לְכָל אַחַי וְאַחְיוֹתַי הַקְּטַנִים,

הַלֹּמְדִים בּשְׁקִידָה לקְחֵיהם;

הַחַיִּים עוֹד שֹׁקְטִים, שַׁאֲנַנִים

וּשְׁלֵוִים בִּמְעֹנוֹת הוֹרֵיהֶם.

לְמַזְכֶּרֶת אַהֲבַת־עוֹלָמִים

אֶת סִפְרִי הֶחָדָשׁ אַקְדִישָׁה.

וַאֲקַוֶּה כִּי בְקֶרֶב הַיָּמִים

עוֹד הַרְבֵּה מַתָּנוֹת אַגִישָׁה

לָכֶם, אִם אַך תִּהְיוּ מַקְשִׁיבִים,

חָרוּצִים, הֲגוּנִים וּתְמִימִים –

וּתְשַׂמְּחוּ מוֹרֵיכֶם הַחֲבִיבִים

וּתְעַנְּגוּ הוֹרֵיכֶם הַנְּעִימִים.

מֵאֵת אֲחִיכֶם אַהֲרֹן לִיבּוֹשִיצְקִי.

וַרְשׁוֹ, בְּיֶרַח מַרְחֶשְׁוָן הַתַּרְנַ״ט.

לְשָׁנָה חֲדָשָׁה.

נִפְרֹשׂ, בָּנִים, אֶת כַּפֵּינוּ

וּבְקוֹל דְמָמָה דַקָּה

נַעֲרֹךְ יַחַד אֶל אֱלֹהַּ

תְּפִלָּה טְהוֹרָה, זַכָּה.

בְּעַד הוֹרֵינוּ וּמוֹרֵינוּ

וּבְעַד כָּל עַמֵּנוּ

נִשְׁפֹּךְ שִׂיחַ, נִתְפַּלֵּלָה

מֵעִמְקֵי לִבֵּנוּ:

״אֵל שָׁמָיִם! הִנֵּה עָבְרָה

שָׁנָה תְמִימָה אַחַת,

בָּה חָיִינוּ בִּרְצוֹנֶךָ

חַיֵּי־שַׁלְוָה, נַחַת;

בָּהּ חָיִינוּ, בָּהּ לָמַדְנוּ

מוּסַר תּוֹרָתֶךָ;

וַאֲבוֹתֵינוּ בָּה חָסָיוּ

תַּחַת צֵל כְּנָפֶיךָ. –

אַל־נָא תִמְנַע חַסְדָּךְ מֶנּוּ

גַּם לַיָּמִים בָּאִים;

אַל תִּטְּשֵׁנוּ וְהַצִּילֵנוּ

מִכָּל פְּגָעִים רָעִים!״

אָבִיב חָדָשׁ, אָבִיב נָעִים.

פָּנָיו יַצְהִיל לָנוּ;

הָלְאָה, הָלְאָה, חֹרֶף נוֹרָא

צֵא־נָא מֵאִתָּנוּ!

יַלְדֵי־שֶׁפֶר, יַלְדֵי־נֹעַם¹,

רְאוּ הָאָבִיב שָׁמָּה!

קַוֵּי מְלֶכֶת־הַשָּׁמַיִם² –

רְאוּ! – יִנָּטוּ יָמָּה…

וּבַעֲטֶרֶת־פָּז מִנֶּגֶד

יֵצֵא הַיָּרֵחַ;

וְעַל הַכִּסֵּא, מַרְאֵה־תְּכֵלֶת,

יִצְּעַד שָׁם שָׂמֵחַ.

הַיָּרֵחַ – כֶּסֶף טָהוֹר –

רֹאשׁוֹ אַט יָנִיעַ;

וּמַקְהֵלַת הַכּוֹכָבִים

תָּשִׁיר אַף תָּרִיע.

שְׁלוּבֵי־זְרוֹעַ זִמְרַת־עֵדֶן

שָׁם יַשְׁמִיעוּ כֻלָּם;

וּבָרוּחַ תְּהִלַּת־שַׁדַי

תִּשָּׁמַע מִמֻּלָם.

תְּהִלּוֹת־שַׁדַי, פְּנִינֵי־כֶסֶף,

מִמְּרוֹם הָרָקִיעַ,

אִמְרוֹת־חֵן, אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת,

זֶה לָזֶה יַבִּיעַ.

אַךְ הַתְּהִלָּה הַשַּׁאֲנַנָּה

תָּקוּם אַט לִדְמָמָה;

שְׁנָתוֹ יִישָׁן הָרָקִיעַ,

תָּנוּם הָאֲדָמָה.

וּבַפֶּלֶג בֵּין הַגַּלִּים

יִשְׂחֶה הַיָּרֵחַ;

לִבְנַת סַפִּיר גִּזְרָתֵהוּ,

יִרְחַץ שָׁם שָׂמֵחַ…

יוֹסֵף טִנֵּף אֶת בִּגְדֵּהוּ

וּבִבְכִי אָץ אֶל אִמֵּהוּ

וַיִּתְנַצֵּל עַל חַטָּאתוֹ;

עַל זֹאת אָמְרָה לוֹ הוֹרָתוֹ:

״שִׂמְלָה תְּכֻבָּס וְאָז הִיא טְהוֹרָה!

אֲבָל תְּהִי זֹאת לָךְ לַתּוֹרָה,

בְּנִי מַחְמַדִי, לְיָמִים בָּאִים:

הִשָּׁמֵר לָךְ, כִּי שֵם כְּבוֹדֶךָ

לֹא יִכָּתֵם בְּמַעֲשִׂים רָעִים;

כִּי מִי יָסִיר אֵל¹ כְּתָמֶיךָ?״

פַּחְדָּן¹ גָּדוֹל הָיָה דָוִד.

פַּעַם אַחַת אֵחַר שֶׁבֶת

וּבַלַּיִל שָׁב הַבַּיְתָה

דֶּרֶךְ אֹפֶל חֲצַר־מָוֶת.

הוֹי, מַה קָּצְרָה אָז רוּחֵהוּ!

וּבְהִכָּשְׁלוֹ מִבְּלִי כֹחַ

נָדַד דּוּמָם; פִּתְאֹם שָׁמַע:

בַּלָּט עֶצֶם אִישׁ מְפַצֵּחַ…

דָּוִד עָמַד. לִצְעֹד הָלְאָה

בֵּין הַקְּבָרִים הוּא אֵין־אוֹנִים…

״אֵלִי!״ חוֹשֵׁב דָּוִד – ״זֶהוּ

וַדַּי גִּלְגּוּל־הַצִּפְעוֹנִים״…

״אוֹי לִי! חַלָּשׁ אֲנִי, קָטָן…

הָעֲלוּקָה הֵן תֹּאכְלֵנִי…

שְׁמַע־נָא, אֵלִי, אֶת תְּפִלָּתִי

״וּמִמָּוֶת הַצִּילֵנִי!״ –

אַךְ בִּמְקוֹם הַגִּלְגּוּל (שִׁמְעוּ!)

בָּאֲפֵלָה הַנֶּאֱלָמָה

שָׁכַב כֶּלֶב וּלְתֻמֵּהוּ

גֵּרֵם אֶת הָעֶצֶם שָׁמָּה…

מַה־מְּאֻשָּׁר, צולֵחַ הִנֵּנִי,

מַה־יָּגֶל לְבָבִי!

עֵת אֶשְׁכַּב בִּזְרוֹעוֹת הוֹרָתִי¹,

עֵת אֵשֵׁב עִם אָבִי.

הֵן הֵמָּה לִי נוֹתְנִים מַאֲכָלִי, –

גַּם תּוֹרָה יוֹרוּנִי;

וּבְשָׁמְעִי מוּסָרָם – יָדַעְתִּי,

כִּי אָהֹב יֶאֱהָבוּנִי.

יוֹדֵעַ אָנֹכִי, כִּי הֵמָּה

אַךְ טוּבִי יִדְרֹשׁוּ;

וְלָכֵן אֶתְאַמֵּץ כִּי תָמִיד

הֵם בִּי לֹא יֵבוֹשׁוּ.

אֵצֶל אֲגַם מָיִם,

בֵּין הָעַרְבָּיִם

רָצוּ נְעָרִים

אֶל כָּל עֲבָרִים

וַעֲיֵפִים וִיגֵעִים

שָׁם בִּקְּשׁוּ צְפַרְדְּעִים;

וּבְגִיחַ הָאֶחָד מִבִּצָּתוֹ –

הִכּוּהוּ בָאֲבָנִים עַל שְׂפָתוֹ.

וַיֶּעֱרַב הָאֶחָד לִבָּתוֹ

וַיֹּאמֶר בְּהַגִּיחוֹ גְוִיָּתוֹ:

״בִשְּׂחֹקְכֶם הוֹי, אַל־נָא תַשְׁלִיכוּ אֲבָנִים;

״לָכֶם הוּא שְׂחוֹק וְלָנוּ – חַיֵּינוּ מְסֻכָּנִים!״

עַל שַׁדְמוֹת כַּר־כֶּסֶף בַּקָּנֶה

עַלִּיזָה שִׁבֹּלֶת עָלָתָה;

וּבְשַׂחֲקָהּ עִם קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

תִּתְנוֹדֵד וִישֵׁנָה אֶת שְׁנָתָהּ.

וּמְלֵאָה קַרְנַיִם כִּרְמָחִים

וּמְלֵאָה מִיץ־חַיִּים שַׁאֲנַנִּים

מוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ מִתַּחַת

מַעֲמָסַת¹ זֵרְעוֹנִים רַעֲנַנִּים.

וְלֹא רָחוֹק מִמֶּנָּה תִּתְנוֹסֵס

לָרוֹם הַשִּׁבֹּלֶת הַשְּׁנִיָּה

וּבְגָאוֹן הִיא מְרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ,

כִּי צְנוּמָה הִיא, בְּנִי, רֵיקָנִיָה.

יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עֹזֵר

(תהלים י׳, י״ד).

וַיְהִי עֶרֶב. בִּשְׁמֵי־מַעַל

כּוֹכְבֵי־כֶסֶף שָׁם זָהָרוּ;

וּבָרוּחַ קֹר וָקֶרַח

בַּחֲמַת־זַעַם הִתְגַּבָּרוּ.

וּבִרְחֹבוֹת הָלַךְ יֶלֶד

וּמִקֶּרַח כָּל גְּוִיָּתוֹ

מְאֹד רָחָפָה.. ״אֵלִי! אֵלִי!״

שָׁפַךְ חֶרֶשׁ מְרִי שִׂיחָתוֹ:

״גֵּוִי קָפָא, נַפְשִׁי – רְעֵבָה…

אֵל־הַחֶסֶד, הוֹשִׁיעֵנִי!

הוֹי מִי יָחֵם יָתוֹם נֶעֱזָב?

מִי פַת־לֶחֶם יַאֲכִילֵנִי?״

וְעַל הַדֶּרֶךְ הַהִיא זְקֵנָה,

זְקֵנָה אַחַת אָז הָלָכָה;

וַיִּמָּלֵא לִבָּהּ חֶמְלָה

עַל הַנֶּפֶשׁ הַנִדָּחָה.

וֶאֱלֵי בֵיתָהּ לָקְחָה אֹתוֹ

עִמָּהּ, שָׁמָּה הֶאֱכִילַתּוּ;

וּבְמִטָּתָהּ אַחֲרֵי אָכְלוֹ

בְּאַהֲבָה רַבָּה הִשְׁכִּיבַתּוּ.

– ״מָה אֻשָּׁרְתִּי, גַּם חַמּוֹתִי!״ –

בִּשְׂחוֹק־עֵדֶן עַל דַל־שְׂפָתוֹ

הוֹצִיא חֶרֶשׁ – וַיֵּרָדֵם…

וּמְאֹד עָרְבָה לוֹ אָז שְׁנָתוֹ.

* * *

גַּם הַצִּפּוֹר זָן וּמְפַרְנֵס

אֵל־הַחֶסֶד; גַּם הַפֶּרַח

הוּא הַמְחַיֶּה בְּנִטְפֵי־תְחִיָּה

אַחֲרֵי יַרְחֵי קֹר וָקֶרַח;

וְהוּא לֹא יִטּוֹשׁ גַּם הַיָּתוֹם

נֶעֱזָב, נִטָּשׁ מֵהוֹרָתוֹ;

זִכְרוּ, בָּנַי, זֹאת וּבְאֵידְכֶם

קַוּוּ, קַוּוּ אֶל עֶזְרָתוֹ!

שְׁכַב, הֵרָדֵם, בֵּן לִי יַקִּיר,

שְׁמַע אֲדַבֵּר שִׁיר:

בִּימֵי־קֶדֶם, בַּמֶּרְחַקִּים,

הָיֹה הָיְתָה עִיר.

אֲבוֹתֶיךָ הַקַּדְמוֹנִים

לְפָנִים גָּרוּ שָׁם;

אֲזַי חָיוּ חַיֵּי־אשֶׁר,

אֲזַי הָיוּ עָם.

עָם, שֶׁאַרְצוֹ תַּחַת רַגְלָיו

זָבָה חָלָב, דְּבָשׁ;

עָם, שֶׁלְּעִתִּים מְאֹד רְחוֹקוֹת

נִמְצָא בוֹ אִישׁ רָשׁ.

אַךְ הָאָבוֹת מֵרֹב טוֹבָה

עָזְבוּ תּוֹרַת אֵל;

וַעֲלֵי שֶׁמֶשׁ הַצְלָחָתָם

עָלוּ עָבֵי־צֵל.

וּבְהִתְקַצֵּף אֵל עֲלֵיהֶם

גֵּרְשָׁם מִן הָעִיר…

שְׁכַב, הֵרָדֵם, בֵּן לִי יַקִּיר,

שְׁמַע אֲדַבֵּר שִׁיר:

בַּהֵיכָלִים הַנֶּהְדָּרִים

עַם הִתְיַשֵּׁב זָר;

וַאֲבוֹתֶיךָ נָדִים, נָעִים;

נְתוּנִים בִּידֵי־צָר.

הַרְבֵּה מֵאוֹת שָׁנִים נָדִים

הֵם גַּם פֹּה גַּם שָׁם;

אַךְ הֵם מְקַוִּים, כִּי יוֹם יָבוֹא –

וְשָׁבוּ לִהְיוֹת עָם.

כִּי כֵן אוֹתָם אֵל הִבְטִיחַ

בְּיוֹם־הָאַף הַלָּז,

כִּי יוֹם יָבוֹא וְשָׁבוּ כֻלָּם

לִהְיוֹת עוֹד עַם עָז.

כִּי יוֹם יָבוֹא – וְקָם מִקִּרְבָּם

כַּאֲרִי נֹהֵם אִישׁ,

שֶׁקּוֹל יִתֵּן – וְהִתְקַבָּצוּ

אֵלָיו כֻּלָּם חִישׁ;

אָז תִּשָּׁמַע שַׁאֲגַת־אַרְיֵה:

״מִי לָעָם – אֵלָי!״

אָז יָרִיעוּ כֻלָּם, כֻּלָּם:

״הַמָּשִׁיחַ חָי!״

אָז יָעוּפוּ חִישׁ כַּבְּרָקִים

דֶּרֶךְ מֶרְחַב־יָם

אֶל הָעִיר הַהִיא הַיָּפָה

שֶׁגֹּרְשׁוּ מִשָּׁם;

וּבִרְצוֹן הָאֵל יָבוֹאוּ

כֻלָּם אֶל הָעִיר…

עַתָּה שְׁכַב וִישָׁן, בֵּן יַקִּיר,

שְׁמַע אֲדַבֵּר שִׁיר…

בֵּין עֲרוּגוֹת פְּרָחִים דְּבוֹרָה אַחַת דָּאָה

וּמֵעַל הָאַשְׁפָּה קוֹל הַזְבוּב שָׁמָעָה:

״שִׁמְעִי־נָא, עֲדִינָה! – הֵחֵל הוּא אִמְרָתוֹ

בְּחָפְצוֹ לָהּ הוֹדִיעַ תּוֹרַת פִּיו, חָכְמָתוֹ:

״הַאִם בֶּאֱמֶת רַב הָעֹנֶג שָׁם, הַנָחַת,

כִּי רַק בֵּין הַפְּרָחִים תָּמִיד אַתְּ פּוֹרָחַת?

אוּלָם הַאֲמִינִי לִי עַל אֱמוּנָתִי,

כִּי פֹה עַל הָאַשְׁפָּה טוֹבָה לִי דִּירָתִי

מִכָּל שׁוֹשַׁנַּיִךְ שָׁם בַּגָּן…״

– הַקְשִׁיבָה,

אָדוֹן נִכְבָּד! אַט הַדְּבוֹרָה לוֹ הֵשִׁיבָה:

לֶקַח טוֹב לְךָ אֶתֵּן וְעִמּוֹ עֵצָה טוֹבָה:

לְבִלְתִּי שְׁפֹט עַל פְּרָחִים בְּרֶפֶש אִם תֵּשֵׁבָה…

מִמֶּרְחַקֵּי־שַׁחַק,

נְוֵה אֶרְאֶלֵּי־שֹׁהַם¹,

יַבִּיט אֵל־הַחֶסֶד

אֶל כָּל יֶלֶד־נֹעַם.

עֵינוֹ שָׁמָּה פְקוּחָה

הֵנָּה אֶל דִּמְעוֹתָיו;

אָזְנוֹ יַטֶּה, יַקְשִׁיב

תָּמִיד אֶל תְּפִלּוֹתָיו.

וּבְיָד נְדִיבָה יִתֵּן

יוֹם־יוֹם דֵי־מִחְיָתוֹ;

וְעֵת נָטָיוּ רַגְלָיו

יִשְׁלַח לוֹ עֶזְרָתוֹ.

אִמְרוּ לְיַלְדֵי־שֶׁפֶר:

הָאָב בִּשְׁמֵי־מָעְלָה

רֶגַע לֹא יִשְׁכָּחֵם

וְשֹׁמְרָם יוֹם וָלָיְלָה!

I

שְׁלֻמִיאֵל מִתְאַוֶּה לִהְיוֹת נַגָּר, אוּלָם

מַה כְּבֵדָה עָלֵיהוּ הַמְּגֵרָה!

גַּם מְנַקֵּה־אֲרֻבּוֹת מִתְאַוֶּה הוּא לִהְיוֹת,

אַךְ מְלָאכָה כָזוּ אֵינָה טְהוֹרָה…

שְׁלֻמִיאֵל מִתְאַוֶּה מְאֹד לִהְיוֹת הֲרָרִי,

אַךְ קָשֶׁה לוֹ הַטּוֹת גֵּוֵהוּ.

גַּם טוֹחֵן מִתְאַוֶּה הוּא לִהְיוֹת, אַךְ שַׂקֵּי־

הַקֶּמַח יָעִיקוּ שִׁכְמֵהוּ…

שְׁלֻמִיאֵל מִתְאַוֶּה לִהְיוֹת אֹרֵג, אוּלָם

הַחוּטִים יִנָּתְקוּ, לְדַאֲבֹנוֹ…

וּמִדֵּי הַחִלּוֹ אַךְ לַעֲשׂוֹת בַּמְּלָאכָה –

יְגָרְשׁוֹ מֵעַל פָּנָיו אֲדֹנוֹ…

שְׁלֻמִיאֵל! שְׁלֻמִיאֵל! הוֹי שִׂים אֶל לִבֶּךָ;

אֵיךְ תִּחְיֶה, הַגִּידָה? מַה־תְּהִי אַחֲרִיתֶךָ?

II

שְׁלֻמִיאֵל מִתְאַוֶּה לִהְיוֹת נַפָּח, אוּלָם

מַה־בּוֹעֲרוֹת, הוֹי, הַגֶּחָלִים!

גַּם רַצְעָן מִתְאַוֶּה הוּא לִהְיוֹת, אַךְ קָשִׁים

לְאֶצְבְּעוֹתָיו הָרַכּוֹת – הַשְּׁעָלִים¹.

שְׁלֻמִיאֵל מִתְאַוֶּה לִהְיוֹת כֹּרֵךְ², אוּלָם

מַה יִּבְאַשׁ הַטִּיחַ³, לְדַאֲבֹנוֹ;

וּמִדֵּי הַחִלּוֹ אַךְ לַעֲשׂוֹת בַּמְּלָאכָה –

יְגָרְשׁוֹ מֵעַל פָּנָיו אֲדֹנוֹ…

שְׁלֻמִיאֵל! שְׁלֻמִיאֵל! הוֹי שִׂים אֶל לִבֶּךָ:

אֵיך תִּחְיֶה, הַגִּידָה? מַה־תְּהִי אַחֲרִיתֶךָ?

III

וּמְלָאכוֹת עוֹד רַבּוֹת מְאֹד הֵחֵל שְׁלֻמִיאֵל

אַךְ אַחַת מֵהֵנָּה לֹא כִלָּה;

וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַיִּהְיוּ לְשָׁנִים –

וְהוּא נִרְפֶּה וּבַטְלָן כְּבַתְּחִלָּה! –

וַיִּגְדַּל הַנַּעַר – וּבְלֵב מָלֵא דְאָגָה

הוּא יֹשֵׁב עֲרִירִי בִּמְעֹנוֹ,

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב הוּא רָעֵב וּמְבַכֶּה

בִּדְמָעוֹת מַאֲלִיפוֹת – עֲוֹנוֹ:

״אֲבוֹי לִי, כִּי הַסְכֵּל הִסְכַּלְתִּי בִּנְעוּרַי

״וּבָטֵל כָּל יָמַי הָלָכְתִּי!

״מִי יִתֵּן וְיָשׁוּבוּ הַיָּמִים הָהֵמָּה,

״כִּי עַתָּה שָׁקַדְתִּי עַל מְלַאכְתִּי…

אַךְ שָׁוְא, הוֹי, שְׁלֻמִיאֵל, תַּזִילָה דְמָעֶיךָ:

הַיָּמִים הָהֵם לֹא יָשׁוּבוּ אֵלֶיךָ!…

אֶת דִּמְעֲךָ, תְּפִלָּתֶךָ,

אַל־נָא תְאַחֵר, יֶלֶד נָעִים!

כִּי כָל אִמְרֵי־תְחִנָּתֶיךָ

מַאֲזִין אֵלְךָ בַּשָּׁמָיִם.

וְאֶגְלֵי־דֶמַע הַמַּזְהִירִים,

הִנִּתָּכִים עַל לְחָיֶיךָ

מֵעֵינֶיךָ הַסַּפִּירִים –

יִסְפֹּר, יִמְנֶה אֱלֹהֶיךָ.

יִסְפֹּר, יִמְנֶה – וּבְנֹאדֵהוּ,

נֹאד כָּל דִּמְעוֹת יַלְדֵי־נֹעַם

יָשִׂים אוֹתָם – וּלְנֶגְדֵּהוּ

שָׁם יַזְהִירוּ כְּאַבְנֵי־שֹׁהַם.

כְּאַבְנֵי־שֹׁהַם שָׁם יַזְהִירוּ

עֲלֵי כִפַּת הַשָּׁמָיִם;

וּמַלְאֲכֵי־אֵל יָשִׁירוּ

שָׁם בִמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם…

עַד שֶׁתִּגְדַּל – וּבַתֵּבֵל

תֵּצֵא חָגוּר כְּלֵי מִלְחָמָה!

וּבְצָרָתְךָ, רִגְעֵי־חֵבֶל

תִּסְבֹּל נַפְשָׁךְ הַנִּזְעָמָה –

אַל תִּוָּאֵשׁ, יֶלֶד נָעִים,

אָז – וּמַעַל אֶת עֵינֶיךָ

תִּשָּׂא אֱלֵי הַשָּׁמָיִם…

שָׁמָּה תִּמְצָא דִמְעוֹתֶיךָ,

הַכּוֹכָבִים, פְּנִינֵי־זֹהַר,

שֶׁיַּצְהִירוּ בָאֲפֵלָה

לָךְ, מַחֲמַדִּי, מִשְּׁמֵי־טֹהַר

כָּל חַיֶּיךָ, חַיֵּי־גוֹלָה!

בְּעַד חַלּוֹן אַרְמֹנוֹ, בְּבֹקֶר־קֵיִץ בָּהִיר

נִשְׁקֵף פַּעַם אַחַת הָרֹדֵם¹ הַצָּעִיר

וּבְלֵב מָלֵא גָאוֹן הִבִּיט לַגָּבֹהּ.

אֶל הֲדַר הַמִּקְדָּשׁ, הֵיכַל בֵּית־אֱלֹהַּ.

שֶׁבְּרָב־הוֹד וְהָדָר לְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה,

אֶת הַגַּג הַנֶהְדָּר זֶה לֹא כְבָר אַךְ כִּלָּה;

וּבְאוֹר שִׁבְעָתַיִם, בְּקַרְנֵי זִיו הַחֶרֶס,

כְּאָבֶן שֹׁהַם זָהֲרָה גֻּלַּת הַכֹּתֶרֶת.

וְהִנֵּה לִפְנֵי עֵינֵי שְׁלֹמֹה זוּג־צִפֳּרִים,

שֶׁעַל רֹאשׁ הַגַּג הִתְיַשְּׁבוּ וּבְקוֹל־שָׁרִים

שְׁלֵוִים אַף עֲנֻגִּים שָׁרוּ שִׁירָתָמוֹ

וּמִקַּשׁ וָתֶבֶן קֵן הֵכִינוּ לָמוֹ.

וְאַחֲרֵי כִּי הֶחָכָם, שֶׁהָיָה לַמּוֹפֵת

בְּגֹדֶל חָכְמַת לִבּוֹ, בָּן² גַּם שְׂפַת הָעֹפוֹת, –

שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, אָזְנוֹ בְּהַטֹּתוֹ,

שֶׁהַצִּפּוֹר עָרַךְ אֶל עֲקֶרֶת־בֵּיתוֹ³:

״וּמַה דַּעְתֵּךְ אַתְּ, רַעְיָתִי חֶמְדַּת עֵינִי,

אָמַר וַיִּתְנַפַּח, – בְּעֹצֶם יָדִי וְאוֹנִי

נָכוֹן לִבִּי בֶּטַח, כִּי לוּ אַךְ חָפַצְתִּי, –

פֹּעַל יַד הַמֶּלֶךְ לִרְסִיסִים נָתַצְתִּי…

צַעַד אֶחָד אַךְ – הַאֲמִינִי, נְעִימָה –

וְהֵיכַל בֵּית־אֱלֹהַּ לְאָבָק דַּק אָשִׂימָה…

– יָהִיר⁴ נִבְזֶה! שָׂחַק שְׁלֹמֹה עַל שִׁבְתֵּהוּ,

בְּקָרְאוֹ אֶת הַצִּפּוֹר אֵלָיו, אֶל כִּסְאֵהוּ, –

אֵיךְ הֵעַזְתָּ, נִקְלֶה, לְבַזּוֹת כֵּן אֶת פָּעֳלִי

וּלְבַטֵּא אֲמָרִים בְּזוּיִם עַל הֵיכָלִי:

כִּי בִין־רֶגַע תּוּכַל אַתָּה הַחֲרִיבֵהוּ,

שֶׁאַלְפֵי יָדַיִם עָמְלוּ בְּבִנְיָנֵהוּ?! –

– ״סְלַח־נָא, מוֹשֵׁל אַדִּיר, לִי אֶת זְדוֹן לִבָּתִי.

עָנָה לוֹ הַצִּפּוֹר: כִּי אַךְ לְמַעַן רַעְיָתִי,

כִּי מִמֶּנִּי תִירָא, אֶת כָּל זֹאת עָשִׂיתִי

וָאַפִּיל עָלֶיהָ עַתָּה אֶת חִתִּיתִי״…

מִמֻּלִי עַל עֶרֶשׂ־דְּוָי יִישַׁן הַיֶּלֶד,

עֵינֵיהוּ בְחוּרֵיהֶן כְּבָר כָּהוּ;

וּבַדֵּי גְוִיָּתוֹ הַצְּעִירָה, הָרַכָּה,

כַּקֶּרַח הַנּוֹרָא קָפָאוּ.

אֶצְלֵהוּ הוֹרָתוֹ, סוֹעֲרָה, עֲנִיָּה

טוֹבַעַת, גֹּוַעַת בַּבֶּכִי,

אָבִיהוּ יֵאָנַח, אַחְיוֹתָיו תִּבְכֶּינָה:

״אֵל מָרוֹם! הַחֲלִימוֹ וְיֶחִי״…

וּבְכַנְפֵי צַלְמָוֶת אֵין־אוֹנִים מִתְנַמְנֵם

הַיֶלֶּד, עַפְעַפָּיו סֻגָּרוּ…

וּפִתְאֹם לָעֶרֶשׂ הַמָּוֶת מִתְקָרֵב –

וּפְנֵי הַחֵלֵכָה¹ זָהָרוּ.

״הָקִיצָה מִשְּׁנָתְךָ, יַקִּירִי, מַחְמַדִּי!

לוֹ נָעוֹת שָׁם שִׂפְתֵי־הַמָּוֶת:

״נָקוּמָה, נָעוּפָה אֶל תְּכֵלֶת־שָׁמָיִם:

״שָׁם יִנְעַם לָךְ תָּמִיד לָשֶׁבֶת״…

״וּבְסֵתֶר־אֱלֹהַּ, בֵּין מַלְאֲכֵי־מָרוֹם

״שָׁם תָּשִׁיר מַנְגִּינוֹת־אֲהָבִים;

״אָבִיךָ הַיֹּשֶׁר יְהִי, אִמְּךָ – הָאֱמֶת

״וְאַחֶיךָ – מַקְהֵלַת־כּוֹכָבִים״…

*

עוֹד מְעַט־קָט – וְהַיֶּלֶד הִתְלוּנֵן בִּזְרֹעוֹת

הַמָּוֶת וּפָנָיו יִזְהָרוּ

עֵת מָרוֹם יִתְנַשֵּׂא… וּפִנּוֹת הָעֶרֶשׂ,

הוֹי, רֵיקוֹת, שׁוֹמֵמוֹת נִשְׁאָרוּ…

– בֵּן פֹּרָת, בֵּן נָעִים! אַל תִּנְאַץ תְּחִנָּתִי!

חָנֵּנִי, חָנֵּנִי כָּל עוֹד בִּי נִשְׁמָתִי:

מִשְׁכָּנִי אַל תַּהֲרוֹס וִילָדַי הַנְּעִימִים

אַל תָּצוּד נָא חֵרֶם, הָרַכִּים, הַתְּמִימִים!

הֵן בְּכָל הַנַּעֲצוּצִים וּבְכָל הַנַּהֲלוֹלִים

הֵם נָדִים וְנָעִים, הֵם יֹרְדִים וְעוֹלִים;

בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה, בִּגְבָעוֹת וּשְׁפָיִים,

בַּקָּמָה וּשְׁדֵמָה, עַל עֵצִים וָעֳפָיִים, –

זֵרְעוֹנִים יִלְקֹטוּ בֵּין שַׁעֲלֵי הַשְּׂעוֹרִים

וּבְחוֹרִים וּסְדָקִים הֵם מְבַקְשִׁים פֵּרוֹרִים,

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, לִשְׁבּוֹר רַעֲבוֹנָם…

אֲהָהּ, יֶלֶד יָפֶה! הֲגָדוֹל עֲוֹנָם? –

קַח, יֶלֶד, נִשְׁמָתִי, אַךְ הַאֲזִין־נָא עָדָי¹ :

אַל תַּהֲרֹג, אַל תַּהֲרֹג הַפַּעַם אֶת יְלָדָי!

הֲלֹא בָשָׂר גַּם אַתָּה, אָדָם בֶּן־תְּמוּתָה,

וְאֵיכָכָה לֹא תְרַחֵם, הָהּ, אֵיךְ לֹא תָחוּסָה

עַל נַפְשׁוֹת הַנְּקִיִּים, עַל נַפְשׁוֹת הַיְשָׁרִים,

עַל חַיֵּי הַתְּמִימִים, עַל חַיֵּי־צִפֳּרִים?״ –

אָז יִלְטֹּשׁ עֵינֵיהוּ אֶל קַן־צִפּוֹר מָעְלָה

הַיֶּלֶד הַיָּפֶה – וַיֵּלֶךְ לוֹ הָלְאָה

וַיֹּאמַר: ״לֹא יִקְרֵךְ, צִפּוֹרִי, כָּל אָסוֹן!

יְלָדַיִךְ אֲרַחֵם; וּבְשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן

תִּחְיֶינָה מֵעַתָּה, וּבְעֹנֶג וּרְוָחָה;

עוֹד לֹא תְנוֹעֶינָה בִּרְעָדָה וַאֲנָחָה

לִפְתוֹתֵי הַלֶּחֶם; לֹא תִהְיֶינָה לְחָגָא;

אָנֹכִי בַעַדְכֶן, אָנֹכִי אֶדְאָגָה:

גַּם לֶחֶם גַּם מַיִם בַּעַדְכֶן אָכִינָה,

אֶרְחָמְכֶן, צִפֳּרִים, לְרֵעֲכֶן אָבִינָה״…

בְּעֵינֶיהָ הַמְפִיקוֹת יִשְׁרָתָהּ וְחִנָּהּ

הַבִּיטָה הַצִּפּוֹר הַזְּקֵנָה מִקִּנָהּ

וַתְּצַפְצֵף בְּקוֹלָהּ הַנָעִים לַיָּלֶד:

״לוּ הַרְבֵּה כָמוֹךְ אַךְ נִמְצָא בֶחָלֶד!״

מִסָּבִיב לַבַּיִת

יֵשׁ גִּנָּה פוֹרִיָּה;

שָׁם אֶרְקֹד, אֲפַזֵּז

בַּעֲרוּגוֹת הַבֹשֶׂם;

שָׁם אָשִׁיר, אֲזַמֵּר

שָׁם קוֹלִי יָרִיעַ:

בַּגִּנָּה, בַּגִּנָּה

מְאֹד אֹהַב לָשָׁבֶת!

לְכָל אַחַי וְאַחְיוֹתַי הַקְּטַנִים,

הַלֹּמְדִים בּשְׁקִידָה לקְחֵיהם;

הַחַיִּים עוֹד שֹׁקְטִים, שַׁאֲנַנִים

וּשְׁלֵוִים בִּמְעֹנוֹת הוֹרֵיהֶם.

לְמַזְכֶּרֶת אַהֲבַת־עוֹלָמִים

אֶת סִפְרִי הֶחָדָשׁ אַקְדִישָׁה.

וַאֲקַוֶּה כִּי בְקֶרֶב הַיָּמִים

עוֹד הַרְבֵּה מַתָּנוֹת אַגִישָׁה

לָכֶם, אִם אַך תִּהְיוּ מַקְשִׁיבִים,

חָרוּצִים, הֲגוּנִים וּתְמִימִים –

וּתְשַׂמְּחוּ מוֹרֵיכֶם הַחֲבִיבִים

וּתְעַנְּגוּ הוֹרֵיכֶם הַנְּעִימִים.

מֵאֵת אֲחִיכֶם אַהֲרֹן לִיבּוֹשִיצְקִי.

וַרְשׁוֹ, בְּיֶרַח מַרְחֶשְׁוָן הַתַּרְנַ״ט.

לְשָׁנָה חֲדָשָׁה.

נִפְרֹשׂ, בָּנִים, אֶת כַּפֵּינוּ

וּבְקוֹל דְמָמָה דַקָּה

נַעֲרֹךְ יַחַד אֶל אֱלֹהַּ

תְּפִלָּה טְהוֹרָה, זַכָּה.

בְּעַד הוֹרֵינוּ וּמוֹרֵינוּ

וּבְעַד כָּל עַמֵּנוּ

נִשְׁפֹּךְ שִׂיחַ, נִתְפַּלֵּלָה

מֵעִמְקֵי לִבֵּנוּ:

״אֵל שָׁמָיִם! הִנֵּה עָבְרָה

שָׁנָה תְמִימָה אַחַת,

בָּה חָיִינוּ בִּרְצוֹנֶךָ

חַיֵּי־שַׁלְוָה, נַחַת;

בָּהּ חָיִינוּ, בָּהּ לָמַדְנוּ

מוּסַר תּוֹרָתֶךָ;

וַאֲבוֹתֵינוּ בָּה חָסָיוּ

תַּחַת צֵל כְּנָפֶיךָ. –

אַל־נָא תִמְנַע חַסְדָּךְ מֶנּוּ

גַּם לַיָּמִים בָּאִים;

אַל תִּטְּשֵׁנוּ וְהַצִּילֵנוּ

מִכָּל פְּגָעִים רָעִים!״

אָבִיב חָדָשׁ, אָבִיב נָעִים.

פָּנָיו יַצְהִיל לָנוּ;

הָלְאָה, הָלְאָה, חֹרֶף נוֹרָא

צֵא־נָא מֵאִתָּנוּ!

יַלְדֵי־שֶׁפֶר, יַלְדֵי־נֹעַם¹,

רְאוּ הָאָבִיב שָׁמָּה!

קַוֵּי מְלֶכֶת־הַשָּׁמַיִם² –

רְאוּ! – יִנָּטוּ יָמָּה…

וּבַעֲטֶרֶת־פָּז מִנֶּגֶד

יֵצֵא הַיָּרֵחַ;

וְעַל הַכִּסֵּא, מַרְאֵה־תְּכֵלֶת,

יִצְּעַד שָׁם שָׂמֵחַ.

הַיָּרֵחַ – כֶּסֶף טָהוֹר –

רֹאשׁוֹ אַט יָנִיעַ;

וּמַקְהֵלַת הַכּוֹכָבִים

תָּשִׁיר אַף תָּרִיע.

שְׁלוּבֵי־זְרוֹעַ זִמְרַת־עֵדֶן

שָׁם יַשְׁמִיעוּ כֻלָּם;

וּבָרוּחַ תְּהִלַּת־שַׁדַי

תִּשָּׁמַע מִמֻּלָם.

תְּהִלּוֹת־שַׁדַי, פְּנִינֵי־כֶסֶף,

מִמְּרוֹם הָרָקִיעַ,

אִמְרוֹת־חֵן, אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת,

זֶה לָזֶה יַבִּיעַ.

אַךְ הַתְּהִלָּה הַשַּׁאֲנַנָּה

תָּקוּם אַט לִדְמָמָה;

שְׁנָתוֹ יִישָׁן הָרָקִיעַ,

תָּנוּם הָאֲדָמָה.

וּבַפֶּלֶג בֵּין הַגַּלִּים

יִשְׂחֶה הַיָּרֵחַ;

לִבְנַת סַפִּיר גִּזְרָתֵהוּ,

יִרְחַץ שָׁם שָׂמֵחַ…

יוֹסֵף טִנֵּף אֶת בִּגְדֵּהוּ

וּבִבְכִי אָץ אֶל אִמֵּהוּ

וַיִּתְנַצֵּל עַל חַטָּאתוֹ;

עַל זֹאת אָמְרָה לוֹ הוֹרָתוֹ:

״שִׂמְלָה תְּכֻבָּס וְאָז הִיא טְהוֹרָה!

אֲבָל תְּהִי זֹאת לָךְ לַתּוֹרָה,

בְּנִי מַחְמַדִי, לְיָמִים בָּאִים:

הִשָּׁמֵר לָךְ, כִּי שֵם כְּבוֹדֶךָ

לֹא יִכָּתֵם בְּמַעֲשִׂים רָעִים;

כִּי מִי יָסִיר אֵל¹ כְּתָמֶיךָ?״

פַּחְדָּן¹ גָּדוֹל הָיָה דָוִד.

פַּעַם אַחַת אֵחַר שֶׁבֶת

וּבַלַּיִל שָׁב הַבַּיְתָה

דֶּרֶךְ אֹפֶל חֲצַר־מָוֶת.

הוֹי, מַה קָּצְרָה אָז רוּחֵהוּ!

וּבְהִכָּשְׁלוֹ מִבְּלִי כֹחַ

נָדַד דּוּמָם; פִּתְאֹם שָׁמַע:

בַּלָּט עֶצֶם אִישׁ מְפַצֵּחַ…

דָּוִד עָמַד. לִצְעֹד הָלְאָה

בֵּין הַקְּבָרִים הוּא אֵין־אוֹנִים…

״אֵלִי!״ חוֹשֵׁב דָּוִד – ״זֶהוּ

וַדַּי גִּלְגּוּל־הַצִּפְעוֹנִים״…

״אוֹי לִי! חַלָּשׁ אֲנִי, קָטָן…

הָעֲלוּקָה הֵן תֹּאכְלֵנִי…

שְׁמַע־נָא, אֵלִי, אֶת תְּפִלָּתִי

״וּמִמָּוֶת הַצִּילֵנִי!״ –

אַךְ בִּמְקוֹם הַגִּלְגּוּל (שִׁמְעוּ!)

בָּאֲפֵלָה הַנֶּאֱלָמָה

שָׁכַב כֶּלֶב וּלְתֻמֵּהוּ

גֵּרֵם אֶת הָעֶצֶם שָׁמָּה…

מַה־מְּאֻשָּׁר, צולֵחַ הִנֵּנִי,

מַה־יָּגֶל לְבָבִי!

עֵת אֶשְׁכַּב בִּזְרוֹעוֹת הוֹרָתִי¹,

עֵת אֵשֵׁב עִם אָבִי.

הֵן הֵמָּה לִי נוֹתְנִים מַאֲכָלִי, –

גַּם תּוֹרָה יוֹרוּנִי;

וּבְשָׁמְעִי מוּסָרָם – יָדַעְתִּי,

כִּי אָהֹב יֶאֱהָבוּנִי.

יוֹדֵעַ אָנֹכִי, כִּי הֵמָּה

אַךְ טוּבִי יִדְרֹשׁוּ;

וְלָכֵן אֶתְאַמֵּץ כִּי תָמִיד

הֵם בִּי לֹא יֵבוֹשׁוּ.

אֵצֶל אֲגַם מָיִם,

בֵּין הָעַרְבָּיִם

רָצוּ נְעָרִים

אֶל כָּל עֲבָרִים

וַעֲיֵפִים וִיגֵעִים

שָׁם בִּקְּשׁוּ צְפַרְדְּעִים;

וּבְגִיחַ הָאֶחָד מִבִּצָּתוֹ –

הִכּוּהוּ בָאֲבָנִים עַל שְׂפָתוֹ.

וַיֶּעֱרַב הָאֶחָד לִבָּתוֹ

וַיֹּאמֶר בְּהַגִּיחוֹ גְוִיָּתוֹ:

״בִשְּׂחֹקְכֶם הוֹי, אַל־נָא תַשְׁלִיכוּ אֲבָנִים;

״לָכֶם הוּא שְׂחוֹק וְלָנוּ – חַיֵּינוּ מְסֻכָּנִים!״

עַל שַׁדְמוֹת כַּר־כֶּסֶף בַּקָּנֶה

עַלִּיזָה שִׁבֹּלֶת עָלָתָה;

וּבְשַׂחֲקָהּ עִם קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ

תִּתְנוֹדֵד וִישֵׁנָה אֶת שְׁנָתָהּ.

וּמְלֵאָה קַרְנַיִם כִּרְמָחִים

וּמְלֵאָה מִיץ־חַיִּים שַׁאֲנַנִּים

מוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ מִתַּחַת

מַעֲמָסַת¹ זֵרְעוֹנִים רַעֲנַנִּים.

וְלֹא רָחוֹק מִמֶּנָּה תִּתְנוֹסֵס

לָרוֹם הַשִּׁבֹּלֶת הַשְּׁנִיָּה

וּבְגָאוֹן הִיא מְרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ,

כִּי צְנוּמָה הִיא, בְּנִי, רֵיקָנִיָה.

יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עֹזֵר

(תהלים י׳, י״ד).

וַיְהִי עֶרֶב. בִּשְׁמֵי־מַעַל

כּוֹכְבֵי־כֶסֶף שָׁם זָהָרוּ;

וּבָרוּחַ קֹר וָקֶרַח

בַּחֲמַת־זַעַם הִתְגַּבָּרוּ.

וּבִרְחֹבוֹת הָלַךְ יֶלֶד

וּמִקֶּרַח כָּל גְּוִיָּתוֹ

מְאֹד רָחָפָה.. ״אֵלִי! אֵלִי!״

שָׁפַךְ חֶרֶשׁ מְרִי שִׂיחָתוֹ:

״גֵּוִי קָפָא, נַפְשִׁי – רְעֵבָה…

אֵל־הַחֶסֶד, הוֹשִׁיעֵנִי!

הוֹי מִי יָחֵם יָתוֹם נֶעֱזָב?

מִי פַת־לֶחֶם יַאֲכִילֵנִי?״

וְעַל הַדֶּרֶךְ הַהִיא זְקֵנָה,

זְקֵנָה אַחַת אָז הָלָכָה;

וַיִּמָּלֵא לִבָּהּ חֶמְלָה

עַל הַנֶּפֶשׁ הַנִדָּחָה.

וֶאֱלֵי בֵיתָהּ לָקְחָה אֹתוֹ

עִמָּהּ, שָׁמָּה הֶאֱכִילַתּוּ;

וּבְמִטָּתָהּ אַחֲרֵי אָכְלוֹ

בְּאַהֲבָה רַבָּה הִשְׁכִּיבַתּוּ.

– ״מָה אֻשָּׁרְתִּי, גַּם חַמּוֹתִי!״ –

בִּשְׂחוֹק־עֵדֶן עַל דַל־שְׂפָתוֹ

הוֹצִיא חֶרֶשׁ – וַיֵּרָדֵם…

וּמְאֹד עָרְבָה לוֹ אָז שְׁנָתוֹ.

* * *

גַּם הַצִּפּוֹר זָן וּמְפַרְנֵס

אֵל־הַחֶסֶד; גַּם הַפֶּרַח

הוּא הַמְחַיֶּה בְּנִטְפֵי־תְחִיָּה

אַחֲרֵי יַרְחֵי קֹר וָקֶרַח;

וְהוּא לֹא יִטּוֹשׁ גַּם הַיָּתוֹם

נֶעֱזָב, נִטָּשׁ מֵהוֹרָתוֹ;

זִכְרוּ, בָּנַי, זֹאת וּבְאֵידְכֶם

קַוּוּ, קַוּוּ אֶל עֶזְרָתוֹ!

שְׁכַב, הֵרָדֵם, בֵּן לִי יַקִּיר,

שְׁמַע אֲדַבֵּר שִׁיר:

בִּימֵי־קֶדֶם, בַּמֶּרְחַקִּים,

הָיֹה הָיְתָה עִיר.

אֲבוֹתֶיךָ הַקַּדְמוֹנִים

לְפָנִים גָּרוּ שָׁם;

אֲזַי חָיוּ חַיֵּי־אשֶׁר,

אֲזַי הָיוּ עָם.

עָם, שֶׁאַרְצוֹ תַּחַת רַגְלָיו

זָבָה חָלָב, דְּבָשׁ;

עָם, שֶׁלְּעִתִּים מְאֹד רְחוֹקוֹת

נִמְצָא בוֹ אִישׁ רָשׁ.

אַךְ הָאָבוֹת מֵרֹב טוֹבָה

עָזְבוּ תּוֹרַת אֵל;

וַעֲלֵי שֶׁמֶשׁ הַצְלָחָתָם

עָלוּ עָבֵי־צֵל.

וּבְהִתְקַצֵּף אֵל עֲלֵיהֶם

גֵּרְשָׁם מִן הָעִיר…

שְׁכַב, הֵרָדֵם, בֵּן לִי יַקִּיר,

שְׁמַע אֲדַבֵּר שִׁיר:

בַּהֵיכָלִים הַנֶּהְדָּרִים

עַם הִתְיַשֵּׁב זָר;

וַאֲבוֹתֶיךָ נָדִים, נָעִים;

נְתוּנִים בִּידֵי־צָר.

הַרְבֵּה מֵאוֹת שָׁנִים נָדִים

הֵם גַּם פֹּה גַּם שָׁם;

אַךְ הֵם מְקַוִּים, כִּי יוֹם יָבוֹא –

וְשָׁבוּ לִהְיוֹת עָם.

כִּי כֵן אוֹתָם אֵל הִבְטִיחַ

בְּיוֹם־הָאַף הַלָּז,

כִּי יוֹם יָבוֹא וְשָׁבוּ כֻלָּם

לִהְיוֹת עוֹד עַם עָז.

כִּי יוֹם יָבוֹא – וְקָם מִקִּרְבָּם

כַּאֲרִי נֹהֵם אִישׁ,

שֶׁקּוֹל יִתֵּן – וְהִתְקַבָּצוּ

אֵלָיו כֻּלָּם חִישׁ;

אָז תִּשָּׁמַע שַׁאֲגַת־אַרְיֵה:

״מִי לָעָם – אֵלָי!״

אָז יָרִיעוּ כֻלָּם, כֻּלָּם:

״הַמָּשִׁיחַ חָי!״

אָז יָעוּפוּ חִישׁ כַּבְּרָקִים

דֶּרֶךְ מֶרְחַב־יָם

אֶל הָעִיר הַהִיא הַיָּפָה

שֶׁגֹּרְשׁוּ מִשָּׁם;

וּבִרְצוֹן הָאֵל יָבוֹאוּ

כֻלָּם אֶל הָעִיר…

עַתָּה שְׁכַב וִישָׁן, בֵּן יַקִּיר,

שְׁמַע אֲדַבֵּר שִׁיר…

בֵּין עֲרוּגוֹת פְּרָחִים דְּבוֹרָה אַחַת דָּאָה

וּמֵעַל הָאַשְׁפָּה קוֹל הַזְבוּב שָׁמָעָה:

״שִׁמְעִי־נָא, עֲדִינָה! – הֵחֵל הוּא אִמְרָתוֹ

בְּחָפְצוֹ לָהּ הוֹדִיעַ תּוֹרַת פִּיו, חָכְמָתוֹ:

״הַאִם בֶּאֱמֶת רַב הָעֹנֶג שָׁם, הַנָחַת,

כִּי רַק בֵּין הַפְּרָחִים תָּמִיד אַתְּ פּוֹרָחַת?

אוּלָם הַאֲמִינִי לִי עַל אֱמוּנָתִי,

כִּי פֹה עַל הָאַשְׁפָּה טוֹבָה לִי דִּירָתִי

מִכָּל שׁוֹשַׁנַּיִךְ שָׁם בַּגָּן…״

– הַקְשִׁיבָה,

אָדוֹן נִכְבָּד! אַט הַדְּבוֹרָה לוֹ הֵשִׁיבָה:

לֶקַח טוֹב לְךָ אֶתֵּן וְעִמּוֹ עֵצָה טוֹבָה:

לְבִלְתִּי שְׁפֹט עַל פְּרָחִים בְּרֶפֶש אִם תֵּשֵׁבָה…

מִמֶּרְחַקֵּי־שַׁחַק,

נְוֵה אֶרְאֶלֵּי־שֹׁהַם¹,

יַבִּיט אֵל־הַחֶסֶד

אֶל כָּל יֶלֶד־נֹעַם.

עֵינוֹ שָׁמָּה פְקוּחָה

הֵנָּה אֶל דִּמְעוֹתָיו;

אָזְנוֹ יַטֶּה, יַקְשִׁיב

תָּמִיד אֶל תְּפִלּוֹתָיו.

וּבְיָד נְדִיבָה יִתֵּן

יוֹם־יוֹם דֵי־מִחְיָתוֹ;

וְעֵת נָטָיוּ רַגְלָיו

יִשְׁלַח לוֹ עֶזְרָתוֹ.

אִמְרוּ לְיַלְדֵי־שֶׁפֶר:

הָאָב בִּשְׁמֵי־מָעְלָה

רֶגַע לֹא יִשְׁכָּחֵם

וְשֹׁמְרָם יוֹם וָלָיְלָה!

I

שְׁלֻמִיאֵל מִתְאַוֶּה לִהְיוֹת נַגָּר, אוּלָם

מַה כְּבֵדָה עָלֵיהוּ הַמְּגֵרָה!

גַּם מְנַקֵּה־אֲרֻבּוֹת מִתְאַוֶּה הוּא לִהְיוֹת,

אַךְ מְלָאכָה כָזוּ אֵינָה טְהוֹרָה…

שְׁלֻמִיאֵל מִתְאַוֶּה מְאֹד לִהְיוֹת הֲרָרִי,

אַךְ קָשֶׁה לוֹ הַטּוֹת גֵּוֵהוּ.

גַּם טוֹחֵן מִתְאַוֶּה הוּא לִהְיוֹת, אַךְ שַׂקֵּי־

הַקֶּמַח יָעִיקוּ שִׁכְמֵהוּ…

שְׁלֻמִיאֵל מִתְאַוֶּה לִהְיוֹת אֹרֵג, אוּלָם

הַחוּטִים יִנָּתְקוּ, לְדַאֲבֹנוֹ…

וּמִדֵּי הַחִלּוֹ אַךְ לַעֲשׂוֹת בַּמְּלָאכָה –

יְגָרְשׁוֹ מֵעַל פָּנָיו אֲדֹנוֹ…

שְׁלֻמִיאֵל! שְׁלֻמִיאֵל! הוֹי שִׂים אֶל לִבֶּךָ;

אֵיךְ תִּחְיֶה, הַגִּידָה? מַה־תְּהִי אַחֲרִיתֶךָ?

II

שְׁלֻמִיאֵל מִתְאַוֶּה לִהְיוֹת נַפָּח, אוּלָם

מַה־בּוֹעֲרוֹת, הוֹי, הַגֶּחָלִים!

גַּם רַצְעָן מִתְאַוֶּה הוּא לִהְיוֹת, אַךְ קָשִׁים

לְאֶצְבְּעוֹתָיו הָרַכּוֹת – הַשְּׁעָלִים¹.

שְׁלֻמִיאֵל מִתְאַוֶּה לִהְיוֹת כֹּרֵךְ², אוּלָם

מַה יִּבְאַשׁ הַטִּיחַ³, לְדַאֲבֹנוֹ;

וּמִדֵּי הַחִלּוֹ אַךְ לַעֲשׂוֹת בַּמְּלָאכָה –

יְגָרְשׁוֹ מֵעַל פָּנָיו אֲדֹנוֹ…

שְׁלֻמִיאֵל! שְׁלֻמִיאֵל! הוֹי שִׂים אֶל לִבֶּךָ:

אֵיך תִּחְיֶה, הַגִּידָה? מַה־תְּהִי אַחֲרִיתֶךָ?

III

וּמְלָאכוֹת עוֹד רַבּוֹת מְאֹד הֵחֵל שְׁלֻמִיאֵל

אַךְ אַחַת מֵהֵנָּה לֹא כִלָּה;

וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַיִּהְיוּ לְשָׁנִים –

וְהוּא נִרְפֶּה וּבַטְלָן כְּבַתְּחִלָּה! –

וַיִּגְדַּל הַנַּעַר – וּבְלֵב מָלֵא דְאָגָה

הוּא יֹשֵׁב עֲרִירִי בִּמְעֹנוֹ,

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב הוּא רָעֵב וּמְבַכֶּה

בִּדְמָעוֹת מַאֲלִיפוֹת – עֲוֹנוֹ:

״אֲבוֹי לִי, כִּי הַסְכֵּל הִסְכַּלְתִּי בִּנְעוּרַי

״וּבָטֵל כָּל יָמַי הָלָכְתִּי!

״מִי יִתֵּן וְיָשׁוּבוּ הַיָּמִים הָהֵמָּה,

״כִּי עַתָּה שָׁקַדְתִּי עַל מְלַאכְתִּי…

אַךְ שָׁוְא, הוֹי, שְׁלֻמִיאֵל, תַּזִילָה דְמָעֶיךָ:

הַיָּמִים הָהֵם לֹא יָשׁוּבוּ אֵלֶיךָ!…

אֶת דִּמְעֲךָ, תְּפִלָּתֶךָ,

אַל־נָא תְאַחֵר, יֶלֶד נָעִים!

כִּי כָל אִמְרֵי־תְחִנָּתֶיךָ

מַאֲזִין אֵלְךָ בַּשָּׁמָיִם.

וְאֶגְלֵי־דֶמַע הַמַּזְהִירִים,

הִנִּתָּכִים עַל לְחָיֶיךָ

מֵעֵינֶיךָ הַסַּפִּירִים –

יִסְפֹּר, יִמְנֶה אֱלֹהֶיךָ.

יִסְפֹּר, יִמְנֶה – וּבְנֹאדֵהוּ,

נֹאד כָּל דִּמְעוֹת יַלְדֵי־נֹעַם

יָשִׂים אוֹתָם – וּלְנֶגְדֵּהוּ

שָׁם יַזְהִירוּ כְּאַבְנֵי־שֹׁהַם.

כְּאַבְנֵי־שֹׁהַם שָׁם יַזְהִירוּ

עֲלֵי כִפַּת הַשָּׁמָיִם;

וּמַלְאֲכֵי־אֵל יָשִׁירוּ

שָׁם בִמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם…

עַד שֶׁתִּגְדַּל – וּבַתֵּבֵל

תֵּצֵא חָגוּר כְּלֵי מִלְחָמָה!

וּבְצָרָתְךָ, רִגְעֵי־חֵבֶל

תִּסְבֹּל נַפְשָׁךְ הַנִּזְעָמָה –

אַל תִּוָּאֵשׁ, יֶלֶד נָעִים,

אָז – וּמַעַל אֶת עֵינֶיךָ

תִּשָּׂא אֱלֵי הַשָּׁמָיִם…

שָׁמָּה תִּמְצָא דִמְעוֹתֶיךָ,

הַכּוֹכָבִים, פְּנִינֵי־זֹהַר,

שֶׁיַּצְהִירוּ בָאֲפֵלָה

לָךְ, מַחֲמַדִּי, מִשְּׁמֵי־טֹהַר

כָּל חַיֶּיךָ, חַיֵּי־גוֹלָה!

בְּעַד חַלּוֹן אַרְמֹנוֹ, בְּבֹקֶר־קֵיִץ בָּהִיר

נִשְׁקֵף פַּעַם אַחַת הָרֹדֵם¹ הַצָּעִיר

וּבְלֵב מָלֵא גָאוֹן הִבִּיט לַגָּבֹהּ.

אֶל הֲדַר הַמִּקְדָּשׁ, הֵיכַל בֵּית־אֱלֹהַּ.

שֶׁבְּרָב־הוֹד וְהָדָר לְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה,

אֶת הַגַּג הַנֶהְדָּר זֶה לֹא כְבָר אַךְ כִּלָּה;

וּבְאוֹר שִׁבְעָתַיִם, בְּקַרְנֵי זִיו הַחֶרֶס,

כְּאָבֶן שֹׁהַם זָהֲרָה גֻּלַּת הַכֹּתֶרֶת.

וְהִנֵּה לִפְנֵי עֵינֵי שְׁלֹמֹה זוּג־צִפֳּרִים,

שֶׁעַל רֹאשׁ הַגַּג הִתְיַשְּׁבוּ וּבְקוֹל־שָׁרִים

שְׁלֵוִים אַף עֲנֻגִּים שָׁרוּ שִׁירָתָמוֹ

וּמִקַּשׁ וָתֶבֶן קֵן הֵכִינוּ לָמוֹ.

וְאַחֲרֵי כִּי הֶחָכָם, שֶׁהָיָה לַמּוֹפֵת

בְּגֹדֶל חָכְמַת לִבּוֹ, בָּן² גַּם שְׂפַת הָעֹפוֹת, –

שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, אָזְנוֹ בְּהַטֹּתוֹ,

שֶׁהַצִּפּוֹר עָרַךְ אֶל עֲקֶרֶת־בֵּיתוֹ³ :

״וּמַה דַּעְתֵּךְ אַתְּ, רַעְיָתִי חֶמְדַּת עֵינִי,

אָמַר וַיִּתְנַפַּח, – בְּעֹצֶם יָדִי וְאוֹנִי

נָכוֹן לִבִּי בֶּטַח, כִּי לוּ אַךְ חָפַצְתִּי, –

פֹּעַל יַד הַמֶּלֶךְ לִרְסִיסִים נָתַצְתִּי…

צַעַד אֶחָד אַךְ – הַאֲמִינִי, נְעִימָה –

וְהֵיכַל בֵּית־אֱלֹהַּ לְאָבָק דַּק אָשִׂימָה…

– יָהִיר⁴ נִבְזֶה! שָׂחַק שְׁלֹמֹה עַל שִׁבְתֵּהוּ,

בְּקָרְאוֹ אֶת הַצִּפּוֹר אֵלָיו, אֶל כִּסְאֵהוּ, –

אֵיךְ הֵעַזְתָּ, נִקְלֶה, לְבַזּוֹת כֵּן אֶת פָּעֳלִי

וּלְבַטֵּא אֲמָרִים בְּזוּיִם עַל הֵיכָלִי:

כִּי בִין־רֶגַע תּוּכַל אַתָּה הַחֲרִיבֵהוּ,

שֶׁאַלְפֵי יָדַיִם עָמְלוּ בְּבִנְיָנֵהוּ?! –

– ״סְלַח־נָא, מוֹשֵׁל אַדִּיר, לִי אֶת זְדוֹן לִבָּתִי.

עָנָה לוֹ הַצִּפּוֹר: כִּי אַךְ לְמַעַן רַעְיָתִי,

כִּי מִמֶּנִּי תִירָא, אֶת כָּל זֹאת עָשִׂיתִי

וָאַפִּיל עָלֶיהָ עַתָּה אֶת חִתִּיתִי״…

מִמֻּלִי עַל עֶרֶשׂ־דְּוָי יִישַׁן הַיֶּלֶד,

עֵינֵיהוּ בְחוּרֵיהֶן כְּבָר כָּהוּ;

וּבַדֵּי גְוִיָּתוֹ הַצְּעִירָה, הָרַכָּה,

כַּקֶּרַח הַנּוֹרָא קָפָאוּ.

אֶצְלֵהוּ הוֹרָתוֹ, סוֹעֲרָה, עֲנִיָּה

טוֹבַעַת, גֹּוַעַת בַּבֶּכִי,

אָבִיהוּ יֵאָנַח, אַחְיוֹתָיו תִּבְכֶּינָה:

״אֵל מָרוֹם! הַחֲלִימוֹ וְיֶחִי״…

וּבְכַנְפֵי צַלְמָוֶת אֵין־אוֹנִים מִתְנַמְנֵם

הַיֶלֶּד, עַפְעַפָּיו סֻגָּרוּ…

וּפִתְאֹם לָעֶרֶשׂ הַמָּוֶת מִתְקָרֵב –

וּפְנֵי הַחֵלֵכָה¹ זָהָרוּ.

״הָקִיצָה מִשְּׁנָתְךָ, יַקִּירִי, מַחְמַדִּי!

לוֹ נָעוֹת שָׁם שִׂפְתֵי־הַמָּוֶת:

״נָקוּמָה, נָעוּפָה אֶל תְּכֵלֶת־שָׁמָיִם:

״שָׁם יִנְעַם לָךְ תָּמִיד לָשֶׁבֶת״…

״וּבְסֵתֶר־אֱלֹהַּ, בֵּין מַלְאֲכֵי־מָרוֹם

״שָׁם תָּשִׁיר מַנְגִּינוֹת־אֲהָבִים;

״אָבִיךָ הַיֹּשֶׁר יְהִי, אִמְּךָ – הָאֱמֶת

״וְאַחֶיךָ – מַקְהֵלַת־כּוֹכָבִים״…

*

עוֹד מְעַט־קָט – וְהַיֶּלֶד הִתְלוּנֵן בִּזְרֹעוֹת

הַמָּוֶת וּפָנָיו יִזְהָרוּ

עֵת מָרוֹם יִתְנַשֵּׂא… וּפִנּוֹת הָעֶרֶשׂ,

הוֹי, רֵיקוֹת, שׁוֹמֵמוֹת נִשְׁאָרוּ…

– בֵּן פֹּרָת, בֵּן נָעִים! אַל תִּנְאַץ תְּחִנָּתִי!

חָנֵּנִי, חָנֵּנִי כָּל עוֹד בִּי נִשְׁמָתִי:

מִשְׁכָּנִי אַל תַּהֲרוֹס וִילָדַי הַנְּעִימִים

אַל תָּצוּד נָא חֵרֶם, הָרַכִּים, הַתְּמִימִים!

הֵן בְּכָל הַנַּעֲצוּצִים וּבְכָל הַנַּהֲלוֹלִים

הֵם נָדִים וְנָעִים, הֵם יֹרְדִים וְעוֹלִים;

בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה, בִּגְבָעוֹת וּשְׁפָיִים,

בַּקָּמָה וּשְׁדֵמָה, עַל עֵצִים וָעֳפָיִים, –

זֵרְעוֹנִים יִלְקֹטוּ בֵּין שַׁעֲלֵי הַשְּׂעוֹרִים

וּבְחוֹרִים וּסְדָקִים הֵם מְבַקְשִׁים פֵּרוֹרִים,

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, לִשְׁבּוֹר רַעֲבוֹנָם…

אֲהָהּ, יֶלֶד יָפֶה! הֲגָדוֹל עֲוֹנָם? –

קַח, יֶלֶד, נִשְׁמָתִי, אַךְ הַאֲזִין־נָא עָדָי¹ :

אַל תַּהֲרֹג, אַל תַּהֲרֹג הַפַּעַם אֶת יְלָדָי!

הֲלֹא בָשָׂר גַּם אַתָּה, אָדָם בֶּן־תְּמוּתָה,

וְאֵיכָכָה לֹא תְרַחֵם, הָהּ, אֵיךְ לֹא תָחוּסָה

עַל נַפְשׁוֹת הַנְּקִיִּים, עַל נַפְשׁוֹת הַיְשָׁרִים,

עַל חַיֵּי הַתְּמִימִים, עַל חַיֵּי־צִפֳּרִים?״ –

אָז יִלְטֹּשׁ עֵינֵיהוּ אֶל קַן־צִפּוֹר מָעְלָה

הַיֶּלֶד הַיָּפֶה – וַיֵּלֶךְ לוֹ הָלְאָה

וַיֹּאמַר: ״לֹא יִקְרֵךְ, צִפּוֹרִי, כָּל אָסוֹן!

יְלָדַיִךְ אֲרַחֵם; וּבְשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן

תִּחְיֶינָה מֵעַתָּה, וּבְעֹנֶג וּרְוָחָה;

עוֹד לֹא תְנוֹעֶינָה בִּרְעָדָה וַאֲנָחָה

לִפְתוֹתֵי הַלֶּחֶם; לֹא תִהְיֶינָה לְחָגָא;

אָנֹכִי בַעַדְכֶן, אָנֹכִי אֶדְאָגָה:

גַּם לֶחֶם גַּם מַיִם בַּעַדְכֶן אָכִינָה,

אֶרְחָמְכֶן, צִפֳּרִים, לְרֵעֲכֶן אָבִינָה״…

בְּעֵינֶיהָ הַמְפִיקוֹת יִשְׁרָתָהּ וְחִנָּהּ

הַבִּיטָה הַצִּפּוֹר הַזְּקֵנָה מִקִּנָהּ

וַתְּצַפְצֵף בְּקוֹלָהּ הַנָעִים לַיָּלֶד:

״לוּ הַרְבֵּה כָמוֹךְ אַךְ נִמְצָא בֶחָלֶד!״

מִסָּבִיב לַבַּיִת

יֵשׁ גִּנָּה פוֹרִיָּה;

שָׁם אֶרְקֹד, אֲפַזֵּז

בַּעֲרוּגוֹת הַבֹשֶׂם;

שָׁם אָשִׁיר, אֲזַמֵּר

שָׁם קוֹלִי יָרִיעַ:

בַּגִּנָּה, בַּגִּנָּה

מְאֹד אֹהַב לָשָׁבֶת!

• נועה הורן
• שלי אוקמן
• גלי סנדיק
• בני סורקין
• צחה וקנין-כרמל
• זהבה שורץ