לְמָשָׁל שֶׁאַתְּ חַיֶּבֶת

לִגְמֹר הַכֹּל מֵהַצַּלַּחַת

וְאָסוּר לִזְרֹק אֹכֶל

לַמְרוֹת שֶׁכְּבָר עָבְרוּ

עַשְׂרוֹת שָׁנִים

שֶׁאַתְּ תָּמִיד חוֹשֶׁשֶׁת

שֶׁיִּגָּמְרוּ הַמַּיִם

וְלֹא יִהְיֶה מָקוֹם

וְלֹא תַּסְפִּיקִי לְהַגִּיעַ

וְיִשְׁכְּחוּ לָקַחַת

אוֹתָךְ

כָּכָה זֶה כְּשֶׁאַתְּ

מַאֲמִינָה לְכָל מָה

שֶׁהַמְבֻגָּרִים אוֹמְרִים לָךְ

וְלֹא עוֹלָה בְּדַעְתִּךְ

לְהַאֲמִין בַּגֶּשֶׁם

שֶׁיָּבוֹא

1.

בַּכֶּנֶס מְדַבְּרִים עַל

עַל טְקָסִים חִלּוֹנִיִּים

הַחַלּוֹנוֹת סְגוּרִים

הַחֶדֶר אָפֵל

אֲבָל מִבַּעַד לַחַלּוֹן

עֵץ רַב פֹּארוֹת

נָע וְנָד חֲרִישִׁי

מִתְפַּלֵּל

2.

עוֹמֵד עַל הַקָּתֶדְרָה, נוֹאֵם, מַסְבִּיר,

מְנוֹפֵף יָדַיִם, עוֹנָה לִשְׁאֵלוֹת

הָאֲנָשִׁים מַאֲזִינִים, מַבִּיטִים בְּךָ.

אִלוּ הָיִיתִי אִמְּךָ הָיִיתִי נִזְכֶּרֶת

אֵיךְ הָיִיתָ, תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ, בֶּן חֹדֶשׁ,

בֶּן שָׁנָה, בֶּן שָׁלוֹשׁ,

מְתוֹק תַּלְתַּלִים, נִבְרָא בְּמַבָּטִי

“קָשֶׁה כִּשְׁאוֹל קִנְאָה”. (שיר השירים)

הַקִּנְאָה מְאָרֶרת

הַקִּנְאָה מְעַוֶּרֶת

הַקִּנְאָה נוֹטֶרֶת

הִיא חַמִדָנִית

הַקִּנְאָה בּוֹלֶמֶת

הַקִּנְאָה צוֹרֶרֶת

הַקִּנְאָה סוֹבֶלֶת

הִיא נַקְמָנִית

הַקִּנְאָה מַקְטִינָה

הַקִּנְאָה מַכְפִּישָׁה

הַקִּנְאָה אוֹטֶמֶת

הִיא קַמְצָנִית

הַקִּנְאָה מַשְׁפִּילָה

הַקִּנְאָה מַכְאִיבָה

הַקִּנְאָה מַעֲלִיבָה

הִיא פַּחְדָנִית

אֵלַת הַיָּם הוֹלֶכֶת יְחַפָה עַל הַחוֹל –

בֶּגֶד־יָם וָרֹד בִּיקִינִי

כּוֹבַע קַשׁ לְרֹאשָׁהּ

תִּיק צַד קָטָן חַגוּר לְמָתְנֶיהָ

חוֹתֶרֶת בִּמְשׁוֹטֵי יָדֶיהָ

לְפַלֵּס דֶּרֶךְ בְּמֶלַח הָאֲוִיר

*

כְּחֻלָה הַנְּקֻדָּה בֵּין עֵינֶיהָ

כְּחֻלוֹת עֵינֶיהָ הַחוּמוֹת

כָּחֹל יָפְיָהּ

הַצְּעִירָה שֶׁעוֹמֶדֶת לְפָנַי

בַּתּוֹר לְדָלְפֵּק הַדֹּאַר

שְׂעָרָהּ הֶחָפוּף רָטֹב עֲדַיִן

קַצְווֹת שַׂעֲרוֹתֶיהָ

כְּאַצּוֹת מִשְׂתָּרְגוֹת עַל צַוָּאר גִּבְעוֹלִי

נִכְרָכוֹת עַל גַּב מְעִילָהּ הָרַךְ,

הִיא מַרְכִּיבָה מִשְׁקָפַיִם

אֶת פָּנֶיהָ לֹא אֶרְאֶה

הָאִישׁ בָּרְחוֹב תּוֹקֵעַ מַסְמְרִים

בִּמְכָלֵי עֵץ עַל הַמִּדְרָכָה.

הוא לא יוֹדֵעַ שָׁאִשְׁתּוֹ כָּעֵת

בְּבֵיתָם אוֹרֶזֶת וְעוֹזֶבֶת –

הַתִּינוֹק בְּחֵיקָהּ.

לִפְעָמִים הִיא הָאָדוֹן.

לִפְעָמִים הַשִּׁפְחָה.

לִפְעָמִים סוֹכֶנֶת כְּפוּלָה.

מִשּׁוּם שֶׁהֵם

הוֹלְכִים

הֵם יַגִּיעוּ

גֶבֶר וְאִשָּׁה

צַלְיָנִים בַּשְּׁבִיל הַמִּתְאָרֵךְ כְּזָנָב

בִּשְׂדֵה שִׁלְהֵי הַקַּיִץ

לִקְרַאת הַשִׁכּוּן הַפַּרְוָרִי

הַמְגֻבָּב הָאַפְרוּרִי

שֶׁרוֹבֵץ כִּלְטָאָה מַמְתִּינָה

שֶׁיְּלַטְּפוּ אוֹתָהּ

שֶׁיַּבִּיטוּ לָהּ

בָּעֵינַיִם

1.

עַל קִיר שֵׁרוּתֵי נָשִׁים בַּקּוֹלְנוֹעַ

צִלּוּם בַּשָּׁחֹר־לָבָן מִתּוֹךְ סֶרֶט לִפְנֵי שְׁלֹשִׁים שָׁנָה:

נַעֲרָה מִתְבּוֹנֶנֶת בְּעַצְמָהּ בַּמַּרְאָה, מוֹשַׁחַת בְּחָפְזָה

אֶת שְׂפָתֶיהָ בְּלִפְּסְטִיק.

מְכִינָה עַצְמָהּ לִקְרַאת פְּגִישָׁה.

2.

“What was it all about”

שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה בְּתָא הַשֵּׁרוּתִים שֶׁלְּיָדִי.

“I’ts all about lonelines”

חֲבֵרְתָּהּ בַּתָּא הַשַׁנִי עָנְתָה לָהּ.

וּפִתְאוֹם צָחֲקָה:

“אֲבָל אֵיזֶה מִשְׂחָק נִפְלָא!”

אָדוֹן שְׁמִיטְבֶּרְג בַּעַל הַמַּכֹּלֶת

פּוֹתֵחַ הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר אֶת הַסּוֹרָגִים

מְסַדֵּר אֶת הָאַרְגָּזִים, מַכְנִיס לַחֲנוּת;

אִישׁ מְבֻגָּר לָבוּשׁ אֲפֻדָּה יְשָׁנָה.

גַם מִי שֶׁלֹא יָדַע

כְּשֶׁרָאָה אֶת גֵּווֹ הַשָּׁפוּף

כְּמוֹ מְחַכֶּה לְמַכָּה

מְנַסֶּה לְהִתְגּוֹנֵן בְּיָד אַחַת

וּבַיָּד הַשְּׁנִיָּה מַמְשִׁיךְ בַּעֲבוֹדָתוֹ

בְּמַבָּט מְזֻגָּג –

יָכֹל לְדַמּוֹת מִנַּיִן בָּא.

אָדוֹן שְׁמִיטְבֶּרְג וְאִשְׁתּוֹ עוֹבְדִים מֵעֶרֶב עַד כְּלוֹת.

אִשְׁתּוֹ כִּבְדַת רַגְלַיִם, מַבָּטָהּ עָיֵף, נֶאֱמָנָה

לְשָׁרֵת כָּל מִי שֶׁבָּא.

פַּעַם הָיְתָה יַלְדַּת צַמּוֹת וּסְרָטִים.

עֵינֵי הַפְּנִינָה הַחוּמוֹת בָּהֲקוּ

כְּשֶׁיָּשְׁבָה בְּפֶתַח הֶחָצֵר

בַּכְּפָר הַדָּשֵׁן הַיַּשְׁנוּנִי

חוֹלְמָנִית אֶל הַמֶּרְחַקִים.

לִפְנֵי שְׁלֹשִׁים שָׁנָה גַּרְתִּי בְּבַיִת מוּלָם.

לֹא רַק הַמַּכֹּלֶת שֶׁלָּהֶם,

גַּם הַבַּיִת שֶׁלִּי כְּבָר נֶהֱרֵס.

בָּתֵּי שִׁכְחָה נִבְנוּ תַּחְתָּם.

כּוֹבַע הַחַאקִי עַל הַשֵּׂעַר הַלָּבָן.

קַו הַפָּנִים רָפוּי, מִתְרַכֵּךְ –

הוּא מִתְבּוֹנֵן בְּכַפּוֹת יָדָיו, מְחַכֵּךְ וְרוֹחֵץ אוֹתָן בָּאֲוִיר

מֵנִיף יָדָיו בִּתְנוּעַת נִצּוּחַ עַל הַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים

פּוֹכֵר אֶצְבְּעוֹתָיו, מוֹחֵט אַפּוֹ, מוֹעֵךְ כּוֹבָעוֹ,

שְׂפָתָיו נָעוֹת, כְּאִלּוּ אוֹמֵר – נוּ טוֹב – וְאָז

מְנַהֵל שִׂיחָה אִלֶּמֶת עִם צִפָּרְנָיו, בּוֹדֵק אוֹתָן

בִּקְפִידָה, וְאֶת כִּתְמֵי הַזִּקְנָה שֶׁעַל יָדָיו

וְרֶשֶׁת הַוְּרִידִים, וְאָז מֵנִיעַ

רֹאשׁוֹ לְפִי מִקְצָב שֶׁהָרַדְיוֹ מַשְׁמִיעַ

פִּתְאֹם לוֹפְתוֹת יָדָיו אֶת כְּתֵפָיו

אוֹחֵז חַיִּים שְׁלֵמִים

וּכְבָר אֶצְבְּעוֹתָיו סוֹפְרוֹת אֶת שְׁנוֹתָיו

כְּשֶׁהַפֶּה מִשְׁתַּרְבֵּב בְּסַפְקָנוּת, אוּלַי רֶמֶז

חִיוּךְ, נְהָרָה תְּמִימָה – הוּא שׁוֹלֵף מַחְבֶּרֶת צְהֻבָּה

שֶׁבָּה כְּתַב יָדוֹ מִסְתַּלְסֵל – רוֹמַנְטִיקָן אָבוּד

שֶׁחֲזוֹנוֹ מִתַּמֵּר וְכוֹבַע הַחַאקִי

מֵגֵן עָלָיו מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁשָּׁקְעָה.

עַל הַדַּף הַצָהֹב כּוֹתֶרֶת עִם קַו מֻדְגָּשׁ:

‘פִּתְרוֹן בְּעָיוֹת’. הוּא מְסַמֵּן בְּאֶצְבַּע

אֶת הַמִּלִים, כְּמוֹ אֶת מַהֲלַךְ חַיָּיו

לְפִי קַוֵּי כַּפּוֹתָיו, אֵינוֹ מַבְחִין

שֶׁאֲנִי מַתְבּוֹנְנֶת בּוֹ, כְּשֶׁהוּא מְהַנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ

וּבְיָדָיו, פּוֹרֵשׂ אוֹתָן כְּמוֹ תִּמָּהוֹן;

הָאֶצְבַּע מוֹרָה בְּתּוֹכֵחָה אֶל קְהַל חַיָּיו

שֶׁהִצְטַבֵּר נִכְחוֹ עַכְשָׁו

גּוֹרֵר אֶת רַגְלָיו הַכְּבֵדוֹת תְּחוּבוֹת

בְּאַנְפִּילָאוֹת יְשָׁנוֹת, עָמַד אָדוֹן גְּרוֹסְבֶּרְג

בֶּן שְׁמוֹנִים וְאַרְבַּע עַל הַמִּרְפֶּסֶת, לְהִתְבּוֹנֵן

בַּטִּילִים שֶׁיָּעוּפוּ מֵעַל בֵּיתוֹ, מְסָרֵב לַהַפְצָרוֹת לָרֶדֶת לַמִּקְלָט.

הוּא עָבַר אֶת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה

וְהָרִאשׁוֹנָה וְאֶת פַּרְעוֹת חֶבְרוֹן בְּתַרְפַּ"ט.

מָה טַעַם לְהִסְתַּתֵּר, הוּא אוֹמֵר, הוּא

אִבֵּד אֶת הַפַּחַד.

הוּא צָדַק. הַטִּילִים עָקְפוּ אֶת בֵּיתוֹ

וְנָחֲתוּ עַל בָּתִּים אֲחֵרִים נְטוּלֵי הִיסְטוֹרְיָה

חַפִּים מֵאַשְׁמָה.

גִּלּוּי נָאוֹת: שְׁמוֹ שֶׁל הָאִישׁ עָלָיו אֲסַפַּר כָּאן מַתְחִיל בָּאוֹת H:

צוּרַת שְׁתֵּי יָדַיִם מוּרָמוֹת בִּצְעָקָה.

הוּא שׁוֹתֵק. אֵינוֹ רוֹצֶה עֶזְרָה. H הִיא סֻלָּם כְּלַפֵּי מַעְלָה.

אֲנִי מְדַמָּה אוֹתוֹ יוֹשֵׁב נֹכַח הַמְטַפֵּל בַּבַּיִת שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם,

מִן הַחַלּוֹן נִבָּט הַיָּם. הוּא מַבִּיט בַּיָּם.

כְּבָר אֲמַרְתִּי שֶׁשְׁמוֹ מַתְחִיל בְּ-H?

כְּלוֹמַר, שְׁתֵּי יָדַיִם מוּרָמוֹת לִצְעָקָה?

אֲנִי רוֹאָה אוֹתוֹ יוֹשֵׁב שָׁם מַבִּיט בַּיָּם, סַרְבָן.

גִּלּוּי נָאוֹת: מֵרֶגַע שֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁהַ-H שֶׁל שְׁמוֹ הִיא סֻלָּם

לֹא יָכֹלְתִּי לִישֹׁן. אוּלַי הָיָה זֶה מִתּוֹךְ חֲלוֹם.

הַשִׁיר בָּדוּי, כַּמּוּבָן. לֹא הַצְּעָקָה.

שתי ידיים מורמות כלפי מעלה הן ההירוגליף המצרי העתיק של הנשמה שלאחר המוות.

אִלּוּ הָיִיתִי רוֹאָה הָיִיתִי עוֹזֶרֶת?

הָיִיתִי חוֹבֶשֶׁת אֶת פִּצְעֵיהֶם

בְּחֻלְצָתִי שֶׁאֶקְרַע לִרְצוּעוֹת בַּד

לַחְסֹם אֶת הַדִּמּוּם שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק?

הָיִיתִי נִגֶּשֶׁת וְשׁוֹכֶבֶת בְּמִטָּתָם?

חוֹלֶקֶת אִתָּם אֶת לַחְמִי?

הַאִם הָיִיתִי מְסֻגֶּלֶת לֶאֱכֹל, לִישֹׁן, אִלּוּ הָיִיתִי

רוֹאָה מָה שֶׁאֵינִי רוֹצָה לִרְאוֹת, יְרֵאָה מִפְּנֵי הַבַּלָּהָה

מַטְמִינָה רֹאשׁ מִפְּנֵי הָאַשְׁמָה, אִלּוּ הָיִיתִי רוֹאָה –

שַׁלְהֶבֶת שׂוֹרֶפֶת עַיִן

אוֹרְבִים מַמְתִּינִים שֶׁאֶעֱצֹם עֵינַי

יַעֲלוּ וְיָבוֹאוּ לְפָנַי זֶה אַחַר זֶה

פָּנִים שֶׁמֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי

מוּחָשִׁיִּים כַּאֲנָשִׁים חַיִּים

שׁאֶתְבּוֹנֵן בָּהֶם מִתְחַלְפִים אֵלּוּ בְּאֵלוּ

מִנַּיִן הֵם בָּאִים כְּמוֹ תּוֹבְעִים מִמֶּנִּי

לְהַכִּיר אֶת הֲמוֹנֵיהֶם

מִשְּׁנוֹת קִיּוּם אֲחֵרוֹת בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים

מַמְשִׁיכִים שְׁקוּפִים

לְהַדְהֵד בַּיְּקוּם

מְבַקְּשִׁים שֶׁאַסְכִּים

שֶׁאֵי פַּעַם הָיוּ

אַתְּ יְכוֹלָה לְהַמְצִיא

לְעַצְמֵךְ אִישׁ שִׂיחָה

לִשְׁלֹחַ מִכְתָּבִים אֵלָיו

לִכְתֹּב לָךְ מִכְתָּבִים מִמֶּנּוּ

לִקְנוֹת לְעַצְמֵךְ מַתָּנוֹת מִמֶּנּוּ

לְהַמְצִיא לוֹ כְּתֹבֶת מֵיל

לְהִתְכַּתֵּב אִתּוֹ –

הַחַיִּים הַמְּדֻמְיָנִים הֲכִי

פָּחוֹת מְסֻכָּנִים.

“It was meant to be so!”

אָמַר ג’וֹ מִסִּיאַטְל, כְּשֶׁרַצְנוּ הֲלוּמֵי יַיִן

בּוֹרְחִים מִסַעֲרַת בִּרְקֵי גֶשֶׁם וּבָרָד שֶׁהִתְקִיפָה אוֹתָנוּ

עַל הַמִּרְפֶּסֶת בְּחַוַּת יַיִן אִיטַלְקִית, בְּיוֹם קַיִץ חַם סַגְרִירִי.

הֲלוּמֵי צְחוֹק פָּרוּעַ, נוֹטְפֵי מַיִם כִּכְבָסִים תְּלוּיִים, נִגַּבְנוּ

אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי בְּמַפּוֹת שֻׁלְחָן.

הַצְחוֹק הַמְשַׁכֵּר פָּרַץ אֶת מַחְסוֹמֵי הַזָּרוּת

בִּקְבוּצָה שֶׁל אֲנָשִׁים מִקַּצְוֵי הָעוֹלָם שֶׁהִזְדַּמְנוּ יַחַד

לְיוֹם טִיּוּל בַּנּוֹפִים הָרַכִּים זְהֻבִּים שֶׁל טוֹסְקָנָה.

כַּרְמֵי הָעֲנָבִים הָיוּ זֵר לְרָאשֵׁינוּ, הַיַּיִן נִשְׁפַּךְ.

וְג’וֹ, שֶׁעֵינָיו נָצְצוּ, מֻטְרָף מִשִּׂמְחַת חַיִּים, צָעַק לַמֶּרְחָבִים:

“!I say, we all met Dionysus today”

ר' נַחְמָן מֵאוּמָן

לִפְנֵי מָאתַיִם שָׁנָה יָרוּ

אוֹתְךָ לָעוֹלָם כְּמוֹ קָלִיעַ

וַעֲדַיִן טָס בֶּחָלָל הַפָּעוּר

מְחַפֵּשׂ לְאָן לְהִתְבַּיֵּת

זִיקִים לְתוֹכֵנוּ

לְנִקְרַת הַצוּר

זֶרַע אֵל מִתְפּוֹצֵץ

נִפְזָר

1.

מִי שֶׁחָצָה נְהָרוֹת בְּיָמִים עָבָרוּ

יָדַע שֶׁיֵּשׁ לְהַקְרִיב לְאֵל הַנָּהָר

לְחַלּוֹת פָּנָיו בְּמִנְחָה.

יָדַע שֶׁיֵּשׁ לְהַשְׁקִיט מַיִם רַבִּים

אֶת זְרִימָתָם הַהֲפַכְפַּכָּה.

יָדַע שֶׁיֵּשׁ טְקָסִים שֶׁל רִצּוּי בַּמַּעֲבָר.

מִי שֶׁלֹּא הִקִּיז דָּם, לֹא הִצִּיב גַּלֵּי אֲבָנִים,

לֹא בָּנָה מִזְבֵּחַ

מִי שֶׁלֹא שִׁלֵּם אֶת מַס הַנָּהָר

נֶאֱבַק עִמּוֹ זָר עַד שַׁחַר

2.

כָּל לַיְלָה נֶאֱבַק עִמָּנוּ

פּוֹגֵעַ בָּנוּ חוֹתָמוֹ

מֵאָז נִצְלַע עַל יְרֵכוֹ

חַיִּים קָשִׁים הָיוּ לְיַעֲקֹב.

וְאֵיזֶה מְחִיר הָיָה עָלָיו לְשַׁלֵּם

כְּדֵי לִזְכּוֹת בַּבְּכוֹרָה

וּכְדֵי לִזְכּוֹת בָּאִשָּׁה הָאֲהוּבָה

שֶׁתָּמוּת עַל פָּנָיו

וּכְדֵי לִזְכּוֹת בְּבִרְכַּת הָאֵל

עִמּוֹ נֶאֱבַק וְשָׂרָה

וּכְדֵי לַחְזוֹת מֵחָדָשׁ בִּפְנֵי

בְּנוֹ יַקִּירוֹ

שֶׁנִּטְרֵף מֵעָלָיו

חַיִּים קָשִׁים הָיוּ לוֹ לְיַעֲקֹב

גְנוּבְתִי יוֹם וּגְנוּבְתִי לַיְלָה

כְּשֶׁהָאֵל עוֹקֵב אַחֲרָיו בְּמַבָּטוֹ

וְאֵינוֹ מַרְפֶּה

אֲבָל אֵלִיָּהוּ

אֵלִיָּהוּ אֵלִיָּהוּ

מָתַי תַּחְזֹר

לְסַפֵר לִי

מִי אֲנִי

תּוֹפִיעַ

בָּאַדֶּרֶת הַהִיא

וִיהִי מֵרוּחֲךָ

אֵלַי

עֵינַיִךְ בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן –

זֶה שְׂדֵה תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין

זֶה אֵל שָׁדֵי

אֵלֶּה שְׁדֵי הָאֲדָמָה

הַשִּׁבּוֹלִים

שַׁלְהֲבוֹת בֵּית לֶחֶם

אֲפִלּוּ בְּנָפְלוֹ לַיָּם

הִמְשִׁיךְ אִיקָרוֹס לְהַבִּיט בְּשֶׁמֶשׁ

הַיַּעַד הָאֱלֹהִי.

אֲפִלּוּ בְּנָפְלוֹ לְלוֹעַ

לִוְיְתַן הַיָּם הָעֲנָקִי

הֶאֱמִין שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מְצַפָּה לוֹ.

הֶאֱמִין שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ

אֵל אוֹהֵב.

אֲפִלּוּ בְּנָפְלוֹ

הֶאֱמִין שֶׁיּוּכַל לְהַגִּיעַ.

לְהִתְמַזֵּג בְּאוֹר לוֹהֵב.

1.

חַיָּיו וּמוֹתוֹ הָיוּ תּוֹכֵחָה.

כִּי הֶאֱמִין שֶׁנּוֹעַד לִתְהִלָּה –

וְלֹא הֵבִין כִּי אֶת קְלוֹנוֹ שֶׁל

הָאֵל־אָב הַחוֹטֵא

הוּא נוֹשֵׂא.

עַל כֵּן יֵשׁוּ רֵד מֵהַצְּלָב.

חֲדַל לִהְיוֹת מוֹפֵת לְבְגִידַת הָאָב.

2.

אַחֲרֵי שֶׁהִתְחַפֵּשׂ לְסוּפֶּרְמֶן

וְהִתְנַדֵּב לַסְּפּוֹרְט הָאֶתְגָּרִי שֶׁל צְלִיבַת מַסְמְרִים

וְקִבֵּל קְרִיאוֹת בּוּז וּצְלִיפוֹת בִּמְקוֹם מְחִיאוֹת כַּפַּיִם

(הוּא דִּמְיֵן בְּטָעוּת שֶׁזֶּה טֶקֶס חֲנִיכָה)

הִתְעוֹפֵף מִכָּאן לַמָּקוֹם הֲכִי רָחוֹק הָאֶפְשָׁרִי.

תָּמִיד אָמַר שֶׁבָּאָרֶץ לֹא נוֹתְנִים לִחְיוֹת.

מִי שֶׁיִּרְצֶה לַחְזוֹת בְּזֹהַר פָּנָיו

שֶׁיִּכָּנֵס לִכְנֵסִיַּת הַפֵיסְבּוּק.