רות נצר
הגוף היחיד
פרטי מהדורת מקור: ישראל: ספרא; 2015

זכה בפרס אס"י פרס איגוד כללי של סופרים בישראל

מה את רואה

מאת

רות נצר


מה את רואה

מאת

רות נצר


מָה אַתְּ רוֹאָה, שָׁאַל –

אֶת עַצְמִי וּבְשָׂרִי אֲנִי רוֹאָה בַּיָּרֹק הַזֶּה,

עֵינַי בָּעֲשָׂבִים, דָּמִי בַּנְּחָלִים, פִּי בַּבְּאֵרוֹת,

שָׁדַי בַּגְּבָעוֹת, שָׂעֲרוֹתַי בַּגִּבְעוֹלִים –


הָעֵצִים בַּשְּׂדֵרָה הֵם אֲבוֹתַי,

זַהֲרוּרִים הַמִּשְׁתַּקְּפִים בַּנָּהָר הֵם עֵינַי,

טַל הַצִּפּוֹרִים שֶׁעָפוֹת מֵעָלַי הֵן שִׁירָתִי,

הַשַּׁחַר יְקִיצָתִי.


מָה אַתְּ רוֹאָה –

אוֹתְךָ הָעוֹלָם אֲהוּבִי, אֲנִי רוֹאָה,

אוֹתְךָ, עוֹלָם, הַאִם אַתָּה רוֹאֶה אוֹתִי,

עוֹלָם אָהוּב שָׂנוּא, עוֹלָם עָלוּב מְפֹאָר שֶׁלִּי




המקום

מאת

רות נצר


הַמָּקוֹם שֶׁחָדַל לָמוּת

שֶׁחָדַל לְהִתְעַקֵּשׁ

שֶׁחָדַל לְהָבִין

שֶׁחָדַל לָדַעַת

שֶׁחָדַל לְהַכְחִישׁ

הַמָּקוֹם שֶׁחָדַל

שֶׁאֵינוֹ חָדֵל לְעוֹלָם

וְעוֹבֵר הָלְאָה מִזֶּה

וּמַבִּיט לְאָחוֹר

וּמִשְׁתּוֹמֵם




קריאה

מאת

רות נצר


הַשָּׂדֶה

הַשַּׁעַר

הַשְּׁבִיל

הַחַלּוֹן

מִמֶּנּוּ בָּאָה

הַקְּרִיאָה

וְנִמְשֶׁכֶת


(חוֹצָה כְּצִפּוֹר אֶת הַחֶדֶר וְחוֹלֶפֶת בִּיעָף הַחוּצָה)




מי

מאת

רות נצר


מִי זוֹ

הַמַּשְׁקִיפָה מִבַּעַד עֵינַי

עַל פְּרִיחַת הַתַּפּוּז


מִי זוֹ

הַנֶּפֶשׁ שֶׁמִּבַּעַד הַנֶּפֶשׁ

מְיַחֶלֶת


וּמַהוּ כִּלְיוֹן הַנֶּפֶשׁ

אֶל הָאָהוּב

שֶׁמִּבַּעַד לָאָהוּב




יקום

מאת

רות נצר


יוֹם אֶחָד תָּבִין אֶת זֶה.

הַכֹּל מֻנָּח כָּאן.

יְקוּם מִתְפַּשֵּׁט זוֹרֶה לֶחָלָל

רִבְבוֹת זֵרְעוֹנִים

אֶל לֶב הַמַּאְפֵּלְיָה.

שׁוּלֵי הַיְּקוּם אוֹחֲזִים

אֶת אֶרֶג הַשּׁוֹנֶה וְהַדּוֹמֶה –

פּוֹרְמִים כָּל לַיְלָה מֵחָדָשׁ.

נוֹשְׂאִים עַל גַּבָּם אֶת הַכַּדּוּר הַבּוֹעֵר הַזֶּה.

וְהָאֵל שֶׁטֶּרֶם הִפְצִיעַ רָדוּם עֲדַיִן בְּפֵרוֹת הַגַּן.

נָחָשׁ כָּרוּךְ סְבִיבֵנוּ שׁוֹלֵחַ בְּשׂוֹרָתוֹ.




הבלתי

מאת

רות נצר


הַבִּלְתִּי נֶאֱמָר

הַפֶּה הַנִּפְעָר

הַפֶּה הַשָּׁקוּף הַנִּזְהָר

הַסּוּס הַדּוֹהֵר הַנֶּהֱדָר

הַסּוּס הַבּוֹעֵר הַנִּגְרָר

רַעֲמַת הַבִּלְתִּי נֶאֱמָר

הַקְשֵׁב לַנִּפְעָר

הַנִּדְהָר




דווקא זה

מאת

רות נצר


דַּוְקָא זֶה

שֶׁתָּפַר

אֶת הַקּוֹדִים

וְאֶת הַהַכְלָבוֹת


רָץ נְשׁוּךְ רַגְלוֹ

בְּצַוָּאר מִתְאָרֵךְ

עָלָה בַּמַּדְרֵגוֹת הִתְעוֹפֵף לוֹ


דַּוְקָא זֶה שֶׁתָּפַר בִּשְּׁקִידָה עַד כֹּה –

פָּרַם


דַּוְקָא זֶה שֶׁקָּפַץ אֶת אֶגְרוֹף יָדוֹ –

שָׁב וְשִׁחְרֵר וְהִרְפָּה


דַּוְקָא זֶה

נִשְׁכַּב לְהָרִיחַ

חֹפֶן אֲדָמָה לִנְשֹׁם

רֵיחַ כֻּסְבָּרָה וְחַרְצִיּוֹת




גלגלים

מאת

רות נצר


מִפְּנֵי שְׁשָּׁמַעְתִּי אֶת גַּלְּגַלֵּי הַמֶּרְכָּבָה

לֹא נִהְיוּ הַחַיִּים נְהִירִים יוֹתֵר

תְּנוּעַת הַגַּלְגַּלִּים פָּעֲמָה בִּתְנוּעַת הַצִּפּוֹרִים

בְּרֶטֶט הַמַּיִם מִתַּחַת לָאֲדָמָה

בְּרַחַשׁ עַלְעָלִים

בַּהֲלִיכַת אֲנָשִׁים בָּרְחוֹב מֵהָכָא לְהָתָם

אֲפִלּוּ עֲנָנִים נַעֲנוּ אֵלֶּה לְאֵלֶּה

בַּמֶּרְכָּבָה מַמְתִּין

זֶה הַמִּתְבּוֹנֵן בָּנוּ וְשׁוֹתֵק דְּבָרוֹ




כל רגע

מאת

רות נצר


כָּל רֶגַע

הָעוֹלָם נִבְרָא

כָּל רֶגַע

נִפְרָד

מַעֲנִיק

אֶת הֶעְדֵּרוֹ

כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ

נָגַע

בִּנְקֻדַּת

אֵין־חֲזֹר

סִמֵּן אוֹתָךָ

נְקֻדָּה


אוֹר מְדַמֵּם

טָהוֹר




זה

מאת

רות נצר


זֶה מָה שֶׁמַּתְאִים לִי

לִתְפֹּר אֶת הָרֶגַע הַשָּׁקוּף


מִפְּנֵי חַיּוֹת הַבָּר

שֶׁאוֹכְלוֹת עֲשָׂבִים כָּאֵלֶּה


לִטְבֹּל אוֹתוֹ בְּמַיִם צְלוּלִים

שֶׁל קַרְקָעִית נָהָר


*

מָה שֶׁלֹּא נָבִין לְעוֹלָם

מָה שֶׁבִּקְצֵה הָאֶצְבַּע הַמּוֹרָה: ‘זֶה’


וְתָמִיד מֵעֵבֶר לָהּ


מָה שֶׁנִּמְצָא מַמָּשׁ כָּאן

נֹכַח פָּנֵינוּ




קופסה

מאת

רות נצר


דָּמִית לְקֻפְסָה

שֶׁאִישׁ גִלֵּף בְּמוֹ יָדָיו

מֵעֵץ הָבְנֶה

רִפֵּד תּוֹכָהּ

בְּאַהֲבוֹת

זִלֵּף נִרְדּוֹ

וְאַיָּלָה קְטַנָּה

הִרְגִּיעַ בְּתוֹכָהּ

קְטִיפָה הִלְבִּישׁ

אֶת קֻפְסָתוֹ

תָּלָה עַל חשֶׁן

לִבּוֹ




סבלנות

מאת

רות נצר


סַבְלָנוּת גַּרְגְּרֵי הַחוֹל הַנּוֹדְדִים

סַבְלָנוּת הָאֲדָמָה הַמַּמְתִּינָה לַגֶּשֶׁם

סַבְלָנוּת הָעֵץ לַצִּפּוֹר בֵּין עֳפָאָיו

סַבְלָנוּת הַפְּרִי לְאוֹכְלֵהוּ


סַבְלָנוּת הָאוֹר לַצֵּל

סַבְלָנוּת הַשֶּׁמֶשׁ לַיָּרֵחַ

סַבְלָנוּת הַיָּם לְמֵי הַנְּהָרוֹת

סַבְלָנוּת הָאֵל לָאָדָם

וְהָאָדָם לָאֵל


סַבְלָנוּת הַיַּעַר לַצְּבִי שֶׁיַּעֲבֹר בּוֹ

סַבְלָנוּת הַצּוּקִים לִקְרַאת זְרִיחָה

וְהַסְּלָעִים הַמַּמְתִּינִים

לְהִתְגַּלּוּת

סַבְלָנוּת הַנְּשָׁמָה לִקְרַאת הַגּוּף

שֶׁתִּוָּלֵד בּוֹ

סַבְלָנוּת הַבֶּגֶד לְלוֹבְשׁוֹ

סַבְלָנוּת הַיֶּלֶד לְגוּפוֹ

הַגָּדֵל


סַבְלָנוּת הָאוֹתִיּוֹת לַמִּלִּים

סַבְלָנוּת קִירוֹת הַמְּעָרָה לַנַּעַר

שֶׁיַּחְרֹט בָּן אֶת שְׁמוֹ


סַבְלָנוּת יָשְׁרוֹ הַמֻּחְלָט שֶׁל אֹפֶק הַיָּם

לְנַפְתּוּלֵי הַלֵּב

סַבְלָנוּת הָאֶבֶן לַפֶּסֶל הַנֶּחְצָב בָּהּ


סַבְלָנוּתוֹ שֶׁל הַשִּׁיר לְרֶגַע הִכָּתְבוֹ


סַבְלָנוּת הַפַּרְגּוֹד לְהַפְשָׁלָתוֹ

סַבְלָנוּת הַהִיסְטוֹרְיָה לְאַחֲרִית הַיָּמִים

סַבְלָנוּתָהּ לַמִּלְחָמָה הַבָּאָה




מות התמוז 2014

מאת

רות נצר


(בעקבות מבצע ‘צוק איתן’)

“וְהִנֵּה־שָׁם הַנָּשִׁים ישְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז.”

(יחזקאל ח, יד).


יַם שֶׁמֶשׁ יַם תְּבוּאָה

עוֹרְגִים זֶה אֶל זֶה

בַּצָּהֹב הַזֶּה


שֶׁמֶשׁ נוֹצֶצֶת כְּפִגְיוֹן

בְּרָקִיעַ מַכְחִיל


שֶׁבֶר רְאִי מְלֻטָּשׁ מוּל שְׂדֵה

תְּבוּאָה זָהֹב שֶׁהִבְשִׁיל


וְהוּא הַמִּזְבֵּחַ.

וְהוּא הָאֵשׁ.

וְהוּא הַשֶּׂה לְעוֹלָה.


הָאַיִל לֹא בָּא.

קַדִּישׁ עַל בָּמוֹתֵינוּ חָלָל.



הגוף היחיד

מאת

רות נצר


מבט

מאת

רות נצר


חַיַּי כְּחָתוּל חוֹמֵק –

קוֹפֵא מוּלִי –

נוֹעֵץ מַבָּט לוֹהֵב


חַיַּי כְּחָתוּל נִמְלָט –

לְפֶתַע נִדְרָךּ –

מֵסֵב מַבָּט




להישאר

מאת

רות נצר


אִם אֶשָּׁאֵר עֵרָה

אֵדַע כָּל מָה

שֶׁמְּחַכֶּה לִי


עַד קְצֵה הַמַּחְשָׁבָה

אַחְזִיק אֶת הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יִפֹּל


לַגּוּף חַיִּים מִשֶּׁלּוֹ,

כַּף רַגְלִי מוּנֶפֶת אֶל תְּנוּעַת הָעֲנָנִים


כְּאִלּוּ הָיוּ חֻפַּת עוֹלָם

עַל צִיר הַגּוּף הַיָּחִיד שֶׁנִּתַּן לִי




ער

מאת

רות נצר


לַיְלָה כְּמוֹ קְצוֹת עֲצַבִּים

מְגֹרֶה, עֵר.

דְּמָמָה מְחֻסְפֶּסֶת צוֹלֶלֶת.

וְרַעַשׁ עוֹד

יוֹתֵר


הַגּוּף מַכְאִיב

כְּדֵי שֶׁאֵדַע שֶׁאֲנִי קַיֶּמֶת.

מַפְלִיא שֶׁאֲנִי בּוֹטַחַת

שֶׁבַּבֹּקֶר הַנְּשָׁמָה תִּהְיֶה

שָׁם עֲבוּרִי.

בִּשְׁנָתִי הִיא מִתְבּוֹנֶנֶת בִּי

כְּמוֹ אֵם

בְּתִינוֹקָהּ




אור

מאת

רות נצר


1.

אוֹר טוֹבֵעַ בְּמַיִם נִכְנָעִים

חַיּוֹת הַלַּיְלָה דּוֹהֲרוֹת בְּעִקְּבוֹתָיו

אֶל קַצְוֵי אֲפֵלָה

מְחַפְּשׂוֹת נְתִיב מִלּוּט בָּאֹפֶק

לִקְרַאת שִׁיבָתָן בְּשַׁחַר הַהַשְׁכָּמָה


2.

עוֹד מְעַט קָט יִפֹּל הָרוֹכֵב הַלֵּילִי

אֶל מִטַּת הַיּוֹם, יַעֲטֹף אוֹתָהּ בִּשְׂמִיכָה

יְהַדֵּק אֶת שׁוּלֶיהָ מִתַּחַת לַמִּזְרוֹן

כְּדֵי לֶאֱחוֹז אֶת הַחוֹצֶה אֶת סַף

הַמַּעֲבָרִים לְבַל יִמּוֹט.


3.

כְּשֶׁוִּתַּרְתִּי עַל הַשֵּׁנָה

הִיא בָּאָה מֵעַצְמָהּ

עָטְפָה אוֹתִי בִּשְׂמִיכָה

כְּמוֹ סוֹד גָּנוּז בְּתוֹלַעַת



דברים

מאת

רות נצר


מִשּׁוּם מָה נִדְמֶה שֶׁגַּם לָנוּ קוֹרִים דְּבָרִים קַלִּים כְּנוֹצָה

מֻפְרָכִים, אֱוִילִיִּים, מְלֵאֵי רְמִיָּה עַצְמִית וְאַשְׁלָיוֹת,

שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לִתְשׂוּמַת לֵב, לְשַׁתֵּף בָּהֶם מִישֶׁהוּ,


הֲרֵי יִצְחֲקוּ עָלֵינוּ, עַל רְגָשׁוֹת שֶׁלֹּא הָיִינוּ מוֹדִים

בָּהֶם בִּפְנֵי עַצְמֵנוּ, שֶׁחוֹלְפִים בְּמֹחֵנוּ כֹּה מַהֵר,

נִפְזָרִים בַּטִּמְיוֹן מִתּוֹדַעְתֵּנוּ, שֶׁנִּשְׁאֶרֶת רֵיקָה לְהַקְסִים.


הוֹ מֵדִיטַצְיָה בְּרוּכָה שֶׁמּוֹחֶקֶת אֶת רִגְשׁוֹתֵינוּ הַבְּזוּיִים בְּיוֹתֵר,

וּמַאֲצִילָה נֹפֶךְ מְעֻדָּן לְקִיּוּמֵנוּ, עַד כִּי אֲפִלּוּ כֶּלֶב חוֹלֵף

לֹא הָיָה מוֹצֵא בָּנוּ עִנְיָן; הָיָה מְרַחְרֵחַ

לְהֶרֶף קַל וְהוֹלֵךְ הָלְאָה.




פצע התינוק

מאת

רות נצר


כְּמוֹ בָּרֶחֶם, פֶּצַע הַתִּינוֹק יָשֵׁן בִּי, לִפְעָמִים

מְשַׁהֵק, מֵנִיעַ גַּפַּיִם, לִפְעָמִים צוֹעֵק.


פֶּצַע בִּלְתִּי נִרְאֶה שֶׁנּוֹשֵׁךְ אוֹתִי

נוֹגֵס בִּי בְּטֶקֶס יוֹמְיוֹמִי.


פִּיו מָלֵא בְּעָתָה.

(צֵא כְּבָר, צֵא תִּינוֹק בּוֹכֶה,

צֵא תִּינוֹק תּוֹבְעָנִי)

קוֹלוֹ מָלֵא מְחָאָה:


אָנָּא בְּכֹחַ. תְּנִי חָלָב. תְּנִי חֶמְלָה.

הַחֶמְלָה לֹא תְּרַחֵם, לֹא תְּבַזֶּה,

לֹא תִּבְכֶּה, לֹא תִּרְצַח, לֹא תַּכֶּה.




חשאי

מאת

רות נצר


שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת עֲצֵי הַשְּׂדֵרָה

מְהַלְּכִים בַּחֲשַׁאי בְּשַׁיָּרָה

זֶה אַחַר זֶה וְאֵין מַגִּיעַ


בַּבְּקָרִים מְרַשְׁרְשִׁים

עַנְפֵיהֶם מַעֲמִידִים פְּנֵי תָּם:

מֵעוֹלָם לֹא נִתְּקוּ

מִשָּׁרְשֵׁיהֶם


*

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת הַקִּירוֹת רוֹחֲשִׁים

הָאֲרוֹנוֹת רוֹעֲדִים


הַסְּפָרִים יוֹצְאִים מֵהַמַּדָּפִים

מְרַחֲפִים בָּאֲוִיר, הַתְּמוּנוֹת

עַל הַקִּירוֹת נֶאֱנָחוֹת


הַמִּטּוֹת סַבּוֹת עַל צִירָן

בַּבְּקָרִים שׁוֹכְחִים מָה שֶׁהָיָה




בית

מאת

רות נצר


בְּרוּכִים הַקִּירוֹת שֶׁאוֹחֲזִים אֶת הַבַּיִת

לִהְיוֹת בַּיִת

שֶׁמְּסוֹכְכִים עָלַי בַּקֹר וּבְחַמָּה

שֶׁעוֹטְפִים אוֹתִי בְּוַדָּאוּת הַיְּסוֹדוֹת

בָּרוּךְ הַבַּיִת שֶׁשּׁוֹמֵר עָלַי בְּשָׁכְבֵי וּבְקוּמִי


בְּרוּכִים הַקִּירוֹת שֶׁעוֹמְדִים עַל מְקוֹמָם

לְלֹא תְּלוּנָה וָאֹמֶר

בְּשֶׁקֶט בְּסַבְלָנוּת יַקְשִׁיבוּ לִי.

בְּרוּכָה הָרִצְפָּה תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלַי

בְּרוּכָה הַתִּקְרָה הַמְּקֵרָה מֵעָלַי

וְהַגַּג הָאוֹחֵז הַכֹּל יַחַד


בָּרוּךְ הַנּוֹתֵן מִטָּתִי עֶרֶשׂ נְבוּאוֹת

הַנּוֹתֵן בִּי נְשִׁימָה מִקְצֵה הָעוֹלָם

לְהַדְהֵד בְּתָאֵי גּוּפוֹ הָאֵינְסוֹפִי


בָּרוּךְ מִזְבַּח הַשֻּׁלְחָן

אֶמְצַע הַבַּיִת

בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁנָּתַתָּ לִי

מָקוֹם




החפצים

מאת

רות נצר


הַחֲפָצִים בַּבַּיִת הֵם נְצִיגֵינוּ

שׁוֹמְרִים אֶת רֵיחֵנוּ, מַבָּטֵנוּ,

אֶת קוֹלֵנוּ הַצָּבוּר בְּתוֹכָם.

אֶת אַהֲבָתֵנוּ.

אֶת בְּדִידוּתָם.


הַחֲפָצִים הֵם אֵלֵי הַבַּיִת

לָהֶם נַקְרִיב מְנָחוֹת וּקְטֹרֶת.

הֵם נַעֲנִים לָנוּ בִּנְדִיבוּת.

הֵם מַבִּיטִים בָּנוּ בְּעַיִן חֲפֵצָה

נוֹצְרִים אֶת צְעָדֵינוּ

שׁוֹמְרִים לְבַל נִמּוֹט


הַחֲפָצִים הֵם אֵלֵי הַבַּיִת

בִּשְׁנָתֵנוּ יְאָרְחוּ

אֶת הַחֲלוֹמוֹת –

עוֹלֵי הָרֶגֶל לַמִּקְדָּשׁ הַבֵּיתִי




מעבר

מאת

רות נצר


הַזְּמַן מְכוֹפָף לְעַצְמוֹ, מְגַחֵךְ

עַל הַחֲפָצִים

הַנֶּאֱגָרִים בָּאֲרוֹנוֹת


כְּשֶׁאֲדוֹנָם מִסְתַּלֵּק

נִטֶּלֶת זִקָּתוֹ

יֹאבַד כֹּחָם –

יִתְפּוֹרְרוּ כְּמוֹתוֹ


כְּשֶׁמַּבָּטֵךְ יֶחְדַּל

לְמַשֵּׁשׁ אֶת קִיּוּמָם –

יֶחְדְּלוּ


*

עַל כֵּן סַלְּקִי מָה

שֶׁאֵינוֹ הֶכְרֵחִי,

קְחִי רַק אֶת הַנָּחוּץ –


הַחֲפָצִים שֶׁתָּמִיד שָׁמְרוּ לָךְ אֱמוּנִים

שֶׁהֶאֱמִינוּ בָּךְ

גַּם בְּצֵאתֵךְ הִשְׁלִיכוּ רְשָׁתוֹת אַחֲרַיִךְ –

יְפַנּוּ מָקוֹם לְלֹא טְרוּנְיָה.


רַק הַסְּפָרִים הַחֲשׁוּבִים מִכֹּל

שֶׁמַּמְתִּינִים לִתְחִיַּת הַמֵּתִים כְּשֶׁתִּקְרְאִי בָּהֶם,

שֶׁבְּדִמְמַת הַלַּיִל אוֹרְגִים

אֶת פֵּשֶׁר הַיְּקוּם,

עַד יוֹם אֶחָד יַגִּישׁוּ לָךְ אוֹתוֹ

כָּתוּב בִּמְפֹרָשׁ –

הַלֵּב נִכְמָר אֵיךְ יִתְיַתְּמוּ

בִּלְעָדַיִךְ




מבעד החלון

מאת

רות נצר


מִבַּעַד הַחַלּוֹן אוֹר בָּהִיר אָפֹר

כְּאִלּוּ הַשָּׁמַיִם נִשְׁפְּכוּ לְאָחוֹר

פָּנֶיךָ מִתְבּוֹנְנוֹת בָּנוּ

הָאוֹר בַּחֶדֶר צָחֹר


קִירוֹת הַחֶדֶר סְבִיבִי

מַבָּטִי מְצַלֵּם רֶגַע שַׁבְרִירִי

אֶת זִכְרוֹנִי


מטבח

מאת

רות נצר

סַכִּין מְפַלַּחַת אֶשְׁכּוֹלִית

עוֹד קָט הָעֲגַלְגַּלָּה הָרַכָּה

תַּקְרִיב עַצְמָה בְּטֶקֶס הַבֹּקֶר

תַּגִיר מִיצֶיהָ שֶׁאָגְרָה

בְּפַרְדֵּס חָרְפִי

*

בְּתוֹכְכִי כְּרוּבִית מְפֻלַּחַת

נִגְלָה לִי עֵץ הַחַיִּים

גִּזְעוֹ הַמֶּרְכָּזִי פּוֹרֵשׂ

סְבִיבוֹ אֶת קֶשֶׁת

עֲנָפָיו הַפְרַקְטָלִיּים

עֵץ הַחַיִּים

נִטְבַּח בְּפֵרוּרֵי לֶחֶם

*

אֶמְצַע הַלַּיְלָה

אוֹחֶזֶת בְּכַפּוֹתַי סֵפֶל תֶּה חַם

הַקִירוֹת הַצַלָּחוֹת הַלֶּחֶם הַתַּנוּר

נוֹשְׁמִים בִּנְשִׁימָתִי הָעוֹלָה וְיוֹרֶדֶת

רֶגַע חַד פַּעֲמִי זֶה

אֶמְצַע הַמִּטְבָּח אֶמְצַע הָעוֹלָם



הוורדים

מאת

רות נצר

לֹא, אֵינִי רוֹצָה לִהְיוֹת הַוְּרָדִים

שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל

שֶׁהֵם קַיָּמִים


שֶׁאֵינָם מִשְׁתָּאִים

מוּל יָפִים הַמַּרְהִיב

אֵינָם מְרִיחִים אֶת שִׁכְרוֹנָם.


אֲנִי רוֹצָה לִטְבֹּעַ

בָּם



עצים

מאת

רות נצר

.1

הָיָה זֶה רֶגַע

בּוֹ לֹא הָיוּ עוֹד אֵלֶּה הָעֵצִים

מִיָּמִים יָמִימָה


כִּי אִם תְּנוּעָתָם


מִמַּעֲמַקִּים

עָרְגוּ מִשָּׁרְשֵׁיהֶם

לְמַעְלָה

לַחֲצוֹת סִפֵּי גְּבוּל


תְּנוּעָתָם הַפּוֹרֶצֶת לְהִתְגַּלּוֹת


הָעֵצִים

הֶעֶנִיקוּ אֶת

לִבָּם הַסּוֹדִי


.2

הָעֵץ מוּלִי מְצַיֵּר

אֶת עֲנָפָיו

בְּדַיְקָנוּת שֶׁל מִכְחוֹל

צִיּוּר זֶן


.3

גַּלְעִין הָעֵץ

שְׁטֶרֶם צָמַח

מַמְתִּין

בָּאדָמָה

עֳפָאֳיו

הָעֲתִידִיִּים

פּוֹעֲמִים בְּלִבּוֹ שֶׁל הַהֵלֶךְ

שֶׁעוֹבֵר כָּאן



שמש

מאת

רות נצר

.1

כָּךְ זֶה הָיָה –

נוֹכְחוּת עֲמֻקָה מוּחֶשֶׁת

בָּעֲרָפֶל עַל פְּנֵי הַמִּפְרָץ

כְּפִי שֶׁבִּקְשׁוּ שֶׁיִּהְיֶה


.2

בִּצְלִילוּת הָאוֹר הָעוֹלֶה

קוֹל צְפּוֹרִים נִרְעַד

מֵעַל הַגִּבְעוֹלִים

כְּשֶׁהַשֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת

הִבִּיטָה בְּבִטְחָה


.3

לְנֹכַח עֵינַי

זַהֲרוּרִי צָהֲרַיִם

מוֹרְחִים בִּנְדִיבוּת

חֶמְאַת שֶׁמֶשׁ

עַל פְּרוּסַת אֲדָמָה



הסכמה

מאת

רות נצר

לְפֶתַע הִבִּיטָה בִּי

הַצִּפּוֹר

וּבְקוֹל נֶחְרָץ קָרְאָה:

הַקְשִׁיבִי –

הָאֲדָמָה מַסְכִּימָה לְמִדְרַךְ כַּפּוֹתַיִךְ

הַשָּׁמַיִם מַסְכִּימִים לִמְעוֹפֵךְ

הָעֵץ מַעֲנִיק לָךְ חֲנִינָה.



הביננו

מאת

רות נצר


פיקדון

מאת

רות נצר

נוֹשְׁרִים אֶל תּוֹךְ שְׁנָתִי

חֲלוֹמוֹת שֶׁאֵינָם שֶׁלִּי.

בְּטָעוּת הִגִּיעוּ אֵלַי.

בַּלַּיְלָה הֵם שָׁטִים

נוֹסְעִים נִסְתָּרִים בְּחֵיקִי

בְּהַגִיעָם לְחוֹף הַבֹּקֶר

יִמָּלְטוּ עַל נַפְשָׁם

*

הַחֲלוֹם הָאַלִּים שֶׁהֱקִיצַנִּי –

עַל כָּרְחִי חָלַמְתִּי

עַל כָּרְחִי אֶזְכֹּר.

אִם אֶתְנַכֵּר לוֹ בּוֹא יָבוֹא.

*

אֲפִלּוּ בַּחֲלוֹם יָשַׁנְתִּי

כָּבְדוּ עַפְעַפַּי הַכֹּל נִשְׁמַט

אָז בַּחֲלוֹם הַכֹּל נִפְקַח

תְּהוֹמוֹת הִרְחִיבוּ

רִחַפְתִּי בֵּינוֹתָם

לְהַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ



בחלומי

מאת

רות נצר

וְנָתַן בְּיָדִי אֶת הַחוֹבָרוֹת הַדָּקוֹת הָעֲטוּפוֹת אָדֹם

וְאָמַר לִי לְתִתָּן לַאֲחֵרִים. זוֹ מְגִלַּת הַחַיִּים, אָמַר לִי

מְגִלַּת הַחַיִּים לְתִתָּהּ הָלְאָה, וְהָיְתָה בִּי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה

אַף כִּי לֹא יָדַעְתִּי מַהִי מְגִלַּת הַחַיִּים

וְזָכַרְתִּי אֵיךְ יַעֲקֹב גּוֹלֵל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר

וְאַהֲבָתוֹ לָרָחֵל נָבְעָה כִּמְגִלָּה נִפְקַחַת



התרחשות

מאת

רות נצר

מָה שֶׁמִּישֶׁהוּ אוֹמֵר

מָה שֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר שׁוֹכֵחַ


הַחַיִּים מִתְרַחֲשִׁים

מַמָּשׁ בְּתוֹךְ חַיַּי


גַּם אִם נִדְמֶה שֶׁהֵם מִתְרַחֲקִים

הֶם מִתְקָרְבִים


מָה שֶׁנּוֹפֵל הוּא מָה שֶׁעָף לְמַעְלָה

מָה שֶׁעָף נוֹפֵל


עֲלֵי כּוֹתֶרֶת נִתְלָשִׁים

בּוֹקְעִים בְּמָקוֹם אַחֵר


גָבִיעַ שֶׁמַּמְתִּין לְהִתְמַמֵּשׁ

בּוֹקֵעַ בְּרֶגַע הֶעְדֵּרוֹ

כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ



אל נא

מאת

רות נצר

בַּלַּיְלָה בָּעֲרוּ פָּנַי

וְלֹא מִשּׁוּם הַבּוּשָׁה.

עוֹרִי שָׁכַח לְמַלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ.

לֹא הֵגֵן עָלַי.

*

אִם נָא מָצָאתִי

חֵן בְּעֵינֶיךָ

אֵל נָא רְפָא


וְאַל נָא בְּחֹזֶק יָד


וְאָנָא בְּכֹחַ

גְּדֻלַּת יְמִינְךָ

*

הַתְּפִלּוֹת שֶׁלִי הֵן

כְּמוֹ לוּלְיָן

נוֹפֵל

לְתוֹךְ קַעֲרַת תְּהִלִּים



אנוֹש ימיו

מאת

רות נצר

זֶה הַיִּעוּד. אֵיזוֹ

אֱנוֹשִׁיּוּת

אֲנוּשָׁה

נָתַתָּ לָנוּ.


אֱנוֹשׁ קָצִיר יָמָיו

בְּדָמוֹ יָבִיא לַחְמוֹ

בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא טֶרֶף


אֱנוֹשִׁיוּת כָּתַבְתָּ עַל לוּחַ

לִבֵּנוּ מְנֵה מְנֵה

לִהְיוֹת נוֹשִׁים זֶה לָזֶה.


לְמַעַן

לֹא יִמָּחֵק חֵטְא הַשִּׁכְחָה



פתח לנו

מאת

רות נצר

פְּתַח לָנוּ

נְעִילָה


שַׁל נַעֲלֵינוּ

שַׁל אֶת הַנְּעִילָה

בַּנֶּפֶשׁ

שַׁל נְעָלֵינוּ לְמַעַן

נִגַּע

בַּאֲדָמָה

בַּמַּיִם


בַּסְנֶה הַבּוֹעֵר


נָבוֹאָה

שְׁעָרֶיךָ



יש אומרים

מאת

רות נצר

עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ

הֵן: פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן… וְהַכְּתָב

וְהַמִּכְתָּב וְהַלּוּחוֹת… וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף צְבָת בִּצְבַת עֲשׂוּיָה.

(פִּרְקֵי אָבוֹת. ה, ו)

בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת

עוֹמֵד הָעוֹלָם

עַל בְּלִימָה

וְצָרִיךְ שֶׁיְהֵא הָעוֹלָם נִזְהָר

שֶׁלֹא יִפֹּל אֶל תּוֹךְ

פִּי הָאָרֶץ, פִּי הַבְּאֵר, פִּי הָאָתוֹן


יֵשׁ אוֹמְרִים

שֶׁהַכְּתָב

וְהַמִּכְתָּב

וְהַלּוּחוֹת

שֶׁנִּבְרְאוּ גַּם הֵם בְּעֶרֶב שַׁבָּת


מִתְחַבְּרִים אֵלּוּ בְּאֵלּוּ

מְחַבְּרִים אֶת פִּי הַתְּהוֹם

כִּצְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה



במה מדליקין

מאת

רות נצר

"אֵין מַדְלִיקִין וְלֹא בִּפְתִילַת הַמִּדְבָּר, וְלֹא בַּיְּרֻקָּה שֶׁעַל פְּנֵי

הַמַּיִם, לֹא בְּזֶפֶת, וְלֹא בְּשַׁעֲוָה, וְלֹא בְּשֶּׁמֶן קִיק וְלֹא בְּשֶּׁמֶן

שְׂרֵפָּה… וַחֲכָמִים מַתִּירִים בְּכָל הַשְּׁמָנִים"

(מסכת שבת)

מָה מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן הַסָּפֵק וְהַפַּחַד, בְּשֶׁמֶן הַקִּנְאָה וְהַחֵטְא,

בְּשֶׁמֶן הַבּוּז וְהַלַּעַג, בַּשֶׁמֶן הַכּוֹאֵב, בַּשֶׁמֶן הַנּוֹקֵב,


וּמָה שֶׁמֶן הָאֵשׁ וְהַקֶּרַח, שֶׁמֶן הַמִּדְבָּר וְהֶהָרִים,

שֶׁמֶן הַחַיּוֹת וְהָעֵצִים, מַדְלִיקִין וְאֵין מַדְלִיקִין

בַּקֶּצֶף שֶׁעַל פְּנֵי הַמַּיִם וְעַל פְּנֵי הָאֲבָנִים

וּבַמּוֹךְ שֶׁל פְּנִימִיּוּת הַדְּבָרִים


בַּחַשְׁמַל הַנּוֹבֵעַ וּמַשְׁקֶה אֶת הַגַּן

הַסּוֹבֵב וְהוֹלֵךְ, מִתְפַּצֵל לְנִימָיו

וּמָה מַדְלִיקִין



על אבן אחת

מאת

רות נצר

.1

עַל אֶבֶן אַחַת

הִיא אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה

נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ


וּמָה עִם שְׁאָר אֲבָנִים

הַמְּפֻזָּרוֹת בַּשָּׂדֶה


שֶׁמִּתְמַכְּרוֹת כִּכְבָשִׂים לַחַמָּה

מַאֲזִינוֹת לְמֵי מַעֲמַקִּים


חֲזָזִיּוֹת עוֹטוֹת

כַּשַׂלְמָה


זוֹרְחוֹת כַּלְבָנָה

סְדוּקוֹת כְּחִידָה


.2

עַל כֵּן לֵךְ אֶל הַמִּדְבָּר

קוֹשֵׁשׁ זְרָדִים

הַבְעֵר מְדוּרָה

הִתְבּוֹנֵן בָּהּ


אָז תִּישָׁן לְמַרְגְּלוֹתֶיהָ

וּבַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר

תִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם


וּתְעַגֶל סְבִיב הַמְּדוּרָה

כְּמוֹ חֹנִי תֵּשֵׁב

בְּטַבּוּר הַמַּעְגָּל

בְּלֵב הָרֶמֶץ


אָז יָבוֹאוּ אֵלֶיךָ רוּחוֹת

מִכָּל אַפְסַיִם

וְצִיר הָעוֹלָם יַעֲבֹר

בִּשְׁדְרָתְךָ



לקט

מאת

רות נצר

הָעֵשֶׂב נָע קַלּוֹת

לוֹחֵשׁ – זֶה מָה שֶׁיֵּשׁ.

הַדְּרוֹרִים מִתְקַבְּצִים עַל הַדֶּשֶׁא

לִדְלוֹת מִתּוֹכוֹ גַּרְגְּרִים.

נְשִׁימָתָם קַלָּה.

הֵם מִסְתַּלְקִים.

לִבָּם הַפָּעוּט אֵינוֹ מְהַסֵּס.

מָחָר יָשׁוּבוּ לְכָאן

כְּמוֹ עַכְשָׁו – בֵּין חָמֵשׁ לְשֵׁשׁ.

*

כְּמוֹ הַצִּפּוֹרִים בַּדֶּשֶׁא

לְלַקֵט בִּשְׁקִידָה וּבִמְסִירוּת

מִזֵּרְעוֹנֵי הַיָּמִים שֶׁזָּרִיתָ אֵלֵינוּ

בִּנְדִיבוּת


יָהּ טָמִיר וְנֶעֱלָם

שֶׁלֹּא נָבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם

בְּנִזְקָקוּת

לְיָדְךָ הַפְּתוּחָה וְהָרְחָבָה



כוונה

מאת

רות נצר

כְּמוֹ הַכַּוָּנוֹת הַסְּמוּיוֹת הָאֵלֶּה

שֶׁבְּכָל מִלָּה וּמִלָּה בַּתְּפִלָּה

כָּךְ כָּל שַׁרְבִיטֵי הֶעָלִים

מֵעַנְפֵי הַתָּמָר

נִפְרָשִׂים

מִגִּזְעוֹ

כְּמִזְרָקָה

בְּהִתְכַּוְּנוּת

מַעְגָלִית

לְפַזֵּר טוּבְךָ מֵעָלֵינוּ


וְכָל שְׂדֵרַת הַדְּקָלִים

מְנִיפָה זְרוֹעוֹתֶיהָ

מֵעָלֵינוּ כְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים



הביננו

מאת

רות נצר

.1

הֲלֹא אוֹתִיּוֹת גְנוּזוֹת

בְּכָל נִבְרָא

הֲלֹא אוֹתִיּוֹת שִׁמְךָ


הֶאֱצַלְתָּ

בְּעַלְעֲלֵי שַׁחֲרִית, בְּשׁוֹשַׁנָּה

נִפְקַחַת, בְּרֹן כּוֹכָבִים

בְּרַחַשׁ עֲשָׂבִים


.2

אֲבָל הֲבִינֵנוּ גַּם

אֶת שְׂפָתְךָ הַנַּעֲלָמָה

בַּחֲרוּלִים בַּדַּרְדָּרִים

בַּסְדָקִים בַּפְּעָרִים

בַּדָּם בַּחֹלִי

בָּרֹעַ הַסּוֹעֵר

כִּמְחוֹל עִוְעִים



אמר רבי שמעון בר יוחאי

מאת

רות נצר

מֵהַזֹּהַר: אָמַר רַשְׁבִּ"י: “אָנָּא שָׁכִיחַ בְּעָלְמָא וְאָנָא סִימָנָא (סַמְכָא) בָּעוֹלָם”

תַּרְגּוּם: אֲנִי נִמְצָא בָּעוֹלָם וַאֲנִי סִימָן (עַמוּד) בָּעוֹלָם


דַּע שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד נִמְצָא בָּעוֹלָם

שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד סִימָן בָּעוֹלָם


שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד הוּא עַמּוּד

שֶׁכָּל הַנִּמְצָאִים הֵם שְׁכִינָתוֹ


דַּע שֶׁרַשְׁבִּ"י נִמְצָא

בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד

וְאֵינוֹ נִמְצָא כְּלָל



על דף תפריט

מאת

רות נצר

עַל דַּף תַּפְרִיט שֶׁתָּחַבְתִּי כְּסִימָנִיָּה לְסֵפֶר, אֶכְתֹּב:

“יוֹמָם יְצַוֶּה חַסְדּוֹ עִמִּי וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי”

שֶׁהֲרֵי עַכְשָׁו לַיְלָה, הַמָּטוֹס מִתְכּוֹנֵן לְהַמְרָאָה

רַחַשׁ גַּלְגַּלָּיו כְּנָהָר מְהַדְהֵד בַּמֶּרְחַקִּים

זֶה שִׁיר הַגַּלְגַּלִים עַל מַסְלוּל הָאַסְפַלְט

הַמְשַׁלֵּחַ אֶת מְטוֹסָיו לָרָקִיעַ

שָׁם יוֹשְׁבִים הַמְקֻבָּלִים

בְּזִיו הַכּוֹכָבִים יוֹמָם וָלַיְלָה מְנִיעִים שִׂפְתוֹתֵיהֶם

וּנְהַר אוֹרָה נִגַּר אֵלֵינוּ הַמַּמְרִיאִים

לִקְרַאת נְהוֹרָא מְעַלְּיָא



צירופים

מאת

רות נצר

שִׁמְךָ הַמְפֹרָשׁ

מְלוֹא כָּל הָאָרֶץ

אוֹתִיּוֹת

שִׁמְךְ פָּרוּשׂ

עַל פָּנַי

*

צָרוֹף צֹרַף שְׁמִי וְשֵׁם אֲבוֹתַי בְּתַשְׁבֵּץ הָרִקְמָה

עָלָיו נְהַלֵּךְ בְּשָׁכְבֵנוּ בְּקוּמֵנוּ

צָרוֹף צֹרַף בְּצֹפֶן מְעָרוֹת לְשָׁם נֵאָסֵף

*

אֲפִלּוּ אֶת עַצְמִי

אֶקַח לְשָׁם.

הַנְּשָׁמָה בְּאַלְכִימִיַּת הַהִתּוּךְ

תִּתְמַרְכֵּז לִשְׁבִיב נָנוֹ־אֵלֶקְטְרוֹנִי

תְּשֻׁבַּץ כִּשְׁבִיב יַהֲלֹם

בִּמְעָרָה מַכְפֶּלֶת



קבלת שבת

מאת

רות נצר

וְהָיָה מִתְעַטֵּף

בַּדִּמְדּוּמִים

שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת

וּמַדְלִיק דְּמָמָה

שֶׁל שְׁנֵי נֵרוֹת בְּלִבּוֹ

שֶׁיִּרְקְדוּ כְּנֶגְדּוֹ כְּחָתָן מוּל כַּלָּה

*

נֵרוֹת שַׁבָּת

מִתְבּוֹנְנִים בִּי

נֵר אַבָּא

נֵר אִמָּא

שׁוּב תּוֹלִידוּ אוֹתִי

*

כְּמוֹ בֵּיצִיּוֹת הַמִּשְׁתָּרְשׁוֹת בְּרַחְמִי

כָּךְ לַהֲבוֹת נֵרוֹת הַשַּׁבָּת

וְכָל אִמְהוֹת אִמְהוֹתַי

לְדוֹרוֹתֵיהֶן

יָלִיטוּ עֵינֵיהֶן בְּבִרְכַּת נֵרוֹת הַשַּׁבָּת

וִיבָרְכוּנִי



חגים

מאת

רות נצר

אֵלֶּה הַחַגִּים

הַגְּדוֹלִים

שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ

הִקְטַנּוּ עַצְמֵנוּ

לְהִכָּנֵס לִמְעוֹן

חַגֶּיךָ

יְחֵפִים נְטוּלֵי עֲדָיִים


וְנָשָׂאנוּ רָאשֵׁינוּ

כְּמוֹ גְּשָׁרִים

שֶׁנִּפְתָּחִים כִּשְׁעָרִים

כְּשֶׁאֳנִיּוֹת עוֹבְרוֹת בַּנָּהָר


שֶׁתִּכָּנֵס אִתָּנוּ

לְשַׁעַר הַהֵיכָל



כתם

מאת

רות נצר

שׁוּב אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בְּגַנִּי

אֶת קוֹלוֹ שָׁמַעְתִּי

יוֹנִים הוֹמוֹת בְּגַג בֵּיתִי

כֶּתֶם לֶחְיוֹ אֹדֶם


רִמּוֹן מוּל חַלּוֹנִי

וְכִתְרוֹ עָלַי אַהֲבָה



הבדלה

מאת

רות נצר

כְּשֶׁבָּאתִי בְּהִתְכַּוְּנוּת

לִשְׁמֹעַ טְעָמִים וּמַנְגִּינוֹת

לֹא עָלְתָה בְּיָדִי

וְהַנִּפְלָאוֹת אָבְדוּ בִּקְלִפָּתָם

עָמְדוּ בְּמִרְיָם סֵרְבוּ לְהִתְגַּלּוֹת

סֵרְבוּ לְהָשִׁיב אוֹר חוֹזֵר

על אוֹר מַקִּיף.

מִשּׁוּם שֶׁרָצִיתִי נֶעֶלְמוּ

מִמֶּנִּי. אֲדוֹן הָרְצִיָּה

אֵיךְ אַבְדִּיל בֵּין רָצוֹן

לְרָצוֹן



אנו בניך ואתה אבינו

מאת

רות נצר

אֲבָל –

אָנוּ אֱלֹהֶיךָ וְאַתָּה בְּנֵנוּ

אָנוּ חֲסָדֶיךָ וְאַתָּה דִּינֵנוּ

אָנוּ חֶמְלָתְךָ וְאַתָּה פִּצְעֵנוּ

אָנוּ סִבְלְךְ וְאַתָּה חֶטְאֵנוּ


אָנוּ מִקְלָטְךָ וְאַתָּה דָּמֵנוּ

אָנוּ עוֹקְדֶיךָ וְאַתָּה צְלִיבָתֵנוּ

אָנוּ בְּרִיתְךָ וְאַתָּה בְּגִידָתֵנוּ

אָנוּ פִּשְׁרְךָ וְאַתָּה צַעֲקָתֵנוּ


אָנוּ רוֹפְאֶיךָ וְאַתָּה מַחֲלָתֵנוּ

אָנוּ צְעָדֶיךָ וְאַתָּה לִבֵּנוּ

אָנוּ קוֹלְךָ וְאַתָּה שִׁירֵנוּ

אָנוּ אַתָּה וְאַתָּה גּוּפֵנוּ


אָנוּ בִּגְדְךָ וְאַתָּה מַלְבּוּשֵׁנוּ

אָנוּ אַדְמָתְךָ וְאַתָּה כִּסְאֵנוּ

אָנוּ אִמְךְ וְאַתָּה מוֹתֵנוּ



אסיף

מאת

רות נצר

אֲבָל חָמַדְנוּ

אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה


וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד

חָסַר לָנוּ


וְגַם יֶחְסַר לָנוּ

לְעוֹלָם וָעֶד

*

אֱלֹהִים לֹא מַפְרִיעַ לִי.

לְהֵפֶךְ, אֶאֱסֶף אוֹתוֹ אֶל חֵיקִי,

אוֹ מוּטָב, אֹחַז בְּיָדוֹ הַקְטַנָּה

*

אֲנִי זוֹ הַמְּקִיצָה –

הוֹ אֵלִי, הַאִם זֶה שֶׁיִּחַלְתִּי לִקְרָאתוֹ?

לַעֲשׂוֹת בְּךָ

תְּשׁוּקַת הֵיכָלוֹת –

*

אֵין זֹאת

כִּי מִלָּה אַחַת

הָיְתָה הַפְּרִי

הָאָסוּר:


הַשֵּׁם הַמְפרָשׁ

שְׁאלֹהִים פָּחַד

מִפָּנָיו

*

בַּסּוֹף הַמַּלְאָךְ

בְּפֶתַח הַגַּן

יַרְפֶּה מֵחַרְבּוֹ

יִפְרֹש לִקְרָאתִי

כְּנָפַיִם

*

אֲפִלּוּ בַּהוֹדָיָה לָאֵלִים

יֵשׁ בַּקָּשָׁה לְרַצוֹת, לְחַלּוֹת פְּנֵיהֶם, שֶׁמָּא

יִפְּלוּ עָלֵינוּ הַשֵּׁדִים מִתּוֹךְ סִדְקֵי

דֶּלֶת אֲחוֹרִית שֶׁשָּׁכַחְנוּ לִסְגֹּר

גלריה

מאת

רות נצר

אנשים

מאת

רות נצר

מתנדבים שנטלו חלק בהנגשת היצירות לעיל
  • גלי סנדיק
  • עדנה הדר
  • צחה וקנין-כרמל
  • גידי בלייכר
  • אסתר ברזילי
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!