הלית ישורון
שירים אדומים (מחזור) / סמדר הרצפלד
בעריכת הלית ישורון
בתוך: חדרים – גיליון 7: אביב 1988
חדרים 1 סמדר הרצפלד.png

אוֹר פְלוֹרֶסְצֶנְטִי מִשָּׁמַיִם צָבַע יָדֵינוּ בְּוָרֹד

עַל שֻׁלְחֲנוֹת הַפּוֹקֶר עֲרֵמוֹת כְּנָפַיִם חֲתוּכוֹת

יָם הַדָּם סָבִיב לָאָרֶץ וּבְלֵב הָאַיִן –

תַּחֲנָה:

חֲלָלִים שֶׁל שְׁתִיקָה בַּתַּחֲנָה הַ־13 נִקְוִים בֵּין אֲבָנִים קָשׁוֹת.

בִּצּוֹת הַדָּם מִשְׁתַּקְּפוֹת כְּאֵינְסוֹף־סוֹבֵב־עוֹלָם

בִּרְאִי הַפַּחַד יָדֵינוּ

וְרֻדּוֹת וּמְצַפּוֹת לִבְרָכָה.

אָנוּ מְצַפִּים לִבְרָכָה, יָם הַדָּם סָבִיב לָאָרֶץ

וּמַקְרִיבִים לוֹ שְׁחִיטוֹת כָּל־הַזְּמַן שׁוֹחֲטִים

בַּתַּחֲנָה ה־13 מַפְלִיגִים

מִסּוֹף־הַדֶּרֶךְ לִתְחִלָּתָהּ, אָנוּ מְצַפִּים לִבְרָכָה

וְשׁוֹחֲטִים שׁוֹחֲטִים יְהוּדִים־שׁוֹחֲטִים

בּוֹדְקִים וּמְנַקְּרִים עַל אִי־בּוֹדֵד

בְּיָם הַנִּשְׁחָטִים,

            הוֹשִׁיטוּ יָד – נַפְלִיג!

שָׁחַטְנוּ כִּי לֹא בֵּרַכְתָּ, חָתַכְנוּ כִּי לֹא בֵּרַכְתָּ, שִׂחַקְנוּ כִּי לֹא בֵּרַכְתָּ

הִשְׁאַרְנוּ מֵאָחוֹר אִי־בּוֹדֵד בַּיָּם, אָנוּ מַפְלִיגִים

עַל הַדָּם בְּתוֹךְ הֶחָלָל, גַּם אָנוּ חֲלוּלִים

בְּרוּחַ שְׁתִיקָתְךָ אָנוּ מִתְפַּזְּרִים

קַלִּים כְּנוֹצוֹת

בַּבִּקְעָה


בִּכְפָפוֹת לְבָנוֹת

בְּהִינוּמָה

וְזֵר־חוֹחִים

בְּלֵב הַלַּיְלָה פּוֹרַחַת

שׁוֹשַׁנַּת גַּעְגּוּעִים:

כְּדִמְעָה אַתָּה נוֹצֵץ בֵּין קוֹצֶיהָ וְעוֹלֶה

בְּסֻלָּם שֶׁל מַלְאָכִים

אַתָּה יוֹרֵד אֶל תּוֹךְ בּוֹר עָגֹל

בְּמִסְדְּרוֹן לְלֹא סוֹף

אַתָּה זוֹלֵג אֶל הַחשֶׁךְ בְּלִבָּהּ

וּמֵגִיף אֶת הַדֶּלֶת

וְנוֹטֵל אֶת הָעֵט

אַתָּה יוֹשֵׁב עַל מַיִם יָפִים

בְּתוֹךְ הָאֵשׁ

וּמְזַמֵּר.

גְּבֶרֶת מְנוּחִין, שְׁכֶנְתִּי

הָיְתָה מְקַשֶּׁטֶת מִדֵּי עֶרֶב אֶת הַכּוֹבַע בְּנוֹצוֹת

שֶׁל תַּרְנְגוֹל־כַּפָּרוֹת לָבָן וְנִצֶּבֶת בַּחַלּוֹן

בְּכוֹבָעָהּ הַמְנֻצֶּה.

שְׁקִיעַת תּוּת־שָׂדֶה צוֹבַעַת אֶת הַנּוֹצוֹת וָרֹד

וְרוּחַ עַז מִן הַיָּם מַתְפִּיחַ לְחָיֶיהָ

וּמְנַשֵּׁף בָּן,

כִּבְקוֹנְכִיּוֹת – – –

וְהַמָּשִׁיחַ בְּבוֹאוֹ עַל קֶצֶף־יָם אוֹ חֲמוֹרוֹן

שׁוֹבֵר מִדֵּי עֶרֶב עֲקֵב רֶגֶל אַחַת,

“עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא”


טְבוּלָה בְּדַם תַּרְנְגוֹל

בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם

יְלָדִים רוֹכְבִים עַל אֲתוֹנוֹת לְבָנוֹת

יָבוֹאוּ וְיִקְּחוּ אוֹתִי מִצְפוֹן תֵּל־אָבִיב

עַד כִּסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא

וְהוּא יָסֵב לִי אֶת גַּבּוֹ

יִסְרֹק מַחְלְפוֹתָיו

וְיַגִּיד לִי: צַלְּמִי!


וּכְשֶׁאֶפְנֶה לַחֲזֹר מִן הָאוּלָם

אֶצְעַד לְבַד לְאֹרֶךְ הַפְּרוֹזְדוֹר

עַד הַקָּצֶה הַצְּפוֹנִי,

שָׁם הֵם יָסֵבּוּ עֵינֵיהֶם לְאָחוֹר

וְיַלְבִּישׁוּנִי בִּמְעִיל אָדֹם

וְיֹאמְרוּ לִי:

אַתְּ תַּעַמְדִי בַּפִּנָּה.


וַאֲנִי אֶעֱמֹד בִּמְעִילָם הָאָדֹם

הַבּוֹעֵר כְּאֵשׁ בְּעַצְמוֹתַי.

מַבָּטִי אֶל הַמָּקוֹם בּוֹ נִפְגָּשִׁים הַקִּירוֹת:

הַשֶּׁקֶט לוֹחֵךְ אֶת הָאָדֹם כְּמוֹ מַיִם

הָעֲמִידָה שׂוֹרֶפֶת אֶת הַתַּצְלוּם

וַאֲנִי שׁוֹמַעַת מִשְׁתַּכְשְׁכִים

הֵם כָּל־הַזְּמַן טוֹבְלִים בְּמַיִם

עוֹד לֹא הָיָה נִבְרָא

וְרַק הַחשֶׁךְ קָווּי אֶל יָם הַלַּיְלָה

מִפְּנֵי הָאוֹר

וְהָאוֹר גָּנוּז לִכְבוֹד הַיּוֹם

וְהַשָּׁמַיִם לְבַדָּם בְּ“מַעֲשֶׂה”, פְּרוּשִׂים כְּמָסָךְ

בֵּין הַשַּׁרְשֶׁרֶת הָעֶלְיוֹנָה לְבֵין הַשַּׁרְשֶׁרֶת הַתַּחְתּוֹנָה

וְכָל טַבְּעוֹתֵיהֶן מְנִצּוֹת זוֹ מִזּוֹ

עַד צִיפַת הַנִּצָּה עַל־פְּנֵי הַמַּיִם

     בְּאֶמְצַע הָאוֹר

פָּרְחָה שׁוֹשַׁנָּה אֲדֻמָּה מִתּוֹךְ הַשֶּׁקֶט הַגָּדוֹל.

אִם לַצִפּוֹר יֵשׁ קֵן בַּיַּעַר

אָנוּ מוֹשְׁחִים אֶת הָעֵץ בְּדֶבֶק

אָנוּ מְסַמְּנִים אֶת קִנָּהּ בִּצְלָב

וּבְצָהֳרֵי שַׁבָּת

אָנוּ אוֹכְלִים אֶת כְּנָפֶיהָ

אָנוּ מְפוֹצְצִים עַל הַמַּחֲבַת בֵּיצִים סְגַלְגַּלּוֹת

אָנוּ מְבָרְכִים אֶת בַּעַל־הַבַּיִת הַזֶּה

אָנוּ מְבָרְכִים אֶת שֻׁלְחָנוֹ שֶׁלֹּא יֵדַע מַחְסוֹר

אָנוּ נוֹטְלִים אֶת יָדֵינוּ לִפְנֵי הָאֲרוּחָה

וּמְבָרְכִים לִפְנֵי וְאַחֲרֵי

אָנוּ רוֹאִים כֶּתֶם־דָּם בַּבֵּיצָה וּמַשְׁלִיכִים אוֹתָהּ לַפַּח

אָנוּ יוֹשְׁבִים מְסֻבִּים

אָנוּ מַקְשִׁיבִים לְזִמְרָתָהּ וּמְגָרְשִׁים אֶת הַסְּפֵקוֹת

“יָהּ רִבּוֹן עוֹלָם” אָנוּ מְזַמְּרִים

וַאֲדוֹנֵנוּ עוֹנֶה לָנוּ מִתּוֹךְ הַפַּח

אָנוּ עוֹטְפִים אֶת מַקּוֹרוֹ הַכָּתֹם

אָנוּ עוֹטְפִים אֶת נוֹצָתוֹ הַשְּׁחוֹרָה

בְּשַׂקִּית מִנַּיְלוֹן

אָנוּ מְסוֹבְבִים אֶת הַשַּׂקִּית מֵעַל רָאשֵׁינוּ

וּמְבַקְשִׁים כַּפָּרָה, אָנוּ נִכְנָסִים

לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים

וּלְשָׁלוֹם

לְהִתְגַּעְגֵּעַ לֵאלֹהִים.

לָתֵת בּוֹ סִימָנִים כְּפִי שֶׁנּוֹתְנִים בְּבַר־מִנַּן.

לְשַׁעֵר שֶׁהוּא כּוֹעֵס.

לַהֲפֹךְ גַּעְגּוּעִים לְקָרְבָּנוֹת.

לְשַׁעֵר שֶׁהוּא יַהֲפֹךְ אוֹתָם לְתַלְתַּלֵּי־זָהָב.

לִשְׁזֹר תַּלְתַּלִּים לְסֻלָּמוֹת.

לַעֲלוֹת בָּהֶם עַד כֵּס הָאֱלֹהִים.

לְחַבֵּק אֶת צַוָּארוֹ.

לְהִתָּלוֹת בְּצַוָּאר שֶׁאֵינוֹ.

אָנוּ בּוֹכִים כִּי הִקְרַבְנוּ הַרְבֵּה.

דֵּאוּס. דֵּאוּס.

אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת כּוֹבַע הַמְשֻׁלָּשׁ שֶׁל אֱלֹהִים.

אֲנִי רוֹאָה מַלְאָכִים יוֹרְדִים בַּלַּיְלָה אֶל עֲרוּגַת הַשּׁוֹשַׁנִּים.

בַּחֲצוֹת־לַיִל אָנוּ שָׁרִים. “דֵּאוּס. דֵּאוּס.”

נְעָרִים נוֹשְׂאֵי־נֵרוֹת בְּסַנְדָּלִים שְׁחוֹרִים יוֹצְאִים לַעֲרוּגַת הַשּׁוֹשַׁנִּים.

הֵם נוֹשְׁקִים אֶת פַּסֵּי־הָאוֹר שֶׁל הַהֶגְמוֹן.

דֵּאוּס! אָנוּ מִתְהַלְּכִים.

לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.

בַּעֲרוּגַת הַחשֶׁךְ, בֵּין הַשּׁוֹשַׁנִּים.

מַלְאָכִים נוֹפְלִים מִן הַשָּׁמַיִם.

דִּמְעוֹת הַטַּל כִּכְוִיּוֹת עַל רָאשֵׁי מַלְאָכִים.

עֵץ דּוֹלֵק

בִּכְלוּב־נֵרוֹת

בַּעֲדָיִים שֶׁל חַג

וְהַשֵּׁדִים פּוֹרְחִים כְּעוֹרְבִים מִפָּנָיו.

אָנוּ נֶאֱבָקִים בַּדְּלֵקָה וְחוֹלְמִים אֶת־הַזֹּהַר

וְאֶת־הַנִּיחוֹחַ שֶׁל אוֹר רִאשׁוֹן.

אָנוּ רוֹאִים אֶת הָעוֹרְבִים צוֹעֲדִים עַל הַלְּבָנָה

שְׁחוֹרִים מִשְּׁחוֹר.

אָנוּ מַכִּים בְּסַנְסִנֵּי־אֵשׁ עַל פָּנֶיהָ

וּמְגָרְשִׁים אֶת הָעוֹרְבִים בַּחֲזָרָה אֶל הַגָּן.

אָנוּ שׁוֹכְבִים בֵּין הַשֵּׁדִים

לְמַרְגְּלוֹת גֶּדֶם מְפֻיָּח,

בְּפָנִים לְבָנוֹת אָנוּ מְקַדְּשִׁים אֶת הַמּוֹלָד.

רַבֵּנוּ ר' מֶלֶךְ מוּכָן וּמְזֻמָּן:

אָנוּ עוֹטְפִים אֶת עֵינָיו

וְחוֹבְשִׁים לְרֹאשׁוֹ רֹאשׁ־שָׂעִיר מְתֻלְתָּל.

בְּמַדְרֵגוֹת הַמַּיִם הוּא עוֹלֶה אֶל הַמּוֹקֵד.

הוּא פּוֹרֵץ בְּאֵשׁ.

סִבְלוֹ צוֹבֵעַ בְּדָם אֶת הַמִּדְבָּר.

רֹאשׁוֹ תָּקוּעַ בַּשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ חֲגוּרָה לְמָתְנָיו.

אָנוּ מִתְנוֹעֲעִים עַל הָאַבְזֵם,

מוֹדְדִים בְּמַקֵּל אֶת הַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים

הַמְטַפְּסִים עַד לְמָתְנָיו בִּגְאוֹת הַמָּוֶת.

עֶרֶב שַׁבָּת, בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת,

שָׂטָן חוֹרֵץ מִן הָאֹפֶק לְשׁוֹן־אֵשׁ כְּחֻלָּה

וְהָרָקִיעַ נִמְתָּח כְּעוֹר־הַתֹּף.

צִפּוֹר פָּרוּשׁ בֵּין הֶעָלִים הוֹגֶה בְּאוֹר גָּנוּז,

הָעַלְוִיּוֹת חוֹתְרוֹת אַחַר־כִּנִּים בְּחֶבְיוֹנָן בֵּין הַנּוֹצוֹת.

וַאֲנִי מַאֲפִילָה לְאַט, נֹכַח הַנֵּרוֹת.

בְּחֶדֶר חַם וְאַפְלוּל, רָחוֹק מִן הָעוֹלָם,

שִׁירַת הָעֵדֶן עוֹלָה מִן הַגָּן:

נִשְׁמָתִי קְשׁוּרָה בִּשְׂרוֹךְ־זָהָב לְעֵץ הַבָּשָׂר.

שׁוֹמֵר הַגָּן, ר' אוּרִי “הַשָּׂרָף”, יוֹשֵׁב בַּשַּׁעַר וּמִתְפַּלֵּל

עַל נִשְׁמָתִי שֶׁתִּפְרַח.

כְּלוּב־זָהָב

תָּלוּי בְּחוּט

נֶגֶד הַחַלּוֹן

וּבוֹ פַּרְדֵּס פּוֹרֵחַ

וְשָׁמַיִם חֲדָשִׁים.

יוֹנֵי־הַבַּיִת מְכַסּוֹת בְּצֶלּוֹפָן שָׁחוֹר

אֶת הָאוֹר בְּחַלּוֹנִי.

פָּנַי נִשְׁבָּרוֹת.

יוֹנֵי הַבַּיִת שָׁרוֹת עַל בֵּית־הַפַּח בַּמַּרְזְבִים.

יוֹנֵי הַבַּיִת שָׁרוֹת עַל כֶּתֶר־פַּח וְשַׁרְבִיט.

וּמֵי־הַגֶּשֶׁם יוֹרְדִים עַל הָרֹאשׁ

זוֹלְגִים מִן הַזָּקָן

תּוֹפְפִים טַף־תּוֹף.

שְׁבָרַי כְּמֵהִים בַּחשֶׁךְ.

עַל חוּט־הַזָּהָב טַפְּסִי

נַפְשִׁי

מִפְּנֵי הָעוֹלָמוֹת.

מִפִּי הַצַּדִּיק עוֹלֶה הַחֵטְא כְּגִבְעוֹל

מִפִּיו יוֹרֵד הַחֵטְא לְמַעֲמַקִּים

עוֹטֵף אֶת עֵינָיו בְּעָלִים

וְאֶת אָזְנָיו הוּא אוֹטֵם בְּקוֹצִים.

כְּשֶׁהַצַּדִּיק אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ

כְּשֶׁהַצַּדִּיק אֵינוֹ רוֹאֶה,

הַשּׁוֹשַׁנָּה פּוֹרַחַת בְּמֹחוֹ

וּמַקִּיפָה אוֹתוֹ סָבִיב.

הַצַּדִּיק לוֹכֵד בְּגוּפוֹ אֶת הַחֵטְא

וְהַחֵטְא לוֹכֵד בְּשׁוֹשַׁנָּתוֹ אֶת מֹחַ הַצַּדִּיק.

צַדִּיק גָּדוֹל וְחֵטְא קָטָן – צַדִּיק קָטָן.

צַדִּיק גָּדוֹל וְחֵטְא גָּדוֹל – צַדִּיק גָּדוֹל.

מתנדבים שנטלו חלק בהנגשת היצירות לעיל
  • רחל זלוביץ
  • יהודית להב
  • מיה קיסרי
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!