זכה בפרס אס"י פרס איגוד כללי של סופרים בישראל
מה את רואה
מאתרות נצר
מה את רואה
מאתרות נצר
מָה אַתְּ רוֹאָה, שָׁאַל –
אֶת עַצְמִי וּבְשָׂרִי אֲנִי רוֹאָה בַּיָּרֹק הַזֶּה,
עֵינַי בָּעֲשָׂבִים, דָּמִי בַּנְּחָלִים, פִּי בַּבְּאֵרוֹת,
שָׁדַי בַּגְּבָעוֹת, שָׂעֲרוֹתַי בַּגִּבְעוֹלִים –
הָעֵצִים בַּשְּׂדֵרָה הֵם אֲבוֹתַי,
זַהֲרוּרִים הַמִּשְׁתַּקְּפִים בַּנָּהָר הֵם עֵינַי,
טַל הַצִּפּוֹרִים שֶׁעָפוֹת מֵעָלַי הֵן שִׁירָתִי,
הַשַּׁחַר יְקִיצָתִי.
מָה אַתְּ רוֹאָה –
אוֹתְךָ הָעוֹלָם אֲהוּבִי, אֲנִי רוֹאָה,
אוֹתְךָ, עוֹלָם, הַאִם אַתָּה רוֹאֶה אוֹתִי,
עוֹלָם אָהוּב שָׂנוּא, עוֹלָם עָלוּב מְפֹאָר שֶׁלִּי
המקום
מאתרות נצר
הַמָּקוֹם שֶׁחָדַל לָמוּת
שֶׁחָדַל לְהִתְעַקֵּשׁ
שֶׁחָדַל לְהָבִין
שֶׁחָדַל לָדַעַת
שֶׁחָדַל לְהַכְחִישׁ
הַמָּקוֹם שֶׁחָדַל
שֶׁאֵינוֹ חָדֵל לְעוֹלָם
וְעוֹבֵר הָלְאָה מִזֶּה
וּמַבִּיט לְאָחוֹר
וּמִשְׁתּוֹמֵם
קריאה
מאתרות נצר
הַשָּׂדֶה
הַשַּׁעַר
הַשְּׁבִיל
הַחַלּוֹן
מִמֶּנּוּ בָּאָה
הַקְּרִיאָה
וְנִמְשֶׁכֶת
(חוֹצָה כְּצִפּוֹר אֶת הַחֶדֶר וְחוֹלֶפֶת בִּיעָף הַחוּצָה)
מי
מאתרות נצר
מִי זוֹ
הַמַּשְׁקִיפָה מִבַּעַד עֵינַי
עַל פְּרִיחַת הַתַּפּוּז
מִי זוֹ
הַנֶּפֶשׁ שֶׁמִּבַּעַד הַנֶּפֶשׁ
מְיַחֶלֶת
וּמַהוּ כִּלְיוֹן הַנֶּפֶשׁ
אֶל הָאָהוּב
שֶׁמִּבַּעַד לָאָהוּב
יקום
מאתרות נצר
יוֹם אֶחָד תָּבִין אֶת זֶה.
הַכֹּל מֻנָּח כָּאן.
יְקוּם מִתְפַּשֵּׁט זוֹרֶה לֶחָלָל
רִבְבוֹת זֵרְעוֹנִים
אֶל לֶב הַמַּאְפֵּלְיָה.
שׁוּלֵי הַיְּקוּם אוֹחֲזִים
אֶת אֶרֶג הַשּׁוֹנֶה וְהַדּוֹמֶה –
פּוֹרְמִים כָּל לַיְלָה מֵחָדָשׁ.
נוֹשְׂאִים עַל גַּבָּם אֶת הַכַּדּוּר הַבּוֹעֵר הַזֶּה.
וְהָאֵל שֶׁטֶּרֶם הִפְצִיעַ רָדוּם עֲדַיִן בְּפֵרוֹת הַגַּן.
נָחָשׁ כָּרוּךְ סְבִיבֵנוּ שׁוֹלֵחַ בְּשׂוֹרָתוֹ.
גלגלים
מאתרות נצר
מִפְּנֵי שְׁשָּׁמַעְתִּי אֶת גַּלְּגַלֵּי הַמֶּרְכָּבָה
לֹא נִהְיוּ הַחַיִּים נְהִירִים יוֹתֵר
תְּנוּעַת הַגַּלְגַּלִּים פָּעֲמָה בִּתְנוּעַת הַצִּפּוֹרִים
בְּרֶטֶט הַמַּיִם מִתַּחַת לָאֲדָמָה
בְּרַחַשׁ עַלְעָלִים
בַּהֲלִיכַת אֲנָשִׁים בָּרְחוֹב מֵהָכָא לְהָתָם
אֲפִלּוּ עֲנָנִים נַעֲנוּ אֵלֶּה לְאֵלֶּה
בַּמֶּרְכָּבָה מַמְתִּין
זֶה הַמִּתְבּוֹנֵן בָּנוּ וְשׁוֹתֵק דְּבָרוֹ
כל רגע
מאתרות נצר
כָּל רֶגַע
הָעוֹלָם נִבְרָא
כָּל רֶגַע
נִפְרָד
מַעֲנִיק
אֶת הֶעְדֵּרוֹ
כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ
נָגַע
בִּנְקֻדַּת
אֵין־חֲזֹר
סִמֵּן אוֹתָךָ
נְקֻדָּה
אוֹר מְדַמֵּם
טָהוֹר
קופסה
מאתרות נצר
דָּמִית לְקֻפְסָה
שֶׁאִישׁ גִלֵּף בְּמוֹ יָדָיו
מֵעֵץ הָבְנֶה
רִפֵּד תּוֹכָהּ
בְּאַהֲבוֹת
זִלֵּף נִרְדּוֹ
וְאַיָּלָה קְטַנָּה
הִרְגִּיעַ בְּתוֹכָהּ
קְטִיפָה הִלְבִּישׁ
אֶת קֻפְסָתוֹ
תָּלָה עַל חשֶׁן
לִבּוֹ
הבלתי
מאתרות נצר
הַבִּלְתִּי נֶאֱמָר
הַפֶּה הַנִּפְעָר
הַפֶּה הַשָּׁקוּף הַנִּזְהָר
הַסּוּס הַדּוֹהֵר הַנֶּהֱדָר
הַסּוּס הַבּוֹעֵר הַנִּגְרָר
רַעֲמַת הַבִּלְתִּי נֶאֱמָר
הַקְשֵׁב לַנִּפְעָר
הַנִּדְהָר
זה
מאתרות נצר
זֶה מָה שֶׁמַּתְאִים לִי
לִתְפֹּר אֶת הָרֶגַע הַשָּׁקוּף
מִפְּנֵי חַיּוֹת הַבָּר
שֶׁאוֹכְלוֹת עֲשָׂבִים כָּאֵלֶּה
לִטְבֹּל אוֹתוֹ בְּמַיִם צְלוּלִים
שֶׁל קַרְקָעִית נָהָר
*
מָה שֶׁלֹּא נָבִין לְעוֹלָם
מָה שֶׁבִּקְצֵה הָאֶצְבַּע הַמּוֹרָה: ‘זֶה’
וְתָמִיד מֵעֵבֶר לָהּ
מָה שֶׁנִּמְצָא מַמָּשׁ כָּאן
נֹכַח פָּנֵינוּ
דווקא זה
מאתרות נצר
דַּוְקָא זֶה
שֶׁתָּפַר
אֶת הַקּוֹדִים
וְאֶת הַהַכְלָבוֹת
רָץ נְשׁוּךְ רַגְלוֹ
בְּצַוָּאר מִתְאָרֵךְ
עָלָה בַּמַּדְרֵגוֹת הִתְעוֹפֵף לוֹ
דַּוְקָא זֶה שֶׁתָּפַר בִּשְּׁקִידָה עַד כֹּה –
פָּרַם
דַּוְקָא זֶה שֶׁקָּפַץ אֶת אֶגְרוֹף יָדוֹ –
שָׁב וְשִׁחְרֵר וְהִרְפָּה
דַּוְקָא זֶה
נִשְׁכַּב לְהָרִיחַ
חֹפֶן אֲדָמָה לִנְשֹׁם
רֵיחַ כֻּסְבָּרָה וְחַרְצִיּוֹת
סבלנות
מאתרות נצר
סַבְלָנוּת גַּרְגְּרֵי הַחוֹל הַנּוֹדְדִים
סַבְלָנוּת הָאֲדָמָה הַמַּמְתִּינָה לַגֶּשֶׁם
סַבְלָנוּת הָעֵץ לַצִּפּוֹר בֵּין עֳפָאָיו
סַבְלָנוּת הַפְּרִי לְאוֹכְלֵהוּ
סַבְלָנוּת הָאוֹר לַצֵּל
סַבְלָנוּת הַשֶּׁמֶשׁ לַיָּרֵחַ
סַבְלָנוּת הַיָּם לְמֵי הַנְּהָרוֹת
סַבְלָנוּת הָאֵל לָאָדָם
וְהָאָדָם לָאֵל
סַבְלָנוּת הַיַּעַר לַצְּבִי שֶׁיַּעֲבֹר בּוֹ
סַבְלָנוּת הַצּוּקִים לִקְרַאת זְרִיחָה
וְהַסְּלָעִים הַמַּמְתִּינִים
לְהִתְגַּלּוּת
סַבְלָנוּת הַנְּשָׁמָה לִקְרַאת הַגּוּף
שֶׁתִּוָּלֵד בּוֹ
סַבְלָנוּת הַבֶּגֶד לְלוֹבְשׁוֹ
סַבְלָנוּת הַיֶּלֶד לְגוּפוֹ
הַגָּדֵל
סַבְלָנוּת הָאוֹתִיּוֹת לַמִּלִּים
סַבְלָנוּת קִירוֹת הַמְּעָרָה לַנַּעַר
שֶׁיַּחְרֹט בָּן אֶת שְׁמוֹ
סַבְלָנוּת יָשְׁרוֹ הַמֻּחְלָט שֶׁל אֹפֶק הַיָּם
לְנַפְתּוּלֵי הַלֵּב
סַבְלָנוּת הָאֶבֶן לַפֶּסֶל הַנֶּחְצָב בָּהּ
סַבְלָנוּתוֹ שֶׁל הַשִּׁיר לְרֶגַע הִכָּתְבוֹ
סַבְלָנוּת הַפַּרְגּוֹד לְהַפְשָׁלָתוֹ
סַבְלָנוּת הַהִיסְטוֹרְיָה לְאַחֲרִית הַיָּמִים
סַבְלָנוּתָהּ לַמִּלְחָמָה הַבָּאָה
מות התמוז 2014
מאתרות נצר
(בעקבות מבצע ‘צוק איתן’)
“וְהִנֵּה־שָׁם הַנָּשִׁים ישְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז.”
(יחזקאל ח, יד).
יַם שֶׁמֶשׁ יַם תְּבוּאָה
עוֹרְגִים זֶה אֶל זֶה
בַּצָּהֹב הַזֶּה
שֶׁמֶשׁ נוֹצֶצֶת כְּפִגְיוֹן
בְּרָקִיעַ מַכְחִיל
שֶׁבֶר רְאִי מְלֻטָּשׁ מוּל שְׂדֵה
תְּבוּאָה זָהֹב שֶׁהִבְשִׁיל
וְהוּא הַמִּזְבֵּחַ.
וְהוּא הָאֵשׁ.
וְהוּא הַשֶּׂה לְעוֹלָה.
הָאַיִל לֹא בָּא.
קַדִּישׁ עַל בָּמוֹתֵינוּ חָלָל.
הגוף היחיד
מאתרות נצר
מבט
מאתרות נצר
חַיַּי כְּחָתוּל חוֹמֵק –
קוֹפֵא מוּלִי –
נוֹעֵץ מַבָּט לוֹהֵב
חַיַּי כְּחָתוּל נִמְלָט –
לְפֶתַע נִדְרָךּ –
מֵסֵב מַבָּט
להישאר
מאתרות נצר
אִם אֶשָּׁאֵר עֵרָה
אֵדַע כָּל מָה
שֶׁמְּחַכֶּה לִי
עַד קְצֵה הַמַּחְשָׁבָה
אַחְזִיק אֶת הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יִפֹּל
לַגּוּף חַיִּים מִשֶּׁלּוֹ,
כַּף רַגְלִי מוּנֶפֶת אֶל תְּנוּעַת הָעֲנָנִים
כְּאִלּוּ הָיוּ חֻפַּת עוֹלָם
עַל צִיר הַגּוּף הַיָּחִיד שֶׁנִּתַּן לִי
ער
מאתרות נצר
לַיְלָה כְּמוֹ קְצוֹת עֲצַבִּים
מְגֹרֶה, עֵר.
דְּמָמָה מְחֻסְפֶּסֶת צוֹלֶלֶת.
וְרַעַשׁ עוֹד
יוֹתֵר
הַגּוּף מַכְאִיב
כְּדֵי שֶׁאֵדַע שֶׁאֲנִי קַיֶּמֶת.
מַפְלִיא שֶׁאֲנִי בּוֹטַחַת
שֶׁבַּבֹּקֶר הַנְּשָׁמָה תִּהְיֶה
שָׁם עֲבוּרִי.
בִּשְׁנָתִי הִיא מִתְבּוֹנֶנֶת בִּי
כְּמוֹ אֵם
בְּתִינוֹקָהּ
אור
מאתרות נצר
1.
אוֹר טוֹבֵעַ בְּמַיִם נִכְנָעִים
חַיּוֹת הַלַּיְלָה דּוֹהֲרוֹת בְּעִקְּבוֹתָיו
אֶל קַצְוֵי אֲפֵלָה
מְחַפְּשׂוֹת נְתִיב מִלּוּט בָּאֹפֶק
לִקְרַאת שִׁיבָתָן בְּשַׁחַר הַהַשְׁכָּמָה
2.
עוֹד מְעַט קָט יִפֹּל הָרוֹכֵב הַלֵּילִי
אֶל מִטַּת הַיּוֹם, יַעֲטֹף אוֹתָהּ בִּשְׂמִיכָה
יְהַדֵּק אֶת שׁוּלֶיהָ מִתַּחַת לַמִּזְרוֹן
כְּדֵי לֶאֱחוֹז אֶת הַחוֹצֶה אֶת סַף
הַמַּעֲבָרִים לְבַל יִמּוֹט.
3.
כְּשֶׁוִּתַּרְתִּי עַל הַשֵּׁנָה
הִיא בָּאָה מֵעַצְמָהּ
עָטְפָה אוֹתִי בִּשְׂמִיכָה
כְּמוֹ סוֹד גָּנוּז בְּתוֹלַעַת
דברים
מאתרות נצר
מִשּׁוּם מָה נִדְמֶה שֶׁגַּם לָנוּ קוֹרִים דְּבָרִים קַלִּים כְּנוֹצָה
מֻפְרָכִים, אֱוִילִיִּים, מְלֵאֵי רְמִיָּה עַצְמִית וְאַשְׁלָיוֹת,
שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לִתְשׂוּמַת לֵב, לְשַׁתֵּף בָּהֶם מִישֶׁהוּ,
הֲרֵי יִצְחֲקוּ עָלֵינוּ, עַל רְגָשׁוֹת שֶׁלֹּא הָיִינוּ מוֹדִים
בָּהֶם בִּפְנֵי עַצְמֵנוּ, שֶׁחוֹלְפִים בְּמֹחֵנוּ כֹּה מַהֵר,
נִפְזָרִים בַּטִּמְיוֹן מִתּוֹדַעְתֵּנוּ, שֶׁנִּשְׁאֶרֶת רֵיקָה לְהַקְסִים.
הוֹ מֵדִיטַצְיָה בְּרוּכָה שֶׁמּוֹחֶקֶת אֶת רִגְשׁוֹתֵינוּ הַבְּזוּיִים בְּיוֹתֵר,
וּמַאֲצִילָה נֹפֶךְ מְעֻדָּן לְקִיּוּמֵנוּ, עַד כִּי אֲפִלּוּ כֶּלֶב חוֹלֵף
לֹא הָיָה מוֹצֵא בָּנוּ עִנְיָן; הָיָה מְרַחְרֵחַ
לְהֶרֶף קַל וְהוֹלֵךְ הָלְאָה.
פצע התינוק
מאתרות נצר
כְּמוֹ בָּרֶחֶם, פֶּצַע הַתִּינוֹק יָשֵׁן בִּי, לִפְעָמִים
מְשַׁהֵק, מֵנִיעַ גַּפַּיִם, לִפְעָמִים צוֹעֵק.
פֶּצַע בִּלְתִּי נִרְאֶה שֶׁנּוֹשֵׁךְ אוֹתִי
נוֹגֵס בִּי בְּטֶקֶס יוֹמְיוֹמִי.
פִּיו מָלֵא בְּעָתָה.
(צֵא כְּבָר, צֵא תִּינוֹק בּוֹכֶה,
צֵא תִּינוֹק תּוֹבְעָנִי)
קוֹלוֹ מָלֵא מְחָאָה:
אָנָּא בְּכֹחַ. תְּנִי חָלָב. תְּנִי חֶמְלָה.
הַחֶמְלָה לֹא תְּרַחֵם, לֹא תְּבַזֶּה,
לֹא תִּבְכֶּה, לֹא תִּרְצַח, לֹא תַּכֶּה.
חשאי
מאתרות נצר
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת עֲצֵי הַשְּׂדֵרָה
מְהַלְּכִים בַּחֲשַׁאי בְּשַׁיָּרָה
זֶה אַחַר זֶה וְאֵין מַגִּיעַ
בַּבְּקָרִים מְרַשְׁרְשִׁים
עַנְפֵיהֶם מַעֲמִידִים פְּנֵי תָּם:
מֵעוֹלָם לֹא נִתְּקוּ
מִשָּׁרְשֵׁיהֶם
*
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת הַקִּירוֹת רוֹחֲשִׁים
הָאֲרוֹנוֹת רוֹעֲדִים
הַסְּפָרִים יוֹצְאִים מֵהַמַּדָּפִים
מְרַחֲפִים בָּאֲוִיר, הַתְּמוּנוֹת
עַל הַקִּירוֹת נֶאֱנָחוֹת
הַמִּטּוֹת סַבּוֹת עַל צִירָן
בַּבְּקָרִים שׁוֹכְחִים מָה שֶׁהָיָה
בית
מאתרות נצר
בְּרוּכִים הַקִּירוֹת שֶׁאוֹחֲזִים אֶת הַבַּיִת
לִהְיוֹת בַּיִת
שֶׁמְּסוֹכְכִים עָלַי בַּקֹר וּבְחַמָּה
שֶׁעוֹטְפִים אוֹתִי בְּוַדָּאוּת הַיְּסוֹדוֹת
בָּרוּךְ הַבַּיִת שֶׁשּׁוֹמֵר עָלַי בְּשָׁכְבֵי וּבְקוּמִי
בְּרוּכִים הַקִּירוֹת שֶׁעוֹמְדִים עַל מְקוֹמָם
לְלֹא תְּלוּנָה וָאֹמֶר
בְּשֶׁקֶט בְּסַבְלָנוּת יַקְשִׁיבוּ לִי.
בְּרוּכָה הָרִצְפָּה תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלַי
בְּרוּכָה הַתִּקְרָה הַמְּקֵרָה מֵעָלַי
וְהַגַּג הָאוֹחֵז הַכֹּל יַחַד
בָּרוּךְ הַנּוֹתֵן מִטָּתִי עֶרֶשׂ נְבוּאוֹת
הַנּוֹתֵן בִּי נְשִׁימָה מִקְצֵה הָעוֹלָם
לְהַדְהֵד בְּתָאֵי גּוּפוֹ הָאֵינְסוֹפִי
בָּרוּךְ מִזְבַּח הַשֻּׁלְחָן
אֶמְצַע הַבַּיִת
בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁנָּתַתָּ לִי
מָקוֹם
החפצים
מאתרות נצר
הַחֲפָצִים בַּבַּיִת הֵם נְצִיגֵינוּ
שׁוֹמְרִים אֶת רֵיחֵנוּ, מַבָּטֵנוּ,
אֶת קוֹלֵנוּ הַצָּבוּר בְּתוֹכָם.
אֶת אַהֲבָתֵנוּ.
אֶת בְּדִידוּתָם.
הַחֲפָצִים הֵם אֵלֵי הַבַּיִת
לָהֶם נַקְרִיב מְנָחוֹת וּקְטֹרֶת.
הֵם נַעֲנִים לָנוּ בִּנְדִיבוּת.
הֵם מַבִּיטִים בָּנוּ בְּעַיִן חֲפֵצָה
נוֹצְרִים אֶת צְעָדֵינוּ
שׁוֹמְרִים לְבַל נִמּוֹט
הַחֲפָצִים הֵם אֵלֵי הַבַּיִת
בִּשְׁנָתֵנוּ יְאָרְחוּ
אֶת הַחֲלוֹמוֹת –
עוֹלֵי הָרֶגֶל לַמִּקְדָּשׁ הַבֵּיתִי
מעבר
מאתרות נצר
הַזְּמַן מְכוֹפָף לְעַצְמוֹ, מְגַחֵךְ
עַל הַחֲפָצִים
הַנֶּאֱגָרִים בָּאֲרוֹנוֹת
כְּשֶׁאֲדוֹנָם מִסְתַּלֵּק
נִטֶּלֶת זִקָּתוֹ
יֹאבַד כֹּחָם –
יִתְפּוֹרְרוּ כְּמוֹתוֹ
כְּשֶׁמַּבָּטֵךְ יֶחְדַּל
לְמַשֵּׁשׁ אֶת קִיּוּמָם –
יֶחְדְּלוּ
*
עַל כֵּן סַלְּקִי מָה
שֶׁאֵינוֹ הֶכְרֵחִי,
קְחִי רַק אֶת הַנָּחוּץ –
הַחֲפָצִים שֶׁתָּמִיד שָׁמְרוּ לָךְ אֱמוּנִים
שֶׁהֶאֱמִינוּ בָּךְ
גַּם בְּצֵאתֵךְ הִשְׁלִיכוּ רְשָׁתוֹת אַחֲרַיִךְ –
יְפַנּוּ מָקוֹם לְלֹא טְרוּנְיָה.
רַק הַסְּפָרִים הַחֲשׁוּבִים מִכֹּל
שֶׁמַּמְתִּינִים לִתְחִיַּת הַמֵּתִים כְּשֶׁתִּקְרְאִי בָּהֶם,
שֶׁבְּדִמְמַת הַלַּיִל אוֹרְגִים
אֶת פֵּשֶׁר הַיְּקוּם,
עַד יוֹם אֶחָד יַגִּישׁוּ לָךְ אוֹתוֹ
כָּתוּב בִּמְפֹרָשׁ –
הַלֵּב נִכְמָר אֵיךְ יִתְיַתְּמוּ
בִּלְעָדַיִךְ
מבעד החלון
מאתרות נצר
מִבַּעַד הַחַלּוֹן אוֹר בָּהִיר אָפֹר
כְּאִלּוּ הַשָּׁמַיִם נִשְׁפְּכוּ לְאָחוֹר
פָּנֶיךָ מִתְבּוֹנְנוֹת בָּנוּ
הָאוֹר בַּחֶדֶר צָחֹר
קִירוֹת הַחֶדֶר סְבִיבִי
מַבָּטִי מְצַלֵּם רֶגַע שַׁבְרִירִי
אֶת זִכְרוֹנִי
הביננו
מאתרות נצר
גלריה
מאתרות נצר
אנשים
מאתרות נצר
- גלי סנדיק
- עדנה הדר
- צחה וקנין-כרמל
- גידי בלייכר
- אסתר ברזילי
לפריט זה טרם הוצעו תגיות