דורית ויסמן

הַשָּׂרִיד הַיָּחִיד אֶצְלִי

מֵהַקֵּיסָרוּת הָאוֹסְטְרוֹ־הוּנְגָרִית

מִכַּרְמֵי הַמִּשְׁפָּחָה בְּטוֹקַאי

מֵהַבָּתִּים עִם הַמְּשָׁרְתִים

הוּא הֲרָמַת הַזֶּרֶת

בְּעֵת שְׁתִיַּת מִיץ הָאֶשְׁכּוֹלִיּוֹת שֶׁל הַבֹּקֶר.


אִמִּי הֶעֱרִיצָה אֶת סִיסִי, הִיא

אֱלִיזַבֶּט, אוֹ אֶרְזְ’בֶּט בִּלְשׁוֹן הַהוּנְגָרִים,

אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר פְרָנְץ יוֹזֶף


בְּיַלְדוּתָהּ, וְגַם בְּנַעֲרוּתָהּ, בְּגוֹדוֹלֵי,

בִּלְּתָה בְּאַרְמוֹן הַקַּיִץ שֶׁלָּהֶם,

וְגַם בְּפַּארְק הַמֶּלֶךְ וּבְאֶרְזְ’בֶּט פַּארְק


גּוֹדוֹלֵי הָיְתָה גַּן הָעֵדֶן הָאָבוּד.


אוֹתָהּ גּוֹדוֹלֵי, אוֹתָהּ חָצָה בְּמַסָּעוֹ בָּרַכֶּבֶת

שָׁנִים לִפְנֵי כֵן

הַחַיָּל הָאַמִּיץ שְׁוֵיק

בְּדַרְכּוֹ אֶל הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה.

(2013)

t לחם

אֶתְמוֹל, לָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי,

לָקַחְתִּי הַבַּיְתָה כַּמָּה פְּרוּסוֹת לֶחֶם

שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵהָאֲרוּחָה בַּמִּסְעָדָה.

בִּקַּשְׁתִּי נַיְלוֹן.


וְנִזְכֶּרֶת עַכְשָׁו בְּאִמָּא

שֶׁתָּמִיד הָיָה לָהּ לֶחֶם בַּכִּיסִים


וְאֵיךְ הִתְבַּיַּשְׁנוּ

כְּשֶׁהָיְתָה מַגְנִיבָה שְׁאֵרִיּוֹת לֶחֶם

מִמִּסְעָדָה לְכִיסֵיהָ


הָיִיתִי אֲפִלּוּ גּוֹעֶרֶת בָּהּ


עַד שֶׁחָדַלְנוּ. לְהִתְבַּיֵּשׁ.


וּפַעַם, הָיָה זֶה בְּמִסְעֶדֶת שָׁקְשׁוּקָה

בְּיָפוֹ, וְהַלֶּחֶם הָיָה טָרִי וְטָעִים כָּל כָּךְ,

אֲפִלּוּ עוֹדַדְתִּי אוֹתָהּ בְּגָלוּי.

אִמָּא, אָמַרְתִּי לָהּ, קְחִי. קְחִי.


מֵי בְּרָכָה חַמִּים זוֹרְמִים עָלַי עַכְשָׁו

בַּמִּקְלַחַת, בַּבֹּקֶר.

(2014)


סַרְדִּינִים וּצְנוֹנִיּוֹת

מַזְכִּירִים לִי אֶת אֲרוּחוֹת הַחֹפֶשׁ

אוֹתָן אָכְלָה אִמִּי, בַּת עֶשְׂרִים,

שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ קִילוֹ בִּלְבַד,

אַחֲרֵי הַמַּחֲנוֹת.


69 שָׁנִים אַחֲרֵי,

בְּעֵת מִלְחָמָה אַחֶרֶת,

אֲנִי אוֹכֶלֶת אוֹתָם לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר.


סַרְדִּינִים וּצְנוֹנִיּוֹת


הַיּוֹם הָעֶשְׂרִים לְמִבְצַע

“צוּק אֵיתָן”

תְּמוּנוֹת הַהֲרוּגִים עָבְרוּ לְעַמּוּד חָמֵשׁ.


וּבְרֹאשִׁי תְּמוּנוֹת מִסֶּרֶט אֶתְמוֹל

שְׁנֵי אַחִים, תְּאוֹמִים,

בְּחַוָּה כַּפְרִית, מֻכִּים, מֻרְעָבִים,

מִתְחַשְׁלִים, מְנַסִּים לְהִנָּצֵל.


תְּמוּנַת רָאשֵׁיהֶם

סְמוּכִים זֶה לָזֶה בְּעֵת הַשֵּׁנָה,

בַּתְּחִלָּה וּבְמֶשֶׁךְ הַסֶּרֶט –

סֶרֶט הוּנְגָּרִי.

(2014)


כַּמָּה יָמִים אַחֲרֵי שֶׁכָּתַבְתִּי אֶת הַשִּׁיר עַל סָבְתָא

הִגִּיעָה פְרַנְצִי

וְיָשְׁבָה אֶצְלִי בַּמִּטְבָּח


הֵכַנְתִּי לָהּ אֶת הַמַּאֲכָל

שֶׁהֵכַנְתִּי לָהּ בְּבִקּוּרָהּ הַקֹּדֶם

לִפְנֵי 18 שָׁנָה, מַאֲכָל הוּנְגָּרִי

שֶׁאָכְלוּ אֶצְלֵנוּ בַּמִּשְׁפָּחָה


אִמָּא שֶׁלִּי הֵכִינָה לִי

וְאִמָּא שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי הֵכִינָה לָהּ

וַאֲנִי מְכִינָה לִילָדַי –


כְּרוּב מְאֻדֶּה עִם אִטְרִיּוֹת

מְתֻבָּל בְּמֶלַח בִּלְבַד


בְּפִיהָ הַקָּפוּץ, הַבּוֹלֵט כְּשֶׁהִיא מְכַוֶּצֶת אֶת הַשְּׂפָתַיִם

בְּהַבָּעַת הִשְׁתָּאוּת, סַפְקָנוּת אוֹ הַשְׁלָמָה

הִיא מַזְכִּירָה לִי אֶת סָבְתָא,

שֶׁהִיא גַּם סָבְתָא שֶׁלָּהּ


כְּאִלּוּ הִתְעוֹרְרָה לְחַיִּים

אֶצְלִי בַּמִּטְבָּח

וַאֲנִי מַאֲכִילָה אוֹתָהּ

אֶת הָאֹכֶל שֶׁלָּהּ שֶׁתָּמִיד בָּרַחְתִּי מִמֶּנּוּ


כְּרוּב מְאֻדֶּה עִם אִטְרִיּוֹת

מְתֻבָּל בְּמֶלַח בִּלְבַד

פְרַנְצִי דַאֲגָנִית כְּמוֹ אָבִיהָ

וּכְמוֹ הַסָּבְתָא שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי


וְהִיא גַּם אוֹהֶבֶת לֶאֱכֹל.


מִטוֹרוֹנְטוֹ לְחֵיפָה.

הִתְגַּלְגְּלָה, מִכָּל הַדָּתוֹת וְהָאֶפְשָׁרֻיּוֹת, לִהְיוֹת בַּהָאִית


הִיא בָּאָה עִם בִּתָּהּ, בַּת 11,

שֶׁנּוֹלְדָה מִזְרָחָה מִכָּאן

בְּאֶרֶץ שֶׁלֹּא הָיִיתִי בָּהּ מֵעוֹלָם

הֵיכָן שֶׁשְּׂדוֹת הָאֹרֶז מוּצָפֵי הַמַּיִם

נוֹצְצִים בַּשֶּׁמֶשׁ,

וְעֵינֶיהָ זוֹרְחוֹת כְּשֶׁהִיא אוֹכֶלֶת נוֹטֶלָה

וְרַק רוֹצָה לַחֲזֹר הַבַּיְתָה לְקַנַדָה

לַחֶדֶר שֶׁלָּהּ

וְיוֹם לְמָחֳרָת, בְּשַׁבָּת בָּעֶרֶב, לָלֶכֶת עִם הַחֲבֵרָה

הֲכִי טוֹבָה

לְסֶרֶט

מְצֻיָּר.

(2014)


1

פַּעַם אֶחָד הִיא לִשְׁאֹל אוֹתִי

אַתְּ יוֹדַעַת לַעֲשׂוֹת גּוּלָשׁ

אֲנִי אוֹמֶרֶת, לֹא כָּל כָּךְ יוֹדַעַת

כָּל כָּךְ קְצָת שָׁעוֹת, יֵשׁ מַסְפִּיק עֲבוֹדָה

אֵיךְ אֲנִי גַּם לְבַשֵּׁל

וְהִיא אוֹמֶרֶת יֵשׁ לִי עַל הַסִּנּוֹר מַתְכּוֹן

כָּכָה כָּל פַּעַם שֶׁאֲנִי שָׁם אֲנִי לְבַשֵּׁל לָהּ גּוּלָשׁ


2

הִיא כָּל הַזְּמַן הוֹלֶכֶת אֵיפֹה שֶׁאֲנִי

אִי אֶפְשָׁר מָתַי אֲנִי רוֹצָה לַעֲשׂוֹת סְפּוֹנְגָ’ה

אֲנִי אוֹמֶרֶת, קְלָרָה, עַכְשָׁו צָרִיךְ לָלֶכֶת בַּחוּץ

כְּמוֹ אֲנִי נוֹתֶנֶת כָּכָה מַכּוֹת בַּטּוּסִיק שֶׁלָּהּ עִם רֶגֶל


3

מָתַי תַּמִּי אוֹמֶרֶת צָרִיךְ לִשְׁתוֹת כַּדּוּרִים

הִיא אוֹמֶרֶת יוֹתֵר טוֹב אֲנִי לִשְׁתוֹת

בִּירָה שָׁחוֹר כּוֹמוֹ לִשְׁתוֹת כַּדּוּרִים

אֲנִי בָּאָה וְאוֹמֶרֶת

לִשְׁתוֹת כַּדּוּרִים פַּעַם רִאשׁוֹנָה,

וְהִיא לִשְׁתוֹת


4

כָּל הַזְּמַן הִיא לְצַלְצֵל לִשְׁאֹל מָתַי אַתְּ בָּאָה

הִיא אוֹמֶרֶת יוֹם שִׁשִּׁי, יוֹם רִאשׁוֹן, הָיָה,

וְאַחַר כָּךְ אֲנִי חוֹשֶׁבֶת רְבִיעִי וְשִׁשִּׁי,

וְכָּל הַזְּמַן לְצַלְצֵל וְלִשְׁאֹל מָתַי אַתְּ בָּאָה

וַאֲנִי אוֹמֶרֶת קְלָרָה, אֶתְמוֹל אַתְּ לְצַלְצֵל אֵלַי

יוֹם חֲמִישִׁי, יוֹם שִׁשִּׁי אֲנִי בָּאָה.

– עוֹד כַּמָּה יָמִים יֵשׁ עַד יוֹם שִׁשִּׁי?

(2012)


בַּמַּסָז'

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל גּוּפֵךְ,

אִמָּא,

רַךְ, רָפוּס וּמְפֻיָּס


וְאֵיךְ לִפְעָמִים, כְּשֶׁהִתְלַבַּשְׁתְּ,

יָשַׁבְתְּ עַל הַמִּטָּה

וּקְצוֹת שָׁדַיִךְ אָסוּפִים

בַּגּוּמִי שֶׁל הַמִּכְנָסַיִם


הָיִיתִי רוֹצָה לָגַעַת בָּךְ

יוֹתֵר

(2016)


וַעֲדַיִן, חָמֵשׁ שָׁנִים חָדְשַׁיִם וְתִשְׁעָה יָמִים אַחֲרֵי מוֹתָהּ,

אֲנִי קָמָה מִשְּׁנַת הַצָּהֳרַיִם, סוֹבֶבֶת בַּבַּיִת בָּאוֹר הַמּוּעָט

שֶׁבֵּין צָהֳרַיִם לְעֶרֶב, מִתְכַּוֶּנֶת לְנַגֵּן עַל הַפְּסַנְתֵּר,

וְחוֹשֶׁבֶת לְהָרִים אֵלֶיהָ טֶלֶפוֹן.

(2008)


סָבְתָא שֶׁלִּי

יוֹשֶׁבֶת בַּמִּטְבָּח אֶל פִּנַּת הַשֻּׁלְחָן

רוֹטֶנֶת בְּהוּנְגָּרִית,

שָׂפָה שֶׁלֹּא אָבִיתִי לִלְמֹד


כִּי הִיא וְאִמִּי וְדוֹדָתִי

דִּבְּרוּ כָּל הַזְּמַן עַל אֹכֶל

וַאֲרוּחוֹת

מָה נָכִין לַאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם

מָה נָכִין לַאֲרוּחַת עֶרֶב


הַיּוֹם אֲנִי מוֹדָה:

טָעִיתִי לְגַבֵּי שְׁנֵי הַדְּבָרִים –

גַּם הָאֹכֶל

גַּם הַשָּׂפָה


וּלְגַבֵּי סָבְתָא

אֵינֶנִּי יוֹדַעַת.

(2014)


חִלְּקוּ לַיְּלָדִים כָּל חֹדֶשׁ,

שָׁם בַּמִּזְרָח,

בִּקְצֵה דֶּרֶךְ הָרַכָּבוֹת.


גּוֹן פְּנֵי הָאֲנָשִׁים אָפֹר הָיָה

הַמִּישׁוֹר גָּדוֹל וְלֹא־מִתְעַגֵּל


וְהוּא לָקַח


כָּל פַּעַם

בִּזְמַן חֲלֻקַּת אֹכֶל

נִשְׁמְעוּ צְעָקוֹת

מֵהַבַּיִת שֶׁל פּוֹרְטְנוֹי.


חָנָן ווֹלְף פּוֹרְטְנוֹי

הוּא אָבִי

(2010)


“אבא, האם תשמע אותי, ענני / כמה דברים אף פעם לא נאמר”

(מהשיר “אבא” של שילה פרבר)


בְּצִפָּרְנֶיךָ הַשְּׁחֹרוֹת מִגְּרִיז שִׁחְרַרְתָּ קִרְעֵי־חֲלוֹם

בְּבֵית הַמְּלָאכָה בְּשִׁכּוּן אֱלִיעֶזֶר

לְיַד הַמַּכֹּלֶת שֶׁל צְוִיבֶּל


כַּמָּה דְּבָרִים לֹא אָמַרְנוּ אַף פַּעַם

[בִּגְדֵי עֲבוֹדָה כְּחֻלִּים כֵּהִים עִם רֵיחַ כָּבֵד שֶׁל

שֶׁמֶן מְכוֹנוֹת]

וּלְעוֹלָם כְּבָר לֹא נֹאמַר


בְּצִפָּרְנֶיךָ גֵּרַדְתָּ אֶת הַצִּפּוּי הֶעָבֶה

שֶׁל הַחַיִּים, וְלַמּוֹךְ לֹא הִגַּעְתָּ.


בְּיָדַיִם מְחֻסְפָּסוֹת, מְיֻבָּלוֹת

תִּקַּנְתָּ פַּנְצֶ’רִים, הִתְקַנְתָּ כִּסְאוֹת מִבַּרְזֶל,

מַעֲמָדִים לַעֲצִיצִים, סֻלָּמוֹת,

דּוּדֵי שֶׁמֶשׁ, דּוּדֵי מַיִם חַמִּים


יְלָדִים אֲחֵרִים שָׁמְעוּ מִמְּךָ

מַעֲנֵה לָשׁוֹן מְשֻׁעֲשָׁע


בְּצִפָּרְנֶיךָ חָפַרְתָּ בְּמָה שֶׁקּוֹרְאִים

פַּרְנָסָה, לְהָבִיא לֶחֶם הַבַּיְתָה

לְאִשָּׁה רוֹטֶנֶת, אִמָּא שֶׁלִּי

[אֵלַי הִיא חִיְּכָה]

וְלַבָּנוֹת שֶׁפְּנֵיהֶן מַסְתִּירוֹת

בְּצִפָּרְנֶיךָ שָׂרַטְתָּ אֶת הַחַיִּים

וִילָדֶיךָ נִשְׁאֲרוּ מַשְׂאַת נֶפֶשׁ רְחוֹקָה


כְּשֶׁרָצִיתָ – הָיָה מְאֻחָר מִדַּי


דְּבָרִים שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ בֵּינֵינוּ

כְּבָר לֹא נֹאמַר לְעוֹלָם.

(2016)


הִנֵּה, אֲנִי אוֹמֶרֶת לִרְאוּבֵן, מְחַשֶּׁבֶת

אֶת הֶחֳדָשִׁים עַל אֶצְבָּעוֹת יָד אַחַת

וְאֶצְבָּעוֹת יָד שְׁנִיָּה


יוֹצֵא תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים.

וָחֵצִי


הִנֵּה, נֶהֱרֵיתִי בְּדִיּוּק בְּלֵיל הַחֲתֻנָּה.


הֶאֱמַנְתִּי שֶׁהָיְתָה אַהֲבָה

בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, אַךְ


אִמִּי אָמְרָה

"כְּבָר מֵהַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּי

יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה לֹא זֶה"

(2015)


אָמְנָם שִׁיר לֹא חַיָּב

לִהְיוֹת נֶאֱמָן לַמְּצִיאוּת


הוּא אָמַר, אוֹתוֹ מִי שֶׁהִסְבִּיר לִי,

בְּפָּאבּ אַפְלוּלִי,


מָה פֵּרוּשׁ “מִיתָדֵר”

שֶׁהוֹפִיעַ בְּ“לֹא מִיתָדֵר לְהוֹ”


בְּשִׁיר שֶׁלִּי. זֶה מִלְּשׁוֹן לְהִתְגּוֹרֵר, אָמַר,

כְּלוֹמַר נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם, בַּאֲרָמִית,


לְשׁוֹן בֵּית הַדִּין הָרַבָּנִי,

שֶׁלֹּא יָגוּרוּ יַחַד, הוֹרַיִךְ


וְהַפֵּרוּשׁ שֶׁלָּךְ, שֶׁ“מִיתָדֵר” בָּא

מִלְּשׁוֹן “מִסְתַּדֵּר” – שָׁגוּי.


הִמְשַׁכְתִּי לִשְׁתוֹת אֶת הַבִּירָה.

וַיְינְשְׁטָאפֶּן. אֲנִי הוֹגָה נָכוֹן?

(2016)

מתנדבים שנטלו חלק בהנגשת היצירות לעיל
  • אסף ברטוב
  • יוסי לבנון
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!