לְאַט לִי! אֵין כְּמוֹ בַרְזֶל לְבָבִי / וְלֹא אוּכַל נְשֹׂא קֶצֶף אֲהוּבִי!

הֲאַתְּ רוֹפֵא – וּמַכָּתִי אֲנוּשָׁה, / וּכְאֵב נֶצַח – וְאַתְּ לוֹחֵשׁ כְּאֵבִי.

שְׁתֵה יַיִן וְחָלָב מִשְּׂפָתַי / וְתֵן תַּגְמוּל לְיֵינִי וַחֲלָבִי.

שְׁלַח יָדְךָ וְשִׂים לִבִּי בְּכַפְּךָ / וְאַל זָרִים יְדֵיהֶם יִשְׁלְחוּ בִי.

לִקְרַאת מְקוֹר חַיֵי אֱמֶת אָרוּצָה ‑

עַל כֵּן בְּחַיֵי שָׁוְא וְרִיק אָקוּצָה.

לִרְאוֹת פְּנֵי מַלְכִּי מְגַמָּתִי לְבַד,

לֹא אֶעֱרֹץ בִּלְתּוֹ וְלֹא אַעְרִיצָה,

מִי יִתְּנֵנִי לַחֲזוֹתוֹ בַחֲלוֹם!

אִישַׁן שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא אָקִיצָה.

לוּ אֶחֱזֶה פָנָיו בְּלִבִּי בַיְתָה ‑

לֹא שָׁאֲלוּ עֵינַי לְהַבִּיט חוּצָה.

עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם –

עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי:

עַל כֵּן בְּבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ

“חֶלְקִי אֲדֹנָי!” אָמְרָה נַפְשִׁי.

כְּנִדָּה הָיְתָה תֵבֵל לְפָנַי,

בְּיַעַן יָקְרָה נַפְשִׁי בְּעֵינַי

אֲשֶׁר חָלְקָה לְבִלְעָדֵי כְּבוֹדָהּ

בְּעֵת רָאְתָה אֲשֶׁר חֶלְקִי אֲדֹנָי.

הֲתִבְחַר בִּי – וְאָנֹכִי מְשַׂנְאָהּ?

וְאֶבְחַר בָּהּ – וְהִיא מִכְשׁוֹל עֲוֹנִָי!

אֲנִי יָבָם וְלֹא אֶחְפֹּץ לְקַחְתָּהּ –

וְהִיא חוֹלצָה וְיוֹרֶקֶת בְּפָנָי!

לְבָבִי מַה תְּרַדֵּף / ר' יהודה הלוי

לְבָבִי מַה תְּרַדֵּף הוֹן וְעֹשֶׁר

וְתִרְדֹּף אֶת‑ זְמָן נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ?

רְאֵה כָּל‑ מַאֲרִיךְ שׁוּלֵי מְעִילוֹ –

יְהִי בָאַחֲרוֹנָה לוֹ לְמוֹקֵשׁ.

וְרֹעַ הַזְּמָן גָּלוּי ­– וְאַתָּה

תְּבַקֵּשׁ לָךְ גְּדוֹלוֹת? אַל תְּבַקֵּשׁ!

נַמְתָּ וְנִרְדַּמְתָּ וְחָרֵד קָמְתָּ ­–

מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָ?

אוּלַי חֲלוֹמְךָ הֶרְאֲךָ שׂוֹנַאֲךָ

כִּי דַּל וְכִי שָׁפַל – וְאַתָּה רָמְתָּ?

אִמְרוּ לְבֶן‑הָגָר: אֱסֹף יַד גַּאֲוָה

מִבֶּן‑גְּבִרְתְּךָ אֲשֶׁר זָעָמְתָּ!

שָׁפָל רְאִיתִיךָ וְשׁוֹמֵם בַּחֲלוֹם –

אוּלַי בְּהָקִיץ כֵּן כְּבָר שָׁמָמְתָּ,

וּשְׁנַת תְּתַ"ץ תֻּתַּץ לְךָ כָּל‑גַּאֲוָה,

תֵּבוֹשׁ וְתֶחְפַּר מֵאֲשֶׁר זָמָמְתָּ.

הַאַתְּ אֲשֶׁר נִקְרַא שְׁמֶךְ פֶּרֶא אֱנוֹשׁ!

מַה כָּבְדָה יָדְךָ וּמָה עָצָמְתָּ!

הַאַתְּ מְקֹרָא פֻּם מְמַלִּל רַבְרְבָן

וַאְשֶׁר בְּקַדִּישֵׁי זְבוּל נִלְחָמְתָּ,

הַאַתְּ חֲסַף טִינָא בּרַגְלֵי פַרְזְלָא

בְּאַחֲרִית בָּאתָ וְהִתְרוֹמָמְתָּ,

אוּלַי נְגָפְךָ אֵל בְּאַבְנָא דִי‑מְחָת

צַלְמָא וְשִׁלֵּם לָךְ אֲשֶׁר הִקְדָּמְתָּ!

אֵלִי, רְפָאֵנִי וְאֵרָפֵא,

אַל יֶחֱרֶה אַפָּךְ וְאֶסָּפֶה!

סַמִּי וּמֶרְקָחִי לְךָ – בֵּין טוֹב

בֵין רָע, וּבֵין חָזָק וּבֵין רָפֶה.

אַתָּה אֲשֶׁר תִּבְחַר וְלֹא אָנִי,

עַל דַּעְתְּךָ הָרָע וְהַיָּפֶה.

לֹא עַל רְפוּאָתִי אֲנִי נִסְמָךְ –

רַק אֶל רְפוּאָתְךָ אֲנִי צוֹפֶה.

בְּכָל‑לִבִּי, אֱמֶת, וּבְכָל‑מְאֹדִי

אֲהַבְתִּיךָ, וּבִגְלוּיִי וְסוֹדִי.

שְׁמָךְ נֶגְדִּי – וְאֵיךְ אֵלֵךְ לְבַדִּי?

וְהוּא דוֹדִי – וְאֵיךְ אֵשֵׁב יְחִידִי?

וְהוּא נֵרִי – וְאֵיךְ יִדְעַךְ מְאוֹרִי?

וְאֵיךְ אֶצְעַן? – וְהוּא מִשְׁעָן בְּיָדִי!

הֱקִלּוּנִי מְתִים, לֹא יָדְעוּ כִּי

קְלוֹנִי עַל כְּבוֹד שִׁמְךָ כְבוֹדִי.

מְקוֹר חַיַּי – אֲבָרֶכְךָ בְחַיָּי,

וְזִמְרָתִי ­– אֲזַמֶּרְךָ בְעוֹדִי!

שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ לְעוֹלָם שֵׁרְתוּ,

חֻקּוֹת בְּיוֹם וָלַיְלָה לֹא נִצְמְתוּ:

הֵם נִתְּנוּ אוֹתוֹת לְזֶרַע יַעֲקֹב

לִהְיוֹת לְעוֹלָם גּוֹי וְלֹא יִכָּרְתוּ.

אִם בַּשְׂמֹאל דּוֹחֵם – בְיָמִין קָרְבֶם,

אַל יֹאמְרוּ נוֹאָשׁ בְּעֵת יִתְעַוְּתוּ,

אַךְ יַאֲמִינוּ כִּי לְעוֹלָם הֵם וְכִי

לֹא יִשְׁבְּתוּ עַד יוֹם וְלַיִל יִשְׁבְּתוּ!