יוֹם אֶחָד מִיָמָיו הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַחֹרֶף, אַךְ שָׁקְעָה הַחַמָה וְקַרְנֶיהָ הָאַחֲרוֹנוֹת נִבְלְעוּ בָּעֲנָנִים שֶׁכִּסוּ אֶת הָאֹפֶק, נִשְׁמַע קוֹל קִרְקוּר דַק. תְּחִלָה הָיָה הַקוֹל בּוֹדֵד, מֵעֵבֶר הַכְּפָר מִזֶה, אַךְ מִיָד נִשְׁמַע עוֹד קוֹל הָעוֹנֶה לוֹ מִן הָעֵבֶר הַשֵׁנִי. וּלְפֶתַע, הַקְשֵׁב! תְּשׁוּקַת הַקִרְקוּר אָחֲזָה אֶת הַסְבִיבָה כֻּלָהּ. הִנֵה הוּא נִשְׁמָע מֵעֵבֶר הַבִּצָה וּכְבָר עוֹנִים לוֹ מִמִסְתְּרֵי הַפַּרְדְסִים הַמוֹרִיקִים הָעוֹטְרִים אֶת הַכְּפָר.
מְהַלֵךְ לוֹ אָדָם בַּדֶרֶךְ וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלוּ עַל כָּל צַד וָשַׁעַל, מִתַּחַת לְרַגְלָיו מַמָשׁ, מְקַרְקֵר אֵיזֶה יְצוּר נֶעֱלָם, וְאִי אַתָּה יָכֹל לִרְאוֹתוֹ בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן.
– “הַקַרְפָּדוֹת פָּתְחוּ בְּשִׁירַת הָאָבִיב” – מוֹדִיעִים הָאִכָּרִים זֶה לָזֶה בְּשִׂמְחָה.
– הִגִיעַ הָאָבִיב – מַכְרִיזוֹת הַנָשִׁים הַנִצָבוֹת עַל פִּתְחֵי בָּתֵּיהֶן וְשׁוֹאֲפוֹת אֶל קִרְבָּן בְּתַאֲוָה אֶת אֵדֵי הָעֶרֶב הַחֲמִימִים וְהָעֲרֵבִים הָעוֹלִים מִן הָעֵמֶק.
חָלְפָה הָלְכָה עוֹנַת הַקֹר הַזוֹעֵף! נִשְׁבַּר גְאוֹנוֹ שֶׁל שַׂר הַחֹרֶף! – סָחִים הַזְקֵנִים שֶׁבַּכְּפָר, וְהֵם מַחֲלִיצִים עַצְמוֹתֵיהֶם וּמְיַשְׁרִים אֶת גַבָּם, כְּמִתְכּוֹנְנִים לִקְרַאת יְמֵי הַחֹם וְהַנְהָרָה אֲשֶׁר עוֹד מְעַט וְיָבוֹאוּ לְחַמֵם אֶת הָאֲדָמָה הַקְפוּאָה בְּמַעֲטֵה אָבִיב פּוֹרֵחַ.
בַּבֹּקֶר הֵקִיץ יוֹרָם מִשְׁנָתוֹ, הֵעִיף מַבָּט עַל הַקִיר, קָפַץ מִמִטָתוֹ, וּמִהֵר לְהִתְלַבֵּשׁ.– הֵן מִן הַזְרִיזִים הוּא וּלְעוֹלָם לֹא יְאַחֵר לְבֵית־הַסֵפֶר. בְּחִפָּזוֹן הֶחֱלִיק מַבָּטוֹ עַל עֲרוּגוֹת גִנָתוֹ הַמְסֻדָרוֹת. הוּא בִּקֵשׁ לָדַעַת: הַעוֹלִים כְּבָר נִבְטֵיהֶם הָרַכִּים שֶׁל הַצְמָחִים? וְאוּלַי טֶרֶם הִתְעוֹרְרוּ מִשְׁנַת הַחֹרֶף שֶלָהֶם?
יָצָא יוֹרָם לֶחָצֵר וְנִגַשׁ אֶל הַבֶּרֶז – זֶה אֲשֶׁר שָׁבַת כִּמְעַט כָּל יְמוֹת הַחֹרֶף הָאֲרֻכִּים, – הִבִּיט וְתָהָה: בִּשְׁלוּלִית הַמַיִם שֶׁלְיַד הַבֶּרֶז נִמְשְׁכוּ וְהִסְתַּלְסְלוּ סְרָטִים אֲרֻכִּים וּמְשֻׁנִים. גָּחַן וּמָשַׁךְ בְּאַחַד הַסְרָטִים, לְרֶגַע חָשׁ בְּחִילָה. רִירִי הָיָה הַסֶרֶט וְנִדְבַּק בַּיָדָיִם. הַיֶלֶד אָמַר לְהַרְפּוֹת מִזוֹ הָרְצוּעָה הָרִירִית, אַךְ הוּא הִתְגַבֵּר עַל רֶגֶשׁ הַתֵּעוּב וְהָיָה מוֹשֵׁךְ אֶת הַסֶרֶט בְּיֶתֶר עֹז וָמֶרֶץ. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: מוֹשֵׁךְ הוּא וּמוֹשֵׁךְ, וְסוֹף אֵין לוֹ לַסֶרֶט. רָאָה יוֹרָם מֵרָחוֹק כַּמָה מֵחֲבֵרָיו הָאָצִים וּמְמַהֲרִים לְבֵית הַסֵפֶר, קָרָא לָהֶם לָבוֹא וְלִרְאוֹת בַּפֶּלֶא, וּנִדְהֲמוּ אַף הֵם לְמַרְאֵה הַדָבָר הַמְשֻׁנֶה. עָמְדוּ וְהִסְתַּכְּלוּ בְּמַחֲרֹזֶת הָאֲרֻכָּה וּבַחֲרוּזִים – הַחוּלְיוֹת הַשְׁחוֹרוֹת הַנְתוּנוֹת בְּתוֹךְ צִנוֹר רִירִי לָבָן וְשָׁקוּף.
הַיְלָדִים, שֶׁחוֹבְבֵי טֶבַע הֵם מֵעוֹדָם וּמְבַקְשִׁים תָּמִיד לְהַגִּיעַ עַד חֵקֶר כָּל דָבָר הַמִזְדַמֵן לָהֶם, שִׁעֲרוּ אָרְכּוֹ שֶׁל הַסֶרֶט, מָתְחוּ אוֹתוֹ וּמָצְאוּ שֶׁאָרֹךְ הוּא הַסֶרֶט כְּדֵי חֲמִשָׁה עָשָׂר מֶטְרִים.
– חֲמִשָׁה עָשָׂר מֶטְרִים! אֵיזֶה אֹרֶךְ! – קָרְאוּ הַיְלָדִים מִשְׁתָאִים לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם.
– בּוֹאוּ וְנָבִיא אֶת הַמְצִיאָה לְבֵית הַסֵפֶר! – הִצִיעַ יוֹרָם, וְהַהַצָעָה נִתְקַבְּלָה. חִטְטוּ וּמָצְאוּ פַּחִית יְשָׁנָה, הִכְנִיסו בְּתוֹכָהּ אֶת הַסְרָטִים כֻּלָם וְאָצוּ־רָצוּ לְבֵית הַסֵפֶר.
רָאָה הַמוֹרֶה אֶת הַמְצִיאָה וְשְׂחוֹק קַל נִרְאָה עַל שְׂפָתָיו: “מְבַשְׂרֵי הָאָבִיב כְּבָר נִרְאִים בָּאָרֶץ”, קָרָא הַמוֹרֶה מְרֻצֶה.
– וְסֶרֶט זֶה אֲשֶׁר הֵבֵאנוּ מָה הוּא? – שָׁאֲלָה גְאוּלָה.
– הֲזֶהוּ מְבַשֵׂר הָאָבִיב, – תָּהָה יוֹאֵל וּמָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו לְמִשְׁמַע הִתְפָּעֲלוּתוֹ שֶׁל הַמוֹרֶה וּלְמַרְאֵה הַמַיִם הַדְלוּחִים הַמְלֵאִים פַּסְפַּסִים.
– הַאִם בַּעֲלֵי חַיִים הֵם אֵלֶה? וְהֵיכָן הָרֹאשׁ? וּשְׁאָר אֶבְרֵי הַגוּף אֵיפֹה הֵם? – הִקְשָׁה עַמְרָם שֶׁהָיָה בוֹחֵן וּבוֹדֵק בִּתְשׂוּמֶת לֵב סֶרֶט פֶּלִאי אֶחָד אֲשֶׁר דָמָה לְאִטְרִיָה אֲרֻכָּה וַעֲגֻלָה.
– דְעוּ לָכֶם, אָמַר הַמוֹרֶה כְּשׁוֹךְ סַעֲרַת הַשְׁאֵלוֹת שֶׁהָיוּ חוֹזְרוֹת וְנִשְׁנוֹת בְּעִרְבּוּבְיָה, הַלָלוּ בֵּיצֵי־קַרְפָּדוֹת הֵן. וּבֵיצֵי קַרְפָּדוֹת – עֵדוֹת הֵן לִימֵי אָבִיב וָחֹם הָעֲתִידִים לָבוֹא בְּקָרוֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
– בֵּיצֵי קַרְפָּדוֹת? חֲרוּזִים שְׁחוֹרִים אֵלֶה בֵּיצֵי קַרְפָּדָה? הִשְׁתָּאוּ הַיְלָדִים. וְלָמָה זֶה נְתוּנִים הֵם בְּתוֹךְ שַׂק אָרֹךְ הַדוֹמֶה לְנַקְנִיק שָׁקוּף? – נִתְּכוּ שׁוּב שְׁאֵלוֹת מִכָּל עֵבֶר.
– הַקֵץ לָרַעַשׁ! – קָרָא הַמוֹרֶה. אֵין צֹרֶךְ לְהָקִיף אוֹתִי בִּשְׁאֵלוֹת. אָנָא, פְּנוּ לָכֶם אֶל הַסֶרֶט הַשָׁקוּף הַזֶה וּמִמֶנוּ תְּקַבְּלוּ תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה.
הִסְתַּכְּלוּ הַיְלָדִים בְּתִמָהוֹן זֶה אֶל זֶה, צָחֲקוּ וְאָמְרוּ: מְהַתֵּל בָּנוּ מוֹרֵנוּ, אוֹ סְתָם מִשְׁתַּמֵט הוּא מִתְּשׁוּבָה, כֵּיצַד יוּכַל גוּשׁ שָׁקוּף זֶה לְהָשִׁיב נְכוֹנָה? וְהַמוֹרֶה בְּשֶׁלוֹ:
– הַסֶרֶט יִפְתֹּר הַכֹּל. רַק מְעַט אֹרֶךְ־רוּחַ וּרְאִיתֶם כִּי צָדַקְתִּי. וְעַתָּה זֹאת עֲשׂוּ: תְּנוּ אֶת הַסֶרֶט לְתוֹךְ צִנְצֶנֶת זְכוּכִית. וְאֶל הַצִנְצֶנֶת שִׂימוּ מַיִם – מֵאֵלֶה אֲשֶׁר בָּהֶם מְצָאתֶם אֶת בֵּיצֵי הַקַרְפָּדָה – מֵי בֶּרֶז דְלוּחִים אֲשֶׁר בָּהֶן תִּגְדַלְנָה אַצוֹת־מַיִם. אִם כֵּן תַּעֲשׂוּ, תִּרְאוּ בְּעֵינֵיכֶם, כִּי בְקָרוֹב יָחוּלוּ שִׁנוּיִם רַבִּים בְּעוֹלָם קָטָן זֶה.
נֶאֶנְחוּ הַיְלָדִים לְשֵׁמַע הַהַצָעָה:
– רוּחוֹ שֶׁל מִי תֶּאֱרַךְ כָּל כַּךְ הַרְבֵּה?
אַךְ בְּאֵין בְּרֵרָה קִבְּלוּ אֶת הַצָעַת מוֹרָם, כִּי גְדֹלָה מְאֹד הָיְתָה תְּשׁוּקָתָם לְפַעְנַח אֶת הַתַּעֲלוּמָה.
יָמִים מִסְפָּר נָחוּ הַסְרָטִים בְּשַׁלְוָה בִּמְקוֹמָם לְלֹא כָּל שִׁנוּי. הַיְלָדִים כִּמְעַט שֶׁאָבְדָה תִּקְוָתָם לָדַעַת אֶת סוֹדָם שֶׁל הַסְרָטִים, אַךְ הִנֵה גִלָה יוֹרָם, שֶׁטְבִיעַת־עַיִן חַדָה לוֹ, כִּי פְּנֵי הַסֶרֶט הַשְׁקוּפִים הָפְכוּ וְהָיוּ עֲכוּרִים. הוּא הֵעִיר עַל כַּךְ אֶת תְּשׂוּמֶת־לֵב חֲבֵרָיו וְאֵלֶה הֶחְלִיטוּ לַעֲמֹד עַל הַמִשְׁמָר.
וּבֹקֶר אֶחָד נִהְיְתָה הַתְּמוּרָה. הַחֲרוּזִים הַשְׁבוּיִים הֶחְלִיטוּ לָצֵאת מִכִּלְאָם הַשָׁקוּף. לְפֶתַע פִּתְאֹם הֵם נֶעֶקְרוּ וְהֵגִיחוּ מִתּוֹךְ הַמַּעֲטֶה הֶעָכוּר וְהִסְתַּדְרוּ כֻּלָם כְּאַנְשֵׁי צָבָא לְכָל אֹרֶךְ הַסֶרֶט מִיָמִין וּמִשְׂמֹאל, וְרַק חוּטִים שְׁקוּפִים עֲדַיִן הָיוּ מְחַבְּרִים אוֹתָם אֶל מְקוֹרָם.
רָצוּ הַיְלָדִים וְסִפְּרוּ דְבַר־הַתְּמוּרָה לַמוֹרֶה. אַךְ הוּא לֹא נִפְתַּע כְּלָל מִכָּךְ. הֲרֵי זֶה יָדוּעַ הָיָה לוֹ מֵרֹאשׁ.
– חַכּוּ, חַכּוּ! שִׁנוּיִים גְדוֹלִים מֵאֵלוּ עוֹד תִּרְאוּ בְּסֶרֶט – פְּלָאִים זֶה.
וְאָכֵן לְמָחֳרָת הַיוֹם שִׁנוּ הַסְרָטִים אֶת צוּרָתָם תַּכְלִית שִׁנוּי. הַחֲרוּזִים הָעֲגֻלִים נִתְאָרְכוּ וּדְמוּת זָנָב הָלְכָה וְהִסְתַּמְנָה בְּקָצֵהוּ הָאֶחָד שֶׁל הַחֲרוּז.
עָבְרוּ עוֹד יָמִים מִסְפָּר וְהַחֲרוּזִים הַשְׁחוֹרִים קִבְּלוּ צוּרָה אַחֶרֶת לְגַמְרִי. זְנָבָם הָלַךְ וְהִתְבַּלֵט יָפֶה יָפֶה, הַגוּף עַצְמוֹ נִתְאָרֵךְ עוֹד יוֹתֵר, וְהַיְצוּרִים הַזְעִירִים הֵחֵלוּ, כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לְשׁוֹטֵט וּלְהִתְקַדֵם בִּמְהִירוּת בְּתוֹךְ מֵי הַמַדְמֵנָה.
– הֲלֹא רֹאשָׁנִים הֵם אֵלֶה! – קָרָא אֵלִיָהוּ שֶׁפִּתְאֹם עָלָה לְפָנָיו זֵכֶר הָרֹאשָׁנִים שֶׁטִפֵּל בָּהֶם אֶשְׁתַּקֵד.
“רֹאשָׁנִים”! – קָרְאוּ בְּאַנְחַת־רְוָחָה יֶתֶר הַיְלָדִים. הֲרֵי מֵהֶם עֲתִידִים לְהִתְפַּתֵּחַ צְפַרְדְעִים־קַרְפָּדוֹת. אָכֵן נוֹדַע הַדָבָר – סֶרֶט זֶה אֵינוֹ אֶלָא אוֹצַר הַבֵּיצִים אֲשֶׁר הֵטִילוּ הַקַרְפָּדוֹת הַמְבֻגָרוֹת לִפְנֵי זְמַן־מָה. עַתָּה רָאִינוּ כֵּיצַד הִתְפַּתְּחוּ וְגָדְלוּ הָרֹאשָׁנִים בִּמְהִירוּת מַפְתִּיעָה. לְאַט לְאַט הָלְכוּ וְשִׁנוּ אֶת צִבְעָם שֶׁהָיָה שָׁחוֹר כְּפֶחָם. הַבִּיטוּ וּרְאוּ: חוּם הוּא צִבְעָם כָּעֵת. הֵם שָׁמְנוּ וְעָבוּ וְעַל כֵּן הֵם מִתְנוֹעֲעִים עַתָּה בִּכְבֵדוּת.
מֵעַתָּה שָׁקְדוּ הַיְלָדִים עוֹד יוֹתֵר עַל הַכְּלִי, וְהִנֵה הַפְתָּעָה חֲדָשָׁה: קֹדֶם לָכֵן שָׁרְצָה הַצִנְצֶנֶת מֵאוֹת רַבּוֹת שֶׁל רֹאשָׁנִים וְעַתָּה הֵם פּוֹחֲתִים וְהוֹלְכִים.
יוֹם יוֹם הָיוּ עֲשָׂרוֹת רֹאשָׁנִים רוֹבְצִים לְלֹא תְּנוּעָה עַל קַרְקָעִית הַכְּלִי. הַיְלָדִים הָיוּ נֶאֳלָצִים לְהַחֲלִיף אֶת הַמַיִם לְבַל יַעֲלוּ סִרְחוֹן. הֵם טָרְחוּ וּמָצְאוּ אַצוֹת יְרֻקוֹת וּטְרִיוֹת, מָזוֹן בְּשֶׁפַע, בִּשְׁבִיל אֵלֶה הַגְדֵלִים וְהוֹלְכִים.
לְבַסוֹף נִשְׁאֲרוּ רַק שִׁבְעָה רֹאשָׁנִים בַּצִנְצֶנֶת. הֵם הָיוּ כְּבָר גְדוֹלִים לְמַדָי.
יוֹם אֶחָד הִבְחִין אֵלִיָהוּ מֵעֵין רַגְלַיִם לְיַד הַזָנָב. בְּשִׂמְחָה רַבָּה סִפֵּר עַל תַּגְלִיתוֹ זוֹ לַחֲבֵרָיו, וְכֻלָם בָּאוּ לַחֲזוֹת – כֵּיצַד זֶה הַדָגִיג הַשַׂחְיָן הוֹלֵךְ וְהוֹפֵךְ אַט אַט לִיצוּר בַּעַל רַגְלָיִם.
בִּמְרוּצַת הַיָמִים הִתְחוֹלְלוּ פְּלָאִים גְדוֹלִים יוֹתֵר. הָרֹאשָׁנִים – רַגְלֵיהֶם הָאֲחוֹרִיוֹת גָדְלוּ מְאֹד, וּכְבָר מְבַצְבְּצוֹת וְנִרְאוֹת גַם רַגְלֵיהֶם הַקִדְמִיוֹת. עַתָּה הָיוּ לָהֶם כְּבָר אַרְבָּע רַגְלַיִם, מַמָשׁ כְּמוֹ לְקַרְפָּדוֹת מְבֻגָרוֹת אַחֵרוֹת, תְּנוּעוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלֶה הָיוּ אִטִיוֹת אַךְ מְלֵאוֹת חֵן, וּפַעַם נִפְתַּע יוֹרָם מְאֹד בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַיְצוּרִים מֵעַל פְּנֵי הַמָיִם.
– מַה מְבַקְשִׁים אֵלֶה הַמְבֻגָרִים? – חָקַר יוֹרָם – לָמָה הֵם מְרִימִים רֹאשָׁם לְמַעֲלָה? הֵן מִקֹדֶם הָיוּ שְׁקוּעִים רֹאשָׁם וְרֻבָּם בַּמַיִם. וּמַה פֵּשֶׁר הַשִׁנוּי הַזֶה?
– הָבוּ אֲבָנִים לְתוֹךְ הַכְּלִי – צִוָה הַמוֹרֶה בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַשִׁנוּי שֶׁחָל בְּמַצָבָם שֶׁל הָרֹאשָׁנִים. מִהֲרוּ וְהֵבִיאוּ אַבְנֵי־חָצָץ וְשָׂמוּ בְּתוֹךְ הַצִנְצָנוֹת. אַךְ הִרְגִישׁוּ בָּהֶן הָרֹאשָׁנִים מִיָד טִפְּסוּ וְעָלוּ עֲלֵיהֶן כְּשֶׁהֵם זוֹקְרִים רֹאשָׁם, פּוֹעֲרִים פִּיהֶם הַגָדוֹל וְגוֹמְאִים בְּתַאֲוָה מִן הָאֲוִיר הָאוֹפֵף אוֹתָם.
רֹאשָׁנִים אֲחָדִים הֵחֵלוּ לְנַתֵּר עַל פְּנֵי הָאֲבָנִים. רָאֲתָה זֹאת גְאוּלָה וְהִצִיעָה לְהוֹצִיא אֶת אֵלֶה מִתּוֹךְ הַצִנְצֶנֶת:
– הָבָה נִרְאֶה אִם יְנַתְּרוּ גַם עַל הַיַבָּשָׁה.
הַדָבָר נַעֲשָׂה.
– הַבִּיטוּ וּרְאוּ, – קָרָא יוֹרָם בְּשִׂמְחָה לְמַרְאֵה נִתּוּרֵיהֶם שֶׁל הַלָלוּ, הֲרֵי הֵן קַרְפָּדוֹת לְכָל דָבָר!
– וּבְכֵן, אָמַר הַמוֹרֶה, נִסְתַּיְמָה כָּלִיל פָּרָשַׁת הִתְפַּתְּחוּתָם שֶׁל הָרֹאשָׁנִים. מִמַצַב דָג הֵם הָפְכוּ לְבַעֲלֵי חַיִים יַבֶּשְׁתִּיִים לְכָל פִּרְטֵיהֶם וְדִקְדוּקֵיהֶם.
הַיְלָדִים עָצְרוּ הִתְפָּעֲלוּתָם וְשָׁקְעוּ בְּהִרְהוּרִים, וְאַחַר הוֹסִיף הַמוֹרֶה וְאָמַר:
– הֲתִרְאוּ יְצוּר זֶה בְּעַצְמוֹ גִלָה לָכֶם אֶת סוֹדוֹתָיו. הָיְתָה לָכֶם הִזְדַמְנוּת נָאָה לַעֲקֹב אַחֲרֵי הַתְּמוּרוֹת הַחָלוֹת בְּעוֹלָמָם שֶׁל אֵלֶה. “דוּ־חַיִים” יִקָּרֵא לָהֶם, כִּי חֵלֶק מֵחַיֵיהֶם הֵם מְבַלִים בַּמַיִם וְחֵלֶק בַּיַבָּשָׁה. תְּחִלָתָם, כָּאָמוּר, בַּמַיִם בִּלְבַד. כְּמוֹהֶם כַּדָגִים – אוֹכְלִים בַּמַיִם וְנוֹשְמִים בַּמַיִם. בְּקִצוּר כָּל צָרְכֵיהֶם יִמְצְאוּ בְּעוֹלַם הַמָיִם. אַךְ הִנֵה גָדְלוּ הָרֹאשָׁנִים וְהָפְכוּ לְקַרְפָּדוֹת. עַתָּה אֵין לָהֶם צֹרֶךְ עוֹד בַּזָנָב אֲשֶׁר שִׁמֵשׁ לָהֶם עַד כֹּה כְּהֶגֶה. בַּיַבָּשָׁה מְיֻתָּר הוּא הַזָנָב לַחֲלוּטִין. מֵעַתָּה נַעֲשׂוּ לְשׁוֹכְנֵי יַבָּשָׁה גְמוּרִים. אַף אֶבְרֵי גוּפָם הַפְּנִימִיִים שֻׁנוּ. רֵיאוֹת יֵשׁ לָהֶם וּבָרֵיאוֹת הֵם נוֹשְׁמִים וְשׁוֹאֲפִים אֲוִיר צַח.
– וְאַתֶּם, סִיֵם הַמוֹרֶה, כַּאֲשֶׁר תִּגְדְלוּ וְתוֹסִיפוּ דַעַת, עוֹד תִלְמְדוּ וְתָבִינוּ פֵּשֶׁר כָּל הַתְּמוּרוֹת הַלָלוּ.
– מְעַנְיֵן מְאֹד! – קָרְאָה גְאוּלָה וְלֹא יָסָפָה. הִיא שָׁקְעָה בְּהִרְהוּרִים עַל חִזָיוֹן מְשֻׁנֶה זֶה בְּגִלְגוּלֵי הַחַי, וְכֻלָהּ תִּמָהוֹן.
וּמַה יִהְיֶה עַל הַקַרְפָּדוֹת? – שָׁאַל פִּתְאוֹם יוֹרָם.
– מֵעַתָּה תִּהְיֶינָה מְבַלוֹת אֶת רוֹב יְמוֹת הַגְשָׁמִים בַּיַבָּשָׁה, אוֹ מָקוֹם רָטֹב אַחֵר לִשְׁכֹּן בּוֹ וּלְהָטִיל בֵּיצִים: בֵין הַסְבָךְ אֲשֶׁר בַּבִּצָה תֵּחָבֵא מֵעֵין רוֹאִים. כִּי רַבִּים הֵם הַחוֹמְדִים אוֹתָהּ לְבָלְעָהּ חַיִים – הֵשִׁיב הַמוֹרֶה. וְהַחַמְדָן הַגָדוֹל הוּא הַחֲסִידָה. אָכֵן, בְּבוֹא הַחֲסִידָה אֶל הָאָרֶץ תִּזְכֶּה הַקַרְפָּדָה לְכָבוֹד גָדוֹל – מַאֲכַל תַּאֲוָה הִיא הַקַרְפָּדָה לְזוֹ הַהוֹלֶכֶת עַל שְׁתַּיִם, אֲרֻכַּת הַמַקוֹר, וּבְלִי שְׁהִיוֹת יְתֵרוֹת תִּבְלַע אוֹתָהּ וְלֹא יִוָדַע כִּי בָּאָה אֶל קִרְבָּהּ.
וּלְאַחַר שִׂיחָה עֵרָה בֵּין הַיְלָדִים הוֹסִיף עוֹד הַמוֹרֶה וְאָמַר:
– מֵעַתָּה תֵּדְעוּ מַה פֵּשֶׁר הַסְרָטִים אֲשֶׁר רָאָה וְהֵבִיא יוֹרָם לַכִּתָּה: בְּרֵאשִׁית הָאָבִיב תָּטִיל הַקַרְפָּדָה הַנְקֵבָה אֲלָפִים וְרִבּוֹאוֹת בֵּיצִים בְּמַיִם עוֹמְדִים. מִבֵּיצִים אֵלוּ תִּתְפַּתַּחְנָה הַקַרְפָּדוֹת לְאַחַר עָבְרָן אֶת כָּל גִלְגוּלֵיהֶן.
– וְלָמָה תָּטִיל בֵּיצִים רַבּוֹת כָּל כָּךְ? וּמַה גוֹרָלָן שֶׁל אֲלָפִים וְרִבּוֹאוֹת בֵּיצִים אֵלֶה – שָׁאֲלָה גְאוּלָה:
צָחַק הַמוֹרֶה לְשֵׁמַע הַשְׁאֵלָה וַיַעַן:
– רַבִּים הֵם אוֹיְבֵי הָרֹאשָׁנִים. עוֹפוֹת דוֹרְסִים וּשְׁאָר פְּגָעִים עוֹשִׂים בָּהֶם שַׁמוֹת. וְיֵשׁ אֲשֶׁר תָּטִיל הַנְקֵבָה בֵּיצֶיהָ בִּשְׁלוּלִית־מַיִם, אוּלָם לְאַחַר זְמַן־מַה יִיבְשׁוּ הַמַיִם, וְהַקֵץ לְכָל אֵלֶה הָאֲלָפִים וְהָרְבָבוֹת. הֵם יִצְטַמְקוּ כָּלִיל.
– כֵּן, כֵּן! – קָרְאוּ הַיְלָדִים. נִרְאֶה כִּי לֹא קַלִים הֵם חַיֵיהֶם שֶׁל הָרֹאשָׁנִים עַד הֱיוֹתָם לְקַרְפָּדוֹת. רַבּוֹת הֵן הַסַכָּנוֹת הָאוֹרְבוֹת לַיְצוּרִים הָאֵלֶה, וְרַק מְעַטִים הֵם הַזוֹכִים לְהֵהָפֵךְ לְקַרְפָּדוֹת – אִשֵׁר אֵלִיָהוּ בְּעֶצֶב מָהוּל שִׂמְחָה, כִּי סוֹף סוֹף זָכָה לְהַכִּיר אֶת פָּרָשַׁת הִתְפַּתְּחוּתוֹ שֶׁל הַדוּ־חַיִים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.