פֶּרֶק א': בִּמְאוּרַת הַשָּׁפָן    🔗

עַלִּיזָה הֵחֵלָּה נִלְאֵית מְאֹד מִישִׁיבָתָהּ בְּאֶפֶס-מַעֲשֶׂה לְיַד אֲחוֹתָהּ עַל שְׂפַת הַנַּחַל: פַּעַם-פַּעֲמַיִם הֵצִיצָה בַסֵּפֶר שֶׁאֲחוֹתָהּ קוֹרֵאת בּוֹ, אוּלָם לֹא הָיוּ בוֹ שׁוּם תְּמוּנוֹת וְשׁוּם שִׂיחוֹת, “וּמַה חֵפֶץ בְּסֵפֶר”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, “שֶׁאֵין בּוֹ תְּמוּנוֹת אוֹ שִׂיחוֹת?”

הִנֵּה כִי כֵן שׁוֹקֶלֶת הָיְתָה בְדַעְתָּהּ (כְּכָל אֲשֶׁר תִּמָּצֵא דַעְתָּהּ, כִּי בְחוֹם הַיּוֹם נִהְיְתָה עַצְלוּלִית וְטִפְּשׁוֹנִית מְאֹד), אִם בְּשְׁבִיל הַהֲנָאָה שֶׁבַּעֲשִׂיַּת רְבִיד שֶׁל מַרְגָּנִיּוֹת כְּדַאי יִהְיֶה לִטְרֹחַ לָקוּם וְלִקְטֹף אֶת הַמַּרְגָּנִיּוֹת, וְהִנֵּה פִתְאֹם שָׁפָן לְבָן חַכְלִילִי-עֵינַיִם חוֹלֵף-עוֹבֵר עַל פָּנֶיהָ.

בְּזֹאת לֹא הָיָה דָבָר מֻפְלָא כָּל-כָּךְ: עַלִּיזָה גַם לֹא נִתְמְהָה כָל-כָּךְ לִשְׁמֹעַ אֶת הַשָּׁפָן אוֹמֵר לְנַפְשׁוֹ, “אֵלִי! אַלִי! הֲלֹא אֲאַחֵר!” (כְּשֶׁהָפְכָה בַדְּבָרִים לְאַחַר זְמַן רָאֲתָה כִּי צְרִיכָה הָיְתָה לְהִתְפַּלֵּא עַל כָּך, אוּלָם אוֹתָהּ שָׁעָה דּוֹמֶה הָיָה שֶׁכָּל זֶה כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע וּכְמִנְהַג הָעוֹלָם); אֲבָל כֵּיוָן שֶׁהֶעֱלָה הָאַרְנָב שָׁעוֹן מִכִּיס חֲזִיָּתוֹ, וְהִבִּיט בּוֹ, וְאַחַר חָפֵז לוֹ בְּדַרְכּוֹ, נִתְּרָה עַלִּיזָה מִמְּקוֹמָהּ, כִּי חָלַף בָּהּ הִרְהוּר שֶׁמֵעוֹלָם עוֹד לֹא רָאֲתָה אַרְנָב אֲשֶׁר כִּיס-חֲזִיָּה לוֹ, אוֹ שָׁעוֹן לְהַעֲלוֹתוֹ מִזֶּה, וּמְלֻהֶטֶת סַקְרָנוּת דָּלְקָה אַחֲרָיו בַּשָּׂדֶה, אַף הִסְפִּיקָה לִרְאוֹתוֹ גּוֹלַשׁ-יוֹרֵד בְּמְאוּרַת שָׁפָן גְּדוֹלָה תַּחַת לַמְּשֻּׂכָּה.

כְּהָרֶף עַיִן עָטָה אַחֲרָיו עַלִּיזָה, וְגַם רֶגַע לא נָתְנָה אֶל לִבָּהּ אֵיךְ וְכֵיצַד תָּשׁוּב לָצֵאת.

מֶרְחַק-מָה נִתְמַשְּׁכָה הַמְּאוּרָה כְּאַחַת הַמִּנְהָרוֹת, וְאַחַר צָלְלָה פִּתְאֹם, פִּתְאֹם כָּל-כָּךְ עַד שֶׁלֹא הָיְתָה לְעַלִּיזָה אֲפִלּוּ שָׁהוּת שֶׁל רֶגַע לְהִתְעַשֶׁת וְלַעֲצֹר בְּטֶרֶם תִּמְצָא עַצְמָהּ נוֹפֶלֶת בְּתוֹךְ כְּמִין בְּאֵר עֲמֻקָּה מְאֹד.

אולַי הָיְתָה הַבְּאֵר עֲמֻקָּה מְאֹד, וְאוּלַי נָפְלָה לְאַט מְאֹד, עַל כָּל פָּנִים הָיוּ עִתּוֹתֶיהָ בְּיָדָהּ לְהַבִּיט עַל סְבִיבָהּ אַגָּב רִדְתָּהּ וְלַחֲשֹׁב מֶה עָתִיד לִקְרוֹת. תְּחִלָּה נִסְּתָה לְהַשְׁפִּיל עַיִן וְלרְאוֹת אָנָה הִיא בָאָה, אֲבָל הַחֲשֵׁכָה הָיְתָה עָבָה מִדַּי; אַחֲרֵי-כֵן הִסְתַּכְּלָה בִּפְאוֹת הַבְּאֵר וְרָאֲתָה כִּי טְעוּנוֹת הֵן אֲרוֹנוֹת וּמַדְּפֵי סְפָרִים: פֹּה וָשָׁם רָאֲתָה מַפּוֹת וּתְמוּנוֹת תְּלוּיוֹת בְּוָוִים. כְּעָבְרָהּ לָקְחָה לָהּ צִנְצֶנֶת מֵאַחַד הַמַּדָּפִים; בַּתָּוִית שֶׁעַל הַצִּנְצֶנֶת נֶאֱמַר “רִבַּת תַּפּוּזִים”, אֲבָל רֵיקָה הָיְתָה, לְמַרְבֵּה הָאַכְזָבָה; כֵּיוָן שֶׁלֹא חָפְצָה לִשְׁמֹט אֶת הַצְנְצֶנֶת, מִפַּחַד פֶּן תַּהֲרֹג מִישֶׁהוּ, הִתְחַכְּמָה לָשִׂים אוֹתָהּ בְּאַחַד הָאֲרוֹנוֹת עִם שֶׁחָלְפָה עַל פָּנָיו.

“כִּי-כֵן!” אָמְרָה עַלִּיזָה בִלְבָבָהּ, “אַחֲרֵי נְפִילָה שֶׁכָּזֹאת, לֹא אִירָא לְהִתְגַּלְגֵל בַּמַּדְרֵגוֹת! מָה-אַמִּיצָה אֶהְיֶה בְּעֵינֵי כָל הַבַּיִת! מָה, הֶגֶה לֹא אוֹצִיא מִפִּי אֲפִלּוּ אִם אֶפֹּל מִן הַגַּג!” (וּבְזֹאת מִסְתַּבֵּר מְאֹד כִּי צָדָקָה).

מַטָּה, מַטָּה, מַטָּה. הַלְּעוֹלָם לֹא יָבוֹא קֵץ לַנְּפִילָה הַזֹּאת! “מִי-יוֹדֵעַ כַּמָּה מִילִים כְּבָר נָפַלְתִּי עַד עַכְשָׁו?” אָמְרָה בְקוֹל. “מִן-הַסְתָם מִתְקָרֶבֶת אֲנִי אֶל מֶרְכַּז כַּדּוּר-הָאָרֶץ. רֶגַע אֶחָד: הֲרֵי זֶה בְּעֹמֶק אַרְבַּעַת אֲלָפִים מִיל, כִּמְדֻמֶּה” – (כִּי הִנֵּה, מְבִינִים אַתֶּם, לָמְדָה עַלִּיזָה כַּמָּה דְבָרִים מִמִּין זֶה בְּשִׁעוּרֶיהָ בְּבֵית-הַסֵפֶר, וְאִם כִּי לֹא הָיְתָה הַשָּׁעָה כְּשֵׁרָה לָהּ בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת רֹשֶׁם בִּידִיעוֹתֶיהָ, מֵאֵין שׁוֹמֵעַ לָהּ, כְּדַאי הָיָה בְּכָל זֹאת לְשַׁנֵּן אֶת הַדְּבָרִים) – כֵּן, זֶהוּ הַמֶּרְחָק בְּקֵרוּב – אֲבָל מְעַנְיֵן אִם כֵּן לְאֵיזֶה קַו-רֹחַב אוֹ קַו-אֹרֶךְ הִגַּעְתִּי?" (לְעֵלִּיזָה לֹא הָיָה מֻשָּׂג כָּלְשֶׁהוּ קַו-רֹחַב מַהוּ, גַּם לֹא מַהוּ קַו-אֹרֶךְ, אֲבָל סְבוּרָה הָיְתָה שֶׁאֵלּוּ מְלִיצוֹת נָאוֹת לְמִשְׁמַע-אֹזֶן).

וְתַכֶף הַמְשִׁיכָה בְשֶׁלָהּ. “מְעַנְיֵן, אִם אֶפֹּל מִבַּעַד לְכַדּוּר הָאָרֶץ! מַה-מַצְחִיק יִהְיֶה לָבוֹא בְּתוֹךְ בְּנֵי-אָדָם הַמְהַלְּכִים כְּשֶׁרָאשֵׁיהֶם כְּלַפֵּי מַטָּה! הָרֹטֶב הַדְּרוֹמִי, כִּמְדֻמֶּה” – (שָׂמֹחַ שָׂמְחָה כִּי אֵין שׁוֹמֵעַ, הַפַּעַם, שֶׁכֵּן דּוֹמֶה הָיָה שֶׁאֵין זוֹ הַמִּלָּה הַנְּכוֹנָה כָּל עִקָּר) “– אֲבָל יִהְיֶה עָלַי לִשְׁאֹל אוֹתָם מַה שֵּׁם הָאָרֶץ. הַן תַּדְעוּ. סְלִיחָה, גְּבֶרֶת, כָּאן נְיוּ-זִילַנְדְ אוֹ אוֹסְטְרַלְיָה?” (וְהִיא נִסְתָה לְהַחֲווֹת קִדָּה כְּדַבְּרָהּ – הַגִּיעוּ בְנַפְשְׁכֶם, לְהַחֲווֹת קִדָּה שָׁעָה שֶׁאַתֶּם נוֹפְלִים בַּאֲוִיר! סְבוּרִים אַתֶּם שֶׁהֲיִיתֶם יְכוֹלִים לַעֲשוֹת זֹאת?) “וְאֵיזוֹ יַלְדֹּנֶת בּוּרִית אֶהְיֶה בְעֵינֶיהָ כְּשֶׁאֶשְׁאָל! לֹא, לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה כְּדַאי לִשְׁאֹל: יוּכַל לִהְיוֹת שֶׁאֶרְאֶה אֶת הַשֵׁם כָּתוּב בְּאֵיזֶה מָקוֹם”.

מַטָּה, מַטָּה, מַטָּה. כֵּיוָן שֶׁלֹא הָיָה מַה לַּעֲשׂוֹת עוֹד, שׁוּב הֵחֵלָה עַלִיזָה לְדַבֵּר. “דִּינָה תִּתְגַּעְגֵּעַ עָלַי הָעֶרֶב מְאֹד, מִן הַסְּתָם!” (דִּינָה הָיְתָה הֶחָתוּל). “מְקַוָּה אֲנִי שֶׁיִזְכְּרוּ אֶת צְלוֹחִית הֶחָלָב שֶׁלָּהּ לְעֵת הַתֵּה. דִּינָה, יַקִּירָתִי! מִי-יִתֵּן וְהָיִית עִמִּי פֹּה לְמַטָּה! חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁעַכְבָּרִים אֵין בָּאֲוִיר, אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁהָיִית תּוֹפֶסֶת עֲטַלֵּף, וַהֲרֵי זָה דוֹמֶה מְאד לְעַכְבָּר, הַן תַּדְעִי. אֲבָל הַאִם חָתוּל אוֹכֵל עֲטָלֵף, תְּמֵהָה אֲנִי?” וּפֹה הַחַלָה תְנוּמָה אוֹחֶזֶת בְּעַפְעַפֶּיהָ שֶׁל עַלִּיזָה, וְהִיא הוֹסִיפָה לְמַלֵּל לְנַפְשָׁהּ, כְּמִתּוֹךְ חֲלוֹם, “הַאִם חָתוּל אוֹכֵל עֲטַלֵף? הַאִם חָתוּל אוֹכֵל עֲטַלַף?” וְלִפְעָמִים, “הַאִם עֲטַלֵּף אוֹכֵל חָתוּל?” שֶׁהֲרֵי, מְבִינִים אַתֶּם, הוֹאִיל וְלֹא יָכְלָה לְהָשִׁיב לֹא עַל כָּךְ וְלֹא עַל כָּךְ, לֹא הָיָה חָשׁוּב הַרְבֵּה אִיךְ תַּצִיג אֶת הַשְּׁאֵלָה. הִיא הִרְגִּישָׁה כִּי מִתְנַמְנָמֶת הִיא, וּכְבָר הִתְחִילָה חוֹלֶמֶת שֶׁהִיא מְהַלֶּכֶת יָד בְּיָד עִם דִּינָה, וְאוֹמֶרֶת לָהּ בִּרְצִינוּת גְּמוּרָה, “שִׁמְעִי, דִּינָה, הַגִּידִי לִי אֶת הָאֱמֶת: אָכַלְתָּ עֲטֵלֵּף מִיָּמַיִךְ?” וְהִנֵּה פִתְאֹם, טְרַח! טְרַח! צָנֹחַ צָנְחָה עַל קֻפָּה שֶׁל זְרָדִים וְעָלִים יְבֵשִׁים, וְהַנְּפִילָה תַּמָּה.

עַלִּיזָה לֹא נֶחְבְּלָה אַף כְּהוּא-זֶה, וּבִן-רֶגַע קָפְצָה וְעָמְדָה עַל רַגְלִיהָ הָכֵן: תָּלְתָה עַיִן, אַךְ מִמַּעַל הָיוּ חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה; נִכְחָהּ הָיָה עוֹד מִסְדְּרוֹן אָרֹךְ, וְהַשָּׁפָן הַלָּבָן עוֹדוֹ נִרְאָה לְעַיִן שָׁם, חוֹפֵז-שׁוֹטֵף בִּמְרוּצָתוֹ. אָסוּר הָיָה לְהִתְמַהְמֵהּ אַף רֶגַע: עַלִּיזָה נִשְּׂאָה כְרוּחַ, וְעוֹד הִסְפִּיקָה לִשְׁמֹעַ אֶת הַשָּׁפָן אוֹמֵר, כִּפְנוֹתוֹ בְּמַעֲקַל-דֶּרֶךְ, “אִי אָזְנַי וְשִׂפְמוֹתַי, מַה-מְּאֻחָר כְּבָר!” קְרוֹבָה הָיְתָה לְהַדְבִּיקוֹ כַּאֲשֶׁר פָּנְתָה בַּמַּעֲקָל, אֲבָל הַשָּׁפָן נֶעֱלַם מֵעַיִן: הִיא מָצְאָה עַצְמָהּ בְּאוּלָם אָרֹךְ וּשְׁפַל תִּקְרָה, מוּאָר שׁוּרָה שֶׁל מְנוֹרוֹת הַמִּשְׁתַּלְשְׁלוֹת מִן הַגָּג.

סָבִיב סָבִיב לָאוּלָם הָיוּ דְלָתוֹת, אַךְ כֻּלָּן נְעוּלוֹת; וּמִשֶּׁהִקִּיפָה עַלִּיזָה אֶת הָאוּלָם מִזֶּה וּמִזֶּה, וְנִסְּתָה אֶת כָּל הַדְּלָתוֹת, פָּסְעָה עֲצוּבָה בְּאֶמְצָעִיתוֹ, תְּמֵהָה אִיךְ תָּשׁוּב אֵי-פָעַם.

פִּתְאֹם נִתְקְלָה בְּשֻׁלְחָנוֹן בֶּן שָׁלֹשׁ רַגְלַים, כֻּלוֹ זְכוּכִית-מִקְשָׁה; לֹא הָיָה עָלָיו כִּי אִם מַפְתֵּחַ-זָהָב פָּעוּט, וּמַחֲשַׁבְתָּהּ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל עַלִּיזָה הָיְתָה כִּי אוּלַי זָה מַפְתֵּחַ אַחַת מִדַּלְתוֹת הָאוּלָם; אַךְ אֲהָהּ! הַמַּנְעוּלִים גְּדוֹלִים הָיוּ מִדַּי, אוֹ שֶׁהָיָה הַמַּפְתֵּחַ קָטָן מִדַּי, אִם כֹּה וְאִם כֹּה לֹא יָכוֹל גַם לְאֶחָד מֵהֶם. אָכֵן, בְּסִבּוּבָהּ הַשֵּׁנִי נִתְקְלָה בְּוִילוֹן קָצָר שֶׁלֹא הִבְחִינָה בּוֹ תְּחִלָּה, וּמֵאַחֲרָיו הָיְתָה דֶלֶת קְטַנָּה, כַּחֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה זְרָתוֹת גָּבְהָהּ: נָתְנָה אֶת מַפְתֵּחַ הַזָּהָב הַקָּטָן בַּמַּנְעוּל, וּלְמַרְבֵּה שִׂמְחָתָהּ הִתְאִים!

פָּתְחָה עַלִּיזָה אֶת הַדֶּלֶת וּמָצְאָה כִּי מוֹלִיכָה הִיא אֶל מָבוֹי קָטֹן, לא הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמְאוּרַת עַכְבָּר לְגֹדֶל; הִיא כָרְעָה עַל בִּרְכֶּיהָ וּבִקְצֵה הַמָּבוֹי נִגְלָה לָהּ הַגַּן הַנֶּחֱמָד מִכָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם מִימֵיכֶם. מַה-נִּכְסְפָה עַלִּיזָה לָצֵאת מַאוֹתוֹ אוּלָם אָפֵל, וּלְהִתְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ עֲרוּגוֹת פִּרְחֵי-הַחֵן הַלָּלוּ וְהַמַּעְיָנוֹת הַלָּלוּ הַצּוֹנְנִים, אֲבָל הִיא לֹא יָכְלָה לְהַעֲבִיר בַּפֶּתַח אַף אֶת רֹאשָׁהּ; וַאֲפִלּוּ יַעֲבֹר רֹאשִׁי", הִרְהֲרָה עַלִּיזָה הַמִּסְכֵּנָה, “הֵן לא יוֹעִיל הַרְבֵּה בְּלִי כְתַפַי. הָהּ, מַה-מִּתְאַוָּה אֲנִי כִּי אוּכַל לְהִתְכַּוֵּץ כִּשְׁפוֹפֶרֶת, וְנִדְמֶה לִי כִּי אוּכַל, אִם אַךְ אֵדַע בַּמֶּה לְהַתְחִיל”. שֶׁכֵּן, מְבִינִים אַתֶּם, כֹּה רַבִּים הָיוּ מִקְרֵי הַפְּלִיאָה שֶׁמָצְאוּ אֶת עַלִּיזָה בָאַחֲרוֹנָה, עַד שֶׁהִתְחִילָה לַחֲשֹׁב כִּי אַךְ מְעַטִים מְאֹד הַדְּבָרִים שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא יִתָּכֵנוּ.

כֵּיוָן שֶׁדּוֹמֶה הָיָה כִּי אֵין כָּל טַעַם לַעֲמֹד וּלְחַכּוֹת אֵצֶל הַדֶּלֶת הַקְטַנָּה, חָזְרָה עַלִּיזָה וְנִגְּשָׁה אֶל הַשָֻּׁלְחָן, וּבְלִבָּהּ כְּמִין תִּקְוָה שֶׁתִּמְצָא עָלָיו עוֹד מַפְתֵּחַ, אוֹ מִכָּל-מָקוֹם סֵפֶר שֶׁל הוֹרָאוֹת אֵיךְ לְהִתְכַּוֵּץ כִּשְׁפוֹפֶרֶת: זֹאת הַפַּעַם מָצְאָה עָלָיו בַּקְבּוּק קָטָן (“שֶׁבְּהֶחְלֵט לֹא הָיָה פֹּה קֹדֶם”, אָמְרָה עַלִּיזָה), וּכְרוּכָה עַל צַוְארֵי הַבַּקְבּוּק הָיְתָה תָּוִית שֶׁל נְיָר, וְהַמִּלָּה “שְׁתוּנִי” מֻדְפֶּסֶת עָלֶיהָ לְנוֹי בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת.

כַּפְתּוֹר-וָפֶרַח הוּא לֵאמֹר “שְׁתוּנִי”, אֲבָל זֹאת לֹא הָיְתָה עַלִּיזֹנֶת הַחֲכָמָה מוּכָנָה לַעֲשׂוֹת בְּחִפָּזוֹן. “לֹא, קֹדֶם אֶסְתַּכֵּל”, אָמְרָה, וְאֶרְאֶה אִם מְצֻיָּן עָלָיו ‘רַעַל’ אוֹ לֹא", שֶׁכֵּן קָרְאָה כַּמָּה וְכַמָּה מַעֲשִׂיּוֹת מַחְכִּימוֹת עַל יְלָדִים שֶׁנִּכְוּוּ, וּמְצָאוּם חַיוֹת רָעוֹת וּשְׁאָר תַּקָלוֹת, רַק מְשׁוּם שֶׁלֹא אָבוּ לִזְכֹּר אֶת הַכְּלָלִים הַפְּשׁוּטִים שֶׁהוֹרוּ לָהֶם יְדִידֵיהֶם: לְמָשָׁל, שֶׁהַמַּאֲרִיךְ לְהַחֲזִיק בְּמַחְתַּת־גֶּחָלִים מְלֻבֶּנֶת יִכָּוֶה בָּהּ; וְשֶׁאִם מַעֲמִיקים מְאֹד לַחְתֹּךְ בְּאָצְבַּע בְּסַכִּין, הֲרֵי תָזוּב דָּם בְּדֶרֶךְ כְּלָל; וְהִיא לֹא שָׁכְחָה מֵעוֹלָם שֶׁאִם מַרְבִּים לְשְׁתּוֹת מִבַּקְבּוּק שֶׁמְּצֻיָּן עָלָיו “רַעַל”, כְּמְעַט וַדַּאי הוא שֶׁיַשְׁפִּיעַ הַדָּבָר לְרָעָה, בְּמֻקְדָּם אוֹ בִמְאֻחָר.

בַּקְבּוּק זֶה, עַל כָּל פָּנִים, לֹא הָיָה מְצֻיָּן עָלָיו “רַעַל”, וְלָכֵן עָרְבָה עַלִּיזָה אֶת לִבָּהּ לִטְעֹם מִמֶּנּוּ, וְכֵיוָן שֶׁמָּצְאָה אֶת הַמַּשְׁקָה עָרֵב לַחֵךְ מְאֹד, (אָכֵן, טַעְמוֹ הָיָה כְּמִין עֵרֶב שֶׁל תּוּפִין-דֻּבְדְּבָנִים, מַאֲפֵה בֵיצִים, קשְׁט, צְלִי תַרְנְגוֹל-הֹדּוּ, סֻכָּרִיוֹת, וּפַת-קָלִי-בְחֶמְאָה), כִּלְתָה אוֹתוֹ חִישׁ-קַל.

* * *

“אֵיזוֹ הַרְגָּשָׁה מוּזָרָה!” אָמְרָה עַלִּיזָה; “וַדַּאי אֲנִי מִתְכַּוֶצֶת כִּשְׁפוֹפֶרֶת”.

וְכֵן הָיָה בֶאֱמֶת: רַק עֶשֶׂר זְרָתוֹת הָיָה גְבְהָהּ עַתָּה, וּפָנֶיהָ אוֹרוּ לַמַּחֲשָׁבָה כִּי בְקוֹמָתָהּ זֹאת יָכֹל תּוּכַל עַתָּה לְהִכָּנֵס בַּדֶּלֶת הַקְּטַנָּה אֶל הַגַּן הַנֶּחֱמָד הַהוּא. אָכֵן תְּחִלָּה חִכְּתָה דַקּוֹת מִסְפָּר לִרְאוֹת אִם תוֹסִיף לְהִתְגַּמֵד עוֹד: דְּאוּגָה הָיְתָה מְעַט בְּשֶׁל כָּךְ; "כִּי בְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, יוֹדַעַת אַתְּ, אָמְרָה עַלִּיזָה לְנַפְשָׁהּ. “עֲלוּלָה אֲנִי לְהִדָּעֵךְ לְגַמְרֵי, כְּמוֹ נֵר. מְעַנְיַן אֵיזֶה מַרְאֶה יִהְיֶה לִי אָז?” וְהִיא נִסְּתָה לְשַׁוּוֹת לְנֶגְדָּהּ מַה מַּרְאֶה יֵשׁ לְשַׁלְהַבְתּוֹ שֶׁל נֵר לְאַחַר שֶׁמְּכַבִּים אֶת הַנֵּר, שֶׁכֵּן כְּכָל שֶׁהִגִּיעַ זִכְרוֹנָהּ לֹא רָאֲתָה דָבָר כָּזֶה מִיָּמֶיהָ.

יָצְאָה שָׁעָה קַלָּה, וְעַלִּיזָה, מִשְׁנּוֹכְחָה לְרְאוֹת כִּי לֹא אֵרַע דָּבָר עוֹד, הֶחֱלִיטָה לְהִכָּנֵס אֶל הַגֵּן מִיָּד; אֲבָל, וַי לָהּ לְעַלִּיזָה הַמִּסְכֵּנָה! כְּשֶׁהִגִּיעָה אֶל הַדֶּלֶת, רָאֲתָה כִּי שָׁכְחָה אֶת מַפְתֵּחַ-הַזָּהָב הַקָּטָן. וּכְשֶׁחָזְרָה אֶל הַשֻּׁלְחָן לְקַחְתּוֹ, מָצְאָה כִּי תִקְצַר יָדָהּ מֵהַשִּׂיגוֹ: בָּרוּר רָאֲתָה אוֹתוֹ מִבַּעַד לַזְּכוּכִית, וּכְמֵיטַב יְכָלְתָּהּ נִסְּתָה לְטַפֵּס בְּאַחַת מֵרַגְלֵי הַשֻּׁלְחָן, אֶלָּא שֶׁחֲלַקְלַקָּה הָיְתָה זוֹ מִדַּי; וְכַאֲשֶׁר נִלְאֲתָה מִנִּסְיוֹנָהּ, יָשְׁבָה הָעֲלוּבִית תַּחְתֶּיהָ וּבָכְתָה.

“מַסְפִּיק, אֵין כָּל טַעַם לִבְכּוֹת כָּכָה!” אָמְרָה עַלִּיזָה לְנַפְשָׁהּ, בְּחָרִיף; “אִיעָצַךְ לַחְדֹּל כָּרֶגַע!” בְּדֶרֶךְ כְּלָל נוֹתֶנֶת הָיְתָה לְעַצְמָהּ עֵצוֹת טוֹבוֹת מְאֹד, (אַף כִּי לְעתִּים רְחוֹקוֹת מְאֹד נָהֲגָה עַל פִּיהֶן), ולִפְעָמִים מַקְשָׁה הָיְתָה לִגְעֹר בְּעַצְמָהּ עַד עֲלוֹת דְּמָעוֹת בְּעֵינֶיהָ; וּזְכוּרָה הָיְתָה שֶׁפַּעַם נִסְּתָה לִסְטֹר עַל אָזְנֶיהָ שֶׁלָהּ בַּעֲבוּר שֶׁרִמְּתָה אֶת עַצְמָהּ בְּמִשְׂחָק שֶׁל קְרוֹקֶט שֶׁהָיְתָה מְשַׂחֶקֶת כְּנֶגֶד עַצְמָהּ, כִּי הִנֵּה הָיְתָה הַיַּלְדָּה הַזֹּאת הַמּוּזָרָה אוֹהֶבֶת מְאֹד לְהִתְחַפֵּשׂ כְּאִלּוּ הִיא שְׁנַיִם. “אֲבָל מַה-בֶּצַע לִי עַכְשָׁו”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה הַמִּסְכֵּנָה, “לְהִתְחַפֵּשׂ כְּאִלּוּ אֲנִי שְׁנַיִם! הֲלֹא מַה שֶּׁנִּשְׁאֵר מִמֶּנִּי כִּמְעַט אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אָדָם אֶחָד מְהֻגָּן!”

עַד-מְהֵרָה הִבְחִינָה עֵינָהּ בְּקֻפְסָה פְעוּטָה שֶׁל זְכוּכִית שֶׁהָיְתָה מֻטֶּלֶת תַּחַת הַשֻּׁלְחָן: הִיא פָתְחָה אוֹתָהּ, וּמָצְאָה בָהּ עוּגִית קְטַנְטַנָּה, שֶׁעָלֶיהָ כְּתוּבָה הַמִּלָּה “אִכְלוּנִי” בְּצִמּוּקִים לְנוֹי. “כִּי-כֵן, אֹכְלֶנָּה”, אָמְרָה עַלִּיזָה, “וְאִם בִּזְכוּתָהּ אֶגְדַּל, אוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּפְתַּחַ; וְאִם אֶקְטַן בִּגְלָלָהּ, אוּכַל לִזְחֹל תַּחַת הַדֶּלֶת; אִם כֹּה וְאִם כֹּה אֶכָּנֵס לַגַּן, וְאַחַת הִיא לִי אֵיזֶה מִשְּׁנֵי הַמִּקְרִים יִקְרֵנִי!”

נָגְסָה עַלִּיזָה קְצָת מִן הָעוּגִית, וּבִדְאָגָה אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ. “לְאָן? לְאָן?” כְּשֶׁיָּדָהּ עַל קָדְקֳדָהּ לִבְדֹּק אִם תִּגְבַּהּ וְאִם תִּשְׁפַּל; וְנִפְתַּעַת הָיְתָה לִמְצֹא שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנְּתָה קוֹמָתָהּ: כְּמוּבָן, זֶה מִקְרֵה הָאָדָם בְּדֶרֶךְ כְּלָל כַּאֲשֶׁר יֹאכַל עוּגָה, אֲבָל עַלִּיזָה הִתְרַגְּלָה כָּל כָּךְ לְצַפּוֹת לְמִקְרֵי פְלִיאָה בִּלְבַד, עַד שֶׁדּוֹמֶה הָיָה כִּי אֵין הַחַיִּים אֶלָּא שִׁמָּמוֹן וְאִוֶּלֶת כְּשֶׁהֵם מִתְנַהֲלִים לָהֶם כַּמִּשְׁפָּט.

הנֵּה כִי כֵן נִגְּשָׁה אֶל הַמְּלָאכָה, וְקַל-מְהֵרָה כִּלְתָה אֶת הָעוּגוֹת.

 

פֶּרֶק ב׳: מִקְוֵה הַדְּמָעוֹת    🔗

“הֲכִי הַפְלַא-וָפֶלֶא!” קָרְאָה עַלִּיזָה (הִיא נִפְתְעָה עַד כְּדֵי כָךְ שֶׁלְּרֶגַע מַמָּשׁ שָׁכְחָה אֶת חֻקּוֹת הַלָּשׁוֹן): “עַכְשָׁו אֲנִי מִתְעַצֶּמֶת כְּמוֹ הַשְּׁפוֹפֶרָת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁבָּעוֹלָם! שָׁלוֹם לָכֶן, רַגְלַיִם!” (כִּי כְשֶׁהִשְׁפִּילָה לְהַבִּיט אֶל רַגְלֶיהָ, מַרְחִיקוֹת הָיוּ כָל כָּךְ עַד שֶׁכָמְעַט נִתְעַלְּמוּ מִן הָעַיִן). “אִי רְגַלְגַּלּוֹת שֶׁלִּי, מִי-יוֹדֵעַ מִי יַנְעִילְכֶן וְיַגְרִיבְכֶן עַכְשָׁו, יַקִּירוֹתֵי? בָּרִי לִי כִּי אֲנִי לֹא אוּכָל! אֲנִי אֶהְיֶה מְרֻחֶקֶת מִכֶּן הַרְבֵּה מִכְּדֵי שֶׁאֶטְרַח בָּכֶן: כָּל מַחְסוֹרֵיכֶן עֲלֵיכֶן; – אֲבָל חַיֶּבֶת אֲנִי לִנְהֹג בָּהֶן חֶסֶד”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, “שֶׁאִם לא כֵן אוּלַי לֹא תוֹלַכְנָה אוֹתִי לַמָּקוֹם שֶׁאֶחְפָּץ! רֶגַע אֶחָד: אֶתֵּן לָהֶן זוּג מִנְעָלִים חֲדָשִׁים לְחַג-הַמּוֹלָד מִדֵּי שָׁנָה”.

וְכָךְ הָיְתָה מְטַכֶּסֶת עֵצָה בֵּינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ. “צָרִיךְ יִהְיֶה לְשַׁגְּרָם עַל-יְדֵי שָׁלִיחַ”, הִרְהֲרָה; וּמַה-מַּצְחִיק יִהְיֶה הַדָּבָר לִכְאוֹרָה, שֶׁאָדָם שׁוֹלֵחַ מַתָּנוֹת לְרַגְלָיו שֶׁלּוֹ! וּמַה-מּוּזָר יִהְיֶה נֹסַח הַכְּתֹבֶת!

לִכְב' רֶגֶל עַלִּיזָה הַיְמָנִית,

שָׁטִיחַ,

סְמוּךְ לְשִׂבְכַת הַתַּנּוּר,

(מֵעַלִּיזָה, בְּאַהֲבָה).

“אֵלי, אַלִי, אֵיזֶה קִשְׁקוּשִׁים אֲנִי מְקַשְׁקֶשֶׁת!”

בְּעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה פָּגַע רֹאשָׁהּ בְּתִקְרַת הָאוּלָם: לְמַעֲשֶׂה גְּבוֹהָהּ הָיְתָה עַתָּה לְמַעְלָה מֵחָמֵשׁ אַמּוֹת, וּמִיָּד תָּפְסָה בְּמַפְתֵּחַ-הַזָּהָב הַפָּעוּט וְנָשְׂאָה רַגְלֶיהָ אֶל דֶּלֶת הַגָּן.

עַלִּיזָה הַמִּסְכֵּנָה! שְׁכוּבָה עַל צִדָּהּ הָאֶחָד, לֹא יָכְלָה אֶלָּא לְהָצִיץ אֶל תּוֹךְ הַגַּן בְּעַיִן אַחַת; אֲבָל תִּקְוָתָהּ לְהִכָּנֵס פְּנִימָה דַּלָּה הָיְתָה מִבַּתְּחִלָה: הִיא יָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ וְשׁוּב נָתְנָה קוֹלָהּ בְּבֶכִי.

“הִתְבַּיְּשִׁי לָךְ”, אָמְרָה עַלִּיזָה, “יַלְדָּה גְדוֹלָה שֶׁכָּמוֹךְ”, (אָכֵן בְּדִין אָמְרָה כֵן) “בּוֹכָה וּמִתְיַפַּחַת כָּכָה! פִּסְקִי כָרֶגַע. אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ!” אֲבָל בְּכָל-זֹאת לֹא חָדְלָה וְשָׁפְכָה לֻגִּים לְגִּים שֶׁל דְּמָעוֹת, עַד שֶׁנִּקְוְתָה שְׁלוּלִית גְּדוֹלָה עַל סְבִיבָהּ, כְּאַרְבַּע זְרָתוֹת עָמְקָהּ וְתוֹצְאוֹתֶיהָ בְּאֶמְצַע הָאוּלָם.

לְאַחַר זְמַן-מָה שָׁמְעָה תִּפּוּף רַגְלַיִם קַל בְּרָחוֹק, וּבְחָפְזָה מָחֲתָה עֵינֶיהָ לִרְאוֹת בַּבָּא. הָיָה זֶה הַשָּׁפָן הַלָּבָן שֶׁחָזֵר, לְבוּשׁ תִּפְאָרָה, זוּג כְּפָפוֹת לְבָנוֹת שֶׁל עוֹר-גְּדִי בְּיָדוֹ הָאַחַת וּמְנִיפָה גְדוֹלָה בַּשְּׁנִיָה: מְשֻׁלָח בְּרַגְלָיו בָּא בִמְרוּצָה גְדוֹלָה, וְהוּא מְמַלְמֵל לְנַפְשׁוֹ “הוֹי! הַדֻּכֶּסֶת, הַדֻּכֶּסֶת! הוֹי! הֲלֹא תִבְעַר חֲמָתָהּ אִם אֵחַרְתִּי לָבוֹא!” עַלִּיזָה בְּמַר-יֵאוּשָׁהּ נְכוֹנָה הָיְתָה לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה מִכֹּל; וּבְכֵן, כַּאֲשֶׁר קָרַב אֵלֶיהָ הָאַרְנָב, פָּתְחָה, בְּקוֹל כָּבוּשׁ וַחֲרִישִׁי, “הוֹאֵל בְּטוּבְךָ, אֲדוֹנִי –” כַּהֲלוּם רַעַם נִתַּר הָאַרְנָב, שָׁמַט אֶת כִּפְפוֹת-הַגְּדִי הַלְּבָנוֹת וְאֶת הַמְּנִיפָה, וּמְנוּסַת-חֶרֶב נָס אֶל תּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה.

עַלִּיזָה הֵרִימָה אֶת הַמְּנִיפָה וְאֶת הַכְּפָפוֹת, וּלְפִי שֶׁחַם הָיָה מְאֹד בָּאוּלָם נִפְנְפָה בַמְּנִיפָה כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהָיְתָה מְדַבֶּרֶת וּמְדַבֶּרֶת: “אֵל אֱלֹהִים! מַה-מְשֻׁנִּים כָּל הַדְּבָרִים הַיּוֹם! וְאַךְ אֶתְמוֹל נָהַג הָעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ כָּל הַיָּמִים. מְעַנְיַן אִם שֻׁנֵּיתִי בַלַּיְלָה? הָבָה אָזְכֹּר: הַאִם הָיִיתִי כִּתְמוֹל-שִׁלְשׁוֹם כַּאֲשֶׁר קַמְתִּי הַבֹּקֶר? כִּמְעַט וֶאֶזְכֹּר שֶׁכִּמְדֻמֶּה הִרְגַּשְׁתִּי עַצְמִי אַחֶרֶת מְעָט. אֲבָל אִם אֵינֶנִּי מַה שֶּׁהָיִיתִי, נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה מִי אֵפוֹא הִנֵּנִי? אֲהָהּ, זוֹהִי הַקֻּשְׁיָה הַגְדוֹלָה!” וְהִיא הִתְחִילָה הוֹגָה בְּכָל הַיְלָדוֹת בְּנוֹת גִּילָה שֶׁהִכִּירָה, לִרְאות אָם אֶפְשָׁר שֶׁהָפְכָה לִהְיוֹת אֵיזוֹ מֵהֶן.

“בְּטוּחָה אֲנִי שֶׁאֵינֶנִּי עָדָה”, אָמְרָה, כִּי שַׂעֲרָהּ יוֹרֵד תַּלְתַּלִּים-סַלְסַלִּים כָּאֵלֶּה, וְשַׂעֲרִי אֵינוֹ תַלְתַּלִּים כְּלָל; וּבָרִי לִי כִּי בְשׁוּם-פָּנִים אֵינֶנִּי מֵיְבֶּל, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת כָּל מִינֵי דְבָרִים, וְהִיא, הוֹ! כֹּה מְעַט הִיא יוֹדַעַת! חוּץ מִזֶּה הֲרֵי הִיא הִיא, וַאֲנִי, אֲנִי וְכֵן – הָהּ אֵלִי, כַּמָּה כָל זֶה מְבַלְבֵּל אֶת הַדָּעַת! אֶבְדֹּק וְאֶרְאֶה אִם יוֹדַעַת אֲנִי כָּל מַה שֶׁהָיִיתִי יוֹדָעַת. וּבְכֵן: אַרְבַּע פְּעָמִים חָמֵשׁ הֵן שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה, וְאַרְבַּע פְּעָמִים שֵׁשׁ הֵן שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה, וְאַרְבַּע פְעָמִים שֶׁבַע הֵן – הָהּ אֵלִי! לְעוֹלָם לֹא אַגִּיעַ עַד עֶשְׂרִים בְּחִשּׁוּב כָּזֶה! מִכָּל מָקוֹם, לֹא לוּחַ-הַכֶּפֶל קוֹבֵעַ: נְנַסֶּה בִּכְתִיבַת-הָאָרֶץ. לוֹנְדוֹן הִיא בִירַת פָּרִיס, פָּרִיס הִיא בִירַת רוֹמָא, וְרוֹמָא – לֹא, כָּאן הַכֹּל מְשֻׁבָּשׁ, וַדַּאי לי! אֶל-נָכוֹן הָפַכְתִּי לִהְיוֹת מֵיְבֶּל! אֲנַסֶּה לְהַגִּיד אֶת ‘רְאוּ אֵיךְ זוּט’ – " וְהִיא שִׂכְּלָה יָדֶיהָ בְחֵיקָהּ כְּמַגִידָה שִׁעוּרִים, וְהֵחֵלָּה מַשְׁמִיעָה אֶת הַשִּׁיר, אֲבָל קוֹלָהּ נִשְׁמַע נִחָר וָזָר, וְהַמִּלִּים לֹא יָצְאוּ מִפִּיהָ כְּמִשְׁפָּטָן: –

"רְאוּ אֵיךְ זוּט תַּנִּין-יְאוֹר

מֵיטִיב אֶת הַזָּנָב,

יוֹנֵק מִמֵי נְהַר-שִׁיחוֹר

עַל כָּל קַשְׂקֵשׂ זָהָב!

"בַּת-שְׂחוֹקוֹ תַּעֲנוּגִים,

צִפֹּרֶן-לְמִשְׁעִי:

בּרוּךְ בּוֹאָם שֶׁל דְּגִיגִים

אֶל מְנוּחוֹת-מְעִי!"

"בָּרִי לִי שֶׁלֹּא אֵלּוּ הַמִּלִים הַנְּכוֹנוֹת, אֶמְרָה עַלִּיזָה הַמִּסְכֵּנָה, וְעֵינֶיהָ שׁוּב מָלְאוּ דִמְעָה, “וַדַּאי מֵיְבֶּל הִנְנִי אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, וְיִהְיֶה עָלַי לָבוֹא וְלָשֶׁבֶת בַּבִּקְתָּה הַהִיא הָעֲלוּבָה, כִּמְעָט בְּלִי צַעֲצוּעִים לְשַׂחֵק בָּהֶם, וְהוֹי! לְהָכִין שִׁעוּרִים בְּלִי סוֹף. לֹא, מָנוּי וְגָמוּר אִתִּי: אִם מֵיְבֶּל הִנְנִי, אֶשָּׁאֵר פֹּה לְמַטָּה! לְחִנָּם יַשְׁפִילוּ רֹאשׁ וְיֹאמְרוּ, ‘שׁוּבִי עֲלִי, חֲבִיבָה!’ אֲנִי רַק אֶשָּׂא עַיִן וְאֹמַר ‘מִי הִנְנִי אֵפוֹא? קֹדֶם אִמְרוּ לִי זֹאת, וְאָז, אִם אֶרְצֶה לִהְיוֹת אוֹתָהּ בַּת-אָדָם, אֶעֱלֶה אֲלֵיכֶם; אִם לֹא, אֶשָּׁאֵר פֹּה לְמַטָּה עַד שֶׁאֶתְגַּלְגֵּל בְּאַחֶרֶת’ – אַךְ אֲהָהּ, אֵלִי!” קָרְאָה עַלִּיזָה וּפָרְצָה בִּבְכִי פִתְאוֹם, “הַלְוַאי שֶׁהָיוּ מַשְׁפִּילִים רֹאשׁ לְכָאן, כֹּה נִלְאֵיתִי לִהְיוֹת פֹּה לְבַד לְבָד!”

כֵּיוָן שֶׁאָמְרָה מַה שֶּׁאָמְרָה, פִּזְלָה מֶבָּט אֶל יָדֶיהָ, וְנִפְתְּעָה לִרְאוֹת כִּי בְדַבְּרָהּ חָבְשָׁה אֶת אַחַת כִּפְפוֹת־הַגְּדִי הַלְּבָנוֹת וְהַקְּטַנּוֹת שֶׁל הַשָּׁפָן. “אֵיךְ יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת זֹאת?” חָשְׁבָה. “וַדַּאי שׁוּב קָטֹנְתִּי”. הִיא קָמָה וְנִגְּשָׁה אֶל הַשֻׁלְּחָן לָמֹד אֶת קוֹמָתָהּ עַל פִּיו, וּמָצְאָה כִּי עַתָּה גָּבְהָהּ אַמָּה לְעֶרֶךְ, כְּכָל שֶׁתּוּכַל לֶאֱמֹד, וְכִי עוֹדָהּ מִתְמַעֶטֶת חִישׁ: עַד-מְהֵרָה הִתְבָּרֵר לָהּ כִּי סִבַּת הַדָּבָר בַּמְּנִיפָה אֲשֶׁר בְּיָדָהּ, וְהִיא חָפְזָה לִשְׁמֹט אוֹתָהּ וּלְהִנָּצֵל בְּעוֹד מוֹעֵד מֵהִתְנַדֵּף לְגַמְרֵי.

“הַפַּעַם בֶּאֱמֶת נִצַּלְתִּי בְנֵס!” אָמְרָה עַלִּיזָה, וְהִיא מְבֹהֶלֶת כְּהֹגֶן מִפְּנֵי הַתְּמוּרָה הַפִּתְאוֹמִית, אוּלָם שְׂמֵחָה מְאֹד לִמְצֹא שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לָהּ קִיּוּם: “וְעַכְשָׁו לַגָּן!” וּכְמוֹ חֵץ מִקֶשֶׁת שָׁבָה רָצָה אֶל הַדֶּלֶת הַקְּטַנָּה: אַךְ אֲהָהּ! הַדֶּלֶת הַקְּטַנָּה שׁוּב הָיְתָה נְעוּלָה, וּמַפְתַּחַ-הַזָּהָב הַפָּעוּט מֻנָּח עַל שֻׁלְחַן הַזְּכוּכִית כְּבַתְּחִלָה. “וּמַצַּב הַדְּבָרִים קָשֶׁה מִשֶׁהָיָה”, הִרְהֲרָה הַמִּסְכֵּנָה. “כִּי מֵעוֹלָם עוֹד לֹא הָיִיתִי פְעוּטָה עַד כְּדֵי כָךְ, מֵעוֹלָם! וְחַײַ שֶׁעֵסֶק בִּישׁ הוּא זֶה, בִּישׁ מְאֹד”.

מִשֶּׁאָמְרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מָעֲדָה רַגְלָהּ, וּכְהֶרֶף-עַיִן, תֹּז! עַד צַוָּאר צָלְלָה בְמַיִם מְלוּחִים. רֵאשִׁית מַחֲשַׁבְתָּהּ הָיְתָה כִּי מְשׁוּם-מָה נָפְלָה לְתוֹךְ הַיָּם. “וְאִם כָּךְ הוּא, אוּכַל לַחֲזֹר בָּרַכֶּבֶת”, אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ. (פַּעַם אַחַת בִּימֵי חַיֶּיהָ הָיְתָה עַלִּיזָה עַל חוֹף הַיָּם, וְהֶעֶלְתָה אֶת הַמַּסְקָנָה הַכּוֹלֶלֶת כִּי בְכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה אָדָם עַל הַחוֹף יִמְצָא מִסְפַּר תָּאֵי-רַחֲצָה בַּיָּם, קְצַת יְלָדִים חוֹפְרִים בַּחוֹל בְּאִתִּים שֶׁל עֵץ, וְאַחַר טוּר שֶׁל בָּתֵּי אַכְסַנְיָה, וּמֵאַחֲרֵיהֶם תַּחֲנַת רַכֶּבֶת). אָכֵן, עַד מְהֵרָה הִתְחַוֵּר לָהּ כִּי טוֹבֶלֶת הִיא בְּמִקְוֵה-הַדְּמָעוֹת אֲשֶׁר שָׁפְכָה כְּשֶׁהָיְתָה גְבוֹהָה חָמֵשׁ אַמּוֹת.

“לְוַאי וְלֹא בָכִיתִי כֹּה הַרְבֵּה!” אָמְרָה עַלִּיזָה כִּשְׂחוֹתָהּ אָנֶה וָאָנֶה, וְהִיא מְנַסָה לִמְצֹא מוֹצָא. “עַכְשָׁוּ, מִן הַסְּתָם, אָבוֹא עַל עָנְשִׁי, וּבְמוֹ-דִמְעוֹתַי אֶטְבָּע! אָכֵן זֶה יִהְיֶה עִנְיָן מְשֻׁנֶּה! אֲבָל הַכֹּל מְשֻׁנֶּה הַיּוֹם”.

אוֹ אָז שָׁמְעָה בְּשַׁכְשֵׁךְ מַשֶּׁהוּ מֶרְחָק-מָה מִמֶּנָּה בַּבְּרַכָה, וְהִיא קָרְבָה לִשְׂחוֹת כְּדֵי לְבָרֵר אֶת הַדָּבָר: בָּרִאשׁוֹנָה סָבְרָה כִּי וַדַּאי סוּס-יָם הוּא זֶה אוֹ סוּס-יְאוֹר, אֲבָל אָז זָכְרָה מַה-פְּעוּטָה הִיא עַתָּה, וְעַד-מְהֵרָה הֻבְרֵר לָהּ שֶׁאֵין זָה אֶלָּא עַכְבָּר אֲשֶׁר מָעַד-צָלַל כָּמוֹהָ.

“הֲיִהְיֶה טַעַם כָּלְשֶׁהוּ”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, “לְדַבֵּר אֶל הָעַכְבָּר הַזֶּה? הַכֹּל כֹּה יוֹצֵא-דֹפֶן פֹּה לְמַטָּה עַד שֶׁמִּסְתַּבֵּר גַּם מִסְתַּבֵּר כִּי יוֹדַעַ הוּא לְדַבֵּר; עַל כָּל פָּנִים, הָרְשׁוּת בְּיָדִי לְנַסּוֹת”, וּבְכֵן פָּתְחָה וְאָמְרָה: “הוֹי עַכְבָּר, יוֹדֵעַ אַתָּה אֶת הַדֶּרֶךְ לָצֵאת מִן הַמִּקְוֶה הַזֶּה? מְאֹד עָיַפְתִּי מִלִשְׂחוֹת כָּאן כֹּה-וָכֹה, הוֹי עַכְבָּר!” (סְבוּרָה הָיְתָה עַלִּיזָה שֶׁכָּכָה יַשׁ לִפְנוֹת אֶל עַכְבָּר; לֹא שֶׁהִתְנַסְּתָה כְבָר בִּכְמוֹ זֶה, אֶלָּא שֶׁזָכוּר הָיָה לָהּ כִּי רָאֲתָה בַּדִּקְדּוּק הָרוֹמִי שֶׁל אָחִיהָ, “עַכְבָּר – שֶׁל עַכְבָּר – לְעַכְבָּר – עַכְבָּר – הוֹי עַכְבָּר!” הָעַכְבָּר הִבִּיט בָּהּ תּוֹהֶה וּבוֹהֶה, וְנִדְמֶה הָיָה לָהּ שֶׁהוּא קוֹרֵץ בְּאַחַת מֵעֵינָיו הַקְּטַנּוֹת, אוּלָם דָּבָר לֹא הִשְׁמִיעַ.

"אוּלַי אֵין הוּא מֵבִין אֶת לְשׁוֹנֵנוּ, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה; “חַיָּה אֲנִי אִם לֹא עַכְבָּר צָרְפַתִּי הוּא, שֶׁנִּתְגַלְגֵּל וּבָא עִם וִילְיֶאם הַכּוֹבַשׁ”. (כִּי הִנֵּה, עִם כָּל יְדִיעוֹתֶיהָ בְּדִבְרֵי הַיָּמִים, לֹא הָיָה נָהִיר לָהּ בְּיוֹתֵר לִפְנֵי כַמָּה שָׁנִים הִתְרַחֵשׁ דָּבָר זֶה אוֹ אַחֵר). כֵּיוָן שֶׁכָּךְ שׁוּב פָּתְחָה וְאָמְרָה: “אוּ אֶ מֵא שַׁא?” וְהוּא הַמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן בְּסֵפֶר הַלִּמּוּד הַצָּרְפַתִי אֲשֶׁר לָהּ (וְענְיָנוֹ: “אַיֵּה הֶחָתוּל שֶׁלִּי?” בְּאוֹתָהּ לָשׁוֹן). הָעַכְבָּר זָנַק זְנִיק-פֶּתַע מִן הַמַּיִם, וְכִמְדֻמֶּה הָיָה כָּל כֻּלוֹ אֲחוּז חַלְחָלָה. “הָהּ, אֲבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתְךָ!” קָרְאָה עַלִּיזָה חִישׁ, יְרֵאָה שֶׁמָּא פָגְעָה בְּרְגְשׁוֹתָיו שֶׁל הַמִּסְכֵּן. “שָׁכַחְתִּי לְגַמְרֵי שֶׁאֵינְךְ אוֹהֵב חֲתוּלִים”.

“אֵינֶנִי אוֹהֵב חֲתוּלִים!” קָרָא הָעַכְבָּר, בְּקוֹל חַד וְנִפְעָם. “הַאִם הָיִית אַתְּ אוֹהֶבֶת חֲתוּלִים לוּא במְקוֹמִי הָיִית?”

“כִּי-כֵן, אוּלַי לֹא”, אָמְרָה עַלִּיזָה בִּנְעִימָה שֶׁל פּיּוּס: “אַל תִּתְרַעַם. וּבְכָל זֹאת לְוַאי וְיָכֹלְתִּי לְהַרְאוֹת לְךָ אֶת חֲתוּלֵנוּ דִינָה: סְבוּרָה אֲנִי שֶׁהָיִיתָ מַתְחִיל לְחַבֵּב חֲתוּלִים לוּ אַךְ רָאִיתָ אוֹתָהּ. הֲרֵיהִי יְצוּר שָׁקֵט וְיָקָר שֶׁכָּזֶה”, הִמְשִׁיכָה עַלִּיזָה, סָפֵק לְעַצְמָהּ, סָפֵק אֶל הָעַכְבָּר, “וְכָל-כָּךְ נֶחֱמָדָה הִיא כְּשֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת וּמְהַמָּה אֵצֶל הָאֵשׁ, מְלַקֶּקֶת אֶת כַּפּוֹתֶיהָ וְרוֹחֶצֶת אֶת פָּנֶיהָ – וְהִיא כָזֹאת נְעִימָה וְרַכָּה לְלִטּוּף – וְהִיא כָזֹאת בַּת-חַיִל לִתְפֹּס עַכְבָּרִים – הוֹ, תִּסְלַח לִי!” קָרְאָה עַלִּיזָה שׁוּב, כִּי זֹאת הַפַּעַם הָיָה הָעַכְבָּר סָמוּר וּמְסֻמָּר, וּבָרוּר הָיָה לָהּ כִּי וַדַּאי נֶעֱלַב בֶּאֱמֶת. “אָנוּ לֹא נוֹסִיף לְדַבֵּר עָלֶיה עוֹד אִם אֵין אַתָּה חָפֵץ”.

“אָנוּ, מַה תַּגִידוּ!” קָרָא הָעַכְבָּר, שֶׁהָיָה מַרְעִיד עַד קְצֵה זְנָבוֹ. “כְּאִלּוּ הָיִיתִי אֲנִי מְדַבֵּר עַל נּוֹשֵׂא כָזֶה! מִשְׁפַּחְתִּי תָּמִיד שָׂנְאָה חֲתוּלִים: יְצוּרִים מְאוּסִים, שְׁפָלִים, נִקְלִים! אַל תַּחְזְרִי לְהַשְׁמִיעֵנִי אֶת שְׁמָם עוֹד!”

“בֶּאֱמֶת לֹא אֶחֱזֹר!” אָמְרָה עַלִּיזָה, וְהִיא נֶחְפֶּזֶת מְאֹד לְהַחֲלִיף אֶת נוֹשֵׂא הַשִּׂיחָה. “הַאִם אַתָּה – חוֹבֵב – חוֹבֵב – כְּלָבִים?” הָעַכְבָּר לֹא עָנָה, וְעַלִּיזָה הִמְשִׁיכָה בְּנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה: “עַל יַד בֵּיתֵנוּ יַשׁ כָּזֶה כְלַבְלֵב נֶחֱמָד שֶׁהָיִיתִי רוֹצָה לְהַרְאוֹתוֹ לְךָ! תַּחַשׁ קָטָן וּבְהִיר-עֵינַיִם, הֵן תַּדַע, וְלוֹ הָהּ! כָּזֶה שֵׂעָר חוּם מְתֻלְתָּל! וְהוּא מַבִיא דְבָרִים כְּשֶׁזוֹרְקִים אוֹתָם, וְהוּא יוֹשֵׁב עַל שְׁתַּיִם וּמְבַקֵשׁ אֶת סְעוּדָתוֹ, וְכָל מִינֵי דְבָרִים – גַּם אֶת חֶצְיָם אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת – וְהוּא שַׁיָּךְ לְאִכָּר אָחָד, יוֹדֵעַ אַתָּה, וְהַלָּז אוֹמַר שֶׁהוּא מוֹעִיל כָּל-כָּךְ, מֵאָה לִירוֹת הוּא שָׁוֶה! הוּא אוֹמֵר שֶׁהוּא קוֹטֵל אֶת כָּל הָעַכְבָּרִים וְכִי – אִי שָׁמַיִם!” קָרְאָה עַלִּיזָה נֶעֱצֶבֶת. “חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי כִּי שׁוּב הֶעֱלַבְתִּי אוֹתוֹ!” שֶׁכֵּן הָיָה הָעַכְבָּר חוֹתַר לְהִמָּלֵט מִפָּנֶיהָ בְּכָל כּוֹחוֹ, וּבַהֲמוּלָה גְדוֹלָה עָשָׂה דַרְכּוֹ.

כֵּיוָן שֶׁכָּךְ קָרְאָה אַחֲרָיו חֶרֶשׁ: “עַכְבָּרִי יַקִּירִי! הוֹאִילָה-נָא לַחֲזֹר, וְלֹא נְדַבֵּר עַל חֲתוּלִים גַּם לֹא עַל כָּלָבִים, אִם אֵינְךָ אוֹהֵב אוֹתָם!” כַּאֲשֶׁר שָׁמַע זֹאת, הָעַכְבָּר נָסַב וְשָׁב לְשְׂחוֹת אֵלֶיהָ לְאִטּוֹ: פָּנָיו הָיוּ חִוְרוֹת מְאֹד (מַחֲמַת הִתְרַגְשׁוּת, סָבְרָה עַלִּיזָה), וּבְקוֹל כָּבוּשׁ וְרוֹעַד אָמַר, בּוֹאִי נַעֲלֶה אֶל הַחוֹף, אָז אֲסַפֵּר לָךְ אֶת פָּרָשַׁת חַיַּי, וְתָבִינִי מִשּׁוּם מָה שׂוֹנֵא אֲנִי חֲתוּלִים וּכְלָבִים".

אָכֵן עֵת הָיְתָה לָלֶכֶת, שֶׁכֵּן הָיְתָה הַבְּרֵכָה מִתְאַכְלֶסֶת וְהוֹלֶכֶת צִפֳּרִים וּבַעֲלֵי-חַיִּים שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכָהּ: בַּרְוָז וְצִפּוֹר-דּוֹדוֹ הָיוּ בָּהּ, לוֹרִי מִמִּשְׁפַּחַת הַתֻּכִּיִּים וּבֶן-נֶשֶׁר, וְעוֹד כַּמָּה בְרִיּוֹת מֻפְלָאוֹת. עַלִּיזָה שָׂחֲתָה בְרֹאשׁ, וְכָל הָעֵדָה בָּאוּ אֶל הַחוֹף.

 

פֶּרֶק ג': מֵרוֹץ־שֶׁל־כְּנֶסֶת וְסִפּוּר אָרֹךְ    🔗

בֶּאֱמֶת מְשֻׁנָּה־לְמַרְאֶה הָיְתָה הָעֵדָה שֶׁנִּקְהֲלָה עַל הַחוֹף – הָעוֹף נוֹצוֹתֵיהֶם מְטֻנָּפוֹת, הַחַי פַּרְוָתָם מְדֻבָּקָה אֶל בְּשָׂרָם, וְכֻלָּם נוֹטְפִים וּמְטַפְטְפִים, סָרִים וּזְעֵפִים.

הַשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה כְּמוּבָן הָיְתָה אֵיךְ יָשׁוּבוּ יִיבָשׁוּ; יַחְדָּו נוֹעֲצוּ בְּעִנְיָן זֶה וְכַעֲבֹר דַּקוֹת אֲחָדוֹת הָיְתָה עַלִּיזָה נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת אִתָּם כְּאִלּוּ הָיְתָה מְעֹרֶבֶת בִּקְהָלָם כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ. אֲפִלּוּ נִכְנְסָה בְּוִכּוּחַ מְמֻשָּׁךְ עִם לוֹרִי, שֶׁסּוֹפוֹ שֶׁהִזְעִיף וְלֹא הָיָה אוֹמֵר אֶלָּא, “קַּשִׁישׁ אֲנִי מִמֵּךְ וּוַדַּאי שֶׁאֲנִי מֵיטִיב לָדַעַת”; וְהִנֵּה דִין זֶה לֹא אָבְתָה עַלִּיזָה לְקַבֵּל עָלֶיהָ, עַד שֶׁתֵּדַע בֶּן כַּמָּה הוּא, וְהוֹאִיל וְהַלוֹרִי סֵרֵב בְּהֶחְלֵט לְהַגִּיד אֶת גִּילוֹ הֲרֵי לֹא הָיָה מַה לֵּאמֹר עוֹד.

לִבְסוֹף קָם הָעַכְבָּר, שֶׁדּוֹמֶה הָיָה כִּי הוּא אָדוֹן שֶׁדַּעְתּוֹ נִשְׁמַעַת בְּתוֹכָם, וְנָתַן קוֹלוֹ לֵאמֹר, “שְׁבוּ, כֻּלְּכֶם, וְשִׁמְעוּ לי! אֲנִי אֲיַבֵּשׁ אֶתְכֶם עוֹד מְעַט כָּל צָרְכְּכֶם!” מִיָּד יָשְׁבוּ כֻלָּם, בְּמַעֲגָל גָּדוֹל, וְהָעַכְבָּר בְּאֶמְצָע. עַלִּיזָה לֹא גָרְעָה עֵינֶיהָ מִמֶּנּוּ, שֶׁכֵּן בָּרִי הָיָה לָהּ כִּי צִנָּה קָשָׁה תַּחְטְפֶנָּה אִם לֹא תִיבַשׁ חִישׁ מֵהֵר.

“אָהְם!” אָמַר הָעַכְבָּר. וְלָבַשׁ סֵבֶר שֶׁל חֲשִׁיבוּת, "כֻּלְכֶם מוּכָנִים? הִנֵּה זֶה הַדָּבָר הַיָּבֵשׁ בְּיוֹתֵר שֶׁיָּדוּעַ לִי. שְׁתִיקָה גְמוּרָה, בְּבַקְּשָׁה מִכֶּם! 'וִילְיַאם הַכּוֹבֵשׁ, שֶׁהָאַפִּיפִיוֹר צִדֵּד בִּזְכוּתוֹ, מְהֵרָה נִכְנְעוּ לוֹ הָאַנְגְּלִים, שֶׁהָיוּ חֲסֵרִים מַנְהִיגוּת, וַאֲשֶׁר בַּתְּקוּפָה שֶׁקֹּדֶם לְכָךְ הֻרְגְלוּ מְאֹד בְּחוֹמְסֵי־שִׁלְטוֹן וּבְכִבּוּשׁ. אֶדְוִין וּמוֹרְקָר, רוֹזְנֵי מֵרְסִיָּה וְנוֹרְתַמְבְּרִיָּה – ' "

“אוּךְ!” אָמַר הַלּוֹרִי בִּרְעָדָה.

"תִּסְלַח לִי! אָמַר הָעַכְבָּר, מַזְעִיף, אַךְ בְּנִמּוּס רַב: “אָמַרְתָּ מַשֶׁהוּ?”

“לֹא אֲנִי!” חָפֵז וְאָמַר הַלּוֹרִי.

“חָשַׁבְתִּי שֶׁכֵּן”, אָמַר הָעַכְבָּר – "אֲנִי מַמְשִׁיךְ. 'אֶדְוִין וּמוֹרְקָר, רוֹזְנֵי מֵרְסִיָּה וְנוֹרְתַמְבְּרִיָּה, עָבְרוּ לְצִדּוֹ; וַאֲפִלּוּ סְטִיגַנְד, הַהֶגְמוֹן שֶׁל קֶנְטֶרְבֶּרִי, הָאִישׁ אוֹהֵב הַמּוֹלֶדֶת, שָׁקַל וּמָצָא זֹאת – "

“מָצָא מָה?” אָמַר הַבַּרְוָז.

“מָצָא זֹאת”, עָנָה הָעַכְבָּר בָּחֳרִי־אַף: "וַדַּאי יוֹדֵעַ אַתָּה מַה פֵּרוּשׁ זֹאת' ".

“יָפֶה אֲנִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרוּשׁ ‘זֹאת’ כְּשֶׁאֲנִי מוֹצֵא דָבָר”, אָמַר הַבַּרְוָז: “בְּדֶרֶךְ כְּלָל הֲרֵי זֹאת צְפַרְדֵּעַ אוֹ תּוֹלָעַת. הַשְּׁאֵלָה הִיא, הַהֶגְמוֹן מַה מָּצָא?”

הָעַכְבָּר לֹא שָׁת לִבּוֹ לִשְׁאֵלָה זוֹ, אֶלָא מִהֵר וְהִמְשִׁיךְ, " ‘שָׁקַל וּמָצָא זֹאת לְנָכוֹן, לָלֶכֶת עִם אֶדְגַּר אֵתֵלִינְגְּ לִקְרַאת וִילְיַאם וּלְהַצִיעַ לוֹ אֶת הַכֶּתֶר. וִילְיַאם תְּחִלָּה נָהַג בִּמְתִינוּת. אוּלָם חֲצִיפוּת הַנּוֹרְמָנִים שֶׁלוֹ –’ אֵיךְ אַתְּ חָשָׁה עַצְמֵךְ עַתָּה, יַקִּירָתִי?" הִמְשִׁיךְ, וּכְדַבְּרוֹ פָּנָה אָל עַלִּיזָה.

“רְטֻבָּה כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי”, אָמְרָה עַלִּיזָה בְּקוֹל נְכָאִים: “דּוֹמֶה שֶׁאֵינֶנִּי מִתְיַבֶּשֶׁת בְּכָךְ כָּל עִקָּר”.

“אִם כֵּן הוּא”, קָם עוֹף־הַדּוֹדוֹ וְאָמַר חֲגִיגִית, “הִנְנִי לְהַצִּיעַ שֶׁתִּנָּעֵל הַיְשִׁיבָה, לְשֵׁם נְקִיטָתָם הַמִּיָּדִית שֶׁל אֶמְצָעִים תַּכְלִיתִיִּים יוֹתֵר לְתַקָּנַת” –

“דַּבֵּר בִּלְשׁוֹן בְּנֵי־אָדָם!” אָמַר בֶּן־הַנֶּשֶׁר. “מַחֲצִית הַמִּלִּים הַחֲשׁוּבוֹת הַלָּלוּ אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֶת פֵּרוּשָׁן, וּגְדוֹלָה מִזּוֹ, אַף אֵינִי מַאֲמִין שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ אוֹתוֹ!” וּבֶן הַנֶּשֶׁר הִשְׁחָה רֹאשׁוֹ לְהַצְנִיעַ חִיוּךְ; נִשְׁמַע צְחוֹקָן הֶעָצוּר שֶׁל קְצָת מִשְּׁאָר הַצִּפֳּרִים.

“הָיָה בְדַעְתִּי לֵאמֹר”, אָמַר הַדּוֹדוֹ כְּנֶעֱלָב, “כִּי לֹא יִהְיֶה לָנוּ דָבָר מִמֵּרוֹץ־שֶׁל־כְּנֶסֶת”.

“אֲבָל מַהוּ מֵרוֹץ־שֶׁל־כְּנֶסֶת?” אָמְרָה עַלִּיזָה; וְלֹא שֶׁהָיָה לִבָּהּ מְסִיתָהּ לָדַעַת, אֶלָא שֶׁהַדּוֹדוֹ פָּסַק מִדִּבּוּרוֹ כְּמִי שֶׁסָּבוּר כִּי מִישֶׁהוּ חַיָּב לְדַבֵּר, וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁמִּלְבַדָּהּ אֵין אֶחָד הַנּוֹטֶה לֵאמֹר דָּבָר.

“הִנֵּה”, אָמַר הַדּוֹדוֹ, “אֵין לְכָךְ הַסְבָּרָה טוֹבָה מִן הַמַּעֲשֶׂה”. (וּלְפִי שֶָאוּלַי תִּרְצוּ לְנַסּוֹת בַּדָּבָר בְּמוֹ־עַצְמוֹתֵיכֶם, אֶחָד מִימוֹת הַחֹרֶף, אֲסַפֵר לָכֶם אֵיךְ כִּלְכֵּל הַדּוֹדוֹ אֶת הַמַעֲשֶׂה).

רִאשׁוֹנָה הִתְוָה מַסְלוּל שֶׁל מַרוֹץ, כְּמִין עִגּוּל, (“אֵין לְדַקְדֵּק בַּצִוּרָה”, אָמָר), וְאַחַר הֻצְּבוּ כָל הָעַדָה לְאֹרֶךְ הַמַּסְלוּל, פֹּה וָשָׁם. לֹא קָרְאוּ “אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ, וְקָדִימָה”, אֶלָּא הֵחֵלּוּ לָרוּץ כְּשֶׁחָפְצוּ וְעָמְדוּ מֵרוּץ כְּשֶׁחָפְצוּ, וְעַל כֵּן לֹא קַל הָיָה לְדַעַת מָתַי נִגְמָר הַמֵּרוֹץ. אָכֵן, לְאַחַר שֶׁהָיוּ רָצִים כְּמַחֲצִית הַשָּׁעָה בְקֵרוּב, וְשׁוּב הָיוּ יְבַשִׁים תַּכְלִית הַיֹּבֶשׁ, הִכְרִיז הַדּוֹדוֹ פִּתְאוֹם, “הַמֵּרוֹץ נִגְמָר!” וְכֻלָּם נִקְהֲלוּ סְבִיבוֹ, נוֹשְׁמִים בִּכְבֵדוּת, וְשָׁאֲלוּ, “אֲבָל מִי זָכָה?”

על הַשְׁאֵלָה הַזֹּאת לֹא יָכוֹל הַדּוֹדוֹ לַעֲנוֹת מִבְּלִי הַרְבּוֹת מַחֲשָׁבָה וְשָׁעָה אֲרֻכָּה יָשַׁב כְּשֶׁאֶצְבָּעוֹ הֲדוּקָה אֶל מִצְחוֹ, (כְּדֶרֶךְ שֶׁרוֹאִים בְּרָגִיל אֶת שֶׁכְּסְפִּיר, לְמָשָׁל, בִּתְמוּנוֹתָיו), בְּעוֹד הַשְּׁאָר מְחַכִּים בְּשְׁתִיקָה. לְסוֹף אָמַר הַדּוֹדוֹ, “הַכֹּל זָכוּ! וְהַכֹּל מְקַבְּלִים פְּרָסִים”.

“אֲבָל מִי יִתֵּן אֶת הַפְּרָסִים?” שָׁאֲלוּ קוֹלוֹת בְּמַקְהֵלָה.

“מָה, הִיא, כְּמוּבָן” אָמַר הַדּוֹדוֹ, מוֹרֶה בְאֶצְבַּע אַחַת עַל עַלִּיזָה; וּמִיָּד נִקְהֲלוּ סְבִיבָהּ כָּל הָעֵדָה. קוֹרְאִים וּמְצַוְּחִים בְּעִרְבּוּבְיָה, “פְּרָסִים! פְּרָסִים!”

עַלִּיזָה לֹא יָדְעָה מַה לַּעֲשׂוֹת, וּבְיֵאוּשָׁהּ נָתְנָה יָדָהּ בְּכִיסָהּ וְהֶעֶלְתָה חֲפִיסָה שֶׁל מַמְתַּקִּים, (הִתְמַזֵּל הַמַּזָּל וְלֹא חָדְרוּ בָּהּ הַמַּיִם הַמְּלוּחִים), וְחִלְקָה אוֹתָם בְּחִינַת פְּרָסִים. נִמְצָא שֶׁהִסְפִּיקוּ הַמַּמְתַּקִּים בְּדִיּוּק, אֶחָד לְנֶפֶשׁ.

“אֲבָל הִיא עַצְמָהּ צְרִיכָה לְקַבֵּל פְּרָס, יוֹדְעִים אַתֶּם”, אָמַר הָעַכְבָּר

“כְּמוּבָן”, עָנָה הַדּוֹדוֹ בְּרֹאשׁ כָּבֵד מְאֹד, “מָה עוֹד יֵשׁ לָךְ בְּכִיסֵךְ?” הִמְשִׁיךְ וּפָנָה אֶל עַלִּיזָה.

“רַק אֶצְבָּעוֹן”, אָמְרָה עַלִּיזָה נֶעֱצֶבֶת.

“תְּנִיהוּ הֲלוֹם”, אָמַר הַדּוֹדוֹ.

אָז שָׁבוּ נִקְהֲלוּ סְבִיבָהּ כֻּלָם, וְאִלּוּ הַדּוֹדוֹ הִגִּישׁ לָהּ שַׁי אֶת הָאֶצְבָּעוֹן וַיֹּאמַר, “בַּקְשָׁתֵנוּ שְׁטוּחָה לְפָנַיִךְ שֶׁתְּקַבְּלִי אֶת הָאֶצְבָּעוֹן הַזֶּה כְּליל־הַנּוֹי”; וְכַאֲשֶׁר סִיֵּם אֶת הַנְּאוּם הַקָּצָר הַזֶּה, הַרִיעוּ כֻלָּם.

עַלִּיזָה מְדֻמָּה הָיְתָה שֶׁהָעִנְיָן מְהֻבָּל מְאֹד מֵעִקָּרוֹ, אֶלָּא שֶׁהוֹאִיל וְהַכֹּל הָיוּ לְבוּשִׁים רְצִינוּת לֹא הֵעֵזָה לִצְחֹק; וְכֵיוָן שֶׁלֹא עָלָה בְדַעְתָּהּ מַה תֹּאמַר, הִשְׁתַּחַוְתָה סְתָם וְנָטְלָה אֶת הָאָצְבָּעוֹן, בַּאֲרֶשֶׁת פָּנִים חֲגִיגִית כְּכָל הָאֶפְשָׁר.

עַתָּה צָרִיךְ הָיָה לֶאֱכֹל אֶת הַמַּמְתַּקִים: דָּבָר זֶה גָּרַם קְצָת שָׁאוֹן וּמְהוּמָה, שֶׁכֵּן הָעוֹפוֹת הַגְדוֹלִים הִתְלוֹנְנוּ שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִטְעֹם אֶת שֶׁלָהֶם, וְהַקְּטַנִים כִּעְכְּעוּ וְהָכְרֵחַ הָיָה לִטְפֹּחַ עַל גַבָּם לְעִדּוּד. מִכָּל מָקוֹם הִגִּיעַ הַדָּבָר אֶל קִצּוֹ, וְהֵם שָׁבוּ יָשְׁבוּ בְמַעְגָּל וּבִקְשׁוּ מִן הָעַכְבָּר שֶׁיְּסַפֵּר לָהֶם עוֹד מַשֶּׁהוּ.

“הִבְטַחְתָּ שֶׁתְּסַפֵּר לִי אֶת פָּרָשַׁת חַיֶּיךָ, יוֹדֵעַ אַתָּה”, אָמְרָה עַלִּיזָה, וּמִשּׁוּם מָה אַתָּה שׂוֹנֵא אֶת־ח וְאֶת כּ", הוֹסִיפָה בְּלְחִישָׁה, מֵחֲשָׁשׁ שֶׁיֵּעָלֵב שׁוּב.

“תִּשְׁעָה קַבִּים שֶׁל צַעַר נִתְּנוּ לִי, לְמִינָיו וּלְזַנָּיו!”. אָמַר הָעַכְבָּר כִּפְנוֹתוֹ אֶל עַלִּיזָה וְנֶאֱנָח.

“יֵשׁ לְךָ מִין זָנָב. בְּהֶחְלֵט”, אָמְרָה עַלִּיזָה, מַבִּיטָה מִשְׁתָּאָה אֶל זְנָבוֹ שֶׁל הָעַכְבָּר; “אֲבָל מָה עִנְיָן צַעַר לְכָאן?” וַעֲדַיִן הָיְתָה תוֹהָה עַל כָּךְ וּמוֹסִיפָה שָׁעָה שֶׁהָיָה הָעַכְבָּר מְדַבֵּר, וְלָכֵן נִצְטַיֵר לָהּ סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה לְעֶרֶךְ כָּךְ: –

"סָח כָּלֶב לְ

עַכְבָּר, שֶׁ

פָּגַשׁ בְּאַמְבָּר,

'נֵלֵךְ וְנִשָּׁפֵט:

אֲנִי תוֹבֵעַ

זֹאת. – חוּשׁ,

כִּי שָׁוְא תְּ

סָרֵב; הַמִּשְׁפָּט

מִתְקָרֵב: כִּי

אָכֵן זֶה הַיּוֹם

אֵין לִי מַה

לַעֲשׂוֹת'. סָח הָ

עַכְבָּר, 'אָדוֹן,

מִין מִשְׁ

פָּט שֶׁל

זָדוֹן, בְּאֵין

דִּין וְדַיָּן,

אֵין בּוֹ

טַעַם פָּשׁוּט'.

"אֶהְיֶה דִּין

וְגַם דַּיָּן",

סָח שַׁחַץ

וְטָעַן:

'אֶשְׁפֹּט,

אֶפְסֹק, וְ

אֶחֱ

רַץ

דִּינְ

ךָ

לָ

מוּת'.

“אֵין אַתְּ מַקְשִׁיבָה!” אָמַר הָעַכְבָּר לְעַלִּיזָה בְּחֻמְרָה. “בַּמָּה אַתְּ מְהַרְהֶרֶת?”

“תִּסְלַח לִי”, אָמְרָה עַלִּיזָה בִּשְׁפַל־רוּחַ: “הִגַּעְתָּ אֶל הַפִּתּוּל הַחֲמִשִּׁי, נִדְמֶה לִי?”

“קֶשֶׁר קָשַׁרְתְּ עָלַי!” קָרָא הָעַכְבָּר, בְּקוֹל חַד וּבְכַעַס גָדוֹל.

“קֶשֶׁר!” אָמְרָה עַלִּיזָה, מוּכָנָה לְהוֹעִיל תָּמִיד, וְהִיא מַבִּיטָה בִדְאָגָה עַל סְבִיבָהּ. “הוֹ, הָבָה וְאֶעֱזֹר לְךָ לְהַתִּיר אוֹתוֹ!”

“בְּשׁוּם פָּנִים וְאֹפֶן”, אָמַר הָעַכְבָּר כְּשֶׁהוּא קָם וּמִסְתַּלֵּק. חֶרְפָּה אַתְּ מַעֲטָה עָלַי בְּדִבּוּרֵי שְׁטוּת שֶׁכָּאֵלֶּה!"

“לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי!” הִתְנַצְּלָה עַלִּיזָה הַמִּסְכֵּנָה. “אֲבָל אַתָּה נוֹחַ כָּל־כָּךְ לְהֵעָלֵב, יוֹדֵעַ אַתָּה!”.

הָעַכְבָּר הַשִׁיב בְּרִטּוּן בִּלְבָד.

“אָנָּא חֲזֹר וְסַיֵּם אֶת סִפּוּרֶךָ!” קָרְאָה אַחֲרָיו עַלִּיזָה; וְכָל הַשְּׁאָר חָבְרוּ בְּמַקְהֵלָה, “כֵּן, בְּבַקָּשָׁה מִמֶּךָּ!” אֲבָל הָעַכְבָּר רַק הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ בְּקֹצֶר־רוּחַ וְהַחִישׁ צְעָדָיו.

“כֹּה חֲבָל שֶׁאֵין הוּא נֵאוֹת לְהִשָּׁאֵר!” נֶאֱנַח הַלּוֹרִי, מִשֶּׁאַךְ נֶעֱלַם הַלָּז מֵעָיִן: וְאִמָּא סַרְטָנִית הִשְׁתַּמְּשָׁה בְאוֹתָהּ הִזְדַּמְּנוּת וְאָמְרָה לְבִתָּהּ, “הָהּ, יַקִּירָתִי! יְהִי זֶה לָךְ לֶקַח שֶׁלֹּא תַצְאִי אַתְּ מִגִּדְרֵךְ לְעוֹלָם!” “בִּלְמִי פִיךְ, אִמָּא!” אָמְרָה הַבַּת. בְּרִתְחַת־מָה. “אַתְּ עֲשׂוּיָה לְהַעֲמִיד בְּנִסָּיוֹן אֲפִלּוּ סַבְלָנוּת שֶׁל חִלָּזוֹן!”

“צַר לִי שֶׁאֵין דִּינָה שֶׁלָּנוּ כָּאן, בֶּאֱמֶת צַר לִי!” אָמְרָה עַלִּיזָה בְקוֹל, מִבְּלִי לִפְנוֹת אֶל מִישֶׁהוּ בִמְיֻחָד. “הִיא הָיְתָה מַחֲזִירָה אוֹתוֹ מֵהֵר!”

“וּמִי הִיא דִינָה, אִם רַשַּׁאי אֲנִי לְהָעֵז וְלִשְׁאֹל” אָמַר הַלּוֹרִי.

עַלִּיזָה נֶעֶנְתָה בְהִתְלַהֲבוּת, כִּי תָמִיד הָיְתָה נְכוֹנָה לְדַבֵּר עַל חֲתוּל טִפּוּחֶיהָ: “דִּינָה הִיא הֶחָתוּל שֶׁלָנוּ. וְהִיא בַת־חַיִל כָּזֹאת לִתְפֹּס עַכְבָּרִים, אֵין לָכֶם מֻשָּׂג! הוֹ, לוּא רַק רְאִיתֶם אוֹתָהּ שׁוֹחֶרֶת לַצִּפֳּרִים! מָה, רַק תִּתֵּן עַיִן בְּצִפֹּרֶת וּמִיָּד תִּבְלָעֶנָּה!”

נְאוּם זֶה הִכָּה גַלִּים שֶׁל מַמָּשׁ בַּקָּהָל. קְצָת מִן הַצִּפֳּרִים חָפְזוּ לְהִסְתַּלֵּק מִיָּד: עַקְעָק אֶחָד זָקֵן הַחֵל מִתְכַּרְבֵּל הֵיטֵב הֵיטֵב, וְאָמַר, “אֲנִי בֶאֱמֶת צָרִיךְ לָזוּז הַבַּיְתָה; אֲוִיר הָעֶרֶב אֵינוֹ יָפֶה לִגְרוֹנִי!” וְקַנָּרִית אַחַת קָרְאָה בְּקוֹל רוֹעֵד אֶל יְלָדֶיהָ, “בּוֹאוּ, חֲמוּדִים! הִגִּיעָה שְׁעַתְכֶם לִשְׁכַּב לִישֹׁן!” בַּאֲמַתְלוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת עָקְרוּ כֻלָּם וְהָלְכוּ, וְעַד־מְהֵרָה נוֹתְרָה עַלִּיזָה לְבַדָּהּ.

“לְוַאי וְלֹא הָיִיתִי מַזְכִּירָה אֶת דִּינָהּ!” אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ בְּעָגְמַת־קוֹל. דּוֹמֶה שֶׁאֵין גַּם אֶחָד מְחַבֵּב אוֹתָהּ פֹּה לְמַטָּה, וַאֲנִי בְטוּחָה שֶׁהִיא הַחֲתוּלָה הַטּוֹבָה בְיוֹתֵר בָּעוֹלָם! הוֹ, דִּינָתִי יַקִּירָתִי! מִי־יוֹדֵעַ אִם אָשׁוּב לִרְאוֹתֵךְ עוֹד!" וְכָאן הֵחֵלָה עַלִּיזָה הַמִּסְכֵּנָה בּוֹכָה שׁוּב, שֶׁכֵּן הִרְגִישָׁה עַצְמָהּ בּוֹדְדָה וּנְמוּכַת־רוּחַ מְאֹד. אָכֵן, לֹא אָרְכָה הַשָּׁעָה וְשׁוּב הִגִּיעַ לְאָזְנָהּ תֶּפֶף קַל שֶׁל צְעָדִים בְּרָחוֹק, וּבִלְהִיטוּת נָשְׂאָה עֵינֶיהָ, בִּכְמִין תִּקְוָה שֶׁהָעַכְבָּר נִמְלַךְ בְּדַעְתּוֹ וְהוּא חוֹזֵר לְסַיֵּם אֶת סִפּוּרוֹ.

 

פֶּרֶק ד': מָצוֹר וּמָצוֹק מַעֲשֵׂה־שָׁפָן    🔗

הָיָה זֶה הַשָּׁפָן הַלָבָן, חוֹזֵר וּמְקַפֵּץ לְאִטּוֹ, וּמַבִּיט בְּדְאָגָה כֹּה וָכֹה, כְּאִלּוּ אָבַד מִמֶּנּוּ דָּבָר; וְהִיא שָׁמְעָה אוֹתוֹ מְלַחֵשׁ לְעַצְמוֹ, "הַדֻּכֶּסֶת! הַדֻּכֶּסֶת! אִי טְלָפַי הַיְקָרִים! אִי פַרְוָתִי וְשִׂפְמוֹתַי! הֲלֹא הִיא תַּהַרְגֵנִי הָרֹג, חֵי מָצוֹד וָפַח! אֵיפֹה זֶה יָכֹלְתִּי לְשָׁמְטָן, תָּמֵהּ אֲנִי? כָּרֶגַע נִחֲשָׁה עַלִּיזָה שֶׁמְּחַפֵּשׂ הוּא אֶת הַמְּנִיפָה וְאֶת כִּפְפוֹת עוֹר הַגְּדִי, וּבְטוּב־מֶזֶג לְמוֹפֵת הֵחֵלָּה מְבַלֶּשֶׁת אַחֲרֵיהֶן, אֶלָּא שֶׁלֹא נִרְאוּ הַלָּלוּ בְּשׁוּם מָקוֹם – הַכֹּל כְּמוֹ הִשְׁתַּנָּה מֵאָז שְׂחוֹתָהּ בַּשְּׁלוּלִית, וְהָאוּלָם הַגָּדול, עַל שֻׁלְחַן הַזְּכוּכִית וְהַדֶּלֶת הַקְּטַנָּה, נָגוֹזוּ כָלִיל.

חִישׁ־מְהֵרָה הִבְחִין הַשָּׁפָן בְּעַלִּיזָה, כְּשֶׁהִיא מְבַלֶּשֶׁת בְּכָאן וּבְכָאן, וּבְזַעַף קָרָא אֵלֶיהָ, “מַה זֶּה, מֶרִי־אַן, מָה אַתְּ עוֹשָׁה פֹה? רוּצִי הַבַּיְתָה כָּרֶגַע, וְהָבִיאִי לִי זוּג כְּפָפוֹת וּמְנִיפָה! קָדִימָה, מַהֵר!” וְעַלִּיזָה נִתְבַּהֲלָה עַד כְּדֵי כָךְ שֶׁתֵּכֶף־וּמִיָּד שִׁלְּחָה רַגְלֶיהָ בַּכִּוּוּן שֶׁהוֹרָה לָהּ, בְּלֹא שֶׁתְּנַסֶּה לְהַעֲמִידוֹ עַל טָעוּתוֹ.

“הוּא חָשֵַּב שֶׁאֲנִי שִׁפְחָתוֹ”, אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ אַגֵּב רִיצָה, “מָה־רַבָּה תִהְיֶה הַפְתָּעָתוֹ כְּשֶׁיִתְבָּרַר לוֹ מִי אָנִי! אֲבָל מוּטָב שֶׁאָבִיא לוֹ אֶת מְנִיפָתוֹ וְכִפְפוֹתָיו – לֵאמֹר, אִם אוּכַל לִמְצֹא אוֹתָן”. אַךְ אָמְרָה זֹאת, נִגְלָה לָהּ בַּיִת קָטָן וְנֶחֱמָד, שֶׁעַל דַּלְתּוֹ טַבְלַת נְחֹשֶׁת מְאִירַת־עֵינַיִם שֶׁהַשֵּׁם “ו. שָׁפָן” חָרוּת עָלֶיהָ. מִבְּלִי לְהִדַּפֵּק נִכְנְסָה וְחָשָׁה לַעֲלוֹת בַּמַּדְרֵגוֹת, מִפַּחְדָּה הַגָּדוֹל פֶּן תִּפְגֹּשׁ בְּמֶרִי־אַן הָאֲמִתִּית וּתְגֹרַשׁ מִן הַבַּיִת בְּטֶרֶם תִּמְצָא אֶת הַמְּנִיפָה וְהַכְּפָפוֹת.

“מַה מְשֻׁנֶּה הוּא”, אָמְרָה עַלִּיזָה לְנַפְשָׁהּ, “לְמַלֵּא שְׁלִיחֻיּוֹתָיו שֶׁל שָׁפָן! לְהַבָּא וַדַּאי תִּהְיֶה דִינָה מְרִיצָה אוֹתִי בִּשְׁלִיחוּתָהּ! וְהִיא הֵחֵלָּה לְצַיֵּר לְעַצְמָהּ מֶה עָשׂוּי יִהְיֶה לְהִתְרַחֵשׁ: " ' הָעַלְמָה עַלִּיזָה! בּוֹאִי הֵנָּה מִיָּד וְהִכּוֹנִי לְטִיוּלַךְ! ' רֶגַע, אֲנִי בָאָה, דּוֹדָה! אֲבָל עָלַי לִשְׁמֹר עַל מְאוּרַת הָעַכְבָּר הַזֹּאת עַד שֶׁתַּחֲזֹר דִּינָה, וּלְהַשְׁגִּיחַ שֶׁהָעַכְבָּר לֹא יֵצֵא'. רַק שֶׁאֵינֶנִי סְבוּרָה”, הַמְשִׁיכָה עַלִּיזָה, “שֶׁיַּנִיחוּ לְדִינָה לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת אִם תַּתְחִיל לְהַטִּיל מָרוּתָהּ עַל הַבְּרִיוֹת כָּכָה!”

לָעֵת הַזֹּאת מָצְאָה דַרְכָּהּ לָבוֹא אֶל חֶדֶר קָטָן וּמְסֻדָּר לְמִשְׁעִי שֶׁבְּחַלוֹנוֹ שֻׁלְחָן, וְעָלָיו (כְּמוֹ שֶׁקִּוְּתָה) מְנִיפָה וּשְׁנַיִם־שְׁלשָׁה זוּגוֹת שֶׁל כְּפָפוֹת זְעִירוֹת וּלְבָנוֹת שֶׁל עוֹר־גְדִי: נָטְלָה אֶת הַמְּנִיפָה וְזוּג שֶׁל כְּפָפוֹת, וּכְבָר אָמְרָה לָצֵאת אֶת הַחֶדֶר, וְהִנֵּה הִבְחִינָה בְּבַקְבּוּק קָטָן שֶׁאֵצֶל הַמַּרְאָה. זֹאת הַפַּעַם לֹא הָיְתָה עָלָיו תָּוִית “שְׁתוּנִי”, אַךְ בְּכָל זֹאת חִלְּצָה אֶת פְּקָקוֹ וְהִגִיעַתּוּ אֶל שְׂפָתֶיהָ. “יוֹדַעַת אֲנִי כִּי מַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵן מֻכְרָח לְהִתְרַחַשׁ”, אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ, “כָּל פַּעַם שֶׁאֲנִי אוֹכֶלֶת אוֹ שׁוֹתָה אֵיזֶה דָבָר; וּבְכֵן אֶרְאֶה רַק בַּקְבּוּק זֶה מַה פְּעֻלָתוֹ. בֶּאֱמֶת אֲנִי מְקַוָּה כִּי אָשׁוּב וְאֶגְדַּל, שֶׁכֵּן נִלְאֵיתִי גַּם נִלְאֵיתִי מֵהֱיוֹת מִין זַעֲרוּרִית שֶׁכָּזֹאת!”

אָכֵן, גַדֵּל גִּדְּלָהּ הַבַּקְבּוּק, וּמַהֵר הַרְבֵּה מִכְּפִי שֶׁסָּבְרָה: בְּטֶרֶם תִּשְׁתֶּה אֶת חֲצִי הַבַּקְבּוּק מָצְאָה שֶׁרֹאשָׁה דּוֹחֵק בַּתִּקְרָה, וְהָיָה עָלֶיהָ לְהִכּוֹף כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּרֹץ אֶת מִפְרַקְתָּהּ. בְּחִפָּזוֹן הִנִּיחָה אֶת הַבַּקְבּוּק, וְאָמְרָה לְנַפְשָׁהּ: “דַיֵּנִי – מְקַוָּה אֲנִי שֶׁלֹּא אוֹסִיף לְגְדֹּל עוֹד – לְמַעֲשֶׂה אֵינִי יְכוֹלָה לָצֵאת בַּדֶּלֶת – מַה־חֲבַל שֶׁהִרְבֵּיתִי כָּל־כָּךְ לִשְׁתּוֹת!”

אֲהָהּ! מְאֻחָר הָיָה מִלְּהִתְחָרֵט עַל כָּךְ! גְּדֵלָה הָיְתָה וּמִתְגַּדֶּלֶת, וּמְהֵרָה הָיָה עָלֶיהָ לִכְרֹעַ אַפַּיִם אַרְצָה: עוֹד רֶגַע וְגַם לְכָךְ לֹא מָצְאָה מָקוֹם, וְהִיא נִסְּתָה לִשְׁכַּב כְּשֶׁמַרְפְּקָהּ הָאֶחָד נִסְמָךְ אֶל הַדֶּלֶת, וְהַזְּרֹעַ הַשְּׁנִיָה כְּרוּכָה עַל רֹאשָׁהּ. וַעֲדַיִן הָיְתָה גְדֵלָה וּמוֹסִיפָה, וּבְאֵין בְּרֵרָה הוֹצִיאָה זְרוֹע אַחַת מִן הַחַלּוֹן וְלַחוּץ וְרֶגֶל אַחַת שִׁרְבְּבָה בְּמַעֲלֵה הָאֲרֻבָּה, וּלְנַפְשָׁהּ אָמְרָה, “יוֹתֵר מִכָּךְ לֹא אוּכַל כְּבָר לַעֲשׂוֹת, וְיִקְרֶה מַה שֶּׁיִּקְרָה. מָה אֵפוֹא יִהְיֶה עָלָי?”

לְמַזָלָהּ שֶׁל עַלִּיזָה נִתְמַצְּתָה בְכָךְ פְּעֻלָּתוֹ שֶׁל בַּקְבּוּק הַכֶּשֶׁף, וְהִיא לֹא יָסְפָה לְגְדֹּל עוֹד: אַף עַל פִּי כֵן הָיָה מַצָבָהּ דָּחוּק בְּיוֹתֵר וְכֵיוָן שֶׁלֹא נִרְאָה לְעַיִן צֵל שָׁל סִכּוּי לָשׁוּב וּלְהֵחָלֵץ מִן הַחֶדֶר, מַה תֵּמַהּ שֶׁהִרְגִישָׁה עַצְמָהּ בְּכָל רָע.

“הֲכִי נָעִים הָיָה בַּבַּיִת”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה הַמִּסְכֵּנָה, “כְּשֶׁאֵין אַתְּ גְּדֵלָה וּקְטֵנָּה תָמִיד, וְאֵין עַכְבָּרִים וּשְׁפַנִּים מַטִּילִים עָלַיִךְ מָרוּתָם. כּמְעָט שֶׁאֲנִי מִתְחָרֶטֶת עַל כִּי יָרַדְתִּי בְּאוֹתָהּ מְאוּרַת־שָׁפָן – וּבְכָל־זֹאת – וּבְכָל־זֹאת – ענְיָן מֻפְלָא מְאֹד הוּא, הֵן תַּדְעוּ, מִין הַחַיִּים הָאֵלֶּה! בֶּאֱמֶת מְעַנְיֵן מַה קָּרָה לִי! כְּשֶׁהָיִיתִי קוֹרַאת מַעֲשִׂיּוֹת בְּפֵיוֹת וּקְסָמִים מְדֻמָּה הָיִיתִי שֶׁדְּבָרִים מִסּוּג זֶה לְעוֹלָם אֵינָם מִתְרַחֲשִׁים, וְהִנֵּה נְתוּנָה אֲנִי בְּתוֹךְ מַעֲשִׂיָּה שֶׁכָּזֹאת! צָרִיךְ שֶׁיִכְתְּבוּ סֵפֶר עַל־אֹדוֹתַי, בְּהֶחְלֵט צָרִיךְ! וּכְשֶׁאֶגְדַּל, אֶכְתֹּב סֵפֶר כָּזֶה – אֲבָל עַכְשָׁו גְּדוֹלָה אֲנִי וּמִגֻדֶּלֶת”, הוֹסִיפָה נֶעֱצֶבֶת, “מִכָּל מָקוֹם כָּאן אֵין מָקוֹם לִגְדֹּל עוֹד”.

“אִם כֵּן אֵפוֹא”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, “הַלְעוֹלָם לֹא אֶהְיֶה קַשִּׁישָׁה מִשֶּׁהִנְנִי עַכְשָׁו? מְצַד אֶחָד, בְּרָכָה בַדָּבָר – שֶׁלֹּא לִהְיוֹת זְקֵנָה לְעוֹלָם – אֲבָל כְּנֶגֶד זֹאת – לִהְיוֹת חַיֶּבֶת לְהָכִין שְִׁעוּרִים תָּמִיד הוֹ, זֹאת לֹא הָיִיתִי רוֹצָה!”

“הוֹ, עַלִּיזָה טִפְּשָׁה שֶׁכָּמוֹךְ!” הֵשִׁיבָה לְעַצְמָהּ. “אֵיךְ יְכוֹלָה אַתְּ לְהָכִין שִׁעוּרִים כָּאן? הֲלֹא בְדֹחַק יֵשׁ מָקוֹם בְּשְׁבִילֵךְ, וְאֵין מָקוֹם כְּלָל לִסְפְרֵי־לִמּוּד!”

וְכָכָה הָיְתָה מַמְשִׁיכָה, הוֹפֶכֶת פַּעַם בְּכֹה וּפַעַם בְּכֹה, וְהַשִּׂיחָה מְקַלַּחַת כַּהֲלָכָה: אֲבָל כַּעֲבֹר דַּקּוֹת מִסְפָּר נִשְׁמַע קוֹל מִבַּחוּץ, וְהִיא הִשְׁתַּתְּקָה וְהִטְּתָה אֹזֶן. מֶרִי־אַן! מֶרִי־אַן!" אָמַר הַקּוֹל, “הָבִיאִי לִי אֶת כִּפְפוֹתַי כָּרֶגַע!” אַחַר בָּא תֶפֶף רַגְלַיִם קַל עַל הַמַּדְרֵגוֹת. יָדְעָה עַלִּיזָה שֶׁהַשָּׁפָן הוּא זֶה הַבָּא לְחַפְּשָׂה, וְעַצְמוֹתֶיהָ רָחֲפוּ עַד שֶׁנִּזְדַּעֲזַע הַבַּיִת, וְהִיא שָׁכְחָה שֶׁגְּדוֹלָה הִיא עַתָּה אֶלֶף מוֹנִים מִן הַשָּׁפָן וְאֵין לָהּ סִבָּה לִירֹא מִפָּנָיו.

הַשָּׁפָן עָלָה עַד הַדֶּלֶת וְנִסָּה לְפָתְחָהּ; אֲבָל הוֹאִיל וְהָיְתָה הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת לִפְנִים, וּמַרְפְּקָהּ שֶׁל עַלִּיזָה לָחוּץ אֵלֶיהָ הָכֵן, הֶעֱלָה אוֹתוֹ נִסָּיוֹן חֶרֶס. עַלִּיזָה שָׁמְעָה אוֹתוֹ אוֹמֵר לְנַפְשׁוֹ, “וּבְכֵן אֵלֵךְ סָבִיב וְאֶכָּנֵס בַּחַלּוֹן”.

“זֹאת לֹא תַעֲשֶׂה!” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, וּלְאַחַר שֶׁהִמְתִּינָה עַד שֶׁדִּמְּתָה לִשְׁמֹעַ אֶת הַשָּׁפָן תַּחַת לַחַלּוֹן מַמָּשׁ, פָּשְׁטָה אֶת יָדָהּ פִּתְאֹם וְקָמְצָה אוֹתָהּ בַּאֲוִיר. תָּפֹס לֹא תָּפְסָה בִּמְאוּמָה, אֶלָּא שֶׁשָּׁמְעָה צִוְחַת חֲלוּשָׁה, וְקוֹל שֶׁל נְפִילָה וְנֵפֶץ זְכוּכִית, וּמִכָּאן הֶעֶלְתָה אֶת הַמַּסְקָנָה כִּי אָכֵן אֶפְשָׁר שֶׁנָּפַל הָאַרְנָב לְתוֹךְ חֲמָמָה שֶׁל מֶלְפְּפוֹנִים אוֹ מַשֶּׁהוּ כַיּוֹצֵא בְּכָךְ. אַחֲרֵי כֵן עָלָה קוֹל כָּעוּס – קוֹל הַשָּׁפָן – “פֶּט! פֶּט! אַיֶּךָּ?” וְעָנָה קוֹל שֶׁאוֹתוֹ לֹא שָׁמְעָה עוֹד קֹדֶם לָכֵן, “הֲרֵינִי לְפָנֶיךָ! חוֹפֵר תַּפּוּחִים, אֲדוֹנִי הַנִּכְבָּת!”

“חוֹפֵר תַּפּוּחִים!” אָמַר הַשָּׁפָן בְּכַעַס. “גַּשׁ הֵנָּה! בּוֹא וַעֲזֹר לִי לְהֵחָלַץ מִזֶּה!” (קוֹלוֹת שֶׁל עוֹד זְכוּכִית מִתְנַפֶּצֶת).

“וֶאֱמוֹר לִי, פֶּט, מָה הַדָּבָר שָׁם בַּחַלּוֹן?”

“הֲרֵי זֹאת זְרוֹעַ, אָדוֹן נִכְבָּת!” (בְּמִבְטָאוֹ הָיְתָה זו “סְרוֹעַ”).

“זְרוֹעַ, וַזְוַז שֶׁכָּמוֹךָ! מִי זֶה רָאָה פַּעַם זְרוֹעַ כֹּה גְדוֹלָה? הֲרֵי כָּל הַחַלּוֹן מָלֵא אוֹתָהּ!”

“בְּהֶחְלֵט, אָדוֹן נִכְבָּת; אֲבָל בְּכָל זֹאת הֲרֵי זוֹ זְרוֹעַ”.

“כִּי־כֵן, אֵין לָהּ מַה לַּעֲשׂוֹת שָׁם, מִכָּל מָקוֹם; לַךְ וְהוֹצֵא אוֹתָהּ!”

אַחֲרֵי כֵן הָיְתָה דוּמִיָּה מְמֻשֶּׁכֶת, וְעַלִּיזָה לֹא שָׁמְעָה אֶלָא לְחִישׁוֹת לִרְגָעִים; דֻּגְמַת, “אֵין הִיא מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינַי, אָדוֹן נִכְבָּת, כָּל עִקָּר, כְּלָל וּכְלָל לֹא!” “עֲשֵׂה מַה שֶׁצִּוִּיתִיךָ, מוּג־לֵב!” וּלְבַסּוֹף פָּשְׁטָה יָדָהּ שׁוּב וְשׁוּב קְמָצַתָּהּ בֶּחָלָל, זֹאת הַפַּעַם נִשְׁמְעוּ שְׁתֵּי צִוְחוֹת חֲלוּשָׁה. וְעוֹד קוֹלוֹת שֶׁל נֵפֶץ זְכוּכִית. “הֲמוֹן חֲמָמוֹת־שֶׁל־מֶלְפְּפוֹנִים יֵשׁ שָׁם בְּוַדַּאי!” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה. “מְעַנְיֵן מַה יַּעֲשׂוּ עוֹד! יִמְשְׁכוּ וְיוֹצִיאוּנִי מִן הַחַלּוֹן? – לְוַאי וְיָכְלוּ! בָּרוּר שֶׁאֵין אֲנִי רוֹצָה לְהִשָּׁאֵר פֹּה עוֹד!”

שָׁעָה קַלָּה חִכְּתָה וְלֹא שָׁמְעָה דָבָר עוֹד: לְבַסּוֹף בָּא שִׁקְשׁוּק אוֹפַנֵּי עֲגָלָה קְטַנִּים, וְקוֹלוֹת הַרְבֵּה נִשְׁמְעוּ מְדַבְּרִים בְּעִרְבּוּבְיָה: הִיא הִבְחִינָה בַמִּלִים: “אֵיפֹה הַסֻּלָּם הַשֵּׁנִי? – הֲרֵי לֹא הֻצְרַכְתִּי לְהָבִיא אֶלָּא אֶחָד; הַשֵּׁנִי עִם בִּיל – בִּיל! הָבֵא הֵנָּה, בָּחוּר! – פֹּה, תַּעֲמִיד 'תָם בַּפִּנָּה הַזֹּאת – לא, קְשֹׁר 'תָם יַחַד תְּחִלָּה – עֲדַיִן אֵינָם מַגִּיעִים אַף לַחֲצִי הַגֹּבַהּ – הוֹ! אֵלֶּה יַסְפִּיקוּ; אַל תַּקְפִּיד – רְאֵה, בִּיל! תְּפֹס בַּחֶבֶל הַזֶּה – לְוַאי וְיַחֲזִיק הַגַּג מַעֲמָד! – הִזָּהֵר בָּרַעַף הַהוּא הַתָּלוּשׁ – הוֹ, הוּא מִתְגַּלְגֵּל! הַשְׁפִּילוּ רֹאשׁ!” (חֲבָטָה רַבָּה) – “מִי זֶה עָשָׂה זֹאת? – בִּיל הוּא, כִּמְדֻמֶּה – מִי יֵרֵד בָּאֲרֻבָּה?” – לֹא, אֲנִי לֹא! רֵד אַתָּה! – זֹאת לֹא אֶעֱשֶׂה, אִם כֵּן! – בִּיל צָרִיךְ לָלֶכֶת – בּוֹא, בִּיל! הָאָדוֹן אוֹמֵר שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לָרֶדֶת בָּאֲרֻבָּה!"

“הוֹ! וּבְכֵן בִּיל הוּא שֶׁצָּרִיךְ לָרֶדֶת בָּאֲרֻבָּה, מָה?” אָמְרָה עַלִּיזָה לְנַפְשָׁהּ. “נִרְאֶה הַדָּבָר שֶׁהֵם תּוֹלִים הַכֹּל בְּאוֹתוֹ בִּיל! אֲנִי לֹא הָיִיתִי מִתְרַצָּה לִהְיוֹת בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל בִּיל: הַתַּנוּר הַזֶּה אָמְנָם צַר הוּא; אֲבָל נִדְמֶה לִי שֶׁאוּכַל לִבְעֹט קְצָת!”

דָּחֲקָה עַלִּיזָה אֶת רַגְלָהּ בָּאֲרֻבָּה כְּכָל שֶׁיָּכְלָה, וְהַמְתִּינָה עַד שֶׁשָׁמְעָה חַי קָטָן (הִיא לֹא יָכְלָה לְנַחֵשׁ מַה מִּינוֹ) מְטַפַּס וּמְקַרְצֵף כֹּה וָכֹה קְצָת מַעַל לָהּ; אָז אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ “זֶהוּ בִּיל”, שִׁלְּחָה בְעִיטָה אַחַת חַדָּה, וְהִמְתִּינָה לִרְאוֹת אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר.

רֵאשִׁית דָּבָר שָׁמְעָה אֶת הַכֹּל בְּמַקְהַלָה: “הִנֵּה זֶה בִּיל!” וְאַחַר אֶת קוֹל הַשָּׁפָן לְבַדּוֹ – “תִּפְסוּ בוֹ, אַתֶּם אֵצֶל הַמְּשֻׂכָּה!” וְאַחַר דּוּמִיָּה, וְשׁוּב קוֹלוֹת בְּלוּלִים – “תִּמְכוּ רֹאשׁ! – הָבוּ שָׂרָף – אַל תַּחְנְקוּ אוֹתוֹ – אֵיךְ הָיָה, דּוֹדִי? מַה קָּרָה לְךָ? סַפֵּר לָנוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה!”

לַסּוֹף נִשְׁמַע קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה (“זֶה בִּיל”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה), “כִּי־כֵן, כִּמְעַט אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ – מַסְפִּיק, תּוֹדָה; הוּטַב לִי – אֲבָל אֲנִי מְזֻעֲזָע מִכְּדֵי שָׁאוּכַל לְסַפֵּר לָכֶם – הִרְגַשְׁתִּי רַק שֶׁאֵיזֶה דָבָר מִשְׁתַּלֵחַ בִּי כְּמוֹ קְפִיץ, וַאֲנִי מִתְפָּרֵחַ כְּמוֹ זִקּוּקִים!”

“כָּךְ הָיָה, חָבֵר יָקָר!” אָמְרוּ הָאֲחֵרִים.

“חוֹבָה עָלֵינוּ לְהַעֲלוֹת אֶת הַבַּיִת בְּאֵשׁ!” אָמַר קוֹלוֹ שֶׁל הַשָּׁפָן; וְעַלִּיזָה קָרְאָה בְקוֹל גָּדוֹל כְּכָל אֲשֶׁר תּוּכַל, “אִם זֹאת תַּעֲשוּ, אֲשַׁלַּח בָּכֶם אֶת דִּינָה!”

כְּהֶרֶף עַיִן יָרְדָה דִמְמַת הַשְׁקֵט, וְעַלִּיזָה הִרְהֲרָה בֵינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ: “מִי יוֹדֵעַ מָה יַעֲשׂוּ עַכְשָׁו! לוּ הָיָה מֹחַ בְּקָדְקֳדָם, הָיוּ מְפָרְקִים אֶת הַגָּג”. כַּעֲבֹר דַקָּה אוֹ שְׁתַּיִם, שׁוּב הֵחֵלּוּ מִתְהַלְּכִים כֹּה וָכֹה, וְעַלִּיזָה שָׁמְעָה אֶת הַשָּׁפָן אוֹמֵר, “מְלוֹא הֶחָבִית יַסְפִּיק, בְּתוֹר הַתְחָלָה”.

“מְלוֹא הֶחָבִית מָה?” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה; אֲבָל לֹא הַרְבֵּה הֻצְרְכָה לִתְהוֹת, כִּי כָּרֶגַע נִתַּךְ־קִשְׁקֵשׁ מְטַר חֲלוּקֵי חָצָץ קְטַנִּים בַּחַלּוֹן, וּקְצָת מֵהֶם פָּגְעוּ בְּפַרְצוּפָהּ. “חָדֹל יֶחְדְּלוּ מִזֹּאת”, אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ, וּבְקוֹלָהּ נָתְנָהּ לֵאמֹר, “מוּטָב שֶׁלֹּא תַחְזְרוּ עַל כָּךְ!” וְדִמְמַת הַשְׁקֵט הִשְׂתָּרְרָה שׁוּב.

בִּפְתִיעַת־מָה רָאֲתָה עַלִּיזָה שֶׁחֲלוּקֵי הֶחָצָץ הַפְּזוּרִים עַל הָרִצְפָּה הוֹפְכִים כֻּלָּם עוּגִיּוֹת, וְרַעְיוֹן מְמֻלָּח עָלָה בְדַעְתָּהּ… אִם אֹכַל אַחַת מִן הָעוּגִיּוֹת הָאֵלּוּ", הִרְהֲרָה, “וַדַּאי יָחוּל אֵי־זֶה שִׁנּוּי בְּקוֹמָתִי; וְכֵיוָן שֶׁאִי־אֶפְשָׁר שֶׁאֶגְדַּל עוֹד, הֲרֵי שֶׁאֶקְטֹן, מִן הַסְּתָם”.

הִנֵּה כִּי כֵן בָּלְעָה אַחַת מִן הָעוּגִיּוֹת, וּלְשִׂמְחָתָהּ מָצְאָה כִּי מִיָּד הִיא מַתְחִילָה לְהִתְגַמֵּד. אַךְ קָטְנָה עַד כְּדֵי לַעֲבֹר בַּדֶּלֶת, גָּחָה מִן הַבַּיִת בִּמְרוּצָה, וּמָצְאָה קָהָל שֶׁל חַיּוֹת וְצִפֳּרִים פְּעוּטוֹת מַמְתִּין בַּחוּץ. הַחֹמֶט הֶעָלוּב, בִּיל, הָיָה בַתָּוֶךְ, וּשְׁנֵי חֲזַרְזִירֵי־גִינֵאָה תּוֹמְכִים בּוֹ ויוֹצְקִים מֵשֶׁהוּ אֶל פִּיו מִתּוֹךְ בַּקְבּוּק. בָּרֶגַע שֶׁהוֹפִיעָה עַלִּיזָה, עָטוּ עָלֶיהָ כֻּלָּם; אֶלָּא שֶׁהִיא חָשָׁה לָנוּס כְּכָל אֲשֶׁר תּוּכַל, וּמְהֵרָה מָצְאָה מִבְטָח בְּמַעֲבֵה יָעַר.

“רֵאשִׁית חָכְמָה”, אָמְרָה עַלִּיזָה לְנַפְשָׁהּ, כְּשׁוֹטְטָהּ בַּיַּעַר, “חַיֶּבֶת אֲנִי לַחֲזֹר וְלִגְדֹּל עַד שִׁעוּר קוֹמָתִי הַנָּכוֹן: וְשֵׁנִית עָלַי לִמְצֹא דַרְכִּי אֶל הַגַּן הַהוּא הַנֶּחְמָד. נִדְמֶה שֶׁזּוֹ תִהְיֶה הַתָּכְנִית הַטּוֹבָה בְיוֹתֵר”.

לִכְאוֹרָה מְצֻיָּנָה הָיְתָה הַתָּכְנִית, פְשׁוּטָה מְאֹד וַעֲרוּכָה לְנוֹי; הַקֳּשִׁי הַיָּחִיד הָיָה זֶה, שֶׁלֹא הָיָה לָהּ מֻשָּׂג קַל־שֶׁבְּקַלִּים אֵיךְ לָגֶשֶׁת לְבִצּוּעָהּ; וְעוֹד הִיא לוֹטֶשֶׁת עֵינַיִם דְּאוּגוֹת כֹּה וָכֹה בֵּינוֹת לָעֵצִים, וּנְבִיחָה קַלָּה וְחַדָּה נִשְׁמְעָה מֵעַל רֹאשָׁהּ מַמָּשׁ, וְהִיא נָשְׁאָה עֵינֶיהָ בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל.

גּוּר־כְּלָבִים עָצוּם הָיָה מַשְׁפִּיל לְהַבִּיט אֵלֶיהָ בְּעֵינֵי־כַדּוּר גְּדוֹלוֹת, וּמְנַסֶּה לָגַעַת בָּהּ בִּפְשִׁיטַת־טֶלֶף חֲלוּשָׁה. “מִסְכֵּן שֶׁכָּמוֹךָ!” אָמְרָה עַלִּיזָה בְּקוֹל שִׁדּוּל, וְעָמְלָה לִשְׁרֹק אַלָיו; אֶלָּא שֶׁכָּל הָעֵת הָיְתָה עָלֶיהָ חֲרָדָה נוֹרָאָה לַמַּחֲשָׁבָה שֶׁמָא רָעָב הוּא, שֶׁאִם כֵּן הֲרֵי קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁיִבְלַע אוֹתָהּ עַל אַף כָּל שִׁדּוּלֶיהָ.

נָטְלָה עַלִּיזָה זֶרֶד עֵץ וְהוֹשִׁיטַתּוּ לַגּוּר; עֶשְׂתָה וְלֹא יָדְעָה מַה הִיא עוֹשָׂה, כִּי הִנֵּה כְּהֶרֶף־עַיִן הִזְדַּנֵּק הַגּוּר, בְּנִבְחַת שָׂשׂוֹן, בְּכָל רַגְלָיו כְּאַחַת, וְעָט עַל הַזֶּרֶד כְּאוֹמֵר לְתָפְסוֹ בְּשִׁנָּיו; אָז חָמְקָה עַלִּיזָה אֶל מַאַחֲרֵי בַּרְקָן גָּדוֹל, לְבַל יִדְרְסֶנָּה הַגּוּר, וּבָרֶגַע שֶׁהוֹפִיעָה מֵעֵבֶר לוֹ, שָׁב הַגּוּר לָעוּט עַל הַזֶּרֶד, וּבְחָפְזוֹ לְתָפְסוֹ הִתְהַפֵּךְ פְּרַקְדָּן; עַלִּיזָה, שֶׁמְּדֻמָּה הָיְתָה כִּי דּוֹמֶה הַדָּבָר מְאֹד לַמִּשְׂחָק שֶׁמְּשַׂחֲקִים עִם סוּס־עֲגָלוֹת, שֶׁבּוֹ אַתְּ צְפוּיָה כָּל רֶגַע לְהֵרָמֵס תַּחַת רַגְלָיו, שׁוּב רָצָה־הִקִּיפָה אֶת הַבַּרְקָן; אָז פָּתַח הַגּוּר בִּזְנִיקוֹת חֲטוּפוֹת עַל הַזֶּרֶד, פּוֹרֵץ כָּלְשֶׁהוּ קָדִימָה וּמַרְחִיק לְהַרְתִּיעַ אָחוֹר, וְכָל אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה נוֹבֵחַ בְּנִחָר, עַד שֶׁלְבַסּוֹף יָשַׁב תַּחְתָּיו בְּרִחוּק נִכָּר, מִתְנַשֵּׁם, לְשׁוֹנוֹ מְשֻׁרְבָּבֶת חוּצָה, וְעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת עֲצוּמוֹת לְמֶחֱצָה.

עַלִּיזָה רָאֲתָה לָהּ שְׁעַת כּשֶׁר נָאָה לְהִמָּלֵט, וּלְפִיכָךְ נָשְׂאָה רַגְלֶיהָ מִיָּד וְרָצָה עַד שֶׁתַּשׁ כֹּחָהּ וּנְשִׁימָתָהּ כָּלְתָה, וְעַד שֶׁהָיְתָה נְבִיחַת הַכְּלַבְלֵב נִשְׁמַעַת רָפָה וּרְחוֹקָה.

“וּבְכָל־זאת אֵיזֶה גוּרוֹן חָמוּד הָיָה זֶה!” אָמְרָה עַלִּיזָה, נִסְמֶכֶת אֶל גִבְעוֹל תִּיאָה לְהִנָּפֵשׁ, מְנַפְנֶפֶת בְּאַחַד הֶעָלִים לְהַשִּׁיב רוּחַ “מְאֹד הָיִיתִי רוֹצָה לְאַלֵּף אוֹתוֹ לוּ – לוּ אַךְ הָיִיתִי בַגֹּבַהּ הָרָאוּי! אִי שָׁמַיִם! כִּמְעַט שָׁכַחְתִּי שֶׁצְּרִיכָה אֲנִי לָשׁוּב וְלִגְדֹּל! רֶגַע אָחָד – אֵיךְ אֶפְשָׁר לְסַדֵּר זֹאת? מִסְתַּבֵּר שֶׁעָלַי לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת דָּבָר זֶה אוֹ אַחֵר; אֲבָל הַשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה הִיא, מָה?”

אָכֵן, הַשְּׁאֵלָה הַגְדוֹלָה הָיְתָה, מָה? עַלִּיזָה הַבִּיטָה בַּפְּרָחִים וּבַעֲלֵי הַדֶּשֶׁא סְבִיבָהּ, אֶלָּא שֶׁלֹא הָיָה שָׁם דָּבָר הַנִּרְאֶה יָאֶה לַאֲכִילָה אוֹ לִשְׁתִיָּה בַּמְּסִבּוֹת הַנָּכְחִיוֹת. פִּטְרִיָּה גְדוֹלָה צוֹמַחַת הָיְתָה סָמוּךְ אֵלֶיהָ, כְּגָבְהָהּ לְעֵרֶךְ; וּמִשֶּׁצָּפְתָה תַּחַת הַפִּטְרִיָּה, וּבִשְׁנֵי צְדָדֶיהָ, וּמֵאַחֲרֶיהָ, עָלָה בְדַעְתָּהּ כִּי כְדַאי לְהִסְתַּכֵּל וְלִרְאוֹת גַּם מָה עַל כּוֹבָעָהּ שֶׁל זוֹ.

נִזְקְפָה עַל קְצוֹת בְּהוֹנוֹתֶיהָ, וְהֵצִיצָה מֵעַל לִפְאַת הַפִּטְרִיָּה, וּמִיָּד פָּגַע מֶבָּטָהּ בְּמֶבָּטוֹ שֶׁל זַחַל כָּחֹל גָּדוֹל, שֶׁהָיָה יָשׁוּב עַל הַכּוֹבָע בְּחִבּוּק יָדַיִם מַעֲלֶה עָשָׁן בְּנַחַת בְּנַרְגִּילָה אֲרֻכָּה, וְאֵינוֹ נוֹתֵן דַעְתּוֹ כָּל עִקָּר לֹא עָלֶיהָ וְלֹא עַל דָּבָר זוּלָתָהּ.

 

פֶּרֶק ה': עֲצַת הַזַּחַל    🔗

שָׁעָה קַלָּה הִבִּיטוּ הַזַּחַל וְעַלִּיזָה זֶה בְזוֹ דּוּמָם; לְבַסּוֹף הוֹצִיא הַזַּחַל אֶת הַנַּרְגִילָה מִפִּיו, וּפָנָה אֵלֶיהָ בְּקוֹל תַּשׁ וּמְנֻמְנָם.

“מִי אַתְּ?” אָמַר הַזַּחַל.

לֹא הָיְתָה זוֹ פְּתִיחָה מְעוֹדֶדֶת לְשִׂיחָה. חֲרֵדָה וּבוֹשָׁה הֵשִׁיבָה עַלִּיזָה, “אֲנִי – כִּמְעָט אֵינֶנִּי יוֹדַעַת, אֲדוֹנִי, בְּרֶגַע זֶה – לְפָחוֹת יוֹדַעַת אֲנִי מִי הָיִיתִי כְּשֶׁקַּמְתִּי הַבֹּקֶר, אֲבָל סְבוּרָה אֲנִי כִּי אֶל־נָכוֹן הִשְׁתַּנֵּיתִי מַאָז כַּמָּה פְעָמִים”.

“מַה כַּוָּנָתֵךְ בָּזֹאת?” אָמַר הַזַּחַל קָשׁוֹת. “בַּאֲרִי אַתְּ עַצְמֵךְ!”

“חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי, אֲדוֹנִי, כִּי אֲנִי עַצְמִי אֵינִי יְכוֹלָה לְבָאֵר זֹאת”, אָמְרָה עַלִּיזָה, “מִפְּנֵי שֶׁאֵינֶנִּי אֲנִי עַצְמִי, מֵבִין אַתָּה”.

“אֵין אֲנִי מֵבִין”, אָמַר הַזַּחַל.

“חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁלֹּא אוּכַל לְהַבְהִיר אֶת הַדָּבָר יוֹתֵר”, עָנְתָה עַלִּיזָה בְּנִמּוּס רַב, “מִפְּנֵי שֶׁקֹדֶם כָּל אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לְהָבִין אֶת עַצְמִי; וְשִׁנּוּיֵי קוֹמָה רַבִּים כָּל כָּךְ בְּיוֹם אֶחָד, יֵשׁ בָּהֶם כְּדֵי לְהַטִּיל מְבוּכָה רַבָּה”.

“לא נָכוֹן”, אָמַר הַזַּחַל.

“כִּי־כֵן, אַתָּה אוּלַי לֹא עָמַדְתָּ עַל כָּךְ עֲדַיִן”, אָמְרָה עַלִּיזָה; “אֲבָל כְּשֶׁיִּהְיֶה עָלֶיךָ לְהִתְגַּלְגֵּל בְּגֹלֶם – כָּזֹאת יִקְרֶה לְךָ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, יוֹדֵעַ אַתָּה – וְאַחֲרֵי כֵן בְּפַרְפָּר, סְבוּרָה אֲנִי כִּי יִהְיֶה הַדָּבָר מְשֻׁנֶּה קְצָת בְּעֵינֶיךָ, לֹא כֵן?”

“אַף לֹא כִּמְלוֹא נִימָה”, אָמַר הַזַּחַל.

“כִּי־כֵן, אַתָּה אוּלַי לֹא כָךְ תַּרְגִישׁ”, אָמְרָה עַלִּיזָה; “בְּעֵינַי אֲנִי, עַל כָּל פָּנִים, יִהְיֶה זֶה מְשֻׁנֶּה מְאֹד”.

“אַתְּ”, אָמַר הַזַּחַל בְּבוֹז. “מִי אָתְּ?”

וּבְכָךְ שָׁבוּ אֶל תְּחִלָּתָהּ שֶׁל הַשִּׂיחָה. עַלִּיזָה רָגְזָה מְעַט עַל שֶׁהַזַּחַל מִסְתַּפַּק בִּפְלִיטוֹת־פֶּה כֹּה קְצָרוֹת, וְהִיא הִתְמַתְּחָה וְאָמְרָה בְּכֹבֶד־רֹאשׁ מְרֻבֶּה, “סְבוּרָה אֲנִי שֶׁתְּחִלָּה עָלֶיךָ לֵאמֹר לִי מִי אַתָּה?”

“מַדּוּעַ”? אָמַר הַזַּחַל.

הֲרֵי לָכֶם עוֹד שְׁאֵלָה מֻקְשָׁה; וְעַלִּיזָה. כֵּיוָן שֶׁלֹּא עָלָה בְדַעְתָּהּ שׁוּם נִמּוּק חוֹתֵךְ, וְכֵיוָן שֶׁדּוֹמֶה הָיָה כִּי הַזַּחַל שָׁרוּי בְּמַצַּב־נֶפֶשׁ בִּישׁ מְאֹד, פָּנְתָה לָלֶכֶת.

“חִזְרִי!” קָרָא אַחֲרֶיהָ הַזַּחַל. “דָּבָר חָשׁוּב יֵשׁ בְּפִי!”

בָּרִי שֶׁהָיָה בְכָךְ מִשּׁוּם הַבְטָחָה; עַלִּיזָה נִפְנְתָה וְחָזְרָה.

“מִשְׁלִי בְרוּחֵךְ” אָמַר הַזַּחַל.

“וְזֶה הַכֹּל?” אָמְרָה עַלִּיזָה, מְעַלַּעַת כַּעֲסָהּ כְּמֵיטַב יְכָלְתָּהּ.

“לֹא”, אָמַר הַזַּחַל.

סָבְרָה עַלִּיזָה שָׁאוּלַי רָאוּי לְהַמְתִּין, הוֹאִיל וּמִמֵּילָא אֵין לָהּ מַה לַּעֲשׂוֹת, וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל אֶפְשָׁר יַגִיד לָהּ זֶה דָּבָר שֶׁכְּדַאי לְשָׁמְעוֹ, דַּקוֹת אֲחָדוֹת הָיָה הַלָּז מַעֲלֶה עָשָׁן וּמְפַחְפֵּחַ בְּלִי אֹמֶר, אֲבָל לְבַסּוֹף פִּתַּח זְרוֹעוֹתָיו, שָׁב וְהוֹצִיא אֶת קְנֵה הַנַּרְגִילָה מִפִּיו, וְאָמַר, “וּבְכֵן סְבוּרָה אַתְּ שֶׁהִשְׁתַּנֵּית, מָה?”

“חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁכָּךְ הוּא, אָדוֹנִי”, אָמְרָה עַלִּיזָה; “אֵין אֲנִי זוֹכֶרֶת דְּבָרִים כְּמִנְהָגִי – וְאֵין עֶשֶׂר דַּקּוֹת יוֹצְאוֹת בְּלִי שֶׁתִּשְׁתַּנֶּה קוֹמָתִי”.

“מָה הַדְּבָרִים שֶׁאֵינֵךְ זוֹכֶרֶת?” אָמַר הַזַּחַל.

"כִּי־כֵן, נִסִּיתִי לֵאמֹר ‘רְאוּ אֵיךְ זוּט הַדְּבוֹרִים’, אֲבָל הַכֹּל עָלָה אַחֶרֶת! " עָנְתָה עַלִּיזָה נְכָאִים.

"הַגִּידִי אֶת ‘זָקַנְתָּ, אַבָּא וִילְיָם’ ", אָמַר הַזַּחַל.

שִׁכְּלָה עַלִּיזָה יָדֶיהָ וּפָתְחָה וְאָמְרָה! –

אַבָּא וִילְיַם

"זָקַנְתָּ, אַבָּא וִילְיַם", הָעֶלֶם סָח,

וְהִלְבִּין עַד מְאֹד שַׂעַרְךָ;

וּבְכָל־זֹאת תָּדִיר עַל רֹאשְׁךָ תִּתְהַפָּךְ –

הֲיָאֶה כָךְ לִנְהֹג, בְּגִילְךָ?

“בִּנְעוּרַי”, אָז יָשִׁיב אַבָּא וִילְיַם לִבְנוֹ,

"יָרֵאתִי כִּי מֹחִי יִתְעַקֵּם;

עַתָּה, שֶׁפָּטוּר הִנְנִי מֵעָנְשׁוֹ,

חָזֹר וְחָזֹר אַעַשׂ כֵּן".

“זָקַנְתָּ”, סָח הָעֶלֶם, "כְּפִי הָאָמוּר,

שָׁמַנְתָּ, עָבִיתָ, כָּשִׂיתָ:

וְעִם זֹאת הַחַדְרָה נִצְנַפְתָּ כַּדּוּר –

הַגֵּד נָא, אֵיכָה זֹאת עָשִׂיתָ?"

“בִּנְעוּרֵי” סָח הָאָב, מְכַדֵּר תַּלְתַּל שָׂב,

"גּוּפִי סַכְתִּי בָּזֶה הַתַּמְרוּק,

בְּחִיר שֶׁמֶן־מִשְׁחָה – מְחִירוֹ אֵינוֹ רָב 

הַרְשֵׁנִי לִמְכֹּר לְךָ בַּקְבּוּק?"

“זָקַנְתָּ”, סָח הַבֵּן, "לִסְתוֹתֶיךָ רַכּוֹת

מִטְּחֹן אַף בְּשַׂר אֶפְרוֹחַ;

אַךְ טָרַפְתָּ אַוָּז, זְרוֹעַ עִם קָדְקֹד –

הַגֵּד, אֵיךְ עָמַד בְּךָ כֹּחַ.

“בִּנְעוּרֵי”, סָח אָבִיו, "נִשְׁפַּטְתִּי עִם אִשְׁתִּי,

וְעָרַכְתִּי אֵלֶיהָ דִינִים;

וְעֹז הַשְּׁרִירִים, שֶׁאָזְרָה אָז לִסְתִּי,

עָמַד לִי יָמִים וְשָׁנִים".

וַיֹּאמַר הַבָּחוּר, "הִנֵּה זֶה זָקִנְתָּ,

גַּם עֵינְךָ עֲשֵׁשָׁה מִכָּעַס;

וּצְלֹפַח בְּכָל־זֹאת עַל חֹטֶם אִזַּנְתָּ –

הֲיֵשׁ כְּמוֹתְךָ נְבוֹן־מָעַשׂ?"

“עַל שָׁלֹשׁ עֲנִיתִיךָ, וּכְבָר זֶה מַסְפִּיק”,

סָח אָבִיו, "הִנְנִי אֵלֶיךָ!

הַאֶשְׁמַע לַהַגְךָ יוֹם תָּמִים, בַּר־הַקִּיק?

כַּלֵּךְ־לָךְ, אֵפוֹא, שָׂא רַגְלֶיךָ!"

“לֹא דִיַּקְתְּ”, אָמַר הַזַּחַל.

“לֹא בַכֹּל דִּיַּקְתִּי, חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי”, אָמְרָה עַלִּיזָה, בְּחֶרְדַּת־מָה; “כַּמָּה מֵהַמִּלִים הִשְׁתַּנּוּ לָהֶן”.

“מְשֻׁבָּשׁ הוּא מֵרֹאשוֹ וְעַד סוֹפוֹ”, אָמַר הַזַּחַל בְּנֶחֱרָץ, וְדַקּוֹת מִסְפָּר הָיְתָה דְמָמָה.

הַזַחַל פָּתַח רִאשׁוֹן בְּדִבּוּר.

“מָה הַגֹּבַהּ הָרָצוּי לָךְ?” שָׁאָל.

“הוֹ, אֵינֶנִּי מַקְפִּידָה עַל הַגֹּבַהּ”, נֶחְפְּזָה עַלִּיזָה לַעֲנוֹת; “אֶלָּא שֶׁאֵין בְּרִיָּה אוֹהֶבֶת לְהִשְׁתַּנּוֹת תְּכוּפוֹת כָּל־כָּךְ, יוֹדֵעַ אָתָּה”.

“אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ”, אָמַר הַזַּחַל.

עַלִּיזָה לֹא אָמְרָה מְאוּם; מִיָּמֶיהָ לֹא הִרְבּוּ כָל כָּךְ לַהֲזִמָּה וּלְהַפְרִיכָהּ, וּמְדֻמָּה הָיְתָה שֶׁעוֹד מְעַט וְתִפְקַע סַבְלָנוּתָהּ.

“עַכְשָׁו נֹחַ לָךְ?” אָמַר הַזַּחַל.

“כִּי־כֵן, רוֹצָה הָיִיתִי לִהְיוֹת גְּדוֹלָה מְעַט יוֹתֵר, אֲדוֹנִי, אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ”, אָמְרָה עַלִּיזָה: “שָׁלשׁ זְרָתוֹת הֲרֵיהֶן גֹּבַהּ כֹּה עָלוּב”.

“הֲרֵי זֶה גֹבַהּ עָלוּי־וּמְעֻלֶּה!” הִתְכַּעֵס הַזַּחַל וְאָמַר, וְהוּא מִתְנַשֵּׂא הָכֵן כְּדַבְּרוֹ (קוֹמָתוֹ הָיְתָה בְדִיּוּק שָׁלֹשׁ זְרָתוֹת).

“אֲבָל אֵינֶנִּי רְגִילָה בוֹ!” טָעֲנָה עַלִּיזָה הַמִּסְכֵּנָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנִים. וּבְלִבָּהּ אָמְרָה, “לְוַאי וְלֹא הָיוּ הַיְצוּרִים נוֹחִים לְהֵעָלֵב כָּל כָּךְ”.

“תִּתְרַגְלִי בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן”, אָמַר הַזַּחַל; וְהוּא נָתַן אֶת הַנַּרְגִילָה אֶל פִּיו וְשָׁב לְעַשֵּׁן.

זֹאת הַפַּעַם חִכְּתָה עַלִּיזָה בְּאֹרֶךְ־רוּחַ עַד שֶׁיִּרְאֶה לְדַבֵּר שׁוּב. כַּעֲבֹר דַקָּה־דַקָּתַיִם הוֹצִיא הַזַּחַל אֶת הַנַּרְגִילָה מִפִּיו, פִּהֵק אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, וְנִנְעָר. אַחַר יָרַד מֵעַל הַפִּטְרִיָּה, חָמַק־זָחַל אֶל תּוֹךְ הַדֶּשֶׁא, וּכְלֶכְתּוֹ לֹא אָמַר אֶלָּא “הַצַד הָאֶחָד יַגְבִּיהֵךְ. וְהַצַּד הַשֵּׁנִי יַקְטִינֵךְ”.

“הַצַּד הָאֶחָד שֶׁל מָה? הַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל מָה?” תָּמְהָה עַלִּיזָה בִּלְבָבָהּ.

“שֶׁל הַפִּטְרִיָּה”, אָמַר הַזַּחַל, מַמָּשׁ כְּאִלּוּ שָׁאֲלָה זֹאת בְּקוֹל; וכָרֶגַע נִתְעַלֵּם מִן הָעָיִן.

רֶגַע הָיְתָה עַלִּיזָה עוֹמֶדֶת תְּפוּסַת סַרְעַפִּים וּמַבִּיטָה אֶל הַפִּטְרִיָּה, מְנַסָּה לְחַשֵּׁב וְלִמְצֹא מַהֵם צִדֶּיהָ הַשְּׁנַיִם; וּלְפִי שֶׁעֲגֻלָּה הָיְתָה זוֹ בְּתַכְלִית, נִמְצְאָה הַשְּׁאֵלָה קָשָׁה עַד מְאֹד. לְבַסּוֹף, מִכָּל־מָקוֹם, פָּשְׁטָה זְרוֹעוֹתֶיהָ לְהַקִיפָהּ כְּכָל אֲשֶׁר תּוּכַל, וּבְכָל אַחַת מִיָּדֶיהָ בָּצְעָה לָהּ מַשֶּׁהוּ מִשְּׂפַת הַפִּטְרִיָה.

“וְעַכְשָׁו בְּאֵיזֶה מִן הַשְּׁנַיִם אֶבְחָר?” אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ, וְדֶרֶךְ־נִסָּיוֹן כּוֹסְסָה קְצַת מִן הַפִּסָּה שֶׁבִּימִין: כְּרֶגַע נֶחְבְּטָה חֲבָטָה עַזָּה תַּחַת לְסַנְטְרָהּ; הוא פָגַע בְּכַף רַגְלָהּ.

הַתְּמוּרָה הַזֹּאת הַפִּתְאוֹמִית מְאֹד הִפְחִידָה אוֹתָהּ כַּהֲלָכָה, אוּלָם יָדֹעַ יָדָעָה כִּי אֵין לָהּ לְהִתְמַהֲמֵהּ, שֶׁכֵּן מִתְמַעֶטֶת הִיא חִישׁ־מְהֵרָה; כֵּיוָן שֶׁכָּךְ נִגְשָׁה מִיָּד לֶאֱכֹל קְצָת מִן הַפִּסָּה שֶׁבִּשְׂמֹאל. סַנְטְרָהּ לָחוּץ הָיָה אֶל רַגְלָהּ כְּדֵי־כָךְ שֶׁכִּמְעָט לֹא נוֹתַר לָהּ פִּתְחוֹן פֶּה; אוּלָם לבסוף הִצְלִיחָה לִפְשֹׁק שְׂפָתַיִם וְלִבְלֹעַ כִּמְלוֹא פֵרוּר.

* * *

“הֶאָח, רֹאשִׁי נָטוּי סוֹף־סוֹף!” אָמְרָה עַלִּיזָה בְּקוֹל צָהֳלָה, שֶׁכָּרֶגַע נִתְחַלְפָה בְּבֶהָלָה, מִשֶׁמָּצְאָה כִּי כְתֵפֶיהָ אֵין לְמָצְאָן בְּשׁוּם מָקוֹם; כְּשֶׁהִשְׁפִּילָה הַבֵּט לֹא רָאֲתָה אֶלָּא צַוָּאר אָרֹךְ־אָרֹךְ, הָעוֹלֶה כְקֶלַח מִתּוֹךְ יָם שֶׁל עָלִים יְרֻקִים שֶׁבְּאַפְסֵי תַחְתִּיּוֹת.

“מַה טִּיבָהּ שֶׁל כָּל אוֹתָהּ יְרֹקֶת?” אָמְרָה עַלִּיזָה. “וּכְתַפַי לְהֵיכָן הִגִּיעוּ? וְאִי לָכֶן יָדַי הַמִּסְכֵּנוֹת, מַה־זֶּה שֶׁאֵינֶנִּי רוֹאָה אֶתְכֶן?” כְּדַבְּרָהּ הָיְתָה מְנִיעָתָן כֹּה־וָכֹה, אוּלָם דּוֹמֶה הָיָה שֶׁלֹּא הֶעֶלְתָה בְכָךְ מְאוּמָה, לְהוֹצִיא רַחַף קַל בְּקֶרֶב הֶעָלִים הַיְרֻקִּים שֶׁבְּרָחוֹק.

הוֹאִיל וְלִכְאוֹרָה לֹא הָיָה לָהּ סִכּוּי לְהָרִים אֶת יָדֶיהָ אֶל רֹאשָׁהּ, נִסְּתָה לְהַשְׁפִּיל אֶת רֹאשָׁהּ אֲלֵיהֶן, וּלְשִׂמְחָתָהּ מָצְאָה כִּי עַל־נְקַלָּה יִטֶּה צַוָּארָהּ לְכָל עֵבֶר, כְּאַחַד הַנְּחָשִׁים. הִיא אַךְ הִצְלִיחָה לְשַׁלְשְׁלוֹ בַעֲקִימַת עֲקַלָּתוֹן רַבַּת־חֵן, וּכְבָר אָמְרָה לִצְלֹל אֶל קֶרֶב הֶעָלִים, שֶׁנִּתְבָּרֵר כִּי אֵינָם אֶלָּא אֲמִירֵי הָעֵצִים שֶׁתַּחְתָּם הָיְתָה מִתְהַלֶּכֶת, וְהִנֵּה נִרְתְּעָה חִישׁ לְשֵׁמַע שְׁרִיקָה חַדָּה: יוֹנָה גְדוֹלָה הִתְעוֹפְפָה לְתוֹךְ פָּנֶיהָ, וְהָיְתָה חוֹבַטְתָּהּ בִּכְנָפֶיהָ בְּכָל עֹז.

“נָחָשׁ”! צָוְחָה הַיּוֹנָה.

“אֵין אֲנִי נָחָשׁ!” אָמְרָה עַלִּיזָה בָּחֳרִי־אַף. “הַנִּיחִי לִי!”

“נָחָשׁ, חוֹזֶרֶת אֲנִי וְאוֹמֶרֶת!” שָׁנְתָה הַיּוֹנָה, אוּלָם בְּקוֹל נִכְנָע יוֹתֵר, וּבִכְעֵין אֲנָחָה הוֹסִיפָה, “נִסִּיתִי בְכֹה וְנִסִּיתִי בְכֹה, וְכָל זֶה לְלֹא הוֹעִיל!”

“אֵין לִי כָּל מֻשָּׂג מָה אַתְּ סָחָה”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“שֶָׁרְשֵׁי עֵצִים נִסִּיתִי, וְסוֹלְלוֹת נִסִּיתִי, וּמְשֻׂכּוֹת נִסִּיתִי”, הִמְשִׁיכָה הַיּוֹנָה מִבְּלִי שִׂים לֵב אֵלֶיהָ; אֲבָל הַנְּחָשִׁים הַלָּלוּ! אֵין לְהָפִיס אֶת דַּעְתָּם כְּלָל!"

תִּמְהוֹנָהּ שֶׁל עַלִּיזָה גָּדַל וְהוֹסִיף, אֲבָל סְבוּרָה הָיְתָה שֶׁאֵין טַעַם לֵאמֹר עוֹד דָּבָר עַד שֶׁתְּסַיִם הַיּוֹנָה אֶת פִּרְקָהּ.

“כְּאִלּוּ אֵין הַטֹּרַח שֶׁבַּדְּגִירָה עַל הַבֵּיצִים מַסְפִּיק”, אָמְרָה הַיּוֹנָה; “אֲבָל חַיֶּבֶת אֲנִי לִשְׁמֹר לִנְחָשִׁים יוֹמָם וָלָיְלָה! הֲרֵי זֶה לִי שְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת שֶׁלֹא עָצַמְתִּי עָיִן!”

“צַר לִי מְאֹד בְּצָרָתֵךְ”, אָמְרָה עַלִּיזָה, שֶׁמַּתְחִילָה הָיְתָה לְהָבִין לְרֵעָהּ.

“וְאַךְ הִרְקַעְתִּי אֶל הַגָּבוֹהַּ בַּעֲצֵי הַיַּעַר”, הִמְשִׁיכָה הַיּוֹנָהּ, וְקוֹלָהּ מִתְרוֹמֵם כְּדֵי צְרִיחָה, “וְאַךְ דִּמִּיתִי כִּי פְטוּרָה אֶהְיֶה מֵהֶם סוֹף־סוֹף, מֻכְרָחִים הֵם לְהִשְׁתַּדֵַל וְלָרֶדֶת מִן הַשָׁמַיִם! אוּף, נָחָשׁ!”

“אֲבָל אֵין אֲנִי נָחָשׁ, אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ!” אָמְרָה עַלִּיזָה… “אֲנִי – אֲנִי –”

“וּבְכֵן! מָה אַתָּה?” אָמְרָה הַיּוֹנָה. “רוֹאָה אֲנִי שֶׁאַתָּה מְנַסֶּה לבְדּוֹת מַשֶּׁהוּ!”

“אֲנִי – אֲנִי יַלְדָּה קְטַנָּה”, אָמְרָה עַלִּיזָה, וְהִיא תְפוּסַת סְפֵקוֹת, כֵּיוָן שֶׁזָכְרָה אֶת מִסְפַּר הַגִּלְגּוּלִים שֶׁהִתְגַּלְגְּלָה בָהֶם בִּמְרוּצֵת אוֹתוֹ יוֹם.

“הִנֵּה זֶה מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת בֶּאֱמֶת!” אָמְרָה הַיּוֹנָה בְּקוֹל שֶׁל בּוּז שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ. “הַרְבֵּה יְלָדוֹת קְטַנּוֹת רָאִיתִי בִּימֵי חֶלְדִּי, אֲבָל גַּם אַחַת מֵהֶן לֹא הָיָה לָהּ צַוָּאר שֶׁכָּזֶה! לֹא, לֹא! נָחָשׁ אַתָּה; וְלַשָּׁוְא תַּכְחִישׁ זֹאת. עוֹד מְעַט תְּסַפֵּר לִי מִן־הַסְּתָם שָׁלֹא טָעַמְתָּ טַעַם בֵּיצָה מִיָּמֶיךָ!”

“טָעַמְתִּי בֵיצִים, בְּוַדַּאי” אֶמְרָה עַלִּיזָה, שֶׁהָיְתָה יַלְדָּה תְּמִימַת־שְׂפָתַיִם מְאֹד; “אֲבָל יְלָדוֹת קְטַנּוֹת אוֹכְלוֹת בֵּיצִים לֹא־פָחוֹת מִנְּחָשִׁים, הֵן תֵּדְעִי”.

“אֵינֶנִי מַאֲמִינָה בְכָךְ”, אָמְרָה הַיּוֹנָה; “אֲבָל אִם כֵּן הוּא, הֲרֵי שֶׁהֵן מִמִּין הַנָּחָשׁ, לְפִי עֲנִיוּת דַּעְתִּי שֶׁלִּי”.

רַעְיוֹן זֶה כֹּה חָדָשׁ הָיָה בְּעֵינֵי עַלִּיזָה, עַד שֶׁדַּקָּה אוֹ שְׁתַּים נֶאֶלְמָה דֹם, וּבְתוֹךְ כָּךְ נִתַּן לַיוֹנָה לְהוֹסִיף, “בֵּיצִים אַתְּ מְחַפֶּשֶׂת, זֹאת יוֹדַעַת אֲנִי גַּם יוֹדַעַת; וּמָה אִכְפַּת לִי אִם יַלְדָּה קְטַנָּה אַתְּ אוֹ נָחָשׁ?”

“לִי אִכְפַּת הַדָּבָר מְאֹד”, נֶחְפְּזָּה עַלִּיזָה לֵאמֹר; “אֲבָל עֻבְדָּה הִיא שֶׁאֵינֶנִי מְחַפֶּשֶׂת בֵּיצִים; וְלוּ גַם חִפַּשְׂתִּי, לֹא בְשֶׁלָּךְ הָיָה חֶפְצִי; אֵינֶנִּי אוֹהֶבֶת אוֹתָן חַיּוֹת”.

“אם כֵּן הִסְתַּלְּקִי לָךְ מִזֶּה!” אָמְרָה הַיּוֹנָה בְּקוֹל תַּמְרוּרִים עִם שֶׁשָּׁבָה־שָׁקְעָה בְּקִנָּהּ. עַלִּיזָה הִשְׁתּוֹפְפָה לָהּ בְּקֶרֶב הָעֵצִים כְּמֵיטַב יְכָלְתָּהּ. לְפִי שֶׁצַּוָּארָהּ הָיָה חוֹזֵר וּמִסְתַּבֵּךְ בְּתוֹךְ הָעֲנָפִים, וּכְפַעַם בְּפַעַם הֻצְרְכָה לִשְׁהוֹת וּלְחַלְּצוֹ, יָצְאָה שָׁעָה קַלָּה וְהִיא זָכְרָה שֶׁעֲדַיִן בִּצְעֵי הַפִּטְרִיָּה בְּיָדֶיהָ, וּבִזְהִירוּת מְרֻבָּה נִגְּשָׁה לִפְעֻלּוֹת, כּוֹסֶסֶת תְּחִלָּה מִזֶּה וְאַחַר מִזֶּה, מַגְבִּיהָה וּקְטוֹנָה חֲלִיפוֹת, עַד שֶׁהִצְלִיחָה לְהַנְמִיךְ עַצְמָהּ כְּדֵי שִׁעוּר קוֹמָתָהּ הָרְגִילָה.

מִשָּׁעָה שֶׁהָיָה גָבְהָהּ כְּפִי הָרָאוּי לָהּ לְעֶרֶךְ, עָבְרָה עֵת אֲרֻכָּה כְּדֵי־כָךְ שֶׁתְּחִלָּה הָיָה הַדָּבָר מוּזָר בְּעֵינֶיהָ לְמַדַּי; אֲבָל מִקֵץ דַּקוֹת מִסְפָּר הִסְכִּינָה בְכָךְ, וְהֵחֵלָּה מְדַבֶּרֶת אֶל נַפְשָׁהּ, כְּרָגִיל. “הֶאָח, מַחֲצִית תָּכְנִיתִי הֻשְׁלְמָה עַתָּה! מַה־מֻּקְשוֹת הֵן כָּל הַתְּמוּרוֹת הָאֵלּוּ! לְעוֹלָם אֵינִי יוֹדַעַת לְבֶטַח בַּמָּה אֶתְגַּלְגֵּל בְּעוֹד דַּקָּה! מִכָּל מָקוֹם, שַׁבְתִּי לְשִׁעוּר קוֹמָתִי הָרָאוּי; הַדָּבָר הַבָּא לְהִכָּנֵס אֶל אוֹתוֹ גַן־מַחֲמַדִּים; אֵיךְ יֵעָשֶׂה הַדָּבָר, תְּמֵהָה אָנִי?” עִם שֶׁאָמְרָה זֹאת, הוֹפִיעַ לְפָנֶיהָ פִתְאֹם מִגְלֵה־יַעַר, וּבוֹ בַיִת קָטָן שֶׁגָּבְהוֹ אַמָּתַיִם לְעֵרֶךְ “יְהִי מִי הַגָּר פֹּה”, חָשְׁבָה עַלִּיזָה, “בְּשׁוּם פָּנִים לֹא אוּכַל לָבוֹא עֲלֵיהֶם בְּקוֹמָתִי זֹאת: הֲרֵי דַעְתָּם תִּסְתַּתֵּר מִפָּחַד!” כֵּיוָן שֶׁכָּךְ הַחֵלָּה כּוֹסֶסֶת שׁוּב מִן הַפִּסָּה שֶׁבִּימִין, וְלֹא נִתְקָרְרָה דַעְתָּהּ עַד שֶׁהִנְמִיכָה עַצְמָהּ כְּדֵי תֵשַׁע זְרָתוֹת.

 

פֶּרֶק ו': חֲזִיר וּפִלְפֵּל    🔗

דַּקָּה אוֹ שְׁתַּיִם עָמְדָה מַבִּיטָה אֶל הַבַּיִת, וּתְמֵהָה מָה הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, וְהִנֵּה אֲחַשְׁתְּרָן עוֹטֵה־שְׂרָד בָּא פִתְאוֹם דָּחוּף וּמְבֹהָל מִן הַיַּעַר – (אֲחַשְׁתְּרָן הָיָה בְעֵינֶיהָ מִשּׁוּם שָׁעָטָה שְׂרָד; שֶׁאִם לָדוּן עַל פִּי פַרְצוּפוֹ בִּלְבָד הָיְתָה קוֹרֵאת לוֹ דָּג) – וּבְפִרְקֵי אָצְבָּעוֹ הִרְתִּיק רָמוֹת בַּדֶּלֶת. פָּתַח אוֹתָהּ אֲחַשְׁתְּרָן אַחֵר עוֹטֵה שְׂרָד, סְגַלְגַּל־פָּנִים, וְעֵינַיִם לוֹ גְּדוֹלוֹת כְּעֵינֵי צְפַרְדֵעַ; וּשְׁנִי הָאֲחַשְׁתְּרָנִים, הִבְחִינָה עַלִּיזָה, שְׂעַר תַּלְתַּלִּים מְפֻיָּךְ עוֹטֵר לְרָאשֵׁיהֶם. סַקְרָנִית הָיְתָה מְאֹד לָדַעַת מַה כָּל הָעִנְיָן, וְהִגִּיחָה כִּבְרַת־מָה מִן הַיַּעַר וְלַחוּץ לְהַקְשִׁיב.

הָאֲחַשְׁתְּרָן־הַדָּג פָּתַח בְּכָךְ שֶׁהֶעֱלָה מִתַּחַת לִזְרוֹעוֹ מִכְתָּב גָּדוֹל, גָּדוֹל כָּמוֹהוּ עַצְמוֹ כִּמְעָט. וְאוֹתוֹ מָסַר לַחֲבֵרוֹ, בְּאָמְרוֹ, בְּקוֹל חוֹגֵג, “לַדֻּכֶּסֶת. הַזְמָנָה מִן הַמַּלְכָּה לְשַׂחֵק בִּקְרוֹקֶט”. הָאֲחַשְׁתְּרָן־הַצְפַרְדֵע חָזַר עַל הַדְּבָרִים, בְּאוֹתוֹ קוֹל חוֹגֵג, וְרַק אֶת סֵדֶר הַמִּלִּים שִׁנָּה מְעַט, “מִן הַמַּלְכָּה. הַזְמָנָה לַדֻּכֶּסֶת לְשַׂחֵק בִּקְרוֹקֶט”.

אָז הִשְׁפִּילוּ שְׁנֵיהֶם לְהִשְׁתַּחֲווֹת, וְתַלְתַּלֵּיהֶם הִסְתַּבְּכוּ יַחְדָּו.

הַדָּבָר הַזֶּה הִצְחִיק אֶת עַלִּיזָה כְּדֵי־כָךְ שֶׁהֻצְרְכָה לַחֲזֹר וְלִבְרֹח אֶל הַיַּעַר מִפַּחַד פֶּן יִשְׁמְעוּ הַלָּלוּ אֶת צְחוֹקָהּ; וְכַאֲשֶׁר שָׁבָה לְהָצִיץ לֹא הָיָה עוֹד הָאֲחַשְׁתְּרָן־הַדָּג, וְהַשֵּׁנִי יוֹשֵׁב הָיָה עַל הָאָרֶץ סָמוּךְ לַדֶּלֶת, תּוֹלֶה עֵינַיִם נוֹאֲלוֹת בַּשָּׁמָיִם.

בְּמֹרֶךְ עָלְתָה עַלִּיזָה אֶל הַדֶּלֶת, וְדָפְקָה בָּהּ.

“אֵין כָּל טַעַם שֶׁהוּא לִדְפֹּק”, אָמַר הָאֲחַשְׁתְּרָן. “וְזֹאת מִשְׁתֵּי סִבּוֹת. רֵאשִׁית, מִשּׁוּם שֶׁשְׁנֵינוּ עַל צִדָּהּ הָאֶחָד שֶׁל הַדֶּלֶת; שֵׁנִית, מִשּׁוּם שֶׁמַּרְעִישִׁים בִּפְנִים כְּדֵי־כָךְ שֶׁלֹא יִתָּכֵן כִּי יִהְיֶה שׁוֹמֵעַ”. וּבֶאֱמֶת הָיָה שָׁאוֹן מֻפְלָג בְּיוֹתֵר מְנַסֵר בִּפְנִים – קוֹל יְלֵל וַעֲטִישָׁה מַתְמִיד, וּכְפַעַם בְּפַעַם נֵפֶץ גָּדוֹל, מָשָׁל כְּאִלּוּ נִשְׁבַּר כְּלִי אוֹ קֻמְקוּם לִרְסִיסִים.

“בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ”, אָמְרָה עַלִּיזָה, “אֵיךְ אֶכָּנֵס אַפוֹא?”

“אוּלַי הָיָה שַׁחַר כָּלְשֶׁהוּ לִדְפִיקוֹתַיִךְ”, הִמְשִׁיךְ הָאֲחַשְׁתְּרָן, מִבְּלִי לִשְׁעוֹת אֵלֶיהָ, “לוּ הָיְתָה הַדֶּלֶת בֵּינֵינוּ לְמָשָׁל, לוּ הָיִית בִּפְנִים, יָכֹלְתְּ לִדְפֹּק, וַאֲנִי הָיִיתִי יָכוֹל לְהוֹצִיאֵךְ, יוֹדַעַת אַתְּ”. כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ עֵינָיו תְּלוּיוֹת בַּשָּׁמַיִם, וְעַלִּיזָה רָאֲתָה בְכָךְ חֹסֶר־נִמּוּס מָחְלָט. “אֲבָל אוּלַי אִי־אֶפְשָׁר לוֹ אַחֶרֶת”, אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ; “הֲלֹא עֵינָיו כֹּה קְרוֹבוֹת לְקָדְקֳדוֹ. אֲבָל מִכָּל מְקוֹם יָכוֹל הוּא לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלוֹת. – אֵיךְ אֶכַּנֵס פְּנִימָה?” חָזְרָה בְּקוֹל.

“אֲנִי אֵשֵׁב פֹּה”, הֵעִיר הָאֲחַשְׁתְּרָן, "עַד מָחָר – "

בָּרֶגַע הַזֶּה נִפְתְּחָה דֶלֶת הַבַּיִת וּקְעָרָה גְדוֹלָה צָלְחָה־הִתְעוֹפְפָה לְעֻמַּת רֹאשׁוֹ שֶׁל הָאֲחַשְׁתְּרָן; הִיא רַק הֶחֱלִיקָה עַל חָטְמוֹ, וְהִתְנַפְּצָה לרְסִיסִים אֶל אַחַד הָעֵצִים מֵאַחֲרָיו.

" – וְאוּלַי עַד מָחֳרָתַיִם", הִמְשִׁיךְ הָאֲחַשְׁתְּרָן וְקוֹלוֹ לֹא יִשְׁתַּנֶּה, מַמָּשׁ כְּאִלּוּ לֹא אֵרַע וְלֹא־כְלוּם.

“אֵיךְ אֶכָּנֵס פְּנִימָה?” שָׁבָה עַלִּיזָה וְשָׁאֲלָה, בְּקוֹל רָם יוֹתֵר.

“כְּלוּם תִּכָּנְסִי בִכְלָל?” אָמַר הָאֲחַשְׁתְּרָן, “זוֹהִי הַשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה, הֵן תַּדְעִי”.

וַדַּאי שֶׁהָיְתָה זוֹ הַשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה; רַק שֶׁרַע הָיָה בְעֵינֵי עַלִּיזָה כִּי יֻגַּד לָהּ הַדָּבָר. “אָיֹם וְנוֹרָא הוּא”, לָחֲשָׁה לְנַפְשָׁהּ, אֵיךְ כָּל הַיְצוּרִים מִתְוַכְּחִים. דַּי בְּכָךְ כְּדֵי לְהוֹצִיא מִן הַדָּעַת!"

הָאֲחַשְׁתְּרָן דּוֹמֶה כִּי רָאָה אֶת הַשָּׁעָה כְשֵׁרָה לַחֲזֹר עַל שִׁגְרַת לְשׁוֹנוֹ, בְּשִׁנּוּי־מָה. “אֲנִי אֵשֵב פֹּה”, אָמַר, “עַד אֵין־תִּכְלָה, יָמִים עַל יָמִים”.

“אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה אָנִי?” אָמְרָה עַלִּיזָה.

“כָּל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֵׁךְ”, אָמַר הָאֲחַשְׁתְּרָן, וְהַחֵל לִשְׁרֹק.

“הוֹ, אֵין טַעַם לְדַבֵּר אַלָיו”, אָמְרָה עַלִּיזָה נוֹאָשֶׁת: “הֲרֵיהוּ טֻמְטוּם גָּמוּר!” וְהִיא פָתְחָה אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנְסָה.

הַדֶּלֶת הוֹלִיכָה יָשָׁר אֶל מִטְבָּח גָּדוֹל, מָלֵא עָשָׁן מִפֶּה אֶל פֶּה: הַדֻּכֶּסֶת יְשׁוּבָה הָיְתָה בַתָּוֶךְ עַל שְׁרַפְרַף בַּעַל שָׁלֹשׁ רַגְלַיִם, אוֹמֶנֶת עוֹלָל! הַמְבַשֶּׁלֶת רְכוּנָה הָיְתָה עַל הָאָח, בּוֹחֶשֶׁת בְּקַלַּחַת גְּדוֹלָה, מְלַאַת מָרָק כִּמְדֻמֶּה.

“מָנָה גְדוּשָׁה שֶׁל פִּלְפֵּל נָתְנוּ בַּמָּרָק!” אָמְרָה עַלִּיזָה לְנַפְשָׁה, בֵּין עִטּוּשׁ לְעִטּוּשׁ.

הָאֲוִיר וַדַּאי שֶׁהָיָה טָעוּן מָנָה גְדוּשָׁה שֶׁל פִּלְפֵּל. אֲפִלּוּ הַדֻּכֶּסֶת הִתְעַטְּשֶָה כְּפַעַם בְּפַעַם; וַאֲשֶׁר לַתִּינוֹק, הַלָּז הָיָה מִתְעַטֵּשׁ וּמְיַבֵּב חֲלִיפוֹת בְּלֹא רֶגַע הֲפוּגָה. רַק שְׁתֵּי בְרִיּוֹת הָיוּ בַמִּטְבָּח שֶׁלֹא הִתְעַטְּשׁוּ, וְהֵן הַמְבַשֶּׁלֶת וְחָתוּל אֶחָד גָּדוֹל שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל הַכִּירָה וְגִחוּךְ פָּרוּשׂ עַל פָּנָיו, מַאֹזֶן אֶל אֹזֶן.

“אָנָא, הֲתוֹאִילִי לְהַגִּיד לִי”, אָמְרָה עַלִּיזָה, בּוֹשָׁה מְעַט, לְפִי שֶׁחוֹכֶכֶת הָיְתָה בְדַעְתָּהּ אִם מִן הַנִּמּוּס הוּא שֶׁתִּפְתַּח רִאשׁוֹנָה, ״עַל שׁוּם מָה חֲתוּלֵךְ מְגַחֵךְ כָּכָה?"

“חֲתוּל צֶ’שַׁיְר הוּא”, אָמְרָה הַדֻּכֶּסֶת, “עַל שׁוּם כָּךְ. חֲזִיר!”

אֶת הַמִּלָּה הָאַחֲרוֹנָה הָגְתָה בַּחֲמַת־פֶּתַע כְּדֵי־כָךְ שֶׁעַלִּיזָה כִּמְעַט נִתְּרָה מִמְּקוֹמָהּ; אוּלָם כָּרֶגַע רָאֲתָה כִּי אֶל הַתִּינוֹק כֻּוְּנָה זֹאת, וְלֹא אֵלֶיהָ; כֵּיוָן שֶׁכָּךְ אָזְרָה אֹמֶץ, וְהִמְשִׁיכָה: – “לֹא יָדַעְתִּי שֶׁחֲתוּלֵי צֶ’שַׁיְר דַּרְכָּם לְגַחֵךְ תָּמִיד; לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, לֹא יָדַעְתִּי שֶׁיְּכוֹלִים חֲתוּלִים לְגַחֵךְ”.

“כֻּלָם יְכוֹלִים”, אָמְרָה הַדֻּכֶּסֶת; “וְרֻבָּם מְגַחֲכִים אָמְנָם”.

“אֵין אֲנִי יוֹדַעַת עַל חֲתוּלִים מְגַחֲכִים”, אָמְרָה עַלִּיזָה בְּאָדִיב מְאֹד, וְדַעְתָּה נוֹחָה כִּי נִכְנְסָה בְשִׂיחָה.

“הַרְבֵּה אֵין אַתְּ יוֹדַעַת”, אָמְרָה הַדֻּכֶּסֶת; “עֻבְדָּה”.

כְּלָל לֹא יָשְׁרָה בְעֵינֵי עַלִּיזָה נְעִימָתָהּ שֶׁל הֶעָרָה זוֹ, וּסְבוּרָה הָיְתָה כִּי טוֹב־טוֹב לָהּ לַעֲבֹר לְאֵיזֶה נוֹשֵׂא אַחֵר. עוֹד הִיא שְׁקוּדָה לָבֹר לָהּ נוֹשֵׂא, הֵסִירָה הַמְבַשֶּׁלֶת אֶת קַלַּחַת הַמָּרָק מֵעַל הָאֵשׁ, וּמִיָּד הֵחֵלָה מַשְׁלִיכָה בַּדֻּכֶּסֶת וּבַתִּינוֹק מִכָּל אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדָהּ – הַמֶּלְקָחַיִם בָּאוּ רִאשׁוֹנָה; בְּעִקְּבוֹתָם נִתַּךְ מָטָר שֶׁל מַרְחָשׁוֹת, קְעָרוֹת, וְצַלָּחוֹת. הַדֻּכֶּסֶת לֹא שָׁתָה לִבָּהּ לְאֵלּוּ אַף כְּשֶׁפָּגְעוּ בָהּ; וְהַתִּינוֹק מִמֵּילָא הָיָה מְיַבֵּב מָרָה כְּדֵי־כָךְ שֶׁמִּן הַנִּמְנָע הָיָה לַאמֹר אִם הִכְאִיבוּהוּ הַמַּכּוֹת אִם אָיִן.

“הוֹ, אָנָא תָּנִי דַעְתֵּךְ מָה אַתְּ עוֹשָׂה!” קָרְאָה עַלִּיזָה, קוֹפֶצֶת מַעְלָה וּמַטָּה, אֲחוּזָה חֶבְלֵי פַחַד. “הוֹ, הֵקִיץ הַקֵּץ עַל יְקָר־חָטְמוֹ!” עִם שֶׁהִתְעוֹפְפָה מַרְחֶשֶׁת גְּדוֹלָה לְמַעְלָה מַהָרָגִיל סָמוּךְ לְחָטְמוֹ, וְכִמְעָט כִּמְעָט תְּלָשַׁתּוּ תָלוֹשׁ.

“לוּ הָיוּ הַכֹּל נוֹתְנִים דַּעְתָּם עַל עֶסְקֵיהֶם הֵם”. אָמְרָה הַדֻּכֶּסֶת בְּרִטּוּן נִחָר, “הָיָה הָעוֹלָם סוֹבֵב מַהֵר הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכְּפִי דַרְכּוֹ”.

“דָּבָר שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִבְרָכָה”, אָמְרָה עַלִּיזָה, שֶׁעָלְצָה מְאֹד עַל הַהִזְדַּמְּנוּת לְהִתְהַדֵּר בִּקְצַת מִידִיעוֹתֶיהָ. “הַגִּיעִי־נָא בְעַצְמַךְ מַה יִּקְרֶה אָז לַיּוֹם וְלָיְלָה! עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת, מְבִינָה אַתְּ, צְרִיכָה הָאָרֶץ כְּדֵי לִסֹּב עַל צִירָהּ –”

“כֵּיוָן שֶׁבְּצִירִים אָנוּ עוֹמְדוֹת”, אָמְרָה הַדֻּכֶּסֶת, “הַתִּיזִי אֶת רֹאשָׁהּ!”

בַּחֲרָדָה גְדוֹלָה הַצִיצָה עַלִּיזָה בַּמְבַשֶּׁלֶת, לִרְאוֹת אִם אוֹמֶרֶת הִיא לְהֵרָמֵז; אֲבָל הַמְבַשֶּׁלֶת בּוֹחֶשֶׁת הָיְתָה בַּמָּרָק בְּעֵסֶק מְרֻבֶּה, וְכֵיוָן שֶׁדּוֹמֶה הָיָה כִּי אֵינָהּ מַקְשִׁיבָה, חָזְרָה עַלִּיזָה אֶל שֶׁלָּהּ: "עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת, סְבוּרָה אֲנִי; אוֹ שֶׁמָּא שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה? אֲנִי – "

“הוֹ, אוֹתִי אַל תַּלְאִי”, אָמְרָה הַדֻּכֶּסֶת; “מֵעוֹלָם לֹא יָכֹלְתִּי לָשֵׂאת מִסְפָּרִים!” וּבְתוֹךְ כָּךְ הֵחֵלָה אוֹמֶנֶת אֶת עוֹלָלָהּ שׁוּב, מְשׁוֹרֶרֶת לוֹ כְּמִין שִׁיר־עֶרֶשׂ אַגַּב כָּךְ, וּמְטַלְטַלְתּוֹ טַלְטֵלַת־גֶּבֶר בְּסִיוּמָהּ שֶׁל כָּל שׁוּרָה: –

"עָנִי קָשׁוֹת בְּתִינוֹקֵךְ

וּכְזוֹרְרוֹ הַכִּיהוּ.

כִּי כָל חָפְצוֹ לְהַקְנִיטֵךְ,

בְּמִתְכַּוֵּן מַרְגִיז הוּא".

מַקְהֵלָה

(שֶׁבָּהּ חָבְרוּ הַמְבַשֶּׁלֶת וְהָעוֹלָל): –

“וַאו! וַאוּ! וַאו!”

כַּאֲשֶׁר שָׁרָה הַדֻּכֶּסֶת אֶת הַבַּיִת הַשֵּׁנִי שֶׁל הַשִׁיר, הָיְתָה מַטִּיחָה אֶת הַתִּינוֹק מַעְלָה וּמַטָּה, בְּלִי־חֲשָׂךְ וּבְכֹחַ גָּדוֹל, וְצִוְחוֹתָיו של אוֹתוֹ עֲלוּבִי הִגִּיעוּ כְּדֵי־כָךְ שֶׁבְּקֹשִׁי קָלְטָה אָזְנָהּ שֶׁל עַלִּיזָה אֶת הַמִּלִּים: –

"עָלָיו בְּזַעַף אֶתְגּוֹלֵל,

וּכְזוֹרְרוֹ אַכֵּהוּ;

לְהִתְעַנֵּג עַל הַפִּלְפֵּל

יוּכַל, אִם אַךְ רוֹצֶה הוּא!"

מַקְהֵלָה

“וַאו! וַאוּ! וַאו!”

“קְחִי! רַשָׁאִית אַתְּ לֶאֱמֹן אוֹתוֹ קְצָת, אִם חֲפֵצָה אַתְּ!” אָמְרָה הַדֻּכֶּסֶת לְעַלִּיזָה, מַטִּילָה בָהּ אֶת הַתִּינוֹק בְּעוֹדָהּ מְדַבֶּרֶת. “אֲנִי צְרִיכָה לָלֶכֶת וּלְהִתְכּוֹנֵן לְשַׂחֵק בִּקְרוֹקֶט עִם הַמַּלְכָּה”, וְהִיא יָצְאָה אֶת הַחֶדֶר בְּחָפְזָה. הַמְבַשֶּׁלֶת הִשְׁלִיכָה אַחֲרֶיהָ מַרְחֶשֶׁת, אֶלָּא שֶׁהֶחֱטִיאָה כִּמְלוֹא הַשַּׂעֲרָה.

עַלִּיזָה הִתְקַשְּׁתָה מְעַט לִתְפֹּס בַּתִּינוֹק, לְפִי שֶׁהָיָה זָה יְצוּרוֹן מְשֻׁנֵּה תֹאַר, נוֹשֵׂא יָדָיו וְרַגְלָיו לְכָל עֵבֶר, “כָּמוֹהוּ כְּדַג־הַכּוֹכָב”, דִמְּתָה עַלִּיזָה. כְּשֶׁתְּפָסַתּוּ הָיָה אוֹתוֹ עֲלוּבִי מְנַחֵר כִּמְכוֹנַת־קִיטוֹר, וְהָיָה מִצְטַנֵּף וְחוֹזֵר וּמִתְמַתֵּחַ בְּלִי־הֶרֶף, עַד כִּי בָרִאשׁוֹנָה לֹא יָכְלָה אֶלָּא לֶאֱחֹז בּוֹ, וּבְדֵי־עָמָל.

אַךְ הִתְבָּרֵר לָהּ אֵיךְ יֵשׁ לֶאֱמֹן אוֹתוֹ, (וְהַדֶּרֶךְ הָיְתָה: לְצָרְרוֹ כְּמִין צְרוֹר, וְאַחַר־כָּךְ לֶאֱחֹז בְּחָזְקָה בְּאָזְנוֹ הַשְּׂמָאלִית וּבְרַגְלוֹ הַיְמָנִית, לְבַל יַתִּיר עַצְמוֹ), הוֹצִיאַתּוּ הַחוּצָה אֶל הָאֲוִיר הַצָּח. “אִם אֵין אֲנִי נוֹטֶלֶת עִמִּי אֶת הַפָּעוּט”, חָשְׁבָה עַלִּיזָה, “סוֹפוֹ שֶׁיֵּהָרֵג בִּידֵיהֶן בְּעוֹד יוֹם־יוֹמַיִם; וְכִי לֹא רֶצַח הוּא לְהַשְׁאִירוֹ שָׁם?” אֶת הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת הָגְתָה בְקוֹל, וְהַקָּטָן הֵשִׁיב בִּנְהָקָה (לָעֵת הַזֹּאת חָדַל מִלְּזוֹרֵר). “אַל תִּנְהַק”, אָמְרָה עַלִּיזָה; “אֵין זֶה נָאֶה כְלָל לְהִתְבַּטֵא בְּדֶרֶךְ זוֹ”.

הָעוֹלָל חָזַר וְנָהַק, וְעַלִּיזָה הִבִּיטָה בְּפַרְצוּפוֹ בִּדְאָגָה רַבָּה לִרְאוֹת מַה זֶּה הָיָה לוֹ. נַעֲלֶה הָיָה מִכָּל סָפֵק כִּי חֹטֶם סוֹלֵד מְאֹד יַשׁ לוֹ; עֵינָיו אַף הֵן קְטַנּוֹת הָיוּ הַרְבֵּה מִכְּפִי הָרָגִיל בְּתִינוֹקוֹת; בִּכְלָלוֹ שֶׁל דָּבָר לֹא יָשַׁר הַמַּרְאֶה בְּעֵינֵי עַלִּיזָה כָּל עִקָּר. “אֲבָל אוּלַי לֹא הָיוּ אֵלּוּ אֶלָּא גְנִיחוֹת”, חָשְׁבָה, וְחָזְרָה וְהִבִּיטָה לְתוֹךְ עֵינָיו, לִרְאוֹת אִם עוֹמְדוֹת בָּהֶן דְּמָעוֹת.

לֹא, דְּמָעוֹת לֹא הָיוּ. “אִם אוֹמֵר אַתָּה לְהִתְגַּלְגֵּל בַּחֲזִיר, יַקִּירִי”, אָמְרָה עַלִּיזָה, בְּכֹבֶד־רֹאשׁ, “אֲנַעֵר חָצְנִי מִמֵּךְ. הִזָּהֵר אֵפוֹא!” אוֹתוֹ עֲלוּבִי חָזַר וְגָנַח (אוֹ אוּלַי נָהַק, אִי־אָפְשָׁר הָיָה לִקְבֹּעַ זֹאת), וְעֶת־מָה הִמְשִׁיכוּ בְדַרְכָּם בְּדוּמִיָּה.

אַךְ הֵחֵלָּה עַלִּיזָה לְהַרְהֵר בֵּינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ, “מַה־זֶּה אֶעֱשֶׂה בַיְצוּר הַזֶּה כְּשֶׁאֲבִיאֵהוּ הַבָּיְתָה?” וְהִנֵּה חָזַר זֶה וְנָהַק בְּכָל עֹז, עַד שֶׁנֶּחֶרְדָה עַלִּיזָה וְנָתְנָה עֵינֶיהָ בְּפַרְצוּפוֹ. הַפַּעַם שׁוּב אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לִטְעוֹת בּוֹ; חֲזִיר הָיָה זֶה, לא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר, וּמְדֻמָּה הָיְתָה כִּי הֶבֶל מְהֻבָּל יִהְיֶה זֶה לְהוֹסִיף לְשֵׂאתוֹ עוֹד.

כֵּיוָן שֶׁכָּךְ הִנִּיחָה מִיָּדֶיהָ אֶת הַפַּעֲטוּט, וְהֵיטֵב רָוַח לָהּ כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ רוֹהֵט חֶרֶשׁ לְתוֹךְ הַיָּעַר. “לוּ גָדַל”, אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ, “הָיָה נַעֲשֶׂה יֶלֶד מְכֹעָר־לְהַחֲרִיד; אֲבָל כַּחֲזִיר הֲרֵיהוּ נָאֶה בְיוֹתֵר, כִּמְדֻמֶּה”. וְהִיא הֵחֵלָּה מְהַרְהֶרֶת בִּשְׁאָר יְלָדִים מִמְּיֻדָּעֶיהָ, שֶׁיָּאֶה־יָאָה לָהֶם לִהְיוֹת חֲזִירִים, וּכְבָר הָיְתָה אוֹמֶרֶת לְנַפְשָׁהּ, “לוּ רַק יְדוּעָה הָיְתָה הַדֶּרֶךְ הַנְּאוֹתָה לְשַׁנּוֹתָם” – וְהִנֵּה נִרְעֲשָׁה מְעַט לִרְאוֹת אֶת חֲתוּל־צֶ’שַׁיְר יוֹשֵׁב עַל עָנָף שֶׁל עֵץ מֶרְחָק פְּסִיעוֹת מִסְפָּר.

הֶחָתוּל אַךְ גִּחֵךְ כִּרְאוֹתוֹ אֶת עַלִּיזָה. טוֹב־מֶזֶג הוּא לְמַרְאֶה, סָבְרָה עַלִּיזָה: אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ צִפָּרְנָיו אֲרֻכּוֹת מְאֹד וְשִׁנָּיו רַבּוֹת רַבּוֹת, וְעַל כֵּן נִדְמֶה לָהּ כִּי יֵשׁ לִנְהֹג בּוֹ כָבוֹד.

“שׁוּנָר שֶׁל צֶ’שַׁיְר”, פָּתְחָה וְאָמְרָה, בְּמֹרֶךְ לֵב, שֶׁכֵּן לֹא יָדְעָה כְלָל אִם יִישַׁר הַשֵּׁם בְּעֵינָיו: אָכֵן, הַלָּז רַק הִרְחִיב גִּחוּכוֹ מְעָט. יָפֶה, עַד כָּאן רוּחוֹ טוֹבָה עָלָיו", הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, וְהִמְשִׁיכָה. “תּוֹאִיל לַאמֹר לִי, בְּבַקָּשָׁה, בְּאֵיזוֹ דֶרֶךְ עָלַי לָלֶכֶת מִפֹּה?”

“לְצֹרֶךְ זֶה חָשׁוּב לָדַעַת לְאָן אַתְּ רוֹצָה לָלֶכֶת”, אָמַר הֶחָתוּל.

“אֵין זֶה חָשׁוּב לִי בְיוֹתֵר לְאָן” – אָמְרָה עַלִּיזָה.

“אִם כֵּן אֵין הֶבְדֵּל בְּאֵיזוֹ דֶרֶךְ תַּלְכִי,” אָמַר הֶחָתוּל.

" – וּבִלְבַד שֶׁאַגִּיעַ אֵי־לְאָן", הוֹסִיפָה עַלִּיזָה לְשֵׁם הֶסְבֵּר.

“הוֹ, דָּבָר זֶה מֻבְטָח לָךְ”, אָמַר הֶחָתוּל, “אִם רַק תֶּאֱרַךְ הֲלִיכָתֵךְ דֵּי־הַצֹּרֶךְ”.

רָאֲתָה עַלִּיזה שֶׁאֵין לְהַכְחִישׁ זֹאת, וּלְפִיכָךְ נִסְּתָה בִּשְׁאֵלָה שְׁנִיָּה. “אֵַלּוּ בְרִיּוֹת דָּרוֹת פֹּה בַּסְּבִיבָה?”

“בַּצַד הַהוּא, אָמַר הֶחָתוּל, בִּתְסֻבַּת כַּף־יָמִין, “דָּר כּוֹבְעָן: וּבַצַד הַהוּא”, אַגַּב תְּסִבַּת כַּף־שְׂמֹאל, דָּר אַרְנַב־אָבִיב. אַחַת הִיא אֶת מִי מִן הַשְּׁנַיִם תְּבַקְּרִי: שְׁנֵיהֶם מְשֻׁגָּעִים”.

“אָבָל אֵין אֲנִי רוֹצָה לָבוֹא בְּתוֹךְ מְשֻׁגָּעִים”, הֵעִירָה עַלִּיזָה.

“הוֹ, מִזֹּאת אֵין לָךְ מָנוֹס”, אָמַר הֶחָתוּל: “כֻּלָּנוּ מְשֻׁגָּעִים כָּאן. אֲנִי מְשֻׁגָּע. אַתְּ מְשֻׁגַּעַת”.

"מִנַּין לָךְ שֶׁאֲנִי מְשֻׁגַּעַת? אָמְרָה עַלִּיזָה.

“וַדַּאי הוּא”, אָמַר הֶחָתוּל, שֶׁלּוּלֵא כֵן לֹא הָיִית בָּאָה לְכָאן".

עַלִּיזָה לֹא רָאֲתָה בְכָךְ מִשּׁוּם הוֹכָחָה כָּל עִקָּר; מִכָּל מָקוֹם הִמְשִׁיכָה: “וּמִנַּיִן לְךָ שֶׁאַתָּה מְשֻׁגָּע?”

“רֵאשִׁית דָּבָר”, אָמַר הֶחָתוּל, “כֶּלֶב אֵינוֹ מְשֻׁגָּע. מוֹדָה אָתְּ?”

“הַדַּעַת נוֹתֶנֶת”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“מוּטָב, אֵפוֹא”, הִמְשִׁיךְ הֶחָתוּל, “כֶּלֶב הֲרֵי דַרְכּוֹ שֶׁהוּא נוֹהֵם בִּשְׁעַת כַּעְסוֹ, וּמְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ בִּשְׁעַת רָצוֹן. וְהִנֵּה אֲנִי נוֹהֵם אֲנִי בְּשְׁעַת רָצוֹן, וּבְכַעְסִי אֲנִי מְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבִי. הִנֵּה עַל כֵּן מְשֻׁגָּע אָנִי”.

“אֲנִי גוֹרֶסֶת הֶמְיָה, לֹא נְהִימָה”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“הַשֵּׁם אֵינוֹ מַעֲלֶה וְאֵינוֹ מוֹרִיד”, אָמַר הֶחָתוּל. “מְשַׂחֶקֶת אַתְּ הַיּוֹם בִּקְרוֹקֶט עִם הַמַּלְכָּה?”

“בְּרָצוֹן רָב הָיִיתִי מְשַׂחֶקֶת”; אָמְרָה עַלִּיזָה, “אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן לֹא הֻזְמַנְתִּי”.

“תִּמְצְאִינִי שָׁם”, אָמַר הֶחָתוּל, וְנָגוֹז.

עַלִּיזָה לֹא נִפְתְּעָה בְיוֹתֵר מִשּׁוּם כָּךְ, שֶׁכֵּן הֵיטֵב כְּבָר הַסְכִּינָה עִם הִתְרַחֲשׁוּתָן שֶׁל זָרוֹת וּמוּזָרוֹת. עוֹד הִיא מַבִּיטָה לַמָּקוֹם שָׁם הָיָה תְחִלָּה, חָזַר זֶה וְנִגְלָה פִתְאוֹם.

“אַגַּב־אֹרַח, הַתִּינוֹק מֶה עָלְתָה לוֹ?” אָמַר הֶחָתוּל, “כְּמְעַט וְשָׁכַחְתִּי לִשְׁאֹל”.

“הוּא נִתְגַּלְגֵּל בַּחֲזִיר”, אָמְרָה עַלִּיזָה בְּשַׁלְוַת־נֶפֶשׁ, מַמָשׁ כְּאִלּוּ הָיְתָה שִׁיבַת הֶחָתוּל כְּדֶרֶךְ הַטֶבַע.

“שָׁעַרְתִּי שֶׁכָּךְ יִהְיֶה”, אָמַר הֶחָתוּל, וְחָזָר וְנָגוֹז.

עַלִּיזָה שָׁהֲתָה קִמְעָא, סָפֵק־צוֹפָה לְרְאוֹתוֹ שׁוּב, אֶלָּא שֶׁלֹּא נִגְלָה, וְכַעֲבֹר דַּקָּה אוֹ שְׁתַּיִם נָשְׂאָה רַגְלֶיהָ לְעֻמַּת הַמָּקוֹם בּוֹ הָיָה אַרְנַב־הָאָבִיב אָמוּר לָדוּר. “כּוֹבְעָנִים כְּבָר רָאִיתִי”, אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ; אַרְנַב־הָאָבִיב וַדַּאי שֶׁיִהְיֶה מְעַנְיֵן שִׁבְעָתַיִם, וְהוֹאִיל וְעוֹמְדִים אָנוּ בְּסוֹפוֹ של אָבִיב אוּלַי לֹא יִהְיֶה מִשְׁתּוֹלֵל – עַל כָּל פָּנִים, לֹא כְבְרֵאשִׁית הָאָבִיב". זאת אָמְרָה וְתָלְתָה עֵינֶיהָ, וְהִנֵּה שׁוּב הֶחָתוּל נִכְחָהּ, יוֹשֵׁב עַל עָנָף שֶׁל עֵץ.

“חֲזִיר אָמַרְתְּ, אוֹ זַרְזִיר?” אָמַר הֶחָתוּל.

“חֲזִיר אָמַרְתִּי”, הַשִׁיבָה עַלִּיזָה; וַחֲבַל שֶׁאֵינְךָ פוֹסֵק לְהוֹפִיעַ וּלְהֵעָלֵם בְּפִתְאוֹם כָּל־כָּךְ: אַתָּה פָּשׁוּט מְסַחְרֵר אֶת הָרֹאשׁ".

“מוּטָב”, אָמַר הֶחָתוּל; וְזֹאת הַפַּעַם נָגוֹז אַט־אַט, הַחֵל בִּקְצֵה הַזָּנָב, וְכַלֵּה בַגִּחוּךְ, שֶׁהָיָה תָלוּי וְעוֹמֵד זְמַן־מָה לְאַחַר שֶׁנִּתְעַלֵּם הַשְּׁאָר.

“כִּי־כֵן! תְּכוּפוֹת רָאִיתִי חָתוּל בְּלֹא גִחוּךְ”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, “אֲבָל גִחוּךְ בְּלֹא חָתוּל! הֲרֵי זֶה הַדָּבָר הַמֻּפְלָא בְיוֹתֵר שֶׁרָאִיתִי בְּכָל יְמֵי חַיָּי!”

הִיא לֹא הִרְחִיקָה לֶכֶת עַד שֶׁנִּגְלָה לְפָנֶיהָ בֵּיתוֹ שֶׁל אַרְנַָב־הָאָבִיב: סְבוּרָה הָיְתָה כִּי אָכֵן זֶהוּ הַבַּיִת, לְפִי שֶׁהָאֲרֻבּוֹת תַּבְנִית אָזְנַיִם הָיְתָה לָהֶן וְהַגַּג הָיָה נֶחְפֶּה פַרְוָה. הַבַּיִת גָּדוֹל הָיָה כְּדֵי־כָךְ שֶׁלֹא נִתְאַוְתָה לְקְרַב אֵלָיו עַד שֶׁתְּכוֹסֵס עוֹד מְעַט מִפִּסַּת הַפִּטְרִיָּה שֶׁבִּשְׂמֹאל, וְתַגְבִּיהַּ עַצְמָהּ לִכְדֵי אַמָּה בְּעֶרֶךְ: אַף אָז הָיָה הִלּוּכָהּ טָעוּן חֲשָׁשׁוֹת, וְהִיא אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ “מָה אִם בְּכָל זֹאת מִשְׁתּוֹלֵל הוּא בְּלִי מַעְצוֹר! כִּמְעַט מִתְחָרֶטֶת אֲנִי עַל שֶׁלֹּא הָלַכְתִּי לִרְאוֹת אֶת הַכּוֹבְעָן בִּמְקוֹמוֹ!”

 

פֶּרֶק ז': מִשְׁתֵּה־תֵּה מְטֹרָף    🔗

שֻׁלְחָן עָרוּךְ הָיָה בְּצֵל עֵץ נֹכַח הַבַּיִת, וְאַרְנַב־הָאָבִיב וְהַכּוֹבְעָן שׁוֹתִים אֵלָיו תֵּה: מַרְמִיט אֶחָד יָשׁוּב הָיָה בֵינוֹתָם, יָשֵׁן שְׁנַת־יְשָׁרִים וּמְשַׁמֵּשׁ כָּרִית לִשְׁנֵי הָאֲחֵרִים, שֶׁהָיוּ מַשְׁעִינִים עָלָיו מַרְפְּקֵיהֶם וּמְסִיחִים מַעַל רֹאשׁוֹ, “וַי לְאוֹתוֹ מַרְמִיט”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה; “אֲבָל כִּיוָן שֶׁיָּשֵׁן הוּא, מִן־הַסְּתָם לֹא אִכְפַת לוֹ”.

הַשֻּׁלְחָן גָּדוֹל הָיָה, אֲבָל כָּל הַשְּׁלֹשָׁה דְּחוּקִים הָיוּ יַחְדָּו בְּקֶרֶן אַחַת מְקַּרְנוֹתָיו: “אֵין מָקוֹם! אֵין מָקוֹם!” קָרְאוּ כִּרְאוֹתָם אֶת עַלִּיזָה בָאָה. “יֵשׁ מָקוֹם לָרֹב!” הִתְקַצְּפָה עַלִּיזָה וְאָמְרָה, וְהִיא יָשְׁבָה לָהּ בְּכֻרְסָה גְדוֹלָה בְּאַחַד מִקְּצוֹת הַשֻּׁלְחָן.

“שְׁתִי קְצָת יַיִן”, אָמַר אַרְנַב־הָאָבִיב דֶּרֶךְ עִדּוּד.

עַלִּיזָה סָקְרָה אֶת הַשֻּׁלְחָן כֻּלוֹ, אוּלָם לֹא הָיָה עָלָיו אֶלָא תֵּה.

“אֵינֶנִּי רוֹאָה כָל יַיִן”, הֵעִירָה.

“אֵין כָּל יַיִן”, אָמַר אַרְנַב־הָאָבִיב.

“אִם כֵּן לֹא בְנִמּוּס נָהַגְתָּ כְּשֶׁהִצַעְתָּ אוֹתוֹ”, אָמְרָה עַלִּיזָה בְכָעַס.

"וְאַתְּ לֹא בְנִמּוּס נָהַגְתְּ כְּשֶׁיָּשַׁבְתְּ בְּלֹא שֶׁיַזְמִינוּךְ״, אָמַר אַרְנַב־הָאָבִיב.

“לֹא יָדַעְתִּי כִּי שֶׁלְּךָ הַשֻּׁלְחָן”, אָמְרָה עַלִּיזָה. “עָרוּךְ הוּא להַרְבֵּה יוֹתֵר מִשְׁלֹשָׁה”.

“שַׂעֲרֵךְ צָרִיךְ תִּסְפֹּרֶת”, אָמַר הַכּוֹבְעָן. עֵת־מָה מִסְתַּכֵּל הָיָה בְעַלִּיזָה בְּסַקְרָנוּת יְתֵרָה, וְזוֹ הָיְתָה רֵאשִׁית דְּבָרוֹ.

“צָרִיךְ אַתָּה לִלְמֹד שֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס בְּענְיָנִים אִישִׁיִּים”, אָמְרָה עַלִּיזָה בְּמַשֶּׁהוּ חֻמְרָה: “הֲרֵי זוֹ גַּסּוּת גְּדוֹלָה”.

כְּשָּׁמְעוֹ זֹאת פָּקַח הַכּוֹבְעָן עֵינָיו הַרְחֵב; אֲבָל אָמֹר לֹא אָמַר אֶלָּא, “מִשּׁוּם מָה דּוֹמֶה עוֹרֵב לְשֻׁלְחַן־כְּתִיבָה?”

“הִנֵּה, עַכְשָׁו נִתְבַּדַּר פֹּה קִמְעָא!” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה. “שְׂמֵחָה אֲנִי שֶׁהֵחֵלּוּ לָחוּד חִידוֹת. – סְבוּרָה אֲנִי שֶׁזֹּאת אוּכַל לְנַחֵשׁ”, הוֹסִיפָה בְקוֹל.

“כַּוָּנָתֵךְ לַאמֹר שֶׁחוֹשֶׁבֶת אַתְּ כִּי תוּכְלִי לִמְצֹא אֶת הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ?” אָמַר אַרְנַב־הָאָבִיב.

“מַמָּשׁ כָּךְ”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“אִם כֵּן צְרִיכָה אַתְּ לֵאמֹר מַה שֶּׁאַתְּ חוֹשֶׁבֶת”, הִמְשִׁיךְ אַרְנָב־הָאָבִיב.

“הֲרֵינִי אוֹמֶרֶת זֹאת”, נֶחְפְּזָה עַלִּיזָה לַעֲנוֹת; “מִכָּל־מָקוֹם – מִכָּל מָקוֹם חוֹשֶׁבֶת אֲנִי מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֶרֶת – הֲלֹא אַחַת הִיא, יוֹדֵעַ אָתָּה”.

“כְּלָל לֹא אַחַת הִיא;” אָמַר הַכּוֹבְעָן. “אִם כָּךְ הֲרֵי תוּכְלִי לֵאמֹר גַם שֶׁ’עֵינַי רוֹאוֹת מַה שֶּׁאֲנִי אוֹכֵל' כָּמוֹהוּ כְּ’אֲנִי אוֹכֵל מַה שֶּׁעֵינַי רוֹאוֹת'!”

“אִם כָּךְ הֲרֵי תּוּכְלִי לֵאמֹר גַּם”, הוֹסִיף הָאַרְנָב, “שֶׁ’אֲנִי רוֹצָה מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לִי' כָּמוֹהוּ כְּ’נוֹתְנִים לִי מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצָה'!”

“אִם כָּךְ הֲרֵי תוּכְלִי לַאמֹר גַּם”, הוֹסִיף הַמַּרְמִיט שֶׁדּוֹמֶה הָיָה כִּי דוֹבֵר הוּא מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ, “שֶׁ’אָנִי נוֹשֵׁם כְּשֶׁאֲנִי יָשֵׁן' כָּמוֹהוּ כַּ’אֲנִי יָשֵׁן כְּשֶׁאֲנִי נוֹשֵׁם'!”

“אֲשֶׁר לָךְ הֲרֵי בֶאֱמֶת כָּךְ הוּא”, אָמַר הַכּוֹבְעָן, וּבָזֹאת שָׁבְתָה הַשִּׂיחָה, וְדַקָה אַחַת יָשְׁבוּ הַמְסֻבִּים וְשָׁתְקוּ, וְאִלּוּ עַלִּיזָה הָפְכָה בְכָל הַזָּכוּר לָהּ מֵעִנְיַן עוֹרְבִים וְשֻׁלְחֲנוֹת־כְּתִיבָה, שֶׁמּוּעָט הָיָה.

רִאשׁוֹן יָצָא הַכּוֹבְעָן מִגֶּדֶר הַשְּׁתִיקָה. "מָה הַיּוֹם לַחֹדֶשׁ? פָּנָה אֶל עַלִּיזָה וְאָמַר; הוּא הֶעֱלָה אֶת שְׁעוֹנוֹ מִכִּיסוֹ וְהָיָה מַבִּיט בּוֹ בְּקֹצֶר־מְנוּחָה, מַרְעִישׁוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם וְנוֹתְנוֹ אֶל אָזְנוֹ.

עַלִּיזָה נִמְלְכָה מְעַט בְּדַעְתָּהּ, וְאַחַר אָמְרָה “הָרְבִיעִי”.

“טוֹעֶה בְיוֹמַיִם!” נֶאֱנַח הַכּוֹבְעָן. “אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁחֶמְאָה לֹא תִסְכֹּן לַמַּנְגָּנוֹן!” הוֹסִיף, מַבִּיט בְּכַעַס אָל אַרְנַב־הָאָבִיב.

“הַחֶמְאָה הָיְתָה טוֹבָה בְיוֹתֵר”, הֵשִׁיב הָאַרְנָב בְּהַכְנָעָה.

“כֵּן. אֲבָל וַדַּאי נְכְנְסוּ גַם קְצָת פֵּרוּרִים”, רָטַן הַכּוֹבְעָן: “לא הָיִיתָ צָרִיךְ לִמְרֹחַ בְּסַכִּין־הַלֶּחֶם”.

הָאַרְנָב נָטַל אֶת הַשָּׁעוֹן וְהִסְתַּכֵּל בּוֹ קְדוֹרַנִּית: אַחַר טָבַל אוֹתוֹ בְּכוֹס הַתֵּה שֶׁלּוֹ, וְחָזַר וְהִסְתַּכֵּל בּוֹ: אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלְתָה עַל לְשׁוֹנוֹ אֶלָּא חַוַּת־דַּעְתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה. “הַחֶמְאָה הָיְתָה טוֹבָה בְיוֹתֵר, יוֹדַע אַתָּה”.

בְּסַקְרָנוּת־מָה הָיְתָה עַלִּיזָה מְצִיצָה מַעַל לִכְתֵפוֹ, “אֵיזֶה שָׁעוֹן מַצְחִיק!” הַעִירָה… אוֹמַר הוּא מָה הַיּוֹם לַחֹדֶשׁ, וְאֵינוֹ אוֹמֵר מָה הַשָּׁעָה!"

“וְזֹאת לָמָּה?” מִלְמֵל הַכּוֹבְעָן. “שְׁעוֹנֵךְ אַתְּ כְּלוּם אוֹמַר הוּא מָה הַשָּׁנָה?”

וַדַּאי שֶׁלֹּא", הִזְדָּרְזָה עַלִּיזָה מְאֹד לְהָשִׁיב: “אֲבָל הַטַּעַם הוּא שֶׁעוֹמֵד הוּא בְּאוֹתָהּ שָׁנָה זְמַן כֹּה רַב בְּרָצוּף”.

“וְהוּא הַדִּין בִּשְׁעוֹנִי שֶׁלִּי”, אָמַר הַכּוֹבְעָן.

עַלִּיזָה בָאָה בִּמְבוּכָה נוֹרָאָה. דּוֹמֶה הָיָה עָלֶיהָ שֶׁפְּסוּקוֹ שֶׁל הַכּוֹבְעָן אֵין לוֹ כָּל מַשְׁמָע, וְעִם זֹאת בָּרִי הָיָה שֶׁבִּלְשׁוֹן בְּנֵי־אָדָם נֶאֱמָר. “לֹא יָרַדְתִּי לְסוֹף דַּעְתְּךָ”, אָמְרָה, בְּאָדִיב כְּכָל הָאֶפְשָׁר.

“הַמַּרְמִיט יָשֵׁן שׁוּב”, אָמַר הַכּוֹבְעָן, וְיָצַק מְעַט תֵּה חַם עַל חָטְמוֹ.

הַמַּרְמִיט הַנִיד רֹאשׁוֹ בְּקֹצֶר רוּחַ, וּבְלֹא שֶׁיִּפְקַח אֶת עֵינָיו, אָמַר, “כְּמוּבָן, כְּמוּבָן; מַמָשׁ מַה שֶּׁהִתְכַּוּנְתִּי אֲנִי עַצְמִי לְהַגִיד”.

“פָּתַרְתְּ כְּבָר אֶת הַחִידָה!” אָמַר הַכּוֹבְעָן, חוֹזֵר וּפוֹנֶה אֶל עַלִּיזָה.

“לֹא, אֲנִי מוֹשֶׁכֶת יָדִי מִמֶּנָּה”, עָנְתָה עַלִּיזָה: “מָה הַפִּתְרוֹן?”

“אֵין לִי כָּל מֻשָּׂג שֶׁהוּא”, אָמַר הַכּוֹבְעָן.

“גַּם לִי לֹא”, אָמַר אַרְנַב־הָאָבִיב.

עַלִּיזָה מִלְּטָה אֲנָחָה יְגֵעָה. “נִדְמֶה לִי שֶׁהַזְּמַן הוּא דָבָר שֶׁאֶפְשָׁר למְצֹא לוֹ שִׁמּוּשׁ טוֹב יוֹתֵר”, אָמְרָה, “וְלא לְשַׁחֲתוֹ בְּחִידַת חִידוֹת שֶׁאֵין לָהֶן פִּתְרוֹנִים”.

“לוּ הִכַּרְתְּ אֶת הַזְּמַן כָּמוֹנִי”, אָמַר הַכּוֹבְעָן, “לֹא הָיִית אוֹמֶרֶת שֶׁהוּא דָבָר. חַי הוּא”.

“אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מַה כַּוָּנָתְךָ”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“וַדַּאי שֶׁאֵינֵךְ יוֹדַעַת!” אָמַר הַכּוֹבְעַן בִּמְנוֹד־רֹאשׁ שֶׁל בּוּז. “מִסְתַּבֵַר שֶׁמֵּעוֹלָם אַף לֹא דִבַּרְתְּ אֶל הַזְּמָן!”

“אוּלַי לֹא”. עָנְתָה עַלִּיזָה בִּזְהִירוּת; “אֲבָל יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁעָלַי לִקְבֹּעַ זְמַן לְכָל חֵפֶץ”.

“הַא! הֲרֵי לָךְ”, אָמַר הַכּוֹבְעָן. “הוּא אֵינוֹ סוֹבֵל שֶׁיִּקְבְּעוּהוּ. אֲבָל לוּ רַק הִתְהַלַכְתְּ אִתּוֹ בִידִידוּת, הָיָה עוֹשֶׂה בַשָּׁעוֹן כִּמְעָט כָּל מַה שֶּׁלִבַּךְ חָפֵץ. נַנִּיח, דֶּרֶךְ־מָשָׁל, שֶׁהַשָּׁעָה הִיא תֵשַׁע בַּבֹּקֶר, עֵת לְהַתְחִיל בַּשִּׁעוּרִים: אֵין לָךְ אֶלָּא לִלְחשׁ רֶמֶז לַזְּמַן, וְעוּף־עָף סוֹבֵב הַשָּׁעוֹן! אַחַת וָחֵצִי, עֵת לִסְעוּדַת צָהֳרָיִם!”

(“לוּ אַךְ הָיָה כֵן”, אָמַר הָאַרְנָב לְנַפְשׁוֹ בִּלְחִישָׁה).

“זֶה יִהְיֶה עָצוּם, כְּמוּבָן”, אָמְרָה עַלִּיזָה בִמְהֻרְהָר: “אַף עַל פִּי כֵן – לֹא הָיִיתִי רְעֵבָה לָהּ, יוֹדֵעַ אַתָּה”.

“בָּרִאשׁוֹנָה אוּלַי לֹא”, אָמַר הַכּוֹבְעָן; “אֲבָל אָפְשָׁר לְהַשְׁאִירוֹ בְּאַחַת־וָחֵצִי כָּל כַּמָּה שֶׁרוֹצִים”.

“כְּלוּם כָּךְ אַתָּה נוֹהֵג?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה.

הכּוֹבְעָן הֵנִיד רֹאשׁוֹ בְּעֶצֶב. “לֹא אֲנִי!” הֵשִׁיב. “הָיָה לָנוּ רִיב בְּחֹדֶשׁ־הָאָבִיב שֶׁעָבַר – קֹדֶם שֶׁיִּשְׁתַּגֵּעַ הוּא. יוֹדַעַת אַתְּ” – (בְּכַפִּית הַתֵּה שֶׁלוֹ הוֹרָה עַל אַרְנַב־הָאָבִיב) " – הָיָה הַדָּבָר בְּנֶשֶׁף הַזִּמְרָה הַגָּדוֹל שֶׁעָרְכָה מַלְכַּת־הַלְּבָבוֹת, וְעָלַי הָיָה לָשִׁיר

'עוּף, עוֹפֵפָה, עֲטַלֵּף!

אֶתְמְהָה אָן תִּכָּנַף!'

אוּלַי יָדוּעַ לָךְ הַשִּׁיר?"

“שָׁמַעְתִּי מַשֶׁהוּ בְדוֹמֶה לוֹ”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי, יוֹדַעַת אַתְּ”, הִמְשִׁיךְ הַכּוֹבְעָן. "זוֹ לְשׁוֹנוֹ: –

'בְּגָבְהֵי מָרוֹם תִּדְאֶה

כְּטַס־תֵּה עַל מַטְאֲטֵא.

עוּף, עוֹפֵפָה – ' "

כָּאן נִנְעַר הַמַּרְמִיט, וְהֵחֵל מְזַמֵּר בִּשְׁנָתוֹ "עוּף, עוֹפֵפָה, עוּף עוֹפֵפָה – " וְכֹה הֶאֱרִיךְ בְּכָךְ עַד שֶׁהֻצְרְכוּ לְהַפְסִיקוֹ בִּצְבִיטָה.

“וּבְכֵן, כִּמְעַט גָּמַרְתִּי אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן”, אָמַר הַכּוֹבְעָן, וְהַמַּלְכָּה הִצְרִיחָה, ‘הוּא רוֹצֵחַ אֶת הַזְּמָן! כִּרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ!’ "

“אֵיזוֹ אַכְזָרִיוּת אֲיֻמָה!” קָרְאָה עַלִּיזָה.

“וּמִנִּי אָז”, הִמְשִׁיךְ הַכּוֹבְעָן בְּעָגְמַת־קוֹל, “לֹא יֵעָנֶה לִי בִּמְאוּם! השָׁעָה תָּמִיד שֵׁשׁ עַכְשָׁו”.

רַעְיוֹן מְמֻלָּח עָלָה בְדַעְתָּהּ שֶׁל עַלִּיזָה. “הֲמִשּׁוּם כָּךְ עֲרוּכִים פֹּה כְּלֵי־תֵּה רַבִּים כָּל כָּךְ?” שָׁאֲלָה.

“כֵּן, מִשׁוּם כָּךְ”, הִתְאַנַּח הַכּוֹבְעָן וְאָמַר: “הַשָּׁעָה הִיא תָמִיד שְׁעַת־תֵּה, וְאֵין לָנוּ שָׁהוּת לְשְׁטֹף אֶת הַכֵּלִים בְּבֵין הַזְּמַנִּים”.

“וּבְכֵן מִסְתַּבֵּר שֶׁכָּל הַזְּמַן אַתֶּם מַעְתִּיקִים מְקוֹמְכֶם סְבִיב הַשֻּׁלְחָן?” אָמְרָה עַלִּיזָה.

“בְּדִיוּק כָּךְ”. אָמַר הַכּוֹבְעָן: “עִם שֶׁהַכַּלִים מִסְתָּאֲבִים”.

“אֲבָל מַה קּוֹרֶה כְּשֶׁאַתֶּם חוֹזְרִים וּבָאִים אֶל רֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן?” עָרְבָה עַלִּיזָה אֶת לִבָּהּ לִשְׁאֹל.

“שֶׁמָּא נַחֲלִיף אֶת הַנּוֹשֵׂא”, נִכְנַס אַרְנַב־הָאָבִיב לְתוֹךְ דְּבָרֶיהָ, אַגַּב פִּהוּק, “הַדָּבָר הַזֶּה מַתְחִיל לְהִמָּאַס עָלַי, הַצָּעָתִי הִיא שֶׁהָעַלְמָה תְּסַפֵַּר לָנוּ סִפּוּר”.

“חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדַעַת אַף סִפּוּר”, אָמְרָה עַלִּיזָה, שֶׁהַהַצָּעָה הִבְהִילַתָּהּ כְּהֹגֶן.

“אִם כֵּן הַמַּרְמִיט יְסַפַּר!” קָרְאוּ הַשְּׁנָיִם. “עוּרָה מַרְמִיט!” וְהֵם צְבָטוּהוּ בִשְׁנֵי הַצְּדָדִים בְּבַת אֶחָת.

אַט אַט פָּקַח הַמַרְמִיט אֶת עֵינָיו. “לֹא יָשַׁנְתִּי”, אָמַר בְּקוֹל רָפֶה וְצָרוּד; “שָׁמַעְתִּי כָל מִלָּה שֶׁאֲמַרְתֶָּם”.

“סַפֵּר לָנוּ סִפּוּר!” אָמַר הָאַרְנָב.

“כֵּן, אָנָּא סַפֵּר!” הִפְצִירָה עַלִּיזָה.

“וְהִזְדָּרֵז” הוֹסִיף הַכּוֹבְעָן, “שֶׁאִם לֹא כֵן תֵּרָדֵם שׁוּב בְּטֶרֶם תִּגְמֹר”.

“פַּעַם אַחַת הָיוּ שָׁלשׁ אֲחָיוֹת קְטַנּוֹת”, פָּתַח הַמַּרְמִיט דָחוּף וּמְבֹהָל: “וּשְׁמוֹתֵיהֶן הָיוּ אֶלְזִי, לַיְסִי, וְטִלִּי; וְהַן דָּרוּ עַל קַרְקַע בְּאַר –”

“בַּמֶּה הָיוּ נִזּוֹנוֹת?” אָמְרָה עַלִּיזָה, שֶׁהִתְעַנְיְנָה תָּמִיד מְאֹד בִּשְׁאֵלוֹת שֶׁל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.

“בְּנֹפֶת נִזּונוּ” אָמַר הַמַּרְמִיט, לְאַחַר שֶׁהִרְהֵר דַּקָּה אוֹ שְׁתָּיִם.

“אִי־אָפְשָׁר הָיָה לָהֶן בְּכָךְ, הֵן תֵּדַע”. הֵעִירָה עַלִּיזָה בַּלָּאט; “שֶׁהֲרֵי הָיוּ נֶחֱלוֹת”.

“וְאָמְנָם חָלוּ”, אָמַר הַמַּרְמִיט; “חָלוּ מְאֹד”.

עַלִּיזָה עָמְלָה מְעַט לְצַיֵּר בְּנַפְשָׁהּ מַה טִּיבוֹ שֶׁל אֹרַח־חַיִּים תָּמוּהַ זֶה, אֶלָּא שֶׁנִּפְלָא הַדָּבָר מִמֶּנָּה יוֹתֵר מִדַּי, וְעַל כֵּן הִמְשִׁיכָה: “אֲבָל לָמָּה דָּרוּ עַל קַרְקַע בְּאֵר?”

“הוֹסִיפִי לָךְ עוֹד תֵּה”, אָמַר אַרְנַב־הָאָבִיב לְעַלִּיזָה, בְּכֹבֶד־רֹאשׁ מְרֻבֶּה.

“עֲדַיִן לֹא שָׁתִיתִי כְלוּם”, עָנְתָה עַלִּיזָה כְּנֶעֱלֶבֶת, “לָכֵן אֵינִי יְכוֹלָה לְהוֹסִיף”.

“רְצוֹנֵךְ לֵאמֹר שֶׁאֵינֵךְ יְכוֹלָה לִגְרֹעַ”, אָמַר הַכּובְעָן: הַנָּקֵל הוּא לְהוֹסִיף עַל כְּלוּם".

“אִישׁ לֹא שָׁאַל לְדַעְתְּךָ”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“מִי נִכְנַס עַתָּה בְּעִנְיָנִים אִישִׁיִּים?” שָׁאַל הַכּוֹבְעָן כִּמְנַצֵּחַ.

עַלִּיזָה לֹא יָדְעָה אֶל־נָכוֹן מַה תַּגִיד עַל כָּךְ: הִנֵּה כִּי כֵן יָצְקָה לָהּ קְצַת תֵּה וְנָטְלָה פַת בְּחֶמְאָה, וְאַחַר פָּנְתָה אֶל הַמַּרְמִיט וְחָזְרָה עַל שְׁאֵלָתָהּ, “לָמָּה דָּרוּ עַל קַרְקַע בְּאַר?”

שׁוּב נִמְלַךְ הַלָּז דַּקָּה אוֹ שְׁתַּיִם בְּדַעְתּוֹ, וְאַחַר אָמַר, “בְּאַר־נֹפֶת הָיְתָה זוֹ”.

“אֵין דָּבָר כָּזֶה!” הֵחֵלָּה עַלִּיזָה בְכַעַס גָּדוֹל, אֲבָל הַכּובְעָן וְהָאַרְנָב הִסּוּהָ בְּ“שְׁ! שְׁ!” וְהַמַּרְמִיט הֵעִיר בְּדִכְדוּךְ־נֶפֶשׁ, “אִם אֵינֵךְ יְכוֹלָה לִנְהֹג בְּנִמּוּס, מוּטָב שֶׁתְּסַיְּמִי אֶת הַסִּפּוּר בְּעַצְמֵךְ”.

“לֹא, אָנָּא הַמְשֵׁךְ!” אָמְרָה עַלִּיזָה בְשְׁפַל רוּחַ; “לֹא אָשׁוב לְהַפְסִיקְךָ. מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת שֶׁאוּלַי יֵשׁ אַחַת כָּזֹאת”.

“אַחַת, מָה!” אָמַר הַמַּרְמִיט בָּחֳרִי־אַף. אַף עַל פִּי כֵן נֵאוֹת להַמְשִׁיךְ. "וּבְכֵן שָׁלֹשׁ הָאֲחָיוֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלּוּ – לוֹמְדוֹת הָיוּ לָצוּר וּלְצַיֵּר, יוֹדְעִים אַתֶּם – "

“מַה צִיְּרוּ?” שֶׁאֲלָה עַלִּיזָה, שֶׁהַבְטָחָתָהּ נִשְׁתַּכְּחָה מִמֶּנָּה.

“נֹפֶת”, אָמַר הַמַּרְמִיט וְזֹאת הַפַּעַם לֹא נִמְלַךְ בְּדַעְתּוֹ כְלָל.

“רְצוֹנִי בְּסֵפֶל נָקִי”, הִפְסִיקוֹ הַכּוֹבְעָן: “הָבָה נַעְתִּיק כֻּלָנוּ מָקוֹם אֶחָד”.

הוּא הֶעְתִּיק כְּדַבְּרוֹ, וְאַחֲרָיו בָּא הַמַּרְמִיט: אַרְנַב־הָאָבִיב הֶעְתִּיק לִמְקוֹמוֹ שֶׁל הַמַּרְמִיט, וְעַלִּיזָה יָשְׁבָה בְּלִי חֶמְדָּה עַל מְקוֹמוֹ שֶׁל הָאַרְנָב. הַכּוֹבְעָן הָיָה הַיָּחִיד שֶׁנֶּהֱנָה מִן הַתְּמוּרָה: וּמֵצָבָהּ שֶׁל עַלִּיזָה הוּרַע הַרְבֵּה, לְפִי שֶׁאַרְנַב־הָאָבִיב אַךְ זֶה הָפַךְ אֶת צַפַּחַת הֶחָלָב לְתוֹךְ צַלַּחְתּוֹ.

עַלִּיזָה לֹא חָפְצָה לְהַרְעִים שׁוּב אֶת הַמַּרְמִיט, וּבִזְהִירוּת רַבָּה פָּתְחָה וְאָמְרָה: “אֲבָל אֵין אֲנִי מְבִינָה. עַל פִּי מַה צָּרוּ אֶת הַנֹּפֶת?”

“אֶפְשָׁר לָצוּר מַיִם עַל פִּי בְּאֵר־מַיִם”, אָמַר הַכּוֹבְעָן: “וּבְכֵן הַדַּעַת נוֹתֶנֶת שֶׁאֶפְשָׁר לָצוּר נֹפֶת עַל פִּי בְּאֵר־נֹפֶת – הֶה, שַׁטְיָא?”

“אֲבָל הֵן הָיוּ בִּפְנִים הַבְּאֵר”, אָמְרָה עַלִּיזָה אֶל הַמַּרְמִיט, בּוֹחֶרֶת שָׁלֹא לְהָגִיב עַל הֶעָרָה אַחֲרוֹנָה זוֹ.

“וַדַּאי שֶׁכָּךְ”, אָמַר הַמַּרְמִיט, – “בִּפְנַי־וּבִפְנִים”.

הַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת בִּלְבְּלָה כָל־כָּךְ אֶת עַלִּיזָה הַמִּסְכֵּנָה, עַד שֶׁשָּׁעָה קַלָּה הִנִיחָה לַמַּרְמִיט לְהַמְשִׁיךְ בְּלֹא שֶׁתִּכָּנֵס בְּדְבָרָיו.

"לוֹמְדוֹת הָיוּ לָצוּר, הִמְשִׁיךְ הַמַּרְמִיט, מְפַהֵק וְשָׁף עֵינָיו, לְפִי שֶׁמִּתְרַדֵּם הָיָה וְהוֹלֵךְ: “וְהֵן צִיְּרוּ כָּל מִינֵי דְבָרִים – כָּל דָּבָר הַמַּתְחִיל בְּ־מ”

“מַדּוּעַ בְּ־מ?” אָמְרָה עַלִּיזָה.

“מַדּוּעַ לֹא?” אָמַר הָאַרְנָב.

עַלִּיזָה הָחֲרִישָׁה.

לָעֵת הַזֹּאת עָצַם הַמַּרְמִיט עֵינָיו, וּכְבָר הָיְתָה תְנוּמָה חוֹטַפְתּוֹ; אֲבָל, כֵּיוָן שֶׁצְבָטוֹ הַכּוֹבְעָן, שָׁב הִתְעוֹרֵר בִּצְוִיחָה קַלָּה, וְהִמְשִׁיךְ: “ – הַמַּתְחִיל בְּ־מ, דֻּגְמַת מַלְכְּדוֹת־עַכְבָּרִים, וּמְאוֹר־הַיָּרֵחַ וּמַחֲשָׁבָה, וּמְאֹד – הֲלֹא יָדוּעַ לָכֶם הַבִּטּוּי 'בְּכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדו’ – רְאִיתֶם מִימֵיכֶם דָּבָר מֵעֵין צִיּוּר שֶׁל מְאֹד?”

“בְּעֶצֶם, אִם אוֹתִי שָׁאַלְתָּ”, אָמְרָה עַלִּיזָה בִּמְבוּכָה רַבָּה, “נִדְמֶה לִי שֶׁלֹּא” –

“אִם כֵּן אֵין אַתְּ צְרִיכָה לְדַבֵּר”, אָמַר הַכּוֹבְעָן.

גַּסּוּת זוֹ הִגְדִּישָׁה אֶת סְאַת עֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל עַלִּיזָה: חֲדוּרַת שְׁאָט־נֶפֶשׁ קָמָה וְעָקְרָה מִשָּׁם; הַמַּרְמִיט נִרְדַּם כְּהֶרֶף־עַיִן, וּמִן הַנּוֹתָרִים לא שָׁת גַּם אֶחָד לִבּוֹ לְלֶכְתָּהּ אַף לֹא בְמַשֶּׁהוּ, אִם כִּי פַּעַם־פַּעֲמַיִם הֵצִיצָה לְאָחוֹר, סָפֵק מְקַוָּה כִּי יִקְרָאוּהָ לָשׁוּב: כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתָם לְאַחֲרוֹנָה, עֲמֵלִים הָיוּ לִדְחֹק אֶת הַמַּרְמִיט לְתוֹךְ קֻמְקוּם הַתֵּה.

שָׁמָּה, מִכָּל־מָקוֹם, שׁוּב לֹא אֵלֵךְ לְעוֹלָם" אָמְרָה עַלִּיזָה שֶׁעִם שֶׁאָחֲזָה לָהּ דַּרְכָּה בְּתוֹךְ הַיָּעַר. “מִיָּמַי לֹא הָיִיתִי בְּמִשְׁתֵּה־תֵּה מְטֻפָּשׁ מִזֶּה!”

אַךְ אָמְרָה זֹאת, הִבְחִינָה כִּי אַחַד הָעֵצִים יֵשׁ לוֹ דֶלֶת הַמּוֹלִיכָה הַיְשֵׁר לְתוֹכוֹ. “מֻפְלָא הַדָּבָר!” הִרְהֲרָה, “אֲבָל הַכֹּל מֻפְלָא הַיּוֹם. דּוֹמֶה כִּי אֶפְשָׁר בְּעֶצֶם לְהִכָּנֵס מִיָּד”. וּמִיָּד גַּם נִכְנָסָה.

שוּב מָצְאָה עַצְמָהּ בָּאוּלָם הָאָרֹךְ, וְסָמוּךְ לְשֻׁלְחַן־הַזְּכוּכִית הַקָּטָן. “זֹאת הַפַּעַם אַצְלִיחַ בְּמַעֲשַׂי יוֹתֵר”, אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ, וְרֵאשִׁית־חָכְמָה נָטְלָה אֶת מַפְתֵּחַ־הַזָּהָב הַקָטָן וּפָתְחָה אֶת הַדֶּלֶת הַמּוֹלִיכָה אֶל הַגָּן. אַחַר הֵחֵלָּה מְכוֹסֶסֶת מִן הַפִּטְרִיָּה (פִּסָּה מִמֶּנָּה נִשְׁאֲרָה שְׁמוּרָה בְּכִיסָהּ) עַד שֶׁהָיְתָהּ קוֹמָתָהּ כְּשִׁעוּר רֶגֶל: אַחַר יָרְדָה בַמִּסְדְּרוֹן הַקָּט: וְאָז – מָצְאָה עַצְמָהּ סוֹף־סוֹף בַּגַּן הַנֶּחְמָד, בְּתוֹךְ עֲרוּגוֹת פִּרְחֵי־הַחֵן וְהַמַּעְיָנוֹת הַצּוֹנְנִים.

 

פֶּרֶק ח': שְׂדֵה־הַקְרוֹקֶט אֲשֶׁר לַמַּלְכָּה    🔗

עֵץ וְרָדִים גָּדוֹל עָמַד אֵצֶל מְבוֹא הַגָּן: הַוְּרָדִים אֲשֶׁר הִצְמִיחַ לְבָנִים הָיוּ, אֲבָל שְׁלֹשָׁה גַנָּנִים שְׁקוּדִים הָיוּ עֲלֵיהֶם לְצָבְעָם אָדֹם. מוּזָר הָיָה הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי עַלִּיזָה, וְכַאֲשֶׁר אַךְ נִגְּשָׁה אֲלֵיהֶם שָׁמְעָה בֶּאֱמֹר אֶחָד מֵהֶם, “הִזָּהֵר לְךָ, חֲמִשָּׁה: אַתָּה אַל תַּתִּיז עָלַי צֶבַע כָּךְ!”

“לֹא בְאַשְׁמָתִי הוּא”, אָמַר חֲמִשָּׁה, סָר וְזָעַף; “שִׁבְעָה הָדַף בְּמַרְפְּקִי”.

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאלֶּה נָשָׂא שִׁבְעָה עֵינָיו וְאָמַר, “כָּךְ נָאָה, חֲמִשָּׁה! תָּמִיד תַּן אֶת הָאָשָׁם בְּזוּלָתֶךָ!”

“אַתָּה מוּטָב שֶׁתִּשְׁתֹּק!” אָמַר חֲמִשָּׁה. “אַךְ אֶתְמוֹל שָׁמַעְתִּי אֶת הַמַּלְכָּה אוֹמֶרֶת כִּי רָאוּי אַתָּה שֶׁיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשֶׁךָ!”

“עַל שׁוּם מָה?” אָמַר אוֹתוֹ שֶׁהָיָה רִאשׁוֹן לִדְבָרִים.

“אֵין זֶה עֶסְקֵךְ אַתָּה, שְׁנַיִם!” אָמַר שִׁבְעָה.

“כֵּן, דַּוְקָא עֶסְקוֹ הוּא!” אָמַר חֲמִשָּׁה, “וַאֲנִי אַגִּיד לוֹ – עַל שׁוּם שֶׁהֵבִיא לַמְבַשֶּׁלֶת שָׁרְשֵׁי־צִבְעוֹנִי תַּחַת בְּצָלִים”.

שִׁבְעָה הִטִּיל אֶת מַצְבּוֹעוֹ אַרְצָה, וְאַךְ פָּתַח לֵאמֹר “כִּי־כֵן, אִם יֵשׁ עוֹד דְּבַר־עָוֶל –” וְהִנֵּה הִבְחִינָה עֵינוֹ דֶּרֶךְ־מִקְרֶה בְּעַלִּיזָה, הָעוֹמֶדֶת וְצוֹפָה אֲלֵיהֶם, וְהוּא עָצַר בְּלְשׁוֹנוֹ פִתְאֹם: הַשְּׁאָר אַף הֵם הִבִּיטוּ סָבִיב, וְהִשְׁתַּחֲווּ אַפַּיִם כֻּלָּם.

“הֲתוֹאִילוּ לֵאמֹר לִי, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם”, אָמְרָה עַלִּיזָה, בְּמִדָּה שֶׁל יִרְאָה, “מַה־טַּעַם צוֹבְעִים אַתֶּם אֶת הַוְּרָדִים הַלָּלוּ?”

חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעָה לֹא אָמְרוּ דָבָר, אַךְ הִבִּיטוּ אֶל שְׁנַיִם. שְׁנַיִם פָּתַח חֶרֶשׁ וְאָמַר, “מְבִינָה אַתְּ, הָעֻבְדָּה הִיא, עַלְמָתִי, שֶׁזֶּה עֵץ־הַוְּרָדִים אָמוּר לִהְיוֹת אָדֹם, וַאֲנַחְנוּ קָבַעְנוּ עַץ לָבָן בְּטָעוּת; וְאִם תַּעֲמֹד עַל כָּךְ הַמַּלְכָּה, הֲרֵי יַעַרְפוּ אֶת רָאשֵׁי כֻלָּנוּ, יוֹדַעַת אָתְּ. וּבְכֵן, מְבִינָה אַתְּ, הָעַלְמָה, עוֹשִׂים אָנוּ כְּמֵיטַב יְכָלְתֵּנוּ בְּטֶרֶם תָּבוֹא, עַל־מְנָת –” בָּרֶגַע הַזֶּה קָרָא חֲמִשָּׁה, שֶׁנִּשְׁקָף הָיָה דָאוּג אֶל מֵעֵבֶר לַגַּן, וְהִשְׁמִיעַ “הַמַּלְכָּה! הַמַּלְכָּה!” וּשְׁלֹשֶׁת הַגַּנָּנִים הִשְׁתַּטְחוּ אַרְצָה מִיָּד. נִשְׁמַע קוֹל פְּסִיעוֹת הַרְבֵּה, וְעַלִּיזָה הִבִּיטָה עַל סְבִיבֶיהָ, תְּאֵבָה לִרְאוֹת אֶת הַמַּלְכָּה.

רִאשׁוֹנָה בָאוּ עֲשָׂרָה חֲיָּלִים נוֹשְׂאֵי אַלּוֹת – כֻּלָּם כְּמוֹהֶם כִּשְׁלֹשֶׁת הַגַּנָּנִים לְתֹאַר, אֲרִיכִים וּשְׁטוּחִים, יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם שְׁלוּחוֹת־זָוִית: אַחֲרֵיהֶם עֲשֶׂרֶת הַחַצְרָנִים; הַלָּלוּ הָיוּ מְעֻטָּרִים יַהֲלוֹמִים, וְצָעֲדוּ צְמָדִים־צְמָדִים, כְּדֶרֶךְ הַחַיָּלִים. אַחַר אֵלֶּה בָּאוּ קְטַנֵּי בֵּית הַמְּלוּכָה; עֲשָׂרָה הָיוּ הַחֲמוּדִים בְּמִסְפָּר, וְזוּגוֹת־זוּגוֹת בָּאוּ מְקַפְּצִים בְּחֶדְוָה, יַד זַאֲטוּט בְּכַף אָחִיהוּ, וְהֵם מְעֻטָּרִים לְבָבוֹת כֻּלָּם. אַחֲרֵיהֶם בָּאוּ הָאוֹרְחִים, רֻבָּם מְלָכִים וּמְלָכוֹת, וּבְתוֹכָם הִכִּירָה עַלִּיזָה אֶת הַשָּׁפָן הַלָּבָן: מֵסִיחַ הָיָה בִּרְהִיטוּת עַצְבָּנִית, מְחַיֵּךְ לְכָל הַנֶּאֱמֶר, וְעַל פָּנֶיהָ עָבַר בְּלֹא שְׁיַבְחִין בָּה. אַחַר הִפְסִיעַ סוֹכֵן־הַלְּבָבוֹת, נוֹשֵׂא אֶת כֶּתֶר־הַמֶּלֶךְ עַל כָּרִית קְטִיפַת־שָׁנִי; וּבְסוֹף כָּל הַתַּהֲלוּכָה הַזֹּאת הַנֶּהֱדֶרֶת הוֹפִיעוּ מֶלֶךְ הַלְּבָבוֹת וּמַלְכָּתָם.

עַלִּיזָה סָפֵק הָיָה בְלִבָּהּ אִם אֵין עָלֶיהָ לִכְרֹעַ אַפַּיִם אַרְצָה כִּשְׁלֹשֶׁת הַגַּנָּנִים, אֶלָּא שֶׁלֹא זָכְרָה אִם שָׁמְעָה אֵי־פַעַם עַל תַּקָּנָה כָּזֹאת בְּתַהֲלוּכוֹת; “וּמִלְּבַד זֹאת, מַה טַּעַם יִהְיֶה לַתַּהֲלוּכָה”, חָשְׁבָה, “אִם יִהְיוּ הַכֹּל צְרִיכִים לִכְרֹעַ אַפַּיִם, וְלֹא יוּכְלוּ לִרְאוֹתָהּ?” הִנֵּה כִּי כֵן עָמְדָה בַּאֲשֶׁר עָמְדָה, וְהִמְתִּינָה.

מִשֶּׁהִגִּיעָה הַתַּהֲלוּכָה אֶל נֹכַח עַלִּיזָה, עָצְרוּ כָל הַהוֹלְכִים וְהִבִּיטוּ בָהּ, וְהַמַּלְכָּה אָמְרָה בְּגַבְהוּת־אַף “מִי הִיא זֹאת?” כָּךְ אָמְרָה אֶל סוֹכֵן־הַלְּבָבוֹת, אֲשֶׁר הַשִׁיב רַק בְּקִדָּה וְחִיּוּךְ.

“גֹלֶם!” אָמְרָה הַמַּלְכָּה, בִּמְנוֹד־רֹאשׁ שֶׁל קֹצֶר־רוּחַ: וְכִפְנוֹתָהּ אֶל עַלִּיזָה, הִמְשִׁיכָה, “מַה שְּׁמֵךְ, יַלְדָּה?”

“עַלִּיזָה שְׁמִי, אִם עַל הוֹד־מַלְכוּתֵךְ טוֹב”, אָמְרָה בְּתַכְלִית־הַנִּמּוּס; אוּלָם בֵּינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ הוֹסִיפָה, “מָה, הֲרֵי אֵינָם אֶלָּא מַעֲרֶכֶת שֶׁל קְלָפִים, כִּכְלוֹת הַכֹּל. אֵינִי צְרִיכָה לַחֲשׁשׁ מִפְּנֵיהֶם!”

“וּמִי הֵם אֵלֶּה?” אָמְרָה הַמַּלְכָּה, מוֹרָה עַל שְׁלֹשֶׁת הַגַּנָּנִים הַמֻּטָּלִים סְבִיב עֵץ־הַוְּרָדִים; כִּי הִנֵּה, כֵּיוָן שֶׁהָיוּ מֻטָּלִים עַל פְּנֵיהֶם, וְגַבֵּיהֶם מְצֻיָּרִים כְּגַבֵּי שְׁאָר הַקְּלָפִים לֹא יָכְלָה לָדַעַת אִם גַּנָּנִים הֵם, או חַיָּלִים, אוֹ חַצְרָנִים, אוֹ שְׁלֹשָׁה מִיּוֹצְאֵי־חֲלָצִיהָ שֶׁלָהּ.

“מִנַּיִן לִי לָדַעַת?” אָמְרָה עַלִּיזָה, נִפְתַּעַת לְאֹמֶץ־לִבָּהּ הִיא. “אֵין זֶה עֶסְקִי אָנִי”.

אֹדֶם־חֵמוֹת הֵצִיף אֶת הַמַּלְכָּה, וּלְאַחַר שֶׁלָּטְשָׁה אֵלֶיהָ עֵינַיִם, רֶגַע, כְּחַיַּת־פֶּרֶא, הֵחֵלָה מְצַוַּחַת “עִרְפוּהָ! עִרְפוּ –”

“שְׁטֻיּוֹת!” אָמְרָה עַלִּיזָה, בְּקוֹל רָם וְנֶחֱרָץ מְאֹד, וְהַמַּלְכָּה הֶחֱרִישָׁה.

הַמֶּלֶךְ הִנִּיח יָדוֹ עַל זְרוֹעָהּ, וּבְמֹרֶךְ אָמַר “הָבִיאִי בְחֶשְׁבּוֹן, יַקִּירָתִי, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא יַלְדָּה!”

הַמַּלְכָּה נִפְנְתָה מֵעָלָיו בְּכַעַס, וְלַסּוֹכֵן אָמְרָה “הֲפוֹךְ אוֹתָם!”

בִּזְהִירוּת רַבָּה, בְּרֶגֶל אַחַת, עָשָׂה הַלָּז כַּאֲשֶׁר צֻוָּה.

“קוּמוּ!” אָמְרָה הַמַּלְכָּה בְּקוֹל צוֹרֵם וָרָם, וּכְהֶרֶף־עַיִן קָפְצוּ שְׁלֹשֶׁת הַגַּנָּנִים עַל רַגְלֵיהֶם, וְהֵחֵלוּ מִשְׁתַּחֲוִים לְעֻמַּת הַמֶּלֶךְ, הַמַּלְכָּה, קְטַנֵּי בֵית הַמְּלוּכָה, וְכָל זוּלָתָם.

“חִדְלוּ מִזֶּה!” צָרְחָה הַמַּלְכָּה. “רֹאשִׁי הוֹלֵךְ סְחַרְחָר.” אַחַר פָּנְתָה אֶל עֵץ־הַוְּרָדִים, וְהִמְשִׁיכָה, “מָה עֲשִׂיתֶם פֹּה?”

“אִם עַל הוֹד־מַלְכוּתֵךְ טוֹב,” אָמַר שְׁנַיִם, בְּהַכְנָעָה מְרֻבָּה וְהוא כוֹרֵעַ עַל בִּרְכּוֹ כְּדַבְּרוֹ, “מְנַסִּים הָיִינוּ –”

“רוֹאָה אָנִי!” אָמְרָה הַמַּלְכָּה, שֶׁעַד כֹּה וָכֹה הָיְתָה מִתְבּוֹנֶנֶת בַּוְּרָדִים. “עִרְפוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם!” וְהַתַּהֲלוּכָה זָזָה, עִם שֶׁשְּׁלֹשָׁה מִן הַחַיָּלִים נִשְׁאֲרוּ לְהוֹצִיא לַהוֹרֵג אֶת שְׁלשֶׁת הַגַּנָּנִים הָאֻמְלָלִים, שֶׁרָצוּ אֶל עַלִּזָה¹ לְבַקֵּשׁ חָסוּת.

“לֹא תֵעָרְפוּ!” אָמְרָה עַלִּיזָה, וְתָחֲבָה אוֹתָם לְתוֹךְ עֲצִיץ־פְּרָחִים גָּדוֹל שֶׁבְּסָמוּךְ. שְׁלֹשֶׁת הַחַיָּלִים הִתְהַלְכוּ מְעַט כֹּה־וָכֹה לְחַפְּשָׂם, וְאַחַר נָשְׂאוּ רַגְלֵיהֶם הַשְׁקֵט בְּעִקְבוֹת הַשְּׁאָר.

“נֶעֶרְפוּ רָאשֵׁיהֶם?” צָעֲקָה הַמַּלְכָּה.

“רָאשֵׁיהֶם אֵינָם עוֹד, אִם טוֹב בְּעֵינֵי הוֹד־מַלְכוּתָה!” צָעֲקוּ הַחַיָּלִים וְעָנוּ.

“כָּךְ יָפֶה!” צָעֲקָה הַמַּלְכָּה. “מִי יוֹדֵעַ לְשַׁחֵק בִּקְרוֹקֶט?”

הַחַיָּלִים שָׁתְקוּ, וְהִבִּיטוּ בְעַלִּיזָה, שֶׁכֵּן נִרְאֶה הָיָה כִּי בָהּ הַדְּבָרִים אֲמוּרִים.

“אֲנִי יוֹדָעַת!” צָעֲקָה עַלִּיזָה.

“קָדִימָה, אִם כֵּן!” שָׁאֲגָה הַמַּלְכָּה, וְעַלִּיזָה הִצְטָרְפָה לַתַּהֲלוּכָה, תְּמֵהָה מְאֹד לָדַעַת מַה יִּקְרֶה עָתָּה.

“מֶזֶג – מֶזֶג־הָאֲוִיר נָאֶה מְאֹד!” הִפְטִיר מִישֶׁהוּ בְּמֹרֶךְ לְצְדָּהּ. פּוֹסַעַת הָיְתָה לְיַד הַשָּׁפָן הַלָּבָן, שֶׁהָיָה מֵצִיץ בְּפָנֶיהָ בִּדְאָגָה.

“מְאֹד”, אָמְרָה עַלִּיזָה: – “אֵיפֹה הַדֻּכֶּסֶת?”

“הַסִּי! הַסִּי!” אָמַר הַשָּׁפָן חֶרֶשׁ, בְּחָפוּז. כְּדַבְּרוֹ הִבִּיט בִּדְאָגָה מֵעַל כְּתֵפּוֹ, וְאַחַר הִתְרוֹמֵם עַל קְצוֹת בְּהוֹנוֹתָיו, הִסְמִיךְ פִּיהוּ אֶל אָזְנָהּ, וְלָחַשׁ, “יָצָא עָלֶיהָ דִּין מִיתָה”.

“מַה יֵשׁ?” אָמְרָה עַלִּיזָה.

“הֶאָמַרְתְּ ‘מַה־חֲבַל!’?” שָׁאַל הַשָּׁפָן.

“לֹא, לֹא אָמַרְתִּי”, אָמְרָה עַלִּיזָה: "סְבוּרָה אֲנִי כִּי לֹא חֲבַל הוּא כְּלָל. אָמַרְתִּי ‘מַה יֵשׁ?’ "

“הִיא סָטְרָה עַל אָזְנֵי הַמַּלְכָּה” – פָּתַח הַשָּׁפָן. עַלִּיזָה מִלְּטָה צִוְחַת צְחוֹק. הוֹ, הַסִּי!" לָחַשׁ הַשָּׁפָן פְּחָדִים. “הַמַּלְכָּה תִשְׁמָע! מְבִינָה אַתְּ, הִיא אֵחֲרָה מְאֹד, וְהַמַּלְכָּה אָמְרָה” – “כָּל אֶחָד לִמְקוֹמוֹ!” הִרְעִימָה הַמַּלְכָּה קוֹלָהּ, וְהַבְּרִיוֹת הֵחֵלּוּ מִתְרוֹצְצִים לְכָל עֵבֶר, נִגָּפִים זֶה בָזֶה; אַף עַל פִּי כֵן, לֹא יָצָאוּ שְׁתֵּי דַקּוֹת וְהַכֹּל הָיוּ עֲרוּכִים וְהַמִּשְׂחָק הֵחֵל.

עַלִּיזָה מְדֻמָּה הָיְתָה כִּי מִיָּמֶיהָ לֹא רָאֲתָה עוֹד שְׂדֵה קְרוֹקֶט מוּזָר כָּל־כָּךְ: כָּל־כֻּלּוֹ תְּלָמִים וּגְבָלִים; כַּדּוּרֵי־הַקְּרוֹקֶט הָיו קִפּוֹדִים חַיִּים, הַפַּטִישִׁים – שְׁקִיטָנִים חַיִּים, וְהַחַיָּלִים הָצְרְכוּ לְהִקָּמֵר וְלַעֲמֹד עַל אַרְבַּע, כְּדֵי לְשַׁמֵּשׁ קְשָׁתוֹת.

בָּרִאשׁוֹנָה הִתְקַשְׁתָה עַלִּיזָה בְּעִקָּר בַּשְּׁקִיטָנִים שֶׁלָּהּ: הַצְלֵחַ הִצְלִיחָה לְשַׁרְבֵּב אֶת גוּפוֹ, בְּנוֹחַ לְמַדַּי, תַּחַת זְרוֹעָהּ, כְּשֶׁרַגְלָיו סְרוּחוֹת־מְדֻלְדָּלוֹת, אֲבָל דֶּרֶךְ־כְּלָל, מִשֶּׁאַךְ יִשְּׁרָה אֶת צַוָּארוֹ כַּיָּאוּת, וְאָמְרָה לְהַכּוֹת בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בַּקִּפּוֹד, הָיָה זֶה מִתְפַּתֵּל וְנִזְקָר וְנוֹתֵן בְּפָנֶיהָ עֵינַיִם מְפִיקוֹת תְּמִיהָה כְּדֵי־כָךְ שָׁאֲנוּסָה הָיְתָה לִפְרֹץ בִּצְחוֹק; וְאִם שִׁרְבְּבָה אֶת רֹאשׁוֹ מַטָּה, וְאָמְרָה לְהַתְחִיל שׁוּב, מוֹצֵאת הָיְתָה לְמַרְבֵּה־הַדְּאָבָה שֶׁהַקִּפּוֹד נָגֹל וּכְבָר הוּא זוֹחֵל וּמִסְתַּלֵּק; לְבַד מִכָּל אֵלֶּה, הֲרֵי דֶרֶךְ־כְּלָל הָיָה גֹבֶל אוֹ תֶלֶם עוֹמֵד לָהּ לְשָׂטָן בְּכָל מָקוֹם שֶׁרָצְתָה לְשַׁגֵּר אֶת הַקִּפּוֹד שָׁמָּה, וְהוֹאִיל וְהַחַיָּלִים הַנִּקְמָרִים קָמִים הָיוּ תָמִיד ומוֹלִיכִים עַצְמָם לְכָאן וּלְכָאן, בָּאָהּ עַלִיזָה עַד־מְהֵרָה לִכְלָל מַסְקָנָה כִּי אָכֵן זֶה מִשְׂחָק קָשֶׁה עַד־מְאֹד.

הַמְשַׂחֲקִים שִׂחֲקוּ כֻלָּם בְּבַת־אַחַת בְּלֹא שֶׁיַּמְתִּינוּ לְתוֹרָם, וְהֵם מְרִיבִים כָּל הָעֵת, וּמִתְכַּתְּשִׁים עַל הַקִּפּוֹדִים; וְלֹא אָרְכָהּ הַשָּׁעָה וְהַמַּלְכָּה נִמְלְאָה עֶבְרָה וְזַעַם, וְהָיְתָה מְהַלֶּכֶת הָלֹךְ וְרָקֹעַ, וּמְצַעֶקֶת “עִרְפוּהוּ!” אוֹ “עִרְפוּהָ”!" אַחַת לְדַקָּה בְּעֵרֶךְ.

נִדְרְכָה מְנוּחָתָהּ שֶׁל עַלִּיזָה: אֱמֶת שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה לָהּ דִּין־וּדְבָרִים עִם הַמַּלְכָּה, אֲבָל הִיא יָדְעָה שֶׁבְּכָל רֶגַע עָשׂוּי הַדָּבָר לָבוֹא “וְאָז,” הִרְהֲרָה, “מַה יִהְיֶה בְסוֹפִי? הַתָּזַת רָאשִׁים מְקֻבֶּלֶת כָּאן לְהַחֲרִיד; פֶּלֶא־פְּלָאִים הוּא שֶׁנּוֹתַר עוֹד מִי בַּחַיִּים!”

צוֹפָה הָיְתָה כֹּה וָכֹה לָתוּר מָנוֹס וּתְמֵהָה אִם תּוּכַל לְהִסְתַּלֵּק בְּהֶעְלֵם, וְהִנֵּה הִבְחִינָה בְּתוֹפָעָה מוּזָרָה בֶּחָלָל: תְּחִלָה הִתְפַּלְאָה עַל כָּךְ מְאֹד, אוּלָם לְאַחַר שֶׁהִתְבּוֹנְנָה קִמְעָה הִתְחַוֵּר לָהּ כִּי גִּחוּךְ הוּא זֶה, וְהִיא אָמְרָהּ לְנַפְשָׁהּ “חֲתוּל־צֶ׳שַׁיְר הוא: עַכְשָׁו יִהְיֶה לִי אֶל מִי לְדַבֵּר”.

“אֵיךְ הָעִנְיָנִים?” אָמַר הֶחָתוּל מִשֶׁאַךְ נִמְצָא לוֹ פֶּה מַסְפִּיק לְדַבֵּר בּוֹ.

הִמְתִּינָה עַלִּיזָה עַד שֶׁתּוֹפַעְנָה הָעֵינַיִם, וְאַחַר הֵנִידָה רֹאשׁ. “אֵין טַעַם לְדַבֵּר אֵלָיו”, הִרְהֲרָה, עַד שֶׁתֵצֵאנָה אָזְנָיו, אוֹ לְפָחוֹת אַחַת מֵהֶן". עָבְרָה דַקָּה וְהוֹפִיעַ הָרֹאשׁ כֻּלּוֹ, וְאָז הִנִּיחָה עַלִּיזָה אֶת הַשְּׁקִיטָן שֶׁלָּהּ, וְהֵחֵלָּה מַרְצָה אֶת פָּרָשַׁת הַמִּשְׂחָק, שְׂמֵחָה מְאֹד עַל כִּי נִמְצָא לָהּ מִי שֶׁיַּטֶּה לָהּ אֹזֶן. הֶחָתוּל דּוֹמֶה כִּי סָבוּר הָיָה שֶׁעַתָּה נִרְאֶה הוּא דַּיּוֹ, וְלֹא יָסַף לְגַלּוֹת מִגּוּפוֹ עוֹד.

“סְבוּרָה אֲנִי שֶׁאֵין מִשְׂחָקָם הוֹגֵן כָּל־עִקָּר”, פָּתְחָה עַלִּיזָה בְּמַר־תְּלוּנָה, “וְכֻלָּם שְׁטוּפִים בִּמְרִיבָה כְּדֵי־כָךְ שֶׁאֵין אֶחָד יָכוֹל לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלוֹ שֶׁלּוֹ – וְדוֹמֶה שֶׁאֵין לָהֶם כָּל כְּלָלִים שֶׁהֵם; מִכָּל־מָקוֹם, אִם יֵשׁ כְּלָלִים, אֵין גַּם אֶחָד מַשְׁגִּיחַ בָּהֶם – וְאֵין לְךָ מֻשָּׂג מָה־רַב הַבִּלְבּוּל הַנִּגְרָם מִכָּךְ שֶׁכָּל הַדְּבָרִים חַיִּים הֵם; הִנֵּה לְמָשָׁל, הַקֶּשֶׁת שֶׁהָיָה עָלַי לַעֲבֹר בָּהּ תֵּכֶף מִתְהַלֶכֶת לָהּ בִּקְצֵה הַשָּׂדֶה מִזֶּה – וְזֶה עַתָּה עֲשׂוּיָה הָיִיתִי לִפְגֹּעַ בְּקִפּוֹדָהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה, אֶלָּא שֶׁנִּמְלַט עַל נַפְשׁוֹ כְּשֶׁרָאָה אֶת הַקִּפּוֹד שֶׁלִי מִתְקָרֵב!”

“הַאִם נִרְאֵית לָךְ הַמַּלְכָּה?” אָמַר הֶחָתוּל בְּקוֹל כָּבוּשׁ.

“כְּלָל וּכְלָל לֹא!” אֶמְרָה עַלִּיזָה: “הִיא כָל־כָּךְ” – אוֹ אָז הִבְחִינָה שֶׁהַמַּלְכָּה סְמוּכָה לָהּ מֵאָחוֹר וּמַקְשִׁיבָה: עַל כֵּן הַמְשִׁיכָה לַאמֹר, “ – קְרוֹבָה לְנַצֵּחַ. עַד שֶׁכְּמְעַט לֹא כְדַאי לִגְמֹר אֶת הַמִּשְׂחָק”.

הַמַּלְכָּה חִיְּכָה וְעָבְרָה לָהּ.

“אֶל מִי אַתְּ מְדַבֶּרֶת?” אָמַר הַמֶּלֶךְ, כְּשֶׁהוּא נִגָּשׁ אֶל עַלִּיזָה, וּמִסְתַּכֵּל בְּסַקְרָנוּת רַבָּה בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הֶחָתוּל.

“אֶחָד מִידִידַי הוּא – חֲתוּל צֶ’שַׁיְר”, אָמְרָה עַלִּיזָה: “הַרְשֵׁנִי לְהַצִּיגוֹ לְפָנֶיךָ”.

“פַּרְצוּפוֹ אֵינוֹ נִרְאֶה לִי כָּל־עִקָּר”, אָמַר הַמֶּלֶךְ: “מִכָּל מָקוֹם, רַשַּׁאי הוּא לְנַשֵּׁק לְיָדִי אִם הוּא רוֹצֶה”.

“הָיִיתִי מְוַתֵּר עַל כָּךְ”, הֵעִיר הֶחָתוּל.

“אַל תִּתְחַצֵּף”, אָמַר הַמֶּלֶךְ, “וְאַל תַּבִּיט בִּי כָכָה!” כְּדַבְּרוֹ נִצַּב מֵאַחֲרֵי עַלִּיזָה.

“רַשַׁאי חָתוּל לְהַבִּיט בְּמֶלֶךְ”, אָמְרָה עַלִּיזָה. “קָרָאתִי זֹאת בְּאֵיזֶה סֵפֶר, אֲבָל אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת הֵיכָן”.

“כִּי־כֵן, יֵשׁ לְסַלְּקוֹ”, אָמַר הַמֶּלֶךְ בְּנֶחֱרָץ מְאֹד, וְקָרָא אֶל הַמַּלְכָּה, שֶׁעָבְרָה אוֹתוֹ רֶגַע, “יַקִּירָתִי! רוֹצֶה הָיִיתִי שֶׁיְּסֻלָּק הֶחָתוּל הַזֶּה מִפֹּה!”

הַמַּלְכָּה יָדְעָה רַק דֶּרֶךְ אַחַת לְיַשֵּׁב כָּל קֹשִׁי, כַּגָּדוֹל כַּקָּטָן. “עִרְפוּ אֶת רֹאשׁוֹ!” אָמְרָה, אַף בְּלֹא שֶׁתַּבִּיט עַל סְבִיבָהּ.

“אָבִיא אֶת הֶהָרוֹג בְּעַצְמִי”, אָמַר הַמֶּלֶךְ בְּלְהִיטוּת, וְחָפַז לָשֵׂאת רַגְלָיו.

עַלִּיזָה מְדֻמָּה הָיְתָה כִּי מוּטָב לָהּ לַחֲזוֹר וְלֹרְאוֹת אֵיךְ מִתְנַהֵל הַמִּשְׂחָק, שֶׁכֵּן שָׁמְעָה מִרָחוֹק אֶת קוֹל הַמַּלְכָּה, צוֹרַחַת בְּחֵמָה. עַלִּיזָה שָׁמְעָה כְבָר בְּגָזְרָהּ מִיתָה עַל שְׁלֹשָׁה מִן הַמְשַׂחֲקִים עַל שֶׁהֶחֱמִיצוּ אֶת תּוֹרָם, וּפְנֵי הַדְּבָרִים לֹא נִרְאוּ לָהּ כְּלָל, לְפִי שֶׁהַמִּשְׂחָק מְסֻכְסָךְ הָיָה כְּדֵי־כָךְ שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא יָדְעָה אִם תּוֹרָהּ הוּא וְאִם אָיִן. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ הָלְכָה לָהּ לְחַפֵּשׂ אֶת קִפּוֹדָהּ.

הַקִּפּוֹד מִתְכַּתֵּשׁ הָיָה אוֹתָהּ שָׁעָה עִם קִפּוֹד אַחֵר, וּבְכָךְ רָאֲתָה לָה עַלִּיזָה הִזְדַּמְּנוּת מְצֻיֶּנֶת לְהַנְחִית אֶת הָאֶחָד מֵהֶם בִּירִיבוֹ: הַקֳּשִׁי הַיָּחִיד הָיָה בְכָךְ שְׁהַשְּׁקִיטָן שֶׁלָּהּ טִלְטֵל עַצְמוֹ לִקְצֵה הַגַּן מִזֶּה, מָקוֹם שֶׁרָאַתְהוּ עַלִּיזָה מְנַסֶּה בַּחֲדַל־יֶשַׁע לְהַמְרִיא לְתוֹךְ עֵץ.

מִשֶׁתָּפְסָה אֶת הַשְּׁקִיטָן וְהֶחֱזִירַתּו תַּמָּה הַתִּכְתֹּשֶׁת, וּשְׁנֵי הַקִִּּּּפּוֹדִים נתְעַלְמוּ מֵעַיִן: “אֲבָל אֵין זֶה חָשׁוּב הַרְבֵּה”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, “הוֹאִיל וכָל הַקְּשָׁתוֹת הִסְתַּלְקוּ מִפְּאַת שָׂדֶה זֹאת”. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ תָּחֲבָה אוֹתוֹ תַּחַת זְרוֹעָהּ, לְבַל יִמָּלֵט שׁוּב, וְחָזְרָה לְהַמְתִּיק שִׂיחַ עוֹד מְעַט עִם יְדִידָהּ.

שָׁעָה שֶׁחָזְרָה אֶל אוֹתוֹ חֲתוּל צֶ’שַׁיְר, מָצְאָה לִפְתִיעָתָהּ שֶׁקָּהָל גָדוֹל נֶאֱסַף סְבִיבוֹ: מַחֲלֹקֶת הָיְתָה נְטוּשָׁה בֵּין הֶהָרוֹג, הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה, שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים כֻּלָּם בְּבַת־אַחַת, וְאִלּוּ כָל הַשְּׁאָר כָּלְאוּ לָשׁוֹן, וְנִרְאָה בָהֶם שֶׁהֵם שְׁרוּיִים בְּאִי־נוֹחוּת יְתֵרָה.

בָּרֶגַע שֶׁהוֹפִיעָה עַלִּיזָה, פָּנוּ אֵלֶיהָ כָּל הַשְּׁלֹשָׁה וּבִקְשׁוּהָ שֶׁתְּיַשֵּׁב אֶת הַסִּכְסוּךְ, וְחָזְרוּ לְפָנֶיהָ עַל טַעֲנוֹתֵיהֶם, אִם כִּי, מַאַחַר שֶׁמְדַבְּרִים הָיוּ כֻלָּם בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת, הִתְקַשְּׁתָה מְאֹד לַעֲמֹד עַל דִּבְרֵיהֶם כְּמוֹ.

טַעֲנָתוֹ שֶׁל הֶהָרוֹג הָיְתָה, שֶׁאֵין לְהַתִּיז רֹאשׁ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ גּוּף לְהַתִּיזוֹ מַעָלָיו: שֶׁמֵּעוֹלָם לא נִטַּל עָלָיו לַעֲשׂוֹת עוֹד כַּדָּבָר הַזֶּה, וכִי אֵין בְּדַַעְתּוֹ לְהַתְחִיל בְּכָךְ בִּתְקוּפַת חַיָּיו הוּא.

טַעֲנָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָיְתָה, כִּי כָל דָּבָר בַּעַל רֹאשׁ אֶפְשָׁר לִכְרוֹת אֶת רֹאשׁוֹ, וְכִי אָסוּר לְדַבֵּר שְׁטֻיּוֹת.

טַעֲנָתָהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה הָיְתָה, שֶׁאִם לֹא יֵעָשֶׂה מַשֶּׁהוּ בְעִנְיָן זֶה בִּמְהִירוּת הַבָּזָק תּוֹצִיא לַהוֹרֵג כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר סָבִיב. (מוֹצָא־שְׁפָתַיִם זֶה הָאַחֲרוֹן הוּא שֶׁגָּרַם לְכָל הַחֲבוּרָה שֶׁיִהְיוּ רְצִינִים וּדְאוּגִים כָּל־כָּךְ).

עַלִּיזָה לֹא עָלָה בְדַעְתָּהּ לֵאמֹר אֶלָּא כִּי “הֶחָתוּל שַׁיָּךְ לַדֻּכֶּסֶת: מוּטָב שֶׁתִּשְׁאֲלוּ אוֹתָהּ עַל כָּךְ”.

“הִיא בַכֶּלֶא”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה אֶל הֶהָרוֹג: “הָבֵא אוֹתָהּ לְכָאן”. וְהֶהָרוֹג נִתַּר כַּחֵץ מִקֶּשֶׁת.

בָּרֶגַע שֶׁעָקַר הַלָּז מִשָּׁם הַחֵל רֹאשׁוֹ שֶׁל הֶחָתוּל לְהִמּוֹג, וְשָׁעָה שֶׁחָזַר עִם הַדֻּכֶּסֶת, נָגוֹז לְגַמְרֵי; כֵּיוָן שֶׁכָּךְ יָצְאוּ הַמֶּלֶךְ וְהֶהָרוֹג לְחַפְּשׂוֹ בִּמְרוּצַת־פֶּרֶא, וְאִלּוּ שְׁאָר הַקְּרוּאִים שָׁבוּ אֶל הַמִּשְׂחָק.

 

פֶּרֶק ט': סִפּוּר הַצַּבְהֲבַאי    🔗

“אֵין אַתְּ יְכוֹלָה לְשַׁעֵר מַה־שְּׂמֵחָה אֲנִי לִרְאוֹתֵךְ שׁוּב, מַחֲמַל עֵינִי!” אָמְרָה הַדֻּכֶּסֶת, עִם שֶׁתָּחֲבָה זְרוֹעָהּ בְּחִבָּה בִּזְרוֹעַ עַלִּיזָה, וְהַשְׁתַּיִם נָשְׂאוּ רַגְלֵיהֶן יַחְדָּו.

עַלִּיזָה שָׂמְחָה מְאֹד לִמְצֹא שֶׁרוּחָהּ טוֹבָה עָלֶיהָ כָּל־כָּךְ, וּבֵינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ סָבְרָה שֶׁאוּלַי רַק הַפִּלְפֵּל גָּרַם שֶׁהָיָה מִנְהָגָהּ כֹּה פָרוּעַ שָׁעָה שֶׁנִּזְדַּמְנוּ יַחַד בַּמִּטְבָּח.

“כְּשֶׁאֶהְיֶה אֲנִי דֻכֶּסֶת”, אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ, (אִם גַּם לֹא בִנְעִימָה שֶׁל תִּקְוָה יְתֵרָה), “לֹא יֵרָאֶה פִּלְפֵל בְּמִטְבָּחִי בִּכְלָל. אֶפְשָׁר בְּהֶחְלֵט לְוַתֵּר עָלָיו בַּמָּרָק – אֶפְשָׁר שֶׁתָּמִיד הַפִּלְפֵּל הוּא הָעוֹשֶׂה אֶת הַבְּרִיּוֹת חֲמוּמֵי־מֶזֶג”, הִמְשִׁיכָה, מְרֻצָּה מְאֹד שֶׁגִּלְתָה מִין כְּלָל חָדָשׁ, “וְהַחֹמֶץ הוא הָעוֹשֶׂה אוֹתָם חֲמוּצִים – וְהַבַּבּוֹנָג הוּא הָעוֹשֶׂה אוֹתָם מְרִירִים ו וּמַמְתַּקִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם הֵם הָעוֹשִׁים אֶת הַיְלָדִים מְתוּקֵי־מֶזֶג. חֲבַל רַק שָׁאֵין הַבְּרִיוֹת יוֹדְעִים זֹאת: לוּ יָדְעוּ, לֹא הָיוּ מְקַמְּצִים בָּזֶה כָּל־כָּךְ –”

לָעֵת הַזֹּאת שָׁכְחָה אֶת הַדֻּכֶּסֶת מִכֹּל וָכֹל, וְהִיא נִרְעֲשָׁה מְאֹד כַּאֲשֶׁר שָׁמְעָה אֶת קוֹלָהּ סָמוּךְ לְאָזְנָהּ. “מְהַרְהֶרֶת אַתְּ בִּדְבַר־מָה, יַקִּירָתִי, וּבִגְלָלוֹ אַתְּ שׁוֹכַחַת לְדַבֵּר. לֹא אוּכַל לֵאמֹר לָךְ בְּרֶגַע זֶה מַה מוּסַר־הַהַשְׂכֵּל הַיּוֹצֵא לָנוּ מִזֶּה, אֲבָל עוֹד מְעַט אָזְכֹּרָה!”

“אוּלַי אֵין בּוֹ מוּסַר־הַשְׂכֵּל”, הֵעֵזָה עַלִּיזָה לְחַוּוֹת דַּעָה.

“לְאַט, לְאַט לָךְ, יַלְדָּתִי!” אָמְרָה הַדֻּכֶּּסֶת. “כָּל דָּבָר יֵשׁ בּוֹ מוּסַר־הַשְׂכֵּל, אִם רַק יוֹדְעִים לִמְצֹא אוֹתוֹ”. וּכְדַבְּרָהּ קָרְבָה־נִלְחֲצָה יוֹתֵר אֶל צִדָּהּ שֶׁל עַלִּיזָה.

קִרְבָה יְתֵרָה זֹאת לֹא יָשְׁרָה הַרְבֵּה בְּעֵינֵי עַלִּיזָה: רֵאשִׁית, מִשּׁוּם שֶׁהָיְתָה הַדֻּכֶּסֶת מְכֹעֶרֶת מְאֹד; וְשֵׁנִית, מִשּׁוּם שֶׁגְּבוֹהָה הָיְתָה בְּדִיוּק כְּדֵי־כָךְ שֶׁתַּסְמִיךְ סַנְטְרָהּ עַל כֶּתֶף עַלִּיזָה, וְאוֹתוֹ סַנְטֵר חֹד חִדּוּדִים הָיָה לוֹ. אֲבָל, כֵּיוָן שֶׁלֹּא רָצְתָה לִנְהֹג גַּסּוּת, נָטְתָה כְתֵפָהּ לסְבֹּל כְּכָל אֲשֶׁר תּוּכָל.

“מַהֲלַךְ הַמִּשְׂחָק הִשְׁתַּפֵּר הַרְבֵּה עַתָּה”, אָמְרָה, לָצֵאת מְעַט יְדֵי חוֹבַת שִׂיחָה.

“אָמְנָם כֵּן”, אָמְרָה הַדֻּכֶּסֶת: "וּמוּסַר־הַהַשְׂכֵּל מִזֶּה הוּא, – ‘הוֹ הָאַהֲבָה, הָאַהֲבָה. הֵן בִּזְכוּתָהּ יִסֹּב עוֹלָם!’ "

“אָמַר מִישֶׁהוּ”, לָחֲשָׁה עַלִּיזָה, “כִּי סוֹבֵב הוּא בִּזְכוּת זֶה שֶׁכָּל אֶחָד שׁוֹקֵד עַל עֲסְקָיו שֶׁלּוֹ!”

“יְהִי כֵן! אֵין הֶבְדֵּל שֶׁל מַמָּשׁ בַּדְּבָרִים”, אָמְרָה הַדֻּכֶּסֶת וְאֶת סַנְטְרוֹנָהּ הַחַד שִׁקְּעָה בְּכֶתֶף עַלִּיזָה עִם שֶׁהוֹסִיפָה, "וּמוּסַר־הַהַשְׂכֵּל שֶׁל זֶה הוּא – ‘כַּוֵּן דַּעֲתְךָ לַמַּנְגִינָה וְהַצְּלִילִים יִתְכַּוְּנוּ מֵאֲלֵיהֶם’ ".

“מַה חֲבִיבָה עָלֶיהָ מְצִיאַת מוּסַר־הַשְׂכֵּל בִּדְבָרִים!” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה בֵּינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ.

“מִן־הַסְּתָם תְּמֵהָה אַתְּ מַדּוּעַ אֵינֶנִּי חוֹבֶקֶת בִּזְרוֹעִי אֶת מָתְנַיִךְ”, אָמְרָה הַדֻּכֶּסֶת לְאַחַר שְׁתִיקָה קַלָּה: “הַסִּבָּה הִיא שֶׁאֵינֶנִּי בְטוּחָה בְּמִזְגּוֹ שֶׁל הַשְּׁקִיטָן שֶׁלָךְ. הַאֲנַסֶּה?”

“עָשׂוּי הוּא לִנְשֹׁךְ”, עָנְתָה עַלִּיזָה בִזְהִירוּת, שֶׁכֵּן לֹא הָיְתָה להוּטָה כְלָל אַחַר אוֹתוֹ נִסָּיוֹן.

“אֱמֶת וְיַצִיב”, אָמְרָה הַדֻּכֶּסֶת: "שְׁקִיטָנִים וְחַרְדָּל פְּגִיעָתָם רָעָה. וּמוּסַר־הַהַשְׂכֵּל הוּא – ‘הָלַךְ זַרְזִיר אֵצֶל עוֹרֵב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִינוֹ’ "

“אֶלָּא שֶׁהַחַרְדָּל אֵינֶנּוּ עוֹף”, הֵעִירָה עַלִּיזָה.

“נָכוֹן, כְּרָגִיל”, אָמְרָה הַדֻּכֶּסֶת: “אֵיךְ אַתְּ מֵיטִיבָה לְהַגְדִּיר דְבָרִים בְּבֵרוּר!”

“מַחְצֵב הוּא, נִדְמֶה לִי”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“וַדַּאי שֶׁכָּךְ”, אָמְרָה הַדֻּכֶּסֶת, שֶׁכְּמוֹ נְכוֹנָה הָיְתָה לְהַסְכִּים עִם כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר עַלִּיזָה: "בְּקִרְבַת־מָקוֹם יֵשׁ מִכְרֶה גָדוֹל שֶׁל חַרְדָּל. וּמוּסַר־הַהַשְׂכֵּל מִזֶּה הוּא – ‘כּוֹרֶה שַׁחַת בָּהּ יִפּוֹל, וְגוֹלֵל אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב’ ".

“הוֹ, זָכַרְתִּי!” קָרְאָה עַלִּיזָה, שֶׁלֹּא הִשְׁגִּיחָה בַּמַּאֲמָר הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, “יָרָק הוּא. אֵין הוּא נִרְאֶה כֵן, אֲבָל יָרָק הוּא”.

“תְּמִימַת־דַּעִים אֲנִי אִתָּךְ”, אָמְרָה הַדֻּכֶּסֶת, "וּמוּסַר־הַהַשְׂכֵּל מִזֶּה הוא – 'הֲיֵה כְּמוֹ שֶׁהָיִיתָ מְבַקֵּשׁ לְהֵרָאוֹת’ – אוֹ, אִם רְצוֹנֵךְ בְּנִסּוּחַ פָּשׁוּט יוֹתֵר – ‘לְעוֹלָם אַל תְּדַמֶּה בְנַפְשְׁךְ שֶׁאֵין אַתָּה שׁוֹנֶה מִכְּפִי מַה שֶׁעָשׂוּי לְהֵרָאוֹת לְזוּלָתְךָ שֶׁמַּה שֶׁהָיִיתָ אוֹ יָכֹלְתָּ לִהְיוֹת לֹא הָיָה שׁוֹנֶה מִמַּה שֶׁהָיִיתָ תְּחִלָּה הָיָה נִרְאֶה לָהֶם אַחֶרֶת’ ".

“דּוֹמֶה שֶׁהָיִיתִי מֵיטִיבָה לְהָבִין זֹאת”, אָמְרָה עַלִּיזָה בְּנִמּוּס רָב, “לוּ רָשַׁמְתִּי לִי זֹאת עַל גִּלָּיוֹן: אֲבָל אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לַעֲמֹד עַל דִּיּוּקָם שֶׁל דְּבָרִים כְּשֶׁהֵם יוֹצְאִים מִפִּיךְ”.

“אֵין זֶה וְלֹא כְלוּם בְּהַשְׁוָאָה לְמַה שֶּׁיָּכֹלְתִּי לֵאמֹר לוּ רָצִיתִי”, עָנְתָה הַדֻּכֶּסֶת בְּקֹרַת־רוּחַ.

“אָנָּא אַל תִּטְרְחִי לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר מִכָּךְ”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“הוֹ, אֵין כָּאן מִשּׁוּם טֹרַח!” אָמְרָה הַדֻּכֶּסֶת. “מַעֲנִיקָה אֲנִי לָךְ שַׁי אֶת כָּל מַה שֶּׁאָמַרְתִּי עַד כֹּה”.

“מִין תְּשׁוּרָה זוֹלָה!” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה. “שְׂמֵחָה אֲנִי שֶׁאֵין נוֹתְנִים תְּשׁוּרוֹת כָּאֵלּוּ לְיוֹם־הוּלֶדֶת!” אֲבָל הִיא לֹא עָרְבָה אֶת לִבָּהּ לְהַגִּיד זאת בְּקוֹל.

“שׁוּב חוֹשֶׁבֶת?” שֶׁאֲלָה הַדֻּכֶּסֶת, וְגַם הַפַּעַם נָגְחָה בַּסַנְטֵרוֹן שֶׁלָּהּ הֶחָד.

“יֵשׁ לִי זְכוּת לַחֲשֹׁב”, אָמְרָה עַלִּיזָה בַּחֲרִיפוּת, שֶׁכֵּן הֵחֵלָּה דַאֲגַת־מָה לְפָעֵם אוֹתָהּ.

“מַמָּשׁ”, אָמְרָה הַדֻּכֶּסֶת, “כַּזְכוּת שֶׁיֵּשׁ לַחֲזִירים לָעוּף; וּמוּ –”

"אֲבָל כָּאן, לִפְתִיעָתָהּ הָרַבָּה שֶׁל עַלִּיזָה, נָמוֹג קוֹל הַדֻּכֶּסֶת, בְּעֶצֶם ‘מוּסַר־הַהַשְׂכֵּל’ הֶחָבִיב עָלֶיהָ, וְהַזְּרוֹעַ שֶׁהָיְתָה מְקֻשֶׁרָת בְּשֶׁלָהּ הֵחֵלה מַרְעִידָה. עַלִּיזָה תָּלְתָה עַיִן, וְהִנֵּה הַמַּלְכָּה נִצֶּבֶת נִכְחָן, זְרוֹעוֹתֶיהָ מְשֻׂכָּלוֹת, וְהִיא מַזְעִיפָה כְּסוּפַת־רַעם.

“יוֹם נָאֶה הַיוֹם, הוֹד־מַלְכוּתֵךְ!” פָּתְחָה הַדֻּכֶּסֶת בְּקוֹל חָלוּשׁ וַחֲרִישִׁי.

“רְאִי הִנֵּה הִזְהַרְתִּיךְ”, צָעֲקָה הַמַּלְכָּה, רוֹקַעַת בְּרַגְלָהּ אַגַב־דִּבּוּר; “אוֹ שֶׁתִּפְרְחִי אַתְּ מִכָּאן אוֹ שֶׁיִפְרַח רֹאשֵׁךְ מִכָּאן, וְזֹאת בְּכְהֶרֶף־עַיִן! הַבְּרֵרָה בְּיָדֵךְ!”

הַדֻּכֶּסֶת נָטְלָה אֶת הַבְּרֵרָה לְיָדָהּ, וּבִן־רֶגַע הִסְתַּלְּקָה.

“בּוֹאִי נַמְשִׁיךְ בַּמִּשְׂחָק”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה לְעַלִּיזָה; וְעַלִּיזָה בְּיִרְאָתָהּ הַגְּדוֹלָה לֹא אָמְרָה דָבָר, וּלְאִטָהּ הָלְכָה אַחֲרֶיהָ חָזֹר אֶל שְׂדֵה הַקְּרוֹקֶט.

שְׁאָר הַקְּרוּאִים נֶהֱנוּ מֵהֵעָדְרָהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה וְהָיוּ נָחִים לָהֶם בַּצֵּל: אָכֵן, בָּרֶגַע שֶׁרָאוּהָ אָצוּ לָשׁוּב אֶל הַמִּשְׂחָק, וְהַמַּלְכָּה הִסְתַּפְּקָה בְּהֶעָרָה כִּי שְׁהִיָּה שֶׁל רֶגַע תַּעֲלֶה לָהֶם בִּמְחִיר חַיֵּיהֶם.

כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהָיוּ מְשַׂחֲקִים לֹא פָּסְקָה הַמַּלְכָּה לָרִיב עִם שְׁאָר הַמְשַׂחֲקִים, וְלִצְעֹק “עִרְפוּהוּ!” אוֹ “עִרְפוּהָ!” הַלָּלוּ שֶׁנֶּחֱרַץ מִשְׁפָּטָם הוּשְׂמוּ תַּחַת יַד הַחַיָּלִים, שֶׁעַל־מְנָת כָּךְ הֻצְרְכוּ כְּמוּבָן לַחְדֹּל מֵהֱיוֹת

קְשָׁתוֹת, וּמִקֵּץ כַּחֲצִי שָׁעָה לְעֶרֶךְ לֹא נוֹתְרוּ עוֹד קְשָׁתוֹת. וְכָל הַמְשַׂחֲקִים, להוֹצִיא אֶת הַמֶּלֶךְ, הַמַּלְכָּה, וְעַלִּיזָה, הָיוּ נְתוּנִים בְּמַאֲסָר וְנִדּונִים לְמִיתַת־בֵּית־דִּין.

אָז שָׁבְתָה הַמַּלְכָּה. חִדְלַת־נְשִׁימָה כִּמְעָט, וְאָמְרָה לְעַלִּיזָה, “רָאִית כְּבָר אֶת הַצַבְהֲבַאי?”

“לֹא”, אָמְרָה עַלִּיזָה, “אֵינֶנִי יוֹדַעַת אֲפִלוּ מַהוּ צַבְהֲבַאי”.

“זֶה הַדָּבָר שֶׁמִמֶּנּוּ עוֹשִׂים מְרַק־צַבִּים שֶׁל־הֲבַאי”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה.

“מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי אֶת מַרְאֵהוּ וְלֹא שָׁמַעְתִּי אֶת שִׁמְעוֹ”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“קָדִימָה, אֵפוֹא”. אָמְרָה הַמַּלְכָּה, “וְתִשְׁמְעִי מִפִּיו אֶת פָּרָשַׁת חַיָּיו”.

מִשֶׁעָקְרוּ לָלֶכֶת יַחְדָּו, שָׁמְעָה עַלִּיזָה אֶת הַמֶלֶךְ אוֹמֵר בְּקוֹל כָּבוּשׁ, אֶל כְּלָל הַחַבְרַיָא, “נִסְלַח לְכֻלְּכֶם”. “זֶה בֶאֱמֶת דָּבָר טוֹב!” אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ, שֶׁכֵּן צַר־צַר הָיָה לָהּ עַל הַמִּיתוֹת הַמְרֻבּוֹת שֶׁגָּזְרָה הַמַּלְכָּה.

עַד־מְהֵרָה נִקְרָה לָהֶם גְּרִיפוֹן, יָשֵׁן שְׁנַת־יְשָׁרִים בַּשֶּׁמֶשׁ. (אִם אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים גְּרִיפוֹן מַהוּ, הִסְתַּכְּלוּ בַתְּמוּנָה). “קוּם, בֶּן־עֲצַלְתַּיִם!”

אָמְרָה הַמַּלְכָּה, “וְקַח אֶת הַגְּבִירָה הַצְּעִירָה לִרְאוֹת אֶת הַצַּבְהֲבַאי וְלֹשְׁמֹעַ אֶת פָּרָשַׁת חַיָּיו. אֲנִי צְרִיכָה לַחֲזֹר וּלְהַשְׁגִיחַ עַל בִּצוּעַ מִסְפַּר פִּסְקֵי־מָוֶת שֶׁגָּזַרְתִּי!” וְהִיא הִסְתַּלְקָה וְהִנִּיחָה אֶת עַלִּיזָה לְבַדָּהּ עִם הַגְּרִיפוֹן. אוֹתוֹ יְצוּר לֹא נָשָׂא חֵן דַּוְקָא מִלִּפְנֵי עַלִּיזָה, אֲבָל בְּסִכּוּמוֹ שֶׁל דָּבָר סְבוּרָה הָיְתָה כִּי בְחֶבְרָתוֹ אֵין בְּטְחוֹנָהּ נוֹפֵל מִמַּה שֶּׁיִּהְיֶה בְּחֶבְרַת הַמַּלְכָּה הָאַכְזָרִיָּה: הִנֵּה כִּי כֵן הִמְתִּינָה.

הַגְּרִיפוֹן זָקַף יְשִׁיבָתוֹ וְשָׁף אֶת עֵינָיו: אַחַר הִתְבּוֹנֵן בַּמַּלְכָּה עַד שֶׁתִּתְעַלֵּם: אַחַר צִחְקֵק.

“אֵיזֶה צְחוֹק!” אָמַר הַגְּרִיפוֹן, סָפֵק לְנַפְשׁוֹ סָפֵק לְעַלִּיזָה.

“מָה הַצְּחוֹק”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“הִיא הַצְּחוֹק”, אָמַר הַגְּרִיפוֹן. “כָּל הָעִנְיָן הוּא הַמְצָאָה שֶׁלָּהּ: אַף פַּעַם לא מוֹצִיאִים שׁוּם אֶחָד לַהוֹרֵג, יוֹדַעַת אַתְּ. קָדִימָה!”

"הַכּל אוֹמְרִים פֹּה ‘קָדִימָה!’ “, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, כְּלֶכְתָּהּ אַחֲרָיו לְאִטָּהּ: בְּכָל יְמֵי חַיַּי עוֹד לֹא הִרְבּוּ כָּכָה לְצַוּוֹת עָלַי מֵעוֹלָם, מֵעוֹלָם!”

לֹא הִרְחִיקוּ לֶכֶת עַד שֶׁרָאוּ בְרָחוֹק אֶת הַצַּבְהֲבַאי, יוֹשֵׁב עָצוּב וְגַלְמוּד עַל זִיז סֶלַע, וְעִם שֶׁקָרְבוּ אֵלָיו, שְׁמָעַתּוּ עַלִּיזָה מִתְאַנֵּחַ כְּמִי שֶׁלִבּוֹ מְחַשֵּׁב לְהִשָּׁבֵר. רַחֲמֶיהָ נִכְמְרוּ עָלָיו. “עַל מַה הוּא אָבֵל?” שֶׁאֲלָה אֶת הַגְּרִיפוֹן, וְהַגְּרִיפוֹן הַשִׁיב, כִּמְעָט בְּאוֹתָן הַמִּלִים כְּבַתְּחִלָּה, “כָּל הָעִנְיָן הוּא הַמְצָאָה שֶׁלּוֹ: לֹא יֵשׁ לוֹ שׁוּם אֵבֶל, יוֹדַעַת אָתְּ. קָדִימָה!”

הִנֵּה כָךְ עָלוּ וְנִגְּשׁוּ אֶל הַצַּבְהֲבַאי שֶׁהִבִּיט אֲלֵיהֶם בְּעֵינַיִם שְׁטוּפוֹת דֶּמַע, אַךְ לֹא אָמַר מְאוּם.

“הַזֹּאת הַגְּבִירָה הַצְּעִירָה”, אָמַר הַגְּרִיפוֹן, “הִיא רוֹצָה לָדַעַת אֶת פָּרָשַׁת חַיֶּיךָ, מִתְחַשֵּׁק לָהּ”.

“אֲסַפְּרֶנָּה לָהּ”, אָמַר צַב־הַיָּם שֶׁל־הֲבַאי בְּקוֹל עָמֹק, נָבוּב: “שְׁבוּ אַתֶּם שְׁנֵיכֶם, וְאַל תּוֹצִיאוּ הֶגֶה עַד שֶׁאֲסַיֵּם”.

הִנֵּה כָךְ יָשְׁבוּ לָהֶם וְכַמָּה דַקּוֹת לֹא דִבֵּר גַּם אֶחָד. אָמְרָה עַלִּיזָה בִּלְבָבָהּ, “אֵינֶנִּי תוֹפֶסֶת אֵיךְ יוּכַל לְסַיֵּם אִי־פַעַם, אִם אֵינוֹ מַתְחִיל”. אַךְ הִיא הֶאֱרִיכָה רוּחַ וְהִמְתִּינָה.

“פַּעַם”, אָמַר לְבַסּוֹף הַצַּבְהֲבַאי בַּאֲנָחָה נֶאֱמָנָה, “הָיִיתִי צַב־יָם שֶׁל מַמָּשׁ”.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בָּאָה דוּמִיָּה מְמֻשָּׁכָה מְאֹד, שֶׁהִפְרִיעוּהָ רַק קְרִיאוֹת־סֵרוּגִים שֶׁל “הְשִׁקְרִרִחִי!” מִלּוֹעַ הַגְּרִיפוֹן, וְכֹבֶד גְּנִיחָתוֹ המַתְּמִידָה שֶׁל הַצַּבְהֲבַאי. עַלִּיזָה קְרוֹבָה הָיְתָה מְאֹד לָקוּם וְלֵאמֹר, “תּוֹדָה רַבָּה, אֲדוֹנִי, עַל סִפּוּרְךָ הַמְעַנְיֵן”, אֶלָּא שֶׁבְּעַל־כָּרְחָהּ סָבְרָה כִּי וַדַּאי יָבוֹא הֶמְשֵׁךְ, וּלְפִיכָךְ יָשְׁבָה דוּמָם וְלֹא אָמְרָה מְאוּם.

“בְּקַטְנוּתֵנוּ”, הִמְשִׁיךְ סוֹף־סוֹף הַצַּבְהֲבַאי, שֶׁכָּבַשׁ מְעַט אֶת סַעֲרַת־רוּחוֹ, אַף כִּי עֲדַיִן הָיָה גוֹנֵחַ לִפְרָקִים, “הָלַכְנוּ לְבֵית־הַסֵּפֶר בַּיָם. הַמּוֹרֶה הָיָה צַב־יָם זָקֵן – קוֹרְאִים הָיִינוּ לוֹ צַב־שִׁרְיוֹן” –

“מַדּוּעַ קְרָאתֶם לוֹ צַב־שִׁרְיוֹן, אִם לֹא הָיָה כֵן?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה.

“קָרָאנו לוֹ צַב־שִׁרְיוֹן מִשּׁוּם שֶׁלִּמֵּד אוֹתָנוּ”, אָמַר צַב־הַיָּם שֶׁל־הֲבַאי בְּכַעַס: “בֶּאֱמֶת אַתְּ כִּבְדַת־תְּפִיסָה מְאֹד!”

“הִתְבַּיְשִׁי־לָךְ שֶׁאַתְּ שׁוֹאֶלֶת שְׁאֵלָה פְשׁוּטָה כָזֹאת”, הוֹסִיף הַגְּרִיפוֹן; וְאַחַר יָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם בִּשְׁתִיקָה וְהִבִּיטוּ בְעַלִּיזָה הַמִּסְכֵּנָה, שֶׁהִרְגִישָׁה עַצְמָהּ נְכוֹנָה לְהִבָּלַע בַּאֲדָמָה. לְבַסּוֹף אָמַר הַגְּרִיפוֹן אל הַצַבְהֲבַאי, “הִתְקַדֵּם, סָבָא! אַל תִּמְשֹׁךְ כָּל הַיּוֹם!” וְהִמְשִׁיךְ בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“כֵּן, הָלַכְנוּ לְבֵית־הַסֵפֶר בַּיָּם, אַף שֶׁאוּלַי אֵינֵךְ מַאֲמִינָה בְכָךְ” –

“מֵעוֹלָם לֹא אָמַרְתִּי שֶׁאֵינִי מַאֲמִינָה!” הַפְסִיקָתּוּ עַלִּיזָה.

“אָמַרְתְּ”, אָמַר הַצַּבְהֲבַאי.

“בִּלְמִי פִיךְ!” הוֹסִיף הַגְּרִיפוֹן, בְּטֶרֶם תַּסְפִּיק עַלִּיזָה לְהוֹסִיף דָּבָר. הַצַּבְהֲבַאי הִמְשִׁיךְ.

“קִבַּלְנוּ חִנּוּךְ שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ – לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, הָלַכְנוּ לְבֵית־הַסֵּפֶר בְּכָל יוֹם – –”

“אַנִי גַם־כֵּן לָמַדְתִּי בְּבֵית־סֵפֶר שֶׁל־יוֹם”, אָמְרָה עַלִּיזָה; “אֵינְכֶם צְרִיכִים לְהִתְגָּאוֹת כָּל־כָּךְ”.

“כּוֹלֵל מוּסָפוֹת?” שָׁאַל צַב־הַיָּם שֶׁל־הֲבַאי בְּמַשֶּׁהוּ דְאָגָה.

“כֵּן”, אָמְרָה עַלִּיזָה, “לָמַדְנוּ צָרְפַתִּית וּנְגִינָה”.

“וּכְבִיסָה?” אָמַר צַב־הַיָּם שֶׁל־הֲבַאי.

“בְּהֶחְלֵט לֹא!” אָמְרָה עַלִּיזָה בָּחֳרִי־אָף.

“הַא! אִם כֵּן זֶה שֶׁלָּמַדְתְּ בּוֹ לֹא הָיָה בֵית־סֵפֶר טוֹב בֶּאֱמֶת”, אָמַר הַצַּבְהֲבַאי בְּקוֹל מַפִּיק הַרְוָחָה מְרֻבָּה. "הִנֵּה בְּשֶׁלָּנוּ הָיָה מְצֹרָף לַחֶשְׁבּוֹן, ‘צָרְפַתִּית, נְגִינָה, וּכְבִיסָה – מוּסָפוֹת’ ".

“סָפֵק אִם יֵשׁ בְּכָךְ צֹרֶךְ הַרְבֵּה”, אָמְרָה עַלִּיזָה; “כְּשֶׁגָּרִים עַל קַרְקַע הַיָּם”.

“יָדִי לֹא הִשִּׂיגָה לִלְמֹד זאת”, נֶאֱנַח הַצַּבְהֲבַאי וְאָמָר. “אֲנִי הִסְתַּפַּקְתִּי בַּלִּמוּדִים הַ – סְּדִירִים”.

“מֶה הָיוּ אֵלֶּה?” בִּקְשָׁה עַלִּיזָה לְדַעַת.

“קֹדֶם כָּל, כְּמוּבָן, הִתְנוֹדְדוּת וְהִתְפַּתְּלוּת”, עָנָה הַצַּבְהֲבַאי; “וְאַחַר־כָּך תּוֹרַת הַחֶשְׁבּוֹן לַעֲנָפֶיהָ הַשּׁוֹנִים – לְחַבֵּל וּלְחַסֵּל, לְעַלֵּג וּלְהַתְפִּיל”.

"מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי עַל ‘לְהַתְפִּיל’ “, הֵעֵזָה עַלִּיזָה לֵאמֹר. מַה זֶּה?”

הַגְּרִפוֹן זָקֵף שְׁתֵּי כַפּוֹתָיו מִתּוֹךְ פְּתִיעָה. “מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעַתְּ עַל הַתְפָּלָה!” קָרָא. “יוֹדַעַת אַתְּ הַטְעָמָה מַהִי, לֹא כֵן?”

“כֵּן”, אָמְרָה עַלִּיזָה, מְפַקְפֶּקֶת: “לְהַטְעִים – פֵּרוּשׁוֹ – לְהוֹסִיף – טַעַם – לְדָבָר”.

“וּבְכֵן”, הִמְשִׁיךְ הַגְּרִיפוֹן, “אִם אֵינֵךְ יוֹדַעַת מַה פֵּרוּשׁ לְהַתְפִּיל, הֲרֵי אַתְּ בֶּאֱמֶת כְּסִילָה”.

נִדְמֶה הָיָה לְעַלִּיזָה שֶׁאֵין מְעוֹדְדִים אוֹתָהּ לְהוֹסִיף שְׁאֵלוֹת בְּעִנְיַן זֶה, וְעַל כֵּן פָּנְתָה אֶל הַצַּבְהֲבַאי וְאָמְרָה, “מָה עוֹד הֻצְרַכְתֶּם לִלְמֹד?”

“כִּי־כֵן, מִסְתּוֹרִיָּה לְמָשָׁל”, עָנָה הַצַּבְהֲבַאי, מוֹנֶה אֶת הַמִּקְצוֹעוֹת בְּסוֹטְרוֹתָיו, – “מִסְתּוֹרִיָּה, שֶׁל הָעוֹלָם הָעַתִּיק וְשֶׁל הַזְּמַן הֶחָדָשׁ, עִם כְּתִיבַת־הַיָּם: אַחַר־כָּךְ מִרְטוּט – הַמּוֹרֶה לְמִרְטוּט הָיָה צְלוֹפָח־עֲנָק זָקֵן, שֶׁהָיָה בָּא אַחַת בַּשָּׁבוּעַ: הוּא לִמֵּד אוֹתָנוּ מִרְטוּט, חִשּׁוּם, וְצִעוּר בְּצֶלַּע וּבְעִלָּפוֹן”.

“זֶה מֶה הָיָה טִיבוֹ?” אָמְרָה עַלִּיזָה.

“כִּי־כֵן, אֲנִי עַצְמִי אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַדְגִים לָךְ זֹאת”, אָמַר הַצַּבְהֲבַאי: “גוּפִי נֻקְשֶׁה מִדַּי. וְהַגְּרִיפוֹן לֹא לָמַד זֹאת מֵעוֹלָם”.

“לא הָיָה פְנַאי”, אָמַר הַגְּרִיפוֹן: “כְּנֶגֶד זֹאת לָמַדְתִּי אֵצֶל הַמּוֹרֶה לְלִמּוּדֵי־מוֹפַת. אָכֵן זֶה הָיָה סַרְטָן אַשְׁמָאי”.

“מֵעוֹלָם לֹא הָלַכְתִּי אֶצְלוֹ”, הִתְאַנַּח הַצַּבְהֲבַאי וְאָמַר: “אוֹמְרִים הָיוּ שֶׁלִּמֵּד אָנַ”ח וְסִכְלוּת קְלָלִית".

“אָמְנָם כֵּן, אָמְנָם כֵּן”, אָמַר הַגְּרִיפוֹן, מִתְאַנֵּחַ אַף הוּא, וּשְׁנֵי הַיְצוּרִים כָּבְשׁוּ פְנֵיהֶם בְּכַפּוֹתֵיהֶם.

“וְכַמָּה שָׁעוֹת בַּיּוֹם הֲיִיתֶם מְכִינִים שִׁעוּרִים?” אָמְרָה עַלִּיזָה, נֶחְפֶּזֶת לְהַחֲלִיף אֶת נוֹשֵׂא הַשִּׂיחָה.

“עֶשֶׂר שָׁעוֹת בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן”, אָמַר הַצַּבְהֲבַאי: “תֵּשַׁע בַּיוֹם הַשֵּׁנִי, וְכֵן הָלְאָה”.

“אֵיזֶה סֵדֶר מוּזָר!” קָרְאָה עַלִּיזָה.

“מִשּׁוּם כָּךְ קוֹרְאִים לָהֶם שִׁעוּרִים”, הֵעִיר הַגְּרִיפוֹן: “מִשּׁוּם שֶׁמְּסַלְּקִים אוֹתָם לְשִׁעוּרִים, מִיּוֹם לְיוֹם”.

הָרַעְיוֹן הַזֶּה חָדָשׁ הָיָה בְתַכְלִית בְּעֵינֵי עַלִּיזָה, וְהִיא הָפְכָה בּוֹ מְעַט קֹדֶם שֶׁתִּתֵּן פִּתְחוֹן לְפִיהָ שׁוּב וַתֹּאמַר: “אִם כֵּן הַיּוֹם הָאַחַד־עָשָׂר וַדַּאי הָיָה יוֹם־פַּגְרָה?”

“מוּבָן שֶׁכָּךְ”. אָמַר הַצַּבְהֲבַאי.

“וּמֶה הָיוּ מַעֲשֵׂיכֶם בַּשְׁנֵים־עָשָׂר?” הִמְשִׁיכָה עַלִּיזָה בְּעִנְיָן רָב.

“דַיֵּנוּ בְּשִׁעוּרִים”, הִתְעָרֵב הַגְּרִיפוֹן בְּקוֹל נֶחֱרָץ מְאֹד: “עַכְשָׁו סַפֵּר לָהּ מַשֶּׁהוּ עַל הַמִּשְׂחָקִים”.

 

פֶּרֶק י': מְחוֹלַת הַסַּרְטָנִים    🔗

"הַצַּבְהֲבַאי הִתְאַנֵַח מֵעֹמֶק הַלֵּב, וּבְגַב אֶחָד מִטְּלָפָיו מָחָה אֶת עֵינָיו. הוּא הִבִּיט בְּעַלִּיזָה וְנִסָּה לְהַשְׁמִיעַ דָּבָר, אוּלָם מֶשֶׁךְ דַּקָּה אוֹ שְׁתַּיִם שָׂמוּ גְנִיחוֹת מַחֲנָק לְקוֹלוֹ, “מַמָּשׁ כְּאִלּוּ עָמְדָה עֶצֶם בִּגְרוֹנוֹ”, אָמַר הַגְּרִיפוֹן, וְהֵחֵל לְטַלְטְלוֹ וְלַהֲלֹם בְּגַבּוֹ. לְבַסּוֹף רָפָא לְקוֹלוֹ שֶׁל הַצַּבְהֲבַאי, וּכְשֶׁדְּמָעוֹת יוֹרְדוֹת לוֹ עַל לְחָיָּיו, חָזַר וּפָתַח: –

“אֶפְשָׁר לֹא רַבִּים הַיָּמִים אֲשֶׁר חָיִית תַּחַת הַמַּיִם –” (“כְּלָל לֹא”, אָמְרָה עַלִּיזָה) – “וְאוּלַי מֵעוֹלָם לֹא הִתְוַדַּעַתְּ אֶל סַרְטָן –” (עַלִּיזָה פָּתְחָה לֵאמֹר, “פַּעַם טָעַמְתִּי –” אוּלָם נֶחְפְּזָה לַעֲצֹר בִּלְשׁוֹנָהּ, וְאָמְרָה, “לא, מֵעוֹלָם לא”) – וְאִם־כָּךְ אִי־אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לָךְ מֻשָּׂג מַה־מַרְהִיב הוא קַדְרִיל שֶׁל סַרְטָנִים!"

“אָכֵן, אֵין לִי מֻשָּׂג”, אָמְרָה עַלִּיזָה. “מַה מִּין מָחוֹל הוּא זֶה?”

“פָּשׁוּט”, אָמַר הַגְּרִיפוֹן, “תְּחִלָה מִסְתַּדְרִים בְּשׁוּרָה לְאֹרֶךְ חוֹף הַיָּם –”

“בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת!” קָרָא הַצַּבְהֲבַאי. “כַּלְבֵי־יָם, צַבֵּי־יָם, אִלְתִּיּוֹת, וכֵן הָלְאָה; אַחַר־כָּךְ, מִשֶּׁסֻּלְקוּ כָּל הַמֵּדוּזוֹת מִן הַדֶּרֶךְ –”

“דָּבָר זֶה גּוֹזֵל זְמַן־מָה, דֶּרֶךְ־כְּלָל”, הִתְעָרֵב הַגְּרִיפוֹן.

“ – מִתְקַדְּמִים פַּעֲמַיִם –”

“כָּל אֶחָד עִם סַרְטָן!” קָרָא הַגְּרִיפוֹן.

“כְּמוּבָן”, אָמַר הַצַּבְהֲבַאי: “מִתְקַדְּמִים פַּעֲמַיִם, נֶעֱרָכִים זֶה מוּל זֶה –”

“מַחֲלִיפִים סַרְטָנִים, וַאֲחוֹרָה בְּאוֹתוֹ סֵדֶר”, הַמְשִׁיךְ הַגְּרִיפוֹן.

“אַחַר־כָּךְ, יוֹדַעַת אַתְּ”, הִמְשִׁיךְ הַצַּבְהֲבַאי, “זוֹרְקִים אֶת –”

“אֶת הַסַּרְטָנִים!” צָעַק הַגְּרִיפוֹן, אַגַּב קְפִיצָה לְמָרוֹם.

“ – הַרְחֵק הַיָּמָה כְּכָל הָאֶפְשָׁר –”

“שׂוֹחִים אַחֲרֵיהֶם!” צָוַח הַגְּרִיפוֹן.

"קוֹפְצִים קְפִיצַת־גַּלְגַל בַּיָּם! " קָרָא הַצַּבְהֲבַאי, מְפַזֵּז פֶּרֶא כֹּה וָכֹה.

“שׁוּב מַחֲלִיפִים סַרְטָנִים!” הֵרִיעַ הַגְּרִיפוֹן בְּכָל כֹּחוֹ.

“שׁוּב חוֹזְרִים לַיַּבָּשָׁה, וְתַם פִּרְקוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַמָּחוֹל”, אָמַר הַצַּבְהֲבַאי, בְּרִפְיוֹן־קוֹל פִּתְאֹם; וּשְׁנֵי הַיְצוּרִים, שֶׁכָּל אוֹתוֹ שָׁעָה מְקַפְּצִים הָיוּ בְּכֹה וּבְכֹה כַּאֲחוּזֵי תְזָזִית, שָׁבוּ יָשְׁבוּ בְּעֶצֶב רַב וּבִמְנוּחָה רַבָּה, וְהִבִּיטוּ אֶל עַלִּיזָה.

“וַדַּאי זֶה מָחוֹל יָפֶה מְאֹד”, אָמְרָה עַלִּיזָה בְּמֹרֶךְ.

“רוֹצָה הָיִית לִרְאוֹת קְצָת מִמֶּנּוּ?” אָמַר הַצַּבְהֲבַאי.

“בְּחֵפֶץ־לֵב”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“בּוֹא וּנְנַסֶּה בַּפֶּרֶק הָרִאשׁוֹן!” אָמַר הַצַּבְהֲבַאי לַגְּרִיפוֹן. “נוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּלִי סַרְטָנִים, הֵן תַּדַע. מִי יָשִׁיר?”

“הוֹ, אַתָּה תָּשִׁיר”, אָמַר הַגְּרִיפוֹן. “שָׁכַחְתִּי אֶת הַמִּלִּים”.

הִנֵּה כָךְ הֵחֵלּוּ סוֹבְבִים־הוֹלְכִים חֲגִיגִית סְבִיב עַלִּיזָה. דּוֹרְכִים עַל בְּהוֹנוֹתֶיהָ לִפְרָקִים כְּעָבְרָם סָמוּךְ מִדַּי, וּמַחֲוִים בִּקְדוֹמָנִיּוֹתֵיהֶם לְשֵׁם הַקֶּצֶב, עִם שֶׁהָיָה הַצַּבְהֲבַאי שָׁר, בְּאִטִּיּוּת רַבָּה וּבְעֶצֶב רַב, אֶת הַדְּבָרים הָאַלֶּה! –

“הֲתָחִישָׁה מְעַט צַעַד?” סָח לָכִיס לְחִלָּזוֹן,

יֵשׁ שִׁבּוּט בְּעִקְּבוֹתֵינוּ, וְרַגְלוֹ עוֹלָה זָדוֹן.

סַרְטָנִים וְצַבֵּי־מַיִם נֶחֱלְצִים אֶל קוֹל תּוֹפֵף.

מְחַכִּים הֵם עַל הַמֵּזַח – לַמָּחוֹל הֵן תִּצְטָרֵף?

הָאִם, הֲלֹא, הָאִם, הֲלֹא, הַאִם תִּצְטָרֵף?

הָאִם, הֲלֹא, הָאִם, הֲלֹא, הֲלֹא תִּצְטָרֵף?

בֶּאֱמֶת אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה־יִּיטַב וּמַה־יִּנְעַם

כַּאֲשֶׁר, עִם כָּל סַרְטָן, רָמֹה יִרְמוּנוּ אֶל הַיָּם!"

אַךְ הַחִלָּזוֹן הֵשִׁיב, “רָחוֹק מִדַּי הוּא!” וְאִנְפֵּף –

לַלָּכִיס מְאֹד מוֹדֶה הוּא, וְאוּלָם לֹא יִצְטָרֵף.

אֵינוֹ יָכוֹל, אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִצְטָרֵף.

אֵינוֹ רוֹצֶה, אֵינוֹ יָכוֹל לְהִצְטָרֵף.

“מַה־זֶּה אִכְפָּת עַד־אָן נִרְחַק?” הֵשִׁיב הַקַּשְׂקַשִּׂי.

"עוֹד חוֹף הֵן יֵשׁ, הֲלֹא תֵדַע, בְּעֵבֶר הַשֵּׁנִי.

כָּל הַמַּרְחִיק מֵאַנְגְּלְיָה צָרְפָתָה הוּא קָרֵב –

אַל־נָא תֶחְרַד, בִּי חֶלְזוֹנִי, וּבוֹא וְהִצְטָרֵף.

הַאִם, הֲלֹא, הַאִם, הֲלֹא, הֲלֹא תִצְטָרֵף?"

הַאִם, הֲלֹא, הַאִם, הֲלֹא, הֲלֹא תִצְטָרֵף?"

“תּוֹדָה לָכֶם, הֲרֵי זֶה מְעַנְיֵן מְאֹד לְהִתְבּוֹנֵן בְּמָחוֹל זֶה”, אָמְרָה עַלִּיזָה, שְׂמֵחָה מְאֹד כִּי תַם הַדָּבָר סוֹף־סוֹף: וְאוֹתוֹ זֶמֶר מֻפְלָא עַל הַלָּכִיס מוֹצֵא כָּל־כָּךְ חֵן בְּעֵינָי!"

“הוֹ, אֲשֶׁר לַלָּכִיס”, אָמַר הַצַּבְהֲבַאי “הֵם – אַתְּ, כְּמוּבָן, רָאִית אותָם?”

“כֵּן”, אָמְרָה עַלִּיזָה, תְּכוּפוֹת רְאִיתִים בִּסְעוּ" – עָצְרָה בִּלְשׁוֹנָהּ חִישׁ.

“אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ סְעוּ זֶה הֵיכָן הוּא”, אָמַר הַצַּבְהֲבַאי, אֲבָל אִם כֹּה תְכוּפוֹת רָאִית אוֹתָם. וַדַּאי יוֹדַעַת אַתְּ מַה מַּרְאֶה יֵשׁ לָהֶם".

“כָּך נִדְמֶה לִי”, עָנְתָה עַלִּיזָה בִּמְהֻרְהָר. “זַנְבוֹתֵיהֶם תְּחוּבִים לָהֶם בְּפִיּוֹתֵיהֶם; – וְהֵם מְרֻבָּצִים בְּפֵרוּרֵי־מִזְרֶה”.

“טוֹעָה אַתְּ בְּמַה שֶׁנּוֹגֵעַ לַפֵּרוּרִים”, אָמַר הַצַּבְהֲבַאי: "פֵּרוּרֵי־המִּזְרֶה הָיוּ נִשְׁטָפִים כֻּלָּם בַּיָּם. אֲבָל זַנְבוֹתֵיהֶם בֶּאֱמֶת תְּחוּבִים בְּפִיּוֹתֵיהֶם; וְהַסִּבָּה הִיא – " כָּאן פִּהֵק הַצַּבְהֲבַאי: וְעָצַם אֶת עֵינָיו. – “סַפֵּר לָהּ עַל הַסִּבָּה וְכָל זֶה”, אָמַר אֶל הַגְּרִיפוֹן.

“הַסִּבָּה הִיא”, אָמַר הַגְּרִיפוֹן, “כִּי הַלָּלוּ אָכֵן יָצְאוּ עִם הַסַּרְטָנִים לַמָּחוֹל. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ זְרָקוּם לַיָּם. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ הָיָה עֲלֵיהֶם לִפֹּל מֶרְחָק רָב. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ נָשְׁכוּ זַנְבוֹתֵיהֶם בְּשִׁנֵּיהֶם. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ שׁוּב לֹא יָכְלוּ לְהוֹצִיאָם מִשָּׁם. זֶה הַכֹּל”.

“תּוֹדָה”, אָמְרָה עַלִּיזָה, "מְעַנְיֵן מְאֹד. מִיָּמַי עוֹד לֹא יָדַעְתִּי כֹּה הַרְבֵּה עַל הַלָּכִיס. אֲבָל לוּ הָיִיתִי אֲנִי הַלָּכִיס, אוֹמֶרֶת הָיִיתִי לַשִּׁבּוּט: “חֲזֹר בְּךָ, בְּבַקָשָׁה: אֵין אָנוּ רוֹצִים שֶׁתָּבוֹא אַתָּה אִתָּנוּ!”

“הֶכְרָח הָיָה לָהֶם שֶׁיָּבוֹא אִתָּם”, אָמַר הַצַּבְהֲבַאי: “דָּג שֶׁמּוֹחוֹ בְּקָדְקֳדוֹ לֹא יֵלֵךְ לְשׁוּם מָקוֹם בְּלִי שִׁבּוּט”.

“מָה, בֶּאֱמֶת?” אָמְרָה עַלִּיזָה בִּפְתִיעָה גְדוֹלָה.

“וַדַּאי”, אָמַר הַצַּבְהֲבַאי: "מָה, אִם אֵלַי יָבוֹא דָג וְיֹאמַר לי שֶׁהוּא יוֹצֵא לְאֵיזֶה מַסָּע, הֲרֵי אֶשְׁאַל אוֹתוֹ, בְּאֵיזֶה שִׁבּוּט?' "

"אֵין רְצוֹנְךָ לֵאמֹר ‘שֵׁרוּת?’ " אָמְרָה עַלִּיזָה.

“רְצוֹנִי לֵאמֹר מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר” עָנָה הַצַּבְהֲבַאי כְּנִפְגָּע. וְהַגְּרִיפוֹן הוֹסִיף, “דַּי, עַכְשָׁו נִשְׁמַע קְצָת מַעֲלִילוֹתַיִךְ אָתְּ”.

“אוּכַל לְסַפֵּר לָכֶם אֶת עֲלִילוֹתַי – הַחֵל מִן הַבֹּקֶר הַזֶּה”, אָמְרָה עַלִּיזָה בִּקְצָת מֹרֶךְ: “אֲבָל אֵין טַעַם לַחֲזֹר לְיוֹם אֶתְמוֹל, מִפְנֵי שֶׁאָז הָיִיתִי אַחֶרֶת בִּכְלָל”.

“הַסְבִּירִי כָּל זֹאת”, אָמַר הַצַּבְהֲבַאי.

“לֹא, לֹא! הָעֲלִילוֹת תְּחִלָּה”, אָמַר הַגְּרִיפוֹן בְּקֹצֶר־רוּחַ: “הַסְבָּרוֹת גּוֹזְלוֹת זְמַן אָרֹךְ לְהַחֲרִיד”.

הִנֵּה כָךְ הֵחֵלָּה עַלִּיזָה לְסַפֵּר לָהֶם אֶת עֲלִילוֹתֶיהָ מִשָּׁעָה שֶׁרָאֲתָה אֶת הַשָּׁפָן הַלָּבָן רִאשׁוֹנָה: בְּרֵאשִׁית הַדְּבָרִים הָיְתָה חוֹשֶׁשֶׁת מְעַט, לְפִי שֶׁהַיְצוּרִים הַשְּׁנַיִם קָרְבוּ אֵלֶיהָ כָּל־כָּךְ, מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכֹה הִרְחִיבוּ לִפְעֹר פֶּה וְלִפְקֹחַ עַיִן, אוּלָם בְּהֶמְשַׁךְ הַדְּבָרִים הוֹסִיפָה עֹז. שׁוֹמְעֶיהָ שָׁתְקוּ שְׁתִיקָה גְמוּרָה עַד שֶׁסָּחָה לָהֶם אֵיךְ שִׁנְּנָה אֶת “זָקֵנְתָּ, אַבָּא וִילְיָם” בְּאָזְנֵי הַזַּחַל, וְאֵיךְ הָיוּ הַמִּלִים אֲחֵרוֹת כֻּלָּן, וְאָז שָׁאַף הַצַּבְהֲבַאי שְׁאִיפַת־רוּחַ רַבָּה וְאָמַר, “הֲרֵי זֶה מְשֻׁנֶּה מְאֹד”.

“מְשֻׁנֶּה בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה”, אָמַר הַגְּרִיפוֹן.

הַכֹּל עָלָה אַחֶרֶת!" חָזַר הַצַּבְהֲבַאי תְּפוּס־סַרְעַפִּים. “רוֹצֶה הָיִיתִי לִשְׁמֹעַ אוֹתָהּ מְנַסָּה וּמְשַׁנֶּנֶת מַשֶּׁהוּ עַכְשָׁו. אֱמוֹר לָהּ שֶׁתַּתְחִיל”. הוּא הֵצִיץ בַּגְּרִיפוֹן כְּסָבוּר שֶׁהַלָּז יֵשׁ לוֹ כְּמִין מָרוּת עָלֶיהָ.

קוּמִי וְשַׁנְּנִי ‘זֶהוּ קוֹל הֶעָצֵל’ ", אָמַר הַגְּרִיפוֹן.

“אֵיךְ הַיְצוּרִים הָאֵלֶּה מֵטִּילִים מָרוּת וּמְצַוִּים לְשַׁנֵּן שִׁעוּרִים!” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה: “הֲרֵי זֶה מַמָּשׁ כְּמוֹ בְּבֵית־הַסֵּפֶר”. מִכָּל־מָקוֹם קָמָה עַל רַגְלֶיהָ וְהֵחֵלָּה מְשַׁנֶּנֶת, אֲבָל רֹאשָׁהּ הָיָה מָלֵא אֶת קַדְרִיל הַסַּרְטָנִים כְּדֵי־כָךְ שֶׁכִּמְעָט לֹא יָדְעָה מַה הִיא סָחָה, וּבֶאֱמֶת יָצָאוּ הַדְּבָרִים מְשֻׁנִים מְאֹד מִפִּיהָ: 

"זֶהוּ קוֹל הַסַּרְטָן; שְׁמַעְתִּיהוּ דוֹבֵר,

‘טִגַּנְתּוּנִי שָׁחוּם, שְׂעָרִי אֲסַכֵּר’.

כְּאַוָּז בְּרִיסָיו, כָּכָה הוּא בְחִדְקוֹ

מְמָרֵק כַּפְתּוֹרָיו, וּמְקַפֵַחַ שׁוֹקוֹ".

“לֹא כָךְ הָיִיתִי אֲנִי גוֹרֵס בְּקַטְנוּתִי”, אָמַר הַגְּרִיפוֹן.

“כִּי־כֵן, אֲנִי עוֹד לֹא שָׁמַעְתִּי זֹאת קֹדֶם”, אָמַר הַצַּבְהֲבַאי; “אֲבָל דּוֹמֶה עָלַי שֶׁזֶּהוּ הֶבֶל בָּרִבּוּעַ”.

עַלִּיזָה לֹא אָמְרָה מְאוּם: הִיא חָזְרָה וְיָשְׁבָה, כּוֹבֶשֶׁת פָּנֶיהָ בְּכַפּוֹתֶיהָ, וּתְמֵהָה אִם עָתִיד עוֹד מַשֶּׁהוּ לְהִתְרַחֵשׁ פַּעַם כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע.

“רוֹצֶה הָיִיתִי שֶׁיֻּסְבְּרוּ הַדְּבָרִים”, אָמַר הַצַּבְהֲבַאי.

“הִיא אֵינָה יְכוֹלָה לְהַסְבִּיר זֹאת”, חָפַז הַגְּרִיפוֹן לֵאמֹר. “הַמְשִׁיכִי בַּבַּיִת הַשֵּׁנִי”.

“אֲבָל בְּענְיַן הַשּׁוֹקַיִם”? הִתְעַקֵשׁ הַצַּבְהֲבַאי. “אֵיךְ יָכוֹל לְקַפֵּח אוֹתָן בְּחִדְקוֹ, מָה?”

“זֶהוּ מַעֲמָד רִאשׁוֹן בְּמָחוֹל”, אָמְרָה עַלִּיזָה; אֲבָל כָּל הָעִנְיָן כֻּלּוֹ גָּרַם לָהּ מְבוּכָה נוֹרָאָה, וְהִיא נִכְסְפָה לַעֲבֹר לְנוֹשֵׂא אַחֵר.

“הַמְשִׁיכִי בַּבַּיִת הַשֵּׁנִי”, חָזַר הַגְּרִיפוֹן בְּקֹצֶר־רוּחַ: "הוּא מַתְחִיל 'רָאִיתִי בְגַנּוֹ' "

עַלִּיזָה לֹא הֵעֵזָה לְהַמְרוֹת אֶת פִּיו, אַף כִּי מֻבְטַחַת הָיְתָה שֶׁהַכֹּל יַעֲלֶה מְשֻׁבָּשׁ, וּבְקוֹל רוֹעֵד הִמְשִׁיכָה: –

"רָאִיתִי בְגַנּוֹ, בְּעַיִן יְחִידָה,

לִילִית עִם צְדָפָה חוֹלְקוֹת בְּפַשְׁטִידָה – "

“מָה הַטַּעַם לְשַׁנֵּן אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?” הִתְעָרֵב הַצַּבְהֲבַאי “אִם אֵין אַתְּ מַסְבִּירָה בְּתוֹךְ־כָּךְ? הֲרֵי זֶה הַלַּהַג הַמַּתְמִיהַ בְּיוֹתֵר שֶׁשָׁמַעְתִּי אֲנִי מֵעוֹדִי!”

“כֵּן, נִדְמֶה לִי כִּי מוּטָב שֶׁתַּחְדְלִי”. אָמַר הַגְּרִיפוֹן. וְעַלִּיזָה נֶעֶנְתָה לוֹ בְּשִׂמְחָהּ יְתֵַרָה.

“נְנַסֶּה בְּעוֹד חֵלֶק שֶׁל קַדְרִיל הַסַּרְטָנִים?” הִמְשִׁיךְ הַגְּרִיפוֹן. “אוֹ שֶׁמָּא תִרְצִי שֶׁהַצַּבְהֲבַאי יָשִׁיר לָךְ שִׁיר?”

“הוֹ, שִׁיר, בְּבַקָּשָׁה, אִם יוֹאִיל הַצַּבְהֲבַאי בְּטוּבוֹ” הֵשִׁיבָה עַלִּיזָה, בְּלָהוּט כְּדֵי־כָךְ שֶׁהַגְּרִיפוֹן אָמַר, כְּנֶעֱלָב, “הְמְ! עַל טַעַם וְרֵיחַ אֵין לְהִתְוַכֵּחַ: שִׁיר לָהּ, ‘מְרַק־הַצַּבִּים’, טוֹב, דּוֹדִי?”

הַצַּבְהֲבַאי הִתְאַנַּח מֵעֹמֶק הַלֵּב, וּבְקוֹל שֶׁלִּפְרָקִים חֲנָקוּהוּ גְנִיחוֹת, הֵחֵל בְּזֶה הַזֶּמֶר: –

מָרָק נִבְחַר, יָרֹק, עָתִיר

מְפַעְפֵּעַ קֶרֶב סִיר!

מִי בִכְמוֹ אֵלֶּה לֹא יֶחְשָׁק?

מָרָק שֶׁל עַרְבִּית, מִבְחַר מָרָק!

מָרָק שֶׁל עַרְבִּית, מִבְחַר מָרָק!

מִבְ־חַ־הַר מָ־רָק!

מִבְ־חָ־הָר מָ־רָק!

מֶרֶק שֶׁל עַרְ־בִּי־הִי־הִית,

מִבְחַר מָרָק, מָרָק!

מְרָק נִבְחָר: מִי זֶה יִטְעַם

עוֹף צָלוּי אוֹ דָג שֶׁל יָם?

מִי לֹא יִתֵּן כָּל טוּב הָאָרֶץ

בְּכַף רַק אַחַת שֶׁל מָרָק נִבְחָר?

בְּכַף רַק אַחַת שֶׁל מָרָק נִבְחָר?

מִבְ־חַ־הַר מָ־רָק!

מִבְ־חַ־הַר מָ־רָק!

מָרָק שֶׁל עַרְ־בִּי־הִי־הִית,

מִבְחַר מָרָק, מָרָק!

“עוֹד פַּעַם!” קָרָא הַגְּרִיפוֹן, וּכְבָר הֵחֵל הַצַּבְהֲבַאי חוֹזֵר עַל הַשִּׁיר, וְהִנֵּה נִשְׁמְעָה בְּרָחוֹק קְרִיאַת “הַמִּשְׁפָּט מַתְחִיל!”

“קָדִימָה!” קָרָא הַגְּרִיפוֹן, וְנָטַל אֶת עַלִּיזָה בְּיָדָהּ וְחָפַז לַעֲקֹר מִשָּׁם, בְּלֹא לְהַמְתִּין לְסוֹפוֹ שֶׁל הַשִּׁיר.

“מַה מִּשְׁפָּט הוּא זֶה?” הִפְטִירָה עַלִּיזָה מִתְנַשֶּׁמֶת אַגַּב רִיצָה; אֲבָל הַגְּריפוֹן רַק הֵשִׁיב “קָדִימָה!” וְהֵחִישׁ דַּהֲרָתוֹ, עִם שֶׁעַל כַּנְפֵי הָרוּחַ הַקַּלָּה שֶׁבְּעָרְפָּם נִשָּׂאוֹת, בְּרָפוּי יוֹתֵר וְיוֹתֵר, הַמִּלִּים הַנְּכֵאוֹת: –

"מָ־רָק שֶׁל עַרְ־בִּי־הִי־הִית,

מִבְחַר מָרָק, מָרָק!"

 

פֶּרֶק י"א: מִי גָנַב אֶת הַלְּבִיבוֹת?    🔗

כְּשֶׁהִגִּיעוּ, הָיוּ מֶלֶךְ הַלְּבָבוֹת וְהַמַּלְכָּה יְשׁוּבִים עַל כֵּס מַלְכוּתָם, וְקָהָל גָּדוֹל סְבִיבָם – קְטַנֵּי עוֹף וָחַי לְמִינֵיהֶם, וְכֵן כָּל מַעֲרֶכֶת הַקְלָפִים: הַסּוֹכֵן נִצָּב הָיָה לִפְנֵיהֶם, אָסוּר בִּכְבָלִים, וּשְׁנֵי חַיָּלִים לוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה לְשָׁמְרוֹ; וְסָמוּךְ לַמֶּלֶךְ עָמַד הַשָּׁפָן הַלָּבָן, בְּיָדוֹ הָאַחַת חֲצוֹצְרָה וּמְגִלַּת קְלָף בַּשְּׁנִיָּה. בְּאֶמְצַע אוּלַם בֵּית־הַדִּין הָיָה שֻׁלְחָן, וְעָלָיו קְעָרָה גְדוֹלָה טְעוּנָה לְבִיבוֹת: עֲרֵבוֹת הָיוּ לְמַרְאֶה כְּדֵי־כָךְ שֶׁהֵעִירוּ רָעָב בְּעַלִּיזָה – “מִי־יִתֵּן וְיִגְמְרוּ אֶת הַמִּשְׁפָּט”, הִרְהֲרָה, “וְיַעֲבִירוּ אֶת הַכִּבּוּד!” אֲבָל כֵּיוָן שֶׁדּוֹמֶה הָיָה כִּי אֵין כָּל סִכּוּי לְכָךְ, הֵחֵלָה מִסְתַּכֶּלֶת בְּכָל אֲשֶׁר סְבִיבָהּ, לְבִלּוּי הַזְּמָן.

מֵעוֹדָהּ לֹא הָיְתָה עַלִּיזָה בְּבֵית מִשְׁפָּט, אֲבָל קָרֹא קָרְאָה עַל אֵלֶּה בִּסְפָרִים, וְהִיא נֶהֶנְתָה לְהִוָּכַח כִּי כִּמְעַט לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר שָׁם יוֹדַעַת הִיא לִקְרֹא בְּשֵׁם. “זֶהוּ הַשּׁוֹפֵט”, אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ, “מִשּׁוּם הַפֵּאָה־הַנָּכְרִית הַגְּדוֹלָה שֶׁלְּרֹאשׁוֹ”.

הַשּׁוֹפֵט, דֶרֶךְ־אַגַּב. הָיָה הַמֶּלֶךְ; וְהוֹאִיל וְאֶת כִּתְרוֹ חָבַשׁ מֵעַל לַפֵּאָה הַנָּכְרִית, (הַבִּיטוּ בַּצִיּוּר אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַסֵּפֶר וְתֵדְעוּ אֵיךְ עָשָׂה זֹאת), נִרְאֶה הָיָה בּוֹ שֶׁאֵין הוּא שָׁרוּי בְּנוֹחַ כָּל־עִקָּר, וּוַדַּאי שֶׁלֹא הָיָה הַדָּבָר לוֹ לְנוֹי.

“וְזֶה דוּכַן הַמֻּשְׁבָּעִים”, סָבְרָה עַלִּיזָה, “וּתְרֵיסָר הַיְצוּרִים הַלָּלוּ”, (מְבִינִים אַתֶּם, אֲנוּסָה הָיְתָה לֵאמֹר “יְצוּרִים”, מִשּׁוּם שֶׁקְּצָתָם הָיוּ חַיּוֹת, וּקְצָתָם עוֹפוֹת,) “מִן־הַסְּתָם הֵם חֶבֶר הַמֻּשְׁבָּעִים. עַל שְׁתֵּי הַמִּלִים הָאֵלּוּ הָאַחֲרוֹנוֹת חָזְרָה פַעֲמַיִם־שָׁלֹשׁ בֵּינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ, וּבְגַאֲוָה יְתֵרָה: שֶׁכֵּן סְבוּרָה הָיְתָה, גַּם בְּצֶדֶק, כִּי מְעַט מְאֹד מִבְּנוֹת גִּילָהּ יוֹדְעוֹת מַה פֵּרוּשָׁן בְּכְלָל. אַף עַל פִּי כֵן, דַּי הָיָה גַּם בְּ”מֻשְׁבָּעִים" סְתָם.

שְׁנֵים־עָשָׂר הַשּׁוֹפְטִים הַמֻּשְׁבָּעִים שְׁקוּעִים הָיוּ מְאֹד בִּכְתִיבָה עַל לוּחוֹת צִפְחָה. “מָה הֵם עוֹשִׂים?” לָחֲשָׁה עַלִּיזָה לַגְּרִיפוֹן. “הֲלֹא אֵין לָהֶם עוֹד מַה לִּרְשֹׁם, לִפְנֵי הַתְחָלַת הַמִּשְׁפָּט”.

"אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם הֵם רוֹשְׁמִים, עָנָה הַגְּרִיפוֹן בִּלְחִישָׁה, “מַחֲשָׁשׁ פֶּן יִשְׁכְּחוּ אוֹתָם עַד שָׁיִּסְתַּיֵּם הַמִּשְׁפָּט”.

“שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם!” פָּתְחָה עַלִּיזָה בְּקוֹל גָּדוֹל וְנִרְגָז, אוּלָם מִיָּד עָצְרָה בִלְשׁוֹנָהּ, כִּי הַשָּׁפָן הַלָּבָן קָרָא לֵאמֹר, “שֶׁקֶט בָּאוּלָם?” וְהַמֶּלֶךְ הִרְכִּיב אֶת מִשְׁקָפָיו וְהַצִיץ בִּדְאָגָה כֹּה וָכֹה לִרְאוֹת מִי זֶה מְדַבֵּר.

הֵיטֵב רָאֲתָה עַלִּיזָה, כְּמוֹ לוּ עָמְדָה לָהֶם עַל גַּבָּם, שֶׁכָּל הַמִֻּשְׁבָּעִים רוֹשְׁמִים “שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם!” עַל לוּחוֹת הַצִּפְחָה שֶׁלָהֶם, אַף הִבְחִינָה שֶׁאֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה הַכְּתִיב שֶׁל “שׁוֹטִים”, וְהוּא נִזְקַק לַעֲצַת שְׁכֵנוֹ. “בִּלְבּוּל הָגוּן יִהְיֶה בַּלּוּחוֹת שֶׁלָהֶם עַד שֶׁיִתַּם הַמִּשְׁפָּט!” סָבְרָה עַלִּיזָה.

אַחַד הַמֻּשְׁבָּעִים הָיָה עֶפְרוֹנוֹ שׁוֹרֵק. זֹאת, כַּמּוּבָן, לֹא יָכְלָה עַלִּיזָה לִסְבֹּל, וְהִיא הִקִּיפָה אֶת הָאוּלָם וּבָאָה לוֹ מֵאָחוֹר, וְקַל־מְהֵרָה מָצְאָה לָהּ הִזְדַּמְנוּת לְקַחְתּוֹ. הִיא עָשְׂתָה מַעֲשֶׂהָ בִּזְרִיזוּת כָּזֹאת, שֶׁאוֹתוֹ שַׁפְטוּט (הָיָה זֶה בִּיל, הַחֹמֶט) לֹא יָכוֹל לִתְפֹּס כְּלָל מֶה עָלְתָהּ לוֹ לָעִפָּרוֹן; וּלְאַחַר שֶׁהִתְרוֹצֵץ לְחַפְּשׂוֹ בְּכָל עֵבֶר, נֶאֱלֹץ אֵפוֹא לִכְתֹּב בְּאָצְבַּע אַחַת מֵעַתָּה וְהָלְאָה; וּבָזֹאת לֹא הָיָה טַעַם הַרְבֵּה, לְפִי שֶׁהָאֶצְבַּע לֹא הִנִּיחָה כָּל אוֹת עַל הַצִּפְחָה.

“כָּרוֹז, קְרָא אֶת כְּתָב־הָאַשְׁמָה!” אָמַר הַמֶּלֶךְ.

לָזֹאת הֵרִיעַ הַשָּׁפָן הַלָּבֶן שָׁלֹשׁ תְּרוּעוֹת בַּחֲצוֹצְרָה, וְאַחַר גָּלַל אֶת מְגִלַּת הַקְּלָף, וַיִּקְרָא לֵאמֹר: –

"מַלְכַּת לְבָבוֹת עָשְׂתָה לְבִיבוֹת

בְּיוֹם חַמָּה קָלִיל:

סוֹכֵן לְבָבוֹת גָּנַב לְבִיבוֹת,

וְסִלְּקָן כָּלִיל!"

“הוֹצִיאוּ מִשְׁפַּטְכֶם”, אָמַר הַמֶּלֶךְ אֶל חֶבֶר־הַמֻּשְׁבָּעִים.

“עוֹד לֹא, עוֹד לֹא!” חָפַז הַשָּׁפָן לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ דְּבָרָיו. “הַרְבֵּה עוֹד יִקְדַּם לְכָךְ!”

“קְרָא לָעֵד הָרִאשׁוֹן”, אָמַר הַמֶּלֶךְ; וְהַשָּׁפָן הַלָּבָן הֵרִיעַ שָׁלשׁ תְּרוּעוֹת חֲצוֹצְרָה וְהִכְרִיז, “עֵד רִאשׁוֹן!”

הָעֵד הָרִאשׁוֹן הָיָה הַכּוֹבְעָן. הוא בָּא כְּשַׁסֵפֶל־תֵּה בְּיָדוֹ הָאַחַת וּפְרוּסַת לֶחֶם־בְּחֶמְאָה בַּשְּׁנִיָה. “סְלַח נָא לִי, הוֹד מַלְכוּתְךָ”. פָּתַח וְאָמַר, “עַל שֶׁהֵבֵאתִי אֶת אֵלֶּה עִמִּי: אֲבָל עֲדַיִן לֹא סִיַּמְתִּי אֶת שְׁתִיַּת הַתֵּה שֶׁלִּי שָׁעָה שֶׁנִּדְרַשְׁתִּי לָבוֹא”.

“רָאוּי הָיָה שֶׁתְּסַיֵּם”, אָמַר הַמֶּלֶךְ, “מָתַי הִתְחַלְתָּ?”

הַכּוֹבְעָן הִסְתַּכֵּל בְּאַרְנַב־הָאָבִיב, שֶׁבָּא אַחֲרָיו אֶל בֵּית הַדִּין, בְּשִׁלּוּב־זְרוֹעַ עִם הַמַּרְמִיט. “בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ מַרְס, אִם אֵינֶנִּי טוֹעֶה”, אָמַר.

“בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר”, אָמַר אַרְנַב־הָאָבִיב.

“בַּשִּׁשָּׁה־עָשָׂר”, הוֹסִיף הַמַּרְמִיט.

“רִשְׁמוּ זֹאת”, אָמַר הַמֶּלֶךְ אֶל חֶבֶר־הַמֻּשְׁבָּעִים, וְהַלָּלוּ רָשְׁמוּ בְּקַדַּחְתָּנוּת עַל לוּחוֹתֵיהֶם אֶת כָּל שְׁלֹשֶׁת הַתַּאֲרִיכִים, וְאַחַר סִכְּמוּ אוֹתָם, וְאֶת הַתּוֹצָאָה חִלְּקוּ לִשְׁקָלִים וְלִפְרוּטוֹת.

“הָסֵר כּוֹבַעֲךָ”, אָמַר הַמֶּלֶךְ לַכּוֹבְעָן.

“אֵין הוּא שֶׁלִי”, אָמַר הַכּוֹבְעָן.

"גָּנוּב!" פָּרַץ הַמֶּלֶךְ וּפָנָה אֶל הַמֻּשְׁבָּעִים, שֶׁצִּיְנוּ אֶת הָעֻבְדָּה תֵּכֶף־וּמִיָּד.

“אֲנִי מַחֲזִיקָם לִמְכִירָה”, הוֹסִיף הַכּוֹבְעָן דֶּרֶךְ־הֶסְבֵּר: “מִשֶּׁלִי אֵין לִי. כּוֹבְעָן אָנִי”.

כָּאן הִרְכִּיבָה הַמַּלְכָּה אֶת מִשְׁקָפֶיהָ, וְהֵחֵלָה לוֹטֶשֶׁת מֶבָּט חוֹדֵר אֶל הַכּוֹבְעָן, שֶׁהֶחֱוִיר וְנִנּוֹעַ כֹּה־וָכֹה.

“מְסֹר עֵדוּתְךָ”, אָמַר הַמֶּלֶךְ; “וְאַל תִּתְעַצְבֵּן, שֶׁאִם כֵּן תּוּצָא לַהוֹרֵג כָּרֶגַע”.

דָּבָר זֶה דּוֹמֶה שֶׁלֹּא חִזֵּק כְּלָל אֶת לָבּוֹ שֶׁל הָעַד: נִשְׁעָן הָיָה עַל רֶגֶל אַחַת וְעַל חֲבֶרְתָּהּ חֲלִיפוֹת, וּבִמְבוּכַת רוּחוֹ נָגַס נְגִיסָה רַבָּה בְּסֵפֶל־הַתֵּה שֶׁלּוֹ תַּחַת לִנְגֹּס מִן הַפַּת הַמְּרוּחָה.

בְּעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה קָפְצָה עַל עַלִּיזָה תְּחוּשָׁה מוּזָרָה מְאֹד, שֶׁהַפְלִיאַתָּהּ הֵיטֵב עַד שֶׁעָמְדָה עַל טִיבָהּ: הִיא הֵחֵלָּה לִגְדֹּל שׁוּב, וּבָרִאשׁוֹנָה אָמְרָה לָקוּם וְלָצֵאת אֶת בֵּית־הַדִּין; אֲבָל מִשְׁנִּמְלְכָה בְדַעְתָּהּ הֶחֱלִיטָה לְהִשֶׁאֵר עַל מְקוֹמָהּ כָּל זְמַן שֶׁיַסְפִּיק לָהּ הַמָּקוֹם.

“מְבַקֵּשׁ הָיִיתִי שֶׁלֹא תִדְחֲקִי כָּל־כָּךְ”, אָמַר הַמַּרְמִיט, שֶׁיָּשַׁב עַל יָדָהּ. “כִּמְעַט שֶׁאֵינִי יָכוֹל לִנְשֹׁם”.

“לֹא בְיָדִי הוּא”, אָמְרָה עַלִּיזָה בְּרָב־צְנִיעוּת: “אֲנִי גְדֵלָה”.

“אֵין לָךְ כָּל רְשׁוּת לְגְדֹּל פֹּה”, אָמַר הַמַּרְמִיט.

“אַל תְּדַבֵּר שְׁטֻיּוֹת”, הִתְעַזְּזָה עַלִּיזָה וְאָמְרָה: “יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁגַּם אַתָּה גָדֵל”.

“כֵּן אֲבָל אֲנִי גָדַל בְּשִׁעוּר מִתְקַבַּל־עַל־הַדַּעת”, אָמַר הַמַּרְמִיט: “לֹא בְצוּרָה מְגֻחֶכֶת שֶׁכָּזֹאת”. וְסָר וְזָעֵף קָם מִמְקוֹמוֹ וְעָבַר אֶל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הָאוּלָם.

כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הֵסִירָה הַמַּלְכָּה אֶת מֶבָּטָהּ הַחוֹדֵר מֵעַל הַכּוֹבְעָן, וְעִם שֶׁעָבַר הַמַּרְמִיט אֶת הָאוּלָם, אָמְרָה אֶל אֶחָד מִפְּקִידֵי בֵית־הַדִּין, “הָבֵא לִי אֶת רְשִׁימַת הַזַמָּרִים בַּנֶּשֶׁף הָאַחֲרוֹן!” וּלְשֵׁמַע זֹאת הִרְעִיד הַכּוֹבְעָן הָאֻמְלָל כְּדֵי־כָךְ שֶׁשְׁתֵּי נְעָלָיו נָשְׁרוּ מֵעַל רַגְלָיו.

“מְסֹר עֵדוּתְךָ”, חָזַר הַמֶּלֶךְ בְּכַעַס, “וָלֹא – תּוּצָא לַהוֹרֵג, אִם תִּתְעַצְבֵּן וְאִם לֹא תִּתְעַצְבֵּן”.

“אִישׁ דַּל אָנֹכִי, הוֹד־מַלְכוּתְךָ”, פָּתַח הַכּוֹבְעָן, בְּקוֹל רוֹעֵד, "וְאֶת הַתֵּה לֹא הַחִלּוֹתִי לִשְׁתּוֹת – זֶה לִי כְּשָׁבוּעַ וְיוֹתֵר – וְהַפַּת הַמְרוּחָה מִצְטַמֶּקֶת כָּל־כָּךְ – וְטַס־הַתֵּה מִתְעוֹפֵף לוֹ – – "

“טַס מָה מִתְעוֹפֵף?” אָמַר הַמֶּלֶךְ.

“הֵחֵל הַדָּבָר בַּתֵּה”, עָנָה הַכּוֹבְעָן.

“וַדַּאי שֶׁטַּס מַתְחִיל בְּ־ט!” הִטִּיחַ הַמֶלֶךְ. “וְכִי בּוּר אֲנִי בְּעֵינֶיךְ? הַמְשֵׁךְ;”

“אִישׁ דַּל אָנֹכִי”, הִמְשִׁיךְ הַכּוֹבְעָן, “וְאַחֲרֵי הַדָּבָר הַזֶּה הֵחֵלּוּ רָב־הַדְּבָרִים לְהִתְעוֹפֵף – רַק שָׁאַרְנַב־הָאָבִיב אָמַר – –”

“לֹא אָמַרְתִּי!” הִפְסִיקוֹ אַרְנַב־הָאָבִיב בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל.

“אָמַרְתָּ!” אָמַר הַכּוֹבְעָן.

"אֲנִי מַכְחִישׁ! אָמַר אַרְנַב־הָאָבִיב.

“הוּא מַכְחִישׁ”, אָמַר הַמֶּלֶךְ: “אַל תִּרְשְׁמוּ אֶת הַחֵלֶק הַזֶּה”.

"וּבְכֵן, עַל כָּל פָּנִים, הַמַּרְמִיט אָמַר – " הִמְשִׁיךְ הַכּובְעָן, מַבִּיט בַּחֲרָדָה עַל סְבִיבָיו לְרְאוֹת אִם גַּם הַלָּז יַכְחִישׁ: אֲבָל הַמַּרְמִיט לֹא הִכְחִישׁ מְאוּמָה, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה שָׁקוּעַ בְּתַרְדֵּמָה.

“אַחֲרֵי כֵן”, הִמְשִׁיךְ הַכּוֹבְעָן, “חָתַכְתִּי עוֹד לֶחֶם־בְּחֶמְאָה”

“אֲבָל מָה אָמַר הַמַּרְמִיט?” שָׁאַל אַחַד הַמֻּשְׁבָּעִים.

“זֹאת לֹא אוּכַל לִזְכֹּר”, אָמַר הַכּוֹבְעָן.

“חַיָּב אַתָּה לִזְכֹּר”, הִפְטִיר הַמֶּלֶךְ, “שֶׁאִם לֹא כֵן תִּתְחַיֵּב בְּנַפְשֶׁךָ”.

הַכּוֹבְעָן הֶעָלוּב הִפִּיל אֶת סֵפֶל־הַתֵּה שֶּׁלּוֹ וְאֶת פִּתּוֹ הַמְרוּחָה, וְכָרַע בֶּרֶךְ. “אִישׁ דַּל אָנֹכִי, הוֹד־מַלְכוּתְךָ”. פָּתַח לֵאמֹר.

“דַּל־דְּבָרִים אַתָּה מְאֹד”, אָמַר הַמֶּלֶךְ.

כָּאן הֵרִיע אַחַד חֲזִירֵי־הַיָּם. וּמִיָּד הוּשֵׂם לְאַל עַל־יְדֵי פְּקִידֵי בֵּית־הַדִּין. (הוֹאִיל וּבִטּוּי זֶה מֻקְשֶׁה מְעַט, הִנְנִי להַסְבִּיר לָכֶם אֵיךְ נַעֲשָׂה הַדָּבָר, שַׂק גָּדוֹל שֶׁל קָנַבּוּס הָיָה לָהֶם, שֶׁפִּיו נִקְשָׁר בַּחֲבָלִים: לתוֹכוֹ שָׁמְטוּ אוֹתוֹ חֲזִיר־יָם, רֹאשוֹ תְּחִלָּה, וְאַחַר יָשְׁבוּ עָלָיו).

“שְׂמֵחָה אֲנִי שֶׁרָאִיתִי בַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה “תְּכוּפוֹת כָּל־כָּךְ קָרָאתִי בָעִתּוֹנִים, בְּסוֹפָם שֶׁל מִשְׁפָּטִים, הָיָה אֵיזֶה נִסָּיוֹן שֶׁל תְּשׁוּאוֹת, שֶׁמִּיָּד הוּשַׂם לְאַל עַל־יְדֵי פְקִידֵי בֵית־הַדִּין', וְעַד כֹּה לֹא עָמַדְתִּי מֵעוֹלָם עַל פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר”.

“אִם זֶה כָּל הַיָּדוּעַ לָךְ, רַשַׁאי אַתָּה לַעֲמֹד תַּחְתֶּיךְ”, הִמְשִׁיךְ הַמֶּלֶךְ.

“אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַנְמִיךְ עוֹד”, אָמַר הַכּוֹבְעָן: “לְמַעֲשֶׂה הֲרֵינִי נמְצָא עַל הָרִצְפָּה”.

“אִם כֵּן רַשַּׁאי אַתָּה לָשֶׁבֶת תַּחְתֶּיךְ”, עָנָה הַמֶּלֶךְ.

כָּאן הֵרִיעַ חֲזִיר־הַיָּם הַשֵּׁנִי, וְהוּשַׂם לְאַל.

"בְּזֹאת נִפְטַרְנוּ מֵחֲזִירֵי־הַיָּם! " הִרְהֲרָה עַלִּיזָה. “מֵעַתָּה יִשְׁתַּפְּרוּ פְּנֵי הַדְּבָרִים”.

“בּוֹחֵר הָיִיתִי לְסַיֵּם אֶת הַתֵּה שֶׁלִּי”, אָמַר הַכּוֹבְעָן, נוֹתֵן מֶבָּט דָּאוּג בַּמַּלְכָּה, שֶׁהָיְתָה קוֹרֵאת אֶת רְשִׁימַת הַזַּמָּרִים.

“אַתָּה רַשַּׁאי לָלֶכֶת”, אָמַר הַמֶּלֶךְ, וְהַכּוֹבְעָן אָץ לָצֵאת אֶת הָאוּלָם, בְּלֹא שֶׁיִּשְׁתָּהֶה אֲפִלּוּ לִנְעֹל נְעָלָיו.

" – וְכִרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ שָׁם בַּחוּץ", הוֹסִיפָה הַמַּלְכָּה וְאָמְרָה לאַחַד הַפְּקִידִים; אֲבָל עַד שֶׁיַּסְפִּיק הַפָּקִיד לְהַגִּיעַ אֶל הַדָּלֶת נִתְעַלַּם הַכּוֹבְעָן מִן הָעָיִן.

“הָעֵד הַבָּא!” אָמַר הַמֶּלֶךְ.

שְׁנִיָּה לָעֵדוּת הָיְתָה מְבַשַּׁלְתָּה שֶׁל הַדֻּכֶּסֶת. קֻפְסַת הַפִּלְפֵּל הָיְתָה בְיָדָהּ, וְעוֹד קֹדֶם כְּנִיסָתָהּ לְבֵית־הַדִּין נִחֲשָׁה עַלִּיזָה מִי זֹאת, לְפִי הָעִטּוּשִׁים שֶׁהֵחֵלּוּ הַסְּמוּכִים אֶל הַדֶּלֶת לְהִתְעַטֵּשׁ מִיָּד.

“מִסְרִי עֵדוּתֵךְ”, אָמַר הַמֶּלֶךְ.

“לֹא”, אָמְרָה הַמְבַשֶּׁלֶת.

בִּדְאָגָה הִבִּיט הַמֶּלֶךְ אֶל הַשָּׁפָן הַלָּבָן, שֶׁלָּאַט וְאָמַר, “אֶת הָעֵדָה הַזֹּאת חַיָּב הוֹד־מַלְכוּתְךָ לַחֲקֹר שְׁתִי־וָעֶרֶב”.

“כִּי־כֵן, אִם חוֹבָה הִיא, נְקַבְּלֶנָּה”, אָמַר הַמֶלֶךְ בְּעָגוּם. וּלְאַחַר שֶׁשִּׂכֵּל זְרוֹעוֹתָיו וְהִזְעִיף מֶבָּטוֹ בַּמְבַשֶּׁלֶת עַד שֶׁחָשְׁכוּ עֵינָיו כִּמְעָט אָמַר בְּקוֹל עָמֹק, “מִמַּה נַּעֲשׂוֹת לְבִיבוֹת?”

“מִפִּלְפֵּל, בְּעִקָּר”, אָמְרָה הַמְבַשֶּׁלֶת.

“מִנֹּפֶת”, הִפְטִיר קוֹל רָדוּם מֵאַחֲרֶיהָ.

“תְּלוּ אוֹתוֹ מַרְמִיט!” הִצְרִיחָה הַמַּלְכָּה. “עִרְפוּ אוֹתוֹ מַרְמִיט! הַשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ מַרְמִיט מִבֵּית־הַדִּין! שִׂימוּהוּ לְאַל! צִבְטוּהוּ! הַתִּיזוּ אֶת שִׂפְמוֹתָיו!”

דַּקּוֹת אֲחָדוֹת הָיָה אוּלַם בֵּית־הַדִּין בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה, שֶׁהָיוּ הַכֹּל שׁוֹקְדִים לְהוֹצִיא אֶת הַמַּרְמִיט, וּכְשֶׁנִּתְקָרְרָה דַּעְתָּם, שׁוּב לא נִרְאֲתָה הַמְבַשֶּׁלֶת.

“אֵין דָּבָר!” אָמַר הַמֶלֶךְ. וּכְמוֹ נָגֹלָּה אֶבֶן מִלִּבּוֹ. “קְרָא לָעֵד הַבָּא”, וְלַמַּלְכָּה אָמַר בְּמֻבְלָע, “בֶּאֱמֶת, יַקִּירָתִי, אֶת הָעֵד הַבָּא חַיֶּבֶת אַתְּ לַחֲקֹר שְׁתִי־וָעֶרֶב. הַדָּבָר גּוֹרֵם לִי מֵחוּשׁ־מֵצַח מַמָּשׁ!”

עַלִּיזָה הִתְבּוֹנְנָה אֶל הַשָּׁפָן הַלָבָן עִם שֶׁהָיָה מְאַצְבֵּעַ בָּרְשִׁימָה, וְהִיא נִפְעֶמֶת סַקְרָנוּת לִרְאוֹת מַה יִּהְיֶה טִיבוֹ שֶׁל הָעֵד הַבָּא, “ – כִּי עַד כֹּה לֹא גָבוּ עֵדוּת מְרֻבָּה”, אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ. שַׁוּוּ בְנַפְשְׁכֶם מַה־גְּדוֹלָה הָיְתָה פְּתִיעָתָהּ, כְּשֶׁהָגָה הַשָּׁפָן הַלָּבָן, בְּכָל מַאֲמַצֵּי קוֹלוֹ הַדַּק וְהַחַד, אֶת הַשֵּׁם “עַלִּיזָה!”

 

פֶּרֶק י"ב: עֵדוּתָהּ שֶׁל עֵלִּיזָה    🔗

“כָּאן!” קָרְאָה עַלִּיזָה, וּבְרִגְשַׁת אוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁכַּח מִמֶּנָּה עַד־מַה גָּדְלָה בְּמִסְפַּר הַדַּקּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, וְהִיא חָפְזָה לִקְפֹּץ מִמְקוֹמָהּ כְּדֵי־כָךְ שֶׁבְּשׁוּלֵי שִׂמְלָתָהּ הָפְכָה אֶת דּוּכַן־הַמֻּשְׁבָּעִים, וְאֶת כָּל הַדַּיָּנִים גִּלְגְּלָה עַל רָאשֵׁי הַקָּהָל אֲשֶׁר לְמַטָּה, וּכְפַרְפְּרָם שָׁם כֹּה־וָכֹה הִזְכִּירוּ לָהּ הַלָּלוּ מְאֹד צִנְצֶנֶת שֶׁל דְּגֵי־זָהָב שֶׁהָפְכָה בְשׁוֹגֵג בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר.

“הוֹ, אָנָּא סִלְחוּ לִי!” קָרְאָה בְּקוֹל נִבְעָת וּמְבֹעָת. וּמְהֵרָה כְּכָל יְכָלְתָּהּ הֵחֵלָּה לְלַקְּטָם שׁוּב, לְפִי שֶׁמִּקְרֵה דְגֵי־הַזָּהָב לֹא זָז מִדַּעְתָּהּ, וּמִשּׁוּם־מָה נִתְפְּסָה לַסְּבָרָה שֶׁאִם לֹא תֹאסְפֵם מִיָּד וְלֹא תַחֲזִירֵם אֶל דּוּכַן־הַמֻּשְׁבָּעִים, מוֹת יָמוּתוּ.

“הַמִּשְׁפָּט לֹא יוּכַל לְהִמָּשֵׁךְ” אָמַר הַמֶלֶךְ בְּכֹבֶד־רֹאשׁ גָּדוֹל, “עַד אִם יָשׁוּבוּ כָּל הַשׁוֹפְטִים הַמֻּשְׁבָּעִים כֻּלָם לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם הַנְּאוֹתִים – עַד אֶחָד”, שָׁנָה בְהַדְגָּשָה יְתַרָה, וּכְדַבְּרוֹ נָתַן בְּעַלִּיזָה מֶבָּט נוֹקֵב.

עַלִּיזָה הַצִיצָה בְדוּכַן־הַמֻּשְׁבָּעִים, וְרָאֲתָה כִּי בְחָפְזָהּ הִנִּיחָה אֶת הַחֹמֶט כְּשֶׁרֹאשׁוֹ הָפוּךְ, וְאוֹתוֹ עֲלוּבִי מְכַשְׁכֵּשׁ הָיָה בִזְנָבוֹ כֹּה־וָכֹה בְּעָגְמַת נֶפֶשׁ, קְצַר־כֹּחַ מִלָּזוּז. מְהֵרָה שָׁבָה שָׁלְתָה אוֹתוֹ וְהִנִּיחַתּוּ כַהֲלָכָה; “לֹא שֶׁיֵּשׁ הֶבְדֵּל גָּדוֹל בַּדָּבָר”, אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ; “הַדַּעַת נוֹתֶנֶת שֶׁבֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יוֹעִיל בַּמִּשְׁפָּט בְּאוֹתָהּ מִדָּה”.

אַךְ הִתְאוֹשְׁשׁוּ חֶבֶר־הַמֻּשְׁבָּעִים מְעַט מִבֶּהָלַת הַמַּהְפֵּכָה, וְלוּחוֹתֵיהֶם וְעֶפְרוֹנוֹתֵיהֶם נִמְצְאוּ גַּם הוּשְׁבוּ לָהֶם, הֵחֵלוּ מַעֲלִים עַל הַכְּתָב בִּשְׁקִידָה מְרֻבָּה אֶת פָּרָשַׁת הַמִּקְרֶה, מִלְּבַד הַחֹמֶט, שֶׁכְּמוֹ מֻכֵּה תַדְהֵמָה הָיָה מֵעֲשׂוֹת כָּל מַעֲשֶׂה, וְרַק יָשַׁב פְּעוּר פֶּה, נִבָּט אֶל גַּגּוֹ שֶׁל אוּלַם בֵּית־הַדִּין.

“מָה יָּדוּעַ לָךְ עַל הָעֵסֶק הַזֶּה?” אָמַר הַמֶּלֶךְ לְעַלִּיזָה.

“מְאוּמָה”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“כָּל מְאוּמָה?” דָּחַק הַמֶּלֶךְ.

“כָּל מְאוּמָה”, אִמְרָה עַלִּיזָה.

“זֶה חָשׁוּב בְּיוֹתֵר”, פָּנָה הַמֶּלֶךְ אֶל הַמֻּשְׁבָּעִים וְאָמָר. הַלָּלוּ אַךְ הֵחֵלּוּ לִרְשֹׁם זֹאת עַל לוּחוֹתֵיהֶם, וְהִנֵּה הִתְעָרֵב הַשָּׁפָן הַלָּבָן: “בִּלְתִּי־חָשׁוּב, רוֹצֶה הוֹד־מַלְכוּתְךָ לֵאמֹר, כַּמּוּבָן”, אָמַר בְּדֶרֶךְ־אֶרֶץ רַבָּה, אֶלָּא שֶׁבְּתוֹךְ כָּךְ הָיָה מַזְעִיף גַּבּוֹת וּמְעַוֶּה פָנִים לְעֻמָּתוֹ.

“בִּלְתִּי־חָשׁוּב”, כְּמוּבָן, רָצִיתִי לֵאמֹר", הִפְטִיר הַמֶּלֶךְ בְּחִפָּזוֹן, וּבֵינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ הִמְשִׁיךְ בְּמֻבְלָע, "חָשׁוּב – בִּלְתִּי־חָשׁוּב – חָשׁוּב – בִּלְתִּי־חָשׁוּב – חָשׁוּב – " כְּבוֹחֵן מָה עָדִיף מִצַּד הַצִּלְצוּל.

קְצָת מִן הַמֻּשְׁבָּעִים רָשְׁמוּ “חָשׁוּב”, וּקְצָת “בִּלְתִּי־חָשׁוּב”. עַלִּיזָה רָאֲתָה זֹאת, לְפִי שֶׁמִּקִּרְבָתָהּ אֲלֵיהֶם יָכְלָה לִסְקֹר אֶת לוּחוֹתֵיהֶם; “אֲבָל אֵין בְּכָךְ כְּלוּם”, אָמְרָה בְלִבָּהּ.

בְּרֶגַע זֶה נִנְעַר הַמֶּלֶךְ, שֶׁזְּמַן־מָה טְרוּד הָיָה בִכְתִיבָה בְּמַחְבַּרְתּוֹ, נָתַן בְּקוֹלוֹ: “שֶׁקֶט”!" וְאַחַר קָרָא מִן הַמַּחְבֶּרֶת, “תַּקָּנָה אַרְבָּעִים־וּשְׁתַּיִם. כָּל הַגְּבוֹהִים יוֹתֵר מִמִּיל אֶחָד חַיָּבִים לָצֵאת אֶת בֵּית־הַדִּין”.

הכֹּל הִבִּיטוּ בְעַלִּיזָה.

“אֲנִי אֵינֶנִי גְבוֹהָה מִיל”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“בְּהֶחְלֵט כֵּן”, אָמַר הַמֶּלֶךְ.

“קָרוֹב לִשְׁנֵי מִילִים”, הוֹסִיפָה הַמַלְכָּה.

"כִּי־כֵן, מִכָּל־מָקוֹם לֹא אֵלֵךְ, אָמְרָה עַלִּיזָה: “נוֹסָף לְכָךְ, אֵין זוֹ תַקָּנָה מִן הַמִּנְיָן: זֶה־עַתָּה הִמְצֵאתָ אוֹתָהּ”.

“זוֹהִי הַתַּקָּנָה הַנּוֹשָׁנָה בְיוֹתֵר שֶׁבַּסֵּפֶר”, אָמַר הַמֶּלֶךְ.

“אִם כֵּן דִּין שֶׁתִּהְיֶה זוֹ תַּקָּנָה מִסְפָּר אֶחָד”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

הַמֶּלֶךְ הֶחֱוִיר, וְנֶחְפַּז לִסְגֹּר אֶת מַחְבַּרְתּוֹ. “הוֹצִיאוּ מִשְׁפַּטְכֶם”, אָמַר אֶל חֶבֶר הַמֻּשְׁבָּעִים, בְּקוֹל נָמוּךְ וְרוֹעֵד.

“יֵשׁ עוֹד עֵדוּת לְפָנֵינוּ, אִם עַל הוֹד־מַלְכוּתְךָ טוֹב”, אָמַר הַשָּׁפָן הַלָּבָן, קוֹפֵץ מִמְּקוֹמוֹ בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל; “הַתְּעוּדָה הַזֹּאת נִמְצְאָה זֶה־עָתָּה”.

“מַה יֵּשׁ בָּהּ?” אָמְרָה הַמַּלְכָּה.

“עֲדַיִן לֹא פְתַחְתִּיהָ”, אָמַר הַשָּׁפָן הַלָּבָן, "אֲבָל דּוֹמֶה שֶׁמִּכְתָּב הוּא, “שֶׁכָּתַב הָאַסִּיר אֶל – אֶל אֶחָד”.

“וַדַּאי כָּךְ הוּא”, אָמַר הַמֶּלֶךְ, “אֶלָּא אִם כֵּן נִכְתָּב לְאַף־אֶחָד, דָּבָר שֶׁאֵינֶנּוּ שָׁכִיחַ, יוֹדְעִים אַתֶּם”.

“אֶל מִי הוּא יָעוּד?” אָמַר אַחַד הַמֻּשְׁבָּעִים.

“אֵין הוּא יָעוּד כְּלָל”, אָמַר הַשָּׁפָן הַלָּבָן; “לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר אֵין מְאוּם כָּתוּב מִלְּבַר”. בְּדַבְּרוֹ גָּלַל אֶת הַגִּלָּיוֹן, וְהוֹסִיף, “אֵין זֶה מִכְתָּב, כִּכְלוֹת הַכֹּל: שׁוּרָה שֶׁל חֲרוּזִים פֹּה לְפָנֵינוּ”.

“הָאִם כְּתוּבִים הֵם בִּכְתָב־יָדוֹ שֶׁל הָאַסִּיר?” שָׁאַל עוֹד אֶחָד מִן הַמֻּשְׁבָּעִים.

“לא”, אָמַר הַשָּׁפָן הַלָּבָן, “וְזֶהוּ הַצַּד הַמּוּזָר בְּיוֹתֵר שֶׁבַּדָּבָר”. (הַמֻּשְׁבָּעִים כֻּלָּם נִרְאוּ תְמֵהִים וּנְבוֹכִים).

“וַדַּאי חִקָּה אֶת כְּתָב־יָדוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ”, אָמַר הַמֶלֶךְ (הַמֻּשְׁבָּעִים שוב אוֹרוּ פְנֵיהֶם כֻּלָּם).

“אָנָּא, הוֹד־מַלְכוּתְךָ”, אָמַר הַסּוֹכֵן, “אֲנִי לֹא כָתַבְתִּי זֹאת, וְאֵין לְהוֹכִיחַ כִּי כָתַבְתִּי: אֵין כָּל חֲתִימַת־שֵׁם בַּסּוֹף”.

“אִם לֹא חָתַמְתָּ בְּשִׁמְךְ”, אָמַר הַמֶּלֶךְ, "אֵין בְּכָךְ אֶלָּא כְּדֵי לְהַחֲמִיר אֶת הָעִנְיָן. עַל־כָּרְחֲךָ הָיְתָה לְךָ אֵיזוֹ כַּוָּנַת זָדוֹן, שֶׁאִם לא כֵן חוֹתֵם הָיִיתָ אֶת שִׁמְךָ כְּאָדָם הָגוּן.

לָזֹאת מָחֲאוּ הַכֹּל כַּפַּיִם: הָיָה זֶה דְּבַר־הַחָכְמָה הָרִאשׁוֹן שֶׁאָמַר הַמֶּלֶךְ אוֹתוֹ יוֹם.

“דָּבָר זֶה מוֹכִיח אֶת אַשְׁמָתוֹ”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה.

“אֵין זֶה מוֹכִיח וְלֹא כְלוּם!” אָמְרָה עַלִּיזָה. “הֲרֵי עֲדַיִן אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים מָה עִנְיָנָם שֶׁל אוֹתָם חֲרוּזִים!”

“קְרָא אוֹתָם”, אָמַר הַמֶּלֶךְ.

הַשָּׁפָן הַלָּבָן הִרְכִּיב מִשְׁקָפָיו. “הֵיכָן אַתְחִיל, אִם עַל הוֹד־מלְכוּתְךָ טוֹב?” שָׁאָל.

“הָחֵל בְּהַתְחָלָה”, אָמַר הַמֶּלֶךְ בְּכֹבֶד־רֹאשׁ, וְהַמְשֵׁךְ עַד שֶׁתַּגִיע לַסּוֹף: אָז תֶּחְדָּל".

וְאֵלֶּה הַחֲרוּזִים אֲשֶׁר קָרָא הַשָּׁפָן הַלָּבָן: –

"לִי הֻגַּד כִּי רְאִיתָהּ שָׁם

וְהוֹדַעְתּוֹ עַל זֶה:

הִיא שִׁבְּחַתְנִי, וְאוּלָם

אָמְרָה כִּי לֹא אֶשְׂחֶה.

לָהֶם מָסַר כִּי אֲנִי כָאן

(אֲנַחְנוּ הַיּוֹדְעִים):

אִם הִיא תַּמְשִׁיךְ עוֹד בָּעִנְיָן

יֹאבְדוּ הָרֵעִים.

אַחַת אֲנִי, וּשְׁתַּיִם הֵם.

וְשָׁלֹשׁ מִמֶּךָ;

אַף כִּי כָל אֵלּוּ שֶׁלָּהֶם,

הֵן חָזְרוּ אֵלֶיךָ.

אִם בְּמִקְרֶה אֲנִי אוֹ הִיא

עוֹד נִסְתַּבֵּךְ בְּכָךְ,

אַתָּה תּוֹצִיא אוֹתָם חָפְשִׁי,

אִם לֹא יוֹתֵר מִכָּךְ.

בְּךָ רָאִיתִי תְחִלָּה,

(לִפְנֵי הִתְפָּרְצוּתָהּ)

מִכְשׁוֹל כָּבֵד וְתַקָּלָה

בֵּינוֹ, לִמְקוֹם שִׁבְתָּהּ.

אַל תּוֹדִיעוֹ שֶׁלְחִכָּהּ

עָרְבוּ, כִּי זֶה סוֹדִי,

זֶה סוֹד כָּמוּס בִּן־שְׁתִיקָה

עִמָּךְ וְעִמָּדִי".

“הֲרֵי זוֹ הָעֵדוּת הַחֲשׁוּבָה בְיוֹתֵר שֶׁשָּׁמַעְנוּ עַד כֹּה”, אָמַר הַמֶּלֶךְ, מְחַכֵּךְ יָדָיו זוֹ בְזוֹ; וּבְכֵן עַכְשָׁיו יוֹצִיאוּ הַמֻּשְׁבָּעִים –"

“אִם יֵשׁ בָּהֶם אֶחָד שֶׁיּוּכַל לְהַסְבִּיר זֹאת”, אָמְרָה עַלִּיזָה, (בְּמִסְפַּר הדַּקּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת גָּדְלָה כְּדֵי־כָךְ שֶׁלֹּא חָשְׁשָׁה אַף כְּהוּא־זֶה לְהַפְסִיקוֹ), “אֶתֵּן לוֹ חֲצִי שֶׁקֶל. אֲנִי אֵינִי מַאֲמִינָה שֶׁיֵּשׁ בַּדְּבָרִים שֶׁמֶץ שֶׁל מוּבָן”.

הַמֻּשְׁבָּעִים רָשְׁמוּ כֻלָּם בְּלוּחוֹתֵיהֶם, “הִיא אֵינָהּ מַאֲמִינָה שֶׁיֵּשׁ בַּדְּבָרִים שֶׁמֶץ שֶׁל מוּבָן”, אֲבָל גַם אֶחָד מֵהֶם לֹא נִסָּה לְהַסְבִּיר אֶת הַכָּתוּב בַּגִּלָּיוֹן.

“אִם אֵין מוּבָן בַּדְּבָרִים”, אָמַר הַמֶּלֶךְ, “הֲרֵי נֶחְשְׂכָה מֵאִתָּנוּ טִרְחָה אֵין־קֵץ, יוֹדַעַת אַתְּ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין עָלֵינוּ לְנַסּוֹת לִמְצֹא בָהֶם מוּבָן. וּבְכָל־זֹאת סָפֵק בְּיָדִי”, הִמְשִׁיךְ, כְּשֶׁהוּא פּוֹרֵשׂ אֶת הַחֲרוּזִים עַל בִּרְכּוֹ, וּמֵצִיץ בָּהֶם בְּעַיִן אֶחָת; “דּוֹמֶה עָלַי שֶׁכִּכְלוֹת הַכֹּל רוֹאֶה אֲנִי בָהֶם מוּבַן־מָה.' – אָמְרָה כִּי לא אֶשְׂחֶה –' אַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת, מָה?” הוֹסִיף, וּפָנָיו אֶל הַסּוֹכֵן.

הַסּוֹכֵן הֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ בְּעֶצֶב. “וְכִי נִרְאֶה אֲנִי כְּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ?” אָמָר. (וְנִכָּרִים דִּבְרֵי אֱמֶת, שֶׁהֲרֵי כָּל כֻּלּוֹ הָיָה עָשׂוּי קַרְטוֹן).

“עַד כָּאן הַכֹּל כַּשׁוּרָה”, אָמַר הַמֶּלֶךְ, וְהוּא הוֹסִיף לַחֲזֹר עַל הַחֲרוּזִים בְּלַחַשׁ, בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ: “אֲנַחְנוּ הַיּוֹדְעִים –' לֵאמֹר, חֶבֶר הַמֻּשְׁבָּעִים, כְּמוּבָן –, אַחַת אֲנִי, וּשְׁתַּיִם הַם –' והֲרֵי כָאן הַכַּוָּנָה וַדַּאי לחֲלֻקַּת הַלְּבִיבוֹת, יוֹדְעִים אַתֶּם –”

"אֲבָל בַּהֶמְשֵׁךְ נֶאֱמָר ‘הֵן חָזְרוּ אֵלֶיךָ’ ", אָמְרָה עַלִּיזָה.

“וַדַּאי, הִנֵּה הִנָּן!” אָמַר הַמֶּלֶךְ כִּמְנַצֵּחַ, מוֹרֶה עַל הַלְּבִיבוֹת שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן. “אֵין לְךָ דָּבָר בָּרוּר יוֹתֵר מִזֶּה. וְאַחַר־כָּךְ שׁוּב – לִפְנֵי הִתְפָּרְצוּתָהּ –' אַתְּ מֵעוֹלָם לֹא הָיוּ לָךְ הִתְפָּרְצֻיּוֹת, אִם אֵינֶנִּי טוֹעֶה?” אָמַר אֶל הַמַּלְכָּה.

“מֵעוֹלָם!” אָמְרָה הַמַּלְכָּה בַּחֲמַת־זַעַם, וּכְדַבְּרָהּ הִטִּיחָה דְּיוֹתָה בַּחֹמֶט. (בִּיל הַקָּטָן בִּישׁ־הַמַזָּל פָּסַק מִכְּתֹב בְּאֶצְבַּע עַל לוּחַ הַצִּפְחָה שֶׁלּוֹ, מֵאַחַר שֶׁמָּצָא כִּי אֵין זוֹ מַשְׁאִירָה סִמָּן; אֲבָל עַתָּה חָזַר לִכְתֹּב חִישׁ, כָּל זְמַן שֶׁעָמְדָה לוֹ הַדְּיוֹ, שֶׁהָיְתָה זָבָה וְיוֹרֶדֶת עַל פָּנָיו).

“אִם כֵּן אֵין פֶּרֶץ וְאֵין צְוָחָה”, אָמַר הַמֶּלֶךְ, וְהוּא מַבִּיט עַל סְבִיבָיו בְּבַת־צְחוֹק. דּוּמִיַּת־מָוֶת הָיְתָה בָאוּלָם.

“חִדּוּד לָשׁוֹן הוּא!” הוֹסִיף הַמֶּלֶךְ בְּכַעַס, וְהַכֹּל צָחֲקוּ. “יוֹצִיאוּ הַמֻּשְׁבָּעִים פְּסַק־דִּינָם”, אָמַר הַמֶּלֶךְ, זוֹ לוֹ הַפַּעַם הָעֶשְׂרִים לְעֶרֶךְ בְּאוֹתוֹ יוֹם.

“לֹא, לֹא!” אָמְרָה הַמַּלְכָּה. “גְּזַר־דִּין קֹדֶם פְּסַק־דִּין”.

“הֶבֶל וּרְעוּת־רוּחַ!” אָמְרָה עַלִּיזָה בְּקוֹל. “הַהַמְצָאָה הַזֹּאת, שהַגְּזַר יִקְדַּם לַפְּסָק!”

“בִּלְמִי פִיךְ!” אָמְרָה הַמַּלְכָּה, נִרְתַּחַת כֻּלָּהּ.

“לֹא אֶבְלֹם!” אָמְרָה עַלִּיזָה.

“עִרְפוּהָ!” צָעֲקָה הַמַּלְכָּה בְּכָל מַאֲמַצֵּי קוֹלָהּ. גַּם אֶחָד לֹא זָע.

“מִי פוֹחֵד מִפְּנֵיכֶם?” אָמְרָה עַלִּיזָה, (לָעֵת הַזֹּאת גָּבְהָה כִּמְלוֹא שִׁעוּר־קוֹמָתָהּ). “אֵינְכֶם אֶלָּא מַעֲרֶכֶת שֶׁל קְלָפִים!”

בְּתוֹךְ כָּךְ נִשְׂאוּ כָּל הַקְּלָפִים וְהִתְפָּרְחוּ, וְאַחַר יָרְדוּ־נִתְּכוּ עָלֶיהָ; הִיא פָלְטָה כְּמִין צְוָחָה, סָפֵק מִיִּרְאָה סָפֵק מִכַּעַס, וְנִסְתָה לְהַכּוֹתָם אָחוֹר, וְהִנֵּה מָצְאָה עַצְמָהּ שׁוֹכֶבֶת עַל שְׂפַת הַנַּחַל, כְּשֶׁרֹאשָׁהּ בְּחֵיק אֲחוֹתָהּ, הַמְסַלֶּקֶת בְּנַחַת קְצָת עָלִים כְּמוּשִׁים אֲשֶׁר הִשִּׁירוּ עַל פָּנֶיהָ הָעֵצִים הַסְּמוּכִים.

“עוּרִי, עַלִּיזָה יַקִּירָתִי!” אָמְרָה אֲחוֹתָהּ; “מַה־הֶאֱרַכְתְּ שְׁנָתֵךְ!”

“הוֹ, חֲלוֹם כֹּה מוּזָר חָלַמְתִּי!” אָמְרָה עַלִּיזָה, וְהִיא סָחָה לַאֲחוֹתָהּ, כְּכָל אֲשֶׁר זִכְרוֹנָהּ מַגִּיעַ, אֶת כָּל עֲלִילוֹתֶיהָ, אֵלּוּ הַמֻּפְלָאוֹת אֲשֶׁר עַל־אדוֹתָם קְרָאתֶם בָּזֶה; וְכַאֲשֶׁר כִּלְתָה, נָשְׁקָה לָהּ אֲחוֹתָהּ וְאָמְרָה, “וַדַּאי, יַקִּירָתִי, חֲלוֹם מוּזָר הָיָה זֶה: אֲבָל עַכְשָׁו רוּצִי הַבַּיְתָה לֶאֱכֹל; הַשָּׁעָה כְּבָר מְאֻחֶרֶת”. הִנֵּה כִּי כֵן קָמָה עַלִּיזָה וְנָשְׂאָה רַגְלֶיהָ, וְהִיא מְהַרְהֶרֶת, אַגַּב רִיצָה, מַה־נִּפְלָא הָיָה הַחֲלוֹם הַזֶּה.

אֲבָל אֲחוֹתָה הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּלִי־נֹעַ, יָדָהּ תּוֹמֶכֶת בְּרֹאשָׁהּ, וְהִיא צוֹפָה אֶל הַשֶׁמֶשׁ השּׁוֹקַעַת, וּמְהַרְהֶרֶת בְּעַלִּיזָה הַקְּטַנָּה וּבְכָל עֲלִילוֹתֶיהָ הַנִּפְלָאוֹת, עַד שֶׁהֵחֵלָּה אַף הִיא חוֹלֶמֶת עַל פִּי דַרְכָּהּ, וְזֶה הָיָה דְּבַר חֲלוֹמָהּ:

בָּרִאשׁוֹנָה חָלְמָה עַל עַלִּיזָה הַקְּטַנָּה עַצְמָהּ, וְעוֹד הַפַּעַם הָיוּ הַיָּדַיִם הַפְּעוּטוֹת חֲבוּקוֹת עַל בִּרְכָּהּ, וְהָעֵינַיִם הַבְּהִירוֹת וְהַחַיּוֹת תְּלוּיוֹת בְּעֵינֶיהָ שֶׁלָּהּ – שָׁמֹעַ שָׁמְעָה אֶת צְלִילַי קוֹלָהּ מַמָּשׁ, אַף רָאֲתָה אֶת מְנוֹד־הָרֹאשׁ הַקַּל אֲשֶׁר תָּנִיד עַלִּיזָה לְהַפְשִׁיל אֶת הַשֵּׂעָר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, אֲשֶׁר תָּמִיד, תָּמִיד הוּא בָא בְּעֵינֶיהָ – וְעוֹד הִיא מַקְשִׁיבָה, אוֹ מַקְשִׁיבָה לְמַרְאִית־עַיִן, וְכָל הַמָּקוֹם סְבִיבָהּ הֵחֵל שׁוֹקֵק יְצוּרִים מְשֻׁנִּים, הֵם יְצוּרֵי חֲלוֹמָהּ שֶׁל אֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה.

הַדֶּשֶׁא הַצִּמֵּחַ אִוֵּשׁ כַּעֲבֹר הַשָּׁפָן הַלָּבָן בִּמְאוּצָה – הָעַכְבָּר הַנִּפְחָד שִׁכְשֵׁךְ דַּרְכּוֹ בְּמִקְוֵה־הַמַּיִם הַסָּמוּךְ – אָזְנֶיהָ שָׁמְעוּ אֶת קִשְׁקוּשׁ סִפְלֵי הַתֵּה הָעוֹלֶה מִן הַסְּעֻדָה שֶׁאֵין־לָהּ־סוֹף שֶׁל אַרְנַב־הָאָבִיב וְרֵעָיו, וְאֶת קוֹלָהּ הַצּוֹרֵם שֶׁל הַמַּלְכָּה הַמְצַוָּה מִיתַת־בֵּית־דִּין לְאוֹרְחֶיהָ בִּישֵׁי־הַמַּזָּל – עוֹד הַפַּעַם הָיָה הָעוֹלָל־הַחֲזַרְזִיר מִתְעַטֵּשׁ עַל בִּרְכָּהּ שֶׁל הַדֻּכֶּסֶת, כְּשֶׁקְּעָרוֹת וְצַלָּחוֹת מִתְנַפְּצוֹת סְבִיבוֹ – עוֹד הַפַּעַם מָלֵא הָאֲוִיר אֶת צִוְחַת הַגְּרִיפוֹן וּשְׁרִיקַת עֶפְרוֹנוֹ שֶׁל הַחֹמֶט, וְקוֹלָם הַנֶּחֱנָק שֶׁל חֲזִירֵי־הַיָּם הַמוּשָׂמִים־לְאַל, בְּלוּלִים בְּגִנּוּחָיו הָרְחוֹקִים שֶׁל הַצַּבְהֲבַאי הֶעָלוּב.

הִנֵּה כִּי כֵן הוֹסִיפָה לָשֶׁבֶת, עֲצוּמַת־עֵינַיִם, וְהִשְׁתַּעְשְׁעָה בַמַּחֲשָׁבָה כִּי בְאֶרֶץ־הַפְּלָאוֹת הִיא נִמְצֵאת, אִם כִּי יָדְעָה כִּי אַךְ תִּפְקַח אֶת עֵינֶיהָ יִמּוֹר הַכֹּל וְהָיָה לִמְצִיאוּת קֵהָה – הַדֶּשֶׁא יְאַוֵּשׁ רַק מַחֲמַת הָרוּחַ, וְאַמַת־הַמַּיִם תִּקָּמֵט לְנִיעַ קְנֵי־הַסּוּף – סִפְלֵי־הַקַּשׁ הַמְנַקְּשִׁים יֵהָפְכוּ צִלְצוּל זוּגִים־שֶׁל־צֹאן, וְתַחַת קוֹלוֹתֶיהָ הַצּוֹרְמִים שֶׁל הַמַּלְכָּה יְנַסֵּר קוֹלוֹ שֶׁל נַעַר־הָרוֹעִים – וְעִטּוּשׁוֹ שֶׁל הָעוֹלָל, וְצִוְחַת הַגְּרִיפוֹן וְכָל שְׁאָר הַקּוֹלוֹת הַמּוּזָרִים, יִמּוֹרוּ בְּעִרְבּוּבְיַת הֲמֻלָּתָהּ שֶׁל חֲצַר־הַמֶּשֶׁק הָעַסְקָנִית – וּגְעוֹת הַבָּקָר בְּרָחוֹק תָּבוֹא תַּחַת גְּנִיחוֹתָיו הַכְּבֵדוֹת שֶׁל הַצַּבְהֲבַאי.

לְסוֹף צִיְרָה לְעַצְמָהּ אֵיךְ תִּהְיֶה אֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה עַצְמָהּ, בִּרְבוֹת הַיָּמִים, אִשָּׁה־בִּבְגוּרֶיהָ: וְאֵיךְ, בְּכָל שְׁנוֹת פָּרְחָהּ, יִשָּׁמֵר בְּחֻבָּהּ הַלֵּב הַתַּם וְהָאוֹהֵב אֲשֶׁר לִימוֹת יַלְדוּתָהּ; וְאֵיךְ תִּהְיֶה כוֹנֶסֶת סְבִיבָהּ פְּעוּטות אֲחֵרִים, וּבְעֵינֵיהֶם הֵם תַּצִּית אוֹרָה וְחִיּוּת בְּסִפּוּרִים מוּזָרִים לָרֹב, אוּלַי אַף בַּחֲלוֹם אֶרֶץ־הַפְּלָאוֹת מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים: וְאֵיךְ יֵצַר לָהּ בְּכָל תּוּגוֹתֵיהֶם הַתַּמּוֹת, וּבְכָל שִׂמְחוֹתֵיהֶם הַתַּמּוֹת תָּשִׂיש, מִזָּכְרָהּ אֶת חַיֵּי־יַלְדוּתָהּ הִיא, וְאֶת יְמוֹת הַקַּיִץ הַטּוֹבִים.

תָּם