השירים נכתבו בהשראת “אהבת המשורר” – מחזור של שומאן לשירים של היינה.

בְּחֹדֶשׁ מַאי הַנִּפְלָא הַיָּפֶה

כְּשֶׁנִּפְתְּחוּ כָּל הַנִּצָּנִים

הָאַהֲבָה הָיְתָה לְגַל אֲבָנִים

בְּלִבִּי הַחֲשׂוּךְ מַרְפֵּא.

בְּחֹדֶשׁ מָאי הִיא אוֹתִי עָזְבָה,

כְּשֶׁכָּל הַצִּפֳּרִים שָׁרוּ,

עֵינֶיהָ מֵעָלַי סָרוּ,

אָז הִתְחִילָה הָאַהֲבָה.

כְּשֶׁגֶּבֶר עוֹזֵב אִשָּׁה

הַחֲזִיר תּוֹקֵעַ נֹאד,

הָאַרְנָק מִתְמַלֵּא מָעוֹת

וְהַנֶּפֶשׁ מִתְקַשָּׁה.

וּכְשֶׁאִשָּׁה עוֹזֶבֶת גֶּבֶר

בַּחֹשֶׁךְ נִמְתָּח קַו זֹהַר

בַּשָּׁמַיִם נִפְתָּח צֹהַר

וְרוֹאִים אֶת מַה שֶּׁמֵּעֵבֶר.

עַכְשָׁו אֶהְיֶה לְבַד

וְאוֹתָךְ שֶׁיָּפִית

אֶמְצָא בְּמַגַּע בַּד

וּבְמָתְנֵי כַּפִּית

וְאוּלַי גַּם זֶה יֹאבַד

וְלַמְרוֹת שֶׁיָּפִית

רַק אֶמְצָא בַּד

רַק תִּהְיֶה כַּפִּית.

כְּשֶׁפָּנַיִךְ אוֹמְרִים

“אוֹתְךָ אֵינִי אוֹהֶבֶת”

בְּמִצְחִי מַכָּה מַקֶּבֶת

וְנִנְעָצִים שְׁלֹשָׁה מַסְמְרִים.

וְאָז גַּם הַפְּרָחִים יוֹדְעִים,

הַיַּתּוּשׁ שֶׁנּוֹלַד אֶתְמוֹל,

הָעוֹלָל שֶעוֹד לֹא נִמּוֹל

וְהַמַּלְאָךְ לְיַד בְּהוֹנוֹת אֱלֹהִים:

הוּא חִכָּה הַרְבֵּה לָאַהֲבָה

וּמֵרֹב שֶׁהָיָה רָעֵב

טָרַף אוֹתָהּ כְּמוֹ זְאֵב

וְהִשְׁאִיר עֲרֵמַת אַשְׁפָּה.

חָשַׁבְתִי עָלַיִךְ יָמִים וְלֵילוֹת

וּכְמוֹ פַּרְפָּר הִתְגַּלַּמְתּי בַּמַּחֲשָׁבָה הַזּאֹת,

הָיָה לָהּ יֹפִי וְהָיָה לָהּ גּוּף

טָמִיר וּמִתְמַסֵּר לִנְשִׁיקָה וּלְגִפּוּף.

וְלַגּוּף הַזֶּה הָיָה בַּיִת וְהָיוּ חֲדָרִים

עִם מִטּוֹת וְשִׁדּוֹת וּלְמַכְבִּיר אֲבִיזָרִים,

וִהוא שָׁאָב אוֹתִי מִיּוֹם לְיוֹם כִּבְכַפִּית

לְמַעֲשִׂים שׁוֹנִים בְּאוֹתָהּ תָּוִית.

לַבַּיִת הָיְתָה חֶלְקַת עֲצֵי פְּרִי מַרְהִיבָה

עַל כָּל תַּפּוּחַ וְתַפּוּחַ נִכְתַּב “אַהֲבָה”,

וְלַגָּן הָיָה הֹוֶה, וּכְשֶׁנָּגַעְתִּי בָּךְ בַּצַּוָּאר

הִצְטַרְפוּ אֵלָיו מֵהָרִיק הֶעָתִיד וְהֶעָבָר.

עַד שֶׁעֶרֶב אֶחָד הִצְהִיבָה הַלְּבָנָה וְהָיְתָה לֵאָה,

לְאוֹת שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה עָלַיִךְ הִתְגַּשְּׁמָה וְנִמְלְאָה,

הַבַּיִת הָפָךְ לְסִיּוּט, לְבֵית אֲסוּרִים,

הַשְּׁתִיקָה צָעֲקָה וְנֶאֶלְמוּ הַדִּבּוּרִים.

הַכֹּל אָז שִׁנָּה טַעֲמוֹ בְּהִפּוּךְ פָּשׁוּט,

הַפֵּרוֹת צָנְחוּ לָעֵשֶׂב וְנֶחְבְּטוּ בַּאֲדִישׁוּת.

שָׁלַחְתִי יָדַי אֶל גּוּפֵךְ שֶׁלְּצִדִּי נָשַׁם,

אַךְ הַמָּקוֹם הָיָה רֵיק, אַהֲבָתִי לֹא הָיְתָה שָׁם.

נֶעְלַם הַגּוּף, לֹא הָיָה בַּיִת, נִשְׁאֲרָה שְׁמָמָה

בַּלֵּב וּבַנֶּפֶשׁ כְּשֶׁהַמַּחֲשָׁבָה הִסְתַּיְּמָה.

קַמְתִּי לְהַשְׁתִּין, וּכְשֶׁנִּעַרְתִּי אֶת הַטִּפּוֹת

הֵבַנְתִּי שֶׁלֹּא אֶחְשֹׁב עָלַיִךְ עוֹד.

אִמִּי אָפְתָה עוּגָה רוֹזֶנְקוּכֶן, עוּגַת שׁוֹשַׁנִּים,

וְשָׂמָה עַל טַס בַּמִּטְבָּח, בְּאֵין מַחֲרִיד,

שָׁם הִיא הָיְתָה מֻנַּחַת הַרְבֵּה שָׁנִים,

הַיּוֹם מִן הָעוּגָה הַזֹּאת לֹא נִשְׁאַר שָׂרִיד.

אָבִי אַחֲרֵי הַבָּשָׂר הָיָה מְחַצֵּץ בַּקֵּיסָם,

וְהָיָה נוֹעֵץ אוֹתוֹ לְמִשְׁמָר בִּשְׂעַר הֶחָזֶה,

הַיּוֹם קַל יוֹתֵר לִשְׁתוֹת אֶת כָּל הַיָּם

מִלִּמְצֹא אֶת הַשֵּׂעָר שֶׁבּוֹ הַקֵּיסָם הַזֶּה.

וַאֲנִי אָהַבְתִּי אוֹתָהּ, חִבַּרְתִּי עָלֶיהָ שִׁירִים,

וְשֶׁבַע שָׁנִים שָׁכַבְנוּ בְּאוֹתָהּ מִטָּה,

יָדָהּ לֹא מָשָׁה מִיָּדִי, הָיִינוּ כִּשְׁנֵי צַפְרִירִים,

עַד שֶׁגֵּרְשָׁה אוֹתִי כְּמוֹ כֶּלֶב בִּבְעִיטָה.

שָׁלוֹם תְּקוּפָה יָפָה, שָׁלוֹם אַהֲבָה,

בְּלֵב פָּצוּעַ אֲנִי כּוֹתֵב לָךְ מַצֵּבָה.

שָׁתִיתִי כָּאן אֶת כּוֹס הָאשֶׁר, וְהַיּוֹם

עָלַי לָלֶכֶת, הִיא מֻצְּתָה עַד תֹּם.

אֲנִי צָרִיך לָלֶכֶת, אֵין בְּרֵרָה,

בְּצֹמֶת רָזִיאֵל־אֵילָת מוּל הַשְּׂדֵרָה

אָצִיץ אֶל נִיקוֹלַאי קוֹדְרִיצְקִי הַמְצֻיָּר

עַל רֶקַע סִיד וָרֹד בְּפֶתַח הַסְּפּוֹרְט־בַּר,

גַּם לוֹ הָיוּ יָמִים יָפִים וּמַזַּל בִּישׁ,

כָּמוֹהוּ גַּם מֵעַי שְׁפוּכִים פֹּה עַל הַכְּבִישׁ.

אִשְׁתּוֹ לִוְּתָה אוֹתוֹ לַקֶּבֶר בְּחוֹלוֹן,

אִשְׁתִּי תֵּלֵךְ אִתִּי עַד פֶּתַח הַסָּלוֹן,

בַּדֶּלֶת הִיא תִּתְקַע לִי צֶ’ק, וּבְלִי מִלִּים

אֵרֵד לְמַטָּה בְּחֶבְרַת הַסַּבָּלִים.

נִצְחוֹנוֹתַי יִשָּׁאֲרוּ בְּתוֹךְ שִׁירִים,

אֲנִי עַצְמִי אֶשְׁקַע בַּחֲדָרִים שְׂכוּרִים.

אֲנִי הַמְשׁוֹרֵר אַהֲרֹן שַׁבְּתַאי

יוֹצֵא מִכָּאן עִם מַשָּׂאִית כִּשְׁלוֹנוֹתַי.

נוֹלַדְתִּי דָּפוּק, נוֹלַדְתִּי בְּלִי כּוֹכָב

אִם אֹשֶׁר שֶׁכָּזֶה הִשְׁרִיץ כָּזֶה עַקְרָב.

הֱיוּ אִם כֵּן שָׁלוֹם, בְּקָרִים שְׁלֵוִים

שֶׁל כּוֹסוֹת תֵּה, חֶמְאָה, מִרְקַחַת שְׁזִיפִים,

הֱיוּ שָׁלֹום, לֵילוֹת בְּרוּכִים שֶׁל אַהֲבָה

יִהְיֶה הַשִּׁיר הַזֶּה לָכֶם לְמַצֵּבָה.