[מראדך־בלאדן ותרחקה עוינים את אשור. חזקיהו פורק עול אשור. פני סנחריב אל מצרים ואל יהודה. מעבר הררי הלבנון. חזקיהו מתבצר ומתאזר. החסות בצל מצרים. חפזון ובהלה. מרך וטפשות לב ביהודה. מזמות שבנא הסוכן. הגות לב חזקיהו ומדברתו. סנחריב בלכיש. ברית בינו ובין חזקיהו. סנחריב מחלל בריתו ושבועתו. רבשקה לפני שערי ירושלם. גדופיו והליכות שרי חזקיהו עמו. עצבון בעיר ובבית המלך. עז ישעיהו. יד אשור בפלשתים בעמון ובמואב. סנחריב בצפון מצרים. שמועת תרהקה. רשעת רבשקה ומדברת ישעיהו. סנחריב מגיס מפני תרהקה את שביו ארצה יהודה. שבויי ערי ישראל. ירושלים במצור. יאוש ואין תקוה. מראה נוראות. תשועה פתאם. רעש אש. מגפה ןמבוסה במחנה האויב. פחד ורעדה. ששון ושמחה בירושלם. מנוסת פליטי אשור. בזה במחנהו. מחלת חזקיהו ורפואתו. חסדו אל שבויי סנחריב. דברי הנביאים ושירי הקדש. מפלת סנחריב. שובע ועושר בארץ. בנין ערים. רום קרן העבודה ומרבית המקנה. בית נכאת. הכסף הזהב ושמן האור. בית הנשק. כבוד חזקיהו בעיני מלכי דורו. מלאכי מראדך־בלאדן. ברית מראדך־בלאדן עם חזקיהו. חזקיהו מגלה כל מצפוניו למלאכי מראדך. הוכחת ישעיהו וחזיונו. חליפות ברוח המלך. רעה נשקפה. תוכחת מיכה המורשתי. תשובה ורוחה. אחרית סנחריב.]

3043 – 3067

ובימים אשר התברך מלך אשור בלבבו להאביד כל זכר לישראל באדמת אפרים בהושיבו עליה פליטי עמי נכר; בעצם הימים ההם החל ה' להקים לממלכה האדירה ההיא אויבים מבית ומחוץ. הן בימי יותם החל נבונאַצר¹ נציב בבל לפרק את עֹל מלכי אשור ארץ ממשלתו וידיו לא עשו תושיה. ובכל זאת לא חת מראדך בלאדן המושל בכל בימי חזקיהו, ויֵעוֹר גם הוא להרים יד באדוניו, בסנחריב המֹלךְ תחת שלמנאסר ולהתחזק ולשום את הארץ ההיא אשר היתה לאשור למס, לממלכה כימי קדם. ומצרים אשר כמעט כלה כחה מזֹקן, בראותה כי רצועת הארץ, אשר בינה ובין ממלכת אשור הצעירה ורבת האונים, הולכת הלוך וצר, בקשה מעֹז מן המלך האדיר תרהקה מלך כוש. וישש תרהקה להעתר לשואליו, כי התברך בלבבו, כי בשומו מעצור ביד חזקה לרוח מלכי אשור, ובהדפו אותם אחורנית הרחק מעל גבול מצרים ומעל גבול הארצות הקרובות², ופרש ידו, הוא, על ארץ מצרים. ולשני אויבי מלך אשור אלה היה דבר עם חזקיהו מלך יהודה³, והמלך אשר בטח בה'⁴ בכל לבבו ראה את כל המסבות האלה כאצבע אלהים הרומזת לו, כי טוב בעיני אלהי ישראל להסיר מעל עמו את אשור שבט אפו, ככל אשר הסיר מעליו את שבט ארם. ולא הוסיף עוד לעבוד את מלך אשור, ולא השיב לו מנחה. וישמע סנחריב, וישם פניו הנגבה להכות את מצרים ויהודה, ויאסף חיל (3055 - 706) כבד מאד מבני אשור, ומבני קיד אנשי מגן ורמח ומבני עילם מושכי קשת⁵. ויעש לו שם, ויתהלל מאד בעֻזו ובגבורתו, בהעבירו את כל עם המלחמה, גם את חיל הרכב והפרשים את הררי הלבנון⁶ המלאים שלג וקרה וחלקלקות על כל מדרך כף רגל, ויעל עד מרום קצו. וירא חזקיהו כי סנחריב הולך וקרב, ויסתם את מוצאי מי גחון העליון, הלא הוא מעין השילוח השוטף בארץ, ויעש בֵרכה חדשה בין החומותים ויחפֹר תעלה, ויסב את מימיו דרך התעלה אל הברכה העירה, למען כלכל את העיר במים, ולמנוע את המים מן חיל אשור הבאים לצור על העיר, ואת כל המעינות, אשר מחוץ לעיר סתם חזקיהו⁷. ויבצר את חומת עיר דוד אשר הכו אותה רצין ופקח בקיעים⁸. ויבן עליה מגדלות⁹ ויחזק את כל בית המלוא ויעש חרבות ומגנים לרוב, ויתן אותם באוצר הנשק אשר בבית יער הלבנון, אשר בנה המלך שלמה¹⁰ "ויתן שרי מלחמות על העם ". אך ברכב ופרשים היתה יד חזקיה ועמו על התחתונה, ויבטח העם כי בדבר הזה תחיש להם מצרים עזרה.¹¹

ואת כל העם אשר בירושלם לבשה רוח חפזון ובהלה. לב רבים ממרום העם חלל בקרבם, וימס ויהי למים, ולא בקשו כי אם מחבא או מנוס לנפשם¹². ורבים מהם טפש כחלב לבם, ולא נחלו על שכר עמם, וישתו וישכרו ויקראו: אכלו ושתו כי מחר נמות¹³. ושבנא הסוכן חורש מחשבות אּון לסבב את פני כל הדברים להות נפשו ושרירות לבו¹⁴. ואנשי החיל בעם שמו את כל עיניהם ואת כל לבם, רק לבצר את העיר ולהרבות את הנשק. וישכחו דבר אחד, כי לא בחרב לבדה יוָשע עם, כי לב בוטח בה' יאזור את האדם חיל להשליך נפשו מנגד, על עמו ועל קדשיו¹⁵. אך חזקיהו ירא האלהים לא שכח את הדבר, ויאסף את העם וידבר את דבריו באזניהם ויחזק את ידם באלהים ויאמר “אל תיראו ואל תחתו מפני מלך אשור ומלפני כל ההמון אשר עמו, כי עמנו רב מעמו, עמו זרוע בשר ועמנו ה' אלהינו לעזרנו ולהלחם מלחמותינו”. ויחזק לב העם וימלאו עז לשמע הדברים הטהורים והנמרצים¹⁶. ועד כה ועד כה וסנחריב הולך וכובש את כל ערי יהודה הבצורות, והחיל אשר ברגליו שם את פניו “לשלול שלל ולבז בז” ולשום את כל הארץ “מרמס כחמר חוצות”. ועם הארץ חש לו מפלט באשר ימצא מפחד האויב הנורא. וייראו לצאת השדה לחרוש חרישם ולזרוע את זרעם, ותהי כל הארץ צפויה לרעב¹⁷. ויהי בחנות סנחריב על לכיש העיר הבצורה¹⁸ “הוא וכל ממשלתו עמו”. ויך לב חזקיהו אותו על אשר התגרה ברעה וישלח את מלאכיו אל סנחריב לאמר: “חטאתי שוב מעלי, את אשר תתן עלי אשא”. וישם סנחריב על חזקיהו שלש מאות ככר זהב וישבע ¹⁹ לו כי בהנתן על ידו הכֹפר הזה והשלים עם חזקיהו, ונעלה מעל הארץ. וימהר חזקיהו למלא את הכסף ואת הזהב למלך אשור ויקח את כל הכסף והזהב הנמצא בביתו ובבית ה' וישלחם אל סנחריב לכישה.

ויהי אך לרוח לקח סנחריב את המנחה מיד המלאכים, ויאטֹם את אזנו אל תחנוני חזקיהו, ויפר את שבועתו. וילך בדרך כל מלאכי אשור אשר לפניו, לקחת מנחה ושחד מיד מלכי ישראל ולבלתי עשות את שאלתם. ותחת העתר לחזקיהו להעלות מעל יהודה שלח את תרתן שר צבאו ואת כל סריסיו²⁰ ואת רבשקה בחיל כבד ירושלימה לצור ולהלחם עליה. וימלאו העמקים רכב, והפרשים כוננו את כלי מפצם אל שערי העיר²¹. ויציבו להם שרי סנחריב יד על יד תעלת הברכה העליונה, וכל העם עלו על גגות הבתים²² ועל החומה²³, ולבם הגה אימה למראה האויב הנורא, ושרי אשור קראו את חזקיהו לצאת אליהם. וישלח המלך תחתיו את אליקים בן חלקיהו תחת שבנא לשר הבית²⁴, ואת שבנא הסופר ואת יואח בן אסף המזכיר, ויצו עליהם להטות אזן ולשמוע את דבריהם, אך לבלתי ענות אותם דבר ולבלתי התעבר. וידבר רבשקה יהודית, ויאמר להטות את לב העם היושבים על החומה להכנע מפני מלך אשור, אשר אין בלבו רעה עליהם, כי אם לקחת אותם אל ארץ טובה כארצם, ולהטיב להם שם, ואל שרי יהודה מלאכי חזקיהו דבר רבשקה עזות. ויגֵדל וינשא בגאון עריצים את סנחריב אדוניו ואת כחו ואת גבורתו לבלי חק. וישם לצחוק את חזקיהו ואת חילו ואת קֹצר ידו ברכב ובפרשים, ולמצרים מחסה הכזב ערך דמות כאשר היא, כי מפח נפש היא לכל הבוטחים בה. אך בכל הצחוק והלעג אשר לעג רבשקה כאב לבו על המשגב האחד, אשר לא במהרה תשלוט בו יד רָשע, הלא הוא הלב האחד אשר נתן חזקיהו לכל עמו, מאז הסירו את הבמות; והבטחון אשר בטחו למיום חזק מלכם את לבם, כי יצילם ה' מיד מלך אשור²⁵. אך התוכחות, אשר הוכיח הנכרי הזה בחסר לבו כי לא יוכל ה' להציל את עמו, נתנו אותו לצחוק בעיני קהל שומעיו אנשי יהודה. אך לא עת צחוק היתה העת ההיא להם, וישובו שרי יהודה ויבאו קרועי בגדים אל אדוניהם, ויגידו לו את דברי רבשקה. וישלח המלך אותם ואת זקני הכהנים מתכסים בשקים אל ישעיהו לדרוש את האלהים, והוא עלה בית ה' לשפוך את שיחו. ויאמץ ישעיהו את לב חזקיהו בחזון, אשר חזה על סנחריב. ורבשקה שב אל אדוניו וימצאהו כי נסע מלכיש בֹאַכה ירושלמה, והוא נלחם על לבנה. משם הסיע סנחריב את מרבית צבאו מצרימה ואת שאריתם הציג ביד רבשקה ביהודה להוחיל עד שובו ולכבוש את ירושלם הבצורה שכם אחד²⁶. ולבלתי היות הפלשתים זרוע למצרים שכנתה ואחותה שלח תרתן וילכד אותה²⁷, ויסחף עמו גם את העמונים והמואבים²⁸. וסנחריב בא ארצה, מצרים ויחל להכות בה וישב שביה גדולה מן המצרים ומן הכושים²⁹ המתגוררים בצפון הארץ. הוא עודנו נלחם והנה שמועה באה, כי תרהקה הגבור מלך כוש נוסע לקראתו. ותעש לה השמועה כנפים ותבא גם ארצה יהודה, ויהי לישראל כמים קרים על נפש עיפה. ותרע עין רבשקה בישראל, כי השיבו נפשם רגע ויכתב מכתב אל חזקיהו, אשר שם שנה את כל דברי העמל והאון אשר דבר במו פיו באזני שרי יהודה, וישלחהו אליו ומען הודיעהו, כי עוד ידו נטויה להחרים את ארצו. אז שלח ישעיהו הנביא להגיד לחזקיהו את הדבר, אשר היה אליו מאת ה' לנחמו ולחזק את לבו. וסנחריב ראה, כי תרחקה הולך וקרב, וישב את לבו רק להחזיק את השביה הגדולה בידו. אך מן המלחמה הרפה את ידו וימהר וישב ארצה יהודה וכל השבי נערים וזקנים נהוגים אחריו ערומים ויחפים³⁰ אסורים בזקים. וחיל מלך אשור הרב והעצום מאד שם פניו אל המצור בעצם יום בואו, ויכבד את ידו על בני יהודה יושבי הערים אשר כבש לצור גם הם על ירושלם עיר ממלכתם. ולירושלם לא היתה עוד כל מנוס ומפלט, ועיני העם לא היו נשואות בלתי אם אל ה' לבדו, אשר בשמו חזק ישעיהו את המלך ביום ההוא במשא מלא עֹז וגאון. והנה³¹ חליפות נראו ברקיע השמים, והמאורות שנו את פניהם ומראיהם, אך מי ישים לב לחליפות כאלה בהיות מגור מסביב. ויהי ערב, ויהי הלילה ותתגורר רוח סערה עזה ויֵּעור נפץ זרם וברד, ויהי לפנות בקר והנה קול רעם אדיר וחזק מאד, ויהי רעש ותרגז הארץ, ויחץ הר הזתים לשנים, ומעינות ונחלים נבקעו פתאם במקומות אשר לא עלה על לב איש, וכל מי הימים אשר בארץ התגעשו ויהמו ויחמרו. ובעמק יהושפט ובגיא בן הנום מקום מחנה מלך אשור פתחה הארץ את פיה ותקיא נהרי נחלי אש ותשרף את כל מחנה חיל המצור.

שָׁמָּה שִׁבֵּר רִשְׁפֵי־קָשֶת

מָגֵן וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה סֶלָה³²;

ותהי מהומה וחתת אלהים במחנה, וכל השרידים אשר לא היו למאכולת למוקדי העולם אשר פרצו מבטן שאול, הֻכו בדבר כבד ותמקנה עיניהם ולשונם וימותו. ורבים מהם היו למרמס לכפות רגלי סוסיהם אשר הכו בתמהון ובעורון. ויכחדו ויתמו בלילה ההוא מאה וחמשה ושמונים אלף איש.

אֶשְתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב נָמוּ שְנָתָם

וְלֹא מָצְאוּ כָל אַנְשֵׁי־חַיִל יְדֵיהֶם;

מִגַּעֲרָתְךָ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב נִרְדָּם וְרֶכֶב וָסוּס³³;

ובירושלם רבה המהומה כל הלילה. חזקיהו המלך החסיד, ישעיהו הנביא וכל העם הדבקים באלהיהם ובמולדתם ראו, כי ה' נלחם לישראל, ואל נפשם לא חדרו ולא שמו לב פן יספו גם הם, אחרי ראותם כי יד ה' הטה באויבי עמם וארצם, אשר יקרה להם מכל חמדה. ואת רכי הלב, אשר עיניהם רק על נפשם ואל רכושם, אחזה רעדה, אך שוא פחדו, כי סככה יד ה' על עירו ועל כל מושבות בני ישראל והרעה לא נגעה אליהם. ומכל החליפות אשר נהיו בליל המהפכה לא התחדש דבר בירושלים הקרובה מאד בלתי עם מקור אחד אשר נפתח בתוך העיר. ויעמוד הרעש מזעפו לעת בקר, אז ידעו כל ישבי ירושלים, כי הגדיל ה' לעשות לעמו.

עַל־כֵּן לֹא־נִירָא בְהָמִיר אָרֶץ

וּבְמוֹט הָרִים בְּלֵב יַמִּים;

יָהֱמוּ מֵימָיו יִרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ סֶלָה;

נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר־אֱלֹהִים קְדֹש מִשְכְּנֵי עֶלְיוֹן;

אֱלֹהִים בְּקִרְבָּה בַּל־תִּמּוֹט

יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר³⁴;

ויהי בבקר, ויעלו בני ישראל על החומה, ויראו את כל אויביהם פגרים מתים שרופים באש כסוחים ויתבוננו לסדי ה', כי המשמה אשר הֵשֵם את מסבי ירושלם היתה לפליטה גדולה, לדם ולארצה וישמחו³⁵ ורֹנו.

לְכוּ- חֲזוּ מִפְעָלוֹת יְיָ אֲשֶׁר־שָׁם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ;

מַשְבִּית מִלְחָמוֹת עַד־קְצֵה הָאָרֶץ

קֶשֶׁת יְשַׁבַּר וְקִצֵּץ חֲנִית עֲגָלוֹת יִשְׂרֹף בָּאֵש³⁶;

וירם את לב העם בשמעם כי גם מואב הכה הרעש³⁷, וידעו כי רק אותם הותיר ה' לטובה באהבתו את ישראל.

הָמוּ גוֹיִם מָטוּ מַמְלָכוֹת נָתַן בְּקֹולוֹ תָּמוּג אָרֶץ;

יְיָ צְבָאות עִמָּנוּ מִשְׂגַּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה³⁸;

ותהי התשועה גדולה מאד לישראל, אשר לא היתה כמה מיום עלותו מארץ מצרים. ושערי ירושלם הסגורים מבית והנצורים מחוץ נפתחו והמון יושבי העיר פרצו כשטף מים ויעטו אל שלל מחנה אשור ויהי השלל רב מאד.

אָז חֻלַּק עַד־שָׁלָל מַרְבֶּה פִּסְחִים בָּזְזוּ בַז³⁹;

וסנחריב ופליטי חילו הנחשלים אחריו, נסו מן המחנה בדרך אשר באו משם. וימֹג מאד לב העריצים הקשים בני אשור, ויהי להם ברק חרב שלופה, או מראה נֵס נִשא למחתה ולאימת מות. וישובו הגאים האלה בבושת פנים אל ארצם. ובכל המקום בארץ ישראל אשר הפליטים הנכלמים עוברים, והנה קול ששון ושמחה ושירים, והמון תפים וכנורות כי העם הנס נהפך אל הרודף.

אך בשמוח כל הארץ היה יגון בבית המלך, כי חלה המושל הצדיק הזה, לפני בא יום הישועה, בשחין רע, וחליו היה חזק מאד, ויהי צפוי אל המות. וישמע ה' את תפלתו ואת תפלת בני עמו אשר אהבוהו ויעריצוהו. ויהי בקומו מחליו ויכתב על ספר שיר תודה אשר יאמר לו מכתב לחזקיהו⁴⁰. המכתב הזה ינחילו כסא כבוד בין משוררי הקדש. ויהי ביום עלותו אל בית ה' להודות לו על אשר הציל נפשו מאויב וממות וישירו הלוים מזמור שיר אשר בו נשנו מרבית דברי המלך אשר העלה על מכתבו⁴¹.

ואת שבי מצרים וכוש אשר הביא סנחריב לא יכול עוד להוליכם עמו בהיותו נחפז לנוס ולהמלט על נפשו, וישארו אסורים בזקים במחנה. ויהי המעט מחזקיהו, כי לא התעמר בם, וישלח ויפתח את הזקים מעליהם, וישלחם לשלום לנפשם. ויראו האמללים האלה את חסדי המלך הצדיק, ואת התשועה אשר הפליא לו ה' וישליכו את גלולי אבותם ויעבדו את אלהי ישראל מן היום ההוא והלאה⁴².

ותרבינה הנבואות אשר נבא ישעיה הנביא על אחרית סנחריב בטרם בוא עוד תבוסתו, והתהלות אשר הלל ה' אחרי נפול העריץ הזה. גם יואל בן פתואל ומיכה המורשתי הנביאים דברו על אודות עלילות מלך אשור ועל הגמול אשר השיב ה' בראשו⁴³. והלוים בני קרח משוררי הקדש אשר היו בימים ההם שרו על עלמות שיר⁴⁴ ובני אסף שרו בנגינות מזמור שיר⁴⁵ ויתנו את השירים האלה על יד המנצח, למען יזמרו אותם לפני ה' בחצרות קדשו לזכר עולם.

ולמן היום אשר נשבר על אשור מעל צוארי ישראל ומעל צוארי מלכו התחדשו הימים הטובים ימי אסא ויהושפט, ימי עזיהו ויותם, וירב העשר בקרב הארץ. וילך חזקיהו בדרך אבותיו מלכי החיל, ויבן ערים ביהודה וישם את לבו אל הכלכלה, וישחר את עבודת האדמה ואת מרבית הבהמה למינה. ויֶרב את מקנה הצאן והבקר לרוב מאד בארצו, ויבן “בתי מסכנות לתבואת דגן ותירוש ויצהר”, ומכלאות ורפתים לבהמה. ובירושלים עשה לו אוצר⁴⁶ חמדה אשר קרא לו בית נכאת⁴⁷, ויבא אל תוכו את הכסף ואת הזהב ואת הבשם ואת שמן המור הגדֵל ביריחו, אשר לא נמצא כמהו בכל הארצות⁴⁸ ואבן יקרה וכל כלי חמדה⁴⁹, ויעש כלי מלחמה ומגנים⁵⁰, וימלא את בית הנשק הוד והדר⁵¹, ויהי המעט כי נתנה מנוחה לחזקיהו למן היום אשר נעלה מעליו מחנה אשור, וינשא מאד גם בעיני הגוים⁵² ויהי בעיניהם כבחיר אלהים, כי בארצו רב ה' את ריב חרפתו מיד אשר אויבו ויביאו לו מלכי ארצות אשר מסביב מנחה ומגדנות ויאהבובו מאד, כי למיום שוב סנחריב אל ארצו, סר שבט הנוגש גם מעליהם, כי לא שב עוד המלך הזה לשטוף אל הארצות אשר מנגב ללבנון⁵³.

ומכל המלכים אשר מסביב המבקשים קרבת חזקיהו, נכבד מראדך בלאדן אשר זה כמה החל לשלח רסן מפני סנחריב אדוניו ולהרים עול אשור מעל לחיי בבל אשר כבד עליה זה מאות שנים. מראדך בלאדן בשמעו את עֹז חזקיהו, לבלתי ירוא את אשור, ואת אחרית חיל סנחריב על אדמת ישראל חזקו ידיו, ולבו הוסיף אֹמץ. ויכשר בעיניו חזקיהו המלך האמיץ להיות לאיש ברית עמו, לארוב לממלכת אשור ולהכשיל את כחה בכל אשר תמצא ידם. ויהי כי ירא עוד מפני סנחריב לשלוח אנשיו לחזקיהו לכרות עמו ברית לעין כל ויבקש וימצא תֹאנה, ותהי לו מחלת חזקיהו וקומתו לכסות עינים. וישלח מלאכים אשר למראה עין, אין דבר בידם, בלתי אם מכתב ברכה ומנחה למלך ישראל ביום הרפאו, ויבאו ירושלמה ויקדם המלך את פניהם בכבוד גדול, ויראם את בית נכותו אשר עשה, ואת כל מחמדי עין אשר בתוכו, את בית הנשק, ואת כל שכיות החמדה אשר נמצאו בארצו, ואת בריתו נתן לאדוניהם שלום, וַיָשֶת את ידו עמו לצרור את אשור⁵⁴, וישלחם וילכו וישובו אל ארצם. וחזקיהו שמח מאד על הברית הזאת, כי ראה כי גדולות נכונו לבבל בעלות בריתו. אך לא כאלה הגה ישעיהו הנביא, כי אותו הראה אלהים עוד אחת, כי הממלכה הזאת אשר תגדל, תדכא את ישראל עד עפר, ואת כסא בית חזקיהו תמגר ארצה, ויבא הנביא אליו בדבר ה' ולא כחד את החזון תחת לשונו. וירע הדבר הזה גם בעיני הנביאים אשר קמו לישראל בדורות הבאים⁵⁵.

ולב חזקיהו גבה מעט אחרי הִוָשעו מיד אשור, ואחרי הכבדו בעיני הגוים ובעיני מלך בבל. ותשעינה עיניו אל תפארת מלכותו, ולא שעו אל משפט העם ואל צעקת הדל מפני עושקו כבראשונה⁵⁶. ולא ארכו הימים ותתעתד צרה גדולה לבא על חזקיהו ועל כל עמו. ויקם מיכה הנביא המורשתי, ויוכח בדברים קשים את השרים “ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט” וגם את בטחונם בה' חשב להם לעון⁵⁷ כל עוד לא השליכו את העול אשר בכפיהם. ויכל את דבריו לאמר: "לכו בגללכם צאן שדה תחרש וירושלם עוון תהיה והר הבית לבמות יער⁵⁸. וירך מאד לב המלך והעם לשמע החזות הקשה הזאת ויכנע חזקיהו ויושבי ירושלים, וינחם ה' על הרעה ולא בא עליהם הקצף⁵⁹. וסנחריב אשר ישב בננוה לא נָשָה עוד את כלימתו אשר העטתה עליו מלחמתו בחזקיהו ותהי הרעה נשקפה על ישראל עד יום מותו.

ויהי היום והוא משתחוה בבית נסרֹך אלהיו ושראצר ואדרמלך בניו נפלו עליו ויכוהו וימיתוהו, וינוסו שניהם אל ערי אררט. ואסר־חַדֹן אחיהם תפס את המלוכה וימלך תחת סנחריב אביו. ויהודה ישבה לבטח כתמול שלשום⁶⁰.

הנבואה מתמעטת באפרים בראשית ממלכה. חזון אחיהו למופת לבאים אחריו. נבואת אליהו התשבי. מעשי נפלאות. האותות הנמרצים. אגודת בני הנביאים. עוזם וכח לבם. אהבתם את ארץ מולדתם. אלישע אבי בני הנביאים. סדרי בני הנביאים חוזרים ליושבם כבימי שמואל. כבוד אלישע. ספרי דברי הימים נכתבים בידי הנביאים. מיכיהו בן ימלה ראש נביאי החזון. אֶפיו ולקחו הזך. מעוט הנבואה מימי עתליה ויהוא. הגבורה הנבואה בימי עזיהו. נביאי החזיון פונים אל הקהל העם כלו. מלחמת הנביאים בעבודה זרה בכשפים ובהבלי נכר ובאומרים להתרצות לה' רק בקרבן. תכלית הנבואה חזון אחרית הימים. שתוף הדעות לכל הנביאים והדעה המיוחדת לכל נביא. פתוחי אופית האומה ביד הנביאים. זכריה המבין בראות אלהים ונבואתו. עמוס התקועי. ראשית תולדותיו. דבריו על טיב הנבואה. נבואותיו הראשונות והאחרונות. הדר היקום וצבא השמים. זקת ישראל אל ה‘. שבות יהודה ואפרים. הושע בן בארי נבואותיו הראשונות והאחרונות. מתכונת ישראל אל ה’. מתכונתו זאת למופת בישראל. יושר דרכי ה' וסוף הרשעים. ישעיהו בן אמוץ. כבוד משפחתו וערך גדולתו. כח לבו ולשון למודים. נבואותיו הראשונות. גדולת ה' וקוטן האדם. רוממות המשפט והצדקה. זלזול העושר והתפנוקים. עצת ה' אשר יעץ על העמים. תשועת ישראל במשפט ובצדקה. נבואותיו האחרונות אחרי בוא מלכי מראדך בלאדן. האותיות. עדות חתומה לאחרית הימים. חזון גאולת בבל. וחזון הגאולה העתידה. אחדות ה' ועלמות ישראל. יקר האדם בעיני ה'. תעודת ישראל. ברית עם ואור לגויים. עתידות ישראל ועתידות מין האדם כלו. שלום עולם בין העמים. דעת אלהי אמת ועלוי כל היצור. קץ כל העושק והחמס. תקון עולם במלכות שרי. מיכה המורשתי. חזון הברכה והשקט ושלום העמים באחרית הימים. תורת הסליחה. יואל בן פתואל. אנין חזיונותיו ותפארתם. חזקיהו במשוררי הקודש. מעשיו להגדיל הורה. סוד אנשי חזקיהו מלך יהודה ומעשיהם. ספר חזון ישעיהו. האספה הראשונה לספרי שלמה ומוסרם הנאוה. מזמורי מלכות שמים.

ולמן היום אשר נקרעה ממלכת עשרת השבטים מיד בית דוד עברו חליפות גם על הנבואה. בארץ יהודה היו עוד דברי הנביאים נשמעים כתמול שלשום בכל אשר נשמעו בימי דוד ושלמה; ורחבעם, אף כי לא היה לבבו שלם כלבב אבותיו, שמע בקול שמעיהו איש האלוהים, לבלתי הלחם על בית אפרים. ועזריהו בן עודד היה לרוח עצה וגבורה לאסא מלך יהודה¹. אך על בית אפרים נחה רוח אחרת למן היום אשר הסב ירבעם את לב העם מאחרי תורת משה. ועל יד אחיהו הנביא הנאמן, אשר נזור אל שילה עיר מולדתו, למן היום אשר פשע ירבעם², התנשאו נביאים אשר שם ה' היה בפיהם וקרבם מלא מרמה וכחש³. ולא רחוק הוא, כי במות אחיהו השילוני, תם כל נביא מארץ אפרים, כי גם בעודנו חי, באו מארץ יהודה אנשי אלהים, להוכיח את עשרת השבטים ואת מלכם⁴, וגם הנביאים אשר הוכיחו את מלכי אפרים עד ימי אחאב, אין זאת כי אם בני יהודה היו⁵.אך הנבואה אשר נבא אחיהו באזני אשת ירבעם היתה למטבע, אשר ממנה לא שנו כל הנביאים, אשר הוכיחו למלכי אפרים את חטאם עד עלות בית יהוא על הכסא⁶. וקרוב הדבר כי עד בא איזבל המרשעת לעשות מלוכה בשמרון לא הרבו בני ישראל הָרֵע. ויען כי רוח המוסר והטהרה לא נבקה עוד בימים ההם עד תמה גם בקרב אפרים, רבו לה עוד גואלים כבירי כח לב בארץ ההיא. לא כן בהכבד האשה הצדונית הזאת את ידה על שארית קדשי ישראל, אז פרצה בכח גדול הרוח המדכאה בחזק יד פנימה, ותתלקח ותהי לאש אלהים. מראה האש האוכלת הזאת היא מראה דמות אליהו הנביא אשר לא מיהודה יצא, כי אם מן הגלעד ארץ ממשלת אפרים, הנביא הגדול הזה הוסיף עוד דבר על דרכי הנביאים אשר היו לפניו, וככל אשר החל אחיהו השילוני להוסיף מראה עין על משמע אֹזן, בעשותו מעשים רבי עלילה לעיני שומעיו בהנבאו⁷, כן הוסיף אליהו הנביא על מראה עינים מעשה נפלאות, אשר נתן ה' בידו לעשות לעיני העם למען יאמינו בו, כי טפש לב אפרים בימים ההם. מאין די כח עוד בדברים נכוחים להוכיח להם את הדרך הטובה והישרה בעיני אלהים ואדם⁸. וגם האותות אשר עשו הנביאים בימי אליהו

ואלישע מבלי כל מעשה היו נמרצים מתמול שלשום⁹ ועל כן ערבו אנשים נמהרים, אשר אין יראת אלהים על פניהם, את לבם להתלוצץ ולדבר עליהם תועה¹⁰.

ויקומו בימי אליהו עוד נביאים רבים אשר היו לאגֻדות¹¹, ותהיינה אגדות כאלה בבית אל ובירחו¹², אך ראש אחד אשר ילכו אחריו לא היה להם, כי אליהו הנביא גולה נודד ובודד כל ימיו¹³, ואם יש אשר נועדו אליו רבים מן העם¹⁴ בבואו באחד המקומות, אחריו לא הלך איש, כי לא היה מנוח לכף רגליו וגבול למחוז חפצו¹⁵. ופליטי בני הנביאים, אשר נמלטו מחרב איזבל ואשר נשאו ראש אחרי עשות אליהו שפטים במשנאיהם נביאי הבעל והאשרה¹⁶, היו גבורי כח אנשי חיל¹⁷ אשר רוח כביר אמרי פיהם¹⁸. וירומו אנשי הרוח האלה מאד, ויֵראו כראשי צורים וכהררי עֹז בעת הכוזבה והחנפה, הרפה והרופפת ההיא. והתשועה אשר היתה לאחאב פעמים בארם, עד אשר כמעט כִלה אותה, פרי רוחם היא¹⁹, ועל היותם לרוח עצה וגבורה במלחמה קראו לראשיהם “רכב ישראל ופרשיו”²⁰.

בשנה השנית לאחזיהו בן אחאב לֻקח אליהו ואיננו, ובשנה ההיא בקום יהורם תחת אחזיהו רפתה עבודת הבעל²¹. שני אלה נתנו מקום למעמד הנביאים להפוך את עינו מעט, בני הנביאים נקבצו יחד, וישימו את אלישע לאבי הנביאים תחת אליהו²², אשר השליך אדרתו עליו פעמים לאות, כי אצל מרוחו עליו²³. ויחדש אלישע את ימי שמואל, ויתהלכו גם עמו בני הנביאים וישבו להם במקום אחר²⁴, ויאכלו יחדו מאשר לקטו²⁵, או מאשר יביאו להם אנשים יראי אלהים²⁶, ויעשו את מלאכתם בעצם ידיהם, ויחטבו עצים מן היער ויבנו להם בתים לשבת²⁷, אך הטבח המבשל להם את הנזיד היה איש אשר לא מבני הנביאים, ויהי האיש הזה גם נער אלישע ומשרתו²⁸. ובתוך בני הנביאים היו גם אנשים בעלי אשה²⁹ גם זקנים באים³⁰, ויכבדו מאד את אבי הנביאים ויקראו לו גם בני הנביאים גם בני הנביאים גם כל העם גם המלך: “אבי”³¹.

וגם בדבר הזה הלך אלישע בדרכי שמואל, כי סובב היה את הארץ³² אך ביתו היה חליפות בשומרון³³ ובתוך בני הנביאים אשר היה מושבם בראשונה בגלגל³⁴ ואחרי כן על יד הירדן³⁵, ויהי כבודו גדול ודבריו נשמעים בבית המלך³⁶.

מתוך הנביאים האלה, אשר עינהם היו אל המעשה ואל דבר הממלכה³⁷ ואל זכרונות דברי הימים להעלות אותם על ספר ³⁸ ואשר דברי אחיהו ומעשיו היו להם למופת גם בדבריהם גם בהליכותיהם בהמריצם את דברי פיהם במראה עינים ובדבר שפתים, יצא נביא אחד אשר היה אבי כל נביאי החזון לישראל אשר דבריהם נשמרו בספר לדורות עולם, ואשר רבים מדבריהם נבאו לאחרית הימים. וישבתו מעט מעט האותות ומעשי הנפלאות אשר כעבור רגע ואינם מפני החזון אשר הועלה אחרי כן על הספרים העומדים והקימים עדי עד. שם הנביא הזה, הוא מיכיהו בן ימלה היושב בשומרון³⁹, ויהי מיכיהו איש מלא עז⁴⁰, איש אשר אין לפניו משא פנים⁴¹ ודבר ה' אשר בפיו יקר לו מכל⁴². ויחזק ויאמץ לבו כלבב אליהו ואלישע ויתר הנביאים, אשר לא נודעה עד העת ההיא, היא דרך החזון, אשר בהיותה לאחדים עם הלקח⁴³ הזך מאד, היו למוסדות כל הנבואות, אשר יצאו מפי הנביאים, אשר קמו אחרי כן. הן אבי המליצה הרוממה בכל דבר ה', היה דוד בן ישי, אשר לו היו שירי משה איש האלוהים הכתובים בתורה למופת, אך בחזון, לאמר במערכי מראות אלהים, החל מיכיהו בן ימלה לדבר השפה זכה ונמלצה מאד באזני שומעיו. ויהי החזון הנעלה והנמלץ אשר חזה בשמרון על אחרית אחאב ברמות גלעד לראשית ולתבנית לנבואות הגדולות הנשמרות בספרים, אשר היו למקור חיים לרוח ישראל עד עולם.

אך עוד עברו ימים רבים, עד אשר היה דרך החזון לחק לנביאים, ימי יהוא ויואחז ויואש באפרים, וימי עתליה יואש ואמציה ביהודה, לא היו ימי משאות וחזון, לאלישע לא ישמע עוד דבר בכל הדורות ההם⁴⁴. וגם ביהודה לא קם נביא נודע בשמו, כי אם זכריהו בן יהוידע הכהן⁴⁵ אשר לא נשמר ממנו דבר, בלתי אם תוכחה קטנה, וזכר אחריתו הנוראה, ונביאי דור אמציה⁴⁶ לא נזכרו אף בשמם. וקרוב הוא מאד, כי כל הימים ההם היו סדרי בני הנביאים קימים, כי האריך אלישע ימים עד ימי יואש⁴⁷. ואלישע היה נכבד בעיני מלכות בית יהוא. ואין להחליט כי בימיו יפל דבר מסדריו ארצה.

אך רוח מיכיהו בן ימלה החלה לתת את פריה ימים רבים אחרי מות אלישע. אז קמו נביאים, אשר מיכיהו בן ימלה היה להם לתבנית בתפארת חזיונותיו, ושמואל הרמתי למופת נאמן בדרכי רוחם, ותחדל הנבואה בימים ההם ליחד את דברה אל מושלי העם לבדם, ולשום את הממלכה לראש עניניה, כמשפט הנביאים, אשר קמו מימי שלמה עד עזיהו, וישימו את פניהם למן העת ההיא אל העולם כלו. ויען כי תורת פיהם לבדה היתה מבחר פרי רוחם, והאותות והנפלאות וחזיון העתידות הקרובות לבא ליחידים כמשפט הראשון, הלך וחסר, על כן החלו להשכח מפי העם השמות הראשונים אשר קראו לחוזים ולא הוסיפו עוד לקרא לנביאים הבאים איש האלהים או הרואה⁴⁸ ויקראו להם רק “נביא” לאמר: מגיד דבר ה'⁴⁹. וישימו הנביאים האלה את כל לבם לדבר אל לב העם השכם ודבר דברים, אשר החל שמואל להפיץ בתוך עמו, כי אלהי הגוים תהו והבל המה, אשר לא יועילו ולא יצילו וכי למוקש היו מעולם לבני ישראל אשר נדחו אחריהם.

לְמַעֲשֵׂה יָדָיו יִשְׁתַַּחֲווּ לַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו⁵⁰:

תִּזְרַם כְּמוֹ דָוָה צֵא תּאֹמַר לוֹ⁵¹:

יִשָּׂאֻהוּ עַל-כָּתֵף יִסְבְּלֻהוּ וְיַנִּיחֻהוּ תַחְתָּיו וְיַעְמֹד

מִמְּקוֹמוֹ לֹא יָמִישׁ אַף-יִצְעַק אֵלָיו וְלֹא יַעֲנֶה

מִצָּרָתוֹ לֹא יוֹשִׁיעָנוּ:⁵²

אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַַתָּה וְלָאֶבֶן אַתּ יְלִדְתָּנוּ…⁵³

כְּתֹמֶר מִקְשָה הֵמּה וְלֹא יְדַבֵּרוּ נָשׂוֹא יִנָּשְׂאוּ, כִּי-לֹא יִצְעָדוּּ⁵⁴

וְהוּא חָרָש עָשֶׂהוּ וְלֹא אֱלֹהִים הוּא⁵⁵

וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים

מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלֹּה לָהֶם הַם אֹמְרִים

זֹבְחֵי אָָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן ⁵⁶:

הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם הוּא יוֹרֶה

הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף וכָל-רוּחַ אֵין בְּקִרְבּו⁵⁷:

מה מרו ומה נמרצו עוד דברי הבוז על האלילים ודברי הלעג והתוכחה לעושיהם ולעובדיהם ההולכים אחרי ההבל⁵⁸, וכלם הלא הם פנים שונים לדברי שמואל הנביא⁵⁹. וגם בדבר הזה החזיקו הנביאים בדרך הנביא הרמתי לתת את הקסמים את הכשפים את האבות ואת התרפים, אשר הוליכו שולל את העם, לשחוק בעיני קהל ישראל, וכי הבלי שוא אלה, פרי השקר התרמית והנבלה, החשיכו מעולם עיני כל העמים וגם עיני ישראל, לבלתי ראות את הנכוחה. על כן שמו הנביאים האחרונים את פניהם באמונה הכוזבת הזאת, אשר שמה תורת משה משפט מות על כל עושיה, להכחידה. וילכו גם בדבר הזה בדבר הזה בדרך אשר הלך שמואל.

וְכִי- יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל-הָאֹבוֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִים

הֲלֹא-עַם אֶל-אֳלֹהָיו יִדְרשׁ! בְּעַד הַחַיִּים אֶל-הַמֵּתִים⁶⁰?…

מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וקֹסְמִים יְהוֹלֵל⁶¹.

עִמְדִי-נָא בַחֲבָרַיִךְ וברֹב כְּשָׁפַיִךְ

אוּלַי תּוּכְלִי הוֹעִיל אוּלַי תַּעֲרוֹצִי:

יַעַמְדו-נַא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָמַיִם

הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִיעִים לֶחֳדָשִים מֵאֲשֶׁר יָבֹאו עָלָיִךְ⁶²:

וְאַתֶּם אַל-תִּשְׁמְעוּ אֶל-נְבִיאֵיכֶם וְאֶל קֹסְמֵיכֶם וְאֶל חֲלֹמֹתֵיכֶם

וְאֶל-עֹנְגֵיכֶם וְאֶל-כַּשָּׁפֵיכֶם;:

הֲלוֹא מַחֲזַה-שָׁוְא חֲזִיתֶם וּמִקְסַם כָּזָב אֲמַרְְתֶּם⁶³.

עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְאָל וּמַקְלוֹ יַגִיד לוֹ⁶⁴.

מְשַׁמְְּרִים הַבְלֵי-שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ⁶⁵:

כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ-אָוֶן וְהַקּוֹסְמִים חָזוּ ֹשֶקֶר

וַחֲלֹמוֹת הַֹשָּוְא יְדַבֵּרוּ הֶבֶל יְנַחֵמוּּן⁶⁶.

וַיַעֲשׂוּ לָהֶם מַסַּכָה מִכַּסְפָּם כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים

מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים כֻּלּה לָהֶם הֵם אֹמְרִים

זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן⁶⁷:

הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקיצָה עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם הוּא יורֶה

הִנֵּה הוּא תָּפושׂ זָהָב וָכֶסֶף וְכָל-רוּחַ אֵין בְּקִרְבּו:⁶⁸

מה מרו ומה נמרצו עוד דברי הבוז על האלילים ודברי הלעג והתוכחה לעושיהם ולעובדיהם ההולכים אחרי ההבל⁶⁹, וכלם הלא הם פנים שונים לדברי שמואל הנביא⁷⁰. וגם בדבר הזה החזיקו הנביאים בדרך הנביא הרמתי לתת את הקסמים ואת הכשפים את האבות ואת התרפים, אשר הוליכו שולל את העם, לשחוק בעיני קהל ישראל, וכי הבלי שוא אלה, פרי השקר התרמית והנבלה, החשיכו מעולם עיני כל העמים וגם עיני ישראל, לבלתי ראות את הנכוחה. על כן שמו הנביאים האחרונים את פניהם באמונה הכוזבה הזאת, אשר שמה תורת משה משפט מות על כל עושיה, להכחידה. וילכו גם בדבר הזה בדרך אשר הלך שמואל.

וְכִי -יאֹמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל-הָאֹבוֹת וְאֶל-הַיִדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְנִּים

הֲלֹא-עַם אל-אֳלֹהֳיו יִדְרֹשׁ! בְּעַד הַחַיִּים אֶל-הַמֵּתִים ⁷¹?…

מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל⁷²

עִמְדִי-נָא בַחֲבָרַיִךְ ובְרֹב כְּשָׁפַיִִךְ

אוּלַי תּוּכְלִי הוֹעִיל אוּלַי תַּעֲרוֹצִי:

יַעַמְדוּ-נַא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם

הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִיעִים לָחֳדָשִים מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ⁷³:

וְאַתֶּם אַל-תִּשְמְעוּ אֶל-נְבִיאֵיכֶם וְאֶל קסְמֵיכֶם וְאֶל חֲלֹמֹתֵיכֶם

וְאֶל-עֹגְנֵיכֶם וְאֶל-כַּשָפֵיכֶם⁷⁴:

הֲלוֹא מַחֲזֵה-שָוְא חֲזִיתֶם וּמִקְסַם כָּזָב אֲמַרְתֶּם⁷⁵

עַמִּי בְּעַצוֹ ישְאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ.⁷⁶

מְשַמְּרִים הֵבְלֵי-שָוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ⁷⁷:

כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ-אָוֶן וְהַקּוֹסְמִים חָזוּ שֶקֶר

וַחֲלֹמוֹת הַשָּוְא יְדַבֵּרוּ הֵבֶל יְנַחֵמוּן⁷⁸.

ויהי המעט מן הנביאים כי נתנו את פניהם להזהיר את העם משני הדברים הזרים, אשר תועבה הם לישראל מן הגלולים ומן הכשפים, וישימו את לבם גם אל התורה להבדיל בה בין המצוה, אשר רק לפרט תחשב, ואשר גם אם לא ירבה האדם לעשותה אין בו חטא, ובין המצוה אשר רוח התורה צרורה בה, ואשר בעזוב איש אותה והפר את כל התורה כלה. ויתנו בקולם על האנשים, אשר אמרו לכפר את פני ה' בצום ובזבח ובמנחה ודעת אלהים זנחו ומשפט וצדקה לארץ הניחו וחסד ורחמים כשחוק בעיניהם.

לָמָּה לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יאֹמר יְיָ

שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלב מְרִאִים

וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי⁷⁹

וּבְפָרשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעֲלִים עֵינַי מִכֶּם

גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ

יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ:

רַחֲצוּ הִזַכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מֵעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ:

לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשוּ מִּשְׁפָּט

אַשְּרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה⁸⁰:

הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחרֵהוּ

יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ

הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ

הֲלָזֶה תִּקְרָא-צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיָי:?

הֲלוֹא זֶה צוֹם אבְחָרֵהו פַּתַּח חַרְצבּות רֶשַׁע

הַתֵּר אֲגֻדוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים

וְכל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ:

הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ ועֲניִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת

כִּי-תִּרְאֶה עָרֹם וכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְך לא תִתְעַלָּם⁸¹:

… וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל-עָנִי וּנְכֵה-רוּחַ וחָרֵד עַל-דְבָרִי:

שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֵּה-אִישׁ זוֹבחֵַ הַשֶּׂה עֹרֶף כֶּלֶב

מַעֲלֵה מִנְחָה דַּם-חֲזִיר מַזְכִּיר לְבֹנה מְברֵךְ אָוֶן

גַם-הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם וּבְשִׁקוּצֵיהֶם נַפְשָם חָפֵצָה⁸²:

לָמָה-זה לִי לְבוֹנָה מִשְׁבָא תָבוֹא וְקָנָה הַטּוֹב מֵאֶרֶץ מֶרְחָק

עֹלוֹתֵיכֶם לֹא לְרָצוֹן וְזִבְחֵיכֶם לֹא-עָרְבוּ לִי⁸³:

אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר

לאמֹר הֵיכַל יְי הֵיכַל יְי הֵמָּה:

כִּי אִם-הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ את דַּרְכֵיכֶם וְאֶת מַעללֵיכֶם…⁸⁴

כִּי חֶסֶד חָפַצְתִי וְלֹא-זֶבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת⁸⁵:

כִּי אִם-תַּעֲלוּ לִי עֹלוֹת וּמִנְחֹתֵיכֶם לא אֶרְצֶה

וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם לֹא אַבִּיט:

הָסֵר מֵעָלַי הֲמוֹן שִׁירֶיךָ וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ לֹא אֶשְמָע:

וְיִגַּל כַּמַּים מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן⁸⁶:

בַּמָּה אַקַּדֵּם יְי אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם

הַאֲקַדְּמֶנוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָנָה:

הֲיִרְצֶה יְי בְאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי-שָׁמֶן

הֲאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִּטְנִי חַטַאת נַפְשִׁי:

הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה-טּוֹב וּמָה יְי דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ

כִּי אִם-עֲשׂות-מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם-אֳלֹהֶיךָ⁸⁷

ומשוררי הקדש מלאו אחרי הנביאים ויקראו גם הם בחזקת היד:

לֹא עַל-זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ וְעוֹלֹתֶיך לְנֶגְדִּי תָמִיד:

לֹא-אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָּר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים:

כִּי לִי כָל-חַיְתוֹ-יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרי-אָלָף:

יָדַעְתִּי כָּל-עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי:

אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָך כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָה

הֲאוֹכַל בְּשֵׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּודִים אֶשְׁתֶּה⁸⁸

ומלבד שלשת הדעות האלה דעת האלהים והדעת את הטוב ואת הרע בעיניו, אשר בזה היה שמואל הרמתי להם לעינים, הנחילו לעמם עוד דעה אחת, היא דעת אחרית הימים הנובעת גם ממעמקי מקור תורת משה⁸⁹ ואשר אותה החלו להביע בפה מלא יעקב אבינו בברכו את בניו, דוד⁹⁰ ושלמה⁹¹ בנו ברוח קדשם. ויגידו הנביאים את אשר יקרא את ישראל באחרית הימים, כי ירוממהו ה' וינשאהו והשיבו אל נוהו, ושלם לו משכֻרתו, בעד כל התלאה הבוז והמכאובים אשר שבע, על התחזקו בה' אלהיו. וגם את אשר יקרא לכל העמים הגידו, כי ישובו כלם לדעת את ה' ואת דרכיו, והלכו כלם לאורו, ואהבו וכבדו והעריצו גם את העם אשר היה למורה נאמן, אשר נתן נפשו על תורת אלהיו ועל מוסר כל משפחות האדם.

I

בַּיָמים הָהֵם תִּוָשַׁע יְהוּדָה וִירוּשָלַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח

וְזֶה אֲשֶׁר יִקְרָא-לָהּ “יְי צִדְקַנוּ”⁹²:

מֵרָחוֹק יְיָ נִרְאָה לִי ואַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךָ עַל-כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חֶסֶד:

עוֹד אָבְנֵך וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְרָאֵל

עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַחֲקִים⁹³

כִּי לֹא-אַלְמָן יִשְרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו מַיְיָ צְבָאוֹת…⁹⁴

וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם

וּנְתַתִּים והִרְבּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם:

וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם וְהָיִִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ- לִי לְעָם:

וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְיָ מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל

בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם⁹⁵:

אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי ישְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אתֶ-יְיָ אֱלהֵיהֶם וְאֵת דָוִיד מַלְכָּם

וּפָחֲדוּ אֶל-יְיָ וְאֶל-טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים⁹⁶:

וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וִירוּשָׁלַם לְדוֹר וָדוֹר⁹⁷:

וּנְטַעְתִּם עַל-אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעלַ אַדְמָתָם

אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ⁹⁸

וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיוֹן לשְׁפֹּט אֶת-הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַיָי הַמְּלוּכָה⁹⁹:

וְשַׂמְתִּי אֶת-הַצּוֹלֵעָה לִשְאֵרִית וְהַנַּחֲלָאָה לְגוֹי עָצוּם

וּמָלַך יְיָ עֲלֵיהֶם בְּהַר צִיּון מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם¹⁰⁰:

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵח לָכֶם אֶת אֵלִיָּה הַנָּבִיא

לפְנֵי בּוֹא יוֹם יְיָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא¹⁰¹:

II

בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַם כִּסֵּא יְיָ

וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל-הַגּוֹיִם לְשֵׁם יְיָ לִירוּשָׁלָם

וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִירוּת לִבָּם הָרָע¹⁰².

יְיָ עֻזּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בּיוֹם צָרָה אֵלֶיך גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי-אָרֶץ

ויאֹמְרו אַך-שֶׁקֶר נָחֲלו אֲבוֹֹתֵינוּ הֶבֶל ואֵין-בָּם מוֹעִיל¹⁰³:

כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת כְּבוֹד יְיָ כַּמַּיִם יְכַסּו עַל-יָם¹⁰⁴:

כִּי אָז אֶהְפֹּך אֶל-עַמִּים שָׂפָה בְּרוּרָה

לקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְיָ לעָבְדו שְׁכֶם אֶחָד¹⁰⁵:

וְנלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל- יְיָ בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם

וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכְֵך וְיָדַעַתְּ כִּי יְיָ צְבָאוֹת שְׁלחַנִי אֵלָיִךְ¹⁰⁶:

וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עצוּמִים

לְבַקֵּשׁ אֶת יְיָ צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלַם וּלְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי יְיָ:

כֹּה-אָמַר יְיָ צְבָאוֹת בַּיּמִים הָהֵמָּה

אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשנוֹת הַגוֹיִם

והֶחֶזִיקוּ בְּכְנַף אִישׁ יהוּדִי לאמֹר

נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם¹⁰⁷

וְהָיָה יְיָ לְמֶלֶך עַל-כָּל הָאָרֶץ

בּיום ההוּא יִהיֶה יְיָ אֶחָד ושְׁמוֹ אֶחָד ¹⁰⁸

ואִשׁרוּ אֶתכֶם כָל הגּוים

כִי תִהיו אתֶַּם אָרֶץ חֵפֶץ אָמַר יְיָ צְבָאוֹת ¹⁰⁹:

הקול הזה הנותן את שומרי הבלי שוא לחרס ולגדופים, והמרומם דעת אלהים ויראת אלהים הטהורה על כל, והשם את אהבת החסד המשפט והצדקה לאבן הראשה לכל התורה והמצוה, והנבא לדעת ה' ולשלום אין קץ באחרית הימים, הוא הקול האחד העולה מכל הנביאים פה אחד. ובכל הדברים האלה היה להם לעינים שמואל הנביא¹¹⁰ בדברי קדשו וחניכו הנאמן דוד ושלמה בנו במשא נפשם. וגם שמואל דוד ושלמה, וגם כל הנביאים האלה לא חדשו מלכת דבר רק המלץ המליצו את המצוה אשר צוה ה' את בני ישראל בתורת משה. אך מלבד התעודה הזאת המשֻתפת לכל הנביאים כלם יעד ה' לכל נביא תעודה נבדלת¹¹¹, להעמיק ולהרחיב את אחת הדעות הטהורות המתנוססות בתורת משה¹¹², או גִלה את עיניו להביט אל אחד הפִּתוחים הדקים והנעלים, אשר על פיהם יכיר העם את הדמות הערוכה לו בידי האל היוצר רוחו בקרבו, ואשר על פיהם יכיר העם את הדמות הערוכה לו בידי האל היוצר רוחו בקרבו, ואשר על פיהם יתודע ישראל אל נפשו. וראשי חבל נביאי החזון האלה אשר הטיפו את דבריהם לישראל כשלש מאות שנה, קמו בימי עזיהו יותם אחז וחזקיהו.

לעזיהו מלך יהודה היה יועץ ומורה, איש נביא ושמו זכריהו בן יברכיהו¹¹³ אשר קראו לו, “זכריהו המבין בראות אלהים”¹¹⁴, וינבא ביהודה ובאפרים מימי עזיהו עד ימי מצור סנחריב על חזקיהו¹¹⁵. ויארך זכריהו הנביא ימים רבים מאד ויחָק בספר אשר כתב את דברי ימי דורותיו ואת הגדולות ואת הנפלאות אשר נעשו לעמו בימיו במליצה רוממה ובהמון לב¹¹⁶. ויהי חזיונו נאדר¹¹⁷, לשונו רכה ומלאה חגיגה ונחומים בדברו על רוח נבאי לבב. ובשומו את פניו לאויבי עמו, שם את פיו כחרב חדה ולשונו כאש אוכלת¹¹⁸, ותהי שיחתו עליזה¹¹⁹ מפיקה רוח ששון וגבורה¹²⁰, ומשלו תם ושקט, כי חליפות מראות הרועים ועדריהם ונאות מריעהם¹²¹ היו לו למערכי דמות הטובה והרעה. ויקרא ריב על משמרי הבלי שוא השואלים בתרפים וחולמי חלומות¹²² ועל נביאי השקר¹²³. ויהיו כל אלה בעיניו כצבא ממלכות האליל אשר קרא לה “רוח הטומאה”. וינבא כי יעבור עוד ישראל, אשר אותו בחר ה' לו לעם, בכור ובמצרף עד אשר יזֻקק ככסף צרוף וכזהב טהור¹²⁴ ונכרתה ממנו רכב וסוס וקשת מלחמה, ומלך צדיק וענו ימלוך עליהם, ודִבּר שלום לגוים¹²⁵.

ובתחלת ימי זכריהו המבין בראות אלהים, אשר היה נביא מנעוריו, נחה רוח הנבואה על עמוס איש תקוע¹²⁶ אשר בארץ יהודה¹²⁷. ועמוס לא גֻדל מנעוריו עם בני הנביאים¹²⁸, ויהי בוקר ונוקד¹²⁹ לאמר: בעל עדרי בקר וצאן. ויעש מקנה וקנין בשקמים אשר היה בעיר ההיא לרוב, כי יצא שֵם לתקוע בעצי פריה ובזיתיה¹³⁰. ותשאהו רוח ה‘, ותקחהו מאחרי הצאן, ותמריצהו להנבא על ישראל¹³¹, ועל כן ערך דמות נמרצה אל תקף יד ה’ אשר תהיה על הנביאים¹³² ויוכח לבני עמו תוכחת עזה, וימרץ אותה ברוב משליו, כי לא יעשה ה' דבר בארץ, בלתי אם גלה סודו על עבדיו הנביאים¹³³. וינבא על כל העמים אשר דבר להם ולישראל, על ארם, על פלשתים, על צֹר, על אדום, על עמון ועל מואב¹³⁴. וביחוד שם פניו אל בית ישראל להוכיח להם פשעם, להתחנן להם לשוב אל ה‘¹³⁵, ולהגיד להם את הרעה אשר תמצא אותם אם יוסיפו סרה. אך משני בתי ישראל, בחר לו רק את בית אפרים ליסרם בשבט פיו, ולהשיבם אל הדרך הטובה, ובכל דבריו הקשים לבית הממלכה ההוא, אהב ויכבד אותו, ויקרא לו “בית יוסף”¹³⁶. ועל יהודה ובית דוד מלכו אשר אהב, ויהמה לו לבו ברחמים גדולים¹³⁷, לא הרבה חזון¹³⁸. מתוך מערכת הנבואות אשר נבא עמוס על העמים ועל יהודה ועל אפרים, יֵרָאה סדר תולדות שפה הנבואה, אשר בעת ההיא נחלצה מן המצר אל המרחב. ותהיינה הנבואות אשר התנבא על העמים ועל יהודה כטבועות במטבע אחת, כתפושות בטופס אחד, אשר אין חליפות להן בלתי אם שם העם אשר עליו ידֻבר הפעם¹³⁹. אולם למן העת, אשר החל להטיף על בית אפרים התפתחה לשונו ממוסרותיה וממסגרותיה, ולא ידע עוד כל מעצור, ותהי שפתו צחה ונכוחה, אך לא השיגה את שפת הנביאים בני דורו בתפארתה, ולא נמלצה, ולא רמה כשפת נביאי הדורות אשר היו לפניו, ומראותיו¹⁴⁰ לא נאדרו כמראות יתר הנביאים אשר היו בימיו. וישם את לבו להטות את לב העם אל עושהו, בשותו לנגדם את הדר היקום, ואת גאון צבא השמים, ואת היד הגדולה אשר תֵרָאה בחֻקותיהם ובתֹקף פעולותיהם הנערצות¹⁴¹ וילמדם כי הדעת את ה’ ועשות את הטוב מקור חיים הן לדורשיהן¹⁴².

ועל מתכֹנת בני ישראל אל ה‘, הורה עמוס, כי כעבדים ילידי בית יחשבו לו, כי למן היום, אשר העלם ממצרים היו לו לעם נחלה¹⁴³, ועל כן המשפט לאלהים לבקש מידם משמעת ומשמרת מצותיו. ורק על אהבתו אותם ובחרו בם יפקוד עליהם חטאתם בסורם ממנו¹⁴⁴. אפס, כי לא בכליון חרוץ ייסר ה’ את עמו¹⁴⁵ כי טוב הוא ונחם על הרעה¹⁴⁶, ובנה יבנה לאחרית הימים את בית יהודה כימי עולם¹⁴⁷, ושב את שבות ישראל, ונטע אותם על אדמתם מבלי הנָתש עוד¹⁴⁸. ולא האריך הנביא הזה ימים, וימת בימי עזיהו מלך יהודה, ורֻבי חזיונותיו כתב בעצם ידו על הספר¹⁴⁹.

בימי עמוס התקועי החל גם הושע בן בארי להנבא, וימיו ארכו יותר הרבה מימי עמוס, כי חי עוד בימי חזקיהו¹⁵⁰. וישם הושע את פניו רק אל ממלכת אפרים, ועל יהודה היו דבריו מעטים¹⁵¹. ויֵרֶא בחזיונותיו גם דרך הנביאים הראשונים אשר מְִדברָם היה צח ונוח ונכוח לכל מבין, גם דרך נביאי החזון אשר דברו בשפה רוממה ונמלצה¹⁵². ויהי מבחר תוכחותיו המון אמרים שנונים ונמרצים¹⁵³, אשר כל אחד מהם מחֻטב הָדק היטב, אך אינם משֻלבים איש ברעהו, ואין להם דבר לאיש עם אחיו, בלתי אם רוח המוסר המחיה את כלם. ותהי לשונו רכה עגונה ורחמניה מלאה רצון אהבת חסד¹⁵⁴ ומוסר אב¹⁵⁵. על מליצותיו מרחפת רוח חן ונעם ועדן עלומים¹⁵⁶ ויאהב מאד את עדת עמו, וישַו את בתולת בת ישראל, ככלילת יֹפי אשר חשק בה אלהים ויארשה לו לעולם בצדק ובמשפט בחסד וברחמים ובאמונה¹⁵⁷. אפס, כי הנוה והמעֻנגה לא השכילה, ותרא זרים ותעגב עליהם, אך לא יארכו הימים והתבוננה מה גואלה, ושה אל אישה הראשון ודבקה בו לעולם¹⁵⁸. ותהי הדמות הזאת דמות אהבת ה' את ישראל באהבת דודים, אשר ערך הושע בן ארי¹⁵⁹ למופת לכל הנביאים ומשוררי הקדש, וכל אנשי רוח יודעי חן הדבקים באלהיהם ובמולדתם עד היום. ולמען טהר את האהבה הזכה הזאת מכל שמץ דפי ולבלתי יעכרו סיגים את טהרתה, הרחיק את שם בעל מאהבת אלהים זאת, כי שם מזכיר עון ותועבה הוא וישם תחתיו שם איש¹⁶⁰. ובאהבת הושע הנביא את בית ישראל כלו, היתה נפשו כמֻקלעת, בדבר אחרית בית אפרים אשר ראה, כי להכרית הוא. יש אשר קלתה נפשו, כי עוד יטיב את דרכו ושב וחיה, ונחם ה' על הרעה אשר אמר להביא עליו, ויקרא בנהמת לבו בשם ה' לאמר:

לֹא אֶעֱשֶׂה חֲרֹן אַפִּי

לֹא אָשׁוּב לְשַׁחֵת אֶפְרָיִם

כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא אִישׁ¹⁶¹.

אך לא ארכו לו תנחֻמות שעשועיו, כי עד מהרה ראתה עינו, כי כלה הוא מעם ה' להשבית את אפרים מעם¹⁶². אולם בית יהודה, אף כי נוקש גם הוא בחטאות אפרים¹⁶³, עוד עמד טעמו בו¹⁶⁴, על כן תהיה לו אחרית¹⁶⁵.ויערך הושע לנגד שומעיו תמיד את זכרונות ימי הקדם, למען ירום לבם בגאון ראשית מולדתם, ושבו אל ה' הרועה אותם מעודם¹⁶⁶. וישם נגד פניהם גם את חטאות אבותם ואת התלאות הגדולות אשר מצאו אותם בעונם, למען יתבוננו ויקחו מוסר¹⁶⁷, ויֵזכר אותם את הדברים אשר שמעו אבותיהם בהר סיני¹⁶⁸. וילמד את עמו, כי לא מיד ה' תבא רעה על גוי ועל אדם, כי דרכי ה' טובות הן לכל ורק האוילים יעותו אותם ברשעתם לרע להם¹⁶⁹, וכי באחרית הימים ישובו בית יהודה ובית אפרים להיות גוי אחד¹⁷⁰, ואיש מבית דוד יהיה למלך על שניהם¹⁷¹. אז ישיב גם אפרים אל לבו לבלתי התהולל עוד בעצבים, לבלתי שים עוד זרוע בשר מעזו ושב ה' לאהבה אותו ולהטות את חסדו להם לעולמי עד¹⁷².

ובשנת (3006 – 755) מות המלך עזיהו¹⁷³ החל להנבא ישעיהו אשר יאמר עליו, כי אמוץ אביו היה אחי המלך אמציהו¹⁷⁴. ויהי ישעיהו הגדול בכל הנביאים¹⁷⁵ אשר קמו מימי משה, גם ברוב נבואותיו גם במעוף רוחו, גם בשלטון אשר השליט ה' את עינו לראות עד תכלית אחרית הימים. ויתן לו ה' אֹמץ ורחב לב¹⁷⁶ ולשון למודים¹⁷⁷, וימלא עֹז ולא שב מפני כל ולא ידע כל פחד בהטיפו

את דבר ה'¹⁷⁸, אך בעיניו הוא שפל האיש המרומם והנעלה הזה ויחשב את נפשו כנפש איש מקצות העם ולא האמין כי יצלח לנבואה¹⁷⁹.

ותהי תחלת חזון ישעיהו¹⁸⁰ נעלה ורוממה עד מאד, עד כי יאמרו עליה גם חכמי הגוים, כי מכתב אלהים היא ולא מעשה חרט אנוש¹⁸¹ ויערך בה מערכה מול מערכה את כבוד ה' אשר לגדולתו ולתבונתו אין חקר¹⁸², ואת רפיון האדם וקצר ידו¹⁸³. ותהי מערכת שני החזיונות האלה, אשר אין מתכנת לאשה אל רעותה, לחוט משוך על כל דברי ישעיהו הנביא.

כָּל הַגּוֹים כְּאַין נֶגְדּוֹ מאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ-לוֹ¹⁸⁴:

וְאֶל-מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה-דְּמוּת תֳּעַרְכוּ-לוֹ¹⁸⁵:

כִּי גָבְהוּ שָׁמַים מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם

וּמַחְשְׁבוֹתַי מְמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם¹⁸⁶:

אך את עצם כבוד ה' לא העריך לפי כחו ולפי גדלו וידו החזקה, כי אם על פי צדקתו ומשפטו אשר גדלו מעל שמים.

וַיִּגְבַּה יְיָ צְבָאוֹת בַּמִּשְפָּט וְהָאֵל הַקָּדוֹש נִקְדַּש בִּצְדָקָה¹⁸⁷:

נִשְגָּב יְיָ כִּי שֹכֵן מָרוֹם מִלֵּא צִיּוֹן מִשְפָּט וּצְדָקָה.¹⁸⁸:

אך עצם קלון האדם שוה בהקבילו את חסר לבו בכבוד ובחכמה, ואת שפלות ידו במשפט ובצדקה, אל רוב עשרו ועצמת תענוגותיו, עד כי נקלה כבוד העשיר הקטן בכל שפע תפנוקיו הרבים והמון אוצורותיו העצומים. אין ערוך אל תפארת החזון, אשר העביר בו ישעיהו את הפותה בגאות אולתו, הבוטח בהונו בסוסיו וברכבו, במה נחשב הוא בכל המונו ושאונו בבוא יום לה' לפקוד את מעשה יושבי הארץ.

וַתִּמָלֵא אַרְצוֹ כֶּסֶף וְזָהָב וְאֵין קֵצֶה לְאֹצְרֹתָיו

וַתִּמָלֵא אַרְצוֹ סוּסִים וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו

וַתִּמָלֵא אַרְצוֹ אֱלִילִים לְמַעֲשׂה יָדָיו יִשְׁתַּחֲווּ

לֵאֲשֶֹר עֲשׂוֹּ אֶצְבְּעֹתָיו:

וַיִשַׁח אָדָם וַיִּשְׂפֵּל אִישׁ¹⁸⁹..

ויהלמהו ויפוצצהו בהמון קול רעמו.

בֹּא בֵּצוּר וְהִטָּמֵן בֶּעָפָר

מִפְּנֵי פַּחַד יְיָ וּמֵהֲדַר גְּאֹנוֹ¹⁹⁰

ויען כי עצת ה' היא המושלת בגוים וממלכות, וכאשר יעץ כן יהיה ולא יאחר להקימנה¹⁹¹, על כן דבר ישעיהו בחזון על הגוים¹⁹² ככל אשר דבר עמוס. אך מה נבדל חזיונו על העמים מחזון הנביא התקועי, תחת אשר טבע נביא הזה את כל משאותיו אל העמים בחותם אחד, שונים משאות בן אמוץ בחליפות מראיהם ובשלל צבעיהם, וכל משא הוא מקור חיי רוח ואוצר חמדה, אשר אין קץ לאמתו וליפיו. אך את כל רוחו יצק על עמו, ולמען רומם את רוחו, ולתת לו תקוה ואחרית, דבר על לבם השכם דבר, להטהר מחטאותיהם לבחור בדרך ה' ללכת בתודתו ולעשות משפט וצדקה¹⁹³, כי רק בלכת איש בדרך ה' המלאה צדקה וחסד, ימצא חן בעיניו ולא רק בצום¹⁹⁴ וזבח¹⁹⁵.

ויחלט הנביא הזה, כי לא ירפא ה' את הריסות עמו ולא יגאלנו גאולת עולם בלתי אם בשומו לו לחק לעשות משפט וצדקה¹⁹⁶.

וישא ישעיהו את מרבית משאותיו בימי אחז ובימי חזקיהו עד ימי שוב סנחריב בבשת פנים לארצו¹⁹⁷, ויטף את לקחו באזני קהל העם, ויעל רבים מדבריו על ספר¹⁹⁸, ויש אשר השיב ידו עליהם¹⁹⁹. אך למן העת אשר הראהוה‘, כי יגלה ישראל בבלה לאמר, מן היום אשר גלה חזקיהו את כל מצפוני ממלכתו אל שרי מראדך בלאדן, שם ישעיהו את לבו אל הגאולה אשר יגאל ה’ את עמו מיד בבל, ואל גאולת עולם אשר יגאל אותם באחרית הימים מיד כל הלוחצים אותם. וישם את פניו אל הכתב, ויכתב את כל אשר הראהו ה' על ספר²⁰⁰. ולמען חזק את לב בני ישראל להאמין בלב שלם בדבר ה' ביד נביאו, ולמען יעמוד כסלע בלבב ימים לדעת, כי ברית ה' נאמנת עם ישראל עד עולמי עד, הרבה ישעיהו ללמד את הדורות הבאים, כי בדבר אחד ידמה ישראל לאלהים עושהו, כי אלהי עולם ה' ²⁰¹ וישראל עם עולם הוא²⁰² על כן העיד ה' את העם הזה לעד לאומים כי הוא אל אמת, אל עולם נצב לעד²⁰³. וימרץ וישנן את דברו הַמְרֵץ ושנן כי ה' הוא אל אחד יחיד ומיוחד²⁰⁴ ומבלעדיו אין עוד²⁰⁵, הוא הראשון לכל ראשית ואחרון לכל אחרית²⁰⁶, והוא היוצר האחד לכל היקום מקצהו ועד קצהו, ושמים וארץ²⁰⁷ אור וחשך טוב ורע²⁰⁸ מעשי ידי כלם. ובכל כחו הרב ותבונתו אשר נפלאו מדעת אנוש²⁰⁹ יקר בעיניו האדם כליל כל היצורים, ונשמת איש ורוחו וניב שפתיו למיטב כל הנברא בשמים ממעל ועל הארץ מתחת יחשבו לו²¹⁰, אך גם הנשמה אף כי בת עולמים היא, בארץ לא תכון לעולם²¹¹. וגם גויי הקדם הגדולים והעצומים אשר עשו גדולות ונוראות ויתנו את חתיתם על הארץ לא לעולם יחיו²¹² כי כלם בני חלוף המה, לבד מן העם האחד, אשר בחר בו ה‘, הוא יכון עדי עד²¹³, כי דבק הוא מיום היותו בה’ אלהיו עד קץ הימים²¹⁴. ואם גם יסתיר ה' את פניו ממנו לא ישלחהו מעל פניו²¹⁵. ולא יכלא רחמיו מעם סגולתו, כי זעמו רגע ולאהבתו אין קץ.

בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים אֲקַבְּצֵךְ:

בְּשָׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָּנַי רֶגַע מִמֵּךְ

וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחֵמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵך יְיָ²¹⁶:

את עם ישראל העמיד לו לעם, ויותירהו לטובה בכל הראות הבאות עליו, לכרות עמו ברית עולם²¹⁷, ולהיות לו גם לעם קדש²¹⁸ בחקיו ומשפטיו הצדיקים, אשר יעשה אותם בקרב הארץ, אשר נתן ה' לאבותיו²¹⁹, גם לאור גוים²²⁰ להגיד את כבודו ואת גדלו, ולהודיע את חסדו ואת אמתו בגוים, כי לבעבור זה יצר ה' את העם הזה, לספר את תהלתו ולהודיע בעמים עלילותיו²²¹. ויען כי התעודה הזאת אשר גאון עולם²²² היתה לישראל, לא תחדל כל ימי היות אדם על הארץ, על כן לא יחדל גם ישראל מהיות גוי, ורוחו לא תעלה מעליו, ואהבת ה' לא תסור ממנו כל הימים.

וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְיָ

רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶר-שַׂמְתִּי בְּפִיךָ

לֹא-יָמוּשׁוּ מפִּיך וּמִפִּי זַרְעֲך וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ

אָמַר יְיָ מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם²²³:

כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תּמוּטֶינָה

וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא-יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא-תָמוּט

אָמַר מְרַחֲמֵךְ יְיָ²²⁴:

ויען כי ישראל בעל ברית אלהים הוא, עבדו²²⁵ ועדו אשר יכון בארץ כל ימי עולם, הגיד לו ה' את אשר יקרא אותו באחרית הימים. הדברים האלה, אשר לרומם ולטהרם אין חקר יחָשבו למודעה חתומה, אשר הפקיד הנביא הנערץ והנקדש, ביד דור אחרון להוכיח מתוכה, כי פקח את עיני חסידיו לראות, את אשר ימצא את עמו ואת כל האדם באחרית השנים; ולאות ולמופת, כי ישראל עמו בחירו הוא²²⁶, אשר בו בחר מכל גויי הארץ, בשומו בו את רוח קדשו, ובגלותו רק לאחד מבניו את סודו, אשר העלים מעין כל חי²²⁷. על כן העיר ישעיהו הנביא בנבואותיו אלה את אזן עם נולד, לדעת כי התשועה אשר יושיע לו ה' גם בימי אבדן ממלכת בבל, גם לקץ הימים, יעוצה ויעודה היא וערוכה ומתֻכנת מאז מעולם, מימי חזקיהו מלך יהודה, מן הימים אשר כמעט לא עלתה עוד על לב ישראל, כי ינָתש מעל אדמתו, וכי יבָדל גורלו מגורל כל העמים. ועל כן הועיד בן אמוץ את כל גויי הקדם ממקומם למשפט העמים להגיש גם המה את עצמותיהם, ולתת גם הם את עדיהם, היש גם בידם תעודה חתומה, זה דורות אין מספר אשר יאָמנו דבריה באחרית הימים²²⁸.

את העתידות האלה, אשר קרא להן ישעיהו “האותיות”²²⁹ נבא גם על ישראל, גם על כל משפחות האדמה. וינבא על ישראל, כי לא ישכח ה' את עמו, ולא יטשהו ולא יעזוב ולא יפר את בריתו עמם לעולמים²³⁰. כי יבוא יום ונפקחו עיני כל העמים לראות דבר, אשר לא עלה על לבם, כי העם המדֻכא הזה, אשר בזו אותו בלבם וימררוהו וישטמוהו, גוי קדוש הוא מיום היותו עד עולם, מלאך אלהים הוא, אשר מידו להם כל הטובה אשר באה על הארץ, וכי אותו שם ה' למופת לכולם בטהרתו ובצדקתו ובאהבתו את הדרך הטובה והישרה בעיני אלהים ואדם, ואשר לא הביט אל המכאובים אשר השביעוהו אויביו, ולא

סר מדרך ה' ימין ושמאל. והשיבו הגוים אל לבם והבינו, כי טחו עד כה עיניהם מראות את יקר העם הזה, אשר תחת אהבתו הניחו בו את כל חמתם ויחלו בו את כל מכותיהם בעברת זדון, ונחמו אויביהם ממעשיהם והתודו על חטאותיהם, אשר חטאו לו, ושב לבם לאהבה ולכבד אותו

בכל לבם ובכל נפשם ולתתו עליון²³¹ אז ישובו כל נדחו ישראל אל הארץ הטובה, אשר אוה ה‘, למושב לו ולעמו²³². למן היום ההוא תהיה ירושלם תהלה בארץ²³³, כי חטר מגזע ישי יעמוד בראש עמו, אשר לא חרב נוקמת יחגור על ירכו, כי אם צדק ואמונה יהיה אזור מתניו²³⁴. ולא ישמע עוד קול נוגש עריץ בארץ, כי כל פקודותה תהיה שלום, ואף נוגשיה אוהבי צדקה וחסד²³⁵, אז יהיו כל עם ה’ צדיקים²³⁶ וראו כל העמים את כבודם²³⁷, ואת צדקתם, וקמו גם הם ושמו את פניהם לעבוד את ה' באמת ובתמים.

כִּי הִנֵּה הַחֹשָׁךְ יְכַסֶּה-אֶרָץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים

וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְיָ וכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה:

וְהָלְכו גוֹיִם לְאורַך וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זרְחַך²³⁸:

וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ

לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְיָ אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב

ויוֹרֵנוּ מִדְרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחוֹתָיו

כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר-יְיָ מִירוּשָׁלַם²³⁹:

והיה השלום ראשית פרי תבואת הרעת, אשר ידעו כל העמים את ה' למקטנם ועד גדולם. ולא עוד תוכיח החרב ביניהם כי ה' אלהי המשפט, הוא יהיה השופט ביניהם, ועל פי דברי תורתו הקדושה תורת החסד והרחמים יצאו ויבאו עמים וממלכות, וחרב ברזל וקשת נחושה תהיה לחרפה ולמחתה.

וְשָׁפַט בֵּין-הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים

וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת

לא יִשָּׂא גּוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה²⁴⁰:

אז תמלא הארץ דעה את ה‘, ושב ה'' לאהבה את כל העמים²⁴¹ ומלאה ירושלם גילה ומשוש²⁴² ונסו יגון ואנחה ושממה ממדבר וציה²⁴³, ורב מאד השבע הרויה והברכה²⁴⁴, ומלא כל החי אהבה ורצון, והשיבו את חמתם מהשחית, ולא ירעו ולא ישחיתו עוד לעולם²⁴⁵ וחדש גם כל היקום את פניו ושנה את דרכו²⁴⁶, ולא יוסיף עוד המות לשחת ולשכל באדם כמשפט הראשון²⁴⁷, והיתה אך ישועה תהלה וצדקה²⁴⁸ חיים ואור נחלת ישראל גם נחלת כל האדם, אחרי אשר יהפך לבבם לאהבה את ה’ וללכת בדרכיו ולא ישמע עוד קול בכי בכל הארץ. כי שמחת עולם תהיה על ראשם²⁴⁹ אחרי אשר ישמר העושק והעול מעל פני האדמה.

לֹא יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ

וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמוֹתַיִךְ וּשְׁעָרַיִך תּהִלָּה.

לֹא-יִהְיֶה לָּך עוֹד הַשֶּׁמֶש לְאוֹר יוֹמָם

וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָך

וְהָיָה-לָך יְיָ לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהֵיךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ

לֹא-יָבוֹא עוֹד שִׁמְשַׁךְ וִיֵרַחֵךְ לֹא יֵאָסֵף

כִּי יְיָ יִהְיֶה-לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמו יְמֵי אֶבְלֵךְ:

ועַמֵּךְ כֻּלָם צַדִּיקִים לְעולָם יִיְרשׁוּ אָרֶץ

נֵצֶר מַטָּעֵי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפּאֵר²⁵⁰:

והרוח הזאת, אשר לבשה את ישעיהו²⁵¹ נחה על מיכה המורשתי, איש מורשת-גת הקרובה לארץ פלשתים, הצעיר לימים מכל הנביאים, אשר נזכרו עד הנה, כי החל להטיף את דברו בימי יותם, ותמשך נבואתו עד אחרית ימי חזקיהו²⁵² וינבא גם על יהודה גם על אפרים²⁵³. וישא גם הוא את נפשו אל אחרית הימים, ליום השבר קשת מלחמה, בעצם הדברים אשר דבר ישעיהו²⁵⁴. ויוסף עליהם את חזון הברכה אשר ישבע כל איש, והשקט אשר ישקוט בימי הטובה ההם, אשר לא ישלוט אדם באדם לרע לו וגם ברוחו, ולא יצור גוי אל גוי על דבר מחשבות לבו ומשא נפשו.

וְיָשְׁבוּ אִיש תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד

כִּי-פִי יְיָ צְבָאוֹת דִבֵּר:

כִּי כָּל-הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו

וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם-יְיָ אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד²⁵⁵:

ותהי מליצתו חדה כחרב פיפיות בדברו משפטים בבני עמו ובלבשו רוח נקם על אויביהם, ורכה משמן מדי שעשעו את נפש ישראל בתנחומות אל. מה דשנו ומה ערכו דברי החזון הזה, אשר יחזה לעמו;

וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים

כְּטַל מֵאֵת יְיָ כִּרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב

אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם²⁵⁶:

או מה רבו ומה נוחו דברי תוכחתו אשר יוכיח את עמו אשר אהב ובהזכירו לו חסדי ה' מעולם.

… רִיב לַיְיָ עִם-עַמּוֹ וְעִם-יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח:

עַמִּי מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִּי²⁵⁷:

וכרֹךְ ניב שפתיו על חזיון עמו, כן נעמו אמריו בנשאו את נפשו אל ה' כי רבים רחמיו וכי מרבה הוא לסלוח לשבים אליו בלב טהור. ויהיו דבריו המלאים חמלת ה', תורת חסד לתופשי תורת אלהים²⁵⁸, ולמקור תנחומים ותקוה לכל נפש נכאה בישראל בשובה מחטאותיה לחסות בצל כנפי אלהיה²⁵⁹.

גם יואל בן פתואל נבא בימי עזיהו יותם אחז וחזקיהו, ותהיינה נבואותיו שתים, האחת בימי עזיהו על הארבה הנורא, אשר בא בימיו, והשנית על מצור סנחריב. חזיונות הנביא הזה למופת המה במראותיהם הנאדרות עד מאד²⁶⁰.

ויהי המעט מן הנביאים האלה, כי הרבו חזון בישראל, וישם גם חזקיהו המלך החסיד הנחשב גם הוא על משוררי הקדש²⁶¹ את לבו להגדיל תורה בקרב עמו. ויהי כי אהב מאד את מוסר אלהים ודעת קדשים, ויועד סוד חכמים לשום שארית לדברי נביאי ישראל ולדברי חכמים, אשר דברו ברוח אלהים. ויקָרא הסוד הזה “אנשי חזקיהו מלך יהודה”²⁶². ויאריכו אנשי חזקיהו ימים רבים אחרי מות אדוניהם המלך²⁶³ ויעלו על ספר אחד, את נבואות ישעיהו בן אמוץ, אשר נפוצו הנה והנה, ויקראו לו “חזון ישעיהו”²⁶⁴, גם את המגלות אשר נמצאו עוד בימיו בקרב העם מדברי שלמה, אשר דבר במשל ובשיר העתיקו מן המגלות את המשלים על ספר אחד²⁶⁵ ויקראו לו “משלי שלמה”. הספר הזה הוא כליל אמרות טהורות, אמרי נעם מלאים חן ושכל טוב משֻבצים בפתגמים שנונים, אשר יורו את העם לאחוז בחכמה ולאהבה אותה, כי מפי ה' נִתנה²⁶⁶, וכי יראה ה' היא ראשיתה²⁶⁷, ולכלכל את כל דבריהם בישרת לב, להיות חרוצים אנשי חיל בכל מעשיהם ולשנוא עון ומרמה, רמיה ומדון, סכלות ועצלה, זמה ושכרון בכל שאט נפש. ויתנו דברי הספר הזה את איש הלֵץ ואת חסר הלב ואת האשה ההוללה או את אשת המדנים, ואת הבן המביש והעצל לחרפה ולגדופים. ואת איש תם דרך, ירא אלהים וחרוץ במעשיו, ואת אשת החיל תומכת כבוד, ואת הבן המשכיל נתנו לחן ולכבוד. וילמד הספר הזה את העם גם טוב טעם²⁶⁸ ויתעב בעיניהם את התפל ואת הנלעג²⁶⁹ וישַו את החכמה במראות רמים ונשאים, כי ראשית פרי אלהים, היא שמחת גילו ומקור כל הנמצא;

יְיָ בְּחכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׂמַים בִּתְבוּנָה²⁷⁰

בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחַקִים יִרְעֲפוּ-טָל

ויתן בפיה אמרי שפר להגיד תהלתה בקהל

יְיָ קָנָנִי רֵאשִׁית דַרְכּו קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז

מֵעוֹלָם נסַכְתּי מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי-אָרֶץ:

בְּאֵין תְּהוֹמוֹת חוֹלָלְתִּי בְּאֵין מַעְינוֹת נִכְבַּדֵּי-מָיִם.

וָאֶהְיֶה אצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לפָנָיו בְּכָל-עֵת:

מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ ושַׁעֲשֻׁעַי אֶת בְּנֵי אָדָם²⁷¹:

וישלם הספר הזה את חפץ סופרו המלך החכם. ומכל החמדות, אשר אסף המלך האדיר החכם, היו אמרי בינתו הירושה הקימת היקרה מזהב ומפז, אשר הנחיל את עמו לדורות עולם. ויאמן על הספר הדבר הכתוב בראשו, כי אמנם היה למורה נאמן להורות את העם:

לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִּינָה:

לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵשָׁרִים:

לָתֵת לִפְתָאִים עָרְמָה לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה:

לְהָבִין מָשָל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידוֹתָם²⁷²:

וגם אחד מבחירי שיריו, אשר שר שלמה בימי עלומיו²⁷³ על האהבה בתענוגים העתיקו אנשי חזקיהו²⁷⁴ ויקראו לו “שיר השירים”. השיר הזה למופת הוא לכל שירי אהבים בניבו הדשן והרענן ובהגיונו הרך והמלא. ויחשבו בני ישראל את שיר השירים מאז ומקדם לשיר קדש קדשים²⁷⁵, המשוה את האהבה הרוממה, אשר יאהב אלהי ישראל את עם סגולתו, ואת האהבה אשר תשיב בתולת בת ישראל המעֻנגה והמעֻשקה אל חיק אלהיה, ככל אשר שִוָה המתכֹנת הזאת הושע בן בארי²⁷⁶ בחזיונותיו.

לעומת הציץ הָרָוֶה הנאוה הזה המלא לשר עלומים, העלו אנשי חזקיהו על הספר גם עָלֶה אשר הצמיחה רוח המלך החכם לעת זקנתו²⁷⁷ הלא היא המון דעות נבוכות ואמרי נואש, אשר עלו על לבו, עת אשר תעה לבבו, אך גם אחרית דבריו אלה היו דברי תוחלת ותקוה ויראת ה'²⁷⁸.

ומרוח הנביאים הושע ישעיהו ומיכה, אשר ראו במחזה את אשר יקרא לישראל ולכל האדם באחרית הימים, נאצל על משוררי הקדש, ויזמרו גם הם מזמורים רמים ונשאים עד מאד, ליום אשר תמלא כל הארץ דעה את ה‘, ליום אשר יהיה ה’ לבדו למלך על כל הארץ²⁷⁹.

ויהיו הימים האלה, ימי אנשי חזקיהו מלך יהודה, אשר האריכו ימים רבים אחריו, הימים אשר יד ממלכת ישראל החלה ללכת הלך ורפה מיום מות המלך החסיד, ימי חפץ לרוח ישראל, אשר בעת ההיא מצאה לה כה, לאזור את עמה לעמוד עוד אלפי שנים, כצור מעז בפני כל הרעות הפוגעות בו בשטף קצפן בהודיעה להן כי הוא העם, אשר לו הראשית ולו האחרית.

תם חלק שני