הוֹ אֵלִים, שִׂימוּ קֵץ

לְמִשְׁמֶרֶת צוֹנֶנֶת זוֹ.

איסכילוס, “אגממנון”.

כְּשֶׁהִגַּעְתִּי. הָיָה רַק חֲצִי יָרֵחַ

אֲבָל אוֹר מָלֵא. יְקוּם חַד וְדוֹמֵם,

כָּחֹל. הַמַּהֲמוֹרוֹת שֶׁהַגֶּשֶׁם חָפַר

נִסְתְּמוּ בְּחָצָץ, הַבֹּץ הִתְיַבֵּשׁ,

הַשְּׁבִיל הִבְרִיק וְעַל הָאֻרְווֹת לְצִדּוֹ

נָפַל צֵל. צָהֳרֵי לַיְלָה. לֹא הִתְאַפַּקְתִּי

וְנִכְנַסְתִּי מִיָּד לַמַּיִם, בִּבְגָדִים

אֶפְשָׁר לְהַגִּיד. הַקְּרִירוּת יִשְׁרָה בְּבַת־

אַחַת אֶת כָּל הַהֲדוּרִים, הַגּוּף

קֵרַב בִּמְקוֹם לְהַרְחִיק, נוֹף הָעֵץ

הִתְאַחֵד עִם גִּזְעוֹ כְּמוֹ שְׁנֵי

חֶלְקֵי תַּצְלוּם שֶׁנֶּחֱצָה וְהֻתְאַם מֵחָדָשׁ.

חֲרִיפוּת הַמַּעֲבָר מֵעוֹלָם לְעוֹלָם. רֵאשִׁית,

נוֹשֵׂא הַלְּבוּשׁ; לְהָעֵז לָצֵאת בְּמִקְטֹרֶן קַל

וּמִתַּחְתָּיו חֻלְצָה שֶׁאֵינָהּ מַסְתִּירָה סְוֶדֶר.

מְדֻבָּר בְּשֵׁרוּשׁ הֶרְגֵּל, אֲשֶׁר בֶּעָבָר הֻפְנְתָה

אֵלָיו תְּשׂוּמַת הַלֵּב, לְהִשְׁתַּרְיֵן עַל כָּל צָרָה.

דְּחִיפָה נִתְּנָה כְּבָר בַּמִּפְגָּשׁ הָרִאשׁוֹן. הִיא בִּקְּשָׁה

אֵשׁ, מִישֶׁהוּ מִמּוּל הוֹשִׁיט יָד, אֲבָל מַבָּטָהּ

הָיָה מְצֻדָּד אֵלַי. "הָיִיתִי שְׂמֵחָה לְהַדְלִיק

מִמֶּנּוּ", הִיא אָמְרָה וְעֵינֶיהָ הוּסְטוּ

מֵעָצְמַת הַפְּגִיעָה. אֹפִי שֶׁנִּגְרַע

תָּקְפּוֹ הִכְתִּיב אֶת סִבּוּב הָרֹאשׁ

לְאָחוֹר, כְּדֵי לְהִוָּכַח, עַל אַף הָרְאָיוֹת

הַחוֹתְכוֹת, שֶׁהַכַּוָּנָה לְאַחֵר. בִּמְהֵרָה

הִשְׁתַּכְנַעְתִּי, שֶׁמֶשׁ נִסְפְּגָה בֶּחָזֶה, שִׁירִים

מֵהַהַגָּדָה קָלְחוּ מִפִּי כַּמִּתְבַּקֵּשׁ מֵהַתַּאֲרִיךְ,

אֶמְצַע אַפְּרִיל.

הֵחֵל קַיִץ אֵינְסוֹפִי, שֶׁאֵינוֹ מַתְאִים

לְדִכְאוֹנִי הַבְּסִיסִי, אֲבָל הִיא הִתְעַקְּשָׁה

וְהַקְּשָׁיִים לֹא הִרְתִּיעוּ. הַחֻלְשָׁה שֶׁיֵּשׁ לִי

לְתֵאוּר, לִמְסִירַת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, פֹּרְשָׁה

עַל פִּי רֹב כְּבִקֹּרֶת. הַדִּירָה הָיְתָה בֶּאֱמֶת

קְפוּאָה, צִחְצַחְנוּ שִׁנַּיִם בְּכִיּוֹר הַמִּטְבָּח.

אֶלָּא שֶׁזֶּה הָיָה מִזְּמַן. עַד כְּדֵי כָּךְ מִזְּמַן

שֶׁלֹּא זְכוּרוֹת הַנְּסִבּוֹת – אוּלַי פָּרִיז

וְיִתָּכֵן גַּם דַּבְּלִין, בְּכָל אֹפֶן הַרְבֵּה

לִפְנֵי יָוָן. מֵאָז, הַסִּנְווּר מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר

הַצִּפֳּרִים הָרוֹעֲשׁוֹת, עֶצֶב הַקָּבוּר מִתַּחַת

לְפִשּׁוּט הָאֵיבָרִים עַל הַחוֹף וְלִמְרַאֲשׁוֹתַי

עֲרֵמַת חֲלוֹמוֹת לֹא פְּתוּרִים. פַּעַם אֶפְקַח

אֶת עֵינַי וְהוּא יִהְיֶה שָׁם, חַי, חַיָּה

קְטַנָּה מֵעֵץ בְּכַף הַיָּד, מַלְאָךְ נוֹגֵעַ,

וַאֲנִי אֶצְלֹל חָפְשִׁי לְיָם לְלֹא רְבָב.

הַיּוֹם מַכְחִיל אַךְ עוֹדוֹ אוֹמֵר שִׁירָה.

מִתּוֹךְ הָאַפְלוּלִית וְהַדְּמָמָה, כְּתֵפוֹ שְׁחוֹחָה

תַּחַת שַׂק עִם שְׁתִילִים, חוֹלֵף עַל פָּנַי הַיַּעֲרָן,

שֶׁאִלְמָלֵא הַמַּשָּׂא הָיְתָה זְקִיפוּת קוֹמָתוֹ מֻשְׁלֶמֶת.

הִצַּבְנוּ לְעַצְמֵנוּ אֶתְגָּר: לִמְתֹּחַ קַו

שֶׁלֹּא יִפְלשׁ אֶל מִחוּץ לַשּׁוּרָה; מִלְּבַד

סְטִיּוֹת קַלּוֹת, בְּעִקָּר בְּכָל הַתְחָלָה,

אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים בּוֹ. תַּחַת עֲלֵי הַשִּׁקְמָה

הַחֲדָשִׁים שֶׁבָּקְעוּ כִּמְנִיפוֹת קְטַנּוֹת,

הָיִינוּ מְחֻיָּבִים לְעֵרָנוּת, דְּרוּכִים

וּבָהּ־בָּעֵת עֲצוּרִים, מַבְלִיגִים, אֲדִישִׁים

לְהִתְגָּרֻיּוֹת, מְשֻׁכְנָעִים בְּבִיאַת הַגּוֹאֵל.

תּוֹךְ־כְּדֵי שְׂעָרוֹת הִלְבִּינוּ. עַד שֶׁשָּׁמַעְתִּי

נְקִישַׁת מָקוֹר בַּזְּכוּכִית, קוֹרֵא לִסְלִיחוֹת.

הָיִיתִי לְבַד בַּכִּתָּה, מַשְׁלִים סִדְרַת בְּחָנִים.

הַתַּלְמִידִים הָלְכוּ בִּמְאֻרְגָּן (הַמַּקְהֵלָה

בְּנִפְרָד) לְהַלְוָיָה, לֹא עָלֵינוּ, וּמֵהַחַלּוֹן

נִרְאוּ כַּרְעֵי בֵּית הַתְּפִלָּה הַחוֹרֵג מֵהַתֵּל,

פַּסִּים שְׁחוֹרִים וְחוּמִים עַל רֶקַע לָבָן.

קִרְקוּר נִפְלַט וְהִשְׁתַּתֵּק, כֶּלֶב זִנֵּק בְּעִקְּבוֹת

הַקּוֹל וְנֶעְלַם. הָאֲוִיר הָיָה נָעִים, אָבִיב

הֵמֵס אֶת שְׁאֵרִיּוֹת הַשֶּׁלֶג, אֲנָשִׁים נוֹפְפוּ

מִכַּמָּה כִּוּוּנִים וְקִלְשׁוֹנִים שָׁלְפוּ חָצִיר

מֵאֲלֻמּוֹת. שְׁנֵי צְבָעִים הָיוּ לַיָּם הֶחָצוּי

וְהָרוּחַ הִמְרִיאָה בְּלִי לָדַעַת לָמָּה.

הִיא הָיְתָה זַבָּנִית בְּאֹפֶל

הַחֲנוּת ("מְכֹעֶרֶת, מְבֻגֶּרֶת, יְכוֹלָה

לִהְיוֹת אִמָּא שֶׁלְּךָ") וְזֶה־אַךְ שָׁבָה

מִבִּקּוּר אֵצֶל אֲחוֹתָהּ בְּבֶּרְמוּדָה. הַבַּיִת

הַגָּדוֹל שֶׁקִּבַּלְתִּי בִּירֻשָּׁה הִדְהֵד

לְהַדְגָּשַׁת הָרֵיקָנוּת. הַתְּנוּעָה הָיְתָה

דְּלִילָה, שַׁבָּתִית, אֲתָרֵי תַּיָּרוּת בָּלְטוּ

מִמֶּרְחַקִּים. זֶה הָיָה הַשַּׁעַר הַפָּתוּחַ

הַיָּחִיד, עִם אַטְלָסִים עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת

כְּשֶׁנִּכְנָסִים. עַד שֶׁצֵּרַפְתִּי פְּרוּטָה

לִפְרוּטָה מֵהָאֹסֶף בְּכִיסִי, אֲשֶׁר כָּלַל

סִכַּת רֹאשׁ, גְּלוּלוֹת אַרְגָּעָה וּקְרוּם

לֶחֶם – הִיא כְּבָר הִצִּיעָה לְהִצְטָרֵף

לְטִיּוּל נִסָּיוֹן בַּמְּכוֹנִית, שֶׁבִּמְהֵרָה

הָפַךְ לְיֶרַח דְּבַשׁ. לַנּוּ אֵצֶל חֲבֵרִים

מֵהָעֲבוֹדָה, עַל גְּדוֹת בְּרֵכַת הַשַּׁיִשׁ

סִנְוְרָה פְּרִיחָה וְרֻדָּה. כָּל הַגְּוָנִים

הָיוּ שַׁיָּכִים לַיָּרֹק הַמִּתְבַּהֵר, מַחֲלִיד

וּמַשְׁחִיר; יָרֹק קֵיצִי חָדָשׁ, מַכְסִיף

עִם בּוֹא הַחֲשֵׁכָה. הָיְתָה זוֹ הוֹפָעָתִי

הַשְּׁנִיָּה, אִם לְדַיֵּק. אֲנָשִׁים הָיוּ מוּכָנִים

לְהִשָּׁבַע שֶׁזֶּה עִדָּן וְעִדָּנִים אֲנִי מֵת;

אַךְ גַּם מִבְּחִינָתִי הָיְתָה הַהַפְתָּעָה מֻחְלֶטֶת:

מֻבְלַעַת, שֶׁבְּאֶלֶף בִּקּוּרִים

נֶעֶלְמָה מֵעֵינַי. עַל אַף צִבְיוֹנָהּ

הַדָּתִי, הַמְּשִׁיכָה הָיְתָה מִיָּדִית. תְּנוּ לִי

רֶגַע לַחְשֹׁב מֶה הָיָה כֹּה מוֹשֵׁךְ. אוּלַי לֹא

תְּכוּנָה חִיצוֹנִית כְּמוֹ הַמַּצָּב בּוֹ הָיִיתִי

שָׁרוּי; לְחוּד אַךְ עִם קוֹלוֹת מֻכָּרִים

מֵעֵבֶר לַקִּיר. קִבַּלְתִּי יַחַס מְיֻחָד,

הִתְנַהֲגוּ אִתִּי בִּכְפָפוֹת מֶשִׁי. סוֹף סוֹף,

כִּי זוֹ שְׁאִיפָתִי מֵאָז וּמֵעוֹלָם.

מֶרְחַק הֲלִיכָה מִשָּׁם הָיְתָה בְּאֵר קְדוֹשָׁה

מֻקֶּפֶת גָּדֵר חַיָּה. טָבַלְתִּי בָּהּ

אֶת רֹאשִׁי, שָׁעוֹת לֹא הָיִיתִי זָקוּק

לְהוֹצִיא מִלָּה. חֲלוֹמוֹת שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים

לִפְנֵי הַמַּיִם הָפְכוּ לִנְבוּאָה.

הַמַּבָּט הַמְפַתֶּה שֶׁל הָעִקּוּל

בְּצֵאתָהּ מִבֵּיתָהּ כְּמֵאֹפֶל אֹהֶל.

שְׁנֵי סַלִּים אִזְּנוּ אֶת גּוּפָהּ

בֵּין זְרוֹעוֹת בּוֹהֲקוֹת.

מֵהַמַּעֲגָן, עַל בִּטְנִי, הִתְבּוֹנַנְתִּי

עַד אֵין קֵץ בְּבָבוּאָתִי הַמִּתְנוֹדֶדֶת.

בָּקַעְתִּי כְּחֹד מִגְדָּל מִתּוֹךְ צַמֶּרֶת.

הָיִיתִי, כָּרָגִיל, עָנָף מְבֻדָּד

וְזֶה הָיָה בְּעוֹכְרַי.

הַפְּרִיחָה הַלְּבָנָה, הָאַחֲרוֹנָה בַּתּוֹר,

הֵחֵלָּה לִנְשֹׁר. הַשָּׁמַיִם, הַכָּחֹל, חֵיק

הַטֶּבַע הַזָּמִין שָׁם לְמַעְלָה בַּקּוֹמָה

הָעֶלְיוֹנָה, הַמַּעֲקֶה שֶׁלֹּא הֶחֱזִיק

מַעֲמָד – – – – – – –

בְּאֹרַח בִּלְתִּי נִמְנָע צָרַרְתִּי,

נָעַצְתִּי מַסְמְרִים בַּתֵּבָה וּבָחַרְתִּי

נָתִיב דָּרוֹמָה בְּלִי יוֹתֵר מִדַּי

פִּתּוּלִים.

הַכֶּלֶב הַדּוֹלֵק אַלִּים כְּסוּפָה

אַחַר הַגַּלְגַּלִּים הָאוֹסְפִים תְּאוּצָה,

הוֹפֵךְ עִם הַזְּמַן לְחַיָּה אַגָּדִית שְׁחוֹרָה

וְרוֹשֶׁפֶת. כְּמוֹ בְּנִחוּם אֲבֵלִים, מַה

נִּשְׁאָר לְהַגִּיד? לַעֲזֹר בְּנִקּוּי

הַשֻּׁלְחָן וְלַחְתֹּם בִּנְשִׁיקָה. הָיְתָה

שְׁעַת בֵּין עַרְבַּיִם נֶהְדֶּרֶת, זְהֻבָּה

כִּכְלוֹת הַגֶּשֶׁם, וְהַמַּסְלוּל, אַחֲרֵי

נִגּוּב הַגְּלִידָה מֵהַמְּעִיל, הָיָה

מֵהַמִּגְדָּל לִשְׂדֵרָה רְחָבָה, וּבֵין בָּתֵּי

מִדּוֹת, חֶלְקָם בַּעֲלֵי חָזוּת צְבָאִית,

לִרְחוֹב עַל שֵׁם צַדִּיק וּלְצֹמֶת

גְּדוּשׁ הֲמוֹנִים. וְאָז, מִחוּץ לָעִיר,

בָּרָד וְשׁוּב הִתְבַּהֲרוּת, שְׁלשָׁה

נְהָרוֹת לְפָחוֹת וְעַל גְּדוֹתֵיהֶם

סִמְטָאוֹת שֶׁמָּשְׁכוּ אֶת הַלֵּב, וּבִנְפֹל

הַחֲשֵׁכָה, לִפְנֵי מְחוֹז הַחֵפֶץ, רָצוֹן

לָסֹב הַרְחֵק לְאָחוֹר, אֶל אוֹתוֹ

מִקְלָט בָּטוּחַ עִם הַמַּמְטֵרוֹת עַל הַגַּג,

הַכִּלּוֹת עַל הַמִּטּוֹת שֶׁהוּצְאוּ לַלַּיְלָה

הַקֵּיצִי, רֵיחַ הָעֵץ שֶׁנָּדַף מֵהַקִּירוֹת

וְשִׁוָּה לַבַּיִת אֹפִי שֶׁל צְרִיף. שִׁבֳּלִים

הִטַּלְטְלוּ בַּשָּׂדֶה כַּעֲטִינִים דְּשֵׁנִים,

עֵצִים קַדּוּ זֶה לָזֶה בְּשַׁלְוָה

כְּגִ’ירָפוֹת הֲפוּכוֹת וּבַגַּנִּים הִשְׁתַּעַשְׁעוּ

כְּאִלּוּ הַבָּצִיר מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב, בְּעוֹד

הוּא מִתְדַּפֵּק עַל הַדֶּלֶת. הִגִּיעָה שְׁעַת

נְעִילָה, הַמִּדְרָכוֹת הִתְרוֹקְנוּ. חוֹל כִּסָּה

אֶת עַפְעַפַּי וְשַׂעֲרוֹתַי רָחֲפוּ. רִאשׁוֹנִים

הִתְמַעֲטוּ הַבְּרוֹשִׁים, אַחֲרֵיהֶם הָאֳרָנִים,

מִדְבָּר לֹא צָפוּי, חֳרָבוֹת, יִשּׁוּבִים

חֲשׂוּפִים, מִדֵּי פַּעַם נָוֶה, מִקְוֵה מַיִם,

תְּעָלָה מוֹרִיקָה, אַךְ הָרֹב חוֹלוֹת. מִישֶׁהוּ

מְזֹהֶה חִיֵּךְ; בְּעִקָּר הַחִיּוּךְ לְעַצְמוֹ

הָיָה מֻכָּר. צַעַר הַפְּרֵדָה מִמֶּנּוּ

לֹא יַעֲלֶה אֲרוּכָה. בְּעוֹדִי מַדְרִים,

נִתְקָל בִּדְבַר־מָה, מוֹשִׁיט יָד, לֹא

מַסְפִּיק לַחֲפֹן, מַשָּׁק נִשְׁמַע. נִמְצֵאתִי

בֶּחָצֵר פְּנִימִית מְקֹרָה, עִם מַשָּׁב

לוֹטֵף תָּדִיר אֶת קַרְסֻלַּי. הַפַּעַם,

אִם רַק לֹא אַחְמִיר עִם עַצְמִי

יָתֵר עַל הַמִּדָּה, אִוָּכַח שֶׁפִּתְרוֹן

הַחִידָה מֻנָּח כָּל הָעֵת כָּאן, לְפָנַי

עַל הַשֻּׁלְחָן.

הַשַּׁבָּת בָּאָה רוֹעֶדֶת כְּכִבְשָׂה אֶל הַמַּיִם.

לִוִּיתִי אוֹתָהּ בִּשְׁכִיבָה מוּל צֹהַר בַּחוֹמָה

תּוֹךְ תְּזוּזָה מִזְעָרִית. חוֹבָה לַחֲרֹט

אֶת הַשָּׁעָה: זְבוּבִים שׁוֹטְטוּ

בֵּין הַצַּלָּחוֹת עִם שְׁיָרֵי הָאֲרוּחָה, הַמַּחֲבַת

סִיר הָאֹרֶז, אֲבָל הַזִּמְזוּם הָיָה בְּתוֹכְךָ,

שַׁיָּךְ לְשַׁלְוַת הַזְּמַן, כְּשֶׁחָשַׁבְתָּ, לֹא מְשַׁנֶּה

מַה כָּרֶגַע, וְעַל מְנָת לִסְתֹּם טְעָנוֹת בְּכָל

אֹפֶן, הֶעֱלֵיתָ זִכְרוֹנוֹת לְשֵׁם הַסִּפּוּק הַטָּמוּן

בְּאִשּׁוּר שֶׁהֵם נַחֲלַת הֶעָבָר. בִּירִידָה שְׁפוּפָה

לַמַּרְתֵּף הַטָּחוּב, לְמַעֲשֶׂה עַל גָּחוֹן, הֵגִיחַ

לְעֻמָּתִי מִשְׁפָּט מַטְרִיד: זָמַמְתָּ לִסְטוֹת

אֶל הֶהָרִים כְּפָרָשׁ מְשֻׁלְהָב לְאוֹר דִּמְדּוּמִים

אֲבָל לֹא הֵעַזְתָּ לְהִפָּרֵד מֵהָעֵמֶק. מִתַּחַת

לַקִּמְרוֹנִים אֲנִי מִזְדַּקֵּף, מֵרִיחַ סְתָו

הַבּוֹלֵשׁ בַּגְּפָנִים וּמְקַוֶּה לְהִתְפַּתְּחוּת מַרְטִיטָה.

עַל פִּי הֲלַךְ הָרוּחוֹת, מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא הַצַּו

לְהִתְחַיֵּל; שׁוּב יִהְיֶה עָלַי לְהַצְמִיד

אֶת הַכֻּמְתָּה לַשֵּׂעָר, לְהַדֵּק

אֶת הַקִּשּׁוּרִים בְּנַעֲלֵי הַצַּנְחָן וּלְהִתְפַּלֵּל

שֶׁלֹּא יַחְשְׂפוּ אֶת הַסָּעִיף הַנִּסְתָּר.* לְכָל

מִקְרֶה לֹא צָפוּי כְּדַאי לֶאֱרֹז בֶּגֶד אֶזְרָחִי.

בְּחֶשְׁכַת הָאָרוֹן זָעָה חֲלִיפָה. חִטּוּט

מְזֹרָז מְגַלֶּה פִּסַּת קַרְטוֹן כְּמוּסָה

בְּכִיס הַמִּקְטֹרֶן וְעָלֶיהָ הוֹרָאוֹת

הַמַּסָּע בִּשְׁלַבִּים, הָחֵל בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה

וְכַלֵּה בְּשֵׁם הָאָרֶץ. הַהַפְתָּעָה נִשְׁמְרָה

לַשּׁוּרָה הַלִּפְנַי אַחֲרוֹנָה,

אֲשֶׁר הֵכִילָה אֶת שְׁמוֹ

הַמְפֹרָשׁ שֶׁל הַמָּקוֹם

שֶׁהוּא

בְּדִיּוּק

פֹּה.

* כְּבָר בַּפְּרֵהִיסְטוֹרְיָה, צָפוּד מִבְּכִי

(הִתְגַּלָּה כְּשֶׁצּוֹתַתִּי לְשִׂיחָה מֵחוֹר בַּקִּיר)

הָיִיתִי מוּכָן לִיצִיאָה. הַיָּמִים יְמֵי הַשִּׁטָּפוֹן

הַגָּדוֹל. צִיְּדוּ אוֹתִי בְּכוֹבַע נוֹסָף

מִתַּחַת לְמִצְנֶפֶת הַמְּעִיל.

דן ז’אן דה פוֹס, צרפת, 1989