לְכָל אַחַי וְאַחְיוֹתַי הַקְּטַנִים,

הַלֹּמְדִים בּשְׁקִידָה לקְחֵיהם;

הַחַיִּים עוֹד שֹׁקְטִים, שַׁאֲנַנִים

וּשְׁלֵוִים בִּמְעֹנוֹת הוֹרֵיהֶם.

לְמַזְכֶּרֶת אַהֲבַת־עוֹלָמִים

אֶת סִפְרִי הֶחָדָשׁ אַקְדִישָׁה.

וַאֲקַוֶּה כִּי בְקֶרֶב הַיָּמִים

עוֹד הַרְבֵּה מַתָּנוֹת אַגִישָׁה

לָכֶם, אִם אַך תִּהְיוּ מַקְשִׁיבִים,

חָרוּצִים, הֲגוּנִים וּתְמִימִים –

וּתְשַׂמְּחוּ מוֹרֵיכֶם הַחֲבִיבִים

וּתְעַנְּגוּ הוֹרֵיכֶם הַנְּעִימִים.

מֵאֵת אֲחִיכֶם אַהֲרֹן לִיבּוֹשִיצְקִי.

וַרְשׁוֹ, בְּיֶרַח מַרְחֶשְׁוָן הַתַּרְנַ״ט.

לְשָׁנָה חֲדָשָׁה.

נִפְרֹשׂ, בָּנִים, אֶת כַּפֵּינוּ

וּבְקוֹל דְמָמָה דַקָּה

נַעֲרֹךְ יַחַד אֶל אֱלֹהַּ

תְּפִלָּה טְהוֹרָה, זַכָּה.

בְּעַד הוֹרֵינוּ וּמוֹרֵינוּ

וּבְעַד כָּל עַמֵּנוּ

נִשְׁפֹּךְ שִׂיחַ, נִתְפַּלֵּלָה

מֵעִמְקֵי לִבֵּנוּ:

״אֵל שָׁמָיִם! הִנֵּה עָבְרָה

שָׁנָה תְמִימָה אַחַת,

בָּה חָיִינוּ בִּרְצוֹנֶךָ

חַיֵּי־שַׁלְוָה, נַחַת;

בָּהּ חָיִינוּ, בָּהּ לָמַדְנוּ

מוּסַר תּוֹרָתֶךָ;

וַאֲבוֹתֵינוּ בָּה חָסָיוּ

תַּחַת צֵל כְּנָפֶיךָ. –

אַל־נָא תִמְנַע חַסְדָּךְ מֶנּוּ

גַּם לַיָּמִים בָּאִים;

אַל תִּטְּשֵׁנוּ וְהַצִּילֵנוּ

מִכָּל פְּגָעִים רָעִים!״

אָבִיב חָדָשׁ, אָבִיב נָעִים.

פָּנָיו יַצְהִיל לָנוּ;

הָלְאָה, הָלְאָה, חֹרֶף נוֹרָא

צֵא־נָא מֵאִתָּנוּ!

יַלְדֵי־שֶׁפֶר, יַלְדֵי־נֹעַם¹,

רְאוּ הָאָבִיב שָׁמָּה!

קַוֵּי מְלֶכֶת־הַשָּׁמַיִם² –

רְאוּ! – יִנָּטוּ יָמָּה…

וּבַעֲטֶרֶת־פָּז מִנֶּגֶד

יֵצֵא הַיָּרֵחַ;

וְעַל הַכִּסֵּא, מַרְאֵה־תְּכֵלֶת,

יִצְּעַד שָׁם שָׂמֵחַ.

הַיָּרֵחַ – כֶּסֶף טָהוֹר –

רֹאשׁוֹ אַט יָנִיעַ;

וּמַקְהֵלַת הַכּוֹכָבִים

תָּשִׁיר אַף תָּרִיע.

שְׁלוּבֵי־זְרוֹעַ זִמְרַת־עֵדֶן

שָׁם יַשְׁמִיעוּ כֻלָּם;

וּבָרוּחַ תְּהִלַּת־שַׁדַי

תִּשָּׁמַע מִמֻּלָם.

תְּהִלּוֹת־שַׁדַי, פְּנִינֵי־כֶסֶף,

מִמְּרוֹם הָרָקִיעַ,

אִמְרוֹת־חֵן, אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת,

זֶה לָזֶה יַבִּיעַ.

אַךְ הַתְּהִלָּה הַשַּׁאֲנַנָּה

תָּקוּם אַט לִדְמָמָה;

שְׁנָתוֹ יִישָׁן הָרָקִיעַ,

תָּנוּם הָאֲדָמָה.

וּבַפֶּלֶג בֵּין הַגַּלִּים

יִשְׂחֶה הַיָּרֵחַ;

לִבְנַת סַפִּיר גִּזְרָתֵהוּ,

יִרְחַץ שָׁם שָׂמֵחַ…

יוֹסֵף טִנֵּף אֶת בִּגְדֵּהוּ

וּבִבְכִי אָץ אֶל אִמֵּהוּ

וַיִּתְנַצֵּל עַל חַטָּאתוֹ;

עַל זֹאת אָמְרָה לוֹ הוֹרָתוֹ:

״שִׂמְלָה תְּכֻבָּס וְאָז הִיא טְהוֹרָה!

אֲבָל תְּהִי זֹאת לָךְ לַתּוֹרָה,

בְּנִי מַחְמַדִי, לְיָמִים בָּאִים:

הִשָּׁמֵר לָךְ, כִּי שֵם כְּבוֹדֶךָ

לֹא יִכָּתֵם בְּמַעֲשִׂים רָעִים;

כִּי מִי יָסִיר אֵל¹ כְּתָמֶיךָ?״

פַּחְדָּן¹ גָּדוֹל הָיָה דָוִד.

פַּעַם אַחַת אֵחַר שֶׁבֶת

וּבַלַּיִל שָׁב הַבַּיְתָה

דֶּרֶךְ אֹפֶל חֲצַר־מָוֶת.

הוֹי, מַה קָּצְרָה אָז רוּחֵהוּ!

וּבְהִכָּשְׁלוֹ מִבְּלִי כֹחַ

נָדַד דּוּמָם; פִּתְאֹם שָׁמַע:

בַּלָּט עֶצֶם אִישׁ מְפַצֵּחַ…

דָּוִד עָמַד. לִצְעֹד הָלְאָה

בֵּין הַקְּבָרִים הוּא אֵין־אוֹנִים…

״אֵלִי!״ חוֹשֵׁב דָּוִד – ״זֶהוּ

וַדַּי גִּלְגּוּל־הַצִּפְעוֹנִים״…

״אוֹי לִי! חַלָּשׁ אֲנִי, קָטָן…

הָעֲלוּקָה הֵן תֹּאכְלֵנִי…

שְׁמַע־נָא, אֵלִי, אֶת תְּפִלָּתִי

״וּמִמָּוֶת הַצִּילֵנִי!״ –

אַךְ בִּמְקוֹם הַגִּלְגּוּל (שִׁמְעוּ!)

בָּאֲפֵלָה הַנֶּאֱלָמָה

שָׁכַב כֶּלֶב וּלְתֻמֵּהוּ

גֵּרֵם אֶת הָעֶצֶם שָׁמָּה…

מַה־מְּאֻשָּׁר, צולֵחַ הִנֵּנִי,

מַה־יָּגֶל לְבָבִי!

עֵת אֶשְׁכַּב בִּזְרוֹעוֹת הוֹרָתִי¹,

עֵת אֵשֵׁב עִם אָבִי.

הֵן הֵמָּה לִי נוֹתְנִים מַאֲכָלִי, –

גַּם תּוֹרָה יוֹרוּנִי;

וּבְשָׁמְעִי מוּסָרָם – יָדַעְתִּי,

כִּי אָהֹב יֶאֱהָבוּנִי.

יוֹדֵעַ אָנֹכִי, כִּי הֵמָּה

אַךְ טוּבִי יִדְרֹשׁוּ;

וְלָכֵן אֶתְאַמֵּץ כִּי תָמִיד

הֵם בִּי לֹא יֵבוֹשׁוּ.

אֵצֶל אֲגַם מָיִם,

בֵּין הָעַרְבָּיִם

רָצוּ נְעָרִים

אֶל כָּל עֲבָרִים

וַעֲיֵפִים וִיגֵעִים

שָׁם בִּקְּשׁוּ צְפַרְדְּעִים;

וּבְגִיחַ הָאֶחָד מִבִּצָּתוֹ –

הִכּוּהוּ בָאֲבָנִים עַל שְׂפָתוֹ.

וַיֶּעֱרַב הָאֶחָד לִבָּתוֹ

וַיֹּאמֶר בְּהַגִּיחוֹ גְוִיָּתוֹ:

״בִשְּׂחֹקְכֶם הוֹי, אַל־נָא תַשְׁלִיכוּ אֲבָנִים;

״לָכֶם הוּא שְׂחוֹק וְלָנוּ – חַיֵּינוּ מְסֻכָּנִים!״

עַל שַׁדְמוֹת כַּר־כֶּסֶף בַּקָּנֶה

עַלִּיזָה שִׁבֹּלֶת עָלָתָה;

וּבְשַׂחֲקָהּ עִם קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

תִּתְנוֹדֵד וִישֵׁנָה אֶת שְׁנָתָהּ.

וּמְלֵאָה קַרְנַיִם כִּרְמָחִים

וּמְלֵאָה מִיץ־חַיִּים שַׁאֲנַנִּים

מוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ מִתַּחַת

מַעֲמָסַת¹ זֵרְעוֹנִים רַעֲנַנִּים.

וְלֹא רָחוֹק מִמֶּנָּה תִּתְנוֹסֵס

לָרוֹם הַשִּׁבֹּלֶת הַשְּׁנִיָּה

וּבְגָאוֹן הִיא מְרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ,

כִּי צְנוּמָה הִיא, בְּנִי, רֵיקָנִיָה.

יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עֹזֵר

(תהלים י׳, י״ד).

וַיְהִי עֶרֶב. בִּשְׁמֵי־מַעַל

כּוֹכְבֵי־כֶסֶף שָׁם זָהָרוּ;

וּבָרוּחַ קֹר וָקֶרַח

בַּחֲמַת־זַעַם הִתְגַּבָּרוּ.

וּבִרְחֹבוֹת הָלַךְ יֶלֶד

וּמִקֶּרַח כָּל גְּוִיָּתוֹ

מְאֹד רָחָפָה.. ״אֵלִי! אֵלִי!״

שָׁפַךְ חֶרֶשׁ מְרִי שִׂיחָתוֹ:

״גֵּוִי קָפָא, נַפְשִׁי – רְעֵבָה…

אֵל־הַחֶסֶד, הוֹשִׁיעֵנִי!

הוֹי מִי יָחֵם יָתוֹם נֶעֱזָב?

מִי פַת־לֶחֶם יַאֲכִילֵנִי?״

וְעַל הַדֶּרֶךְ הַהִיא זְקֵנָה,

זְקֵנָה אַחַת אָז הָלָכָה;

וַיִּמָּלֵא לִבָּהּ חֶמְלָה

עַל הַנֶּפֶשׁ הַנִדָּחָה.

וֶאֱלֵי בֵיתָהּ לָקְחָה אֹתוֹ

עִמָּהּ, שָׁמָּה הֶאֱכִילַתּוּ;

וּבְמִטָּתָהּ אַחֲרֵי אָכְלוֹ

בְּאַהֲבָה רַבָּה הִשְׁכִּיבַתּוּ.

– ״מָה אֻשָּׁרְתִּי, גַּם חַמּוֹתִי!״ –

בִּשְׂחוֹק־עֵדֶן עַל דַל־שְׂפָתוֹ

הוֹצִיא חֶרֶשׁ – וַיֵּרָדֵם…

וּמְאֹד עָרְבָה לוֹ אָז שְׁנָתוֹ.

* * *

גַּם הַצִּפּוֹר זָן וּמְפַרְנֵס

אֵל־הַחֶסֶד; גַּם הַפֶּרַח

הוּא הַמְחַיֶּה בְּנִטְפֵי־תְחִיָּה

אַחֲרֵי יַרְחֵי קֹר וָקֶרַח;

וְהוּא לֹא יִטּוֹשׁ גַּם הַיָּתוֹם

נֶעֱזָב, נִטָּשׁ מֵהוֹרָתוֹ;

זִכְרוּ, בָּנַי, זֹאת וּבְאֵידְכֶם

קַוּוּ, קַוּוּ אֶל עֶזְרָתוֹ!

שְׁכַב, הֵרָדֵם, בֵּן לִי יַקִּיר,

שְׁמַע אֲדַבֵּר שִׁיר:

בִּימֵי־קֶדֶם, בַּמֶּרְחַקִּים,

הָיֹה הָיְתָה עִיר.

אֲבוֹתֶיךָ הַקַּדְמוֹנִים

לְפָנִים גָּרוּ שָׁם;

אֲזַי חָיוּ חַיֵּי־אשֶׁר,

אֲזַי הָיוּ עָם.

עָם, שֶׁאַרְצוֹ תַּחַת רַגְלָיו

זָבָה חָלָב, דְּבָשׁ;

עָם, שֶׁלְּעִתִּים מְאֹד רְחוֹקוֹת

נִמְצָא בוֹ אִישׁ רָשׁ.

אַךְ הָאָבוֹת מֵרֹב טוֹבָה

עָזְבוּ תּוֹרַת אֵל;

וַעֲלֵי שֶׁמֶשׁ הַצְלָחָתָם

עָלוּ עָבֵי־צֵל.

וּבְהִתְקַצֵּף אֵל עֲלֵיהֶם

גֵּרְשָׁם מִן הָעִיר…

שְׁכַב, הֵרָדֵם, בֵּן לִי יַקִּיר,

שְׁמַע אֲדַבֵּר שִׁיר:

בַּהֵיכָלִים הַנֶּהְדָּרִים

עַם הִתְיַשֵּׁב זָר;

וַאֲבוֹתֶיךָ נָדִים, נָעִים;

נְתוּנִים בִּידֵי־צָר.

הַרְבֵּה מֵאוֹת שָׁנִים נָדִים

הֵם גַּם פֹּה גַּם שָׁם;

אַךְ הֵם מְקַוִּים, כִּי יוֹם יָבוֹא –

וְשָׁבוּ לִהְיוֹת עָם.

כִּי כֵן אוֹתָם אֵל הִבְטִיחַ

בְּיוֹם־הָאַף הַלָּז,

כִּי יוֹם יָבוֹא וְשָׁבוּ כֻלָּם

לִהְיוֹת עוֹד עַם עָז.

כִּי יוֹם יָבוֹא – וְקָם מִקִּרְבָּם

כַּאֲרִי נֹהֵם אִישׁ,

שֶׁקּוֹל יִתֵּן – וְהִתְקַבָּצוּ

אֵלָיו כֻּלָּם חִישׁ;

אָז תִּשָּׁמַע שַׁאֲגַת־אַרְיֵה:

״מִי לָעָם – אֵלָי!״

אָז יָרִיעוּ כֻלָּם, כֻּלָּם:

״הַמָּשִׁיחַ חָי!״

אָז יָעוּפוּ חִישׁ כַּבְּרָקִים

דֶּרֶךְ מֶרְחַב־יָם

אֶל הָעִיר הַהִיא הַיָּפָה

שֶׁגֹּרְשׁוּ מִשָּׁם;

וּבִרְצוֹן הָאֵל יָבוֹאוּ

כֻלָּם אֶל הָעִיר…

עַתָּה שְׁכַב וִישָׁן, בֵּן יַקִּיר,

שְׁמַע אֲדַבֵּר שִׁיר…

בֵּין עֲרוּגוֹת פְּרָחִים דְּבוֹרָה אַחַת דָּאָה

וּמֵעַל הָאַשְׁפָּה קוֹל הַזְבוּב שָׁמָעָה:

״שִׁמְעִי־נָא, עֲדִינָה! – הֵחֵל הוּא אִמְרָתוֹ

בְּחָפְצוֹ לָהּ הוֹדִיעַ תּוֹרַת פִּיו, חָכְמָתוֹ:

״הַאִם בֶּאֱמֶת רַב הָעֹנֶג שָׁם, הַנָחַת,

כִּי רַק בֵּין הַפְּרָחִים תָּמִיד אַתְּ פּוֹרָחַת?

אוּלָם הַאֲמִינִי לִי עַל אֱמוּנָתִי,

כִּי פֹה עַל הָאַשְׁפָּה טוֹבָה לִי דִּירָתִי

מִכָּל שׁוֹשַׁנַּיִךְ שָׁם בַּגָּן…״

– הַקְשִׁיבָה,

אָדוֹן נִכְבָּד! אַט הַדְּבוֹרָה לוֹ הֵשִׁיבָה:

לֶקַח טוֹב לְךָ אֶתֵּן וְעִמּוֹ עֵצָה טוֹבָה:

לְבִלְתִּי שְׁפֹט עַל פְּרָחִים בְּרֶפֶש אִם תֵּשֵׁבָה…

מִמֶּרְחַקֵּי־שַׁחַק,

נְוֵה אֶרְאֶלֵּי־שֹׁהַם¹,

יַבִּיט אֵל־הַחֶסֶד

אֶל כָּל יֶלֶד־נֹעַם.

עֵינוֹ שָׁמָּה פְקוּחָה

הֵנָּה אֶל דִּמְעוֹתָיו;

אָזְנוֹ יַטֶּה, יַקְשִׁיב

תָּמִיד אֶל תְּפִלּוֹתָיו.

וּבְיָד נְדִיבָה יִתֵּן

יוֹם־יוֹם דֵי־מִחְיָתוֹ;

וְעֵת נָטָיוּ רַגְלָיו

יִשְׁלַח לוֹ עֶזְרָתוֹ.

אִמְרוּ לְיַלְדֵי־שֶׁפֶר:

הָאָב בִּשְׁמֵי־מָעְלָה

רֶגַע לֹא יִשְׁכָּחֵם

וְשֹׁמְרָם יוֹם וָלָיְלָה!

I

שְׁלֻמִיאֵל מִתְאַוֶּה לִהְיוֹת נַגָּר, אוּלָם

מַה כְּבֵדָה עָלֵיהוּ הַמְּגֵרָה!

גַּם מְנַקֵּה־אֲרֻבּוֹת מִתְאַוֶּה הוּא לִהְיוֹת,

אַךְ מְלָאכָה כָזוּ אֵינָה טְהוֹרָה…

שְׁלֻמִיאֵל מִתְאַוֶּה מְאֹד לִהְיוֹת הֲרָרִי,

אַךְ קָשֶׁה לוֹ הַטּוֹת גֵּוֵהוּ.

גַּם טוֹחֵן מִתְאַוֶּה הוּא לִהְיוֹת, אַךְ שַׂקֵּי־

הַקֶּמַח יָעִיקוּ שִׁכְמֵהוּ…

שְׁלֻמִיאֵל מִתְאַוֶּה לִהְיוֹת אֹרֵג, אוּלָם

הַחוּטִים יִנָּתְקוּ, לְדַאֲבֹנוֹ…

וּמִדֵּי הַחִלּוֹ אַךְ לַעֲשׂוֹת בַּמְּלָאכָה –

יְגָרְשׁוֹ מֵעַל פָּנָיו אֲדֹנוֹ…

שְׁלֻמִיאֵל! שְׁלֻמִיאֵל! הוֹי שִׂים אֶל לִבֶּךָ;

אֵיךְ תִּחְיֶה, הַגִּידָה? מַה־תְּהִי אַחֲרִיתֶךָ?

II

שְׁלֻמִיאֵל מִתְאַוֶּה לִהְיוֹת נַפָּח, אוּלָם

מַה־בּוֹעֲרוֹת, הוֹי, הַגֶּחָלִים!

גַּם רַצְעָן מִתְאַוֶּה הוּא לִהְיוֹת, אַךְ קָשִׁים

לְאֶצְבְּעוֹתָיו הָרַכּוֹת – הַשְּׁעָלִים¹.

שְׁלֻמִיאֵל מִתְאַוֶּה לִהְיוֹת כֹּרֵךְ², אוּלָם

מַה יִּבְאַשׁ הַטִּיחַ³, לְדַאֲבֹנוֹ;

וּמִדֵּי הַחִלּוֹ אַךְ לַעֲשׂוֹת בַּמְּלָאכָה –

יְגָרְשׁוֹ מֵעַל פָּנָיו אֲדֹנוֹ…

שְׁלֻמִיאֵל! שְׁלֻמִיאֵל! הוֹי שִׂים אֶל לִבֶּךָ:

אֵיך תִּחְיֶה, הַגִּידָה? מַה־תְּהִי אַחֲרִיתֶךָ?

III

וּמְלָאכוֹת עוֹד רַבּוֹת מְאֹד הֵחֵל שְׁלֻמִיאֵל

אַךְ אַחַת מֵהֵנָּה לֹא כִלָּה;

וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַיִּהְיוּ לְשָׁנִים –

וְהוּא נִרְפֶּה וּבַטְלָן כְּבַתְּחִלָּה! –

וַיִּגְדַּל הַנַּעַר – וּבְלֵב מָלֵא דְאָגָה

הוּא יֹשֵׁב עֲרִירִי בִּמְעֹנוֹ,

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב הוּא רָעֵב וּמְבַכֶּה

בִּדְמָעוֹת מַאֲלִיפוֹת – עֲוֹנוֹ:

״אֲבוֹי לִי, כִּי הַסְכֵּל הִסְכַּלְתִּי בִּנְעוּרַי

״וּבָטֵל כָּל יָמַי הָלָכְתִּי!

״מִי יִתֵּן וְיָשׁוּבוּ הַיָּמִים הָהֵמָּה,

״כִּי עַתָּה שָׁקַדְתִּי עַל מְלַאכְתִּי…

אַךְ שָׁוְא, הוֹי, שְׁלֻמִיאֵל, תַּזִילָה דְמָעֶיךָ:

הַיָּמִים הָהֵם לֹא יָשׁוּבוּ אֵלֶיךָ!…

אֶת דִּמְעֲךָ, תְּפִלָּתֶךָ,

אַל־נָא תְאַחֵר, יֶלֶד נָעִים!

כִּי כָל אִמְרֵי־תְחִנָּתֶיךָ

מַאֲזִין אֵלְךָ בַּשָּׁמָיִם.

וְאֶגְלֵי־דֶמַע הַמַּזְהִירִים,

הִנִּתָּכִים עַל לְחָיֶיךָ

מֵעֵינֶיךָ הַסַּפִּירִים –

יִסְפֹּר, יִמְנֶה אֱלֹהֶיךָ.

יִסְפֹּר, יִמְנֶה – וּבְנֹאדֵהוּ,

נֹאד כָּל דִּמְעוֹת יַלְדֵי־נֹעַם

יָשִׂים אוֹתָם – וּלְנֶגְדֵּהוּ

שָׁם יַזְהִירוּ כְּאַבְנֵי־שֹׁהַם.

כְּאַבְנֵי־שֹׁהַם שָׁם יַזְהִירוּ

עֲלֵי כִפַּת הַשָּׁמָיִם;

וּמַלְאֲכֵי־אֵל יָשִׁירוּ

שָׁם בִמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם…

עַד שֶׁתִּגְדַּל – וּבַתֵּבֵל

תֵּצֵא חָגוּר כְּלֵי מִלְחָמָה!

וּבְצָרָתְךָ, רִגְעֵי־חֵבֶל

תִּסְבֹּל נַפְשָׁךְ הַנִּזְעָמָה –

אַל תִּוָּאֵשׁ, יֶלֶד נָעִים,

אָז – וּמַעַל אֶת עֵינֶיךָ

תִּשָּׂא אֱלֵי הַשָּׁמָיִם…

שָׁמָּה תִּמְצָא דִמְעוֹתֶיךָ,

הַכּוֹכָבִים, פְּנִינֵי־זֹהַר,

שֶׁיַּצְהִירוּ בָאֲפֵלָה

לָךְ, מַחֲמַדִּי, מִשְּׁמֵי־טֹהַר

כָּל חַיֶּיךָ, חַיֵּי־גוֹלָה!

בְּעַד חַלּוֹן אַרְמֹנוֹ, בְּבֹקֶר־קֵיִץ בָּהִיר

נִשְׁקֵף פַּעַם אַחַת הָרֹדֵם¹ הַצָּעִיר

וּבְלֵב מָלֵא גָאוֹן הִבִּיט לַגָּבֹהּ.

אֶל הֲדַר הַמִּקְדָּשׁ, הֵיכַל בֵּית־אֱלֹהַּ.

שֶׁבְּרָב־הוֹד וְהָדָר לְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה,

אֶת הַגַּג הַנֶהְדָּר זֶה לֹא כְבָר אַךְ כִּלָּה;

וּבְאוֹר שִׁבְעָתַיִם, בְּקַרְנֵי זִיו הַחֶרֶס,

כְּאָבֶן שֹׁהַם זָהֲרָה גֻּלַּת הַכֹּתֶרֶת.

וְהִנֵּה לִפְנֵי עֵינֵי שְׁלֹמֹה זוּג־צִפֳּרִים,

שֶׁעַל רֹאשׁ הַגַּג הִתְיַשְּׁבוּ וּבְקוֹל־שָׁרִים

שְׁלֵוִים אַף עֲנֻגִּים שָׁרוּ שִׁירָתָמוֹ

וּמִקַּשׁ וָתֶבֶן קֵן הֵכִינוּ לָמוֹ.

וְאַחֲרֵי כִּי הֶחָכָם, שֶׁהָיָה לַמּוֹפֵת

בְּגֹדֶל חָכְמַת לִבּוֹ, בָּן² גַּם שְׂפַת הָעֹפוֹת, –

שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, אָזְנוֹ בְּהַטֹּתוֹ,

שֶׁהַצִּפּוֹר עָרַךְ אֶל עֲקֶרֶת־בֵּיתוֹ³:

״וּמַה דַּעְתֵּךְ אַתְּ, רַעְיָתִי חֶמְדַּת עֵינִי,

אָמַר וַיִּתְנַפַּח, – בְּעֹצֶם יָדִי וְאוֹנִי

נָכוֹן לִבִּי בֶּטַח, כִּי לוּ אַךְ חָפַצְתִּי, –

פֹּעַל יַד הַמֶּלֶךְ לִרְסִיסִים נָתַצְתִּי…

צַעַד אֶחָד אַךְ – הַאֲמִינִי, נְעִימָה –

וְהֵיכַל בֵּית־אֱלֹהַּ לְאָבָק דַּק אָשִׂימָה…

– יָהִיר⁴ נִבְזֶה! שָׂחַק שְׁלֹמֹה עַל שִׁבְתֵּהוּ,

בְּקָרְאוֹ אֶת הַצִּפּוֹר אֵלָיו, אֶל כִּסְאֵהוּ, –

אֵיךְ הֵעַזְתָּ, נִקְלֶה, לְבַזּוֹת כֵּן אֶת פָּעֳלִי

וּלְבַטֵּא אֲמָרִים בְּזוּיִם עַל הֵיכָלִי:

כִּי בִין־רֶגַע תּוּכַל אַתָּה הַחֲרִיבֵהוּ,

שֶׁאַלְפֵי יָדַיִם עָמְלוּ בְּבִנְיָנֵהוּ?! –

– ״סְלַח־נָא, מוֹשֵׁל אַדִּיר, לִי אֶת זְדוֹן לִבָּתִי.

עָנָה לוֹ הַצִּפּוֹר: כִּי אַךְ לְמַעַן רַעְיָתִי,

כִּי מִמֶּנִּי תִירָא, אֶת כָּל זֹאת עָשִׂיתִי

וָאַפִּיל עָלֶיהָ עַתָּה אֶת חִתִּיתִי״…

מִמֻּלִי עַל עֶרֶשׂ־דְּוָי יִישַׁן הַיֶּלֶד,

עֵינֵיהוּ בְחוּרֵיהֶן כְּבָר כָּהוּ;

וּבַדֵּי גְוִיָּתוֹ הַצְּעִירָה, הָרַכָּה,

כַּקֶּרַח הַנּוֹרָא קָפָאוּ.

אֶצְלֵהוּ הוֹרָתוֹ, סוֹעֲרָה, עֲנִיָּה

טוֹבַעַת, גֹּוַעַת בַּבֶּכִי,

אָבִיהוּ יֵאָנַח, אַחְיוֹתָיו תִּבְכֶּינָה:

״אֵל מָרוֹם! הַחֲלִימוֹ וְיֶחִי״…

וּבְכַנְפֵי צַלְמָוֶת אֵין־אוֹנִים מִתְנַמְנֵם

הַיֶלֶּד, עַפְעַפָּיו סֻגָּרוּ…

וּפִתְאֹם לָעֶרֶשׂ הַמָּוֶת מִתְקָרֵב –

וּפְנֵי הַחֵלֵכָה¹ זָהָרוּ.

״הָקִיצָה מִשְּׁנָתְךָ, יַקִּירִי, מַחְמַדִּי!

לוֹ נָעוֹת שָׁם שִׂפְתֵי־הַמָּוֶת:

״נָקוּמָה, נָעוּפָה אֶל תְּכֵלֶת־שָׁמָיִם:

״שָׁם יִנְעַם לָךְ תָּמִיד לָשֶׁבֶת״…

״וּבְסֵתֶר־אֱלֹהַּ, בֵּין מַלְאֲכֵי־מָרוֹם

״שָׁם תָּשִׁיר מַנְגִּינוֹת־אֲהָבִים;

״אָבִיךָ הַיֹּשֶׁר יְהִי, אִמְּךָ – הָאֱמֶת

״וְאַחֶיךָ – מַקְהֵלַת־כּוֹכָבִים״…

*

עוֹד מְעַט־קָט – וְהַיֶּלֶד הִתְלוּנֵן בִּזְרֹעוֹת

הַמָּוֶת וּפָנָיו יִזְהָרוּ

עֵת מָרוֹם יִתְנַשֵּׂא… וּפִנּוֹת הָעֶרֶשׂ,

הוֹי, רֵיקוֹת, שׁוֹמֵמוֹת נִשְׁאָרוּ…

– בֵּן פֹּרָת, בֵּן נָעִים! אַל תִּנְאַץ תְּחִנָּתִי!

חָנֵּנִי, חָנֵּנִי כָּל עוֹד בִּי נִשְׁמָתִי:

מִשְׁכָּנִי אַל תַּהֲרוֹס וִילָדַי הַנְּעִימִים

אַל תָּצוּד נָא חֵרֶם, הָרַכִּים, הַתְּמִימִים!

הֵן בְּכָל הַנַּעֲצוּצִים וּבְכָל הַנַּהֲלוֹלִים

הֵם נָדִים וְנָעִים, הֵם יֹרְדִים וְעוֹלִים;

בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה, בִּגְבָעוֹת וּשְׁפָיִים,

בַּקָּמָה וּשְׁדֵמָה, עַל עֵצִים וָעֳפָיִים, –

זֵרְעוֹנִים יִלְקֹטוּ בֵּין שַׁעֲלֵי הַשְּׂעוֹרִים

וּבְחוֹרִים וּסְדָקִים הֵם מְבַקְשִׁים פֵּרוֹרִים,

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, לִשְׁבּוֹר רַעֲבוֹנָם…

אֲהָהּ, יֶלֶד יָפֶה! הֲגָדוֹל עֲוֹנָם? –

קַח, יֶלֶד, נִשְׁמָתִי, אַךְ הַאֲזִין־נָא עָדָי¹ :

אַל תַּהֲרֹג, אַל תַּהֲרֹג הַפַּעַם אֶת יְלָדָי!

הֲלֹא בָשָׂר גַּם אַתָּה, אָדָם בֶּן־תְּמוּתָה,

וְאֵיכָכָה לֹא תְרַחֵם, הָהּ, אֵיךְ לֹא תָחוּסָה

עַל נַפְשׁוֹת הַנְּקִיִּים, עַל נַפְשׁוֹת הַיְשָׁרִים,

עַל חַיֵּי הַתְּמִימִים, עַל חַיֵּי־צִפֳּרִים?״ –

אָז יִלְטֹּשׁ עֵינֵיהוּ אֶל קַן־צִפּוֹר מָעְלָה

הַיֶּלֶד הַיָּפֶה – וַיֵּלֶךְ לוֹ הָלְאָה

וַיֹּאמַר: ״לֹא יִקְרֵךְ, צִפּוֹרִי, כָּל אָסוֹן!

יְלָדַיִךְ אֲרַחֵם; וּבְשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן

תִּחְיֶינָה מֵעַתָּה, וּבְעֹנֶג וּרְוָחָה;

עוֹד לֹא תְנוֹעֶינָה בִּרְעָדָה וַאֲנָחָה

לִפְתוֹתֵי הַלֶּחֶם; לֹא תִהְיֶינָה לְחָגָא;

אָנֹכִי בַעַדְכֶן, אָנֹכִי אֶדְאָגָה:

גַּם לֶחֶם גַּם מַיִם בַּעַדְכֶן אָכִינָה,

אֶרְחָמְכֶן, צִפֳּרִים, לְרֵעֲכֶן אָבִינָה״…

בְּעֵינֶיהָ הַמְפִיקוֹת יִשְׁרָתָהּ וְחִנָּהּ

הַבִּיטָה הַצִּפּוֹר הַזְּקֵנָה מִקִּנָהּ

וַתְּצַפְצֵף בְּקוֹלָהּ הַנָעִים לַיָּלֶד:

״לוּ הַרְבֵּה כָמוֹךְ אַךְ נִמְצָא בֶחָלֶד!״

מִסָּבִיב לַבַּיִת

יֵשׁ גִּנָּה פוֹרִיָּה;

שָׁם אֶרְקֹד, אֲפַזֵּז

בַּעֲרוּגוֹת הַבֹשֶׂם;

שָׁם אָשִׁיר, אֲזַמֵּר

שָׁם קוֹלִי יָרִיעַ:

בַּגִּנָּה, בַּגִּנָּה

מְאֹד אֹהַב לָשָׁבֶת!

הֶעָנָן! הָאַחֲרוֹן 

מִמְּבוּכַת הַסּוּפָה.

עֲרִירִי עַל תְּכֵלֶת 

הַשַּׁחַק תָּעוּפָה. 

עֲרִירִי תַלְבִּישָׁה 

הַטֶבַע צַלְמָוֶת; 

מִיָּדְךָ יוֹם בָּהִיר 

מִתְעַטֵּף עַצָּבֶת. 

זֶה עַתָּה מִסָּבִיב

כִּסִּיתָ הַשְּׁחָקִים. 

וּבְמֵזַח־חַשְׁמַלָּה 

אִפְּדוּךָ הַבְּרָקִים¹ .

זֶה עַתָּה קוֹל רַעַם

בַּגַּלְגַּל הוֹצֵאתָ 

וְהָאָרֶץ הַצְמֵאָה 

מֵי־גֶשֶׁם הִשְׁקֵיתָ. — 

חֲדַל־לָךְ! הִסָּתֵר!

הָעֵת הִתְהַלָּכָה 

הָאָרֶץ שָׂבֵעָה . 

הַסוּפָה בָרְחָה —

וְהָרוּחַ הַמְסַלְסֵל 

חֲצִיר הַשִּׁבֹּלֶת

עַל צַוָּאר יִרְדָפְךָ 

מִשַּׁפְרִיר־הַתְּכֵלֶת! 

בַּחֲצוֹת־לַיִל אֵצֶל אוּבָל

שָׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה:

מַרְאֵה־פֶלֶא תַּחַז עֵינָךְ

שָׁם עַל שַׁפְרִיר שְׁמֵי־הַתְּכֵלֶת.

נֵרוֹת־כֶּסֶף הַנִּסְתָּרִים

כָּל הַיּוֹם מִזִיו הַשֶּׁמֶשׁ,

יֵצְאוּ חוֹצֵץ בַּמַּקְהֵלָה

בִמְסְלּוֹתָם לָאֲלָפִים. 

אַךְ הִתְבּוֹנֵן לָמוֹ הֵיטֵב —

וּבַמֶּרְחָק עֵינְךְ תַחַז:

אַחֲרֵי אַלְפֵי כּוֹכְבֵי־לֶשֶׁם

עוד כּוֹכָבִים יִתְהַלָּכוּ… 

וְעוֹד הַפַּעַם פְּקַח עֵינֶיךָ

וּמֶבָּטְךְ יִיעַף לַבִּיט : 

בַּהֲמוֹנֵי פְּנִינֵי כֶתֶם 

יָאִיר כָֻּלוֹ תְּהוֹם־הַתְּכֵלֶת. 

בִּבְרֹא אֱלֹהִים כָּל הַחַי עַל הָאָרֶץ,

כָּל רֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ, כָּל חַיָּה וְשָׁרֶץ, 

וַיַּמְלֵךְ הָאָדָם עֲלֵימוֹ — 

קָמָה אָז סְעָרָה בֵינֵימוֹ, 

בְּאָמְרָם: "מִי הוּא זֶה הָאָדָם הַשָּׁפֵל.

הַגָּר שָׁם עֲרִירִי בָּעוֹלָם הָאָפֵל,

כִּי עָבֹד נַעַבְדֵנוּ 

וּנְפַחֵד מִמֶּנּוּ? 

נַשְׁלִיכָה אֶת עֻלוּ מֵעַל צַוָּארֵנוּ

וּלְמֶלֶךְ נִמְלִיכָה אֶת אַחַד מֵאַחֵינוּ!"

אָז הָחֵל הֵחֵלָּה

בֵּינִימוּ הַשְּׁאֵלָה: 

“מִי יִמְלֹךְ?” וְאַחֲרֵי מַחֲלֹקוֹת, 

קְטָטוֹת וּסְפֵקוֹת 

הֶחֱלִיטוּ בְרָב־דֵּעוֹת

לָעֲשָׂרוֹת וְלַמֵאוֹת: 

כִּי יִמְלֹךְ הָאַרְיֵה! כִּי לוֹ עֹז וְכֹחַ

וּנְדִיבוּת כַּלֵּבָב וְשֶׂכֶל בַּמֹּחַ. 

אָז נִרְאֶה הָאַרְיֵה עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה

מֵנִיעַ רַעֲמָתוֹ עַל שִׁכְמוֹ הַסְּרוּחָה;

אָז יִפְלוּ כָּל הֹלְכֵי עַל אַרְבַּע וּשְׁתַּיִם

בִּרְעָדָה וַפַחַד לָאָרֶץ אַפַּיִם.

וַיִּשָּׁבְעוּ כֻלָּם לְעָבְדֵהוּ 

בֶאֱמוּנָה כָּל יְמֵי־חַיֵּיהוּ; 

אָז בָּרַק הַבָּרָק וַיִּרְעַם בָּרָמָה

הָרַעַם הַנּוֹרָא לְאוֹת הַהַסְכָּמָה; 

אָז יָשִׁיר הַזָּמִיר

מֵעַּל רֹאשׁ הָאָמִיר

מַנְגִּינוֹת־עֲדָנִים וּתְהִלָּה,

וַיִּשְׁפֹּךְ אֶת שִׁירוֹ בִתְפִלָה

לִפְנֵי אֱלֹהַּ 

הַשּׁוֹכֵן גָּבֹהַּ: 

כִּי יִשְׁמֹר אֶת מֶלֶךְ הַיָּעַר

מִשֹּׁאַת סוּפָתָה וָסָעַר. —

וַיִּמְלֹךְ הָאַרְיֵה בִּצְדָקָה וּתְבוּנָה

וַיִּשְׁפֹּט מֵישָׁרִים וַיִּרְעֶה אֱמוּנָה

וַיֵּצֵא בָאָרֶץ שֵׁם גֹּדֶל תְּהִלָּתוֹ

וּנְדִיבוֹת לִבָּתוֹ; 

וַיְסַפְּרוּ בִשְׁבָחוֹ כָּל עֲצֵי הַיָּעַר

כָּל חַיָּה לְמִינָהּ מִזָקֵן וְעַד נָעַר.

וַיְהִי הַיּוֹם (יוֹם שׁוֹאָה וָסָעַר!)

וַיָּבוֹא הַמָּוֶת עַל מֶלֶךְ הַיָּעַר.

אָז יִשְׁפֹּךְ הַזָּמִיר

מֵעַל רֹאשׁ הָאָמִיר 

כַּמַּיִם דִּמְעוֹתָיו,

וַיַּרְבֶּה קִינוֹתָיו 

עַל מוֹת הָאֲרִי; וּלְעֻמָּתוֹ

עָנוּ אֶת הֵד קוֹל קִינָתוֹ

מִכּוֹכְבֵי הַשְּׁחָקִים

עַד פִּרְחֵי עֲמָקִים…

*

וַיָּמָת הָאַרְיֵה! וְעַל נִבְלַת גֵּוֵהוּ

הֵחֵלּוּ לְהִתְלַקֵּט מִכָּל עֲבָרֵיהוּ

פַּרְעוֹשִׁים וּזְבוּבִים הֲמוֹנִים, 

יִתּוֹשִׁים וּנְחָשִׁים צִפְעוֹנִים,

וַיַּרְבּוּ לוֹ דְּקִירָתָם,

נְשִׁיכָתָם וַעֲקִיצָתָם,

וּבְשָׂחֲקָם עַל מוֹתוֹ

הִתְאַמְצוּ לְבָזֹתוֹ 

וּלְהַטִּיל עָלָיו גְלָלִים¹:..

— "הוֹי, נִבְזִים וּשְׁפָלִים! —

צָעַק הַזָּמִיר 

מֵעַל רֹאשׁ הָאָמִיר — 

"הַבְּמֵת אַתֶּם נֹקְמִים נִקְמַתְכֶם?

הַעַתָּה תַרְאֻהוּ גְבוּרַתְכֶם,

עֵת דּוּמָם יָנוּחַ 

וְאֵין בּוֹ כָל רוּחַ ־

חַיִּים לְהָנִיד אַף אֶחָד מֵאֵבָרָיו

עַל שֹנְאָיו וְצָרָיו? — 

אַךְ אֵיפֹה הֱייִתֶם, רְמָשִׂים, 

פַּרְעוֹשִׁים וּזְבוּבִים נִמְאָסִים,

עֵת הָיְתָה בַחַיִּים חַיָּתוֹ?

עֵת מִקּוֹל שַׁאֲגָתוֹ 

כָּל עֲצֵי־הַיַּעַר רָעָדוּ

וְכָל חַיָּה וּבְהֵמָה פָּחָדוּ? 

וְאִם תַּרְבּוּ עַתָּה לִדְקֹר אֹתוֹ —

מִי יָשִׁיב הָאֲרִי אַחֲרֵי מוֹתוֹ? 

— לָמָּה דוּמָם עַל הֶעָנָף

תֵּשְׁבִי, צִפּוֹר, שָׁם בּוֹכִיָה?

רְאִי הַבִּיטִי: בִּשְׁלַל צְבָעִים

שֶׁמֶשׁ אָבִיב

זָרַח סָבִיב;

שִׁירֵי־עֵדֶן יִשָּׁמֵעוּ

מִכָּל פִּיוֹת בַּעֲלֵי־כָנָף

וְלָמָּה תֵשְׁבִי אַתְּ, צִפּוֹרִי,

כָּּעֲצוּבָה,

כָּעֲלוּבָה?

*

— שִׁירֵי־נֹעַם בִּימֵי־קֶדֶם

גַּם אָנֹכִי, הָהּ, הִשְׁמַעְתִּי!

וּבְכָל קַצְוֵי הָאֲדָמָה

מַנְגִּינוֹתַי

וּזְמִירוֹתַי

שִׂמְחוּ לִבּוֹת כָּל אֲנָשִׁים;

כִּי מְאֻשָּׁרָה אָז הָיִיתִי,

עֵת אֶפְרֹחַי רִקְּדוּ סְבִיבִי

וַיָּרִיעוּ

וַיַּשְׁמִיעוּ

קוֹל שִׁירָתָם הָעַנֻגְּה.

בְּאָכְלָם אִתִּי פְּתוֹתֵי־לֶחֶם

שֶָׁלָּקַטְנוּ… כֵּן חָיִינוּ

הַרְבֵּה שָׁנִים

גַּם עִדָּנִים

עַד שֶׁבָּא לִי יוֹם אֲפֵלָה,

יוֹם־הַשֶּׁבֶר: מִשְּׁמֵי מַעַל

טָשׁ הַנֶּשֶׁר — וּבְּצִפָּרְנָיו

הָעַצֻמִּים,

הָאֲיֻמִּים,

גְָּזַל, שָׁדַד כָּל אֶפְרֹחַי…

לא הוֹצֵאתִי עוֹד אֲנָחָה

וַיֵּעָלֵם בַּמֶּרְחַקִּים

עִם הַטֶּרֶף —

וּלְעֵת־עֶרֶב

בְּעוּפִי מָרַת־נֶפֶשׁ מָעַל

וָאֲחַפֵּשׁ וָאֲבַקֵּשׁ

אֶת אֶפְרֹחַי… הָהּ, מָצָאתִי

עַל הַפְּגָרִים

הַנִּגְזָרִים

עַיִט נוֹרָא, עֲדַת עֹרְבִים,

שֶׁבְּלִי־הֶרֶף וּבְלִי־חֶמְלָה

טָרְפוּ, גֵּרְמוּ עַצְמוֹת בַּנֵי

הַשַּׁאֲנַנִּים,

הָרַעֲנַנִּים…

תְּנוּ לִי לִבְכּוֹת! לַזִּיל־דֶּמַע

מֵעַפְעַפָּי; וּבְקִינוֹתַי,

וּבְאַנְחוֹתַי אוּלַי אָעִיר

בְּצִפֳּרִים

הָאַכְזָּרִים

לֵב חֲנִינָה, רֶגֶשׁ חֶמְלָה

עַל שַׁכֻּלָּה, שֶׁיָּשִׁבוּ

לָהּ רַק עֶצֶם מֵהַפְּגָרִים

לְאוֹת־זִכָּרוֹן

מִיּוֹם־חָרוֹן…

עֲלִּיזִים הַפְּרָחִים בַּשָּׂדֶה יִפְרָחוּ

בַּלַּיִל בַּלַיִל יְחַיֵּם הַטָּל;

בַּיּוֹם לִפְנֵי קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ יִזְרָחוּ

וּבְרֵעוּת בָּם יַבִּיט הַשַּׁחַק מֵעָל.

עִם עֲדַת־הַדְּבוֹרִים הֶעָפוֹת מִסָבִיב

מְאֹד תֶּעֱרַב הַשִּׂיחָה בָּאֲוִּיר הֶחָם:

מַה־נָּעִים לַפְרָחִים בַּשָּׂדֶה בָּאָבִיב:

מַה יְקָר הַחֹפֶשׁ לָהֶם!… אֲבָל שָׁם,

הֵם רוֹאִים, בַּחַלּוֹן מֵאַחֲרֵי הַשְׂבָכָה

יִתְנוֹדֵד שָׁם פֶּרַח בִּדְמָמָה בַּצֵל;

הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יִרְאֶה בְּזֶה עֵמֶק־הַבָכָא,

וּבָדָד הוּא יִבּוֹל בִּדְמָעוֹת וִילֵל…

וַיַּחְמְלוּ פִּרְחֵי הַבַּר עַל רֵעָמוֹ

הָעֹמֵד בַּחַלּוֹן שָׁם נִדְכֶּה יָשָׁח,

וּמִמְּקוֹם עֶמְדָתָם הִשְׁמִיעוּ קוֹלָמוֹ

"צֵא לָנוּ לַמֶּרְחָב! תְּהִי לָנוּ לָאָח!

עֲזָב־נָא אֶת קִירוֹת הַכֶּלֶא הַשְּׁחֹרוֹת,

אַף קַו שֶׁמֶשׁ אֶחָד לֹא תִרְאֶה הֵן שָׁם;

וּפֹּה עַל הַשָּׂדֶה יָאִירוּ הַמְּאֹרוֹת

פֹּה תִפְרַח, פֹּה תִיף לְשִׂמְחַת כָּל הָעָם" —

— לא! עָנָה הַפֶּרַח מִבֵּית־הָאֲסוּרִים —

יָדַעְתִּי, כִּי נָעִים מְאֹד לָגוּר בַּכָּר,

וּבְכָל זֹאת חֲבִיבִים עָלַי הַיְּסּוּרִים

וְלָנֶצַח לֹא אֶעֱֶזֹב אֶת מְקוֹמִי הַצָּר.

וּשְׁבוּ לָכֶם אַתֶּם בַּדֶּשֶׁא וּפְרָחוּ

וּבְרֵיחַ נִיחוֹחֲכֶם תְּעַנְּגוּ אֶת כֹּל, —

וַאֲנִי אֶפְרַח פֹּה לָאֵל¹, שֶׁלֻּקָּחוּ

מְקַּרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ לָנֶצַח עַד שְׁאוֹל;

וּבְרִגְעֵי הַמְּצוּקָה ועִנּוּיִים יִגְבֹּרוּ

נֶחָמָתָם אָנֹכִי לָהֶם אָז בָּאֵיד:

כִּי אוֹתִי בִּרְאוֹתָם, אָז זָכֹר יִזְכֹּרוּ

יְרַק אֶרֶץ־מוֹלַדְתָּם הָרְחוֹקָה מְאֹד! –

עַלִיזִים הִכְתִּירוּ הַיְלָדִים

אֶת אַחַת אַחְיוֹתָם הַבְּכִירוֹת

וְאֶל סִפְרָהּ, שֶׁתִּקְרָא בוֹ תָמִיד,

תַּבֵּטְנָה עֵינֵיהֶם הַבְּהִירוֹת.

כֻּלָמוֹ חֲפֵצִים לָדַעַת

קְרָא סֵפֶר כָּמוֹהָ בֶּאֱמוּנָה:

הֵם ידְעִים, כִּי סְפָרִים יוֹסִיפוּ

לָהֶם תָּמִיד חָכְמָה וּתְבוּנָה!

עַל שְׂפַת יַם־הַתְּכֵלֶת

בֵּין פִּרְחֵי־תִפְאָרָה¹

הִתְהַלֵּךְ נַעַר אֶחָד

עִם אִמּו הַיְקָרָה

לָשׂוּחַ; וַיַּבֵּט

וְהִנֵּה בַּמָּיִם

שׁוֹשַׁנָּה צוֹהֶלֶת,

חֶמְדַת הָעֵינָיִם.

יִפְעָתָהּ לָקָחָה

כָּל נַפְשׁוֹ, לִבָּתוֹ,

וַיִּשְׁלַח יָדֵהוּ

לְמַלֹּאת תַּאֲוָתוֹ —

— “חֲדַל לָךְ, מַחְמַדִּי!”

לוֹ אִמּוֹ הַגִּידָה:

“פֶּן תִּפֹּל הַמַּיְמָה”…

הִתְחַנְנָה, הֵעִידָה.

הַיֶּלֶד לֹא שָׁמַע

אֶל דִּבְרֵי אִמֵּהוּ:

“שָׁוְא פַּחַד תִּפְחָדִי”

לָהּ הָיָה מַעֲנֵהוּ.

וַיִּקְטֹף הַפֶּרַח —

וְהִנֵּה אִי־שָׁמָיִם!

קַרְסֻלָּיו מָעֲדוּ — —

וְהוּא טֻבַּע בַּמָּיִם!

וּלְקוֹל זַעֲקַת שֶׁבֶר

הָאֵם הַנִּדְהָמָה

הֲמוֹן יַלְדֵי־חֶמֶד

הִתְאַסְּפוּ אָז שָׁמָּה.

— “הָהּ, שִׁמְעוּ!” — קָרָאָה —

"אֶל קוֹל אֲבוֹתֵיכֶם;

מִצְוָתָם כַּבֵּדוּ,

לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם!"

הִתְמוֹלְלוּ שׁוֹשַנֵּי־עֲמָקִים,

הַפְּרָחִים הַנְּעִימִים נָבֵלוּ;

וּבְשׁוּרוֹת נִקְפָּאוֹת מִקֶּרַח

כָּל מִקְלְעוֹת הַצִיצִים קָמֵלוּ.

לֹא נְשִׁיקוֹת הַחַמָּה הַחַמּוֹת,

סִלְסֻלֵּי הַלְּבָנָה הַטְּהוֹרָה,

יָעִירוּ הַשִּׂיחִים הַיְשֵׁנִים

בִּזְרֹעוֹת הַמָּוֶת הַנוֹרָא.

אַךְ סוּפָה בַּחֲרוֹן־אַף וָזָעַם

מַעֲבֶרֶת שְׁנָת מַעַפְעַפֵּימו,

עֵת עַנְנֵי־עֲרָפֶל יַקְדִּירוּ

הַשַּׁפְרִיר¹ מִמַּעַל לְרָאשֵׁימו.

אָז בְּאַנְחוֹת־תַּאֲנִיָּה יוֹרִידוּ

רָאשֵׁיהֶם הַשִּׁיחִים הַדַּקִים,

כְּמוֹ יְבַקְשׁוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

הַפְּרָחִים הַבָּלִים, הָרַכִּים…

— "זְקֵנִי, מַחְמַד־עֵינִי!

חָליל לִי עֲשֵׂה־נָא" –

— מְצָא־נָא לִי פַּטְרִיָה¹.

— “צוּד־נָא לִי הַיּוֹנָה” —

–"וְאוֹתִי הֵן הִבְטַחְתָּ

לְסַפֵּר לִי אֲגָדָה" –

—"מָתַי אֵפוֹא תָצוּד

צִפּוֹר לִי נֶחְמָדָה?" —

– חַכּוּ, חַכּוּ, בָּנַי!

כָּל מִשְׁאֲלוֹתֵיכֶם

אָבִין אִם תָּבִינוּ

אַתֶּם אֶת לִקְחֵיכֶם!

מִסְכֵּן¹ אֶחָד הִשְׁלִיךְ מַטּוֹ אֶל הַמָּיִם

וַיִּתְאוֹנֵן מָרָה עֲלֵי מְרִי־גוֹרָלוֹ,

כִּי רַק רִישׁ וָעֹנִי יִרְאֶה בַעֲמָלוֹ:

"רַחֶם־נָא הַפַּעַם עָלַי, אֵל שָׁמָיִם,

וּשְׁלַח־נָא לְעַבְדָּךְ מַהֵר אֶת הַמָּוֶת

וְלָקַח חִישׁ מִמֶּנִּי נַפְשִׁי הַדּוֹאָבֶת"…

וַיָּבֹא הַמָּוֶת.

—“מַה לָךְ? הִנֵּה בָאתִי” —

אָמַר אֶל הַמִּסְכֵּן — “קְרִיאָתְךָ שָׁמַעְתִּי”.

וּבְקוֹל־חִיל עָנָהוּ הָאִישׁ: "הוֹי, אֶת מַטִּי

לִמְשׁוֹת מִן הַמַּיִם לְךָ הַפַּעַם קָרָאתִי"…

וּבָדָד הַזָּמִיר יֵאָנֵח דֻמִּיָה —

נִשְׁמָתוֹ תִכְלָיָה בוֹ. תִּמַּס כַּמָּיִם:

מֵרָחוֹק הוּא רֹאֶה בֵּין שִׁנֵי הָעַיִט

מְפַרְפֶרֶת זְמִירָתוֹ חֶמְדַת־הָעֵינָיִם.

מֵרָחוֹק שׁוֹמֵעַ הוּא קוֹל עֲנוֹת־חֲלוּשָׁה

וּבְצִפְצוּף־תַּאֲנִיָה יְמַהֵר אֵלֶיהָ — —

אֲבָל לֵב הָעַיִט מִבִּכְיוֹ לֹא יְרַךְ;

וַיִּטְרֹף וַיִּמְלֹק אֶת רֹאשָׁהּ, כְּנָפֶיהָ…

וּפִתְאֹם קוֹל נְאָקָה חֲרִישִׁית נִשְׁמָעָה — >

וַתְּפַרְפֵּר וַתְּצַפְצֵף וַתָּעֶף הַזְמִירָה

מַבָּטָה הָאַחֲרוֹן אֶל בְּחִירָהּ הַזָּמִיר

וַתַּעֲצֵם עֵינֶיהָ… וּבְקוֹל הֶמְיַת שִׁירָה

עֲצוּבָה וַאֲבֵלָה מֵאָז יֵאָנֵחַ

הַזָּמִיר הָאֻמְלָל — וּבְקוֹל בְּכִי וִילָלָה

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב הוּא מְבַכֶּה זְמִירָתוֹ,

לְעַיִט הַחוֹמֵס לַטֶּרֶף נָפְלָה! –

כּוֹכְבֵי־לֶשֶׁם¹ יִתְנוֹצָצוּ

שָׁם בָּרוֹם כִּפְנִינֵי־זֹהַר;

שַׁלְוַת־הַשְׁקֶט עַל הָאָרֶץ,

שַׁלְוַת־הַשְּׁקֵט בִּשְׁמֵי־טֹהַר.

גַּלֵי־יַמִּים לֹא יֶהֱמָיוּן,

רוּחַ שֶׁקֶט בָּם שׁוֹרָרֶת,

הַצִפֳּרִים אַט יָנוּמוּ,

יָנוּם, יִישָׁן גַּם שְׁאוֹן־קָרֶת².

וּבַדְמָמָה מִשְּׁמֵי־מַעַל,

בְּדֶרֶךְ נִסְתָּר מֵעֵינֵינוּ,

צִבְאוֹת־אֵל, אֶרְאֶלֵּי־שָׁלוֹם

יֹרְדִים הֵנָּה, אֶל בָּתֵּינוּ.

בַּלָּט יִגְּשׁוּ אֶל כָּל עֶרֶשׂ

יֶלֶד יָשָׁר – וִינַשְּׁקוּהוּ;

וּבְכַלּוֹתָם לְנַשְּׁקוֹ כֻּלָּם

חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ יַעַזְבוּהוּ.

יֵלְכוּ הָלְאָה — וּבַשֶּׁלִי³

לִנְוֵה דַלִּים הֵמָּה בָאִים;

וּמִמַּשַּׁק אֶבְרוֹתֵיהֶם⁴

תִּנְעַם, תִּמְתַּק שְׁנַת חֵלְכָּאִים⁵,

שְׁנַת הַחוֹלֶה הַמִּתְהַפֵּך

עַל מטָּתוֹ בְּמַכְאוֹבֵיהוּ,

שֶׁיַשְּׁקוּהוּ סַמֵּי־מַרְפֵא

וִיחַבְשׁוּ לְעַצְּבוֹתֵיהוּ.

כּה יָסֵבּוּ אֶת בָּתֵּינוּ

חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ כָּל הַלָיִל,

עַד יֵרַאוּ קַוֵי־שַׁחַר —

וְעַל חִישׁ יַעַל כָּל הֶחָיִל.

הַקְשִׁיבָה נָא, בְּנִי, אֶת מוּסָרִי הַטוֹב;

הַט אָזְנְךָ לִי בַּאֲבִיבֶךָ:

קְנָה חָכְמָה וּבִינָה, קְנֵה דַעַּת לָרֹב

וּמְאֲשֶׁר אָז תְּהִי כָּל חַיֶּיךָ.

בִּהְיוֹתְךָ עוֹד קָטָן וְלֹא תֵדַע עוֹד מְאוּם

מְדַאֲגַת הַדַּלִּים הָרְעֵבִים —

בַּבֹּקֶר, בַּבֹקֶר הַשְׁכִּימָה נָא קוּם,

וּבְאֵלֶּה הָרְגָעִים הַשְּׁלֵוִים

שְׁקוֹד עַל לִמּוּדֶיךָ וּקְרָא נָא וּשְׁנֵה!

וּתְשַׂמַּח הוֹרֶיךָ הַיְקָרִים.

הַמְבַקְשִׁים טוֹבָתְךָ וְאַהֲבָתָם לָךְ — רְאֶה! —

תַּכְתִּירְךָ מִכָּל הָעֲבָרִים.

וּבְגָדְלָךְ, בֵּן יַקִּיר, וְהָיִיתָ לָאִישׁ —

תִּוָּכַח כִּי לֹא שָׁוְא יְגִיעֶךָ:

בֶּעשֶׁר תְּעַנֶגְךָ חָכְמָתְךָ וּבְרִישׁ

לַמִּחְיָה לָךְ תְּהִי כָּל יָמֶיךָ!

אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַפְרָחִים

שָׁם עַל עֵין־הַמָּיִם;

אֲנִי אוֹהֵב צֵל־הַיָּעַר,

כּוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם.

אֲנִי אוֹהֵב הצִפֳּרִים,

מֶתֶק זְמִירוֹתֵיהֶן;

אֲנִי אוֹהֵב הַשִּׁבָּלִים,

מֶגֶד תְּבוּאוֹתֵיהֶן.

אֲנִי אוֹהֵב הוֹרַי, מוֹרַי,

גַּם כָּל הָאֲנָשִׁים;

חָמֹל אֶחְמֹל עַל נִדְכָּאִים,

אֶרְחַם אֶת הָרָשִׁים.

אֲנִי אוֹהֵב אֶת לִמּוּדַי

שֶׁיְּלַמְּדוּנִי מוֹרַי;

כִּי בַעֲשׂוֹתִי בָמוֹ חַיִל

יִשְׂמַח מְאֹד לֵב הוֹרַי.

עַל שְׂפַת נָהָר אֶחָד, שֶׁמֵימָיו יָרוּצוּ,

שָׁם יָשְׁבָה לָהּ יַלְדָּה אֻמְלָלָה,

מִתְּכֵלֶת עֵינֶיהָ עַל רָאשֵׁי הַדְּשָׁאִים

דִּמְעָה אַחַר דִּמְעָה נָזָלָה.

מִצִיצִים וּפְרָחִים לָהּ קָלְעָה מִקְלַעַת

וּבְיָגוֹן הִשְׁלִיכָה בַמְּצוּלָה,

“שׁוּב, אֲבִי הַיָּקָר! שׁוּב, אָחִי הַנָּעִים!”

הִתְיַפְחָה בַלָּט הָאֲמֻלָּה.

וַיַּעֲבֹר אִישׁ נָדִיב עַל שְׂפַת זֶה הַנָּהָר

וַיַּקְשֵׁב אֶת בִּכְיָהּ, צַעֲקָתָהּ;

וַיַּרְא דִּמְעוֹתֶיהָ — וּלְבָבוֹ הִתְחַמֵּץ

לִשְׁמֹעַ קוֹל אֶנְקַת לִבְּתָהּ.

— מַה תִּבְכִּי, תֵּאָנְחִי, הַגִּידִי לִי, בִּתִּי?!

תֵּילִילִי בַּאֲבִיב יָמָיִךְ?

הַגִּידִי, מַה יָּעִיק אֶת לִבֵּךְ הַצָּעִיר,

מַה יָּעִיב אֶת הַדְרַת פָּנָיִךְ? —

—"אֲהָהּ, אָדוֹן יָקָר! עָנַתְהוּ בִדְמָעוֹת,

אֻמְלָלָה אֲנִי עַל הָאָרֶץ

לָנֶצַח לֹא אֶחְדַּל מִלִּבְכּוֹת, עַד מוֹתִי

אֲבַכֶּה אֶת גֹדֶל הַקָּרֶץ¹;

"הֲתִרְאֶה, הָהּ שָׁמָּה אֶת סַפְסָל־הַדֶשֶׁא?

הֵן אִמִּי הִנְּעִימָה שָׁם קְבוּרָה…

וְלִפְנֵי יָמִים מִסְפָר גַם אֲבִי פֹּה טֻבַּע,

בַּמְּצוּלָה הַזֹּאת הָאֲרוּרָה!"

"שִׁבֹּלֶת הַמַּיִם שְׁטָפַתְהוּ — וְאָחִי

זֹאת רָאָה וַיְמַהֵר לְעֶזְּרָתוֹ —

אַךְ, אוֹיָה! גַּם אוֹתוֹ הַמַּיִם גָּרָפוּ²

וַיִּמְצָא גַם הוּא פֹה קְבוּרָתוֹ…

"וְכֹה יְתוֹמָה נִשְׁאַרְתִּי גַלְמוּדָה וַעֲזוּבָה

וּמֵאָז אֲנִי פֹּה ישָׁבֶת

וְאַזִילָה דִמְעוֹתָי וַאֲקַלֵּל אֶת חַיַּי

וּלְעֵזֶר לִי אֶקְרָא — הַמָּוֶת"…

— מִבְּכִי מִנְעִי קוֹלֵךְ. יַלְדָּתִי הַנְּעִימָה!

הָסִירִי מִלִּבֵּךְ כָּל נֶהִי;

אֶרְחָמֵךְ, בַּת טוֹבָה, מַקְשִׁיבָה לִי תִהְיִי

וּכְאָב כָּל הַיָּמִים לָךְ אֶהִי. —

וּדְבָרָיו הַטוֹבִים גַּם מִלֵּא הַנָּדִיב

וְאֶל בֵּיתוֹ הַשַּׁאֲנָן הֱבִיאָהּ;

וַיְנַחֲמָהּ וַיְרַחֲמָהּ וַיָּסֵר אֶת בִּגְדֵי־

הָאֵבֶל מֵעַל הָעֲנִיָּה;

וַיְּגַדְּלָהּ וַיְחַנְכָהּ וַיִּשְׁכֹּר לָהּ מוֹרִים

לְהַשְׂכִּילָהּ וּלְלַמְּדָהּ גַּם דֵּעַ. —

אִישׁ רַחֲמָן! יְהִי שִׁמְךָ מְבֹרָךְ וּכְטוּבְךָ

יִגְמָלְךְ מִמָּרוֹם אֱלֹהַ!

לוּ צִפּוֹר פּוֹרַחַת הָיִיתִי —

אֶל עֲצֵי הַגָּן אָז פָּרַחְתִי

וּבְעֶזְרַת חַרְטֻמִּי הַקָּטַן

דֻבְדְבָנִים¹ אֲדֻמִּים לָקַחְתִּי;

אַךְ צִפּוֹר פּוֹרַחַת אֵינֶנִי

וְלָכֵן אָרוּצָה נָא מְהֵרָה

וְדֻבְדְּבָנִים אֲדֻמִּים לִי אֶקְנֶה

מֵאֵת הַחֶנְוָנִי — בַּאֲגוֹרָה!

אֶת פִּתִֵּי הַלֶּחֶם בַּדֶּרֶךְ

אַל תִּרְמֹס נָא בְנִי, בָּרַגְלַיִם!

כִּי בָּהֶן תּוּכַלְנָה לִשְׂבַּע

כָּל חַיָּה כָּל צִפּוֹר־שָׁמָיִם;

הָנִיחָה־נָּא אוֹתָן עַל אֶבֶן

וּבַּכְּלִי נָא שִׂימָה מְעַט מָיִם —

אָז חֶרֶשׁ יְהַלֶּלְךָ הָעַכְבָּר,

יוֹדוּךָ כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם.

חָתוּל אֶחָד עָלָה עֲלֵי רֹאשׁ הַגָּג,

כִּי דְרוֹר אַחַת אָכְלָה חֶרֶשׁ שָׁם פַּתְבָּג¹,

וַיִּתְאַוּ הֶחָתוּל לִלְכֹּד לוֹ הַדְרוֹר,

כַּאֲשֶׁר יִלְכֹּד תָּמִיד עַכְבְּרֵי הַחוֹר.

אַךְ בִּרְאוֹת הַדְּרוֹר לֹא־רָחוֹק אֶת הַצָּר —

נִפְרְדָה מַהֵר מֵהָאוֹרֵחַ הַזָר:

חִישׁ כְּנָפֶיהָ פָרְשָׂה — וּבָאֲוִיר הֶחָם

עָלְתָה מַעְלָה, מָעְלָה — וַתֵּעָלֵם שָׁם.

וּמִמְּרוֹם שָׁמַיִם קָרְאָה אֶל הַגָּג:

"חָתוּל כְּסִיל! אִם תַּחְפֹץ לָחוּג הַיּוֹם חָג —

מְצָא־נָא לָךְ כְּנָפַיִם וַעֲלֵה אֵלָי —

וּכְנַפְשְׁךְ שָבְעָךְ תֹּאכַל בָּשָׂר חָי"…

וְעִם נַפְשֵׁהוּ שָׂח הֶחָתוּל בִּשְׂחוֹק מָר:

“לוּ יָכֹלְתִּי לָעוּף — צַדְתִּיךְ, דְּרוֹר, מִכְּבָר!” —

וּבִמְרִירוּת יָרַד מֵהַגַּג הַלָּז

אֶל הֶחָצֵר לִלְכֹּד עַכְבָּר לוֹ כְּמֵאָז.

עַל פְּנֵי מֵי הַיַּרְדֵּן, עַל מֵימָיו הַזַּכִּים

מֵעָצְבִּי בֶּחָלֶד¹ אָנוּחַ;

מִשְׁבָּרָיו בַּהֲמֻלָה עַנֻגָּה שָׁם מְפַכִּים².

מֵעֵדֶן הָרוּחַ יָפוּחַ.

מֵעֵדֶן יָפוּחַ — וּבְקוֹל דְמָמָה דַקָּה י

יִתְהוֹלֵל בֵּין גַּלֵּי־הַתְּכֵלֶת;

וּבְרֵיחַ־נִיחוֹחַ בַּלָּט תְּפִלָּה זַכָּה

שָׁם שֹׁפְכִים דִּשְׁאֵי הַשִּׁבֹּלֶת.

הַזְּמִירִים יָשִׁירוּ — וּבְרֶגֶל יְשָׁרָה

בְּאַוִּיר בַּסָּךְ³ יַעֲבֹרוּ;

עַל יִפְעַת⁴ הַבְּרִיאָה, עַל הוֹדָהּ וַהֲדָרָהּ

שִׁיר־ֿתְּהִלָּה בְּמַקְהֵלָה יְזַמְּרוּ.

שִׁיר תְּהִלָּה יָשִׁירוּ – וַאֲנִי בְּסִירַת דּוּגָה⁵ >

בִּזְרֹעוֹת הַשֵּׁנָה אִישָׁנָה,

שֶׁבְּגַלֵי־הַתְּכֵלֶת בִּמְחוּגָה, בִּמְחוּגָה

תִּתְנוֹדֵד אִישׁ אָנָה וָאָנָה.

תִּתְנוֹדֵד, תָּנוּעַ כַּעֲרִיסַת הַנַּעַר

בִּזְרֹעוֹת הוֹרָתוֹ הַתְּמִימָה…

שָׂאֵנִי, שָׂאֵנִי, הוֹי, רוּחַ־הַסַעַּר,

אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתַי הַנְּעִימָה! —

אֶל אֲדוֹן הַבַּיִת כֶּלֶב וְחָתוּל בָּאוּ

וּבְהִתְאוֹנְנָם אִישׁ עַל אָחִיו מָר, קָרָאוּ:

הוֹי הַכֶּלֶב נָשַׁךְ עַד שְׁפָךְ דָּם אֶת כַּפִּי! —

אוֹי, הֶחָתוּל פָּשַׁח בְצִפָּרְנֵיהוּ אַפִי! —

בְבֵית־הַבִּשּׁוּל גָּנַב בָּשָׂר מִן הַקְּעָרָה! —

וְהוּא שָׁם לָקַק אֶתְמוֹל כָּל חֲלֵב הַפָּרָה! —

הֲלָדַעַת תֹּאבוּ, בְּנֵי הַחֲכָמִים,

מָה הָאָדוֹן עָנָה אֶת שְׁנֵי הַנִּלְחָמִים?

"אֲנִי רֹאֶה מִכָּל אֵלֶה תְּלוּנוֹתֵיכֶם,

כִּי גַנָּבִים, בְּנֵי בְלִיַּעַל הִנְּכֶם שְׁנֵיכֶם –

וְאֵי־לָזֹאת אִיעֶצְכֶם לַעֲזֹב מְשׁוּבוֹתֵיכֶם,

פֶַן יְלַמֶּדְכֶם מַקְלִי לְהֵיטִיב מַעֲלָלֵיכֶם!"

שַׁלְוַת יַמִּים! אֶת קַוֶּיהָ

תַּשְׁלִיךְ שֶׁמֶשׁ עַל הַמָּיִם;

וּלְמַעֲנִיתָהּ¹ בֵּין הַגַּלִּים,

תַּאֲרִיךְ לְאִטָהּ הָאֳנִיָּה.

אֵצֶל מָשׁוֹט שׁוֹכֵב מַלָּח

עַל הַבֶּטֶן וּמִתְנַמְנֵם;

וְעַל בִּרְכֵּיהוּ ישֵׁב דוּמָם

עַל הַתֹּרֶן שָׁם הַנָּעַר.

מֵאֲחוֹרֵי חֶלְאַת לֶחְיוֹ

אֹדֶם הַכְלִיל יִשְׁתַּעֲשֵׁעַ;

וּבִמְרִירוּת שָׁם מַבִּיטוֹת

הָעֵינַיִם הַיְפֵה־פִיוֹת: —

כִּי מִמֻּלוּ עֹמֵד זֹעֵם

רב־הַחֹבֵל וּמְקַלְלֵהוּ:

"גַּנָּב! גַּנָּב! דַג־מָלוּחַ

“מֵהֶחָבִית הֵן גָּנֻבְתָּ!”

שַׁלְוַת יַמִּים! מֵהַגַּלִּים

תַּעַל חֶרֶשׁ דָּגָה קְטַנָּה,

תָּחֵם רֹאשָׁהּ מֹל הַשֶׁמֶשׁ

וּבִזְנָבָהּ תַּךְ בַּמָּיִם.

אַךְ מִמְּרוֹמֵי הָרָקִיעַ

עַל הַדָּגָה תַּחְמָס² דָאָה

וּבְחַרְטֻמּוֹ יַחֲזִיק טַרְפּו

וּמִתְנַשֵּׂא מַעְלָה, מָעְלָה.

(ממלחמת האשכנזים עם הצרפתים).

קָרוֹב לִשְׂדֵה גֵיא־הַקֶּטֶל¹

עָמַד אֹהֶל רְחַב־יָדָיִם

וּמִקְּרָשִׁים דַּקִּים בָּנוּי

הָיָה נֶחְמָד לָעֵינָיִם.

אַנְשֵׁי־צָבָא אַשְׁכְּנַזִים

מֻכִּים, פְּצוּעִים שָׁכְבוּ שָׁמָּה;

וַיָּשִׂיחוּ בְּקוֹל שָׂמֵחַ

מִנִּצְחוֹנָם בַּמִּלְחָמָה.

וּמִמֶּץ² הָאֶחָד סִפֶר

כָּל הַקֹּרוֹת הַחֲבוּרָה³;

מִסַּרְבְּרִיקֶן⁴ שָׂח הַשֵּׁנִי

וּמִנִּצְחוֹן מַרְס־לָתּוּרָה⁵

מִשְּׁאוֹן מַשַּׁק דְּמֵי־הַקָּטֶל

נָדַד מַבַּט הַנִּלְחָמִים

צְמֵאֵי־נֶפֶשׁ לִמְכוֹרָתָם⁶

שָׁפְכוּ בַעֲדָהּ נַחֲלֵי־דָמִים.

*

מִמִּשְׁכָּבוֹ קָם אַט אֶחָד

וַיֵֹּאָנַח מִמַּכְאֹבוֹ

וּכְעֵץ יָבֵשׁ מִפְּנֵי רוּחַ

נָעוּ. רָגְזוּ בַּדֵי⁷ גֵווֹ.

חֶרֶשׁ הֶעֱלָה מְנוֹרָה קְטַנָּה,

שֶׁהָאֹהֶל מְעַט תִּגִּיהַּ;

הוֹי, הַנֹּגַה טוֹב לַנְּשָׁמָה

שָׁם בִּמְרוֹמֵי הָרָקִיעַ! —

נָעִים לְאִמּוֹ הָאֲהוּבָה:

“קַדִּישׁ” לֵאמֹר בַּקָשָׁתוֹ,

כִּי מַלְאֲכֵי־מָרוֹם יִשְׂאוּ

אֶל כֵּס⁸ יָהּ אֶת קוֹל תְּפִלָּתוֹ.

חֶרֶשׁ מְבַקֵּשׁ הוּא עֲשִׂירִי

שָׁם בַּחוּץ מִסְבִיב־הַבִּנְיָן;

וְרוֹפֵא אֶחָד, יְהוּדִי יָשָׁר,

בְּרָצוֹן חֻבַּר אֶל “הַמִּנְיָן”.

אַט מִתְפַּלֵּל הוּא עֲרָבִית,

יֵבְךְ הַ“קַּדִּישׁ” בָּאֲפֵלָה;

וְאַחֲרָיו תַּעַן כָּל הָעֵדָה,

תִּקְרָא מָרוֹם בַּמַּקְהֵלָה:

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל! אֶחָד יָחִיד

בַּשָׁמַיִם אֱלֹהֶיךָ!

נֶצַח יִחְיֶה אֵל־הָאַהֲבָה

שֶׁבְּעֶת־אֵידְךָ לֹא יִטְשֶׁךְ!" —

וּמִמַּעֲרָב קַרְנֵי־שֶׁמֶשׁ

עַל הָאֹהֶל אַט תָּחֹלְנָה…

שְׁמֹר, בְּנִי, מִדּוֹת אֲבוֹתֶיךָ:

מַכְאוֹבֶיךָ הֵן תָּקֵלְנָה!

יֶלֶד רָאָה עַל עֵין־מָיִם

שׁוֹשַׁן הָעֲרָבָה¹;

יֶלֶד נֶחְמָד לָעֵינָיִם,

לִרְאוֹת שׁוֹשָׁן, הוֹי, מַה־נָּעִים!

שְׂשׂנוֹ מַה־מְּאֹד רָבָה!

שׁוֹשָׁן, שׁוֹשָׁן אָדֹם,

שׁוֹשַׁן הָעֲרָבָה.

אָמַר יֶלֶד: "אֶקְטָפֶךָ,

“שׁוֹשַׁן הָעֲרָבָה!”

עָנָה שׁוֹשָׁן: "אֶדְקָרֶךְ

וּזְכַרְתַּנִי כָּל יָמֶיךָ

בְּנֶפֶשׁ מְאֹד נֶעֱצְבָה!"

שׁוֹשָׁן, שׁוֹשָׁן, שׁוֹשָׁן אָדֹם

שׁוֹשָׁן הָעֲרָבָה.

יֶלֶד נָגַשׁ — וַיִּקְטְפֵהוּ,

שׁוֹשָׁן־הָעֲרָבָה;

שׁוֹשָׁן הֵגִין עַל חַיֵּיהוּ —

וַיִּתְמַרְמַר וַיִּדְקְרֵהוּ…

יָדוֹ מַה דָּאָבָה

שׁוֹשָׁן, שׁוֹשָׁן, שׁוֹשָׁן אָדֹם,

שׁוֹשַׁן־הָעֲרָבָה.

פַּעַם אַחַת רָבוּ קָשֶׁה שׁוֹר

וַחֲמוֹר,

בְּלֶכְתָּם שְׁנֵימוֹ בַשָּׂדֶה לָשׂוּחַ.

לְמִי מֵהֶם שְׁאָר־רוּחַ¹;

אֲבָל לַמְרוֹת צַעֲקוֹתֵימוֹ,

לֹא הִתְפַּשְּׁרוּ בֵּינוֹתֵימוֹ.

וַיַּחְלְטוּ לְהַגִּישׁ הַמַּחֲלֹקֶת

לִפְנֵי כֵס מַלְכָּמוֹ הָאֲרִי, שֶׁסְפֵקוֹת

תָּמִיד לוֹ וַדָאִין² – וְהוּא בְּרָב חַסְדֵּהוּ

יֶחֱרַץ מִשְׁפָּטֵהוּ.

וּבְרֹאשׁ כָּפוּף נָגְשׁוּ אֵל שְׁנֵי הַנְּדוֹנִים

אֳלֵי כֵס³ הָאַרְיֵה רַב הָאוֹנִים,

שֶׁמִּמְּרוֹם שִׁבְתֵּהוּ הִבִּיט בְּבוּז אֵלֵימוֹ

וּבִשְׁאָט בַּנֶפֶשׁ⁴ הִקְשִׁיב אֶל דְּבָרֵימוֹ.

וְלָאַחֲרוֹנָה עָנָם: "הִתְפַּשְּׁרוּ בֵינֵיכֶם,

“חִנָּם אַתֶּם נִצִים: פְתָיִים הִנְכֶם שְׁנֵיכֶם!”

"אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! אָמַר פַּעַם אַחַת

הַשּׁוּעָל אֶל הָאֲרִי — "אֶתְכַּבֵּד לְהוֹדִיעֶךְ

כִּי הַחֲמוֹר יְדַבֵּר תָּמִיד רַע עָלֶיךְ:

הוּא אוֹמֵר, כִּי רַק תְּהִלּוֹת־שָׁוְא,

אֲפַזֵר אֲנִי לָךְ, כִּי רוּחֲךָ הַנְּדִיבָה

מֻטֶּלֶת עוֹד בְּסָפֵק, כִּי מִפְעָל כַּבִּיר, רָב,

עוֹד לֹא הֶרְאֵיתָ בִּימֵי מָלְכָךְ; כִּי לֹא תָרִיבָה

רִיב יָתוֹם וְאַלְמָנָה; כִּי הִנְּךְ שׁוֹאֵף דָּמִים;

כִּי תַטֶה מִשְׁפָּט־צֶדֶק כָּל הַיָּמִים.

וְאֵיךְ יוּכַל — אָמַר לִי — לְהַלְלֶךָ

עַל אֵלֶּה מַעֲלָלֶיךָ?!" —

הָאַרְיֵה שָׁתַק רֶגַע וְאַחַר אָמַר בְּנַחַת:

"הָנִיחָה, שׁוּעָל, לַחֲמוֹר! יָפִיחַ כְּזָבִים¹ דָּי

“כִּי לֹא מִפִּי חֲמוֹרִים אַרְיֵה חָי²!”

הַצָּהֳרַיִם כְּבָר הִגִּיעוּ,

רוּחַ צַח יָפוּחַ;

שִׁכְבוּ, שִׁכְבוּ, כְּבָשִׂים תְּמִימִים,

שִׁכְבוּ־נָא לָנוּחַ.

מֵאוֹר־בֹּקֶר בְּדֶשֶׁא רַעֲנָן

שְׁבַרְתֶּם רַעֲבוֹנְכֶם;

בְּמֵי הַמַּעְיָן, מַיִם חַיִּים,

רִוִּיתֶם צִמְאוֹנְכֶם.

מֵאוֹר־בֹּקֶר עַד צָהֳרָיִם

רֶגַע לֹא נְטַשְׁתִּיכֶם;

מֵהַזְאֵבִים הָאַכְזָרִים,

מִכָּל־רָע שְׁמַרְתִּיכֶם —

עַתָּה אֶחְפֹּץ מְעַט לָנוּחַ

מֵעֲמַל הַיּוֹם;

בִּתְנוּמָתִי אַחֲלִיף כֹּחַ, —

הוֹי, מָה רַב הַחֹם!

בִּתְנוּמָתִי אַחֲלִיף כֹּחַ —

אַךְ אִם יָבוֹא זְאֵב

עֵת אָנוּמָה וּבְמַלְתְּעוֹתָיו¹

יָסֵב לָכֶם כְּאֵב, —

אֲזַי תִּשְׂאוּ כֻלְּכֶם קוֹלְכֶם

יִקְרָא נָא כָּל פֶָה:

"קוּם, רוֹעֵנוּ, מִשְּׁנָתֶךָ! —

“מֶה־מָה! מֶה־מָה! מֶה!”

אָז אָקִיצָה מִתְּנוּמָתִי

וְאָמִית אֶת הַזְאֵב;

אֶל תַּחֲנוּנָיו, אֶל יִלְלָתוֹ

לֹא אָשִׂימָה לֵב.

וּמִגְּוִיַּת הָאַכְזָרִי

אֶפְשֹׁט אֶת הָעוֹר;

אֶת הַגְּוִיָּה הַמּוּמָתָה

אַשְׁלִיךְ אֶל הַבּוֹר;

מֵהָעוֹר הַפָּשׁוּט אַעַשׂ

מַצָע² יָפֶה, רַךְ,

עָלָיו אֶשְׁכַּב גַּם בַּלָּיְלָה

גַּם בִּימֵי חֹם צַח…

הַצָּהֳרַיִם כְּבָר הִגִּיעוּ

רוּחַ צַח יָפוּחַ;

שִׁכְבוּ, שִׁכְבוּ, כְּבָשִׂים תְּמִימִים

שִׁכְבוּ־נָא לָנוּחַ!