לוי בן־אמיתי
שירי בכורים
בתוך: א.

מִגְּדוֹת יַרְדֵּן, מִנּוֹף גָּלִיל –

שָׁלוֹם לָכֶם, אַחֵינוּ!

אֵיכָה נָגִיל – וְאֵין חָלִיל

מַכֶּה פֹה לְפָנֵינוּ…


שְׂדוֹת דָּגָן וּשְׂדוֹת חָצִיר

הִרְטִיבָה דִמְעָתֵנוּ –

אַךְ לֹא עָלְתָה רִנַּת קָצִיר;

אָבְלוּ, אָבְלוּ שְׂדוֹתֵינוּ.


אֵיכָה יִצְמַח גִּבְעֹל אֶל עָל –

וּנְחשֶׁת הֵם שָׁמֵינוּ…

קֵהֶה חֶרְמֵשׁ, פָּגוּם מַגָּל;

אָזְלָה, אָזְלָה יָדֵנוּ.


מִגְּדוֹת יַרְדֵּן, מִנּוֹף גָּלִיל –

שָׁלוֹם לָכֶם, אַחֵינוּ!

אֵיכָה נָגִיל – וְאֵין חָלִיל

מַכֶּה פֹה לְפָנֵינוּ…


מִגְּדוֹת יַרְדֵּן, מִנּוֹף גָּלִיל –

שָׁלוֹם לָכֶם, אַחֵינוּ!

עֲמַל כַּפֵּינוּ בַעֲלִיל

הוֹלֵךְ פֹּה לְפָנֵינוּ!


לֹא הֶחֱשִׁיךְ עָלֵינוּ יוֹם

אִם כַּפָּם קָמְצוּ שָׁמָיִם –

בַּסֶּלַע הַךְ וּדְלֵה מִתְּהוֹם!

אָמֵן, יוֹצִיאוּ מָיִם…


וְנַעֲלֶה הַבִּכּוּרִים,

מִסַּת נִדְבַת יָדֵינוּ –

כְּקַו וְצָו הֵם אֲמוּרִים

לְדוֹר וָדוֹר אַחֲרֵינוּ.


מִגְּדוֹת יַרְדֵּן, מִנּוֹף גָּלִיל –

שָׁלוֹם לָכֶם, אַחֵינוּ!

אַךְ גִּיל וּשְׂמַח וְהַךְ חָלִיל!

הֵידָד, עֲמַל כַּפֵּינוּ!


רָאִינוּ עֲמָלֵנוּ

כַּעֲמַל הַנְּמָלִים:

כָּל אִישׁ יָבִיא כְעֹמֶר אֲלֻמּוֹת –

גְּדִישׁ־דָּגָן יָקוּם לְתַלְפִּיּוֹת;

וְשִׁבֳּלָיו פְנִימָה,

פְּנִימָה הַשִּׁבֳּלִים.


רָאִינוּ עֲמָלֵנוּ

זֶה עֲמַל הַנְּמָלִים.

כֵּן יִרְבֶּה. לוּ יְבֹרַךְ כִּפְלַיִם

מִשְּׁמַנֵּי הָאָרֶץ וּמִטַּל־שָׁמָיִם;

עִם שִׁבֳּלִים פְּנִימָה,

פְּנִימָה הַשִּׁבֳּלִים.


רָאִינוּ עֲמָלֵנוּ,

זֶה עֲמַל הַנְּמָלִים…

שִׁמְרוּ, אֵפוֹא, אַחִים אוֹגְרֵי־הַבָּר

לְיוֹם מָצוֹר, יָעוּט אוֹיֵב וְצָר –

הַשִּׁבֳּלִים פְּנִימָה,

פְּנִימָה הַשִּׁבֳּלִים! –


א

גּוּפִי – לַפִּיד דּוֹלֵק.

רֹאשִׁי – שַׁלְהֶבֶת־יָהּ.

יוֹקְדוֹת, יוֹקְדוֹת רַקּוֹת הַמֶּצַח…

עֲלֵי חָזֶה סְחָבָה לֶחָה רָב־הֶבֶל מַעֲלָה…

מַה־טּוֹב, אָחוֹת, כִּי בָאת לִשְׁמֹר מְרַאֲשׁוֹתָי.


אַךְ אַל תָּנוּדִי־לִי, אָחוֹת…


בְּאֶרֶץ זוֹ –

הַיּוֹם עֵת יִתְלַקֵּחַ בְּלַהֲטֵי שָׁרָב –

כָּל הַר בּוֹעֵר כַּסְּנֶה אֲחוּז הָאֵשׁ;

דּוֹלְקִים סָבִיב הָרִים לֹא־אֻכָּלִים,

מֻכֵּי־הַשָּׁמֶשׁ…

וּפֶתַע, כִּי יִפְשֹׁט הַלַּיְלָה סְמוּר הַקֹּר,

חַלְחָלָה תַּרְעִיד כָּל אֶבֶן פֹּה.

יִצְפֹּד כָּל רֶגֶב־אֲדָמָה.

אַרְצִי נִפְתֶּלֶת עִם קַדַּחַת!

אַרְצִי נִתְקֶפֶת־כֹּה יוֹמָם וָלָיְלָה –

בָּאֹפֶל וְעִם אוֹר,

יוֹמָם וָלָיְלָה…


וְאָנֹכִי בְנָהּ.


ב

יֵשׁ אָב וְאֵם יֵשׁ לִי שֶׁהִזְנַחְתִּים בִּיגוֹנָם…

עַל דִּמְעָתָם וּבִרְכָּתָם שָׁמַרְתִּי בְדַרְכִּי.

לֹא נָבַל עַל לְחָיַי צִיץ נְשִׁיקָתָם הָאַחֲרוֹנָה –

לָהֶם, אֲשֶׁר בַּמֶּרְחַקִּים, תַּגִּידִי־נָא, אָחוֹת:

"בִּנְכֶם עָלָה בְאֵד כָּחֹל

הַמִּתְאַבֵּךְ מֵהַבִּצּוֹת…

בִסְבַךְ־עָשָׁן הַמִּתַּמֵּר

וְעִם עֲתַר נִיחוֹחַ־טוֹב –


כָּלָה גוּפוֹ כָּלִיל.

שָׁאַר רַק חֹפֶן אֵפֶר קַל,

אָבָק פּוֹרֵחַ…


אַךְ אַל תִּבְכּוּ־לוֹ, אַל תַּסְפִּידוּ –


יֵשׁ עָב קַלָּה, שְׂרִיד־דְּלֵקָה,

תּוֹעָה בְּאוֹר רָאשֵׁי גִלְעָד..

וְיֵשׁ עֻלְפִּים מִזֹּהַר, עֲטוּפֵי מִתְּכֵלֶת־רָב,

אַחִים צְמֵאִים, הַמְּפַלְּלִים לְגֶשֶׁם,

לַחֲזוֹת בָּעָב יִשְּׂאוּ דֹם עָיִן…


וְזֶה אַחֲרוֹן־מַאֲוַיֵּי בִּנְכֶם:

רַק לֹא הֱיוֹת עָנָן חוֹלֵף,

מַדְאִיב־עֵינַיִם וּמַכְזִיב־הַלֵּב.

הִנֵּה תְּשׁוּקַת בִּנְכֶם עַזָּה:

הֱיוֹת לְעָב פּוֹקֵד עַל הַתְּנוּבָה

וְאָח לַעֲנָנִים נוֹשְׂאֵי בְרָכָה רַבָּה – – –"


אֵם־שַׁבָּת הִדְלִיקָה נֵרוֹתֶיהָ עַל הַשֻּׁלְחָן;

בְּאֶצְבְּעוֹת יַד נַעֲלָמָה פָרְשָׂה מַפָּה צְחוֹרָה.

וּמִשֵּׁשֶׁת יְמֵי־עָמָל אָסְפָה בָנֶיהָ לִמְנוּחָה,

לְלֶחֶם־מִשְׁפָּחָה.


אוֹר־נֵרוֹת זָהוּב נָסוּךְ עַל הַשֻּׁלְחָן,

עַל פָּנִים שְׁזוּפִים וּמַחְשׂף זְרוֹעוֹת.

מַלְבִּינוֹת חֻלְצוֹת עֲלֵי כְתֵפַיִם וְחָזֶה –

כְּטַלִּית אָבוֹת.


עָטַף הַלַּיְלָה פִנָּה זוֹ בַגָּלִיל.

אַיֶּהָ הַכִּנֶּרֶת? אֵי טַבַּעַת הֶהָרִים?

סוֹעֵר יַרְדֵּן בֵּין הַסְּלָעִים – וְהֵד לוֹ

הֶמְיַת הָרוּחַ בַּשָּׂדֶה.


וְעוֹלָה דְמוּת־קֶדֶם: שֶׁבֶת רוֹעֵי צֹאן –

תִּפְאֶרֶת־חַג וְזֶבַח־מִשְׁפָּחָה בְיִשְׂרָאֵל –

הוֹמֶה הַלֵּב לְזֵכֶר חֶבֶר־אִסִּיִּים קְדוֹשִׁים

טוֹבְלֵי־שַׁחֲרִית.


אוֹר־נֵרוֹת זָהוּב נָסוּךְ עַל הַשֻּׁלְחָן –

וּכְהֶבֶל־הַקָּרְבָּן עוֹלֶה מִמַּגַּע־חַם שֶׁל רֵעַ –

צֵל רוֹטֵט. וּמְרַחֲפוֹת יָדַיִם לְבָנוֹת

שֶׁל אֵם־שַׁבָּת –


יֵשׁ עֵינֵי־מִי עָמְקוּ לַחְדֹּר בְּאֵין־חֵקֶר הֶעָתִיד.

יֵשׁ־מִי לִבּוֹ, כְּלֵב הַיֶּלֶד, פּוֹעֵם בְּפַחַד וּבְגִיל.

וּמִי־שֶׁהִיא דִמְעַת־עָגְמָה מוֹחָה בַמִּסְתָּרִים –

וְדִמְעָתָהּ – מַרְפֵּא…


אֵם־שַׁבָּת! הַאֲזִינִי לְהֶמְיַת־לֵב,

לְמִלְמוּל־פֶּה שֶׁל אֵלֶּה אִלְמֵי־שְׂפָתָיִם.

צְמֵאֵי־תְפִלָּה הֵם. אַתְּ פָּרְשִׂי כַפַּיִם עַל הַלֶּחֶם

וּבָרְכִי עַל הַשָּׁלוֹם.


אֵם־שַׁבָּת! אַמְּצִי הָרוּחַ, חַזְּקִי יָדַיִם,

הַשְׁרִי שִׂמְחָה בִלְבָבוֹת עוֹרְגִים לְאַחֲוָה.

וְאִישׁ בַּל־יֵעָדֵר בְּשִׁבְתָּם כֹּה יַחַד, כְּשֶׁבֶת אַחִים

לֶעָתִיד־לָבוֹא…


…כי אח יהיה האדם ביום ההוא

לרמש הארץ ולכוכבי השמים…

א. ד. גורדון


בְּרוֹשִׁים זְקוּפִים עוֹמְדִים פֹּה אִלְּמֵי־פֶה;

הַטּוּיָה1 לְצִדָּם כּוֹרְעָה דוּמָם הַבֶּרֶךְ.

כְּשֶׁמֶן־הַמִּשְׁחָה יַרְדֵּן מֵימָיו נוֹשֵׂא;

קְהַל־רָאשָׁיו הַסּוּף יָנִיף בְּרָכָה לַדֶּרֶךְ.


הַמִּשְׁעֹל רָפוּד שַׁלֶּכֶת. הֵד – לְהֹלֶם שָׁעַל.

עַל לֹבֶן־הַמַּצֶּבֶת יָנוּעַ צֵל עָלִים.

פֹּה הַשָּׁלוֹם דּוֹבֵב עִם צַמָּרוֹת מִמַּעַל,

בְּלַחַשׁ יַם־גִנּוֹסַר וְזֵפִיר עַל הַגַּלִּים.


פֹּה כָּל מוֹרָא יָסוּר וּפַחַד הַצַּלְמָוֶת –

עָנֹג וְכֹה־עָגוּם חִיּוּךְ הַהֲוָיָה…

מָחָר מִי פֹה יִקְטֹף צְרוֹר פִּרְחֵי־אַלְמָוֶת;


מָחָר יָד תֶּאֶגְדֵּם בְּזֹהַר הַבְּדָיָה…

אָב לִבְנוֹ יְחַוֶּה דַעַת־הַחַיִּים וָמָוֶת,

יַבִּיעַ אֹמֶר־אַגָּדָה: “הָיֹה הָיָה…”



  1. טויה – עץ החיים.  ↩

מתנדבים שנטלו חלק בהנגשת היצירות לעיל
  • ברוריה בן ברוך
  • גלי סנדיק
  • צחה וקנין-כרמל
  • שלי אוקמן
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!