פַּחַד הוּא קְצוֹת עָלִים וּזְרָדִים מֵהֶם מַתְחִילָה עַכָּבִישָׁה

אֶת עֲבוֹדָתָהּ. אַחַר כָּךְ הַקָּפוֹת. מַעֲשֵׂה שִׁגְרָה.

הָאֹרֶךְ הַזֶּה טוֹוֶה חוּטִים שֶׁל צַיְּתָנוּת, לֹא שְׁפוּיָה. וְכָךְ

יֵשׁ מֵאֲחוֹרֵי גּוּפִי דְּבָרִים שֶׁאֵינָם מִשְׁתַּנִּים, כְּמוֹ הָיוּ לְכוּדִים

בְּעִנְבָּר. אַתְּ שׁוֹמַעַת? עַכְשָׁו הֵם צוֹעֲקִים

דֶּרֶךְ גּוּפִי שֶׁאֲנִי שׁוֹמַעַת מֵרָחוֹק.

עָלַי לְהָצִיף אֶת חֲרִיצֵי הָעַכָּבִישָׁה

הָאֲפֹרָה. לְהַחֲלִיף אֶת יְדִיעַת הַחֻקִּים

בְּאַהֲבָה

בְּתוֹךְ גּוּפֵינוּ אֲנַחְנוּ מְכַשְּׁפִים לָשׁוּב וּלְהַרְגִּישׁ

אֶת הָאַהֲבָה הַהִיא. אֲנַחְנוּ הוֹפְכִים

פֵּרוּשׁ מְאֻחָר לְחַיֵּינוּ

“כָּכָה זֶה מַתְחִיל”, הֵם הִזְהִירוּ, בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיִיתִי מְפַזֶּרֶת צִמָּאוֹן סְבִיבִי

וּכְשֶׁהָיָה לַבֶּכִי צָפוּף בַּתָּאִים הַפְּנִימִיִּים שֶׁל הַגּוּף

הוּא נָפַל דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה מַטָּה

אֶל הַוִּתּוּר, לְהַסּוֹת בַּצֵּל פָּנִים

שֶׁהָיוּ לְאֵשׁ.

לְחִנָּם אַתְּ מִשְׁתַּדֶּלֶת.

אֵין טַעַם. אַתְּ רֵיקָה, כְּתוּבָה כְּמוֹ שְׁאֵלָה

הָיִיתִי. לֹא הָיִיתִי. הָיִיתִי. לֹא הָיִיתִי.

הַזְּמַן שֶׁשָּׁתַק בַּמַּעֲבָרִים, מוֹנֶה אוֹתִי הַיּוֹם

– תִּסְתַּכֵּל, אַבָּא, תִּרְאֶה מַה יֵּשׁ לִי, תִּרְאֶה מַה קָּרָה לִי

– זֶה כְּלוּם, בֶּאֱמֶת לֹא כְלוּם

נִלְחַץ לָךְ סַכִּין אֶל הַפֶּצַע כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְנַפַּח עוֹד

– אֵיזֶה יֶלֶד אֵינוֹ מְאֻשָּׁר? מִי רָאָה דָּבָר כָּזֶה?

אִישׁ לֹא רָאָה.

וְאַף עַל פִּי כֵן, זֶה הַכְּאֵב שֶׁמּוֹדֵד בִּי אֶת הִמָּשְׁכוּת הַיַּלְדוּת

לָמָּה אַתְּ לֹא כְּמוֹ כֻּלָּם? כְּמוֹ כָּל הַיְלָדִים, הַיְלָדִים הַאֲמִתִּיִּים?

לָמָּה יֵשׁ בָּךְ הַפִּתּוּל הַזֶּה, מוּזָר, כְּמוֹ כִּנּוֹר

שֶׁתָּמִיד בּוֹכֶה בְּאֶמְצַע יָמִים שֶׁאַךְ נִשְׁטְפוּ

בַּשֶּׁמֶשׁ?

רֹב אַהֲבָתָם לָבְשָׁה צוּרָה שֶׁל

גַּג עָף בְּבַת־אַחַת

שֶׁל מִלָּה –

וְהִיא שׁוּב חוֹזֶרֶת לְהִתְיַפֵּחַ כְּמוֹ מֵזַח עָיֵף

וְרָטֹב מִקִּינַת הַמַּיִם, קִינַת הָרוּחַ –

הַמַּיִם הָאֵלֶּה, שֶׁבִּי הֵם מַיִם עוֹמְדִים, מַיִם הַמּוֹשְׁכִים אֲלֵיהֶם

אֶת הַיַּתּוּשִׁים

מַיִם שֶׁאֵינָם מִתְפּוֹרְרִים עִם הַיַּלְדוּת

– עַל מָה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת, אַתְּ לֹא מַקְשִׁיבָה לִי

– עַל חִיּוּכָהּ, חַם מֵרֹב הִתְמַסְּרוּת, מָלֵא עֲקֵבוֹת

שֶׁל מֵי תְּהוֹם

אִמִּי, הִיא נִהְיֵית לִפְעָמִים צְעִירָה מְאֹד

הִיא הַיַּלְדָה שֶׁעַל פָּנַי

אֲנִי לוֹמֶדֶת לִקְרֹא אֶת כְּתַב הַהִיֶּרוֹגְלִיפִים בְּנַפְשִׁי

אֲבָל אֵיזֶה קוֹל לָתֵת לוֹ?

הִנֵּה זֶה מִצְטַיֵּר, לוֹבֵשׁ צוּרָה, צוּרָה בְּרוּרָה: אֵיפֹה הַמָּוֶת הָאֲמִתִּי?

בַּגֹּדֶל שֶׁל הַסּוֹדוֹת. וְהַשְּׁתִיקָה. וְהַפַּחַד.

– אַתְּ זוֹכֶרֶת אֶת כְּתַב הַיָּד שֶׁלִּי? עָרֹם לַחֲלוּטִין, עָגֹל

– בִּזְהִירוּת גְּדוֹלָה, אַתְּ מְחַפֶּשֶׂת בּוֹ

מִלִּים שֶׁמַּקְשִׁיבוֹת אוֹתָךְ

מַרְגִּיעוֹת אֶת תּוֹכֵךְ הַחוּצָה

צָרוֹת לָךְ צוּרָה

– וְהַגּוּף –?

– שִׁכְבָה דַּקָּה שֶׁל גּוּף בְּתוֹךְ לְשׁוֹנוֹת קְטַנּוֹת מְטֻיָּחוֹת

בְּכָתֹם אֲפַרְסְמוֹנִי, צָהֹב, חוּם –

– כְּמוֹ גּוּפֵי יְלָדוֹת, בְּחוּשָׁנִיּוּת שְׁבִירָה, מִתְחַדֶּדֶת?

– לֹא. כְּמוֹ יַלְדָּה שֶׁהִתְחַנְּנָה לְלֶהָבוֹת וּבָעַרְנוּ

הָאוֹר צוֹחֵק לְכָל אָרְכּוֹ. הִנֵּה, בָּרֶגַע הַזֶּה

מִתְרוֹצְצוֹת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה תְּשׁוּקוֹת

– הִזָּהֲרִי, אַתְּ עוֹמֶדֶת לְהִתָּפֵס!

– אֲבָל זֶה מוֹשֵׁךְ, זֶה כָּל כָּךְ מוֹשֵׁךְ

– עוֹד מַאֲמָץ קָטָן, וְאַתְּ תִּהְיִי מֻשְׁלֶמֶת.

– טוֹב, אֲנִי אֲנַסֶּה.

הַמִּלִּים הָאֵלֶּה נָעוֹת בְּטוּר קוֹדֵחַ עַל מַרְצְפוֹת אֶבֶן אֲפֹרוֹת

אֲנִי שָׂמָה כַּפּוֹת יָדַיִם קְטַנּוֹת עַל עֵינַי

תְּנַחֵשׁ מִי אֲנִי?

– בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי כּוֹפָה עָלַיִךְ אֶת הַמַּאֲמָץ הַזֶּה, תְּנוּדוֹת

מַדְאִיגוֹת מִתְעוֹרְרוֹת, דְּבוּקוֹת לַחֲשֵׁכָה

כְּאִלּוּ הִצְמִידָה אוֹתָן זוֹ לָזוֹ הִזְדַּוְּגוּת נִצְחִית.

– רַק אַבְקָה שְׁחוֹרָה. חֹמֶר דַּק לְהָצִיף בְּפָנַי.

– אָז תְּנַסִּי. תִּהְיִי עַכְשָׁו כָּל כֻּלֵּךְ

הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁמְּנַסֶּה לְהִזָּכֵר

שׁוּב הוּא מְצַיֵּר אֶת פָּנַי בִּכְחֻלִּים וַאֲדֻמִּים מְעֻנִּים, רוֹכֵן לִרְאוֹת

אֵיזֶה צֶבַע יוּכַל לְהַחֲזִיק אֶת פָּנֶיהָ שֶׁל אִמּוֹ, אֶת הֵעָלְמָם

בָּאֵפֶר.

כָּאן הָעֲקֵבוֹת שֶׁאֵין לִטְעוֹת בָּהֶם. מַשֶּׁהוּ מִתְגַּלְגֵּל מִתּוֹךְ עַצְמוֹ, מְטַפֵּס מַעְלָה

יֵשׁ לוֹ שֵׁם, שְׁמִי. אֵין לוֹ. אֲנִי

הִיא אֲנִי.

אֲנִי שֶׁהָיִיתִי מוּטֶלֶת

בֵּינֵיכֶם,

עֲדַיִן אֲנִי הִיא

– אֲבָל מֶה הָיָה הַדָּבָר?

– הַשֵּׁם. סָגוּר נָטוּי הַצִּדָּה. לָבָן כָּל כָּךְ שֶׁהַיַּלְדוּת

שֶׁלִּי לֹא יָכְלָה לְהַחֲזִיק בּוֹ.

אֶל תּוֹךְ תּוֹכוֹ מִשַּׁשְׁתִּי אֵפֶר, זְמַן גָּזוּל, וְרַק הִרְהוּר

שֶׁל יֶרֶק תָּלוּי בּוֹ –

עַכְשָׁו זֶה מְצַוֶּה “דַּבְּרִי”, “הֲיִי”, הִכָּנְסִי אֶל תּוֹךְ הַשֵּׁם

– אֲנִי יְכוֹלָה לָרוּץ, לְדַלֵּג? יֵשׁ לִי הַרְבֵּה זְמַן

– חַכִּי, אַל תָּזוּזִי, תְּנִי לִי יָד!

שָׁנִים אַחַר כָּךְ אֲנִי שׁוֹמֶטֶת אֶת הַיָּד, וְרָצָה לְאֶמְצַע הַכְּבִישׁ

אֲנִי רוֹצָה לִרְאוֹת מַה יִּהְיֶה

– קוֹרְאִים לָךְ, הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, אַתְּ לֹא שׁוֹמַעַת?

– אֲנִי לֹא מוּכָנָה לִשְׁתֹּק יוֹתֵר!

– אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מִמֵּךְ, תַּעֲשִׂי אֶת זֶה בִּשְׁבִילִי

הִיא שׁוּב שׁוֹלֶפֶת אֶת גְּבוּלוֹת הַבַּיִת, מְיַשֶּׁנֶת בִּזְהִירוּת בְּלִי קוֹל:

בְּתַחְתִּית הַבְּאֵר גָּרָה מִפְלֶצֶת קְטַנְטַנָּה שֶׁעֲקִיצָתָהּ קַטְלָנִית וְעַפְעַפֶּיהָ עִוְרִים

וְאֵיךְ נָגַעְנוּ זֶה בָּזֶה – נָגַעְנוּ בַּיָּדַיִם

הָאֵלֶּה. וְאָז? אָז פָּרַשְׂנוּ עַל זֶה שְׁתִיקָה

יְרֻקָּה

– רוֹצָה לְשַׂחֵק “שְׁבוּיִים”?

– כֵּן

– אָז תְּנִי לִי לָגַעַת בָּךְ.

כְּשֶׁיַּד הַמִּקְרֶה דַּקָּה וְתַקִּיפָה נוֹגַעַת בְּגוּפִי, מְנַעְנַעַת, כְּדֵי שֶׁכָּל הָעֲסִיסִים

יְחַלְחֲלוּ בִּי, הַכֹּל זוֹרֵם וּמִתְפַּשֵּׁט עַל הַכֹּל –

וּבְסֵפֶר הַחוֹל כְּבָר אֵין

דַּף רִאשׁוֹן וְאֵין דַּף

אַחֲרוֹן.

הַיַּלְדָּה צוֹחֶקֶת בְכָל כֹּחָהּ, אֲבָל הַקָּצֶה הֶעָנִי בּוֹכֶה:

הַפָּנִים הַשָּׁרוֹת, הֵן נִבְרָאוֹת מִכָּאן?

הַמָּקוֹם בּוֹ אֶהְיֶה בִּלְעָדַיִךְ יִקְרְאוּ לוֹ בְּדִידוּת