וְעַכְשָׁיו כְּבָר שָׁנִים שֶׁלֹּא

וַאֲנִי זוֹכֵר

אָמַרְתָּ

“לֶה גַאר מֶאקְסִיט”¹

לִי וּלְאִשְׁתְּ־

ךָ לֶעָתִיד

וְהַלַּיְלָה רַךְ

קָפֶה שֶׁל חֲצוֹת

שִׂיחָה עִם זָר זֶה

אוֹ אַחֵר

רֵיחַ מֶרְחַקִּים בְּ־

קִמְטֵי לְבוּשׁ

פּוֹעֵל נִקָּיוֹן מְטַאטֵא אֶת

בִּדְלֵי הַפְּרִידוֹת

בִּתְּנוּעוֹת אִיטִילְהְיוֹת

מֹרַת רוּחַ שִׁיר

וְכוֹס יַיִן

שֶׁל שַׁחֲרִית.

בִּרְגָעִים שֶׁצַּעֲרָם הַמְשֻׁתָּף

לא הוֹתִיר עוֹד מָקוֹם

לִבְדַל סִיגָרִיָּה נוֹסֶפֶת בַּמַּאֲפֵרָה

הָיִית בּוֹכִים אֶת

הַבֶּכִי הַמַּרְעִיל

וְלֹא יָדַעַתְּ אֶת הָרֶגַע

הֶעָתִיד מְלֵא הַנֹּחַם שֶׁבּוֹ תַּגִּי־

דִי “הָיָה טוֹב” וְאַתְּ

עוֹמֶדֶת בְּפֶתַח קְרוֹן הָרַכֶּבֶת

הַנִּמְצֵאת כְּבָר בִּתְנוּעָה

וְחִבּוּרֵי הַקְּרוֹנוֹת הֵחֵלּוּ

לְהִמָּתַח כְּפִרְקֵי

צַוָּארֵךְ מֵעַתָּה כְּבֶעָבָר

וְשִׂמְלָתֵךְ הָרְחָבָה מִתְבַּדֶּרֶת כְּשִׂ־

מְלָה הַתְּלוּיָה עַל

חֶבֶל הַכְּבִיסָה בְּפַרְבְּרֵי הָעִיר וּמְ־

גַלָּה

שׁוֹק וְיָרֵךְ

שֶׁלָּךְ.