הַיּוֹנִים אֲפֹרוֹת בְּפִירֶנְצֶה

(לְאָן פָּרַח הַלֹּבֶן?)

הֵן מוֹצְאוֹת לְרַגְלָן מָנוֹחַ.

שָׁחוּק מֵאָדָם הַבַּהַט.

וָרֹד עִם יָרֹק שֶׁכָּבוּ מִזֹּהַר,

שָׁנִים שֶׁחָלְפוּ וְלִתְחִיָּה לֹא שָׁבוּ.

אוּלַי לֹא הָיוּ כְּלָל?

גֹּבַהּ. וְכֹבֶד. וְאֹטֶם.

כָּאן מַגְנֶט הֲזָיוֹת מִנֹּעַר –

קַלִּים וּרְחוֹקִים אָז הָיִינוּ.

עַתָּה נִפְקֹד קִבְרוֹתֵינוּ,

בְּלִי מַצֵּבוֹת הֵם.

אַף לֹא גַּעְגּוּעַ

אֶל אָז שֶׁפָּעַל בְּכֶשֶׁף.

הַיּוֹנִים אֲדִישׁוֹת בְּפִירֶנְצֶה –

מֶזֶג־אֲוִיר בְּלִי רֵיחַ.

נְעָרוֹת וּנְעָרִים עַל מַדְרֵגוֹת

הַדּוּאוֹמוֹ בַּחֲצוֹת

עָיְפוּ מִלָּנוּד מֵעֵירֹם אֶל עֵירֹם

שֶׁעַל בַּד, שֶׁבְּשַׁיִשׁ

הַדּואוֹמוֹ כָּבֵד בַּלֵּילוֹת

מַאֲפִיר כִּפּוֹתָיו אֶל

חַשְׁכוּת שֶׁל יְמֵי־הַבֵּינַיִם

בֶּחָלָל הַשְּׁמֵימִי

אֶל שַׁעַר בְּאוֹר־וָצֵל נִשְׁעֶנֶת עֲדַיִן

נְקֵבָה מְצַפָּה לְמִי

(וַדַּאי. לֹא מוֹדֶרְנִי כְּבָר לְפַיֵּט

זוֹנָה בַּחֲצוֹת. אֲבָל)

הִיא עוֹמֶדֶת כָּעֵת

וְצוֹפָה אֶל נְעָרוֹת וּנְעָרִים שֶׁעַל מַדְרֵגוֹת

הַדּוּאוֹמוֹ בַּחֲצוֹת.

תַּחְרִים שֶׁל וָרֹד עַל פִּטּוּם אֲבָרֶיהָ

צִיצֵי דֻּבְדְּבָן בְּאָבִיב שֶׁל טוֹסְקָנָה,

שְׁחֹר שֵׂעָר מֻפְקָר אֶל מַפְרֶקֶת

וְאֶל תַּחְרִים,

עַל קִבֹּרֶת הַזְּרוֹעַ הָרְדִיד הַשָּׁחֹר

נִצְמָד אֶל וָרֹד.

מְצַפָּה לִגְבָרִים.

בְּחַיַּי,

אֶחָד כְּבּוֹטִיצֶ’לִי אוֹ כְּאַנְדְּרֵיאַ דֶּל סַרְטוֹ

הָיָה שָׂשׂ בְּוַדַּאי

אֶל דְֻּגְמָנִית כָּזֹאת

לְמָדוֹנָה –

וְכָךְ כָּתַב בּוֹדְלֶר בְּאֶחָד מִשִּׁירָיו הָאֲסוּרִים:

קֶסֶם לֹא־צָפוּי שֶׁל תַּכְשִׁיט שָׁחֹר־עִם־וָרֹד.

פִירֶנְצֶה מַלְחִיתָה אֶל גִּבְעוֹתֶיהָ,

הָאֹדֶם הָרַעֲפִי כְּבָר גּוֹוֵעַ עַד הִשְׁתַּחֲמוּת בְּלֵיל

רֶנֶסַנְס שָׁכוּחַ מִתְעַלֵּף.

מַחֲרֹזֶת פָּנָסִים רְחוֹקָה שֶׁמִּמּוּל הַחַלּוֹן

עוֹנֶדֶת צַוְּארֵי הַיָּרֹק הַמְנֻחָשׁ עַד

כִּכַּר מִיכֵּלְאַנְגֶ’לוֹ.

בְּטָעוּת נִתְאַחֵר פַּעֲמוֹן כְּנֵסִיָּה בְּלַרְגּוֹ אַד לִבִּיטוּם

וְאֶלֶף קַטְנוֹעִים יַעֲנוּ בְּנִסּוּר.

הָאַרְנוֹ יָשֵׁן כְּבָר שֵׁנָה עֲמוּמָה

פּוֹנְטֶה וֶקִּיּוֹ אוּלַי יָפֶה הָיָה לְפָנִים –

הַלַּעַז בִּבְלִילוֹ הֶעָכוּר מְהַסֶּה אֶת

הַמִּלְעֵלִיּוּת הָאִיטַלְקִית הַקְּטִיפָנִית.

שֶׁלִי כָּתַב כָּאן הָאוֹדָה לָרוּחַ הַמַּעֲרָבִי.

הָאַרְנֹו הָיָה בְּוַדַּאי רָדוּד כְּמוֹ

הַיּוֹם בְּעֶצֶם הַקַּיִץ

מְקֻמָּט מִסִּבּוּכֵי חֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל דַּנְטֶה, מִפִּתּוּלֵי

חִשּׁוּבָיו שֶׁל גַּלִּילֵי.

בֶּנְוֶנוּטוֹ צֶ’לִינִי מַשְׁקִיף מֵעַל פּוֹנְטֶה וֶקִּיּוֹ אֶל חַכּוֹת־

בֵּין־עַרְבַּיִם־שֶׁאֵינָן־שׁוֹלוֹת־וְלֹא־כְלוּם –

הָלוֹךְ הָלַךְ שֶׁלִי לִבְלֹש אַחַר קְלָף שֶׁל

פֶּטְרַרְקָה שֶׁכָּל אוֹת בּוֹ מֻתֶּזֶת

בְּתָגִים שֶׁל כָּחֹל, שֶׁל שָׁנִי, –

וּפָגַע בּוֹ הָרוּחַ.

עַל כַּרְכֻּבֵּי כְּנֵסִיּוֹת הִתְמַקְּמוּ הַיּוֹנִים

בִּדְבֵקוּת, לֹא לָנוּעַ.

גַּם הֵן מְפַחֲדוֹת מֵהַלַּיְלָה.

אוּלַי מֵהָרוּחַ.

וְקָדַם לוֹ לְשֶׁלִי יְהוּדָה הַלֵּוִי שֶׁפָּנָה אֶל

הָרוּחַ הַמַּעֲרָבִי בִּיתֵדוֹת וּתְנוּעוֹת

כִּי יִגַּע בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ וְשָׁם יָנוּחַ

וְהִנֵּה מִקָּרוֹב יַעֲקֹב פִיכְמַן אַף הוּא

(שֶׁהַיּוֹם הוּא כִּמְעַט שָׁכוּחַ)

הִשְׁתַּכֵּר מִמִּרְעַף

הַצִּנָּה וְהָרֹךְ שֶׁבְּרוּחַ מַעֲרָב –

וְעַתָּה אוֹמֵר לְעַצְמוֹ הַגֶּבֶר:

קוּם, הָרוּחַ,

טַלְטֵל אֶל יוֹרָה שֶׁמֵּעֵבֶר מִכָּאן

וְגַם שָׁם לֹא תָנוּחַ.

לֹא כּוֹאֵב. אַךְ

מַשֶּׁהוּ נִשְׁאָר –

לְאָן אוֹלִיךְ אֶת נְדוּדֵי הַשֵּׁנָה מֵעַתָּה?

הַשַּׁיִשׁ, הַבְּרוֹנְזָה, הַשָּׁשַׁר

יְלַוּוּנִי וַדַּאי אֶל מֵעֵבֶר מִלַּיְלָה

לְנַקֵּר בִּרְשִׁימַת־הַמִּלִּים הָאִישִׁית הֶסְבֵּרוֹ הַמָּלֵא שֶׁל יָגוֹן

בַּאֲגַם הַשִּׁירִים שֶׁעֲדַיִן לֹא הֹעֲלוּ עַל הַכְּתָב

אֳנִיַּת הַחֲשַׁאי תַּעֲגֹן

אוֹרוֹתֶיהָ כְּבוּיִים

מַרְכִּינָה אֶת הַתֹּרֶן אֶל בְּלִיל מַרְאוֹתַיִךְ, פִירֶנְצֶה,

וְהֵם רְחוֹקִים חֲבוּיִים –

אֶתְרוֹג מְצֻמָּק בְּנַרְתִּיק.

• שי חזן
• מיה קיסרי