַּפַּרְצוּף וְנוֹגֵס, בְּכָל פֶּה,

בְּכָל אֲשֶׁר סְבִיבַי, סְפָרִים, עֲרֵמוֹת עִתּוֹנִים, מִלִּים מִלִּים קִשְׁקוּשִׁים.

אֵין לוֹ הַבְחָנָה, הוּא חָתוּל מְנַדֵּף, דּוֹאֵג שִׁכְחָה, לְטַעֲמוֹ

טָעִים, לִפְעָמִים

הוּא נוֹסֵעַ אִתִּי הַרְחֵק, מְחוֹזוֹת

שֶׁל טֶרֶם תִּקוּן הָעוֹלָמִים מִתּוֹךְ מַחְסוֹרִים, אֲנִי שׁוֹמֵעַ שָׁם

טוֹעֲמִים מִמַּנְעַמֵּי חֲשַׁאי וְעוֹדָם מְכַלִּים –

בִּשְׁאָר כֹּחוֹ, שְׁאָר רוּחוֹ

לִמְסֻבָּיו מִן הַמֵּתִים מַכְרִיז הַמֵּת: לַשֶּׁקֶט אֵין רַגְלַיִם,

וְרוּחַ אֵין לוֹ, כָּךְ אוֹרְחוֹ

מֵשִׁיב, אוֹרְחוֹ שֶׁמֵּרַחֲצָה הִנֵּה עָלָה, כְּלוֹמַר

לְךְ, שֶׁזֶּה מִטָּהֳרָה אַתָּה בָּא, אֵין זְכוּת

לוֹמַר: לַשֶּׁקֶט יֵשׁ שִׁנַּיִם שֶׁאוֹכְלוֹת בַּלֵּב, אֶצְלֵנוּ

הָאֲדָמָה עַד עֶצֶם מְנַקָּה, אֶצְלֵנוּ לַשֶּׁקֶט אֵין

רַגְלַיִם, מָה אַתָּה אוֹמֵר, לָרוּחַ אֵין רַגְלַיִם?

אֲבָל אֲבָל הַשֶּׁקֶט שֶׁלְּךָ נוֹסֵעַ כְּמוֹ רַעַשׁ עָמֹק וְנֶעְלָם

מִמֶּנִּי חֲתוּלִי אֲדַמְדַּם אֲפַרְפַּר לְתוֹךְ יוֹם רָחוֹק.



מתנדבים שנטלו חלק בהנגשת היצירות לעיל
  • ברוריה בן ברוך
  • אייל רונאל
  • צחה וקנין-כרמל
  • יוסי לבנון
  • נגה רובין
  • נורית רכס
  • פנינה סטריקובסקי
  • לילי יונג גפר
  • רותי לרנר
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!