כְּשֶׁהִמְתַּנְתִּי בִּפְרוֹזְדוֹר הַמַּחֲלָקָה

הֵגִיחָה הָאָחוֹת הָרָאשִׁית לְעֵבֶר יְשִׁישָׁה,

אָחֲזָה בְּיָדָהּ, וְאָמְרָה: "קָשֶׁה,

אַךְ אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים מַאֲמַצִּים." הַיְשִׁישָׁה

הִתְיַפְּחָה. מַחֲשַׁבְתִּי

נָדְדָה אֶל יַלְדוּת עֲשִׁירָה, כְּאוּבָה,

שֶׁפַע שֶׁאָדָם זוֹכֶה לוֹ בְּרִגְעֵי בְּדִידוּת

וְחֻלְשָׁה. פְּרָחִים, חַיּוֹת, דָּגָה

שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שִׁנַּנְתִּי אֶת שְׁמָם.

סִדְרָה וְתַת־סִדְרָה שֶׁבְּעוֹלָמָם אֲנִי בּוּר,

אַךְ נוֹתֵן לֵב לַדְּבָרִים בְּכִעוּרָם,

נוֹתֵן בָּהֶם סִימָנִים בְּיָפְיָם.

מַכָּרִים, יְדִידִים, חֲבֵרִים,

אֲנִי זוֹכֵר הֵיטֵב בִּשְׁמָם,

אַךְ אֶת פְּנֵיהֶם, לְעִתִּים, רַק בִּמְעֻמְעָם.

וַדַּאי מֵחֲמַת הַגִּיל, הַמַּחֲלָה, וְהַפְּנַאי הַפְּנִימִי.

הֵם נֶעֶלְמוּ מִזְּמַן:

חוֹלִים מְדֻמִּים, גְּלוּיִים וּסְמוּיִים,

פְּרִיכִים וּשְׁבִירִים כֶּאֱגוֹזִים קָשִׁים.

רַב לָהֶם בְּמַשָּׂאָם, צַר לָהֶם הַמָּקוֹם

לְזוּלָתָם. אֲנִי מַעֲבִיר עֵינַי בָּעִתּוֹן –

כּוֹתָרוֹת פֹּה וָשָׁם, סוֹקֵר

מוֹדְעוֹת אֵבֶל

לְהַזְכִּיר, אוּלַי, עוֹלָם נִשְׁכָּח.

הַטֶּלֶפוֹן שׁוּב טוֹרֵד; יָדִיד מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה

שָׁמַע שְׁמוּעָה: הוּא מְבַקֵּשׁ לְבָאֵר,

דּוֹרֵשׁ הֶסְבֵּר, בְּהַרְחָבָה לְְתָאֵר

אֶת הַבִּלְתִּי נִתָּן.

חָבֵר, צַיָּר, בְּהַפְנוֹתוֹ מַבָּט לַאֲחוֹרָיו,

אָמַר: "חֲבֵרִים סְתָמִיִּים, שְׁלשִׁים

שָׁנָה שֶׁל חֲבֵרִים סְתָמִיִּים.

שְׁלֹשִׁים שָׁנָה שֶׁל לֵב וּפְנִינִים –

הַשְׁקָעָה לֹא כְּדָאִית.

הַמַּאֲזָן הַסּוֹפִי – בְּדִידוּת וּמַפָּח."

עוֹלָם שָׁקוּל וּמְאֻזָּן: כֹּחוֹת הַמְּעַט

בְּתוֹךְ תּוֹכָם מְבַקְשִׁים שֶׁיַּנִּיחוּ לָהּ,

לַנְּשָׁמָה, לְהִתְבּוֹדֵד עִם עַצְמָהּ,

לְלֹא נְדִיבוּת שֶׁל עוֹבְרֵי אֹרַח.

בְּדוּחַ הַמַּחֲלָה נִכְתַּב:

“נִצְפּוּ פְּעִימוֹת תּוֹךְ־חֶדְרִיּוֹת מֻקְדָּמוֹת”.

אֲנִי יוֹשֵׁב בְּחַדְרִי,

פּוֹעֵם וְנִפְעָם.

לדבורה בן־נתן

הִיא אוֹמֶרֶת:

אֲנִי יוֹדַעַת אֶת עֵינֶיךָ

מִתּוֹךְ תְּמוּנָה בָּעִתּוֹן.

וְיֵשׁ בְּךָ

גְּמִישׁוּת שֶׁל גֻּמִּי

וְעָצְמַת פְּלָדָה.

אִלּוּלֵא כֵן

כְּבָר הָיִיתָ

בָּעוֹלָם הַבָּא.

הִיא שׁוֹאֶלֶת:

כְּשֶׁתִּהְיֶה בָּרִיא

תּוֹסִיף לִכְתֹּב שִׁירִים.

אוּלַי מִזָּוִית אַחֶרֶת,

כָּךְ הִיא אוֹמֶרֶת.

הַיּוֹם שֶׁחָלַף, חוֹלֵף,

גַּם הוּא כְּאֵב

אֲנִי אוֹמֵר לַיְדִידָה

שֶׁאֵינָהּ בַּחֲלוֹם.

וְעוֹד הִיא אוֹמֶרֶת,

אֲנִי רַק מְבַקֶּשֶׁת

לְהִתְעַדְכֵּן

בְּ’לֹא' וְ’כֵּן',

בְּשִׁנּוּי לְטוֹב אוֹ לְרַע.

לְצַעֲרִי, פִּי רֵיק מִבְּשׂוֹרָה.

לָכֵן, הִיא אוֹמֶרֶת,

הִיא מִתְפַּלֶּלֶת בְּקוֹל רַךְ,

מַשְׁאִירָה רַכּוּת

בְּמָקוֹם קָשֶׁה.