אֶל־עַם עִמְקֵי שָׂפָה אַתָּה שָׁלוּחַ

דּוֹלֶה מִמַּעְמַקִּים שָׂפָה נִשְׁכָּחַת

אוּלַי אָזְנָם יַטּוּ מוּסָר לָקָחַת

בַּפֶּגֶר הַמּוּבָס לָפַחַת רוּחַ.

צֵא בֵּן יַקִּיר בִּשְׂדֵי תֵבֵל לָשֹוּחַ

בּוֹזִים רַבִּים תִּמְצָא בּוֹזֵי תּוֹכָחַת

וִיבַהֶלְךָ פִתְאֹם פַּחַד וָפָחַת

נֹעַם מִלֶּיךָ כִּי תִשְׁפֹּךְ לָרוּחַ.

אַךְ לֹא תִירָא תֵחָת: אֶחָד וּשְׁנַיִם

מֵעִיר מִמִּשְׁפָּחָה אָזְנָם לִבָּמוֹ

יַטּוּ אֵלֶיךָ, מִשֵּׁנָה יָקִיצוּ.

יִרְאוּ יַשְׂכִּילוּ יַאַזְרוּ מָתְנָיִם

יוֹסִיפוּ עַל־לִקְחָךְ מֶתֶק לִקְחָמוֹ

וּבְעַם עִמְקֵי שָׂפָה אוֹרָה יָפִיצוּ.

(1829)

לָשׁוֹן שׂוֹנֵא כָזָב גָּאוֹן וָעָוֶל

שָׂפָה קוֹלָהּ קָדוֹשׁ חֶסֶד וָיֹשֶׁר

בִּכְרֹעַ כָּל־לָשׁוֹן לִפְנֵי הֶהָבֶל,

חֶמְדָּה עֶדְנָה כָּבוֹד שִׁלְטוֹן וָעֹשֶׁר

אַתְּ לֵאלֹהִים וּלְמֵישָׁרִים נֶאֱמַנְתְּ:

הַכְתִּירִי נָא צַדִּיק זַמֵּרִי דַנְטֵי.

מִדְיָנִים בֵּין־אַחִים קִרְיָה פוֹרָחַת

הִפִּילוּ בִמְצוּלַת כָּל־רַע כָּל־שֶׁבֶר,

אָז גֹּרַשְׁתָּ וְאָז, גּוֹלָה נִדָּחַת,

הַנֶּפֶשׁ הַזַּכָּה הֵרִימָה אֵבֶר.

פִּיךָ פָתַחְתָּ בֶּחָזוֹן מִשָּׁחַת

קָרָאתָ לִרְפָאִים מֵחַדְרֵי־קָבֶר

הִרְעַמְתָּ עַל־עַוְלָה רַעַם תּוֹכָחַת

הוֹדַעְתָּ אֵל גּוֹמֵל כִּפְעֻלּוֹת גָּבֶר.

כִּנְבִיאִי־קֶדֶם עֹז קִנְאָה עָטִיתָ

הֵנַפְתָּ עַל־גֵּאִים שֵׁבֶט הַקֹּשֶׁט

דַּלֹּתָ אַךְ עַל־כָּל־רָם הִתְרוֹמָמְתָּ.

עַל־כָּל־חַכְמֵי זִמְרָה עַל־כֵּן עָלִיתָ

עַל־כֵּן כָּל־גּוֹי שֵׁם וּתְהִלָּה לָךְ יוֹשֶׁט

וּלְנֵס וּלְמוֹפֵת לַדּוֹרוֹת הוּשָׂמְתָּ.

(1865)

– – – – – ͝ – – – – –

קֹשֶׁט וָיֹשֶׁר, אֱמֶת בַּת שָׁמָיִם,

אוֹתָךְ מִנֹּעַר וְעַד־כֹּה אָהָבְתִּי

מָעֹז מִצַּר בַּעֲבוּרֵךְ נִצָּבְתִּי

דּוֹרֵךְ הַקֶּשֶׁת וְחוֹגֵר מָתְנָיִם.

לִפְנֵי הַשֶּׁקֶר כְּרוּעֵי בִּרְכָּיִם

רַבִּים רָאִיתִי וְאֶת־רִיבֵךְ רָבְתִּי

מִרְמָה שִׁקַּצְתִּי נְכָלִים תִּעָבְתִּי

כָּבוֹד הִנְחַלְתִּי לְבָרֵי כַפָּיִם.

עַל־כֵּן מַשְׂטֵמָה וּמַשְׂאֵת הֵחֵלָּה

בֵּינִי וִידִידַי, חֲסַר־לֵב שָׂמוּנִי

וּלְדוֹן קִישׁוֹט הַמְשֻׁגָּע דִּמּוּנִי.

נָאוָה וּשְׁחוֹרָה גְּבִרְתִּי, עַד־קָבֶר

טוֹב לִי עָלַיִךְ שְׂאֵת חֶרְפַּת־גָּבֶר

אֶהְיֶה קִישׁוֹט מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה.

(1844)

אָמַרְתִּי "אוֹי נָא לִי

כִּי יָסֵף אֵל יָגוֹן עַל־מַכְאוֹבִי

וּבְאַנְחָתִי יָגָעְתִּי

וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי

טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי"

אָז אֶת־קוֹלִי שָׁמַעְתָּ וִימִינְךָ

חָבְשָׁה מַכּוֹתַי אַף תִסְעָדֵנִי.

אַיֶּלֶת מַחְמַדִּים

יוֹעֶטֶת הַבַּדִּים

וָנֵזֶר וּצְמִידִים

וָכֹפֶר וּנְרָדִים

נוֹצֶצֶת כִּידוֹדִים

פָּנֶיהָ לַפִּידִים

צוֹרֶבֶת כָּאוּדִים

יוֹם יוֹם מֵאָה דוֹדִים.

חִשְּׁבוּהָ הַיְלָדִים

כִּפְרִי הָעַזְרָדִים

אִם כַּתּוֹלָע יַאְדִּים

מַרְאָיו אִם נֶחְמָדִים

הוּא רֶשֶׁת וּמְצוֹדִים

חַרְבוֹת צוּרִים חַדִּים

הוּא רוּחַ הַקָּדִים

הוּא עֵמֶק הַשֵּׁדִים.

(1816)

[– – – –]

רֶכֶב אֵשׁ הַמִּתְגַּלְגֵּל

עַל־גַּפֵּי מַסְלוּל בַּרְזֶל

כַּבָּרָק אוֹ כִסְעָרָה.

מִסָּבִיב גּוּרִים נִקְבָּצוּ

וּלְשׁוֹנָם עָלָיו חָרָצוּ

מִקּוֹלָם אוּלַי יִירָא?

לֹא יָדַע כֶּלֶב הוֹזֶה

מִשְׁפַּט רֶכֶב הַלָּזֶה

לֹא בָשָׂר סוּסָיו אַךְ רוּחַ

הָעוֹלֶה מִסִּיר נָפוּחַ.

עַזֵּי נֶפֶשׁ לוּ יַשְׂכִּילוּ

לֹא יַעְפִּילוּ

בָּרָעָה לֹא יִתְגָּרוּ.

רֶכֶב אֵשׁ יִגַּע בָּהֶם

וִיגָרֵם עַצְמוֹתֵיהֶם.

חוּשִׁי חוּשִׁי עוּשִׁי טוּשִׁי

מֶרְכַּבְתִּי עַל־כַּנְפֵי־רוּחַ,

רוּחַ אֵל אֵשׁ אוֹכֵלָה

הַאִם כֶּלֶב וּנְבֵלָה

גַּלְגַּלַּיִךְ יַעַצְרוּ.

עַל־גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים

שֵׁבֶט רֶשַׁע לֹא יָנוּחַ

זֵידוֹנִים יוֹרֵי זִקִּים

בַּשּׁוּחָה לָנוּ כָרוּ

יַדִּיחֵמוֹ, כִּי מָרוּ.

(1841)

דּוֹר דֵּעָה דּוֹר שָׁלוֹם אַשְׁרֵי בָנֶיךָ

אַשְׁרַי מַה־טּוֹב חֶלְקִי כִּי בָךְ נוֹלָדְתִּי.

אֵיבָה אֵין עוֹד אֵין עוֹד שִׂנְאָה, אָח רֵעַ

כָּל־גֶּבֶר אֶל־כָּל־גָּבֶר

לֹא לֶאְמוּנָה וּלְמַחְשָׁבָה יֵרָדֶף

אָדָם אוֹ יִשָּׂרֵף, תַּמָּה נִכְרָתָה

שִׂנְאַת הַדָּת, אָבַד זִכְרָהּ לָנֶצַח.

דּוֹר חֹפֶשׁ דּוֹר חֵרוּת חָכְמָה וָדָעַת

עַל־הַבְלֵי הַיְשִׁישִׁים יִשְׁפֹּךְ בּוּז לָעַג.

אֶל יִהְיֶה שָׁם הָרוּחַ

לָלֶכֶת, יֵלֵךְ אִישׁ, לוֹעֵג מוֹכִיחַ

שׂוֹנֵא אֵין עוֹד, וּלְבַד שָׁלוֹם בָּאָרֶץ.

מָאתַיִם אֶלֶף כֶּסֶף

יִלְוֶה אִישׁ וּלְנוֹשָׁיו יִפְשֹׁט הָרָגֶל

לֹא יִתֵּן וְלֹא יִבְרַח, כִּתְמוֹל הַנֵּהוּ

סוֹחֵר קוֹנֶה לֹוֶה: שָׁלוֹם בָּאָרֶץ.

תִּמְעַל אִשָּׁה תִּתֵּן לַזָּר דֹּדֶיהָ

יֵדַע יִרְאֶה הָעָם יִרְאֶה הַבָּעַל

אֵין אֹמֶר וּדְבָרִים: שָׁלוֹם בָּאָרֶץ.

עָקֹב יַעְקֹב הָאָח וִירַמֶּה רֵעַ

מִרְמָתוֹ וּתְכָכָיו יֵדַע אָחִיהוּ

אָכֵן מֵרַע עַד טוֹב לֹא יִפְצֶה פִּיהוּ

אֵין פֶּרֶץ וּצְוָחָה בִּרְחוֹבוֹתֵינוּ

חָמָס וָשֹׁד לֹא יִשָּׁמַע, תִּקָּבֶר

תּוֹךְ מַצְפּוּנֵי לֵב גָּבֶר

חֵמָה, שִׂנְאָה בַּל־תִּגָּלֶה הַחוּצָה,

אַךְ נֵכֶל תַּחַת נָכֶל

אַךְ שֵׂכֶל תַּחַת שָׂכֶל

עָקְבָה תַּחַת עָקְבָה, תֹּךְ תַּחַת תֹּךְ.

אֵין רִיבוֹת וּתְלֻנּוֹת מָדוֹן תּוֹכָחַת

אֵין אֹמֶר וּדְבָרִים: שָׁלוֹם בָּאָרֶץ.

(1840)