צְפַרְדֵּעַ הֵצִיצָה מִשְּׂפַת נַחַל מָיִם,

וַתֵּרֶא מִנֶּגֶד שׁוֹר בַּעַל קַרְנָיִם;

וַתֵּרֶא כִּי טוֹב הוּא, לוֹ גֹּבַהּ וָהוֹד,

גַּם כֹּחַ וָעֹז – וַתְּקַנְאֵהוּ מְאֹד:

'אָכֵן, מַה קָּטֹנְתִּי נֶגְדּוֹ! אֵין רוֹאָנִי! –

מַדּוּעַ כָּמוֹהוּ לֹא אֶהִי גַּם אָנִי?'

וּכְרֶגַע הֵחֵלָּה בְכָל־עֹז הַצְּפַרְדֵּעַ

הָלוֹךְ וְהִתְנַפֵּחַ, הָלוֹךְ וְהִשְׂתָּרֵעַ,

וַתֹּאמֶר: 'הַבִּיטִי, אָחוֹת, גַּם הָעִידִי,

‘הַאִם לֹא גָדַלְתִּי כָמוֹהוּ? הַגִּידִי!’

‘לֹא, לֹא, אֲחוֹתִי!’ – ‘אֲבָל עָתָּה?’ – ‘כָּאָיִן!’

‘הֲטֶרֶם גַּם עָתָּה? הוֹי, שִׂימִי נָא עָיִן!’ –

‘עוֹד אֶפֶס וָאָיִן!’ –

וְהִיא מִתְנַפָּחַת

עֲדֵי כִּי פָקָעָה, וַתָּמָת לַשָּׁחַת.

חָגָב עַלִּיז שֶׁעָף וְרָן

בַּקַּיִץ שָׁם בַּגַּן,

רָאָה, כִּי בָא, כִּי בָא הַסְּתָו,

כִּי תַם אָכְלוֹ וַיְהִי רָעָב.

אֲהָהּ, לַשְָׁוְא יָתוּר יָעוּף,

כִּי אֵין למְצֹא יַתּוּשׁ אוֹ זְבוּב.

וַיֵּלֶךְ אָז אֶל הַנְּמָלָה

שְׁכֶנְתּוֹ מֵאָז לִשְׁאֹל שְׁאָלָה:

'הֱיִי נָא לִי עֶזְרָה בַצָּר

'וּלְפִי אָכְלִי הַלְוִינִי בָר,

'עַד בּוֹא אָבִיב, אָבִיב הַטּוֹב.

נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בִּשְׁמִי חָגָב,

'כִּי בַקָּצִיר לָךְ כָּל הַחוֹב

‘הָשֵׁב אָשִׁיב עִם נֶשֶׁךְ רַב’.

אַךְ הַנְּמָלָה

אֵינָה סְכָלָה

לַאֲמִין לַכֹּל – הַלְווֹת וָתֵת.

'וּמָה, אָחִי, עָשִׂיתָ בְעֵת

הַקַּיִץ?' שָׁאֲלָה

אָז הַנְּמָלָה.

– 'שִׂחַקְתִּי לִי בִירַק הַכַּר,

שׁוֹרַרְתִּי שָׁם עַל פִּרְחֵי הוֹד'.

– 'אִם שַׁרְתָּ אָז, אָחִי הַשָּׁר,

הוֹאִילָה, צֵא עַתָּה וּרְקֹד'.

וַיְהִי הַיּוֹם וְכֶבֶשׂ רַךְ

עָמַד וַיֵּשְׁתְּ מִמֵּימֵי פֶלֶג זַךְ,

אָז מִן הַיַּעַר בָּא זְאֵב

שׁוֹחֵר לַטֶּרֶף וְהוּא רָעֵב.

‘אֵיכָה תָעֵז פֹּה אֶת מֵימַי לִדְלֹחַ?’ –

הִרְעִים הַזְּאֵב עָלֵיהוּ קוֹל בַּכֹּחַ:

‘כְּרֶגַע תֵּעָנֵשׁ עַל עַזּוּתֶךָ!’

‘אַל נָא, אָדוֹן נַעֲלֶה, אַל נָא בְאַפֶּךָ’,

עָנָה רַכּוֹת הַשֶּׂה:

'הוֹאִילָה נָּא וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ אָתָּה,

כִּי אַךְ בְּמוֹרַד הַפֶּלֶג פֹּה וּלְמָטָּה

עוֹמֵד עַבְדֶּךָ;

וְאֲנִי רוֹאֶה

אוֹתְךָ כְּעֶשְׂרִים צְעָדִים מִנִּי וָמָעְלָה,

וְלִדְלֹחַ מֵי מַשְׁקֵה הֲדַר כְּבוֹדֶךָ,

בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא אוּכָלָה'.

‘אֲבָל הֵן אֵרֶא’,

קָרָא הַזְּאֵב הַפֶּרֶא,

'כִּי כָל מֵימַי אַתָּה דוֹלֵחַ.

אַף גַּם יָדַעְתִּי נֶאֱמָנָה,

כִּי עוֹד לִפְנֵי שָׁנָה –

אֲנִי אֵינִי שׁוֹכֵחַ –

בְּזִיתַנִי וַתְּחָרְפֵנִי'.

'אֵיכָכָה חֵרַפְתִּיךָ,

וְאֲנִי עוֹד טֶרֶם אָז אִוָּלֶד?

הֵן גַּם הַיּוֹם יוֹנֵק עוֹדֶנִּי'.

‘אִם לֹא אַתָּה – חֵרְפַנִי אָז אָחִיךָ’.

'אֲבָל לִי אֵין כָּל אָח בֶּחָלֶד!

'אִם כֵּן – אֶחָד מִמִּשְׁפַּחְתֶּךָ;

הֲלֹא יָדַעְתִּי דִבְרֵיכֶם,

גַּם רוֹעֵיכֶם, גַּם כַּלְבֵיכֶם

דּוֹבְרִים סָרָה בִי בַּאֲשֶׁר הֵמָּה.

עַתָּה הִנֵּה הַיּוֹם – וְאִנָּקֵמָה!'

וּכְרֶגַע הִתְנַפֵּל עָלָיו וַיִסְחָבֵהוּ

אַחֲרָיו בַּעֲבִי הַסְּבָךְ וַיִּטְרְפֵהוּ.

אִישׁ הָיָה שֶׁאָהַב רַק נַפְשׁוֹ מֵעוֹדוֹ

בְּכָל נַפְשׁוֹ וּמְאֹדוֹ,

וְלֹא שׁוּם אִישׁ זוּלָתוֹ.

הוּא הֶאֱמִין בְּכָל לֵב, כִּי אֵין אִישׁ עוֹד כָּמוֹהוּ

בָּעוֹלָם שֶׁיִּדְמֶה בְיָפְיוֹ אֶל יָפְיֵהוּ;

בַּמַּרְאוֹת הַלְּטוּשׁוֹת כִּי הִבִּיט בָּעֲרָה חֲמָתוֹ,

שֶׁלְּהַכְעִיס הֵן תָּמִיד מַשְׁחִיתוֹת תְּמוּנָתוֹ –

עַל שֶׁקֶר כָּזֶה הִתְחַמֵּץ לְבָבוֹ.

כֹּה שָׂמַח בְּחֶלְקוֹ, בִּנְעִימוּת אֱמוּנָתוֹ.

וְאוּלָם מַזָּלוֹ הִתְקַלֵּס בּוֹ בְלִי הֶרֶף,

כִּי מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב,

בַּאֲשֶׁר אַךְ יָשַׁב וְלַאֲשֶׁר אַךְ יָבוֹא –

אַךְ מַרְאוֹת וּמַרְאוֹת

לוֹ נִרְאוֹת וְרוֹאוֹת

וְהֵן לוֹעֲגוֹת לוֹ מִכָּל עֲבָרִים;

שָׁם מַרְאוֹת עַל קִירוֹת הַחֲדָרִים

(וּגְדוֹלוֹת הֵן כְּגֹדֶל אֲנָשִׁים),

פֹּה מַרְאוֹת‏־כִּיס קְטַנּוֹת לַגְּבָרִים,

וּמַרְאוֹת בַּחֲגוֹרוֹת הַנָּשִׁים,

וּמַרְאוֹת גַּם בָּרְחוֹב, בְּחַלּוֹן כָּל חֲנוּת –

הָהּ, מִפְלָט אֵין מֵהֵנָּה, אֵין פְּדוּת…

מֶה עָשָֹה גִבּוֹרֵנוּ? הָלַךְ וַיִּסָּתֶר

בַּעֲבִי הַיְּעָרוֹת, שָׁם בֵּין הַרְרֵי בָתֶר.

אַךְ הַרְחֵק, אַךְ הַרְחֵק מֵאָדָם וּמֵעִיר,

מִמַּרְאוֹת הַתַּרְמִית הַתְּלוּיוֹת עַל הַקִּיר.

שָׁם יָשַׁב בָּדָד… אַךְ

בַּעֲבִי סֵתֶר יַעַר לְרֶגֶל הַגֶּבַע

מִתְנַהֵל פֶּלֶג זַךְ

כַּמַּרְאָה שֶׁלָּטַשׁ הָאֳמָן לוֹ הַטֶּבַע.

כִּרְאוֹתוֹ אֶת הַנַּחַל הִבִּיט אֵלָיו רֶגַע –

אַךְ – אֲהָהּ, שֹׁד וָפֶגַע!

הֲגַם הוּא, הֲגַם נַחַל הַטֹּהַר

כָּאָדָם, כַּמַּרְאָה יְשַׁקֵּר

וְיַרְאֵנִי פָנִים רָעֵי־תֹאַר?

הַעֵינַי יְנַקֵּר?!

הִתְמַרְמֵר כֹּה הָאִישׁ,

וַיֹּאמַר לְהָחִישׁ

לוֹ מִפְלָט גַּם מִשָּׁם… אַךְ

זֶה הַנַּחַל כֹּה זַךְ,

כֹּה יָפֶה הוּא, כֹּה טוֹב –

הַאוֹתוֹ יַעֲזֹב?!

כָּמוֹהוּ כָּמוֹנוּ כֻּלָּנוּ

נַאֲמִינָה, כִּי טוֹבִים רַק אָנוּ;

אִוֶּלֶת וָרֶשַׁע חֶלְקָם שֶׁל רֵעֵינוּ

הֵם הֵמָּה מַרְאוֹת מִסְּבִיבֵנוּ.

וְהַנַּחַל הַזַּךְ הַנּוֹבֵעַ

תּוֹרַת אֱלֹהִים הוּא – אַשְׁרֵי הַיּוֹדֵעַ.

מַר שׁוּעָל עָשָׂה לוֹ סְעוּדָה

כִּי הִזְמִין אֶל נָוֵהוּ אוֹרַחַת כְּבוּדָּה,

הֲלֹא הִיא חֲסִידָה הַדּוֹדָה;

וְאוּלָם הַכֵּרָה לִכְבוֹדָהּ

לֹא הָיְתָה מְלֵאָה דֶשֶׁן וָנַחַת

(כִּי קַמְצָן מַר שׁוּעָל בִּמְעוֹנוֹ),

וּלְפָנָיו וְלִפְנֵי הָאוֹרַחַת

אַךְ הִגִּישׁ מְעַט מָרָק בַּצַּלַּחַת.

חֲסִידָה אָז רָעֵבָה

וּמָרָק מָה־אָהֵבָה!

אַךְ לַשָׁוְא הִתְדַּפְּקָה בְּבַדֵּי חַרְטֻמָּהּ

עַל שׁוּלֵי הַצַּלַּחַת שְׁטוּחָה,

כִּי מִכָּל עֲמָלָהּ לֹא נָשְׂאָה מְאוּמָה;

מַר שׁוּעָל אַךְ יָשַׁב בִּמְנוּחָה

וַיְלַקֵּק וַיְלַקֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ

עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לָהּ אַף טִפָּה.

וַתִּשְׁמֹר חֲסִידָה הַדָּבָר בְּלִבָּהּ,

וּלְמָחָר קָרְאָה לוֹ לְאֲרֻחַת הַצָּהֳרָיִם.

‘בְּכָל חֵפֶץ לִבִּי’ – לָהּ עָנָה מַר שׁוּעָל בְּחִבָּה,

'בֵּין אָחִים וִידִידִים

הֵן אֵינָם מַקְפִּידִים

בִּקְטַנּוֹת כְּמוֹ אֵלֶּה'.

וּכְעֵת הַצָּהֳרָיִם

נָשָׂא חִישׁ הָרַגְלַיִם

עַד מְעוֹן חֲסִידָה

הַיְדִידָה.

וְהוּא בָא וַיְבָרְכָהּ וַיְהַלֵּל טוּב טַעְמָהּ,

כִּי רָאָה מַאֲכָלִים שָׁם כַּמָּה וְכַמָּה,

מַעֲדַנִּים פִּלְאֵי־פֶלֶא:

בָּשָׂר נָא וּמְבֻשָּׁל, גַּם צָלִי,

צְלִי צְפַרְדֵּעַ וּצְלִי הָאֶפְרֹחַ

וַיָּרַח וַיִּשְׁכַּר מֵרֵיחָם הַנִּיחוֹחַ;

וְהוּא רָעֵב אָז, רָעֵב עַד לָחֳלִי

(זוֹ מַחֲלָה נוֹשָׁנָה,

שֶׁדָּבְקָה בַשּׁוּעָל זֶה יָמִים עַל שָׁנָה).

וְהִנֵּה כְבָר עָרוּךְ הַשֻּׁלְחָן בְּמַעֲדַנִּים

וּכְרוּתִים לִנְתָחִים הֵם קְטַנִּים

וְשׂוּמִים בְּבַקְבּוּקִים עֲמֻקִּים

בַּעֲלֵי צַוָּארִים מְאֹד צָרִים וַאֲרֻכִּים.

חֲסִידָה שָׁם שָׁלְחָה חַרְטֻמָּהּ

וַתּוֹצֵא וַתֹּאכַל מַעֲדַנֶּיהָ;

מַר שׁוּעָל אַךְ יוֹשֵׁב – וּמַבִּיט הוּא אֵלֶיהָ,

וְנַפְשׁוֹ הָרֵיקָה עֲגוּמָה,

כִּי צַר פִּי הַבַּקְבּוּק מֵהָכִיל אֶת אַפּוֹ

וּמִבּוֹא בּוֹ כַפּוֹ.

כֹּה יָשַׁב וְהִבִּיט וְהֵרִיחַ עַד בּוֹשׁ

וּנְבוּב בֶּטֶן, אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ

נִדְחַף חִיש אֶל נָווֹ

וְאָזְנָיו לוֹ סְרוּחוֹת וְסָרוּחַ זְנָבוֹ.

עַל שְׂפַת פֶּלֶג זַךְ

שִׂחֵק יֶלֶד רַךְ,

קָפַץ וַיִּרְקֹד וַיְהִי אַךְ שָׂמֵחַ;

עוֹדֶנּוּ רוֹקֵד – מָעֲדוּ הָרַגְלַיִם,

וּפֶתַע נָפַל אֶל הַמַּיִם

וּבְקוֹל מַר צוֹרֵחַ.

לָאֹשֶר עֲרָבָה שָׁם צָמָחָה

וּסְבַךְ יוֹנְקוֹתֶיהָ הַמַּיְמָה שָלָחָה;

וּכְרֶגַע הַיֶּלֶד הָרַךְ

נֶאֱחַז בְּיָדָיו שָׁם בַּסְּבַךְ,

וַיְהִי תָלוּי בּוֹ וְקוֹרֵא:

‘הוֹשִׁיעוּ! הַצִּילוּ! אֲנִי, הָהּ, טוֹבֵעַ!’

וְהִנֵּה שָׁם עוֹבֵר הַמּוֹרֶה,

עוֹבֵר וְקוֹל יֶלֶד שׁוֹמֵעַ;

נָשָׂא הַמּוֹרֶה הָעֵינַיִם וַיַּרְא –

הַיֶּלֶד תָּלוּי וְצוֹעֵק בִּבְכִי מַר:

‘הוֹי חוּשׁוּ הַצִּילוּ! הוֹשִׁיעוּ נָא חִישׁ!’

וְאֵין אִישׁ.

וַיִחַר אַפּוֹ וַיִקְרָא לוֹ בְזָעַם:

'הוֹי, נַעַר שׁוֹבָב! הִוָּסֵר אַךְ הַפָּעַם.

'וּרְאֵה אַחֲרִית שׁוֹבְבוּת מִבְּלִי דָעַת!

'עוֹד רֶגַע, הוֹי פֶּרֶא, וְנַפְשְׁךָ טוֹבַעַת, ־

'דָּמְךָ בְרֹאשֶׁךָ!

'לִבִּי אַךְ יִדְאַב לַטּוֹבִים, לְהוֹרֶיךָ;

'מָה רַב טוּב לִבָּם, עַזָּה אַהֲבָתָם

'לְךָ, בֵּן סוֹרֵר, רֵאשִׁית תִּקְוָתָם!

'אַךְ לוּ אֲבוֹתֶיךָ לִי שְׁמֹעַ הוֹאִילוּ,

(וְהַיֶּלֶד צוֹעֵק שָׁם: הָהּ, חוּסוּ, הַצִּילוּ!…)

'כִּי אָז מִבֵּיתָם הֵן גֵּרְשׁוּךָ זֶה כְבָר!

(וְהַיֶּלֶד תָּלוּי וּבוֹכֶה שָׁם בְּכִי מָר…)

‘הוֹרִים אֻמְלָלִים! אַךְ עָלֵימוֹ לִי צָר!’

וְאָז, כַּאֲשֶׁר כְּבָר כִּלָּה הַדְּרָשָׁה,

שָׁלַח הַמּוֹרֶה אֶת יָדוֹ וּמָשָׁה

הַיֶּלֶד בָּעֵת,

חֲצִי חַי וַחֲצִי מֵת…

נָאֶה דוֹרֵש! רֵאשִׁית הוֹשִׁיעָה,

אַחַר, אַחַר מוּסָר תַּבִּיעָה.

וַיְהִי הַיּוֹם וְתַרְנְגוֹל

חִטֵּט בַּזֶּבֶל בַּגִּנָּה;

הוּא בִקֶּשׁ־לוֹ דְּבַר־מָה לֶאֱכֹל,

וַיַּרְא וְהִנֵּה יָפָה פְנִינָה,

זַכָּה כְּנֵטֶף זֹהַר זַךְ

בִּגְבִיעַ וֶרֶד רַךְ.

וַיִּשָּׂאֶנָּה בְחַרְטֻמּוֹ

אֶל בֵּית לוֹטֵשׁ שָׁם אַבְנֵי־חֵן.

‘הִנֵּה’ – אָמַר זֶה בְתֻמּוֹ –

'אֶת זֹאת מָצָאתִי לִי, ־ אָכֵן…

אוּלַי יָפָה הִיא, מַזְהִירָה; ־

אַךְ לוּ נָתַתָּ בִמְחִירָהּ

גַּרְגִּיר חִטָּה אוֹ שְׂעוֹרָה –

לִי טוֹב גַּרְגִּיר מִכָּל סְחוֹרָה…'

וּכְסִיל יָרַשׁ מֵאִישׁ־תְּבוּנָה

כְּתָב־יָד מָלֵא חָכְמָה וְתוֹרָה,

וַיִּשָּׂאֵהוּ בִתְלֻנָּה

לַחֲנוּת מַדְפִּיס־מוֹכֵר־סְפָרִים.

'הִנֵּה הֵבֵאתִי לְךָ סְחוֹרָה,

עָלִים, בָּהֶם כְּתוּבִים דְּבָרִים…

אוּלַי טוֹבִים הֵם וִיקָרִים.

אַךְ שֶׁקֶל כֶּסֶף לִי אֶחָד

נִבְחָר מִכָּל טוּב כְּתָב הַיָּד'.

עָנִי זָקֵן מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים בַּיַּעַר

הָלַך כָּפוּף, נֶאֱנָח מִכֹּבֶד מַשָּׂאֵהוּ;

הוּא כְבָר שָׂבַע יָמִים, שָׂבַע עָמָל וָצַעַר,

וְהוּא עֲדֶן עוֹבֵד, עוֹבֵד־אוֹבֵד הִנֵּהוּ.

וְכֹה הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּצְרוֹר עֵצִים עַל שָׁכֶם;

כָּבֵד לוֹ הַמַּשָּׂא, אַךְ – רָעֵב לַלָּחֶם.

לְסוֹף כָּשַׁל כֹּחוֹ, רָעַד הַשָּׂב,

וּצְרוֹר עֵצָיו נָפַל מֵעַל הַגָּב;

וְהוּא יָשַׁב לָאָרֶץ בְּאֵין אוֹנִים,

הָגָה, נֶאֱנָח, ־ זָכַר יָמָיו הָרִאשׁוֹנִים:

אֲהָהּ, הַאִם רָאָה בַחֶלֶד עֹנֶג רֶגַע?

אוֹ אִם עָבְרָה עָלָיו שָׁעָה בְלִי פֶגַע?

תָּמִיד עָבַד בִּשְׁאֵרִית כֹּחַ.

בְּלִי הֶרֶף, בְּלִי מָנוֹחַ,

נָשָׂא, סָבַל, עָמַל בְּזֵעַת אַף,

אַךְ לֹא תָמִיד מָצָא דֵּי לֶחֶם לְפִי הַטָּף;

הֲיֵשׁ אֻמְלָל כָּמוֹהוּ עוֹד? – ‘הָהּ רַב לִי, רָב!’

קָרָא הַשָּׂב,

‘הַמָּוֶת טוֹב מֵחַיֵּי עֹנִי אֵלֶּה!’

פִּתְאֹם – הוֹי, פֶּלֶא! –

הַמָּוֶת בָּא: 'שָׁמַעְתִּי, שָׂב, קוֹלֶךָ,

אֱמָר־נָא מַה חֶפְצֶךָ!'

־ 'אָנָּא, אָדוֹן, הוֹאִילָה

הָרֵם לִי זוֹ הַחֲבִילָה,

עֲזֹב עִמִּי חֵלֵכָה

אַךְ רֶגַע קָט – וָלֵכָה!'

אַלּוֹן אַדִּיר אָמַר אֶל קְנֵה הַסּוּף:

'אָכֵן, לְךָ הַצֶּדֶק הִתְאוֹנֵן עַל אֵל.

הֵן גַּם חָגָב קָטָן, גַּם צֵל

צְלָצַל, אוֹ פַעֲמֵי זְבוּב

לְךָ מַשָּׂא כָבֵד, כָּבֵד מִנְּשׂא.

כִּמְעַט יִזְחַל אַט אַט גַּלִּיל

אוֹ רוּחַ כִּי יִשֹּׁב קַלִּיל,

וּכְבָר רָעוֹד יִרְעַד גֵּוֶךָ

וְעַד עָפָר יִשַׁח רֹאשֶׁךָ.

מַדּוּעַ, הוֹי, דַּלּוֹתָ כֹה?

וַאֲנִי לִמְרוֹם עָבִים אָרִימָה מֵצַח

כַּלְּבָנוֹן הַר בְּשֶׁלֶג נֵצַח;

אוֹתִי יִשַׁק רִאשׁוֹן הַקָּו

שֶׁל שֶׁמֶשׁ בֹּקֶר בְּזֹהַר רָב;

בְּרֹב עֻזִּי אֶשְׂחַק לָרוּחַ,

גַּם מִפְּנֵי סַעַר לֹא אָשׁוּחַ;

אֲשֶׁר לְךָ, קָט, סַעַר עַז

אַךְ לַחַשׁ קַל לִי, נְשִׁימַת־רָז.

וְלוּ גָדַלְתָּ פֹּה מִתַּחַת לַעֲנָפַי

הָרַעֲנַנִּים הַמִּשְׂתָּרְעִים סָבִיב,

לֹא רַע וָמַר הָיָה כֹה גּוֹרָלֶךָ,

כִּי אָז פָּרַשְׂתִּי אֶת כְּנָפַי

עָלֶיךָ, סוּף אֻמְלָל, חָבִיב,

וּבְעֵת סוּפָה מָצָאתָ בִי מַחְסֶךָ;

וְאַתָּה שׁוֹכֵן תָּמִיד עַל שְׂפַת הַמַּיִם

מְקוֹם מִשְׁכַּן רוּחוֹת שָׁמַיִם.

אָכֵן, כָּל טוּב מָנַע מִמְּךָ אֱלֹהֶיךָ –

וַאֲנִי מַה צַּר לִי, צַר עָלֶיךָ'.

־ ‘אַל נָא תָנוּדָה לִי’ – עָנָה הַסּוּף – 'אַל תִּצְטֶעָרָה,

אַף כִּי דַאֲגָתְךָ לִי תָּעִיד עַל טוּב לִבֶּךָ:

אֲנִי לֹא אִירָא סַעַר,

חֲתַת כָּל שׁוֹכְנֵי יַעַר;

יִסְעַר בָּעֹז, יֶהֱמֶה, יִזְעַף –

אֲנִי אַךְ רֶגַע לִי אִכַּף,

אִכַּף – לֹא אִשָּׁבֵרָה.

וְאַתָּה, אַלּוֹן אַדִּיר וָגֵא,

אִם לֹא שַׁחֹתָ עוֹד מִפְּנֵי

סַעֲרוֹת הָעֹז עִם כָּל הָעֵץ,

חַכֵּה לַקֵּץ'…

עוֹדוֹ מְדַבֵּר, וְהִנֵּה בִּפְאַת צָפוֹן

קָדְרוּ שָׁמַיִם, סַעַר קָם בְּאוֹן

וּמִסָּבִיב הוּא מִתְחוֹלֵל

וּמִסְתָּעֵר וּמִתְגּוֹלֵל

בֶּעֱזוּז אָיֹם עַל כָּל הַיְקוּם,

וּבַעֲלָטָה טָבְעוּ שְׁמֵי רוּם.

לָאָרֶץ שַׁח קְנֵה־הַסּוּף,

אַךְ הָאַלּוֹן עוֹמֵד זָקוּף,

וְהוּא מַבִּיט סְבִיבוֹ בְּגָאוֹן;

וְהִנֵּה גָבַר הַסַּעַר, הַשָּׁאוֹן

בְּמִשְׁנֵה עֹז, ־ וּבְרַעַם קוֹל

נֶעֱקַר מִשֹּׁרֶשׁ הָעֲנָק הָרָם,

שֶׁשָּׁרָשָׁיו תָּמְכוּ שְׁאוֹל

וְרֹאשׁוֹ בִּמְרוֹם רָקִיעַ שָׁם.

הָיָה חָתוּל שָׁמֵן וְחַד הַצִּפָּרְנַיִם,

וּשְׁמוֹ רַבִּי זוֹלֵל מִמַּרְתֵּף־חֶמְאָתַיִם.

וַיְהִי עוֹשֶׂה שַׁמּוֹת בָּעַכְבָּרִים,

חִנֵּק, טָרַף יוֹם יוֹם בָּם חֳמָרִים;

וְאַךְ יָצוֹא יָצָא אֶחָד מִמַּחֲבוֹאוֹ,

מָצָא לוֹ קֶבֶר חִישׁ בְּתוֹךְ לֹעוֹ.

וַיְהִי מִסְפֵּד גָּדוֹל בְּקֶרֶב הַחֹרִים,

נָמַס גַּם לֵב עַכְבָּר אַמִּיץ בַּגִּבּוֹרִים;

וְרָעָב גָּדוֹל הָיָה בְּאֶרֶץ־עַכְבָּרִים,

כִּי מְתֵי מִסְפָּר הַנִּשְׁאָרִים

יָרְאוּ לַעֲזֹב אַף רֶגַע אֶת הַחֹר,

לִגְנֹב פַּת לֶחֶם, חֵלֶב פְּרוֹר.

וַיְהִי רַבִּי זוֹלֵל לְעֵדָה זוֹ הָאֻמְלָלָה

לְאוֹיֵב עָצוּם, נוֹרָא, לְמַלְאַךְ חַבָּלָה.

אָז מַר זוֹלֵל מָצָא כַּלָּה לוֹ חֲתוּלָה

וַיֵּלֶךְ הֶחָתָן לָחֹג הַהִלּוּלָה,

וַיֵּשֶׁב יוֹם שָׁם אוֹ יוֹמָיִם.

וּבוֹ בַיּוֹם

קָרְאוּ הָעַכְבָּרִים אָז צוֹם,

וַיֵּאָסְפוּ כֻלָּמוֹ חִישׁ,

לֹא נֶעְדַּר אִישׁ, ־

לִמְצֹא עֵצָה וְתַחְבּוּלָה

לִשְׁאֵרִיתָם הָאֲמוּלָה

מִפְּנֵי הַצַּר הָאַכְזָרִי.

וַיָּקָם עַכְבָּר שָׂב

חָכָם וָרַב

לַעֲדַת הָעַכְבָּרִים רַבּוֹת שָׁנִים

(אָבִיו וַאֲבִי אָבִיו הָיוּ גַם הֵמָּה רַבָּנִים),

וַיֹּאמֶר בַּאֲנָחָה:

'הַקְשִׁיבוּ נָא דְּבָרַי,

הַאֲזִינוּ, בְּנֵי־חֹרִים!

רַבּוֹת חָשַׁבְתִּי מַחֲשָבוֹת

אַף גַּם הָגִיתִי בַּסְּפָרִים,

חִבְּרוּ גְדוֹלֵי הָעַכְבָּרִים,

בָּהֶם אָבִי – זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה! –

וּרְאוּ מָצָאתִי לִי עֵצָה מְחֻכָּמָה

(בְּוַדַּי עָמְדָה לִי זְכוּת אָבוֹת);

הִנֵּה הֵבֵאתִי הֲלֹם מְצִלָּה,

וְהָלְכוּ שְׁלשָׁה מִקֶּרֶב הַקְּהִלָּה,

(הֵן יֵשׁ גַּם בָּנוּ גִּבּוֹרִים!)

וְקָשְׁרוּ אוֹתָהּ בְּצַוַּאר

זוֹלֵל הַצָּר;

וְהָיָה בְּצֵאתוֹ לַמִּלְחָמָה

עַל בְּנֵי קְהִלָּתֵנוּ,

וְנִשְׁמַע קוֹלֵהוּ בָּרָמָה –

וְנִסְתַּרְנוּ בְּחֹרֵינוּ'.

שָׁמְעוּ הַנֶּאֱסָפִים וַיִּמְחֲאוּ כַף,

לַעֲצַת רַבָּם הַשָּׂב;

‘אַךְ זוֹ’ – קָרְאוּ – 'עֵצָה, אַךְ זוֹהִי תַחְבּוּלָה!

אָכֵן, אֵין בַּחֹרִים חָכָם כְּמוֹ רַבֵּנוּ!'

אַךְ מִי יוֹצִיא עֵצָה זוֹ לִפְעֻלָּה? –

אַף לֹא אֶחָד מִן הָעֵדָה כֻלָּהּ!

אֶחָד אוֹמֵר: 'הַאֲנִי אֵלֵךְ? חָלִילָה!

אַחַת מִשַּׂעֲרוֹתַי גַּם לֹא אַפִּילָה;

אַתָּה…'

־ וְזֶה מְשַׁסְּעֵהוּ בָחֳרִי־אָף:

'הַאִם מְשֻׁגָּע אֲנִי, אוֹ כְסִיל,

לָשׂוּם נַפְשִׁי בַכָּף,

בִּשְׁבִיל

כָּל הָעֵדָה, כְּתַרְנְגוֹל הַכַּפָּרָה?!'

וְזֶה אוֹמֵר: ‘מַה לִּי וְלַצָּרָה?!’

וּבְכֵן לֹא נֶעֶשְׂתָה זוֹ הָעֵצָה

וְנִתְפָּרְדָה הַמּוֹעָצָה,

מִבְּלִי עֲשׂוֹת מְאוּם.

עֵצָה בְּלִי פְעֻלָּה אֵינָהּ וְלֹא כְלוּם.

וַיְהִי הַיּוֹם וְאַחַד הַחַמָּרִים

עָבַר בַּדֶּרֶךְ בֵּין בִּתְרֵי הָרִים,

הוֹלֵךְ הוּא וּמְחַמֵּר אַחַר שְׁנַיִם

גִּדְלֵי אָזְנַיִם:

נוֹשְׂאֵי סַחֲרוֹ וְעִזְבוֹנוֹ.

אֶחָד נָשָׂא לוֹ סְפוֹג וַיָּרָץ קַל כַּצְּבִי,

רֹאשׁוֹ זָקוּף, נָטוּי גְּרוֹנוֹ,

עַלִּיז וָגֵא, נוֹעֵר בְּקוֹל,

כְּאִלּוּ עֲדֶן לֹא יָדַע עֹל;

וַחֲמוֹר שֵׁנִי הִתְנַהֵל אַט בִּדְמִי,

נִדְכֶּה, כָּפוּף, וּכְמוֹ שָׁקוּעַ בִּיגוֹנוֹ,

כִּי שַׂקֵּי מֶלַח הוּא נוֹשֵׂא, מַשָּׂא כָבֵד מִנְּשׂא.

וְהֵם עוֹבְרִים בַּדֶּרֶךְ כֹּה;

יוֹרְדִים בִּקְעָה, עוֹלִים בָּהָר,

עֲדֵי בוֹאָם אֶל שְׂפַת נָהָר

שׁוֹטֵף, זוֹרֵם בִּשְׁאוֹן גַּלָּיו

וְגֶשֶׁר אֵין לַעֲבֹר עָלָיו,

רַק מַעְבָּרָה

שֶׁל עֵץ צָרָה.

עוֹמְדִים, חוֹשְׁבִים הֵם: מַה לַּעֲשׂוֹת?

אַךְ הַחַמָּר – הֵן לֹא רִאשׁוֹן לוֹ פַּעַם זֹאת –

מִבְּלִי דְאֹג

עָלָה וַיֵּשֶׁב עַל נוֹשֵׂא הַסְּפוֹג,

וְאֶת הַבְּעִיר נוֹשֵׂא הַמֶּלַח

שָׁלַח לְפָנָיו וַיֵּלֶךְ.

וַיְהִי עוֹבְרִים הֵם עַל הַמַּעְבָּרָה

וְהִנֵּה – צָרָה!

חֲמוֹר רִאשׁוֹן כָּשַׁל מֵאֵין אוֹנִים,

נָפַל בַּמַּיִם שָׁם הַזֵּידוֹנִים,

וְעוֹד מְעַט וְהוּא טוֹבֵעַ בְּמַעֲמַקִּים,

אֲבָל – אַךְ זֶהוּ נֵס מִן הַשָּׁמַיִם!

מַהֵר קָטְנוּ, וּכְמוֹ נָמַסּוּ הַשַּׂקִּים

וַאֲשֶׁר בָּהֶם בְּתוֹךְ הַמַּיִם,

וְהוּא, הַחֲמוֹר עוֹלֶה לְמַעְלָה,

שׂוֹחֶה הוּא הָלְאָה, הָלְאָה,

וּלַסּוֹף

עָלָה שָׁלֵם עֲלֵי הַחוֹף.

רָאָה נוֹשֵׂא הַסְּפוֹג אֵת זֶה הַפֶּלֶא

וַיֹּאמַר אֶל לִבּוֹ: 'אָכֵן “סְגֻלָּה” בְּמַיִם אֵלֶּה

לְהָקֵל כָּבֵד, לְהָמֵס מַשָּׂא.

אַךְ זוֹהִי הַמְצָאָה

טוֹבָה וְנִפְלָאָה

לְהָבִיא יְשׁוּעָה וּגְאֻלָּה

לְכָל עַמֵּנוּ, עַם הַחֲמוֹרִים,

לְדוֹר־דּוֹרִים.

אֶשְׁתַּמְּשָׁה נָא גַּם אֲנִי בִּסְגֻלָּה

יְקָרָה זוֹ'.

אָמַר, עָשָׂה

וּבִתְרוּעָה

קָפַץ לְתוֹךְ מַעְיַן הַיְשׁוּעָה,

בִּמְקוֹם יַגִּיעוּ עַד צַוָּאַר הַמָּיִם.

פִּתְאֹם כָּבַד עָלָיו הַסְּפוֹג,

שֶׁבָּלַע מַיִם לִבְלִי חֹק,

כָּבַד מִמֶּנּוּ שִׁבְעָתַיִם.

וְהוּא צוֹלֵל – אֲהָהּ! – טוֹבֵעַ – –

וּמִי יוֹדֵעַ

אִם רָאָה אוֹר

עוֹד גַּם הַבַּעַל, גַּם הַחֲמוֹר

לוּלֵא נוֹסְעִים רָאוּ אוֹתָם

וְגַם הִצְלִיחוּ לִמְשׁוֹתָם.

דְּעֶה בְּנִי, כִּי זֶהוּ סוֹף

הַמְחַקֶּה כֹּל כַּקּוֹף.

עַל רֹאשׁ עֲנַף עֵץ רָם, רַעֲנָן

יָשַׁב שֶׂכְוִי זָקֵן שַׁאֲנָן;

רֹאשׁוֹ הָדוּר בְּכַרְבֹּלֶת־תִּפְאַרְתּוֹ,

וּכמוֹ צוֹפֶה נֶאֱמָן עַל מִשְׁמַרְתּוֹ

הִבִּיט סָבִיב, סָבִיב מֵרוֹם

כְּחֹם הַיּוֹם.

וְהִנֵּה שׁוּעָל עוֹמֵד מִתַּחַת.

– ‘הֶאָח, אָחִי!’ – קָרָא שׁוּעָל בְּגִיל וָנַחַת,

וַיִּשָּׂא עַיִן אֶל עֲנַף הָעֵץ –

'הִתְבַּשֶּׂר־נָא כִּי בָא הַקֵּץ,

קֵץ הַיָּמִּים,

עָלָיו נִבָּא זֶה כְבָר נָבִיא,

וְגָר זְאֵב עִם שֶׂה תָמִים

וְעֵגֶל יַחַד עִם לָבִיא;

נָמֵר יִרְבַּץ עִם גְּדִי,

שׁוּעָל יְחַבֶּק לוֹ שֶׂכְוִי,

וְקִנְנָה יוֹנָה עִם פֶּרֶס,

אַף גַּם בִּלְשׁוֹן הַצֶּפַע אֵין עוֹד אֶרֶס;

אֵין טֶרֶף עוֹד וְאֵין תַּאֲוָה,

וּמְלוֹא הַיַּעַר רַק אַהֲבָה.

רְדָה אֵפוֹא, אָחִי וָרֵעַ!

אַל תִּתְמַהְמֵהַּ;

רְדָה אֵלַי וַאֲחַבְּקֶךָ,

וְאָז אֶפָּרֵד מֵעָלֶיךָ;

כִּי כֹה צֻוֵֵּיתִי לָרוּץ חִישׁ

מַהֵר כַּסַּעַר;

כִּי אִישׁ

בְּשׂוֹרָה אֲנִי הַיּוֹם לְחַיְתוֹ יָעַר.

רְדָה אֵפוֹא, רֵעִי, וְקַח

נְשִׁיקַת אָח!'

– ‘הֶאָח!’ – קָרָא שֶׂכְוִי – 'מַה טּוֹב אַתָּה, דֹּודִי,

כִּי בִשַּׂרְתָּנִי!

וַאֲנִי – חַי אָנִי,

אִם מֵעוֹדִי

שָׂמַח לִבִּי, כַּאֲשֶׁר יִשְׂמַח כַּיּוֹם

עַל שְׁלוֹם הָעוֹלָמִים,

שֶׁכֹּה אִוִּיתִי לִי כָּל הַיָּמִים;

וּבְשׂוֹרָה זוֹ כִּפְלַיִם גַּם שִׂמְּחַתְנִי,

כִּי הֵן מִפִּיךָ הִיא בָאַתְנִי.

אַף גַּם אֶרְאֶה כְּלָבִים שָׁם שְׁנַיִם

קַלֵּי רַגְלַיִם

רָצִים מַהֵר, מַהֵר הֲלֹם.

אֵין זֹאת, כִּי אִם שְׁלִיחִים גַּם הֵמָּה

לְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרָה זוֹ כֹה נָעֵמָה;

הִנְנִי אֵרְדָה וְנִתְעַלְּסָה בָאֳהָבִים

שְׁנֵינוּ יַחַד עִם אַחֵינוּ הַכְּלָבִים'.

- ‘הֱיֵה שָׁלוֹם’, – עָנָה שׁוּעָל – 'שָׁלוֹם רֵעִי!

וַאֲנִי – אֲנִי –

דַּרְכִּי רְחוֹקָה מְאֹד, מְאֹד –

וְלֹא אוּכַל אֲחַכֶּה עוֹד;

אַךְ עוֹד אָשׁוּב לְעֵת מְצֹא

וְנִתְרוֹעֵעַ שְׁנֵינוּ פֹה,

נָגִיל וְנִשְׂבַּע עֹנֶג'.

וְשׁוּעָל אַמִּיץ הַלֵּב נָמַס כַּדּוֹנַג,

שִׁנֵּס מָתְנַיִם,

נָשָׂא רַגְלַיִם

וַיָּנָס חִישׁ כְּמַהֵר חֵץ,

נִבְהָל, חָרֵד וּמָלֵא זָעַם:

לֹא עָמְדָה־לוֹ עָרְמָתוֹ הַפָּעַם.

וּמַר שֶׂכְוִי עוֹמֵד עַל רֹאשׁ הָעֵץ,

רוֹאֶה רֵעֵהוּ נָס בַּשְּׁבִיל

וְצוֹחֵק מֵעֹנֶג רַב וָגִיל.

מַה טּוֹב, וּמַה נָּעִים

לְרַמּוֹת הָרַמָּאִים.