אברהם שלמון
עטרת האביב: ספורים לילדים
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: י' שמעוני; תשי"ג 1952

א

הִגִּיעַ חֹדֶשׁ אֲדָר, וּבַשָׁמַיִם הֵחֵלָה לְהוֹפִיעַ תְּכוּפוֹת שֶׁמֶשׁ נְדִיבָה גְדוֹלָה וְעֲגֻלָּה שֶׁהָיְתָה שׁוֹפַעַת אוֹרָהּ וְחֻמָהּ לָעוֹלָם כֻּלּוֹ. הָעֲנָנִים נִבְהֲלוּ לְמַרְאֵה הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה בְּעֹז, וְהָיוּ נִמְלָטִים עַל נַפְשָׁם בְּבֶהָלָה. הָעֲנָנִים בִּקְשׁוּ לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם אֶת הַבְּרִיחָה וְהָיוּ מוֹרִידִים בִּמְנוּסָתָם מַיִם לָרֹב. תְּכוּפוֹת יָרְדוּ גְּשָׁמִים עַזִים עַל הָאֲדָמָה, שֶׁרָוְתָה כְּבָר מַיִם לְמַכְבִּיר, וְהָאֲנָשִׁים הָיוּ שׁוּב נֶאֱלָצִים לִבְרֹחַ הַבַּיְתָה, לִלְבּשׁ מְעִילֵי גֶשֶׁם כְּבֵדִים וּלְבוֹסֵס בַּבֹּץ שֶׁהָיָה כְּבָר לְזָרָא.

– מַה קָרָה? מַדוּעַ כֹּה עַזִים וְרַבִּים הֵם הַגְּשָׁמִים הַיּוֹרְדִים כָּעֵת – שָׁאֲלוּ הָאֲנָשִׁים זֶה לָזֶה.

– הַדָּבָר פַָּשׁוּט מְאֹד! עָנוּ לָהֶם הַיְלָדִים: הָעֲנָנִים מֲרְגִישִׁים בָּאָבִיב הַמְמַשְׁמֵשׁ וּבָא וַהֲרֵיהֶם בּוֹרְחִים עַל נַפְשָׁם. וּלְמַעַן יֵקַל לָהֶם לְהִמָלֵט, הֵם נִפְטָרִים מֵאוֹצְרוֹת הַמַיִם, הַמַשָּׂא לָעֲיֵפָה.

הָעֲנָנִים הַקַלִים, אֵלֶּה חִוְרֵי־הַפָּנִים הַמְשׁוֹטְטִים בִּמְרוֹמֵי מְרוֹמִים, הִתְעַקְשׁוּ וְהֶחֱזִיקוּ מַעֲמָד עוֹד יָמִים מִסְפָּר. מִגֹבַה רַב הָיוּ מַשְׁקִיפִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶר כֹּה נִכְסְפָה נַפְשָׁם אֵלֶיהָ.

וְהַצְמָחִים כֻּלָם שָׂמְחוּ מְאֹד לְמַרְאֵה הַשֶׁמֶשׁ הַמְחַמֶמֶת. כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף הָיוּ מִתְפַּלְלִים לָהּ כִּי תָּבוֹא וּתְחַמְמֵם, מֵרֹב הַמַיִם אֲשֶׁר יָרְדוּ. בַּחֹרֶף הִצְהִיבוּ רַבִּים מֵעֲלֵיהֶם, וְהַחֲלָשִׁים שֶׁבָּהֶם נָבְלוּ וָמֵתוּ, כִּי לֹא יָכְלוּ שְׂאֵת אֶת הַקֹר וְאֶת הַמַיִם הָרַבִּים אֲשֶׁר הֵצִיפוּ אֶת שָׁרְשֵׁיהֶם.

לְמַרְאֵה הַשֶׁמֶשׁ הַזוֹרַחַת הֵחֵלוּ מְלַבְלְבִים הַפְּרָחִים לְמִינֵיהֶם וְשֶׁפַע שֶׁל גְוָנִים כִּסָה אֶת הַשָׂדֶה.

הַסַבְיוֹן הַצָהֹב בִּקֵשׁ לְהִתְחָרוֹת עִם כְּרוּב־הַחוֹף חִוֵּר הַפָּנִים, וְהוּא מִהֵר לְהִתְפַּשֵׁט עַל פְּנֵי שְׂדוֹת־הַבּוּר אֲשֶׁר בְּמֶרְחֲבֵי הַשָׁרוֹן.

הַכַּלָנִית הָאֲדֻמָה כָּעֲסָה מְאֹד עַל הָאוֹרְחִים אֲשֶׁר בָּאוּ לְכַסוֹת אֶת הַשָּׂדוֹת וְהָיוּ דוֹחֲקִים אֶת רַגְלֵיהֶם מִכָּל עֵבֶר וּפִנָה.

מֵרֹב כַּעַס הִלְבִּינוּ עֲלֵי הַכֹּתֶרֶת שֶׁל הַכַּלָנִית עַל שָׁרְשֵׁיהֶם, וְכַעֲבֹר יָמִים מוּעָטִים נָשְׁרוּ עָלִים אֵלֶה כָּלִיל. נִשְׁאֲרוּ רַק הַכּוֹבָעִים הַשְחוֹרִים, אַךְ כַּעֲבֹר זְמַן־מַה הָלְכוּ גַם הֵם אַחֲרֵי עֲלֵי־הַכֹּתֶרֶת…


ב

אוֹתָם הַיָמִים, יָמִים טוֹבִים הָיוּ לַיְלָדִים. הֵם שָׂמְחוּ מְאֹד לִקְרַאת הַשֶׁמֶשׁ וְנַפְשָׁם חָשְׁקָה לָצֵאת לַשָּׂדֶה. בָּאוּ אֶל מוֹרָתָם וּבִקְשׁוּ מִמֶנָהּ טִיוּל.

– רוֹצִים אָנוּ לְהִתְחַמֵם לְאוֹר הַשֶׁמֶשׁ! קָרָא יוֹרָם.

וְיוֹכֶבֶד הִצִיעָה: נֵצֵא לַשָּׂדוֹת, נִקְטֹף פְּרָחִים וּנְקַשֵׁט בָּהֶם אֶת חֲדָרֵינוּ הָעֲגוּמִים כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף.

– הָבָה נָחֹג אֶת חַג הָאָבִיב! הִצִיעַ אֵלִיָהוּ בְּקִיצוּר נִמְרָץ.

– נֵצֵא לְקַדֵם אֶת פְּנֵי הָאָבִיב! – קָרְאוּ הַיְלָדִים כְּאִישׁ אֶחָד.

לֹא יָכְלָה הַמוֹרָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַפְצָרוֹתֵיהֶם שֶׁל הַיְלָדִים וְהִסְכִּימָה לַעֲרֹךְ טִיוּל:

– טוֹב, – קָרְאָה הַמוֹרָה, עוֹד הַיוֹם אַחֲרֵי הַצָהֳרַים נֵצֵא לַשָׂדֶה.

וְכַאֲשֶׁר הָיוּ מוּכָנִים כְּבָר לַטִיוּל שָׁאֲלָה פִּתְאֹום הַמוֹרָה:

– יְלָדִים, חַג הָאָבִיב אֲמַרְתֶּם, אַךְ הֲתֵדְעוּ חַג הָאָבִיב מָהוּ?

– יוֹדְעִים אָנוּ! – קָרְאוּ הַיְלָדִים בְּמַקְהֵלָה, חַג טוּ בִּשְׁבָט, הוּא רֹאשׁ הַשָׁנָה לָאִילָנוֹת.

– לֹא, יְלָדַי! הֵשִׁיבָה הַמוֹרָה. טוּ בִּשְבָט רֹאשׁ הַשָׁנָה לָאִילָנוֹת כְּבָר הָיָה, לִפְנֵי חֹדֶשׁ. הַפַּעַם אָנוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי חַג הָאָבִיב, הוּא חַג הַפֶּסֶח וּבִפְרֹס הַפֶּסַח כְּבָר מְלַבְלְבִים הָאִילָנוֹת כֻּלָם, וְלֹא הַשְׁקֵדִיָה בִּלְבַד, פּוֹרְחִים הַפְּרָחִים, וְהַפַּרְדְסִים מַדִיפִים רֵיחוֹתֵיהֶם, וּמָלְאָה הָאָרֶץ קוֹל רִנָה וָגִיל. בְּחַג הַפֶּסַח חוֹזְרִים אֵלֵינוּ הַתּוֹרִים, וְשׁוּב נִרְאִים הַשְׁרַקְרַקִים הַהֲדוּרִים וְאַף הַדוּכִיפַת בַּעֲלַת צִיצַת הַזָהָב מִתְעוֹפֶפֶת בַּשָׁמַיִם וּמַבְלִיטָה אֶת מְנִיפַת הַנוֹצוֹת שֶׁלָהּ.

– לִקְרַאת הָאָבִיב חוֹזְרִים וּמִתְקַשְׁטִים הַנַחְלִיאֵלִים בְּבִגְדֵיהֶם הַחֲדָשִׁים – הוֹסִיפָה יוֹכֶבֶד – וְהֵם מִתְכּוֹנְנִים לִפְרֹשׂ כָּנָף וְלָשׁוּב אֶל מוֹלַדְתָּם הָרְחוֹקָה.

– חֲבָל שֶׁהַנַחְלִיאֵלִים עוֹזְבִים אוֹתָנוּ! – הִצְטָעֲרָה לֵאָה. נָעִים הָיָה לִרְאוֹתָם מִתְעוֹפְפִים פֹה וָשָׁם. לֹא הָיָה מָקוֹם פָּנוּי מִן הַנַחְלִיאֵלִים כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף.

– וַאֲנִי אוֹהֵב לִרְאוֹתָם בְּשָׁעָה שֶׁהֵם חוֹנִים עַל הָאֲדָמָה – קָרָא יוֹרָם. פַּעַם אָרַבְתִּי לִקְבֻצַת נַחְלִיאֵלִים. שָׁעָה אֲרֻכָּה עָמַדְתִּי וְהִסְתַּכַּלְתִּי בָּהֶם בְּעִנְיָן רָב. הֵם הָיוּ צָדִים זְבוּבִים וְבוֹלְעִים אוֹתָם בְּתַאֲוָה. הִנֵה נִרְאֶה זְבוּב מְעוֹפֵף, מִיָד מֵרִים אַחַד הַנַחְלִיאֵלִים אֶת זְנָבוֹ לְמַעֲלָה, אָץ־רָץ כְּשֶׁצַוָארוֹ פָּשׁוּט לְעֵבֶר טַרְפּוֹ. פַּץ! הַנַחְלִיאֵלִי פָּתַח מַקוֹרוֹ וּכְבָר הַטֶרֶף בְּפִיו. הָיָה זְבוּב וְאֵינֶנוּ.

– חֲבָל שֶׁאֵין הֵם נִשְׁאָרִים כָּאן גַם בַּקַיִץ. הֵן בְּעוֹנַת הַקַיִץ כֹּה מְרֻבִּים הַזְבוּבִים, וְאָנוּ הֲרֵי בְּחֵפֶץ־לֵב הָיִינוּ מְאַחֲלִים לָהֶם הַצְלָחָה רַבָּה בְּצֵידָם זֶה, וְהָיִינוּ נִפְטָרִים מִן הַטַרְדָנִים הַלָלוּ הַמְצִיקִים לָנוּ כָּל כַּךְ, וְגַם מְפִיצִים מַחֲלוֹת מְדַבְּקוֹת.

– חֶבְרַיָה! הָבָה נָחֹג אֶת הָאָבִיב בְּצוּרָה נָאָה. מָחָר נוֹפִיעַ בְּבֵית הַסֵפֶר לְבוּשִׁים בִּגְדֵי־חַג לְבָנִים וּלְרָאשֵׁינוּ זֵרֵי פְּרָחִים, מִפִּרְחֵי הַשָׂדֶה אֲשֶׁר נִקְטֹף עוֹד הַיוֹם. – הִצִיעָה הַמוֹרָה.

– טוֹבָה עֲצָתֵךְ, הַמוֹרָה – קָרָא יוֹרָם בְּשִׂמְחָה. אַחַר הַצָהֳרַיִם נֵצֵא לַשָּׂדוֹת וְנִקְטֹף פְּרָחִים. נִרְאֶה לְמִי יִהְיֶה מָחָר הַזֵר הַנָאֶה בְּיוֹתֵר.


ג

אַחֲרֵי הַצָהֳרַיִם יָצְאוּ הַיְלָדִים לַשָׂדוֹת לְבַקֵשׁ פְּרָחִים וְלִקְלוֹעַ מֵהֶם זֵרִים. יוֹרָם וְחֲבֵרָיו הֶחְלִיטוּ לָלֶכֶת לְבַדָם, וּפָּרְשׁוּ מִן הַחֲבוּרָה.

הֵם עָלוּ אֶל גִבְעוֹת־הַחוֹל, וְהִנֵה הֵן עֲרֻמוֹת כִּמְעַט בְּלֹא סִמָן שֶל פְּרָחִים וָדֶשֶׁא.

– כָּאן לֹא נִמְצָא אֶת אֲשֶׁר בִּקַשְׁנוּ – אָמְרָה יוֹכֶבֶד בִּדְאָגָה. הָבָה נִפְנֶה אֶל גִבְעוֹת הַכֻּרְכַּר הַנוֹקְשׁוֹת. שָׁם נִמְצָא פְּרָחִים לָרֹב.

– נֵלֵךְ! – הִסְכִּימוּ הַיְלָדִים.

– הִנֵה כַּלָנִיוֹת, שֶׁפַע שֶׁל כַּלָנִיוֹת, הָבָה נִקְלַע מֵהֶן זֵרִים – הִצִיעָה לֵאָה.

– לֹא! כָּל הַיְלָדִים יַעַטְרוּ לָהֶם זֵרִים שֶל כַּלָנִיוֹת. וּמַה נְחַדֵשׁ אֲנַחְנוּ? עָלֵינוּ לִמְצֹא דְבַר־מָה מְיֻחָד.

בֵּינְתַּיִם צָמֵא יוֹרָם לְמַיִם. נִכְנָס וּבָא לְפַרְדֵס אֶחָד. שָׁם יִקְטֹף לוֹ תַּפּוּז וְיַשְׁקִיט צִמְאוֹנוֹ.

כַּיָאוּת לְיֶלֶד טוֹב, נִגַשׁ יוֹרָם קֹדֶם כָּל אֶל בַּעַל הַפַּרְדֵס וּבִקֵשׁ מִמֶנוֹ רְשׁוּת.

– בְּבַקָשָׁה! – הֵשִׁיב הַפַּרְדְסָן בִּמְאוֹר פָּנִים וְנָתַן גַם לוֹ וְגַם לַחֲבֵרָיו מִן הַזְהוּבִים הַמְתוּקִים.

גְדוֹלָה הָיְתָה שִׂמְחָתָם שֶל הַיְלָדִים לְאַחַר שְׁרָווּ מִמִיץ הַתַּפּוּזִים.

– אוֹי, הַבִּיטוּ וּרְאוּ מַה דְבִיקוֹת הֵן יָדַי – קָרְאָה לֵאָה וְהֶרְאֲתָה לָהֶם יָדֶיהָ שֶׁהִצְהִיבוּ מִן הַמִיץ הָרַב שֶׁנִתַּז עֲלֵיהֶן מִן הַתַּפּוּזִים אֲשֶׁר אָכָלָה.

יוֹרָם אַף הוּא נִבְהַל מִן הַמִיץ שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִפִּתְחֵי פִּיו וְעָשָׂה סִמָנִים מְפֻסְפָּסִים עַל פָּנָיו.

– חִישׁ מַהֵר אֶל הַבֶּרֶז! – צִוָה אֵלִיָהוּ.

אָצוּ רָצוּ הַשוֹבָבִים אֶל הַבֶּרֶז וְשָׁעָה אֲרֻכָּה הָיוּ מְשַׁכְשְׁכִים וּמַתִּיזִים מַיִם לְהֲנָאָתָם. הַמַיִם הַצוֹנְנִים וּמַעֲשֵׂי הַמְשׁוּבָה לְיַד הַבֶּרֶז, כִּמְעַט וְהִשְׁכִּיחוּ אֶת הַיְלָדִים מִמַטָרָתָם.

– חֲבֵרִים! – הִצִיעַ יוֹסֵף. הָבָה נִפְנֶה אֶל הַגְבָעוֹת הָאֲדֻמוֹת. יִתָּכֵן כִּי שָׁם נִמְצָא פְּרָחִים לָרֹב. רְאוּ, עוֹד מְעַט וְתִשְׁקַע הַשֶׁמֶשׁ וְאָנוּ טֶרֶם מָצָאנוּ פְּרָחִים כְּדֵי לִקְלֹע מֵהֶם זֵרִים.

בְּלִי חֶמְדָה יָצְאוּ הַיְלָדִים לַדֶרֶךְ. רַגְלֵיהֶם שָׁקְעוּ בַּחוֹל הָרַךְ וְהַסָמִיךְ. עֲיֵפִים הָיוּ מִן הֶעָמָל הָרַב. שָׂרָה כִּמְעַט וְגָמְרָה אֹמֶר לְוַתֵּר עַל הַכֹּל, וּבִלְבַד לְמַהֵר וְלָשׁוּב הַבָּיְתָה.

– יְלָדִים – הוֹדִיעַ יוֹרָם: הִנֵה שִׁקְמָה לְפָנֵינוּ. הָבָה נֵשֵׁב וְנָנוּחַ בְּצִלָהּ.

הַהַצָעָה שֶׁל יוֹרָם שִׂמְחָה מְאֹד אֶת הַיְלָדִים. כִּי אָכֵן עֲיֵפִים וִיגֵעִים הָיוּ…

לְאַחַר שֶׁנָחוּ, הֵחֵל יוֹרָם מְטַפֵּס וְעוֹלֶה בְּעַנְפֵי הָעֵץ הַכְּבֵדִים מִזֹקֶן. שָׂרָה מָצְאָה מְכִתַּת־זְכוּכִית וְהֵחֵלָה חוֹרֶטֶת אֶת שְׁמָהּ בִּקְלִפַּת הָעֵץ.

זֶרֶם שֶׁל נוֹזְלִים פָּרַץ מִן “הַפֶּצַע” שֶׁעָשְׂתָה הַמְכִתָּה בְּגֶזַע הָעֵץ הֶעָבֶה.

רְאוּ נָא רְאוּ! – קָרְאָה יוֹכֶבֶד. פֶּלֶג מַיִם זוֹרֵם מִן הָעֵץ.

– הֲתִרְאוּ – הֵעִיר אֵלִיָהוּ – יְמֵי הָאָבִיב הֵם הַמַשְׁפִּיעִים הַרְבֵּה מָזוֹן וּמִיץ לָעֵץ. שָׁרְשֵׁיהֶם הָאֲרֻכִּים שֶׁל הָאִילָנוֹת שׁוֹאֲבִים מָזוֹן מִן הָאֲדָמָה הַטוֹבָה. מַיִם אֵלֶה נִשְׁלָחִים לְמַעֲלָה אֶל הָעֲנָפִים וְהֶעָלִים שׁוֹכְנֵי מָרוֹם. שָׂרָה פָּגְעָה זֶה עַתָּה בְּאַחַד הָעוֹרְקִים, וּמִשׁוּם כַּךְ כֹּה רַב הוּא הַמִיץ הַשׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא מִן הָאִילָן.

– כָּמוֹהוּ כְּעֵץ הַגוּמִי – קָרָא יוֹרָם, אֲשֶׁר זָכַר מַה שֶׁסֻפַּר לוֹ לִפְנֵי זְמַן־מָה עַל עֲצֵי הַגוּמִי הַמַפְרִישִׁים שְׂרָף שֶׁמִמֶנוּ יֵעָשֶׂה הַקַוּצ’וּק.

יוֹסֵף, לִבּוֹ לֹא הָלַךְ אַחֲרֵי הַתַּעֲלוּלִים שֶל חֲבֵרָיו. הוּא הִרְחִיק מֵהֶם וְהָלַךְ לוֹ בֵּין הַשָׂדוֹת וּבִקֵשׁ פְּרָחִים נָאִים וּמְעַנְיְנִים.

לְפֶתַע רָאָה יוֹסֵף בְּצִדֵי הַדֶרֶךְ עָלִים מָאֳרָכִים וּמְסֻלְסָלִים כַּעֲלֵי הַשׁוּם, בְּתִמָהוֹן בַָּדַק הַיֶלֶד אֶת הַצֶמַח הַמוּזָר.

חֶבְרַיָה! הִצְוִיחַ יוֹסֵף בְּגִיל לְעֵבֶר חֲבֵרָיו הָרְחוֹקִים, – הָבִיאוּ אֶת הַמַעְדֵר! דוֹמֶה שֶׁמָצָאתִי אֶת הַצִבְעוֹנִי!

כְּהֶרֶף עַיִן פָּשְׁטָה הַשְׁמוּעָה בֵּין הַיְלָדִים כֻּלָם, וּבִן רֶגַע הִנִיחוּ אֶת מִשְׁחֲקֵיהֶם, שָׁכְחוּ אֶת עֲיֵפוּתָם וּמִהֲרוּ אֶל עֵבֶר הַקוֹל הַקוֹרֵא.

– הִנֵה הוּא הַצִבְעוֹנִי! גַם אֲנִי מָצָאתִי! – קָרְאָה לֵאָה מֵרָחוֹק.

– וְגַם אֲנִי מְצָאתִיו, וְהוּא כְּבָר פּוֹרֵחַ! – קָרָא אֵלִיָהוּ.

– חֶבְרַיָה! הַשָׂדֶה כָּאן זָרוּעַ כֻּלוֹ פִּרְחֵי צִבְעוֹנִים! – הוֹדִיעַ יוֹרָם.

שָׂרָה גִלְתָה לְשִׂמְחָתָהּ פֶּרַח צִבְעוֹנִי גָדוֹל וְהָדוּר. הִיא שָׁלְחָה יָדָהּ לִקְטֹף אֶת הַפֶּרַח, אַךְ מִיָד הֵשִׁיבָה אֶת כַּפָהּ בַּחֲרָדָה. חִפּוּשִׂית זְהוּבַת־שֵׂעָר שֶׁהָיְתָה עֲסוּקָה בִּלְקִיקַת צוּף וַאֲבָקָה, מִשֶׁרָאֲתָה לְפָנֶיהָ אֶת הָאוֹיֵב, הַהוֹלֵךְ עַל שְׁתַּיִם, נִבְהֲלָה וּפָרְחָה לָהּ. לְמַרְאֵה הַחִפּוּשִׂית נִפְחֲדָה הַיַלְדָה וּבְקוֹל צְוָחָה חַדָה נִמְלְטָה. הַיְלָדִים פָּרְצוּ בִּצְחוֹק: פַּחְדָנִית! – קָרְאוּ אַחֲרֶיהָ מִכָּל עֵבֶר. בּוֹשָׁה וְנִכְלָמָה חָזְרָה שָׂרָה וְהִתְחִילָה שׁוּב בִּקְטִיף הַצִבְעוֹנִים.

– צָהֳלַת מְשׁוּבָה תָּקְפָה אֶת הַיְלָדִים לְמַרְאֵה הַצִבְעוֹנִים הָרַבִּים שֶׁנִגְלוּ לָהֶם עַל כָּל צַעַד וָשָׁעַל. הַיְלָדוֹת הָיוּ מִתְחָרוֹת בֵּינֵיהֶן וְנוֹשְׂאוֹת עַיִן זוֹ לָזוֹ לִרְאוֹת מִי מֵהֶן כְּבָר זָכְתָה בְּזֵר גָדוֹל.

אִילָנָה הִתְיַשְׁבָה לְבַסוֹף בְּצִלוֹ שֶׁל אֶחָד מֵעֲצֵי הַשָׁקֵד שֶׁגָדְלוּ בַּסְבִיבָה וְהֵחֵלָה מְסַדֶרֶת לָהּ זֵר מִן הַפְּרָחִים אֲשֶׁר לִקֵטָה.

אֵלִיָהוּ שֶׁסַקְרָן הָיָה וְשָׁאַף לְהַכִּיר אֶת הַצְמָחִים עַל כָּל חֶלְקֵיהֶם, נָטַל אֶת הַמַעֲדֵר וְהֵחֵל לַחְפֹּר לְמַעַן יוּכַל לְהוֹצִיא אַחַד הַצִבְעוֹנִים עַל שָׁרָשָׁיו. רָאָה זֹאת יוֹסֵף שֶׁהָיָה פַּחַז כַּמַיִם, גָחַן וְעָקַר אֶת הַצֶמַח מִן הָאֲדָמָה.

– לָמָה זֶה נֶחְפַּזְתָּ כָּל כָּךְ! – גָעַר בּוֹ אֵלִיָהוּ. הֲתִרְאֶה, רַק עָלִים מְעַטִים הֶעֱלֵיתָ בְּיָדֶיךָ וְזֶה הַכֹּל.

הִתְנַצֵל יוֹסֵף וְנָתַן יָדוֹ עִם אֵלִיָהוּ לַחְפֹּר יָחַד, חָפְרוּ הַשְׁנַיִם בּוֹר מִסָבִיב לְצִבְעוֹנִי אֶחָד שֶׁנִזְדַמֵן לָהֶם. הַפַּעַם עָשׂוּ מְלַאכְתָּם בִּזְהִירוּת מְרֻבָּה וְכַאֲשֶׁר כְּבָר עָמֹק הָיָה הַבּוֹר לְמַדַי, כָּרַע אֵלִיָהוּ עַל בִּרְכָּיו וְהֵחֵל מְפַנֶה אֶת הֶעָפָר מִסָבִיב לַגִבְעוֹל הַמַלְבִּין בְּאַפְרוּרִית הָעֶרֶב.

– ״הִצְלַחְתִּי״! צָרַח אֵלִיָהוּ בְגִיל. הִתְרוֹמֵם מֵעַל הַקַרְקַע וּבְיָדוֹ הַצֶמַח הַנִכְסָף עַל בְּצָלוֹ וְשָׁרָשָׁיו.

– אֵיזֶה עֹמֶק! – הִתְפַּלְאָה לֵאָה. חֲצִי מֶטֶר, הֲלֹא?

עֲמוּסֵי פִּרְחֵי הַצִבְעוֹנִים חָזְרוּ הַיְִלָדִים לְעֵת עֶרֶב הַבַּיְתָה וּפְנֵיהֶם מְשֻׁלְהָבִים מִגִיל.

לְמַרְאֵה זֵרֵי הַפְּרָחִים הָרַבִּים נִתְמַלְאוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָׁבִים קִנְאָה. אִמוֹ שֶׁל יוֹרָם שָׂמְחָה מְאֹד עַל הַזֵּר אֲשֶׁר הֵבִיא לָהּ בְּנָהּ.

– רַב מִדַי הוּא מִסְפַּר הַצִבְעוֹנִים, אָמְרָה. לָקְחָה וְהִפְרִישָׁה חֵלֶק מִן הַפְּרָחִים וְנָתְנָה אוֹתָם בְּצִנְצֶנֶת מַיִם, וּמִן הַנוֹתָר תַּעֲשֶׂה זֵר לִבְנָהּ. דִיצָה אֲחוֹתוֹ שֶׁל יוֹרָם הִשְׁתַּתְּפָה אַף הִיא בַּמַּעֲשֶׂה, וְהַשְׁתַּיִם – הָאֵם וּבִתָּה – קָלְעוּ וְעָשׂוּ זֵר נֶהְדָר שֶׁל פִּרְחֵי צִבְעוֹנִים אֲדֻמִים, שֶׁזוּרִים בַּעֲלֵיהֶם הַמָאֳרָכִים. וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הוֹפִיעָה כָּל הַקְבֻצָה לְבוּשָׁה בִּגְדֵי לָבָן וּלְרָאשֵׁיהֶם זֵרִים מָאֳדָמִים שֶׁל צִבְעוֹנִים הֲדוּרִים.

הַיְלָדִים הָאַחֵרִים הִתְקַנְאוּ בַּשַׁקְדָנִים וְגָמְרוּ אֹמֶר אַף הֵם לָצֵאת וְלִמְצֹא צִבְעוֹנִים.

בִּרְאוֹת הַמוֹרָה אֶת זֵרֵי הַצִבְעוֹנִים עַל רָאשֵׁי תַּלְמִידֶיהָ אָמְרָה:

– אֵין סָפֵק כִּי זֵרִים אֵלֶה הֵם הַנָאִים בַּזֵרִים, כִּי עַל כֵּן קְלוּעִים הֵם פִּרְחֵי הַצִבְעוֹנִי, מֶלֶךְ הַפְּרָחִים שֶׁבְּעוֹנַת הָאָבִיב.

– יְחִי הַצִבְעוֹנִי, מֶלֶךְ הָאָבִיב! – קָרְאוּ הַיְלָדִים בְּמַקְהֵלָה כְּשֶׁהֵם נוֹשְׂאִים עֵינֵיהֶם אֶל פִּרְחֵי הַצִבְעוֹנִי הַיָפִים וְהַחֲמוּדִים.

המרוה הדגולה

יוֹם אֶחָד מִיָמָיו הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַחֹרֶף, אַךְ שָׁקְעָה הַחַמָה וְקַרְנֶיהָ הָאַחֲרוֹנוֹת נִבְלְעוּ בָּעֲנָנִים שֶׁכִּסוּ אֶת הָאֹפֶק, נִשְׁמַע קוֹל קִרְקוּר דַק. תְּחִלָה הָיָה הַקוֹל בּוֹדֵד, מֵעֵבֶר הַכְּפָר מִזֶה, אַךְ מִיָד נִשְׁמַע עוֹד קוֹל הָעוֹנֶה לוֹ מִן הָעֵבֶר הַשֵׁנִי. וּלְפֶתַע, הַקְשֵׁב! תְּשׁוּקַת הַקִרְקוּר אָחֲזָה אֶת הַסְבִיבָה כֻּלָהּ. הִנֵה הוּא נִשְׁמָע מֵעֵבֶר הַבִּצָה וּכְבָר עוֹנִים לוֹ מִמִסְתְּרֵי הַפַּרְדְסִים הַמוֹרִיקִים הָעוֹטְרִים אֶת הַכְּפָר.

מְהַלֵךְ לוֹ אָדָם בַּדֶרֶךְ וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלוּ עַל כָּל צַד וָשַׁעַל, מִתַּחַת לְרַגְלָיו מַמָשׁ, מְקַרְקֵר אֵיזֶה יְצוּר נֶעֱלָם, וְאִי אַתָּה יָכֹל לִרְאוֹתוֹ בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן.

– “הַקַרְפָּדוֹת פָּתְחוּ בְּשִׁירַת הָאָבִיב” – מוֹדִיעִים הָאִכָּרִים זֶה לָזֶה בְּשִׂמְחָה.

– הִגִיעַ הָאָבִיב – מַכְרִיזוֹת הַנָשִׁים הַנִצָבוֹת עַל פִּתְחֵי בָּתֵּיהֶן וְשׁוֹאֲפוֹת אֶל קִרְבָּן בְּתַאֲוָה אֶת אֵדֵי הָעֶרֶב הַחֲמִימִים וְהָעֲרֵבִים הָעוֹלִים מִן הָעֵמֶק.

חָלְפָה הָלְכָה עוֹנַת הַקֹר הַזוֹעֵף! נִשְׁבַּר גְאוֹנוֹ שֶׁל שַׂר הַחֹרֶף! – סָחִים הַזְקֵנִים שֶׁבַּכְּפָר, וְהֵם מַחֲלִיצִים עַצְמוֹתֵיהֶם וּמְיַשְׁרִים אֶת גַבָּם, כְּמִתְכּוֹנְנִים לִקְרַאת יְמֵי הַחֹם וְהַנְהָרָה אֲשֶׁר עוֹד מְעַט וְיָבוֹאוּ לְחַמֵם אֶת הָאֲדָמָה הַקְפוּאָה בְּמַעֲטֵה אָבִיב פּוֹרֵחַ.

בַּבֹּקֶר הֵקִיץ יוֹרָם מִשְׁנָתוֹ, הֵעִיף מַבָּט עַל הַקִיר, קָפַץ מִמִטָתוֹ, וּמִהֵר לְהִתְלַבֵּשׁ.– הֵן מִן הַזְרִיזִים הוּא וּלְעוֹלָם לֹא יְאַחֵר לְבֵית־הַסֵפֶר. בְּחִפָּזוֹן הֶחֱלִיק מַבָּטוֹ עַל עֲרוּגוֹת גִנָתוֹ הַמְסֻדָרוֹת. הוּא בִּקֵשׁ לָדַעַת: הַעוֹלִים כְּבָר נִבְטֵיהֶם הָרַכִּים שֶׁל הַצְמָחִים? וְאוּלַי טֶרֶם הִתְעוֹרְרוּ מִשְׁנַת הַחֹרֶף שֶלָהֶם?

יָצָא יוֹרָם לֶחָצֵר וְנִגַשׁ אֶל הַבֶּרֶז – זֶה אֲשֶׁר שָׁבַת כִּמְעַט כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף הָאֲרֻכִּים, – הִבִּיט וְתָהָה: בִּשְׁלוּלִית הַמַיִם שֶׁלְיַד הַבֶּרֶז נִמְשְׁכוּ וְהִסְתַּלְסְלוּ סְרָטִים אֲרֻכִּים וּמְשֻׁנִים. גָּחַן וּמָשַׁךְ בְּאַחַד הַסְרָטִים, לְרֶגַע חָשׁ בְּחִילָה. רִירִי הָיָה הַסֶרֶט וְנִדְבַּק בַּיָדָיִם. הַיֶלֶד אָמַר לְהַרְפּוֹת מִזוֹ הָרְצוּעָה הָרִירִית, אַךְ הוּא הִתְגַבֵּר עַל רֶגֶשׁ הַתֵּעוּב וְהָיָה מוֹשֵׁךְ אֶת הַסֶרֶט בְּיֶתֶר עֹז וָמֶרֶץ. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: מוֹשֵׁךְ הוּא וּמוֹשֵׁךְ, וְסוֹף אֵין לוֹ לַסֶרֶט. רָאָה יוֹרָם מֵרָחוֹק כַּמָה מֵחֲבֵרָיו הָאָצִים וּמְמַהֲרִים לְבֵית הַסֵפֶר, קָרָא לָהֶם לָבוֹא וְלִרְאוֹת בַּפֶּלֶא, וּנִדְהֲמוּ אַף הֵם לְמַרְאֵה הַדָבָר הַמְשֻׁנֶה. עָמְדוּ וְהִסְתַּכְּלוּ בְּמַחֲרֹזֶת הָאֲרֻכָּה וּבַחֲרוּזִים – הַחוּלְיוֹת הַשְׁחוֹרוֹת הַנְתוּנוֹת בְּתוֹךְ צִנוֹר רִירִי לָבָן וְשָׁקוּף.

הַיְלָדִים, שֶׁחוֹבְבֵי טֶבַע הֵם מֵעוֹדָם וּמְבַקְשִׁים תָּמִיד לְהַגִּיעַ עַד חֵקֶר כָּל דָבָר הַמִזְדַמֵן לָהֶם, שִׁעֲרוּ אָרְכּוֹ שֶׁל הַסֶרֶט, מָתְחוּ אוֹתוֹ וּמָצְאוּ שֶׁאָרֹךְ הוּא הַסֶרֶט כְּדֵי חֲמִשָׁה עָשָׂר מֶטְרִים.

– חֲמִשָׁה עָשָׂר מֶטְרִים! אֵיזֶה אֹרֶךְ! – קָרְאוּ הַיְלָדִים מִשְׁתָאִים לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם.

– בּוֹאוּ וְנָבִיא אֶת הַמְצִיאָה לְבֵית הַסֵפֶר! – הִצִיעַ יוֹרָם, וְהַהַצָעָה נִתְקַבְּלָה. חִטְטוּ וּמָצְאוּ פַּחִית יְשָׁנָה, הִכְנִיסו בְּתוֹכָהּ אֶת הַסְרָטִים כֻּלָם וְאָצוּ־רָצוּ לְבֵית הַסֵפֶר.

רָאָה הַמוֹרֶה אֶת הַמְצִיאָה וְשְׂחוֹק קַל נִרְאָה עַל שְׂפָתָיו: “מְבַשְׂרֵי הָאָבִיב כְּבָר נִרְאִים בָּאָרֶץ”, קָרָא הַמוֹרֶה מְרֻצֶה.

– וְסֶרֶט זֶה אֲשֶׁר הֵבֵאנוּ מָה הוּא? – שָׁאֲלָה גְאוּלָה.

– הֲזֶהוּ מְבַשֵׂר הָאָבִיב, – תָּהָה יוֹאֵל וּמָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו לְמִשְׁמַע הִתְפָּעֲלוּתוֹ שֶׁל הַמוֹרֶה וּלְמַרְאֵה הַמַיִם הַדְלוּחִים הַמְלֵאִים פַּסְפַּסִים.

– הַאִם בַּעֲלֵי חַיִים הֵם אֵלֶה? וְהֵיכָן הָרֹאשׁ? וּשְׁאָר אֶבְרֵי הַגוּף אֵיפֹה הֵם? – הִקְשָׁה עַמְרָם שֶׁהָיָה בוֹחֵן וּבוֹדֵק בִּתְשׂוּמֶת לֵב סֶרֶט פֶּלִאי אֶחָד אֲשֶׁר דָמָה לְאִטְרִיָה אֲרֻכָּה וַעֲגֻלָה.

– דְעוּ לָכֶם, אָמַר הַמוֹרֶה כְּשׁוֹךְ סַעֲרַת הַשְׁאֵלוֹת שֶׁהָיוּ חוֹזְרוֹת וְנִשְׁנוֹת בְּעִרְבּוּבְיָה, הַלָלוּ בֵּיצֵי־קַרְפָּדוֹת הֵן. וּבֵיצֵי קַרְפָּדוֹת – עֵדוֹת הֵן לִימֵי אָבִיב וָחֹם הָעֲתִידִים לָבוֹא בְּקָרוֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

– בֵּיצֵי קַרְפָּדוֹת? חֲרוּזִים שְׁחוֹרִים אֵלֶה בֵּיצֵי קַרְפָּדָה? הִשְׁתָּאוּ הַיְלָדִים. וְלָמָה זֶה נְתוּנִים הֵם בְּתוֹךְ שַׂק אָרֹךְ הַדוֹמֶה לְנַקְנִיק שָׁקוּף? – נִתְּכוּ שׁוּב שְׁאֵלוֹת מִכָּל עֵבֶר.

– הַקֵץ לָרַעַשׁ! – קָרָא הַמוֹרֶה. אֵין צֹרֶךְ לְהָקִיף אוֹתִי בִּשְׁאֵלוֹת. אָנָא, פְּנוּ לָכֶם אֶל הַסֶרֶט הַשָׁקוּף הַזֶה וּמִמֶנוּ תְּקַבְּלוּ תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה.

הִסְתַּכְּלוּ הַיְלָדִים בְּתִמָהוֹן זֶה אֶל זֶה, צָחֲקוּ וְאָמְרוּ: מְהַתֵּל בָּנוּ מוֹרֵנוּ, אוֹ סְתָם מִשְׁתַּמֵט הוּא מִתְּשׁוּבָה, כֵּיצַד יוּכַל גוּשׁ שָׁקוּף זֶה לְהָשִׁיב נְכוֹנָה? וְהַמוֹרֶה בְּשֶׁלוֹ:

– הַסֶרֶט יִפְתֹּר הַכֹּל. רַק מְעַט אֹרֶךְ־רוּחַ וּרְאִיתֶם כִּי צָדַקְתִּי. וְעַתָּה זֹאת עֲשׂוּ: תְּנוּ אֶת הַסֶרֶט לְתוֹךְ צִנְצֶנֶת זְכוּכִית. וְאֶל הַצִנְצֶנֶת שִׂימוּ מַיִם – מֵאֵלֶה אֲשֶׁר בָּהֶם מְצָאתֶם אֶת בֵּיצֵי הַקַרְפָּדָה – מֵי בֶּרֶז דְלוּחִים אֲשֶׁר בָּהֶן תִּגְדַלְנָה אַצוֹת־מַיִם. אִם כֵּן תַּעֲשׂוּ, תִּרְאוּ בְּעֵינֵיכֶם, כִּי בְקָרוֹב יָחוּלוּ שִׁנוּיִם רַבִּים בְּעוֹלָם קָטָן זֶה.

נֶאֶנְחוּ הַיְלָדִים לְשֵׁמַע הַהַצָעָה:

– רוּחוֹ שֶׁל מִי תֶּאֱרַךְ כָּל כַּךְ הַרְבֵּה?

אַךְ בְּאֵין בְּרֵרָה קִבְּלוּ אֶת הַצָעַת מוֹרָם, כִּי גְדֹלָה מְאֹד הָיְתָה תְּשׁוּקָתָם לְפַעְנַח אֶת הַתַּעֲלוּמָה.

יָמִים מִסְפָּר נָחוּ הַסְרָטִים בְּשַׁלְוָה בִּמְקוֹמָם לְלֹא כָּל שִׁנוּי. הַיְלָדִים כִּמְעַט שֶׁאָבְדָה תִּקְוָתָם לָדַעַת אֶת סוֹדָם שֶׁל הַסְרָטִים, אַךְ הִנֵה גִלָה יוֹרָם, שֶׁטְבִיעַת־עַיִן חַדָה לוֹ, כִּי פְּנֵי הַסֶרֶט הַשְׁקוּפִים הָפְכוּ וְהָיוּ עֲכוּרִים. הוּא הֵעִיר עַל כַּךְ אֶת תְּשׂוּמֶת־לֵב חֲבֵרָיו וְאֵלֶה הֶחְלִיטוּ לַעֲמֹד עַל הַמִשְׁמָר.

וּבֹקֶר אֶחָד נִהְיְתָה הַתְּמוּרָה. הַחֲרוּזִים הַשְׁבוּיִים הֶחְלִיטוּ לָצֵאת מִכִּלְאָם הַשָׁקוּף. לְפֶתַע פִּתְאֹם הֵם נֶעֶקְרוּ וְהֵגִיחוּ מִתּוֹךְ הַמַּעֲטֶה הֶעָכוּר וְהִסְתַּדְרוּ כֻּלָם כְּאַנְשֵׁי צָבָא לְכָל אֹרֶךְ הַסֶרֶט מִיָמִין וּמִשְׂמֹאל, וְרַק חוּטִים שְׁקוּפִים עֲדַיִן הָיוּ מְחַבְּרִים אוֹתָם אֶל מְקוֹרָם.

רָצוּ הַיְלָדִים וְסִפְּרוּ דְבַר־הַתְּמוּרָה לַמוֹרֶה. אַךְ הוּא לֹא נִפְתַּע כְּלָל מִכָּךְ. הֲרֵי זֶה יָדוּעַ הָיָה לוֹ מֵרֹאשׁ.

– חַכּוּ, חַכּוּ! שִׁנוּיִים גְדוֹלִים מֵאֵלוּ עוֹד תִּרְאוּ בְּסֶרֶט – פְּלָאִים זֶה.

וְאָכֵן לְמָחֳרָת הַיוֹם שִׁנוּ הַסְרָטִים אֶת צוּרָתָם תַּכְלִית שִׁנוּי. הַחֲרוּזִים הָעֲגֻלִים נִתְאָרְכוּ וּדְמוּת זָנָב הָלְכָה וְהִסְתַּמְנָה בְּקָצֵהוּ הָאֶחָד שֶׁל הַחֲרוּז.

עָבְרוּ עוֹד יָמִים מִסְפָּר וְהַחֲרוּזִים הַשְׁחוֹרִים קִבְּלוּ צוּרָה אַחֶרֶת לְגַמְרִי. זְנָבָם הָלַךְ וְהִתְבַּלֵט יָפֶה יָפֶה, הַגוּף עַצְמוֹ נִתְאָרֵךְ עוֹד יוֹתֵר, וְהַיְצוּרִים הַזְעִירִים הֵחֵלוּ, כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לְשׁוֹטֵט וּלְהִתְקַדֵם בִּמְהִירוּת בְּתוֹךְ מֵי הַמַדְמֵנָה.

– הֲלֹא רֹאשָׁנִים הֵם אֵלֶה! – קָרָא אֵלִיָהוּ שֶׁפִּתְאֹם עָלָה לְפָנָיו זֵכֶר הָרֹאשָׁנִים שֶׁטִפֵּל בָּהֶם אֶשְׁתַּקֵד.

“רֹאשָׁנִים”! – קָרְאוּ בְּאַנְחַת־רְוָחָה יֶתֶר הַיְלָדִים. הֲרֵי מֵהֶם עֲתִידִים לְהִתְפַּתֵּחַ צְפַרְדְעִים־קַרְפָּדוֹת. אָכֵן נוֹדַע הַדָבָר – סֶרֶט זֶה אֵינוֹ אֶלָא אוֹצַר הַבֵּיצִים אֲשֶׁר הֵטִילוּ הַקַרְפָּדוֹת הַמְבֻגָרוֹת לִפְנֵי זְמַן־מָה. עַתָּה רָאִינוּ כֵּיצַד הִתְפַּתְּחוּ וְגָדְלוּ הָרֹאשָׁנִים בִּמְהִירוּת מַפְתִּיעָה. לְאַט לְאַט הָלְכוּ וְשִׁנוּ אֶת צִבְעָם שֶׁהָיָה שָׁחוֹר כְּפֶחָם. הַבִּיטוּ וּרְאוּ: חוּם הוּא צִבְעָם כָּעֵת. הֵם שָׁמְנוּ וְעָבוּ וְעַל כֵּן הֵם מִתְנוֹעֲעִים עַתָּה בִּכְבֵדוּת.

מֵעַתָּה שָׁקְדוּ הַיְלָדִים עוֹד יוֹתֵר עַל הַכְּלִי, וְהִנֵה הַפְתָּעָה חֲדָשָׁה: קֹדֶם לָכֵן שָׁרְצָה הַצִנְצֶנֶת מֵאוֹת רַבּוֹת שֶׁל רֹאשָׁנִים וְעַתָּה הֵם פּוֹחֲתִים וְהוֹלְכִים.

יוֹם יוֹם הָיוּ עֲשָׂרוֹת רֹאשָׁנִים רוֹבְצִים לְלֹא תְּנוּעָה עַל קַרְקָעִית הַכְּלִי. הַיְלָדִים הָיוּ נֶאֳלָצִים לְהַחֲלִיף אֶת הַמַיִם לְבַל יַעֲלוּ סִרְחוֹן. הֵם טָרְחוּ וּמָצְאוּ אַצוֹת יְרֻקוֹת וּטְרִיוֹת, מָזוֹן בְּשֶׁפַע, בִּשְׁבִיל אֵלֶה הַגְדֵלִים וְהוֹלְכִים.

לְבַסוֹף נִשְׁאֲרוּ רַק שִׁבְעָה רֹאשָׁנִים בַּצִנְצֶנֶת. הֵם הָיוּ כְּבָר גְדוֹלִים לְמַדָי.

יוֹם אֶחָד הִבְחִין אֵלִיָהוּ מֵעֵין רַגְלַיִם לְיַד הַזָנָב. בְּשִׂמְחָה רַבָּה סִפֵּר עַל תַּגְלִיתוֹ זוֹ לַחֲבֵרָיו, וְכֻלָם בָּאוּ לַחֲזוֹת – כֵּיצַד זֶה הַדָגִיג הַשַׂחְיָן הוֹלֵךְ וְהוֹפֵךְ אַט אַט לִיצוּר בַּעַל רַגְלָיִם.

בִּמְרוּצַת הַיָמִים הִתְחוֹלְלוּ פְּלָאִים גְדוֹלִים יוֹתֵר. הָרֹאשָׁנִים – רַגְלֵיהֶם הָאֲחוֹרִיוֹת גָדְלוּ מְאֹד, וּכְבָר מְבַצְבְּצוֹת וְנִרְאוֹת גַם רַגְלֵיהֶם הַקִדְמִיוֹת. עַתָּה הָיוּ לָהֶם כְּבָר אַרְבָּע רַגְלַיִם, מַמָשׁ כְּמוֹ לְקַרְפָּדוֹת מְבֻגָרוֹת אַחֵרוֹת, תְּנוּעוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלֶה הָיוּ אִטִיוֹת אַךְ מְלֵאוֹת חֵן, וּפַעַם נִפְתַּע יוֹרָם מְאֹד בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַיְצוּרִים מֵעַל פְּנֵי הַמָיִם.

– מַה מְבַקְשִׁים אֵלֶה הַמְבֻגָרִים? – חָקַר יוֹרָם – לָמָה הֵם מְרִימִים רֹאשָׁם לְמַעֲלָה? הֵן מִקֹדֶם הָיוּ שְׁקוּעִים רֹאשָׁם וְרֻבָּם בַּמַיִם. וּמַה פֵּשֶׁר הַשִׁנוּי הַזֶה?

– הָבוּ אֲבָנִים לְתוֹךְ הַכְּלִי – צִוָה הַמוֹרֶה בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַשִׁנוּי שֶׁחָל בְּמַצָבָם שֶׁל הָרֹאשָׁנִים. מִהֲרוּ וְהֵבִיאוּ אַבְנֵי־חָצָץ וְשָׂמוּ בְּתוֹךְ הַצִנְצָנוֹת. אַךְ הִרְגִישׁוּ בָּהֶן הָרֹאשָׁנִים מִיָד טִפְּסוּ וְעָלוּ עֲלֵיהֶן כְּשֶׁהֵם זוֹקְרִים רֹאשָׁם, פּוֹעֲרִים פִּיהֶם הַגָדוֹל וְגוֹמְאִים בְּתַאֲוָה מִן הָאֲוִיר הָאוֹפֵף אוֹתָם.

רֹאשָׁנִים אֲחָדִים הֵחֵלוּ לְנַתֵּר עַל פְּנֵי הָאֲבָנִים. רָאֲתָה זֹאת גְאוּלָה וְהִצִיעָה לְהוֹצִיא אֶת אֵלֶה מִתּוֹךְ הַצִנְצֶנֶת:

– הָבָה נִרְאֶה אִם יְנַתְּרוּ גַם עַל הַיַבָּשָׁה.

הַדָבָר נַעֲשָׂה.

– הַבִּיטוּ וּרְאוּ, – קָרָא יוֹרָם בְּשִׂמְחָה לְמַרְאֵה נִתּוּרֵיהֶם שֶׁל הַלָלוּ, הֲרֵי הֵן קַרְפָּדוֹת לְכָל דָבָר!

– וּבְכֵן, אָמַר הַמוֹרֶה, נִסְתַּיְמָה כָּלִיל פָּרָשַׁת הִתְפַּתְּחוּתָם שֶׁל הָרֹאשָׁנִים. מִמַצַב דָג הֵם הָפְכוּ לְבַעֲלֵי חַיִים יַבֶּשְׁתִּיִים לְכָל פִּרְטֵיהֶם וְדִקְדוּקֵיהֶם.

הַיְלָדִים עָצְרוּ הִתְפָּעֲלוּתָם וְשָׁקְעוּ בְּהִרְהוּרִים, וְאַחַר הוֹסִיף הַמוֹרֶה וְאָמַר:

– הֲתִרְאוּ יְצוּר זֶה בְּעַצְמוֹ גִלָה לָכֶם אֶת סוֹדוֹתָיו. הָיְתָה לָכֶם הִזְדַמְנוּת נָאָה לַעֲקֹב אַחֲרֵי הַתְּמוּרוֹת הַחָלוֹת בְּעוֹלָמָם שֶׁל אֵלֶה. “דוּ־חַיִים” יִקָּרֵא לָהֶם, כִּי חֵלֶק מֵחַיֵיהֶם הֵם מְבַלִים בַּמַיִם וְחֵלֶק בַּיַבָּשָׁה. תְּחִלָתָם, כָּאָמוּר, בַּמַיִם בִּלְבַד. כְּמוֹהֶם כַּדָגִים – אוֹכְלִים בַּמַיִם וְנוֹשְמִים בַּמַיִם. בְּקִצוּר כָּל צָרְכֵיהֶם יִמְצְאוּ בְּעוֹלַם הַמָיִם. אַךְ הִנֵה גָדְלוּ הָרֹאשָׁנִים וְהָפְכוּ לְקַרְפָּדוֹת. עַתָּה אֵין לָהֶם צֹרֶךְ עוֹד בַּזָנָב אֲשֶׁר שִׁמֵשׁ לָהֶם עַד כֹּה כְּהֶגֶה. בַּיַבָּשָׁה מְיֻתָּר הוּא הַזָנָב לַחֲלוּטִין. מֵעַתָּה נַעֲשׂוּ לְשׁוֹכְנֵי יַבָּשָׁה גְמוּרִים. אַף אֶבְרֵי גוּפָם הַפְּנִימִיִים שֻׁנוּ. רֵיאוֹת יֵשׁ לָהֶם וּבָרֵיאוֹת הֵם נוֹשְׁמִים וְשׁוֹאֲפִים אֲוִיר צַח.

– וְאַתֶּם, סִיֵם הַמוֹרֶה, כַּאֲשֶׁר תִּגְדְלוּ וְתוֹסִיפוּ דַעַת, עוֹד תִלְמְדוּ וְתָבִינוּ פֵּשֶׁר כָּל הַתְּמוּרוֹת הַלָלוּ.

– מְעַנְיֵן מְאֹד! – קָרְאָה גְאוּלָה וְלֹא יָסָפָה. הִיא שָׁקְעָה בְּהִרְהוּרִים עַל חִזָיוֹן מְשֻׁנֶה זֶה בְּגִלְגוּלֵי הַחַי, וְכֻלָהּ תִּמָהוֹן.

וּמַה יִהְיֶה עַל הַקַרְפָּדוֹת? – שָׁאַל פִּתְאוֹם יוֹרָם.

– מֵעַתָּה תִּהְיֶינָה מְבַלוֹת אֶת רוֹב יְמוֹת הַגְשָׁמִים בַּיַבָּשָׁה, אוֹ מָקוֹם רָטֹב אַחֵר לִשְׁכֹּן בּוֹ וּלְהָטִיל בֵּיצִים: בֵין הַסְבָךְ אֲשֶׁר בַּבִּצָה תֵּחָבֵא מֵעֵין רוֹאִים. כִּי רַבִּים הֵם הַחוֹמְדִים אוֹתָהּ לְבָלְעָהּ חַיִים – הֵשִׁיב הַמוֹרֶה. וְהַחַמְדָן הַגָדוֹל הוּא הַחֲסִידָה. אָכֵן, בְּבוֹא הַחֲסִידָה אֶל הָאָרֶץ תִּזְכֶּה הַקַרְפָּדָה לְכָבוֹד גָדוֹל – מַאֲכַל תַּאֲוָה הִיא הַקַרְפָּדָה לְזוֹ הַהוֹלֶכֶת עַל שְׁתַּיִם, אֲרֻכַּת הַמַקוֹר, וּבְלִי שְׁהִיוֹת יְתֵרוֹת תִּבְלַע אוֹתָהּ וְלֹא יִוָדַע כִּי בָּאָה אֶל קִרְבָּהּ.

וּלְאַחַר שִׂיחָה עֵרָה בֵּין הַיְלָדִים הוֹסִיף עוֹד הַמוֹרֶה וְאָמַר:

– מֵעַתָּה תֵּדְעוּ מַה פֵּשֶׁר הַסְרָטִים אֲשֶׁר רָאָה וְהֵבִיא יוֹרָם לַכִּתָּה: בְּרֵאשִׁית הָאָבִיב תָּטִיל הַקַרְפָּדָה הַנְקֵבָה אֲלָפִים וְרִבּוֹאוֹת בֵּיצִים בְּמַיִם עוֹמְדִים. מִבֵּיצִים אֵלוּ תִּתְפַּתַּחְנָה הַקַרְפָּדוֹת לְאַחַר עָבְרָן אֶת כָּל גִלְגוּלֵיהֶן.

– וְלָמָה תָּטִיל בֵּיצִים רַבּוֹת כָּל כָּךְ? וּמַה גוֹרָלָן שֶׁל אֲלָפִים וְרִבּוֹאוֹת בֵּיצִים אֵלֶה – שָׁאֲלָה גְאוּלָה:

צָחַק הַמוֹרֶה לְשֵׁמַע הַשְׁאֵלָה וַיַעַן:

– רַבִּים הֵם אוֹיְבֵי הָרֹאשָׁנִים. עוֹפוֹת דוֹרְסִים וּשְׁאָר פְּגָעִים עוֹשִׂים בָּהֶם שַׁמוֹת. וְיֵשׁ אֲשֶׁר תָּטִיל הַנְקֵבָה בֵּיצֶיהָ בִּשְׁלוּלִית־מַיִם, אוּלָם לְאַחַר זְמַן־מַה יִיבְשׁוּ הַמַיִם, וְהַקֵץ לְכָל אֵלֶה הָאֲלָפִים וְהָרְבָבוֹת. הֵם יִצְטַמְקוּ כָּלִיל.

– כֵּן, כֵּן! – קָרְאוּ הַיְלָדִים. נִרְאֶה כִּי לֹא קַלִים הֵם חַיֵיהֶם שֶׁל הָרֹאשָׁנִים עַד הֱיוֹתָם לְקַרְפָּדוֹת. רַבּוֹת הֵן הַסַכָּנוֹת הָאוֹרְבוֹת לַיְצוּרִים הָאֵלֶה, וְרַק מְעַטִים הֵם הַזוֹכִים לְהֵהָפֵךְ לְקַרְפָּדוֹת – אִשֵׁר אֵלִיָהוּ בְּעֶצֶב מָהוּל שִׂמְחָה, כִּי סוֹף סוֹף זָכָה לְהַכִּיר אֶת פָּרָשַׁת הִתְפַּתְּחוּתוֹ שֶׁל הַדוּ־חַיִים.


מתנדבים שנטלו חלק בהנגשת היצירות לעיל
  • גלעד מזור
  • נעה אופנהיים
  • צחה וקנין-כרמל
  • גידי בלייכר
  • קרן לביא
  • רחל זלוביץ
  • יוסי לבנון
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!