הסטנזה האונייגינית היא צורת הבית שבו נכתב הרומן בחרוזים “יבגני אונייגין” מאת פושקין, ויש רגליים לטענה כי אין היא אלא צורת משנה של הסונטה – מעין מיזוג של הסונטה הפטררקית והסונטה השייקספירית. תבנית החריזה של הסטנזה האונייגינית היא א’ב’א’ב’ג’ג’ד’ד’ה’ו’ו’ה’ז’ז' (כאשר א‘, ג’, ה' הם חרוזים מלעיליים, והשאר חרוזים מלרעיים), ומשקלה – טֶטְרמטר יאמבי. בעברית נעשה לאחרונה שימוש במשקל זה בספרה של מאיה ערד, “מקום אחר ועיר זרה”.

1

מַהוּ תַּרְגּוּם? עַל טַס שֶׁל כֶּסֶף

מַחֲוִיר רֹאשׁוֹ שֶׁל הַפּוֹאֶט,

צִוְחַת תֻּכִּי וְקוֹף בְּקֶצֶף

וְאַף חִלּוּל כְּבוֹדוֹ שֶׁל מֵת.

לַטַּפִּילִים בָּם הִשְׁתַּלַּחְתָּ,

הַכֹּל סָלוּחַ, אִם סָלַחְתָּ,

הוֹ, פּוּשְׁקִין, לִי עַל הַתַּרְגִּיל:

בַּסֵּתֶר גִּבְעוֹלְךָ אַשְׁפִּיל

וּמִשָּׁרְשׁוֹ אִינַק לִי לֶשֶׁד;

וְאָז בְּנִיב שֶׁלֹּא מִכְּבָר

שִׁנַּנְתִּי, אַעֲלֶה דַּרְדַּר –

אָשִׂים אֶת זְהָ"בְךָ לְעֶשֶׁת,

לְמִין סִפֹּרֶת הֲגוּנָה,

דּוֹדָנִיתָהּ שֶׁל שׁוֹשַׁנָּה.

2

בָּבוּאָתָן הַמְּפַרְפֶּרֶת

שֶׁל הַמִּלִּים הִיא כְּמוֹ הָאוֹר

שֶׁמִּתְפַּתֵּל בֵּין אֵד וְקֶרֶת

בְּמַרְאָתוֹ שֶׁל הַיְּאוֹר.

הוֹ, פּוּשְׁקִין חֲמַקְמַק! אֶכְרַע נָא,

אָרִים עָגִיל מִשֶּׁל טַטְיָאנָה,

אֶסַּע לִי עִם הוֹלֵל קוֹדֵר,

אֶמְצָא שְׁגִיאוֹת שֶׁל אִישׁ אַחֵר

וַאֲנַתַּח אָלִיטֶרַצְיוֹת

בְּמִשְׁתָּאוֹת וּבְמוֹפֵת

שֶׁל בַּיִת ד‘, פֶּרֶק ח’.

עֻלּוֹ שֶׁל הַסּוֹגֵד לִגְרַצְיוֹת,

עֶרְגַּת פַּרְשָׁן מַרְבֶּה טִרְחָה –

לִשְׁלֶשֶׁת הֵם עַל גַּלְעֵדְךָ.

ולדימיר נבוקוב (Nabokov, ‏ 1899–1977), מחבר “לוליטה”, צירף את שתי הסנטזות האונייגיניות שלעיל לתרגומו לרומן “יבגני אונייגין” לשפה האנגלית – תרגום שהנאמנות המילולית היא נשמת אפו והנאמנות הצורנית ממנו והלאה (“מִין סִפֹּרֶת הֲגוּנָה, דּוֹדָנִיתָהּ שֶׁל שׁוֹשַׁנָּה”). נבוקוב לקח על עצמו שתי משימות אדירים: עצם התרגום לשפה שאיננה שפת אִמו והפירוש המקיף שהוסיף לתרגום (פירוש שאברהם שלונקי נעזר בו כשתירגם את הרומן לעברית).

5.1

לִפְנֵי שָׁבוּעַ, כְּשֶׁסִיַּמְתִּי

אֶת פֶּרֶק ד' דִּלְהַלָּן,

וּבְלִי לְהִתְעַיֵּף רָקַמְתִּי

אֶת הֶמְשֵׁכוֹ שֶׁל הָרוֹמָן,

עוֹרֵךְ (בְּהִלּוּלָה זוֹהֶרֶת –

יֵינִית, פַּטְפְּטָנִית, סוֹעֶרֶת –

שֶׁתּוֹמָס קוּק אִרְגֵּן עִם צֵאת

סִפְרִי, שֶׁעִנְיָנוֹ טִיבֶּט)

תָּפַס אוֹתִי: "מַחְמַד לִבִּי, נוּ,

מָה מִתְבַּשֵּׁל?" “רוֹמָן…” "נֶחְמָד!

כֻּלִּי תִּקְוָה, מַר סֶת נִכְבָּד –"

“…בַּחֲרוּזִים.” פָּנָיו הִלְבִּינוּ.

“אָכֵן – לֹא שִׁגְרָתִי,” אָמַר

וְתוֹךְ שְׁנִיָּה אוֹתִי גָּמַר.

5.2

מוֹ"ל, מְבַקֵּר וְגַם פְּרוֹפֶסוֹר

הִבִּיעוּ אִישׁ אֶת פִּקְפּוּקָיו.

סוֹפֵר הוּא סְתָם בְּרִיָּה רוֹפֶסֶת

מוּל אֵלֶּה מַכְתִּיבֵי הַקַּו.

וְהַפַּיְטָן, אוֹתוֹ אֶפְרוֹחַ?

קָשֶׁה לִשְׂרֹד – אַל לוֹ לִשְׁכֹּחַ.

נָעִים לִרְקֹק בַּחֲרוּזִים,

אַךְ מִי יִקְנֶה זֹאת? בַּל נַגְזִים!

הַבַּיְתָה מְדֻכְדָּךְ נִשְׂרַכְתִּי –

רוּחִי נָפְלָה, שִׁירִי נִשְׁכַּח,

לִבִּי נִשְׁבַּר, וּלְפִיכָךְ

עֲצֶרֶת שֶׁל תְּמִיכָה עָרַכְתִּי

וּלְרֵעַי הַסַּפְקָנִים

הִסְבַּרְתִּי אֶת הָעִנְיָנִים.

5.3

כֵּיצַד אַצְדִּיק מִשְׁקָל וּסְטַנְזָה?

חָרוּז נָשִׁי? סִגְנוֹן כָּמוּשׁ?

כֵּיצַד אַצְדִּיק אֶקְסְטְרָוָגַנְזָה

בָּלָה מִזֹּקֶן, וְאָלוּשׁ

אֶת עֹבֶשׁ פֵּרוּרֵי אֹונְיֶגִין

בְּמַאֲפִיָּתוֹ שֶׁל רֵיגֶן?

הַכִּכָּרוֹת לֹא יִתְפְּחוּ

וּלְעֵינַי רוּחָן יִפְּחוּ.

אֵין הַצְדָּקָה לְזֶה הַפַּיִט –

תַּכְרִיךְ שֶׁל מֻנָּחִים נָאִים

לֹא יוֹשִׁיעוֹ מִתּוֹלָעִים –

אֲבָל אַמְשִׁיךְ, אוֹסִיף לוֹ בַּיִת.

אִם הוּא עוֹבֵד – מָה טוֹב; אִם לֹא –

הִתְפַּלְסְפוּת לֹא תַּצִּילוֹ.

ויקרם סֶת (Seth, נולד בשנת 1952) הוא סופר ומשורר אמריקני ממוצא הודי. הרומן בחרוזים “שער הזהב” (1985), ספרו השני של סת, כתוב כל כולו בסטנזות אונייגיניות – כולל דבר המחבר, ההקדשה, תוכן העניינים והביוגרפיה. ספרו הראשון של סת, “מאגם השמַים”, הוא ספר מסעות בסינקיאנג ובטיבט. בשלוש הסטנזות האונייגיניות שלעיל מספר סת על תהליך כתיבת הרומן. מקומן בתחילת הפרק החמישי.