א

וּמִכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁכָּאן,

הַסְּפָרִים, הַמַּאֲפֵרָה

הַשֻּלְחָן,

יֵשׁ לְהִפָּרֵד כְּבָר

עַכְשָׁו.

הַדְּבָרִים שֶׁלּ‎א נָגַעְנוּ בָּהֶם,

שֶׁאֵין כְּלָל

לָגַעַת בָּם, כְּמוֹ

הֶעָנָן הַזֶּה, הַלָּבָן,

הַמִּתְאַרְגֵּן שׁוּב

כְּצֶמֶר־סֻכָּר (יַד מִי

נָהֲגָּה בּוֹ?)

וְהוּא עֲדַיִן

מִיתִי, עָנָן. דְּבַר־מָה

צָפוּן בּוֹ.

כָּל מַה שֶּׁלָּמַדְנוּ, אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים,

עַל הַהִתְהַוּוּת, הַהִשְׁתַּנּוּת, הַפְשָׁרַת

הַשְּׁלָגִים, הִקָּווּת הַמַּיִם, הָאֵד, הֶחֳמָרִים

הַשּוֹנִים, הַ’נֶּבּוּלָאֶה' הָאֵלֶּה אֶת־זֶה

אֵינָם מְפַזְּרִים.

הַמִּשְׁפָּט שֶׁל תַּלֶּס גַּם הוּא

אֵינֶנּוּ מֵאִיר.

הֶעָנָן הַזֶּה עוֹדֶנּוּ

נוֹכְחוּת שֶׁאֵין לְהַסְבִּיר,

לְהָבִין, לְהַעֲבִיר,

אַף שֶׁנִּדְמֶה כִּי אַתָּה,

אוֹתוֹ, יוֹדֵעַ שָׁנִים.

וּלְהַגִּיד יֵש כְּבָר

עַתָּה: הֶעָנָן הַזֶּה כְּלָל אֵינוֹ

‘הוּא’, הֶֶעָנָן מִן הַשָּׁנָה־שֶׁעָבְרָה,

וְאַף לֹא זֶה

מֵאֶתְמוֹל, אוֹ מִן הַיּוֹם בּוֹ

אִמָּא הָלְכָה.

שֶׁהִשְׁקִיף עַל

הַנַּעֲשֶׂה בַּחֶדֶר, הִתְבַּלְבֵּל בִּפְרָטִים, תָּהָה

עוֹד רֶגַע אֶחָד וְנָסַע.

הֶעָנָן הַזֶּה אֵין,

לֹא הָיְתָה בּוֹ, דֵּעָה.

אַךְ גַּם זֹאת: הַאִם

הָאִישׁ מֵאֶתְמוֹל, זֶה

מִן הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה

שֶׁהִבִּיט

אַף הוּא,

וְאֶת הֶעָנָן,

מִבַּעַד לַחַלּוֹן

רָאָה,

הַאִם הוּא

הָיִּיתָ אַתָּה?

ב

כֵּן, אֲבָל מָה

יָדַעְנוּ עָלָיו?

וַדַּאִי, לָבָן

וְשַׁתְקָן.

מוֹצָאוֹ, כָּךְ נִדְמֶה,

מִן הַיָּם.

דּוֹמֶה

לְעֵץ־הַצַּפְצָפָה הָרָזֶה, רָם־

הַמַּעֲלָה, הַגָּבוֹהַּ, זֶה

שֶׁהַגֶּזַע שֶׁלּוֹ מִתְקַלֵּף

וְחוֹזֵר לְעֵינֵינוּ, מְלַבְלֵב.

וְהָרוֹשֵׁם שָׁם, לְמַעְלָה,

בִּכְתָב מְאֹהָב,

מַשֶּׁהוּ עָנָו.

לֹא נוּכַל לִקְרֹא

אֶת הַכְּתָב.

אֲנִי חוֹשֵׁב, זֶה

מַה שֶּׁיָּדַעְנוּ עָלָיו

ג

וְהָאִשָּׁה הַצְּעִירָה הַיּוֹם, בְּבֵית־הַקָּפֶה,

שֶׁהִנִּיחָה אַף הִיא

אוֹר דַּק, רִבּוּעַ־קֶסֶם שִׁכּוֹר,

וְאַף אוֹתוֹ אֵין כְּלָל

לִמְסֹר. הַיָּכוֹל רַק,

גַּם הוּא,

לִשְׁהוֹת רֶגַע אֶחָד, אַחַר לַעֲבֹר,

שֶׁנָּגַע אֵי־שָׁם

בָּרַקָּה,

בְּאִזְמֵל חַד,

כָּל הַמַּרְאוֹת, הַפָּנִים,

הַנּוֹפִים,

הַמִּצְטָרְפִים שׁוּב לְנוֹף, מַרְאֶה

וּפָנִים, אֲבַק כַּנְפֵי פַּרְפָּרִים,

חִידָה מֻפְלָאָה,

שֶׁמֵּעֵבֶר לָרְאוּת הַמְאַדָּה

אוֹתָהּ, הַקַּו וְהַצּוּרָה,

הַחֹמֶר שֶׁלָּהֶם

מָה?

וְהַמִּלִּים שֶׁסִּנֵּן פֹּה

הַפֶּה, שִֶּׁבִּקֵּשׁ לְהִפָּרֵד

בָּזֶה, הֲנָּתְנוּ לָנוּ מַרְפֵּא?

הַאִם הָאִשָּׁה, הַצַּפְצָפָה,

הֶעָנָן, מַשֶּׁהוּ

מֵהֶם,

הַמַּאֲפֵרָה,

הַשֻּׁלְחָן, הָעַיִן הַמְדַמָּה

אוֹתָם,

הַשָּׁנָה,

לָנוּ,

מַשֶּׁהוּ עֲלֵיהֶם,

יוֹתֵר לָנוּ מוּבָן?

"לֶךְ־לְךָ נַעַר, עִם נִשְׁקְךָ

הַיָּפֶה, וְאַשְׁפַּת־הַחִצִּים שֶׁלְךָ,

תִּפְאֶרֶת הָאִי

כְּרֶתָה,

לֹא לִי, כִּי אֶל־צִלִּי הַנָּמוֹג אַתָּה מִתְנַכֵּל."

הבית האחרון הוא פראפרזה לשורות שיר של פרופרטיוס “Quicumque ille fuit puerum qui pinxit Amorem” (Liber II/XII) השורה האחרונה מובאת כאן כמעט כלשונה במקור

הָעַיִן כָּל הַזְּמַן מְרַמָּה, מַקְטִינָה

וּמַגְדִּילָה, צוֹבַעַת, מַזִּילָה

מַיִם וְרֻדִּים, תְּכֻלִּים,

מְהוּלִים, כְּדֵי

לְהֲגִּיד יוֹם, לְצַיֵּר נוֹף

אַחַר־צָהֳרַיִם אָדֹם, אָדָם

לְיַד מַיִם, חַלּוֹן, נוֹטָה

קַו, שָׁמַיִם,

רִחוּק, אַךְ

מָה הַמֵּמָד הַמָּחְלָט, לֹא

הָאִוּוּי, הַדִּמּוּי, צוּרַת

הַדָּבָר הָאֶחָד, הַדְּבָרִים, בְּדִיּוּּק?

וְהַשִּׁירִים, בְּתָאֵיהֶם הַצָּרִים,

הֵם צוֹמְחִים וְצוֹמְחִים

לְגֹבַהּ מַחְרִיד.

רְזוֹנָם מְעוֹרֵר דְּאָגָה.

מַחֲלָתָם לֹא בְּרוּרָה. אִי־שְׁלֵמוּתָם,

גִּדּוּלָם, יְכוֹלִים לְהַזִיק.

וַאֲנַחְנוּ מַה שֶּׁאֲחֵרִים חוֹשְׁבִים עָלֵינוּ,

וַאֲשֶׁר, בְּאַהֲבָתָם, חָשְׁבוּ עָלֵינוּ הוֹרֵינוּ,

מַה שֶּׁחוֹשְׁבִים עָלֵינוּ יְלָדֵינוּ,

וְקָרוֹב אוֹ רָחוֹק, אַף זָר

דָּבָר הוּא לֹא יָדַע עָלֵינוּ,

וּמוּבָן, מַה שֶּׁחָשַׁבְנוּ, חוֹשְׁבִים הָיִּינוּ

עַל עַצְמֵנוּ, אַךְ

מָה, מִי הָיִינוּ

בֶּאֱמֶת?

אֵיפֹה אֲנַחְנוּ בְּכָל הַדְּבָרִים?

דֶּרֶךְ אַחַת לְהָבִין

מַשֶּׁהוּ אוֹדוֹתֵינוּ,

הִיא לְהַגִּיד אוּלַי שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹבְרִים.

כָּל־כָּךְ מַהֵר

הַכֹּל נִגְמָר.

וְהַדָּבָר הַזֶּה,

הַמְעַט,

שֶׁלֹּא נֶּאֱמַר,

מַהוּ בִּכְלָל, הֵיכָן

הוּא גָר?

הַדָּבָר הַמּוֹשֵׁךְ אֶת

הַצֶּמַח,

הַמְעַגֵּל אֶת הַפְּרִי,

מַעֲלֶה אֶת מִפְלַס־

הַכִּנֶּרֶת, הַמַּיִם בַּדְּלִי,

מַה שֶּׁמָּשַׁךְ

אֶת קוֹלוֹמְבּוּס,

וְאֵצֶל דֵּה־גַּאמָה אָבַד

מִיָּד לְאַחַר הַסִּבּוּב

בְּכֵף־הַתִּקְוָה,

הַדָּבָר הַמּוֹפִיעַ

כְּכֶתֶם שָׁפוּי בַּמַּפָּה,

צֶמַח אוֹ עוֹף, עֲלֵה

הַטַּבָּק הַטּוֹב,

הַמְרַשְׁרֵשׁ וְרוֹעֵד,

עֲדַיִּן בָּנוּ רוֹעֵד

גַּם הַיּוֹם,

וּלְעֵין הַסַּפָּן, מְגַלֵּי־

אֲרָצוֹת,

בְּאָזנֹו

הָעֵרָה שֶׁל מַגֶּלַּאן,

הַמִּתְכַּוֵּץ וְלוֹחֵש

מִלִּים מוּזָרוֹת.

חָשַׁבְתִּי הַיּוֹם

עָלֵינוּ.

עַל הַזְּמַן שֶׁלָּנוּ, עַל חַיֵּינוּ,

הַנֶפֶשׁ וְהַגּוּף,

כְּעַל הַדֶּרֶךְ

לְהֹדּוּ.

א

כְּרִיסְטוֹבָּל

קוֹלוֹן,

אַדְמִירַל

נְעוּרֵינוּ הַנְּעוֹרִים,

תַּרְדֵּמָתְךָ

הִתְאָרְכָה בָּנוּ

מֵעַל לְכָל

שִׁעוּר אֱנוֹשִׁי.

חִלְּשָׁה בָּנוּ

דַּעְתֵּנוּ

אֶת חֲלוֹמוֹתֵינוּ פָּרְעָה

דָּג מְעוֹפֵף, קִלְּשׁוֹן

מְשֻׁלָּשׁ, אַסְטְרוֹלָב, פּוֹל

הַקָּקָאוֹ הַחוּם.

כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן

נֶעְדַּרְתָּ מִכָּאן.

מַה זֶּה הָיָה לְךָ? אֵיפֹה

אַתָּה?

מְדַבֵּר אַלְפְרַגַּאן.

נָא בֹּא

וְהָטֵל בָּנוּ, שׁוּב,

אֶת צֵל־הַקּוֹנְדוֹר שֶׁלְּךָ,

מַבָּט הַחֻמְרָה,

שְׁרֹק לַלִּוְיָתָן

וְלַּזּבוּב.

עוֹד פַּעַם אַחַת תֵּן,

לַ‘נִּינְיָה’ שֶׁלְךָ,

רוּחַ מִזְרָח,

הַטֶּה לַמָּחְלָט

מְחוֹגֵי רְצוֹנוֹתֵינוּ.

וְלָעַיִן הָבֵא

מְנוּחָה.

טֶרְרָה פִירְמָה

לִמְשׁוּגוֹתֵינוּ.

וְדַבֵּר, כִּי עָצוּב.

סַמֵּן,

בְּמַפּוֹתֵינוּ הָעַתִּיקוֹת,

כֶּתֶם צֶבַע עַלִּיז,

כִּבּוּשִׁים נוֹסָפִים

לְפֶרְדִּינַנְד וְאִיזַבֶּלָּה.

גֶּ’נוֹבָה, לַה סוּפֶּרְבָּה,

מוֹלַדְתְּךָ,

גַּם הִיא קוֹרֵאת לְךָ.

ב

הַבֹֹּקֶר, לָרִאשׁוֹנָה,

הָיָה לָנוּ נִדְמֶה: אֲדָמָה.

הָעֵינַיִם, הַצּוֹפִים

הָעֵרִים שֶׁל מֹחֵנוּ,

וּקְצִין־הסִּפּוּן עָלֵינוּ, הָרֹאשׁ,

הֶעֱבִירוּ אֶת הַיְּדִיעָה

בִּמְהִירוּת אֶל לִבֵּנוּ.

זֶה הוּא הַשָּׂמֵחַ עַכְשָׁו, צוֹחֵק וְשָׂמֵחַ,

כְּיֶלֶד שָׂמֵחַ.

יֶלֶד מְגֻדָּל וְעִוֵּר. הַבֹּקֶר,

בֶּן אַרְבָּעִים־וְשָׁלשׁ.

ג

לֹא הָיתָה זוֹ

לֹא הֹדּוּ, לֹא סִין,

חֲלוֹם־אֲלֶכְּסַנְדֶּר חִוֵּר,

לֹא גַּם צִיפַּאנְגוּ.

הַמַּפּוֹת טָעוּ

וְהִטְעוּ.

וְטָעָה אַלְפְרַגַּאן.

אַךְ טָעֻיּוֹתֶיךָ, בְּמִילִין,

אֵינָן חֲשׁוּבוֹת.

חַשׁוּבִים הָרָצוֹן, הַיְכֹלֶת

לָתֵת בְּיָדֵינוּ כֵּלִים,

לְהַצִּיב עַל־כַּנָּם דְּבָרִים עֲגֻלִּים,

להַמְצִיא אֲפִלּוּ מִלִּים.

שֵׁמוֹת לִקְרֹא לָאִיִּים.

גַּם אֲנַחְנוּ, כָּמוֹךָ,

בִּתְנוּעָה תָּמִיד מַעֲרָבָה,

הַתִּקְוָה לְהַגִּיעַ

מִזְרָחָה.

אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהֵבַנּוּ.

שֶׁמַּשֶּׁהוּ, מִמֶּרְחַק־הַשָּׁנִים

וּמִמְּךָ, לָמַדְנוּ.

• אסנת קליימן
• יוסי לבנון
• דניאל פריש
• גידי בלייכר
• רחל זלוביץ
• מרגלית נדן
• עדנה הדר
• שולמית רפאלי
• בתיה שוורץ
• עמינדב ברזילי