אַלְלַי!…

כְּעִוֵּר שְׁתוּם עֵינַיִם צוֹפֶה אֶל מֵעֵבֶר אֲפֵל

וְרוֹאֶה עוֹלָמוֹת נִסְתָּרִים מֵעֵינֵי הַפִּקֵּחַ,

וּמְגַלֶּה הַצּוּרוֹת, לֹא הֻבְּעוּ בְאוֹרוֹת וּבְצֵל,

וְחוֹשֵׂף הַגְּוָנִים, לֹא כֻנּוּ מֵאָמָּן וְצוֹבֵעַ,

וּמְנַחֵשׁ מַעֲשִׂים עַל סִפֵּי הַחֲלוֹף הָאָטוּם

וּבוֹנֶה וְסוֹתֵר מִגְדָּלִים, שֶׁתְּלוּיִים הֵם בָּרוּחַ,

וּמְחַשֵּׁל עוֹלָמוֹ הַמְיֻחָד, לֹא שְׁזָפָהוּ הַיְקוּם,

וּמְשַׁעְבֵּד מְמַדֵּי הַבְּרִיאָה לֶחָזוֹן הַפָּרוּעַ, –

כֵּן עַל חֹד הַלֵּילוֹת אֶתְהַלֵּךְ וּלְאוֹר כּוֹכָבִים

אֶסְתַּכֵּל אֶל מֵעֵבֶר לַזְּמַן, הָרוֹחֵשׁ שָׁם בָּרֹחַק,

וְאֶצְפֶּה עֲרָפֶל הַמָּהוּל עִם אִבְחַת לְהָבִים

עַל כַּנְפֵי בֹקֶר בָּא מִתְאַבֵּק וְטוֹבֵעַ בַּכֹּחַל.

אַלְלַי, כִּי אֶרְאֶה רַק עָשָׁן מִתְאַבֵּךְ בְּתִמָרוֹת

וְזִנּוּק לְשׁוֹנוֹת מֻקְיוֹנִי שֶׁל דּוּמָה מִתְלַקַּחַת,

בְּקִיעֵי מְעַרְבֹּלֶת טָסִים עַל גַּפֵּי סְעָרוֹת

וַחֲרוֹן הַתָּפְתֶּה הַמַּכְהֶה אֶת אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר.

אַלְלַי, כִּי אֶצְפֶּה אֶל מֵעֵבֶר לְקִיר הַדְּמָמָה

וְאֶחֱזֶה בְּאֵימָה רַק פֻּלְחַן הָאָדָם הָרוֹצֵחַ,

וְעַל זֶפֶת קַרְקַע הָרוֹתְחָה עִם תַּלְמֵי הַשְּׁמָמָה

יִזְדַּקְרוּ לְעֵינַי סִיּוּטֵי שֹׁד, גַּרְדֹּם וּמַטְבֵּחַ!

אַלְלַי כִּי רַק אֵשׁ גּוֹעֲשָׁה עַל שְׁחֹר הַמַּרְאוֹת

תְּסַנְוֵר אֶת עֵינַי הַצְּרוּבוֹת, שֶׁחָלוּ מִפָּקֹחַ;

אַלְלַי, כִּי רַק דָּם הַקּוֹלֵחַ בְּזַעַף אַחֲרוֹן

אֶחֱזֶה מִתֵּבֵל מְפַרְפֶּרֶת בְּטֶרֶם שָׁקֹעַ!

סָעֹר סָעַר הַיָּם!

וּמַחְלְפוֹת מֵימָיו זִנְּקוּ, זֻקְּרוּ בְגַעַשׁ

כְּאֶגְרוֹפֵי אִיּוּם מוּל עֲנָנָה דוֹמַעַת,

שֶׁהִצְטַנְּפָה כְּגֵו חַיָּה דוֹרְסָה מִמַּעַל,

נִסְחֶבֶת לִזְנָבָהּ שֶׁל רוּחַ בַּעֲיָם.

הַיָּם סָעֹר סָעַר!

רִטְנַת קְרָבָיו נִפְלֶטֶת מִתְפּוֹצֶצֶת,

וְעַל פִּלְדַת גַּלִּים בְּאֵימָתָהּ נוֹצֶצֶת

לָבָן טָחוּן עַד דַּק כְּשֶׁלֶג יִז הַקֶּצֶף,

קוֹפֵץ חִישׁ־חִישׁ מִגַּב מִשְׁבָּר אֱלֵי מִשְׁבָּר.

סָעַר הַיָּם סָעֹר

וְהַעֲרֵם גַּלָּיו כְּבָמֳתֵי הַגֶּבַע

וְהַעֲמֵק בְּקָעוֹת כְּעֵין כָּתְלֵי הַקֶּבֶר

וְהַחֲנֵק בְּלִי רַחֵם שַׁבְרִיר כָּל צֶבַע,

וְרַק אֶחָד הוֹתִיר – הוּא בַרְזִלִּי־אָפֹר!

וְכֹה סָעַר הַיָּם

מֵאָז הַבֹּקֶר הַשְּׁבָטִי עֲדֵי הָעֶרֶב,

חֲמַת רוּחוֹ הַמִּתְלַקַּחַת־מִשְׁתַּבֶּרֶת

אִמְּצָה אוֹנִים, חָרְגָה שׁוֹצֶפֶת וְגוֹבֶרֶת

עֲדֵי אַפְסֵי תֵבֵל וְלֹא אָמְרָה דַיָּהּ!

וַיְהִי הַלֵּיל לָבוֹא –

וְיַד הַמִּסְתּוֹרִין הוּשְׁטָה בְרֹךְ לָגַּעַת

בְּגַב הַיָּם וַתִּמַח בְּקַלּוּת הַזַּעַף

וַתִּתְקָעֵהוּ בְּמֶרְחַק חֻפֵּי הַצַּעַר

לְמַרְגְּלוֹת אָדָם גַּלְמוּד עַל מִשְׁכָּבוֹ.

וְנָח מִזַעְפּוֹ הַיָּם –

אֶל מוּל הַכּוֹכָבִים בָּרֹם, אֶל מוּל יָרֵחַ,

כָּחֹל־כֵּהֶה חָלָק הוּא הִתְפַּרְקֵד רוֹגֵעַ,

וּכְתִינוֹק אַחַר מְשׁוּבָתוֹ יָגֵעַ

בְּמֶתֶק הִתְפַּיְּסוּת מְחַיְּכָה נִרְדַּם…

אָז הִתְעוֹרֵר הַלֵּב

לֶב הָאָדָם: תְּחִלָּה הֲמִית רַכָּה לוֹחֶשֶׁת

בִּפְנִים, בְּעֹמֶק הַתְּהוֹם הַמִּתְרַגֶּשֶׁת.

אַךְ הִיא קְרֵבָה־קְרֵבָה – וּכְקוֹל מַפְּלֵי הָאֶשֶׁד

בּוֹקֵעַ וְעוֹלֶה, קוֹלֵחַ וְשׁוֹצֵף.

לֶב הָאָדָם רָתַח.

וְגַל סוֹאֵן אֶל גַּל דָּהַר, קָרַב בְּדַחַף

וְהִתְנַגֵּשׁ וְהִתְנַפֵּץ תּוֹךְ הַקַּלַחַת

וְשׁוּב בְּעֹז קִמֵּר גַּבּוֹ כְּסֶלַע שַׁחַם –

וּשְׁאוֹן פְּרָאִים לוֹהֵט, צוֹהֵל, גּוֹאֶה, נִתָּךְ!

וְעַל שְׁאוֹן לִבּוֹ

נִשָּׂא בְשִׁיר אָדָם עִם שְׁחוֹר הַלֵּיל כַּזֶּפֶת

אֶל מַה שֶׁכְּבָר הָיָה בְמֶרְחֲקֵי הָאֶפֶס,

אֶל מַה שֶׁלֹּא הָיָה בָּאָרֶץ הַנִּכְסֶפֶת,

אֶל מַה שֶׁלֹּא הָיָה, אַךְ חַי תּוֹסֵס קִרְבּוֹ…

– – – אֲהָהּ! הַשִּׁיר נָדַם!

בְּפַאֲתֵי הַלֵּיל הַשַּׁחַר כְּבַר הִפְצִיעַ

וְרוּחַ בֹּקֶר אֶת שְׁאוֹן הַלֵּב מַשְׁבִּיחַ –

וַיִּצְטַמֵּק הַלֵּב נִכְנָע, חֵרֵשׁ, מַבְלִיחַ;

עֲטוּף אַלְמוֹן כּוֹרֵעַ מוּל הַיָּם!

• רות ששון
• מיה קיסרי