אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ כְּאֶפְשָׁרוּת אַחַת,

נוֹסֶפֶת, לְהַפְחִידֵנִי: בְּלִי תְּהִיָּה

אוֹ סוֹד, קִיּוּם נֻקְשֶׁה

כְּשַׂק שֶׁל גַּרְגִּירִים אוֹ מֶלַח.

וְהֵן הֵבַנְתְּ, אֲפִלּוּ אַתְּ, שֶׁהֱצֵרוּךְ,

וְשֶׁהֻשְׁמַשְׁתְּ לְצָרְכֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים,

וְשֶׁמִּכָּאן אֶת נְדוֹנָה לָשֵׂאת,

בִּתְמִימוּתֵךְ אֶת כָּל עֲווֹן הַמִּסְתַּכֵּל

אֵיךְ גַּם אוֹתָךְ עוֹטְפִים אָבָק וָאֵפֶר וְשָׁנִים.

פְּרוּעָה, עוֹטַת לָבָן, עוֹד תֵּחָלְצִי

לִצְנֹף בַּקַּו הַדַּק שֶׁבֵּין יָפְיֵךְ שֶׁפָּג,

הַמְּסַמֵּן אֶת גְּבוּל הָאֶפְשָׁרִי,

לְבֵין הַסַּקְרָנוּת הַמַּתְמִידָה וְלֹא רָוָה

בָּהּ בְּנֵי תְּמוּתָה, רוֹאַיִךְ, מִסְתַּפְּקִים.

לֹא תּוּכְלִי לְהַחֲזִיק בִּי, שֶׁאֲנִי

אֵין בִּי מַה לְּהַחֲזִיק, קַיָּם

כְּעֵץ בְּרִשְׁרוּשׁוֹ, מַרְאֶה לֹא מִסְתַּדֵּר.

וְיֵשׁ טִרְדָּה בְּאַהֲבָה. כָּל כָּךְ הַרְבֵּה

בִּשְׁבִיל פִּזּוּר נָחוּת שֶׁל עֲלָטָה.

בְּכִי מֵפִיץ אֶת פָּנַיִךְ שֶׁלֻקְּטוּ.

אָדָם וְנֹגַהּ שֶׁמֵּצִיף אֶת כָּל שׁוּלָיו,

בְּלֹא קַבָּלַת פָּנִים, לֹא לִשְׁעָתוֹ,

שָׁטוּף בְּוִתּוּרִים, מוֹאֵס פִּתְאֹם.

אֲנִי יָכוֹל לְהַצִּיעַ לְךָ תְּמוּנוֹת הַמִּתְחַלְּפוֹת

בַּחֲשֵׁכָה: עַכְשָׁו פֶּרַח מוּאָר לְהַפְלִיא,

עַכְשָׁו צֵל שֶׁרֻבּוֹ צֵל, וּמִקָּרוֹב.

צְלָמִים חַסְרֵי אַחְרָיוּת כְּמוֹ קוֹלְנוֹעַ.

אָדָם מַבִּיט בְּפָנָיו לְעִתִּים רְחוֹקוֹת

לָרֹב רוֹאֶה גַּם שָׁם מֵהִרְהוּרֵי לִבּוֹ.

וּמַה לָזֶה וְלָאַהֲבָה? רַק הַמֶּרְחָק יַסְבִּיר.

כָּל זֶה בְּדִמְיוֹנִי שֶׁרָץ בַּלַּיְלָה.

כָּל מַה שֶּׁהִרְכַּבְנוּ הוֹלֵךְ דּוּמָה, הָעֲצָמִים הַיָּפִים.

וְעָבַרְתִּי בָּרְחוֹב מַבִּיט בַּחִבּוּרִים.

אִישׁ וְאִשָּׁה נוֹגְעִים זֶה בָּזֶה,

כְּמִי שֶׁמַּעֲבִיר יָד בְּבַעַל חַי נֶעֱזָב, שְׂמֵחִים

בְּחֶלְקָם, לֹא בַּשָּׁלֵם. מָוֶת רָחוֹק עֲדַיִן,

הֶכְרֵחִי וּמְזֹהָם כְּתַחֲנוֹת כֹּחַ.

אַךְ יֵשׁ תְּשׁוּקָה בִּלְתִּי צְפוּיָה לִפְרָקִים,

כְּמוֹ סְחַרְחֶרֶת צְבוּעָה שֶׁל סוּסִים גֵּאִים.

שֶׁסַּבָּה בְּאוֹר מֻשְׁאָל, בְּצָהֳלָה סְתוּמָה.

וְרַק הַרְעָמוֹת הַגְּלוּפוֹת נִסְחָפוֹת

בְּרוּחַ בְּדוּיָה, הָרָאשִׁים צִבְעוֹנִיִּים וְעֵרִים,

רַק הַשִּׂמְחָה, שִׂמְחַת הַשָּׁוְא, רַבָּה.

אֵינִי יָכוֹל לִבְחֹר בָּךְ, שֶׁכְּבָר

אֵינֶנִּי בּוֹחֵר: חֹפֶשׁ

הוּא לִצְּמִיתִים. אֲנִי רוֹאֶה

אֶת גּוּפֵךְ כְּצִפּוֹר פְּעִילָה,

שֶׁלֹּא תָּעִיר עוֹד תַּאֲוָה.

עוֹבֶרֶת בִּרְחוֹב סָמוּךְ, אַתְּ מַעֲמִידָה

פְּנֵי הִשְׁתּוֹקְקוּת. וּלְשֵׁם מָה אֵפוֹא

הַכֹּחַ הַזֶּה לְאַבְחֵן בֵּין דַּלֻיּוֹת?

שֶׁעַכְשָׁו יוֹרֵד שֶׁלֶג בְּמֶרְחַקִּים שֶׁאֵין

לָנוּ זְמַן לְבַקָּרָם, יוֹרֵד וּמַתְמִיד.

וּלְשֵׁם מָה הַהִשְׁתַּהוּת בַּמָּקוֹם הַנִּדַּח

שֶׁהִצְרִיךְ הֶמְשֵׁךְ, אִם, כַּנִּרְאֶה, בְּדִידוּת

הָיְתָה לִי רַק מֵמַד שֶׁל הֲבָנָה.

כִּי מִמֵּילָא סוֹבֵב מַה שֶּׁסּוֹבֵב, וְגַם

הַמְּקוֹמוֹת, תִּרְאִי, רַק סוֹבְבִים.

אֵינִי יָכוֹל לִבְחֹר: שֶׁכָּל בְּרֵרָה כְּפוּיָה,

וּמִתְעַרְפֶּלֶת לָהּ בַּשֶּׁלֶג הַמַּצְעִיף,

הַמְּכַסֶּה אֶת הֶעָרִים הַמּוּאָרוֹת עֲדַיִן,

וּמְעִקְּשׁוּת אוֹ קֹצֶר זְמַן אֵינִי רוֹצֶה.

בּוֹאִי, נִגַּע וְלֹא נִגַּע, כִּפְתוֹתֵי הַשֶּׁלֶג

הַמְּכַסִּים כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּלֹבֶן עַז,

וְאֵינָם בּוֹרְאִים דָּבָר, רַק מִסְתַּגְּלִים לַנִּמְצָא.

אַחֲרֵי שֶׁבְּיוֹם חֲסַר כָּל יִחוּד, בְּאֶמְצַע הַחֹרֶף,

נָסַעְנוּ לְלַקֵּט פִּטְרִיּוֹת וְלֹא מָצָאנוּ מְאוּם,

לְבַד מִמַּחֲטֵי אֹרֶן וּמִנְהָרָה לֹא צְפוּיָה,

עָמַדְתִּי רֶגַע לְהַקְשִׁיב לָרוּחַ. פָּנַיִךְ הַמֻּכָּרוֹת

הָיוּ מוּסַבּוֹת מִמֶּנִּי, לְהָאִיר לְצַד אַחֵר.

וְסָבִיב גָּדְלוּ בְּגַפָּם, עוֹטֵי חֲשִׁיבוּת,

עֵצִים שֶׁלֹּא הָיָה בָּם צֹרֵךְ. אֲבָל בָּרוּחַ

עָמְדוּ לְחִישׁוֹת שֶׁל תְּשׁוּקָה: שָׂרִיד מִזְּמַנִּים

אֲחֵרִים, זִכְרוֹן הֶגְמוֹנְיָה לְלֹא עוֹרְרִין.

עַכְשָׁו הִתְפַּנָּה הַנּוֹף, נִרְצַע

לִצְרָכֵינוּ, אֲבָל חִשְׁקֵנוּ מְכַנֵּס רֹאשׁוֹ

פְּנִימָה כַּצַּבִּים, נֻקְשֶׁה, מְשֻׁרְיָן,

בַּיֹּבֶשׁ הַזֶּה הַמֻּפְרָךְ, בְּיוֹם שֶׁהוּכַן לַשָּׁוְא.

יְסַפְּרוּ עָלֵינוּ, חַיָּבִים לְסַפֵּר, אֵיךְ בְּכֹחַ

הִפְשַׁלְתִּי אֶת הַשַּׁרְווּל מִזְּרוֹעֵךְ, לַחֲשֹׂף בִּשְׂרִיּוֹת,

לְמַשֵּׁשׁ אֵיךְ הָעוֹר נָע עַל פְּנֵי עֲצָמוֹת, לְעַצְמוֹ,

שֶׁלֹּא כְּמוֹ הָרוּחַ הָעוֹבֶרֶת בַּמְּחָטִים, בֶּחָרָבָה.

שֶׁכֵּן לֹא הָיְתָה לָנוּ אֲחִיזָה כְּלָל.

וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהַבְדִּיל בֵּין גּוּפֵךְ לְגוּפִי,

וּמַשֶּׁהוּ עָמַד בֵּין הָעֵצִים הַדַּקִּים וְהֶאֱפִיל

אֶת הָרֶוַח בֵּינֵינוּ, שֶׁאוֹתוֹ בִּקַּשְׁתִּי לִשְׁמֹר –

מִכְסָה שֶׁל יָמִים, זֵכֶר שֶׁל שׁוֹדְדוּת,

מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא יִצְלַח לַחֲבֵּר בֵּין אֲנָשִׁים,

אֲבָל נוֹטְעָם בִּמְשֻׁתָּף, לְהִזּוֹן בְּרַחֲבוּת –

שֶׁהָאָרֶץ צְחִיחָה וְגִדְלַת מְמַדִּים וְנוֹשֵׂאת הֲבָלִים,

וְהָרוּחַ עוֹבֶרֶת עָלֶיהָ וּבֵינֵינוּ וּמַשְׁמִיעָה קוֹלוֹת שֶׁל סְתָם.