ל־Malcolm Lowry

בֻּסְתָּן אַחֲרֵי הַחוֹמָה, נוֹטֵף וְטַוָּס.

אַחַר הַצָּהֳרַיִם בָּא גֶּשֶׁם וּפָסַק. הַגֹּבַהּ

מְסַחְרֵר אוֹתָנוּ: בַּדֶּרֶךְ לְכָאן

הֶעְפַּלְנוּ אֶל תּוֹךְ עָנָן מְרַחֵף

בְּאֻכָּף שֶׁבֵּין הֶהָרִים. הָעִיר

נְמוּכָה וְכֻלָּהּ גַּנִּים. אֲבָל הַגֹּבַהּ

עוֹד מְסַחְרֵר אוֹתָנוּ. מְעֻבֶּה וְזֵדִי

מַסְתִּיר הֶעָנָן אֶת הָהָר: חֲשֵׁכָה נוֹדֶדֶת,

גְּבוֹהָה. לְיַד הַדֶּלֶת הָעַיִט צָנוּף

וּמְבַשֵּׂר רָעָה. אֲבָל מֵעֵבֶר לַחוֹמוֹת,

לַחִים וְעֵרִים, זוֹחֲלִים

קִיסוֹסִים. מַחְמַדִּים מַחְמַדִּים

נִתָּקִים וְנוֹשְׁרִים הַפֵּרוֹת הַחִוְּרִים.

אֲבָל מֵעֵבֶר לַחוֹמוֹת, רָוֶה הוֹמֶה, אַרְסִי

הוֹמֶה הַגַּן הַנָּעוּל, נָטוּעַ בְּאַדְמַת הַגַּעַשׁ,

מַצְמִיחַ פְּרָחִים גְּדוֹלִים וְסָרֵי־טַעַם.

עֲצֵי דֶּקֶל נֹכַח הַשָּׁמַיִם.

אִישׁ לֹא בָּא אֵלַי

בַּבֹּקֶר. הַחוֹף

רָחוֹק וּמְסֻלָּע, וְאִי אֶפְשָׁר

לִשְׁמֹעַ אֶת הַמַּיִם.

אֲבָל אֲנִי הוֹזֶה בְּהַתְמָדָה, נִרְעָשׁ,

אֶת הַהִתְנַשְּׂאוּת הַמַּפְתִּיעָה שֶׁל הַגַּלִּים.

חִכִּיתִי כָּל הַבֹּקֶר לִתְנוּעָה: הַיָּד

עוֹד זָזָה כְּשֶׁרָצִיתִי. וְגַם רֶגֶל.

וּבֵינְתַיִם עוֹד הַכֹּל שַׁפִּיר.

אֶרֶץ טְלָלִים וַאֲפֵלוֹת קְטַנּוֹת:

עָלֶה וְאֶבֶן בְּלִי תְּנוּעָה מֵעַל

לְחֶשְׁכָּתָם. בִּשְׁמוֹנֶה,

כְּשֶׁנְּמוֹגִים הַמַּיִם בַּחֲטָף, כְּבָר

לֹא נִתָּן לָצֵאת מִתּוֹךְ הַבַּיִת.

אֲנִי נִשְׁאָר, לוֹחֵם לִי מִלְחָמָה קְטַנָּה כְּנֶגֶד

צִמְצוּם מַתְמִיד שֶׁל מְקוֹמִי, יוֹתֵר

קָטָן כָּל רֶגַע, וּמַהֵר. אֲנִי מַפְסִיד.

אֵין צֹרֶךְ לְבַשֵּׂר לִי.

הַשֶּׁמֶשׁ זָעָה עַל בִּנְיָן מִמּוּל

כְּמוֹ שֶׁשִּׁתּוּק זוֹחֵל לְאַט עַל הַפָּנִים.

וּכְבָר הָעַיִן. כְּבָר הַפֶּה. עוֹד

שְׁתֵּי מִלִּים.

אַל תִּפְנֶה אֵלָיו בִּדְבָרִים הַרְבֵּה.

הוּא מַבִּיט בָּאָרֶץ וּמְכַלָּהּ כְּאַרְבֶּה.

אַל תַּאֲמִין לְמַרְאֶה עֵינָיו: תַּעְתּוּעִים

רוֹדְפִים אוֹתוֹ בִּצְעָדִים אִטִּיִּים.

וּבַבֹּקֶר קָם הָאוֹר וְהַשָּׁמַיִם עוֹמְמִים.

הָאָרֶץ בּוּעָה שֶׁל חֲשֵׁכָה. וְהָרֵי הַגַּעַשׁ קְטוּמִים.

וּבַגַּיְא מִתְגַּלָּה לִמְקֻטָּעִין הָעִיר

שֶׁהִיא קְסוּמָתוֹ, וְאִישׁ אֵינוֹ מַכִּיר

אוֹתוֹ בְּעָבְרוֹ בָּהּ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ.

וְהוּא שָׁלֵם לְמַרְאִית עַיִן. וּמְלַחֵשׁ עַל הַמַּכָּה.

וּפֻחְלָץ שֶׁלּוֹ, עַתִּיק יוֹמִין, בָּא לְפָגְשׁוֹ,

עִוֵּר וּכְבַד־תְּנוּעָה, וְשַׂעֲרוֹתָיו מְרַשְׁרְשׁוֹת.

וְהוּא מְקַדְּמוֹ לְשָׁלוֹם שֶׁכֵּן פְּגִיעָתוֹ טוֹבָה.

וְהָאוֹר הוֹלֵך וְגָדֵל וּכְבָר בָּתִּים וְלֶהָבָה

הַמְּלַחֶכֶת עַל מִפְתָּן. וְלַחַש בֶּעָלִים.

וְהוּא בֵּין אוֹר לְבֵין צְלָלִים.

וְעוֹד מְעַט קָט כְּפֶסַע בֵּינוֹ לְבֵין הַתַּרְדֵּמָה

הַבָּאָה עָלָיו בַּבֹּקֶר לְעִתִּים וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְכַמָּה.

וּבְעָמְדוֹ בַּכִּכָּר הָרֵיקָה, הָעִיר סְבִיבוֹ כְּגַלְגַּל.

וְהוּא חַיָּב עַד לִקְטֹן אֲבָנֶיהָ. וְאֵינוֹ מְסֻגָּל.

הוּא אִישׁ לֹא אַחֲרַאי. זֶה מוּבָן.

הוּא רוֹאֶה אֶת הַדְּבָרִים כִּכְתָבָם.

'עַד עַתָּה אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ

מַדּוּעַ אִשָּׁה זוֹ וְלֹא אֲחֶרֶת' אָמַר.

בַּבְּרֵכָה הָאֲפֵלָה הָיוּ נְבָגִים וּגְבָבָה.

תֻּכִּי צָרַח וְחָלַף, מְבֹהָל כְּזִקּוּק.

מִישֶׁהוּ נִגֵּן בַּעֲצַלְתַּיִם. בַּחוּץ

הָיָה שִׁמָּמוֹן גַּלְמוּד שֶׁל שֶׁמֶשׁ. 'בְּאֶרֶץ

זָרָה מַאֲוַוֵּי הַדָּם מַפְתִּיעִים.' מִכָּאן

לֹא נֵלֵךְ בְּלִי לְשַׁנּוֹת דָּבָר

בְּתוֹכֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁמִישֶׁהוּ, לִפְנֵי לֶכְתּוֹ לִישׁוֹן,

מֵזִיז קִמְעָא רָהִיט, תְּמוּנָה. 'הַסִּבָּה

אֵינָהּ בְּרוּרָה. לֹא, לֹא יֹפִי. לַכִּעוּר

יֵשׁ כֹּחַ מִשֶּׁלּוֹ.' הַכּוֹס הֵטִילָה בֶּהָרָה

שֶׁל מֶלַח, נוֹצֵצָה, עַל פְּנֵי רַגְלִי,

רַגְלֵךְ, יָדִי, יָדֵךְ, פָּנֵינוּ. פֹּה,

לִפְנֵי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת חָטוּף, בֵּינוֹת

לִקְלַסְתֵּרִים זֵהִים שֶׁל אֶבֶן, מָקוֹם

שֶׁל טַחַב וּשְׂרָכִים וְשֶל כְּלָיָה

שְׁוַת־נֶפֶשׁ, מַרְהִיבָה, אֵין עוֹד

לָדַעַת אִם גַּם זֶה אֵינוֹ אֶלָּא חֲלוֹם,

עִקְּשׁוּת פּוֹתָה שֶׁלִּי, שֶׁלָּךְ. 'עִתִּים נִדְמֶה

שֶׁמִּישֶׁהוּ אוֹמֵר דַּרְכֵּנוּ אֵיזֶה

דָּבָר דּוֹחֵק, דָּחוּף. וְזֹאת הָאַהֲבָה.' חֹשֶךְ

מוֹפִיעַ פֹּה לְפֶתַע. אִישׁ אֵינוֹ אוֹמֵר

דַּרְכֵּנוּ דָּבָר. בַּבֹּקֶר נִסַּע מִכָּאן

לַאֲתַר אַחֵר, נִדָּח יוֹתֵר, הָלְאָה, בַּיַּעַר.

כְּשֶׁהוּא מֵת, הַרְחֵק, לֹא שָׁמְעוּ עַל כָּךְ

בְּקָפֶה ‘אוּנִיבֶרְסָל’ שָׁנִים. זְקֵנָה

שֶׁמָּכְרָה לוֹ עַגְבָנִיּוֹת, זָכְרָה אִישׁ

מְזֻקָּן וְחִוֵּר, וַאֲדֹם עֵינַיִם.

‘הוּא שָׁתָה הַרְבֵּה מַיִם בַּבֹּקֶר’.

עַל קִירוֹת הַחֶדֶר שֶׁהָיִיתָ סוֹקֵר

בַּחֲרָדָה, שֶׁכֵּן הָיָה שָׁם מִישֶׁהוּ

שֶׁתָּמִיד הָיָה חוֹמֵק הַצִּדָּה, צֵל,

אֵד, מַרְאֵה יָד – תְּלוּיָה תְּמוּנָה

שֶׁל נוֹף. לֹא זוֹכְרִים אוֹתְךָ

בְּקוּוֶרְנָבָקָה. בְּקָפֶה ‘אוּנִיבֶרְסָל’

יוֹשְׁבִים זְקֵנִים וּמְחַכִּים לַשֶּׁמֶשׁ

הַמֻּבְטַחַת, הִנֵּה, שָׁם, מֵעֵבֶר

אַרְמוֹנוֹ שֶׁל קוֹרְטֶז. ‘מִי?’

לֹא חָשׁוּב. הוּא הָיָה כָּאן רַק

זְמַן קָצָר. 'כֻּלָּם בָּאִים וְהוֹלְכִים.

הַרְבֵּה מֵתִים כָּאן. זְקֵנִים. זוֹל'.