היצירה על העטיפה: רוני סומק עיצוב עטיפה: דודי איבן ניקוד: ראובן ויסמן

תודה לחבריי המשוררים שי דותן, ליאור שטרנברג ואתי פלר, שהעירו הערותיהם על השירים ועל סדר העריכה.

רצוי לקרוא בקול או בשקט, בציבור או בבדידות החדר, לצלם, להעתיק, להקליט, לשכפל או להפיץ בכל דרך שהיא ובכל אמצעי, אלקטרוני, אופטי או מכני, קטעים כלשהם מספר זה, בציון שם המחברת.

עם זאת, אין לעשות שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בתוכן הספר, או בחלקו, ללא רשות מפורשת בכתב מדורית ויסמן.

לילדַי צחי, איתמר ויהונתן

לחם

מאת

דורית ויסמן

---

הקיסרות האוסטרו־הונגרית

מאת

דורית ויסמן

הַשָּׂרִיד הַיָּחִיד אֶצְלִי

מֵהַקֵּיסָרוּת הָאוֹסְטְרוֹ־הוּנְגָרִית

מִכַּרְמֵי הַמִּשְׁפָּחָה בְּטוֹקַאי

מֵהַבָּתִּים עִם הַמְּשָׁרְתִים

הוּא הֲרָמַת הַזֶּרֶת

בְּעֵת שְׁתִיַּת מִיץ הָאֶשְׁכּוֹלִיּוֹת שֶׁל הַבֹּקֶר.

אִמִּי הֶעֱרִיצָה אֶת סִיסִי, הִיא

אֱלִיזַבֶּט, אוֹ אֶרְזְ’בֶּט בִּלְשׁוֹן הַהוּנְגָרִים,

אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר פְרָנְץ יוֹזֶף

בְּיַלְדוּתָהּ, וְגַם בְּנַעֲרוּתָהּ, בְּגוֹדוֹלֵי,

בִּלְּתָה בְּאַרְמוֹן הַקַּיִץ שֶׁלָּהֶם,

וְגַם בְּפַּארְק הַמֶּלֶךְ וּבְאֶרְזְ’בֶּט פַּארְק

גּוֹדוֹלֵי הָיְתָה גַּן הָעֵדֶן הָאָבוּד.

אוֹתָהּ גּוֹדוֹלֵי, אוֹתָהּ חָצָה בְּמַסָּעוֹ בָּרַכֶּבֶת

שָׁנִים לִפְנֵי כֵן

הַחַיָּל הָאַמִּיץ שְׁוֵיק

בְּדַרְכּוֹ אֶל הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה.

(2013)

---

לחם

מאת

דורית ויסמן

אֶתְמוֹל, לָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי,

לָקַחְתִּי הַבַּיְתָה כַּמָּה פְּרוּסוֹת לֶחֶם

שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵהָאֲרוּחָה בַּמִּסְעָדָה.

בִּקַּשְׁתִּי נַיְלוֹן.

וְנִזְכֶּרֶת עַכְשָׁו בְּאִמָּא

שֶׁתָּמִיד הָיָה לָהּ לֶחֶם בַּכִּיסִים

וְאֵיךְ הִתְבַּיַּשְׁנוּ

כְּשֶׁהָיְתָה מַגְנִיבָה שְׁאֵרִיּוֹת לֶחֶם

מִמִּסְעָדָה לְכִיסֵיהָ

הָיִיתִי אֲפִלּוּ גּוֹעֶרֶת בָּהּ

עַד שֶׁחָדַלְנוּ. לְהִתְבַּיֵּשׁ.

וּפַעַם, הָיָה זֶה בְּמִסְעֶדֶת שָׁקְשׁוּקָה

בְּיָפוֹ, וְהַלֶּחֶם הָיָה טָרִי וְטָעִים כָּל כָּךְ,

אֲפִלּוּ עוֹדַדְתִּי אוֹתָהּ בְּגָלוּי.

אִמָּא, אָמַרְתִּי לָהּ, קְחִי. קְחִי.

מֵי בְּרָכָה חַמִּים זוֹרְמִים עָלַי עַכְשָׁו

בַּמִּקְלַחַת, בַּבֹּקֶר.

(2014)

---

סרדינים וצנוניות. שיר מפוזר כמו מחשבותי הבוקר. או: סרט הונגרי

מאת

דורית ויסמן

סַרְדִּינִים וּצְנוֹנִיּוֹת

מַזְכִּירִים לִי אֶת אֲרוּחוֹת הַחֹפֶשׁ

אוֹתָן אָכְלָה אִמִּי, בַּת עֶשְׂרִים,

שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ קִילוֹ בִּלְבַד,

אַחֲרֵי הַמַּחֲנוֹת.

69 שָׁנִים אַחֲרֵי,

בְּעֵת מִלְחָמָה אַחֶרֶת,

אֲנִי אוֹכֶלֶת אוֹתָם לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר.

סַרְדִּינִים וּצְנוֹנִיּוֹת

הַיּוֹם הָעֶשְׂרִים לְמִבְצַע

“צוּק אֵיתָן”

תְּמוּנוֹת הַהֲרוּגִים עָבְרוּ לְעַמּוּד חָמֵשׁ.

וּבְרֹאשִׁי תְּמוּנוֹת מִסֶּרֶט אֶתְמוֹל

שְׁנֵי אַחִים, תְּאוֹמִים,

בְּחַוָּה כַּפְרִית, מֻכִּים, מֻרְעָבִים,

מִתְחַשְׁלִים, מְנַסִּים לְהִנָּצֵל.

תְּמוּנַת רָאשֵׁיהֶם

סְמוּכִים זֶה לָזֶה בְּעֵת הַשֵּׁנָה,

בַּתְּחִלָּה וּבְמֶשֶׁךְ הַסֶּרֶט –

סֶרֶט הוּנְגָּרִי.

(2014)

---

סרט מצויר

מאת

דורית ויסמן

כַּמָּה יָמִים אַחֲרֵי שֶׁכָּתַבְתִּי אֶת הַשִּׁיר עַל סָבְתָא

הִגִּיעָה פְרַנְצִי

וְיָשְׁבָה אֶצְלִי בַּמִּטְבָּח

הֵכַנְתִּי לָהּ אֶת הַמַּאֲכָל

שֶׁהֵכַנְתִּי לָהּ בְּבִקּוּרָהּ הַקֹּדֶם

לִפְנֵי 18 שָׁנָה, מַאֲכָל הוּנְגָּרִי

שֶׁאָכְלוּ אֶצְלֵנוּ בַּמִּשְׁפָּחָה

אִמָּא שֶׁלִּי הֵכִינָה לִי

וְאִמָּא שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי הֵכִינָה לָהּ

וַאֲנִי מְכִינָה לִילָדַי –

כְּרוּב מְאֻדֶּה עִם אִטְרִיּוֹת

מְתֻבָּל בְּמֶלַח בִּלְבַד

בְּפִיהָ הַקָּפוּץ, הַבּוֹלֵט כְּשֶׁהִיא מְכַוֶּצֶת אֶת הַשְּׂפָתַיִם

בְּהַבָּעַת הִשְׁתָּאוּת, סַפְקָנוּת אוֹ הַשְׁלָמָה

הִיא מַזְכִּירָה לִי אֶת סָבְתָא,

שֶׁהִיא גַּם סָבְתָא שֶׁלָּהּ

כְּאִלּוּ הִתְעוֹרְרָה לְחַיִּים

אֶצְלִי בַּמִּטְבָּח

וַאֲנִי מַאֲכִילָה אוֹתָהּ

אֶת הָאֹכֶל שֶׁלָּהּ שֶׁתָּמִיד בָּרַחְתִּי מִמֶּנּוּ

כְּרוּב מְאֻדֶּה עִם אִטְרִיּוֹת

מְתֻבָּל בְּמֶלַח בִּלְבַד

פְרַנְצִי דַאֲגָנִית כְּמוֹ אָבִיהָ

וּכְמוֹ הַסָּבְתָא שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי

וְהִיא גַּם אוֹהֶבֶת לֶאֱכֹל.

מִטוֹרוֹנְטוֹ לְחֵיפָה.

הִתְגַּלְגְּלָה, מִכָּל הַדָּתוֹת וְהָאֶפְשָׁרֻיּוֹת, לִהְיוֹת בַּהָאִית

הִיא בָּאָה עִם בִּתָּהּ, בַּת 11,

שֶׁנּוֹלְדָה מִזְרָחָה מִכָּאן

בְּאֶרֶץ שֶׁלֹּא הָיִיתִי בָּהּ מֵעוֹלָם

הֵיכָן שֶׁשְּׂדוֹת הָאֹרֶז מוּצָפֵי הַמַּיִם

נוֹצְצִים בַּשֶּׁמֶשׁ,

וְעֵינֶיהָ זוֹרְחוֹת כְּשֶׁהִיא אוֹכֶלֶת נוֹטֶלָה

וְרַק רוֹצָה לַחֲזֹר הַבַּיְתָה לְקַנַדָה

לַחֶדֶר שֶׁלָּהּ

וְיוֹם לְמָחֳרָת, בְּשַׁבָּת בָּעֶרֶב, לָלֶכֶת עִם הַחֲבֵרָה

הֲכִי טוֹבָה

לְסֶרֶט

מְצֻיָּר.

(2014)

---

מיה מספרת על אמא

מאת

דורית ויסמן

1

פַּעַם אֶחָד הִיא לִשְׁאֹל אוֹתִי

אַתְּ יוֹדַעַת לַעֲשׂוֹת גּוּלָשׁ

אֲנִי אוֹמֶרֶת, לֹא כָּל כָּךְ יוֹדַעַת

כָּל כָּךְ קְצָת שָׁעוֹת, יֵשׁ מַסְפִּיק עֲבוֹדָה

אֵיךְ אֲנִי גַּם לְבַשֵּׁל

וְהִיא אוֹמֶרֶת יֵשׁ לִי עַל הַסִּנּוֹר מַתְכּוֹן

כָּכָה כָּל פַּעַם שֶׁאֲנִי שָׁם אֲנִי לְבַשֵּׁל לָהּ גּוּלָשׁ

2

הִיא כָּל הַזְּמַן הוֹלֶכֶת אֵיפֹה שֶׁאֲנִי

אִי אֶפְשָׁר מָתַי אֲנִי רוֹצָה לַעֲשׂוֹת סְפּוֹנְגָ’ה

אֲנִי אוֹמֶרֶת, קְלָרָה, עַכְשָׁו צָרִיךְ לָלֶכֶת בַּחוּץ

כְּמוֹ אֲנִי נוֹתֶנֶת כָּכָה מַכּוֹת בַּטּוּסִיק שֶׁלָּהּ עִם רֶגֶל

3

מָתַי תַּמִּי אוֹמֶרֶת צָרִיךְ לִשְׁתוֹת כַּדּוּרִים

הִיא אוֹמֶרֶת יוֹתֵר טוֹב אֲנִי לִשְׁתוֹת

בִּירָה שָׁחוֹר כּוֹמוֹ לִשְׁתוֹת כַּדּוּרִים

אֲנִי בָּאָה וְאוֹמֶרֶת

לִשְׁתוֹת כַּדּוּרִים פַּעַם רִאשׁוֹנָה,

וְהִיא לִשְׁתוֹת

4

כָּל הַזְּמַן הִיא לְצַלְצֵל לִשְׁאֹל מָתַי אַתְּ בָּאָה

הִיא אוֹמֶרֶת יוֹם שִׁשִּׁי, יוֹם רִאשׁוֹן, הָיָה,

וְאַחַר כָּךְ אֲנִי חוֹשֶׁבֶת רְבִיעִי וְשִׁשִּׁי,

וְכָּל הַזְּמַן לְצַלְצֵל וְלִשְׁאֹל מָתַי אַתְּ בָּאָה

וַאֲנִי אוֹמֶרֶת קְלָרָה, אֶתְמוֹל אַתְּ לְצַלְצֵל אֵלַי

יוֹם חֲמִישִׁי, יוֹם שִׁשִּׁי אֲנִי בָּאָה.

– עוֹד כַּמָּה יָמִים יֵשׁ עַד יוֹם שִׁשִּׁי?

(2012)

---

[בַּמַּסָז']

מאת

דורית ויסמן

בַּמַּסָז'

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל גּוּפֵךְ,

אִמָּא,

רַךְ, רָפוּס וּמְפֻיָּס

וְאֵיךְ לִפְעָמִים, כְּשֶׁהִתְלַבַּשְׁתְּ,

יָשַׁבְתְּ עַל הַמִּטָּה

וּקְצוֹת שָׁדַיִךְ אָסוּפִים

בַּגּוּמִי שֶׁל הַמִּכְנָסַיִם

הָיִיתִי רוֹצָה לָגַעַת בָּךְ

יוֹתֵר

(2016)

---

טלפון לאמא

מאת

דורית ויסמן

וַעֲדַיִן, חָמֵשׁ שָׁנִים חָדְשַׁיִם וְתִשְׁעָה יָמִים אַחֲרֵי מוֹתָהּ,

אֲנִי קָמָה מִשְּׁנַת הַצָּהֳרַיִם, סוֹבֶבֶת בַּבַּיִת בָּאוֹר הַמּוּעָט

שֶׁבֵּין צָהֳרַיִם לְעֶרֶב, מִתְכַּוֶּנֶת לְנַגֵּן עַל הַפְּסַנְתֵּר,

וְחוֹשֶׁבֶת לְהָרִים אֵלֶיהָ טֶלֶפוֹן.

(2008)

---

סבתא שלי

מאת

דורית ויסמן

סָבְתָא שֶׁלִּי

יוֹשֶׁבֶת בַּמִּטְבָּח אֶל פִּנַּת הַשֻּׁלְחָן

רוֹטֶנֶת בְּהוּנְגָּרִית,

שָׂפָה שֶׁלֹּא אָבִיתִי לִלְמֹד

כִּי הִיא וְאִמִּי וְדוֹדָתִי

דִּבְּרוּ כָּל הַזְּמַן עַל אֹכֶל

וַאֲרוּחוֹת

מָה נָכִין לַאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם

מָה נָכִין לַאֲרוּחַת עֶרֶב

הַיּוֹם אֲנִי מוֹדָה:

טָעִיתִי לְגַבֵּי שְׁנֵי הַדְּבָרִים –

גַּם הָאֹכֶל

גַּם הַשָּׂפָה

וּלְגַבֵּי סָבְתָא

אֵינֶנִּי יוֹדַעַת.

(2014)

---

סוכר וביסקוויטים

מאת

דורית ויסמן

חִלְּקוּ לַיְּלָדִים כָּל חֹדֶשׁ,

שָׁם בַּמִּזְרָח,

בִּקְצֵה דֶּרֶךְ הָרַכָּבוֹת.

גּוֹן פְּנֵי הָאֲנָשִׁים אָפֹר הָיָה

הַמִּישׁוֹר גָּדוֹל וְלֹא־מִתְעַגֵּל

וְהוּא לָקַח

כָּל פַּעַם

בִּזְמַן חֲלֻקַּת אֹכֶל

נִשְׁמְעוּ צְעָקוֹת

מֵהַבַּיִת שֶׁל פּוֹרְטְנוֹי.

חָנָן ווֹלְף פּוֹרְטְנוֹי

הוּא אָבִי

(2010)

---

גריז, או: דברים שכבר לא נאמר

מאת

דורית ויסמן

בְּצִפָּרְנֶיךָ הַשְּׁחֹרוֹת מִגְּרִיז שִׁחְרַרְתָּ קִרְעֵי־חֲלוֹם

בְּבֵית הַמְּלָאכָה בְּשִׁכּוּן אֱלִיעֶזֶר

לְיַד הַמַּכֹּלֶת שֶׁל צְוִיבֶּל

כַּמָּה דְּבָרִים לֹא אָמַרְנוּ אַף פַּעַם

[בִּגְדֵי עֲבוֹדָה כְּחֻלִּים כֵּהִים עִם רֵיחַ כָּבֵד שֶׁל

שֶׁמֶן מְכוֹנוֹת]

וּלְעוֹלָם כְּבָר לֹא נֹאמַר

בְּצִפָּרְנֶיךָ גֵּרַדְתָּ אֶת הַצִּפּוּי הֶעָבֶה

שֶׁל הַחַיִּים, וְלַמּוֹךְ לֹא הִגַּעְתָּ.

בְּיָדַיִם מְחֻסְפָּסוֹת, מְיֻבָּלוֹת

תִּקַּנְתָּ פַּנְצֶ’רִים, הִתְקַנְתָּ כִּסְאוֹת מִבַּרְזֶל,

מַעֲמָדִים לַעֲצִיצִים, סֻלָּמוֹת,

דּוּדֵי שֶׁמֶשׁ, דּוּדֵי מַיִם חַמִּים

יְלָדִים אֲחֵרִים שָׁמְעוּ מִמְּךָ

מַעֲנֵה לָשׁוֹן מְשֻׁעֲשָׁע

בְּצִפָּרְנֶיךָ חָפַרְתָּ בְּמָה שֶׁקּוֹרְאִים

פַּרְנָסָה, לְהָבִיא לֶחֶם הַבַּיְתָה

לְאִשָּׁה רוֹטֶנֶת, אִמָּא שֶׁלִּי

[אֵלַי הִיא חִיְּכָה]

וְלַבָּנוֹת שֶׁפְּנֵיהֶן מַסְתִּירוֹת

בְּצִפָּרְנֶיךָ שָׂרַטְתָּ אֶת הַחַיִּים

וִילָדֶיךָ נִשְׁאֲרוּ מַשְׂאַת נֶפֶשׁ רְחוֹקָה

כְּשֶׁרָצִיתָ – הָיָה מְאֻחָר מִדַּי

דְּבָרִים שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ בֵּינֵינוּ

כְּבָר לֹא נֹאמַר לְעוֹלָם.

(2016)

---

עוד על ההזמנה לחתונה של הורי – 11.7.49

מאת

דורית ויסמן

הִנֵּה, אֲנִי אוֹמֶרֶת לִרְאוּבֵן, מְחַשֶּׁבֶת

אֶת הֶחֳדָשִׁים עַל אֶצְבָּעוֹת יָד אַחַת

וְאֶצְבָּעוֹת יָד שְׁנִיָּה

יוֹצֵא תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים.

וָחֵצִי

הִנֵּה, נֶהֱרֵיתִי בְּדִיּוּק בְּלֵיל הַחֲתֻנָּה.

הֶאֱמַנְתִּי שֶׁהָיְתָה אַהֲבָה

בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, אַךְ

אִמִּי אָמְרָה

"כְּבָר מֵהַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּי

יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה לֹא זֶה"

(2015)

---

ויינשטאפן

מאת

דורית ויסמן

אָמְנָם שִׁיר לֹא חַיָּב

לִהְיוֹת נֶאֱמָן לַמְּצִיאוּת

הוּא אָמַר, אוֹתוֹ מִי שֶׁהִסְבִּיר לִי,

בְּפָּאבּ אַפְלוּלִי,

מָה פֵּרוּשׁ “מִיתָדֵר”

שֶׁהוֹפִיעַ בְּ“לֹא מִיתָדֵר לְהוֹ”

בְּשִׁיר שֶׁלִּי. זֶה מִלְּשׁוֹן לְהִתְגּוֹרֵר, אָמַר,

כְּלוֹמַר נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם, בַּאֲרָמִית,

לְשׁוֹן בֵּית הַדִּין הָרַבָּנִי,

שֶׁלֹּא יָגוּרוּ יַחַד, הוֹרַיִךְ

וְהַפֵּרוּשׁ שֶׁלָּךְ, שֶׁ“מִיתָדֵר” בָּא

מִלְּשׁוֹן “מִסְתַּדֵּר” – שָׁגוּי.

הִמְשַׁכְתִּי לִשְׁתוֹת אֶת הַבִּירָה.

וַיְינְשְׁטָאפֶּן. אֲנִי הוֹגָה נָכוֹן?

(2016)

Lucky Star

מאת

דורית ויסמן

---

אהבה

מאת

דורית ויסמן

דּוֹדָתִי, כְּבָר לֹא צְעִירָה,

עִם מַכְשִׁיר שְׁמִיעָה, מִזְוָדָה

וּשְׁנֵי תִּיקֵי יָד פִּרְחוֹנִיּיִם,

יָצְאָה לְמַסַּע

מִבֵּיתָהּ, מֶרְחָק כְּשָׁעָה מִבּוֹסְטוֹן

וְעַד לִשְׂדֵה הַתְּעוּפָה

וּמִשָּׁם בְּמָטוֹס אֵייר פְרַנְס עַל פְּנֵי הָאַטְלָנְטִיק

וְעַד לְפָּרִיז – 5905.86 קִילוֹמֶטְרִים.

בְּפָּרִיז הִמְתִּינָה כַּמָּה שָׁעוֹת

וְאַחַר כָּךְ בְּמָטוֹס אַחֵר – גַּם הוּא אֵייר פְרַנְס – מֵעַל לַיָּם הַתִּיכוֹן

וְלִשְׂדֵה הַתְּעוּפָה בֶּן גּוּרְיוֹן, 3280 קִילוֹמֶטְרִים,

שָׁם חִכִּיתִי לָהּ בִּשְׁעַת אַחַר צָהֳרַיִם.

בָּאתִי, אָמְרָה,

לְקַבֵּל אַהֲבָה.

(2012)

---

11 באפריל 2012, בוקר. ואולי ביקור אחרון

מאת

דורית ויסמן

אֲנִי מוֹצִיאָה אֶת כְּלֵי הַמִּטָּה לְאִוְרוּר בַּמִּרְפֶּסֶת

אֲנִי מַנִּיחָה בַּכִּיּוֹר אֶת סֵפֶל הָעֲנָקִים הַכָּחֹל מְעֻטָּר הַפְּרָחִים

בּוֹ שָׁתְתָה דּוֹדָתִי אֶת הַתֵּה־בְּחָלָב. הַסֵּפֶל חַם בְּיָדִי.

תִּקְתּוּק הַשָּׁעוֹן הַמְעוֹרֵר, שֶׁהֵעִירָהּ לִפְנֵי כַּחֲצִי שָׁעָה,

מְמַלֵּא אֶת חֲלַל הַסָּלוֹן

הַצִּפּוֹר הַשּׁוֹרֶקֶת שׁוֹרֶקֶת בַּחוּץ.

חָמֵשׁ בַּבֹּקֶר. חשֶׁךְ עֲדַיִן.

הַמּוּאַזִּין נָדַם.

שִׁמְרִי עַל עַצְמֵךְ, הִיא אָמְרָה לְתוֹךְ אָזְנִי,

פְּסֹקֶת הַשֵּׂעָר בִּשְׂעָרָהּ, שָׁדֵּינוּ לְחוּצִים בְּחִבּוּק אָרֹךְ.

רֵיחָהּ, רֵיחַ שְׂעַר חַיּוֹת וְגֶשֶׁם, וְשָׁמָאנִים בַּצָּפוֹן הָרָחוֹק,

גַּם הוּא עֲדַיִן בַּחֲלַל הַסָּלוֹן

כְּשֶׁהִיא בְּמוֹנִית לִשְׂדֵה הַתְּעוּפָה

לְטִיסָה 2221AF לְפָּרִיס, וְאַחַר כָּךְ בּוֹסְטוֹן

וּבְמוֹנִית נוֹסֶפֶת לְבֵיתָהּ, לְקָטִי וְלַחֲתוּלִים

שָׁעוֹת לִפְנֵי כֵן, עַל שֻׁלְחָן עֵץ הַמֵּיְפֶּל שֶׁבַּמִּטְבָּח

הֶחֱזַקְנוּ יָדַיִם.

פַּעַם אַחַת, לְצֹרֶךְ הַדְגָּמָת עִנְיָן כָּלְשֶׁהוּ

הִתִּיקָה יָדָהּ מִיָּדִי

וּמִיָּד הוֹשִׁיטָה אוֹתָהּ חֲזָרָה, פְּשׁוּטָה לִרְוָחָה

וַאֲנִי לָקַחְתִּי.

מִישֶׁהוּ הִטִּיל אֶת עִתּוֹן הַבֹּקֶר אֶל דֶּלֶת הַכְּנִיסָה.

(2012)

---

פולדר5 – 121018-008: 9:35 בבוקר

מאת

דורית ויסמן

שְׁתִיקָה בַּטֵּיפּ. רַחַשׁ גַּלְגַּלֵּי הַדּוֹדְג' הַשָּׁחֹר עַל הָאַסְפַלְט.

הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בַּנְּסִיעָה הַזּוֹ שֶׁלִּי, אוֹמֶרֶת טָרָה,

הָיָה פָּשׁוּט לִהְיוֹת אִתָּךְ.

כְּבָר אֵין עֲלֵי שַׁלֶּכֶת. גִּזְעִי הָעֵצִים חֲשׂוּפִים, חֲלָקִים.

גַּם הַנְּסִיעָה לְיָם הַמֶּלַח, וְלִישֹׁן שָׁם בַּלַּיְלָה,

אֲבָל פָּשׁוּט סְתָם לָשֶׁבֶת אִתָּךְ בַּסָּלוֹן

וּלְדַבֵּר וְלֹא לַעֲשׂוֹת כְּלוּם.

שְׁתִיקָה בַּטֵּיפּ. רַחַשׁ גַּלְגַּלֵּי הַדּוֹדְג' הַשָּׁחֹר עַל הָאַסְפַלְט.

גַּם עֲבוּרִי, אֲנִי אוֹמֶרֶת לָהּ, כְּשֶׁאֲנִי בָּאָה לְכָאן,

הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר הוּא לִהְיוֹת אִתָּךְ

כָּכָה זֶה אֵצֶל הָאֲמֶרִיקָאִים, לְדַבֵּר אֶת מַה

שֶׁאֶצְלֵנוּ שׁוֹתְקִים.

הִיא הִסִּיעָה אוֹתִי לַתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית בְּבּוֹסְטוֹן

שָׁם עָלִיתִי עַל ה“לַאקִי־סְטַאר” שֶׁל הַסִּינִים:

חֲמִשָּׁה עָשָׂר דוֹלָר מִבּוֹסְטוֹן לִנְיוּ יוֹרְק.

(2013)

---

Lucky Star

מאת

דורית ויסמן

הָאוֹטוֹבּוּס הִתְנִיעַ וְנָע.

דּוֹדָתִי קָמָה מִמְּקוֹמָהּ.

נוֹפְפָה. אֲנִי נוֹפַפְתִּי

מִמּוֹשָׁבִי בָּאוֹטוֹבּוּס.

הַשֶּׁמֶשׁ יָצְאָה.

מְטוֹס סִילוֹן עָלָה בִּמְאֻנָּךְ

מַשְׁאִיר אַחֲרָיו שֹׁבֶל לָבָן.

אַתְּ יָפָה, אָמַרְתִּי לָהּ

בַּפְּרִידָה.

אִשָּׁה לְיָדִי מְדַבֶּרֶת בְּנַיָּד.

סִינִית.

(2012)

שמשיות אדומות ים כחול

מאת

דורית ויסמן

---

נקניקיות

מאת

דורית ויסמן

אִמָּא שֶׁלִּי מָכְרָה נַקְנִיקִיּוֹת

בִּקְיוֹסְק בַּתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית

בְּתֵל אָבִיב

אַרְבָּעָה שִׁפּוּדֵי מַתֶּכֶת עָבִים אֲדִישִׁים

בָּהֶם הָיוּ תּוֹקְעִים לַחְמָנִיּוֹת מָאֳרָכוֹת

יוֹם אֶחָד בִּקֵּשׁ הַבְּעָלִים שֶׁל הַקְּיוֹסְק –

הוּנְגָּרִי חַיְּכָן אוֹ אוּלַי

יוֹגוּסְלַבִי עִם שָׂפָם,

שֶׁאֶצְבְּעוֹתָיו דַּקּוֹת אוֹ עָבוֹת,

חֲלָקוֹת אוֹ שְׂעִירוֹת –

מֵאִמִּי שֶׁתִּשָּׁאֵר עַד מְאֻחָר

וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת.

אִמִּי נִמְלְטָה. בְּכָל אֹפֶן

זֶה מַה שֶּׁהִיא סִפְּרָה.

וְהָיְתָה גַּם אוֹתָהּ פַּעַם, כְּשֶׁמְּנַהֵל מוֹעֶצֵת הַפּוֹעֲלִים

שֶׁל כְּפָר־סַבָּא, וְאוּלַי זוֹ הָיְתָה הַהִסְתַּדְּרוּת,

בִּרְאָיוֹן עֲבוֹדָה.

אִמָּא שֶׁלִּי הָיְתָה אִשָּׁה יָפָה

עֵינַיִם שׁוֹבָבוֹת, מֵצַח נָמוּךְ, שֵׂעָר שָׁחֹר סָמִיךְ

עוֹר חָלָק, גַּם לְעֵת זִקְנָתָהּ לֹא הָיוּ לָהּ קְמָטִים

(2012)

---

שמשיות אדומות, ים כחול

מאת

דורית ויסמן

שִׁמְשִׁיּוֹת אֲדֻמּוֹת כִּסְאוֹת פְּלַסְטִיק אֲדֻמִּים יָם כָּחֹל.

מַעְגַּל אֲנָשִׁים נוֹצָר סְבִיבָם

הַנַּעֲרָה בְּחֻלְצָה וְזָ’קֶט בִּלְבַד

הַיָּם כָּחֹל מְאֹד וְגוֹאֶה, יוֹנִים בְּמַטָּס אֶל סֻכַּת הַמַּצִּיל

צְלוֹחִיּוֹת עַל שֻׁלְחָן הָעֵץ: קֶטְשׁוֹפּ, צִ’ילֵי מָתוֹק, טְחִינָה וְעוֹד מַשֶּׁהוּ שֶׁהַנַּעַר לֹא יָדַע מַה הוּא

שִׁמְשִׁיּוֹת אֲדֻמּוֹת כִּסְאוֹת פְּלַסְטִיק אֲדֻמִּים יָם כָּחֹל.

שׂוֹחַחְנוּ לָנוּ בַּשֶּׁמֶשׁ וּבָרוּחַ הַנְּעִימָה וְלֹא חַשְׁנוּ שֶׁמַּשֶּׁהוּ אֵינוֹ כַּשּׁוּרָה

הַנַּעֲרָה לְבוּשָׁה הָיְתָה חֻלְצָה וְזָ’קֶט בִּלְבַד

חָלַקְנוּ בַּשְׁנִיצֶלוֹנִים וּבְסָלַט עָלִים יְרוּקִים

צְלוֹחִיוֹת עַל שֻׁלְחָן הָעֵץ: קֶטְשׁוֹפּ, צִ’ילֵי מָתוֹק, טְחִינָה וְעוֹד מַשֶּׁהוּ שֶׁהַנַּעַר לֹא יָדַע מַה הוּא

לֹא נָגַעְנוּ בַּלֶּחֶם

שׂוֹחַחְנוּ לָנוּ בַּשֶּׁמֶשׁ וּבָרוּחַ הַנְּעִימָה וְלֹא חַשְׁנוּ שֶׁמַּשֶּׁהוּ אֵינוֹ כַּשּׁוּרָה

צְלוֹחִיּוֹת עַל שֻׁלְחָן הָעֵץ: קֶטְשׁוֹפּ, צִ’ילֵי מָתוֹק, טְחִינָה וְעוֹד מַשֶּׁהוּ שֶׁהַנַּעַר לֹא יָדַע מַה הוּא

הַנַּעֲרָה בְּחֻלְצָה וְזָ’קֶט בִּלְבַד

שׂוֹחַחְנוּ לָנוּ בַּשֶּׁמֶשׁ וּבָרוּחַ הַנְּעִימָה וְלֹא חַשְׁנוּ שֶׁמַּשֶּׁהוּ אֵינוֹ כַּשּׁוּרָה

שִׁמְשִׁיּוֹת אֲדֻמּוֹת כִּסְאוֹת פְּלַסְטִיק אֲדֻמִּים. יָם כָּחֹל.

(2012)

---

חצוצרות

מאת

דורית ויסמן

¹

עַלִּיזָה נָתָן, 49. גְרָאנְד מוּלְטִיפָּרִיטִי,

18 יְלָדִים. הִתְקַבְּלָה עִם דִּמּוּם חָזָק בַּשָּׁבוּעַ הַ – 20.

גָּרָה בִּבְנֵי־בְּרַק בְּדִירַת שְׁלוֹשָׁה חֲדָרִים.

חַנָּה גֶּרְשְׁטֵיין, 33. אוּרוֹלוֹגִית. BOH

שְׁנֵי יְלָדִים, אַחַת עֶשְׂרֵה

הַפָּלוֹת. דַּלֶּקֶת חֲמוּרָה בְּדַרְכֵי הַשֶּׁתֶן

עֵקֶב קְרָעִים.

הֲדַס שְׁטַיְן, 42. נָשִׁים ג'. BOH²

גְרָאנְד מוּלְטִיפָּרִיטִי³ [11 יְלָדִים].

בְּעָיוֹת בַּחֻלְיוֹת, בַּכִּלְיָה,

וּבַטְּחוֹל. אוֹמֶרֶת שֶׁהַכֹּל מֵהַשֵּׁם.

דּוֹרִית וַיְסְמָן, 61, בְּמִרְפֶּסֶת הַסִּינֶמָטֶק,

מַשְׁקִיפָה עַל חוֹמוֹת הָעִיר הָעַתִּיקָה.

(2011)

---

טלפון חכם

מאת

דורית ויסמן

בֶּזֶק מַצִּיעִים לִי

שִׁדְרוּג שְׁמִי כְּסוֹפֶרֶת, מְשׁוֹרֶרֶת

בָּאֲתָר שֶׁלָּהֶם, 144, לְלֹא עֲלוּת,

לְבַד מִתַּשְׁלוּם 95 אֲגוֹרוֹת

עַל כָּל הַעֲלָאַת שְׁמִי בְּחִפּוּשׁ.

שֶׁאֲנִי אֲשַׁלֵּם לָהֶם.

כְּלוֹמַר, אִם יְחַפְּשׂוּ אַחֲרַי

מֵאָה אִישׁ – אֲשַׁלֵּם לְבֶּזֶק

תִּשְׁעִים וַחֲמִשָּׁה שַׁח,

וְאִם יְחַפְּשׂוּ אַחֲרַי

אֶלֶף אִישׁ, אֲשַׁלֵּם לְבֶּזֶק

תְּשַׁע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שַׁח.

בֶּזֶק יָקָר, מָה יוֹעִילוּ לִי

אֲנָשִׁים שֶׁיְּחַפְּשׂוּ אֶת שְׁמִי?

הָיִיתִי רוֹצָה שֶׁיְּפֻזְּרוּ שִׁירַי

וּפְרֶגְמֶנְטִים שֶׁלִּי

בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת אַחַת אַרְבַּע אַרְבַּע

וְשֶׁאִם, לְמָשָׁל, יְחַפֵּשׂ אָדָם ‘אִינְסְטֶלָטוֹר’

יִתָּקֵל בְּשִׁירִים עַל אָבִי קְשֵׁה־הַיּוֹם

אוֹ אִם יְחַפֵּשׂ אִישׁ ‘רוֹפֵא נֶפֶשׁ’, ‘פְּסִיכוֹלוֹג’

יִתָּקֵל בְּשִׁירַי עַל בֵּית־הַמְשֻׁגָּעִים,

אוֹ אִם, לְמָשָׁל, יְחַפְּשׂוּ ‘סוֹכְנוּת נְסִיעוֹת’

יִתָּקֵל בְּשִׁירַי עַל מוֹמְבַּסָה אוֹ נְיוּ־יוֹרְק,

וְלֹא רַק שֶׁלִּי, גַּם שִׁירִים שֶׁל אֲחֵרִים,

מְקוֹרִיִּים וּמְתֻרְגָּמִים.

וְיִמָּלֵא בֶּזֶק אַלִיטֶרַצִּיוֹת, מֶטוֹנִימְיוֹת,

שִׁירִים מִתְהַפְּכִים וּשְׁבוּרִים,

חֲסָרִים, חֲזָרוֹת, מֶטָפוֹרוֹת

אוֹנוֹמַטוֹפֵּאוֹת, אוֹקְסִימוֹרוֹנִים, אִימַאזִ’ים,

דִיאָלוֹגִים, חֲרוּזִים וּמִצְלוֹלִים

פְּסִיחוֹת וּמַחֲזוֹרֵי־שִׁיר אֶקְסְטָטִיִּים

שֶׁיְּשַׁלֵּם עֲלֵיהֶם – הַקּוֹרֵא – נַנִּיחַ 95 אֲגוֹרוֹת לְשׁוּרָה

וְאַחֲרֵי נִכּוּי עֲמָלָה לַבֶּזֶק, נַנִּיחַ 10 אֲגוֹרוֹת

שֶׁהֵן כַּעֲשָׂרָה אָחוּז, יַעַבְרוּ לִידֵי הַמְּשׁוֹרֵר/ת

85 אֲגוֹרוֹת עַל כָּל שׁוּרָה

וּבָא לַבֶּזֶק גּוֹאֵל.

(2016)

---

כבישת זיתים, תשס"ה

מאת

דורית ויסמן

אֲנִי דּוֹפֶקֶת זֵיתִים

הַמָּגָ"ב דּוֹפֵק אֶת הָעַרְבִים

בְּעִיסָאוִיָּה

מַמָּשׁ מוּל הַמִּרְפֶּסֶת שֶׁלִּי

אֵין לִי מָה לוֹמַר לַהֲגַנָּתִי.

ירושלים, 5.10.15

ווּלְקָנוֹ

מאת

דורית ויסמן

---

מזרקה

מאת

דורית ויסמן

רוֹמָא. אֲנִי יוֹשֶׁבֶת מוּל מִזְרָקָה

שֶׁנִּבְנְתָה בַּמֵּאָה הַ־19

לְפִי תִּכְנוּן שֶׁנַּעֲשָׂה בְּ־1590.

מָאתַיִם שָׁנָה, וְאוּלַי 300,

עָבְרוּ בֵּין הַתִּכְנוּן לַבְּנִיָּה.

הַתָּכְנִיּוֹת לֹא רַק שֶׁלֹּא נִזְרְקוּ

שִׁבְעָה דּוֹרוֹת עָבְרוּ.

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל רֶוַח הַזְּמַן הַזֶּה,

תְּקוּפָה אֲרֻכָּה פִּי כַּמָּה מִמִּסְפָּר שְׁנוֹתַי

מִמִּסְפַּר שְׁנוֹת הַמְּדִינָה שֶׁלִּי.

פִּכְפּוּךְ, שִׁקְשׁוּק, טִפְטוּף, פִּיךְ־פּוּךְ הַמַּיִם

מַשְׁרִים שַׁלְוָה. אֵין לְאָן לְמַהֵר.

אֵין גַּם מָה שֶׁיַּטְרִיד אֶת מְנוּחָתֵךְ

הָאָרֶץ, הַמְּדִינָה, הַיְלָדִים, הַנְּכָדִים,

הַנִּינִים, הַיָּם, הַטֶּבַע –

הַכֹּל יִזְרֹם אֵיתָן בְּמַסְלוּלוֹ.

עַכְשָׁו עָלַי רַק לַעֲמֹד בְּגַבִּי לַמִּזְרָקָה

וְלִזְרֹק מַטְבֵּעַ.¹

(2015)

---

סיציליה – קצרצרים

מאת

דורית ויסמן

*

סִיצִילְיָה – חֶלְקַת עֲשָׂבִים

פִּרְאִית בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית שֶׁל

מִקְדָּשׁ

*

סִיּוּרֵי הַסַּנְדָּק

לוֹקְחִים לִמְעָרַת אוֹדִיסֵיאוּס

וּשְׁפְּרִיץ.

*

עִם עֶרֶב

נָשִׁים רוֹחֲצוֹת

תְּרִיסֵי עֵץ וּמַפּוֹת

*

סִיצִילְיָה – הַמֶּרְחָק קָצָר

בֵּין הַגְּלִידָה

לַלֶּחֶם

*

סִיצִילְיָה – חֻרְבוֹת מִשְּׁנוֹת הַ־50

מִתְעַרְבְּבוֹת בָּחֳרָבוֹת

לִפְנֵי אֶלֶף שָׁנָה

*

מֶלְצָרִים הֲדוּרִים חַסְרֵי שִׁנַּיִם

מְנִיפוֹת בִּמְקוֹם מְאַוְרֵרִים

*

לִפְנוֹת עֶרֶב סְנוּנִיּוֹת

מִתְאַבְּדוֹת אֶל הַתְּהוֹם

כָּל הָעֲיָרָה בָּרְחוֹב הָרָאשִׁי

*

הַזְּמַן נִתְקָע

בְּסִמְטָאוֹת

לְלֹא מוֹצָא

(2016)

---

מלון בסיציליה

מאת

דורית ויסמן

סְדִינִים לְבָנִים צַחִים

בְּרֵיחַ כְּבִיסָה

לְהִתְרַוֵּחַ עַל הַמִּטָּה

כָּרִית מִתַּחַת לְרֹאשִׁי

כָּרִית מִתַּחַת לַשּׁוֹקַיִם

וְלִפְעָמִים כָּרִיּוֹת מִתַּחַת לַאֲצִילֵי הַיָּדַיִם

יֵשׁ נַחַת בַּיְּדִיעָה

שֶׁזֶּה הַמָּקוֹם הַפְּרָטִי שֶׁלָּנוּ

אִי קָבוּעַ בְּתוֹךְ

הַכָּאוֹס וְחֹסֶר־הַוַּדָאוּת

מְעוֹז שֶׁקֶט, מַעֲגָן

שֶׁהַתְּנוּעָה הַפִּרְאִית

הַיְחִידָה בּוֹ

תִּהְיֶה עַל הַמִּטָּה

(2016)

---

נשיקה

מאת

דורית ויסמן

אֲנִי מְנַסָּה לְהִזָּכֵר

הַאִם אֵי פַּעַם

הִתְנַשַּׁקְתִּי מְמוּשָׁכוֹת כָּל כָּךְ

כְּמוֹ הַזּוּג מוּלִי עַל הַסַּפְסָל

לִפְנֵי שֶׁהִגַּעְתִּי לַמִּטָּה

לְעִתִּים הִצְמִיד הַנַּעַר רֹאשׁוֹ

לְחָזָהּ

שֶׁהָיָה כָּלוּא בְּתוֹךְ חֻלְצָה לְבָנָה

אֲרוּכַּת שַׁרְווּלִים

לֹא נִסָּה לִפְתֹחַ כַּפְתּוֹר

הִמְשַׁכְתִּי לְהַבִּיט בָּהֶם

גַּם אַחֲרֵי סִיּוּם הַקַּפּוּצִ’ינוֹ עַד

שֶׁקָּמוּ, בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת, כִּתְפוּ

שְׁנֵי תִּיקֵי בֵּית סֵפֶר, וְהָלְכוּ

אני הָלַכְתִּי לְאִבּוּד

בְּחוֹף עִם הַרְבֵּה פְלַמִינְגוֹ

8.3.16, מֶרִידָה, מקסיקו

---

אוהל 457,half dome village, פארק יוסמיטי, ארה"ב

מאת

דורית ויסמן

הַנְּעָרוֹת הַסְּפָרַדִּיּוֹת בַּמִּקְלַחַת

מַשְׁמִיעוֹת קְרִיאוֹת עֹנֶג

כִּי קַר בַּחוּץ

וְהַמַּיִם רוֹתְחִים

הֵן מְיַבְּשׁוֹת אֶת שַׁעֲרָן בִּמְיַבֵּשׁ הַיָּדַיִם,

מִתְכּוֹפְפוֹת, צוֹחֲקוֹת

צְעִירוֹת

וּבַלַּיְלָה נִכְנְסוּ בִּי הַצּוּקִים

הַצִּפְחָתִיִּים, מַגְמָה לוֹהֶטֶת

שֶׁהָפְכָה גְּרָנִיט, רַךְ שֶׁהָפַךְ קָשֶׁה

וְכָל פִּילֵי הַיָּם וַאַרְיוֹת הַיָּם

נָהֲמוּ וְצָרְחוּ

כְּמוֹ הַדֻּבִּים

שֶׁמַּזְהִירִים אוֹתָנוּ מִפְּנֵיהֶם

בְּמִגְרַשׁ הַחֲנָיָה.

(2016)

---

שיער

מאת

דורית ויסמן

1

בַּיּוֹם בּוֹ מֻנָּה לִיבֶּרְמָן לְשַׂר הַבִּטָּחוֹן

הִתְחִיל לִנְשֹׁר לִי הַשֵּׂעָר

בְּכַמֻּיּוֹת

וְנָסַעְתִּי לְסִיצִילְיָה.

2

הִשְׁאַרְתִּי שְׂעָרוֹת בְּשׁוּק בָּאלָרוֹ בְּפַּלֶרְמוֹ

בַּמֵּזַח שֶׁל צֶפַלוּ, עֲיָרַת חוֹף יְמֵי־בֵּינַיְמִית

מוּל בָּתֵּי דַּיָּגִים זוֹהֲרִים בְּקַרְנֵי שֶׁמֶשׁ אַחֲרוֹנוֹת,

בַּחֲדָרִים בָּעֲיָרוֹת בַּעֲלוֹת שֵׁמוֹת

עֲסִיסִיִּים, נֶהֱגִים בְּהַטְעָמָה אִיטַלְקִית, כְּמוֹ

פּוֹלִיצִי גֶ’נֶרוֹסָה, לִינְגּוּאַגְלוֹסָה,

אַצִ’י טֶרֶצָה, אַצִ’י קוֹסְטֶלוֹ, אַצִ’ירִיאָלֶה,

בַּעֲיָרָה מַרְסֶלָה, שָׁם נַחַת גָּרִיבָּלְדִי

בְּרֹאשׁ אֶלֶף לוֹחֲמִים, בִּשְׁנַת 1860

סְנוּנִיּוֹת נָשְׂאוּ אוֹתָן בִּצְוִיחָה אֶל תּוֹךְ תְּהוֹם

וְהִתְעַרְבְּלוּ אִתָּן בְּסִבּוּבִים מַקְפִּיאִים, כְּמוֹ לַהֲקַת דָּגִים,

שְׁחָפִים הִסְתַּבְּכוּ בָּהֶן

יוֹנִים קִנְּנוּ בָּהֶן

כַּמָּה שְׂעָרוֹת חָדְרוּ לְהַר הַגַּעַשׁ אֶתְנָה

עָבְרוּ אֶת הָרַכֶּבֶל וְהָאוֹטוֹבּוּסִים, הִגִּיעוּ לָאֵזוֹר הָאָסוּר

וְנִשְׂרְפוּ בְּלֶהָבוֹת אַרְכָאִיּוֹת

סִיצִילְיָה, הוֹ סִיצִ’ילְיָה, אַתְּ מְלֵאָה בְּשַׂעֲרוֹתַי:

בְּכִכָּר הָאוּנִיבֶרְסִיטָה בְּקַטַנְיָה, בָּאוֹרָטוֹרִיוֹ

דֶּל רוֹסָרִיוֹ וּבָאוֹרָטוֹרִיוֹ דֶּה לָהּ סִיטָה בְּפָּלֶרְמוֹ,

בְּעִיטוּרֵי הַטִּיחַ שֶׁל סֶרְפּוֹטָה,

עַל דַּף הַמַּחְבֶּרֶת שֶׁלִּי בְּנוֹטוֹ, בְּעֶרֶב קַיִץ חַמִּים עִם זַמֶּרֶת מְקוֹמִית,

דְּחוּקָה בֵּין שְׁתֵּי זְקֵנוֹת, בִּתְהוֹמוֹת וּבְהָרִים בַּדֶּרֶךְ דָּרוֹמָה, בַּאוֹטוֹסְטְרָדוֹת, בְּחַדְרֵי הַפְּאֵר

וּבַחֲדָרִים הַצְּנוּעִים, בַּבִּידֶּה, בְּחַדְרֵי־הָאֹכֶל, בַּמִּסְעָדוֹת וְעַל הַחוֹפִים, בְּסַלֵּי הַדַּיָּגִים

הַמַּתְקִינִים רְשָׁתוֹת וְסִירוֹת,

עַל סַפְסָלִים צִבּוּרִיִּים הַמְלֵאִים בְּזִקְנֵי הָעֲיָרוֹת,

עַל גְּדֵרוֹת וְקַתֵדְרָלוֹת, כַּרְכֻּבֵּי חַלּוֹנוֹת וּדְלָתוֹת,

עַל וֶסְפּוֹת, מְכוֹנִיּוֹת חֲבוּטוֹת, סִמְטָאוֹת הוֹלְכוֹת וְצָרוֹת

שְׁבִילֵי הָרִים וּמְעָרוֹת, פְּרִיחַת אֲחִירֹתֶם צְהֻבָּה

עַל קַרְקַע שְׁחוֹרָה, בַּגְרָנִיטוֹת וּבַגְּלִידוֹת,

בַּשְּׁפְּרִיץ וּבַלִּימוֹנְצֶ’לוֹ, בְּנַקְנִיקִים וּבִגְבִינוֹת,

בְּמַעֲדָנִיּוֹת, בַּחֲרִיצִים וּבַחִטּוּבִים שֶׁל הַנָּשִׁים

הַחַיְּכָנִיּוֹת, בְּבִדְלֵי הַמַּאֲפֵרוֹת וּבְסִפְלֵי הַקָּפֶה הַזַּעֲרוּרִיִּים

3

עַכְשָׁו, כַּמָּה חֳדָשִׁים אַחֲרֵי,

לִיבֶּרְמַן עַל כַּנּוֹ

עֲדַיִן אֵין מִלְחָמָה

וְהַיְלָדִים אוֹמְרִים

אִמָּא, אִם לֹא תֵּרָגְעִי

יִנְשְׁרוּ לָךְ כָּל הַשְּׂעָרוֹת

4

כְּשֶׁאֶהְיֶה קֵרַחַת

לֹא יַחְמִיאוּ לִי עוֹד נָשִׁים זָרוֹת

עַל שְׂעָרִי, בְּסַן פְרַנְצִיסְקוֹ אוֹ בְּמַעֲלִית

מָלוֹן בִּירוּשָׁלַיִם, לֹא יִשְׁאֲלוּ

הַאִם זֶה טִבְעִי

אַךְ גַּם לֹא יִהְיוּ לִי יוֹתֵר קְשָׁרִים

לֹא אֶצְבַּע שָׁרָשִׁים

לֹא אֲבַזְבֵּז כֶּסֶף עַל שַׁמְפּוּ וּמַסֵּכַת שֵׂעָר יְקָרִים

לֹא יִהְיוּ לִי כִּנִּים

לֹא יַפְרִיעַ לִי הַשֵּׂעָר בִּזְמַן אֹכֶל,

צִלּוּם, בַּהִתְעַלְּסוּת, בְּהִתְעַמְּלוּת.

לֹא אֶזְדַּקֵּק לִדְחֹס אוֹתוֹ לְכוֹבַע יָם –

אֶקְפֹּץ רֹאשׁ לַבְּרֵכָה וְהָרֹאשׁ שֶׁלִּי

יַחְלִיק פְּנִימָה כְּמוֹ צְלוֹפָח –

לֹא אֶצְטָרֵךְ כּוֹבַע־חַד־פַּעֲמִי בַּמִּקְלַחַת,

לֹא אֶסְתּוֹבֵב עִם סִכַּת שֵׂעָר בַּתִּיק

לֹא יִמְצְאוּ עוֹד שְׂעָרוֹת בַּבִּשּׁוּלִים שֶׁלִּי

לֹא יָצֵּר לִי הַשֵּׂעָר אֶת שְׂדֵה הָרְאִיָּה

אֲנִי אֶשְׁמַע יוֹתֵר טוֹב

אֲנָשִׁים יַחְשְּׁבוּ שֶׁיֵּשׁ לִי סַרְטָן, עֲדַיִן –

אֲבָל לֹא יִהְיֶה לִי, אֲנִי בְּרִיאָה!

וְאִם יַחֲזֹר לִי, תֵּחָסֵּךְ לִי הַטְּרָאוּמָה

שֶׁל נְשִׁירַת הַשֵּׂעָר.

(2016)

---

בוליבר

מאת

דורית ויסמן

1

בְּכִכָּר בּוֹלִיבָר צִלַּמְתִּי אִשָּׁה.

קוֹלוֹמְבִּיאָנִית.

רָצִיתִי קְלוֹז אַפּ עַל פָּנֶיהָ הַשְּׁחוּמִים

אַךְ הִיא הִתְרַחֲקָה פָּרְשָׂה זְרוֹעוֹת גָּבוֹהַּ וּבָאֲלַכְסוֹן

וְעָפָה

וְכָךְ צִלַּמְתִּי אוֹתָהּ, כְּשֶׁבָּרֶקַע בִּנְיָן גּוֹתִי קָתֵדְרָלִי

וְהָרֵי הָאָנְדִים וְשָׁמַיִם כְּחֻלִּים וַעֲנָנִים לְבָנִים

2

הִיא תָּמְהָה עַל שֶׁבָּחַרְתִּי לְצַלֵּם אוֹתָהּ,

פּוֹרְקֶה, לָמָּה

וַאֲנִי עוֹנָה לָהּ “בּוֹנִיטָה”

כְּלוֹמַר, אַתְּ יָפָה

פֶּסל בּוֹלִיבָר הַמַּהְפְּכָן פָּזַל אֵלֵינוּ מֵהַכִּכָּר

הַקָּתֶדְרָלָה הַגּוֹתִית חִיְּכָה

שִׂיחוֹת הַשָּׁלוֹם עִם רָאשֵׁי אִרְגּוּנֵי הַגֶּרִילָה

נִמְשְׁכוּ

שִׁנֶּיהָ הַלְּבָנוֹת בּוֹהֲקוֹת

בּוֹנִיטָה

בוגוטה, 26.1.16

---

ריקוטה

מאת

דורית ויסמן

הִיא נִכְנְסָה לַמִּסְעָדָה

הִלַּת הַבֹּקֶר עוֹד שְׁרוּיָה עָלֶיהָ

וְהוּאֲרוּ כְּלֵי הֶחָרִישׁ הַעֲתִיקִים, מַסּוֹר הָעֵץ,

פַּעֲמוֹנֵי הַפָּרוֹת וְהָעִזִּים הַחֲלוּדִים

שֶׁעַל קִיר הָאֶבֶן.

הִיא פָּנְתָה אֵלֵינוּ ב“בּוּאֶנוֹ סְיֵירָה” מִצְטַלְצֵל

זוֹ הִיא

הָאִשָּׁה הַיָּפָה, שֶׁעוֹר פָּנֶיהָ מַבְהִיק,

שְׂפָתֶיהָ מְשֻׂרְטָטוֹת

שֶׁהִמְלִיצָה לָנוּ בַּמַּכֹּלֶת עַל הָרִיקוֹטָה שֶׁקָּנְתָה

גְּבִינָה בְּמִרְקַם קוֹטֶג'

תְּנוּעַת זְרוֹעָהּ

כְּשֶׁשָּׁלְחָה יָדָהּ

לָקַחַת אֶת הַמְּכָל

מֵהַמּוֹכֶרֶת, מֵעַל לַדֶּלְפֵּק

הַדָּם הִגְבִּיר מַהֲלָכוֹ.

אַחַר כָּךְ יָשְׁבָה בְּגַבַּהּ אֵלַי

עִם בְּנָהּ, בִּתָּהּ, בַּעֲלָהּ וְסָב אֶחָד

בְּגִ’ינְס, נַעֲלַיִם פְּשׁוּטוֹת וְחוּלְצַת טְרִיקוֹ

חוּמָה־בְּהִירָה, כְּגוֹן אַדְמַת לֵס

הַאִם הִיא זוֹכֶרֶת אוֹתָנוּ מֵהַבֹּקֶר

אוֹ סְתָם מְחַיֶּכֶת אֶל כָּל הָעוֹלָם

מְפַזֶּרֶת בִּנְדִיבוֹת אֶת אָשְׁרָהּ שֶׁלָּהּ

מוֹסִיפָה לְכֻלָּם וּמִמֶּנָּה לֹא נִגְרָע

אִשָּׁה סִיצִילִיאָנִית בִּכְפָר סִיצִילִיאָנִי גָּבוֹהַּ בֶּהָרִים

בַּחֹרֶף יוֹרֵד כָּאן שֶׁלֶג כָּבֵד

וְלִי תָּמִיד תִּהְיֶה גְּבִינַת רִיקוֹטָה.

1.7.16 יום ו' 22:00, פוליצי ג’נרוסה, במסעדה־פיצריה Itria

---

15 מליון תושבים, ואת

מאת

דורית ויסמן

שֶׁחִיַּכְנוּ זוֹ לְזוֹ

בִּשְׁעַת הָעֹמֶס

בַּתַּחְתִּית

שֶׁל מֶקְסִיקוֹ סִיטִי

דְּחוּקוֹת

אֶל אֲחֵרוֹת.

מקסיקו סיטי, 3.3.16

תה

מאת

דורית ויסמן

---

היום הראשון של אוקטובר

מאת

דורית ויסמן

אֵין כְּמוֹ לְתַנּוֹת אַהֲבָה

בָּאוֹר הֶעָדִין שֶׁל אַחַר־הַצָּהֳרַיִם

עִם הָאִישׁ שֶׁלִּי

בַּמִּטָּה שֶׁלָּנוּ

כְּשֶׁהָרְחוֹב דּוֹמֵם

וַעֲלֵי הַגַּפְנִית מַאְדִּימִים

מַסְמִיקִים לִפְנֵי שֶׁיִּנְשְׁרוּ

אֶחָד אֶחָד בַּעֲדִינוּת יִתְנַפְנְפוּ יִדַּקְּקוּ יִזְדַהֲרוּ עוֹד פַּעַם

עַל גִּבְעוֹל יְשַׁמְּשׁוּ מַצָּע לְהוֹלְכֵי הָרֶגֶל הַמְּעַטִים בַּמָּבוֹי

הַסָּתוּם בִּקְצֵה הָרְחוֹב שֶׁלָּנוּ

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת

וּמְחַכָּה לוֹ

שֶׁיִּכָּנֵס

וְנִרְדֶּמֶת

(2014)

---

יום הנישואים ה־37, שיחה

מאת

דורית ויסמן

– אֲנִי חוֹגֶגֶת לְבַד.

– וַאֲנִי נִמְצָא אֵיפֹה שֶׁהָיְתָה הַחֻפָּה.

– אַתָּה עוֹבֵד לְיַד הַקְּלֵמֶנְטִינָה?

– הַשָּׁמוּטִי.

– שָׁמוּטִי? אֲבָל זֶה בַּצַּד הַשֵּׁנִי…

– לֹא. הַחֻפָּה הָיְתָה מִצַּד דָּרוֹם, אֵיפֹה שֶׁהַשָּׁמוּטִי

– וַאֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁיָּרַדְתִּי בַּמַּדְרֵגוֹת מֵהַצַּד שֶׁל הַקְּלֵמֶנְטִינָה.

– לֹא חוֹשֵׁב. אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שֶׁאֲנִי לְיַד הַוָּלֶנְסְיָה.

וָלֶנְסְיָה.עַנְפֵי עֵץ אֲפַרְפָּרִים מִתְפַּתְּלִים פָּנַי נִלְחָצוֹת אֶל

צוּרוֹת צְהַבְהַבּוֹת יְרַקְרַקּוֹת סִימֶטְרִיּוֹת עִגּוּלִים עִגּוּלִים"

חִדּוּדִים חִדּוּדִים רֵיחַ חָרִיף לַיְלָה שָׁקֵט וַאֲנַחְנוּ בְּתוֹךְ

סְכָךְ רֵיחָנִי שֶׁל עֲלֵי עֵץ הָדָר מְאֻבָּקִים

פּוֹרֶקֶת שַׂקִּיוֹת מֵהַסּוּפֶּר, הוֹלֶכֶת לִשְׁטֹף כֵּלִים.

(2010)

---

תה

מאת

דורית ויסמן

בְּיוֹם הַנִּשּׁוּאִים הַ־41 שֶׁלָּנוּ

לֹא שָׁכַבְנוּ

גַּם לֹא יָצָאנוּ מֵהַבַּיִת

הָיְתָה שַׁבָּת [זֶה הָיָה אֶתְמוֹל]

וְגֶשֶׁם. עֲנָנִים.

חָבֵר בִּקֵּר.

לָבַשְׁתָּ לָרִאשׁוֹנָה אֶת הַסְּוֵדֶר הַסָּגֹל

הֶחָדָשׁ מֵאַנְגְלִיָה

וּמִכְנְסֵי טְרֶנִינְג שֶׁל הַבֵּן הַצָּעִיר.

הֵכַנְתִּי לְךָ תֵּה.

לְלֹא תֵּיוֹן, עֲלֵי לוּאִיזָה וְנַעְנַע

מֵעָצִיץ בַּמִּרְפֶּסֶת,

לִימוֹן וּדְבַשׁ.

ירושלים, 2.11.14

---

יום הולדת 63. אחר־צהרים במיטה

מאת

דורית ויסמן

כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ אֶת הַמִּלִּים הַגַּסּוֹת הָאֵלֶּה

כְּשֶׁאֲנִי מַדְרִיכָה אֶת אֶצְבָּעֲךָ

בְּלִי מִלִּים

הַכֹּל נֶעֱלָם כְּמוֹ שֶׁפִּתְאֹם

נֶעֱלָמוֹת הַדְּבוֹרִים בָּעוֹלָם:

הַקִּירוֹת, עַנְפֵי הַגַּפְנִית,

זִמְזוּם הַדְּבוֹרִים, הַיְלָדִים

הַנְּכָדִים, הַשָּׁנִים.

אַחֲרֵי כֵן

אֲנִי חוֹזֶרֶת

אֶל מַסָּעוֹ הַבּוֹחֵשׁ, הָאִטִּי

שֶׁל מְאַוְרֵר־הַתִּקְרָה

וְאֶל רֵיחַ הַבָּשָׂר הַנִּצְלֶה בְּמִיצָיו בַּתַּנּוּר

לִפְנֵי הָאֲרוּחָה.

(2011)

---

[אֲנִי לוֹקַחַת אֶת יָדְךָ וְאוֹמֶרֶת אוֹר]

מאת

דורית ויסמן

אֲנִי לוֹקַחַת אֶת יָדְךָ וְאוֹמֶרֶת אוֹר

תִּרְאֶה כַּמָּה אוֹר, אֲבָל אַתָּה לֹא מִסְתַּכֵּל

אֶל הָאוֹר אֶלָּא בִּי

אֲנִי אוֹמֶרֶת פֶּרַח

וְאַתָּה לֹא מִסְתַּכֵּל אֶל הַפֶּרַח

אֶלָּא אֵלַי

וּפָנֶיךָ אֵינָן מְאִירוֹת

(2003)

---

יום הולדת 68 בסיציליה

מאת

דורית ויסמן

בִּתְנוּעוֹת יְרוּשַלְמִיּוֹת

עָשִׂינוּ אַהֲבָה

בְּדִירָה סִיצִילִיאָנִית

שֶׁמִּכָּל פִּנָּה בָּהּ נִרְאֶה

הַיָּם וּבוֹ הַסְּלָעִים שֶׁזָּרַק פּוֹלִיפֶמוּס,

הַקִּיקְלוֹפּ הָעִוֵּר, עַל אוֹדִיסֵאוּס.

סְלָעִים שְׁחוֹרִים מִזְדַּקְּרִים

מִמֵּי הַתְּכֵלֶת הַשְּׁקֵטִים שֶׁל הַמִּפְרָץ.

הַיּוֹם אַתָּה בֶּן 68

הַשֵּׂעָר הַמֻּעָט שֶׁבְּרֹאשְׁךָ

הוֹלֵךְ וּמַלְבִּין,

אַךְ אַתָּה אוֹתוֹ גֶּבֶר

בַּעַל הַחִיּוּךְ הַבַּיְשָׁנִי

חוֹבֵב גַּלְגַּלֵּי שִׁנַּיִם, מְכוֹנוֹת,

הַמְצָאוֹת וַעֲבוֹדָה קָשָׁה,

שֶׁנָּסַעְתִּי אִתְּךָ בְּאוֹפַנּוֹעַ

בְּרַחֲבֵי הַגָּדָה

וְשָׂם חוֹל בַּגַּלְגַּל

כְּשֶׁהָיָה פַּנְצֵ’ר,

עַל מְנַת שֶׁנּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לִנְסֹעַ.

(2016)

---

אחרי שני צנתורים

מאת

דורית ויסמן

שַׁבָּת בַּבֹּקֶר. הָרְחוֹב דּוֹמֵם

אֲנִי מְלַטֶּפֶת אֶת גַּבְּךָ

מִתְעַכֶּבֶת בָּעֲמָקִים שֶׁבֵּין הַשְּׁכָמוֹת

אֵינֶנּוּ מַרְבִּים בְּמִלִּים בְּמַעֲשֶׂה הָאַהֲבָה

וְיֵשׁ לָנוּ אֶת הַהֶרְגֵּלִים שֶׁלָּנוּ

אֲבָל עַכְשָׁו הַלֵּב שֶׁלְּךָ שׁוֹנֶה.

יֵשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה סְטֶנְטִים מִמַּתֶּכֶת

לְאֹרֶךְ שְׁנֵי עוֹרְקִים כְּלִילִיִּים

עָלֵי הַגַּפְנִית בַּחוּץ מַאְדִּימִים

אֲנִי מַאֲזִינָה לְכָל נְשִׁימָה שֶׁלְּךָ

חֲרֵדָה שֶׁלֹּא תִּתְאַמֵּץ

אֲנִי רוֹצָה אוֹתְךָ לְעוֹד הַרְבֵּה שָׁנִים

חָלָק וּשְׁרִירִי וּמֵיטִיב כְּמוֹ שֶׁאַתָּה עַכְשָׁו

כְּמוֹ שֶׁהָיִיתָ כָּל הַשָּׁנִים

שֶׁהָלַכְתָּ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה.

אַחַר כָּךְ, לְיַד כִּיּוֹר הַמִּטְבָּח, עֵירֹמִים

מְקַלְּפִים יַחַד תַּפּוּחֵי אֲדָמָה לַתַּנּוּר –

עוֹד מְעַט מַגִּיעִים הַנְּכָדִים.

(2016)

שקשוקה

מאת

דורית ויסמן

---

הצד השלם

מאת

דורית ויסמן

אַחֲרֵי תָּכְנִית הַטֶּלֶבִיזִיָה

שֶׁל צִלּוּמֵי הַתְּפָרִים, הַשָּׁדַיִם

הַחֲסֵרִים, הַבּוֹדְדִים, הַמְּצֻלָּקִים,

הָעֵינַיִם הַחִיּוּנִיּוֹת, הַפָּנִים

הַמְּאֻפָּרוֹת, רְצִינִיּוֹת וּמְחַיְּכוֹת,

הַנָּשִׁים, הַנָּשִׁים עִם הַבְּעָלִים,

הַנָּשִׁים בְּלִי הַבְּעָלִים

אֲנַחְנוּ לֹא מְדַבְּרִים.

אֲנַחְנוּ שְׁקֵטִים, יַחַד,

רַגְלַי לְאֹרֶךְ הַסַּפָּה, צְמוּדוֹת

אֶל שֶׁלְּךָ, אַתָּה מֵהַצַּד

הַשָּׁלֵם שֶׁלִּי.

(2012)

---

חולפת באוטובוס על פני החמאם ברחוב יחזקאל בדרך למספרה. זכרון

מאת

דורית ויסמן

וְאֵיךְ הִתְבַּיַּשְׁתִּי לַחֲשׂף אֶת

חָזִי

עַל הַגַּג

הֵיכָן שֶׁהַנָּשִׁים הִשְׁתַּזְּפוּ בְּעֵירֹם

פַּעַם

כְּשֶׁהָיִיתִי סְטוּדֶנְטִית

וְהַחַמַּאם עָמַד עַל תִּלּוֹ, שָׁלֵם

כְּמוֹ שְׁנֵי שָׁדַי.

(2014)

---

ממוגרפיה, אחת עשרה שנים אחרי

מאת

דורית ויסמן

מוּל חֶדֶר 8 –

“זְהִירוּת קְרִינָה מְיַנֶּנֶת”

אוֹר אָדֹם מֵעַל לַדֶּלֶת –

הַלֵּב מַגְבִּיר מְהִירוּת.

אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנִים אַחֲרֵי.

בְּדֶלְפֵּק־הַקַּבָּלָה וּבַמִּסְדְּרוֹן

מֻשְׁחֶזֶת הַמִּלָּה “בִּיּוֹפְּסְיָה”.

בַּקְבּוּקֵי שֶׁתֶן מוֹבִילִים אֲנָשִׁים.

עֶגְלַת הַקְּנִיּוֹת צְמוּדָה לְצִדִּי.

אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה. בַּזְּמַן הַזֶּה מֵתוּ אֲנָשִׁים [אמא,

דבורה, אריק איינשטיין, אריק לביא, עודד, אשתו של

השכן, שכן אחר ועוד ועוד ועוד] וַאֲחֵרִים [ישי,

איציק, שכנה, ועוד ועוד] הִבְרִיאוּ. נוֹלְדוּ נְכָדַי,

קַרְנֵי אוֹר מְפַזְּזוֹת, פֵיוֹת וּנְסִיכִים,

בֻּבּוֹת וְדֻּבּוֹנִים.

אָחוֹת קָרְאָה בִּשְׁמִי

בְּתוֹךְ הַחֶדֶר הַלֶּחִי לְחוּצָה

צַוָּאר בַּאֲלַכְסוֹן

הַדָּם מַעֲלֶה הִלּוּךְ

וְהַפִּטְמָה, רְגִישָׁה, בֵּין שְׁנֵי

לוּחוֹת בֶּטוֹן

שׁוּב צִפִּיָּה בַּמִּסְדְּרוֹן

הַפִּטְמָה מִתְאוֹשֶׁשֶׁת, הַלֵּב

בְּהִלּוּךְ סְרָק, כֻּלָּנוּ

מְחַכִּים לַתּוֹצָאוֹת

עַכְשָׁו לַשּׁוּק, אָמְרָה הָרוֹפְאָה,

מִתְבּוֹנֶנֶת בְּעֶגְלַת הַקְּנִיּוֹת.

(2013)

---

אירלנד בפעם האחרונה

מאת

דורית ויסמן

לזכר דבורה סאקס

זוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרוֹנָה שֶׁאֲנִי בְּאִירְלַנְד,

אָמְרָה. בְּעוֹד יוֹמַיִם הִיא תַּעֲבֹר בִּיּוֹפְּסְיָה בָּרֵאוֹת.

וּבַמִּקְרֶה הַטּוֹב זֶה יִגָּמֵר בְּשַׁד.

שְׁעַת בֵּין עַרְבַּיִם שֶׁל תְּחִלַּת סֶפְּטֶמְבֶּר. הִיא

מִתְעַטֶּפֶת בְּשָׁל. אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים בַּמִּרְפֶּסֶת

בְּצֵל אֶקָלִיפְּטוּסִים וּבְרוֹשִׁים אַדִּירִים,

אוֹכְלִים בֵּיְגֶּל עַרְבִי מְנֻקָּד סוּמְסוּם

שׁוֹתִים קָפֶה וְתֵה עִם הַרְבֵּה נַעְנַע.

אִירְלַנְד זֶה הַחוֹף הָאַחֲרוֹן,

וּמֵהַצּוּקִים הַגְּבוֹהִים, הַפְּרָאִים, יָכוֹל מַשַּׁב רוּחַ

לְהַפִּיל אוֹתְךָ בִּן רֶגַע.

(2011)

---

נתוני הלמ"ס

מאת

דורית ויסמן

אֵין לָךְ מָה לִדְאֹג, אֲנִי אוֹמֶרֶת לָהּ,

רָמַת גַּן הִיא הָעִיר בָּהּ תּוֹחֶלֶת הַחַיִּים שֶׁל הַנָּשִׁים

הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר בָּאָרֶץ

הִיא צוֹחֶקֶת.

בַּלַּיְלָה נָשַׁר לָהּ הַשֵּׂעָר

אֲפִלּוּ שֶׁהָיָה כְּבָר קָצָר.

הַלְוַאי, הִיא אוֹמֶרֶת, שֶׁיִּגְדַּל לִי שֵׂעָר גִּ’ינְגִּ’י חָדָשׁ

כְּמוֹ לְאִירִית.

לְפִי נְתוּנֵי הַלָּמָ"ס

בְּרָמַת גַּן חַיּוֹת הַנָּשִׁים 84.6 שָׁנִים וְהַגְּבָרִים 80.6 שָׁנִים

נְתַנְיָה הִיא הָעִיר בָּהּ הַפַּעַר בְּתוֹחֶלֶת הַחַיִּים בֵּין גְּבָרִים וְנָשִׂים

הוּא הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר.

בִּירוּשָׁלַיִם, עִירִי, הַנָּשִׁים בַּמָּקוֹם הַשְּׁבִיעִי.

(2013)

---

שקשוקות בעין־כרם

מאת

דורית ויסמן

הִיא בָּאָה לִשְׁתֵּי הַהַשָּׁקוֹת שֶׁל סִפְרִי

עַל הַסַּרְטָן, בִּירוּשָׁלַיִם וּבְתֵל־אָבִיב.

אָמְרָה שֶׁהִיא גְּרוּפִּי שֶׁלִּי.

וְעַכְשָׁו הוּא אֶצְלָהּ, הַסַּרְטָן.

אֲנַחְנוּ נוֹסְעוֹת בְּיַעַר יְרוּשָׁלַיִם

הָאֳרָנִים בְּצַד הַדֶּרֶךְ שׁוֹתְקִים בָּרוּחַ הַחַמָּה.

אֲנַחְנוּ מְדַבְּרוֹת עַל מַאֲבָקוֹ שֶׁל הָאָדָם

בַּוַּדָּאוּת שֶׁל סוֹפִיּוּת הַחַיִּים

עַל עִסּוּקוֹ בִּדְבָרִים שֶׁיַּמְשִׁיכוּ אַחֲרָיו:

יְלָדִים, יְצִירָה, חָזוֹן

אַחֲרֵי הַנִּתּוּחַ אֲמוּרָה הָיְתָה

לְהַתְחִיל בַּהַקְרָנוֹת

וְהֶחְלִיטוּ שֶׁלֹּא

כִּי בַּאוּלְטְרָא־סָאוֹנְד מָצְאוּ

גּוּשׁ נוֹסָף

הִיא שָׁאֲלָה אוֹתִי אִם הִיא צְרִיכָה לִדְאֹג.

וְהִזְמִינָה שַׁקְשׁוּקָה עִם גְּבִינַת עִזִּים.

אֲנִי הִתְלַבַּטְתִּי בֵּין שַׁקְשׁוּקָה לִמְלָאוַוח.

וְהַמֶּלְצָרִית אָמְרָה

שְׁתֵּי שַׁקְשׁוּקוֹת זֶה מֻגְזָם.

(2010)

הבובה שלי

מאת

דורית ויסמן

---

הבובה שלי

מאת

דורית ויסמן

בְּיַלְדוּתִי, בְּשִׁכּוּן עֲלִיָּה,

הָיְתָה לִי בֻּבָּה

חַסְרַת יָד אוֹ חַסְרַת עַיִן

וּכְבָר גַּם לֹא בְּטוּחָה

אִם הָיְתָה שֶׁלִּי

אוֹ בָּאָה לִי מֵהַשִּׁירִים

שֶׁל לֵאָה גּוֹלְדְבֶּרְג

אִמָּא מֵתָה

וְאֵין אֶת מִי לִשְׁאֹל

(2014)

---

כותבת זכרון ילדות ביד שמאל בחורף 2002

מאת

דורית ויסמן

אֲנִי תִּינֹקֶת בָּעֲגָלָה מֵעֵץ

עִם תַּלְתַּל אֶחָד בְּאֶמְצַע הָרֹאשׁ

בַּקְבּוּק קָרְאוּ לְזֶה,

כְּמוֹ צִנּוֹר שֶׁל גּוֹלְשֵׁי מַיִם

הוֹלֶכֶת לְבֵית סֵפֶר בְּדֶרֶךְ עָפָר

אוֹכֶלֶת רִגְבֵי עָפָר

אוֹהֶבֶת לֶאֱכֹל עָפָר

אִמָּא מָה בִּשַּׁלְתְּ לִי

מָרָק עוֹף, הִיא אָמְרָה

אֵין לִי צִיצִי וְיֵשׁ לִי מִשְׁקָפַיִם

בְּכִתָּה ז' זוֹ הָיְתָה מַכָּה

(2016)

---

ב־110 קמ"ש

מאת

דורית ויסמן

כַּף יָדֵךְ הַעֲנוּגָה, הַגִּבְעוֹלִית,

הָיְתָה בְּתוֹךְ יָדִי

וְהַחֶדֶר הָיָה רָחָב וּמוּצָף אוֹר.

אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת מָה הָיָה לִפְנֵי כֵן.

גַּלִּים הִתְנַפְּצוּ אֶל סְלָעִים

סְנוּנִיּוֹת חָתְכוּ אֶת הָאֲוִיר

בְּצִיּוּץ

כַּף יָדֵךְ בְּיָדִי.

קָשֶׁה הָיָה לְהִנָּתֵק אַךְ

כְּשֶׁסָּגַרְתִּי אַחֲרַי אֶת הַשַּׁעַר

שֶׁמִּחוּץ לַבַּיִת

אָמַרְתִּי לְעַצְמִי

אֲנִי חוֹזֶרֶת לְחַיַּי

כָּךְ גַּם חַשְׁתִּי

כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי.

עַכְשָׁו, נוֹהֶגֶת לְבַד בְּ־110 קָמָ"שׁ

אֲנִי כְּבָר לֹא כָּל כָּךְ

בְּטוּחָה.

(2016)

---

משוררות

מאת

דורית ויסמן

נִפְגַּשְׁתִּי אֶתְמוֹל בְּתֵל אָבִיב

עִם שָׁלשׁ מְשׁוֹרְרוֹת.

שִׁיר – לֹא יָצָא לִי מִזֶּה.

(2013)