ארתור רמבו

חמש בערב.


שְׁמוֹנָה יָמִים שָׁחַקְתִּי אֶת הַמַּגָּפַיִם שֶׁלִּי

עַל אַבְנֵי הַדֶּרֶךְ. נִכְנַסְתִּי לְשַׁרְלֶרוּאָה.

בַּ“קַּבָּרֶט הַיָּרֹק” הִזְמַנְתִּי לִי פְּרוּסוֹת

עִם חֶמְאָה, וְנַקְנִיק חֲצִי־קַר.


מְאֻשָּׁר, פָּשַׁטְתִּי אֶת הָרַגְלַיִם מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן

הַיָּרֹק: בָּחַנְתִּי אֶת הַדְּמֻיּוֹת הַחֲסוּדוֹת

בְּצִיּוּרֵי הַקִּיר. – וְזֶה הָיָה גָּדוֹל

כְּשֶׁהַמֶּלְצָרִית עִם הַשָּׁדַיִם הָאַדִּירִים, עֵינֶיהָ מַבְרִיקוֹת,


– זֹאת, נְשִׁיקָה לֹא תַּבְרִיחַ אוֹתָהּ! –

צוֹחֶקֶת, הֵבִיאָה אֶת הַפְּרוּסוֹת וְהַנַּקְנִיק

הַפּוֹשֵׁר שֶׁלִּי עַל צַלַּחַת צִבְעוֹנִית,


נַקְנִיק וָרֹד־לָבָן מַדִּיף רֵיחוֹת שֶׁל

שׁוּם, – וּמִלְאָה כּוֹס בִּירָה עֲנָקִית, עִם כָּל הַקֶּצֶף

שֶׁהִזְהִיב מִקֶּרֶן שֶׁל שֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת.

הָאִישׁ הַחִוֵּר מְהַלֵּךְ, כָּרֵי־דֶּשֶׁא מְלַבְלְבִים

לְצִדּוֹ, לָבוּשׁ שְׁחֹרִים, וְהַסִּיגָר בְּפִיו;

מְהַלֵּךְ וְנִזְכָּר בַּפְּרָחִים שֶׁל טִילֶרִי,

וּבְעֵינוֹ הַדֵּהָה נִדְלָקִים מַבָּטִים…


הַקֵּיסָר עוֹד שִׁכּוֹר מֵעֶשְׂרִים שְׁנוֹת הִלּוּלָה!

הוּא חָשַׁב: "בִּנְשִׁיפָה אֲכַבֶּה אֶת הַחֹפֶשׁ,

אֲבָל בַּעֲדִינוּת, כְּמוֹ נֵר!"

הַחֹפֶשׁ שׁוּב חַי! הוּא מַרְגִּישׁ רָצוּץ!


הוּא מְהֻרְהָר. – הוֹ! אֵיזֶה שֵׁם עַל שְׂפָתָיו הָאִלְּמוֹת

רוֹעֵד? אֵיזוֹ חֲרָטָה שָׁם נוֹשֶׁכֶת אוֹתוֹ?

אֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע. לַקֵּיסָר עַיִן מֵתָה.


הוּא מְהַרְהֵר אוּלַי בְּשֻׁתָּפוֹ הַמְמֻשְׁקָף…

– בּוֹחֵן אֶת קְצֵה הַסִּיגָר שֶׁלּוֹ הַבּוֹעֵר,

וּכְמוֹ בָּעֲרָבִים שֶׁל סַן־קְלוּ, רוֹאֶה עָשָׁן כָּחֹל מִתַּמֵּר.

זֶה חוֹר שֶׁל יֶרֶק שָׁם מְזַמֵּר לוֹ נַחַל,

כִּמְטֹרָף תּוֹלֶה עַל הָעֵשֶׂב קְרָעִים

שֶׁל כֶּסֶף; שָׁם הַשֶּׁמֶשׁ, מֵרֹאשׁ הַר נִשָּׂא,

זוֹהֶרֶת: עֵמֶק קָטָן שֶׁמַּקְצִיף מִקַּרְנַיִם.


חַיָּל צָעִיר, פְּעוּר־פֶּה, חֲשׂוּף רֹאשׁ,

וְעָרְפּוֹ רוֹחֵץ בְּשִׂיחַ־שַׁחַל כָּחֹל,

יָשֵׁן; חִוֵּר עַל הָעֵשֶׂב, תַּחַת עָנָן,

הוּא שָׂרוּעַ בְּמִטָּתוֹ הַיְרֻקָּה שָׁם הָאוֹר נִגָּר.


הוּא יָשֵׁן, רַגְלָיו בְּתוֹךְ הַסַּיְפָנִים;

מְחַיֵּךְ בִּשְׁנָתוֹ חִיּוּךְ שֶׁל יֶלֶד חוֹלֶה:

הוֹ טֶבַע, עֲטֹף אוֹתוֹ חֲמִימוּת – קַר לוֹ.


הָרֵיחוֹת מִסָּבִיב לֹא מַרְעִידִים לוֹ נְחִיר;

הוּא יָשֵׁן בַּשֶּׁמֶשׁ, הַיָּד עַל חָזֵהוּ

שְׁלֵוָה. יֵשׁ שְׁנֵי חוֹרִים אֲדֻמִּים בְּצִדּוֹ הַיְמָנִי.

מתנדבים שנטלו חלק בהנגשת היצירות לעיל
  • יוסי לבנון
  • מיה קיסרי
  • שמעון רוטנברג
  • גיורא הידש
  • אייל רונאל
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!