סימצ'ו איסאקוב

הֵן יָדַעְתָּ: מִנְיַן אוֹרְחַי לֹא רַב.

אֵינִי חָפֵץ דָּבָר. נַפְשִׁי בּוֹדֶדֶת.

וְרַק אַתָּה נִסְתָּר בִּקְצֵה הַחֶדֶר

צוֹמֵחַ לַיְלָה לַיְלָה כְּאַשָּׁף.


אַתָּה שׁוֹתֵק כְּמִי שֶׁחָס עַל מִשְׁפָּטָיו…

וְאָנֹכִי שׁוֹכֵחַ, כִּי נִכְוֵיתִי

בִּ“מְגִלַּת הָאֵשׁ” שֶׁלְּךָ, שֶׁבָּהּ עַצֶּבֶת

וְאַהֲבָה כְּרוּכוֹת יַחְדָּו.


הַרְשֵׁה נָא לִי עַל “הַצִּפּוֹר” לִשְׁאֹל:

הַאִם כְּיֶלֶד תִּתְחַנֵּן אֵלֶיהָ,

כִּי תְזַמֵּר עַל תּוֹר־אָבִיב שֶׁל חֲלוֹמֵנוּ

אֲשֶׁר בְּיוֹם מִן הַיָּמִים יִזְרַח לַכֹּל?


הַעוֹד תּוֹלִיךְ בְּרִיּוֹת מֻכֵּי־יָגוֹן

בְּדֶרֶךְ עֲקֻבָּה מִדַּם פּוֹגְרוֹמִים,

שֶׁבָּהּ שִׂמְחַת־הַלֵּב רַק זִכָּרוֹן הִיא

וְהַסִּגּוּף — בֶּן לְוָיָה לַבִּזָּיוֹן?


הַעוֹד אֵינְךָ יָכוֹל לְהַאֲמִין,

כִּי עַם שֶׁחַי בְּאַשְׁלָיוֹת וָרֹגֶז

יִפְקַח עֵינָיו כְּמִסִּיּוּט־אֵימִים

וְשׁוּב יִשְׁאַף אֲוִיר־פְּסָגוֹת שֶׁל חֹפֶשׁ?


עַמְּךָ אֲשֶׁר סִבְלוֹ לָעַד לֹא יְכֻפַּר,

עַם כֹּה זָקֵן וְכֹה צָעִיר לְמֶרֶץ, —


הֲלֹא אַתָּה הוֹרֵיתָ לוֹ הַדֶּרֶךְ,

דֶּרֶךְ־חַיִּים בִּשְׁבִיל “מֵתֵי מִדְבָּר!”


יָדַעְתָּ כִּי מִנְיַן אוֹרְחַי לֹא רַב.

אַתָּה יָקַרְתָּ לִי מִכָּל אוֹרֵחַ,

כִּי לִי אַתָּה מַצְפּוּן וְכֹל־יוֹדֵעַ,

אֲשֶׁר צוֹמֵחַ לַיְלָה־לַיְלָה כְּאַשָּׁף.


אָהַבְתִּי חֲלוֹמְךָ יְפֵה־הַתֹּאַר,

עַל הֵלַאס הַקְּדוּמָה, הָאַגָּדִית,

בָּהּ בְּנֵי־אֱנוֹשׁ הֵם צְעִירִים תָּמִיד

וּבְלִבָּם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא תֶחְדַּל מִזֹּהַר.


אָהַבְתִּי שִׁירָתְךָ בַּת־הַשָּׁמַיִם,

רוֹעַת הַצֹּאן חוֹלַת הָאַהֲבָה

עֵת הַלְּבָנָה כְּרַעְיָה טוֹבָה

עַל מְעוֹנָהּ הַדַּל פּוֹקַחַת עַיִן.


אָהַבְתִּי אֲבִיבְךָ קוֹרֵעַ חשֶׁךְ

וְעַל כְּנָפָיו עֶרְגַּת־לִבְּךָ נִשֵּׂאת

לִלְחשׁ לְכָל מַר־נֶפֶשׁ וְנוֹדֵד,

שֶׁרַק עַל־אֲדָמוֹת יִשְׁכֹּן הָאשֶׁר.


אָהַבְתִּי יְהוּדֶיךָ הַגֵּאִים,

אֲשֶׁר נָטְשׁוּ אֶת אַפְלוּלִית הַגֵּטוֹ

וּבְלֶכְתָּם בִּשְׂדוֹת־זָהָב לָבֶטַח

שִׁירֶיךָ הֵם שָׁרִים וּמְרִיעִים.


אֱמוּנָתְךָ גַם בְּקִרְבִּי יוֹקֶדֶת

וִיהָבִי אַשְׁלִיךְ עַל בְּנֵי־אָדָם,

כִּי לְאִתִּים יְכַתְּתוּ אֶת חַרְבוֹתָם

וְעַל כִּסֵּא־מְלָכִים יֵשֵׁב הַצֶּדֶק.


וְהַפַּיְּטָן אֶת שִׁירָתוֹ יִכְתֹּב

בְּאַהֲבָה־וָאשֶׁר מִתְחָרֶזֶת

וּלְמִצְחוֹ הוּא יַעֲטֹר לוֹ נֵזֶר,

אֲשֶׁר פְּרָחָיו מִקִּבְרְךָ יִקְטֹף.




אָן גָּזָה אַרְצְךָ שֶׁלְּךָ כְּהֶבֶל —

גֶּרְמַנְיָה חֲלוּמָה וְנֶאֱהֶבֶת?

הַאִם פְּצָעֶיךָ עוֹד מַמְתִּיק הָרַיְין

וּבַגִּבְעָה עוֹד שָׁרָה לוֹרֶלַאי?


עֵת הָאָבִיב פּוֹרֵשׂ פְּרִיחָה זוֹהֶבֶת

כְּנַעֲרָה נָאוָה וּמְאֹהֶבֶת,

עֵת צְעִירֵי־הַלֵּב בַּעֲנָוָה

קוֹרְאִים בְּאָלֵף־בֵּית שֶׁל אַהֲבָה, —


אֹרֶן שֶׁלְּךָ רוֹאֶה אֲנִי בַּשֶּׁלֶג

אֶל תֹּמֶר, כַּלָּתוֹ, מִתְגַּעְגֵּעַ

וְאֵיךְ הַלְּבָנָה הַחֲצוּפָה

נוֹעֶצֶת אֶת עֵינֶיהָ בְּטַרְפָּהּ.


פְּרָחִים אֶרְאֶה מְאֹהָבִים בַּשֶּׁמֶשׁ

וְשׁוֹשַׁנִּים יָפוֹת כְּסוֹד וָאֵלֶם,

כִּי מִי כָּמוֹךָ מֵעוֹלָם כָּתַב

שִׁיר־אַהֲבָה מַרְקִיעַ וְנִשְׂגָּב?


בְּאֵלֶּה הַיָּמִים שֶׁל בְּכִי וְרוּמְבּוֹת

תְּשׁוּקַת לִבְּךָ לְאֶרֶץ חֲדָשָׁה,

כְּזוֹ שֶׁפָּעֲמָה בְּלֵב קוֹלוֹמְבּוּס,

הוֹלֶמֶת שִׁירָתְךָ הַנִּרְגָּשָׁה.


לֹא רַק פְּרָחִים כִּי גַם חֲנִית וָחֶרֶב

כִּי יִנָּטְעוּ חָפַצְתָּ עֲלֵי־קֶבֶר.


לְמַעַן אֱנוֹשׁוּת אַחֶרֶת קַמְתָּ,

אֶל חֹפֶשׁ נַפְשְׁךָ נָשָׂאתָ וְחָלַמְתָּ.


אֱלֵי גַן עֵדֶן יְוָנִי שָׁאַפְתָּ,

אֲבָל כִּיהוּדִי חָיִיתָ וְחָשַׁבְתָּ.

שִׁמְךָ יִנּוֹן לָעַד כְּמוֹ הָרַיְין

וּכְשִׁירָהּ הַזַּךְ שֶׁל לוֹרֶלַאי!




נַפְשִׁי, אַתְּ עֲכוּרָה הַיּוֹם! וְכִי נִסְעַרְתְּ?

מִין חֲרָדָה בָּךְ הוֹמִיָּה עֲדַיִן.

לִי חֵשֶׁק לְגַלְגֵּל שִׂיחָה עִם הַיְנֶה

בַּיַּעַר שֶׁל מוֹנְמַרְטְר…


פָּרִיס זְקֵנָה תַקְבִּיל פָּנַי, נוּגָה.

פְּצָעֶיהָ בַּחֲזֵה־הָאֶבֶן יֶעֱמָקוּ

וּכְנוּרוֹת אַגַּב נִגּוּן יִזְעָקוּ

מִשָּׁא־נוּאַר…1


אֵלֵךְ…אִישׁ עַל דַּרְכִּי לֹא יַעֲלֶה

וְאִישׁ לֹא יְדַבֵּר אֵלַי בְּקֶצֶף,

וְרַק עַל גּוּף הַמִּדְרָכָה יַכֶּה הָעֶצֶב

מִפִּיו שֶׁל מוֹרִיס שֶׁבַלְיֶה…


צְעָדַי אָחִישׁ, אֶחְלֹף נִמְהָר

לְיַד רוֹבִים וְגֶרְמַנִּים אֲטוּמֵי־נֶפֶשׁ

וּצְרוֹר סִגָּלִיּוֹת אָבִיא לַקֶּבֶר

אֲשֶׁר בַּיַּעַר שֶׁל מוֹנְמַרְטְר…


שׁוֹעֵר בֵּית־הַקְּבָרוֹת יֻפְתַּע וְדֹם

אֶל הַשְּׂדֵרָה בַּאֲדִיבוּת יַצְבִּיעַ:

"מִכָּאן, מֶסְיֵה. אוּלַי זֶה קְצָת מַתְמִיהַּ,

אַךְ הַמֵּתִים שֶׁלִּי חַיִּים פֹּה בְּשָׁלוֹם".


וַדַּאי אֶשְׁכַּח לָתֵת לוֹ דְמֵי־שְׁתִיָּה

וְאֶל הַשְּׁבִיל אֶפְסַע בַּעֲצַלְתַּיִם,

עַד אִם אֶשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל הַיְנְרִיךְ הַיְנֶה

בּוֹקֵעַ מִקִּרְבָּהּ שֶׁל אֶבֶן עַתִּיקָה:

"בָּרוּךְ הַבָּא! פֹּה הַבְּדִידוּת שְׁאוֹל…

שֵׁב, שֵׁב! עַל צְרוֹר סִגָּלִיּוֹת שָׂמַחְתִּי".

— לְהַשִּׂיגָן לֹא רַב מִדַּי טָרַחְתִּי

וּמְחִירָן בְּזִיל הַזּוֹל!


"שִׁיר־אַהֲבָה סָגֹל הֵן מְזַמְּרוֹת.

בָּשְׂמָן כְּשֶׁל נַעֲרָתִי, אֲשֶׁר אָהַבְתִּי"…

— עַל הָאָמָּן שֶׁעֲשָׂאָן חָשַׁבְתִּי.

הִפְלִיא מַמָּשׁ! נִרְאוֹת כְּטִבְעִיּוֹת.


"הָהּ! עוֹד אֶזְכֹּרָה שׁוֹשַׁנִּים שֶׁל מַאי,

הַצַּפְרִירִים שְׁכוּרִים מֵרֵיחַ וּמֵאֹדֶם…"

— הַסַּוָּארִים כַּיּוֹם אֵינָם מֵתִים כְּקֹדֶם

לְשֵׁמַע שִׁיר מִפִּי הַלּוֹרֶלַאי!


"לֹא כָּךְ שִׁעַרְתִּי לִי פַּרְצוּף־עוֹלָם!

הַאִם כָּל כָּךְ זוֹעֵם, כָּל כָּךְ צוֹנֵן הוּא?"

— לְצַעֲרִי, זֶה כָּךְ. אוֹרְגֶיךָ בְּיָמֵינוּ

אוֹרְגִים עַל מְנוֹרִים שֶׁל דָּם!


"וּמַה הֵבִיא אוֹתְךָ אֵלַי עַתָּה?

אֲנִי מְשֻׁעֲמָם, בָּלֶה מֵעֹבֶשׁ."

— כִּי הִשְׁתּוֹקַקְתִּי קְצָת לְרוּחַ־חֹפֶשׁ

וְשֶׁמֶשׁ כִּי תַצִּית בָּעֲלָטָה!


חַיֶּיךָ — יוֹם שֶׁל קַיִץ. הוּא חָלַף.

מוֹתְךָ לִמְרַאֲשׁוֹתֶיךָ — כְּפוֹר שֶׁל לַיְלָה.

מַחֲלָה מִרְשַׁעַת סַכִּינָה שָׁלְפָה לָהּ:

לַהַב־חֲלוּדָה עַל גּוּפְךָ הוּנַף.


מַטִילְדָה עַל פְּצָעֶיךָ רְכוּנָה הִיא.

לִבְדִידוּתְךָ הִיא טַל וְקֶרֶן־אוֹר דַּלָּה.

אוּלָם שִׁירֶיךָ — סַם־מַרְפֵּא נִפְלָא —

נִצְּחוּ חַיִּים וָמָוֶת.


לִבְּךָ, שֶׁהִתְרוֹנֵן כְּנֵבֶל אַגָּדִי,

זָרַעְתָּ לְאַרְבַּע רוּחוֹת שָׁמַיִם.

דִּינְךָ חָתַכְתָּ נוּגֶה וּגְבַהּ־עֵינַיִם:

“לְעוֹלָמִי אֵלֵךְ לִי יְהוּדִי”.


וְנִתְבַּשַּׂרְתָּ רַק עַל סַף הַלַיִל,

כִּי יוֹם שֶׁלְּךָ הוֹלִיךְ אוֹתְךָ שׁוֹלָל.

אַהֲבָתְךָ — הֵם לֹא רָצוּ בָּהּ כְּלָל

וְעֵרֶךְ לְדַרְכּוֹן צָהֹב — כָּאַיִן.


אָכֵן. גַּם בְּדוֹרִי שֶׁלִּי הַמְהֻלָּל

קוּשְׁיָה אַחַת נוֹסֶרֶת בֶּחָלָל:

הַאִם בְּגֶדֶר הַנִּמְנָע הוּא, כִּי אָדָם

יְהֵא אִישׁ יְהוּדִי, וִיהוּדִי — אָדָם?


אָמַרְתָּ “כֵּן” לַמָּוֶת בְּשַׁלְוָה גוֹאֶלֶת

וְ“כֵּן” אֹמַר אֲנִי אֶל הַחַיִּים,


לַמְרוֹת שֶׁעַל סְבִיבַי בִּמְחוֹל־שֵׁדִים

עִם הַשִּׂנְאָה רוֹקֶדֶת הָאִוֶּלֶת.


כְּבָר דִּמְדּוּמִים יוֹרְדִים עִם הַדְּמָמָה.

תֵּן לִי יָדְךָ. בָּהּ חֹם אַחִים וָרַעַד.

לָמָּה צָחַקְתָּ? הֲמֻתָּר לָדַעַת?

— רָגִיל אֲנִי לִצְחֹק מִתּוֹךְ דִּמְעָה…



  1. שא־נואר — בית קפה של אמנים וסופרים בפריס.  ↩

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!