יַלְדָּתִי, לִפְנֵי מוֹתָהּ, חָשְׁשָׁה כָּל הַזְּמַן שֶׁיִּפְּלוּ לָהּ הָרִבּוּעִים מֵהַשִּׁנַּיִם.

אֲבָל דּוֹקְטוֹר אֶנְגֶּל אָמַר, שֶׁרַק פְּצָצָה תַּפִּיל אוֹתָם,

אֵין מָה לִדְאֹג.

וּכְשֶׁהִתְפּוֹצְצָה יַלְדָּתִי

וּפִיהָ קָפָא עַל הַמָּא – הָאַחֲרוֹן שֶׁל אִמָּא! אִמָּא! אִמָּאאאאא –

שֶׁצָּרְחָה בִּמְנוּסָתָהּ מִפִּיצוּץ לְפִיצוּץ –

הִשְׂכִּילָה הַפְּצָצָה לִתְלשׁ אֶת זְרוֹעָהּ הָעֲנֻגָּה,

לְנַקֵּר אֶת עֵינֶיהָ הַתְּמֵהוֹת,

לְפַלֵּחַ אֶת רַקָּתָהּ הָרַכָּה,

לְפוֹרֵר אֶת הַיַּלְקוּט, הַמַּחְבָּרוֹת וְהַסְּפָרִים הַחֲדָשִׁים עַד דַּק –

בְּרַם, שִׁנֶּיהָ הַיְּשָׁרוֹת הוֹסִיפוּ לִזְהֹר מִבַּעַד לְרִבּוּעֵי הַבַּרְזֶל –

כָּל הַכָּבוֹד לְדוֹקְטוֹר אֶנְגֶּל.

בְּתוֹך הָאַרְנָק שֶׁל בִּתִּי הַמֵּתָה

שֶׁקִּבַּלְתִּי, מֻכְתָּם בְּדָמָהּ, מִמִּשְׁטֶרֶת הָעִיר

הָיָה שִׁיר שֶׁכָּתַב רוֹעִי צוּקֶר לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה

כְּשֶׁהָיָה בֶּן שֶׁבַע וּסְמָדָרִי בָּעֲגָלָה.

קוֹרְאִים לוֹ שִׁיר עַל עַם יִשְׂרָאֵל

הוּא עוֹלֶה עַל הָעֵץ

מְחַפְּשִׂים אוֹתוֹ

נִתְלְשׁוּ שַׂעֲרוֹתָיו

נֶעֶקְרָה גַּם עֵינוֹ

הוּא רוֹאֶה

מִסְתַּכֵּל בְּעֵינוֹ הָאַחַת שֶׁנּוֹתְרָה

לֹא מַבְרִיקָה הִיא

הֲיִצְמְחוּ שְׂעָרוֹת חֲדָשׁוֹת

כָּךְ אוֹמְרִים לוֹ

אַךְ לֹא יִצְמְחוּ עוֹד כְּמוֹתָן

לֹא.

אֲנִי אוֹהֶבֶת לְהַרְאוֹת אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה לְמוֹרוֹת.

לִפְעָמִים אֲנִי מְגַלָּה לָהֶן מִי הַמְּשׁוֹרֵר

וְלִפְעָמִים לֹא.

לִפְעָמִים הֵן חוֹשְׁבוֹת שֶׁזֶּה יְהוּדָה עַמִּיחַי

וְלִפְעָמִים הֵן מְעִירוֹת עַל הַתַּחְבִּיר הַלָּקוּי.