יצירות שלא כונסו

גאנג (משליט דממה.)

הכרז: הננו מעבירים אתכם עתה לארץ ישראל. לשטחה הדרומי ביותר של המדינה העברית. לנגב. בשטח הזה, הכולל מיליונים דונמים, שלטו במשך עשרות דורות הישימון והשממה. קללת החורבן שגרשה לפני אלפים שנה את העם העברי מאדמתו, – קללה גם את האדמה שנעזבה. היא הפכה למדבר. היא שקעה בתרדמת־מות. עתה מתעוררת האדמה. – עתה היא קמה לתחיה. – עתה היא לובשת בגדי חג ירוקים ונוצצים. כי בניה שבים אליה. – כי מרגישה היא את רטט ידיהם המובילות את המחרשה. כי מזדעזעת היא מעוז צעדיהם הדורכות עם הניר הפתוח לקראת המחר. כי שומעת היא את תפילתם ללחם, – לחם לכל עובד, לחם לאחיהם הנאנקים1 וכורעים בגולה. כי שותה היא בכל יום את זיעת אפם ואת דמעותיהם ואת דם לבם…

גאנג (מדגיש בצלילו העמום את הנאמר.)

הכרז: האזינו. הננו עתה בנגב. הננו בקבוץ גבולות, – אחד מבין 30 הכפרים הקבוציים שנוסדו בשנים האחרונות להחיות את החבל הזה. –האזינו. הערב מתקיימת בגבולות פגישת באי־כוח של 30 הכפרים האלה. הנה אנחנו בחדר האוכל של הקבוץ. קטן הוא חדר האוכל בכפר זה המונה רק 50 נפש. כולם באו. הנה הם יושבים בצפיפות, חברות, חברים, רובם צעירים מאוד, עזי מצח, פרועי בלורית, עם עינים נוצצות, עליזים. הנה גם מבוגרים, גם ראשי שיבה. הם מבין מגויסי ההסתדרות בעיקר, מבין אנשי ההגנה שזורמים הנה לעזור לחבריהם המתישבים להמשיך בעבודתם ולשמור את פרי עמלם – הכפרים החדשים שצצים ונבנים להבטיח את הגבול הדרומי של המולדת. – – האזינו והקשיבו… המולה כמו בכוורת2 דבורים. שיחות רעים וצחוק אשר כתזמורת פעמונים יצלצל, ושירת אחים גם יחד, – – ופתאום ההס שהושלך3

גאנג (משליט דממה)

הכרז: רשות הדיבור לחבר מ"אסלוג"

חבר מאסלוג: ועד הגוש נקרא היום למפקד הבריטי באיזור הנגב. המפקד הביע את אהדתו למפעל התרבותי הגדול שיצרנו במדבר, בגירוש השממה, בחישוף האדמה מתחת להרי חול, בהנחת צינור המים הנושא ברכה גם לשדות הערבים. אך הנה, כך הוא הוסיף ואמר, מתארגנת מלחמה נגדכם, והוא המפקד והאחראי לבטחון, הוא.

קול מהקהל: המנוול…

חבר מאסלוג: מודיע כי צבאותיו אינם מספיקים להגן על נקודותינו הפזורות והרחוקות אחת מהשניה, ועל כן הוא…

קול מהקהל: המנוול…

חבר מאסלוג: מציע שנעזוב את נקודותינו…

קולות מהקהל: מנוול… מוחלים טובות… נגן בעצמנו.. רק שלא יפריעו ונגן בעצמנו… וגם אם יפריעו, נגן ונעמוד ולא נעזוב…

חבר מאסלוג: כך ענינו. שנגן בעצמנו ולא נעזוב. וידענו כי בשמכם ענינו. וידענו כי אין תשובה אחרת. אך מצאנו לנכון לקרוא את כולנו לאשר את תשובתנו זו…

קולות מהקהל: אשרנו למפרע… עם התלם הראשון שחרשנו נדרנו להתקיים כאן… עם העץ הראשון ששתלנו נשבענו לגדול כאן כמוהו, – נשבענו לא לעזוב…

 הכרז: רשות הדבור לחבר “נגבה”.

חבר נגבה: משקנו, כמו יתר משקי הגוש הזה, קם מתוך מרד נגד חוקי הספר הלבן. במרד זה בראשית צעדינו שיכלנו שני חברים, אך רוחנו לא נשברה. תוך שנים מעטות הפכנו שממה לפנת מולדת פורחת. עתה עם האושר הגדול שבא עלינו עם הכרעת האומות המאוחדות נגזר עלינו שוב לשלם מחיר יקר. שלושה חברים של קבוצנו נפלו בימים אלו. משה ליטואק, משה יולוביץ ויעקב מיללר שהגיע רק לפני 4 חודשים מצ’ילי אשר באמריקה הלטינית. באתי להגיד – – אם גם עמוק הכאב מנשוא, הוא לא ירפה לב וידים. הוא יחשל כוח בונה ומגן אשר אליו יתנפץ צר ואויב…

הכרז: רשות הדבור לחבר “דורות”

חבר דורות: אמשיך את דברי חברי שקדמני, אגיד בשם כולנו אשר לבם מתפלץ מכאב על חללינו בדורות, במשמר הנגב, בגבולות, בכפר עציון, בנבטים, בנירים, – – כאב זה יחשל מנוף להמשך חיים ויצירה. הוא יטפח מפעל אשר צדקו וטהרו יהפכו עוד שנאת מוסתים לאחות־שכנים. כאב זה יעמיק את הברית עם כברת אדמה זו…

קולות מהקהל: כאב זה יעמיק את הברית עם כברת אדמה זו… לא נעזוב את האדמה אשר אירשנוה לצמיתות לנו למולדת…

הכרז: רשות הדבור לחבר “גבולות”

חבר גבולות: קבלנו מכתב מאביה של מרים שחור, אחת מששה חברי ההגנה מתלאביב שנפלו על יד משקינו. וכך הוא כותב. “אינני בא להוזיל דמעות ולהספיד את בתי היקרה. אני קורא לנוער העברי לבוא ולמלא את השורות במקום אלה שנפלו. אשרי ההורים שגדלו בנים שיודעים לעמוד על משמר המולדת…”

קולות מהקהל: אשרי ההורים שגדלו בנים למשמר המולדת. אשרי ההורים… אשרי ההורים…

הכרז: רשות הדבור לחבר “נירים”

חבר נירים: צדק האב: אשרי ההורים שגדלו בנים למשמר המולדת. אוסיף ואומר: אשרי הבנים שהיו לבוני המולדת, למחיי שממותיה, למקימי הריסותיה, למרחיבי גבולותיה, לשומריה… אשרי אנחנו, נבחרי וברוכי הגורל לצחוק לו לעיני המפקד הבריטי, לירות לו לפניו את החלטתנו הנחושה, לא נעזוב, נגן בעצמנו

כל הקהל: נגן בעצמנו, נגן, נגן, נגן בעצמנו…

גאנג: (מפסיק את קול הקריאות)

הכרז: מאותת בא להודיע…

המאותת: מירושלים, מחיפה, מתל־אביב,מכל הארץ מאותתים… אנחנו אתכם סטאפ… הועד הפועל של ההסתדרות מאותת… שולחים אליכם חברים נוספים.. סטאפ שולחים נשק וציוד… סטאפ… שולחים טרקטורים ומזרעות להחיש את זריעת תבואות החורף… סטאפ… חברינו בכל העולם עומדים לצדנו… סטאפ… היום הגיעה4 אנית מעפילים עם 300 עולים… סטאפ… פריצתם את המצור הערובה כי לא יהיה מחסום להגיע אליכם באם יהיה צורך בכך… סטאפ… המשיכו לעבוד סטאפ… הגנו ותשמרו על טוהר נשקכם… סטאפ… תחזקנה ידיכם אחים… סטאפ

הקהל: (שר) תחזקנה



  1. במקור המודפס כתוב “נענקים” – הערת פב"י.  ↩︎
  2. במקור המודפס כתוב “בכברת” – הערת פב"י.  ↩︎
  3. במקןר המודפס כתוב “הושלח” – הערת פב"י.  ↩︎
  4. במקור המודפס כתוב “הגיע” – הערת פב"י.  ↩︎

שיר: (מגיע מרחוק) בין גבולות בדרכים ללא דרך,

בלילות חסרי כוכבים

שיירות של אחים בלי הרף

למולדת אנו מלווים…. וכו וכו.

כרז: אנית מעפילים חותרת לחוף המולדת. 700 נפש, – גברים נשים זקנים וילדים – על סיפונה. ניצולים בנס מהמבול ששטף את בית ישראל. שרידים יתומים ממה שהיה פעם פאר אומתנו ואבד בהרג הגדול.

האניה עושה את דרכה בכבדות. היא קטנה. והיא מלאה עד אפס מקום. והים סוער. ולילה וחושך מסביב. ואסור להדליק אורות כי זה שנעל את שערי המולדת אורב עם צייה להשיגה וללכדה.

שיר: בין גבולות בדרכים ללא דרך

וכו וכו….

כרז: 700 נפש היקרים לנו מכל על סיפון האניה הנאבקת עם הגלים. יש ושואלים מדוע שואלים אחינו ואחיותינו את חייהם על פני הים. מדוע לא יחכו ולא ימתינו עד אשר תעבור הסערה וינתן להם לעלות בנתיבות בטוחים…

מנגינת השיר: (מדגישה דומיה אחרי השאלה)

כרז: הם אינם יכולים לחכות יותר ולהמתין….

הניסיתם לתאר לנפשכם מי הם ה־700, ומי הם ומה מצבם של כל אלה התרים בעינים בוערות בכל נמלי אורופה אחרי אניות ואחרי האחים מהמולדת שיבואו לקבלם ולהובילם…..

שיר: בין גבולות בדרכים ללא דרך

וכו וכו….

כרז: ילדים שאבדו את הוריהם. הורים שאבדו את ילדיהם. ובעלים שנשותיהם נשרפו. ונשים שבעליהם נשרפו. כולם עשוקים מהחיים וזרוקים מכל המסילות ומחפשים תקון לחייהם האומללים וכמהים לשמש שתזרח גם עבורם ותועים ונודדים בעירום ניכר… וכאשר רגלם נתקלת באבן, הוא זכר לחורבן ביתם. וכאשר עינם תחשוק בחפץ והוא חלק מרכושם השדוד. וכאשר הרוח אבק תתמר והוא עפרם של 6 מיליון אחיהם ואחיותיהם… ועל הכל, סביבם שוב מעגלת אש השנאה שלא כבתה, חלל מות חדש.

הם לא יכולים לחכות יותר ולהמתין, על כן הם על סיפון האניה החותרת עתה לחוף המולדת….

מנגינת השיר: (יוצרת דומיה)

כרז: ועל ומעל הכל. הם יודעים כי המולדת הנבנית ביסורים והלוחמת בעוז ובגבורה זקוקה להם. הגיע לאוזניהם ואל לבם קול קריאתה… שובו בנים לגבולכם…..

מנגינת השיר: (מדגישה דומיה)

כרז: 700 אחים ואחיות על סיפון האניה. והאניה עושה את דרכה בכבדות. כי הים סוער ולילה וחושך מסביב… ולמרות החושך – – אילו נסיתם לחפש אותם בנשמותיכם, וראיתם אותם כעת צופים להשיג את החוף המבוקש… ולמרות שאון הגלים – אילו נסיתם להקשיב בכל חושיכם ושמעתם את הולם לבם ואת אשר פיהם ימלל…

מנגינת השיר: (מופיעה ונדמת)

כרז: הנה…

קול א: היום 18 יום מאז הפלגנו…

קול אשה: שוב לילה…

קול ב: איפה אנחנו?….

קול א: נצטרך מחדש ועוד הפעם להקטין את מנת האוכל…

קול אשה: רק שלא ימעיטו במי השתיה…

קול ב: איפה אנחנו? ארוכה הנסיעה…

קול ג: כי מחפשים אחרינו. כי צריך לשנות בכל פעם את הכיוונים… דרומה וצפונה ומזרחה ומערבה ולבלבל ולהטעות את הראדערים הממשמשים אחרינו…

קול אשה: לב אין להם לאנגלים לקלוט את תשוקת עיפים למנוחה וכמהים להגיע הביתה, וראדערים יש להם…

קול ב: ההגנה הרי פצצה את אלה על הר־הכרמל…

קול א: יש אחרים….

קול ב: (בהתרגזות ועצבנות גוברת) שיפוצצום שנית ושלישית… שלא יפחדו… שלא יחסכו את בטחונם ואת חייהם כאשר שלנו מוטלים בכף הכלא…

קול ג: (מפסיק אותו בצעקה) שתוק לך מנוול…

קול ד: (מרגיע) הנח לו.. האם פלא שאיבד את עצביו, הנח לו… ואתה (לקול ב) שב לך, הרגע, – – הם שם בארץ אינם חוסכים את חייהם… דמם כמים נשפך בימים אלה.. ורק עבורנו, ורק כדי לפרוץ את השער שננעל למנוע את הצלתנו…

קול אשה: (מתחנן) הרגע… הרגע… הם אינם חוסכים את חייהם… הם גם אתנו כאן… על האניה הזאת… איחדו את גורלם עם גורלנו….

מנגינה: (ושאון גלים ואחריהם דומיה)

כרז: הנה…

קול א: היום שלושה שבועות מאז הפלגנו….

קול אשה: צמאה אני…

קול ב: שמעתי את הארצי ישראלים מתלחשים ביניהם כי קרובה המטרה…

קול אשה: צמאה אני…

קול א: מאתים איש שוכנים למטה עיפים וחולים וחלשים ואדישים…

קול אוירון: (מטיל דממה מתוחה)

קול א: (בחרדה) אוירון…

קול ב: שמעתי את הארצי־ישראלים מתלחשים ביניהם… אם לא יגלונו היום נגיע הלילה…

קול אשה: צמאה אני..

קול א: התנוק שנולד לפני1 יממה מת הלילה…

קול אשה: צמאה אני…

קול ילד: הנה לך מים… שתי בזהירות… אל תאבדי טיפה…

קול ב: שמעתי את הארצי־ישראלים מתלחשים ביניהם כי קולטים הם כבר סימנים מהחוף…

קול ב: מי יודע אם הדלק יספיק עוד עד החוף….

קול ילד: שמעתי אחד הארצי־ישראלים שר בבטחון…

השיר: בין גבולות בדרכים ללא דרך

בלילות חסרי כוכבים…

שיירות של אחים בלי הרף

למולדת אנו מלווים….

דומיה: (אחרי השיר)

כרז: הנה….

גאנג: (משמיע פעם ופעמים את קולו)

קולות: (מלווים קול ריצתם והתאספם) מה קרה… מה קרה… קרה דבר מה… אסון קרה… קרה דבר מה… מה קרה…

קול א: (בחרדה) המכונות פסקו לעבוד… האניה עומדת….

קול זקן: רבונו של עולם….

קול אשה: (בתקוה) אולי הגענו…

קולות: אולי הגענו…

קול זקן: אל רחום וחנון….

קול ב: רואים אור…

קול אשה: אור יחידי מהבהב…

קול ב: אור מהבהב…

קול ילד: מירושלים האור…

קול א: מהים לא נראית ירושלים…

קול ב: אולי זה חיפה….

קול ג: ואולי תל־אביב…

קול הילד: אור מירושלים דרך הרים וסלעים יבקע….

קול אשה: רק אור יחידי מהבהב….

קול א: מגדל אור…

קול אשה: או כוכב…

קול חזק: מאותתים מהחוף….

דומיה: (מודגשת)

קול חזק: מאותתים מהחוף… מאותתים… הגעתם. – – מאותתים…תתכוננו בשקט להורדה…

קולות: מאותתים מהחוף….

קול חזק: מאותתים מהחוף – – ההסתדרות שולחת את בניה2 ובנותיה לקבלכם… מאותתים – – אל בהלה ואל פחד, קבוצי הסביבה שומרים את המבואות לחוף… מאותתים – – נהגים ומכוניות ההסתדרות יובילוכם לבתי חבריה…. מאותתים – – זכרו את מלת־ההכר ההסתדרות… מאותתים – – ברוך בואכם….

מנגינת השיר: (מופיעה להדגיש התרגשות ודומיה)

קול המפקד: (ברם־קול) חברי ההגנה וההסתדרות אשר על האניה…

להוריד את הסירות….

למתוח ולקשור את חבל הסולם…

הראשונות יורדות הנשים…

אחריהן הילדים…

אחריהם הגברים…

האחרונים אתם….

חזק…

קולות: חזק ואמץ….

השיר: (גובר והולך) בין גבולות בדרכים ללא דרך….

וכו. וכו…


2/1/48


  1. “לני” במקור – הערת פרויקט בן־יהודה  ↩︎
  2. “בבניה” במקור – הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩︎
מתנדבים שנטלו חלק בהנגשת היצירות לעיל
  • גידי בלייכר
  • ישראל ויסברוט
  • שלי אוקמן
  • ענת פלס בורץ
  • צחה וקנין-כרמל
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!